הדפסה

סגל נ' יוחננוף

בעניין:
שמואל סגל ת.ז. XXXXXX389
ע"י ב"כ עו"ד א' ריבקין

התובע

- נ ג ד -

בנימין יוחננוף ת.ז. XXXXXX896
בעצמו

הנתבע
פסק - דין

א. רקע הדברים ותשתית עובדתית

1. תביעה להסרת קיפוח של בעל מניות (התובע) בחברת יובוקס בע"מ (להלן: "החברה"), ולחיוב בעל המניות האחר בחברה (הנתבע) להעביר לתובע את מניותיו בחברה ולשלם לתובע פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין הפרת החוזה לייסוד החברה, שנחתם בין הצדדים ביום 7.11.08 (להלן: "הסכם המייסדים" או "ההסכם"). במרכזה של ההתקשרות בין הצדדים עמד מיזם משותף לפיתוח, ייצור ושיווק של מתקן לפרסום חוצות המוטבע בתוך מדרכות או רצפות ונקרא "יובוקס" (להלן: "המתקן" או "היובוקס" וכן "הפרויקט").

התובע טוען כי הנתבע הוליך אותו שולל, וגרם לו להשקיע בחברה כספים מתוך אמונה שיש בידי הנתבע מוצר מוגמר מוגן בפטנט, וכי הנתבע הינו איש אמיד, בעל ניסיון עסקי רב ובעל קשרים. בדיעבד הסתבר לתובע כי יש צורך בפיתוח המוצר ואין סיכוי לקבל עליו פטנט, והנתבע אף הכשיל את הניסיונות לפתח את המוצר. כך גם התברר כי הנתבע חסר-כל ונחשב בבנק כ"סיכון עסקי", מה שמנע מתן אשראי לחברה. לכן נאלץ התובע לבטל את הסכם המייסדים שחתם עם הנתבע.

הנתבע טוען כי הוא הקורבן בכל הפרשה: התובע הטעה אותו להאמין כי הוא איש עסקים מנוסה ובעל מקורות מימון, אך הוא זה שעיכב את פיתוח המתקן ונמנע מהשקעות בחברה. לטענת התובע, ביטול ההסכם בידי התובע נעשה ללא עילה שבדין, ועל כן מהווה הפרת הסכם.

2. בשנת 2007 שמע התובע (שמואל סגל) מחבר על פרסום חוצות ייחודי המותקן בתוך מדרכות בטורקיה, והחל לחפש באינטרנט מידע בנושא זה, מתוך רצון לקדם מוצר רעיון זה בישראל. במסגרת זו נתקל התובע בכתבה בעיתון בה הוצג הנתבע (בנימין יוחננוף) כיזם המציע פרסום חוצות מסוג זה, וכן נאמר כי הוגשה בקשה לפטנט בנושא זה (נספח א' לתצהיר התובע). בטרם הספיק התובע לאתר את הנתבע, התקשר אליו הנתבע שקיבל מידע ממערכת העיתון שהתובע ביקש לברר פרטים לגביו. כך נוצר הקשר בין הצדדים (סעיפים 3-10 לתצהיר התובע, וסעיף 9 לתצהיר התשובה של הנתבע, שעוקב אחר טענות התובע לפי סדרן ומשתמש במספרי סעיפים זהים; למיטב זכרונו של הנתבע, דווקא התובע יצר עמו קשר ראשון).

3. קיימת מחלוקת תהומית בין הצדדים לגבי תוכן השיחות ביניהם שקדמו לחתימת ההסכם והמצגים שהציגו הצדדים זה לזה. לפיכך אסקור את התשתית העובדתית תוך התייחסות לטענות שני הצדדים. אין מחלוקת שהנתבע הציג עצמו כיזם, כמפתח וכבעלים היחידי של פרויקט היובוקס וכבעל הזכויות הבלעדי בפרויקט, כפי שנאמר בסעיף 1 להסכם המייסדים (נספח ד' לתצהיר התובע). הוא גם מסר לתובע מצגת אודות המתקן (סעיפים 21 ו-22 לתצהיר התובע, שהנתבע מאשרם בתצהירו, ונספח ב' לתצהיר התובע שהוא חוברת המצגת – להלן: "המצגת"). במצגת נאמר בעמוד הראשון: Patent Pending Reg. No: 60\670298
הנתבע אף הציג לתובע צילום של הדף הראשון של הבקשה למתן פטנט
( Provisional Application for Patent""), שהוגשה על ידי הנתבע בארה"ב בשנת 2005, וזאת בעת בפגישתם הראשונה (נספח ג' לתצהיר התובע). הנתבע אמר כי יש צורך לחדש את הבקשה לפטנט (סעיפים 24-26 לתצהיר התובע), וכך גם הסביר עורך דינו של הנתבע לתובע (סעיפים 24 ו-26 לתצהיר הנתבע).

4. התובע טוען כי הנתבע הציג לו את המתקן כ"מוצר מוגמר" הניתן לייצור המוני ולהתקנה (סעיף 27 לתצהיר) – טענה המוכחשת על ידי הנתבע, אשר מדגיש כי לא בכדי נקבע בסעיף 6 להסכם המייסדים שהתובע נדרש לממן את הייצור של אב-טיפוס למתקן היובוקס.

5. לאחר שהתובע השתכנע מדברי הנתבע כי קיים פוטנציאל כלכלי גדול למתקן, הוא הסכים להתקשר במיזם עסקי עם התובע. התובע מאשר בתצהירו כי הנתבע הסביר לו שהוא מחפש שותף "שיקח על עצמו את המשך ניהול הפרויקט, על כל המשתמע מכך, ואף יממן את יתרת הסכומים הדרושים" (סעיף 32). הנתבע אף הציע שהמיזם יקודם באמצעות חברה שתהיה בבעלות משותפת של הנתבע והתובע, והנתבע יעביר לחברה את זכויותיו במתקן (סעיף 32 לתצהיר התובע). התובע גם מאשר כי הנתבע בירר מה הן מקורות המימון של התובע, והלה השיב לו כי יש בדעתו לקחת הלוואה בנקאית וכי הוא מוכן להשקיע 10,000 דולר תמורת שותפות שווה בחברה; הנתבע קיבל זאת ואף הפחית את סכום ההשקעה של התובע ל 7,500 דולר (סעיפים 31-33 לתצהיר התובע).

6. ברוח דברים אלו נחתם בין הצדדים הסכם המייסדים ביום 7.11.08 (נספח ד' לתצהיר התובע), וזאת יום לאחר הפגישה בין הצדדים. התובע מרחיב בעניין נסיבות חתימת ההסכם, ומדגיש שהתובע הציע לו לחתום על ההסכם לאחר סיום הפגישה הראשונה ביניהם, תוך שהוא מציין כי הוא איננו מעוניין "לערב עורכי דין בעסקה" שרק "יסבכו את הדברים", וכי מדובר בהסכם פשוט וקצר (סעיפים 38-39). יום לאחר הפגישה בין הצדדים, התקשר הנתבע לתובע ואמר לו שיש צורך לחתום על ההסכם בדחיפות, שכן הוא נוסע לחו"ל ואיננו יודע מתי ישוב. התובע הגיע לדירת הנתבע וקיבל ממנו עותק של טיוטת ההסכם שהכין הנתבע, והלה דחק בו לחתום על ההסכם (סעיפים 41-45). הנתבע מכחיש בתצהירו את השתלשלות הדברים המתוארת לעיל, אך הוא איננו מכחיש שהוא, או עורך דין מטעמו, הכינו את טיוטת ההסכם. הנתבע מדגיש כי איש לא הכריח את התובע לחתום על ההסכם.

התובע מנסה לרכך הוראות בהסכם שאינן נוחות לו באמצעות הטענה שהנתבע הרגיע אותו שאין צורך "להתרגש" מהם, ולאחר "עיון חטוף" בנוסח ההסכם, הוא חתם עליו (ראה למשל ההוראה התמוהה בסעיף 5 להסכם, הקובעת כי הצדדים מוותרים על כל טענה של ניהול משא ומתן שלא בתום לב, או הצגת מצג שווא). בד בבד עם חתימת ההסכם מסר התובע לנתבע סכום במזומן של 28,800 ₪, שהיה שווה ערך ל-7,500 דולר, שהוא סכום ההשקעה הראשונית של התובע במיזם.

7. בסעיף 1 להסכם נאמר כי הנתבע הוא "היזם, המפתח והבעלים היחידי" של פרויקט היובוקס. בסעיף 3 להסכם נקבע כי הצדדים יקימו חברה משותפת שמניותיה יוחזקו בידיהם בחלקים שווים, וכי החברה תרכוש מהנתבע את זכויותיו במתקן תמורת 7,500 דולר שישולמו על ידי התובע; בתמורה תקבל החברה מהנתבע את כל זכויות הייצור וההפצה של המתקן. בסעיף 4 נקבע כי התובע והנתבע יהיו מנהלים ודירקטורים בעלי זכויות שוות בחברה, וכל החלטה בחברה תתקבל על ידי שניהם פה אחד. זכויות החתימה בחברה ניתנו לתובע ולנתבע יחדיו (סעיף 9). סעיף 10 להסכם קובע כי הוצאות שהוציאו המייסדים עבור החברה יוחזרו להם בהתאם להנחיות רואי-החשבון של החברה.

אשר למצגים שהציגו הצדדים, נאמר בסעיף 2 להסכם:
"סגל מצהיר כי הפרויקט הידוע כ- UBOX הוצג בפניו במלואו ועל כל היבטיו, תכונותיו ויכולותיו השיווקיות ואחרות וכי בא על סיפוקו בקשר לכל מידע וידע בהקשר לפרויקט זה וכי בידו הידע והיכולת לנהל חברה חדשה לצורך ייצור, שיווק, והפצה של מוצר ה-UBOX ו/או כל פעילות מסחרית/עסקית אחרת הדרושה לצורך הצלחת החברה".

