הדפסה

סכס פהד חברה בע"מ (בהסדר נושים) נ' מועצה מקומית משהד ואח'

לפני: השופט יצחק כהן, סגן נשיא
השופט אמיר טובי
השופטת תמר נאות פרי

סכס פהד חברה בע"מ ח"פ 510741671

ע"י ב"כ עוה"ד ראמי עלי וחנאן אבו דאהש
המערערת

נגד

המועצה המקומית משהד

ע"י ב"כ עוה"ד חגי בלמס ואסף רשף

המשיבה
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות ( כב' סגן הנשיא, השופט ערן נוה) מיום 23.6. 2014 במסגרת ת"א 629/08.
פסק דין
השופטת תמר נאות פרי:
רקע כללי ועובדות מוסכמות –
התובעת בבית המשפט קמא, סכס פהד חברה בע"מ ( להלן: "החברה") הינה חברה שעוסקת בביצוע עבודות ציבוריות ומבני ציבור. במועד הרלוונטי למתן פסק הדין קמא, החברה היתה בהסדר נושים במסגרת הליך הקפאת הליכים, אם כי במהלך הדיון בערעור מסר בא כוחה של החברה שהליך ההבראה הסתיים והחברה חזרה לפעילות סדירה.
מוסכם, כי ביום 26.10. 2000 נחתם הסכם בין החברה לבין הנתבעת 1 בבית המשפט קמא, המועצה המקומית משהד ( להלן: "המועצה"), שעניינו ביצוע עבודות פיתוח, סלילה וניקוז בכביש מספר 23 בתחומי המועצה ( להלן: "ההסכם" ו-"העבודות" בהתאמה).
ההסכם נחתם לאחר שהמועצה ערכה מכרז לגבי ביצוע העבודות, כאשר המכרז הנדון כלל אומדן לגבי עלות ביצוע העבודות מטעם המועצה ( להלן: "האומדן"), וכל אחד מהמציעים במכרז התבקש לבסס את הצעתו על גובה ההפחתה שהוא מעוניין להציע, בהתייחס לאומדן ( להלן: "ההפחתה"). החברה הגישה הצעה אשר התבססה על הפחתה בשיעור של 11% ממחירי האומדן, על בסיס הצעה זו זכתה החברה במכרז לביצוע העבודות, ובהתאם - נחתם ההסכם.
במועד החתימה של ההסכם ההערכה לגבי היקף העבודות (קרי, האומדן) היתה בסך של 988,510 ₪ ( ללא מע"מ), ובהפחתת 11% - 879,774 ₪. סכום זה, בצירוף מע"מ, בשיעור של 17%, עמד על סך של כ-1,029,336 ₪, נכון למועד חתימתו בשנת 2000.
אלא, שמפאת עיכובים שונים אשר לא היו קשורים לחברה, העבודות החלו בפועל רק בשנת 2005 , וליתר דיוק - צו תחילת עבודה הוצא מטעם המועצה ביום 18.6.2005, ובמסגרתו קיבלה החברה הוראה להתחיל בביצוע העבודות בתוך 10 ימים.
טרם הוצאת צו תחילת העבודה, התקיימה פגישה בין נציגי החברה מר גרייס סכס ואביו מר יאסר סכס, לבין נציגי המועצה על מנת לבחון את המחירים על פי ההסכם, וזאת לאור חלוף הזמן בין מועד חתימת ההסכם לבין תחילת העבודות, כ-5 שנים. בעקבות הפגישה האמורה הוצא סיכום פגישה מטעמה של החברה, אשר נחתם על ידי מר יאסר סכס ונציגי המועצה - ראש המועצה דאז וגזבר המועצה ( להלן: "הסדר תחילת העבודות"). מאחר והערעור דנן עוסק בחלקו העיקרי בשאלת הפרשנות הראויה של ההסכמות בין הצדדים במסגרת הסדר תחילת העבודות, אביא את תוכנו של גוף ההסדר האמור, כלשונו:
"בישיבה שהתקיימה ביום 9/6/05 במועצה המקומית משהד בנוכחות ראש המועצה, מהנדס המועצה ומר ואלרי נציג משב"ש.
