הדפסה

עמ"י 46728-06-12 מדינת ישראל נ' טהה

בית המשפט המחוזי מרכז
עמ"י 46728-06-12 מדינת ישראל נ' טהה

25 יוני 2012

לפני כב' השופט אהרון מקובר

העוררת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
חוסאם טהה
<#2#>
נוכחים:
עו"ד נילי דיין ב"כ העוררת
עו"ד יהודה שושן ב"כ המשיב
המשיב – התייצב
פרוטוקול

ב"כ העוררת:
אני חוזרת על האמור בערר.
מדובר בעבירת התפרצות לדירה בחודש פברואר, בדירה נמצא כתם דם. מהדירה נגנב רכוש, הרבה תכשיטים. בדירה נמצא כתם דם בתוך אחד הארונות והתברר שהדנ"א שייך לחשוד. לחשוד יש עבר פלילי גם בעבירות רכוש. הוא הוכרז דרוש חקירה ומיד שאותר נעצר – זה היה ביום 26.6.12.
מדובר במשיב שהוא ללא אישורי שהייה בישראל אף פעם. כלומר, בהנחה שביצע את העבירה הוא ביצע את העבירה כשהוא שב"ח ולכן החלטת בית המשפט קמא היא שגויה, לעניות דעתי. ראשית, משום שבית המשפט קמא התיר בהחלטתו לאדם שאסור לו לשהות בישראל, שאין לו אישור שהייה בישראל, בית המשפט קמא התיר לו להיות בישראל – וזו החלטה שמעולם לא קיבלנו החלטה כזו, החלטה שגויה מבחינה משפטית ומבחינה מינהלית. בית המשפט קמא שלח את המשיב למעצר בית באבו גוש שזה בתחומי מדינת ישראל, ולו רק מהטעם הזה אני סבורה שבית המשפט צריך לקבל את הערר ולעצור את המשיב
מדובר בעבירת התפרצות לדירה, ואינני סבורה שאני צריכה להאריך ולהלאות את בית המשפט בעניין מסוכנות – שהמשיב נכנס לבית שבדרך נס לא היו בבית, אך באותה מידה בשעה 22:30 יכלו להיות בבית, המשיב גנב משם רכוש. אנו יודעים מהי המשמעות של כניסת אדם לביתו של אדם.
אנו נמצאים בשלב מתקדם מבחינה ראייתית. התיק היה בעיון תובעת שהגישה הצהרת תובע המצורף לתיק. גרסת המשיב שהוא לא היה בישראל, לא יודע איך הדם שלו הגיע למקום, הוא אמר: שאולי שד או אדם הביא את דגימת הדם שלו לזירת האירוע. הודעת המשיב במשטרה מדברת בעד עצמה.
בנסיבות אלה, אני סבורה שיש מקום להפוך את החלטת בית משפט קמא ולעצור את המשיב. אם בית המשפט סבור שיש מקום לקצר את התקופה שביקשנו למעצר המשיב בבית משפט קמא, לא אתנגד.
בית המשפט קמא לא נתן לנו עיכוב ביצוע החלטתו, וזה מקשה עלינו מאוד ומכניס אותנו ללחץ זמנים שהוא בלתי סביר, מכניס את בית המשפט ללחץ זמנים. אני סבורה שבמקרה זה היה מקום לתת לו עיכוב ביצוע ולו של שעות ספורות גם אם לא של מספר ימים. אם בית המשפט ימצא לנכון, אבקש שזה יירשם בפרוטוקול ואנו נעביר את זה לבית משפט קמא.
אני מגישה לבית המשפט את הודעת המשיב במשטרה.

ב"כ המשיב:
לגבי הודעת המשיב – המשיב דובר השפה הערבית, החקירה בוצעה בניגוד לחקירת חשודים. אין הקלטה.

ב"כ העוררת:
יש הקלטה. אמנם חברי שאל את התובע בדיון בבית משפט קמא, והתשובה שניתנה לו אינה נכונה. אני אומרת שהחקירה הוקלטה ואף נגבתה בשפה הערבית.

