הדפסה

סי.בי.די. ינאי השקעות בע"מ נ' ביג וזול ישראל 1997 בע"מ

בפני
כבוד ה שופטת לימור ביבי

תובעת

סי.בי.די. ינאי השקעות בע"מ ח.פ. 512598186
באמצעות ב"כ עו"ד איתן גליק

נגד

נתבעת

ביג וזול ישראל 1997 בע"מ ח.פ. 512556879
באמצעות ב"כ עו"ד גרשגורן

פסק דין

מבוא – בקצירת האומר העובדות הרלוונטיות:
התובעת הינה החברה העוסקת באספקה, התקנה והפעלת מערכות לשידור תשדירי פרסומת הפועלות בחנויות קמעוניות והכוללות- מחשב ומסכים, עליהם משודרים תשדירים המיועדים לקידום המכירות בחנות.

התשדירים מופקים על ידי התובעת ומשודרים באמצעות האינטרנט ממרכז בקרה של התובעת.

לטענת התובעת, אשר לא נסתרה, בהמשך להסכם אשר נחתם ביום 6/3/08 בינה לבין חברת בית ברנס בע"מ היא התקינה מערכת כאמור בחנות אשר הופעלה באותו מועד במגדל העמק ( להלן: "הסופר מרקט") . זאת ועוד, לטענתה, אשר לא נסתרה – המערכת פעלה לאחר התקנתה.

אין חולק כי ביום 2/9/09 נחתם בין הנתבעת לבין חברת בית ברנס בע"מ הסכם למכירת זכויותיה של חברת בית ברנס בסופר מרקט אשר נוהל על ידה. בכלל זה במסגרת ההסכם, נמכרו פעילות העסק והטובין וכן, התחייבה חברת בית ברנס להעביר את זכות השכירות הקיימת לטובתה לנתבעת ( להלן: "הסכם המכר").

אין חולק כי במסגרת הסכם המכר נקבע מפורשות שהציוד אשר נמכר לנתבעת הינו:
"מלוא הציוד שנמצא בעסק לצורך הפעלתו ובכלל זה מדפים מקררים מקפיאים חדרי קירור מלגזות קופות רושמות מחשבים עגלות ועוד". עוד נקבע בהסכם כי: "יערך רישום ע"י הקונה ויאושר ע"י המוכר לגבי כל הציוד שנמצא בעסק לפני חתימת ההסכם" – עוד אין חולק כי בסיכומו של דבר לא נערכה רשימה כתובה כאמור ( במאמר מוסגר אציין כי תימוכין לאמור ניתן למצוא בעדות מר אילן ברנס- אשר העיד מטעם התובעת כי לא נערכה רשימה כתובה אלא שהוא עשה סיור- לטענתו – עם נציג הנתבעת והראה " מה שלו ומה לא"- ראו עדותו בעמוד 7).

אין חולק עוד כי קודם לתפיסת החזקה בחנות על ידי הנתבעת, פנה מר אילן ברנס לנציגי כל החברות שהיה להן ציוד בחנות וביקשן להגיע לקחת את הציוד שלהן. אין חולק כי, במסגרת פנייה זו, פנה מר אילן ברנס גם לנציגי התובעת והנחה אותם להגיע ולקחת את הציוד אשר הותקן על ידי התובעת בחנות. אין חולק כי בפועל לא פירקה התובעת את הציוד אשר הותקן בחנות על ידה ( ראו לעניין זה סיכומי הנתבעת בעמוד 1 סעיף 6).