סוכם שהמחירים הנקובים בסעיפי החוזה יקבלו תוספת של 20% ואלה יהיו מחירי העבודה של הקבלן כפיצוי חלקי להתייקרות.
מצ"ב כתב כמויות עם המחירים של העבודה הנ"ל
סעיף הניקוז בכתב הכמיות [ כך במקור] לא לביצוע ומבוטל."
בהמשך, החלה החברה בביצוע העבודות נשוא ההסכם והשלימה את מרביתן עובר להליכי הקפאת ההליכים. אין חולק כי החברה הגישה למועצה מעת לעת חשבונות חלקיים אשר נבדקו על ידי המפקח מטעם המועצה, מר חסן פרג' (להלן: "המפקח"), אשר אושרו בחלקם ואין מחלוקת בין הצדדים כי המועצה שילמה לחברה סך כולל של 1,265,000 ₪ ( כולל מע"מ).
לאחר שנקלעה החברה להליכי ההקפאה מונה לה נאמן, רואה החשבון יצחק קרמין ( להלן: "הנאמן"), וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק הפירוק.
לאחר מתן צו הקפאת ההליכים, הזמינה המועצה מאת החברה, באמצעות הנאמן, ביצוען של עוד עבודות בסך של כ-80,000 ₪ ( להלן: "העבודות הנוספות").
אף לאחר סיומן של העבודות הנוספות התבצעה התחשבנות מסויימת בין הצדדים, אם כי לטענת החברה נותרו כספים אשר יש לשלם לה בגין ביצוע העבודות והעבודות הנוספות.
טענות הצדדים בבית המשפט קמא -
בהתאם לאמור לעיל, הגישה החברה את התובענה לבית המשפט קמא וזאת כנגד המועצה ואף כנגד ראש המועצה במועד הרלוונטי, מר מוחמד יוסף חסן. בהמלצת בית המשפט קמא נמחקה כבר בשלבים המקדמיים התביעה האישית כנגד ראש המועצה.
הטענות של החברה באשר ליתרת חוב היו בעיקרן הבאות:
בהסדר תחילת העבודות הוסכם, כי החברה תקבל תוספת בשיעור של 20% לגבי מחירי ההסכם, וזאת כפיצוי הנובע מההתייקרויות שחלו בחלוף הזמן שממועד חתימת ההסכם ועד מועד תחילת העבודות בפועל. בנוסף הוסכם, כי תבוטל ההפחתה בשיעור של 11% . לשיטת החברה, ההסכמה לגבי התוספת בשיעור של 20% ולגבי ביטול ההפחתה בשיעור של 11% , לא הושגה " בחלל ריק", אלא מבוססת על העובדה שההתייקרות בפועל בתקופה בה עסקינן, היתה בשיעור של כ33%, כפועל יוצא מהצמדת המחירים למדד עבודות הסלילה, וזאת בהתאם להוראות ההסכם ( וליתר דיוק, על פי הוראות המפרט המיוחד). לכן, הסכימו הצדדים על התוספת וההפחתה האמורים מעלה, אשר מניבים הלכה למעשה תוספת בשיעור מקורב לשיעור ההתייקרות בפועל - תוספת בשיעור של 31% , אשר מהווה פיצוי ראוי ופרופורציונאלי להתייקרות בשיעור של 33%.
עוד טענה החברה כי לאחר הקפאת ההליכים הזמינה המועצה מהחברה, באמצעות הנאמן, את ביצוע העבודות הנוספות, בסך של 80,000 ₪, וכי התמורה בגין העבודות הנוספות, אשר הסתמכה בסופו של דבר בסך של 132,293 ₪ - לא שולמה לה.
לטענת החברה, ביצוע החשבונות בהתאם לאמור מעלה, והשוואתם עם הסכומים ששולמו בפועל ( אשר כאמור, אינם במחלוקת), מניב את התוצאה לפיה המועצה חייבת לשלם לה כספים רבים נוספים. עוד טוענת החברה, כי המועצה אף הפרה סיכומים לגבי תשלום חלק מהדרישות ולא כיבדה הוראות תשלום בלתי חוזרות שנמסרו לחברה.
