הדפסה

סוידאן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים): מר ראובן כהן

התובעת:
ויויאן סוידאן 58919457
ע"י ב"כ עו"ד ג'ירייס דחלולי ו/או ג'סאן סג'וראווי

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1. בתאריך 28/5/14, הגישה התובעת את תביעתה המתוקנת לתשלום קצבת שאירים מכח היותה אלמנתו של מר כמאל סוידאן אשר הלך לבית עולמו בתאריך 21/2/11 (להלן:"המנוח") וזאת בעקבות מכתב הדחיה שהוציא לה ה נתבע,ביום 23/11/13, במסגרתו דחה את תביעתה .

2. השתלשלות העניינים, בטרם הוגשה התביעה הנוכחית ומהלך הדיון
א. בתאריך 7/3/11, הגישה התובעת תביעה לקבלת קצבת שאירים בהתאם להוראות סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"), מכח היותה אלמנתו של המנוח וזאת לאחר שהנתבע דחה את תביעתה זו, במסגרת מכתב דחיה מיום 18/3/11.
ב. תביעתה הנ"ל של התובעת, התבררה בתיק בל. 29972-08-11 (להלן:"התביעה הקודמת"), כאשר בדיון שהתקיים בתאריך 10/9/12, היא נדחתה ללא צו להוצאות וזאת בהתאם להסכמות הצדדים וכפי שנרשם, מפי התובעת וב"כ הנתבע:"אנו מקבלים את המלצת בית הדין לפיה התביעה תידחה ללא צו להוצאות כאשר במקביל יבדוק הנתבע האם המסמכים החדשים שהגישה התובעת, יכולים להוביל להחלטה שונה וזאת אם ביחס לסעיפים 336 (א) לחוק או ביחס לאפשרות קביעת זכאות להענקה מטעמי צדק. ככל שהתובעת תקבל מהנתבע החלטה אשר לא תישא חן בעיניה, היא תהיה רשאית להגיש תביעה חדשה".
ג. התובעת פנתה, לנתבע, עם מסמכים שונים, שכללו טפסי 106 של המנוח ביחס לתקופה שמתאריך 1/6/00 ועד ליום 31/7/05, מחברת אלקטרוסוידאן בע"מ (תיק ניכויים מספר 905184289) וכן טופס 106 בגין התקופה שמיום 1/8/05 ועד ליום 31/12/10 אשר הונפקו על ידי ח ברת אלקטרוסוידאן (2005) בע"מ, חברה הרשומה על שם בנה של התובעת - יוסף.
ד. בעקבות הזנת טפסי 106 הנ"ל, למערכת, אופס החוב של המנוח ואף נשלחה הודעה על כך, כאשר לטענת הנתבע, במעמד הזנת הנתונים למערכת, לא הבחינה הפקידה שהזינה את הטפסים, כי המנוח קשור, בקשר ישיר, לחברות הנ"ל.
ה. בתאריך 22/11/13 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקבלת קצבת שאירים ובחודש 12/13, הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין, כנגד החלטה זו, כאשר בתאריך 28/5/14, היא הגישה את תביעתה המתוקנת.
ו. בתאריך 17/6/14, התקיים דיון מוקדם ובתאריך 1/4/15, התקיימה ישיבת הוכחות הראשונה במהלכה נחקרה התובעת, על תצהירה וכן על ההודעה שגבה ממנה חוקר הנתבע בתאריך 22/5/13 (נ/1) וכן נחקר עד הנתבע, הוא מגיש התע"צ מיום 21/1/15, מר סעיד מאהר (להלן:"מר מאהר") שהינו סגן מנהל תחום גביה בנתבע, בסניף נצרת , בתאריך 8/7/15, התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, במהלכה נחקר מר אבו דאבי מוחמד - שהיה יועץ המס של המנוח (להלן:"יועץ המס") ואשר חוקר הנתבע גבה ממנו הודעה ביום 25/7/13 (נ/2).
ז. בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת ביום 18/8/15 וסיכומי הנתבעת ביום 1/11/15) הבשיל התיק למתן פסק דין, אלא שטרם כתיבתו הגישה התובעת בקשה להוצאת מסמך (טופס תביעתה) אשר צורף כנספח א לסיכומי הנתבע אך לאחר שהנתבע התייחס לבקשה זו, הודיעה התובעת, ביום 29/11/15, כי היא חוזרת בה מבקשתה, הודעה שלאחריה, שוב הבשיל התיק למתן פסק דין.
3. להלן טענות ב"כ התובעת:
א. טענת הנתבע שיש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין המנוח לבין החברות - אלקטרוסוידאן בע"מ אלקטרוסוידאן (2005) בע"מ, מהטעם שהוא הסתתר מאחוריהן, במהלך השנים 2000-2010, לא עלתה בשום החלטה מינהלית ולכן העלתה במסגרת ההליך כאן הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.
ב. מאחר ולא ננקט שום הליך פלילי כנגד התובעת ומאחר ותיק החקירה נסגר הרי שאין מקום לאשר את שלילת קצבת השאירים המגיעה לתובעת, בשל טעמים שהועלו רק במסגרת ההליך בבית הדין, שכן החלטה שכזו, בטלה מעיקרא.
ג. לא ניתן לרפא את הפגם שבאי מתן החלטה מינהלית מנומקת, כך למשל ביחס לפקיד הנתבע אשר הודה כי לא בדק את מצב חשבון הניכויים של החברות, אשר אף לא צירף דוחות מצב חשבון בשני תיקי הניכויים שלהן וזאת למרות שמדובר במסמכים שהינם בשליטת הנתבע, דבר שלא מאפשר לדעת מה מהות החובות בדרישות התשלום שבתיקי הניכויים (ת/1 ות/2) האם מדובר בקביעות או בחוב מדווח בקשר להעסקת עובדים שביניהם המנוח או קנס?
ד. הנתבע לא העמיק חקירותיו אחרי חקירת יועץ המס ולא טרח להצליב נתונים .
ה. ביטול איפוסו של תיק המנוח, כפי שהעיד פקיד הנתבע, נעשה בטרם חקירת התובעת ויועץ המס, התנהלות אשר מעידה כי, בלאו הכי , הנתבע החליט כבר שלא לקבל תביעתה ומכאן שמדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים זרים.
ו. מעמד המנוח כעובד שכיר - באשר למעמדו של המנוח כעובד הנתבע שותק. שתיקה שיש להבין ממנה כי הוא אינו חולק שהמנוח בתקופה 2000 עד 2010 עבד כשכיר בחברות אלקטרוסוידאן בע"מ ואלקטרוסוידאן (2005) בע"מ, אך מטעמי זהירות יובהר מדוע אכן מדובר במי שהיה שכיר בחברות אלו:

  • מהראיות בתיק עולה כי החברות היו פעילות, הונפקו להן אישורים על ניהול ספרים וניכוי מס במקור על ידי רשות המסים, כאשר מדובר באישורים המונפקים כאשר אין לחברות מחדלים ברשות המסים והן מדווחות כדין ובמועד על פעילותיהן. לצד האישורים כאמור, הוצגו מסמכים אחרים המעידים על פעילות אמיתית בחברות.
  • מהראיות עולה כי המנוח היה עובד שכיר משנת 2000 עד 2010 כאשר עד לשנת 2005 עבד בחברת אלקטרוסוידאן (להלן: " חברת סוידאן") ומשנת 2005 עד וכולל 2010 עבד כשכיר בחברת אלקטרו סוידאן (2005) (להלן:" חברת סוידאן 2005").
  • ביחס לתקופה הראשונה של עבודת המנוח (היא התקופה בה עבד בחברת סוידאן צרפו שומות מס מוצהרות לשנים 2000 עד וכולל 2005 וכן טפסי 106 ו כאשר ביחס לתקופה השנייה, קרי - בין השנים 2005 ועד 2010 צורפו טפסי 106 אשר הודפסו בתקופות קודמות להגשת התביעה, מה שמצביע, על כך שטפסים אלו אינם "מפוברקים" אלא משקפים את האמת.

