הדפסה

עוזיאל נ' טרקפאר בע"מ

07 מרץ 2015

לפני:

כב' הרשמת דניה דרורי

התובע
פנחס עוזיאל
ע"י ב"כ: עו"ד ח'טיב סמאח
-
הנתבעת
טרקפאר בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד איתן גליק

פסק דין

1. לפני תביעתו של מר פנחס עוזיאל (להלן – העובד) כנגד טרקפאר בע"מ (להלן – המעסיקה) לתשלום פיצויי פיטורים והחזר ניכויים שבוצעו משכרו האחרון בגין אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות ובגין הוצאות השתלמות.
השאלה העיקרית העומדת להכרעה בהליך זה היא האם היה בנסיבות העסקתו של התובע כדי להצדיק התפטרותו בדין פיטורים.

2. העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העיד מנהלה, מר איציק ג'אן (להלן – איציק).

3. אין מחלוקת כי העובד החל עבודתו אצל המעסיקה ביום 1.7.11. עוד הוסכם כי במהלך תקופת העבודה זכה העובד למשכורת חודשית בסך 9,000 ₪ נטו. העובד הועסק אצל המעסיקה בהפעלת מכונת גריסה ניידת.

פיצויי פיטורים
4. העובד טען כי הודיע על התפטרותו לאחר שהמעסיקה הפרה חובותיו כלפיו בהעברת ההפרשות הפנסיוניות לקופת הביטוח באיחור ניכר. העובד טען כי בשל כך, הודיע למעסיקה באמצעות פקס שנשלח ביום 11.12.13 כי בכוונתו להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. בהתאם להודעה זו (נספח א' לתצהיר העובד/ נספח ג' לכתב התביעה) תסתיים העסקתו ביום 31.12.13.

5. המעסיקה מצידה אישרה כי אכן חלו עיכובים בביצוע ההפרשות הפנסיוניות עבור החודשים 7-11/2013 וכי אלה הועברו במהלך חודש 12/13. לפיכך, טענה המעסיקה כי במועד כניסת ההתפטרות לתוקף לא התקיימה כל נסיבה שהצדיקה התפטרות בדין פיטורים.
המעסיקה טענה כי הודעת ההתפטרות נמסרה לה ביום 27.12.13, כלומר רק ימים בודדים לפני כניסת ההתפטרות לתוקף, ולא ביום 11.12.13 כטענת העובד.
בנוסף, טענה המעסיקה כי אין כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה והשכר לבין התפטרות העובד וכי העובד התפטר מכיוון שמצא עבודה אחרת. טענתה זו של המעסיקה הסתמכה על האמור בתמליל שיחה שנוהלה בין העובד לבין איציק לאחר מועד מסירת הודעת ההתפטרות (נספח א' לתצהיר איציק).

6. מהאמור עולה כי אין מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה חלו עיכובים בהעברת ההפרשות הפנסיוניות לקופת הביטוח והחל מחודש 7/13. יחד עם זאת, מהראיות עולה כי דמי הביטוח הועברו במהלך חודש 12/13, בהתאם להמחאות של המעסיקה מיום 15.12.13 (נספח ב' לתצהיר העובד, נספח א' לכתב ההגנה).