סך הסעד הכספי אשר התבקש בבית המשפט קמא היה 629,960 ₪ (קרן), כאשר לסכום זה מתווספים הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל נתבעו מאת המועצה 813,978 ₪.
המועצה, מנגד, טענה כי אין כל בסיס לדרישה הכספית של החברה:
לשיטתה, הסדר תחילת העבודות מלמד על כך שהוסכם על תוספת בשיעור של 20% אך לא הוסכם על ויתור על ההפחתה בשיעור של 11%.
בנוסף, לשיטתה, המדד הקובע לצורך חישוב ההתייקרויות, כפי שנקבע בהסכם עצמו ( להבדיל מהוראות המפרט המיוחד) היה מדד תשומות הבנייה למגורים, ועל רקע נתון זה ניהלו הצדדים את המשא והמתן עובר להסדר תחילת העבודות.
עוד טענה המועצה כי היא שילמה לחברה את מלוא התמורה המגיעה לה מכח ההסכם, לרבות התוספת בשיעור המוסכם של 20%, בסך של 1,265,000 ₪.
בנוסף ( או לחילופין), טענה המועצה, כי בשל שהסדר תחילת העבודות נחתם על ידי ראש המועצה דאז וגזברה, אך לא נחתם על ידי החשב המלווה מטעם המועצה - ממילא התחייבות המועצה לתשלום התוספת בשיעור של 20% חסרת תוקף מחייב כלפי המועצה, עם זאת הסכימה המועצה כי הסכום ששולם בפועל כלל את התוספת האמורה.
לגבי העבודות הנוספות - טענת המועצה היתה שהן למעשה לא היו "נוספות", משמע, שהן לא היו עבודות שחורגות מהיקף ההסכם המקורי, הגם שהוזמנו באמצעות הנאמן לאחר שהחברה נקלעה להליך הקפאת ההליכים. לטענת המועצה, בעת מתן צו הקפאת ההליכים טרם הושלמו על ידי החברה כל העבודות מושא ההסכם, אך עם זאת כבר שולמה מלוא התמורה בגין ההסכם, כפי שצוין מעלה. לטענת המועצה בשלב זה סירב הנאמן להתיר את חזרתה של החברה לעבודה באתר, ללא שהמועצה תוציא הזמנה " חדשה" לגבי העבודות הדרושות השלמה ( מתוך העבודות שנכללו כבר בהסכם), ומשכך, אין המדובר בעבודות שיש צורך להוסיף ולשלם לגביהן.
עוד טענה המועצה בבית המשפט קמא טענות הנוגעות לאי השלמת העבודות על ידי החברה, כמו גם לטיב העבודות שבוצעו בפועל על ידי החברה, והעלתה טענת קיזוז הנוגעת לעובדה כי לשיטתה היא נאלצה להביא קבלן נוסף במקומה של החברה, לצורך השלמת העבודות שלא הושלמו.
לסיכום, טענה המועצה כי החשבונות שאושרו שולמו בהתאם לאישור, וכי לא נותרה יתרת חוב זו או אחרת.
פסק הדין בבית המשפט קמא -
לאחר שמיעת חקירותיהם של חלק מהמצהירים ובחינת התשתית הראייתית ניתן פסק הדין בבית המשפט קמא, אשר במסגרתו התקבלה התביעה בחלקה.
כב' השופט קמא קבע, כי לא הוכח שהוסכם על ביטול ההפחתה בשיעור של 11% ולכן נכון היה לבצע את החישוב לגבי התמורה החוזית תוך שלוקחים בחשבון את ההפחתה, כאמור.
באשר להסדר תחילת העבודות נקבע, כי המוסכם בו משקף את גמירות הדעת של הצדדים במועד תחילת העבודות ולכן אין משמעות למחלוקת בכל הנוגע לשאלה איזה הוא המדד הרלוונטי ( מדד מחירי הסלילה או מדד תשומות הבניה).
לאחר קביעה זו, סיים כב' השופט קמא את הדיון בכל הנוגע לשאלה האם מגיעה תמורה נוספת בגין העבודות נשוא ההסכם, ועבר לדון בנושא הבא, העבודות הנוספות.
