הדפסה

סבז נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

לפני
כבוד ה שופטת הבכירה ריבה ניב

תובע

יששכר סבז- ע"י ב"כ עו"ד שמואל זבולוני

נגד

נתבעים

1.בנק מזרחי טפחות בע"מ- ע"י ב"כ עו"ד שרון לובצקי, עו"ד שחר הרון
2.איתמר גולדשטין
3.צבי שוב- ע"י ב"כ עו"ד מוטי קניאל, עו"ד אייל ניסן
4.דוד גולדשטין
5.רחל גולדשטין- שניהם ע"י ב"כ עו"ד ארנון גרפי
6.מרים פארי- ע"י ב"כ עו"ד מארי מזאווי אוזון
7.אריאל לוצקי- ע"י ב"כ עו"ד מנקין יעקב
8.ברק נשיא- בעצמו
9.יריב שגב- בעצמו
10.אהרון חיימוב- ע"י ב"כ עו"ד משה דורה
11.רות לימור- ע"י ב"כ עו"ד ארז ללקין
12.מרים שורשן- ע"י ב"כ עו"ד משה דורה

פסק דין

1. רקע
התובע הינו תושב פתח תקווה אשר התגורר בעבר בשכנות לנתבע 2 ( להלן גם: "איתמר") . במהלך פגישה מקרית בין השניים, שכנע איתמר את התובע להשקיע באמצעותו כספים שקיבל, בעודו מבטיח לו תשואה גבוהה להשקעתו .
איתמר הסביר לתובע כי לצורך ההשקעה עליו לפתוח חשבון בנק חדש והשניים פנו יחדיו, ביום 7.7.10, לסניף הנתבע 1 ( להלן אף: "הבנק"). איתמר הציג אז את התובע בפני הפקידה הדסה כהן ( להלן גם : "הדסה") , ולאחר שזו שוחחה עם התובע והחתימה אותו על מסמכי פתיחת חשבון, נפתחו שני חשבונות לצורך ביצוע ההשקעות על ידי איתמר. כן, נפתח באותו המועד אף חשבון השקעות אצל הפקיד יצחק כהן.
2. ביום 8.7.10 העביר התובע סכום של 600,000 ₪ מחשבונו הפרטי בבנק אגוד, לחשבון החדש בבנק. עוד באותו היום, הופקד סכום של 300,000 ₪ בפח"ק וסכום כסף נוסף הועבר מחשבונו של התובע ל-3 חשבונות אחרים אשר התובע סבר כי הינם חשבונות של שותפי איתמר בביצוע ההשקעות ובדיעבד התברר כי מדובר בחשבונות של מי מן הנתבעים אשר לפני.
בהמשך, ביצע התובע העברות נוספות מחשבונו הפרטי בבנק אגוד אל החשבון החדש, עד לסכום של 1,400,000 ₪. אין חולק כי מאותו חשבון בבנק בוצעו העברות כספים בסכומים שונים לנתבעים 2-13 . לטענת התובע- נעשה הדבר בהנחייתו של איתמר, בהבטיחו לו שמדובר בהשקעות, ולאחר שלחשבונו הוכנס סכום של 5,200 ₪ כרווחים על השקעותיו.
3. בסופו של יום נתגלה כי התובע הוטעה ורומה על ידי איתמר וכי למרות שעל פי ההסכם בין השניים, היה על איתמר להשקיע את כספיו של התובע לצורך קבלת תשואה, למעשה שימשו כספים אלה כהחזרי הלוואות לצדדים שלישיים- הנתבעים 3 ו-6-12, אשר ביצעו אתו עסקאות דומות. כך, "גלגל" איתמר כספים בין " לקוחותיו" השונים, כאשר כספיו של האחד נכנסים לחשבון של רעהו, בעודו מבטיח להם כי מדובר ברווחים על השקעותיהם. כנגד הנתבע 2 הוגש כתב אישום בגין מעשים אלה.
הנתבע 1 הינו הבנק, הנתבעים 4-5 הינם הוריו של איתמר, הנתבעים 6-12 הינם משקיעים שלחשבונם נכנס כספו של התובע, ונתבע מס 3 הינו עו"ד, שלטענת התובע- בעל מעמד מיוחד ושונה מהמשקיעים האחרים, למרות שגם הוא היה ביניהם. הנתבע 2 הינו איתמר, שהוכרז כפושט רגל.
סכום התביעה- 1,600,000 ₪.
4. טענות התובע כנגד נתבע 1-
לעמדת התובע, התרשל בנק מזרחי והפר את חובותיו החוקיות בכך שאפשר את ביצוע ההעברות לנתבעים 3-12 . לשיטתו, כתאגיד בנקאי, היה עליו לנקוט במשנה זהירות ולשמור על ענייניו הכספיים של התובע- פנסיונר שאיננו מבין דבר בתחום הכספים- ולהזהירו בטרם העברתם.
לטענתו, ביושבו מול הדסה במעמד פתיחת החשבון, ציין בפניה מהי מטרת פתיחת החשבון- השקעות. לשיטתו, העברת כספים לחשבונות פרטיים של צדדים שלישיים- אינה תואמת מטרה זו והייתה אמורה להדליק אצל הבנק נורות אדומות. כך גם היותו של איתמר מוגבל בבנק ישראל, עובדה שהייתה ידועה להדסה באותה העת, חייבה התייחסות מיוחדת והזהרת התובע - שלא נעשו.
5. אשר להעברות עצמן, טוען התובע כי לא כולן אושרו על ידו. לשיטתו, מרביתן של ההעברות הבנקאיות לא בוצעו בפני הדסה אלא מביתו, מבלי שאישר את חתימתו על כולן. עוד טען כי כלל לא חתם על הסכמה להוראות העברה טלפוניות כפי שדורש הדין וממילא לא הוא שפנה אל הדסה טלפונית, אלא היא זו שיצרה עמו קשר. לטענתו, על ידי כך, למעשה, פעל איתמר כמיופה כוח בחשבון, למרות שהדסה ידעה כי התובע סירב להעניק לו ייפוי כוח. על כן, לשיטתו, היה על הבנק לסרב לבצע את פעולת ההעברות ולחילופין להזהירו כי ההעברות נעשות לצדדים שלישיים בניגוד להסכם בינו ובין איתמר, ועליו לפצותו בגין נזקיו בסכום של 1,600,000 ₪.
