הדפסה

ע"פ 35579-03-11 וכסלר מנחם נ' מ.י. הלשכה המשפטית בית המכס חיפה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 35579-03-11 וכסלר מנחם נ' מדינת ישראל

ע"פ 40537-03-11 מדינת ישראל נ' וכסלר מנחם

8 ספטמבר 2011

בפני הרכב כב' השופטים:
רון שפירא [אב"ד]
עודד גרשון
אלכס קיסרי

המערער בע"פ 35579-03-11
המשיב בע"פ 40537-03-11
וכסלר מנחם, ת"ז XXXXXX006

נגד

המשיבה בע"פ 35579-03-11
המערערת בע"פ 40537-03-11
מדינת ישראל

פסק דין

השופט א' קיסרי:

בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת י' פרדלסקי) בת"פ 1482-06 שלפיו הורשע המערער בתיק ע"פ 35579-03-11 ("וכסלר") בעבירות של הברחת טובין, עבירה לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס; בעבירה של עשיית מעשה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס קנייה, עבירה לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה (טובין ושירותים) התשי"ב-1952 ("חוק מס קנייה"); ובעבירה של ניסיון למסור ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר, עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק המע"מ ולפי סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ("חוק העונשין"). וכסלר זוכה מחמת הספק מעבירות של הגשת רשימון כוזב, עבירה לפי סעיף 212(4) לפקודת המכס (נוסח חדש) ("פקודת המכס"); מעבירה של מסירת ידיעה לא נכונה, עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ("חוק מע"מ"); ומעבירה של יבוא לשם מסחר, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, טובין או אריזתם שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס לגבי אותם טובין או חיקוי של סימן כאמור, והסימן עלול להטעות אדם אחר, עבירה לפי סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972 ("פקודת סימני מסחר").

בית משפט קמא גזר על וכסלר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; עונש מאסר מותנה בתנאים המפורטים בגזר הדין; וקנס כספי בסך 100,000 ₪ או עשרה חודשי מאסר תמורתו.

בע"פ 35579-03-11 מערער וכסלר על הכרעת הדין ולחלופין על חומרת העונש שהוטל עליו, ובע"פ 40537-03-11 מערערת המדינה על זיכויו של וכסלר מהעבירות המפורטות לעיל.

הדיון בשני הערעורים אוחד.

כתב האישום וההליכים בבית משפט קמא

על פי כתב האישום, ביום 15.10.05 הגיעה לנמל חיפה מכולה מס' 4095404 prsu מנמל אודסה שבאוקראינה ושמקורה במולדביה ("המכולה"), אשר על פי שטר מטען שמספרו 51723 ("שטר המטען") נשלחה לחברת "טופ 1 יבוא יצור ושיווק בע"מ", ח.פ 51198256 ("טופ"). הן בשטר המטען והן בחשבון הספק ("חשבון הספק") נרשם כי המכולה מכילה מפיות נייר. בתאריך 17.10.05 ביקש וכסלר מניסים אילוז ("אילוז"), פקיד רישוי בחברת עמילות מכס "אלדן סוכני מכס בע"מ" ("אלדן"), לפעול לשחרור המכולה, ולצורך כך מסר לו מסמכים שונים שכללו, בין היתר, את שטר המטען, חשבון הספק ותעודת מקור ("המסמכים"). לפי הנטען, בסמוך למועד מסירת המסמכים ביקש וכסלר מאילוז להעביר את הבעלות בתכולת המכולה לחברת "חזרה לטבע בע"מ" ח.פ 512032806 ("חזרה לטבע") ולשחררה. עוד נטען כי וכסלר חתם על מסמך העברת הבעלות בחתימת ידו ובחותמת הנחזית להיות חותמת של טופ, על אף שלא הייתה לו הרשאה לכך מטופ, ובדיעבד התברר כי אין לו כל קשר לטופ. ביום 21.10.05 הוגש רשימון היבוא מס' 510908882 ("הרשימון") שבו צוינו טופ כיבואנית מעבירה וחזרה לטבע כיבואנית, בצירוף הצהרתו של וכסלר כי המכולה מכילה מפיות נייר. ביום 23.10.05 ערך המכס בדיקה במכולה ותפש 19,122 קופסאות סיגריות ("הסיגריות"), שנשאו את סימני המסחר של Marlboro Lite ושל Philip Morris International ("מרלבורו לייט" ו"פיליפ מוריס" בהתאמה), ואריזות ספורות של מפיות נייר. בבדיקה הסתבר שהסיגריות אינן מתוצרת פיליפ מוריס.