בכל הנוגע לעבודות הנוספות, קבע כב' השופט קמא כי אכן היו עבודות שחורגות מהיקף ההסכם המקורי ומן הראוי לשלם תמורה נפרדת בגינן, בסך של 132,293 ₪.
בנוסף, דחה כבוד בית המשפט קמא את טענת המועצה לגבי העדר חתימות כנדרש על פי דין.
אשר על כן, התקבלה התביעה בחלקה והמועצה חויבה לשלם לחברה 132,293 ₪ בתוספת הוצאות בגין שכר טרחה, אגרות וכיו"ב.
טענות הצדדים בערעור -
למעשה חוזרים הצדדים בערעור על עיקר טיעוניהם כפי שפורטו מעלה, אשר אף נטענו בבית המשפט קמא – ואין וטעם לחזור על מלוא טענותיהם בשנית. עם זאת יוער כי אחת מטענות החברה הינה שכבוד בית המשפט קמא לא נדרש לטענותיה בדבר יתרה לתשלום, לאור פער בין החשבונות שאושרו לבין הסכומים ששולמו, וכי אף לשיטת עמדת המועצה, קיים חוב נוסף שאינו שנוי במחלוקת ( סעיף 7.2 לעיקרי הטיעון של החברה). תשובת המועצה לטענה זו כי מדובר בטענה חדשה המועלית לראשונה בערעור, ומשכך - מהווה היא הרחבת חזית אסורה. יוער עוד כי המועצה לא חזרה במסגרת הערעור על טענותיה בכל הנוגע לסוגית החתימות הנדרשות על התחייבויות מצד המועצה.
דיון והכרעה -
לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים שהונחו לפנינו, אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור בחלקו לאור הנימוקים המצטברים הבאים:
דומה כי נקודת הזמן הקריטית לבחינת הטענות ההדדיות של הצדדים הינה המועד שבו הוחלט על מתן צו תחילת העבודות והפגישה שהתקיימה עובר למתן הצו. הסדר תחילת העבודות, אשר צוטט במלואו מעלה, מגלם לשיטתי את ההסכמות שבין הצדדים ואשר לאורן יש לפתור את המחלוקת.
אזכיר, כי לא היתה מחלוקת שבהסדר תחילת העבודות מצוין כי החברה תקבל תוספת של 20% והמחלוקת האמיתית הינה האם התוספת מגלמת ויתור על ההפחתה בשיעור של 11% אם לאו. דהיינו, האם יש לבצע את החשבונות באופן שלוקחים את פרטי הסעיפים בהתאם לאומדן, מפחיתים 11% ולאחר מכן מוסיפים 20% ( כפי שטוענת המועצה) או שמא לוקחים את פרטי הסעיפים בהתאם לאומדן ורק מוסיפים 20% ( כפי שטוענת החברה).
כפי שקבע כב' השופט קמא, לא הוכח שהיתה הסכמה לוותר על ההפחתה בשיעור של 11%, דהיינו, שהחברה ( אשר עליה רובץ נטל ההוכחה) לא הוכיחה את עמדתה בהיבט זה, בין אם בפן העובדתי ובין אם בפן המשפטי-פרשני.
עמדתי כי אין מקום לסטות מקביעתו זו של בית המשפט קמא.
ראשית, עסקינן בקביעות שבעובדה, לרבות בדבר ההסכמות שהיו בין הצדדים במועד הסדר תחילת העבודות, וכידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות שכאלו, למעט במקרים חריגים, אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם ( ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן (23.11.2014), שם חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה: "ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות כאלו של הערכאה הדיונית, בשל יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים והראיות."
