הדפסה

ע"פ 8307/16 מוחמד חאג' נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8307/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 8307/16

לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט א' שהם

כבוד השופט ג' קרא

המערער:
מוחמד חאג'

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בת"פ 6192-12-13 מיום 10.10.2016

תאריך הישיבה:
ג' באב התשע"ז
(26.7.2017)

בשם המערער:
עו"ד תמר אולמן

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן
למבוגרים:
עו"ד עודד ציון

הגב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

לפנינו ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) על המערער בגין הרשעתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

1. הפרשה כולה באה להכרעתנו בהליך קודם, בו ערערו בניו של המערער (להלן גם: הנאשמים) על חומרת העונש שהושת עליהם (ע"פ 6522/15 חאג' נ' מדינת ישראל (25.5.2016) (להלן: ע"פ 6522/15)). המערער ובניו הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, הנאשם 2 הוא בעליה של נגרייה אשר העסיק והלין אצלו את המתלונן, תושב ג'נין ששהה בישראל שלא כחוק, בימים שקדמו לאירוע נושא כתב האישום. לאחר שהנגרייה נפרצה ונגנב ממנה ציוד, חשד הנאשם 2 כי המתלונן מעורב בפריצה ובגניבה, ואיתר את המתלונן בלוויית אדם נוסף והנאשם 1 אשר נשא שלא כדין אקדח ומחסנית ובה כדורים. לאחר ששוחח הנאשם 2 עם המתלונן, עזבו הנאשמים 2-1 והאדם הנוסף את המקום. בהמשך שב המתלונן לנגרייה שם פגש במערער. סמוך לאחר מכן הגיע למקום הנאשם 2 שהאשים את המתלונן בפריצה ובגניבה, ולאחר כמחצית השעה הצטרפו הנאשמים 1, 3 ו-4, כשהנאשם 1 נושא עמו את האקדח. הנאשם 1 איים על המתלונן בהצמידו את הנשק לחזהו, ודרש לדעת אם ביצע את הפריצה והגניבה, זאת בנוכחות יתר הנאשמים והמערער. בשלב זה החלו הנאשם 2 והמערער להכות את המתלונן בצוותא חדא, בין השאר במקלות, אגרופים ובעיטות, וכן קשרו את ידיו באמצעות חבל וסגרו את פיו בניילון. כל זאת תוך שהנאשמים 1, 3 ו-4 מקלים עליהם ומאבטחים אותם בנוכחותם. אחד הנוכחים במקום אף חתך את המתלונן במצחו בלהב סכין. כל אותה עת הורה המערער לבניו להמשיך ולהכות את המתלונן. לאחר זאת, "הודה" המתלונן, לדרישת הנאשם 1, כי אדם אחר (להלן: מוחמד) היה שותפו לפריצה ולגניבה. משכך נסעו המתלונן, הנאשמים 2-1 והמערער אל ביתו של מוחמד, וזה מסר להם כי אינו מעורב באירוע הפריצה והגניבה אך הוא נכון להצטרף אליהם לבירור העניין. בעת נסיעת בני החבורה ברכב, כשהמתלונן איתם, הבחינו בהם באקראי שוטרי סיור אשר עצרו אותם ותפסו את הנשק שנשא הנאשם 1.

כתוצאה ממעשי המערער והנאשמים נגרמו למתלונן חבלות בפנים, בקרקפת ובפלג גופו העליון וכן חתך במצח, והוא נזקק לטיפול רפואי.

2. בהליך קודם גזר בית המשפט המחוזי בחיפה על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 1 – שלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ועונשים נלווים כמפורט בגזר הדין; על הנאשם 2 – שנתיים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ועונשים נלווים; ועל הנאשמים 4-3 – 6 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין.

3. בערעור שהוגש לבית משפט זה על חומרת העונש ראינו להקל בעונשו של הנאשם 1, לאחר שקבענו כי אין מקום להשית עליו עונש חמור מזה שהושת על הנאשם 2, שהיה "הרוח החיה" מאחורי האירוע ונטל חלק פעיל בהכאתו הקשה של המתלונן, ובשים לב להליך הטיפולי שעבר. העמדנו את עונשו על 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם. ערעורם של הנאשמים האחרים נדחה (ע"פ 6522/15).

4. עונשו של המערער נגזר בנפרד מבניו. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער נטל חלק פעיל באירוע, היכה עם הנאשם 2 את המתלונן באלימות רבה, וכאביהם של הנאשמים היה בעל הסמכות והכוח למנוע את האלימות. נקבע כי בנסיבות העניין מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 22 לבין 36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט נתן משקל לקולה להודאת המערער; גילו; מצבו הבריאותי; ועברו הנקי. משכך, נגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, ברף התחתון של המתחם.

לכך מכוון הערעור שלפנינו.

5. המערער טוען כי לא ניתן משקל לכך שהואשם בעבירה אחת, כי האירוע היה פרי יוזמתו של הנאשם 2, שאף הורשע בעבירות נוספות, וכי חלקו קטן מזה של הנאשמים האחרים, ובפרט הנאשם 1 שאף אחז באקדח. עוד נטען כי לא ניתן משקל הולם לגילו של המערער; מצבו הבריאותי; עברו הנקי; ותהליך השיקום שהחל לעבור בין כתלי הכלא, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עובר לקיום הדיון בערעור.

המשיבה מצדה עותרת להשארת העונש על כנו מטעמי בית המשפט המחוזי.

6. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבותנו בגזר הדין. בית המשפט המחוזי איזן נכוחה בין שיקולי הענישה. כך, ניתנה הדעת הן לחלקו המשמעותי של המערער באלימות הקשה שננקטה כלפי המתלונן ולהיותו בעל הסמכות והכוח למנוע את הכאת האחרון, והן למכלול השיקולים לקולה להם טוען המערער. כמו כן נבחנה הענישה שהוטלה על המעורבים, כמו גם העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם 2 וחלקם היחסי של הנאשמים האחרים. בשים לב לכך, העונש שנגזר על המערער נמוך במידת מה מזה שנגזר על הנאשם 2. לא מצאנו כי עונשו של המערער חורג מרמת הענישה הראויה במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. לא נעלמה מעינינו חוות הדעת החיובית של שירות המבחן המצביעה על שינוי במודעות לדפוסי ההתנהגות שהובילו לביצוע העבירה, בעקבות שילוב בקבוצה טיפולית בין כתלי הכלא (ונזכיר כי בערכאה קמא חזר בו המערער מבקשתו להגיש תסקיר). הנחתנו היא כי לתהליך חיובי זה יינתן משקל בשלב בו יישקל שחרורו על תנאי ממאסר, מבלי שאנו קובעים – מטבע הדברים – מסמרות בנושא זה. לבסוף, לא ראינו להתייחס למחלוקת בנושא תשלום הפיצויים, שכן אין בכך כדי לשנות את ההכרעה בענייננו.

הערעור נדחה אפוא.

ניתן היום, ‏ד' באב התשע"ז (‏27.7.2017).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16083070_M07.doc גב+סח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il