בסעיף 5 להסכם נאמר כהאי לישנא:

"שני הצדדים מצהירים ומאשרים זה לזה כי טרם החתימה על הסכם זה הציגו איש לרעהו את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות זו וקיבלו את כל המידע הנדרש, כל צד ע"פ ענייניו מהצד השני, ולפיכך הם מוותרים על כל טענה של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ו/או הצגת מצג שווא, והכל בכפוף לקיום כל תנאי הסכם זה והמצגים על פיו".

אשר למימון הפרויקט, ברור לחלוטין מן ההסכם כי התובע נטל על עצמו את האחריות המלאה לכך. סעיף 6 להסכם קובע בצורה מפורשת:

"מוסכם בין הצדדים כי סגל לוקח על עצמו להעמיד לרשות החברה את כל המימון הדרוש לפעילותה השוטפת כולל ייצור דגמי אב-טיפוס, מימון לצרכי שיווק וקידום מכירות וכיוצא באלה הוצאות הנדרשות לצורך ניהול שוטף, תקין ויעיל לצורך הצלחת פעילותה העסקית של החברה".

בסעיף 7 להסכם נאמר כי הסך שהשקיע התובע עם חתימת ההסכם (7,500 דולר) איננו משקף את שווי זכויותיו האמיתיות בפרויקט, אלא נקבע ללא בדיקה שווי כלכלית על ידי הנתבע. בסיומו של סעיף זה נאמר כדלקמן:

"הוסכם בין הצדדים כי במידה והחברה לא תראה לפחות איזון מאזני חיובי (ס"ה הכנסות גבוה מס"ה הוצאות) בין הכנסותיה להוצאותיה בתום שנה מיום החתימה על הסכם זה, יחזיר סגל את מניותיו בחברה ליוחננוף ללא כל תמורה ולא יהיו לו כל תביעות מכל סוג שהוא מיוחננוף או מהחברה".

8. פרוייקט פיתוח המתקן על שרטון כמה חודשים לאחר חתימת ההסכם בשל העדר משאבים כספיים, כשכל צד מאשים בכך את רעהו. התובע טוען כי לאחר חתימת ההסכם הסתבר לו שהנתבע איננו "איש עסקים אמיד ומקושר, העוסק בתחום הטכנולוגיה הגבוהה... אלא שמדובר באדם חסר אמצעים ונטול קשרים, הנתון במצוקה כלכלית קיומית קשה ביותר" (סעיף 52). הנתבע, לעומת זאת, טוען כי מעולם לא הציג עצמו כאיש עסקים אמיד, אלא כמי שנזקק לסיוע כספי של התובע (סעיף 16), וכי היה זה דווקא התובע שהציג עצמו כבעל יכולות מימון בגובה ההשקעה שבה דובר, כפי שגם עולה מנוסח ההסכם (סעיף 33).

9. התובע טוען כי מספר ימים לאחר חתימת ההסכם הודיע לו הנתבע כי הוא מעוניין למכור את חלקו במיזם המשותף תמורת 15,000 דולר לאדם אחר, והציע לתובע לרכוש את חלקו והוא דחה הצעה זו (סעיף 53). הנתבע מכחיש טענה זו.

10. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם החלו ניסיונות הצדדים למצוא גורם שיבנה עבורם את האב-טיפוס של המתקן. השניים נסעו למר אשר מושקוביץ', שהכיר את הפרוייקט וביקש לקבל מפרט מדוייק לצורך בניית המתקן וכן זכוכית מתאימה. ספק הזכוכית נבחר על ידי התובע, לאחר שספק שהוצע על ידי הנתבע לא עמד בהבטחתו לספק את הזכוכית (סעיפים 54-56). התובע טוען כי דרש מן הנתבע לספק את המפרט (סעיף 58), או אז הסתבר לו כי הנתבע, שקודם לכן טען שיש בידיו מפרט שנערך על ידי "משרד אדריכלים גדול מאוד", איננו מסוגל לספק מפרט, ובא בטענות אל מושקוביץ' שאיננו מסוגל לבנות את האב-טיפוס על סמך המפרט שבמצגת (סעיפים 59-61). הנתבע טוען כי מעולם לא נאמר לו שלמושקוביץ' דרוש מפרט מעבר לזה הנכלל במצגת שנמסרה לתובע (סעיף 55). מושקוביץ' גם דרש לדעת מאיזה חומר ייוצר האב-טיפוס. אלא שהנתבע לא היה מסוגל לספק את המפרט, ודחה את ההצעה לפנות שוב למשרד האדריכלים עליו דיבר, בלא שמסר נימוקים לכך (סעיף 63-64). הנתבע טוען כי המפרט הטכני כלול במצגת, והוכן על ידי משרד אדריכלים 'זוג' (סעיף 59). בסופו של דבר נבנה אב-טיפוס של המתקן מעץ (צילום שצורף כנספח ה לתצהיר התובע). התובע מדגיש בתצהירו כי מהשתלשלות הדברים דלעיל עולה כי לא היה בידי הנתבע מתקן שכבר עבר פיתוח, בניגוד למה שהציג התובע (סעיף 65).

אין זה ברור מתצהירו המבולבל של התובע ומנספח ה' לתצהירו מהו האב-טיפוס שיוצר מעץ, מי ייצר אותו וכיצד ייצרו אותו לאור טענת התובע שלא ניתן היה לעשות זאת ללא מפרט טכני, מעבר למפרט המופיע במצגת. התובע ממשיך ומספר בתצהירו על מגעים נוספים עם מר מושקוביץ', כאשר נאמר לו שעליו לייצר את האב-טיפוס בהתאם למפרט שבמצגת, והוא טען שאיננו יכול לעשות כן והתרגז. לאחר מכן הסכים מושקוביץ' להכין כמה שרטוטים של האב-טיפוס (נספח ו' לתצהיר התובע). אלא שהתובע פרץ בצעקות כאשר ראה שרטוטים אלו, וטען שהם אינם תואמים את המפרט במצגת. כך התנהלו העניינים עם ריבים בין התובע לנתבע, ובינם לבין מושקוביץ', עד שבסופו של דבר בנה מושקוביץ' ביום 18.12.08 את אב-הטיפוס של המתקן ללא מסגרת, ולאחר מכן עם המסגרת (צילום האב-טיפוס מצורף כנספח ז' לתצהיר התובע). גם כאן אין זה ברור מתצהיר התובע כיצד נבנה לבסוף אב-הטיפוס, בניגוד לטענת התובע שלא ניתן היה לייצרו ללא מפרט. התובע טוען כי הנתבע הורה לו שלא לשלם למושקוביץ' עבור באב-טיפוס (סעיפים 71-80 לתצהיר התובע). התובע מדגיש בתצהירו כי הנתבע הוא אדם נוח לכעוס, אשר רב עם כל אחד, דבר שכמובן מוכחש על ידי הנתבע, הטוען כי התובע היה צריך לשלם למושקוביץ' על פי ההסכם (סעיף 80).

מעדותו של מושקוביץ', שהיתה מהימנה, עולה כי הוא אכן לא קיבל את שכרו עד עצם היום הזה (ראה תצהירו ועדותו בעמ' 8-9). אך המגעים של מושקוביץ' היו עם התובע, ולא עם הנתבע, פרט לפניה הראשונה של הנתבע אליו. התובע גם היה זה שהתחייב לממן את פעילות החברה ופיתוח אב-הטיפוס לפי הסכם המייסדים. מושקוביץ' הבהיר כי האב-טיפוס שבנה (לאחר שדרש לקבל מפרט) לא היה דגם שלפיו ניתן היה לייצר את המוצר, אלא רק דגם המאפשר להתרשם איך הוא יראה.

גם מעדותו של אליהו קצוביץ מחב' "לוטם", שהתבקש לייצר אב-טיפוס מפרופיל מתכת, עולה כי הצדדים ניסו לפתח אב-טיפוס של המתקן. תצהירו של קצוביץ תומך בטענת התובע כי המשא ומתן התפוצץ בשל כך שהנתבע דיבר אליו בבוטות (ראה עדותו בעמ' 8). על רוחו הסוערת של הנתבע בפגישות עסקיות העיד גם ישראל שפירא, שהתבקש על ידי התובע והנתבע לייצר עבורם דגם של המתקן (עמ' 10). די לקרוא את כתבי הטענות ותצהירו של הנתבע כדי להבין שהתלהמות אינה זרה לו, וכך ניתן היה להתרשם גם בעת הדיון (בית המשפט נאלץ להעיר לנתבע על התנהגות זו: עמ' 14).

11. עוד קודם לייצור האב-טיפוס, טיפלו התובע והנתבע בהליכי רישום הפטנט, שנעצרו בשנת 2005, ועו"ד ויילר אמר לצדדים, לטענת התובע, כי לדעתו סיכויי הבקשה לרישום פטנט להתקבל גבוהים (זו עדות שמיעה בלתי קבילה); לפיכך הסמיך התובע את עורכי הדין להמשיך ברישום הפטנט, ושילם להם סך של 29,435 ₪ (סעיפים 83-84 לתצהיר התובע). התובע טוען כי עו"ד ויילר הגיש בקשה בישראל ביום 28.1.09, אך מעולם לא הגיש את הבקשה בארה"ב "שהיתה לב לבו של הענין". בכך בוחר התובע להתעלם מן העובדה, שביום 22.3.09 (כשבועיים ימים לאחר שהתובע ביטל את ההסכם עם הנתבע – כפי שיובהר בהמשך), הורה בא-כוחו לעו"ד ויילר לעצור את הליכי רישום הפטנט למתקן היובוקס (נספח ח' לתצהירו), משום שסבר שסיכויי הצלחתם קלושים ואינם מצדיקים את העלויות (סעיפים 85-86). צעד זה נעשה ללא התייעצות עם הנתבע (סעיפים 85-86 לתצהירו).

