הדפסה

ע"ו 8364-02-12 פריג ואח' נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים ואח'

בית המשפט המחוזי בחיפה

06 אוגוסט 2012
ע"ו 8364-02-12 פריג ואח' נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים ואח'

בפני
כב' השופט רון סוקול

המערערים

  1. מאמון פריג ת"ז XXXXXX696
  2. מוחמד גנאים ת"ז XXXX152-7
  3. סעיד קעדאן ת"ז XXXXX780

ע"י ב"כ עו,ד מאג'ד ג'נאים ו/או מוהנד ג'נאים

נגד

המשיב
מנהל מס רכוש וקרן פיצויים
ע"י ב"כ עו"ד דרור שלו ואח'

פסק דין

1. ערעור על החלטת ועדת הערר על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג-1973 שניתנה ביום 29/12/11, בגדרה נדחו עררים שהגישו המערערים על החלטת המשיב שלא לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם. מדובר בנזקי רכוש שנגרמו למערערים, לטענתם, במהלך מהומות ופעולות איבה שאירעו בין ה-15/9/99 ל-17/5/99 בישוב באקה אל גרביה.

רקע
2. המערער מס' 1 (להלן "פריג'"), שימש כסייען של שירותי הבטחון במהלך ימי האנתיפאדה הראשונה (ככל הנראה עד שנת 1998). המערער היה בעלים של עסק בשם "מלך הקפה" שהיה ממוקם במבנה השוק השייך למערער מס' 2 (להלן "גנאים"), בישוב באקה אל גרביה. המערער 3 (להלן "קעדאן") הינו בעלים של בית מגורים בישוב שהיה מושכר במועד הרלבנטי לאדם שסייע בעבר לכוחות הביטחון.

במשך השנים עברו להתגורר בישוב באקה אלגרביה סייענים רבים של כוחות הבטחון. סייענים אלו כונו בידי התושבים "הזרים". בשנת 1992 היוו אותם "זרים" כ-20% מתושבי הישוב. עוד התברר כי בין התושבים הוותיקים לזרים התגלעו סכסוכים רבים, חלקם בעקבות מעורבות בפלילים של משפחות פשע שונות וחלקם בעקבות תחושתם של התושבים הוותיקים כי "הזרים" מתנשאים עליהם ומשתלטים על נכסים בישוב. כמו כן לובו המהומות על ידי מספר אנשי דת קיצוניים.

3. על רקע יחסים מתוחים אלו החלו ביום 15/5/99 מהומות בישוב. המהומות החלו בעקבות סכסוך בין אחד הסייענים (הזרים) לבין אחד מבני משפחת אבו-מוך על מקום חניה. במסגרת אותו סכסוך ירה הסייען באחד מבני משפחת אבו מוך. השמועה על הירי פשטה בישוב וליבתה את היצרים. בעקבות זאת החלו מהומות שנמשכו כל הלילה ורק בבוקר יום ה-16/9/99 בסיוע המשטרה נרגעו הרוחות. הרוחות שבו וסערו בשעות הערב ביום 16/5/11 בעקבות ירי מצידו של סייען נוסף אל עבר קבוצת תושבים ותיקים. גם במהומות אלו השתתפו תושבים רבים ונגרם נזק רב לרכוש. רק בשעות הבוקר הצליחו כוחות המשטרה להשליט סדר .

4. המערערים טוענים כי במהלך המהומות, בלילה שבין 15/5/99 ל-16/5/99, פרצו מתפרעים לעסקו של פריג', בזזו אותו, שברו את הציוד ואת כל הרכוש שהיה בו. לאחר מכן הציתו את החנות והאש פשטה בכל המבנה השייך לג'נאים. (סעיף 18 לתצהירו של מועאד ג'נאים). במהלך ההתפרעות הגיעו המתפרעים גם לבית בבעלותו של קעדאן אשר היה מושכר לסייענים. המתפרעים הרסו את הרכוש ושרפו את הבית

בלילה שבין 16/5/99 ל-17/5/99 שבו המתפרעים לחנותו של פריג' והרסו את כל שנותר לאחר אירועי הלילה הראשון.

5. בעקבות הנזק לרכושם פנו המערערים למשטרת ישראל וביקשו אישור על גרימת נזק לרכוש כתוצאה מפעולת מלחמה. אישורים כמבוקש ניתנו לפריג' ולקעדאן על ידי רמ"ח עירון, פקד שלמה מנחם (מע/11, מע/12).

