הדפסה

סטאר ואח' נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ

בפני
כב' השופטת עירית קויפמן

התובעים
1.יהונתן סטאר
2.לין פרנסיס
ע"י ב"כ עו"ד אברהם שלו
נגד
הנתבעת
פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דניאל שרז

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה על סך 174,500 ₪ בגין ליקויים שהתגלו בדירתם באילת (להלן: "הדירה") אשר נבנתה ע"י הנתבעת ונמכרה לתובעים על פי הסכם מכר מיום 6.1.11.
התובעים קיבלו את החזקה בדירה בתאריך 24.2.11.

2. לטענת התובעים במהלך שנת הבדק התגלו בדירה ליקויי בנייה אולם פניות התובעים לנתבעת בקשר לליקויים לא נענו למעט תיקונים מינוריים.
התובעים מסתמכים על חוות דעת דעתו של המהנדס יעקב קליגסברג ולפיה מסתכמים הליקויים בסכום של 146,230₪ (כולל מע"מ) . כן טוענים התובעים כי יידרשו לדיור חלופי ומעריכים את נזקם בגין ראש נזק זה בסך 10,000 ₪ ובנוסף תובעים עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 15000 ₪.

3. לטענת הנתבעת, במעמד המסירה חתמו התובעים על תקינות הדירה פרט למספר תיקונים והנתבעת ביצעה את התיקונים הדרושים. רק כשנה וחצי לאחר כניסת התובעים לדירה ולאחר תום שנת הבדק הזמינו התובעים חוות דעת הנדסית כאשר חלק מהליקויים הנזכרים בה טופלו, חלקם מטופלים וחלקם נזכרו לראשונה רק בכתב התביעה.
לטענת הנתבעת ביום 27.11.11 היא ביצעה תיקונים רבים בדירת התובעים. על כן מכחישה הנתבעת קיומם של ליקויים בדירה ולחילופין, ככל שקיימים ליקויים, טוענת הנתבעת כי מן הדין לאפשר לה לתקנם.
לחילופי חילופין טוענת הנתבעת שגם אם יש ליקויים בדירה שלא ניתן או לא כדאי לתקנם, יש לאמוד את הפיצוי לא לפי עלות ביצוע התיקון אלא לפי הנזק הכספי שנגרם.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ברכה מאיר, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין , ולפיה עלות התיקונים מסתכמת בסך של 1 0,800 ₪ (ללא מע"מ) ולא יידרש פינוי הדיירים מן הדירה.

4. להשלמת התמונה יצוין כי התובענה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב ובעקבות בקשה שהגישה הנתבעת ובהסכמת התובעים, הועבר התיק לבית משפט השלום בבאר שבע (החלטה מיום 5.12.12).

5. בהסכמת הצדדים מונה המהנדס מיכאל רוזנפלד כמומחה מטעם בית המשפט.
מחוות דעת המומחה עולה כי הליקויים שנמצאו על ידו מסתכמים בסך של 56,718 ₪ ( ללא מע"מ) ובנוסף, סך של 9,234 ₪ ( ללא מע"מ) שהותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט נוכח המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לחובת הנתבעת להתקין ג'קוזי.
בעקבות שאלות הבהרה שהופנו למומחה על ידי התובעים, במסגרת ן נטען כי לא נמצאו אריחים דומים לאריחים המצויים בדירה לצורך החלפה, קבע המומחה כי היה ולא יימצאו אריחים דומים, יגדל שטח הריצוף ועל כן תסתכם חוות דעתו בסך של 80,435 ₪ ( ללא מע"מ).
המומחה ציין בחוות דעתו כי הואיל ומדובר באילת, המחירים אינם כוללים מע"מ.

6. בדיון שנערך בפני ביום 20.4.15 העידו התובע 1 וכן הגב' חופית פרץ אמסלם מטעם הנתבעת. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעמם והמומחה מטעם בית המשפט נחקר על ידי ב"כ הצדדים.

דיון והכרעה

קביעת הליקויים
7. המומחה בחוות דעתו קבע מה הם הליקויים.
מסיכומי הנתבעת (עמ' 19 ש' 21 – 24 לפרוטוקול) עולה כי היא מלינה כנגד קביעת המומחה במספר עניינים כדלקמן:
א. סעיף 1.3 לחוות דעת המומחה – בהתייחס לתיקון המרפסת הצפונית נטען כי מדובר בליקוי שלא נדרש תיקונו ולמרות זאת ציין המומחה את עלות התיקון. ואולם, המומחה בעדותו בבית המשפט ציין בהתייחס לליקויי זה: " אם משהו לא בסדר, אני צריך לרשום שהוא לא בסדר גם אם הוא שולי..." (עמ' 12 שורה 6 לפרוטוקול).
המומחה העריך את עלות התיקון בסך של 2,000 ₪ (עמ' 12 שורה 9 לפרוטוקול) וממילא כאשר נמצא ליקוי, לא מצאתי כי יש להפחית עלות תיקונו מחוות הדעת.