ב"כ המשיב:
בבית משפט קמא מסר לי התובע שהחקירה של המשיב לא הוקלטה.
ערר שמוגש ע"י צד על בית משפט קמא זה לא מקצה שיפורים, ולא הזדמנות שנייה, אלא צריך להראות שבית משפט קמא שגה.
אני יראה לבית המשפט – שהחלטת בית משפט קמא מבוססת ומנומקת, ודברי חברתי אינם תואמים למציאות.
לטעמי, אנו לא נמצאים בגלל בעיה משפטית אלא בעיית אגו. אני מפנה להצהרת התובע שהיא הצהרת תובע שערורייתית שאינה חתומה, וזה מראה כמה מזלזלים בבית המשפט – אומרים שיש עבירת התפרצות ושב"ח, ואז נרשם: הרכוש שנגנב כפי שרשום בכתב האישום – אך לא הוגש כתב אישום. עוד נכתב שהמתלוננת נמצאת בחו"ל, ולאחר מכן מצאה את טיפת הדם. המתלוננת מצאה את טיפת הדם רק כאשר הגיעה לארץ ובינתיים הדירה הייתה פתוחה, ודו"ח המז"פ נעשה לאחר מספר ימים ורשום שלמשיב יש עבר פלילי ולא רשום את השנים. בנוסף הצהרת התובע אינו חתום.
למשיב עבר פלילי כשהיה צעיר לימים, הרשעה לפני שמונה שנים, מאז נישא ויש לו שלושה ילדים כאשר הקטנה מביניהם בת עשרה ימים.
לא בכדי קבע בית משפט קמא בהחלטתו שישנן בעיות בראיות, אך העובדה שישנה חוות דעת פורנזית היא הנתון היחיד בתיק.
טענתי גם בדיון אתמול שלאור החלטת כב' השופט לוי בבית המשפט העליון אין מקום ליתן אורכה להגשת חוות דעת – אמנם החלטת כב' השופט לוי היא לגבי סמים, אך זה היינו אך, ולמרות כל זאת החלטנו לא להגיש ערר ולהמתין לדיון היום.
בבקשת המעצר לא רשום על מסוכנות והיום אומרת העוררת שקיים גם מסוכנות בכתב הערר. בחוק כתוב שרק אם קיימות ראיות חדשות מבית משפט קמא לערכאת הערעור יש להביאם, זה לא נתון חדש, אלא נתון שהיה קיים ולא נטען, ומשום כך גם בכך בית משפט קמא לא טעה.
מפנה להלכת רוסלן – שלא מייחס את עבירת ההתפרצות – לא תחכום ולא מספר משתתפים, אמנם אינני צריך להתייחס לכך, ואני מתייחס לכך למעלה מן הצורך.
לעניין טענת השב"ח – מגיש פסיקה. בש"פ 6339/03 – שם מדובר על אותו כפר שבו מתגורר המשיב, שם קבע בית המשפט העליון, כב' השופט ג'ובראן, כי עצם העובדה שהנאשם מתגורר באזור שאינו נתון לשליטת ישראל, זה אזור B, ישנה שליטה צבאית מלאה ואינה מהווה בעיה לעובדה כי ניתן לאיין את המסוכנות וחשש מאי התייצבות בהפקדת ערבויות – במקרה ההוא מדובר על תקיפת שוטרים, שב"ח, התנגדות למעצר.
מפנה לבש"פ 2628/12 – שהעוררת לא התכבדה לקרוא את פרוטוקול הדיון והגישה ערר – מדובר על קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ועבירת שב"ח – כב' השופטת חיות אומרת בהחלטתה שנגד העורר לכאורה קמה עילת מעצר של חשש מהימלטות, אך זו בלבד לא יכולה למנוע חלופת מעצר ומורה על האפשרות שחרורו בישראל.
כך שלומר שאין דברים כאלה וזה לא מוכר, ואלה מקצת הפסיקה בהקשר זה.
נכתב בערר שהיה קושי להשיגו וההתפרצות אירעה בחודש פברואר – למשטרה לקח שלושה חודשים כדי לעשות השוואת דם, ובזמן זה המשיב היה חופשי. גם כאשר היה בידי המשטרה את התוצאה במהלך חודש מאי, המשטרה הכריזה על המשיב כמבוקש אך אף אחד לא פנה אליו ואין ראייה בתיק. יש גישה חופשית לשב"חים ע"י צה"ל ולא פנו אל המשיב. אם היו פונים אל המשיב ולא היה מגיע – אז יכלו לטעון טענה זו, אך משלא קרה דבר זה, אין מקום לטענה זו.
הופקד סכום של 2,000 ₪ וערבות, והצהרתי שאם יחליטו להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים המשיב ייעצר מבחוץ ולא נשתמש בכך.
זימנו אותו לשעה 17:00 והיינו בדרך לאבו גוש, והמשיב הגיע לאולם בית המשפט ולא התחמק.
אם בית המשפט ימצא לנכון להגדיל את הפקדת הסכום – גם זה אפשרי.
ההחלטה היא למעצר באבו גוש ל- 48 שעות, ולאחר מכן ישהה בביתו, ואם בית המשפט יסבור שיש מקום להמשיך את מעצר הבית באבו גוש – גם זה ניתן.