מדובר במסמכים המוכיחים כי המנוח עבד כשכיר בשתי החברות בתקופה שבין השנים 2000 עד 2010, כאשר גם הצלבת המידע שבמסמכים מחזקת את מהימנותם וגם מחקירת התובעת ויועץ המס עלה כי המנוח עבד בעבודות חשמל כשכיר בחברות כאשר לגבי חברת סוידאן 2005 לא זכר יועץ המס בוודאות שטיפל בחברה זו, אולם העיד הוא כי טפסי 106 שהוצאו מחברה סוידאן 2005 נראים תקינים.
ז. העובדה שהנתבע לא העמיק בבדיקות ולא טרח להצליב נתונים מעידים על כך שחקירתה של התובעת ויועץ המס תחת אזהרה בחשד להוצאת טופסי 106 פיקטיביים נועדו אך ורק ליצור לחץ נפשי על התובעת כדי לסגת מתביעתה ולא כדי להגיע לחקר האמת בתיק.
ח. הסתירות שעלו בחקירתו של פקיד הנתבע - מר סאיג מאהר המכהן בתפקיד סגן מנהל תחום בכיר גביה וביטוח, לא מתיישבות עם השכל הישר ואשר מעלות תהיות קשות באשר להתנהלות הנתבע בתיק זה.
  • למשל ענין השומות המוצהרות כאמור למס הכנסה של המנוח לשנות המס 2000 עד וכולל 2005 אשר משקפות הכנסות משכר עבודה, לשיטת מר מאהר מדובר בשומות עצמיות- זמניות שאינן סופיות ולכן הן לא נקלטו במערכת הממוחשבת של הנתבע, אלא שמדובר בעדות מטעה שכן מדובר בשומות שלפני שנים הפכו כבר לסופיות וזאת בחלוף המועדים הקבועים בפקודת מס הכנסה בהתאם לסעיף 145 א( 2) לפקודת מס הכנסה. כאשר יש לשים לב שמדובר בשומות שנקלטו במס הכנסה כבר ביום 5/12/06.
  • הטענה בדבר העדר דיווחים ותשלומים בשני תיקי הניכויים בחברת סוידאן וחברת סוידאן 2005 , ראשית לפי סעיף 342 (א)(ב) לחוק הביטוח לאומי, חובת תשלום דמי הביטוח מוטלת על החברה ולא על העובד מה גם שאין לפקיד גביה סמכות להרים מסך ההתאגדות ושנית, לא ברור כיצד הגיע מר מאהר למסקנה זו שעה שהוא מעיד שלא בדק מצב החשבון בשני תיקי הניכויים של החברות .
  • מר מאהר, הודה, למעשה, כי החוב, בתיק המנוח , אופס ולאחר מכן בוטל האיפוס, אלא שהתברר מפלט מחשב שהוצא בתיק המנוח ואשר הוצג כראייה חדשה לאחר סיום שמיעת עדותו של מר מאהר כי החוב היה מאופס ולא בוטל האיפוס.

ט. הרמת מסך ההתאגדות ומדוע מצבו של המנוח שונה ממצבו של שכיר אחר?
מהתע"צ ומעדותו של מר מאהר עלה כי מעמדו של המנוח כ"רוח החיה" בחברות היתה השיקול המרכזי להחלטה לדחות את תביעת התובעת, כאשר ההבחנה בין שכיר רגיל לבין המנוח, מבוססת על דיני הרמת מסך ההתאגדות, אלא שבפסיקה נקבע כי סעיפים 4 ו -5 לפקודת המיסים אינן תומכות בעמדתו של הנתבע להרמת מסך ולכן לא ברור על מה ביסס מר מאהר את הסמכות לייחס את החוב בת יקי הניכויים לתיק המנוח ומדוע החליט לראות בחוב כאילו הוא נובע מפיגור בתשלומים של המנוח עצמו (ולא של החברות) ומכאן – בהעדר מקור חוקי להרמת מסך ההתאגדות נעדר הנתבע סמכות להחליט לעשות כן. כאשר בנוגע לחזקת התקינות המינהלית עליה מסתמך הנתבע, מדובר בחזקה הכפופה לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי, הקובע, בין היתר, כי אין לרשות המינהלית סמכות מעבר למה שנקבע לה בחוק.
מעבר לאמור לעיל יש להוסיף כי המנוח לא ניצל לרעה את מסך ההתאגדות.
י. שיהוי כבד וחמור - כידוע ובהתאם לפסיקה, על הנתבע חלים כללי המש פט המינהלי ולכן גם אם חלות הוראות חוק ההתיישנות על גביית חובות, מכוח כללי המשפט המנהלי החלים על המוסד עשויה לעמוד למבוטח טענת שיהוי מינהלי, המבוססת על חובתה של הרשות לפעול במהירות הראויה בדרישה מן האזרח לקיים את חובותיו. כאשר יש לזכור כי האינטרס הפרטי של התובעת בנסיבותיו של תיק זה אינו מתנגש עם האינטרס הציבורי. כמו-כן, התובעת הינה צד שלישי ותמים שהנתבע בהתנהלותו הפר את חובת האמון והזהירות שלו כלפיה שכן היה מצופה ממנו לפעול בזמן סביר לברר העובדות לאישורן שעה שהנתבע עודנו עד לעצם יום זה שולח הודעות לתשלום חוב ניכויים לשתי החברות, הליכי גביה מהשפה ולחוץ (ת/1 ות/2).
ויודגש, תיקי הניכויים פתוחים לפחות מזה עשר שנים כפי שעלה בשמיעת הראיות, מה שעוד עלה הוא שמר מאהר לא טרח לבדוק מצב החשבון בתיקי הניכויים ולא הציג כל ראייה בהקשר לחיובים וזיכויים במצב חשבון, כאשר אין גם כל הסבר בנוגע לשאלה מה כוללים החיובים, למרות שמדובר במידע המצוי אצל הנתבע, אשר כלל לא ידע להסביר האם מדובר בחברות יחיד או שהחברות העסיקו יותר מעובד אחד וזאת למרות שהמידע באשר לשומות המוצהרות היה קיים אצל הנתבע ולכן מדובר בשומות שמזמן הפכו סופיות. מה גם שמלא שולמו דמי הביטוח ולא דווח על העסקת עובדים, היה מקום לחייב את המנוח, בעודו בחיים, בתשלומים הנ"ל, כאשר העובדה שלא כך נעשה מנוגדת לסעיף 369 לחוק הקובע כי אי רישום מעביד ואי תשלום דמי ביטוח לפני קרות מקרה המזכה בגמלה, יגרום לכך שהמעביד יחויב לא רק בתשלום דמי ביטוח אלא גם בתשלום הגמלה המגיעה לעובד הזכאי. מה שמלמדך כי הנתבע היה חייב לפעול במהירות ולא להשתהות כ- 10 שנים.
לכל אלה יש להוסיף כי ביום 6.8.14 פורסם תיקון 159 לחוק שקבע התיישנות על גביית חובות על המוסד לביטוח לאומי, כאשר בתיקון זה נקבע כי על הנתבע לשלוח לחייב דרישה לתשלום חוב בתוך 7 שנים, לכל
היותר, מהמועד לתשלום דמי ביטוח, ואם לא נשלחה דרישה לתשלום החוב בתקופה האמורה, או אם נשלחה דרישה, אך לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המיסי ם(גבייה) או לא בוצע קיזוז בתוך 7 שנים ממועד הדרישה - לא יגבו דמי ביטוח וכל חוב שיצמח מהם מחייב בתשלומם, ואי תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות אלו. תיקון 159 חל גם על חובות שהן לפני יום התחילה, קרי לפני 1.1.15 . אין ספק שתיקון זה בה להגביל את הנתבע בנקיטת הליכי גביה, דבר המחדד את טענות השיהוי של התובעת.
יא. בחודש פברואר אושר תיקון סעיף 363 לחוק והוסף לסעיף ס"ק (ב) הדן בוויתור חובות של נפטרים. מדובר בתיקון שלמרותש אינו חל על המקרה שלפנינו, מגלה את כוונת המחוקק באשר לקצבת שאירים ששונה מקצבאות אחרות וכאשר המוטבים אינם המבוטחים עצמם אלא התלויים והשאירים.
יב. יש לקבל את התביעה במלואה לחייב ולחילופין ולאור נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, מתבקש ביה"ד לקצר תקופת הפיגור לפי סעיף 366 במובן זה שהפיגור יהא מתחת ל- 60 פיגורים ולשלם הקצבה באופן חלקי.

4. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. בטופס התביעה שהגישה התובעת, היא השאירה מקום ריק בסעיף המתייחס לעיסוקו של המנוח וכן הצהירה כי הכנסתה מעבודה הינה 7,000 ₪.
ב. במכתב הדחיה שנשלח לתובעת, הודע לה כי אין לה זכאות לקצבת שאירים, בהתאם לסעיף 366 (א)(3) לחוק הביטוח הלאומי ומאחר ולמנוח היה פיגור של מעל 36 חודשים. כאשר החוב שנוצר למנוח היה חוב בדמי ביטוח למי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בין השנים 2000 ועד לפטירתו, מאחר ובתקופה זו המנוח לא היה מדווח לנתבע בשום צורה לא בתור שכיר ולא בתור עצמאי.
ג. גם תביעת, התובעת, להענקה מטעמי צדק נדחתה על ידי הנתבע , וזאת בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק) , התשל"ה - 1975 וזאת לאור העובדה שלתובעת עצמה הכנסות גבוהות ולכן אינה עומדת במבחן ההכנסות לצורך הענקה מטעמי צדק.
ד. בדיון שהתקיים ביום 10/9/12, במסגרת ההליך הקודם, הודיעה התובעת כי המנוח השאיר אחריו הרבה חובות וכי היא מצאה מסמכים ש יביאו לשינוי בעמדת הנתבע.
ה. לאחר שהוזנו המסמכים (טפסי 106) שהגישה התובעת , למערכת הנתבע, אופס החוב של המנוח וזאת מאחר ו במעמד הזנת הטפסים למערכת של הנתבע לא הבחינה הפקידה, שהזינה את הטפסים כי המנוח קשור לחברות באופן ישיר.
הודעה בנוגע לאיפוס החוב, נשלחה לתובעת.
ו. חברת סוידאן וחברת סוידאן 2005, מעולם לא דיווחה ולא שילמה בגין המנוח דמי ביטוח (לעניין זה רלוונטי האמור בסעיפים 5 ו - 6 לתע"צ).
ז. במשך כמעט עשור המנוח לא דאג לדווח על העסקתו וגם לא על העסקת עובדים אחרים שיתכן והוא העסיק בשתי החברות ובהתאם גם לא דאג כי ישולמו דמי ביטוח בגינם.
ח. במסגרת חקירה שנערכה לתובעת, ביום 22/5/13, על ידי חוקר הנתבע, עלה, בין היתר כי המנוח הוא שניהל את שתי החברות, למרות שחברת סוידאן היתה רשומה, על שמה ולמרות שהוא העביר את המניות בחברת סוידאן 2005 על שם בנם - יוסף, כאשר בתאריך 5/1/07, בוצעה העברת מניות מיוסף למנוח ולטובת כך נעשה גם שינוי במבנה הדירקטוריון.
כן עלה מחקירת התובעת כי המנוח הוא שניהל את החברות והיה בעל השליטה היחידי בהן כאשר רישום החברות על שם התובעת ועל שם יוסף הי ו פיקטיביים, כאשר הם לא ידעו דבר וחצי דבר על החברות.
ט. במסגרת חקירה שנערכה למנהל החשבונות, של המנוח, ביום 27/5/13, מנהל החשבונות, אשר ביחס אליו טענה התובעת כי אסופת המסמכים נמצאת אצלו, עלו דברים שביססו את עמדת הנתבע.
י. למעשה, מחקירת התובעת ומחקירת מנהל החשבונות עולה כי המנוח בהיותו המפעיל היחידי ו העיקרי של החברות מעולם לא דיווח ולא שילם דמי ביטוח במסגרת תיקי החברות אותן רשם, באופן פיקטיבי, על שם אשתו - התובעת ועל שם ב נו.
יא. טפסי 106 או אפילו טפסי 126 מעולם לא התקבלו אצל הנתבע והוא אף לא ידע על קיומם מכיוון שהמעסיק לא דיווח על קיומם בזמן אמת.
יב. המנוח התחמק מתשלום דמי ביטוח הואיל והוא ו/ או מי מטעמו לא פנו מעולם לנתבע ולא דיווחו על העסקת עובדים בחברות שהיו בשליטת המנוח.
יג. בהתייחס לדו"חות ( תקצור שומה) - מדובר בדו"ח עצמי וזמני שמוגש על ידי הנישום למס הכנסה ושטרם אומת, מה גם שבמס הכנסה לא יכלו לאמת את הנתונים שבדו"ח העצמי שהוגש על ידי המנוח, באופן פרטי ולא במסגרת תיקי החברות שבבעלותו שהרי הוא לא דיווח על העסקת עובדים בתיק המעסיקים ( כולל שכר).
יד. החברות, אשר היו כאמור, בשליטת המנוח לא הגישו לנתבע דוחות 126 בציון שמות ומספרי תעודות הזיהוי של העובדים, כפי שהדבר צויין בסעיף 10 ל תע"צ . כאשר העובדה שהתובעת עצמה העידה כי היא אספה את כל המסמכים מיועץ המס/מנהל החשבונות, מצביעה על כך שהטפסים לא הוגשו לנתבע.
טו. לענין טענת התובעת כי אין בסיס חוקי לנתבע להפוך בעל שליטה לחייב באופן אישי לדמי הביטוח - מדובר בג ישה, אשר מעבר לכך שהיא מעידה על שימוש לרעה ובחוסר תום לב של המצב שיצר פיקציה שנקראת "חבר ה בע"מ" , היא אף אינה תואמת את הלכת גרוסקופף ואת המצב המשפטי הנוהג.
טז. מעיון בתע"צ עולה כי המנוח, החל מהמועד בו פתח תיקי ניכויים בשתי החברות, לא שילם, מעולם, דמי ביטוח על עובדי החברות ואף לא דיווח על העסקתם, כמו גם על העסקתו שלו וזאת בניגוד לחוק.
יז. מעדות התובעת עלה כי המנוח הכניס את החברה/ות למצב של חוב תמידי ואף נפתחו תיקי הוצאה לפועל נגדו, באופן אישי , בשל חובות של החברה וזאת למרות שהוא לא היה רשום באופן רשמי כבעל שליטה בחברות.
יח. כל התנהלותו הנ"ל של המנוח מצביעה על ניצול לרעה של המעמד הסטטוטורי של חברת בע"מ כאישיות משפטית, מעמד שאיפשר למנוח, לפעול, בחוסר תום לב מוחלט תוך ידיעה על חסינותו מפני חובות החברה.
יט. מפני מצב שכזה הזהיר בית הדין הארצי לעבודה בהלכות שונות.
כ. המנוח פעל בחברות, כבעל שליטה ,עצמאי לכל דבר וזאת מבלי לדווח על עצמו כשכיר, דבר שגם ל א עשה ביחס לעובדי החברות .
כא. אחת ההשלכות לכך שהמנוח לא דיווח על עצמו, היא שהוא לא צבר תקופת אכשרה.
כב. לסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי, יש השלכה על תשלום דמי ביטוח וכן על תחולת הענפי הביטוח לגביו , שכן עובד עצמאי אינו מבוטח לפי פרקים ז' וח' שבחוק הביטוח הלאומי, שעניינם ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק מעביד.
כג. בשנים האחרונות נדרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הביטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה , וקבע להלכה , כי דירקטור ובעל מניות בחברה עשויים להיחשב כעובדים שכירים של החברה , בהתמלא תנאים מסוימים . דא עקא , שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה , וציבור המבוטחים וכן הנתבע שבים ונדרשים לבחון את מערכת היחסים שבין התובע דמי אבטלה לבין החברה , בנסיבות שבהן היא חדלה להתקיים . זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה ועניין , שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל העניין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי .
כד. מתעודת עובד הציבור עולה כי בנסיבות העניין היה מקום לשנות את מעמדו של המנוח "מעובד" בעל חברה לעובד עצמאי ולייחס לו את דמי הביטוח בתור עצמאי בעל שליטה ולכן יוחס לו חוב בשל אי תשלום דמי ביטוח עבורו בלבד בגין התקופה משנת 2000-2010.
כה. ההלכה הפסוקה שנקבעה בפסק דין גרוסקופף ובפסקי הדין שבאו לאחריו התנתה את קביעת מעמדו של בעל מניות כעובד שכיר, בין היתר, בכך שמשולמים דמי ביטוח, לכן, בעלי מניות בכלל ובעלי שליטה בפרט שאינם משלמים לנתבע את דמי הביטוח וזאת באופן עקבי, ממושך ושיטתי ניתן להפוך את מעמדם לעובדים עצמאיים. בעניינו לא רק שהמנוח לא שילם את דמי הביטוח הנדרשים , אלא שהוא לא דיווח לנתבע על העסקתו שלו עצמו ולא של אחרים בחברות שהיו בשליטתו.
כו. אי תשלום דמי הביטוח מקנה לנתבע את מלוא הזכות לשנות את מעמדו של המנוח מעובד שכיר של החברה לעובד עצמאי באופן כזה שלא יוכל עוד להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה .
כז. לנתבע קיימת סמכות טבועה, מכח חוק הביטוח הלאומי לסווג מבוטחים היות וסעיפים 344 ו 345 מתייחסים לסיווג מבוטח הן כעצמאי והן כשכיר , אותו סיווג נדרש למעשה בשביל לקיים את החוק ולבצעו. כאשר הנתבע אינו יכול להסתמך על הסיווג אותו מבצע מבוטח שהוא בעל אינטרס ולפעול על פי ו, כפי שנקבע, לדוגמא בפסיקה, בעניין הזכאות לדמי אבטלה - לבן משפחה או בעל שליטה בחברה ( הלא רשום), זאת מאחר ופעמים רבות הקו שבין עובד עצמאי לבין בעל שליטה יחיד בחברה שבבעלותו מטשטש.
כח. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, שהינו החוק הסוציאלי העיקרי שיש במדינת ישראל, היא חלוקת הגמלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברה - הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה, אלא שאותה חלוקה לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. כאשר הגביה והחלוקה קשורות, זו בזו, בקשר בל יינתק ומכאן, כפי שנקבע בפסיקה:" באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית חוק" לצורך קיום אותה תכלית הוקמה חובת תשלום דמי
ביטוח על המבוטח העצמאי וזאת ללא קשר לשאלה - הא ם הוא יהנה מגמלה כלשהי.
כט. על המנוח היתה מוטלת חובה לדווח ולשלם דמי ביטוח לנתבע, אך הוא, שעמד בראש החברות שניהל, בחר במכוון לא לעשות כן ועל כן טען הוא לא בוטח.
ל. דיווח על הכנסה/"משכורת'' בדו"ח שומה עצמי אשר הוגש על ידי המנוח למס הכנסה , אינו יכול לבוא כתחליף לדיווח להעסקת עובדים בחברות שבבעלותו, כאשר גם אם דיווח המנוח על העסקת עובדים למס הכנסה, דבר שלא הוכח ואף לא נטען על ידי התובעת , לא יכול דיווח שכזה לשמש כתחליף לדיווח על העסקת עובדים לנתבע.
לא. לענין טענות התובעת בנוגע לאיפוס החוב - מדובר באיפוס אשר נעשה בטעות, בעת הזנת טפסי 106, על ידי פקידת הנתבע, טעות שהובהרה מספר פעמים וגם בתע"צ ואין ללמוד ממנה כי למנוח לא היה חוב.
לב. העובדה שהמנוח לא פנה, מעולם, לנתבע, כדי להסדיר את מעמדו היא שאמורה להטריד , את התובעת.
לג. לענין טענת התובעת להתיישנות/ שיהוי , יש לדחותה, מהטעמים הבאים:

  • מראשית ימיו של בית הדין ועד היום ההלכה הפסוקה על ידו היתה שחוק ההתיישנות אינו חל לגבי חוב בדמי ביטוח לאומי שהמבוטח חב למוסד , כאשר במסגרת פסק דין לבנה חג'ג', חזר בית הדין הארצי על הלכה זו.
  • המנוח חו ייב בדמי ביטוח כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בשל העובדה שהוא מעולם לא פנה לנתבע והסדיר את מעמדו בנתבע ולכן אין מקום לייחס לנתבע ידיעה פוזיטיבית על מעמדו של המנוח, כאשר עצם הגשת דו"ח עצמי למס הכנס ה ודיווח על הכנסה ממשכורת אשר נטען כי מקורה במשכורת מהחברות שהיו בבעלותו אינה יכולה לשמש תחליף לדיווח לנתבע.
  • בסעיפים 353 ו - 337 לחוק הביטוח הלאומי מוטלת, על המבוטח, חובה חוקית, ליידע את הנתבע לגבי מעמדו, כאשר בהתאם לסעיף 342 לחוק הנ"ל וכן בהתאם ל תקנות הביטוח הלאומי ( הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל''א -1971, חייב מבוטח בתשלום דמי ביטוח. בנוסף ואם יכול הנתבע, על פי רישומיו ליידע מבוטחיו על ידי הצלבת מידע לגבי חובם, אין בכך כדי לפטור את המבוטח מחובתו האישית על פי דין כלפי המוסד.
  • התיקון 159 לחוק, מיום 1/1/15, עליו מתבססת התובעת אינו יכול להועיל לה היות והוא אינו חל על עניינו של המנוח, שכן התיקון חל רק ביחס לחובות שמועד תשלומם הוא לאחר יום

1/1/99 כאשר ביחס לחובות שלפני 1/1/08 נקבע כי המוסד יוכל לנקוט פעולה לגבייתם עד ליום 3/6/16, אלא שענין סוגיית התיישנות החובות אינה רלוונטית לתובעת , הואיל ו אין בכוונת הנתבע לגבות את החוב כל עוד לא משולמת מכוחו גמלה בהתאם להוראות סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי.
לד. באשר לטענות התובעת באשר לכך שהונפקו לחברות (שהינן פעילות) , על ידי רשות המיסים, אישורים על ניהול ספרים וניכוי מס במקור, אישורים המונפקים כאשר אין לחברות מחדלים ברשות המיסים והן מדווחות כדין במועד - כפי שהדבר חזר ונטען, הנתבע אינו מחויב בטיפול במבוטח בהתאם לשומת מס שמוגשת למס הכנסה ועל המבוטח מוטלת החובה ולדווח לנתבע על מעמדו.
לה. הנתבע הוא מוסד ממשלתי שכל מטרתו היא מימוש העקרונות הסוציאליים שמגיעים לכל מבוטח ומבוטח באשר הוא, וזאת כל עוד המבוטח מקיים את הוראות החוק והגדרתו כהלכה.