12. לאחר בניית אב-הטיפוס על ידי מושקוביץ', סבר התובע כי יש צורך בתאורת נורות LED, ולא בתאורת פלורוסנט שהיתה במתקן שנבנה, והנתבע הסכים עמו. בשלב זה נבחרו שני ספקים המתמחים בתאורת LED; אלא שלטענת התובע, הנתבע דיבר אליהם בגסות רוח וסירב לראות דוגמאות שהביאו לביתו (סעיפים 91-92). הנתבע טוען כי הוא זה שהגה את פתרון נורות ה-LED. מן המפרט שצורף למצגת שנמסרה לתובע על ידי הנתבע לפני חתימת ההסכם (נספח ב' לתצהיר התובע), עולה כי דובר על שתי אפשרויות, בעלות תג מחיר שונה: תאורת ניאון ותאורת LED.

התובע מרחיב ומפרט בענין המחלוקות שהיו לו עם הנתבע בענין תאורת ה-LED, עד שלבסוף הזמין התובע מערכת תאורה סטנדרטית של נורות LED שלא פותחה במיוחד עבור המתקן (נספח י' לתצהיר התובע). התובע מפרט כל אלה על מנת להראות שהנתבע עשה כל שביכולתו כדי להכשיל את הפרוייקט, וזאת על מנת שתחלוף שנה מיום חתימת ההסכם ותחול הוראת סעיף 7 הקובעת כי התובע יעביר את מניותיו לנתבע ללא תמורה אם בתוך שנה לא תראה החברה מאזן חיובי. עוד טוען התובע כי הנתבע דרש מספקי תאורת ה-LED לכלול סוללה נטענת שתאפשר תאורה של עשר שעות, אף שהספקים הבהירו לו כי הדבר איננו אפשרי מבחינה טכנולוגית במתקן קטן (סעיף 95). הנתבע, לעומת זאת, מציין כי דרישה זו מופיעה במפרט המתקן הכלול במצגת, וכי התובע עצמו מצא ספקים שהיו מסוגלים לספק ספק כוח כנדרש (כמפורט בהצעת ספק שצורפה כנספח ה' 7 לתצהיר הנתבע).

הנתבע מכחיש את כל השתלשלות העניינים המתוארת על ידי התובע בעניין נורות ה- LED, ומצרף לתצהירו מכתבי דואר אלקטרוני מחודש דצמבר 2008, המעידים על כך שהוא פנה ליצרני LED במזרח הרחוק, וגם ליצרן שנבחר על ידי הצדדים לבסוף, תוך ציון מפרט היובוקס (נספח ה' 5 לתצהיר הנתבע). גם מתצהירו של התובע עולה כי הנתבע דווקא טיפל בעניין זה (סעיף 94). טענותיו של התובע בעניין זה אינן מובנות, ונסמכות על דברים שאמרו לו אנשים שאינם עדים במשפט (למשל ראה סעיף 92).

13. במסגרת המאמצים להגיע לאב-טיפוס מוגמר של המתקן, טוען התובע, כי התברר לו כי אין בידי הנתבע מוצר מוגמר שעבר פיתוח, והנתבע העלה דרישות שונות לשינוי כל אחד ואחד ממרכיבי המתקן, דבר שגרר עלויות רבות (סעיף 115). בעוד שלפני חתימת ההסכם הנתבע אמר לתובע כי "היפה בפרוייקט זה שלא צריך הרבה כסף כדי לקדם אותו", הרי שלאחר החתימה הסתבר שצריך להזמין תבנית יציקה שעולה עשרות אלפי דולרים (סעיפים 116-119). הנתבע טוען כי היו בידי התובע כל הנתונים לפני חתימת ההסכם, לאור שרטוטי המוצר והמפרט שלו שנכללו במצגת (סעיפים 116-119).

כך גם טוען התובע כי לאחר שהנתבע הדגיש בפניו כמה חשוב שהמתקן יהיה בנוי מיחידה אחת המוגנת מחדירת מים, הוא העלה לפתע רעיון בתחילת שנת 2009 לייצר את המתקן באופן מודולארי, מה שנראה בעיני התובע כרעיון חסר בסיס (סעיפים 124-125). הנתבע מסביר בתצהירו מדוע היה צורך בפיתוח זה, שהיה אמור לחסוך הוצאות רבות (סעיף 124). שני הצדדים מחווים את דעתם בעניין שבמומחיות, מבלי שהובאה חוות-דעת מומחה. לטענת התובע, השינויים הדחופים שהכניס הנתבע במתכונת המתקן ודרך ייצורו נועדו לסכל את קידום המיזם. כך או כך, התובע והנתבע ניגשו למפעלי מתכת כדי לברר את יישום הרעיון של יישום מודולארי, ולטענת התובע הנתבע הכשיל את הפגישות בכך שהתייחס בצורה מעליבה לנציגי הספקים הנוגעים בדבר והעביר לספקים אלו נתונים לא מדויקים לגבי המפרט הטכני הנדרש (סעיפים 126-143). הנתבע מכחיש כל אלו בתצהירו.

14. בסוף חודש נובמבר 2008, אמר הנתבע לתובע כי הוא מצוי בבעיות כלכליות חמורות, בשל "תרגילי עוקץ" להם נפל קורבן ובשל התנכלות מצד בנק הפועלים, שכלל אותו ב-"רשימה שחורה" (סעיף 98). כך התברר לתובע, לטענתו, כי הנתבע שהציג עצמו כאיש עסקים אמיד ומקושר – איננו אלא אדם חסר-כל, הנמצא במצוקה כלכלית קשה, ולדבריו סובל מחרפת רעב (סעיף 99). בתוך כך אמר הנתבע לתובע שבשל בעיותיו הכלכליות לא ניתן יהיה לקבל מימון מבנק אוצר החייל, בנק דיסקונט או בנק מרכנתיל, ויש לפנות לבנקים אחרים (סעיף 100). לאחר מכן טען הנתבע כי הוא סובל מבעיות רפואיות קשות, ואיננו יודע כמה זמן נותר לו עוד לחיות, והוא גם נאלץ לפנות את דירתו בשל מצבו הכלכלי (סעיפים 100-101). הנתבע מכחיש את כל הדברים המתוארים לעיל (זולת הסכסוך שלו עם בנק הפועלים), וטוען כי לא היו ולא נבראו (סעיפים 99-101), אך מודה שהוא פינה את דירתו והתובע סייע לו בכך. לשם דוגמה מציין הנתבע כי התובע מייחס לו (סעיף 101) אמירה כאילו שתי בנותיו ניתקו עמו את הקשר, אף שלנתבע אין כלל ילדים (סעיף 101).

15. בתוך כך המשיך התובע לקדם את רישום החברה המשותפת לו ולנתבע, באמצעות עו"ד זינגר, וזו נרשמה ביום 18.12.08 ומצויה בבעלות שווה של התובע והנתבע (נספח יב' לתצהיר התובע). אין מחלוקת שהתובע נשא בעלויות רישום החברה, כפי שמתחייב מהסכם המייסדים.

16. לשם מימון עסקי החברה פנה התובע לבנק הפועלים, ולדבריו קיבל הסכמה עקרונית לקבלת אשראי (שוב עדות שמיעה). לצורך כך הוא הכין תכנית עסקית באמצעות רו"ח יצחק לוי. לטענת התובע, הנתבע לא גילה עניין בתכנית זו משום שבדיעבד הסתבר שכל מעייניו היו נתונים להוצאת כספים מהתובע ויצירת עיכובים שיאפשרו לו לקבל את החברה לשליטתו בחלוף שנה ממועד חתימת ההסכם (סעיף 107 ונספח יג' לתצהיר התובע). הנתבע טוען כי מעולם לא ידע שהוכנה תכנית עסקית, שכן איש לא הודיע לו על כך (סעיף 107).

בשלב זה של הדברים התברר לתובע כי בנק הפועלים איננו מוכן להעניק אשראי לחברה, ואפילו מסרב לפתוח לה חשבון בנק, מבלי שנמסרה לו סיבת העניין. הנתבע יעץ לתובע לברר את האפשרות ששמו של הנתבע יושמט מהניירת שתוגש לבנק. מנהלת הסניף בחולון דחתה את כל ניסיונות התובע לברר מה הבעיה עם הנתבע, אף שהיה ברור שהבעיה נעוצה בו (סעיפים 108-110). בשלב זה ניסה התובע לפנות לסניף בנק הפועלים שבו מתנהל חשבונו של הנתבע, ברמת אביב, והשניים הציגו לבנק את המיזם המשותף. הבנק ביקש לבדוק את הנושא, והשיב כי יש נושא "עתיק" שמונע מתן אשראי לנתבע, שיש גם עיקולים בחשבונו (סעיף 111). כך הסתבר לתובע - לפי טענתו - כי הנתבע, שהציג עצמו כאיש עסקים אמיד, הינו למעשה "פרסונה נון גראטה" במגזר הבנקאי, ושכל קשר עמו מונע קבלת אשראי ופתיחת חשבון בנק.