ב"כ העוררת:
לשאלת בית המשפט – למשיב יש שתי הרשעות קודמות משנת 2002 ומשנת 2000 כולל עבירת שב"ח, עבירת נהיגת רכב ללא רישיון, שיבוש מהלכי משפט, החזקת כלי פריצה, שוב שב"ח, שבל"ר, נהיגה, כניסה, גניבה, החזקת מכשירי פריצה והסגת גבול פלילי.
חבל שחברי על רוב טיעונו מסתמך על הפגמים הטכניים הקלים מאוד שנפלו בהצהרת התובע.
חברי לא מכיר את חומר הראיות ולכן הוא טועה בטיעון שלו שהבית אל היה נעול – באותו יום הבית ננעל, זה מופיע בהודעת השכן שראה את הבית פרוץ.
לעניין הבאת חשודים משטח B – אנו תלויים לחלוטין בצה"ל, וצה"ל אינו פנוי לכל בקשה שלנו, לצערנו.
לעניין הכרזתו כדרוש לחקירה – הוא הוכרז בתאריך 4.4.12, מיד כשהייתה לנו אינדיקציה ראשונית של הדנ"א ולקח זמן רב עד שהמשיב אותר, מפני שהמשטרה לא נכנסת לשטחים.

ב"כ המשיב:
המשיב לא ידע שהוא דרוש לחקירה, ואין מחלוקת על כך.
המשיב עבר במחסום פנימי שם אמרו לו שהוא דרוש לחקירה והוא הגיע.

<#4#>
החלטה

ערר על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול), מהיום, 25.6.12, בתיק מ"י 38820-06-12, שבה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא עד יום 27.6.12, בתנאים כפי שפורטו בהחלטה.

בדיון שהתקיים היום בפני בית משפט קמא הוגשה הצהרת תובע (סומנה במ/2). על פי הצהרת התובע יש בכוונת המבקשת להגיש כתב אישום נגד המשיב בגין עבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה והיזק בזדון.

בדיון שהתקיים ביום 21.6.12 בפני כב' השופטת בכור, בבית משפט השלום בכפר סבא, הורתה כב' השופטת על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 24.6.12. בדיון שהתקיים ביום 24.6.12, בפני כב' השופט גדול, הורה כב' השופט על השארת המשיב במעצר עד יום 25.6.12 בשעה 16:00, כשקבע את הדיון עד השעה 12:30 והורה למבקשת לבוא למצער עם הצהרת תובע. בדיון שהתקיים היום בפני כב' השופט גדול, הורה השופט, כאמור, על שחרורו של המשיב למעצר בית אצל תושב ואזרח ישראל המתגורר באבו גוש, בתנאים של הפקדת מזומן בסך 2,000 ₪, התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪, חתימה של האדם שאצלו היה צריך להיות מעצר הבית על ערבות צד ג' בסך 3,500 ₪.

בדיון שהתקיים היום בפניי מבקשת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד ליום 27.6.12, על מנת להגיש כתב אישום נגד המשיב ובקשת מעצר עד תום ההליכים. ב"כ המבקשת מוסיפה כי המשיב נמצא ללא אישורי שהייה בישראל, יש לו עבר פלילי, כולל בעבירות רכוש, העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מסוכנות, המשיב הוכרז דרוש חקירה ב-4.4.12 ואותר רק ביום 20.6.12 ואז נעצר. המשיב כופר בעבירות המיוחסות לו. המשיב הוא תושב שטחים וישנו גם חשש ממשי מפני אי התייצבותו לדין, שכן הוא גר באזור B ויש צורך להיזקק לצה"ל על מנת לאתר אותו ולהביאו לדין, במידה ולא יתייצב וצה"ל לא תמיד פנוי לעיסוקים כאלה.