5. דיון והכרעה
סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך:
"(א) קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:
(1)....
(2)....
(3) בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין".

בעב"ל 20182/97 גרוסקופף - המוסד לביטוח לאומי ( ניתן ביום 19.04.99 )
נפסק כי :
"המשפט מכיר בחברת בע"מ כאישיות משפטית נפרדת ואף מכיר בפיקציה של ניהול עסק באמצעות אישיות משפטית , החברה בע"מ. משכך , עלינו ליתן לעובדות האלה משקל , שכן רישום החברה עשוי לכונן הפרדה בין החברה לבין בעל החברה ומנהלה, דבר היכול להוביל להגדרתו כ"עובד" . כמו כן, רישום החברה כאישיות משפטית
נפרדת גורר הפרדה בין האדם כבעל מניות בחברה לבין האדם כמבצע עבודה עבור החברה , על כן אין לשלול את האפשרות כי בעל המניות והשליטה בחברה יהיה גם עובד של חברה ".

לכלל האישיות המשפטית הנפרדת, של החברה, נקבעו חריגים בפס"ד גרוסקופף:" לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא עובד עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם: עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה, הדירקטור, בעל מניות ובעל שליטה בחברה כעובדים של חברה ;חברת יחיד אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כעובד יחיד של החברה. מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה , כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק . יתרה מזאת , אדם עשוי לבצע עבודה בכמה כובעים ויש לקבוע באיזה כובע הוא עובד".

במקרה שלפנינו, חברת סוידאן וחברת סוידאן 2005, מעולם לא דיווחה ולא שילמה בגין המנוח דמי ביטוח, כאשר הנתבע הצליח להוכיח טענתו זו וכן טענתו באשר לכך שמשך כמעט עשור המנוח לא דאג לדווח על העסקתו וגם לא על העסקת עובדים אחרים שיתכן והועסקו בשתי החברות ובהתאם גם לא דאג כי ישולמו דמי ביטוח בגינ ו ובגינם.

