הדפסה

ע"פ 2359/11 עימאד חמד נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 2359/11

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2359/11

לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט א' שהם

המערער:
עימאד חמד

נ ג ד

המשיב:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 20.02.2011 בתפ"ח 1023/09 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק

תאריך הישיבה:
ח' בתמוז התשע"ב
(28.6.2012)

בשם המערער:
עו"ד צמל לאה

בשם המשיב:
עו"ד נעימה חנאווי

פסק דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק) בתפ"ח 1023/09 מיום 20.2.2011 במסגרתו נגזרו על המערער שבע שנות מאסר בפועל מיום מעצרו; ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע. עונש זה נגזר על המערער לאחר שהורשע, בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן בהתאם להסדר טיעון, בעבירות הבאות: מסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לו לתועלת לפי סעיף 111 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובמתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

1. לפי האישום הראשון, בראשית שנת 2008 פנו אל המערער המתגורר בבית חנון, בסמוך לגבול שבין רצועת עזה למדינת ישראל, שני פעילי חמאס (להלן: הארגון) וביקשו ממנו כי יבצע עבורם תצפית על כוחות צה"ל ויעביר לידיהם את המידע על תנועת הכוחות. המערער הסכים ואכן ערך תצפיות על כוחות צה"ל ודיווח לפעילי הארגון על תנועת הכוחות בהם צפה. לפי האישום השני, בסמוך לחודש אוקטובר 2008 פנה אל המערער פעיל בארגון בשליחותם של האחראים בארגון על יחידות הטילים בבית חנון, וביקש ממנו להשתמש בפרדס התפוזים של משפחתו (להלן: הפרדס) לשם הצבת טילים וירי לעבר ישראל. המערער הסכים לכך ושלושה ימים לאחר מכן הודיע פעיל הארגון למערער כי באדמת הפרדס הוטמנו שלוש חביות ובהן טילים וכי יתכן ויציבו במקום עוד חביות ועליהן טילים.

2. המערער הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום אך לא הייתה הסכמה בין הצדדים בנוגע לעונש שייגזר על המערער.

3. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרתם של מעשי המערער וציין כי על אף שהמערער לא הורשע בסיוע לניסיון ברצח ולא היה שותף לירי הטילים, הרי שמדובר במעשים דומים והטילים שהוטמנו או היו אמורים להיות מוטמנים באדמתו של המערער היו אמורים להיות מכוונים כנגד אזרחי ישראל. בית המשפט ציין גם כי בהטמנת הטילים בסמוך לגבול יש משום "העמדת רדיוס גדול יותר של אזרחים בסכנת הטילים", וכי גם התצפיות על כוחות צה"ל אותן ביצע המערער מאפשרות את פעילות ארגוני הטרור ופוגעת באופן חמור וממשי בביטחון המדינה. עם זאת ציין בית המשפט לקולא את העובדה שהמערער לא היה חלק מארגון טרור וכי המעשים בוצעו לאורך תקופה מוגבלת בלבד. נוכח כך גזר עליו את העונש המצוין לעיל.

4. המערער - באמצעות באת כוחו, עו"ד לאה צמל - טוען כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה וכי בית המשפט המחוזי טעה כאשר התעלם מכך שהמערער הודה בחקירתו וגם במשפט וחסך זמן שיפוטי יקר, וכן התעלם מכך שהמערער הביע חרטה על מעשיו ומכך שהוא אב לארבעה ילדים. המערער טוען עוד כי העבירות שיוחסו לו הן קלות יחסית והוא כלל לא היה חבר בארגון טרור או מעורב ישירות בפעילות נגד צה"ל, וכי לא יכול היה לסרב לבקשת הארגון להטמין את הטילים בפרדס. המערער גורס כי בית המשפט המחוזי היה צריך לשקלל גם את העובדה שלא נגרם נזק כתוצאה ממעשיו. באת כוחו של המערער מוסיפה וטוענת כי ביתו של המערער נהרס בשל קרבתו לגבול (עובדה שלא הוזכרה בגזר הדין) והמערער עצמו טען כך לפנינו, וציין שההריסה בוצעה ע"י צה"ל בחודש ינואר 2009 במהלך מבצע "עופרת יצוקה". המערער טוען גם כי על נאשמים שהורשעו במעשים הדומים למעשים אותם ביצע ואף חמורים מהם נגזרו עונשים קלים בהרבה. נוכח כל זאת מבקש המערער כי בית משפט זה יקל משמעותית בעונשו. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חינאווי - טוענת כי על אף שהעונש שנגזר על המערער אינו קל, הוא הולם את חומרת העבירות שביצע. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מעשיו של המערער הם חלק מתופעה במסגרתה אזרחים ברצועת עזה מסייעים לארגוני טרור לאסוף מידע על צה"ל ומאפשרים לאותם ארגונים להטמין טילים בחצריהם - טילים המסכנים את תושבי איזור הדרום. המשיבה גורסת כי תופעה זו מחייבת ענישה מרתיעה.

5. דינו של הערעור להידחות. מעשיו של המערער הם חמורים. אין צורך להכביר מילים בהתייחס לסכנה הנשקפת מרקטות וטילים המשוגרים על ידי ארגוני הטרור מרצועת עזה לכיוון ישראל כדי לפגוע באזרחי המדינה. אכן, המערער לא היה מעורב ישירות בביצוע ירי-רקטי לעבר ישראל, אך הוא איפשר לפעילי הארגון להטמין את הטילים בפרדס וזאת לשם ירי הטילים לעבר ישראל. יתרה מכך, המערער סייע באופן אקטיבי לארגון ומסר לו מידע על תנועת כוחות צה"ל. לפיכך, לא נוכל לקבל את הטענה לפיה מעשיו של המערער הם קלים יחסית. הלכה היא כי דרושה ענישה מחמירה בגין עבירות שעיקרן סיוע לטרור, זאת גם שעה שהמעשים לא נשאו פרי [ראו למשל: ע"פ 5269/11 אג'באריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.5.2012), בפסקה 11 לפסק דיני]. בענייננו, אף אם נניח לטובת המערער כי לא נורו טילים מהפרדס לעבר ישראל וכי המידע שהעביר לארגון לא שימש אותו, אין ספק כי מעשיו של המערער סייעו לארגון וכי כתוצאה מסיוע זה עלולים היו אזרחים להיפגע, תוך שהמערער היה מודע לאפשרות זו. בית המשפט המחוזי שקלל את נסיבותיו האישיות של המערער והעונש שנגזר עליו, אף שמדובר בעונש חמור, אינו סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה המקובלת ומשכך אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. יצויין כי המערער כלל לא העלה לפני בית המשפט המחוזי את טענתו לפיה ביתו נהרס בידי כוחות צה"ל (וזאת אף שלטענתו הבית נהרס כשנתיים לפני שניתן גזר הדין), ולכן איננו נדרשים לטענה זו.

ניתן היום, ח' בתמוז התשע"ב (28.6.2012)

המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11023590_W02.doc ענ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il