וכסלר כפר בעבירות שיוחסו לו, ולאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים החליט בית משפט קמא להרשיע אותו בעבירות של הברחת טובין, עשיית מעשה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס קנייה, ובעבירה של ניסיון למסור ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר, ולזכותו מיתר העבירות שיוחסו לו.
בהכרעת דין מפורטת ומנומקת סקר בית משפט קמא את ראיות הצדדים, וקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שביום 23.10.05, בחיפוש שביצע המכס במכולה, נתפסו 19,122 קופסאות סיגריות מזויפות הנחזות כסיגריות מסוג מרלבורו לייט, ואריזות ספורות של מפיות נייר שהיו, על פי המוצהר במסמכים, עיקר תכולתה של המכולה. עוד נקבע כי וכסלר הבריח את הסיגריות מתוך כוונה להונות את המדינה, וכי ניסה למסור למכס ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר, ולהתחמק מתשלום המיסים. בית משפט קמא ביסס את מסקנתו המרשיעה על עדויות של בעלי תפקידים במכס, שהעידו כי תפשו במכולה כ-19,122 קופסאות סיגריות, 778 אריזות של מפיות נייר ו-11 שקיות של מפיות בתפזורת; על חוות דעתו של עד מומחה מטעם התביעה המועסק בפיליפ מוריס ("המומחה"), שבדק כמות מדגמית של הסיגריות ומצא שהן לא יוצרו על ידי פיליפ מוריס ושהן מזויפות; ועל עדותה של עדת תביעה המועסקת במכס, שחישבה ומצאה שיש לשלם בגין סיגריות בלתי מזויפות מאותו הסוג שנתפס מס קנייה בסך 1,958,481 ₪ ומע"מ בסך 411,996 ₪, וזאת על פי חישוב שנערך מכוח סעיף 200 ג' לפקודת המכס.
בהרשיעו את וכסלר הסתמך בית המשפט קמא בעיקר על עדותו של אילוז, שאותה מצא עקבית ומהימנה, ושבה הוא קשר את וכסלר לעבירות שיוחסו לו. על פי עדות זו, וכסלר הסב את שטר המטען תוך שימוש בחותמת של טופ, על אף שלא היה לו אישור לכך. הוא העביר את הבעלות בתכולת המכולה ל'חזרה לטבע' השייכת לידידו, וחתם על העברת הבעלות בחתימתו ובחותמת טופ. אילוז הוסיף והעיד כי בשל טעות שלו עצמו, הוא צירף למסמכים שהוגשו למכס ייפוי כוח של חזרה לטבע לשחרר מכולה שתכולתה צמחים מיובשים, ואשר לשם כך נדרשה בדיקת תכולתה על ידי המכס. וכסלר שילם עבור שחרור המכולה, ולאחר שהופק בגינה רשימון הוא ביקש שהמכולה תעוכב. לאחר הגשת המסמכים הודיע המכס שהמכולה תיבדק על ידו, ועם היוודע הדבר לוכסלר הוא יזם פגישה עם אילוז שבה סיפר לו כי המכולה מכילה בנוסף למפיות נייר גם סיגריות, ביקש לשמור על כך בסוד, וכן ביקש סיוע במציאת נהג שתמורת תשלום יוציא את המכולה משטח הנמל ללא בדיקה. עם סיום הפגישה דיווח אילוז לממונים עליו אודותיה והם דיווחו על כך למכס.
בית משפט קמא קבע כי על יסוד עדותו של אילוז הוכח כי לוכסלר "חזקה" בטובין שבמכולה – הוא שביקש את שחרורה, מסר את המסמכים הרלוונטיים, שילם עבור שחרורה וביקש סיוע במציאת נהג שיבריח את המכולה טרם בדיקתה.
עוד נקבע כי מעדותו של אילוז עלה כי וכסלר ניסה למסור ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר – הוא ביקש מאילוז לשחרר מכולה המכילה מפיות, וכך עולה גם מהמסמכים שמסר, וכן העביר לאילוז סכום של 15,000 ₪ כתשלום מיסי יבוא בקשר עם שחרור המפיות.
בית משפט קמא העדיף את גרסתו של אילוז על פני גרסת וכסלר, אשר הכחיש כל קשר למכולה וטען כי לטופ, לחזרה לטבע ולבעליהן אין כל קשר אליה, ולא סיפק הסבר מדוע אילוז קשר דווקא אותו למכולה ומצא לכך מספר חיזוקים. ראשית, דבריו של וכסלר, שאישר כי באוקטובר 2005 הוא התקשר טלפונית לאילוז עשרות פעמים ממכשירי הטלפון הנייד שבבעלותו, וכי הפסיק להתקשר אליו ביום שבו סירב אילוז לסייע לו במציאת נהג שיבריח את המכולה. בעניין זה דחה בית המשפט קמא את ההסבר שלפיו הוא התקשר לאילוז כדי לקבל ממנו שמות של ספקים בסין לצורך יבוא נעליים, והפסיק להתקשר אליו ביום תפיסת המכולה בשל מריבה אתו על שסירב למסור לו שמות של ספקים. שנית, התנהלותו של וכסלר בעימות עם אילוז (ת/20), שבו סירב למסור את תגובתו לדבריו של אילוז בעניין הפגישה שהתקיימה ביניהם. הוא תירץ זאת בלחץ שהופעל עליו, לטענתו, על ידי החוקרים, אך לא הביא כל ראיה ללחץ כזה ולא הסביר מהו הלחץ שהופעל עליו. שלישית, הודאתו של אילוז בטעות שעשה כשצירף לרשימון ייפוי כוח של חזרה לטבע לאלדן לשם שחרור מטען צמחים, שבמהלכו נערכת בדיקה על ידי המכס כדבר שבשגרה, ואילו ידע שהמכולה מכילה סיגריות – ודאי שלא היה מאפשר את העברת הבעלות לחזרה לטבע, המייבאת צמחים וכל מכולה שלה נבדקת, ולכל הפחות היה מוודא שייפוי הכוח יהיה לשחרור מפיות ולא לשחרור צמחים.
חיזוק נוסף נמצא בהתנהלותו של וכסלר, שלא פנה למכס מיד לאחר שנודע לו כי מחפשים אחריו, אלא רק לאחר כשבועיים ולאחר שהודבק זימון לחקירה על דלת ביתו.
בית משפט קמא קבע כי מכלול הראיות מצביע על כוונתו של וכסלר להבריח את הסיגריות, ולהתחמק מתשלומי מיסים בגינן.
בצד כל אלה זיכה בית המשפט קמא את וכסלר מעבירה של הגשת רשימון כוזב, לאחר שקבע כי עובד אלדן, שערך את הרשימון וחתם עליו לא הובא להעיד על נסיבות עריכתו והגשתו למכס ולא אישר את חתימתו עליו. הוא קבע גם כי לא ניתן להסתפק בעדותו של אילוז שוכסלר מסר לו את המסמכים שצורפו לרשימון, וכי מדובר במחדל מהותי המצדיק את זיכויו של וכסלר מעבירה זו.

