הדפסה

ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ. שקולניק ח.י ...

פסק-דין בתיק ע"א 8951/10

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 8951/10

לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט א' שהם

המערערת:
אורן יורם אריזות בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. שקולניק ח.י בע"מ

2. שקולניק ח.י

3. חיים שקולניק

4. יוסף מסלם

5. איפאפלסט בע"מ

6. משה אשכנזי

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
מיום 7.10.2010 בת.א. 21130-06-09, שניתן על ידי
כבוד השופטת א' שטמר

בשם המערערת:
עו"ד נחמן כהן-צדק; עו"ד יוסי מרקוביץ;
עו"ד נתניאל אגו

בשם המשיבים:
עו"ד אילן סובל

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר) מיום 7.10.2010 בת"א 21130-06-09, שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיבים בגין הפרת מדגם רשום.

רקע

2. המערערת היא בעליו של מדגם רשום על דגם מסוים של שקיות. המדגם נרשם בשנת 2007. בעלי הדין חלוקים ביחס לשאלה מהם הפרטים בשקית שנהנים מהגנת המדגם, ולפיכך יתוארו כלל הפרטים הנוגעים לצורת השקית. לשקית דופן צדדית הניתנת לפתיחה ולקיפול, כך שבמבט מלמעלה נראית דופן השקית בצורה של האות M; ידית השקית גזורה מתוך הדפנות הקדמית והאחורית של השקית, וצורתה כשל "חיוך הפוך"; תפר לכל אורך בסיס השקית ושני תפרים בצד הבסיס, כך שנוצרת צורת משולש בפינות התחתונות של השקית. תפר משולש זה יוצר בסיס רחב לשקית כאשר היא במצב פתוח.

3. המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים, שהינם יצרני שקיות, בגין הפרת המדגם. המשיבים לא הכחישו שייצרו שקיות שצורתן כמתואר בפיסקה 2 לעיל, אלא שלעמדתם השקית לא הייתה כשירה מלכתחילה להירשם כמדגם, בשל היעדר מקוריות או חידוש. כן גרסו המשיבים כי פגמים שונים בפנקס ובתהליך הרישום מצדיקים את ביטול המדגם. לטענתם, המדגם הרשום אינו משקף את צורת השקיות שבלב המחלוקת. זאת, שכן לפי גירסתם, לתיק המדגם צורף במירמה שרטוט ובו מסומן בפינות התחתונות של השקית תפר משולש בקו רציף וברור, שלא היה קיים בשרטוט המקורי.

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי קבע, כי המסמך שבו סומן התפר המשולש בקו רציף אכן אינו חלק מתיק המדגם. עם זאת, נקבע כי לא הוכח שהמסמך צורף במירמה וכי מדובר, ככל הנראה, במסמך עבודה פנימי שנשלח לבא-כוח המשיבים בטעות. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי פגם נוסף בתיק רישום המדגם טמון בכך שתהליך העבודה אינו משתקף ממנו במלואו. זאת, משום שלאחר שהוגשה הבקשה לרישום המדגם הודיעה בוחנת המדגמים למערערת כי קיים כבר מדגם רשום שלאורו אין בחפץ נושא הבקשה חידוש או מקוריות כנדרש. לאחר חילופי דברים נוספים בין הבוחנת לבין בא-כוחה של המערערת, ולאחר שנשלחה השקית עצמה לרשם המדגמים, הודיעה הבוחנת כי אין התאמה בין השקית שהוצגה לבין השרטוטים שהוגשו. לאחר חילופי דברים נוספים, ולאחר שנשלחה השקית לרשם בשנית, אושרה למערערת ארכה להגשת בקשה מלאה. בשלב הבא, כך נקבע, עולה מן התיעוד בתיק רישום המדגם כי ניתנה למערערת תעודת רישום מדגם. זאת, מבלי שבתיק נמצא הסבר כלשהו לשינוי שחל בעמדת הבוחנת.