7. טענת העובד לפיה הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים נסמכת על הוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), הקובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
כאשר מדובר בנסיבות המצדיקות לגישת העובד התפטרות בדין פיטורים ואשר בידי המעסיק לשנותן, מוטלת חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעסיק על כוונתו להתפטר, ורק אם לא פעל המעסיק לסילוקן של נסיבות אלה – יראו בכך הצדקה לתשלום הפיצויים .
בנוסף, נדרש העובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים להראות כי מתקיים קשר סיבתי בין אותן נסיבות נטענות לבין התפטרותו, וזאת לאור לשון סעיף 11 הנ"ל הקובע כי יש להוכיח כי ההתפטרות באה "מחמת" אותן הנסיבות.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי העובד לא עמד בנטל להראות כי התפטרותו אכן באה על רקע אותן נסיבות לגביהן טען כי הן מצדיקות את התפטרותו תוך תשלום פיצויי פיטורים.
כאמור, מהראיות עולה כי במועד כניסת ההתפטרות לפועל ובמועד סיום יחסי העבודה לא התקיימה עוד העילה להתפטרות בדין פיטורים. זאת ועוד, מתמליל השיחה בין העובד לאיציק (נספח א' לתצהיר איציק) עולה במפורש כי במועד סיום יחסי העבודה לא מתקיים התנאי של קשר סיבתי בין נסיבות העבודה לבין ההתפטרות.
בשיחה זו הסביר העובד כי הוא עוזב את העבודה על מנת לעבוד בחו"ל, כי הוא חיכה להזדמנות עבודה זו וכי ייתכן שירצה לשוב אל עבודתו אצל הנתבעת כשיחזור בעוד שנה. בין השאר אומר העובד כך (החל מדקה 9:48): "אני ניסיתי, מה אני אגיד לך, אני ניסיתי לא לעזוב... תאמין לי אני ניסיתי לא לעזוב... ואין מה לעשות... אני כבר סגרתי מקום. אני הולך לעבוד בחוץ לארץ, להרביץ כסף, מכה טובה... אני שם מקבל משכורת של 35,000 שקל, כל חודש. איציק לא משקר אותך, ברצינות אני מדבר, אני חיכ יתי לזה הרבה זמן. מדן מיחזור אני מחכה לזה. רק פשוט זה נדחה, ונדחה, ונדחה ונדחה. אבל עכשיו זו ההזדמנות שלי... אני אחזור תוך השנה תרצה אותי בחזרה איציק, בכיף אני בא לעבוד איתך".
בהמשך (החל מדקה 12:49): ""היא (הכוונה לאשתו של העובד, ד.ד.) רוצה שאני אסע, היא אומרת לי – מה זו עבודה טובה, מה, אתה מחכה לזה כך כך הרבה, עכשיו לא תלך? אני מחכה לזה כבר 4 שנים. 4 שנים אני מחכה לזה. שנתיים בדן מחזור, שנתיים אצלך. שנתיים וחצי אצלך. מה, אני לא רוצה לפספס את המקום הזה... מה זה, תוך שנה אני יכול לעשות קופה טובה ולחזור לארץ. אני רציני, דוגרי, אני לא משקר אותך ".
גם כשאיציק מציע לעזור לעובד כדי לשכנע אותו להישאר לעבוד אצל המעסיקה ושואל "אולי יש מקומות שאני כן יכול לפתור לך בעיות? למה לא? למה אתה מזלזל ישר? אולי יש מקומות שאני כן יכול לפתור לך בעיות?" (דקה 20:00 ואילך), משיב לו העובד: "אמרתי לך, לא הכל כסף בחיים. קשרים, יחס, שם של בן אדם שווה כל דבר בעולם. אני מחכה לזה, אמרתי לך, הרבה זמן 4.5 שנים אני מחכה לזה. מאז שעבדתי בצפון עד שעברתי לדן מחזור ועד שהגעתי אליך. הייתי שם, פספסתי. בדן מיחזור גם פספסתי את זה. הפעם אני לא יכול לפספס. זהו. הפעם אני לא יכול לפספס. מה אני אגיד לך... תאמין לי הייתי נשאר איתך, הייתי בכיף נשאר. אני לא... אבל אני חייב את זה. אני חייב לעשות את זה, את המכה שלי שם. איך שאומרים. חייב. מצטער איציק, חייב. אני מחכה לזה הרבה זמן. לא מהיום. הרבה הרבה זמן."

9. מתמליל השיחה עולה בבירור כי היא נערכה רק ימים ספורים לפני כניסת ההתפטרות בפועל. כאשר איציק מבקש מהעובד לתת לו הודעה מוקדמת בת חודש, מסביר לו העובד "תשמע, אני לא יודע איך להגיד לך אבל אני עד סוף החודש לא אהיה פה" (דקה 2:54), "אבל אין לי לתת לך חודש" (דקה 3:30) וכן "אבל אני לא נמצא פה, בחמישי לחודש אני כבר לא פה" (דקה 3:12), "לא, בחמישי לחודש יש לכרטיסי טיסה מה... אני לא יכול לדחות, לא אני קובע... זה ההוא שדואג לטיסות, הוא קובע, אני הולך עם קבוצה" (דקה 3:52 – 4:00).