כן עלו מחומר הראיות ומהעדויות ששמענו, העובדות הבאות:
א. חברת סוידאן היתה רשומה, משלב מסוים, על שם התובעת.
ב. חברת סוידאן בע"מ היתה רשומה, משלב מסוים, על שם בנם של המנוח והתובעת - מר יוסף.
ג. למרות הרישומים הנ"ל, המנוח הוא שניהל את שתי החברות שאף היו בבעלותו.
כך עלה, לדוגמא, מדברים שאמרה התובעת במסגרת ההודעה שגבה ממנה חוקר המל"ל (נ/1) " ..ואני שילדתי ילדים ובעלי עבד וניהל את החברות שהיו בבעלותו.." (עמ' II שורות 2-3). וכן:"חברת סוידאן אלקטרו בע"מ (אשר הוגדרה בפסק דין זה כחברת סוידאן. א.י.) בעלי רשם את החברה בבעלותי. ..אני הייתי בלימודים והבעל מורשה לעשות מה שנוח לו ומה שהוא חושב לנכון. כמו כן, בני יוסף שהיה רשום כבעלים של חברת סוידאן (2005) בע"מ (שהוגדרה בפסק דין זה כחברת סוידאן בע"מ. א.י), אני בטוחה שהבן יוסף לא ידע לתת תשובה אחת כי הוא עבד עם אביו ומה שהיה אומר אביו המנוח, יוסף עשה.הרישום ע"ש יוסף והעברה, אני בספק אם יוסף בנו ידע" (עמ' II שורות 9-16) .
כך גם עלה מעדותה של התובעת, במסגרת חקירתה הנגדית,עת הודתה כי לא היתה מעורבת בעסקיו של המנוח (עמ' 7 שורה 8 לפרוטוקול וכן עמ' 8 שורה 1 שם)וכן עת נשאלה:
ש. אני מבין גם שבשלב מסוים אחת מהחברות שעבד באמצעותן אלקטרו סוידאן בע"מ היא חברה שרשומה על שמך אבל לא ידעת מזה או שידע וזה לא ענין אותך
ת. לא זכור לי דבר כזה בכלל.
ש. לפי רישומי הנתבע,בשלב מסוים חברת אלקטרו סוידאן היתה רשומה על שמך, את כבעלת מניות ואינך יודעת על כך?
ת. אולי. אני עסוקה כל הזמן בעבודה שלי, בגידול הילדים שלי ואף פעם לא התערבתי בעבודה של בעלי. אין לי קשר לחשמל או לעובדה שלו, אני הולכת לעבודה וחוזרת הביתה, הוא היה הולך לעבודה וחוזר הביתה. הוא לא מתערב אולי, אני עסוקה כל הזמן בעבודה שלי, בגידול הילדים שלי ואף פעם לא התערבתי בעבודה של בעלי. אין לי קשר לחשמל או לעבודה שלו, אני הולכת לעבודה וחוזרת הביתה, הוא היה הולך לעבודה שלו וחוזר הביתה, הוא לא מתערב בעבודה שלי ואני לא בשלו.
ש. האם חתמת או נתת יפוי כח, מסמך כלשהו שמרשה לבעלך המנוח לעבוד בחברה שהיא רשומה על שמך?
ת. לא זכור לי בכלל. אמרתי לך שאני לא מתערבת בעסקיו.
ש. כנ"ל גם לגבי בנך, יוסף. גם על שמו בשלב מסוים היתה חברה אלקטרו סוידאן.
......
ת. לשאלתך נכון שיוסף הוא הבן שלי, הוא הבן היחיד שלי.
ש. והוא גם בשלב מסוים שחברת אלקטרו סוידאן 2005 היתה רשומה על שמו משנת 00' ויתכן גם היום, היתה החברה אלקטרו סוידאן בע"מ ובשנת 05' הוסיפו 2005- חברה חדשה. היתה בתקופה מסוימת רשומה על שם בנך יוסף ואני מניח שגם הוא לא ידע מזה או היה מעורב בזה.
ת. לא ידוע לי בדיוק אבל מה שאני יכולה לענות שזה אבא שלו, זה לא אדם זר שאני אפחד ממנו, הבן שלי עזר לבעלי בכמה עבודות אבל אם היה בעל מניות או העביר לו, לא עשיתי כאבים לראש שלי כי זה אבא.
ש. מפנה אותך להודעה שמסרת לחוקר של הנתבע. היית בנתבע בסניף שפרעם ב- 22.5.13 ומסרת הודעה שאלו אותך שאלות. לגבי טפסים, טפסי 106 שהמצאת לנתבע.
ת. כן.
ש. שם אמרת לחוקר בעמ' 3 משורה 8 "כמו כן בני יוסף שהיה רשום כבעלים של חברת אלקטרו סוידאן 2005 בע"מ. אני בטוחה שהבן יוסף לא יוכל לתת תשובות... כי הוא עבד עם אביו ומה שהוא אמר...".
ת. זה בדיוק מה שאמרתי עכשיו – בן עובד עם אבא שלו וזה תחושה טבעית.
ש. אבל אז כשהיית אצל החוקר ואמרת לו שאת בטוחה שבנך יוסף, אולי מחשש שלך שהבן שלך יהיה מעורב בחברות האלה אמרת שהוא לא ידע לתת אפילו תשובה אחת ביחס אליהן.
ת. כי בני כמוני לא בקיא בעבודה הזו ואמרתי שהוא לא מבין באמת בעסק הזה, לכן אמרתי לך. לשאלת בית הדין, בני בן 30 היום. 29.
ד. התובעת לא העידה בכנות, עת נחקרה והשיבה בנוגע להסתבכויות הכלכליות של בעלה:
ש. האם אפשר לבוא ולומר, אין לי ספק שבעלך המנוח היה עובד חרוץ שעבד כל השנים ופרנס אתכם בכבוד, אבל האם ניתן לומר כי הסתבך בעסקיו?
ת. לא הרגשתי את זה, היה עובד כל הזמן. אתה יודע, יש עליות וירידות בעבודה, לא הכל דף של זהב. לא ידעתי על הסתבכות בעבודה ואין לי מושג בכלל.
ש. עיקלו לך אישית פעם רכב.
ת. כן.
ש. רכב שהיה רשום על שמך, מס הכנסה על חשבון החוב שלו.
ת. לא יודעת על חשבון מה, לא על חשבון החוב שלי, אף פעם לא היו לי בעיות. פעם עיקלו לי את הרכב ויועץ המס, לא יודעת איך, פתר את העניינים. זה היה ממס הכנסה.."(עמ' 11 שורות 6-15 לפרוטוקול).
גירסתה זו של התובעת סתרה את הדברים שאמרה במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים, ביום 10/9/12, בתביעה הקודמת, דיון במסגרתו הודיעה כי היא מייצגת את עצמה ואף אמרה :"אני רוצה להגיד שאני עדיין בהלם, בעלי נפטר בגיל צעיר. השאיר אחריו הרבה חובות. הביטוח הלאומי ביקש ממני הרבה ניירת ורק בתקופה האחרונה התחלתי לעבור על הניירת שלו ונגשתי לביטוח הלאומי רק השבוע אותם, אני מבקשת את עזרת בית הדין, אני במצב מאוד קשה. חייתי כל החיים שלי במינוס, מצב כלכלי קשה מאוד" (עמ' 1 שורות 15-18 לפרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת) .
ה. טענת התובעת, כפי שהיא מצאה ביטוי בעמ' III שורה 17 להודעה שגבה ממנה חוקר הנתבע, לפיה המנוח החליף מספר מנהלי חשבונות, טענה עליה חזר יועץ המס בחקירתו הנגדית (עמ' 23 שורות 9-16 לפרוטוקול), עת השיב כי ידע, גם כחברו של המנוח שהוא השתמש בשירותים של מנהלי חשבונות או רו"ח אחרים - "לא יודע את שמותיהם אבל כן ידעתי כי הוא השתמש בשירותים של מנהלי חשבונות אחרים", סתרה את התשובה שנתן יועץ המס לחוקר הנתבע (נ/2), עת ציין, ביחס לחברת סוידאן כי:"..משנת 1990 עד סגירת החברה אני היחיד שטיפלתי לו בניהול החשבונות .." (עמ' I שורות 17-19). מדובר בסתירה שבאופן טבעי, היה בה כדי להשליך מאוד על מהימנותו של יועץ המס,לפנינו. עובדה בשלה, לא נתנו אמון ברוב הדברים שמסר במסגרת חקירתו הנגדית לפנינו והעדפנו את הדברים שמסר לחוקר (נ/2) .
ו. כל נושא ניהול החשבונות בחברות לא התנהל בצורה מסודרת, כפי שמסר יועץ המס לחוקר:"ברצוני לציין למרות שאני אמור לנהל לו את חשבונות החברה, היה תמיד לא מדווח רק הגיע למשרדי כאשר יש לו בעיה או צרה, עיקולים בחשבונות או עיקול רכב . כאשר היתה לו צרה היה מגיע בכדי לעזור לו...ברצוני להבהיר כי במשך כל השנים שאני הייתי אמור לטפל בניהול חשבונות החברה, המנוח היה מנצל את המעמד שלי לא דיווח וגם לא שילם ...ני צל..ה חברות לאינטרסים אישיים של (עמ' II שורות 1-8 לנ/2).
ז. ספק בנוגע לטפסי 106 לשנים 2005 עד 2010, כאשר בנוגע לענין זה נשאל יועץ המס, על ידי חוקר הנתבע:"מה ההסבר שלך שהטפסים טופסי 106 לשנים 2005,2006, 2007,2008, 2009 2010 דווח ממשרדך על פעילות החברה ועל העסקת עובדים למרות שהיק במח' ניכויים היה סגור" והוא השיב:"קודם כל אני בספק אם טופסי 106 לשנים 05,06,07,08,09,10 יצאו ממשרדי וגם אם יצאו ממשרדי זה היה לפי המסמכים והנתונים שקבלתי עבור העסקת עובדים מהמנוח שהיה פוקד את משרדי ומבקש ממני את הדיווחים וגם אם הטפסי 106 יצאו ממשרדי בוודאי היה לו 102 לתשלומים..".
ח. התובעת אשר המציאה, במסגרת תביעתה, טפסי 106 של חברת סודיאן, ביחס לתקופה שמתאריך 1/10/2000 ועד לתאריך 31/7/05 וכן טפסי 106, ביחס לחברת סוידאן בע"מ, ביחס לתקופה שמיום 1/8/05 ועד ליום 31/12/10, לא הצליחה להוכיח כי טפסים אלו אכן נמסרו לנתבע ולא הצליחה לסתור את האמור, בענין זה, בתעודת עובד הציבור של מר מאהר שהגיש הנתבע "עיינתי שוב בדוחות 106 שהוצגו על ידי התובעת. אני חוזר ומציין כי המנוח, בהיותו המ פעיל העיקרי של החברות מעולם לא דיווח ולא שילם דמי ביטוח במסגרת התיקים של החברות שבבעלותו ו/או בבעלות בני משפחתו. טפסי 106 שהוצגו על ידי התובעת מעולם לא התקבלו אצל הנתבע. הנתבע אף לא ידע על קיומם בזמן אמת. במידה ודיווח זה היה נעשה בזמן אמת היה אמור להירשם ולהיקלט באופן אוטומטי בתיק הנתבע, אלא שכאמור, מאחר ולא דווח בכלל בתיק הניכויים, הרי שלא התקבל מידע על העסקת עובדים בחברה. מכיוון ולא דיווח על קיומם של טפסי 106, הרי מדובר בהנפקת טפסי 106 פיקטיביים, על מנת להתחמק מתשלום דמי ביטוח".
ט. חובת הדיווח מוטלת על המבוטח ואין בעובדה שהנתבע לא פנה אל המנוח, בדרישת חוב, כדי לפעול לטובת התובעת - במסגרת חקירתו הנגדית של מר מאהר, ניסתה התובעת להראות שהנתבע כשל בכך שלא טרח לשלוח דרישות חוב למנוח:
ש. הראה לי מסמך כלשהו שבו המנוח קיבל דרישה לתשלום חוב.
ת. קודם כל אסביר, המבוטח בעצמו לא פנה כלל לביטוח לאומי ולא ניסה להסדיר מעמדו בנתבע. אנו פעם ראשונה ראינו את המסמכים של המנוח ברגע שנשללה קצבת שארים והאלמנה המציאה את טפסי 106.
ש. אז אתה רוצה לומר לי כי 10 שנים לא היה כנגד המבוטח המנוח חוב?
ת. ביחס למבוטח לא היתה רשומה פעילה במערכת כי הוא בכלל לא פנה לנתבע להסדיר את מעמדו.
ש. אתה אומר דבר מאוד מוזר שאזרח ישראל מבוטח שיכול להיות מצב כמו במקרה שלנו לשיטתך שלא מגיע לו דרישה לתשלום חוב במשך 10 שנים, לא נראה לך מוזר.
ת. החובה מוטלת על המבוטח עצמו להגיע ולדווח על מעמדו, כנ"ל בנוגע לגמלאות. גם אם מגיע לו גמלה, הוא בא לנתבע ומודיע, הנתבע לא פונה אליו ישירות.
ש. אתה מכיר את המקרה הקלסי שבו בחורים צעירים שמעל 18 הולכים, לומדים באוניברסיטאות ואחרי מספר חודשים מקבלים דרישה לתשלום חוב.
ת. המצב שונה לגמרי. ברגע שנרשם לאוניברסיטאות הנתבע מקבל דיווחים מן האוניברסיטאות ובעקבות זה אנו פונים למבוטחים ודורשים את תשלום הביטוח הלאומי.
ש. לגבי בחור צעיר שסיים י"ב ולא פנה לאוניברסיטה האם אתם פונים אליו בדרישה לתשלום חוב או להצהיר על מקורות הכנסתו?
ת. היום יוצאת פוליסה אוטומטית במערכת, ברגע שהוא מגיע לגיל 18 מודיעים להורים שהם מפסיקים לקבל בגינו קצבת ילדים וכן אומרים להם להפנותו למחלקת הביטוח להסדיר מעמדו.
ש. מה המעמד של המנוח משנת 00' עד 10' אצלכם בנתבע.
ת. המעמד הוא "חוייב כלא עובד" אבל זה אחרי שהתובעת פנתה בתביעה לגמלת שארים.
ש. מה זה אומר?
ת. מי שלא עובד חייב לשלם עבור עצמו לפי המינימום, כלא עובד.
ש. בעשר השנים מה היה מעמדו? לפני שפנתה התובעת לנתבע.
ת. שוב אומר שלא היתה רשומה פעילה למנוח.
ש. אתה רוצה לומר לי כי יש אזרחים במדינה הזו שתקופה של עשור אין להם מעמד בנתבע למרות שהם אזרחי מדינת ישראל.
ת. אם החובה מוטלת עליו לפנות לנתבע אז זו חובתו לפנות ולהסדיר את מעמדו..."(עמ' 12 שורה 27 לפרוטוקול עד עמ' 14 שורה 4 שם).