אין חולק כי ביום 8/11/09 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם, אשר מפאת חשיבותן תובאנה להלן תניותיו הרלוונטיות לעניינו:

בסעיף 5 להסכם נקבע כי התובעת:
"מתחייבת לכונן מערכת, אשר תשדר, בחנויות קמעונאיות, תשדירי פרסומת וליתן את השירותים לקמעונאי ולחברות המסחריות באמצעות הציוד, על פי האמור בהסכם זה ובתמורה לאמור בו"

בסעיף 2 מוגדר ה"ציוד" כ:
"מסכים במפרט שיבחר ע"י סי.בי.די. וכל טובין וכל התשתית הנחוצה להולכת תשדירי הפרסומת ולהקרנתם, בין אם אלה שימצאו בחנות ובין אם שמחוצה לה. בשלב ראשון יותקנו על פי שיקול דעתה המקצועית של חב' סי.ב.די. עד 6 מסכים בגדלים שבין "32 ל"22, עם אפשרות להוספת ארגזי תאורה ו/או ציוד שבמשך הזמן. כל פרטי הציוד יהיו בכל עת רכושה של סי.בי.די לכל דבר ועניין".

בסעיף 7 נקבע כי התובעת:
"תפיק ותשדר עבור הקמעונאי, באמצעות הציוד עד 20 תשדירי פרסומת בהיקף של 8 שניות כ"א מדי כל חודש והתשדירים ישודרו לסירוגין, בהיקף של 250 פעם לתשדיר."

בסעיף 9 נמחקה התחייבות הנתבעת לשלם לתובעת :"סך 3000 ₪ - סכום חד פעמי בגין דמי התקנה, חיבור, אינטגרציה והתקשרות שישולם ב – 12 תשלומים שווים"

בסעיף 9( ב) התחייבה הנתבעת לשלם:
"סך 1,500 ₪ לכל חודש, בגין הפקת תשדירי הפרסומת עבורו, גם אם לא עמד בסעיף 8 א'"(הדן בהעברת רשימת מבצעים להכנת התשדירים- ל.ב.).

בסעיף 12 נקבע כי : ההסכם הינו לתקופה של 60 חודש ואולם, יאורך אוטומטית לשנה אחת בכל פעם אלא אם הודיע צד למשנהו בהודעה מוקדמת בת 90 יום על רצונו שלא להאריכו עוד. בסעיף 13 נקבע כי חרף האמור תהיה הנתבעת רשאית לבטל את ההסכם בהודעה מוקדמת בכתב 90 יום קודם לכן.

במסגרת הדיון התברר כי המערכת נשוא התביעה לא פעלה מהמועד שבו החלה הנתבעת בהפעלת החנות וכן, לא פעלה במעמד החתימה על ההסכם בין הצדדים.

כך, לענין זה העיד מנהל התובעת מר אריק ינאי בעמוד 14 שורות 29-31 כי :
"למיטב זכרוני מיד לכשנכנסה הנתבעת לחנות היא ניתקה את המערכת, את החיבור לאינטרנט ומתוך ההתגלגלות אנו מבינים שגם המחשב נשלח לפרמוט ולפיכך לא ניתן לשדר יותר".

זאת ועוד, העיד לענין זה מטעם התובעת מר פיני פפר, בעמוד 11 שורות 14-15, על המועד בו נחתם ההסכם בין הצדדים כי :
"ש. מה אתה זוכר מהישיבה שישבתם במשרדים שם?
ת. סיכמנו שהנתבעת נכנסת לנעלים של ברנס, סיכמנו שהמחשב של התובעת שנלקח בטעות לפי טענתו של רודני באותה ישיבה ופירטו אותו בטעות, התחייב שישלח לנו מחשב אחר במקומו שנוכל לחבר את המערכת, נחתם ההסכם שהוא סטנדרטי ומשך התגלגלו העניינים"
דהיינו- במועד החתימה על ההסכם לא עבדה המערכת והראייה – אף לטענת התובעת נדרשו הצדדים באותו מעמד להסדיר חזרתה לפעילות.

עוד אין חולק כי הסיבה בעטיה לא עבדה המערכת הינה שהמחשב אשר תפקידו לשדר האת התשדירים על המסכים – ואשר לטענת התובעת סופק על ידה עוד במסגרת ההסכם עם חברת בית ברנס בע"מ- נעלם ולא נמצא במקומו.

