הדפסה

ס.מ.ח.א. עבודות עפר בע"מ נ' ורד בר גינון ופיתוח בע"מ

בפני כב' השופטת ריבה שרון

התובעת:

ס.מ.ח.א. עבודות עפר בע"מ

נגד

הנתבעת:
ורד בר גינון ופיתוח בע"מ

פסק דין

כללי- הצדדים, ההליך

  1. התובעת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות עפר ואילו הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות פיתוח וגינון, בעיקר עבור רשויות מקומיות.
  2. לפני תביעה כספית, בסך 53,243 ₪, שעניינה עבודות עפר שביצעה התובעת בחודשים ינואר עד מרץ 2012 , כולל (להלן: " העבודות").
  3. אין חולק כי התובעת ביצעה את העבודות בפרויקטים עבור רשויות מקומיות בערים אור יהודה וגבעתיים, שהנתבעת הייתה הקבלן הראשי בהן. עוד אין חולק שבתחילה התקשרה הנתבעת עם חברת ים מרין בע"מ (להלן: "ים מרין"), אשר שימשה לה כקבלן משנה לביצוע ן ו כי זו, מצידה- שכרה את שירותי התובעת כקבלן משנה שלה . בחודש מרץ פברואר 2012, הקפיאה ים מרין את פעילותה עקב קשיים כלכליים.