וכסלר זוכה גם מעבירה של מסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר. נקבע כי וכסלר לא חתם על הרשימון, ומי שחתם עליו לא הובא לעדות, ולא הובא אף עד של המכס שיעיד כי הרשימון וצרופותיו הוגשו למכס.
וכסלר זוכה גם מעבירה על פקודת סימני המסחר. בית המשפט קבע כי מחוות דעתו של המומחה עולה, אמנם, כי הסיגריות לא יוצרו על ידי פיליפ מוריס, אולם לא הובאה כל ראיה או עדות שסימן המסחר של פיליפ מוריס נרשם בפנקס סימני המסחר. משכך, מצא בית משפט קמא שלא הוכחו בפניו כל יסודות העבירה.
תמצית טענות וכסלר

וכסלר העלה בערעורו מספר טענות. הוא טוען כי קיימות סתירות מהותיות בעדותו של אילוז אשר אינן מאפשרות לקבל את גרסתו. כמו כן הוא טוען לשורה ארוכה של מחדלי חקירה שלטענתו יש בהם כדי להביא לזיכויו. עוד הוא טוען כי לא ניתן מצד אחד להאשים אותו בהפרת סימני מסחר ומצד שני להרשיעו בהעלמות מס בשווי טובין שאינם מפרים. לחילופין טוען וכסלרלהקלה משמעותית בעונשו וזאת בהתחשב בעברו, בנסיבותיו האישיות ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

תמצית טענות המדינה

המדינה טוענת כי זיכוי וכסלר מעבירת הגשת רשימון כוזב אינו מתיישב עם המסכת העובדתית שהתקבלה על ידי בית משפט קמא בהסתמכו על עדותו של אילוז. עוד היא טוענת כי מעדותו של עד תביעה אחר, י' ענברי, עולה כי הרשימון על כל צרופותיו הוגש למכס לצורך שחרור המכולה. המדינה מוסיפה וטוענת כי די בעובדה שוכסלר מסר את המסמכים הכוזבים, שעל בסיסם הופק הרשימון, לאילוז בכדי לקבוע שהוא עבר עבירה של הגשת רשימון כוזב.

