הדפסה

ע"פ 6396/15 פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6396/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 6396/15

לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט א' שהם

המערער:
פלוני

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 10.8.2015, בתפ"ח 46791-07-14, שניתן על ידי כב' השופטים ר' שפירא – סג"נ; א' אליקים; ו-ת' נאות-פרי

תאריך הישיבה:
כ"ט בתשרי התשע"ז
(31.10.2016)

בשם המערער:
עו"ד משה מעוז; עו"ד חיים לנקרי

בשם המשיבה:
עו"ד הילה גורני

בשם שירות המבחן למבוגרים:

גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן בתפ"ח 46791-07-14, על ידי הרכב כב' השופטים ר' שפירא – סג"נ; א' אליקים; ו-ת' נאות-פרי.

2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיפים 345(ב)(1) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 348(ג) ביחד עם סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); התעללות בקטין או חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368 ג' לחוק העונשין; ואיסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10(ב) ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה).

3. בעקבות הרשעתו בדין נגזרו על המערער, ביום 10.8.2015, העונשים כמפורט להלן: 6.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, אשר יחלו מיום מעצרו – 10.7.2014; שתי שנות מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, אחת מעבירות המין בהן הורשע או כל עבירת מין אחרת מסוג פשע; המערער חויב בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 75,000 ₪; פסילת רישיון למשך שנה על תנאי, לבל יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר עבירה לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה.

המערער אינו משלים עם חומרת עונש המאסר שנגזר עליו ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

4. מכתב האישום המתוקן עולה כי המערער, שהוא יליד שנת 1969, הינו אביה של ש.י., קטינה ילידת 4.12.1997 (להלן: המתלוננת). המתלוננת התגוררה עם הוריה ואחותה בדירה בקרית ים (להלן: הדירה). כנטען בכתב האישום, החל משנת 2009 ועד סמוך לפני מועד הגשת כתב האישום, בחודש יולי 2014, ביצע המערער במתלוננת מעשים מיניים כמפורט להלן:

א. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בהיות המתלוננת בכתה ו', הוריד המערער את מכנסיו ותחתוניו וכשהוא רוכן "על ארבע", הוא הורה למתלוננת לבעוט באשכיו. המתלוננת סירבה לדרישה זו "והתווכחה עמו", אך לבסוף היא בעטה באשכיו בעיטה אחת. נטען, כי המערער נהג כך "לשם ביזוי, גירוי או סיפוק מיניים".

ב. במועד מאוחר יותר, שאף הוא אינו ידוע במדויק למאשימה, בהיות המתלוננת בכתה ו', הורה לה המערער למשוך בידה את איבר מינו, לבעוט באיבר מינו, ולדרוך על איבר מינו בעודו שוכב, והיא עשתה כדרישתו. באותו מעמד, בהנחיית המערער, נשכבה המתלוננת על גבה, כשהיא עירומה בפלג גופה התחתון ורגליה פסוקות. המערער נגע עם איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת. בשלב מסוים, אמרה המתלוננת למערער כי הוא מכאיב לה וביקשה ממנו לחדול, ואז – כך נטען – ליטף המערער את איבר מינה. כל המעשים שפורטו לעיל והמעשים המיניים שיפורטו בהמשך, נעשו על ידי המערער לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.

ג. במועד אחר, בזמן החופש הגדול שבין כתה ו' לכתה ז', נכנסה המתלוננת לחדר המקלחת בעת שהמערער התקלח. לאחר שהמתלוננת שאלה לגודל איבר מינו של המערער, אמר לה הלה "בואי תעשי לי ככה עם היד ותראי איך הוא גדל", תוך שהוא מדגים לה תנועות אוננות. נמסר בכתב האישום, כי המתלוננת עשתה באיבר מינו של המערער את התנועות שהדגים בפניה.

