הדפסה

עמירה ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט בכיר אלי ספיר

המבקשת

איילון חברה לבטוח בע"מ
מנורה חברה לבטוח בע"מ-צד פורמלי

נגד

המשיבים

  1. מירלה רמו עמירה
  2. לילך אמירה
  3. שאולי אמירה

החלטה בבקשה מס' 7

  1. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה לדירה המבוטחת.
  2. הנתבעת/המבקשת אינה חולקת, כי אכן היה אירוע פריצה ונגנב רכוש השייך לתובעים/המשיבים. המחלוקת מתמקדת בעיקר לתביעה לגבי התכשיטים שנטען, כי נגנבו מהדירה.
  3. טענת המבקשת הינה, כי התביעה לגבי התכשיטים נגועה במרמה, כאשר טענת המרמה נשענת על שתי טענות משנה: האחת, שלא היו כלל תכשיטים בדירה במועד הרלבנטי והשנייה, שלא נדרש כלל לבטח התכשיטים.
  4. מונחת בפני בקשת הנתבעת לחיסיון מושהה של דו"ח החקירה, שנערך בשאלות הנדונות, על נספחיו, עד לאחר חקירת מצהירי התובעים.
  5. המבטחת טוענת, כי הואיל ושאלות המחלוקת הן שאלות של מהימנות, חשיפת הדו"ח על נספחיו, בטרם מסירת עדותם של התובעים, תסכל גילוי האמת ועשיית הצדק.
  6. המבקשת תומכת הבקשה בבר"ע 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לבטוח בע"מ ואח', פ"ד נ"ה(1) 515 (להלן: "פרשת סויסה").
  7. התובעים/המשיבים מתנגדים לבקשה ומציינים, כי המחלוקת בתיק נוגעת אך ורק לעניין גובה הנזקים שנגרמו לתובעים ואין מחלוקת לגבי עצם האירוע ולכן, אין מדובר כלל בשאלת מהימנות התביעה ואין מקום לחיסיון מושהה.
  8. גם המשיבים מסתמכים על ההלכה שנקבעה ב"פרשת סויסה".
  9. בהתאם לפסיקה, במקרה המתאים, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לעיין בעצמו בדו"ח החקירה ולעמוד על הפער הקיים, בין העובדות כפי שפורטו בכתבי הטענות לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראייה שבמחלוקת (ראה "פרשת סויסה").
  10. לכן, קיבלתי את דו"ח החקירה + הודעות שנגבו מהמבוטחים.
  11. לאחר שעיינתי בדו"ח החקירה, ובכתבי הטענות ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כין אין מקום במקרה זה למתן חיסיון מושהה.

ואלה הנימוקים להחלטתי:
א. במשפט אזרחי יש לנהל את התיק ב"קלפים פתוחים". בהתאם להלכת סויסה, במקרים חריגים ניתן להתיר חיסיון מושהה. כב' המשנה לנשיא, השופט לוין שנתן את פסק הדין, נותן שתי דוגמאות לכך. הדוגמא הראשונה הינה, בתביעה של הפרת פטנט שבו מובן שאין לחייב את התובע למסור פרטים נוספים על אותו פטנט ולאפשר לנתבע להשלים בצורה כזאת את הגזלה. הדוגמא השנייה הינה, לגבי אותם מקרים שבהם גילוי מוקדם ישים לאל את החקירה הנגדית, וכך תימנע חשיפת האמת. למשל, כאשר בתביעה לנזקי גוף, החוקר עוקב אחרי התובע, ומגלה שהוא יכול לעשות פעולות פיזיות שלטענתו אינו מסוגל לבצע. חשיפת דו"ח החוקר בשלב מוקדם, עלולה למנוע חשיפת האמת בחקירה נגדית.
ב. המקרה שבפנינו לא מתאים לאף אחת מהחלופות הנזכרות ב"פרשת סויסה" . אמנם אני מקבל עמדת המבקשת, כי השאלה שבמחלוקת אכן קשורה למהימנות גרסה, אך מצד שני, המילים "מהימנות" ו/או "מרמה" בכתבי הטענות, אינן בבחינת מילות קסם המאפשרות כבדרך שגרה חיסיון מושהה של חומר חקירה.
ג. יש תמיד לבחון הבקשה בהתאם לכתבי הטענות והראייה שחסיונה המושהה נדרש. במקרה הנדון, תעמוד להכרעה גרסת עדי התובעים מול עדי המבקשת וחזקה על ב"כ המבקשת, שיחקור את התובעים בחקירה נגדית ראויה ובית המשפט יחליט איזו היא הגרסה הנכונה, לאחר שיבחן את החקירות הנגדיות. אין לומר במקרה זה שחשיפת הדו"ח תשים לאל חקירה נגדית.
ד. נוסף לכך, נקבע בפסיקה, כי במקרה של דברים שמוחלפים בין החוקר לצדדים שמעורבים בתיק, אין מקום לחיסיון מושהה וזאת משום שחקירה נגדית אינה אמורה להיות מבחן זיכרון.
12. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומורה למבקשת/הנתבעת לגלות את דו"ח החקירה ואת ההודעות ואת הדיסק שבו מוקלטות ההודעות למשיבים בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ה, 30 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

2