הדפסה

עומר יצחק נ' שר הפנים

בעניין:
העותר

פלוני
ע"י ב"כ עו"ד גיא ברנד

נגד

המשיבה

מדינת ישראל - משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד יערה קליינברגר – פמ"ד אזרחי

פסק דין

1. בפני עתירת העותר להורות על ביטול ו/או קיצור הוראת השהייה שהוצאה לעותר, ביום 7.1.15, נוכח תקופת השהייה הממושכת בה ש והה העותר במתקן חולות, מכוח הוראות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 (להלן: "החוק"), שבוטל במסגרת בג"צ גבריסלאסי, שהיו, לטענתו, דרקוניות מאלו שנקבעו בתיקון מס' 5 לחוק. לטענתו, יש למנות כל יום בו שהה העותר במתקן חולות מכוח תיקון מס' 4 ככפול ואף משולש נוכח תנאי השהייה הקשים שהיו מנת יומו תחת תיקון מס' 4 לחוק.
כמו כן עתר לביטול הוראת השהייה נוכח בקשתו למקלט מדיני אשר לטענתו איננה זוכה למענה לאורך זמן, מזה למעלה משנה, באופן המצדיק קיצור הוראת השהייה ואף ביטולה. בנוסף טען, כי יש להכריז על בטלות סעיף 4.2 לנוהל אכיפה 10.9.0001, הקובע כי אין להתחשב בהגשת בקשת מקלט בבוא הממונה לשקול האם להוציא הוראת שהייה בעניינו של מסתנן.
לבסוף הוסיף וטען שורה של טענות כנגד חוקיות החוק והקריטריונים על פיהם מוצאות הוראות השהייה . טענות אותן זנח במהלך הדיון בפני.

2. המשיבה טענה, כי יש לדחות העתירה על הסף נוכח השיהוי הכבד שנפל בפניית העותר לבית המשפט בהינתן העובדה כי בעתירה זו , אשר הוגשה לבית המשפט רק בחודש אפריל 2015, מבקש העותר לתקוף את הוראת השהייה שהוצאה לו ביום 7.1.15.
לחילופין טענה, כי אין בנסיבות העניין כל הצדקה ליתן אורכה בהגשת העתירה.
לגופו של עניין טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענת העותר ככל שמבקש הוא כי ימי שהייתו במתקן חולות מכוח תיקון מס' 4 ימנו בכפל או בשילוש, לצורך מניין 20 החודשים שנקבעו בהוראת השהייה כתקופת שהייה במתקן חולות.
כן טענה, כי אין בבקשת המקלט התלויה ועומדת כדי להצדיק קיצור משך השהייה במתקן חולות. לטענתה, המשיבה עושה כל שלאל ידה כדי לקדם הטיפול בבקשות הרבות המונחות בפניה.

3. בדיון המקדמי שהתקיים בפני, שנקבע גם לדיון בבקשה למתן צו ביניים, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ידרש לעתירה גופא בהתאם לכתבי הטענות ולנטען בדיון בעל פה.

4. העותר, יליד 1965, נתין סודן מדראפור, הסתנן לישראל ביום 26.06.08, דרך גבול מצרים. העותר נתפס על ידי כוחות הביטחון והובא ביום 26.6.08 בפני הממונה על ביקורת גבולות (הממונה). לאחר שנערך לעותר שימוע בפני הממונה הוצאו כנגדו צווי משמורת והרחקה.
ביום 8.7.08 עבר העותר תשאול נוסף במסגרתו הצהיר על נתינתו הסודנית וביום 28.7.08 שוחרר ממשמורת בתנאים, בהתאם למדיניות שהיתה נהוגה באותה עת, וקיבל רישיון שהייה מכוח סעיף 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), אשר תוקפה הוארך מפעם לפעם.
ביום 18.3.14, נערך לעותר תשאול לשם הוצאת הוראת שהייה, מכוח תיקון מס' 4 לחוק, שלאחר מכן הוציא לו הממונה הוראת שהייה לפיה עליו להתייצב במרכז השהייה החל מיום 24.4.14.
ביום 4.4.14 פנה ב"כ העותר אל המשיבה בבקשה לבטל את הוראת השהייה נוכח טענתו כי מבקש הוא לעבור ניתוח עקב פגם אסטטי בפניו. לחילופין התבקשה המשיבה לקיים לעותר שימוע כדי לאפשר לו לשטוח את טענותיו.
ביום 24.4.14, הגיע העותר ללשכת המשיבה וביקש לבחון פעם נוספת את ההחלטה להוציא הוראת שהייה בעניינו. לאחר תשאול נוסף שבוצע לעותר קבע הממונה, כי לא קיימת עילה לביטול הפניית העותר למרכז השהייה. עוד צוין בהחלטה שהעותר ציין כי אין לו כסף לעבור את הניתוח הפלסטי, שטרם נקבע מועד לניתוח וכי אין מדובר בניתוח מסכן חיים. עוד צוין כי במרכז השהייה קיימת מרפאה וככל שיהא בכך צורך יוכל העותר לצאת לניתוח בתיאום עם המרפאה וכי לא תהיה כל מניעה לבצע את הניתוח. בתום התשאול הוצאה לעותר הוראת שהייה חדשה לפיה עליו להתייצב במתקן השהייה בחולות עד ליום 27.4.14.
ביום 28.4.14 התייצב העותר במרכז חולות ונערך לו ראיון קליטה. מפי העותר לא נטענה כל טענה חריגה כלשהי.