ב. סעיפים 8 ו – 9 לחוות דעת המומחה בהתייחס לתיקון הדלתות, טענה הנתבעת כי מדובר בבלאי טבעי ואולם טענה זו לא הוכחה וממילא מעיון בנספחים 2 ו – 3 לתצהיר התובע עולה כי כבר בהם צוין ליקוי בדלתות.

ג. טענה נוספת של הנתבעת נוגעת לעלויות שקבע המומחה וזאת בטענה שהמומחה הסתמך על מחירון דקל ולא בדק עלויות מול קבלנים באילת. לא מצאתי בכך כל פגם וגם המומחה התייחס לכך בעדותו (עמ' 11 שורות 22 – 26 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 21 – 29 לפרוטוקול). הטענה כי העלויות שקבע המומחה גבוהות נטענה בעלמא ולא הוכחה.

8. חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט אולם נקודת המוצא היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן " (ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ.רבין ).
המומחה מטעם בית המשפט נתן חוות דעת ממצה, מנומקת, מקצועית ומקיפה וזאת לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את חוות הדעת שהוצגו לו מטעמם. המומחה אף השיב לשאלות ההבהרה של הצדדים. מדובר במומחה אובייקטיבי אשר נחקר על ידי ב"כ הנתבעת, נתן מענה לשאלות שנשאל באופן מספק וממצה וחוות דעתו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית.
במצב זה, אני מקבלת את מסקנות המומחה כאמור בחוות דעתו.

9. התובעים טוענים כי אין אריחים מתאימים ובנסיבות אלה לא ניתן להחליף רק חלק מן האריחים. לתמיכה בטענתם זו, צירפו התובעים לתצהיר עדותו הראשית של התובע מסמך מנגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ ולפיו: "מר יונתן סטאר רכש אריחים מנגב קרמיקה ע"י פרויקט שנרכשו ע"י קבלן מבצע. האריח הכללי לא קיים יותר בנגב ולאחר בדיקה העלה כי אין אריח המתקרב אליו בגוון ובטקסטורה".
הנתבעת בתצהירה לא התייחסה לעניין זה וממילא לא הוכיחה כי מצויים בידיה אריחים זהים או קרובים.

בנסיבות אלה יש לקבל את התוספת לחוות הדעת כפי שעולה מתשובות המומחה מיום 8.7.13 לשאלות ההבהרה בעניין זה.

10. על כן, ובהתאם לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 8.7.13, אני קובעת את שיעור עלות הליקויים בסך של 80,435 ₪ (ללא מע"מ).
המומחה ציין כי מאחר שהעבודות מבוצעות באילת, המחירים אינם כוללים מע"מ והתובעים לא חלקו על קביעתו זו. ממילא סביר כי העבודות והחומרים ירכשו באילת ולא נטען אחרת לעניין זה. על כן יקבע הפיצוי ללא רכיב המע"מ.

זכות הנתבעת לבצע תיקונים
11. טוענת הנתבעת כי קמה לה זכות לביצוע התיקונים. התובעים מנגד טוענים כי ניתנו לנתבעת אפשרויות לתקן והיא אף הגיעה מספר פעמים לבצע תיקונים אולם התיקונים לא בוצעו כנדרש. כך, טוען התובע בעדותו: "אני חושב שהייתם לפחות 3-4 פעמים" (עמ' 8 שורה 19 לפרוטוקול). הפניות לנתבעת והתיקונים שביצעה נזכרים גם בסעיפים 4, 6 – 8 ו – 10 לתצהיר התובע.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים בעניין זה, בעדויות ובמסמכים, אני סבורה כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתקן ואולם גם לאחר ביצוע התיקונים התגלו ליקויים.
כך, מתוך המוצגים עולה כי התובעים פנו לנתבעת מספר פעמים בכתב ביום 19.3.11 וביום 18.7.11 (נספחים 3 ו – 4 לתצהיר התובע) כאשר במכתב מיום 18.7.11 אף נטען כי נעשו פניות טלפוניות רבות.
הנתבעת ביצעה תיקונים ביום 27.11.11 אשר לגביהם נטען בכתב ההגנה כי " ביום 27.11.11 ביצעה הנתבעת תיקונים רבים בדירה והתובעים אישרו זאת. התיקונים כללו עבודות צבע, גבס, קרמיקה ועוד" (סעיף 5ד' לכתב ההגנה ור' גם סעיף 8 לתצהיר מטעם הנתבעת).
למרות זאת, גם לאחר התיקון האמור נמצאו ליקויים רבים ודי בעניין זה להפנות לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט המפרטת את הליקויים שהתגלו. בנוסף, גם בעקבות פניית ב"כ התובעים לנתבעת (נספח 8 א' לתצהיר התובע), לא תוקנו הליקויים הנטענים והנתבעת הסתפקה בהוצאת חוות דעת מטעמה, אשר הליקויים והסכומים המצוינים בה רחוקים מאוד מקביעות המומחה מטעם בית המשפט.
מכאן, שהנתבעת לא ביצעה תיקונים כנדרש למרות שניתנו לה אפשרויות לתקן.