ד. במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, בעת שהמתלוננת היתה בכתה ח', שהו המערער והמתלוננת בחוף הים. לאחר שהשניים נכנסו למים, הסיר המערער את בגד הים שלבש, אמר למתלוננת להוריד את בגד הים שלה, והורה לה לבעוט באשכיו, והיא עשתה כן.

ה. בין השנים 2013-2009, בשלושה מועדים שונים, בעת שהמערער והמתלוננת שהו בים, מעכה המתלוננת באמצעות רגלה את איבר מינו ואשכיו של המערער, כשהוא עירום בפלג גופו התחתון, ולבקשתו של המערער היא משכה את איבר מינו.

ו. באותה תקופה, בשני מועדים שונים, בהיות המערער והמתלוננת בדירה, מעכה המתלוננת באמצעות רגלה את איבר מינו ואשכיו של המערער, בעודו עירום בפלג גופו התחתון, וכן משכה לבקשתו את איבר מינו.

ז. בתאריך 30.6.2014, התיר המערער למתלוננת לנהוג ברכבו הפרטי מסוג גולף במגרש החניה של חוף הים בקרית ים. לאחר מכן, לבקשת המתלוננת, התיר לה המערער לנהוג ברכבו מחוף הים ועד לביתם, ביודעו כי היא אינה מורשית בנהיגה. נטען בכתב האישום, כי לאחר שהגיעו לדירה, נכנס המערער לחדרה של המתלוננת וביקש ממנה למעוך את איבר מינו "בתמורה לכך שאפשר לה לנהוג קודם לכן". לאחר שהמתלוננת סירבה לבקשתו, תפס המערער את כף רגלה של המתלוננת "ומעך באמצעותה את איבר מינו".

עוד נטען בכתב האישום, כי במספר הזדמנויות, במועדים שאינם ידועים למאשימה במדויק, קילל המערער את המתלוננת והשפילה, בכך שאמר לה מילים בוטות כגון: "מטומטמת", "לא שווה כלום", וכן אמר לה כי הוא לא צריך ילדה כמוה.

גזר דינו של בית משפט קמא

5. בפתח גזר דינו, סקר בית משפט קמא מסמכים שונים שהוגשו לעיונו כראיות לעניין העונש. מחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות עולה, כי המערער הינו כבן 46 שנים, שירת בצה"ל, והוא בעל תואר אקדמאי, אשר עבד עד למעצרו בתחום החשבונאות והכספים. המערער נשוי ולו שתי בנות – המתלוננת, ובת נוספת, הצעירה ממנה בחמש שנים. אשתו של המערער מצויה בהליכי גירושין מהמערער (במועד הדיון בערעור היו בני הזוג גרושים). המערער מסר, כי עקב חוסר סיפוק ביחסי מין עם אשתו, הוא החל לצפות בפורנוגרפיה, ולאחר תקופה מסוימת עבר לפורנוגרפיה סאדו-מזוכיסטית, בהשתתפות בגירים. כמו כן, התנסה המערער בקיום יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים עם נערות ליווי. בהתייחס למעשים בהם הורשע, הוא אינו מתכחש להם, אך "אינו מתייחס למעשיו ומסתפק בהצהרות כלליות". המערער מודע לבעייתיות שבמעשיו ומציין כי הוא זקוק לטיפול. עם זאת, התרשמה עורכת המסמך כי המערער "מצהיר על רצונו בטיפול באופן פורמלי וקונקרטי ובניסיון להשיג רווחים משניים". בסיכום המסמך צוין, כי מעשיו של המערער כללו אלמנטים של מזוכיזם, ברם בחלק מהמקרים מדובר בהתנהגות סדיסטית, שעה שהמערער ביצע לעיתים "אקטים סדיסטיים כלפי בתו שכללו יצירת כאב והשפלתה של הקטינה". נטילת האחריות מצידו של המערער היתה "פורמלית בלבד", והוא אינו מגלה אמפתיה כלפי קורבן העבירה, כאשר הוא עסוק בעיקר בקורבנותו שלו ובנזקים שנגרמו לו, עקב פירוק המשפחה. לבסוף, נקבע כי מסוכנותו המינית של המערער הינה בינונית לטווח הארוך.

