הדפסה

עמ"י 4902-08-12 משטרת אתג"ר לוד-גניבות נ' אבו מוסא ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז
עמ"י 4902-08-12 משטרת אתג"ר לוד-גניבות נ' אבו מוסא ואח'

03 אוגוסט 2012

לפני כב' השופטת זהבה בוסתן

העוררת
משטרת אתג"ר לוד-גניבות

נגד

המשיבים

  1. חאלד אבו מוסא
  2. מראון אבוציאם
  3. עבדאללה אבוסיאם
  4. סלימאן אלפרחאן

<#2#>
נוכחים:
ב"כ העוררת – מפקח לירון גבעול
ב"כ המשיב 1 – עו"ד חאלד סואלחי
ב"כ המשיב 2 - עו"ד סמיר אבו עאבד
ב"כ המשיב 3 – עו"ד איל אביטל
ב"כ המשיב 4 – עו"ד מאיר סוויסה
המשיבים 1 – 4 – הובאו באמצעות שב"ס
פרוטוקול

ב"כ העוררת:
אנו עוררים רק על הארכת המעצר של אתמול, לא חשבתי שצריך להביא את השתלשלות העניינים לפני כן. חוזר על הערר. מגיש דו"ח סודי – מסומן מב/1.

עו"ד סואלחי:
הודעת הערר שהוגשה מנוסחת בקיצור רב ולא בכדי, אני אנסה למלא את הפרטים בתוכן. דבר ראשון לאחר שאני קרוא את הודעת הערר חשוב לי להדגיש אנחנו רוצים להאמין שאנו לא מאריכים מעצרם של החשודים לצורכי חקירה בשל העובדה שיש להם מאסרים על ת נאי ובשל העובדה שיש להם עבר פלילי ובוודאי שאנחנו לא מאריכים מעצר בגלל פעולות טכניות. קיימת פסיקה ענפה של בימ"ש העליון וגם בית שמפט מחוזי שקובעת באופן מפורש שפעולות טכניות שהחשודים לא יכולים לשבשם אין עילה להמשך מעצרם. מפנה לבש"פ 1561/11 פלוני נ' מ"י, זה פסק דין של בימ"ש העליון כב' השופט אדמונד לוי, דובר שם על עבירה של החזקת סם מסוג קוקאין שלמשטרה לא הייתה חוות דעת סם על אף שעברו רק יום וחצי בית משפט קבע שצריך לשחרר את החשוד ולא יכול להיות שבשל פעולות טכניות תוגבל חירותה של החשודה (מצטט).
נתמקד בקצב של היחידה החוקרת, כבר בהארכת המעצר הראשונה הטוענת המשטרתית טענה שצריך לבצע בדיקות תקשורת, שבוע ימים, 3 הארכות מעצר, הוצאו צווים ואם יש ממצאים מה נעשה בהקשר הזה דבר ושום דבר לכן ברור שבשאלת הקצב שלמשטרה אין לה להלין אלא על עצמה. יש גם פסיקה אחרת של בית משפט זה מחוזי מרכז, עמ"י 15767-04-10 של כב' השופט אברהם טל "אף אני סבור...." (מצטט), במעצר לצורך חקירה השאלה היא לא חומרת העבירה, לא עבר פלילי אלא השאלה האם יש צורך חקירתי שימשיך את המשך החזקתם של החשודים.
מפנה להחלטה נוספת של בימ"ש מחוזי ב"ש, עמ"י 22726-12-10 בית המשפט המחוזי שם קובע גם שם דובר על גניבות רכב וגם שם היחידה החוקרת ביקשה הארכת ימים לצורך בדיקת תקשורת וכך נאמר על ידי בית המשפט "פעולות חקירה...." (מצטט) שם זה יותר חמור מכאן כי יש חשש למעורבים נוספים בפרשייה, על אף זאת לאחר הארכת מעצר שלישית בית משפט קובע שכלו כל הקיצים סיימנו בית משפט מחליט לשחרר. בית משפט קמא לא נתן פרס לחשודים, הפקדה כספית, מעצר בית גם בפסיקה של בימ"ש עליון וגם בהחלטות השחרור שהפניתי אליהם מה שנאמר שם אחרי שהם משתחררים ומתגלים ראיות חדשות לכשיתגלו היחידה החוקרת מוזמנת לזמנם לבית משפט ולדון בשנית בהארכת מעצרם. זה שהם משתחררים זה לא אומר שבעתיד אם תהיה ראיה מהותית חדשה לא תוכל המשטרה לבקש מעצרם בשנית. זה לעניין פעולות החקירה שלדעתי לא יכול להיות שהמשטרה באה ומבקשת הארכת מעצרם שלה חשודים ומבקשת מקצה שיפורים.
לשאלת החשד הסביר – בשלב הזה רב הנסתר על הגלוי אם כי בהגינותה היחידה החוקרת שיתפה אותנו כמעט בכל העובדות הצריכות לעניין הבנת התמונה. יש את העניין של גניבת רכב מראשל"צ שמייחסים לחשודים, לית מאן דה פליג שהרכב הוחזר לבעליו, בשאלתי את הטוענת המשטרתית בפני בית משפט קמא האם לאחר שהרכב שהוחזר לבעליו האם בוצעו ט.א. בדיקות כאלה כלל לא בוצעו. לא נבדק ט.א. בכלל. מה שיש לגבי הרכב שנגנב אין שם ט.א. ואין מחקרי תקשורת נכון לרגע זה, שיצביעו על כך שמרשי היה בראשל"צ ב-24.07, יש ספקולציה שבגלל שהרכב נצפה בגבול בשטחים שהוא עובר מחסום ואז מרשי נוסע ברכב אחר במחסום האמור, על סמך מה לא מגישים כתבי אישום במדינת ישראל. הוא בכלל לא נסע ברכב הגנוב. יותר מזה כשמרשי נחקר ונשאל איפה היה ב-24.7 אמר הייתי בשטחים, אם היה מעוניין להרחיק עצמו לא היה מוסר את הדברים ליחידה החוקרת ואמר הייתי בשטחים, למה שימסור גרסה שכביכול קושרת אותו לרכב אחר, אני חושב שהקשר הזה תלוש מן המציאות, זה שאדם מסוים עובר בגבול ויש רכב גנוב שעובר באותו רגע זה לא ואמר שהוא גנב אותו.

