הדפסה

עב"ל 166-10 שרה פולקמן נ' בטוח לאומי-משרד ראשי

בית הדין הארצי לעבודה

עב"ל 166-10

שרה פולקמן
המערערת

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
 
לפני: השופט עמירם רבינוביץ', השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר יעקב דאור

בשם המערערת
-
עו"ד גיא סגלוביץ' ועו"ד ניר יוסטר

בשם המשיב
-
עו"ד דוד דיין

פסק דין
השופטת רונית רוזנפלד
1. מר שלמה פולקמן (להלן: המנוח) נפטר בלב ים ביום 25.10.2006, במהלך הפלגה בכלי שיט מקפריסין לישראל. כלי השיט בו אירע האירוע המצער הינו סירת מפרש, בבעלות החברה קי.בי.סנטר ייבוא ושיווק בע"מ (להלן- החברה), בה שימש המנוח כמנהל, והיה אחד מבעלי מניותיה. המערערת, אלמנתו של המנוח, הגישה תביעתה לבית הדין האזורי בתל אביב לתשלום קצבת תלויים לפי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. לטענת המערערת יש להכיר במותו של המנוח כפגיעה בעבודה. בקובעו כי הסירה בה הפליג המנוח לא שימשה את החברה, והמנוח לא שהה בה לצורך משלח ידו, דחה בית הדין האזורי את התביעה (סגנית הנשיא לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר עודד הון ומר שלמה קוגן; בל' 4874/08). על קביעות אלה של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו, בו אנו נדרשים בעיקר לשאלה, האם הסירה שימשה לעיסוקי החברה, וכפועל יוצא מכך, האם ההפלגה בה מצא המנוח את מותו הייתה "תוך כדי עבודתו".

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. מוסכם על הצדדים, וכך אף עולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, כי בעת ההפלגה שימש המנוח מפקד הסירה. בסמוך לאחר ההפלגה מקפריסין, התברר כי ישנו מחסור בדלק, ואנשי הצוות פרשו מפרשים לכיוון ישראל. בשעות הלילה נקלעה הסירה לסערה עזה, ואנשי הצוות לא יכלו לשמוע זה את זה. הסערה העזה, המחסור בדלק, והעובדה שהסירה התקדמה לכיוון ביירות וסוריה, חברו יחדיו לכדי סיטואציה מפחידה ולחוצה. המנוח נתן הוראה לקפל את המפרשים באופן ידני ודחוף, והשקיע מאמץ פיסי אדיר בניסיון למנוע את פרישתם. הסיטואציה דרשה מן המנוח הפעלת מאמץ חריג, אשר כתוצאה ממנו התיישב המנוח וגילה סימני מצוקה. בנו דורון ביצע בו פעולות החייאה, אולם ללא הועיל. המנוח נפטר בלב ים ביום 25.10.2006. אין מחלוקת, כי ככל שיקבע כי האירוע הוא בגדר תאונה שאירעה למנוח תוך כדי העבודה, כי אז קיים קשר סיבתי בין האירועים שאירעו על הסירה, בהם נדרש המנוח למאמץ חריג, לבין אוטם שריר הלב שהביא למותו.

3. תביעת המערערת לקצבת תלויים שהוגשה למוסד לביטוח לאומי נדחתה על ידי המוסד מן הטעם, ש"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תיחשב תאונת עבודה אם ארעה תוך כדי ועקב העבודה. לא הוכח שארעה למנוח תאונה תוך כדי ועקב העבודה. מתוך הנתונים שבידנו בעלך נפטר תוך כדי הפלגה אשר אינה קשורה לעבודתו." כנגד החלטה זו הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי.