בעניין זיכוי המשיב מעבירת מסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר, טוענת המדינה כי אין בהימנעות מהבאתו של העד מטעם אלדן כדי להביא לזיכוי מעבירה זו. בעניין הזיכוי מעבירה על פקודת סימני המסחר טוענת המשיבה כי סימן המסחר של פיליפ מוריס הוא סימן מסחר מוכר היטב, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר, וככזה מתייתרת הדרישה לרישומו בפנקס סימני המסחר.

ערעורו של וכסלר

הברחת הטובין

הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא בעניין הברחת הטובין מקובלים עליי, ועל בסיס ממצאים אלה ניתן לקבוע כי האשמה באישום זה הוכחה מעבר לספק סביר.

בית משפט קמא קבע כי מעדותו של אילוז הוכח מעבר לספק שוכסלר ביקש ממנו לשחרר את המכולה, מסר לו מסמכים לצורך כך, ולאחר שנודע לו כי המכס מתכוון לבדוק את המכולה, ביקש ממנו לעכב את המכולה ולחפש נהג שיוציא אותה מהנמל ללא בדיקה. בית משפט קמא קבע כי וכסלר הוא בעל הטובין ובעל החזקה בהם, וכי כוונתו הייתה להבריח את הסיגריות ולהתחמק מתשלום מס. בית משפט קמא מצא להאמין לאילוז ומצא חיזוקים לעדותו, כמתואר לעיל.

וכסלר תוקף את הרשעתו המבוססת בעיקרה על עדות אילוז וטוען כי עדותו אינה מהימנה, רצופה סתירות ולא ניתן להשתית עליה את הרשעתו. הוא אמנם אינו מתעלם מהכלל הידוע שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לממצאים עובדתיים ולממצאי מהימנות (ע"פ 2132/04 סלים קייס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.5.07) ובעניין הקרוב לענייננו, ע"פ 8585/05 שאלון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.9.06)), אלא שהוא טוען כי מקרה זה אכן מקיים את החריג לכלל האמור. לא שוכנעתי כי אלו אכן פני הדברים. המעשים והדברים שיוחסו למערער הם עניין שהיה בין וכסלר לבין אילוז, ואיש מלבדם אינו יכול להעיד על שאירע. התרשמותו של בית משפט קמא מעדותו של אילוז היא מכרעת בתיק זה, ולמרות טענותיו של וכסלר לא יכולתי למצוא דופי במסקנותיו של בית משפט קמא אשר התבססו על הערכת מהימנותו של אילוז.
 
בית משפט קמא האמין לגרסתו של אילוז וקבע כי עדותו לא נסתרה בחקירה נגדית, ולא עמדה בסתירה לדבריו בעימות עם וכסלר. הוא התרשם לחיוב מעדות זו ולמרות הסתירות שנמצאו בה, לא מצא לפקפק באמינותו. בית משפט קמא היה ער לכך כי אילוז ננזף בעבר על ידי הנהלת המכס ונידון לדין משמעתי בשל קבלת טובין שלא כדין. הוא גם היה ער לעובדה שאילוז היה מודע למעשהו של וכסלר, שחתם בפניו בשם טופ, על אף שידע שוכסלר אינו מוסמך לעשות כן. הוא מצא כי העובדה שאילוז העיד על עניינים אלו מוסיפה למהימנותו ולא פוגמת בה.