לגבי ניסיון גניבת רכב מנתניה- שם יש את הודעת המתלונן שלא זיהה את החשוד מס' 1 או מי מהחשודים הנוספים, זיהה מספר של רכב ואז כנראה שהמשטרה הזדמנה למקום וכך התחיל האירוע להתגלגל. מרשי נעצר בחלוף 3 שעות ממסירת ההודעה של המתלונן, הוא לא זיהה את החשוד הוא זיהה מספר רכב. מבחינה ראייתית אקראיות היא לא, אולי היא מסמנת חשד. הניסיון לפרצית רכב אין מותב שיאריך מעצר, החקירה בהקשר זה הסתיימה וגם כאן אין דוחות איכון והאפשרות שהחשוד הוא לא היה אחד מאלה שניסו לפרוץ לרכב היא גם לא מרוחקת מהמציאות משום ששעת המעצר היה 3,4 שעות מאז הניסיון. זה שהיו 3 אנשים ברכב בעבירת הניסיון פריצה זה לא אומר שאותם שלושה הם אלה שנתפסו בחלוף 3 שעות.

בנוגע לאירוע הראשון – מרשי לא נהג ברכב, הוא היה ברכב שהמשטרה מתארת אותו כרכב מוביל על אף שהמשטרה אמרה באותה נשימה שהיה מרחק רב בין הרכב המוביל לבין הרכב הגנוב, אין בדל ראיה שקושרת את המשיב 1 לגניבת הרכב. את הסיפור הזה אנו יודעים כבר מהארכת מעצר ראשונה, אין כאן דברים סודיים, יש פעולות טכניות שצריכות להתבצע, אין שום הצדקה להותיר את החשוד במעצר. זה שבית משפט הורה על שחרור החשוד זה לא אומר שנגמרה החקירה.