מעבר לעובדה שמר מאהר העיד בצורה מהימנה ועקבית הרי שגם ניסיונות התובעת להראות כי היתה זו חובתו של ה"מעסיק" לדווח על המנוח לא צלחו-
ש. אתה מכיר סעיף 356 לחוק הביטוח הלאומי.
ת. אצטרך לראות בחוק.
ש. סעיף 356 ו- 342 מטילים החובה לתשלום דמי הביטוח על המעסיק, אתה מאשר את זה?
ת. כן.
ש. בתקופה הראשונה משנת 00' עד 05' ישנן שומות, הסתכלת עליהן?
ת. כן.
ש. הן יצאו כנגד המנוח, שומות מס הכנסה.
ת. זה לא יצאו נגד המנוח, אלה דוחות עצמי שהוא הגיש למס הכנסה.
ש. מה זה אומר?
ת. יש במס הכנסה דוח של שומה עצמית שמגיש נישום ויש קביעה. במקרה של המנוח זה הוא פנה בשומה עצמית למס הכנסה.
ש. אתה מאשר לי שיש במערכת גבית המס במס הכנסה קשר לבין מערכת הגביה בנתבע?
ת. אנו מקבלים את השומות המוזנים במערכת של מס הכנסה.
ש. כלומר אם יש שומה גם אם היא עצמית, היא מופיעה אצלכם.
ת. כן.
ש. כלומר, בשומת 02', נספח א' לתצהיר התובעת, משכורת המנוח היתה 39,600 ₪.
ת. שוב מסביר כי זה מופיע כשומה אצלי במערכת אבל לא נעשה שום דבר בשומה. היא נמצאת במערכת ללא שום טיפול, זה לא מחייב אותנו בטיפול בה.
ש. אבל ראיתם כי הוא מדווח למס הכנסה כשכיר, נכון?
ת. שוב, זה לא אומת. זה דוח עצמי, כתבתי בתע"צ.. (עמ' 14 שורה 5-27 לפרוטוקול ).

כאשר בתע"צ אכן התייחס, מר מאהר, לנושא הנ"ל בצורה ברורה וזאת עת כתב:
" 10. בהתייחס לדו"חות (תקציר שומה) שהוצגו על ידי התובעת המדובר בדו"ח עצמי (זמני) שמוגש ע"י הנישום למס הכנסה, בטרם אומת ע"י מס הכנסה. יש לציין כי במקרה הזה מס הכנסה אינו יכול לאמת את הנתונים שהוגשו בדו"ח העצמי מאחר ולא דווח על העסקת עובדים בתיק המעסיקים (כולל שכר) ועל כן השומת האלה נמצאות במעמד של דו"ח עצמי ולא סגירה סופית.
11. בנוסף המעביד, החברות שהיו בשליטת המנוח, היו אמורים להגיש טפסי 126 בציון שמות ומספרי תעודות הזיהוי של העובדים , שכר שנתי של כל עובד ועובד, דבר שלא נעשה בשתי החברות ..
12. טופסי 106 שהוצגו על ידי התובעת/המייצג, אינם רלוונטיים מאחר ומעולם לא נעשה דיווח בתיק הניכויים בחברה על העסקת עובדים".

וכן נחקר והשיב, היטב, מר מאהר, במסגרת חקירתו הנגדית:
ש. שומה עצמית מוגשת עם טופס 1301 שזה הצהרה של אדם בעל הכנסות, הוא מצהיר על הכנסותיו. לטופס זה מוגש טופס 106 מקורי החתום באופן מקורי אחרת הדוח הזה לא מתקבל במס הכנסה ולכן אם נסתכל על שומה 02' מה כתוב כאן?
ת. יצאה שומה כשרה.
ש. ז"א שהדוח הזה הוגש בצירוף המסמכים הנאותים שצריך להגישם.
ת. כשזה מוגש למס הכנסה, אנו בודקים במקביל האם לנתבע דווח בתיק ניכויים על העובד הזה, שולם בגינו ביטוח לאומי ודווח עליו כשכיר, הכוונה בודקים בתיק החברה. במקרה שלנו, לא היו שום דיווחים או תשלומים בתיקי שתי החברות.
ש. אתה מאשר כי היה מועסק כשכיר אבל לא דווח שהוא שכיר. זה מה שאתה אומר?
ת. אתה מנסה לשאול אותי על מס הכנסה, אני יכול לענות על ביטוח הלאומי, בתחום בו אני מומחה. בתיק הביטוח הלאומי, בתיק החברה שלו, לא שולם עבורו ולא על אחרים. התיק בביטוח לאומי נפתח ונסגר ללא שום דיווחים" (עמ' 15 שורות 2-16 לפרוטוקול.ההדגשה אינה במקור. א.י.)
י. מר מאהר מסר תשובות מהימנות בנוגע לדרישות החוב ביחס לחברות (ת/1 ות/2):
"ש. הסבר לנו מה נסיבות ביטול האיפוס שהיה? אני מתקן - נכון כי בעקבות פניית התובעת צמח חוב כנגד המנוח.
ת. ברגע שמבוטחת פנתה לביטוח הלאומי נפתחה הרשומה על מנת לעשות ביקורת גביה לשארים. אז נפתחה הרשומה- רציפות ביטוח ואז נודע לה על החוב. הכוונה אז הוציאו לה הודעה על קיומו של החוב.
ש. כלומר לפני כן לא היתה אף הודעה על קיום של חוב כנגד המנוח.
ת. שאלת כבר והסברתי בהתחלה כי כל עוד לא פנה לא היתה רשומה. המנוח לא עשה את המוטל עליו.
ש. אתה מאשר כי הצגנו לכם טפסי 106 ושומות. בעקבות כך מה עשיתם?
ת. הזנו אותם למערכת ואז התקבלה הודעה כי קיים חשד כי החברה הזו לא מדווחת ולא משלמת.
ש. אמרת החברה לא מדווחת ולא משלמת, ז"א החוב רובץ על החברה.
ת. והמנוח הוא בעליה.
ש. יש תקופות בהן לא היה בעליה. איך אתה מייחס חוב של בעל חברה לבעל החברה? אני שומע שזה עניין משפטי שיש להשאיר לסיכומים. ולכן שואל שאלה אחרת – בסופו של דבר החוב אופס.
ת. היום, כן. אסביר למה, החוב אופס היום.
ש. ב- 6.9.12 יצאה הודעה שאתם מאפסים את החוב- נספח ז' לתצהיר התובעת.
ת. בסעיף 13 לתע"צ רשמתי את ההסבר שמדובר בטעות טכנית שהוזנו טפסי 106, מפנה לסעיף 13.
ש. החוב אופס ואח"כ ביטלתם את האיפוס.
ת. כן, הסברתי בסעיף 13, היתה טעות טכנית.
ש. אתה מאשר לי כי ביטול האיפוס נעשה לפני שחקרתם את התובעת ואת אבו דבאי, יועץ המס?
ת. בהתחלה האיפוס נעשה לפני.
ש. השאלה לגבי ביטול האיפוס האם הוא נעשה לפני חקירת התובעת ויועץ המס, 22.5.13 ו- 7.13.
ת. זה ללא שום קשר למה שאתה אומר.
ש. מציג מסמכים מיום 25.2.13.
שני המסמכים הוגשו וסומנו ת/3.
ת. מעיין במסמכים שאתה מציג לעיוני.
ש. הסבר לי, אתה מאפס את החוב, אח"כ מבטל האיפוס, כל זאת בלי שימוע, לקבל הנמקה וגם בלי הנמקה או לתת הזדמנות לתובעת להשיג מסמכים. איך אתה מסביר את זה?
ת. הסברתי ואסביר שוב, ברגע שהזנו למערכת את טפסי 106 שהתובעת המציאה. בטעות המערכת איפסה את החוב ואח"כ הוציאו לנו הערה מהמשרד הראשי שהחברה הזו לא מדווחת ולא משלמת ואין מקום להזין תלושים או טפסי 106. בעקבות זה התיק הועבר לבירור.
ש. אם אדם לא מדווח על עצמו כשכיר, או החברה, המעסיקה, זה הופך את טפסי 106, תלושי השכר לפיקטיביים?
ת. לשכיר רגיל זה שונה לגמרי מאשר במקרה של המנוח ולאחר החקירה שנעשתה על ידי הנתבע- חקירת התובעת ויועץ המס. שאז התברר שהמנוח הוא הבעלים של החברה" (מעמ' 17 שורה 18 לפרוטוקול ועד עמ' 19 שורה 7, שם).