ביום 20.08.14, הגיש העותר לראשונה בקשה פרטנית למקלט מדיני. במועדים 8.09.14 עבר העותר ריאיון לבחינת בקשתו למקלט מדיני ולאחר מכן ריאיון נוסף ביום 31.12.14.

5. לאחר חקיקת תיקון מס' 5 לחוק, ביום 6.1.15, נערך לעותר שימוע נוסף בהתאם לתיקון לחוק במסגרתו השיב, כי אינו סובל מבעיות רפואיות ולא העלה שום טענה נוספת שיש בה כדי להחריג את עניינו מהקריטריונים שנקבעו להוראת שהייה.
בתום השימוע קבע הממונה, כי העותר ימשיך לשהות בחולות עד ליום 28.12.15 והוציא בעניינו הוראת שהייה בהתאם.

ביום 21.1.15 פנה ב"כ העותר דאז אל המשיב בבקשה לערוך לעותר שימוע נוסף ולעיין במסמכיו הרפואיים לפיהם הוא מבקש לעבור ניתוח חוזר לתיקון פגם אסטטי בפניו אשר לשיטתו מהווים טעם מספק לשחרור העותר ממרכז השהייה. בתשובת המשיב לב"כ העותר בנדון נאמר כי עליו להציג בפני נציגי המשיבה במרכז השהייה את טענותיו.

6. אקדים ואומר כי דין העתירה להידחות על הסף.
העותר מבקש לצאת כנגד הוראת השהייה שנמסרה לו ביום 7.1.15, ומשהוגשה העתירה באמצע חודש אפריל שנה זו נמצא כי הוגשה בשיהוי כבד.
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין, תשס"א - 2000) קובע כהאי לישנא כי עתירה תוגש בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שקיבל מגיש העתירה הודעה עליה. בנסיבות בהן הוגשה העתירה באיחור כה ניכר, יש לדחות העתירה על הסף מחמת שיהוי.
כדי להניח את דעת העותר אוסיף ואעיר, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענת העותר בכל הנוגע לעניין הימים שיש לקזז ממשך תקופת השהייה עליה הורה הממונה, בהחלטתו מיום 7.1.15.
משקבע המחוקק מפורשות, בסעיף 8 (ג') (1) להוראות המעבר לחוק, כי לעניין חישוב תקופת השהייה במרכז השהייה של מסתנן, לפי הוראת השהייה החדשה, יבואו במניין תקופות שהייה קודמות שבהם שהה המסתנן במרכז השהייה לפני יום פרסום התיקון לחוק וכן לתקופות שבהן שהה במשמרות, מבלי שנקבע מפתח חישוב באשר לשוויו של יום שהייה במתקן חולות תחת תיקון מס' 4, לצורכי ניכוי מתקופת השהייה שתוצא .
אין לקבוע דברים אותם לא קבע המחוקק וגם לא התכוון להם. ככל שכוונת המחוקק היתה לתת ערך אחר לתקופת ימי השהייה של שוהים במתקן חולות מכוח תיקון מס' 4, היה נותן את הדעת לכך ואף מוסיף דברי הסבר בנדון. הדבר לא נעשה וטענת העותר בנדון דינה להידחות.

גם בקשת המקלט אותה הגיש העותר, התלויה ועומדת בימים אלו, אין בה כדי להצדיק ביטול או קיצור הודעת השהייה.
המדינה התחייבה בהליך משפטי אחר בפני בית המשפט העליון, כי תקדים טיפול בבקשות מקלט של אלה השוהים במתקן חולות וכי בכוונתה לסיים הטיפול בתוך שנה. העותר הגיש בקשת מקלט רק בחודש אוגוסט 2014 כאשר ראיון אחרון התקיים ביום 31.12.14. יש לקוות כי החלטה בבקשת המקלט תינתן בחודשים הקרובים.
ככל שלא תינתן החלטה בבקשת העותר לקבלת מקלט עד לסוף חודש אוגוסט 2015, וככל שעד לאותה עת ישהה העותר במתקן שהייה בחולות, תידרש המשיבה לקיים שימוע נוסף לעותר לבחינת המשך שהייתו.

7. סוף דבר – העתירה נדחית.
בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.