עו"ד אבו עאבד:
אני חוזר על טיעוני חברי ומוסיף כמה נקודות: כשאנו מעיינים בפרוטוקולים של בית משפט קמא היום הראשון שבו ניתן צו למחקרי תקשורת היה ביום 25.7.12. אם אנו עושים ספירה מאז ועד היום עברו 10 ימים, בתיקי רצח מתקבלים תוך 7 ימים נתוני תקשורת. המשטרה מוציאה נתוני תקשורת, זה נתון שהיא צריכה לפנות למישהו. הייתה תקופה שמגיעים בימי מעצר ומבקשים הארכות מעצר על מנת לקבל נתוני תקשורת, קמה המשטרה והקימה יחידה של תקשורת על מנת לייעל. משטרת ישראל פועלת שלא בתום לב, מפנה לעמ' 3 לפרוטוקול מיום 26.07 "בצווים שהתבקשו..."החוקר שמוזהר אומר איכונים לא רלוונטיים אם כבר בהארכת מעצר מיום 26.7 האיכונים לא רלוונטיים מדוע היום כשיש החלטת שחרור יש חשיבות לנתוני התקשורת ולאיכונים? בישיבה הקודמת שמתי דגש לפרוטוקול מיום 31.07 עמ' 18 ש' 26 ביקשתי "תציג לבית המשפט את הדברים ..." (מצטט) השיב "אנחנו לא מתקשרים פיזית..." מה זה רלוונטי? אני באמת לא מבין. זה מעיד שמי שהכין את הערר לא קרא את ההחלטות והערר על מנת לעשות מקצה שיפורים. כמו כן לבוא היום לבית המשפט וגם להוסיף עוד פעולות חקירה, הייתי מבקש מבית המשפט לדחות את הערר בשים לב שתפקידו של בית משפט כאשר יושב כערכאת ערר על בית משפט שלום תפקידו לבקר את ההחלטה ולבדוק אם נפלה שגגה אך להיכנס לשיקול דעתו של בית משפט בהחלטת השחרור זה דבר מופרך. מדובר במשיב שפעם ראשונה נמצא מאחורי סורג ובריח. לגבי מאסר על תנאי שתלוי ועומד זה בגין הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

