הדפסה

ע"א 4387/16 מועצה מקומית חורה נ. רשת עמל 1 בע"מ

החלטה בתיק ע"א 4387/16

בבית המשפט העליון

ע"א 4387/16 - א'

לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:
מועצה מקומית חורה

נ ג ד

המשיבה:
רשת עמל 1 בע"מ

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.5.2016 בה"פ 3545-03-16 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי

בשם המבקשת:
עו"ד עמיחי וינברגר; עו"ד נטלי עזו

בשם המשיבה:
עו"ד אייל בליזובסקי; עו"ד אסף הדני

החלטה

1. במסגרת ערעור אותו הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' ברקאי) בה"פ 3545-03-16 מיום 22.5.2016 (להלן: פסק הדין), הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שיפורט להן.

רקע והליכים

2. הרקע העובדתי הרלבנטי לבקשה שלפניי פורט בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן בבר"ם 4978/15 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' מועצה מקומית חורה (30.7.2015) (להלן: בר"מ 4978/15). בתמצית, ייאמר כי בתחומה של המבקשת פועלים חמישה בתי ספר תיכוניים, אשר הפעלתם התחלקה בין שלושה מפעילים חיצוניים וביניהם המשיבה. במהלך חודש מרץ 2015, המבקשת פרסמה מכרז להפעלת בתי הספר החל משנת הלימודים תשע"ו (להלן: המרכז הראשון). המשיבה זכתה במכרז זה, אך הוא בוטל בעקבות שתי עתירות שהוגשו לבית המשפט המחוזי. בהמשך, המשיבה זכתה אף במכרז החדש אשר פורסם בעקבות בוטל המכרז הראשון (להלן: המכרז השני), ונחתמו עמה בחודש יולי 2015 חוזים להפעלת בתי הספר (להלן: ההסכמים).

3. נגד תוקפו של המכרז השני הוגשה עתירה על ידי צד שלישי לבית המשפט המחוזי (עת"מ 5720-07-15), והתבקשו בה צווי ביניים האוסרים על המשך קידום מכרז זה. בקשות אלה נדחו ביום 15.7.2015, ואף בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה נדחתה (ההחלטה בבר"ם 4978/15 מיום 30.7.2015). לכל אורך הליכים אלו, הגנה המבקשת על זכייתה של המשיבה במכרז השני. ביום 27.11.2015, התקבלה עמדת המבקשת, והעתירה נגד תוקף המכרז נדחתה.

4. במהלך ההליכים המשפטיים המתוארים, בחודש אוגוסט 2015, הודיע נציג משרד החינוך כי לא ניתן יהיה לבצע "העברת בעלות" בבתי הספר מהמפעילים הקודמים אל המשיבה מול משרד החינוך (להלן: העברת בעלות), בשל הקרבה לתחילת שנת הלימודים תשע"ו. המבקשת פנתה מספר פעמים אל משרד החינוך בבקשה להעביר את הבעלות בבתי הספר אל המשיבה, אך בקשותיה נדחו. כך נוצר מצב בו בפתח שנת הלימודים תשע"ו, המשיבה הייתה יכולה להפעיל בית ספר אחד, מקיף "רבין" (להלן: בית ספר רבין) – אשר הופעל על ידיה עוד קודם לכן – בעוד ביחס לארבעת בתי הספר הנוספים (להלן: ארבעת בתי הספר) לא הועברה הבעלות אליה. בנסיבות אלה, משרד החינוך נתן למבקשת רישיון להפעיל בעצמה את ארבעת בתי הספר, וזו הפעילה אותם תוך קבלת תמיכה מקצועית מרשת חינוך בשם "ברנקו וייס" (להלן: ברנקו וייס). המשיבה עררה על ההחלטה להעניק רישיון למבקשת, ועררה נדחה על ידי ועדת הערר של משרד החינוך ביום 3.12.2015.