6. טענות התובע כנגד נתבע 3
הנתבע 3 הינו עו"ד שוב. לטענת התובע יש להורות על חיוב הנתבע 3 בהשבת הכספים שקיבל מכוח שיתוף פעולה בינו ובין איתמר. לטענתו, נטל הנתבע 3 חלק במעשי המרמה של האחרון ופעל עמו במשותף.
לדבריו, משהתעורר חשדו כי לא יקבל את כספו והשקעותיו, פנה אל איתמר אשר הציע לו בטוחה בדמות משכון. כך, ביקש איתמר כי יתלווה אליו למשרדו של הנתבע 3 ושם נחתמו מסמכי המשכון בנוכחותה של עו"ד בן אריה- עובדת משרדו. אז גם חתם איתמר על ייפוי כוח לטובתה. עוד מציין הוא כי בהיותם במשרד אף הצביע איתמר בפני התובע על מי שנחזה להיות הנתבע 3.
לעמדתו, אירוע זה חיזק אצלו את התחושה כי שני הנתבעים שיתפו פעולה ביניהם.
7. לטענת התובע נרשם המשכון באופן שאיין את תחולתו: בתחילה שועבדו כתבי אופציה הניתנים להמרה, אשר לצורך מימושם על המחזיק בהן לשלם את " מחיר ההמרה", האופציות ששועבדו היו קצרות טווח ומועד פקיעתן קדם למועד בו שועבדו. 8 חודשים לאחר מכן בוצע " תיקון" ואיתמר רשם ביום 26.10.11 שעבוד על כתבי אופציה שהיו תקפים לארבעה ימים בלבד. בכך למעשה, סייע הנתבע 3 לאיתמר לרשום משכון שגוי, בין במכוון, בין ברשלנות.
עוד טוען התובע כי הוכח כי חלק מהכספים שקיבל נתבע 3 לחשבונו, שימש לאחר מכן כ"השקעה חוזרת" לאיתמר, ובכך, שימש הנתבע 3 " מכבסה" לכספי חברו, שהיה מוגבל והיה מנוע מלפעול בחשבונו.
8. טענות התובע כנגד הנתבעים 4-5:
הנתבעים 4-5 הם הוריו של איתמר. במהלך השנים, הועברו לחשבונם כספים שהגיעו מצדדים שלישיים, לרבות מחשבונו של התובע. לפיכך, עותר התובע להשבת סכום של 315,200 ₪ אשר הועבר מחשבונו לחשבונם.
הנתבעים 4-5, אשר משכו את תצהיריהם, לא הכחישו את קבלת הכספים מחשבון התובע אך טענו כי פעלו בהתאם להוראות בנם. לטענת התובע, ידעו ההורים על בעיותיו הכלכליות של בנם ועל הגבלתו בבנק, ואם העבירו את הכספים שקיבלו לחשבונותיהם של צדדים שלישיים, אין להם להלין אלא על עצמם ולהשיב הכספים שקבלו שלא כדין.
9. טענות התובע כנגד הנתבעים 6-12-
נתבעים אלה, נפלו אף הם קרבן למעשי המרמה של הנתבע 2, כאשר הפקידו בידיו כספים, כל אחד כפי חלקו, ולא זכו לקבלם חזרה.
בכתב תביעתו, עותר התובע להשבת הכספים מהנתבעים על פי החלוקה שלהלן-
הנתבעת 6- סכום של 10,000 ₪; הנתבע 7- סכום של 100,000 ₪; הנתבע 8- סכום של 50,000 ₪; הנתבע 9- סכום של 40,000 ₪; הנתבע 11- סכום של 107,4000 ₪ ואילו הנתבעת 12- סכום של 195,000 ₪.
10. הואיל ואין מחלוקת כי הכספים בסכומים אלו הועברו מחשבונו של התובע לחשבונותיהם, הינו טוען כי הנתבעים התעשרו על חשבונו שלא כדין.
לטענתו, על פי קביעותיו של פסק דין בייזמן (ע"א 1445/04 בייזמן השקעות בע"מ נ' בנק הפועלים למשכנתאות ודנ"א 10901/08 באותו עניין, להלן "פס"ד בייזמן"), על הנתבעים, אשר הינם צדדים שלישיים למערכת היחסים בינו ובין איתמר, להשיב את הכספים שקיבלו הן מכוח דיני הקניין- העברה לא רצונית; הן מכוח דיני החוזים- ביטול ההסכם; והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
11. בקשר לטענת הטעות הסביר כי תכליתו של החוזה שנכרת בינו ובין איתמר הייתה השקעה ותשואה גבוהה בצידה, אלא שאיתמר הפר הסכם זה . לעמדתו, יש לראותו כמי שפרע את חובו של איתמר אצל הנושים- הנתבעים 3-12 . בפסק דין בייזמן נקבע כי כאשר פורע החוב עושה זאת בשל טעות- יש לזכותו בהשבת הכספים במלואם. עוד טוען התובע כי הואיל ושילם את חובו של הנתבע 2- הוא החייב, לנושיו- הנתבעים 6-12, יש להגדיר את כולם כצדדים לחוזה ולהורות על השבת הכספים מכוח ביטול החוזה שביניהם בעקבות הטעות וההטעיה.
12. אשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט, טוען התובע כי העברת הכספים לנתבעים בטעות, מקימה את התנאי כי הועברו שלא כדין.
13. טענות הנתבע 1-
לטענת הבנק, משגילה התובע את דבר התרמית לא בא אליו בטרוניה, אלא לאחר שהפך איתמר לפושט רגל שלא ניתן להיפרע ממנו. לטענתו, שלט התובע היטב בנעשה בחשבונו, שוחח עם הדסה טלפונית מספר פעמים, וסירב במפגיע ליתן לאיתמר ייפוי כוח לפעול בחשבון בשמו. עוד ציין כי כאשר סיפר התובע להדסה כי התקשר עם איתמר על מנת להשיא רווחיו, הקפידה לציין בפניו כי הוא לקוח מוגבל בבנק.
באשר להעברות לחשבונות אחרים טען הבנק כי גרסת התובע וטענותיו הופרכו לאחר שהוכח כי הדסה פעלה בהתאם להוראותיו של התובע, בין אם בכתב, לאחר אימות, ובין טלפונית, לרבות תיעוד האישור ומועדו. משכך, יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 100% , המאיין את עילת תביעתו. הבנק אף טען להשתק ומניעות כנגד המסמכים עליהם חתם התובע, המקנה לו את זכות ההשגה עליהם תוך 90 יום.