6. בתסקיר מבחן, שנערך בעניינו של המערער, נאמר, בין היתר, כי הוא טען שבשל היחסים הבעייתיים ששררו בינו לבין המתלוננת, אשר כללו עימותים ומאבקי כוחות, הוא "תכנן לפגוע בה במשך תקופה, עד שלבסוף פגע בה". המערער מסר בנוסף, כי לאחר שהמתלוננת התנגדה להצעותיו המיניות, הוא "השתמש במניפולציות רגשיות, על מנת להשיג את מבוקשו". נאמר בתסקיר, כי המערער התקשה "לגלות אמפתיה אותנטית לסבל שגרם לבתו", ולמרות שהבין כי הוא פוגע בה וגורם לה לנזק נפשי, הוא המשיך במעשיו, עד למועד מעצרו. עוד נמסר בתסקיר, כי המערער גילה עיוותי חשיבה, בסוברו כי המתלוננת היא פרטנר לגיטימי לסיפוק צרכיו המיניים, ואף ייחס לה "כוונות ודחפים מיניים". עורכת המסמך התרשמה מקווים סדיסטיים במעשיו של המערער, בנוסף למשיכה מזוכיסטית. המערער ביטא מוטיבציה "מילולית" בלבד להשתלב בטיפול ייעודי, ואף הביע רצון בחידוש הקשר עם המתלוננת. הומלץ, במסגרת התסקיר, לשלב את המערער בטיפול בשליטה בכעסים וכן בטיפול ייעודי בעברייני מין.

7. מתסקיר נפגעת העבירה, שהוגש לבית משפט קמא, עולה כי לדברי האם הפרשה נחשפה כאשר המשפחה נסעה לאירוע משפחתי. לאחר שהמערער החל לצעוק על המתלוננת, היא יצאה מהרכב ובעקבותיה יצאה האם – ובשלב זה החליטה המתלוננת לפתוח את סגור ליבה ולספר לאמה את אשר אירע. בעקבות כך, הוגשה תלונה במשטרה שהובילה למעצרו של המערער. מהתסקיר עולה תמונה קשה ביותר, בדבר הפגיעה המשמעותית במתלוננת, אשר סובלת מסיוטי לילה, מסימנים פוסט-טראומטיים, ומפלאשבקים, בתדירות גבוהה. המתלוננת נתקלת בקשיים רבים בהיבט החברתי וגם בלימודים. נמסר בתסקיר, כי המתלוננת נמצאת בטיפול, מזה כשנה, ותיזקק לטיפול ארוך טווח "תוך גיוס הכוחות לכך".

8. מטעם המערער הוגש מסמך, שעניינו תוכנית טיפול במערער. במסמך זה נמסר על ידי המערער, לראשונה, כי בהיותו בגיל 12 הוא היה קורבן לתקיפה מינית מזוכיסטית, מצד שכנה בת 16 שנים. לשאלת המטפל, מדוע לא מסר מידע זה לקציני שירות המבחן, אמר המערער כי "לא פשוט לו לדבר על זה". בהמשך, אמר המערער כי הוא "נשרף מבפנים" וטען כי "יצא ממנו חלק מפלצתי אשר פגע ביקר לו מכל". המערער אמר, כי הוא זקוק לטיפול, ועורך המסמך התרשם כי הנזקקות לטיפול באה "ממקום אותנטי". בהמשך, הותוותה עבור המערער תוכנית טיפולית פרטנית וקבוצתית, אותה ניתן לבצע במסגרת הקהילה.