שנית, ככל שעסקינן בעדויותיהם של הנוגעים בדבר, אזי שלמעשה אין בפנינו אלא את עדותו של מר ג'רייס סכס, אשר היה במועדים הרלוונטיים אחד המנהלים בחברה, אשר עסק בענייני הכספים ( וראו תצהירו בסעיף 1.2 וחקירתו בעמ' 17, שורה 1). אמנם עד זה הסביר כי במהלך הפגישה נוהל משא ומתן ובסופה הוסכם כי אופן החישוב יהיה כפי שטוענת לו החברה ( וראו עדותו בהקשר זה בעמ' 8 לפרוטוקול). אלא, שכב' בית משפט קמא לא מצא לנכון לקבל את גרסתו. אין מקום להתערב בקביעה זו, מה גם שאף אם היתה זו עדות שהותירה רושם מהימן, עדיין עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, ובהקשר זה יש לתמוה מדוע לא העיד גם מר יאסר סכס, אשר נכח אף הוא בפגישה וחתום על הסדר תחילת העבודות, ומדוע לא נחקרו בהקשר זה גם העדים מטעם המועצה. יצוין, כי בפרוטוקול בית המשפט קמא מיום 9.10.2012, מצוין כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בהמלצת בית המשפט לוותר על העדתו של מר סכס יאסר, והמצהיר הנוסף מטעם החברה, מר עמאד יעקב, כמו גם על העדתו של ראש המועצה, מטעמה של המועצה - אך אין בהסכמה ההדדית הדיונית כדי לגרוע מהמסקנה הראייתית המתחייבת מהיותה של העדות של מר ג'רייס בבחינת עדות יחידה של בעל דין.
שלישית, אם נפנה לבחינה מדוקדקת של הסדר תחילת העבודות נראה שפרשנותו המסתברת של המסמך אינה עולה בקנה אחד עם עמדת החברה. מצוין שההסכמה היתה להוסיף 20% על "המחירים הנקובים בסעיפי החוזה". ומהם " המחירים הנקובים בסעיפי החוזה"? היות והחוזה הינו ההסכם, והיות וההסכם כולל הפחתה של 11% יחסית לאומדן, המשמעות הינה שמבצעים תחילה את ההפחתה ולאחר מכן את התוספת. פרשנותה של החברה את האמור בהסדר תחילת העבודות הינה אפשרות פרשנית קיימת אך איננה הפרשנות המסתברת יותר, איננה הפרשנות הטבעית ובוודאי שאין להתערב בהחלטת כב' השופט קמא לפיה לא הוכח שזו הפרשנות הראויה בנסיבות, לשיטת הצדדים.
רביעית, הפרשנות שמציעה החברה להסדר תחילת העבודות אף אינה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי שמאחורי אותה ישיבה ומאחורי אותו הסדר. ואפרט. טוענת החברה שעל פי הוראות ההסכם נקבע מנגנון לגבי ההתייקרויות אשר בו נקבע שמחירי ההסכם יוצמדו למדד מחירי הסלילה. לטענתה, הואיל וחלפו 5 שנים ממועד חתימת ההסכם ועד תחילת העבודות, יישומו של מנגנון ההתייקרויות הביא לכך שהיה צורך להוסיף כ-32% למחירי ההסכם. לכן, לשיטת החברה, במעמד אותה פגישה עמדתה הייתה כי מצד אחד, מחירי ההסכם נמוכים מהאומדן ב- 11% בשל ההפחתה, ומצד שני, יש להוסיף למחירי ההסכם 32%, משמע שבאופן עקרוני צריך היה להוסיף כ- 21% ולכן הסדר תחילת העבודות מתייחס לתוספת בשיעור של 20%. כוונתה לומר, שכאשר הוסכם על תוספת של 20% כבר נלקחה בחשבון ההפחתה בשיעור של 11% ואין כל מקום לבצע את ההפחתה בשלב הזה. לשיטתי, פרשנות שכזו, מוקשית. שהרי אם התחשיב מניב תוספת בשיעור של 21% לא היה צריך לנהל מו"מ אינטנסיבי על מנת להגיע להסדר בדבר 20% . העובדה שבהסדר תחילת העבודות מצוין באופן חד משמעי שהתוספת של 20% משקפת " פיצוי חלקי להתייקרות" מלמדת על כך שהיה מו"מ ובמסגרתו הושגה פשרה מסוימת ולא יתכן שההסדר למעשה מעניק לחברה את מה שהיא היתה אמורה לקבל לו היו מיישמים את ההוראות של ההסכם ממילא.