14. טענות הנתבע 3
הנתבע 3 טוען כי אף הוא קרבן למעשי איתמר משהשקיע כספים רבים אותם לא זכה לקבל חזרה. לגרסתו, פנה אליו האחרון וביקש לקבל טפסי משכון, אותם מילאה עו"ד בן אריה לאחר שקיבלה את אישורו הטלפוני. מסמכים אלה אינם דורשים אימות עו"ד, ומולאו ע"י עו"ד בן אריה כסיוע טכני, לבקשת התובע ואיתמר, מבלי לבחון את אמיתות המידע הנמסר לה. אף ייפוי הכוח נחתם מטעמים טכניים בלבד, על מנת שתוכל עו"ד בן אריה לבצע תיקונים בטופס, במידה וידרשו, מבלי להטריח את איתמר להתייצב במשרד בשנית.
15. טענות הנתבעים 4-5
הנתבעים 4-5 טוענים כי בקשו לסייע לבנם, אשר היה מצוי בקשיים כלכליים באותה העת ועל כן הסכימו, במשך זמן קצר, לקבל לחשבונם כספים מצדדים שלישיים, וביניהם התובע, ולהעבירם, עפ"י הוראות איתמר- לאחרים. בשלב זה או אחר, התעורר חשדו של התובע, והוא קיבל מאיתמר המחאה המשוכה מחשבונם של הנתבעים 4-5 בסכום של 1,500,000 ש"ח . ההמחאה הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל אולם בדיעבד נתברר כי ההמחאה זוייפה על ידי הנתבע 2 .
16. טענות הנתבעים 6-12-
הנתבעים הגישו סיכומים נפרדים, אך הואיל וענינם זהה- אתייחס אל סיכומיהם כנוגעים לכולם גם יחד.
אין חולק כי אף לא אחד מן הנתבעים פגש את התובע או התקשר עמו בהסכם.
לטענת הנתבעים, על התובע לקזז מתביעתו את הסכומים אותם קיבל כ"רווחים" על חשבון השקעותיו. לשיטתם, הואיל והתובע לא הוכיח מהו הסכום אותו יש לקזז מכל אחד מן הנתבעים- הרי שיש לייחס את מלוא הסכום שקיבל מכל אחד ואחד מהם ולקזזו ומקום שגובה הרווחים עולה על הסכום שנתבע- יש לדחות את התביעה כנגד אותו הנתבע.
כן, מציינים הנתבעים כי בענייננו, העברות הכספים נעשו בצורה רצונית על ידי התובע, אשר אישרם, וכי לא הצליח להוכיח את יסודות הטעות וההטעיה עליהם הינו מבקש לבסס את עילת ההשבה.
עוד טענו כי בעניינו אין מקום להחיל את פסק דין בייזמן, כי התובע לא ביקש לבטל את ההסכם בינו ובין הנתבע בשום שלב וכי פעלו בתום לב.
אשר לחוק עשיית עושר ולא במשפט, הנתבעים הפנו להוראות סעיף 2 לחוק- יש לקבוע פטור מהשבת הכספים מנימוקים שונים, ובין היתר צדק חלוקתי ונימוקים חברתיים.
עוד מציינים הם את אשמו התורם של התובע, אשר לא בדק את טיב העסקה שביצע ואף המשיך ונטל סיכונים שונים גם כאשר החל להתעורר חשדו.
17. דיון משפטי- נתבע 1
כאמור, לטענת התובע יש לקבוע כי הנתבע 1 פעל ברשלנות והפר את חובותיו מכוח היותו תאגיד בנקאי ועל כן עליו לשפותו בגין נזקיו.
טענות הצדדים ועדויותיהם כפי שנשמעו בפני, אינם מצביעים על התרשלות הבנק. חיזוק לטענות והעדויות שנשמעו מפי עדי הנתבע 1, מצויות אף בעדותו של התובע עצמו, אשר ניכר בפני כי היתה מגמתית ורצופה סתירות, כפי שיפורט בהמשך.
18. בע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק בריקליס- דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265, דן בית המשפט העליון בחובת הזהירות המוטלת על תאגיד בנקאי למנוע מרמה בכספי לקוחו:
"9. ההתקשרות העסקית בין בנק ללקוחותיו טומנת בחובה חובת זהירות מצד הבנק כלפי הלקוח לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג שכספו או נכסיו המופקדים בבנק לא ייפגעו ( ראה ( ע"א 195/85 [1], בעמ' 821 ; ע"א 168/86 [2] וכן law 202, the d 10, London of banking j. Paget)). במסדרת חובה זו על הבנק לנהוג בזהירות כדי למנוע מירמה בחשבונות הלקוח ובנכסיו שבבנק...
היקפה של חובת הזהירות של בנקאי במניעת תרמית בחשבונו של לקוחו נדונה בעיקר בהקשר של הוראות תשלום שהופנו אל הבנק. בענייננו, השאלה הקונקרטית המתעוררת היא בדבר היקפה של חובת הזהירות של הבנק במקרה שהוראות התשלום והפעולות בחשבון נעשו ונחתמו על- ידי מי שכלפי חוץ היה מורשה לפעול ולחייב את החשבון, אך למעשה התברר שפעל בלא הרשאה, תוך ניסיון לרמות את בעל החשבון ולפגוע באינטרסים שלו. השאלה הנשאלת במקרים אלה היא, מהו היקף חובת הזהירות המוטלת, ומהן הנסיבות, אם בכלל, אשר בהתקיימן מוטלת על הבנק החובה לחקור, לבדוק ולאמת, אם מדובר בתרמית ובפעולה פסולה, אף שנותן ההוראה פועל בתחום ההרשאה. ודוק: אין מדובר בזיוף, אלא בפעולות שעל פניהן הן בתחום ההרשאה- אלא שבבירור וחקירה מצד הבנק היתה מתגלית התרמית.
בקביעת היקפה של חובת הזהירות בכגון דא יש לאזן בין אינטרסים שונים, ושיקולי מדיניות הם המעצבים את גבולותיה של החובה.
מצד אחד, יש לזכור, שמתבצעות ביחס לחשבונות שבבנק פעולות והוראות תשלום רבות, ובמיוחד נכון הדבר בחשבונות עסקיים. לא ייתכן שכל הוראת תשלום תיתקל בחשד, ואף שעל פניה היא נראית כשרה, יהיה מוטל על הבנק לדרוש ולחקור, אם הפעולה נעשתה בהרשאה וללא כוונת תרמית. לו כך היה נדרש מהבנק לנהוג, היה הדבר משבש את פעילותו הסדירה של הבנק ואת כיבודן המהיר של והיעיל של הוראות הלקוח. כמו כן יש לקחת בחשבון, שפעולות הבנק מבוססות על ההנחה, שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שעל פניה היא כשרה, אין בסיס לחקירה ודרישה של הבנק בדבר כשרות הפעולה. מאידך גיסא, אין ספק שמוטלת על הבנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו. בנק היודע על התרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראת הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה.