בית משפט קמא התייחס לסתירה בעדותו של אילוז בעניין הטבעת החותמת על טופס העברת הבעלות היינו, בעוד שמחוות הדעת (נ/4) ומעדות מומחה ההגנה לזיהוי והשוואת כתבי יד עולה כי בטופס העברת הבעלות (ת/19) מטופ לחזרה לטבע הוטבעה החותמת טרם חתימת היד, טען אילוז בעדותו את ההפך. הוא התייחס גם לסתירה נוספת שמצא בעדותו של אילוז, בדבר הסיבה שבעטיה הסכים בעל חברת חזרה לטבע להעביר את הבעלות מטופ לחברה שלו – אם כ"טובה" למערער או שמא כעסקה. בעוד שבחקירתו במכס אמר אילוז כי בעל החברה אישר את העברת הבעלות כעסקה, הרי שבבית משפט העיד כי זו הייתה "טובה" לוכסלר. אילוז הסביר סתירה זו בעדותו בלחץ ובעייפות בעת חקירתו במכס, ובית המשפט סבר שסתירה זו – כמו גם הסתירה בעניין הטבעת החותמת – אינן מהותיות ואין בהן כדי לפגום במהימנותו של אילוז.

וכסלר הצביע על סתירות נוספות בפרטים מעדותו של אילוז אך לא מצאתי בהן כלום.

עיינתי בחומר הראיות וחזרתי וקראתי את עדותו של אילוז ואת העדויות הנוספות, ולא מצאתי כי בית המשפט שגה כשאימץ את גרסתו של אילוז, וכמותו לא מצאתי כי הסתירות שבעדותו מהותיות עד כדי שאינן מאפשרות לקבוע את הממצאים כפי שעשה בית משפט קמא. בע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 119, בעמ' 125-124 נקבע כי:

"הלכה היא, כי אין זה מספיק להצביע על שורה של תמיהות, אפילו הן רבות, לגבי הקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם ...".

לדעתי, טענותיו של וכסלר בערעור אינן מספקות תשתית עובדתית, או הסבר, המאפשרים לקבוע כי בית המשפט קמא שגה בממצאיו ובמסקנותיו, ואין די בתמיהות שעליהן הצביע בנוגע לעדותו של אילוז.

עדותו של אילוז עמדה בסתירה להכחשתו של וכסלר, שהיא למעשה כפירה כוללת ומוחלטת בכל המיוחס לו. הוא הכחיש כל קשר לפרשה ולטענתו אין לו, ולא היה לו, כל קשר למכולה או לטופ, הוא לא דיבר עם בעל חברת חזרה לטבע על העברת הבעלות ולא ביקש מאילוז שיעשה זאת, הוא לא שילם לאילוז 15,000 ₪, וכל הקשר שלו לאילוז, במועדים הרלוונטים לכתב האישום, היה רק לצורך קבלת כתובות של יצרני נעליים. בהסבריו של וכסלר לא היה די כדי לסתור את גרסתו של אילוז, והוא אף לא סיפק הסבר כלשהו מדוע אילוז יעליל עליו עלילת שווא שכזו. ניתן היה לצפות שהוא יספק הסבר משכנע אשר ימוטט את גרסתו של אילוז, אלא שבית משפט קמא לא מצא כזה וקיבל את גרסתו של אילוז להשתלשלות האירועים.

לא ניתן לקבל את טענת וכסלר שהעובדה שהוא לא הצליח לספק הסבר לשאלה מדוע ירצה אילוז להפלילו, אינה יכולה לשמש ראיה לחובתו. אכן, אין זה מחובתו להראות מהו המניע שיש כביכול לאילוז לגרום להפללתו וככלל, במשפט הפלילי אין חובה על נאשם להביא כל ראיות שהן והוא יכול לצאת ידי חובתו בטענה שאין בראיות התביעה כדי להרשיעו. עם זאת, משבחר וכסלר לקיים פרשת הגנה, הרי ש"חובת הראיה" עברה אליו להביא ראיות שכנגד אשר יפריכו את התשתית העובדתית המסבכת אותו בפרשה, או לכל הפחות להביא ראיות אשר יקימו ספק לזכותו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, 1664 (2009) ("קדמי")). עדותו של אילוז היא עדות בעלת משקל שקשרה את וכסלר לאישומים והקימה ראיות לכאורה לחובתו. בהסבריו של וכסלר, שנדחו על ידי בית משפט קמא, אין ולו אחד שיסביר את עדותו של אילוז, ובית המשפט יכול היה לקבוע שעדות זו היא ראיה מספיקה להרשעתו (קדמי, חלק שני, 840). ככלל, קיומה של ראיה מסבכת מטילה על הנאשם "נטל טקטי" להמציא הסבר מתקבל על הדעת לקיומה או להביא ראיות שיהיה בהן כדי לגרוע מכוחה המרשיע. בענייננו, הסבריו של וכסלר לגרסתו של אילוז הקושרת אותו לביצוע העבירות, וכן ההכחשה הגורפת שלו לאירועים, נדחו על ידי בית משפט קמא, והכחשה זו, כמו גם העדר הסבר מצידו בעניין גרסתו של אילוז לאירועים, רק חיזקה את גרסתו של אילוז כמו גם את הראיות כנגד וכסלר בכלל (קדמי, חלק שני, 842).