עו"ד אביטל:
אני רוצה לכוון את הטיעון שלי לדבר מאד פשוט, החקירה במדינה מתוקנת צריך שתהיה לה התחלה ויהיה לה סוף. לא יכול להיות מצב שישנן יחידות שהוקמו במשטרה ולוקחות את הליך המעצר ומשתמשות בו בצורה איטית, חקירה במדינת ישראל צריך שבית משפט יבקר אותה. הדבר המרכזי ביותר שמעצר במ"י הוא לא אמצעי חקירה. לא יכול להיות שלוקחים אדם באים איתו לבימ"ש פעם אחר פעם כשכל המטרה היא לחקור ולחקור ולחקור פעם נוספת, המשיב שלי עבר 3 חקירות כדי לשבור את רוחו. המעצר מאפשר ביצוע חקירה סטרילית לא כדי לחקור אותם ולשבור את רוחם פעם אחר פעם. בתיק הזה מה שאנו רואים שעשרה ימים מגיעים ומדברים איתנו על פעולות חקירה, התיק הזה הוא לא סבוך, זה תיק מאד פשוט, כל אחד מוסר גרסה ויש לנו נתונים עובדתיים מפה תסיק מסקנות. לגבי נתוני תקשורת ומחקרי תקשורת לא סביר בעליל לחכות 10 ימים למחקרי תקשורת ואיזה מחקרי תקשורת לא מסובכים. ישנם מחקרי תקשורת לדוגמא כמה סימים נכנסו לברזל הזה והאם הייתה תחלופה של סימים זו פעולה רצינית. מחקרי תקשורת מה שהם מבקשים, איכונים הם לא מבקשים, בית משפט קמא יודע שלא מבקשים איכונים היום אם חברי יבוא ויגיד שמבקשים איכונים זה לא לעניין. מבקשים שיחות יוצאות ונכנסות, זו פעולה של מחקרי תקשורת שלוקחת יום וחצי, שיחות נכנסות ויוצאות יש פלאפונים מה נכנס ומה יצא רוצים לבדוק קשר בין פלאפונים, לא רוצים לבדוק איזה שיחות נכנסו לאיזה פלאפון, רוצים לבדוק קשר ביניהם זו פעולה פשוטה. לבוא ו"לנגן" מחקרי תקשורת, מהרגע שהגענו לדיון ראינו שחברי המכובד לא מציג בפני בית המשפט הנכבד הזה תמונה מלאה, מה היה קורה אם סנגור היה מגיש ערר ולא היה מציג לבימ"ש את כל התמונה המלאה ביום כך וכך נעצר חשוד, ביום כך וכך קרה כך וכך, כאן מנסים לא לספר את זה. בית משפט קמא הבין זאת. בית משפט קמא שמע ואני מפנה לפרוטוקול הארוכים, שמע את השאלות הבין את התיק, נתן להם 10 ימים אמר להם תחקרו. מה הפוטנציאל החקירתי בעוד מספר ימים? ישתנו העובדות? נחקרו? נשאלו? מה שקורה פה זה מצב שהוא בלתי נסבל לדעתי אנו רואים את הדוח הסודי של השופט של בית משפט קמא לא הציגו לבית משפט כאן. בית משפט זה מבקר את בית משפט קמא, מה מנסים לעשות פה? להציג פה כאילו אנו בהארכת מעצר ראשונה. בית משפט רואה חשד סביר, אין ויכוח שיש חשד סביר, זה היה מהיום הראשון החשד הסביר, החשד הסביר נותר עד לעצם היום הזה, אנו לא עושים צעד קדימה ושניים אחורה, אנו נמצאים בבית משפט זה לא לבדוק אם היה חשד סביר. כל ההתפתלויות האלה וההתנהלות הזו מביאה אותי למסקנה אחת שישנן יחידות שמנצלות את ימי המעצר עד תום, מבצעות חקירה אפקטיבית עם פיקוח אפקטיבי של בימ"ש ומגבשות לבסוף כתב אישום אבל גם יחידות שמספרות סיפורים, לא מביאים מחקרי תקשורת ומכח הדרמזיטציה מאריכים מעצר של אנשים. אני אבקש לא להיעתר לערר.

עו"ד סוויסה:
אני לא אחזור על דברי חבריי ואני מצטרף אליהם. יושב שופט נכבד קמא מעיין בתיק החקירה, כב' השופט ארניה הוא זה שדן בבקשה הקודמת והוא זה שלאחר ששמע את החקירות ולא עשה הנחה לא לסנגורים ולא לתביעה החליט להאריך את המעצר ולא שחרר אותם באותה בקשה, הוא זה אשר ניתן לתת לו את מלוא הקרדיט כאשר הוא מגיע בבקשה השלישית ומורה על שחרורם של המשיבים. גם בתי המשפט פעם אחר פעם אמרו שצריך לבחון בשבע עיניים בקשות של מדינה כאשר זו מגיעה בפעם השלישית להאריך את המעצר. כאשר בתי משפט נוקטים בגישה שהליך חקירה צריך להיות מבוקר על ידי בית המשפט, משמעה גם שחרור כאשר צריך לשחרר, בקרה גם שחרור וכזה המקרה שנמצא בפני מותב זה. המדינה ביקשה כפי שציינו חבריי את אותם מחקרי תקשורת כבר בישיבת המעצר הראשונה וכבר אז דיברה על כך המדינה בבקשה. המדינה ביקשה ביום 26.7 באים בבקשה להאריך מעצר וציינה שיש בפניה 19 פעולות חקירה לביצוע ביניהם אני מניח גם אותם מחקרי תקשורת, בישיבה לאחר מכן ב-31.7 מגיעה המדינה ואומרת בראשית דבריה עמ' 15 לפרוטוקול "כל הפעולות.... בוצעו..." משמע, אם המדינה ביצעה את הפעולות של מחקרי תקשורת למה באה ומבקשת פעולות חקירה של מחקרי תקשורת? הדברים לא ברורים. המדינה העידה שהפעולות בוצעו ביניהם אני מניח גם מחקרי תקשורת.
עוד נקודה אחת חשוב להדגיש שגם המדינה אם לא קיבלה את ימי המעצר הדרושים לה וכאשר היא יודעת שהיא צריכה ימי מעצר על מנת למצות את החקירה לרבות בפעולות טכניות שלשיטתה דורשות זמן ניכר, יכולה הייתה לערור גם על החלטת מעצר קצרה.
אני רוצה לציין ביחס למשיב 4 עניין פעוט ביותר שהוא גדול בערכו אך פעוט לכאורה, בישיבת יום 26.7 נשאלה המדינה האם יש ראיה חפצית הקושרת אותו לגניבת הרכב, תשובת המדינה "אולי יש..." באים להאריך מעצר על יסוד אולי יש חשד שקושר אותו, אני לא יודע. אני לא ראיתי שהראיות ביחס אליו התחזקו במהלך תקופת המעצר ולכן לאור כל האמור בדברי חבריי ועל יסוד הדברים שהוספתי אני מבקש לדחות את הערר.