הבעיה מתעוררת באותם מקרי גבול, בהם אין ידיעה ממשית של הבנק על תרמית. במקרים אלו יש לקבוע, אם נתקיימו נסיבות המטילות חובה על הבנק לחקור ולדרוש באשר לכשרותן של פעולה או הוראה, על אף שעל פניהן הן מעוגנות בהרשאה תקפה...
ברור, שככל שהחשד המתעורר גדול יותר וככל שהחקירה הנדרשת כדי לגלות אם בתרמית מדובר קלה ומהירה יותר, כך תגדל חובתו של הבנק במסגרת חובת הזהירות שהוא חב ללקוחו לברר ולחקור בדבר נסיבות המקרה האמיתיות."
19. הבנק הציג את ההוראות אשר מכוחן בוצעו ההעברות לנתבעים השונים ( נספח 4 לכרך המוצגים מטעם הנתבע 1). מדובר בשבע העברות הנחזות להיות חתומות בחתימת התובע כפי שזו הובאה במסמך " דוגמאות חתימה- שותפים לחשבון" עליו חתם התובע עם פתיחת החשבון ( נספח 1 לכרך המוצגים מטעם הנתבע 1).
עיון באותם המסמכים מלמד כי הפקידה הדסה- לא הסתפקה באסמכתאות החתומות ובצעה אף אימות טלפוני שלהן בטרם ביצעה את ההעברות. כך, בתחתית הימנית של המסמכים רשמה כי קיבלה את אישורו של התובע לכל אחת מהן. עוד ניתן להתרשם כי מסמכי ההעברות, הכתובים בכתב יד, מציינים לא רק את מספרי החשבון הנעבר וסכום ההעברה, אלא גם את שמותיהם של בעלי החשבון. לעניין זה חשיבות מרבית, נוכח טענתו של התובע כי סבר שהכספים מועברים לשותפיו של איתמר להשקעות וכי לו הייתה מציינת בפניו הדסה את שמותיהם של הנעברים, היה מתעורר חשדו.
20. בעדותה אישרה הדסה כי הוראות ההעברה אומתו על ידי התובע בשיחה טלפונית וכי העברות אלה התיישבו עם ההיגיון, שכן במהלך פתיחת החשבון סירב התובע להסביר את מהות יחסיו עם איתמר. עוד הבהירה כי על אף שהונחו בפניה מסמכים החתומים על ידי התובע, לא הסתפקה בכך וטרם ביצוע ההעברות, שבה ופנתה באופן טלפוני לקבלת אישוריו של התובע.
"לשאלת ביהמ"ש:
ש. האם את יודעת על העברות שמבצע התובע לחשבונות של אנשים אחרים?
ת. אני ביצעתי אותם, הוא נתן לי הנחיות.
ש. הבנת את ההיגיון שמאחורי העברות האלה?
ת. בפגישה הראשונה שהיתה עם התובע, הוא אמר לי שיש ביניהם הסכם סודי שהוא לא רוצה לספר לי עליו, ובהתאם להסכם זה איתמר הולך להכפיל ולהשליש לו את כספו. בהתאם לזה כל העברות היו בהנחיות של התובע, איתמר היה השליח שלו והביא לו את ניירות, אבל כולם היו חתומים ע"י התובע. בחלק מהמקרים שניהם היו ביחד בסניף במתן ההוראות. כל הוראה שקיבלתי עשיתי ווידוא התקשרתי לתובע והסברתי לו את מהות הפעולות. ויותר מזה, אחרי שהתקשרתי אליו, הדבר הראשון שהוא אומר לי בכל אחת מהשיחות הוא שואל אותי האם איתמר על ידי, אני עונה שכן, אני מקריאה לו את ההוראה, את הסכום היוצא, לאן הוא מועבר ושמו של המקבל ומוודא איתו שהוא יודע שכסף חי יוצא לו מהחשבון, ורק אחרי שהוא מאשר לי- הפעולות מאושרות. בכל אחת מהמקרים הוא ביקש לקבל עותק אחד עבורו ואחד עבור איתמר." ( עמוד 50 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.14, שורה 1)
ובהמשך-
"ש. הוא אמר לך מדוע הוא צריך לפתוח שני חשבונות?
ת. לא. אני שאלתי אותו מה סוכם בינו לבין איתמר והוא לא רצה להגיד, למעט זה שהוא יכפיל את כספו ...
"ת. כן, באותה תקופה הוא היה מוגבל רגיל. אני רוצה להזכיר שוב ושוב שהתובע נתן את כל האישורים לביצוע העברות ולא איתמר. הוא היה היחיד שנתן את ההוראות בין בסניף ובין טלפונית. הוא היה מעביר את המסמכים באמצעות איתמר ויכולתי לקבל אותם ולהסתמך עליהם, ובכל זאת צלצלתי אליו והבהרתי לו מה הכספים והפעולות שהוא מבצע ורק לאחר שקיבלתי את אישורו המפורש, כתבתי את הזמן של השיחה, והוא גם קיבל לפי בקשתו, העתק של כל פעולה באמצעות איתמר שיעביר לו בערב בבית הכנסת." (עמוד 52 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.14 ).
וכן-
"ש. מדוע נתת לו להעביר 1.5 מליון ₪?
ת. המעביר איננו איתמר אלא התובע בעצמו. כל פעולה לפני שבוצעה בוצע אימות מולו לפני העברה של הכספים. בכל אחד מהמצבים בין אם כאשר הוא לבד ובין עם התובע, תמיד בוצע אימות מול התובע.
ש. בוצע אימות מול התובע ואת רואה שאיתמר קשור לכך, או שהוא בא לבד או יחד איתו. הוא הרי לא נער שליח. האם לא חשדת?
ת. הרי התובע סיפר לי שיש לו הסכם עם איתמר" (עמוד 60 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.14).