החיזוקים שמצא בית המשפט קמא לתמיכה בעדותו של אילוז, אשר אותם מניתי לעיל, מקובלים גם עליי ואיני רואה לכן כל דופי במסקנה שאליה הוא הגיע בדבר מהימנותה של גירסת אילוז והעדפתה על פני זו של וכסלר. אוסיף עוד, שלא נעלמו מעיני טענותיו שאותן הוא משתית על הדברים שנאמרו בע"פ 7401/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 31.7.08) בדבר האפשרות, ולעתים הצורך, להסתייע בצו המצפון כאשר יש סתירה בינו לבין אמת המידה המקובלת לבחינת אשמתו של נאשם. גם כאשר נתתי את דעתי לדברים אלה לא שוכנעתי שיש להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא ובמסקנות שאליהן הוא הגיע ביחס לאשמתו של וכסלר.

עשיית מעשה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס קנייה
וכסלר טוען כי בית משפט קמא טעה כאשר הרשיעו בעבירה של העלמת מס, כאשר מדובר בטובין שנטען כי הם מזויפים. לטענתו, לא ניתן לחייבו במס בשווי שאמור היה להשתלם בגין ייבואן של סיגריות רגילות כאשר מדובר בסיגריות מזויפות. דין טענה זו להידחות. הסיגריות שנתפסו הן טובין מפרים כאמור בסעיף 200ג' לפקודה, הקובע כי "דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו", ומשכך צדק בית משפט קמא כשהרשיע את וכסלר בהתחמקות מתשלום מיסים בשיעור המוטל על סיגריות שאינן מזויפות. מצידי אוסיף כי טענתו של וכסלר היא בלתי מתקבלת על הדעת ומכל מקום, הוא לא השכיל למצוא לה תימוכים כלשהם. על סכום המס העידה עובדת המכס , גב' א' ויינברגר, וכשנשאלה על כך בחקירה הנגדית היא השיבה (בעמ' 38) שלפי תעריף המכס אין רלוונטיות לעובדה אם הסיגריות המיובאות הן מזויפות, אם לאו. תשובה זו היא מענה לטענתו של וכסלר שכן מיסי היבוא מוטלים על הטובין המיובאים ואחת היא אם הם אמיתיים או מזויפים. נקבע , ובדין, שוכסלר ביקש לייבא את הסיגריות ללא תשלום מיסי יבוא ולעניין זה העובדה שמדובר בסיגריות מזויפות אינה מעלה ואינה מורידה.
מחדלי חקירה

וכסלר טוען לשורה של מחדלי חקירה: לטענתו לא עמדו בפני בית משפט קמא ראיות לפתיחת המכולה ותכולתה; לא עמדה כל ראיה בעניין הכמות המדויקת של הסיגריות שנתפסו; לא הובאו לעדות מנהליו של אילוז שבפניהם העלה לראשונה את גרסתו לאירועים; לא נערך חיפוש בזמן אמת אצל יתר המעורבים בפרשה; לא הובא לעדות עמיל המכס שערך את הרשימון; אין ראיות לתפיסת הרשימון; לא המתינו לראות מי יאסוף את המכולה מהנמל; ולא תפסו את תיק הלקוח של חזרה לטבע, של טופ או של וכסלר במשרדי אלדן. וכסלר טוען כי יש במחדלים הללו כדי לקפח את הגנתו וכי לטענתו הם מצדיקים את זיכויו.