הסנגור מבקש לדחות את הבקשה, הסנגור טוען כי בבקשה המקורית לא עלתה עילת מסוכנות אלא רק חשש מפני אי התייצבות המשיב לדין. עילת המסוכנות הועלתה רק בערר עצמו. העבר הפלילי של המשיב הינו עבר ישן מלפני עשר שנים. העובדה שהמשיב אותר רק לאחר חודשיים מיום הכרזתו כדרוש חקירה באה משום שלא ניסו לאתרו ולהודיע לו שהוא דרוש חקירה, אחרת היה מתייצב, כפי שהתייצב גם היום, לאחר ששוחרר ע"י כב' השופט גדול, כששמע שהדיון יתקיים בבית המשפט כאן.
הסנגור גם מפנה לפגמים הקיימים לדעתו בהצהרת התובע, ובאי החתימה על הצהרת התובע ע"י התובעת המצהירה.
הסנגור מפנה לפסיקה של בית משפט העליון שבה קיבלו בקשות לחלופת מעצר למרות היותו של הנאשם מתגורר באזור שאינו בשליטת מדינת ישראל, גם בעבירות חמורות מאלו המיוחסות לו כאן.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, אני מקבל את הערר, אם כי מצמצם את מספר הימים המבוקש, ומורה על מעצרו של המשיב עד מחר – 26.6.12, בשעה 14:00.

כתם הדם שנמצא בבית המתלוננת ברעננה, ולאחר בדיקת מעבדה נמצא כי מדובר בדנ"א של המשיב, יש בו משום ראייה לכאורה מרכזית כנגד המשיב, יחד עם הראיות לכאורה האחרות המפורטות בהצהרת התובע.

המשיב בהודעתו במשטרה מיום 20.6.12, טען שאין סיכוי שימצאו את הדם שלו ברעננה, ואולם מבדיקת המעבדה עולה כי מדובר בדמו של המשיב. למשיב לא היה כל הסבר כיצד הדם הגיע לביתה של המתלוננת, בחדר הארונות אצלה. ככל שלב"כ המשיב טענות כאלו ואחרות ביחס לראיות לכאורה, כגון: אם הבית היה פתוח או נעול לאחר הפריצה הנטענת, וכד', יוכל להעלות אותם בהליך העיקרי. לצורך הדיון כאן די בראיות לכאורה הקיימות.

פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ המשיב עניינן בבקשות למעצר עד תום ההליכים. גם הנסיבות אינן זהות בהכרח, כך למשל בבש"פ 2628/12 נקבע כי העורר שם שיתף פעולה בחקירה, לא היה היוזם והמבצע העיקרי של העבירות שיוחסו שם, ללא עבר פלילי. במקרה שלנו מדובר בבקשה לפי סעיף 17ד לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, העורר אינו משתף פעולה, שכן הוא כופר באשמה המיוחסת לו, אין מדובר במי שאינו המבצע העיקרי של העבירות, שכן אצלנו מדובר במי שביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעצמו.

מהעבירות המיוחסות למשיב, וכפירתו הנחרצת בהן, על אף כתם הדם שעל פי בדיקת הדנ"א שייך לו, וכניסתו לבית לצורך ביצוע העבירות, כל זאת כשהוא שוהה בישראל שלא כדין, הכול לכאורה כמובן, מקימים עילת מעצר של מסוכנות. ויצוין כי ניתן לקבוע עילת מעצר של מסוכנות, גם אם עילה זו לא נטענה במפורש בבקשה המקורית, והיא הועלתה בבקשה דהיום.

בבש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' מחמוד בדווי, בסעיף 14, אומר בית המשפט העליון:

"באותם מקרים בהן נראה כי לכאורה עומד להיות מוגש כתב אישום וכי יש עילה לכאורה למעצר החשוד עד לתום ההליכים, הרי שיש לאפשר לתובע לבצע את כל הפעולות הנדרשות לשם קבלת החלטה סופית אם להגיש כתב האישום, ולצורך הכנתו, וזאת כשהחשוד עודנו נתון במעצר".

כאמור לעיל, הארכת המעצר של המשיב לצורך הכנת כתב האישום היא בת יום אחד בלבד, כשמחר אמורה העוררת להגיש את כתב האישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים; למותר לציין, כי במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, יוכל המשיב להעלות את כל טענותיו בעניין המעצר שיבוקש, ככל שיבוקש.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.