אשר על כן, לא מצאתי שיש כל סיבה לסטות מהמסקנה העובדתית של כב' השופט לגבי כך שהוכח שהחישוב צריך להתבצע בהתאם לעמדתה של המועצה, דהיינו – לבצע את ההפחתה של 11% לפני התוספת של 20%.
יש בכך כדי לתת מענה לטענות של החברה בכל הנוגע לשאלה האם אכן מחירי ההסכם אמורים היו להיות צמודים למדד מחירי הסלילה או שמא למדד אחר. שאלה זו אינה רלוונטית לאור האמור מעלה, דהיינו, לאור הקביעה שבין הצדדים נוהל משא ומתן באשר למנגנון ההתייקרות שבסופו סוכם מה שסוכם – ואף זאת, כפי שקבע בית המשפט קמא הנכבד.
אלא שבכך לא תם הדיון. שכן, לשיטתי אם נבצע את התחשיב לגבי התמורה אשר מגיעה לחברה תוך שאנו מיישמים את האמור מעלה, על יסוד הסכום הכולל שאושר על ידי המפקח בחשבונות שאושרו, נגיע למסקנה שעל המועצה להוסיף ולשלם לחברה סכומים מסוימים.
בטרם נדרש לבירור הסכומים האמורים, אעיר בהקשר זה, כי בכל הנוגע לחשבונות חלקיים 1 ו-2, למעשה אין חולק כי בחישוב תמורתם לא נלקחה בחשבון ההפחתה בשיעור 11% ( על אף שבהתאם לקביעותיו של בית המשפט קמא, בהן לא ראינו להתערב - היה מקום לכלול בהן את ההפחתה). המפקח העיד בהקשר זה כי הוא " גילה" שעל פי ההסכם יש לבצע את ההפחתה רק בעת בדיקת החשבון החלקי השלישי ( וראו עמ' 21, שורות 22-30), ורק מחשבון חלקי זה החלה המועצה לבצע הפחתה בפועל. לכן, אין לתת משקל לכך ששני החשבונות החלקיים הראשונים סוטים מעמדת המועצה.
עוד טענה שיש לבחון, טרם ביצוע החישוב, היא טענת החברה לפיה המועצה עצמה הודתה שהחברה זכאית לתשלומים נוספים, כאשר המועצה ביקשה בעיקרי הטיעון מטעמה לדחות טענה זו, בנימוק שעסקינן בהרחבת חזית אסורה. לגבי נושא זה, עמדתי היא כי אין מדובר בהרחבת חזית, אלא בהסקת מסקנות " חישוביות" שנגזרות מטענותיה המשפטיות של המועצה, ואין בכך כדי להוסיף טענה חדשה לטענתה היסודית של החברה לפיה המועצה נותרה חייבת לה כספים. בנוסף, יש לראות כי המועצה עצמה, בדיון בערעור, הודתה כי ייתכן וקיימת יתרת חוב לטובת החברה, אלא שלשיטתה המדובר בסכום העומד על כ-40,000 ₪ בלבד ( עמ' 3, שורות 1-2). מעבר לכך, לגופם של דברים, היות ובית המשפט קמא לא ביצע את החישוב המדויק של הסכומים, לאחר שנקבעו ממצאי עובדה לגבי הכללים המנחים לביצוע החישוב, והיות ויש הפרשים לתשלום אף לשיטת המועצה עצמה – מן הדין לבצע את החישוב בשלב זה, כדלהלן:
(1) הסכום הכולל המאושר לתשלום (על פי חשבון מס' 7
על ידי המפקח הראשי וראש המועצה 1,220,880 ₪