21. אף באשר להעברות הטלפוניות, שאינן מגובות באסמכתאות, העידה הדסה כי אלה ( נספח 5 למוצגי הנתבע 1), בוצעו בהתאם להוראתו של התובע, אשר חתם בעת פתיחת החשבון על מסמכי העברה טלפונית. ביחס למסמכים אלה נחקרה הדסה וציינה-
"ש. אין לקוח שלא חותם על זה, כי זה חלק מהסט?
ת. לא כל הלקוחות מוכנים לחתום על הוראות טלפוניות והעברות צד ג'.
ש. ז"א שאת הוספת את זה לבקשתו של התובע?
ת. יש אופציה להסיר את זה. הכלל הוא שכן, אבל אפשר להסיר גם את ההעברות לצד ג' וגם את ההוראות הטלפוניות. ההוראה הטלפונית נותנת ללקוחו לקבל מידע על חשבונו בטלפון כמו גם לבצע פעולות". (עמוד 56 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.14).
כן, הבהירה בעדותה כי התובע היה מעורב בכל הנוגע לניהול החשבון ואף שוחח עמה רבות בנוגע לנעשה בו-
"ש. יש לך את כתובת המייל שלך?
ת. בהתחלה הוא ביקש במייל והבטיח לעדכן את כתובת המייל שלו, לאחר כחודש הוא ביקש לשנות את זה לכתובת הדואר שלו, בבית. ההוראה לשינוי היתה טלפונית.
ש. למה?
ת. מהשיקולים שלו, הוא לא אמר לי למה ואני לא שאלתי. התובע צלצל אליי מספר פעמים ביום, ביקש לברר מה קורה בחשבון, הקראתי לו את התנועות וגם שלחתי אליו הביתה." (עמוד 55 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.14).
21. אף אליבא דהתובע, ביקש להיות מעורב בנעשה בחשבונו ולעקוב אחריו, כך בעדותו:
"ש. נתת לאיתמר יפוי כוח בחשבון?
ת. לא. היא שאלה אותו אם הוא רוצה להיות מיופה כוח בחשבוני, הוא אמר לא וגם אני לא הסכמתי...
לא הייתי נותן לו יפוי כוח. מה, שהוא יוציא לי כסף מהחשבון?
...
"לשאלת בית המשפט
ש. איך הוא יכול להעביר כסף מהחשבון שלך?
ת. אני חתמתי על חלק מההעברות כי הוא אמר לי שככה זה עובד ואני הבנתי שאלו אנשי השקעות שעובדים עם הבנק." ( עמוד 20 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.14).
וכן-
"ש. האם חתמת על העברות כספים מהחשבון שלך לחשבונות אחרים?
ת. חלק, איתמר כתב את ההעברה ואני חתמתי.
ש. הוא אמר שהוא יתן לך הוראות ואתה תבצע אותם?
ת. כן, בשביל זה יש טלפון. הפקידה התקשרה אליי חלק מהפעמים. היא אמרה שאיתמר לידה ושאלה אם אני מאשר. היא לא אמרה לי שמות של המקבלים...
לשאלת בית המשפט:
ש. נחזור על כך שלא נתת לאף אחד יפוי כוח בחשבונך?
ת. נכון.
ש. מתקשרת אליך הפקידה ושואלת אותך אם אתה מאשר העברת כספים מהחשבון שלך לחשבון אחר וגם אומרת לך שאיתמר על ידה?
ת. כן, היא אמרה שאיתמר על ידה ואם אני מאשר.
ש. ואז אמרת שהיא לא אמרה לך למי אתה מעביר את הכסף?
ת. נכון, כי זוהי חובתו של הבנק.
ש. למה אתה אמור להכיר את השמות של יועצי התקשורת של איתמר?
ת. אני לא מכיר אותם, אבל אז היתה נדלקת לי נורה אדומה. הם קיבלו את הכסף יותר מפעם אחת...
ש. האם היא היתה צריכה לשאול אותך אם אתה מכיר את אריאל לוצקי?
ת. כן, אם היא היתה נוקבת בשמו, אז הייתי יודע שהוא לא שותף והוא לא בבורסה..." (עמודים 20-21 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.15).
22. אלא שכאמור, בהוראת ההעברה מצוינים שמותיהם של הנעברים, בניגוד לנטען כאן.
ש". מפנה לסעיף 50 לתצהירך, סיפרת שבדיעבד הסתבר לך שלא בוצעה כל פעולה של השקעה?
ת. במהלך אוקטובר נובמבר
ש. במהלך תקופת החשדות לא פנית לבנק?
ת. לא, כי לא ידעתי שצריך, איתמר היה האיש קשר שלי". (עמוד 28 לפרוטוקול , שורה 6).
23. בסעיף 28 א לסיכומיו כתב התובע- "התובע לא נתן לאיש זכות חתימה או יפוי כח או הרשאה לפעול בחשבונותיו, ואף לא לנתבע 2, ואת ההשקעות ביקש לבצע בחשבונו אצל הנתבע 1 בלבד, בייעוץ של הנתבע 2. כך דובר וכך סוכם עם הדסה כהן עת נפתח החשבון". אינני מקבלת את הטענה כי התובע לא ידע כי הכספים מועברים לצדדים שלישיים. טעותו הסתכמה בכך שחשב שהכסף, אשר הועבר אל מחוץ לחשבונו- לצדדים שלישיים- "עובד" ונושא רווחים ולא כך היה.
"ש. אם לא ידעת מה המצב במזרחי איך ידעת להעביר עוד 600,000 ₪?
ת. כי ידעתי שהכסף עובד." ( עמוד 23 לפרוטוקול, שורה 32).
24. התובע הכחיש העברות שבוצעו ביום 15.7.10 וביום 4.10.10. בהמשך, הכחיש אף את ההוראה מיום 21.7.10.
הוראות ההעברה מיום 15.7.10 נחתמו על ידי התובע ואושרו טלפונית על ידי הדסה. אלה מיום 21.7.10 נחתמו על ידי התובע והועברו לפקידה בשם הילה דביר, אשר העידה בפני כי בצעה אישור טלפוני אל מול התובע וזאת על אף שלא ציינה זאת מפורשות בכתב ידה.
בעדותו בפני, התייחס התובע אל מסמך ההעברה מיום 15.7.10 והכחיש את חתימתו עליו:
"זה לא המסמך שלי ואני לא חתום עליו, יש לי מסמך אחר שאיתמר נתן לי". אני אומר שהדף השני של נ/1 הוא המסמך המקורי. חלק מהמסמכים ניתנו לי ע"י איתמר יותר מאוחר.
...
צירפת חוות דעת גרפולוגית שתוכיח שזוהי לא חתימתך?