אין חולק כי הנתבעת שלחה לתובעת מחשב חלופי על מנת שזו תדאג להתקין עליו את שנדרש לשם הפעלת המערכת ואולם, אין חולק כי התובעת הודיעה שהמחשב אינו מתאים למפרט הנדרש ומשכך, כי בסיכומו של דבר, לא הופעלה המערכת.
טענות הצדדים:
המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים נסבה בעיקרה וכפי שיפורט להלן, סביב השאלה-בבעלות מי מהצדדים היה המחשב אשר נועד להפעיל את המערכת – מחשב אשר אין חולק כי נעלם ובהתאמה- משנעלם- באחריות מי להשלים את החסר ולגרום להפעלת המערכת.

לעניין זה טוענת התובעת כי – המחשב היה בבעלותה משכך, עת נלקח על ידי הנתבעת לפרמוט היתה על הנתבעת האחריות להשלים את החסר ולהעביר מחשב התואם את המפרט הנדרש להפעלת המערכת. זאת ועוד, לטענת התובעת – הואיל והנתבעת לא פעלה להשלמת החסר וכפועל יוצא מכך לא ניתן היה להפעיל את המערכת, הרי שהיא היתה זו אשר גרמה להפרת ההסכם בין הצדדים ומשכך, עליה לשאת בנזקים אשר אירעו לתובעת כפועל יוצא מהפרה זו ובכלל זה- הפסד הכנסות לתובעת בהתאם להסכם בסך 1,500 ₪ לחודש ולמשך 60 חודשים – ממועד החתימה על ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, סך 1,000 ₪ לחודש בגין הפסדים הנובעים מכך שלא היה באפשרות התובעת למכור זמן פרסום לספקים שונים וסך 20,000 ₪ בגין שווי המערכת.

הנתבעת מנגד טוענת כי רכשה את כלל הציוד בחנות ובכלל זה- ציוד השידור אשר התובעת טוענת לבעלות בו- בתום לב ובתמורה וזאת, בהתאם להסכם בינה לבין חברת בית ברנס בע"מ. בנסיבות אלו, הרי שלטענתה, בהתאם לסעיף 39 לחוק המכר, היא רכשה זכויות טובות בציוד אשר נטען כי הינו של התובעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם במסגרת ההסכם המצג אשר הוצג כלפיה הינו כי לא קיים ציוד של התובעת במקום והראייה - במסגרת ההסכם אשר נחתם בינה לבין התובעת, התחייבה התובעת להתקין את הציוד בלשון עתיד. זאת ועוד, לטענתה לפנים משורת הדין ועל מנת להוביל לכך שהמערכת תפעל היא העבירה לתובעת מחשב לשם התקנת התוכנה ואולם, התובעת טענה כי המחשב אינו מתאים ואולם, מצידה – לא העבירה מפרט מסודר לשם התאמת מחשב, לא השיבה את המחשב ואף לא הקטינה את הנזק בהתקנת מחשב חלופי.

בנסיבות אלו , לטענת הנתבעת התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם באשר לא התקינה את הציוד הנדרש לשם הפעלת המערכת ואף לא הפעילה את המערכת בפועל.

לחלופין טוענת הנתבעת כי התובעת לא פעלה לשם הקטנת הנזק בהתקנת מחשב חלופי או בהעברת מפרט דרישות לשם הפעלת המערכת.

זאת אף זאת, הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען על ידי התובעת -
כך, לעניין הנזק הנובע מתשלום בהתאם להסכם- הרי שמבלי לגרוע מטענה ולפיה יש להטיל הנזק לפתחה של התובעת הן בשל הפרת ההסכם והן בשל מחדלה מהקטנת הנזק הרי שלטענת הנתבעת ממילא הודיעה התובעת על בטלות ההסכם ביום 5/8/10 ומשכך, לכל היותר - אינה זכאית לתשלום אלא עד למועד זה.
בנוסף- לטענת הנתבעת התובעת לא הוכיחה כדבעי נזקיה האחרים ובכלל זה, לא הציגה כל אסמכתא לרווח אשר היה צומח לה כפועל יוצא ממכירת תשדירים לספקים וכן, לא הציגה כל אסמכתא התומכת בשווי הציוד ומשכך, דין נזקיה אלו להידחות.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ולהלן יפורטו טעמי.