דין הטענה להידחות. גם אם התקיימו בעניינו של וכסלר מחדלי חקירה והחקירה לא הייתה מושלמת, הרי שאין בכך להביא לזיכויו (ע"פ 10082/04 ויטלי אברמוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.06)). לא מצאתי כי יש במחדלים שוכסלר הצביע עליהם כדי להעמיד בספק את גרסתו של אילוז העומדת בבסיס ההרשעתו, ובעניין זה ראוי להפנות לע"פ 5825/97 עובדיה שלום נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 933, 959 (2001), שם נקבע כי:
 
"בדוננו בהליך פלילי אנו ממקדים את מבטנו ב"יש", בראיות שהובאו בפני בית המשפט - ולא בהשערות ובטענות שיש בהן כדי להסביר את שלא הוכח בבית המשפט" (מ"ח 7558/97 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 449, 433). במקרה שלפנינו עולה אשמתו הברורה של המערער מן ה"יש" ואין בחסר, לו טוען הסנגור, כדי לנתץ את הפסיפס שהצטרף לתמונה שלמה וברורה וכדי להטיל ספק ממשי ורציונלי באשמתו של המערער".

על כן, די בראיות הקיימות ואשר פורטו לעיל כדי לבסס את הרשעתו של וכסלר כאמור.

סיכומו של דבר הוא שיש לדחות את ערעורו של וכסלר על הרשעתו.

ערעור המדינה

הגשת רשימון כוזב

בפסק הדין זוכה וכסלר מעבירה זו, הן משום שהאדם שערך את הרשימון לא העיד, הן משום שאין כל עדות על נסיבות עריכת הרשימון, ונקבע כי זהו מחדל חקירה מהותי אשר יש בו להביא לזיכויו של וכסלר מעבירה זו. נקבע גם כי לא ניתן להסתפק בעדותו של אילוז שקיבל מוכסלר את המסמכים הדרושים להכנת הרשימון, וכי נדרשה עדות על נסיבות עריכתו ועל הגשתו למכס. משלא הובאה כל ראיה לכך שהרשימון התקבל במכס, מצא בית משפט קמא לזכות את וכסלר מעבירה זו.

המדינה סבורה כי יש להרשיעו את וכסלר בעבירה זו. לטענתה, משקיבל בית משפט קמא את גרסתו של אילוז שלפיה וכסלר הוא שמסר לו את המסמכים הכוזבים אשר צורפו לרשימון, אזי ברור כי הרשימון הוכן על ידי עובד אלדן על בסיס מסמכים אלו. המדינה טוענת כי העובדה שוכסלר מסר את המסמכים לאילוז, ושעל סמכם הוכן רשימון כוזב, די בה כדי לראות בו כמי שהביא או סייע לביצוע עבירה של הגשת רשימון כוזב.

שקלתי את טענת המדינה ודעתי היא שיש לדחותה.

בערעורה מסתמכת המדינה על סעיף 218 לפקודת המכס הקובע:
"המסייע, המעודד, המייעץ או המביא לביצוע עבירה על פקודה זו, או המעורב בו על ידי מעשה או מחדל, בכל דרך שהיא, אם במישרין ואם בעקיפין, רואים אותו כאילו עבר אותה עבירה ויהא בר-עונשין בהתאם לכך".

לטענת המדינה, סעיף זה מרחיב את האחריות הפלילית למקרים שבהם העבירה לא בוצעה באופן ישיר על ידי הנאשם, ובענייננו יש לראות בוכסלר כמי שסייע לביצוע העבירה, ודי בעדותו של אילוז שוכסלר מסר לו את המסמכים הכוזבים שעל סמכם הוכן הרשימון, כדי להניח את הבסיס הראייתי הדרוש להרשעתו בעבירה.

טענה זו לא ניתן לקבל. דעתי היא שהרשעה על סמך סעיף 218 מחייבת שיתקיימו יסודות עבירה על פקודת המכס באדם אחר, ורק אז ניתן להרשיע את המסייע, מעודד, מייעץ או מביא לביצוע העבירה על יסוד אותו סעיף. מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה שבנסיבות העניין, הגשת רשימון, אף אם זה היה כוזב, לא הייתה כשלעצמה עבירה שניתן להרשיע עליה שכן מעדותו של אילוז ניתן להסיק כי מילוי הרשימון היה אקט טכני בלבד והכנתו התבססה על המסמכים שנמסרו על ידי וכסלר. מכאן שיש להסיק כי את מי שהכין והגיש את הרשימון ככל הנראה לא ניתן היה להרשיע בעבירה של הגשת רשימון כוזב, ולכן גם לא ניתן להרשיע את וכסלר, על יסוד סעיף 218, כמי שסייע או עודד ביצועה של עבירה.

התוצאה היא שיש לדחות את ערעור המדינה על זיכויו של וכסלר מן העבירה של הגשת רשימון כוזב.