ת. לא.
ש. איך אתה יודע שזו לא החתימה שלך?
ת. יש לי את המקור, ואני רשמתי ליד זה דברים.
ש. איך אתה יודע שזו לא החתימה שלך?
ת. יש לי את המקור, ואני רשמתי ליד זה דברים.
...
"ש. מאז גילינו מסמכים ואני המצאתי לבא כוחך את המסמכים המצויים בבנק, אני מראה לך שמה שהוגש בפועל נחתם על ידך. האם תרצה לחזור מגרסתך אחרי שיש בידך את כל המסמכים?
ת. היא דומה לשלי, אבל אני לא בטוח שהיא שלי" (עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.14).
משהוכח בפני כי התובע חתם על מסמכי פתיחת החשבון כדין, לרבות הוראות ההעברה הטלפונית- אינני מקבלת את הכחשתו של התובע ביחס לעניין זה.
25. זאת ועוד, פקיד הבנק, יצחק כהן, העיד בפני כי ככל שלא היה התובע חותם על אישורי העברה טלפונית- מחשב הבנק היה מונע ממנו לבצע פעולות שכאלו-
"ש. כשהתובע ביצע הוראה טלפונית, לגרסתך, לראשונה ב- 10.8, מאין לך לדעת שיש לו הרשאה טלפונית?
ת. זה כתוב במחשב שאם לא כן לא הייתי יכול לקבל ממנו הוראה
ש. כאשר התובע מתקשר אליך אתה בודק אם הוא יכול לתת הוראה טלפונית?
ת. כאשר ניתנת הוראה, מקלידים את פרטי ההוראה ואם אין הוראה טלפונית אז המחשב עוצר את התהליך ולא נותן לי להמשיך להקליד. המחשב לא נותן לי לעשות את זה. אני מבהיר שההתראה שאין הרשאה טלפונית ניתנת לי בסופה של ההקלדה ולפני הביצוע." (עמוד 47 לפרוטוקול).
אמנם דברים אלה נאמרו ביחס להעברות בתיק ניירות הערך, אולם סבורני כי הדברים נכונים אף ביחס לחשבון ממנו בוצעו ההעברות לצדדים שלישיים.
בהקשר זה יש לציין כי איני מקבלת את טענות התובע, אשר הועלו לראשונה בסיכומיו, בדבר האופן שבו על המסמכים המתירים העברות טלפוניות להיות חתומים.
26. הנני מקבלת אף את הטענה כי איתמר הוסמך על ידי התובע להעביר את טופסי ההעברה ואף לקבל בשמו את דפי החשבון-
"ש. בזמן אמת ראית אותו כמוסמך?
ת. לא ידעתי אז שהוא נוכל
ש. האם הסמכת אותו לקבל דפי חשבון?
ת. כן וגם למסור את הוראות ההעברות לצערי". (עמוד 38 לפרוטוקול).
27. קיימת סתירה בין גרסאות הצדדים לענין נוכחותו של איתמר בעת פתיחת החשבון ואולם אינני נדרשת להכריע בשאלה זו, שעה שהוכח כי התובע שלט בנעשה בחשבון וסירב ליתן ייפוי כוח לאיתמר.
כן, אינני נדרשת למהות ההעברות שבוצעו בחשבון ניירות הערך שכן פעולות אלה הניבו רווחים ואינן חלק מן הסוגיות שבמחלוקת.
28. מצאתי כי התובע נטל חלק פעיל בהעברות שבוצעו בחשבונו ושלט היטב בנעשה בו. התובע, המבקש להציג עצמו כאדם תמים ובור שנוצל על ידי הנתבע 2 ולא קיבל את ההגנה הראויה על ידי הנתבע 1, התגלה כאדם ממולח אשר ביקש להפיק תשואה גבוהה בזמן קצר ונטל על עצמו את הסיכון הכרוך בכך. התובע היה מעורב בכל אחת מן ההעברות שבוצעו וסירב לאפשר לנתבע 2 לפעול בחשבון ללא ידיעתו, חתם על ההעברות המפורטות ואף אישר אותן טלפונית.
יתר על כן, גם כאשר התעורר חשדו של התובע- לא פנה אל הבנק, אלא אל הנתבע 2 , ממנו קיבל בטוחה בדמות משכון, והמחאה מזויפת שנמשכה מחשבונם של הוריו של איתמר - והמשיך בהעברות הכספים .
29. לסיכום, הפקידה מטעם הבנק לא הסתפקה באישורים החתומים ופנתה טלפונית אל התובע לצורך אישור טלפוני בנוסף להם; מעורבותו של התובע בכל ניהול החשבון, האישור הטלפוני שניתן, סירובו הנחרץ של התובע לתת לנתבע 2 ייפוי כוח בחשבון וההצהרה כי לשניים " הסכם סודי" מצביעים על כך שלא רק שלבנק לא היה כל יסוד לחשוד כי חשבון הבנק מתנהל על בסיס מרמה, כי אם היפוכו של דבר- היה בכך כדי להצביע כי הדברים מתנהלים ישירות על פי רצונו של התובע.
30. אין זה סביר לדרוש מתאגידים בנקאיים להגן על לקוחותיהם מפני השקעות כושלות מקום בו אותם הלקוחות נוטלים על עצמם סיכון בהשקיעם אצל משקיעים כושלים. טענותיו של התובע כנגד הבנק התעוררו עקב ההפסדים שספג. לו היה איתמר " מספק את הסחורה", פועל באותה דרך, אך משיא לתובע רווחים כפי שהבטיח, לא הייתה נשמעת מפיו של האחרון כל טרוניה. יתירה מזו, ייתכן כי אף היפוכם של דברים- לו הייתה הדסה מונעת את ההעברות, היה התובע מתרעם על כך שבפעילותו, מונע ממנו הבנק את הרווחים המובטחים.
31. אשר לטענות התובע באשר לחוק איסור הלבנת הון, אשר נטענו בסיכומיו באופן כללי ומבלי שהרחיב בכך, חוק זה מקים חובה לבירור מקור ההעברה ולא מהות הנעברים. קרי, אף לו הייתה מתקבלת הטענה, היה בכך להצביע, לכל היותר, על כך שהיה על הבנק לברר מהו מקור הכספים של התובע ולא היה בכך כדי להשליך אודות זהות הנעברים.
התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.
