הדפסה

עיריית ראשון לציון נ' מחניאן

מספר בקשה:1
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשת

דליה-שהין מחניאן

נגד

משיבה

עיריית ראשון לציון

פסק דין

1. בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בסך של 15,029 ₪, שהחלה בפתיחת תיק הוצאה לפועל מס' 1808443099 על ידי המשיבה, עיריית ראשון לציון, נגד המבקשת, הגב' דליה-שהין מחניאן.

2. אולי מחמת היות התביעה מוגשת להוצאה לפועל, סברה המבקשת (אשר נעזרה בהגשת הבקשה ובדיון בה ע"י אחיה, שאינו עורך-דין, הגם שהוא בעל השכלה משפטית לפי דבריו) כי מדובר בפסק-דין שהוגש לביצוע, ועל כן הגישה כתב טענות שכותרתו "בקשה לביטול פסק-דין", אולם במהותו הוא התנגדות לביצוע תביעה, כאמור (ראה בעניין זה את החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל פסו-ואגו מיום 14.8.12, עת הורתה על העברת "העניין", כמשמעו בסעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לבית המשפט (אם כי יוער, במאמר מוסגר, שהסעיף הרלבנטי לעניינו, סעיף 81א1(ד)(2) לאותו חוק, אינו נוקט בלשון דומה)).

3. ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר, שכן האזהרה נמסרה ביום 22.7.2009, וממועד זה ועד להגשת ההתנגדות חלפו למעלה מ-3 שנים. לא צורפה להתנגדות בקשה להארכת מועד (או בקשה לקבוע שהאזהרה לא נמסרה במועד בו לכאורה נמסרה).
4. פגם נפל גם באופן הגשת ההתנגדות עצמה, בכך שהתצהיר התומך בה נערך על דרך ההפניה, שלא כדין (ר' ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה(5) 729).

5. די בכל האמור לעיל כדי להגיע למסקנה, שדין ההתנגדות היה מחיקה על הסף, הן מחמת האיחור בהגשתה והן מחמת אופן עריכתה. גם לגוף העניין, כפי שנראה מייד, לא ניתן להיעתר לבקשה.

6. אף על פי כן, בנסיבות המיוחדות של המקרה, שעיקרן העדר מחלוקת אודות מצבו של הנכס, וככל הנראה גם העדר מחלוקת אודות מצבו של המרכז המסחרי, התעוררה תקווה כי ניתן יהיה לגשר על הפערים ולהגיע להבנות. למטרה זו הוקדשו מספר דיונים, שנוהלו באופן בלתי פורמאלי ושלא לפרוטוקול. למרבה הצער, מאמצים אלה לא נשאו פרי, ואין מנוס אלא להכריע בבקשה

7. למרות שדינה של ההתנגדות, כאמור, הוא מחיקה על הסף, אתייחס בקצרה גם לטענות לגופן: התביעה היתה לתשלומי ארנונה לשנים 2005-2009 על נכס מסחרי השייך למבקשת, והמצוי בתוך שטח מרכז מסחרי בראשון לציון. לטענת המבקשת, בניית המרכז המסחרי ושיווקו ע"י המשיבה היתה נגועה בפגמים חמורים, ובפועל – אין יוצא ואין בא בשערי המרכז המסחרי, והחנות הפכה בלית ברירה למחסן, ובהמשך הפכה להיות בלתי ראויה לשימוש, לאחר שנפרצה ע"י ארחי-פרחי אלמונים, שמשות חלונות נופצו, והיא יושבת כאבן שאין לה הופכין, בלא שלמבקשת תועלת כלשהי מהמשך הבעלות בה. התברר גם, שהחל משנת 2012, בעקבות פסה"ד בעניין "המגרש המוצלח" (בר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ ואח' נ. עיריית ת"א יפו ואח' (פורסם במאגרי פסיקה שונים)), חדלה המשיבה לחייב את המבקשת בארנונה שוטפת, נוכח מצבו של הנכס.

8. על פני הדברים, חורגות טענות ההגנה מסמכותו של בית משפט זה, לאור הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. הסמכות לדון בטענות השונות המועלות נגד חיוב בארנונה נתונה למנהל הארנונה, ואילו בית המשפט מוסמך לדון רק בטענות כי הנתבע אינו מחזיק בנכס, זאת לאור ההוראה המקובצת של סעיף 3(א)(3) וסעיף 3(ג) לחוק הנ"ל, שזה לשונם:

"3. השגה
(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(...)
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(...)
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה."

9. כאמור בחוק, העלאת הטענה אפשרית רק ברשות בית המשפט, ובהתאם לפסיקה, רשות זו לא תינתן כדבר שבשגרה (ר' ע"א 4452/00 ט.ט. נ. עיריית טירת הכרמל, פד"י נ"ו(2) 773, בעמ' 780).

10. בענייננו, הטענה איננה לאי-אחזקה, אלא לטענה אודות מצב הנכס. על פני הדברים, כאמור, לא ניתן לדון בטענה זו במסגרת זו, והמקום לבררה הוא במסגרת השגה שתוגש למנהל הארנונה, וערר על החלטתו, במידת הצורך.

11. לסיום, ומתוך תקווה שיהיה בדברים כדי להביא לפתרון ראוי של המחלוקת, אציין – כפי שגם ציינתי שלא לפרוטוקול במהלך הדיונים הארוכים שהוקדשו לבקשה זו – כי מן הראוי שהמבקשת תשלים את עתירותיה בדרך הקבועה לכך בדין, במסלול המינהלי, ומן הראוי שהמשיבה לא תערים על המבקשת קשיים הנוגעים לחלוף הזמן מאז נקבעו שומות הארנונה, באופן שיתאפשר לקיים בירור ענייני ומהותי של טענות המבקשת, הן לעניין מצב הנכס במהלך השנים 2005-2012, והן לעניין השלכות מצב זה על חובת המבקשת לשלם בגינו ארנונה.

12. ההתנגדות עצמה נמחקת בזה, מחמת האיחור בהגשתה ומחמת אופן הגשתה, אולם בנסיבות אינני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה.

13. הליכי הוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו אם לא ייפרע החוב תוך 30 יום (אין בכך כמובן כדי לגרוע מכל צו תשלומים שניתן, אם ניתן, בהוצאה לפועל, והשלכות העמידה בו על עיכוב ההליכים).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.