5. בשאלת קיומם של חידוש או מקוריות במדגם קבע בית המשפט המחוזי, כי איש מעדי המערערת לא טען כי טמון חידוש באיזה מן האלמנטים המרכיבים את השקית, מלבד תפר המשולשים שבצידיה. עוד נקבע כי הנטל להוכחת קיומו של חידוש מוטל על כתפי המערערת. זאת, שכן בעת רישום המדגם לא הייתה התנגדות לרישומו והדיון בו במסגרת התביעה נגד המשיבים הוא "דיון אודות כשירות לרישום המדגם מבראשית" (פיסקה 19 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). לאחר שבחן בית המשפט המחוזי את הראיות שהציגו בעלי הדין, נקבע כי המערערת לא הצליחה להזים את ראיות המשיבים לכך שתפירת המשולשים אינה בבחינת חידוש. קביעה זו נשענה על מספר אדנים. ראשית, נקבע כי בחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת לא הוצגה תפירת המשולשים כחידוש וגם איש מעדיה האחרים של המערערת לא טען כי ישנו חידוש באלמנט זה. שנית, נקבע שתיק המדגם ועדותה של בוחנת המדגמים מעלים כי מלכתחילה לא הייתה הבוחנת סבורה כי ישנו חידוש כלשהו במדגם, ולא נמצא כל סימן (בתיק המדגם או בעדות) שיסביר את שינוי העמדה (פיסקה 20 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). שלישית, ציין בית המשפט המחוזי את עדותו של מר גולדשטיין, שהוא יבואן מכונות לייצור שקיות אשר העיד מטעם המשיבים, לפיה חילק בעצמו שקיות עם תפר המשולש בתערוכה לפני רישום המדגם. לבסוף הסתמך בית המשפט המחוזי גם על כך שאין בתעודת המדגם תיאור מילולי המבחין בין השקית לבין כל שקית אחרת, ואף השרטוט שצורף לבקשה לרישום המדגם אינו מלמד באופן ברור על קיום תפרי המשולשים. זאת, בשל איכותה הירודה של תמונת השרטוט הסרוק המצויה במחלקת המדגמים. נקבע, כי כפועל יוצא מכך, נפגעה פומביות הפנקס לעניין קיומו של התפר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אף אין במדגם מקוריות באופן חיבורם של מרכיבים ידועים. מסקנתו הסופית של בית המשפט המחוזי לפיכך הייתה כי יש לדחות את התביעה ולבטל את המדגם. יוער, כי בית המשפט המחוזי התייחס, מעבר לצורך, גם להתקיימות הגנת הפונקציונליות, לפיה הגנת המדגם תישלל מחפץ שצורתו מוכתבת מן הפונקציה שעליו למלא. לעניין זה נקבע כי לא הוכח שתפר המשולשים הוא הדרך היחידה ליצירת בסיס רחב לשקית, ועל-כן אין ההגנה האמורה עומדת למשיבים.

טענות הצדדים

6. המערערת טוענת כי לא היה מקום להטיל עליה את הנטל להוכיח את תוקפו של המדגם. זאת, הן משום שלעמדתה חזקה כי מדגם רשום תקף הן משום שהמדובר בהוכחת עובדה שלילית (כלומר, היעדר פירסום קודם של השקית). המערערת מדגישה גם כי בית המשפט ייחס משקל לעובדה שלא הוגשה התנגדות לרישום המדגם. זאת כאשר לא קיים הליך של הגשת התנגדות בהליכים אלה ותחת זאת, רשאי כל אדם לפנות בבקשה לביטול רישומו של מדגם. עוד טוענת המערערת שלא היה מקום לזקוף לחובתה את העובדה שעדיה לא הדגישו את החידוש שבתפר המשולשים דווקא, יען כי על חדשנות המדגם להיבחן ביחס למדגם כמכלול. מכל מקום, טוענת המערערת כי עדיה התייחסו באופן מפורש לחידוש הטמון בתפר המשולשים. לטענתה, צורתה של הדופן התחתית של השקית, הנוצרת עקב תפר המשולשים, לא פורסמה בישראל בעבר. לחלופין, היא סבורה כי אף אם כל אחד מהאלמנטים העיצוביים בשקית היה ידוע, הרי שיש מקוריות בשילובם. אף לא היה מקום, כך לעמדת המערערת, לתת משקל לעדויותיהם של העדים מטעם המשיבים, שכן אלה לא לוו בראיות חפציות והן באו מפי עדים בעלי עניין. משלא הוצגו פרסומים קודמים קונקרטיים, כך נטען, לא ניתן היה לצפות מן המערערת להזים את ראיות המשיבים. המערערת סבורה בנוסף, כי לא היה מקום להתייחס לתוכנו של תיק רישום המדגמים או לשאלה אם המדגם ברור ופשוט כפי שהדבר נחזה בעיני "אדם סביר" שאינו מקצועי בתחום הרלוונטי. טענה נוספת בפי המערערת היא כי ענייננו ב"שוק רווי" שבמסגרתו גם שינויים קטנים נחשבים מקוריים, וכי יש לבחון את קיומו של חידוש מנקודת מבטם של הצרכנים הרלוונטיים של שקיות, שהם עסקים המקדישים זמן לבחירת השקית. לבסוף, טוענת המערערת כי בכל מקרה לא היה מקום להורות על ביטול המדגם מקום בו ניתן היה להורות על תיקונו.

7. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וסבורים כי ענייננו בקביעת ממצאים עובדתיים, אשר בהם אין נוטה ערכאת הערעור להתערב. לעניין הנטל להוכיח את חידושו או מקוריותו של מדגם, מדגישים המשיבים כי הליך רישום המדגם הוא למעשה "במעמד צד אחד", שכן לא ניתן להגיש התנגדות לרישום. על-כן, הם סבורים כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי שהדיון אודות כשירות המדגם הוא "דיון מבראשית", וכי נטל ההוכחה על המערערת. לבסוף, חוזרים המשיבים על הטענה כי גורמים שונים אצל רשם המדגמים פעלו במרמה כדי לסייע למערערת.

דיון

8. עוד מפסק הדין בע"א 430/67 שרנוע בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד כב(1) 113, 115 (1968) עולה כי ניתן לטעון, כטענת הגנה בתביעה על הפרת מדגם, כי המדגם נעדר תוקף בשל כך שמלכתחילה הוא לא היה כשיר להירשם (הדבר עולה גם מהאמור בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 619 (השופט מ' חשין) (1997) (להלן – עניין ארפל)). שאלה אחרת היא, על מי מוטל הנטל להוכיח את כשירותו של המדגם לרישום, או את היעדרה, כאשר מועלית טענת הגנה מסוג זה. ייאמר כבר עתה, כי עמדתי בשאלה זו אינה כעמדת בית המשפט המחוזי. עם זאת, בסופו של יום אין לכך השפעה מעשית על התוצאה במקרה שלפנינו.

9. הטענה שלפיה אין לחייב נתבע בגין הפרת מדגם, מן הטעם שהמדגם לא היה כשר להירשם מלכתחילה, היא כאמור טענת הגנה. משכך, נקודת המוצא היא כי הוכחתה מוטלת על הנתבע, אשר מפיו היא באה (ראו, ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18, 37 (2006) (להלן – עניין שלום גרשון); ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פיסקה 14 (11.4.2013); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פיסקה 23 (9.5.2011)). תוקפו של הרשום בפנקס המדגמים כראייה לכאורה בדבר תקפות הרישום עולה מלשונו המפורשת של סעיף 3(5) לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן – פקודת המדגמים או הפקודה). הסעיף מורה כי: "באין הוכחה המעידה את ההפך, ישמשו פנקס הפטנטים ופנקס המדגמים ראיה לכל הענינים שפקודה זו מחייבת או מתירה רישומם באותם פנקסים" (ראו גם בש"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 13399/01 (ת"א 2461/00) ניו לייט לסרי ייצור ושיווק גופי תאורה נ' אורות העמקים חברה לשיווק ויבוא חומרי חשמל, פיסקה ג (2001); ת"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 1457/93 אי. אף. אינטרנשיונל פוד בע"מ נגד שחף תעשיות מזון בע"מ, פיסקה 5 (31.10.1996); ת"א (שלום תל-אביב-יפו) 100619/00 א. גולן תקשורת בע"מ נ' כהן, תחת הכותרת "בטלות המדגם בשל העדר חידוש" (19.7.2005); ת"א 3155/99 (שלום תל-אביב-יפו) איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פיסקה ד (7.3.2002); כן ראו, יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי 218-216 (2014) (להלן – דרורי ווירז'נסקי-אורלנד)).