עיקר טענות הצדדים ו גדר המחלוקת, בקליפת אגוז:
4. לטענת התובעת- לא שולמה לה מלוא התמורה בגין העבודות שב וצעו בפועל עבור הנתבעת , על בסיס התקשרות ישירה עמה (שלטענתה, החלה למעשה כבר בחודש 11/11, עם כניסתה של ים מרין לקשיים). שיעור החוב הנטען הינו כדלקמן: לחודש 1/12- הפרש בגין יתרת תמורה לא משולמת, בסך של 26,230 ₪; לחודש 2/12- אי תשלום תמורה בסך של 25,447 ₪; לחודש 3/12- הפרש בגין יתרת תמורה לא משולמת, בסך של 1,566 ₪. לטענת הנתבעת, מנגד, התקשרותה העסקית בחודשים הנ"ל לצורך העבודות היתה עם ים מרין ולא עם התובעת. במסגרת ההסדר שלה עם הנ"ל ועקב מצוקת אשראי נקודתית, הסכימה הנתבעת מדי פעם בפעם לסלק תשלומים של ים מרין כלפי צדדים שלישיים שסיפקו לה מוצרים או שירותים במסגרת התקשרות שבינם לבין הנ"ל. ביום 5/3/12 נערכה פגישה בינה לבין התובעת, על רקע מצבה של ים מרין שהקפיאה את פעילותה. במהלכה- ניאותה הנתבעת לשלם לתובעת שליש מיתרת התמורה הלא משולמת ע"י ים מרין בגין עבודות שבוצעו בחודש ינואר 2012 בלבד, על פי חשבונית שהוציאה התובעת. רק החל מנקודה זו ואילך בוצעו הזמנות חדשות ישירות ע"י הנתבעת מהתובעת . לשיטתה של
הנתבעת- אין בכך כדי להקים עליה חובת תשלום גם בגין יתרת התמורה הלא משולמת נשוא התביעה ביחס לתקופה שלפני ה- 5/3/12 , מעבר למה שניאותה ליטול על עצמה, כאמור, וכמחווה של רצון טוב.
5. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר ביצוע העבודות נשוא התביעה בחודשים ינואר עד מרץ 2012 וכן כי התובעת לא קיבלה תשלום מלא בגינן. הצדדים אף אינם חלוקים באשר להתקשרות ישירה ביניהם במהלך חודש מרץ 2012 ואילך , עת הקפיאה ים מרין את פעילותה. עיקר המחלוקת הוא בשאלת לקיומה של התקשרות בין הצדדים גם בחודשים ינואר ועד ה- 5 לחודש מרץ 2012 והאם שולמה מלוא התמורה בגין העבודות בחודש מרץ הנ"ל .
דיון והכרעה
6. בחנתי את הראיות שהובאו בפני , נתתי את הדעת לעדויות המצהירים, לתוכנן, לסבירות הטענות, לאופן התרשמותי ממהימנות העדים, ועוד. על יסוד כל אלה- הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל, ואנמק.
7. מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה התקשרות ישירה בינה לבין ורד בר החל מחודש 11/11. טענות מנהל התובעת בהקשר זה לא נתמכו בראיה כלשהי, למרות שמעדותו עולה כי, לכאורה, קיימת חשבונית רלבנטית שהוצאה ע"ש הנתבעת והמחאה שבאמצעותה שילמה הנ"ל עבור עבודות באותו חודש. אלה לא הוצגו (ראו בעדותו עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-30 ועוד), והימנעות זו מהגשתן פועלת לרעת ה. בהעדר ראיה אחרת, אני מקבלת אפוא ביחס לתקופה זו את טענת הנתבעת כי התשלומים לתובעת, ככל שבוצעו, נעשו על ידה באופן ספורדי ולא תחת התחייבות נמשכת ביחס לעבודות העפר שהזמינה במסגרת הפרויקטים (עדותו של המנכ"ל מר קופר בס עיף 3 לתצהירו ובעמ' 12 ש' 10 ואילך).
8. לעומת זאת- שוכנעתי, מהראיות שהובאו, כי התובעת הרימה את הנטל הדרוש במשפט האזרחי בכל הנוגע לתקופה הרלבנטית לתביעה, דהיינו- ביחס לחודשים ינואר- מרץ 2012, וכי ניתן לה "אור ירוק" להוצאת החשבוניות בגין העבודות בחודשים אלו ע"ש הנתבעת, אשר נטלה על עצמה לשלם את תמורתן ישירות לתובעת. ביחס לעבודות מחודש מרץ 2012, כפי שאפרט בהמשך, המחלוקת הינה ביחס לכמות ימי העבודה שהוזמנו ע"י הנתבעת מהתובעת, ולא ביחס לעצם התקשרות המקימה חובת תשלום בגין אותו חודש. ואפרט .