(2) הפחתה 11% 134,297 ₪
--------------------- 1,086,583 ₪
(3) הוספת 20% 217,317 ₪
-------------------- 1,303,900 ₪
(4) מס ערך מוסף (17%) 221,663 ₪
-------------------- 1,525,563 ₪
(5) שולם בפועל על ידי המועצה 1,265,000 ₪
---------------------
יתרה לתשלום 260,563 ₪

משמע, שאף לאחר שמאמצים את עמדת המועצה לגבי אופן עריכת החישוב, זכאית החברה לתשלום יתרת חוב בסך של כ-260,563 ₪.
אשר על כן, במובן האמור מעלה, יש מקום לקבל את הערעור ולהורות למועצה לשלם לחברה את יתרת החוב, בסך של 260,563 ₪. כב' השופט קמא לא ביצע את החישוב כמפורט מעלה ולשיטתי בהיבט הזה יש מקום להתערב בקביעותיו.
קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות החברה לגבי סכומים אשר אושרו לתשלום על ידי המועצה, ואף נמסרו בגינן הוראות תשלום ולא שולמו בפועל. אזכיר כי אחת מטענות החברה בבית משפט קמא היתה שהמועצה אישרה סכומים מסוימים ולמרות האישור לא שילמה אותם, ובהודעת הערעור הלינה על כך שכב' השופט קמא לא נתן את דעתו לטענותיה אלו. היות ובוצע לעיל התחשיב באשר לסכומים שיש להוסיף ולשלם, אין עוד צורך לבחון את הטענות לגבי הוראות תשלום שניתנו, אם ניתנו, שכן התחשיב דלעיל מסכם את החשבון הסופי המתחייב.
באשר לעבודות הנוספות - בהקשר זה קיבל כב' השופט קמא את טענת החברה וקבע כי אכן העבודות הנוספות היו " עבודות נוספות", ופסק לטובת החברה את התמורה החוזית בגינן. מטעם המועצה לא הוגש ערעור שכנגד בכל הנוגע לסוגיית העבודות הנוספות ולכן הטענות של הצדדים בזיקה לסוגיה זו במהלך הערעור אינן דורשות התייחסות נוספת.
סיכום -
אשר על כן, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, ואמליץ לחייב את המועצה לשלם לחברה, בנוסף על הסכום שנפסק בבית משפט קמא, סך של 260,563 ₪. סכום זה כולל מע"מ. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, כאשר אמליץ לקחת בחשבון לצורך תחילת חישובי השערוך, את יום 1.10.2006 ( הגם שהחשבון החלקי מס' 7 יצא ביום 1.7.2006). לכן, יש להוסיף לסכום של 260,563 ₪ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2006 ועד להיום. לכך יש להוסיף הוצאות משפט, בגין שכ"ט עו"ד, בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק והחזר אגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

תמר נאות פרי, שופטת

השופט יצחק כהן, סגן נשיא:
אני מסכים.

יצחק כהן, שופט
סגן נשיא
השופט אמיר טובי:
אני מסכים.

אמיר טובי, שופט

אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת תמר נאות פרי.

העירבון להבטחת הוצאות הערעור, ככל שהופקד על ידי המערערת, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.
ניתן היום, ל' בשבט, תשע"ה, 19.2.2015, בהעדר הצדדים.

יצחק כהן - שופט
סגן נשיא

אמיר טובי - שופט

תמר נאות-פרי - שופטת