עו"ד אבו עאבד:
למרות שהשחרור היה ב-09:30 בבוקר, משטרת ישראל לא עשתה בדיקה עם חברת התקשורת לבדוק אם יש איכונים בכלל, לא עשו.

ב"כ העוררת:
אני מציג לבית המשפט את הצו שהוצא למחקרי תקשורת – מב/2. זה צו שהוצא ב-26.7 יום למחרת מעצרם. אני מבין שבמניין הספירה של הסנגורים הם לוקחים גם את יום המעצר שאז לא היה לנו צו וגם את היום שאנו נמצאים פה בדיון. מי שנותן את נתוני התקשורת זה לא המשטרה, זה לא כמו מעבדה אנליטית בפסיקה שהציג עו"ד סואלחי, מדובר בנתונים שמגיעים מגופים חיצוניים הנתונים האלו לוקחים זמן לעיבוד, 26.7 נחתמו הצווים בצהריים, אותה יחידה סודית שמדברים עליה חבריי פה לא קיימת. יש נציג בכל מחוז וגם בלהב שנקרא קצין מחקרי תקשורת ותפקידו לארגן את הצווים ולהעבירם לחברת התקשורת. הוא לא מנתח את הצווים, אמנם הוא עושה סדר בצווים אך לא מקצר את זמן קבלת הנתונים מחברת התקשורת. מדובר בסדר גודל שבין 5 ל-6 ימי עבודה מבחינת הגופים שנותנים לנו את הנתונים האלו זה זמן מאד קצר.
לגבי הטענה שלגבי הארכת מעצר ראשונה איכונים לא התבקשו, החוקרת שטענה בהארכת המעצר התייחסו לצווים שהתבקשו טרם מעצרם של החשודים ולכן הצווים שביקשנו לאחר מכן לא נכנסים לאותה קטגוריה.
המוצגים שנתפסו אצל החשודים בתחום הסלולארי מקשים מאד את קבלת הממצאים האלו. אם נתפס אצל חשוד כרטיס סים בלי טלפון אנחנו צריכים לדעת לאיזה טלפון זה היה משויך ולחלופין אם נמצא פלאפון בלי סים אנחנו צריכים לבדוק איפה נמצאים הנתונים הללו. אחד החשודים הכחיש לפלאפונים ולא מסר באיזה מספר הוא משתמש זה מקשה עלינו לקבל את אותם נתונים.
לגבי פעולות חקירה שביצענו – כמות הפעולות שבוצעה היא גדולה הרבה מעל 19 פעולות. הפעולות שבוצעו מחזקות, מעבר להארכת מעצר השנייה ב-31.7, את הקשר של החשודים לחשדות נגדם. את הדוח הסודי הקודם שהוצג אמש הצגתי בפני בית משפט זה, זה ערר ראשון שלי לא ידעתי שצריך להגיש את הדוחות הקודמים ואני מתנצל על כך.