הנתבע איננו מכחיש באופן כללי את תיאור הדברים הנ"ל, אך טוען כי הגיש תלונה נגד בנק הפועלים בשל כך שמסר מידע חסוי לתובע, ובשל כך שהסתמך על מידע ממאגר סמוי של הבנק שאיש איננו יודע מה כלול בו (נספח ה'9 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי כאן טמון שורש הבעיה ביחסיו עם התובע: הלה הבין שאין באפשרותו לעמוד בהתחייבותו לממן את פעילות חברה, ולכן ביטל את ההסכם והגיש את התביעה (סעיף 111).

17. בחודש פברואר 2009 הודיע הנתבע לתובע כי הוא מעונין למכור את חלקו בחברה תמורת סך של 600,000 ₪ (סעיף 147). הנתבע טוען כי דווקא התובע אמר לו שהוא מעריך את שווי החברה בסך של 500,000 ₪ (סעיף 147). התובע הבין בשלב זה, כך לפי דבריו, כי הנתבע איננו מעונין לקדם את המיזם המשותף. ניסיון פשרה במשרדו של עו"ד זינגר לא עלה יפה, והתובע טוען כי לאחר שיחה עם אשתו הגיע למסקנה שהנתבע מנסה לרמות אותו וכי אין שום סיכוי שהוא יפעל לקידום הפרויקט (סעיפים 148-152).

18. בנסיבות המתוארות לעיל הודיע התובע לנתבע ביום 5.3.09 על ביטול ההסכם, בעת שהתייצב בבית הנתבע (סעיף 154).

ביום 6.3.09 שלח הנתבע לתובע מכתב בו דרש לקבל הודעה בכתב לגבי הדברים שמסר לו התובע בעל-פה בדבר הבאתה של " השותפות ... לסיום" (נספח כ"א לתצהיר התובע). בתגובה שלח התובע לנתבע באותו יום מכתב (נספח כ"ב לתצהירו). אלא שבמקום להודיע בפשטות על ביטול ההסכם עקב הפרה או הטעיה, כתב התובע לנתבע כי הוא איננו מעוניין להיכנס לעובי הקורה של המחלוקות בין הצדדים, ואף לא להיגרר להאשמות הדדיות. הוא הבהיר כי במצב העניינים הקיים לא ניתן להמשיך בשותפות בחברה, ויש לעשות מאמץ לחפש משקיע חיצוני; עד שימצא משקיע שכזה, כתב התובע, הוא יעשה כל שביכולתו כדי להמשיך את הטיפול בהזמנת האב-טיפוס, ואף יפקיד כסף לחשבון הספקים.

ביום 6.3.09 שלח הנתבע מכתב תגובה לתובע (נספח כ"ג לתצהיר התובע), בו הדגיש כי ביטול ההסכם באופן חד-צדדי מהווה הפרה, וכי הסיבה היחידה לכך היא העדר יכולתו של התובע לממן את החברה. הנתבע עמד על קיום הסכם המייסדים ככתבו וכלשונו.

לדברי התובע, הנתבע הודיע לתובע כי הוא יחפש שותף שירכוש את חלקו של התובע, ודרש לקבל את כל רכוש החברה שבידי התובע, כולל האב-טיפוס של המתקן; התובע דחה דרישה, ובזה ניתק הקשר בין הצדדים (סעיפים 155-157).

19. בשלב זה של הדברים הציע התובע לרכוש את חלקו של הנתבע בחברה תמורת סך של 10,000 ₪, אך הנתבע דחה הצעה זו (סעיפים 162-163 לתצהיר התובע). הנתבע טוען כי הצעה זו לוותה באיומי סחיטה מצד עורך דינו של התובע, וכך כתב הנתבע לעורך דינו (נספח כ"ד לתצהיר התובע). ב"כ התובע שב והציע לפרק את השיתוף בין שני הצדדים בהסכמה (נספח כ"ה לתצהיר התובע), ובזה נותק הקשר בין הצדדים למשך כחצי שנה.

20. ביום 18.8.09 שלח ב"כ הנתבע מכתב אל התובע, בו נטען כי התובע הפר את ההסכם והוא נדרש לשלם פיצוי בסך 12,125,000 ₪ (נספח כ"ו לתצהיר התובע). ב"כ התובע השיב על מכתב זה בצורה מפורטת (נספח כ"ז), במכתב שכלל את הטענות שמעלה התובע כיום.

ביום 2.9.09 שלח הנתבע אל התובע מכתב בו הודיע כי בהתאם לסעיף 7 להסכם המייסדים הועברו אל הנתבע מניותיו של התובע בחברה (נספח כ"ט לתצהיר התובע וראה תשובת התובע בנספח ל').

21. התובע טוען כי השקיע בחברה סה"כ כ-60,000 ₪ (28,800 ₪ ששולמו לנתבע עם חתימת החוזה; 29,435 ₪ שנטען כי שולמו לעורכי הדין שטיפלו ברישום הפטנט, אף שקבלה לא צורפה לתצהיר; עלויות רישום החברה, שהתובע אינן מפרט אותן בסעיף 104 לתצהירו; 1,201 ₪ עבור ייצור דוגמא של המתקן, לפי נספח י"ח לתצהיר התובע; 150 ₪ שנתן התובע לנתבע לצורך רכישת מדיות לצריבה). בסיכומי התובע נאמר כי התובע השקיע בחברה " למעלה מ-61,000 ₪" (סעיף 4). הנתבע כותב בתצהירו כי השקעות התובע בחברה "אינם עולים על 60/70 אלף ₪ למירב. בפועל הנתבע חושב שפחות מכך" (סעיף 181). הנתבע לא הכחיש כי התובע לבדו היה זה שמימן את הקמת החברה ואת הפעילויות שהיו כרוכות במיזם המשותף (עמ' 21 לעדותו). יש לציין בהקשר זה כי התובע מצרף לכתב התביעה וגם לתצהירו (נספח ל"ד) צילומים של קבלות בגין תשלומים שונים ששילם. אלא שהוצאות אלו מפורטות בסעיף 188(ב) לכתב התביעה, אך לא בתצהירו של התובע, כך שאין בפני בית המשפט ראיה לגבי טבען של הוצאות אלו שצורפו בנספח ל"ד. לו היה מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין השקעותיו בחברה - וזה איננו המצב - ספק אם היה ניתן לדעת איזה סכום לפסוק לו.

22. לאור השתלשלות הדברים כמפורט לעיל, הגיש התובע נגד הנתבע את התביעה הנדונה כאן ביום 31.12.09. הנתבע מצדו הגיש ביום 26.10.10 תביעה לבית משפט השלום בתל אביב (ה"פ 51328-10-10), להורות לתובע להעביר לידיו את המניות בחברה. ההליכים באותה תביעה הותלו עד להכרעה בתיק זה.

בכתב התביעה מפרט התובע את השתלשלות העניינים, מזווית הראיה שלו, כמפורט לעיל. לטענתו, התובע הטעה אותו להאמין כי הוא איש עסקים אמיד ומקושר הפועל בתחומי טכנולוגיית העלית, וכי זכויות הקניין הרוחני במתקן הן שלו. הנתבע גם הציג את המתקן כפיתוח ייחודי שלו. לאור מצגים אלו נחתם הסכם המייסדים, שהתובע יכול היה רק לעיין בו בצורה חטופה. בדיעבד הסתבר כי הנתבע במצב כלכלי קשה ביותר, ולא זו בלבד שאין לו קשרים בעולם העסקי אלא שהבנקים אינם מוכנים לעבוד עמו. הנתבע הכשיל את הניסיונות לקדם את פיתוח המוצר, בדרך המפורטת לעיל. כמו כן הסתבר כי למעשה אין סיכויים לקבל פטנט לגבי המתקן, שכן הוא איננו חדשני וכבר יושם בעולם במקומות שונים. בנסיבות אלו, כאשר התברר לתובע שהנתבע רימה אותו, הוא הודיע לו ביום 5.3.09 על ביטול ההסכם.

לנוכח האמור לעיל, עותר התובע בכתב התביעה לסעד למניעת קיפוח לפי סעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. התובע טוען כי הסכסוך בין הצדדים הביא את החברה לכדי שיתוק מוחלט, ואין כספים בקופת החברה לשלם את פעילותה משום ש"הרקורד השלילי של הנתבע סיכל כל אפשרות לקבלת אשראי בנקאי". לפיכך נמצא התובע מקופח כבעל מניות, והסעד המבוקש הוא להורות על העברת מניותיו של הנתבע בחברה לידי התובע, שכן החברה הוקמה במימונו המלא. בנוסף, עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם פיצויים בגין הפרת חוזה המייסדים, לרבות פיצוי בגין נזק שאינו ממוני (עגמת נפש ופגיעה במוניטין של התובע). סכום הפיצוי כולל בעיקרו את הסכומים שהשקיע התובע בחברה, בנוסף לפיצוי כללי בגין הוצאות ואובדן זמן. משיקולי אגרה הוגבל סכום התביעה הכולל לסך של 100,000 ₪.

23. הן התובע והן הנתבע ניסחו את תצהיריהם בהתאם לאמור בכתבי הטענות, כך שגרסתו של הנתבע בכתב ההגנה (כמו גם גרסתו של התובע) פורטה לעיל. הנתבע טוען כי התובע ביטל את ההסכם שלא כדין, במטרה לנשל את הנתבע מזכויותיו בחברה. לטענת הנתבע, התברר לו בדיעבד כי ניסיונו העסקי של התובע הסתכם ב-"ניהול פיצוציה", אף שבסעיף 2 להסכם המייסדים הוא הצהיר כי "בידו הידע והיכולת לנהל חברה חדשה לצורך יצוא, שיווק והפצה של מוצר היובוקס...". כך גם הציג עצמו התובע כבעל יכולת לממן את ההשקעה שנדרשה לחברה, והסתבר שאין הדבר כך. הנתבע לא טען כי הוא בעל קשרים בישראל, משום ששהה זמן ניכר מחוץ לגבולות המדינה, ובוודאי לא הציג עצמו כאדם אמיד; הנתבע היה זקוק לתובע דווקא משום שלא היו לו קשרים ולא היה לו כסף לפיתוח הפרויקט. כך גם לא נאמר לתובע מעולם שמדובר במוצר מוגמר, כפי שעולה מהסכם המייסדים ומן העובדה שהצדדים עמלו רבות כדי לפתח אב-טיפוס לאחר חתימת ההסכם.