10. שאלת נטל ההוכחה לעניין היעדר כשרותו של רישום, מקום בו מועלית הטענה כטענת הגנה, אף נדונה בפסיקתו של בית משפט זה בהקשרים קרובים אחרים. כך למשל, בעניין תוקפו של פטנט, נקבע כי:

"עלינו לשוב ולהזכיר את אשר נאמר לא פעם, כי בעוד שבשאלת ההפרה נטל ההוכחה רובץ על התובע (בעל הפטנט), הרי שבכל האמור לתקפותו של הפטנט, לאחר שנרשם, רובץ נטל זה על הנתבע... אמנם, לתובע יכול לצמוח יתרון על-ידי המצאת ראיות המאששות תוקפו של הפטנט, אך אין הוא חייב לעשות כן; עצם מתן הפטנט משמש ראיה לכאורה לתקפותו" (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, 102 (1990); כן ראו ההפניות שם).

(בנוסף, ראו, בג"ץ 144/85 קליל תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב(1) 309, 318, 330 (1988); ע"א 7919/11 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' גואטה, פיסקאות 10 ו-22 (16.6.2013)).

בדומה, גם רישום של סימן מסחר מהווה ראייה לכאורה לתקפות הסימן (ראו סעיף 64 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן – פקודת סימני מסחר); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 887 (2004); רע"א 1581/14 ROSHEN Confectionery Corporation נ' Joint Stock Company Krasnyi Octybar, פיסקה 11 (22.4.2014). כן ראו, עמיר פרידמן סימני מסחר – דין, פסיקה ומשפט משווה 492, 511-510, 667, 854 (2010) (להלן – פרידמן)). כמובן, פסיקה שעניינה נושאים אחרים בתחום הקניין הרוחני, אין בה כדי להצביע באופן ישיר על הדין בענייני מדגמים, שכן המדיניות החקיקתית בנושאים השונים אינה תמיד זהה (ראו, למשל, ע"א 784/88 Budejovicky Budvar נ' Anheuser-Busch Incorporated, פ"ד מד(2) 531, 543 (1990)). עם זאת, לעניין נטל הוכחת תקפות הרישום בפנקס, מקום בו זה הועמד בסימן שאלה במסגרת "תקיפה עקיפה" בתביעת הפרה, רב המשותף בין הסוגים השונים של קניין רוחני לגביהם מתנהל מרשם, ויש להצביע על טעם של ממש להבחין ביניהם.

11. בפרט, אין בטענה שהליך רישומו של מדגם הוא למעשה הליך "במעמד צד אחד" כדי להבחין בין מעמדו של פנקס המדגמים לבין מעמדם של פנקס הפטנטים ופנקס סימני המסחר. אומנם, בשונה מהליך רישומם של פטנטים ושל סימני מסחר, לא כולל הליך רישומו של מדגם פרסום של הבקשה ואפשרות מובנית להגיש התנגדות לרישום (ראו, סעיפים 16 ו-31-30 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967; וסעיפים 24-23 לפקודת סימני מסחר). עם זאת, הלכה למעשה ניתן להגיש התנגדות לבקשה לרישום מדגם (ראו, תקנה 28 לתקנות המדגמים אשר קובעת הוראות למקרה בו לאחר בחינתה של בקשה לרישום מדגם, נמצאו בה ליקויים המצדיקים לסרב לבקשה. בנוסח הקודם של התקנה, שתוקנה ביום 30.6.2014, היינו, לאחר הגשת הערעור שלפנינו, הייתה התייחסות מפורשת למקרה שבו הוגשה התנגדות לבקשה. מכל מקום, תקנה זו לא נזכרה בכתבי הטענות של בעלי הדין במקרה דנא; ראו גם דרורי ווירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 283). בנוסף, כוחם הראייתי של פנקס הפטנטים ופנקס סימני המסחר ממילא אינו מושפע מן השאלה אם הוגשה בפועל התנגדות לרישום, או שהטענה בדבר היעדר כשרות לרישום הועלתה לראשונה כטענת הגנה במסגרת תביעה בגין הפרה. בכל מקרה יהווה הפנקס ראייה לכאורה לתקפות הרישום והנטל להוכיח כי הפטנט או סימן המסחר לא היו כשירים לרישום מוטל על הנתבע. מכאן, שהגשת התנגדות במסגרת הליכי רישומם של פטנטים וסימני מסחר אינה נתפשת כמהלך מכונן, שהוא תנאי להקמת החזקה בדבר כשרות הרישום. בנוסף, מן האמור עולה כי הלכה למעשה, לפחות בחלק מן המקרים, היינו כאשר לא הוגשה התנגדות לבקשת פטנט או סימן מסחר, לא יהא כל הבדל בין תהליך רישומם של פטנטים ושל סימני מסחר לבין תהליך רישומם של מדגמים. עוד יוער, כי אף לגבי פטנטים וסימני מסחר, שתהליך רישומם כולל לכאורה יותר "מסננות", ההנחה היא כי עצם הרישום אינו משקף החלטה סופית לגבי תוקפם (ראו, ע"א 244/72 פלנטקס בע"מ נ' The Wellcome Foundation Ltd., פ"ד כז(2) 29, 46, 49 (1973); ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729, 737-736 (1987); וכן, פרידמן, בעמ' 648-647). חרף הנחה זו נקבע, כאמור, כי לאחר שנרשם פטנט או סימן מסחר ומי שנתבע בגין הפרתו טוען לאי-תקפותו, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליו.