אהרון מקובר, שופט

ב"כ המשיב:
אני מבקש את עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט. מפנה לבש"פ 3442/97 בעניינו של דוד גוזלן, שבו הגיע אדם משוחרר מבית משפט השלום, כפי שבענייננו, בית המשפט הורה לעוצרו והדיון הגיע לבית המשפט העליון שם בסופו של יום בית המשפט שחרר את המשיב. וזאת גם לאור העובדה שהודעתי לבית משפט זה כי קיימת בפניי פסיקה נרחבת בעניין סעיף 17ד, הצהרת תובע, שמן הסתם הינה בבית משפט שלום בלבד ואינה מגיעה ככלל לבש"פ שזה לאחר הגשת כתב אישום, הדבר הזה עדיין נמצא בפניי וישנן החלטות רבות, לרבות התפרצויות ומאסרים על תנאי ברי הפעלה שאנשים משוחררים בהצהרות תובע.
אנו מתכוונים להגיש ערר עוד היום, ובית המשפט העליון יראה את הדברים שזו טענה משפטית מבוססת ויתרשם. בנסיבות אלו גם אם קיימות ראיות מצדיקות לשחרור המשיב, לא יהיה כל שינוי מהיום למחר – שככל הנראה מגיע מחר לבית משפט קמא בפני אותו שופט, ויש סיכוי סביר שבית משפט קמא יסבור כפי שסבר היום.

ב"כ העוררת:
אני מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע.
החשש לאי התייצבות להליך המשפטי הוא ממשי, ואני סבורה שהנזק שייגרם בכך שהמשיב יוחזר למעצר, לעומת הנזק שייגרם אם ישוחרר ולא יתייצב להליך המשפטי – הוא קטן יותר, וזה בהנחה שהמשיב יקבל אישור בית המשפט העליון להגיש ערר נוסף.
אני מזכירה שהמשיב עצור מיום 20.6.12, ואני סבורה ששעות ספורות נוספות במעצר לא יהוו נזק ופגיעה ממשית במשיב.

ב"כ המשיב:
אומרת חברתי שכל שב"ח בישראל דינו מעצר, אם התלוותה לעבירת השהייה גם עבירה נוספת, שכן החשש מהימלטות מהדין לא ניתן לאיון. כמובן שטענה זו אינה הגיונית.

<#5#>
החלטה

כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הביצוע לפחות ל-24 שעות, על מנת לאפשר הן לצדדים, הן לבית המשפט שאליו רוצים לערער להיערך.

סברתי כי העובדה שבית משפט קמא לא הסכים ליתן עיכוב ביצוע על החלטתו הוא, לא הייתה נכונה, לאור ההלכה האמורה שחזרה ונשנתה ע"י בית משפט העליון, לא פעם ולא פעמיים. אמנם במקרה שבפנינו שונים הדברים, שכן פירוש עיכוב הביצוע המבוקש הוא שהמשיב יהיה משוחרר בהתאם להחלטה קודמת של בית משפט קמא, שניתנה תוך סירוב לעכב ביצוע, שאם היה ניתן עיכוב הביצוע ל- 24 שעות, כפי שהיה צריך להיות, היה המשיב נתון עדיין במעצר.

דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בנסיבות האמורות תביא לידי כך שהמשיב יהיה חייב לנסוע מיד לבית המשפט העליון, על מנת להגיש את הערר שבכוונתו להגיש ואינני סבור שנסיבות העניין מצדיקות את כל ההליכים התזזיתיים שאנו רואים בהליכים שבפנינו.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע ומורה על עיכוב ביצוע החלטה זו ל- 24 שעות. עם זאת, מאחר ופירוש הדברים הוא שהמשיב יהיה משוחרר, אני מוצא כי יש מקום להחמיר את התנאים לשחרורו.

שחרור המשיב למעצר בית בהתאם להחלטה הקודמת של בית משפט קמא, יהיה כפוף להפקדה נוספת במזומן בסכום של 8,000 ₪, וכן חתימה של שני ערבים צד ג' נוספים, תושבי ישראל, על ערבות צד ג' בסכום של 5,000 ₪ כל אחד. ככל שימלאו התנאים האמורים, ישוחרר המשיב.

ההפקדה במזומן תוכל להיעשות בתחנת המשטרה בשדה התעופה בן גוריון, ככל שתהיה פתוחה בשעות אלו וניתן לבצע בה את ההפקדה.
חתימת הערבים תוכל להיעשות בתחנת המשטרה בכפר סבא.

היה וב"כ המשיב יגיש ערר ולא תינתן רשות להגשת הערר, כי אז החלטת בית משפט זה תחזור ותיכנס לתוקף.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.

אהרון מקובר, שופט

1

9