הנני מוצאת להקדים דיון בשאלת הנזק ובמובן זה להקדים אחרית לראשית וזאת, בנסיבות בהן ממילא לטעמי כשלה התובעת מהוכחת מרבית רכיבי הנזק, באופן אשר יש בו בכדי לייתר את הדיון ביתר טענותיה.

אפתח בטענותיה של התובעת לנזק אשר אירע כפועל יוצא מהפסד תשלום בסך 1,500 ₪ בהתאם להסכם.
כך, כאמור טענה התובעת לנזק בגין רכיב זה בסך כולל העומד על 90,000 ₪ - שיעור המהווה מכפלת סך 1,500 ₪ ב – 60 חודשים. נזק זה נתבע כנזק קיום ויתרה מכך, באשר לנזק זה נטען על ידי מנהל התובעת בעדותו כי הוא נתבע הואיל והחוזה בין הצדדים לא בוטל מעולם והוא עדיין תקף. לעניין זה, במסגרת עמוד 18 שורות 23-24 , העיד מנהל התובעת מר אריק ינאי כי:
"כיוון שלא זכור לי שביטלנו את ההסכם, לא זכור לי שמר אשקר לא ביקש לבטל את ההסכם, הנתבעת לא ביקשה לבטל את ההסכם משכך הוא שריר וקיים".
אלא, שבמסגרת מכתבה של התובעת מיום 5/8/10 הודיעה התובעת לנתבעת כי:
"בנסיבות שנוצרו, מודיעה לכם מרשתי על החלטתה, על פי זכותה החוזית, לבטל את ההסכם שנחתם עמכם"

הואיל ואקט ביטול חוזה טעון הודעה בלבד והודעה כאמור נמסרה, הרי שהתובעת ביטלה את ההסכם בהודעתה, הנתבעת מצידה לא כפרה בביטול ההסכם ומשכך – אין ולא יכול שיהיה חולק כי ההסכם בין הצדדים בוטל במועד ההודעה.

בנסיבות אלו, התובעת זכאית – לכל היותר לנזק בשיעור סך 1,500 ₪ במכפלת החודשים מיום חתימת ההסכם ועד למועד ביטולו – דהיינו במשך 9 חודשים ולא כפי שנתבע על ידה.

זאת ועוד, בנסיבות היה אולי באפשרות התובעת לטעון לנזק בראש נזק של הפסד הכנסה ולא לנזק מכוחו של ההסכם ואולם, ככל שהיתה טוענת נזק כאמור והתובעת לא עשתה כן אלא טענה לנזק מכוחו של ההסכם- היה עליה להוכיחו וזאת הואיל ואין חולק כי לאחר שבוטל ההסכם לא חלה על התובעת מצידה החובה לספק שירות ומשכך, עליה לתבוע רק את הרווח אשר יכל לצמוח לה מתוך ההסכם ואולם- התובעת לא הציגה כל ראייה להוכחת נזק זה.

יתרה מכך, הנני סבורה כי גם לנזק כפי שנתבע לא זכאית התובעת- בלא כל קשר לשאלה האם הפרה הנתבעת את ההסכם אם לאו, בנסיבות בהן התובעת לא עשתה דבר על מנת להקטין את הנזק ולהוציא את ההסכם מן הכורח אל הפועל.

כך, לעניין עקרון הקטנת הנזק, הרי שעקרון זה נקבע מפורשות בסעיף 14( א) לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 אשר בהתאם לו:
"אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו – 13 בעד נזק שהנפגע יכולה היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין".