10. העובד לא נתן הסבר מניח את הדעת בחקירתו הנגדית לעולה במפורש מהתמליל. כשנשאל לגבי הדברים שנאמרו מפיו בנוגע להתפטרות לצורך עבודה אחרת, השיב (פרו: 9; ש: 29 ואילך) "אתה יודע מה אמרתי, אבל אני בארץ, ולא נסעתי לשום מקום... זה לא משנה, אני לא הלכתי לשום מקום...".
אין לקבל את טענת העובד כי אמר את שאמר בשיחה המוקלטת רק כדי להפעיל לחץ על המעסיקה לשלם לו את פיצויי הפיטורים (פרו: 10; ש: 20 וש: 28-29). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דבריו של העובד בהקלטה, בין השאר בהתייחס לדבריו כי יחזור לעבודה אצל המעסיקה לאחר שיחזור מחו"ל.
יצוין כי מחקירתו של העובד עולה כי הוא מאשר את העולה מהתמליל בדבר התפטרות לצורך התחלת עבודה אחרת. בפרו: 10; ש: 2 אישר העובד "רציתי ללכת לעבוד בחו"ל, אבל זה לא הסתדר".

11. הצדדים היו חלוקים בשאלה האם במועד סיום יחסי העבודה כבר ידע העובד כי ההפרה הנוגעת לביצוע הפרשות לקופת הביטוח עבור התקופה שהחל מחודש 7/13 – כבר תוקנה.
העובד טען (סעיף 10 לתצהירו) כי המעסיקה כלל לא הודיעה לו כי הסדירה עניין זה, בעוד איציק העיד (סע' 8-9 לתצהירו) כי העובד אכן פנה אליו בעניין ההפרשות "לקראת סוף שנת 2013" ולפני מסירת מכתב ההתפטרות, והוא הבטיח לו שהתקלה תיבדק ותטופל בהקדם. עוד העיד כי נמסרה לעובד הודעה כי החוסרים הועברו כבר במהלך אותו חודש 12/13.

כאמור, מהראיות עולה כי התשלומים הועברו לקופת הביטוח במהלך חודש 12/13 וטרם כניסת ההתפטרות לתוקף. העובד הסתמך על תדפיס מחברת הביטוח מיום 6.12.13 בדבר חוב פרמיות לחודשים 7-11/13, וטרם תיקון ההפרה וטען כי לא הובא לידיעתו כי ההפרה תוקנה טרם כניסת ההתפטרות לתוקף.
טענה זו של העובד אין לקבל שעה שעולה במפורש מהתמליל כי איציק מסביר לו כי הסכומים שולמו, ושעה שהעובד עומד על כך כי הוא מסיים את העסקתו מסיבות אחרות שאינן נוגעות להפרשות הפנסיוניות.
גם מבלי להכריע בשאלת ידיעת העובד בדבר תיקון ההפרה – ניתן להגיע לתוצאה בדבר היעדר זכאות לתשלום פיצויי פיטורים, לאחר שנקבע כי ממילא לא מתקיים קשר סיבתי בין התפטרות העובד לתנאי העבודה.