הנתבע טוען כי הוא איננו אחראי לכך שבנק הפועלים החליט, ללא צידוק כלשהו, להימנע ממתן אשראי לחברה, תוך הסתמכות על מאגרי מידע סמויים ובלתי חוקיים של הבנק. מצב דברים זה חשף את העובדה שלתובע אין מקורות מימון, בניגוד למצגים שהציג לפני חתימת ההסכם, וזה היה הרקע להחלטתו לבטל את ההסכם. כך גם טוען הנתבע כי התובע היה מודע לפני חתימת ההסכם לכך שהמתקן איננו מוגן בפטנט. הנתבע אף מכחיש את טענת התובע כי סיכל את המאמצים לפתח את המוצר – נהפוך הוא: הנתבע השקיע זמן רב במתן פתרונות לבעיות שצצו, לצורך שיפור המוצר.

לאור כל אלה טוען הנתבע כי הוא הצד המקופח בחברה, לאור מעשי התובע, שכן החברה הגיעה לידי שיתוק בשל הפרת התחייבותו של התובע להשיג מימון בבנק אחר. התובע לא היה רשאי לבטל את החוזה באופן חד-צדדי. בסיום כתב ההגנה מבקש הנתבע מבית המשפט לחייב את התובע לקיים את התחייבויותיו על פי הסכם המייסדים.

ב. דיון והכרעה

24. אין זה קל להבין להיכן חותרים התובע והנתבע, הואיל וטיעוניהם אינם קוהרנטיים. התובע הודיע לנתבע על ביטול הסכם המייסדים, ולו היה עקבי בדרך זו – היה זכאי לתבוע את השבת הסכומים שהשקיע בחברה (בהנחה שהביטול נעשה כדין), וכל פיצוי המגיע לו עקב הפרת ההסכם (אם תוכח). אלא שהתובע עותר, בראש ובראשונה, לסעד למניעת קיפוח אשר יתבטא בכך שמניות הנתבע בחברה יועברו אליו. אם זו דרישת התובע, מדוע הוא סבור שיש לפצות אותו בגין כל השקעותיו בחברה? כמו כן, התובע שהודיע על ביטול ההסכם ודורש השבת השקעותיו בחברה לפי ההסכם, מתעלם כליל מחובת ההשבה המקבילה החלה עליו. התובע זכה למחצית ממניות החברה, ולכך שהזכויות במתקן היובוקס תהיינה בבעלות החברה, מכוח הסכם המייסדים שביטל.

אם אין די בכל אלו, ולאחר שהתובע ביקש לקבל בעלות מלאה בחברה, ואף הציע לנתבע לרכוש את מניות הנתבע בחברה - הרי שבמהלך הדיון הודיע התובע כי הוא מוכן לוותר על החברה שממילא איננה שווה דבר, ועל כל זכויותיו בה. דרישתו מצטמצמת עתה אך ורק להשבת הסכום הנומינלי שהשקיע בחברה (כ-70,000 ₪); תמורת סכום זה הוא יעביר את מניותיו בחברה לנתבע (עמ' 5). גם בחקירתו הנגדית הציע ב"כ התובע לנתבע לקבל את כל המניות בחברה, ואת כל מוצרי הפיתוח שנותרו בידי התובע, תמורת השבת הסך של 70,000 ₪; הנתבע דחה הצעה זו, אף שלטענתו פרויקט היובוקס הינו בעל פוטנציאל רווח ממשי (עמ' 19-25). בסיכומיו טוען התובע כי למרות שעתר בכתב התביעה להעברת מניות הנתבע בחברה לידיו, הרי ש"עניינו האמיתי של התובע אינו בקבלת החברה – שממילא הינה נטולת נכסים ו/או פעילות ו/או תוכן ממשי כלשהו – כי אם בשבירת ה'בלוק החוסם', שבו נתונה החברה, על מנת לעצור את המשך צבירת החובות ולהביא לפירוקה של החברה מרצון ולמחיקת חוב האגרות... ברוח זו הסכמתו של התובע נתונה מראש לכל הוראה, שיהא בה כדי להסיר מעליו את האחריות לחברה ולחובותיה ובכך להסיר את הקיפוח הנגזר מן השיתוק דלעיל בפעילותה..." (סעיף 3). בנוסף לכך, טוען התובע כי הוא זכאי גם לפיצוי בגין הפרת ההסכם בסך 100,000 ₪, שעיקרו נובע מהסכומים שהושקעו בחברה (סעיף 4 לסיכומים).

בית המשפט לא יעניק לתובע סעד שהוא איננו מעוניין בו, קרי: העברת מניות הנתבע לידי התובע, גם אם התובע היה זכאי לקבלת סעד זה (והוא אינו זכאי לכך, כפי שיפורט לקמן). אם התובע רוצה פירוק של החברה, על מנת להשתחרר מאחריותו לחובותיה, איש איננו מונע ממנו להגיש תביעה לפירוק החברה בידי בית המשפט, בעילה שהחברה לא החלה בעסקיה תוך שנה לאחר התאגדותה, או היתה לחדלת פירעון, או הגיעה למצב של מבוי סתום, וזאת מכוח סעיף 257 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. התובע איננו יכול לכפות על הנתבע "פירוק מרצון", וגם איננו יכול לבקש מבית המשפט ליתן הוראות "להסרת קיפוח" שנועדו לעקוף את ההליך המובנה לפירוקה של חברה על פי החוק. לאור זאת, הסעד למניעת קיפוח לו עתר התובע בכתב התביעה איננו רלוונטי, גם לדעת התובע, וזאת עוד בטרם הגענו לדון בשאלת זכאותו לסעד מעין זה. מכאן שהדיון בתובענה זו מצטמצם בהכרח לשאלת זכאותו של התובע לדרוש מן הנתבע להשיב לו או לפצותו בגין הסכומים שהשקיע בחברה על סמך הסכם המייסדים. לשם כך חייב התובע להוכיח כי הנתבע הטעה אותו בעת חתימת ההסכם, או הפר את ההסכם, באופן שהצדיק את ביטולו. יש לציין כי התובע היה יכול לבקש סעד למניעת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות (אם היה זכאי לכך), אשר יחייב את הנתבע לרכוש את מניותיו בחברה לפי הערכת שווי שתיעשה, ולחלופין תמורת הסך של 70,000 ₪ שהשקיע בחברה. אך לא זו היתה עתירתו.

גם דרך הילוכו של הנתבע איננה עקבית. מחד, הוא הגיש תביעה נפרדת (ת/1) להעביר את מניות התובע לידיו, לפי הוראת סעיף 7 להסכם המייסדים, בה נקבע כי מניותיו של התובע בחברה יועברו לנתבע ללא תמורה אם החברה לא תראה "איזון מאזני חיובי" בין הכנסותיה להוצאותיה בתוך שנה מיום חתימת ההסכם. מאידך, מבקש הנתבע מבית המשפט בפרק הסיכום של כתב ההגנה שהגיש בתיק זה לחייב את התובע לקיים את התחייבויותיו על פי הסכם המייסדים ולממן את פעילות החברה. מובן שדרישה מסוג זה איננה מתיישבת עם העברת מניות התובע לבעלות הנתבע – צעד שמביא לסיום ההסכם ביניהם.

סיכומו של דבר: ככל שנדרש להכריע בתובענה שבפני, השאלה היא האם הנתבע הטעה את התובע בעת חתימת ההסכם, או הפר את הסכם באופן שהצדיק את ביטולו, שכן הנתבע איננו זכאי לקבלת סעד כלשהו בתיק זה. אם יסתבר שהנתבע הטעה את התובע וההסכם בוטל כדין - זכאי התובע לתבוע מן הנתבע השבה של הסכומים שהשקיע בחברה. ואם יוכיח כי הנתבע הפר את ההסכם, זכאי התובע לתובע פיצויים בסכום מירבי של 100,000 ₪. העתירה לסעד למניעת קיפוח ירדה מן הפרק, וממילא לא הוכח שהתובע זכאי לסעד זה.

25. התובע לא התכחש בעדותו למחויבותו על פי ההסכם, אף כי הדגיש שההסכם נוסח על-ידי הנתבע שדחק בו לחתום עליו (עמ' 11). הוא גם לא הכחיש כי לחברה לא היו הכנסות כלשהן, מצב שעלול להפעיל את סעיף 7 להסכם, אך טען כי הנתבע, שבפועל ניהל את החברה, אחראי למצב זה (עמ' 11). בכך סתר התובע את דבריו בתצהירו, שם אמר כי הנתבע חיפש מלכתחילה שותף "שיקח על עצמו את המשך ניהול הפרויקט, על כל המשתמע מכך" (סעיף 32). אכן, התובע חסר ניסיון עסקי, בעוד שהנתבע הינו אדם חריף שכל ובעל חוש עסקי מפותח, והוא גם זה שניסח את ההסכם. כך גם מאמין אני לתובע כי חתם על הנוסח שהכין הנתבע בלא בדיקות של ממש. הוא לא נהג בתבונה בעניין זה. אך התובע מחויב לקיים את התחייבויותיו על-פי ההסכם, וגם הצהרותיו בהסכם מחייבות אותו. התובע איננו יכול להתנער מהצהרות חסרות כיסוי, לגביהן התחייב בהסכם. כך לגבי ההצהרה כי פרויקט היובוקס הוצג בפניו במלואו על כל היבטיו, וכי הוא בעל הידע והיכולת לנהל את החברה שהוקמה (סעיף 2). התברר כי לתובע אין השכלה טכנית או אחרת, והוא מעולם לא ניהל חברה (עמ' 12). כך גם לגבי התחייבותו של התובע להעמיד לרשות החברה את כל המימון הדרוש לפעילותה ולפיתוח המתקן (סעיף 7), אין התובע יכול להתנער מהתחייבות זו, אף שקשה להבין כיצד חתם בפזיזות על התחייבות כללית שכזו, ללא הגבלת סכום. כידוע, פיתוח מוצר עד לרמה של היותו כשיר לשיווק ורישום פטנט הם הליכים הגוזלים משאבים לא מעטים.

