הדפסה

ע"א 6641-02-12 עיזבון המנוח אבו לקימה דיאב ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ע"א 6641-02-12 עיזבון המנוח אבו לקימה דיאב ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל

בפני:
כב' השופט אריאל ואגו

המערערים:
1.עיזבון המנוח אבו לקימה דיאב ז"ל
2.עיאד סלמאן אבו לקימה
3.סלמה אבו לקימה
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ע. אלצאנע
נגד

המשיבה:

מדינת ישראל
ע"י פמ"ד- עו"ד ע. סירוטה

פסק דין

הערעור מופנה כנגד פסק דינו של בימ"ש השלום בב"ש ( כב' השופטת מ. וולפסון מיום 4.1.12), שאמנם כותרתו "החלטה", ובשבגדרו נמחקה תביעת נזיקין שהגישו המערערים כנגד המשיבה. הערעור מופנה כנגד חיוב המערערים ב"הוצאות מותנות", כאשר נאמר שתנאי להגשת התביעה מחדש הוא תשלום הוצאות לנתבעת בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסה"ד.

מעבר לכך, לא חוייבו המערערים בהוצאות משפט כלשהן, לאמור – אם לא יגישו ההליך מחדש, אזי אין חיוב בהוצאות.

בערעור מלינים הם על עצם החיוב בתשלום כתנאי להגשת התביעה מחדש, ולחלופין על גובה הסכום, בטענה שמצבם הכלכלי קשה, והחיוב בהוצאות בסכום כזה יפגע בזכותם לפנות לערכאות ולמצות את הדיון בעילות שהם סבורים שעומדות להם.

מדובר בתביעת נזיקין שהוגשה על ידי עזבון המנוח, המערער 1, ואחיו של המנוח, בשל היפגעותם מפיצוץ "נפל" של חומר נפיץ, בשטח פתוח באזור מגוריהם בנגב, תוצאה מכך קופחו חיי המנוח דיאב אבו לקימה, ואחיו נפצע.

קויימו שני קדמי משפט בפני בימ"ש השלום, לאחר שהמדינה – המשיבה הגישה כתב הגנה ואספה את החומר הדרוש לניהול המשפט, ואף הגישה הודעות צד ג', ונערכו תחשיבי נזק.
הצעת פשרה מטעם בית המשפט לא הסתייעה, והתיק נקבע להגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים וכן נקבעו שלושה מועדי הוכחות. הראיות שמטעם המערערים לא הוגשו, על פי ההחלטה, והסתבר כי הקשר בין המערערים לבין בא כוחם נותק, ולימים נטען שהיה זה עקב מצב רפואי קשה של אבי המשפחה (ככל הידוע לא בוסס נימוק זה בתיעוד רפואי או בראיות אחרות).

משהתברר שאין המערערים מסוגלים, או חפצים, להגיש ראיותיהם ולנהל ההוכחות בתיק, ובאשר ביהמ"ש אף החליט, בשלב מסויים, שבשל מחדליהם הם יהיו מנועים מלהעיד את העדים ולהגיש את הראיות שצריכים היו למסור באמצעות התצהירים ותיק המוצגים, ביקשו המערערים למחוק תביעתם, ונותרה רק המחלוקת סביב ההוצאות.

ביהמ"ש קמא, החליט, כאמור, שההוצאות יהיו מותנות באופן שצויין לעיל, והעמיד סכומם על 25,000 ₪. על כך נסב הערעור כעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים שבפני, נחה דעתי כי אין מקום להתערבות ערעורית בהחלטת בימ"ש השלום.

חסד נעשה עם המערערים בכך שלא חוייבו בהוצאות נכבדות לתשלום מיידי, באשר מחדליהם הדיוניים, שסיבתם האמיתית לא לחלוטין הובררה, גרמו טרחה והוצאות לצד השני, הזקיקו הכנת התיק והגשת כתבי בי דין בגדרו, ואף התייצבות לשני דיוני קדם. נוהל הליך סרק ששיחת זמן ומשאבים גם מהמשיבה וגם מביהמ"ש.

בימ"ש קמא, אף שלפנים משורת הדין נמנע מחיוב בהוצאות מיידיות, ראה לנכון להתנות הגשה מחודשת של ההליך בתשלום הוצאות שיהיה בהם גם משום מרכיב של "דמי רצינות", להרתיע המערערים מניסיון נוסף להתנהל בצורה דיונית כושלת ומכבידה על כל הנוגעים בדבר.

אינני מוצא כל טעות בשיקול דעת זה, כפי שהופעל, ואף גובה הסכום נראה מידתי וראוי, בהתחשב באופי ההליך ובמורכבותו, ובמאמץ שנצרך מצד המשיבה להתגונן מפניו עד השלב שאליו הגיע. מעבר לכך, וכידוע, ממעטת מאוד ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיית פסיקת הוצאות ושיעורן.

מכל האמור – הערעור נדחה.

משהצדדים הסכימו להכרעה בערעור על פי טיעון כתוב קצר, ולא נדרש דיון בביהמ"ש, אף לא הגשת עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, אסתפק בחיוב המערערים בסכום הוצאות נמוך יחסית, ואלה יועמדו על 2,500 ₪ אשר יועברו למשיבה מתוך העירבון המופקד. היתרה תוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.
המזכירות תשלח העתק לצדדים.
ניתן היום, כ"ב סיון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

2 מתוך 3