הדפסה

עופר ניב נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן

ניתנה ביום 11 נובמבר 2012

עופר ניב
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני ה שופט אילן איטח
בשם המבקש- עו"ד ענת גלעד כרמל
בשם המשיב- עו"ד אטי דקל

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 26.10.12 (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; ב"ל 2429/07), בה נקבע כי יש לזמן את המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין לחקירה נגדית.

הרקע
בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש להכרה בפגיעה בגב תחתון ועמוד שדרה מותני, כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה.

עניינו של המבקש הועבר למומחה רפואי מטעם בית הדין - ד"ר אלכסנדר ברוסקין (להלן - המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל המבקש לבין תנאי עבודתו. בחוות דעתו מיום 13.11.08 קבע המומחה כי הליקוי ממנו סובל המבקש אינו קשור לתנאי עבודתו. לבקשת המבקש הועברו למומחה שאלות הבהרה ובמענה להן הבהיר המומחה כי אין לייחס את תנאי עבודתו של המבקש לפגיעה בגבו. בקשת המבקש להעברת שאלות נוספות למומחה נדחתה.

על רקע האמור נדחתה תביעתו של המבקש בפסק דין מיום 10.2.10 (סגנית הנשיאה, השופטת חגית שגיא). המבקש הגיש ערעור על פסק הדין (עב"ל 185/10). בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 20.6.10 הוחזר התיק לבית הדין האזורי על מנת שיפנה אל המומחה את שאלת הבהרה הבאה:
"האם לדעתך האירועים בעבודה גרמו למערער אי כושר לעבוד כתוצאה מהכאבים, במידה וכאבים אלו נגרמו כתוצאה מהאירועים הזעירים בעבודה" .

תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה ניתנה ביום 10.8.10 כדלקמן:

"לדעתי, עבודתו של התובע כמתואר בתיק הרפואי ובחוות הדעת המצורפות, לא גרמה לתובע אי כושר כתוצאה מתנאי עבודתו כנהג אוטובוס. אי הכושר לו נזקק התובע נובע, לדעתי, מפתולוגיה התפתחותית קשה בעמוד השדרה המותני, שהביאה בסופו של דבר לטיפול כירורגי מורכב".

בהמשך לאמור, הגיש המבקש ביום 28.9.10 בקשה לשאלת הבהרה נוספת כדלקמן:

"בחוות דעתך מיום 13.11.08 ציינת כי ".... בתנאים מסויימים עבודה פיזית יכולה להחמיר את הכאבים שנוצרים גם ככה מהפגם האנטומי ההתפתחותי. לכן כאבי הגב יכולים בהחלט להיווצר גם כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע. אולם הפתולוגיה האורטופדית בעמוד השדרה המותני לא נבעה כתוצאה מעבודתו של התובע (תשובה 2).
האם לאור דבריך אלו ומתוך נקודת המוצא כי אין הכוונה לפתולוגיה האורטופדית בגבו אותה ציינת, גם תנאי עבודתו של התובע יכלו ליצור כאבי גב לתקופת אי כושר מסוימת -גם אם כאמור מדובר בכאבי גב נוספים שאינם קשורים לאלו הנוגעים מהפתולוגיה האמורה."

בקשת המבקש לשאלת הבהרה נוספת נדחתה בהחלטה מיום 1.2.11, מהטעם שהמומחה השיב בבירור לשאלת ההבהרה וכי יש בשאלת ההבהרה הנוספת המבוקשת משום נסיון ליצור מקצה שיפורים על ידי המבקש. לאור תשובת המומחה לשאלת ההבהרה נדחתה תביעתו של המבקש בפסק דין מיום 12.5.11 (הנשיא, כתוארו אז, השופט מיכאל שפיצר). על פסק דין זה ערער המבקש (עב"ל 19478-06-11). בבית דין זה הגיעו הצדדים להסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של פסק דין (16.4.12):

"מבקשים להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת ששאלת ההבהרה כפי שנתבקשה על ידי בא כוח המערער ביום 28.9.10 ונדחתה בהחלטה מיום 1.2.11, תועבר אל המומחה הרפואי שהתמנה בתיק זה".

לאור האמור, בהחלטה מיום 20.6.12 (השופטת סיגל דוידוב- מוטולה) העביר בית הדין האזורי למומחה את שאלת ההבהרה כאמור. תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה ניתנה ביום 4.7.12 כדלקמן:

"הפתולוגיה האורתופדית אצל התובע נמצאת במקום אחד בלבד-L5-S1. לו היה מדובר בפתולוגיות נוספות ברמות נוספות ובצורות ביטוי שונות, אזי הייתי יכול לתת משקל לעבודתו של התובע. אולם ברור לכל, כי כל מצבו של התובע בעמוד השדרה נובע אך ורק מהמצב המולד ממנו סובל התובע ולא על רקע תנאי עבודתו, גם אם בצורת אי כושר או בצורת פתולוגיה אובייקטיבית".