התובע לא הכחיש כי התחייב לממן את פעילות החברה, ואף הודה כי בעת חתימת ההסכם לא היה בידיו המימון הנדרש לפעילות החברה; הוא התכוון לגייס את הכסף מהלוואות, ואף, רחמנא ליצלן, לשעבד את ביתו לצורך כך (עמ' 12-13 לעדותו). התובע טען כי השקיע בחברה את הכספים שנדרשו לרכישת המניות, לרישום פטנט ולפיתוח הדגם וגוף התאורה, ואם היה נדרש להשקיע כספים נוספים – היה מארגן זאת; הוא אמנם פנה לבנק לגיוס אשראי, אך לדבריו היה זה רק מטעמים של נוחות (עמ' 13). בתצהירו מסר התובע גרסה שונה, ואמר כי התכוון מלכתחילה ליטול הלוואה בנקאית ולשעבד את ביתו (סעיף 31). מן ראיות שהובאו ברור למדי שהתובע הגיע, בתוך ארבעה חודשים מיום חתימת ההסכם, אל קצה גבול יכולת המימון האישית שלו, ולכן ביקש לבטל את ההסכם כאשר התברר שהבנק של הנתבע (בנק הפועלים) לא יעניק אשראי לחברה.

הנתבע לא התכחש לעובדה שכחצי שנה לאחר חתימת ההסכם הוא היה במצב כלכלי גרוע (סעיף 173 לתצהירו). אלא שלטענתו, בעת חתימת הסכם המייסדים הוא לא היה בבעיות כלכליות, או בבעיה עם הבנקים, אלא מדובר בתהליך שהחל בעת חתימת ההסכם (עמ' 15). לדבריו, לאחר הפגישה בבנק הפועלים אמר לו התובע שנאמר לו בבנק שהוא – הנתבע – מהווה "סיכון עסקי", ולטענת הנתבע הרקע לכך הוא פרשה מלפני 22 שנים (עמ' 15-16). התובע אף אמר לנתבע כי הוא מבטל את ההסכם עמו בגלל שהבנק הגדיר את הנתבע כ"סיכון עסקי" (עמ' 16). האמת, לדעת הנתבע, היא שהתובע ביטל את ההסכם משום שלא יכול היה להמשיך ולממן את החברה, בניגוד להצהרותיו ולהתחייבותו (עמ' 16).

אכן, לא הובאה כל ראיה כי הנתבע היה שרוי בבעיות כלכליות קשות בעת חתימת ההסכם. עם זאת, הנתבע מעוות את העובדות לגבי פרשת בנק הפועלים לפי צרכיו: הוא ידע היטב כבר בשנת 2006 שהוא מוגדר כ"סיכון עסקי" בבנק הפועלים, ושהבנק מנוע מלהעניק לו אשראי, כפי שעולה בבירור מן התלונה שהגיש הנתבע נגד הבנק לוועדה לפניות הציבור של הכנסת (עמ' 1 לנספח 6 לתצהירו), ומן הדיון שהתקיים בכנסת בעניין זה (ת/2). אך ספק אם הנתבע היה חייב לגלות עובדה זו לתובע בעת חתימת ההסכם בסוף שנת 2008, שכן חובת המימון בהסכם לא הוטלה על הנתבע, אלא על התובע, וסכסוך עסקי עם בנק אחד איננו "סוף העולם". אין בפני גם ראיה לכך שתובע הבהיר לנתבע בעת חתימת ההסכם כי יידרש לו אשראי בנקאי, להבדיל מכספים העומדים לרשות התובע ממקורות אחרים (בעדותו, כאמור לעיל, טען כי יכול היה להמשיך ולממן את החברה גם ללא אשראי בנקאי). הנתבע טוען כי התובע הציג עצמו כאדם בעל יכולת מימון גבוהה: סעיף 33 לתצהירו). אכן, הנתבע היה זקוק לתובע דווקא משום שהוא עצמו נעדר יכולת מימון של הפרויקט. תמצית העסקה בין התובע לנתבע היתה שהנתבע תורם לחברה את הרעיון והאמצאה למתקן היובוקס, ואילו התובע הוא זה שיממן את פיתוחו הסופי של המוצר ושיווקו ואת ניהול החברה (סעיפים 1 ו- 6 להסכם). מכל מקום, מקבל אני את טענת הנתבע כי התובע ביטל את ההסכם משום שלא היה יכול לעמוד בהתחייבות שנטל על עצמו לממן את פעילות החברה, ולא בשל סיבה אחרת.

אינני נותן אמון בטענת התובע כי הוא היה יכול לממן את פעילות החברה אף לא בקבלת אשראי מבחוץ – טענה שלא נתמכה בראיה כלשהי. התובע מייחס חשיבות גדולה מאוד לעובדה שהתברר לו כי הנתבע נחשב ל"סיכון עסקי" בבנק הפועלים, ולא בכדי. אלא שהתובע איננו יכול לבוא בטענות לנתבע על כך שהחברה הגיעה לשיתוק בשל העדר מימון מבנק הפועלים. בנק הפועלים הוא הבנק הגדול, אך לא היחידי, במדינה. הנתבע טען כי היה לו בעיה רק עם בנק הפועלים, ולא עם בנקים אחרים (עמ' 18), וטענה זו לא הופרכה. בעיית המימון היתה של התובע, ולא של הנתבע. התובע היה זה שהתחייב לממן את פיתוח המתקן ואת ניהול החברה. אם הוא חשב על שעבוד ביתו, נראה שלא היתה לו דרך טובה יותר לשם קבלת מימון לחברה. התובע לא הראה כי ניסה לקבל אשראי מבנק אחר ובדרך אחרת. יש גם לזכור, בהקשר זה, כי התובע ביטל את ההסכם בחלוף פחות מארבעה חודשים מיום חתימתו, מה שמחזק את המסקנה שהוא פשוט התחרט על המהלך שעשה. מסקנה זו נובעת גם מן העובדה שהתובע נאחז בטענות בלתי-נכונות כדי להצדיק את ביטול ההסכם, ובראשן הטענה כי הנתבע הציג בפניו מצג שווא כאילו יש בידיו מוצר מוגמר המוגן בפטנט.

26. לכל אורך תצהירו ובסיכומיו (סעיף 10(ה)) חוזר התובע וטוען כי הנתבע הציג בפניו מצג כאילו מתקן היובוקס הינו: "מוצר מוגמר המוגן בפטנט... אשר בשל לייצור המוני, שיווק והפצה... ואף הציג לתובע אסמכתא בכתב לזכויותיו בפטנט על המתקן (סעיפים 16-26 לתצהיר התובע)". זו טענה מופרכת, ודי לבחון את הראיות שהביא התובע לצורך כך.

בחוברת המצגת שמסר הנתבע לתובע לפני חתימת ההסכם נאמר בעמוד הראשון: " Patent Pending Reg. No: 60\670298". המונח ""Patent Pending – משמעותו המוכרת והידועה לכל הינה כי תלויה ועומדת בקשה שהוגשה לרישום פטנט, אשר אולי יינתן ואולי לא. אכן, מתצהירו של התובע עולה כי הנתבע לא טען שהמתקן מוגן בפטנט שכבר ניתן, אלא שתלויה ועומדת בקשה לרישום פטנט לגביו. יתר על כן, צילום הדף הראשון של הבקשה הוצג לתובע על ידי הנתבע בפגישתם הראשונה (נספח ג' לתצהיר תובע), וכותרתו: (Provisional Application for Patent""). משמעותו של מונח זה, הינה כי הוגשה בקשה זמנית על מנת "לתפוס" תאריך בכורה לפטנט; זו איננה, אפילו, בקשה לרישום פטנט. עיון בבקשה מראה שמדובר בבקשה זמנית שהוגשה בשנת 2005 אצל רשם הפטנטים בארה"ב על ידי הנתבע. ושמא תאמר כי התובע לא ידע כל אלו בשל חוסר הבנה או ניסיון, הרי שבא התובע ואומר בתצהירו כי הנתבע הסביר לו שהבקשה אינה בתוקף עקב חלוף הזמן, אך ניתן יהיה לחדשה (סעיפים 24-26 לתצהיר התובע). הנתבע מאשר עובדות אלו בתצהירו, ומוסיף כי גם עורך דינו מסר לתובע את מצב הדברים כמתואר לעיל (סעיפים 24 ו-26). מכאן ברור שהנתבע ידע היטב בעת חתימת ההסכם כי אין מדובר במוצר מוגן בפטנט, אלא במוצר שהוגשה לגביו בקשה זמנית למתן פטנט, שיש לחדשה ולטפל ברישומה. התובע אף היה במגעים עם עו"ד ויילר שטיפל ברישום הפטנט למתקן, ושילם לו שכר טרחה והוצאות לצורך רישום הפטנט (סעיפים 83-84 לתצהירו). אלא שהתובע הורה לעו"ד ויילר להפסיק את הטיפול ברישום הפטנט כארבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם, מייד לאחר שביטל את ההסכם (נספח ח' לתצהירו), והוא איננו יכול לטעון כיום כי עשה כן משום שלא היו סיכויים לבקשה זו. טענה זו הינה עניין שבמומחיות, והתובע לא זימן לעדות אפילו את עו"ד ויילר.