בהתייחס לנספח ז' לתצהיר התובעת (ההודעה על איפוס החוב) - כי טענת הנתבע בנוגע לכך שאיפוס החוב נעשה עקב טעות, היא טענה שהנתבע חזר עליה בצורה עקבית כאשר ראוי להדגיש כי האיפוס, ממילא נעשה לאחר פטירת המנוח, כלומר בנקודה שבה העדר הדיווח של החברות ושלו, הפכו כבר לעובדה מוגמרת ולא ניתנת לתיקון שהרי המנוח הלך לבית עולמו, בטרם האיפוס שאנו אכן מאמינים שנעשה בטעות - הכל כאמור בסעיף 13 לתע"צ.

בנוגע לטענת השיהוי/ההתיישנות שהעלתה התובעת, מצאנו מענה הולם ומספק בטענות הנתבע, כ פי שמצאו ביטוי בסעיף 4 לג' דלעיל ולכן הרינו מורים על דחיית טענותיה אלו.

בנקודה זו נציין כי סוגיה דומה לזו שלפ נינו נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק בל 2725/09 מזוז יוסף- המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 15/8/10) שם הכריע בית הדין בשאלה:""האם אי תשלום דמי ביטוח ע"י חברת מעטים, מצדיק הרמת מסך מעל החברה ושינוי מעמד המבוטח משכיר לעצמאי, כך שדמי הביטוח ייגבו אישית מהמבוטח?".
ופסק כי:
" אי תשלום דמי ביטוח "כעובד" על ידי החברה, הינה בעלת משקל משמעותי ומכריע לכך שהמבוטח לא הגדיר עצמו כעובד של החברה. לכך יש להוסיף כי החברה לא דיווחה לנתבע על התובע כעובד (ראה לעניין זה עב"ל (ארצי) 20383/97 אסתר חזקיה נ' המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 22/4/04, עב"ל (ארצי) 123/98 המוסד לביטוח לאומי נ' טעמא חנה שפירא פס"ד מיום 22/6/06). ..
10...
11. אי תשלום דמי הביטוח לא היה רק משנת 2004, אלא החל כבר מ-1997, ומלמד כי מדובר בתופעה עקבית ושיטתית. המשמעות של כך הינה חמורה. היא חורגת מעניינו של התובע ונוגעת אף לעובדים נוספים שעבדו, שלא היו מבוטחים בתקופה זו וזכויותיהם מתחום הבטחון הסוציאלי מונחות על קרן הצבי.
12. בפרשת גרוסקופף (עב"ל 34/95 פד"ע לו 14) ובפרשת חיון ( עב"ל (ארצי) 20182/97 פד"ע לד 97) אכן נקבעו מבחנים לצורך הכרעה בשאלה אם בעל החברה ייחשב "עובד" שלה. מבחנים אלו אמורים לסייע לבית הדין וכפי שניתן לראות במבחן של מהות הסדר העבודה, נכשל התובע. שכן, אי תשלום דמי ביטוח במשך תקופה כה ארוכה, הוצאת תלושי שכר ללא תשלום, מלמדת שהסדר העבודה אינו אמיתי.
במצב דברים זה, אין להקים לתובע מסתור מאחורי מסך ההתאגדות של החברה, ויש להביאו למרכז הבמה, כאחראי לתשלום דמי ביטוח בהם הוא חב כעצמאי.
על כן, החלטת הנתבע , לראות בתובע עצמאי החל מ-1/04 תוך חיובו בדמי ביטוח באופן שחיוב זה צריך לבוא על חשבון זיכוי חוב החברה ביחס לתקופה זו.
13. סוף דבר, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ראוי לציין כי פסק הדין הנ"ל הונח לפתחו של בית הדין הארצי במסגרת עב"ל 4 1787-10-10 (פסק דין מיום 15/8/10), אלא שבסופו של יום לא שונה פסק הדין של האיזורי ובית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להמלצתו, לאחר שהצדדים הודיעו כי היא מקובלת עליה וכך קבע:" פסק הדין יישאר על כנו. ייערך הסדר תשלומים בין המוסד לביטוח לאומי ובין מר מזוז. במסגרת זו, יחושב החוב בשלב ראשון ללא קנסות ועל המערער יהא לעמוד בהסדר התשלומים בדייקנות וללא סטייה ממנו. אם מר מזוז יעמוד בהסדר התשלומים, יבוטלו הקנסות. אם לא יעמוד בהסדר התשלומים, יעמוד סכום החוב לרבות הקנסות.
דמי הביטוח יחושבו על פי הדיווחים של המערער למס הכנסה, כפי שיאושרו על ידי פקיד השומה.
הליכי הגבייה שננקטים כנגד המערער יוקפאו למשך 30 יום."

6. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות רחבות ההיקף והיריעה של הנתבע וחרף טענותיה רחבות ההיקף והיריעה של התובעת, הגענו למסקנה כי בדין נדחתה תביעתה לקבלת קצבת שאירים וזאת בהתאם להוראות סעיף 366 (א)(3) לחוק הביטוח הלאומי.
מאליו ברור כי בנסיבות הענין נדרש הנתבע לפעול בהתאם להתחייבותו, כפי שמצאה ביטוי בסיפא של סעיף 39ד' לסיכומיו:"מאחר ונושא גביית החוב אינו עומד על הפרק מאחר ואין בכוונת הנתבע לגבות את החוב כל עוד לא משולמת מכוחו גמלה בהתאם להוראות סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי"

7. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

8. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' בטבת תשע"ו , (15 בדצמבר 2015 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר ראובן כהן
נציג ציבור (מעסיקים)