9. ביום 21/2/12 הוציאה הנתבעת מכתב שכותרתו "נוהל הנחייה בדבר קבלת הזמנות לספק סחורה/חומר עבודה ... " (נספח ג' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת מר קופר, סעיף 9 לתצהירו). באותו מכתב מודפס שנחזה להיות כזה המיועד לגורמים נוספים, וממוען לתובעת (שפרטיה הוספו בכתב יד), הבהירה הנתבעת כי תשלם לספקי שירותים רק כנגד הזמנת עבודה מסודרת בכתב (להלן: "המכתב"). המכתב אינו מאזכר את הרקע, אינו מציין שמדובר בהתקשרות חדשה, אינו שולל את האפשרות כי בין הנתבעת לבין הנמען (התובעת דכאן), הייתה התקשרות קודמת, שלא בכתב. אין בידי לקבל את טענת מנכ"ל הנתבעת, כי המכתב הוצא "על מנת שכולם ידעו שאלה הנהלים של החברה כמו שעובדת כל חברה מסודרת" (עמ' 16 ש' 21-22), לאחר שבמשך שנים לא הקפיד על כך מול ים מרין . הפניה הישירה לספקים באותה תקופה, על רקע הקשיים הנמשכים במצבה הכלכלי של ים מרין- מתיישבת עם המסקנה שנועדה לעגן בכתב התנהלות שקדמה לה, ואשר באה לידי ביטוי בהתקשרות ישירה מול הספקים- בכלל, והתובעת- בפרט. אזכיר שפרק הזמן השנוי במחלוקת הינו קצר יחסית, ומשכו כחודש וחצי בלבד עובר להוצאת המכתב הנ"ל . לכן, סביר בעיני שהייתה במהלכו התקשרות ישירה בין התובעת לנתבעת, וכי המכתב נועד לעגן ולהסדיר את המשכה, לנוכח מצבה של ים מרין, ולנוכח העובדה ש ההתנהלות הממושכת של הנתבעת מול ים מרין נעשתה, כך מסתבר, גם (אם לא רק או בעיקר), בעל-פה. זאת- למרות שבין השתיים היה הסכם התקשרות בכתב מחודש 1/10, אלא שמסתבר שלא הייתה הקפדה על נהלי הזמנות עבודה ואישורן בכתב. תימוכין לכך מצאתי בעדותו של מר באדר חסאם הנ"ל, עובד לשעבר של ים מרין, שאישר בעדותו כי הזמנות העבודה ע"י הנתבעת, בתקופה שבה ים מרין הייתה פעילה, נעשו גם טלפונית (עמ' 20 ש' 7-10 לפרוטוקול. ראו גם בעדותו של מנכ"ל התובעת, עמ' 4 ש' 24-25, שלא נסתרה).
10. אין בידי לקבל את טענת מנהל הנתבעת (סעיף 3 לתצהירו נ/1 ), כי הרקע לביצוע תשלומים (שאינו חולק כי נעשו מעת לעת עוד בטרם הפסקת הפעילות של ים מרין) ל תובעת, היה מצוקת אשראי נקודתית. מהראיות עולה שהכתובת ביחס למצבה הכלכלי של ים מרין "הייתה על הקיר", וקשה להאמין שההתייחסות אליהם הייתה כאל חסרי משמעות. אותם קשיים כלכליים של ים מרין נמשכו, כך נראה, על פני תקופה מסוימת, ובסופו של יום, אף הביאו להפסקת פעילותה.
אין בעובדה שכנגד אותם תשלומים קוזזו חובות של הנתבעת לים מרין, כדי לשלול את האפשרות שהיא נכנסה בנעליה אל מול התובעת, גם מעבר לאותן פעמים שבהן נדרשה "התערבותה". הדעת נותנת, שאלמלא שולמו לתובעת כספים בגין עבודתה, לאורך זמן, היא הייתה מפסיקה לעבוד. בין אם נותרו חובות לקיזוז ובין אם לאו- הנתבעת הייתה הקבלן הראשי בפרויקטים, והדעת נותנת כי פנתה לקבלן המבצע בשטח, עמו כבר עמדה בקשר בחודשים שקדמו לחודש 1/12, כדי להבטיח את ביצוען כנדרש. הא ראיה שבשלב מסוים, "מינתה" את מנהל העבודה ועובד ים מרין לשעבר חסאם באדר, כאיש הקשר מטעמה לצורך אותן עבודות, גם אם כקבלן עצמאי. יש לקבל אפוא כי נעשתה התקשרות ישירה בינה לבין הנתבעת בקשר עמן, בין אם במפורש ובין אם בהתנהגות.
11. תימוכין להתקשרות ישירה בין הצדדים והסכמת הנתבעת לשלם עבור עבודות, מצאתי, גם בחשבוניות וקבלות שצורפו כנספחים א'-ה' לתצהיר מנכ"ל התובעת והזמנות העבודה נספח ז' . מדובר בחשבוניות בגין עבודות לחודשים ינואר עד מרץ 2012. החשבונית מס' 541 (נספח א' לתצהיר מנהל התובעת) הוצאה ע"ש הנתבעת כבר ביום 15/2/12, דהיינו- לפני אותה פגישה הנזכרת בעדותו של מנכ"ל הנתבעת ואף לפני המכתב. הה יגיון נותן שלהוצאתה ע"ש הנתבעת קדם דבר מה, אחרת- הייתה מוצאת ע"ש מזמין העבודה.