27. גם טענת התובע כי התברר לו רק בדיעבד שמתקן היובוקס איננו חדשני, אלא שנעשה בו כבר שימוש בעולם, הינה חסרת שחר. במכתב בא-כוחו של התובע לעו"ד ויילר מיום 22.3.09 (נספח ח' לתצהיר התובע), בו הורה על עצירת הליכי רישום הפטנט, נאמר כי התברר לתובע כי מתקן "הדומה עד כדי זהות ליובוקס" קיים בטורקיה משנת 2005, ולכן הסיכויים לקבל פטנט על המתקן נמוכים. כך גם טוען התובע בתצהירו כי התברר לו בדיעבד שהמתקן שעומד בבסיס המיזם המשותף איננו ניתן לרישום כפטנט, משום שאין הוא פיתוח חדשני וייחודי של הנתבע, אלא שהוא כבר פותח ועודכן ברחבי העולם לפני שהתובע הכיר את הנתבע (סעיף 114). זו טענה תמוהה, שכן התובע עצמו מספר בתצהירו שכל המיזם עם הנתבע החל בכך שהוא שמע מחבר (רע לב ארי) עוד בשנת 2007 על מתקן דומה המותקן במדרכות טורקיה (סעיף 3). מכאן ברור שהעובדה כי אין מדובר במוצר חדשני בעולם היתה ידועה לתובע עוד לפני שהכיר את הנתבע, ולא עובדה זו היא שגרמה לו לבטל את ההסכם ולהורות לעו"ד ויילר להפסיק את הליכי רישום הפטנט.

כך גם לא ברורה טענת התובע כי לאחר ניתוק הקשר מהנתבע בחודש מאי 2009, ורק אז, הוא נזכר לבקש מחברו בן ארי תמונות של המתקן שראה בטורקיה בשנת 2005, והתברר לתובע שהן דומות מאוד לאב-הטיפוס של המתקן שהתובע הצהיר שהוא זכאי להירשם כבעל הזכויות בו (סעיף 182 לתצהיר התובע ונספחים ל"א-ל"ג המתארים את המוצר הטורקי). כיצד חשב התובע שמדובר במוצר חדשני, לנוכח מה שידע מחברו לגבי השימוש במוצר בטורקיה קודם לכן? יש גם לציין כי תצהירו של התובע רצוף באמירות מפי אנשים אחרים (כמו רע בן ארי ועו"ד ויילר), שהן בבחינת עדות שמיעה בלתי קבילה. בהחלטה על הגשת הראיות בכתב הובהר לצדדים (ובעיקר כאשר הנתבע איננו מיוצג על ידי עורך דין) כי "אין בהגשת תצהיר עדות ראשית כדי להכשיר ראיה שאיננה קבילה על פי דיני הראיות" (עמ' 2 לפרוטוקול). התובע מתעלם מהוראה זו בחלקים לא מעטים מתצהירו.

לא מיותר להוסיף בהקשר זה, כי התובע מציג את פרויקט היובוקס ככישלון מוחלט מתחילת דרכו. אך כאשר ביקש לבטל את ההסכם הוא הציע לנתבע לרכוש את מניות הנתבע בחברה תמורת 10,000 ₪ (סעיף 162 לתצהירו). לפני הגשת התביעה דרש התובע לקבל את מניותיו של הנתבע בחברה (נספח כז' לתצהיר התובע). גם הסעד שביקש בתובענה שהגיש בתיק זה היא לקבל את מניותיו של הנתבע בחברה. מכאן ניתן להניח שהתובע לא סבר כי מדובר בפרויקט חסר תוחלת, כפי שעולה מטיעוניו כיום.

28. כך גם אין כל בסיס לטענת התובע כי נאמר לו על ידי הנתבע שמדובר במוצר מוגמר ובשל לשיווק, שתהליך הפיתוח שלו הושלם. התובע טוען כי הנתבע הבטיח לו שיש בידיו "תכנון מושלם לאב-טיפוס של המתקן" (סעיף 90), וכי הנתבע הציג בפניו מצג לפיו "המתקן הוא מוצר מוגמר הניתן לייצור המוני ולהתקנה" (סעיף 27). אלא שבהסכם המייסדים נרשם במפורש כי התובע מתחייב לממן את ייצור דגמי האב-טיפוס (סעיף 6), ומסתבר שהתובע אכן נרתם למשימה זו, ואף מימן אותה, בתקופה שקדמה לביטול ההסכם עם הנתבע. גם מתצהירו של התובע עולה כי בשיחות עם הנתבע לפני חתימת ההסכם דובר על כך שיש צורך לייצר אב-טיפוס של המתקן, ומכאן שהיה ברור לתובע שאין מדובר במוצר מוגמר ובשל לשיווק (סעיף 26 לתצהיר התובע). ואמנם, התובע היה מעורב, יחד עם הנתבע, במאמצים לפתח אב-טיפוס של המתקן אצל כמה בעלי מלאכה. הטענה כאילו מדובר היה במוצר מוגמר, עלתה לראשונה לאחר שהתובע ביטל את ההסכם. גם ב"מכתב הביטול" – אם ניתן לראות בנוסח בו בחר התובע משום הודעת ביטול של ההסכם עקב הפרה - לא עלתה טענה מעין זו, ואף לא טענה על כך שהמוצר אינו מוגן בפטנט (ראה סעיף 18 לעיל ונספח כב' לתצהיר התובע).

29. העובדה שהתובע מעלה בטיעוניו טענות עובדתיות שאינן עומדות במבחן הראיות, מטילות ספק של ממש לגבי נכונות טענותיו האחרות בעניין המצגים שהציג לו הנתבע לפני חתימת ההסכם. כך טוען התובע כי הנתבע הציג עצמו "כאיש עסקים אמיד, מוכר ומוערך, בעל ניסיון רב וקשרים בתחום הטכנולוגיה העילית בארץ ובחו"ל (סעיפים 21-26 לתצהיר התובע)". הנתבע מכחיש נמרצות כי הציג עצמו כאיש אמיד, וטענתו נשמעת בהחלט סבירה בעיני: לו היה איש אמיד - לא היה מתקשר במיזם משותף עם התובע, שאין מחלוקת שהוא חסר ניסיון כלשהו בתחום. למקרא הסכם המייסדים ברור כי כל מטרת ההתקשרות, מבחינת הנתבע, היתה למצוא אדם שיממן את הפרויקט וינהל אותו. כך אומר התובע עצמו בתצהירו כי הנתבע אמר לו שהוא מעוניין "שהשותף שייכנס עימו אל הפרויקט ייקח על עצמו את המשך ניהול הפרויקט, על כל המשתמע מכך, ואף יממן את יתרת הסכומים הדרושים..." (סעיף 32). מכל מקום, מצבו הכלכלי של הנתבע אינו פרט כה חשוב, שהרי התובע הוא זה שנטל על עצמו בהסכם "להעמיד לרשות החברה את כל המימון הדרוש לפעילותה השוטפת כולל ייצור דגמי אב-טיפוס, מימון לצרכי שיווק וקידום מכירות וכיוצא באלה הוצאות הנדרשות לצורך ניהול שוטף, תקין ויעיל, לצורך הצלחת פעילותה העסקית של החברה" (סעיף 6).

אשר לכישורי התובע וניסיונו המקצועי, הנתבע אכן מציג עצמו בפתח ההודעה על הגשת תצהירו כמי "שמנהל חברות ועסקים מזה יותר מ- 40 שנה", וכי יצא לו "מוניטין רב בתחום ענף המחשוב בארץ... מומחה מחשוב מהבכירים בארץ ומנהל מקובל על כל בכירי הענף...". הנתבע צירף לתצהירו מצגת המתארת את פועלו בארץ בתחום המחשוב (נספח ה'3), כולל תעודת הוקרה מהאיגוד הישראלי לעיבוד אינפורמציה, המעידה על היות התובע מראשוני קהיליית המחשוב הישראלית ותרומתו לקידום תעשיית המדע בישראל (ראה גם נספח 13 שם). התובע מודה בסיכומיו כי אין לתובע "מושג ירוק" מה היתה פעילותו של התובע בעבר (סעיף 14(ב), וב"כ התובע כלל לא חקר את הנתבע בנושא זה. לכן, הדרך בה הציג עצמו הנתבע לגבי כישוריו וניסיונו המקצועי לא הוכחה כבלתי אמיתית. אם היה מצג שווא, היה זה דווקא מצד התובע, שפרט לניהול "פיצוציה" לא ניהל עסק בחייו, שעה שהצהיר בהסכם כי "בידו הידע והיכולת לנהל חברה חדשה לצורך ייצור, שיווק והפצה של המוצר", וכי הוא מסוגל לממן פעילות זו (סעיפים 2 ו- 6 להסכם). הנתבע אמנם ניסח את טיוטת ההסכם, אך התובע חתם עליה בלא כל הסתייגות.