12. בסיכומים מטעם העובד הועלתה הטענה כי התמליל האמור אינו בגדר ראיה קבילה. דין הטענה להידחות.
ההקלטה צורפה לתצהיר איציק שהוגש לתיק בית הדין ביום 10.12.14. בפתח ישיבת ההוכחות ביום 4.3.14 העלתה ב"כ התובע טענה לפיה לא קיבלה לידיה את ההקלטה עצמה והיא מטילה ספק באותנטיות של ההקלטה. יחד עם זאת, ויתרה ב"כ התובע על הטענות בדבר אותנטיות תמלול ההקלטה (פרו: 7; ש:21). בהמשך, העלה התובע עצמו טענות כנגד ההקלטה וטען כי היא אינה משקפת את השיחה ולא באו בה לידי ביטוי הדברים שהוא עצמו אמר (פרו: 10; ש: 6-10). גם לאחר הדברים האלה ציינה ב"כ התובע כי היא אינה מבקשת לשמוע את ההקלטה (פרו: 10; ש: 13). על אף האמור, בסיכומי התובע נטען כי "התמליל שצורף לתצהיר עד הנתבעת אינו קביל, הוא חסר, לא צוין תאריך ההקלטה..." (פרו: 15; ש: 26-27).
באשר לקבילות התמלול – יש לקבוע כי הראיה היא קבילה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:
א. סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע כי בהליכים אזרחיים, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות. בתי הדין פועלים בהתאם לכללי פרוצדורה וראיות פשוטים וגמישים, שנועדו להקל על הצדדים את הגישה לבית הדין. על אף שכללי הראיות והפרוצדורה הם גמישים – אימצו בתי הדין לרוב את הכללים שנקבעו בערכאות אזרחיות לצורך קבלת הקלטה כראיה, בין השאר בהתחשב באפשרות בדיקת מהימנות ואמינות ההקלטה. מכאן, שדרך המלך היא על-פי רוב בהגשת ההקלטה עצמה כראיה יחד עם תצהיר המקליט ותמליל, המשמש כאמצעי עזר.
ב. בנסיבות המקרה כאן לא צורפה ההקלטה עצמה אלא התמליל, אלא שאין בכך כדי להוביל למסקנה כי התמליל לא יהווה ראיה קבילה. בהחלטה מיום 9.9.14 נקבע כי על הצדדים לצרף לתצהירים מטעמם את כל הראיות עליהן נסמכות טענותיהם. כאמור, התמליל הוגש עוד ביום 10.12.14 יחד עם תצהירו של איציק שביצע את ההקלטה. עוד קודם לכן השלימו הצדדים את הליכי הגילוי והעיון במסמכים. משהוגש התמליל יחד עם תצהיר עד המעסיקה הרי שהוא מהווה ראיה לכל דבר ועניין, וכל עוד לא הוגשה בקשה להוצאתו של התמליל מהתיק יש לראות בשתיקת הצד השני בעניין הגשתו משום הסכמה להגשת הראיה ולקבילותה (עב"ל 67/98 ז'קלין סבירו – המוסד לביטוח לאומי, 2.7.02). העובד לא הגיש בקשה להוצאת התמליל מתיק בית הדין, לא פנה לצד השני ולא הגיש בקשה לקבל לידיו את ההקלטה.
ג. גם במהלך ישיבת ההוכחות, לאחר שהוצע פעם אחר פעם כי יתאפשר לעובד ולב"כ הדין להאזין להקלטה עצמה – ויתרה על כך ב"כ העובד. ניתן להניח כי אם היתה ב"כ העובד מבקשת להוציא את תמליל ההקלטה מתיק בית הדין בהעדר ההקלטה עצמה בסמוך לאחר הגשת תצהירי המעסיקה או אף במהלך ישיבת ההוכחות וטרם סיימו הצדדים להביא ראיותיהם, או שהיתה מבקשת להאזין להקלטה עצמה במהלך ישיבת ההוכחות – מבוקשה היה ניתן לה . במקרה כזה, ככל שהיה מחדל בהתנהלות המעסיקה שלא צרפה את ההקלטה עצמה כראיה – הרי שמחדל זה, ככל שקיים, היה בא על תיקונו. אלא שהעובד לא נקט בדרך זו.
ד. רק במסגרת הסיכומים, ולאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם, הועלתה הטענה כי התמליל אינו קביל כראיה. אין לאפשר את חזרת התובע מהסכמתו המשתמעת לראות בתמליל כראיה קבילה, בהתחשב במועד העלאת הטענה וזאת במסגרת הסיכומים. קבלת עמדת התובע יש בה כדי לפגוע מהותית בזכויות הצד שהסתמך על ההסכמה לקבל את הראיה (והשווה לאמור בע"ע 36076-06-10 י.קל-לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי, פס"ד מיום 9.12.10).

13. לאור האמור לעיל, לא נתתי אמון בגרסת העובד בדבר נסיבות סיום העבודה בהסתמך על הסתירות שבין עדותו לבין התמליל שהוצג, אל מול גרסתו העקבית של העד מטעם המעסיקה. בהתחשב בראיות שהוצגו מטעם המעסיקה – יש לדחות את טענת העובד לפיה התפטרותו באה "מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה", וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, וזאת, מאחר והעובד לא עמד בנטל להוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין התפטרותו לבין "הרעה בתנאים", לאחר ששוכנעתי כי החלטתו להתפטר נבעה משיקוליו האישיים ולא היה דבר שהמעסיקה היתה יכולה לעשות, ולא עשתה, כדי להניא אותו מהחלטתו.
מכלל האמור עולה כי העובד לא עמד בנטל להראות כי התפטרותו באה על רקע נסיבות העסקתו או הרעה מוחשית בהן, ודין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים להידחות.