9. בית משפט קמא החליט לראות בכל מסכת המעשים כאירוע אחד, ולקבוע מתחם ענישה אחד לאירוע כולו. לצורך קביעת המתחם, עמד בית משפט קמא על הערכים שנפגעו, ובכלל זאת הפגיעה בפרטיותה, בשלמות גופה, ובבטחונה האישי של המתלוננת. בהתייחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא כי מדובר במסכת אירועים ארוכת טווח, כאשר היו למערער הזדמנויות למכביר "לעצור את המעשים". המערער פעל מתוך תכנון, ונהג במניפולטיביות כדי להשיג את מבוקשו, למשל כאשר איפשר למתלוננת לנהוג ברכבו, ודרש "תמורה" לכך. עוד הוסיף וקבע בית משפט קמא, כי המעשים בכללותם כוללים "פרמטרים שמלמדים על חומרה יתרה". לאחר זאת, סקר בית משפט קמא את מדיניות הענישה הנוהגת שבמסגרתה הוטלו עונשים מגוונים על העבריינים, אך מסתמנת מגמה ברורה של החמרה בענישה. לבסוף, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ינוע בין חמש לתשע שנות מאסר לריצוי בפועל.

10. בבואו להציב את עונשו של המערער בתוך המתחם, קבע בית משפט קמא כי אין לסטות ממנו לקולה משיקולי שיקום. לזכותו של המערער, זקף בית משפט קמא את הודאתו באשמה, אך הוסיף כי להתרשמותו, המערער לא הפנים את היקף הפגיעה במתלוננת, ואינו מבין את ההשלכות המלאות של מעשיו. בית משפט קמא התחשב גם בהעדרו של עבר פלילי, אך ציין כי יש לנתון זה משקל מוגבל בנסיבות, מאחר שמדובר בריבוי עבירות שהתמשכו על פני שנים לא מעטות. עוד החליט בית משפט קמא ליתן משקל מועט לטענת המערער כי היה קורבן בילדותו לפעילות מינית סאדו-מזוכיסטית, דבר שלא נחשף על ידו בפני שירות המבחן, וסוּפר על ידו בצורה לאקונית וכוללנית. לבסוף, סבר בית משפט קמא כי יש ליתן משקל בגזירת העונש, לשיקולי ההרתעה, ובעיקר אמורים הדברים בהרתעתו של המערער עצמו מפני ביצוע עבירה נוספת. לאחר זאת, גזר בית משפט קמא את העונשים שפורטו בפסקה 3 לעיל.

הערעור על חומרת העונש

11. בהודעת ערעור, שהוגשה על ידי עו"ד משה מרוז, בא כוח המערער, נטען כי לא ניתן משקל, בגזר דינו של בית משפט קמא, לנסיבותיו האישיות של המערער, לנסיבות ביצוע העבירה, ולהודאתו של המערער באשמה, אשר חסכה את העדת המתלוננת. כמו כן, לא ניתן משקל ראוי להמלצות הטיפוליות של שירות המבחן ולהמלצותיו של המטפל הפרטי מטעם המערער. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא התחשב באורח ממשי בשיקולי שיקומו של המערער. לשיטת המערער, העבירות שביצע "אינן נמצאות ברף הגבוה מבחינת עבירות המין". עוד נטען על ידי המערער, כי לא היו נגיעות באיבר מינה של המתלוננת, לא היו ליטופים של גופה וחזה, ולא היה שימוש בכוח ובאגרסיביות, כאשר מרבית המעשים נעשו בגופו של המערער, "ולא להיפך".

12. בדיון בערעור, שהתקיים ביום 31.10.2016, טען עו"ד מרוז כי לא ניתן למצוא בפסיקה קנה מידה עונשי למעשים בהם הורשע המערער, שעיקרם גרימת כאב וסבל לו עצמו. מאחר שמדובר "בתיק חריג", כלשונו של עו"ד מרוז, הרי שיש להטיל עונש קל יותר מהמקובל בפסיקה, לגבי ביצוע עבירות מין בתוך המשפחה. לטענת עו"ד מרוז, אין לקבל את עמדת שירות המבחן ועורכת תסקיר המסוכנות, כי אין מדובר בחרטה אמיתית מצידו של המערער, וזאת לאור קביעתו של בית משפט קמא, כי "היתה חרטה כנה". עוד נטען, כי יש ליתן משקל רב יותר לאירוע שהתרחש בילדותו של המערער, שבמסגרתו היה הלה קורבן למעשה סאדו-מזוכיסטי.

