הדפסה

עיראקי נ' נ פלדמן ובנו בעמ

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

חאלד עיראקי

נגד

נתבעת
נ פלדמן ובנו בעמ

פסק דין

בפני תביעה קטנה, ע"ס 24,230 ₪, שעניינה פגם שנתגלה בכלי הנדסי ("שופל") שרכש התובע מהנתבעת, והנזקים הנטענים הנלווים לכך.

התובע טוען, בקצרה, כי רכש שופל חדש, וכי תנאי הרכישה כללו הובלת השופל עד לחצרי התובע. כשהגיע השופל, על משאית גרירה מטעם הנתבעת, התברר שיש פגיעה בחלק העליון של חזית תא הנהג. הנתבעת בתחילה נטלה אחריות לפגם, אולם בפועל לא עשתה דבר כדי לתקנו, וכל שהציעה הוא שהתובע יחזיר את השופל לנתבעת, על חשבונו, והיא תבצע בו את תיקון הפח הנדרש. התובע לא הסכים לכך, אלא דרש את כל אלה: תא הנהג יוחלף, ההובלה לנתבעת וחזרה תהיה על חשבון הנתבעת, ויועמד לרשותו כלי חלופי למשך ימי התיקון. בפועל, התביעה היא לסכומים אלה: עלות תיקון הנזק, לפי חוות דעת שמאי (6,750 ₪), ירידת ערך (7,320 ₪), שכר-טרחת שמאי (1,180 ₪), שכ"ט עו"ד (2,360 ₪), ופיצוי בגין עגמת נפש ובזבוז זמן (2,500 ₪).

הנתבעת טוענת, בקצרה, כי הובלת השופל לחצרי התובע היתה באחריותו ועל חשבונו, וכי בעת שיצא השופל מחצריה היה תקין. הסכמתה לתיקון הפח היתה כמחוות שירות בלבד (והיא הסכימה גם לממן את ההובלה לחצריה וחזרה) ולא מתוך הכרה באחריותה, ולבטח שאין עליה לפצות את התובע מעבר לכך.

בדיון היום העידו התובע ומנהל המוסך אצל הנתבעת. איש לא טרח לזמן עדים נוספים. כפי שנראה, בכל הנוגע לנטלי הראיה, יפעל מחדל זה בעיקר לחובת הנתבעת.

על עצם קיום הנזק אין חולק. הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלה אם מקור הנזק בזמן שהיה השופל באחריות הנתבעת, או שמא עבר כבר לאחריות הנתבע עם העמסתו על הגרר, וניזוק רק אז או לאחר מכן.

התובע העיד, כאמור, כי ההסכמה כללה הובלת השופל לחצרי התובע; ההסכם עצמו (שצורף לכתב ההגנה) שותק בעניין זה, ואינו מבהיר מתי עובר השופל לאחריות התובע.

הנתבעת טענה שההסכמה היתה שהשופל יעבור לאחריות התובע כבר באיסופו בחצריה, אולם לא הביאה כל עד רלבנטי שיעיד על כך. מנהל המוסך לא ידע להעיד דבר מידיעה אישית, ונציג המכירות שטיפל בעסקה לא התייצב להעיד.

יש לקבוע, אפוא, כי התובע הוכיח את טענתו בעניין זה.

למעלה מהדרוש ייאמר, כי בכל מקרה, מאחר שאין חולק שהשופל הגיע פגוע לחצרי התובע, הרי שעל הנתבעת הנטל להוכיח שיצא מחצריה תקין (גם לגרסתה, לפיה עצם ההובלה היתה באחריות התובע), אולם היא לא טרחה להעיד את אותו נציג שלה שמסר את השופל לתובע או למי מטעמו, או כל נציג שהוא שראה בעיניו את השופל בעת צאתו את חצריה. לפיכך, גם לשיטתה היה מקום לקבוע כי הנזק נגרם כשהשופל עדיין באחריותה.

מכאן, כי גם יש לחייב את הנתבעת בנזקי התובע, ככל שאלה הוכחו.

התובע דרש את החלפת תא הנהג. ברם, לתביעתו שלו צרף רק חוות-דעת שמאי הקובעת עלות תיקון. לפיכך, לא ניתן לחייב את הנתבעת לשלם לו יותר מאשר את עלות התיקון. לגבי העלות עצמה יש לאמץ את חוות-דעת השמאי, בהעדר ראיה נוגדת ובהעדר הכחשה בכתב ההגנה. בהתאם, יש גם לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את שכר השמאי עצמו.

עם זאת, השמאי קבע כי נגרמה ירידת ערך בשיעור 0%. לפיכך לא ברור מדוע תובע התובע גם פיצוי עבור ירידת הערך. רכיב זה של התביעה יש לדחות, באשר לא הוכח באופן כלשהו.

התובע דורש שיפוי עבור הוצאות משפטיות, אולם לבד מכך שלא התרשמתי שהיתה חובה בתיק זה להיוועץ בעורך-דין, הרי ממילא בחר התובע להגיש תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, שם העיקרון הוא העדר ייצוג, והמדיניות ככלל אמורה להיות אי-פסיקת פיצוי עבור התייעצות משפטית, למעט במקרים חריגים. אני דוחה רכיב זה של התביעה, אפוא.

גם הנזק הכללי עבור עגמת נפש לא הוכח. השופל משמש למלאכתו, הנזק אינו פוגע בתפקודו (כך גם לשיטת התובע), ואין מדובר בסוג נזק אשר יש לייחס לו גרימת עגמת נפש. גם לא מצאתי כי התובע הוכיח כי בזבז זמן של ממש בקשר עם הפרשייה. לפיכך – גם רכיב זה יש לדחות.

כפועל יוצא, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את עלות התיקון של השופל ואת שכר-השמאי, זאת בנוסף על אגרת התביעה. בנסיבות בהן למעלה ממחצית סכום התביעה נדחה, איני סבור שיש לחייב את הנתבעת בהוצאות ניהול ההליך עצמו.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,750 ₪ ועוד סך של 1,180 ₪, ועוד סך של 242 ₪, ובסך-הכל: 8,172 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.