מועד מסירת הודעת ההתפטרות
14. העובד טען כי מסר את הודעת ההתפטרות ביום 11.12.13 באמצעות פקס למשרדי המעסיקה. העובד צרף לכתב התביעה ולתצהירו את העתק מכתב ההתפטרות כפי שהוא מוטבע על גבי אישור משלוח הפקס (נספח א' לתצהיר העובד/ נספח ג' לכתב התביעה).
לטענת המעסיקה, ביום 27.12.13 ניגש העובד אל איציק ומסר לו ביד מסמך זה (כלומר את אישור הפקס מיום 11.12.13 שעליו מוטבעת הודעת הפיטורים), וכי זו הפעם הראשונה שהמעסיקה מקבלת לידיה את מכתב ההתפטרות.
אין מחלוקת כי אישור הפקס שעליו מוטבע מכתב ההתפטרות נמסר ביד לאיציק ביום 27.12.13, והמחלוקת היא בשאלה האם המכתב נשלח קודם לכן באמצעות הפקס וביום 11.12.13, כגרסת העובד.

15. בעניין מועד מסירת הודעת ההתפטרות בכתב – יש לקבל את גרסת המעסיקה, וזאת מהטעמים הבאים:
א. התובע לא הציג את מכתב ההתפטרות המקורי, וגרסתו בדבר מקום הימצאות המכתב המקורי לא היתה עקבית . בתשובה לשאלה היכן המכתב המקורי, השיב העובד (פרו:9; ש: 24-25): "אני לא הייתי צריך את המכתב, היה בידי את העתק של המכתב, ואותו נתתי לו. אני לא זוכר היכן המכתב המקורי לפני שליחתו בפקס. אולי הוא אצלי בבית". ובהמשך שינה גרסתו והסביר כי "אני הבאתי למר ג'אן את המכתב הנייר.... אני אמרתי שאולי המכתב המקורי אצל ג'אן בביתו, או במשרדו". לשאלת בית הדין בעניין זה, השיב העובד "אני מבהיר, כשניגשתי למר ג'אן מסרתי לו שני מסמכים, גם את הפקס נספח ג לתצהיר וגם את מכתב ההתפטרות המקורי" (פרו 9; ש: 1-2). גרסתו של העובד לפיה מסר בידי איציק שני מכתבים – הן זה המקורי והן זה המוטבע על אישור הפקס, היא גרסה מאוחרת שכלל לא צוינה בתצהירו, ויש בכך כדי לפגום באמינותה.
ב. התובע לא הסביר מדוע, עת הוא רואה את מנהלו מספר פעמים בשבוע (לגרסתו כפעמיים בשבוע, ולגרסת איציק מדי יום) , הוא מוצא לנכון לשלוח את מכתב ההתפטרות בפקס דווקא. גרסתו של התובע בחקירתו הנגדית לפיה החליט למסור את המכתב ביד בסופו של דבר ביום 27.12.13 וזאת בהתאם למה שאמרה לו פקידה בנתבעת (פרו: 8; ש: 11-12) כלל לא הוזכרה בתצהירו.

16. בנוסף, מסירת מכתב ההתפטרות ביום 11.12.13, כגרסת העובד אף היא אין בה כדי לעמוד בדרישות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, העומדת על חודש ימים שכן העובד מועסק במשכורת חודשית, וסיים את עבודתו בפועל ביום 31.12.13. העובדה כי ראה לנכון למסור את התפטרותו במועד שהוא, גם על-פי גרסתו, אינו תואם את דרישות הדין – מחזקת את ההתרשמות כי הסיבה להתפטרות היא הצעת עבודה חדשה (כעולה מתמליל ההקלטה), ולא הרעת תנאים כטענת העובד.

ניכויים משכר חודש 12/13
17. המעסיקה ניכתה משכרו האחרון של העובד לחודש 12/13 סך של 7,300 ₪ בגין הודעה מוקדמת, וסכום נוסף של 2,500 ₪ בגין השתלמות.