13. למעלה מן הדרוש יוער כי גם לו היתה מתקבלת טענת הנתבעת בדבר זכותה לבצע תיקונים, לא היה הדבר שולל את זכות התובעים לקבל פיצוי אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר בפסיקה נקבע כי גם חוסר אמון וקושי בהידברות בין בעלי הדין, מצדיק מתן פיצוי בשיעור העלות לו היה התיקון נעשה על ידי הנתבעת.

14. בענייננו, משנקבע כי ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן, אין מקום להפחית את שיעור הפיצוי.

הג'קוזי
15. טוענים התובעים כי על פי החוזה התחייבה הנתבעת להתקין ג'קוזי במרפסת וכי הנתבעת ביצעה את כל ההכנות אך משום מה, בניגוד למתחייב, נמנעה מהתקנת הג'קוזי עצמו ומפנים לסעיף 3.6 למפרט הטכני. מנגד, טוענת הנתבעת כי בנספח לפרוטוקול המסירה (נספח ב' לתצהיר מטעמה ) צוין כדלקמן: " ידוע לדייר שבהסכם רשום ג'קוזי אבל בפועל לא נותנים, זה רק היה אופציה בזמן התכנון ולא יהיה ג'קוזי בכלל". יצוין כי התובע אישר את חתימתו על גבי הנספח לפרוטוקול המסירה, אולם טען כי חלק זה בעניין הג'קוזי, הוסף לאחר חתימתו (עמ' 8 שורות 1 – 7 לפרוטוקול). הדבר נטען גם בסעיף 3 לתצהירו.

16. דא עקא שמעדותו של התובע עולה כי כבר לאחר שבועיים הוא קיבל את המסמך עם התוספת האמורה (עמ' 8 שורות 3 – 4 לפרוטוקול) ולמרות זאת, לא העלה התובע כל טענה בעניין זה. הדבר גם לא נזכר במכתבים ששלחו התובעים לנתבעת ואף לא בכתב התביעה.
בנסיבות אלה, כאשר אישר התובע את חתימתו, הרי שהנטל עליו להוכיח את טענת הזיוף, קרי התוספת המאוחרת, אולם כאשר טענה זו נטענה לראשונה רק במסגרת תצהירו, מבלי שניתן כל הסבר לשיהוי האמור, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו.
על כן, על פי האמור בנספח ב' לתצהיר הנתבעת, ומשהאמור בו לא נסתר, אין הנתבעת חייבת לספק לתובעים ג'קוזי וטענתם בעניין זה נדחית.

דיור חלופי
17. לאור קביעתי ולפיה בהעדר אריחי ריצוף דומים, יגדל שטח הריצוף, הרי שלאור תשובות המומחה מיום 8.7.13 לשאלות ההבהרה , יידרש דיור חלופי למשך 9 ימים.
חוות דעת המומחה לא נסתרה בעניין זה.

התובעים לא הוכיחו עלות שכירות למשך 9 ימים ולכן יש לקבוע פיצוי על דרך האומדנה ואני מעמידה את הפיצוי בגין דיור חלופי על סך של 4,500 ₪.

עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה
18. לטענת התובעים, נגרמו להם עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 15,000 ₪.
באשר להפסד ימי העבודה, הרי שהדבר נטען בעלמא ללא כל פירוט וללא אסמכתאות ואף לא נטען בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים. בנסיבות אלה, אינני פוסקת פיצוי ברכיב זה.
באשר לעוגמת נפש ואי נוחות , נראה כי נוכח התנהלות הדברים אכן נגרמו לתובעים עוגמת נפש ואי נוחות ואף ייגרמו בעתיד, בין היתר בשל העובדה כי יאלצו לפנות את דירתם לצורך התיקונים. על כן, אני מעריכה את עוגמת הנפש בסך של 5,000 ₪.

סיכום
19. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

א. בגין הליקויים על פי קביעת המומחה – סך של 80,435₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.7.13 (מועד מתן התשובות לשאלות ההבהרה) ועד התשלום בפועל .
ב. בגין דיור חלופי – סך של 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ג. בגין עוגמת נפש ואי נוחות - סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ד. הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ (כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות התובעים בגין התשלום למומחים וכן אגרת בית משפט בשים לב לסכום שנפסק ) ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪.
הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.