4. לפי הנטען בפני בית הדין האזורי, בשנת 1994 ייסד בנו של המנוח, מר דורון פולקמן (להלן- דורון) ובחלקים שווים עם אחותו, את החברה. עם הגעת המנוח והמערערת לישראל, מונה המנוח לדירקטור בחברה, וכן הועברו לידיו מניות המהוות כשליש מהונה המונפק של החברה. בשנת 1997 רכש המנוח סירה, אשר הועברה לבעלות החברה בשנת 2000. לפי הנטען, הסירה שימשה לצורך פעילות החברה באירופה; החברה נשאה בעלות אחזקת הסירה; תבעה בגינה פחת, ועלותה נכללה בסעיף הרכוש הקבוע של החברה.
ביום 19.10.2006 טסו המנוח ובנו דורון לטורקיה, על מנת להפליג בסירה לישראל. נטען כי מטרת הנסיעה הייתה עסקית, ונועדה להביא את הסירה לצורך פעילות החברה בארץ, וכן לצורך טיפול ותחזוקה, שעלותם זולה יותר בארץ. לנסיעה זו צורפו כמסייעים להפלגה שני אנשי צוות נוספים, שלפי הנטען הומלצו על ידי צדדים שלישיים. כמו כן נטען, כי במהלך ההפלגה המשיכו המנוח ודורון לנהל את פעילות החברה באמצעות קשר יום יומי, בכפוף לקשיי התקשורת, עם משרדי החברה בישראל ובחו"ל. עוד נטען, כי הפלגה זו הייתה שונה מחופשות פרטיות שהתקיימו בסירה, אליהן הצטרפו המערערת ויתר בני המשפחה. בחופשות אלה, לא הוגבלה הנסיעה בלוח זמנים קבוע ובמסלול סדור. הפלגה זו, עד מועד האירוע, נעשתה במהירות ובעקביות תוך שמירה על לוח זמנים דווקני, שכן המנוח נדרש להגיע לישיבות החברה באירופה, למחרת יום ההגעה המתוכנן לישראל. מתצהירי עדות ראשית שהוגשו עולה כי הסירה ביצעה עצירת ביניים בנמל פאפוס שבקפריסין, ומשם המשיכה לישראל.

פסק הדין של בית הדין האזורי
5. בפסק דינו סקר בית הדין בהרחבה את התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. בית הדין מצא כי בתצהירי עדות ראשית מפי המערערת ומפי בנה דורון, צוין אך בכלליות כי הסירה שימשה את החברה, והובאה לישראל לצורך פעילות החברה בארץ. לא הובאה גרסה מפורטת לעניין האופן בו שימשה הסירה לפעילות החברה. גרסאות לעניין פעילויות שונות לשימוש בסירה הועלו במסגרת עדות המערערת ודורון בחקירה נגדית, ולא נתמכו בראיות. אף לא היה ניתן ללמוד מן הדו"חות הכספיים של החברה שהוצגו בדיון, על הפעילות שנעשתה בסירה, אלא לכל היותר על כך, שהוצאות אחזקת הסירה הוצגו כהוצאות החברה, וזאת, משיקולים כלכליים ומשיקולי מס. בית הדין ציין, כי על פי עדותו של דורון, שיקולים אלה היו השיקולים המנחים, אשר הובילו להעברת הבעלות בסירה לידי החברה בשנת 2000. אף צוין, כי לא הוצג מסמך המתעד את החלטת החברה על רכישת הסירה לצרכי פעילות החברה, וכי אין חולק כי הסירה שימשה גם לחופשות פרטיות של משפחתו של המנוח.

6. בית הדין עמד עוד על העולה מן העדויות, כי הסירה עגנה, בין היתר, בנמלים בספרד, קרואטיה וטורקיה. בית הדין דחה את גרסתה של המערערת לפיה, בעת שעגנה בספרד שימשה הסירה כמשרד קבוע. בית הדין מצא את הגרסה בלתי סבירה, נוכח העובדה שהמנוח שהה בספרד בכל פעם במקום אחר, ואף לא היה הדבר סביר בעיניו, נוכח גודלה של ספרד, כי סוכנים ומנהלי משרדים פוטנציאליים העתידים להצטרף לחברה נסעו לפגישות אירוח בסירה. מעבר לכך ציין בית הדין כי לא הובאה כל ראייה על האירוח הנטען בסירה.

7. לעניין השימוש בסירה בעת עגינתה בנמלים נוספים, עמד בית הדין על כך, שהמערערת אישרה בעדותה שהסירה עגנה שלוש שנים בקרואטיה ושלוש שנים נוספות בטורקיה. מדובר במדינות בהן החברה לא פעלה, ולא נוהלו בה פגישות עם סוכנים. גרסת המערערת, כפי שהועלתה בחקירה נגדית, כי בסירה התקיימו ישיבות של ראשי משרדים מאירופה במקביל לשימושה כפיצוי לסוכנים מצטיינים, לא נתמכה אף היא בראיות כלשהן ונמצאה בלתי סבירה, שכן הדבר חייב טיסה של כל המשתתפים לסירה. בית הדין גם ציין כי גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו של דורון, לפיה, בשנים בהן הסירה לא עגנה בספרד היא שימשה רק כבונוס לסוכנים מצטיינים, שהוזמנו בכתב, ולאירועים משפחתיים. בית הדין ציין כי גם לגרסה זו לא נמצאו תימוכין בראיות. כמו כן, לא הובאה כל ראייה לטענה הנוספת שהועלתה, כי הסירה הובאה לארץ על מנת לעודד גיוס סוכנים חדשים על פי עצת נשיא החברה.