5. ביום 31.12.2015 הודיעה המבקשת למשיבה במכתב כי היא תפסיק את ההתקשרות עמה להפעלת בית ספר רבין בתום שנת הלימודים תשע"ו, וכן הודיעה כי לא תממש את תוצאת המכרז השני ביחס לארבעת בתי ספר. חלף זאת, החליטה המבקשת לנהל בעצמה את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ז. לאחר שהידברות בין הצדדים לא צלחה, הגישה המשיבה המרצת פתיחה לאכיפת ההסכמים לבית המשפט המחוזי. בתביעתה, היא טענה כי לא התקיימו הנסיבות אשר היה בהן להקנות למבקשת את הזכות לבטל את המכרז וההסכמים. בפרט, המשיבה גרסה כי אין בשינוי מדיניותה של המבקשת, בעקבות ניסיונה בהפעלת בתי הספר, כדי להצדיק השתחררות מההסכמים. כן טענה המשיבה כי המבקשת מנועה מלבטל את ההסכמים, נוכח עמדתה העקבית בהליכים המשפטיים שנגעו לתוקף המכרז – כי יש לקיים את זכייתה של המשיבה בו.

6. בתגובתה להמרצת הפתיחה, המבקשת טענה כי התכוונה לקיים את המרכז השני, ואולם מכוח שינוי הנסיבות – קרי, סירובו של משרד החינוך לאשר את העברת הבעלות בארבעת בתי הספר אל המשיבה – היא נאלצה להפעיל את בתי הספר בעצמה וגילתה כי יש בכך להיטיב עם המערכת. בשל כך, היא סברה כי השתחררותה מההסכמים היא כדין ובהתאם לאינטרס הציבורי. בנוסף, המבקשת טענה כי גילתה אי-סדרים כספיים בהפעלת בתי הספר על ידי המשיבה, ועל כן איבדה את האמון במשיבה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7. ביום 22.5.2016, בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של המשיבה. בפסק דינו, בית המשפט ציין כי בין הצדדים היו למעשה שתי מערכות הסכמים: האחת, ההזמנה להציע הצעות במכרז; והשנייה, ההסכמים אשר נכרתו עם המשיבה בעקבות זכייתה במכרז. בית המשפט הטעים כי ההזמנה להציע הצעות עודנה בתוקף, וכי במסגרתה, התחייבה המבקשת כלפי המציעים במכרז שאף אם לא ניתן יהיה להתחיל בהפעלת בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ו, הזוכה יחל בהפעלתם בשנת הלימודים העוקבת (סעיף 1.3 לתנאי המכרז השני). משכך, בית המשפט המחוזי מצא כי במקרה שבו לא ניתן היה להפעיל את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ו, הרי שההסכמים אינם פוקעים – אלא מועד ביצועם נדחה לשנת הלימודים תשע"ז, בכפוף לאישור העברת הבעלות על ידי משרד החינוך. מאחר שהליך זה טרם מוצה, בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכמים תקפים וכי נדרש מהמבקשת לבסס נסיבות מיוחדות להשתחררותה מהם.

8. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקשת בדבר הנסיבות המצדיקות לכאורה את השתחררותה מהחוזה, ודחה אותן. ראשית, בית המשפט קבע כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספיקה לטענתה בדבר הצלחתה בהפעלת בתי הספר בעצמה, וכי היא לא הוכיחה מהי התועלת הארגונית או החברתית הצומחת לה מדרך פעולה זו. בעניין זה, בית המשפט ציין כי המבקשת לא הגישה תחשיב כלכלי המלמד על היקף החיסכון הכספי מההפעלה העצמית של בתי הספר – בפרט נוכח העובדה כי המבקשת מסתייעת בברנקו וייס עבור תמורה כספית נסתרת מעין. משכך, בית המשפט המחוזי מצא כי הטענה בדבר יעילות ההפעלה העצמית של בתי הספר על ידי המבקשת אינה יכולה להצדיק השתחררות מההסכמים. שנית, בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר חשדות לאי-סדרים באופן הניהול של בתי הספר על ידי המשיבה, נקבע כי טענה זו לא נטענה כלל בהודעת הביטול ההסכמים שנשלחה למשיבה, והועלתה לראשונה בתגובת המבקשת להמרצת הפתיחה. בית המשפט הוסיף כי כפועל יוצא מכך, אף לא נערך למשיבה שימוע כלשהו בסוגיית אי-הסדרים. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי כבר בחודש אוגוסט 2015 התקיימה בין הצדדים התכתבות ביחס לאי-הסדרים הנטענים, וחרף האמור המשיכה המבקשת לתמוך בזכייתה של המשיבה במכרז מבלי להעלות סוגיה זו כלל.