18. אין מחלוקת כי ההעסקה בפועל הסתיימה ביום 31.12.13 (מוסכמות מפי ב"כ הצדדים, פרו:4; ש: 19). כמפורט לעיל, גרסת המעסיקה לפיה הודעת ההתפטרות נמסרה לה ביום 27.12.13, התקבלה.
מכאן, שהעובד לא עמד בחובתו לפי סעיפים 3 ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, ומכאן שהעובד חייב בפיצוי בגין מסירת הודעה מוקדמת כנדרש (סעיף 7 לחוק). לפיכך, בדין נוכה משכרו של העובד פיצוי בגין אי מסירת הודעת מוקדמת להתפטרות בסך 7,300 ₪. הסכום האמור משקף מסירת הודעה מוקדמת בת 3 ימים בלבד, בהתייחס למשכורת חודשית בסך 9,000 ₪.

19. באשר לניכוי הסך של 2,500 ₪ בגין השתלמות, סמכה המעסיקה את טענותיה על נספח ד' לכתב הגנתה "טופס השתתפות בקורס מכונה ניידת" (נספח ד' לכתב ההגנה). בטופס צוין כי העובד מאשר השתתפותו בקורס מכונה ניידת, כי הוא מודע לכך כי שעות הקורס הן אחרי שעות העבודה ועל חשבון זמנו הפרטי, כי הוא מתחייב להופיע לכל שעות הלימוד, ומאשר כי "במידה ותופסק עבודתי בחברת טרקפאר בע"מ יקוזז הקורס משכרי/ מכל סכום המגיע לי". על גבי הטופס מתנוססת חתימתו של העובד והתאריך (31.12.12).

20. בשאלת הניכוי בשל השתלמות – יש לקבל את עמדת העובד. בטופס ההשתתפות לא נרשם הסכום בו יחויב העובד במקרה שלה הפסקת עבודתו. כן לא צוין בטופס האם קיימת מגבלת זמנים כלשהיא על התחייבות זו כך שמשתמע ממנה כי ללא קשר לתקופת העבודה – ההתחייבות לניכוי תעמוד לנצח.
ניכוי כאמור אינו עומד בתנאי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר). אמנם, המעסיקה הציגה התחייבות בכתב, אלא שבהעדר ציון של סכום ההתחייבות על גבי הטופס, מוטל על המעסיקה להוכיח מהי יתרת החוב. הפסיקה פרשה את הביטוי שבסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר בדבר "יתרה של חוב.... לרבות מקדמות" כ"סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו". (דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח, 241).
בנסיבות המקרה כאן, בטופס ההשתלמות עליו חתם העובד לא צוינה עלות ההכשרה, ולפיכך יש לקבוע כי אין מדובר בסכום חוב קצוב. המעסיקה לא עמדה בנטל להראות מהו סכום החוב, שכן מלבד טופס ההשתתפות לא צרפה לתצהיר העד מטעמה כל מסמך שיכול להצביע על עלות אותה השתלמות.

21. מהאמור עולה כי ניכוי הסך של 2,500 ₪ משכר חודש 12/13 בוצע שלא כדין, ויש להורות על חיוב המעסיקה בסכום זה.

טענת קיזוז
22. בכתב הגנתה (סע' 20-22) טענה המעסיקה כי יש לקזז מכל סכום בו תחויב את הסכומים הבאים:
א. 9,564 ₪ בגין ברזל שנגנב לטענת המעסיקה על-ידי העובד מידי אחד מלקוחות המעסיקה. עוד נטען כי בעקבות אירוע הגניבה קיזז אותו לקוח את סכום הנזק מחובו כלפי המעסיקה.
ב. 4,707 ₪ בגין אי החזרת כלי עבודה שונים בהם עשה העובד שימוש במהלך עבודתו לצורך תחזוקת מכונת הגריסה הניידת, ואשר לא הוחזרו במועד סיום עבודתו.
ג. קיזוז בגין נזק שנגרם לרכב שנמסר על-ידי המעסיק לשימוש העובד. לטענת המעסיקה (סעיף 22 לכתב ההגנה המתוקן) נהג ברכב ללא אישור בנה של בת זוגו של העובד, אשר היה מעורב בתאונה. עוד נטען כי בהתאם לפסק-דין מיום 2.1.14 נקבע כי יש בנהיגה של אותו נהג בלתי מורשה משום אשם תורם של 15% בתאונה, ובעקבות כך העובד חתם על התחייבות לשאת בעלות הנזקים שנגרמו למעסיקה.