יש להעיר בהקשר זה כי הנתבע ניסה לטעון (עמ' 19-20) כי הוא לא ניהל את החברה, אלא שהתובע נטל על עצמו לנהל אותה "מההתחלה ועד הסוף". אך בסעיף 4 להסכם המייסדים, שהנתבע עצמו ניסח, נאמר כי הן התובע והן הנתבע יהיו מנהלים ודירקטורים בעלי זכויות שוות בחברה, וכל החלטה תתקבל על דעת שניהם. אין ספק שהנתבע ניסה לגמד את חלקו בחברה: מן הראיות שהובאו עולה כי הנתבע היה מעורב בהמשך פיתוח המתקן, לפי דברי העדים שאליהם פנו הן התובע והן הנתבע (ראה עדויותיהם של שפירא, מושקוביץ וקצוביץ והתובע).

30. התובע טוען כי הנתבע פעל באופן שיטתי כדי להכשיל את כל המגעים עם הספקים הפוטנציאליים של האב-טיפוס, וזאת מתוך המתנה למועד תחולת סעיף 7 להסכם, הקובע כי מניות התובע יועברו לנתבע אם החברה לא תראה איזון מאזני עד אז. מן העדויות שהובאו עולה כי הנתבע הוא איש נוח לכעוס, אשר עלול לפגוע באחרים בדרך התבטאותו באחרים. כך גם מסתבר כי הנתבע אכן שינה דעתו לגבי הפתרונות הטכנולוגיים הראויים למתן (סעיפים 124-125 לתצהיר התובע). אך כאמור לעיל לא היה מדובר במוצר מוגמר הראוי לשיווק, והתובע ביטל את ההסכם פחות מארבעה חודשים לאחר חתימתו - הרבה לפני שחלפה התקופה הקבועה בסעיף 7 להסכם - כאשר עד אז נעשו דברים לא מעטים בנוגע לפיתוח אב-טיפוס וסוג התאורה של המתקן. מן הראיות שהובאו לא שוכנעתי כי הנתבע הכשיל את פיתוח המתקן (ראה סעיף 12 לעיל). היה זה דווקא התובע שנמנע מלשלם למושקוביץ' עבור בניית האב-טיפוס, אף שלפי הסכם המייסדים הוטל המימון עליו. זאת ועוד, אם היתה הפרה בהתנהגותו של הנתבע, והדבר לא הוכח, היא לא היתה יסודית – כזו שלא ניתן לתקנה, וכזו המאפשרת ביטול חוזה ללא מתן התראה כדין (סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). התובע ביטל את ההסכם ללא כל התראה, ואף בלא שנתן לכך נימוקים ידועים כלשהם (ראה סעיף 154 לתצהירו, ונספחים כא'-כב' שם).

למעשה, ספק אם ניתן להתייחס להודעת התובע כאל הודעה על ביטול ההסכם. כאשר נתבקש התובע על ידי הנתבע להעלות על הכתב את הודעתו כי הוא "מבקש להביא השותפות... לסיום" (נספח כא' הנ"ל) – הוא שלח לנתבע מכתב "שאיננו חלב ואיננו בשר". הוא כתב כי הוא איננו מעוניין להיכנס לעובי הקורה של המחלוקות בין הצדדים, ואף לא להיגרר להאשמות הדדיות, והבהיר כי במצב העניינים הקיים לא ניתן להמשיך בשותפות בחברה, ויש לעשות מאמץ לחפש משקיע חיצוני; עד שימצא משקיע שכזה, כתב התובע, הוא יעשה כל שביכולתו כדי להמשיך את הטיפול בהזמנת האב-טיפוס, ואף יפקיד כסף לחשבון הספקים (נספח כב' שם). ודוק: יש הבדל משפטי בין כוונה לפרק את השותפות בין הצדדים (באמצעות פירוק החברה), לבין ביטול ההסכם בשל הטעיה או בגין הפרה. אין בפנינו, אפוא, ראיה כי ניתן מכתב ברור על ביטול הסכם המייסדים בשל הטעיה או הפרה מצד הנתבע, וגם לא פורטו עילות לביטול שכזה. לא מיותר להוסיף, כי בכתב התביעה לא עלתה, לפחות לא בצורה מפורשת, העילה של הטעיה בכריתת חוזה. לעומת זאת, במכתב ב"כ התובע לב"כ הנתבע מיום 30.8.09 (כמה חודשים לאחר ביטול ההסכם) נטען כי ההסכם בוטל בשל מצגי שווא שהציג הנתבע לתובע, קרי: הטעיה; הפרת הסכם – לא נטענה שם (נספח כז' לתצהיר הנתבע).

31. התובע מבקש להוכיח כי הנתבע מרמה באופן שיטתי אנשים, ולשם כך הביא את וייסמן לעדות. אינני יכול להכריע במסגרת זו בסכסוך העסקי שבין הנתבע לוייסמן, ובוודאי שלא להסיק מאירוע אחר כי הנתבע הינו נוכל סדרתי, כפי שהתובע מבקש לטעון.

כך גם לא היה מקום לטענת העושק שהעלה התובע לראשונה בסיכומיו ב"חצי פה", בלא שהטענה הועלתה על ידי התובע בכתב התביעה ובתצהירו, ובלא תשתית עובדתית כלשהי, למעט פערי הניסיון והידע שבין הצדדים, אשר אין בהם, כשלעצמם, כדי להעיד על עושק (ראה: ע"א 395/83 שלום נ' יכין-חק"ל, פ"ד לט(2) 737; ע"א 620/89 חושנגי נ' אמגר, פ"ד מו(1) 588; ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב, פ"ד מ(4) 533). כמו כן, אדם שהצהיר בחוזה כי הינו בעל ניסיון בתחום ההתקשרות, מנוע מלטעון לעושק בשל חוסר ניסיונו בתחום זה.

כך גם יש לדחות את טענת התובע, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, בדבר סיכול חוזה, בשל כך שהתברר כי לא ניתן לקבל אשראי בנקאי לפרויקט (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). ראשית, לא הוכח כי לא ניתן היה לקבל אשראי מבנק אחר, ולכן אין ראיה לכך שקיום החוזה היה לבלתי אפשרי. שנית, ניתן וצריך לצפות שבנק מסוים יסרב ליתן אשראי, מסיבה זו או אחרת, ולכן אין מדובר בנסיבות שלא ניתן היה לראותן מראש. שלישית, אין כל ראיה שהצדדים הסתמכו על האפשרות של קבלת אשראי בנקאי דווקא בעת חתימת ההסכם. היה זה התובע עצמו שאמר בעדותו כי פנה לבנק לגיוס אשראי רק מטעמים של נוחות, אך היה יכול "לארגן" את הכסף גם בדרך אחרת, כמו שיעבוד ביתו (עמ' 13).

ג. סיכום

32. לאור האמור לעיל התביעה נדחית. התובע הביא ראיות דלות ביותר לגבי טיעוניו, שחלקם הופרך וחלקם לא הוכח. התובע יכול להלין בעיקר על עצמו, על כך שחתם על הסכם הכולל ההצהרות והתחייבויות שאין הוא יכול לעמוד מאחריהן, בלא שערך בדיקה ניאותה. התובע היה זה שהתחייב לממן פיתוח אבטיפוס למתקן, ואת כל פעילות החברה, וכן התחייב לנהל אותה יחד עם הנתבע. ממכלול הראיות שהובאו עולה כי התובע התחרט על כניסתו למיזם משותף עם התובע, הן משום שלא היה יכול לעמוד במימון החברה, ואולי גם בשל אישיותו של הנתבע. התובע החליט לסגת בו מהתחייבויותיו ארבעה חודשים בלבד לאחר חתימת ההסכם – הרבה לפני תום תקופת השנה שנקבעה בסעיף 7 להסכם כמועד למימוש מניותיו בהעדר הכנסות העולות על הוצאות החברה. התובע לא הוכיח כי הוטעה על ידי הנתבע בעניין היות המתקן מוצר מוגמר ראוי לשיווק, או בעניין הגנת הפטנט החלה עליו. כך גם לא הוכח כי לא ניתן לקבל הגנת פטנט למתקן, ולמצער לשווקו בלא הגנת פטנט (אין טענה שניתן פטנט כזה לאדם אחר). כך גם לא הוכח כי הנתבע הטעה את התובע לגבי היותו איש אמיד או בעל ניסיון בתחום הפיתוח הטכנולוגי. אם היו מצגי שווא בעת חתימת ההסכם - היו הם דווקא מצד התובע, בכל הנוגע לניסיונו בניהול חברה מן הסוג בו עסקינן ויכולתו לממן את פעילותה.

סיכומו של דבר: התובע יכול לנסות לממש את חלקו בחברה על ידי מכירת מניותיו לצד שלישי, או על דרך של פירוק החברה בידי בית המשפט (עסקינן בחברה אשר כמוה כשותפות). אך הוא לא היה רשאי לבטל את ההסכם עם התובע כארבעה חודשים לאחר כריתתו - לא בעילה של הטעיה, ולא בעילה של הפרה.

33. בשולי הדברים אציין כי נתבע הרשה לעצמו להגיש "סיכומי תשובה", לאחר הגשת סיכומי התשובה של התובע, ואף התיימר לצרף להם ראיה חדשה על מתן פטנט בארה"ב למתקן היובוקס ביום 10.4.12. אתעלם מ"סיכומי התשובה" ומן הראיה שצורפה שלא כדין וללא רשות בית המשפט (התובע לא הגיב על הגשת "סיכומי תשובה" אלו, אם קיבל אותם).

34. אינני פוסק הוצאות משפט לנתבע, שייצג את עצמו, בשל הסגנון המתלהם והתוקפני של כתב ההגנה כמו גם תצהירו, והדרך בה חקר את העדים. עוד אציין כי ב"כ התובע התעלם מהוראות בית המשפט לגבי מתכונת הסיכומים וסיכומי התשובה (צפיפות השורות).

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.