6. המערערים הגישו בקשה לקבלת פיצוי מהמשיב על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה, נזק עקיף), תשל"ג-1973 (להלן "תקנות מס רכוש") אולם בקשתם נדחתה. על כן הגישו עררים, שהדיון בהם אוחד בפני ועדת הערר. ועדת הערר שמעה ראיות וביום 29/12/11 דחתה את העררים. הוועדה קבעה כי נזקיהם של המערערים אינם כלולים בהגדרת "נזק מלחמה" המזכה בפיצוי על פי תקנות מס רכוש. הוועדה מצאה כי ההתפרעויות לא היו בבחינת "התקוממות על רקע לאומני נגד מדינת ישראל או פעולות איבה שנועדו לפגוע במדינת ישראל". הוועדה הדגישה, "הנה כי כן, המהומות של מאי 1999, נשוא הערר דנן, היו מורכבות ממספר רבדים; סכסוך מקומי על רקע פלילי שהתפתח לסדרה של אירועים אלימים על רקע של שנאה נגד "הזרים" ו/או "המשתפים" שזרעיה נזרעו עוד קודם לכן ומקורה בהתנהגות המתנשאת וביחסי האנוש היחידים של אותם "זרים" כלפי המקומיים".

הוועדה מצאה כי האישורים שניתנו למערערים על ידי משטרת ישראל הינם אישורים תקפים, אולם הם מהווים אך ורק "ראיה לכאורה" לגורם הנזק ואין בהם לשנות את המסקנה שנלמדה מהראיות. על כן נדחו העררים.

הערעור
7. בערעור שבפני חוזרים המערערים על טענתם וטוענים כי הנזקים שנגרמו להם כלולים בהגדרת "נזק מלחמה" או נזק "עקב פעולת איבה אחרת נגד ישראל". לטענתם הנזקים נגרמו במהומות שפרצו על רקע "זהותם" של הזרים, דהיינו על רקע היותם משתפי פעולה עם כוחות הבטחון. לפיכך יש בנזקים אלו כדי למלא את התנאים הדרושים להכרה על פי תקנות מס רכוש. המערערים מפנים לראיות ועדויות שנשמעו בפני ועדת הערר וכן לאישורים שקבלו מפקד מנחם אשר יש בהם להעיד כי הנזקים אירעו במסגרת פעולות איבה.

דיון והכרעה
8. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות ואפרט טעמי. תקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש מגדירה את היקף סמכותו של בית המשפט בערעור על החלטת ועדת ערר וכך נאמר בה:
"על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בבעיה משפטית, לבית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום שהובאה ההחלטה לידי המערער".

הערעור שבפני מתמקד בקביעות עובדתיות של ועדת הערר ולא בבעיה משפטית. אין מחלוקת בין הצדדים כי מי שרכושו נפגע בנזק מלחמה, כמוגדר בסעיף 35 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, זכאי לתשלום פיצויים. אין גם מחלוקת על הגדרת נזק מלחמה.

9. המחלוקת בין הצדדים הינה אך ורק עובדתית. כלומר האם ההתפרעויות שהיו ביישוב באקה אל גרביה בימים 15/5/99 – 17/5/99 היו על רקע של פלילי או במסגרת סכסוכים פנימיים בין קבוצות תושבים ,או מתוך כוונה לפגוע במדינת ישראל ובמי שמסייע לה.

משמע, עסקינן בעניין עובדתי גרידא שהוכרע לאחר שמיעת ראיות וגביית עדויות. הערעור אינו "בבעיה משפטית" ועל כן אין כל מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת הוועדה.

11. זאת ועוד, ברע"א 6904/97 ס', ת', ו' בקעות בע"מ נ' מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1 (1998) דן בית המשפט העליון בהרחבה ברכיבי התביעה לפיצויים בגין נזק מלחמה. בית המשפט מדגיש כי על התובע להצביע על התקיימותם של שני יסודות; יסוד אובייקטיבי- שמשמעו "היזק שלא כדין לרכושו של אדם"; ויסוד של מניע – דהיינו עליו להוכיח את המוטיבציה של מבצע הפעולה (שם עמ' 14).

בית המשפט מגדיר גם מהן פעולות איבה:

על רקע זה ברור, כי פעולות איבה, במובן החוק, עשויות להיות מונעות ממוטיבציות שונות. הן עשויות להיות מונעות משנאה או עוינות לישראל. הן עשויות להיות מונעות ממניע של נקמה. הן כוללות פעולות אשר תכליתן לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה. פעולות איבה כוללות גם פעולות טרור נגד ישראל, אשר מטרתן להפחיד את אזרחי המדינה או להפעיל עליהם כפייה, או להשפיע על מדיניותה או פעולותיה של ישראל על-ידי הפחדה או כפייה (ראו הגדרת ה-.F.B.I למונח טרור, מתוך אתר האינטרנט של ‎THE TERRORISM RESEARCH CENTER). לפעולה מתוך מניעים אלה, אשר נמנו כאן על דרך ההדגמה בלבד, מכנה משותף בולט אחד: פגיעות ברכושם של אזרחים או של תושבים ישראלים, כמו גם של יישובים ותאגידים ישראליים, בשל היותם ישראלים. מבחינת מבצעיה של פעולת איבה, הזהות הישראלית או הזיקה לישראל הן המאפיין הרלוונטי, המצדיק את הפגיעה ברכוש.