עו"ד סואלחי:
לגבי משיב 1 אפשר לקבל את הערר הזה במובן הזה שאפשר להקשיח את תנאי השחרור, נוסיף חלופה נוספת של ערב, הפעולות שהם מבקשים הן פעולות טכניות.
<#6#>
החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ארניה) בתיק מ"י 51372-07-12 אשר הורה על שחרור המשיבים בתנאים. המשיבים נעצרו ביום 25.7.12 מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, ניסיון גניבת רכב, התפרצות לרכב, נהיגה בפסילה, החזקת כלי פריצה והכשלת שוטר.
מעצרם הוארך מעת לעת עד יום 2.8.12 וביום 2.8.12 באה היחידה החוקרת בבקשה נוספת להמשך מעצרם למשך 5 ימים.
בית משפט קמא לא נעתר לבקשה ובהחלטתו הקצרה מצוין: "נחה דעתי כי פעולות החקירה המפורטות בדו"ח הסודי אינן מצדיקות את המשך מעצרם של החשודים בשים לב לתקופת המעצר והעובדה שהמדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר".
על החלטה זו הגישה העוררת את הערר שבפני.
הערר מנוסח בתמציתיות רבה ורב בו הנסתר על הגלוי ואת כל העובדות הרלוונטיות שמעתי במהלך הדיון מפי הצדדים.
על פי הנטען בערר, שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה כי החקירה טרם הסתיימה וכי דרושים לעוררת מחקרי תקשורת שהם הכרחיים ביותר לצורך הבשלת התיק לכדי כתב אישום. עוד נטען כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שהמשיבים פעלו במסגרת התארגנות עבריינית אשר חברה יחדיו לצורך גניבת מספר כלי רכב וכי בית משפט לא נתן את המשקל הראוי לעובדה זו ולעובדה כי כנגד חלק מהמשיבים תלויים ועומדים מאסרים מותנים.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול בית משפט בדיונים הקודמים להארכת מעצר, אני סבורה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא למעט הצורך לדעתי לעיבוי תנאי השחרור.
מדובר בעבירות רכוש אשר כשלעצמן אינן מקימות עילת מעצר, היה ויוגש כתב אישום בסיום החקירה. מתוך תיק החקירה עלה כי אין יותר פעולות החקירה הדורשות את הישארותם של המשיבים במעצר ושחרורם אינו יכול לשבש פעולות חקירה אלה שהם למעשה פעולות שצריכות להתבצע על ידי גופים אחרים. היחידה החוקרת כבר פנתה אליהם וממתינה לקבלת תוצאות מהם.
בנסיבות אלה, הגם שהחשד המיוחס למשיבים כולל בחובו פעילות כנגד הרכוש במסגרת התארגנות עבריינית הרי שנסיבה זו כשלעצמה אינה מספיקה לצורך מעצר בעבירות רכוש שכן עברם הפלילי של המשיבים ככל שישנו כזה, איננו מכביד במיוחד.
בהתחשב באמור אני מורה כי המשיבים ישוחררו בתנאים שקבע בית משפט קמא בשינויים הבאים:
הפקדה במזומן בסך של 10,000 ₪ במקום 5,000 ₪ וככל שכבר הופקדו ה-5,000 ₪ שנקבעו על ידי בית משפט קמא, תתווסף יתרה עד לסך של 10,000 ₪.
מעצר בית בהתאם למקום שנקבע לגבי כל אחד מהם אך למשך 12 יום במקום למשך 7 ימים.
שאר תנאי השחרור ישארו כפי שקבע בית משפט קמא.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אב תשע"ב, 03/08/2012 במעמד הנוכחים.

זהבה בוסתן, שופטת

1

1