אמנם, התשלום ע"ח אותה חשבונית נ עשה ביום 5/3/12, מועד הפגישה "המדוברת" ו סכומה- אכן, כעדותו של מר קופר: שליש מהחוב לחודש 1/12 (קבלה נספח ב' לתצהיר מר סרסור והמחאה נספח ב' לתצהיר מר קופר) . ואולם- אין בידי לקבל את טענתו כי כנגד תשלום זה- מחלה התובעת וויתרה על כל החובות שנצברו בגין עבודתה לחודשים 1-2/12. שכן- שיעורם נכון למועד אותה פגישה, עמד על כ-פי חמישה או קרוב לכך מסכום ההמחאה (ראו את הסכום של כ- 26,000 ₪ במעוגל, הנקוב ב חשבונית מס' 556 בגין עבודות לחודש 2/12 שהוצאה ע"ש הנתבעת רק ביום 30/3/12, כ- 3.5 שב' לאחר אותה פגישה, יחד עם החשבונית הקודמת לה). הדעת נותנת, כי לו דובר בתשלום הבא "לחסל" את טענותיה של התובעת בגין עבודות לא משולמות ולהבטיח כי תבצע את יתרת העבודות למרות קיומו של חוב עצום בגינן, היה לכך ביטוי בכתב על גבי ההמחאה שהוציאה הנתבעת לתובעת . זאת- בפרט על רקע טענת הנתבעת, שכבר החל מיום 21/2/12 עמדה על קיומן של הזמנות מסודרות בכתב אל מול הספקים השונים, כ"חברה מסודרת", כך שיש לצפות ממנה כי תסדיר גם ענין חשוב זה בכתובים. דא עקא שעל גבי הספח להמחאה, נכתב שמדובר ב"תשלום ע"ח חשבונית" ולא בתשלום עבור חודש ינואר 2012, או כל לשון אחרת שמשמעותה סילוק החוב כלפי התובעת לחודש זה. לא רק זו אף זו. שווי כלל החובות לתובעת ולמצער- עצם קיומ ם היה ידוע במועד הפגישה. לא סביר בעיני שהתובעת, שעבדה משך חודשים בפרויקטים, והייתה ערה אותה עת למצבה הכלכלי של ים מרין ולהפסקת פעילותה, הסכימה להסתפק בתשלום בשיעור של כחמישית מכלל החוב כלפיה במועד הפגישה ולהמשיך לבצע עבודות עבור התובעת, מבלי שהדבר ימצא ביטוי בכתב על גבי ההמחאה או בדרך אחרת. בנוסף, אני מאמינה שלו סוכם בין הצדדים כי הנתבעת אינה אמורה לשלמו, לא הייתה התובעת מוציאה גם את החשבונית לחודש פברואר על שמה של הנתבעת. חשבונית זו הוצאה אמנם רק ביום 30/3/12, אך שיעור החוב בגין חודש 2/12 היה כבר ידוע במועד אותה פגישה מיום 5/3/12. אם לא די בכך- מעדותו של מר קופר עולה כי החשבונית לחודש 2/12 נקלטה במחשב הנתבעת "כל חשבונית שמגיעה הולכת להנה "חש להירשם ולהזדכות על המע"מ והיא נקלטת במערכת. אין לזה קשר אם מבוצע התשלום בעקבותיה אם לאו" . הוא אף לא ידע להשיב אם הוחזרה, למרות שלא שולמה (עמ' 17 ש' 6-12). דא עקא שהעברת חשבונית של התובעת להנה "חש של הנתבעת וקליטתה במערכת, תומכת בעיני במסקנה שהייתה כוונה לשלמה, על רקע של התחייבות והסכמה של הנתבעת. העובדה שלא שולמה בפועל, בין אם הוחזרה ובין אם לאו, אינה מפחיתה ממסקנתי זו.
12. באשר ליתרת חוב בגין העבודות בחודש 3/12: החשבונית הרלבנטית, שמספרה 559, הוצאה ביום 3/4/12 (נספח ד' לתצהיר מר סרסור). לאחר שבחנתי את הזמנות העבודה ואת אישורי הביצוע (נספחים ו'2 ו-ז' לתצהירו של מר סרסור ועדותו המשכנעת בעיני בהקשר זה בעמ' 8 ש' 19-31), שוכנעתי כי כמות הימים הנקובה בה, משקפת את מספר ימי העבודה שבוצעו בפועל . מדובר בהיקף של 7 ימי מחפרון , בעוד שהנתבעת שילמה תמורת 6 ימים בלבד (קבלה מספר 527 נספח ה' לתצהיר הנ"ל). הסברו של מנהל התובעת כי שמה של ים מרין על אישורי הביצוע נובע מ"פרוצדורה" (עמ' 9 ש' 10-16) משכנע בעיני, ועדותו של אחיו באותו ענין לא הייתה שונה (עמ' 10-11 לפר'). תימוכין לכך שאישורי הביצוע בחודש 3/12 נעשו מטעמה של הנתבעת ועבורה, ע"י מר חסאם, ניתן למצוא בעדותו של הנ"ל ובתצהירו ( נ/3 סעיף 3). עוד יצוין שיש התאמה בין רוב אישורי הביצוע להזמנות שהוציאה הנתבעת, על שם התובעת, מה גם שאין גם חולק שבאותה תקופה ים מרין הפסיקה את פעילותה. על רקע עובדה זו ויתר עדויות וראיות, אני דוחה בשתי ידיים את עדותו של מנכ"ל הנתבעת מר קופר שבניגוד לכלל העדויות, לרבות זו של עדיו ושלו עצמו במקום אחר , טען בחקירתו הנגדית , שאזכור שמה של ים מרין על גבי אישורי הביצוע מחודש מרץ 2012 , מעיד שהיא הייתה פעילה אז. בנוסף, בניגוד לתצהירו של מר חסאם, שהבהיר כי בתקופה זו נתן לנתבעת שירותים כקבלן עצמאי החל מחודש 3/12, טען מר קופר בחקירתו (עמ' 16 ש' 6-7) כי הנ"ל עבד עבורה בחודשים 4-5/12. הרושם שנוצר הינו כי מנכ"ל הנתבעת ביקש "להרחיק" את עבודתו של חסאם עבור הנתבעת מחודש 3/12, כדי לבסס את טענתו המופרכת, לכאורה, כי העבודות בחודש מרץ 2012 בוצעו עדיין כשחברת ים מרין בשטח. לא ברורה תכלית אמירותיו אלו, ויצירת "מסך העשן", כאשר הוכח שהנתבעת הוציאה לתובעת הזמנות עבודה בכתב לפחות בחודש מרץ 2012 ואף שילמה את רובן.
13. בשולי הדברים אציין כי בעדותו של מנהל הנתבעת חזרו לא מעט הביטויים " לא זוכר" ו"לא יודע". כך למשל ביחס למועדי תשלום חשבונות ישירות לתובעת (עמ' 12 ש' 15-16 לפרוטוקול), בנוגע ל מקרים בהם נציג התובעת היה מגיע למשרדי הנתבעת לקבל את ההמחאות (עמ' 13 ש' 6-7 לפרוטוקול). עדותו בכל הנוגע להתקשרות עם התובעת לא הייתה קוהרנטית ומשכנעת.
14. לא הוכח שהנתבעת שילמה לגורם אחר עבור העבודות ו/או שלא קיבלה תמורתן את המגיע לה מהרשויות מזמינות העבודה במסגרת אותן פרוייקטים. לא למותר לציין כי לא הועלתה טענה כלשהי ביחס לטיב העבודות, והדעת נותנת כי לו הייתה כזו- הנתבעת לא הייתה שולחת לתובעת את המכתב הנזכר ואף לא מתקשרת עמה בכתב לצורך המשכן. עוד יוער, בהקשר זה, כי מהעדויות עולה שההתקשרות בין הצדדים נמשכה גם בחודשים 4-5/12, וכן כי תמורת העבודות בחודשים אלו שולמה, על בסיס הזמנות בכתב (עמ' 13-14 לפר', חקירתו של מר קופר). עובדה זו מחזקת את המסקנה הנ"ל. באשר לטענת הנתבעת כי התשלום שביצעה לתובעת בתחילת חודש מרץ 2012 נעשה לפנים משורת הדין וכדי לצמצם נזקים שגרמה ים מרין לתובעת- אף אם אקבל שהנתבעת פעלה מתוך רצון טוב , אין בכך כדי להפחית ממידת המחויבות שלה כלפי מי שביצעה עבורה את העבודות בפועל, ומהמסקנה המתבקשת כי הנתבעת הכירה בכך שהיה לה קשר ישיר עם התובעת, בכל הנוגע להן, ובחובה לשלם לה תמורתן, וכהמשך לכך אף התקשרה עמן ישירות לצורך המשך העבודות בפרויקטים הנ"ל.
15. שוכנעתי אפוא כי הנתבעת התחמקה מהתחייבותה לתשלום לתובעת, בעבור התקופה שבגינה לא הוצאו הזמנות בכתב, למרות שאין חולק כי העבודות בוצעו, לכאורה לשביעות רצון המזמינה. הדעת אינה סובלת תוצאה שבמסגרתה התובעת, שאין חולק כי העבודות בוצעו בפועל עבורה ועל פי דרישתה- תיהנה מפירותיהן ותתחמק מתשלום בגינן, מקום שהתנהלותה בשטח מלמדת כי קיימה דין ודברים, התקשרות ומערך של ביצוע תשלומים בגינן לידי מבצע העבודות. מארג הראיות שהובאו בפני, מביא, כאמור, לתוצאה שהינה בעיני גם צודקת.
16. מכל האמור- אני קובעת שבנסיבות העניין, הנתבעת- בהתנהגותה, נכנסה לנעליה של ים מרין כבר כאשר זו נקלעה לקשיים כלכליים, ובטרם הקפיאה את פעילותה. אין בפני די ראיות על מנת להכריע בשאלה אם התקשרות זו החלה אמנם באופן עקבי כבר בחודש נובמבר 2011 , כנטען ע"י התובעת. ואולם, מצאתי - על יסוד כלל הראיות שהובאו, כי נעשתה תחילה על דרך של תשלום ישיר לתובעת מעת לעת, עקב קשייה הכלכליים של ים מרין, ובעל פה, באותה שיטת עבודה של הנתבעת מול ים מרין. בהמשך, מתוך הפקת לקחי עבר, בהתאם למכתב מיום 21/2/12 והחל מחודש מרץ 2012- נקבעה חובת ביצוע הזמנות בכתב.
סוף דבר
17. אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך של 53,243 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד הגשתה (26/11/12) ועד למועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעת בהשתתפות בהוצאות משפט של התובעת בסך כולל של 1,350 ₪ ובהשתתפות בתשלום שכ"ט לב"כ התובעת, בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק , כשהסכומים הנ"ל נכונים למועד פסק הדין והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

פסק- הדין ישלח ע"י המזכירות לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.