כאמור הנני סבורה כי התובעת כשלה מלעמוד בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליה ובהקשר ובכלל זה - גם ככל שסברה התובעת כי מאין דהוא מטעם הנתבעת נטל את המחשב, בהינתן שלטענת התובעת עצמה כלל המערכת – לרבות המסכים- עולה 20,000 ₪, הרי שבעלות קטנה יחסית יכלה התובעת להעביר מחשב אחר על מנת להמשיך ולהפעיל את המערכת.
זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעת מצידה, פעלה- ללא כל קשר לשאלה לפתחו של מי יש להטיל את האחריות להעלמות המחשב – להקטנת הנזק והעבירה לתובעת מחשב לשם התקנת תוכנה עליו, אלא שהתובעת מחד טענה כי המחשב אינו עונה על מפרט לשם התקנת התוכנה ואולם, לא הביאה כל ראייה בפני בית המשפט בגדרה פירטה כיצד המחשב אינו עונה על המפרט ואילו עדכונים יש לבצע בו בכדי להתאימו. בהקשר זה האחרון הנני מוצאת להדגיש כי העדויות מטעמה של התובעת, כפי שנשמעו על ידי מר אריק ינאי לא היו בהירות וקוהנרטניות.

כך, לעניין המפרט העיד מר ינאי בעמוד 15 שורות 8-13:
" ש. בהמשך לסעיף 9 אתה מצהיר שהבעלים של הנתבעת קיבל לידי מפרט, מי מסר את המפרט לבעלים?
ת. לא זוכר. בשלב מסוים פיני סיים את תפקידו והחליף אותו בחור אחר. אני לא זוכר מי העביר בפועל אבל הטענה היתה לקחנו את כל המחשבים לפרמוט, לא יודעים איזה מחשב של מי ושל מה. העברנו להם מפרט. זה לא מחשב רגיל. אני לא זוכר מי העביר. זו התנהלות משרדית שוטפת.
ש. הנתבעת טוענת שמעולם לא נמסר להם כל מפרט של המחשב, יש לך אישור שמראה שמפרט כזה נשלח אליהם?
ת. צריך לבדוק, לא זוכר."

דהיינו – אין בעדותו בכדי לתמוך טענת התובעת בדבר עצם המצאת המפרט לנתבעת.

זאת ועוד, מר ינאי העיד בעמוד 15 שורות 27-31 כי :
"ש. איזה שירות סיפקתם?
ת. בן אדם שלי בשם אסף שהחליף את פיני נפגש פעמים אינספור עם רודני והצוות שלו כדי לבדוק את המערכת, לראות שהכל עובד כמו שצריך, לנסות לשכנע להפעיל את המערכת. נערכו אינסוף שיחות טלפון. להחזיק אדם במשרה כזו, זה הרבה מאד כסף שהשקענו למרות שהמערכת לא עבדה בפועל ולא נהננו ממנה."

דא עקא, התובעת לא מצאה להביא את העובד בשם אסף בכדי לתמוך בטענתה ולפיה פעלה לשם הפעלת המערכת ויתרה מכך, כלל העדות האמורה כפי שנמסרה על ידי מר ינאי, נשמעה לראשונה במסגרת עדותו בחקירה נגדית ומשכך, מהווה עדות כבושה על כל המשתמע מכך.

הנני סבורה כי בנסיבות האמורות, לא פעלה התובעת לשם הקטנת הנזק אשר נגרם לה ומשכך, כי ממילא- גם ככל שהיתה מוכיחה הפרת ההסכם על ידי הנתבעת- כי אינה זכאית לשיפוי בגין נזקיה הנובעים מהפרת ההסכם בראש הנזק האמור.

באשר לטענתה של התובעת ובהתאם לה נגרם לה נזק כפועל יוצא מאובדן הכנסות ממכירת פרסומות על המסך בסך של 1,000 ₪ לכל קמפיין. הרי שמלבד טבלת קמפיינים לא הציגה התובעת כל ראייה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתה זו ובכלל זה לא טרחה והציגה ולו קבלה אחת המעידה על קבלת תשלום בגין הפרסומים וגובהו.