8. לעניין זהות המשתתפים בהפלגה, עמד בית הדין האזורי על כך שדורון העיד בתצהירו, כי שני אנשי הצוות הנוספים הומלצו על-ידי צדדים שלישיים, בניסיון לשוות לנסיעה גוון עסקי. זאת, בעוד שבעדותו אישר דורון כי אחד מאנשי הצוות הינו חבר שלו מזה כ-8 שנים. אף צוין, כי בהודעת דורון שנמסרה למשטרה, הוא העיד כי כל מי שהיו בסירה באותה הפלגה הם "חברים שלנו". מעדות מר תמיר בוגין, איש הצוות השני, עלה כי לא נאמר לו דבר לעניין היות הסירה קשורה לפעילות החברה, אלא רק כי הנסיעה מיועדת להביא סירה מתורכיה לישראל.

9. לאור התשתית העובדתית כפי שהתבררה לפניו, קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחה גרסת המערערת לפיה הסירה שימשה לפעילות החברה בארץ או מחוצה לה. בית הדין קבע כי העברת הבעלות בסירה לידי החברה, ונשיאת החברה בהוצאות אחזקתה, אינה מעידה על שימוש שעשתה החברה בסירה לצורך פעילותה העסקית. נקבע, כי ההפלגה בה מצא המנוח את מותו לא הייתה הפלגה לצורכי פעילות העסקית של החברה, אלא נועדה להביא את הסירה לארץ לצורך טיפול אחזקה. כמו כן נקבע, כי הסירה שימשה לפעילות נופש של המנוח ומשפחתו. משכך, נדחתה התביעה.

תמצית טענות הצדדים בערעור
10. לטענת המערערת, הפלוגתא היחידה שנדרש בית הדין להכריע בה היא האם ההפלגה בה קיפח המנוח את חייו הייתה הפלגה לצרכי החברה, כחלק מעיסוקו של המנוח במשלח ידו. בית הדין האזורי העלה שאלה שלא נקבעה בפלוגתאות בין הצדדים, והיא, האם הסירה שימשה לצורך פעילות החברה. לאור המוסכמות בין הצדדים, לפיה הסירה הייתה בבעלות החברה, והיעדר הפלוגתא כאמור, אין להתפלא על כך שהצדדים לא נדרשו לפירוט רב לגבי נושא זה בתצהיריהם, ולא הביאו ראיות לתמיכה בהם. בפתיחה מחודשת של מוסכמה זו ובדיון בפלוגתא החורגת מרשימת הפלוגתאות שנקבעו, פגע בית הדין בזכויותיה של המערערת וציפיותיה הלגיטימיות, ונוצר כלפיה עיוות דין חמור.

11. כמו כן, עומדת המערערת על קביעת בית הדין האזורי, כי הסירה הובאה לארץ לצורך טיפול אחזקה. ואולם, לשיטתה של המערערת, לא ניתן לקבוע כי ההפלגה לא הייתה לצורך הפעילות העסקית של החברה, ובאותה נשימה, לקבוע שמטרת הבאתה ארצה הייתה לצורך טיפול בה. לטענתה, החברה הורתה למנוח להביא הסירה ארצה. הובלת קניינה של החברה למקום בו הטיפול מוזיל את הוצאותיה הינו בהכרח פעילות לצרכי החברה ולתועלת החברה כמעביד, ונעשתה תוך כדי עבודתו של המנוח. אף מאפייניה של ההפלגה: לוח הזמנים הדחוק, ההכנות האינטנסיביות להפלגה שנערכו במשרדי החברה בארץ, זהות המשתתפים בהפלגה, מעידים על אופייה ומטרתה המקצועית. בנוסף לכך, במהלך ההפלגה עבד המנוח על הסירה עבור החברה, ובכלל זאת, קיים שיחות טלפון ותיאם פגישות. ימים אלה לא נרשמו כימי חופשה אלא כימי עבודה לכל דבר ועניין. כמו כן, לולא העבודה לא הייתה מתרחשת התאונה במקום ובזמן שהיא התרחשה בפועל. מכך עולה, לטענת המערערת, כי פעולת ההפלגה התרחשה עקב ותוך כדי עבודתו של המנוח.
עוד ולטענת המערערת, די היה בתשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין כדי להוביל למסקנה כי מותו של המנוח היה עקב עבודתו או עיסוקו במשלח ידו. בית הדין האזורי העמיד דרישה שגויה ומוגזמת לראיות נוספות, ומשלא עמדה המערערת באותם נטלים ראייתיים מופרזים, דחה בית הדין את תביעתה שלא כדין. בית הדין אף שגה משקבע את ממצאיו העובדתיים על סמך עדותם של דורון והמערערת בחקירה נגדית, כשעיקר הראיות בנוגע לנסיבות שבהן עבד המנוח בחברה היו בידיו של המנוח עצמו.

12. בנוסף טוענת המערערת, כי די בהעלאת סבירות מסוימת לכך כי מדובר בפעילות של עבודה ולצרכי עבודה, כדי לקבוע כי מדובר בתאונה תוך כדי עבודה. המערערת הייתה תלויה בהכנסתו של המנוח, ומאז מותו אין לה הכנסה. עבור המנוח הופרשו פרמיות למוסד לביטוח לאומי, אך בקרות מקרה הביטוח, אין המערערת מקבלת את הכספים להם היא זכאית. לפיכך, ועל פי תכלית חוק הביטוח הלאומי, יש להורות על תשלום קצבת השאירים לידיה. מטעמים אלה מבקשת המערערת לקבוע כי המנוח נפטר במהלך עבודתו ועקב עבודתו, ואי לכך, היא זכאית לקצבת תלויים. לחלופין, אם נמצא כי היה מקום לדון בשימוש בסירה לפני הבאתה ארצה, אזי ראוי לאפשר לה להביא ראיות לעניין זה בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להשיב את התיק לדיון בפני בית הדין האזורי או לאפשר לדון בעניין זה בפנינו.

13. מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. בפני בית הדין האזורי נסקרו בהרחבה ראיות רבות לעניין הפלוגתא האם ההפלגה הייתה קשורה לעבודתו של המנוח או עקב עיסוקו במשלח ידו, וכן נשמעו בפניו עדויות המערערת ועדים מטעמה. בית הדין האזורי קבע כי עובדת השימוש בסירה לצרכי עבודה לא הוכחה. לפיכך, ממילא לא הוכח כי ההפלגה, במהלכה נפטר המנוח, שימשה לצרכי עבודה. על כן, אין בערעור זה אלא כדי לשנות את העובדות שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי, לאחר שזה האחרון בחן והתרשם משלל הראיות והעדויות באופן ישיר.

דיון והכרעה
14. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק הדין להתאשר מנימוקיו. על הטעמים העומדים ביסוד פסיקתנו נעמוד להלן.

15. במסגרת הערעור מבקשת המערערת בעיקר את התערבותנו בממצאים עובדתיים של בית הדין, לפיהם לא שימשה הסירה לפעילות עסקית של החברה, וכפועל יוצא מכך, ההפלגה בה מצא המנוח את מותו בסירה, לא הייתה תוך כדי ועקב עבודתו בחברה. בממצאים עובדתיים שכאלה של הערכאה הדיונית, ערכאת הערעור כרגיל לא תתערב. השאלה הנשאלת היא, האם מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים המצדיק התערבות ערכאת הערעור, ולו בדרך של החזרת הדיון לבית הדין האזורי להשלמת הבירור העובדתי לפניו. זאת, בעיקר נוכח טענת המערערת בדבר שינוי מסגרת הדיון ופגיעה בזכויותיה הדיוניות.

16. בדיון שנערך בפניו ביום 5.1.2009 במעמד הצדדים, קבע בית הדין האזורי את המוסכמות כדלקמן: "המנוח נפטר ב-25.10.2006, כשהוא נמצא בלב ים על גבי סירת מפרש שבבעלות חברת קי.בי. סנטר יבוא בע"מ; המנוח היה בעל מניות בחברה ומנהל בחברה; התובעת הינה אלמנתו של המנוח וככזאת הגישה תביעה לקצבת תלויים."
כמו כן נקבעו הפלוגתאות הבאות: "האם המנוח היה בהפלגה לצרכי עבודתו בחברה; האם נפגע עקב עבודתו בחברה; האם המנוח היה עובד בחברה, בהתחשב בעובדה שהיה אחד מבעלי המניות בחברה.".
לטענת המערערת, בקיימו דיון בשאלה בדבר קיומו של קשר בין הסירה לבין פעילותה העסקית של החברה, חרג בית הדין האזורי מן המוסכמה כי הסירה הייתה בבעלות החברה, והרחיב את רשימת הפלוגתאות באופן שנפגעו זכויותיה הדיוניות.

17. אנו סבורים כי בעובדה שאיננה שנויה במחלוקת, בדבר רישום הסירה בבעלות החברה, אין כדי למנוע בירור השאלה בדבר היות הרישום משקף את מצב הדברים כפי שהוא בפועל, בנוגע לקיומו של קשר בין פעילות הסירה לבין פעילות החברה. כך, ובדומה, ולעניין הזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי, נכנס בית הדין לא אחת לעובי הקורה לבחינת השאלה בדבר בעלות בנכס, אף שאין חולק על רישומו בשם פלוני. בית הדין אף לא ימשוך ידו מבירור השאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין אדם פלוני לבין חברה אלמונית, אף שהוא רשום אצלה כעובד, וכך הוא אף נחשב אצל רשויות המס. הנה כי כן, בהעדר מחלוקת אודות רישום הסירה בבעלות החברה, וכפועל יוצא מכך, התחשבנות החברה אצל רשויות המס בהתאם, אין כדי לחייב את המוסד לביטוח לאומי, כמו גם את בית הדין, בבואו לבחון את השאלה אם אכן שימשה הסירה לצורכי עבודת החברה, וכפועל יוצא מכך לעבודת המנוח.
עם זאת, בהחלט נדרש כי מסגרת הדיון והשאלות העומדות בו לבירור תהיה ברורה ומוגדרת, כך שהצדדים יערכו לדיון כיאות, ומבלי שתפגענה זכויותיהם הדיוניות. לעניין זה ניתן לומר כי לכאורה יש ממש בטענת המערערת, כי הסוגיה בדבר שימוש הסירה לצרכי פעילותה העסקית של החברה, לא הוצבה לדיון כפלוגתא ברורה במסגרת רשימת הפלוגתאות. מכאן השאלה אם נפגעו זכויותיה הדיוניות של המערערת, באופן המצדיק ביטול מסקנת בית הדין האזורי, או החזרת הדיון אליו להשלמת ההוכחות.

18. בבואנו לבחון את השאלה אם אכן נפגעו זכויותיה הדיוניות של המערערת כנטען על ידה, נזכיר את הכלל לפיו "משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט" (ראו בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (2009), בע' 89). אלא שבקביעת רשימה כאמור אין כדי למנוע אפשרות להרחבת הרשימה או לצמצומה. הרחבה או צמצום הרשימה כאמור אפשרית, ככל שניתנה לכך הסכמת בעלי הדין, בין במפורש בין במשתמע. נקבע כי "כאשר חורג בעל דין ממסגרת הפלוגתות ללא מחאה מצד בעל הדין שכנגד, חל הכלל בדבר "שינוי חזית", שלפיו רואים כאילו הוספו לדיון פלוגתות או הורחבו פלוגתות..." (ראו שם בספרו של גורן, וכן ראו ע"א 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ, מיום 8.11.2009, בפסקה 26; ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית, מיום 20.8.2009, בפסקה 18; ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ מיום 15.4.2007, בפסקה 18; ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)). גם בית דין עמד זה מכבר על כך, כי רשימת הפלוגתאות אינה רשימה סופית וסגורה, ואין היא מונעת הצגת שאלות שלדעת בית הדין צריכות לבירור העניין העומד לפניו. בקשר לכך נקבע, כי רשימת הפלוגתאות והמוסכמות היא בבחינת הסכם דיוני שניתן לו תוקף של החלטה. כל עוד מי מן הצדדים לא מחה על שינוי הרשימה, כי אז על שולחן הדיונים הונחה בהסכמה גם פלוגתא שלא הוזכרה, ובכך תוקנה רשימת הפלוגתאות במשתמע (דב"ע נג /3-166 שיפודי הגפן בע"מ – גבאר אימן, פד"ע כו 433).