מסירת ידיעה כוזבת, או מסמך כוזב

המדינה מערערת גם על זיכויו של וכסלר מן העבירה שיוחסה לו לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, היינו מסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר. סעיף 117(א)(3) קובע שהעבירה מתקיימת במי ש"מסר ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר או שמסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור".

המדינה טוענת, ולדעתי יש יסוד לטענה, שהמסקנות שאליהן הגיע בית המשפט קמא, ואשר עמדו ביסוד הרשעתו של וכסלר בעבירה ההברחה , היו צריכות להביא להרשעתו גם בעבירה זו. ממכלול מעשיו של וכסלר עולה כי הוא נמנע מלדווח על תכולתה האמיתית של המכולה והדברים שאותם מסר לאילוז, בעל פה ובאמצעות המסמכים שמסר לו לצורך שחרור המכולה, היו כוזבים ונועדו להימנע מתשלום מיסי היבוא המגיעים בגינם. כמסתבר מן העובדות שהוכחו, וכסלר ידע והתכוון לכך שהמסמכים שאותם מסר לאילוז יימסרו למכס כחלק מתהליך שחרור תכולת המכולה ובכך מתקיימים לגביו יסודות העבירה על סעיף 117(א)(3) והיה, לכן, מקום לקבוע שהוא עבר את העבירה שיוחסה לו

עבירה על פקודת סימני המסחר

בית משפט קמא זיכה את וכסלר מעבירה זו וקבע כי לא הובאה כל ראיה או עדות שסימן מסחר של פיליפ מוריס נרשם בפנקס סימני המסחר, ומשכך לא הוכחו כל יסודות העבירה. במקביל להגשת ערעור המדינה, הוגשה לבית המשפט בקשה להתיר למדינה להביא ראיה נוספת בדבר רישומו של סימן המסחר פיליפ מוריס. בהחלטה שנתקבלה ביום שמיעת הערעורים, 23.6.11, על ידי הרכב זה, הוחלט לדחות את הבקשה כיוון שלא נמצא נימוק המצדיק הבאת ראיה נוספת בערעור.

המדינה טוענת כי ניתן לראות בסימן המסחר של פיליפ מוריס סימן מסחר ידוע היטב, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר, שהשימוש בו והפרתו אינם מותנים ברישומו של סימן המסחר בפנקס.

לא מצאתי להתערב בזיכויו של וכסלר בעבירה זו, מהנימוק שרכיבי היסוד העובדתי של העבירה לא נתקיימו. אין חולק כי המדינה הוכיחה באמצעות המומחה מטעמה כי הסיגריות שנתפסו במכולה היו מזויפות, וברי כי השימוש באותן סיגריות היה בלא רשות בעל הסימן, חברת פיליפ מוריס או מי מטעמה. יחד עם זאת, לא הוכחה בפני בית משפט קמא העובדה הבסיסית שמרלבורו לייט הוא סימן מסחר רשום. גם אם אקבל את טענת המשיבה כי מדובר בסימן מסחר מוכר היטב, הרי שסימן כזה אמנם מזכה את בעליו בכל הזכויות שבעל זכויות רשום זכאי להן, אף אם הסימן המוכר היטב איננו רשום, אולם אין הדבר פוטר את המשיבה מהוכחת רישומו של סימן מסחר רשום, כנדרש לצורך הוכחת האישום דנן.

סיכום

על יסוד כל האמור לעיל, אני מציע לדחות את ערעורו של וכסלר על הרשעתו ולקבל בחלקו את ערעור המדינה, ובהתאם לכך להרשיע את וכסלר גם בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת או מסמך כוזב. בכפוף לכך, יידחה ערעור המדינה בכל חלקיו האחרים.

בהתאם לכך יוחזר העניין לבית המשפט קמא על מנת שיוסיף וישמע טענות בעניין עונשו של וכסלר נוכח קבלת ערעור המדינה בנוגע לעבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ.

א' קיסרי – שופט

השופט ר' שפירא (אב"ד):

אני מסכים.

ר' שפירא – שופט
[אב"ד]

השופט ע' גרשון:

אני מסכים.

ע' גרשון – שופט

על כן, הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' קיסרי.

ניתן היום, ט' אלול תשע"א, 8 ספטמבר 2011, בנוכחות הצדדים.

ר. שפירא, שופט
[אב"ד]

ע' גרשון , שופט

א' קיסרי, שופט

11 מתוך 12