9. על סמך קביעותיו המתוארות, בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המשיבה והורה על אכיפת ההסכמים הנוגעים לארבעת בתי הספר, אשר מועד ביצועם נדחה לשנת הלימודים תשע"ז – בכפוף לקבלת אישור העברת בעלות בבתי הספר ממשרד החינוך. על פסק הדין הוגש הערעור מושא ההליך העיקרי, ובמסגרתו הוגשה הבקשה לסעד זמני שלפניי.

הבקשה לסעד זמני

10. בבקשה שלפניי, עותרת המבקשת כי אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, מאזן הנוחות בבקשה נוטה לטובתה וסיכויי ערעורה הם טובים. באשר למאזן הנוחות, המבקשת מטעימה כי בכל מקרה לא תממש את זכות הברירה המוקנית לה להמשך הפעלת בתי הספר על ידי המשיבה, מעבר לשנת הלימודים תשע"ז. על כן, לעמדתה, ביצוע פסק הדין יפגע פגיעה משמעותית במערכת החינוך בתחומה. כך, לטעמה, ייקטע המהלך אותו החלה להקמת מערך פדגוגי עצמאי, לאחר שנאלצה להפעיל את ארבעת בתי הספר בעצמה, והדבר יחייב אותה להתחיל אותו מחדש בשנת הלימודים תשע"ח. בנוסף, היא גורסת כי משמעות ביצועו של פסק הדין היא פיטוריהם של כלל עובדי ההוראה והמנהלה בבית הספר לשם העברת העסקתם אל המשיבה למשך שנה, ולאחר מכן פיטוריהם פעם נוספת לשם החזרת העסקתם אל המבקשת. מנגד, לגישת המבקשת, עיכוב ביצוע פסק הדין לא יפגע במשיבה נוכח האפשרות לבצע העברת בעלות במסגרת נוהל חריגים אף בחודשי הקיץ.

11. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה משהתמקד רק באפשרות להשתחרר מההסכמים על בסיס "הלכת ההשתחררות" המנהלית, וכלל לא דן בטענתה כי עומדת לה זכות שבדין לבצע הפעלה עצמית של בתי הספר – אף כאשר פורסם מכרז פומבי בעניין וטרם הוחל בביצועו בשל תנאי מתלה הקבוע בו. לדידה, כל עוד לא הוחל בביצוע המרכז, יש לאפשר לה "לחזור אחורה", בפרט כאשר ניתן לבצע את הפעלת בתי הספר בתנאים טובים יותר ובמחיר זול יותר. כמו כן, המבקשת סבורה כי לא היה מקום לקבוע שהיא צפתה את האפשרות שתידרש להפעלה עצמית של בתי הספר לאור סעיף 1.3 לתנאי המכרז. לגישתה, כוונתה בסעיף זה הייתה שאם לא ניתן יהיה להפעיל את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ו, ימשיך לחול הסטטוס קוו בו יופעלו בתי הספר על ידי המפעילים הקודמים שלהם – ולא המצב בו עליה להפעיל את בתי הספר בעצמה.

אף לגופה של הלכת ההשתחררות, המבקשת סבורה כי הוכחו הנסיבות המצדיקות את חזרתה מההסכמים. כך, לטעמה, ניהול בתי הספר על ידיה מביא בהכרח לחיסכון בדמי הניהול אשר היו משולמים למשיבה, בהיקף של מיליוני שקלים ושם את החינוך בשטח המועצה בידי הגוף האמון על רווחת התושבים ולא בידי גוף פרטי הפועל למטרות רווח. בנוסף, המבקשת טוענת כי לא היה מקום לקבוע שהיא מנועה מלהעלות טענות בנוגע לאי-הסדרים בניהול, ומציינת כי טענות אלה הועלו לראשונה כבר במסגרת הדיונים בפני ועדת הערר.