זאת ועוד, גם טבלת הקמפיינים אשר הוצגה על ידי התובעת הובאה כראייה מפי השמועה, באשר מנהל התובעת – מר אריק ינאי, אישר כי לא הוא היה זה אשר ערך את הטבלה, אלא עובדת התובעת בשם יפית ( ראו עדותו בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 15-18).

בהקשר לאמור, הרי שמחדלה של התובעת מהבאת עדותה של עובדת התובעת- יפית, מלבד השלכתו לעניין קבילות הטבלה, יש בו בכדי ללמד חזקה ראייתית שלילית כנגד גרסתה של התובעת וזאת, בנסיבות בהן יכלה להביא את העובדת בתמיכה לטענותיה ואולם נמנעה מלעשות כן. האמור חל גם בכל הנוגע למסמכים ובכלל זה חשבוניות או קבלות אשר כאמור גם אותם נמנעה התובעת מלהציג.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת כשלה מהוכחת נזקה בראש נזק זה.

זאת אף זאת, התובעת אף כשלה מהוכחת נזק בכל הנוגע לפיצוי בגין הציוד. לעניין זה, טענה התובעת לעלות ציוד בסך של 20,000 ₪ ואולם, מלבד טענה בעלמא בדבר שווי הציוד לא הוצגו על ידי התובעת כל ראיות הנוגעות לשווי הנטען ובכלל זה – לא הוצגה חוות דעת שמאית באשר לשווי ואף לא הוצגה חשבונית המעידה על השווי בעת רכישת הציוד.
אציין כי התובעת, מודעת ככל הנראה למחדלה האמור, טענה לראשונה בסיכומיה כי לא היה באפשרותה להציג חשבונית כאמור הואיל ורכשה את הציוד ברכישה מרוכזת זה מכבר.
טענתה זו של התובעת אין בידי לקבל הואיל וכאמור הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התובעת ולא נתמכה בראייה כלשהי. יתרה מכך, היו בידי התובעת שלל אפשרויות חלופיות להוכחת נזקה- כגון הגשת חוות דעת שמאית, או לפחות קבלת הצעת מחיר לשווי הציוד כפי שנותר אצל הנתבעת ואולם, התובעת בחרה- תחת להגיש ראיות - להסתפק באמירות בעלמא אשר אינן נתמכות ומשכך, כשלה אף מהוכחת נזקה בראש נזק זה.

משלא הוכח הנזק הנטען על ידי התובעת, ממילא מתייתר הצורך בקיום דיון בטענותיה בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ואולם, בבחינת למעלה מן הצורך ולשם שלמות היריעה – הנני מוצאת לציין כי ספק בעיני באם עמדה התובעת בהרמת הנטל בהוכחת ההפרה הנטענת על ידה, באשר גם טענותיה בהקשר זה אינן נקיות מספק ולא הוכחו כדבעי.

כך, במרכז המחלוקת בין הצדדים המחשב אשר לא היה קיים בעת תחילת פעילותה של הנתבעת בסופרמרקט, מחשב אשר כאמור כל אחד מן הצדדים מטיל לפתחו של השני את האחריות להשלמת חוסרו- באשר התובעת טוענת לבעלות במחשב ומשכך, לכך שעל הנתבעת להשלים את החוסר משנטלה את המחשב שלא כדין לפרמוט ואילו הנתבעת טוענת- מבלי להתייחס לטענה ולפיה נלקח המחשב לפרמוט – כי ממילא המחשב הינו בבעלותה וכי חלה על התובעת החובה להשלים את החסר במערכת על דרך אספקת מחשב חדש.