31. דיון משפטי לנתבעים האחרים
סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979, (להלן "החוק") קובע כי-
"1. (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת ( להלן- הזוכה) שבאו לו מאדם אחר ( להלן- המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. "
וסעיף 2-
”בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
32. על מנת שיהא התובע זכאי להשבת הכספים שהועברו לידי הנתבעים מכוח סעיף 1 לחוק ,יש לבחון קיומם של שלושה תנאים-
התנאי הראשון- התעשרות- נדמה כי תנאי זה מתקיים בענייננו. הנתבעים 6-12 קבלו לחשבונם כספים מחשבון התובע, כל אחד כפי חלקו.
התנאי השני- הכסף נתקבל מידי הזוכה למזכה- אין חולק כי הכספים אשר השבתם מבוקשת נתקבלו ישירות מידי התובע ולפיכך מתקיים אף יסוד זה. בהעדר זיקה בין התובע לנתבעים- אניח כי גם היסוד השלישי מתקיים.
33. עיקר טענות התובע הנוגעות לחובת ההשבה החלה על נתבעים 6-12 נשענות על פסק דין בייזמן, בו חויב בנק בהשבת חלקית של כספי קונה אשר רכש נכס שלמוכרו לא היו זכויות בו. לטעמי, הנסיבות שם שונות מהותית מעניינינו, בו לא נכרת כל חוזה בין התובע לנתבעים 6-12 ואף לא הייתה ביניהם כל הכרות קודמת.
34. בתא ( מרכז) 592-04-09 ד"ר שמואל קבילי נ' ברנרד אהרן ( פורסם במאגרים) דן בית המשפט במקרה אשר נסיבותיו וזהותם של הנתבעים דומים לענינינו. שם, הועברו כספי מכר נכס שנעשה תוך מרמה, ישירות לנתבעים אשר הלוו כספים לנתבע נוסף לו הייתה מעורבות בעסקת המכר. בית המשפט דן ארוכות בשאלת חובת ההשבה של נתבעים ש פעלו בתום לב ובתמורה וכן קיים דיון בשאלה הציבורית הנובעת מהיקף החובה.
וכך קבע-
"(ג ( ככלל, כסף ששולם עקב טעות יסודית ניתן להשבה, והזכות אינה נשללת אך בשל העובדה שהיא נוגעת ליחסי המשלם עם צד שלישי ( דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב 842 ( מהדורה שנייה, 1998). בפסיקה השונה, הן הזרה הן הישראלית, הוכרה זכות ההשבה בחלק מהמקרים ובחלקם האחר נשללה, חרף הטעות או מעשה הרמייה שארעו. שאלה זו, על היבטיה השונים, טרם הוכרעה בבית המשפט ומשכך יש לדון בה בכל מקרה לגופו. בכדי לנסות לסלול דרך פתרון למקרים אלו, מציין פרופ' פרידמן מספר כללים החלים במערכת יחסים כפולה כבענייננו: ראשית, שעה שהסיכון לגבי עובדות הנוגעות ליחסים של המשלם עם צד שלישי מוטלות על המשלם, אזי תישלל ההשבה. שנית, העובדה כי הטעות היא במערכת היחסים שבין המשלם לצד שלישי היא המגבירה את הסיכוי שמקבל התשלום עצמו פעל בתום לב ואזי אם נתן תמורה או שינה מצבו לרעה, עשויה לעמוד לו הגנה מפני תביעה להשבה ( שם, בעמוד 844).
בענייננו, הבדל מהותי בין נסיבות המקרה לבין נסיבות עניין בייזמן. בעניין בייזמן בוטל ההסכם בין בייזמן לבנק, אשר מכוחו הועבר הסכום לידי הבנק, ואזי נקבע שלבנק אין זכות שבדין להחזיק בכספי בייזמן שהועברו אליו...
בענייננו, לא נכרת כל הסכם בין התובעים לנתבעים 4-18 וודאי שלא בוטל. אזי נשאלת השאלה האם ניתן לגזור גזירה שווה מעניין בייזמן לענייננו, כך אם החוזה בוטל במערכת היחסים שבין התובעים לנתבע , נשמטת הקרקע מתחת לזכותם של הנתבעים 4-18?
לדעתי, התשובה לכך היא שלילית... בענייננו, לא ניתן להטיל על הנתבעים 4-18, שכאמור לא היו צד לעסקת המכר, את הנשיאה בסיכון של אי בירור אמיתות המסמכים. הנתבעים 4-18 הלוו כספים לנתבעים 2-3 שהשיבו אותם. לא ניתן להטיל על הנתבעים 4-18 את החובה לבדוק מהיכן הגיעו הכספים ושעה שלא עשו כן, לחייבם בהשבתם. הטלת חובה זו על הנתבעים תפגע קשות בתנאי המסחר בשוק חופשי. פגיעה זו אינה סבירה ואינה מידתית בנסיבות העניין.
...
עתה, כמו בעניין בייזמן, אפנה לבחון האם ראוי להכיר בפטור מהשבה כאשר הזוכה קיבל תשלום בתום לב עבור חוב אמיתי. ובמילים אחרות: יש לבחון האם אותם צדדים שלישיים, קרי הנתבעים 4-18, קיבלו את הכספים בתום לב ובתמורה, שאם כן, תהא להם הגנה מחובת ההשבה....
לטעמי, לו יחוייבו הנתבעים 4-18 בהשבה, יחול שינוי לרעה במצבם. אמנם הם עדיין יהיו רשאים לדרוש השבת החוב מהנתבעים 2-3, אך סביר כי אלו לא יוכלו להשיב להם הכספים. להבדיל מפרשת בייזמן, כאן אין מדובר בבנק לו " כיסים עמוקים" המסוגל לספוג קיומם של " חובות אבודים", אלא באנשים פרטיים שדרישה מהם, עתה, להשיב את הכספים, ודאי שתרע את מצבם.
(יז) כמו כן, לא ניתן להטיל על הנתבעים הללו אחריות בגין סיכונים שלקחו עת הלוו הכספים. איני יכול לקבל את טענת התובעים כי שעה שהלוו כספים לאדם המצוי בחובות כלכליים, הוא הנתבע 3, והדבר היה ידוע להם בשעתו, לקחו על עצמם את הסיכון שהכספים לא יושבו לעולם, סיכון בגינו ראוי עתה לחייבם להשיב הכספים. אמנם הנתבעים ידעו אודות בעיותיו הכלכליות של הנתבע 3 אך אין להשליך מחובה להשבה בגין נטילת סיכון- כפי שנידון בפרשת בייזמן בגין אי בדיקת חוליות קודמות לעסקת המקרקעין, שם דובר בחברה גדולה ובבנק שעוסקים בעסקאות מקרקעין בעיסוקם השוטף- ולהטיל חובה זו עתה על מי שאינו צד לעסקת המקרקעין ואינו עוסק במתן הלוואות על בסיס יומי. ודאי שלא ניתן לחייבם ברשלנות בגין האמור.