לאור האמור, התבקשנו לקבל את הערעור, ולהפחית באורח משמעותי בעונשו של המערער.

13. המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד הילה גורני, מבקשת לדחות את הערעור, בציינה כי מדובר בעבירות מין המצויות ברף הגבוה ביותר. המערער פגע קשות במתלוננת, בכבודה, באוטונומיה שלה על גופה, וברצון החופשי שלה. נטען, כי אין מדובר רק במעשים שבוצעו בגופו של המערער, אלא שהוא חיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, ואף ביקש ממנה כי תשפשף את איבר מינו. עסקינן בעבירות שנקבע לצידן עונש של 15 שנות מאסר, ובחלקן מדובר בעונש העומד על 9 שנות מאסר. נטען בנוסף על ידי המשיבה, כי מדו"ח נפגעת העבירה עולה כי נגרם נזק כבד ביותר למתלוננת ולבני משפחתה האחרים, ומדובר בטראומה לכל החיים. עוד נטען, כי המתלוננת חוששת מאביה וחרדה מפני היום שהוא ישוחרר מכלאו. המשיבה הבהירה עוד, כי המערער לא שילם, עד כה, סכום כלשהו מהפיצויים שבהם חויב.

14. שמענו גם את אמה של המתלוננת, אשר בעיניים דומעות ובהתרגשות רבה תיארה את הצלקות החמורות שנגרמו למתלוננת, כתוצאה ממעשיו של המערער. לדברי האם, המתלוננת, אחותה, והיא עצמה, נזקקות לטיפול פסיכולוגי רצוף, הגם שהמתלוננת היא הנפגעת העיקרית, אשר רחוקה מאוד משיקום. למרות שהמתלוננת התגייסה לצה"ל, היא אינה מצליחה להסתגל לשירות, היא מאיימת לשלוח יד בנפשה, וחרדה מפני היום שבו ישתחרר המערער ממאסרו. האם שטחה בפנינו את בקשתה שלא להקל בעונשו של המערער, שכן כליאתו מאפשרת "קצת שלווה" למשפחה, מתוך ידיעה שהוא מצוי מאחורי סורג ובריח.

תסקיר מבחן עדכני

15. מתסקיר מבחן שהוגש לעיוננו, לקראת הדיון בערעור, עולה כי הוצע למערער להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין בבית סוהר "איילון", אך הוא מסר כי בשלב זה הוא אינו מעוניין בכך. לדבריו, החלטתו לגבי השתלבות בטיפול ייעודי תהיה מושפעת מיתרת המאסר שתקבע לו, במסגרת הערעור שהוגש על ידו. להערכת מב"ן, המערער לוקח אחריות פורמאלית וחלקית בלבד על מעשיו, והוא מגלה עיוותי חשיבה "ובהם ייחוס שיתוף פעולה והדדיות לקורבן". המערער לוקה בסטייה מינית מאזוכיסטית עם אלמנטים סאדיסטיים, וקיים חשד לגבי קיומה של נטייה הבופילית (משיכה למתבגרים צעירים), שאותה הוא שולל. ההתרשמות היא, כי המוטיבציה שביטא המערער לטיפול הינה הצהרתית גרידא, ולא ברור "עד כמה [המערער] מעוניין בטיפול ובשינוי". מסוכנותו המינית הוערכה כבינונית לטווח הארוך.

דיון והכרעה

16. טרם שנידרש לגוף הערעור, נזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במידת העונש, אלא במקרים חריגים, בהם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, או כאשר דבק פגם מהותי בגזר הדין (ע"פ 4498/14 גרידיש נ' מדינת ישראל (13.5.2015); ע"פ 5323/12 אבו ליל נ' מדינת ישראל (17.6.2014); ע"פ 7702/10 כהן נ' מדינת ישראל (29.5.2014)).