באשר למחשב האמור הרי שכפי שציינתי כבר במסגרת הדיון בשאלת הקטנת הנזק- הנתבעת פעלה לשם הקטנת הנזק באשר העבירה לתובעת מחשב אשר לטענת התובעת לא עמד במפרטים אשר נדרשו על ידה. לעניין זה נקשה- לו אמנם נטלה הנתבעת את המחשב לפרמוט ולו אמנם היה מצוי בידיה, מבלי כל קשר לשאלה מי הבעלים במחשב זה, הרי שבנקל יכלה התובעת להגיע למקום עסקה של הנתבעת, לאתר את המחשב אשר לטענתה הוא זה אשר שימש את המערכת ולהכשירו מחדש. אלא, שהתובעת לא פעלה כאמור והתנהלותה זו יש בה מכדי להטיל ספק מלכתחילה בטענה ולפיה הנתבעת אמנם נטלה את המחשב לפרמוט.

זאת ועוד, עיון בהסכם בין הצדדים מעלה כי ההסכם בין הצדדים נחתם רק ביום 8/11/12 – דהיינו לאחר תחילת הפעלת הסופרמרקט ומשהיה ברור כי המערכת כבר אינה עובדת.
לעניין זה העיד העד מטעם התובעת מר פיני כפי שצוטט לעיל בסעיף 8 לפסק הדין, כי בעת החתימה על ההסכם לא היה המחשב ומשכך, המערכת לא עבדה.

לאמור יש להוסיף כי במסגרת ההסכם התחייבה התובעת להתקין את הציוד הנדרש לשם הפעלת המערכת וזאת, בלא עלות נוספת כלשהי המוטלת על הנתבעת.

שילוב העדות עם האמור בהסכם מעלה כי – גם לו עבדה המערכת בזמן ההתקשרות בין התובעת לבין חברת ברנס בע"מ, הרי שמשלא עבדה בעת החתימה על ההסכם בין הצדדים, חלה על התובעת החובה להשמיש את המערכת ובכלל זה לספק כל ציוד אשר נדרש לשם הפעלתה כאמור.

יתרה מכך, ככל שבאותו מועד המערכת לא עבדה בשל העדר מחשב, הרי שככל שאמנם כטענת התובעת, האחריות לחסרונו של המחשב היתה לפתחה של הנתבעת, שומה היה על התובעת להסדיר דבר השלמת המחשב במסגרת ההסכם. אציין כי במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר פפר מטעם התובעת מדוע לא נכתב מפורשות בהסכם כי על הנתבעת להסדיר את השבת המחשב או התקנתו והשיב:
"כשהאיש שאיתו אני מתדיין אומר שבטעות לקח את המחשב ותוך יומיים יביא מחשב חדש, אני מצפה שהדברים יקרו" (עמוד 13 שורות 5-6)
תשובתו זו של מר פפר יכול שהיתה מניחה את דעתי ככל שלא היו חותמים הצדדים על הסכם בכתב ואולם, בנסיבות בהן באותו מעמד נחתם הסכם בכתב, אשר לכאורה תוכנו סותר את ההסכמה בעל פה הנטענת, באשר עולה ממנו כי חלה על התובעת החובה לספק את הציוד הנדרש ויתרה מכך, במסגרת ההסכם נערכו שינויים בכתב יד על ידי הצדדים- הרי ששומה על הצדדים כי גיבשו במסגרת ההסכם את כלל המוסכם בינהם ומשכך, העדר שיקוף בהסכם להתחייבות הנתבעת לספק מחשב חדש יש בה בכדי ללמד על העדר התחייבות כאמור.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שיש להטיל לפתחה של הנתבעת החוסר במחשב לשם הפעלת המערכת ומשכך, הנני קובעת כי לא הוכח שהנתבעת הפרה או גרמה להפרת ההסכם בין הצדדים.

במאמר מסוגר ובשולי פסק הדין הנני מוצאת לציין כי התובעת לא עתרה להשבת הציוד ובכלל זה המסכים, אלא רק לשוויו אשר לא הוכח. לאור האמור, הרי שממילא אינני נדרשת לברר באופן ישיר סוגיית הבעלות בציוד הנטען.

סוף דבר-
התובעת לא הוכיחה דבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת וכן, כשלה מהוכחת הנזקים אשר נגרמו לה ומשכך, דין התביעה להידחות.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ו, 13 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.