12. משמע, העובדה כי הניזוקים הינם תושבי ישראל ואפילו העובדה כי הינם משרתים או שירתו בעבר את כוחות הביטחון של מדינת ישראל אינה מספקת כדי למלא את יסודות התביעה. על המערערים לשכנע כי המניע לפעולה היה היותם תושבי ישראל או אפילו היותם מסייעים לישראל. ועדת הערר קבעה נחרצות כי לא זה היה המניע. המניע להתפרעויות היה נעוץ בסכסוכים פנימיים בין קבוצות עבריינים ויחסים עכורים בין ה"זרים" למקומיים על רקע התנהגותם ולא על רקע היותם תושבי ישראל.

המניע לא היה רצון "לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה" (כפי שציין בית המשפט ברע"א 11495/09 בנק הפועלים נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (ניתן ביום 24/7/08), אלא רצון לפגוע בסייענים על רקע התנהגותם ויחסם לתושבים האחרים.

13. המערערים לא הצביעו על כל טעות בולטת של ועדת הערר בקביעת העובדות. בראיות שצורפו על ידם אין די כדי ללמד כי המניע היה לפגיעה במדינת ישראל. להיפך, גם המערערים עצמם מאשרים כי ההתפרעויות החלו על רקע ירי הנוגע לסכסוך פלילי. גם המערערים מאשרים כי השנאה לסייענים נגעה ליחסם לתושבים האחרים ולא על רקע היותם משתפי פעולה עם ישראל. בא כוח המערערים עצמו אישר זאת (עמ' 4 לפרוטוקול) באמרו :

אמנם טענו מלכתחילה שהניצוץ הראשון היה על רקע סכסוך בין משפחת קרג'ה ומשפחת אבו מוך בשל מקום חניה. משפחת קרג'ה היא לא משפחה של סייענים היא משפחה של עבריינים. אמנם הסכסוך החל על רקע פלילי האירוע התגלגל לממדים אחרים לגמרי בין קבוצות אחרים. האירוע התגלגל למחוזות אחרים לגמרי.

משמע, המניע להתפרעויות לא היה קשור כלל ועיקר לרקע לאומני ואף כי ייתכן שחלק מהמשתתפים ניצלו את המהומות וההתפרעויות כדי ללבות גם יצרים לאומניים, הרי לא זה היה המניע הדומיננטי באירועים. ודוק, אין כל מידע מי מקבוצות המתפרעים הוא שפגע ברכוש של המערערים ומה היה המניע של המזיקים הספציפיים.

14. עוד נזכיר כי תכלית הפיצוי על פי החוק הינה להעניק סיוע למי שנפגע רק בשל היותו ישראלי ולהקל עליו באיתור המזיק ובתביעה לפיצוי. במרבית המקרים של פעולות איבה לא ניתן לאתר את הגורם המזיק עצמו ולא ניתן לתבעו ולכן היה צורך בהסדר פיצוי. לא כך במקרה הנוכחי, כל הפוגעים הינם תושבי ישראל ותושבי באקה אל גרביה; אין כל קושי לתבוע ישירות את מי שגרם לנזק או מי שהתרשל בשמירה על הרכוש ואין צורך להפעיל את מנגנון הפיצוי שנועד למצבים שונים לגמרי.

15. אין גם מקום להתערב בקביעת הוועדה כי אישורי המשטרה הינם רק ראיה לכאורה ודומה שגם מסקנה זו אינה שנויה במחלוקת. יתירה מזו, תקנה 6 לתקנות מס רכוש קובעת:

תעודה מאת שר הבטחון או מאת מי שהוא מינה לכך, המעידה שנכס פלוני ניזק נזק מלחמה, תשמש ראיה לכאורה לדבר.

משמע, מחוקק המשנה היה ער לכך שמוציא התעודה אינו יכול לברר את העובדות לאשורן ועל כן העניק למוציא התעודה רק כוח מוגבל, לספק ראיה לכאורה.

בהערת אגב אציין כי ספק רב בעיני האם צדקה הוועדה כשקבעה כי האישורים שהמציא פקד מנחם עונים לדרישת תקנה 6. התקנה מקנה את הסמכות לשר הביטחון "או מי שהוא מינה לכך". לא הובאה כל ראיה כי שר הביטחון מינה את שוטרי משטרת ישראל או את פקד מנחם להוציא תעודת אישור על פי תקנה 6.

סוף דבר
16. בשים לב לכל האמור איני מוצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה הדוחה את העררים. על כן הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5