מכל האמור עולה, כי לעניין נטל ההוכחה, אין חשיבות לשאלה אם הרישום הוא פרי הליך אדברסרי, אם לאו. להשלמת התמונה יוזכר, כי לאחר שנרשם מדגם ניתן בכל עת להגיש בקשה לביטולו (ראו, סעיפים 36 ו-44 לפקודת המדגמים; ראו גם סעיף 42 לפקודת המדגמים, שעניינו סמכות הרשם לתקן טעויות סופר). במילים אחרות, הקביעה כי נטל ההוכחה בהקשר הנדון מוטל על הנתבע, הטוען נגד כשרות המדגם להירשם, אינה "מחסנת" את המדגם הרשום וניתן יהיה לתקן את הרישום מקום שיידרש הדבר.

12. יש להעיר, כי פקודת המדגמים הועתקה בעיקרה מהחוק האנגלי, ה-Patents and Designs Act, 1907, כנוסחו לאחר תיקונו בשנת 1919 (אודות זאת, ראו, עניין ארפל, בעמ' 612). על-כן יהא זה מועיל לבחון את הדין האנגלי בסוגיית נטל ההוכחה בדבר תקפות המדגם. עד לשנת 1949, עת חוקק ה- Registered Designs Act, 1949, הדרך להתגונן באנגליה מפני תביעה שעניינה הפרת מדגם רשום, בטענה כי המדגם לא היה כשיר להירשם מלכתחילה, הייתה הגשת הליך עצמאי ונפרד שעניינו תיקון הפנקס. תקיפת תוקפו של המדגם ב"תקיפה עקיפה" ללא הגשת הליך עצמאי לביטולו לא הייתה מקובלת (ראוMartin Howe, Russell-Clarke on Industrial Designs 236 (sixth edition, 1998)). לפיכך, קשה להשליך מן הדין באנגליה לגבי שאלת נטל הוכחת תוקפו של הרישום בפנקס בשיטת המשפט הישראלית, בה הוכרה זה מכבר האפשרות לתקוף את תוקפו של מדגם ב"תקיפה עקיפה", בגדרה של תביעת הפרה. חרף זאת, ראוי לציין כי בתי המשפט באנגליה לא ראו ברישום בפנקס לבדו ראייה לכאורה בעוצמה המצדיקה מתן צו מניעה זמני כנגד הפרתו, מקום בו קיימת מחלוקת של ממש באשר לתוקף הרישום בפנקס (ראו Smith v. Grigg Ltd. (1924) 41 R.P.C. 149, 154-155). עם זאת, הדבר אינו מלמד בהכרח לענייננו, וזאת, בין היתר, נוכח ההבדלים בין בקשה לסעד ביניים לבין טענת הגנה בתביעת הפרה (והשוו, רע"א 8831/05 הרר נ' דיאליט בע"מ, פיסקה 5 (29.8.2006), שם הוחלט, לאור נסיבות אותו עניין, כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני האוסר לחקות רכיב מסוים, אשר נטען כי המדגם הרשום חל לגביו; ראו גם, דרורי ווירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 221-219).

13. אכן, העובדה שתהליך הרישום של מדגם חסר ערובות מסוימות הקיימות בתהליכי הרישום של פטנטים וסימני מסחר חושפת אותו ליתר סיכון לטעויות (לדיון בחשש זה, ראו עמדתו של השופט גולדברג בעניין ארפל, בעמ' 592-591 ו-598 (במסגרת דעת מיעוט באותה פרשה); וכן, דרורי ווירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 218-217). לטעמי, אין להסיק מכך כי אין כל משמעות ראייתית לרישום מדגם בפנקס. עם זאת, ניתן להתחשב בכך במשקל שניתן לרישום, היינו, ניתן לייחס לעובדה זו משקל ראייתי. ואומנם, בפסיקה נקבע כי רישומו של מדגם, אינו מהווה הוכחה מכרעת לתקפותו (ראו, ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נז(3) 702, 720-719 (2003)).

14. מכל מקום, לשאלה על מי מבעלי הדין מוטל הנטל להוכיח טענה מסוימת חשיבות מעשית רק מקום בו בתום הערכת הראיות כולן מגיע בית המשפט למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות או מקום בו אף אחד מבעלי הדין לא הביא ראיות להוכחת טענתו. במקרים אלה, יפסוק בית המשפט נגד הצד שעליו הנטל. ואולם, אם לאחר הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי אחד מבעלי הדין הצליח לשכנע בצדקת טענתו לפי מאזן ההסתברויות, כך שניתן לקבוע קביעה פוזיטיבית בשאלה שבמחלוקת, הרי שמבחינה מעשית אין עוד חשיבות לשאלה על מי מוטל היה נטל ההוכחה מלכתחילה (ראו למשל: ע"א 7905/98 Aerocon C.C נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 400-399 (2001); עניין שלום גרשון, בעמ' 36 (2006)).

15. במקרה שלפנינו, בחן בית המשפט המחוזי את הראיות בכללותן והגיע למסקנה כי המשיבים הניחו לפניו ראיות להיעדר חידוש או מקוריות במדגם, וכי לא עלה בידי המערערת להזים ראיות אלה. המדובר בקביעה עובדתית, אשר בה כידוע אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, אלא אם כן מתגלה על פני הדברים התעלמות מראייה בעלת משקל מכריע או שגיאה עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות. אף שלא היה מקום להטיל את נטל ההוכחה על המערערת, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערב במסקנה הסופית שלפיה הראיות שהביאו המשיבים עולות במשקלן על אלה שהביאה המערערת. בכלל זה, לא מצאתי כי נפלה שגגה בכך שבית המשפט המחוזי נתן משקל לפגמים שנפלו בהליך רישום המדגם. פגמים אלה, אף אם לא הוכח כי עלו כדי מרמה, משפיעים במקרה דנא על משקלו של הרישום בפנקס כראייה לכאורה. כן נתן בית המשפט המחוזי משקל ראייתי לעובדה שהמערערת נמנעה מלהציג ראיות לגבי תהליך העבודה שבו הומצא, לפי הנטען, קפל המשולשים. כבר נקבע לא פעם, כי מקום בו נמנע בעל דין מלהביא ראייה רלוונטית, ואין לכך הסבר סביר, יכול הדבר לפעול לרעתו ולהוביל להנחה העובדתית, שאילו הובאה אותה ראייה הייתה היא פועלת לחובתו של אותו בעל דין. הימנעות בעל דין מהבאת ראייה בנסיבות כאלה, "מחזקת" את הראיות העומדות כבר לחובתו, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו (ראו למשל, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107, 118-117 (2000); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, פיסקה כ"ד (7.9.2009); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ, פיסקאות 27-25 (27.7.2008); ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה, פיסקה 34 (15.7.2013)). נוכח כל האמור, אין בטענה שלפיה המשיבים לא הציגו ראיות חפציות בדבר היעדר חידוש כדי להצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי.

16. המסקנה היא כי דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 40,000 ש"ח.

ה נ ש י א

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' שהם:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס.

ניתן היום, ט' בחשון התשע"ה (2.11.2014).

ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10089510_S08.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il