23. לא מצאתי כי יש להורות על קיזוז כאמור, מהנימוקים שיפורטו להלן:
א. בנוגע לטענת הגניבה – מסתמכת המעסיקה על האמור בתצהירו של איציק וכן על חשבונית לאותו לקוח (נספח ח' לכתב ההגנה), שעליה צוין בכתב יד כי מתוך סכום החשבונית לא הועבר למעסיקה על-ידי אותו לקוח הסך של 9,564 בגין הברזל שנלקח על-ידי העובד ונמכר. מתצהיר עד המעסיקה לא עלה מי ביצע את אותו רישום בכתב יד, מתי ועל סמך איזה מידע.
אין בראיות אלה כדי להוכיח את עצם הגניבה, כמו גם את סכום הנזק. יתר על כן, בסעיף 20 לכתב ההגנה המתוקן נטען כי "הלקוח וכן עד נוסף יובאו להוכחת הגניבה בשלב ההוכחות", אך אלה לא הובאו כעדים. אי הבאת העדים יש בה אף היא כדי ללמד כי גרסת המעסיקה בעניין זה רעועה. על כן טענת הקיזוז בנוגע למעשה הגניבה – נדחית.
ב. בנוגע לטענת הציוד שלא הוחזר – המעסיקה הסתמכה על האמור בתצהירו של איציק והפניה לרשימת כלים ותעודות משלוח עליהם חתום העובד (נספח ט' לכתב ההגנה). המעסיקה לא פרטה האם כלל הציוד שמצוין בתעודות המשלוח שימש אך ורק את הרכב בו נהג העובד או שמא גם ציוד אחר השייך למעסיקה, לא פרטה מתי אמור היה הציוד להיות מוחזר ולידי מי, ומי בדק את הימצאות הציוד ברכב שהוחזר. המעסיקה גם לא נתנה כל הסבר מדוע קיזוז בסכום זה אינו תואם את הניכוי שבוצע מהשכר האחרון (בתלוש לחודש 12/13 בוצע ניכוי בסך 250 ₪ בגין "איבוד כלי"), ומדוע טענות המעסיקה בעניין הניכוי כאמור בכתב ההגנה המתוקן לא הועלו במכתב ב"כ מיום 18.2.14. ממכלול האמור עולה כי המעסיקה לא עמדה בנטל להראות כי יש לחייב את העובד או לקזז מהסכומים המגיעים לו סכומים כלשהם על חשבון ציוד שלא הוחזר לידיה.
ג. בנוגע לנזקי תאונה, צרפה המעסיקה את פסק-הדין בנוגע לתאונה (תא"מ (ת"א) 39993-11-13 מיום 27.5.14), וכן מכתב התחייבות עליו חתום העובד מיום 2.1.14 (נספחים י' – יא' לכתב ההגנה המתוקן). עיון בפסק-הדין מעלה כי הוא ניתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. המעסיקה לא צרפה כל אסמכתא בדבר עצם החיוב עצמו, ולא ברור אם, ובאיזה סכום, חויבה למעשה בעקבות תאונה זו. יתר על כן, טענת הקיזוז המופיעה בכתב ההגנה בעניין זה אינה נוקבת בסכום וגם בתצהירו של איציק בעניין זה לא מצוין סכום מפורש (סעיף 18 לתצהיר איציק). בהיעדר כימות של טענת הקיזוז בעניין זה – יש לדחות את הטענה, ואין להידרש לטענת קיזוז שאינה מפורטת דיה ואינה מכומתת.

סוף דבר
24. התביעות לפיצויי פיטורים ולהחזר הניכוי בגין הודעה מוקדמת – נדחות.

25. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מהיום, סך של 2,500 ₪ כהחזר בגין ניכוי שבוצע שלא כדין.
סכום זה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 1.1.14, הוא המועד שבו היה אמור להשתלם השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל – ישולם לידי התובע תוך 30 ימים מהיום.

26. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך בסך 1,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בכלל חשבון את העבודה כי מרבית טענותיו של התובע נדחו.

27. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ה, (07 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .