הדפסה

ע"א 3387/08 שלומי צימרינג נ. אילן בן לוי

פסק-דין בתיק ע"א 3387/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3387/08
וערעור שכנגד

בפני:
כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט י' עמית

המערערים
1. שלומי צימרינג

והמשיבים שכנגד:
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיב והמערער שכנגד:
אילן בן לוי

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 992/05 שניתן ביום 25.2.08 על ידי כבוד השופט ש' ברלינר

תאריך הישיבה:
ח' באדר התש"ע
(22.02.10)

בשם המערערים
והמשיבים שכנגד:

עו"ד לאון לופט

בשם המשיב
והמערער שכנגד:

עו"ד ראובן ברעם

פסק-דין

השופט י' עמית:

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.2.08 (כבוד השופט ש' ברלינר) בת"א 992/05, בגדרו נפסקו למשיב פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

1. המשיב, יליד 8.2.96 נפגע בתאונת דרכים מיום 11.9.03 כאשר נהג בקטנוע ללא ביטוח והתנגש במכונית בה נהג המערער מס' 1, בעת שהלה יצא ממפרץ חניה (להלן: התאונה). בעקבות התאונה, נפגע המשיב קשה, נגרמו לו שברים בבסיס הגולגולת ובאף והוא אושפז למשך 17 יום.

מאחר שהמשיב נהג ללא ביטוח, נדונה התביעה על פי הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). תביעתו של המשיב הושתתה על הרשעתו של המערער, שהועמד לדין פלילי והורשע על פי הודאתו במספר עבירות לפי פקודת התעבורה, לרבות נהיגה בחוסר זהירות ואי מתן זכות קדימה. המערערים טענו לאשם תורם של המשיב, וכידוע, הרשעה בפלילי אינה חוסמת בעד הנתבע-המזיק מלהעלות טענה לרשלנות תורמת של התובע-הניזוק אף מבלי שיידרש לקבלת רשות בית המשפט להביא ראיות לסתור כאמור בסעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ע"א 895/89 עיריית נתניה נ' חסן אלמלק, פ"ד לז(2) 119 (1983); ע"א 1330/08 אשקר נ' עזבון המנוחה מרים עאסי (לא פורסם, 29.12.2009) פסקה 6)). הטענה לרשלנות תורמת של המשיב נבחנה על ידי בית משפט קמא לגופא ונדחתה לאחר שבית המשפט התרשם מחומר הראיות שבפניו, כי אין לייחס למשיב רשלנות תורמת.

2. כאמור, התביעה לא נדונה על פי חוק הפיצויים ומשכך, תמך כל צד את טענותיו לעניין הנזק בחוות דעת מומחים מטעמו. המומחים מטעמו של המשיב העריכו את נכותו הצמיתה של המערער כלהלן: בתחום הנפשי – 50%; בתחום א.א.ג. – 20% (עקב פגיעה במחיצת האף) + 5% (אובדן חוש הריח); בתחום האורטופדי – 10% + 10%. המומחים מטעם המערערים העריכו נכותו הצמיתה של המשיב כלהלן: בתחום הנפשי – 20%; בתחום אא"ג – 0%; בתחום האורטופדי – 10% + 10% בשל צלקת. לאחר שחלק מהמומחים נחקרו על חוות דעתם, העמיד בית משפט קמא את נכותו הצמיתה של התובע כלהלן: בתחום הנפשי – 30%; בתחום אא"ג – 5%; ובתחום האורטופדי – 10% + 10% בשל צלקת. סה"כ נכות רפואית 46.13% כולל צלקת.

נציין, כי בעקבות תביעה לנכות כללית שהגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי, נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור מצטבר של 60%, מתוכה ייחס בית המשפט לתאונה 40% (30% בשל נכות פוסטראומטית ו-10% בגין נכות אורטופדית).

3. בית משפט קמא עמד על נתוניו הבעייתים של התובע עוד לפני התאונה, בהיותו בעל השכלה של 11 שנות לימודים במסגרת מיוחדת ללא תעודת בגרות וללא מקצוע, אשר אף לא גויס לצבא בשל עברו הפלילי (גניבת נשק בהיותו כבן 17). עם זאת, דחה בית משפט קמא את טענת המערערת, ולפיה המשיב לוקה או לקה אי פעם בפיגור שכלי גבולי או כי לא עבד כלל, וקבע כי המשיב עבד בכל מיני עבודות לאחר שלא גויס לצבא. מנגד, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי אין באפשרותו לעבוד כלל בעקבות התאונה וכן דחה את טענתו כי עמד לפתוח עסק של שליחויות, בקובעו כי הראיות והעדים שהביא המשיב כדי לתמוך בטענה זו, אינם מהימנים עליו כלל ועיקר. את מסקנתו סיכם בית משפט קמא כלהלן:

"נמצא, כי בפנינו אדם שנפגע בתאונת דרכים כשהיה כבן 27 שנים בעת התאונה, חסר הכשרה מקצועית של ממש, בעבר עסק בעבודות מזדמנות, אך לפני התאונה החל לעבוד ברציפות והתפרנס מעבודת שליחויות באמצעות הקטנוע, סובל עוד קודם לתאונה מהפרעות באישיות אך לא מפיגור, שהשתכרותו וכושר השתכרותו, אלמלא התאונה, נמוכים מן השכר הממוצע במשק. בתאונה היתה פגיעתו של התובע קשה. נותרה נכות ממשית, ואין להפחית מהשפעתה על התובע שהיה, מבחינות רבות, בעל גולגולת דקה ואישיות פגיעה. כושרו להתמודד עם התאונה ותוצאותיה נמוך במיוחד".

מכאן עבר בית משפט קמא לבחינת נזקיו של התובע בראשי הנזק השונים ופסק לו, בין היתר, סכום גלובלי של 300,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר וסך של 750,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד עד הגיעו לגיל פרישה (67). סה"כ נפסק למשיב פיצוי בסך של 1,340,000 ₪ מתוכו נוכה הסך של 666,500 ₪ כחלק יחסי מתגמולי הנכות הכללית אותם מקבל המשיב מהמל"ל, כך שהפיצוי הכולל שנפסק למשיב הועמד על 673,500 ₪.

4. על פסק הדין נסב הערעור שבפנינו (המשיב הגיש ערעור שכנגד, אך במהלך הדיון בפנינו משך את ערעורו). המערערת כיוונה את חיציה בשתי נקודות עיקריות והם: במישור האחריות - אי קביעת רשלנות תורמת למשיב; במישור הנזק – קביעת פיצוי מוגזם בראשי הנזק של הפסדי שכר לעבר ולעתיד. זאת, בשים לב לכישורים הנמוכים של המשיב ומוגבלותו עוד לפני התאונה ובשים לב שעד לתאונה לא עבד ולא השתכר ולא הציג כל ראיה להשתכרות קודם לתאונה.

אומר בקצרה כי דין הערעור להידחות.

5. בנושא הרשלנות התורמת – המדובר בקביעות שבעובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן. בית משפט קמא שמע את הראיות באשר לאופן התרחשותה של התאונה והגיע למסקנה כי המערער התרשל כאשר יצא מהחניה ללא שדה ראיה, ומנגד, כי המשיב לא התרשל בנהיגת הקטנוע "לא באשר למהירות נסיעתו, לא באשר לתשומת לבו לנעשה בכביש ולא באשר לתגובתו המיידית ממש לפני ההתנגשות. הוא לא היה יכול למנוע את התאונה". קביעות אלה מעוגנות בחומר הראיות ובמיוחד בעדותו ובחוות דעתו של הבוחן המשטרתי.

6. בנושא הנזק – לא אכחד כי יש ממש בטרונייתה של המערערת על כך שבית משפט קמא סתם ולא פירש כלל את הנתונים עליהם התבסס בפסיקת הפסדי השכר לעבר ולעתיד. בית משפט קמא נמנע מלקבוע את הנכות התפקודית של המשיב (וליתר דיוק, את הפגיעה בכושר השתכרותו) ונמנע מלקבוע את בסיס השכר לעבר ולעתיד. עם זאת, מאחר שתקופת ההפסד לעבר ולעתיד ידועה והסכומים שנפסקו ידועים, ניתן לשחזר במעין "הנדסה חוזרת" (Reverse Engineering) את הפרמטרים של בסיס השכר והפגיעה בכושר השתכרותו של המשיב, שעמדו נגד עיני בית משפט קמא בפסיקת הפיצויים. כך, מהסכום שנפסק עבור הפסדי שכר בעבר עולה כי נפסק סך של כ – 5,000 ₪ לחודש, ומכאן שבית המשפט העריך כי המערער איבד לחלוטין את כושר השתכרותו לתקופה מהתאונה ועד למתן פסק הדין. באשר להפסדי שכר לעתיד, נעשה החישוב ככל הנראה לפי בסיס שכר של כ-6,000 ₪ ואובדן השתכרות בשיעור של 50% או לפי בסיס שכר של כ-7,000 ₪ ואובדן השתכרות בשיעור של 40%.

בהתחשב בנתוניו של המשיב, דומה כי הסכומים שנפסקו הם על הצד הגבוה, אך בית משפט קמא הוא ששמע את הראיות והתרשם ישירות מהמשיב, ומכאן היתרון שיש לו על פני ערכאת הערעור בהערכת בסיס השכר והפגיעה בכושר ההשתכרות. מכל מקום, הסכומים שנפסקו לזכות המשיב אינם מצדיקים התערבותנו, שהרי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בגובה הנזק או בראשי נזק ספיציפיים כאשר התוצאה הכללית עומדת במבחן הסבירות (ראו, לדוגמה, ע"א 7952/08 חכם נ' קופ"ח כללית (לא פורסם, 24.2.2010) פסקה 5 והאסמכתאות שם; ע"א 8893/07 סנעאללה נ' סנעאללה חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 6.9.2009).

7. סיכומו של דבר, שדין הערעור להידחות. המערערת תשא בשכ"ט המשיב בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

ניתן היום, ט"ז בתמוז תש"ע (28.6.2010).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08033870_E05.doc עכב
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il