אקדים תוצאה להנמקה ואציין כי עונשו של המערער אינו סוטה מרמת הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, ובוודאי שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה המקובלת, ולפיכך דין הערעור להידחות.

17. המעשים המיוחסים למערער הינם חמורים ביותר, וראויים לכל ביטוי של גינוי והוקעה. תוצאתם של המעשים הינה הרסנית עבור המתלוננת, אך גם קשה מנשוא עבור אמה ואחותה. במשך למעלה מארבע שנים ניצל המערער את המתלוננת, בתו שהיא בשר מבשרו, לשם סיפוק יצריו המיניים הבזויים והמעוותים. הוא דרש ממנה כי תבצע בו מעשים מיניים חולניים, לשם גירוי וסיפוק מיני, ובמקרים מסוימים הוא אף ביצע במתלוננת מעשים מיניים, כאשר חיכך את איבר מינו באיבר מינה, ושידל אותה לאחוז באיבר מינו ולשפשפו, כדי להדגים בפניה את גודלו. כפי שציין בית משפט קמא, נהג המערער בדרך מניפולטיבית בכך שאיפשר למתלוננת לנהוג ברכבו, תוך סיכון לשניהם ולמשתמשים בדרך, ומיד לאחר מכן דרש "תמורה" לכך, בדמות המשך המעשים המיניים החולניים. לא למותר הוא לציין, כי הפיכתה של המתלוננת ככלי למימוש תאוותיו וסטיותיו המיניות של המערער, לא מנעו ממנו לתקוף אותה מילולית, בצורה בוטה ואכזרית, ואם נותר שריד של בטחון עצמי לילדה האומללה, גם אותו דאג המערער להעלים.

בע"פ 6399/10 פלוני נ' מדינת ישראל (15.7.2012), שם בוצעו מעשים מגונים על ידי אב בבתו, במשך שנים, אמרתי את הדברים הבאים:

"מעשיו של המערער, אשר ניצל את אמונה ותמימותה של בתו, בת התשע, כדי לספק את יצריו המיניים המעוותים, וזאת במשך שנתיים ימים, הינם מעשים חמורים וקשים, אשר רק תיאורם בבית המשפט צורב את העין ופוצע את הלב. מעשים אלו, אשר בוצעו באי המבטחים של המתלוננת, ביתה ובית הוריה, ועל ידי דמות אשר אמורה לגונן עליה, מחייבים את הוקעתם באמצעות ענישה חמורה ומרתיעה".

באותו מקרה הוחלט לקצר את עונשו של המערער בשנה אחת ולהעמידו על שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, בשל הזמן שחלף מאז בוצעו המעשים ושינוי סעיף העבירה לסעיף קל יותר. בע"פ 5788/03 פלוני נ' מדינת ישראל (23.5.2005) אושר עונש של שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, שהוטל על אב שביצע עבירות מין בבתו הקטינה, בהיותה כבת 12 שנים (וראו גם, ע"פ 6170/90 פלוני נ' מדינת ישראל (6.6.2010)).

18. הנה כי כן, עינינו הרואות כי בית משפט קמא לא החמיר עם המערער מעבר לרמת הענישה המקובלת. לא למותר הוא להזכיר, בהקשר זה, את תסקיר שירות המבחן העדכני, ממנו עולה כי המערער אינו מעוניין, לעת הזאת, בטיפול ייעודי לעברייני מין, המתקיים בכלא "איילון", והוא עודנו לוקה בעיוותי חשיבה ובחוסר הפנמה של חומרת מעשיו.

19. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש מקום להקל בעונשו של המערער, גם אם חלק מהמעשים המיוחסים לו הינם חריגים בנוף עבירות המין במשפחה, ולפיכך אציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם.

ניתן היום, א' בכסלו התשע"ז (‏1.12.2016).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15063960_I03.doc יא
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il