הדפסה

ע"א 23616-05-11 כאשי ואח' נ' כץ רונן

בית המשפט המחוזי מרכז

20 מאי 2012
ע"א 23616-05-11 כאשי ואח' נ' כץ רונן

לפני:
כב' השופט אילן ש' שילה, סג"נ – אב"ד
כב' השופטת הדס עובדיה
כב' השופטת בלהה טולקובסקי

המערערים
1.אליעזר כאשי
2.לורי כאשי
באמצעות ב"כ עו"ד שי אבני ועו"ד רויטל אבידן

נגד

המשיב
כץ רונן
באמצעות ב"כ עו"ד דניאל מקליס

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' קולנדר אברמוביץ), מיום 21.3.11 ועל החלטת כב' הרשם צוריאל לרנר, מיום 27.12.09 שבה ניתנה למערערים רשות להגן בפני תביעת פינוי שהוגשה כנגדם על ידי המשיב בטענה אחת בלבד והיא "כי מכירת הנכס כתפוס מקנה לנתבעים את הזכות להמשיך ולהתגורר בו".

בשנת 1995, רכשו המערערים בית ברח' צוקי ים בחבצלת השרון (להלן: "הבית"). לצורך הרכישה נטלו המערערים הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"). המערערים לא עמדו בפירעון ההלוואה והבנק העמידה לפירעון ופנה בהליכים למימוש המשכנתא להוצאה לפועל. הליכי המימוש התנהלו בלשכת ההוצאה לפועל באילת, החל משנת 1999, וכן בהליכי ערעור שונים. יצוין כי עד עצם היום הזה טרם נרשמו זכויות המערערים בבית בספרי המקרקעין.

כאן מן הראוי לציין כי בתם של המערערים, נכה באופן קשה, מרותקת לכסא גלגלים ועל פי הנטען, הבית הותאם לצרכיה וקיימת חשיבות מיוחדת להמשך מגוריה דווקא בבית זה.

עו"ד יורם אבי גיא מונה כונס נכסים לבקשת הבנק. ביום 19.6.08, כרת כונס הנכסים, הסכם מכר של הבית עם המשיב. הבית נמכר כתפוס, חרף זכותו של הבנק לפנות את המערערים מכוח שטר המשכנתא שבו ויתרו המערערים על הגנת סעיף 33 בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב- 1972. כפי שהודיע כונס הנכסים לראש ההוצאה לפועל, הבנק החליט לוותר על מכירת הבית כפנוי נוכח הקשיים שהתעוררו בפינוי המערערים מהבית. בבקשה למתן הוראות שהגיש כונס הנכסים לראש ההוצאה לפועל (נספח ג' לכתב הערעור), נאמר: "משלא צלחו ניסיונתיהם של החייבים להביא לביטול הפינוי בדרכים חוקיות (לאחר שמיצו את כל זכויותיהם בכל הערכאות) הם פנו להנהלת הזוכה ואף להנהלת בנק לאומי לישראל בע"מ באיום כי יגרמו לפירסום תקשורתי ונרחב של הפינוי תוך ניצול ציני של ילדתם הקטנה והנכה. אם כך הם פני הדברים, הרי שלמרות שתהיה פגיעה גדולה במחיר שיתקבל כתוצאה ממכירת הנכס כתפוס, החליט הזוכה לעתור למכירתו בדרך זו..".

בהסכם המכר נאמר כי המערערים נמצאים בנכס וכי "כונס הנכסים לא יהא חייב בפינוי החייבים מהדירה ודי באישור כונס הנכסים כי הקונה שילם את מלוא התמורה וכי הוא זכאי לתבוע מהחייבים את פינוי הדירה לעניין מסירת החזקה" (סעיף 3א בהסכם המכר, נספח א' לתיק המוצגים מטעם המשיב). ביום 25.6.08, אישר ראש ההוצאה לפועל את הסכם המכר (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם המשיב).

המשיב רכש את הבית בתמורה ל- 2,130,000 ₪. חוות דעת השמאי שהייתה לפני כונס הנכסים, אמדה את שווי הבית, למכירה כפנוי, ב - 3,000,000 ₪ וכתפוס, על פי חוק הגנת הדייר, בגבולות 750,000 ש"ח.

המערערים הגישו בקשה לביטול הליכי המכר שנדחתה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. ערעור שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה, וכן נדחתה בקשת רשות לערער שהגישו לבית המשפט העליון (רע"א 3207/08, מיום 30.4.08).

בשנת 2009, הגיש המשיב תביעה לבית משפט קמא לפינוי המערערים, היא התביעה שבה ניתן פסק הדין נושא הערעור. בהחלטתו ליתן רשות להתגונן, דחה כב' הרשם את טענת המבקשים באשר למעמדם כדיירים מוגנים מכוח סעיף 33 בחוק הגנת הדייר, מהטעם שבנסיבות העניין אין הם יכולים לאחוז בהגנת סעיף זה. עם זאת, נתן הרשם המלומד רשות להתגונן בשאלת פרשנות המונח "תפוס" בצו ראש ההוצאה לפועל שאישר את מכירת זכויות המערערים בבית.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי המונח "תפוס" לא כיוון למעמד של דייר מוגן, אלא לתיאור של מצב עובדתי שבו המערערים תופסים בבית ומחזיקים בו בפועל.

המערערים משיגים על החלטת כב' הרשם, אך לנוכח ההלכה שנפסקה בפרשת ע"א 3295/94 גיל פרמינגר עו"ד הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור פושטי רגל נ' חוה מור ואח' פ"ד נ'(5) 111, תנאי לתחולת סעיף 33 הנ"ל הוא שהטענה תבוא מפי בעלים או חוכר רשום של הנכס. בענייננו אין חולקין כי המערערים טרם רשמו את זכויות החכירה בבית על שמם, והן רשומות עד היום על שם מי שמכר להם את הבית. לפיכך לא עומדת למערערים טענת הגנה זו, ויש לקבוע שבדין דחה כב' הרשם את בקשתם לרשות להתגונן בטענה זו.

באשר לפירוש המונח "תפוס": לא מצאנו להתערב בקביעת בית המשפט, כי המונח "תפוס", בנסיבות דנן, אין משמעו זכותם של המערערים לגור בבית, למשך כל ימי חייהם מבלי לשלם שכר דירה, כטענתם. פרשנות שכזו אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם, הקובע מפורשות כי לאחר תשלום התמורה, יהא הקונה רשאי לתבוע מהחייבים - המערערים את פינוי הבית, ומטילה נטל שאינו סביר ואינו הגיוני על כתפי המשיב שרכש את הבית, בהליכי ההוצאה לפועל.

גם בקביעה זו אנו סבורים שבית המשפט צדק ואין מקום להתערב בה.

לפיכך דין הערעור להדחות.

עם כל הצער שבדבר והבנה למצבה הקשה של בתם של המערערים, אנו סבורים שאין מנוס מהתוצאה של דחיית הערעור. ניסינו כמיטב יכולתנו להביא את בעלי הדין לכלל הסדר, ומכבדים אנו את גישתו האנושית של המשיב בהצעותיו שאת כולן, למרבה הצער, דחו המערערים. כפי שהזכרנו לעיל, הליכי המימוש של בית המערערים, מתמשכים כשלוש עשרה שנים, כאשר מאז שרכש אותו המשיב, ביוני 2008, המערערים מתגוררים בבית בלי לשלם תשלום כלשהו בגין השימוש בו, וכפי שנטען לפנינו, אף צברו חובות לרשות המקומית בסכומים ניכרים.

אנו דוחים אפוא את הערעור. עם זאת, בהתחשב בבתם של המערערים, אנו מורים כי מועד הפינוי יידחה למשך ששה חודשים מהיום.

בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 במאי 2012, בהעדר הצדדים.

אילן ש' שילה , סג"נ
אב"ד

הדס עובדיה, שופטת

בלהה טולקובסקי, שופטת

3 מתוך 3