הדפסה

ע"א 7829/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ. חנית נוב ,עו"ד

פסק-דין בתיק ע"א 7829/11

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 7829/11

לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המערערת:
מועב שירותי מזון בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד חנית נוב בתפקידה ככונסת הנכסים של חברת קפלן שיווק בשר בע"מ

2. כונס הנכסים הרשמי

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.7.2011 בבש"א 2227/09 שניתנה על ידי השופטת ד' קרת-מאיר

תאריך הישיבה:
י' בכסלו התשע"ד
(13.11.2013)

בשם המערערת:
עו"ד רונן גפני

בשם המשיבה 1:
עו"ד חנית נוב, עו"ד קרין סובלמן-צלקובניק

בשם המשיב 2:
עו"ד שמרית מלמן

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1. לפנינו ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.7.2011 (פר"ק 2227/09, השופטת ד' קרת-מאיר), אשר דחתה את הבקשה שהגישה המערערת לביטול החלטה קודמת שניתנה במעמד צד אחד ביום 26.1.2010.

2. ראשיתה של ההתדיינות הנוכחית היא בבקשה שהגישה המשיבה 1, כונסת הנכסים של חברת קפלן שיווק בשר בע"מ (חברה בפירוק) (להלן: החברה), לבית המשפט קמא. הבקשה כוונה לכך שהמערערת תחויב להעביר לקופת הכינוס של החברה את יתרת החוב שהופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה בסך של כ-340,000 שקל. משלא הגיבה המערערת לבקשה, נעתר לה בית המשפט קמא, וביום 26.1.2013 הוצא "צו כמבוקש".

3. לאחר שנודעה החלטה זו למערערת, היא פנתה לבית המשפט קמא בבקשה לבטל אותה בשל כך שניתנה במעמד צד אחד. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, החליט בית המשפט קמא, כאמור, כי אין מקום לבטל את החלטתו המקורית. בית המשפט קמא תמך את החלטתו במספר נימוקים. תחילה, וזאת במישור הפרוצדוראלי, ציין בית המשפט קמא כי היה מקום לדחות את הבקשה לביטול ההחלטה כבר מן הטעם שהמערערת לא הגישה תגובה לבקשתה של המשיבה 1. בית המשפט קמא דחה את טענותיה של המערערת לפיהן היא לא הייתה מודעת להליכים שהתקיימו בעניינה, וקבע כי מדובר בהתעלמות מוחלטת שלה מההליך המשפטי אשר ננקט על ידי המשיבה 1. בהמשך לכך, קבע בית המשפט קמא כי גם לגופם של דברים אין מקום לקבל את טענות המערערת לפיהן היא העבירה עוד בתחילת שנת 2007 סכום של 275,000 שקל לחברה, המכסה את החוב. על בסיס הראיות שעמדו בפניו, העדיף בית המשפט קמא את גרסתה של המשיבה 1 לפיה הסכום האמור הועבר במסגרת עסקה נפרדת לרכישת מניותיה של חברה-אחות של המערערת. בעשותו כן, התייחס בית המשפט קמא לכך שבמועד העברת הסכום האמור לא היה למערערת חוב כלפי החברה באותו היקף, וכן לכך שהתשלום בוצע בתאריך שתאם את המועד אשר בו נדרשה המערערת להעביר סכום כזה במסגרתה של עסקה אחרת. נוכח התשתית הראייתית שנפרשה בפניו, קבע בית המשפט קמא כי טענתה של המערערת היא "בלתי סבירה לחלוטין", וכי גרסתה "בלתי אמינה ורצופה בסתירה פנימית".

4. גם בפנינו חזרה המערערת על טענותיה לפיהן נפל פגם בהמצאתם של כתבי הטענות, ובכלל זה בהמצאת ההחלטה שהורתה לה להגיב לבקשתה של המשיבה 1. לשיטת המערערת, די בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה מחובת הצדק. המערערת דוחה את קביעתו של בית המשפט קמא לפיה התנהלותה מצביעה על יחס של זילות כלפי בית המשפט או על התעלמות מדעת מהליך משפטי, וטוענת כי התנהלותה נבעה מצירוף נסיבות אומלל – מאי-הבנה או היסח דעת. בנוסף לכך, ולגופו של עניין, חזרה המערערת על טענתה כי התשלום שבוצע בראשית שנת 2007 על סך של 275,000 שקל היווה סילוק של חובותיה כלפי החברה.
5. מנגד, המשיבה 1 סמכה ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא, בהדגישה כי עיקר טענותיה של המערערת מופנות למעשה כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, על יסוד התרשמותו מעדויותיהם של שני הצדדים, כמו גם מבחינת המסכת העובדתית כולה. על כן, לשיטת המשיבה 1 לערעור אין כל יסוד ודינו להידחות. בכל הנוגע לטענת המערערת שנסבה על המצאת כתבי בית הדין טענה המשיבה 1 כי כל כתבי בית הדין נשלחו למערערת, כפי שעולה מן התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית המשפט קמא, ועל כן, כפי שנקבע על-ידו, יש לומר שהיא התעלמה מההליך המשפטי ומהחלטות שהתקבלו בו. לגופם של דברים, הוסיפה המשיבה 1 כי טענת ההגנה היחידה של המערערת לפיה היא סילקה את חובה באמצעות התשלום על סך 275,000 שקל אינה מתיישבת עם חומר הראיות ואף רצופה בסתירות פנימיות, כפי שקבע גם בית המשפט קמא.

6. כונס הנכסים הרשמי, שהוא המשיב 2, הצטרף לטענותיה של המשיבה 1 ותמך גם הוא בדחיית הערעור.

7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת המסמכים שהגישו על נספחיהם וכן שמענו בקשב רב את השלמת הטיעון בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

8. כידוע, דחיית ערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תתאפשר בהתקיים שלושה תנאים: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; ואין בפסק הדין של הערכאה הדיונית טעות שבחוק. ניתן לראות בנקל כי תנאים אלו מתקיימים בעניינינו. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי נקבעו על יסוד התשתית הראייתית הרחבה שנפרסה בפניו, ובכלל זה התרשמותו הבלתי אמצעית מחקירותיהם של מר משה מרכוס מטעם המערערת ומר ניר קפלן מטעם המשיבה 1. כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת, כאשר עסקינן בממצאי עובדה שנקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מהעדים, תגבר נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים אלה (ראו למשל: ע"א 7486/10 מחלוף נ' רשות הטבע והגנים (30.12.2012)). מנגד, המערערת לא הניחה כל טעם מבוסס להתערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. על כך יש להוסיף, כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע. בבואו לבחון את הבקשה לביטול ההחלטה, נדרש בית המשפט קמא לטעמים שבגינם ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד, וכן בחן את סיכויי הגנתה האפשרית של המערערת. הממצאים העובדתיים שנקבעו בכל הנוגע להמצאת המסמכים הרלוונטיים למערערת, כמו גם בעניין מהותו של התשלום על סך 275,000 שקל תומכים במסקנה כי המערערת לא הציגה צידוק ראוי לאי הגשת תגובתה, ואף לא ביססה כל טענת הגנה סבירה. ניתן להוסיף, כי הצדדים אף לא העלו כל טענה שעניינה טעות בחוק שנפלה בהחלטתו של בית המשפט קמא, ואף אנו לא מצאנו טעות כזו.

12. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאותיה של המשיבה 1 בסך של 25,000 שקל.

ניתן היום, ה' בטבת התשע"ד (8.12.2013).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11078290_A06.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il