הדפסה

ע"א 8405/07 אורי נאמן נ. אריה חסון

החלטה בתיק ע"א 8405/07

בבית המשפט העליון

ע"א 8405/07

בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן

המערער:
אורי נאמן

נ ג ד

המשיבים:
1. אריה חסון

2. אביתר ברנר

המשיבות הפורמאליות:
1. אבנת אבטחת נתונים בע"מ

2. דלויט טוש טכנולוגיות מידע בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקשים: עו"ד ארז בי-עזר; עו"ד קובי בני
בשם המשיבים 1-2: עו"ד נעה ברזלי

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.7.07 בה"פ 609/06 (כב' השופטת ר' רונן).

רקע

1. בין המבקש למשיבים 1 – 2 (להלן: המשיבים) התעורר סכסוך בעניין בעלות במניות המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: החברה). ברקע הסכסוך הסכם שנכרת ביום 19.9.99 בין המבקש למשיבים, מכוחו הוקנתה למשיב 2 (להלן: ברנר) זכות לקבל 16.8% ממניות החברה. בהסכם נקבע כי המועד להחלטה על חלוקת המניות לברנר (להלן: מימוש האופציה) יהיה ביום 4.10.00. הצדדים לא חלקו על ההתחייבות האמורה, ועיקר המחלוקת היה בשאלה האם האופציה פקעה. בית המשפט ראה להעדיף את גרסתם של המשיבים בעניין זה, וקבע כי האופציה לא פקעה, וכי הצדדים האריכו בהסכמה את המועד למימושה. נקבע, בין היתר, כי הטענה שהאופציה פקעה ביום 4.10.00 נסתרת בכך שהיא אוזכרה במפורש בהסכמים שנכרתו לאחר מועד זה; וכי הפרשנות המוצעת על ידי המבקש אינה סבירה כלכלית ועסקית, שכן ברנר המשיך להיות שותף בחברה מכל בחינה אחרת, ואין זה סביר כי היה מוותר על האופציה ללא תנאי וללא כל תמורה. בית המשפט התייחס לטענה כי מימוש האופציה דורש את אישור הדירקטוריון, וקבע כי פסק הדין מתייחס למערכת היחסים בין הצדדים, וככל שנדרש גם אישור הדירקטוריון, תובא ההחלטה בעניין העברת המניות לאישורו. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקש כי מימוש האופציה צריך להיות בדרך של הקצאת מניות מהחברה (ולא בדרך לה טען ברנר, לפיה יקבל חלקים שווים ממניותיהם של המשיב 1 (חסון) והמבקש), וקבע כי טענה זו אינה עולה מהמסמכים, וכי החברה ממילא אינה צד להסכם משנת 1999. נוכח אלה, ניתן צו המצהיר כי לברנר זכות לקבל 16.8% ממניות החברה, מתוכן 8.4% המוחזקות על ידי המבקש, ו-8.4% המוחזקות על ידי חסון, והורה למבקש להעביר ולרשום את הבעלות במניות האמורות על שמו של ברנר. פסק הדין התייחס לסעדים נוספים שנדרשו, אך אלה אינם נוגעים לבקשה שלפני.

2. המבקש עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובקשתו נדחתה ביום 25.9.07 (בש"א 16298/07, כב' השופטת ר' רונן). בהחלטתו קבע בית המשפט כי יש קושי מובנה לערכאה הדיונית לבחון את שאלת סיכויי הערעור, ולכן אין להכריע בבקשה על יסוד שיקול זה. בצד האמור צוין, כי הגם שאין המדובר בערעור ב"שאלה משפטית פתוחה", לא ניתן לקבוע כי מדובר בערעור נטול סיכוי. בית המשפט המשיך ובחן את שיקולי מאזן הנוחות. נקבע כי ביצוע פסק-הדין יביא להעברת השליטה בחברה מידי המבקש לידי ברנר, וכי "לכל אחד מהצדדים עלול להיגרם נזק בלתי הפיך, אם הצד השני יוכל לשלוט בחברה. בהתנגשות הזכויות שבין הפגיעה במבקש ובין הפגיעה בברנר – כפי שתואר לעיל – אני סבורה כי ידו של ברנר צריכה להיות על העליונה, מכוח פסק הדין בו התקבלו טענותיו". נוכח האמור נדחתה הבקשה, בכפוף להתחייבות שנתן ברנר, כי לא ימכור את מניותיו בחברה עד למתן פסק הדין בערעור. מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

3. המבקש עותר לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתייחס לסעד המורה לו להעביר ולרשום את הבעלות במניות על שם ברנר. באשר לסיכויי הערעור נטען כי די להראות כי הערעור אינו חסר סיכוי על פניו, וכי קביעה שכזו נכללה בהחלטתו של בית המשפט קמא. עוד מוסיף המבקש ומפרט טעויות ופגמים שנפלו לשיטתו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הן בהתייחס למסקנות שהסיק מן המסמכים שהיו לפניו, הן בהתייחס לקביעות הנוגעות למהימנות העדים. באשר למאזן הנוחות נטען כי בית המשפט התעלם מהפגיעה האנושה שתיגרם למבקש אם לא יעוכב פסק הדין. הוטעם כי ביצוע פסק הדין יביא לכך שבידי המשיבים יהיו 50.9% ממניות החברה, ובכך הם יהפכו לרוב בין בעלי המניות. נטען כי נוכח פעולות שביצעו ומבצעים המשיבים, שנועדו לנשל את המבקש ממעמדו בחברה, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. מן העבר השני, כך המבקש, אם יעוכב פסק הדין, לא יהיה שינוי במצב הקיים, והחברה תוכל להמשיך להתנהל על פי תכנית ההבראה והפיתוח שהותוותה על ידי ההנהלה המכהנת, בשיתוף פעולה עם המשיבים, ככל שיבקשו. נוכח כך נטען כי מאזן הנוחות תומך בהענקת הסעד המבוקש.

המשיבים עותרים לדחיית הבקשה. נטען כי סיכויי המבקש להצליח בערעור הם קלושים. עיקר הטענות בערעור מכוונות נגד מסקנות עובדתיות אליהן הגיע בית המשפט על פי התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים. בהתייחס לשיקולי מאזן הנוחות נטען, כי המבקש אינו מצביע על נזק אישי שייגרם לו, במובחן מן הנזק שנטען כי ייגרם לחברה. מכך נלמד, לשיטת המשיבים, כי כל מטרתה של הבקשה למנוע מברנר ליהנות מפירות זכייתו בפסק-הדין. הוסף כי בשונה מן הנטען על ידי המבקש, מצבה של החברה תחת הנהגתו הלך והתדרדר. המשיבים מציינים כי נוכח התחייבותו של ברנר שלא למכור את מניותיו בחברה עד להכרעה בערעור, ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.

בתשובת המבקש (אשר הוגשה לאחר נטילת רשות) צוין כי המשיבים לא התייחסו לטענות שונות שהוצגו בבקשה בהתייחס לסיכויי הערעור. כן נכלל בתשובה מענה לטענות שונות הנוגעות להתנהלותה ומצבה של החברה בתקופה שקדמה להליך לפני בית המשפט קמא. המבקש מוסיף כי העלה בבקשתו טענות לנזק אישי שייגרם לו, ובעיקר, החשש כי המשיבים יפעלו לפיטוריו ולנישולו מן החברה.

החברה והמשיבה הפורמאלית 2 (שהיא בין בעלי המניות בחברה) לא ראו להגיב לבקשה. כפי שעולה מן החומר שלפני, הודיעו באי-כוחן כי אין הן נוקטות עמדה בסכסוך בין הצדדים לערעור.

דיון והכרעה

4. הלכה היא, כי בעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות באופן מיידי מפירות זכייתו (השוו: ע"א 4286/07 חברת מוסדות חינוך ותרבות והתחדשות בע"מ נ' ד"ר דניס (לא פורסם, 12.7.07)). בעצם הגשת ערעור אין כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, ועל המבקש את עיכוב ביצוע ההחלטה להראות כי סיכויי הערעור טובים, ושאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או כי מאזן הנזקים נוטה לטובתו באופן המצדיק את עיכוב ההחלטה (השוו: ע"א 1692/06 נעימי נ' בנק למסחר בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 14.9.06) פסקה ז).

יישום כללים אלה מביא למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה, אשר עמדה לנגד עיני הערכאה קמא, כי הערעור אינו נטול סיכוי. גם בהנחה זו, בחינת שיקולי מאזן הנוחות אינה מאפשרת להיעתר למבוקש. בית המשפט המחוזי הורה על העברת המניות מידי המבקש לידי ברנר. משהתחייב ברנר כי לא יעשה כל דיספוזיציה במניות, לא נראה כי אם יתקבל הערעור יהיה קושי בהחזרת המצב לקדמותו. בהיבט זה אין אפוא הצדקה להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. ואכן, טענות המבקש מתמקדות בהשלכה שיש להעברת המניות על התנהלות החברה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, העברת המניות לידי ברנר תביא לכך שהמשיבים יהפכו לרוב בין בעלי המניות בחברה, באופן שיאפשר להם לכוון את פעולותיה. בעוד שהמבקש סבור כי בכך תיפגע החברה (וכן ייפגע הוא באופן אישי), סבורים המשיבים כי בכך ניתן יהיה להועיל לה. גם אם אניח כי למבקש מעמד להעלות טענות מסוג זה, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי אין לקבוע ששיקולי מאזן הנוחות בהקשר זה נוטים לטובת אחד מן הצדדים. במצב דברים שכזה, נוכח התשתית המשפטית שפורטה לעיל, הבכורה ניתנת לצד שזכה בהתדיינות ומכאן שדין הבקשה להידחות (השוו: בש"א 5607/95 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 29.10.95)).

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. אין צו להוצאות לטובת המשיבות הפורמאליות.

ניתנה היום, ה' בכסלו התשס"ח (15.11.07).

ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07084050_M03.doc נב
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il