ומכאן לענייננו-
19. עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה, כי אף שהשאלה בדבר קיומו של קשר בין הסירה לבין פעילותה העסקית של החברה לא הוצבה כפלוגתא נפרדת לדיון, הרי שהמערערת טענה לקיומו של קשר כזה עוד משלב הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, עובר לשלב החקירה הנגדית ובשלב הסיכומים. כך, בתצהיר עדות ראשית שהגיש דורון, נטען כי הסירה הועברה בשעתו לבעלות החברה "לצורך פעילותה באירופה ומאוחר יותר בישראל" (סעיף 9); וכן: "מטרת ההפלגה והנסיעה הייתה להביא את כלי השיט של החברה שהיה כאמור בחו"ל ושימש את החברה שם לישראל, לצורך פעילות החברה בארץ" (סעיף 11 לתצהיר). הן המערערת והן דורון נשאלו ארוכות בחקירה נגדית אודות פעילות הסירה בחו"ל בקשר לחברה. באף שלב של החקירה לא נטען להרחבת חזית הדיון, ולכך שכלל לא עומדת לבירור שאלה בעניין זה. לא זו אף זו. בסיכומים בבית הדין האזורי ייחד ב"כ המערערת טיעונים מפורטים לקשר שבין הסירה לבין פעילות החברה בחו"ל, תוך הסתמכות על תצהירו של דורון (סעיפים 12, 13 לסיכומים).
הנה כי כן, אף שלא נרשמה פלוגתא בסוגיה, הייתה זו המערערת שבחרה, ובצדק, להתייחס לנושא הקשר בין הסירה לבין פעילותה העסקית של החברה במסגרת הראיות שהגישה. השאלה נבחנה לאחר מכן במסגרת חקירה נגדית, ובסיכומים. ניתן לומר כי רשימת הפלוגתאות הורחבה ובהסכמה במסגרת הדיון, ולא נמצאה כל פגיעה בזכויותיה הדיוניות של המערערת שניתן לה מלוא יומה בבית הדין. למותר לציין, כי באף שלב של הדיון לא ביקשה המערערת לאפשר לה להביא ראיות נוספות בנושא, כפי שהיא מבקשת לעשות עתה בשלב הערעור, לאחר שנדחתה תביעתה.
לאור כל אלה לא ניתן אלא לסכם ולומר כי בקיום דיון בשאלה בדבר קיומה של זיקה בין פעילות החברה לבין הסירה לא נפגעו זכיותיה הדיוניות של המערערת. המערערת התייחסה לשאלה המתעוררת במסגרת ראיותיה וסיכומיה, ודין טענותיה לעניין זה להידחות.

20. לגופם של דברים נציין, כי לא מצאנו מקום להתערב בכלל קביעותיו העובדתיות של בית הדין, המעוגנות היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו מן העדים. מתוך התשתית העובדתית הכוללת כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי, נדגיש, כי בשש השנים האחרונות קודם להפלגה לישראל, הסירה עגנה כשלוש שנים בטורקיה ושלוש שנים בקרואטיה, שעה שבשתי הארצות הללו לא הייתה לחברה פעילות עסקית ולא היו לחברה סוכנים (ראו חקירת המערערת בפרוטוקול הדיון עמ' 8-9).
בדין קבע אפוא בית הדין האזורי, על סמך כל התשתית הראייתית כפי שנפרשה לפניו, כי לא עלה בידי המערערת להוכיח קשר בין הסירה לבין פעילות החברה בכלל, וכפועל יוצא מכך, כי ההפלגה לישראל, בה למרבה הצער מצא המנוח את מותו, הייתה תוך כדי עבודתו בחברה.

21. סוף דבר -
על סמך כל האמור הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באלול, תשע"א (13 בספטמבר, 2011) בהעדר הצדדים, וישלח לצדדים בדואר.

עמירם רבינוביץ,
שופט, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה, שופטת

רונית רוזנפלד,
שופטת

נציג העובדים, מר שלום חבשוש

נציג המעבידים, מר יעקב דאור

1 מתוך 10