המבקש הגיש בקשה למשלוח שאלת הבהרה נוספת למומחה כדלקמן:

"האם הכוונה בתשובתך היא כי בכל מקרה עבודה כנהג לא תגרום לעולם לפתלוגיה או לכאבים בגובה L5-S1 ? וכן נא פרט על סמך מה מבוססת האבחנה שערכת באשר למקור החמרת הכאבים והקשר לתנאי העבודה כאשר הפתלוגיה היא בחוליה אחת, לעומת מקור החמרת הכאבים ואי הכושר בגינם כאשר הפתלוגיה היא בגבהים נוספים."

המוסד התנגד לבקשה, מהטעם כי יש בשאלת ההבהרה משום ניסיון לבחון את הידע והמומחיות של המומחה; השאלה מהווה סטייה מהמוסכם בבית דין זה וניסיון "הרחבת חזית"; המומחה השיב על השאלה, תוך שציין כי גורם הכאבים כתוצאה מהמחלה מלכתחילה הוא הפגם המולד בחוליות אלה ולדעתו אי הכושר הרלוונטי לא נגרם מעבודתו, אלא נבע מהפתולוגיה ההתפתחותית הקשה ממנה סבל במקור, אשר הביאה לטיפול כירורגי נוסף.

בהחלטה מיום 16.9.12 הסכים בית הדין האזורי עם טענת המבקש כי אין בתשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה מענה מלא לשאלות שהטרידו את בית דין זה ואשר בשלן כבר הוחזר התיק פעמיים לבית הדין קמא. בית הדין קבע כי אין טעם במשלוח שאלות הבהרה נוספות והציע שתי דרכים אפשריות: האחת, מינוי מומחה נוסף; השנייה, הזמנתו של המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו. טרם מתן החלטה ניתנה לצדדים הזדמנות להגיב על האמור.

המבקש טען כי בנסיבות העניין ראוי למנות מומחה נוסף. לטענתו, השימוש בסעד חריג של זימון המומחה לחקירה נגדית לא יועיל לאור העובדה כי המומחה לא סיפק את התשובות לשאלות ההבהרה הרבות שהועברו אליו. המוסד הסכים להצעה לפיה יוזמן המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו, והתנגד למינוי מומחה נוסף, שכן לטענתו המומחה השיב במפורט ובצורה מנומקת על שאלות בית הדין, ומינוי מומחה נוסף או אחר יהיה בבחינת אישור להליך "fishing" של מציאת "המומחה הנוח".

בהחלטה מיום 26.10.12 סבר בית הדין כי יש לזמן את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

נימוקי הבקשה
לטענת המבקש, בנסיבות העניין אין מקום להפעלת הליך חריג של זימון מומחה מטעם בית הדין לחקירה נגדית; כבר נקבע במפורש על ידי בית הדין כי לא ניתן לקבל מהמומחה תשובות לשאלות שנשאל ועל כן הסעד הנכון והראוי בהתאם להנחיות נשיאה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (אשר נכנסו לתוקף ביום 1.5.10) הוא מינוי מומחה נוסף; על פי הנחיות נשיאה אין המומחה מוזמן כעניין שבשגרה לחקירה על חוות דעתו ואין להיעתר לבקשה להזמנתו, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת ובהחלטה מנומקת; בית הדין לא נימק בהחלטתו מדוע יש להעדיף חקירה נגדית על פני מינוי מומחה נוסף; בהחלטת בית הדין יש משום "הפיכת היוצרות" לפיהן תמיד ובכל מקרה בטרם מינוי מומחה נוסף יש למצות את אפשרות זימון יועץ בית הדין לחקירה נגדית; אם בחקירתו הנגדית לא ייתן המומחה את התשובה הנדרשת, הרי בכל מקרה יחזור הצורך בסעד של מינוי מומחה נוסף.

הכרעה
לאחר עיון בטענות המבקש ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיב וזאת מן הטעמים הבאים:

ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית בפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים.
אמנם חקירתו הנגדית של המומחה אינה דרך המלך והיא תנקט במקרים נדירים בלבד , אך אינה בבחינת דרך שאינה אפשרית. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה כאשר מתנהל " לך ושוב" בין המומחה ל בין בית הדין רשאי בית הדין, מקום בו הוא סבור כי יש למצות את הדרוש מחוות הדעת של המומחה, להעתר לבקשה לחקירה נגדית או אף להורות עליה מיוזמתו. בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, לא מצאתי כי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה. ממילא שמורה האפשרות להשיג על ההחלטה במסגרת הערעור בתיק. החלטת בית הדין האזורי לזימון המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו ניתנה לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הנסיבות שבתיק.
בנסיבות אלה, ולאור גלגוליו השונים של התיק הן בבית הדין האזורי והן בבית דין זה, לא מצאתי לנכון בשלב זה להתערב בהחלטה מושא הבקשה.

סוף דבר- הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג (11 נובמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .