הדפסה

ספיר נ' וינגרטן

בפני כב' סגנית הנשיאה עירית כהן

התובע
אשר זליג ספיר
ע"י ב"כ עו"ד דרור שוסהיים

נגד

הנתבעים
1. יעקב וינגרטן הנתבע בת"א 36013-07-11
ע"י ב"כ עו"ד יצחק דהן ואח'

2. ישראל ורדיגר הנתבע בת"א 35970-07-11

פסק דין

התובע עובד בשוק ההון ומדי פעם עוסק בתיווך וייזום.
יעקב וינגרטן (להלן: וינגרטן) היה בעל עסק בענף הדפוס והשלטים.
ישראל ורדיגר (להלן: ורדיגר) היה בעל עסק לשלטים.
לטענת התובע, הוא תיווך בין ורדיגר ובין וינגרטן בכל הנוגע למכירת עסקו של ורדיגר לוינגרטן, ורדיגר ווינגרטן התחייבו לשלם לו דמי תיווך בגין עסקה זו, ולמרות שהעסק נמכר, הם מסרבים לשלם לו את דמי התיווך.
לטענת ורדיגר הוא מכר בעבר חלק מעסקו ליצחק מוסבכר (להלן: מוסבכר), וינגרטן רכש בסופו של דבר את העסק ממוסבכר ולא ממנו, ולכן הוא אינו חייב בדמי תיווך.
לטענת וינגרטן:
יש למחוק את התביעה על הסף שכן מדובר בתביעה לדמי תיווך אשר הוגשה על ידי אדם שאינו מתווך ואין לו רשיון כמשמעותו בחוק המתווכים.
לא נכרתה העסקה שאותה תיווך התובע.
העסקה שנעשתה לא נעשתה עם ורדיגר או עם שלטי ישראל אלא עם מוסבכר.
התביעות הוגשו במקור לבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 35970-07-11 ספיר נ' ורדיגר ו- ת"ק 36013-07-11 ספיר נ' וינגרטן).
ורדיגר הכחיש בכתב הגנתו ובדיון כי הוא חתום על ההתחייבות לתשלום דמי תיווך.
התובע ביקש לחייב את וינגרטן להציג לו את ההסכם שנערך בין הצדדים והנתבע סרב להציג לו את המסמכים הקשורים לעסקה (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.4.12).
בנסיבות אלה החליט כב' השופט פאול שטרק, אשר בפניו התקיימו הדיונים, כי התיקים אינם מתאימים למסגרת של תביעות קטנות והתביעות הועברו לבימ"ש השלום.
עם העברת התיקים לבית משפט השלום תוקנו סכומי התביעה והתבקש איחוד דיון.
התובע והנתבעים נתנו עדות. מטעם ורדיגר העיד יצחק מוסבכר.
התובע הגיש תצהיר של עו"ד אלקנה בישיץ אולם ויתר על עדותו.
עדות התובע
התובע הצהיר כי במסגרת עיסוקיו הוא הכיר את עו"ד אלקנה בישיץ, אשר פנה אליו וסיפר לו על לקוח שלו, ישראל ורדיגר, אשר נקלע לקשיים כלכליים. עו"ד בישיץ ביקש מהתובע לבדוק האם הוא יוכל לסייע לורדיגר בכל דרך לצאת מההסתבכות הכלכלית (התובע, סעיף 5 לתצהיר). התובע שוחח עם ורדיגר , למד שיש לו עסק בתחום השלטים הידוע בשם "שלטי ישראל בע"מ" והחליט לתווך בינו ובין וינגרטן במטרה למצוא פתרון להסתבכות הכלכלית של ורדיגר (התובע, סעיף 6 לתצהיר).
כאשר שוחח התובע עם ורדיגר, סיפר לו ורדיגר שיש לו עסק שמייצר שלטי חוצות, שלטים מסוגים שונים, חותמות וגרפיקה (התובע, עמוד 12 לפרוטוקול).
התובע הציע לוינגרטן לרכוש את העסק של ורדיגר או למזג את העסקים או למצוא קומבינציה אחרת על מנת להרחיב את קהל הלקוחות שלו (התובע, סעיף 7 לתצהיר).
לצורך ההיכרות בין וינגרטן לורדיגר ערך התובע פגישה ביניהם בביתו, במהלכה הם חתמו על כתב התחייבות ושמירה על סודיות ובו התחייבו לשלם לו דמי תיווך בגובה 5% מסכום העסקה (התובע, סעיף 8 לתצהיר).
התובע הצהיר כי במהלך המשא ומתן דובר על סכום רכישה בסך של כ- 1,200,000 ש"ח (סעיף 12 לתצהיר).
התובע הצהיר כי: "הנתבע וורדיגר סיכמו ביניהם את תנאי העסקה ואולם לא הציגו בפני את ההסכם. למעשה, מאז ועד היום לא הוצגו בפניי מסמכי ההסכם" (התובע, סעיף 13 לתצהיר).
התובע פנה לוינגרטן, אך הוא דחה אותו בלך ושוב (התובע, סעיף 14 לתצהיר). הוא פנה לו רדיגר, אך נתקל בסירוב מוחלט, תוך שורדיגר טורק את הטלפון ולאחר מכן נעלם כלא היה (התובע, סעיף 16 לתצהיר).
התובע הצהיר כי: "עד שלא יוכח אחרת, אני זכאי לקבלת דמי תיווך בגובה 5% מסך של 1,200,000 ש"ח, שהם 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה מיום חתימת ההסכם בין הנתבעים ועד מועד התשלום בפועל, וזאת מכל אחד מהם בנפרד" (התובע, סעיף 18 לתצהיר).
עדותו של ורדיגר
ורדיגר הצהיר כי הוא עובד בענף השלטים מזה כ- 15 שנים. הוא היה ועד היום הינו בעל חברת שלטי ו. ישראל בע"מ (ורדיגר, סעיף 2 לתצהיר). בשנת 2009 הוא הקים יחד עם מוסבכר חברה חדשה שרכשה את הפעילות של חברת אור גרף בע"מ ונקראה שלטי אור גרף בע"מ.
לפי תצהירו, בחודש אוקטובר 2010 הוא מכר את הפעילות של חברת אור גרף בע"מ וכן את ליבת הפעילות של שלטי ו. ישראל למוסבכר, אשר הקים לצורך כך חברה חדשה בשם "שלטי ישראל יצחק בע"מ" (ורדיגר, סעיף 4 לתצהיר). ורדיגר הצהיר כי: "לי עצמי בחברת שלטי ו. ישראל בע"מ נותרה פעילות של תיווך שלטים, טיפול בלקוחות גדולים – שלא נמכרו לחברת שלטי ישראל יצחק" (ורדיגר, סעיף 5 לתצהיר).
ורדיגר הצהיר כי: "מאחר והחברה שלי שלטי ו. ישראל בע"מ נקלעה לקשיים הפסקתי לפעול בחברה ובקשתי למכור את המוניטין וזכויות שהיו לחברת שלטי ו. ישראל. וזה מה שאמרתי גם לעו"ד בישיץ וגם למר ספיר" (ורדיגר, סעיף 6 לתצהיר).
ורדיגר הצהיר כי פגישת ההיכרות בינו ובין וינגרטן אצל התובע הייתה קצרה. וינגרטן לא היה מוכן להתקדם לפני שורדיגר יביא נתונים עסקיים וחשבונות וכך הסתיימה הפגישה (ורדיגר, סעיף 7 לתצהיר). לפגישה הבאה הביא ורדיגר מאזני בוחן של חברת שלטי ו. ישראל לשנת 2009 עד אמצע 2010 (ורדיגר, סעיף 8 לתצהיר).
המאזנים צורפו לתצהיר וסומנו ג'.
ורדיגר הצהיר: "התחלנו לדבר על סכומים, אני ביקשתי קרוב לשני מליון ש"ח על יסוד הנתונים שהיו ברשותי. ירדתי למליון ש"ח והצגתי את הספרים והחשבונות.
מר וינגרטן לקח את המאזנים לבדיקה, שאל שאלות וקיבל תשובות, ואז התברר לו כי הספרים כוללים את העסק של שלטי אור גרף בע"מ וכן את הליבה העסקית של שלטי ו. ישראל בע"מ שנמכרה כאמור באוקטובר 2011 (צ"ל 2010, ע.כ.) . הוא פנה אלי טלפונית ואז הסברתי לו כי אכן עסק זה אינו שייך עוד אלי וכי נמכר כבר באוקטובר 2011 (צ"ל 2010, ע.כ.)" (ורדיגר, סעיף 9 לתצהיר).
לפי גרסתו של ורדיגר, וינגרטן לא היה מעוניין לשלם עבור רשימת הלקוחות והמוניטין שלו, הוא סבר שהעסק של שלטי אור גרף והחנויות לא שווים יותר מ- 300,000 ש"ח ובכל מקרה מאחר והתברר שהעסק לא של ורדיגר, אלא של מוסבכר, הוא רצה לפנות ישירות למוסבכר וביקש את פרטיו. ורדיגר מסר לוינגרטן את הפרטים של מוסבכר ובכך הסתיים המשא ומתן למכירת חברת שלטי ו. ישראל בע"מ למר וינגרטן (ורדיגר, סעיף 11 לתצהיר).
ורדיגר הצהיר כי: "אני לא סיכמתי את המכירה של חברת שלטי ישראל יצחק ולא חתמתי עליה – ראיתי את החוזה בין הצדדים שמר יצחק מוסבכר חתום עליו" (ורדיגר, סעיף 12 לתצהיר).
עדותו של יצחק מוסבכר
מוסבכר מכיר את ורדיגר שנים רבות מאז עבד כמוכר לתקופה קצרה בחברת אור גרף בע"מ (מוסבכר, סעיף 1 לתצהיר). בשנת 2009 הקימו מוסבכר וורדיגר חברה חדשה שרכשה את הפעילות של אור גרף בע"מ ונקראה שלטי אור גרף בע"מ. הם היו שותפים בחברה בחלקים שווים (מוסבכר, סעיף 2 לתצהיר).
לפי תצהירו של מוסבכר, ורדיגר נקלע לקשיים ולכן ביקש ממוסבכר לרכוש את חלקו בחברת שלטי אור גרף ואת ליבת העסקים שלו בחברת שלטי ו. ישראל בע"מ. מוסבכר הסכים ובחודש אוקטובר 2010 רכש את הפעילות של אור גרף בע"מ וכן את ליבת הפעילות של שלטי ו. ישראל. לצורך כך הקים מוסבכר את חברת שלטי ישראל יצחק (מוסבכר, סעיף 3 לתצהיר).
מוסבכר הצהיר כי: "לישראל עצמו נותרה פעילות של תיווך שלטים, טיפול בלקוחות גדולים, בחברת שלטי ו. ישראל שלא נמכרו לחברת שלטי ישראל יצחק וישראל עצמו, סיפק את הלקוחות וקיבל עמלות כשכיר בחברת שלטי ישראל יצחק" (מוסבכר, סעיף 4 לתצהיר).
מוסבכר הצהיר כי: "בשנת 2011 פנה אלי יהודי בשם וינגרטן שאמר שקיבל את הפרטים שלי מורדיגר והתעניין ברכישת חברת שלטי ישראל יצחק ולייתר דיוק ברכישת הפעילות של החברה. אני שרכשתי את פעילות חברת שלטי ו. ישראל רק מספר חודשים לפני כן, לא הסתדרתי עם הפעילות, במיוחד שבאותו זמן עסקתי בשיווק בחו"ל של חברה לכלי כסף, שמחתי למכור את הפעילות תמורת רווח. במיוחד שהפעילות של שלטי ישראל יצחק (לשעבר אור גרף) רק גרמה לי הפסדים" (מוסבכר, סעיף 5 לתצהיר).
מוסבכר הצהיר כי לאחר שניהל משא ומתן שבו וינגרטן ביקש נתונים וקיבל אותם ממנו ובדק אותם שוב עם ורדיגר, הוא ווינגרטן הגיעו להסכמה על מחיר בסך 397,500 ש"ח כאשר 300,000 ש"ח שולמו לחברת שלטי ישראל יצחק בהתאם להסכם והשאר שולם ישירות לספקי ציוד של החברה (מוסבכר, סעיף 6 לתצהיר).
ההסכם צורף לתצהירו של מוסבכר כנספח ג'.
לאור טענת התובע לפיה הוא היה "איש קש" בחברת ישראל יצחק הצהיר מוסבכר כי: "אני רכשתי בתמורה מלאה ומכרתי בתמורה הוגנת את ליבת העסקים של שלטי אור גרף ושלטי ישראל יצחק. כל טענה שאני לא הייתי באמת הבעלים של העסקים, אין לה כל בסיס" (מוסבכר, סעיף 8 לתצהיר).
עדותו של וינגרטן
וינגרטן הוא בעל דפוס גרפומדיה ונמצא בענף מזה 4 שנים (וינגרטן, סעיף 1 לתצהיר). בתחילת שנת 2011 פנה אליו התובע ועניין אותו בעסק שלטים למכירה (וינגרטן, סעיף 2 לתצהיר). כאשר נודע לו כי מדובר בעסק של ורדיגר הוא שמח, שכן הוא הכיר את ורדיגר, אשר מדי פעם אף ביצע עבורו עבודות בקבלנות משנה (וינגרטן, סעיף 5 לתצהיר).
וינגרטן הצהיר כי לאחר המשא ומתן עם ורדיגר התברר לו כי העסק שאותו הוא הכיר ובו הוא היה מעוניין איננו של ישראל אלא נמכר לצד ג' , יצחק מוסבכר, וכי ישראל מבקש למכור לו "עסק אחר" (וינגרטן, סעיף 7 לתצהיר).
וינגרטן הצהיר כי בדק את העסק של ורדיגר, אותו הוא ניסה למכור לו בשני מיליון ₪ וראה כי מדובר בעסק כושל, שרק מייצר הפסדים, עסק ללא חנויות וללא המפעל. לפי תצהירו, הוא שאל את ורדיגר לגבי העסק שביצע עבורו את העבודות ואשר הפעיל את החנויות וורדיגר אמר לו שהעסק נמכר למוסבכר (וינגרטן, סעיף 7 לתצהיר).
וינגרטן יצר קשר עם מוסבכר שאישר שהוא הבעלים של חברת שלטי ישראל יצחק בע"מ (וינגרטן, סעיף 8 לתצהיר). הוא פתח במשא ומתן עם מוסבכר ובסופו רכש את העסק, בלא לרכוש את החברה, בסך 397,500 ש"ח (וינגרטן, סעיף 9 לתצהיר).
וינגרטן הצהיר כי עיקר עניינו היה בזכויות השכירות בשלוש חנויות ובמפעל כמפורט בסעיף 3ב' להסכם (וינגרטן, סעיף 9 לתצהיר).
וינגרטן הצהיר: "במהלך הזמן לאחר מכן פנה אליי התובע וביקש שכ"ט – אמרתי לו כי עשיתי חוזה של 397,500 ש"ח ועל מנת לשלם לו עליו להגיש לי חשבונית כדין. אני מבקש חשבונית מאחר שאני עסק מסודר. התובע דרש תשלום בלי חשבונית, ואני התנגדתי לשלם בלי חשבונית" (וינגרטן, סעיף 9 לתצהיר).
בדיון בבית המשפט לתביעות קטנות הסכים וינגרטן לשלם לתובע סכום של 15,900 ₪, דמי תיווך הנגזרים מסכום מכירה בסך 397,500 ₪. בתצהירו התייחס וינגרטן לעובדה זו והצהיר כי לאחר שהתיק עבר לבית משפט השלום והוא פנה לעורך דין, התברר לו כי הוא אינו חייב בדמי תיווך (וינגרטן, סעיף 13 לתצהיר).

הפעילות שנמכרה
ורדיגר העיד כי הפעילות של חברת שלטי ו. ישראל נמכרה למוסבכר ביום 31.10.10, דהיינו עוד לפני שפנה אליו התובע. גם מוסבכר העיד כי רכש את הפעילות של חברת שלטי ו. ישראל באותו תאריך.
לטענת התובע, הבעלים האמיתיים של החברה הוא ורדיגר ואילו מוסבכר רשום בתור "דחליל" (עמוד 16 לפרוטוקול).
התובע העיד כי: "ורדיגר לא אמר לי אף פעם שצריך לדבר עם מוסבכר, הוא בא אלי גם הביתה עם מאזני בוחן ולא הזכיר את מוסבכר מעולם. גם לרב לקבל ברכה לעסקה נסעו וינגרטן וורדיגר, ולא היה זכר למוסבכר. גם בבית המשפט לתביעות קטנות לא העלו טענות לעניין מוסבכר" (עמודים 16–17 לפרוטוקול).
הראיות תומכות בכך שהפעילות של שלטי ו. ישראל נותרה של ורדיגר (או של חברת שלטי ו. ישראל) וכי ורדיגר הוא זה שמכר את הפעילות לוינגרטן, למרות שהחוזה הפורמלי נערך בין חברת שלטי ישראל יצחק ובין גרפומדיה (החברה אשר וינגרטן הוא בעל המניות בה).
מהראיות עולה כי ורדיגר הביא עמו לפגישות עם וינגרטן לא רק את מאזני חברת שלטי ו. ישראל אלא גם את המאזנים של חברת שלטי ישראל יצחק.
בתצהיר העדות הראשית הצהיר ורדיגר כי: "מר וינגרטן לקח את המאזנים לבדיקה, שאל שאלות וקיבל תשובות, ואז התברר לו כי הספרים כוללים את העסק של שלטי אור גרף בע"מ וכן את הליבה העסקית של שלטי ו. ישראל בע"מ שנמכרה כאמור באוקטובר 2011. הוא פנה אלי טלפונית ואז הסברתי לו כי אכן עסק זה אינו שייך עוד אלי וכי נמכר כבר באוקטובר 2011" (ורדיגר, סעיף 9 לתצהיר).
לשאלה מדוע הביא את המאזנים של שלטי ישראל יצחק השיב ורדיגר: "רציתי להראות שהיתה לי חברה טובה והלקוחות היו לי טובים וייתכן שהסיבה שוינגרטן ביקש את המאזנים של שלטי ישראל זה משום שהוא חשב אחרי ללכת למוסבכר, ואז הוא הלך למוסבכר בלעדיי" (עמוד 25 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית לב"כ וינגרטן חזר ורדיגר והשיב כי וינגרטן ביקש גם את המאזנים של שלטי ישראל יצחק (עמוד 33 לפרוטוקול).
העובדה שהמאזנים היו אצל ורדיגר והוצגו במשא ומתן בין ורדיגר לוינגרטן איננה מתיישבת עם הגרסה של ורדיגר לפיה הפעילות נמכרה זה מכבר למוסבכר או לחברת ישראל יצחק.
ורדיגר ומוסבכר לא הציגו את החוזה שנערך ביניהם ואף לא מסמך אחר אשר תומך במכירת הפעילות לשלטי ישראל יצחק או למוסבכר. ורדיגר נשאל והשיב כי שלטי ו' ישראל לא הוציאה חשבונית בעקבות מכירת הפעילות (עמוד 21 לפרוטוקול).
לשאלה מדוע החוזה בינו ובין ורדיגר לא צורף לתצהירו השיב מוסבכר: "כי זה לא היה עניין בתביעה". לפי עדותו, תצהירו ניתן כנגד הטענה שחברת שלטי יצחק היא חברה פיקטיבית (עמוד 39 לפרוטוקול).
ורדיגר העיד כי הוא המשיך לעבוד כשכיר בחברת ישראל יצחק אחרי שהפעילות נמכרה (ורדיגר, עמוד 21 לפרוטוקול).
מהראיות עולה כי הפעילות של ורדיגר מול אותם לקוחות אשר אין מחלוקת שנשארו לקוחות של חברת שלטי ו' ישראל נעשתה דרך חברת שלטי ישראל יצחק (ורדיגר, עמוד 26 לפרוטוקול). ורדיגר קיבל על כך עמלות בצורה של משכורת (ורדיגר, עמוד 27 לפרוטוקול).
העובדה שהפעילות של ורדיגר מול הלקוחות הפרטיים שלו נעשתה באמצעות חברת שלטי ישראל יצחק, למרות שלא מדובר היה בלקוחות של שלטי ישראל יצחק, מאיינת את המשמעות שיש לעובדה שהפעילות שנטען שהועברה נעשתה דרך חברת ישראל יצחק, במיוחד כאשר אין כל אינדיקציה אחרת להעברת הפעילות לחברת שלטי ישראל יצחק.
לשאלה האם נכון שחברת שלטי ו' ישראל לא הוציאה חשבונית בעקבות העברת הפעילות לחברת ישראל יצחק, וגם הוא אישית לא, השיב ורדיגר: "נכון, שולם בעיקר דרך השכר או תמורת ויתור חובות שלי למר מוסבכר. לא הייתי אמור להוציא חשבוניות" (עמוד 22 לפרוטוקול).
גם תלושי השכר שקיבל ורדיגר לא הוצגו.
הכתובת של שלטי ישראל יצחק היא אותה כתובת כמו של שלטי ו' ישראל (מוסבכר, עמוד 41 לפרוטוקול).
ורדיגר ניסה להרחיק את עצמו מהמכירה של הפעילות לוינגרטן אולם עדותו נסתרה.
בסעיף 6 לתצהיר העדות הראשית הצהיר מוסבכר כי ורדיגר היה מעורב במשא ומתן עם וינגרטן.
במהלך הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, כאשר נשאל וינגרטן על ידי התובע האם גם ורדיגר היה נוכח בפגישות אשר התקיימו בביתו, השיב וינגרטן: "...ישראל ורדיגר בא לפגישה אצלך לא כבעלים של העסק אלא כמנהל של העסק ההוא" (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 5.4.12 בבית משפט לתביעות קטנות).
במהלך החקירה הנגדית שלו העיד ורדיגר כי עו"ד בישיץ הוא עורך הדין של חברת שלטי ישראל יצחק והוא אף ערך את הפרוטוקול של האסיפה הכללית מיום 9.11.10 בו התקבלה החלטה לפיה מוסבכר מונה כמנכ"ל החברה וורדיגר הוא מורשה החתימה היחיד שלה (עמוד 30 לפרוטוקול). הפרוטוקול הוגש וסומן נ/1.
במהלך החקירה הנגדית של מוסבכר הציג ב"כ התובע פרוטוקול זהה של האסיפה הכללית, מאותו יום, אשר נמסר לו, ואשר לפיו מוסבכר ולא ורדיגר הוא שמונה כמורשה חתימה יחיד של החברה (המסמך הוגש וסומן ת/1).
כאשר נשאל על כך השיב מוסבכר: "אני לא מכיר כזה דבר, אין שום מקום שהוא חתום" (עמוד 39 לפרוטוקול).
ורדיגר השיב כי מוסבכר הוא שהיה מורשה החתימה היחיד בחברה וייתכן שעו"ד בישיץ טעה ורשם את שמו של ורדיגר מאחר וגם ורדיגר היה בקשר עמו (עמוד 31 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מדוע המסמך אצלו, אם מדובר בטעות, השיב ורדיגר: "כי אהבתי להחזיק את כל מסמכי פתיחות החברה, ספקים דורשים את זה לקבלת מידע, וכשהוא שלח את זה אמרתי לו שהוא טעה" (עמוד 31 לפרוטוקול).
מוסבכר העיד כי הוא עובד בחברת א.ש. טכנולוגיות מאז נובמבר 2009. מדובר בחברה העוסקת בתאורת חירום. הוא מנכ"ל החברה ויש לו 4 עובדים. החברה יושבת בפתח תקווה (עמוד 35 לפרוטוקול). הוא העיד כי הוא השקיע בחברת ישראל יצחק והיה מגיע פעם בשבוע לישיבה. לפי עדותו, ורדיגר, אשר היה תחתיו, ניהל את החברה (עמוד 44 לפרוטוקול).
מוסבכר העיד, אמנם, כי היה מגיע לחברה פעם בשבוע, כי היה לו קשר יום יומי עם ורדיגר וגם עם שאר מנהלי הסניפים וכי אישור ההזמנות נעשה רק דרכו (עמוד 44 לפרוטוקול) אולם הרושם שהתקבל ממכלול הראיות הוא כי חלקו של ורדיגר בפעילות היה גדול מזה שניסו להציג.
מוסבכר לא ידע לתת פרטים אודות המלאי שנמכר לוינגרטן (עמוד 42 לפרוטוקול).
הזמן הקצר שחלף בין מועד החתימה על הסכם התיווך (1.3.11) ובין המועד בו נמכרה הפעילות לוינגרטן (31.3.11) והפגישות שנערכו במהלך התקופה בין וינגרטן וורדיגר, כולל מעורבות של יועץ עסקי של וינגרטן בשם פרומוביץ באותן פגישות, תומכים אף הם בכך שהפעילות שנמכרה לוינגרטן היא הפעילות של חברת שלטי ו. ישראל.
בתצהיר העדות הראשית שלו הצהיר ורדיגר כי עו"ד בישיץ ניסה לשכנע אותו לשלם את דמי התיווך (ורדיגר, סעיף 17 לתצהיר). לשאלה מדוע לא אמר לעו"ד בישיץ שהוא לא מכר את החברה השיב ורדיגר: "לא היתה לי שום סיבה להגיד לו את זה. הוא יודע שלא מכרתי. אני הבנתי שהוא תיווך את העסקה כבר אז, כשדובר על שלטי ו. ישראל". בהמשך השיב ורדיגר כי מוסבכר ביקש ממנו להציג בפני עו"ד בישיץ מצג לפיו המשא ומתן עדיין נמשך (עמוד 24 לפרוטוקול).
הנכונות של וינגרטן לשלם את דמי התיווך במהלך הדיון בביהמ"ש לתביעות קטנות תומכת אף היא בכך שהעסקה שנעשתה היא אותה עסקה אשר עליה דובר ואשר ביחס אליה נחתמו ההתחייבויות.
אעיר בעניין זה כי על הסכם התיווך שעליו חתם וינגרטן נכתב "מכירה או מיזוג בחברת גרפומדיה" ולא נזכרת חברת שלטי ו. ישראל.
המסקנה היא, כאמור, כי הפעילות שנמכרה לוינגרטן היא הפעילות של שלטי ו. ישראל, וזו הפעילות אשר בגין מכירתה התחייבו וינגרטן וורדיגר לשלם לתובע דמי תיווך.
עוד בעניין עדויות הנתבעים
ורדיגר חתם על כתב התחייבות ושמירת סודיות ביום 1.3.11. בטופס שעליו חתם ורדיגר נפלה טעות סופר ונכתב כי הוא נחתם ביום 1.3.01.
בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות ביום 12.3.12 ובדיון שהתקיים שם ביום 5.4.12 נאחז ורדיגר בטעות בתאריך וטען כי לא היה לו קשר עם התובע בשנת 2001, כי חברת שלטי ישראל בע"מ הוקמה בשנת 2007 בלבד וכי הוא הבעלים של חברת שלטי ישראל בע"מ עד היום.
עוד טען ורדיגר כי אין לו ידיעה מהיכן המסמך הגיע ומה טיבו של כל הנאמר בו והוא אינו זוכר שחתם על מסמך כזה.
בדיון אשר התקיים בבית משפט לתביעות קטנות העיד ורדיגר: "אני לא חתמתי על שום מסמך. זה לא דומה לחתימה שלי על המסמך ולא מכרתי שום חברה. החברה שלי" (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.4.12 בבית משפט לתביעות קטנות)
גם בתצהיר העדות הראשית שעליו חתם ביום 9.9.12 בפני עו"ד אהוד עמרם הצהיר ורדיגר: "אני כלל לא זוכר שחתמתי על 5% ענין זה וחתימתי אינם ברורים לי במיוחד שעל פניו מדובר במסמך משנת 2001 ובטוח שבשנת 2001 לא חתמתי" (סעיף 17 לתצהיר).
בקדם המשפט אשר התקיים בפניי ביום 30.10.12, לאחר שהתיק עבר לבית משפט השלום, ביקש ב"כ התובע שימונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבדוק האם החתימה על גבי המסמך היא החתימה של ורדיגר. בתשובה לבקשה השיב ורדיגר כי חזר בו מהטענה שהחתימה אינה חתימתו, ולא טען טענה זו בכתב ההגנה המתוקן שהוא הגיש.
לשאלת בית המשפט האם הוא מודה שחתם על המסמך השיב ורדיגר: "כן, אני מודה שחתמתי עליו אבל טוען שהסיבה שאמרתי בבית המשפט לתביעות קטנות שלא חתמתי מאחר והתובע מילא את התאריך בעצמו ולכן הטלתי ספק במסמך כולו" (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 30.10.12). אין בתשובה זו כדי לתת הסבר להכחשת החתימה ולטענות שהעלה ורדיגר לפיהן אין לו ידיעה מהיכן המסמך הגיע ומה טיבו של כל הנאמר בו. תשובה זו של ורדיגר אף איננה מתיישבת עם סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית עליו הוא חתם.
ורדיגר חזר וטען בסיכומים שהוא והחברה שלו (שלטי ו. ישראל בע"מ) לא נמכרו. גם טענה זו התבררה כטענה מתחכמת, שכן מהראיות עולה כי הכוונה הייתה למכור את הפעילות של החברות ולא את החברות עצמן, וכך אכן נעשה.
לשאלת בית המשפט האם הכוונה הייתה למכור את החברה השיב: "החברה נמכרה למר מוסבכר למעט ליבת הפעילות. אחרי שבית המשפט מפנה תשומת לבי כי לפני רגע אמרתי שהוכחתי שהחברה לא נמכרה והיא ברשותי, אני מסביר שפעילות החברה נמכרה אך החברה עצמה לא נמכרה עד היום" (עמוד 61 לפרוטוקול).
סתירות התגלו בעדויות גם ביחס לשאלה כיצד נוצר הקשר בין וינגרטן ובין מוסבכר.
לשאלת בית המשפט איך נוצר הקשר בינו ובין וינגרטן השיב מוסבכר: "הוא ניסה לקנות את החברה בזמנו. הציעו לו לקנות את החברה שלטי ו' ישראל לפני שאני קניתי בסכום של 2,000,000 ש"ח הוא בדק את החברה וראה שהסכום לא הגיוני וירד מזה, ואז אני קניתי אותה והיא הייתה גדולה מדי עבורי, כי הייתי בשני עסקים אחרים ולא יכולתי לנהל אותה, ברגע שוינגרטן פנה אלי שהוא רוצה לקנות אותה בסכום יותר נמוך, אז מכרתי" (עמוד 40 לפרוטוקול). כשנשאל מוסכבר שוב כיצד הגיע אליו וינגרטן השיב: "הוא פנה אלי" (עמוד 40 לפרוטוקול). בתצהיר העדות הראשית הצהיר מוסבכר מפורשות כי וינגרטן אמר לו שהוא קיבל את הפרטים מורדיגר (סעיף 5 לתצהיר). וינגרטן וורדיגר לא העידו על ניסיון קודם של וינגרטן לרכוש את החברה.
לשאלה אם הוא אמר לוינגרטן שהפעילות של שלטי ו. ישראל נמכרה השיב ורדיגר: "הוא עלה על זה לבד, הוא לא צריך אותי" (עמוד 33 לפרוטוקול). בתצהיר העדות הראשית הוא הצהיר כי "למר וינגרטן נודע על מוסבכר רק ממני" (סעיף 14 לתצהיר).
קשה, אפוא, לבסס ממצאים על העדויות של הנתבעים.
הטענות בעניין התיווך
לטענת וינגרטן, התובע אינו מתווך מורשה על פי דין, ועל כן בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, אין הוא זכאי לדמי תיווך, במיוחד כשמדובר בעסקה שמהותה הינה במקרקעין, שכן עיקר העסקה הינה העברת זכויות שכירות בחנויות ובעסקים המתנהלים בהם דהיינו מוניטין ולקוחות הקשורים בהם.
על פי סעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין, "תיווך במקרקעין" הינו "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין".
ב"הואיל" השני להסכם בין שלטי ישראל יצחק וגרפומדיה נכתב כי: "...המוכר מעוניין למכור לקונה והקונה מעוניין לקנות מהמוכר את כל פעילות העסק ומטלטליו לכל דבר ועניין, לרבות, ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, מוניטין העסק, חוג הלקוחות, הריהוט, הציוד, המלאי הקבוע, המכשירים והזכויות שיש לו לכל דבר ועניין...". בסעיף זה אין כל התייחסות להעברת זכויות השכירות בחנויות.
על פי סעיף 4 להסכם: "המוכר מוכר בזה לקונה, והקונה קונה בזה מהמוכר את הממכר כהגדרתו בהסכם זה ואת הזכויות המלאות בחנויות. המוכר ממחה בזה לקונה את כל הזכויות שיש לו ע"פ הסכמי השכירות כאמור".
על פי סעיף 3.א להסכם, ה"ממכר" או "העסק" כוללים את כל פעילות העסק בתחום ייצור שלטים, חותמות, עסקי דפוס, פעילות החנויות, המוניטין, כל קנין רוחני, זכויות יוצרים, חוג הלקוחות, קשרי ספקים, מכשירים, מכונות, מלא קבוע וכל מיטלטלין השייך לעסק.
על פי סעיף 3.ב להסכם, "החנויות" כוללות שלוש חנויות המושכרות לחברת שלטי ישראל יצחק על פי חוזי שכירות שצורפו להסכם וכן מפעל לייצור שלטים והדפסות המצוי במבנה מושכר בקניון רב שפע ירושלים על פי הסכם שכירות שצורף אף הוא להסכם.
חוזי השכירות לא צורפו לעותק ההסכם שהוגש לבית המשפט. בתצהיר שהוגש ביום 27.1.13 הצהיר וינגרטן כי בפועל לא צורפו חוזי השכירות להסכם. לתצהיר זה צורפו שלושה חוזי שכירות ונאמר בו כי החוזה הרביעי, שעניינו החנות בגאולה, טרם אותר.
לא הוכח שבפועל הועברה ההחזקה בחנויות במסגרת העסקה. מכל מקום, מטרת העסקה כפי שהיא נלמדת הן מעדויות הצדדים והן מלשון החוזה לא הייתה העברת זכויות במקרקעין, אלא העברת הפעילות העסקית של חברת השלטים . העברת זכויות השכירות ביחס לחנויות נלווית לעסקה אך אין היא עיקרה , וברור כי התמורה הכספית ששולמה לא שולמה בעבור העברת זכות השכירות מצד אחד למשנהו אלא בעבור העברת הפעילות העסקית. חשיבותן של החנויות נובעת בעיקר מהיותן מזוהות עם העסק שהועבר מיד ליד.
גם במהותה פעולת התיווך שנדרשה מן התובע אינה דומה לפעולה הנדרשת ממתווך מקרקעין, והתובע לא התבקש לאתר שוכר חליפי לחנויות אלא לאתר רוכש לעסק עצמו.
אין מדובר, אפוא, בתיווך מקרקעין כהגדרתו בחוק, אלא בתיווך עסקי שחוק המתווכים במקרקעין אינו חל עליו.
לטענת ב"כ וינגרטן המתווך צריך להיות רציני והגורם היעיל, והתובע לא עמד בתנאים אלה.
כפי שצוין – אמנם באמרת אגב – בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדה תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (פורסם במאגרים, 4.2.2009) :
"פעילותם של מתווכים עסקיים אכן עשויה להיות שונה באופייה ובדרישותיה מפעילותם של מתווכי מקרקעין שעניינם הוסדר בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים במקרקעין)...
יחד עם זאת נראה לי כי ניתן ככלל להחיל על כל סוגי התיווך (למעט תיווך מקרקעין עליו חל עתה חוק המתווכים במקרקעין) מתווה-מסגרת כללי לפיו נדרש מתווך להוכיח התקיימותם של שני תנאים עיקריים בתובעו דמי תיווך: (א) קיומו של הסכם תיווך, מפורש או משתמע (ב) היותו הגורם היעיל לקשירת העסקה ...
אכן, קיומו של חוזה תיווך, מפורש או משתמע, הוא בסיס הכרחי להתהוותם של יחסי התיווך אשר מכוחם זכאי המתווך לעמלה (עניין מוסקוביץ, בעמ' 122); כמו כן, נראה כי בהעדר הסכמה אחרת בחוזה התיווך, עילתם של מתווכים לקבלת עמלה לרבות מתווכים בתחום העסקי, צריכה להיות מבוססת על השגת המטרה שלשמה נקשר חוזה התיווך ולא על העמל המושקע ככזה (ראו והשוו: ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון נ' קראוס, לא(3) 695, 697 (1977))."
לטענת וינגרטן התובע לא היה הגורם היעיל משום שלא נפגש עם מוסבכר. עוד לטענת וינגרטן, התובע לא התעניין בעסקה, לא מבין מה תוכן העסקה, מה נמכר, ובסך הכל הפגיש בין אנשים אצלו בבית.
משנקבע כי ההסכם עם מוסבכר לא היה אלא כסות להעברת הפעילות מ"שלטי ו. ישראל" אל וינגרטן, אין לייחס משמעות רבה לעובדה שהתובע לא נפגש עם מוסבכר.
כפי שנפסק בע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר, פ"ד מח(3) 116 (1994) :
"השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות. כרגיל - כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים - אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעיסקה. ברור כי מתקיים משא ומתן - אשר המתווך עשוי ליטול בו חלק - ובסיומו נכרת חוזה. הנה, כי כן, צומחת זכאות המתווך לשכרו ההוגן והראוי..."
אין חולק כי התובע הוא שהפגיש בין ורדיגר ווינגרטן והציע להם את עסקת הרכישה. כפי שקבעתי לעיל, עסקה זו היא העסקה שאמנם נערכה. עסקת הרכישה נערכה כחודש לאחר שהצדדים חתמו על הסכם התיווך. בנסיבות אלה, ומשלא נטען לקיומו של גורם אחר כלשהו אשר תרם להתקשרות בין הצדדים, יש לראות בתובע את הגורם היעיל לקשירת העסקה.
מחיר העסקה
התובע טוען כי העסק נמכר בסכום של 1,200,000 ש"ח. לטענתו, חוץ מהמחיר ששולם, החוזה כולל את העסקת ורדיגר על ידי וינגרטן. חוזה ההעסקה לא הוגש. תלושי שכר לא צורפו. לטענתו, העובדה שהיו מספר פגישות והיה מעורב יועץ עסקי תומך בכך שמחיר העסקה היה גבוה מזה שעליו הוצהר.
את התביעות שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות הגיש התובע כשסכומי התביעה מחושבים לפי סכום עסקה של 397,000 ש"ח. הוא לא טען שסכום העסקה היה 1,200,000 ₪ ולא תבע את הסכום המקסימלי שניתן לתבוע בתביעה קטנה, אף שחישוב של דמי התיווך לפי סכום עסקה של 1,200,000 ₪ עולה על סכום זה.
הסכם מכירת העסק לוינגרטן נוקב במחיר של 397,000 ₪. מהמסמכים שצורפו לתצהיר וינגרטן מיום 27.1.13 עולה כי בנוסף לכך נמכר לו מלאי בשווי 58,000 ₪. לטענת התובע שאר החוזים לא צורפו.
הטענה כי העסק נמכר בסכום גבוה יותר לא הוכחה, ולא הוצג בסיס מספק לדרישה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע לפי סכום עסקה מעבר לסכום שצוין בחוזה בסך 397,000 ₪.
סכום דמי התיווך
לפי כתב ההתחייבות עליו חתום ורדיגר, עליו לשלם לתובע 5% מסכום העסקה.
לפי כתב ההתחייבות עליו חתום וינגרטן, עליו לשלם לתובע 4% מסכום העסקה.
התובע טוען כי וינגרטן התחייב לשלם לו מתוך הכספים שישלם לורדיגר ולכן הוריד לו את דמי התיווך ל- 4%, וכי מאחר ווינגרטן לא עמד בהתחייבותו זכאי התובע לדרוש את מלוא דמי התיווך בסך של 5% מסכום העסקה.
התנאי הנטען איננו מופיע בכתב ההתחייבות.
בתביעה המקורית שהגיש התובע נגד וינגרטן בבית המשפט לתביעות קטנות הוא לא טען שעל וינגרטן לשלם לו 5% מסכום העסקה, כפי שהוא טוען בתביעתו היום. גם לא נטען שם שוינגרטן נתן בטחון או ערבות או הבטחה שישלם את חובו של ורדיגר מהכספים שייתן לורדיגר.
לא שוכנעתי כי ישנה עילה לחרוג מלשון כתב ההתחייבות ולקבוע כי על וינגרטן לשלם סכום העולה על 4% מסכום העסקה.
הוראות החוק בעניין ניהול פנקסי חשבוניות
לטענת וינגרטן התובע אינו זכאי לתשלום גם מן הטעם שסירב לתת לו חשבונית כדין. מתווך הוא נותן שירותים ולטענת וינגרטן חייב לתת חשבונית. לטענתו, אסור לאדם לשלם אם לא מציגים לו אישור על ניהול ספרים כחוק ואם טוען התובע שהוא עוסק פטור עליו להציג אישור שהוא עוסק פטור וגם אז יש לנכות מס במקור.
לשאלה האם הוציא חשבונית השיב התובע כי לא קיבל תשלום ולכן לא הוציא חשבונית. מעבר לכך, מעולם לא דווח לו שבוצעה עסקה, הנתבעים סירבו לדבר איתו ולהראות לו את החוזה (עמוד 10 לפרוטוקול).
התובע מכחיש שוינגרטן ביקש ממנו חשבונית (התובע, עמוד 17 לפרוטוקול).
לא הוכח כי וינגרטן ביקש לשלם את החוב וכי התובע סירב להוציא חשבונית. מכל מקום, אין בטענה זו כדי לפטור את וינגרטן מחובת התשלום.
סיכום
אני מחייבת את ורדיגר לשלם לתובע סך של 19,850 ₪, שהם 5% מהסכום של 397,000 ₪.
אני מחייבת את וינגרטן לשלם לתובע 15,880 ₪, שהם 4% מהסכום של 397,000 ₪.
לסכומים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.3.11.
הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 17,700 ₪.
כמו כן יחזירו הנתבעים לתובע את ההוצאות בהן נשא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
חיוב הנתבעים בשכר הטרחה ובהוצאות הנו יחד ולחוד.
את הסכומים שנפסקו על הנתבעים לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.