12. המשיבה, מאידך, סבורה כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, המשיבה טוענת כי טיעון של המבקשת בעניין פיטורי המורים ועובדי המנהלה הוא "ציני". זאת, לגישתה, משום שבמסגרת הדיונים בבקשות לסעד זמני במסגרת בר"ם 4978/15 בפני בית משפט זה, הגנה המבקשת על זכייתה של המשיבה במכרז, למרות שגם אז משמעות הדבר הייתה ביצוע פיטורים של מורים. בנוסף, לדידה של המשיבה, בכל מכרז בו זוכה מפעיל חדש ישנו תהליך של פיטורי עובדים, ואין הדבר יכול להיחשב נזק "מיוחד" במקרה הנדון. עוד גורסת המשיבה כי ממילא פיטוריהם של המורים ועובדי המנהלה לא מותירים אותם ללא זכויות, שכן הם נקלטים אצל המפעיל החדש ברצף זכויות. באשר למהלך הפדגוגי בו החלה המבקשת, המשיבה טוענת כי טענה זו נטענה בעלמא, וכי ממילא לא תהיה כל פגיעה פדגוגית כאשר בתי הספר יופעלו על ידי מפעיל מיומן שנבחר על ידי המבקשת עצמה, ואשר היא עצמה טענה לגביו כי זכייתו במכרז היא לטובת האינטרס הציבורי במסגרת בר"ם 4978/15.

כמו כן, לעמדת המשיבה, לא ייגרם למבקשת כל נזק מדחיית בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. כך, המשיבה מטעימה כי ניתן יהיה לקיים דיון דחוף בערעור גופו, וככל שתתקבל עמדת המבקשת ניתן יהיה לעצור את הליך העברת הבעלות למשיבה – כך שהמבקשת תשוב להיות הגורם בעל הרישיון להפעיל את בתי הספר. מאידך, המשיבה טוענת כי קבלת הבקשה תביא לסיכול אפשרותה לממש את זכייתה במכרז ולהפעיל את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ז, שכן אין היא יכולה להעביר בעלות בבתי הספר ללא שיתוף פעולה של המבקשת בפנייה למשרד החינוך. המשיבה אף מדגישה כי שיתוף פעולה זה הוא חובה חוזית המוטלת על המבקשת מכוח ההסכמים ותנאי המכרז.

13. באשר לסיכויי הערעור, המשיבה טוענת כי אלו נמוכים, משום שהערעור מופנה נגד ממצאים עובדתיים, לפיהם המבקשת לא פרשה תשתית עובדתית ראויה לטענותיה בדבר הנסיבות המצדיקות השתחררות מההסכמים. בנוסף, המשיבה סבורה כי הערעור הוגש בחוסר תום-לב, משום שהמבקשת לא ביקשה לקיים בו דיון דחוף, חרף סד הזמנים הקצר. בנסיבות אלה, המשיבה גורסת כי כל תכליתו של הערעור היא להביא לעיכוב ביצועו של פסק הדין וכך לסכל את אפשרותה של המשיבה לממש את זכייתה במכרז.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

15. כידוע, הכלל הרחב הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". על מנת לסטות מכלל זה, בית המשפט נדרש לשני תנאים: כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של המבקש – במובן זה שביצוע פסק הדין יקשה על השבת המצב לקדמותו ויגרום לנזק בלתי הפיך, היה ויתקבל הערעור (ראו: ע"א 958/16 עצמון נ' הממונה על הגבלים עסקיים, פסקה 11 (6.3.2016); ע"א 8441/15 פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ נ' קייזרמן ושות' בע"מ, פסקה 6 (5.1.2016)). שני התנאים הללו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כך שניתן להקל בתנאי אחד במידה שמשקלו של האחר הוא משמעותי בנסיבות העניין (ראו: ע"א 7909/15 לטין נ' פרימיום קרדיט מימון והשקעות בע"מ, פסקה 6 (22.12.2015)) – אך מקובל לראות בשיקולים של "מאזן הנוחות" כחשובים מבין השניים, בעת ההכרעה בבקשה לסעד זמני בשלב הערעור (ראו: ע"א 5286/15 מקורות פיתוח וייזום בע"מ נ' מעיינות העמקים בע"מ, פסקה 6 (30.8.2015); עע"ם 5021/11 שופרסל בע"מ נ' המועצה המקומית כפר תבור (18.7.2011); בר"ם 2139/06 מור ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות – נציבות המים, פסקה 12 (6.4.2006)).

16. לטעמי, במקרה הנדון מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה של המשיבה, במידה המצדיקה את דחיית הבקשה אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. לא שוכנעתי מטענות המבקשת כי ייגרם לה עצמה או לגורם אחר נזק כלשהו מדחיית בקשתה. טענותיה של המבקשת נטענו בעלמא ולא גובו בנתונים ובתשתית עובדתית מספקת אשר תבסס טענות אלה (ראו: ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 7 (18.11.2012); ע"א 3331/12 גרוף נ' פישר, פסקה 5 (7.6.2012)). אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת בדבר נזקיה. כך, המבקשת טענה כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, יפוטרו המורים ועובדי המנהלה בארבעת בתי הספר, כדי להעביר את העסקתם אל המשיבה, ואז יפוטרו פעם נוספת כעבור שנה. ואולם, כפי שעולה מנוסח ההסכמים בין הצדדים – אשר צורפו לבקשה שלפניי – ממילא מתחייב הזוכה במכרז לקלוט אליו את כל עובדי ההוראה שעבדו בבתי הספר בשנת הלימודים הקודמת תוך שמירה על זכויותיהם (סעיף 9 להסכמים); וכן מצוין כי עם סיום ההסכם, מחויב הזוכה לפטר את כל העובדים המועסקים בבית הספר, ואלה יעברו לעבוד אצל המפעיל החדש של בית הספר עם כל זכויותיהם (סעיף 21 להסכמים). משכך, חרף אי-הנוחות המסוימת לעובדים במעבר ממפעיל אחד לאחר מספר פעמים, לא מצאתי כי ייגרם לעובדים נזק כלשהו, אשר עשוי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

17. מאידך, מצאתי כי קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אכן עשויה להביא לפגיעה משמעותית באינטרסים של המשיבה. כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בפסק הדין, יכולתה של המשיבה לממש את זכייתה במכרז תלויה בביצוע העברת בעלות בבתי הספר מול משרד החינוך. עיכוב ביצועו של פסק הדין בשלב זה, אף אם יוכרע הערעור בהקדם, עשוי להביא לכך שפעם נוספת תיעשה הפנייה אל משרד החינוך במועד הקרוב מדי לפתיחתה של שנת הלימודים – והוא יסרב להעביר את הבעלות, כפי שאכן אירע קודם לכן ביחס לשנת הלימודים תשע"ו. בנסיבות אלה, מקובלת עליי עמדתה של המשיבה כי עיכוב ביצוע פסק הדין עשוי לסכל את אפשרותה לממש את זכייתה במכרז.

18. אוסיף ואומר כי אף בהנחה שאכיפת ההסכמים בשלב זה עשויה לפגוע במבקשת, הרי שניתן לפתור קושי זה באופן אשר לא יפגע כלל באינטרסים של המשיבה – וזאת, על דרך של הקדמת הדיון בערעור גופו, כך שיישמע בהקדם ויוכרע טרם פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ז. בשלב הנוכחי, המבקשת היא בעלת הרישיון מאת משרד החינוך להפעיל את בתי הספר. ככל שיתקבלו בערעור בהליך העיקרי טענותיה של המבקשת ויותר לה לבטל את זכייתה של המשיבה במכרז, והדבר יתרחש לפני פתיחתה של שנת הלימודים, ניתן יהיה לעצור את תהליך העברת הבעלות בבתי הספר אל המשיבה או לבטל העברה זו – באופן שבו המבקשת תשוב ותנהל את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ז. מנגד, ככל שיידחה ערעורה של המבקשת, ניתן יהיה להשלים במועד את העברת הבעלות אל המשיבה, וכך לא תסוכל זכייתה של המשיבה במכרז.

19. על יסוד כל האמור, מצאתי כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות. כדי להבטיח את האינטרסים של שני הצדדים באופן אפקטיבי, כאמור בפסקה 18 לעיל, המזכירות תיקבע את הערעור מושא ההליך העיקרי לשמיעה בפני הרכב בתחילת חודש יולי 2016.

20. סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' בסיון התשע"ו (8.6.2016).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16043870_H02.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il