עניין זה יש לו השלכה ציבורית רחבה הרבה מעבר לצדדים לתובענה זו. לצד ניתוח נטילת הסיכונים של הצדדים ושינוי מצב לרעה של מקבל התשלום והסתמכותו, ניתן להוסיף גם שיקולים שהם מעבר לצדדים עצמם, כגון השלכות חברתיות ופיזור נזק.
"מטרתו של סעיף 2 לחוק עשיית עושר היא " להביא לתוצאה צודקת במישור היחסים בין הצדדים, בצד הסתכלות חברתית כוללת" (פסקה 45 לפסק דינה של כב' השופטת נאור בדנ"א בייזמן).
בענייננו, מתקיימות נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת גם ברמה החברתית ולא רק ביחסים בין הצדדים לתובענה דנן, כפי שפירטתי לעיל".
35. יש לבחון האם יחול הפטור מההשבה אם לאו. אם ימצא כי הנתבעים נתנו תמורה ופעלו בתום לב, כי אז, בהתאם לאמור לעיל- יהיו פטורים מהשבה.
התמורה- הנתבעים 6-12 השקיעו כולם כספים אצל הנתבע 2 באופן דומה לתובע, כל אחד כפי חלקו. אף הם, כמו התובע קיבלו רק חלק מכספם חזרה, ו אצל מרביתם גם הסכומים שהועברו אליהם מחשבונו, לא היה בו כדי לכסות על הפסדם. בפסק דין קבילי דלעיל, עמד כב' השופט אברהם יעקב על עניין זה- "בפרשת כנען לעיל דן בית משפט באריכות בדרישה של תמורה ממשית בהקשר של תקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968 (להלן: חוק המכר). באותו עניין אימץ בית המשפט ברוב דעות את הגישה לפיה התמורה הנדרשת לעניין סעיף 38 לחוק המכר הינה תמורה ממשית " אובייקטיבית". במילים אחרות, נדרש כי התמורה הממשית תיבחן על פי ערכו האמיתי של הנכס, ולא מנקודת מבטם של הצדדים לעסקת המכר, כפי שהם העריכו את הנכס ( או את התמורה) בעת ביצוע העסקה.
אחת המטרות המרכזיות של הלכה זו- הדרישה לתמורה מבוצעת ולתמורה ממשית אובייקטיבית- היא מיזעור הנזק הכולל שנגרם לשני הצדדים תמי הלב.
במקרה דנן, לא דובר על תמורה בגין נכס, שהרי הנתבעים 4-18 אינם צד לעסקת המכר הרלוונטית. כמו כן, להבדיל, מפרשת בייזמן, בענייננו לא דובר על רישום משכון שנוצר בעקבות עסקאות המכר, אשר בדיעבד התברר שאין לו מעמד, שכן נרשם על בסיס מרמה. במקרה דנן, החובות שנוצרו לטובת הנתבעים 4-18 נוצרו ללא קשר לעסקת המכר וללא תלות בה. אכן, מדובר בחוב קודם, היינו שלא נוצר מאותה עסקה. לגישתה של כב' השופטת ארבל, אין קיומו של חוב קודם כשלעצמו מצדיק פטור מהשבה וכן אין " העובדה שהתשלום התקבל לפרעון חוב קודם צריכה לשמש כשיקול בעל משמעות במסגרת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט" (פסקה 23 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל). אך בפרשת בייזמן דובר על בנקים, שעיסוקם בשגרה הוא מתן הלוואות וביכולתם לבצע בדיקות מקיפות אודות יכולת פרעונן. לא כך בענייננו ... נוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהנתבעים קבלו תמורה ממשית."
ומכאן קובעת אני כי יסוד התמורה מתקיים.
36. -תום הלב-
מצאתי כי יסוד זה מתקיים אף הוא.
הוכח בפני כי הנתבעים 6-12 לא נטלו כל חלק במעשי המרמה של הנתבע 2. נתבעים אלה שמו כספם על קרן הצבי, וכמו התובע- נפלו קרבן למעשים אלה. כך, הפסידו את כספם.
עוד הוכח בפני כי בין התובע לנתבעים 6-12 לא התקיימה כל הכרות מוקדמת ולא ידעו, ואף לא היה עליהם לשער, מהו טיב המערכת העסקית שנרקמה בין התובע לנתבע 2.
הכספים אותם העביר התובע לידי הנתבעים הועברו כולם באישורו ונכנסו ישירות לחשבון הבנק שלהם כשהם סבורים, כפי שסבר התובע עת נכנסו כספים לחשבונו, כי מדובר ברווחים בגין השקעותיהם.
37. התובע טוען כי טעה בהתקשרותו עם איתמר:
"ש. כשאתה אומר שאתה חסר השכלה בתחום ניירות הערך, מדוע החלטת להשקיע אצלו?
ת. האדון הזה הוא חלקלק, אני בתום לב, אחרי שראיתי אותו מתפלל, האמנתי שהוא אומר את האמת
ש. יש את ההבנה והאמונה. למה לא שמת את הכסף בפיקדון?
ת. הוא הבטיח לי שתוך שנה יש לי דירה ויש לו בית השקעות, הוא לקח אותי לשם, הוא הראה לי ועורכי דין שראיתי שם אמרו לי להשקיע ושכדאי לי והשתכנעתי
ש. רצית רווי גדול ומהר, דירה תוך שנה?
ת. כן, כך הוא אמר ואני בחיים שלי לא זכיתי להצעה כ"כ טובה
ש. מפנה לתצהירך, אתה לא מפרט את ההשקעה שהבטיח?
ת. הוא הבטיח שהכסף יכנס לבנק. אמרתי שאני רוצה בטוחה, אסמכתא רצינית והוא אמר לי שכסף בבנק...
ש. בדקת את הרווחים שלו?
ת. לא וגם לא דיברתי עם רו"ח שלו או גורמים אחרים. אני לא מבין בדברים האלה....
ש. ביררת איזה בתי השקעות יש לאיתמר?
ת. לא
ש. לא בדקת כלום; פעילות, רווחים, לקוחות?
ת. לא מבין בזה
ש. איך אתה מעביר בתחום שאתה לא מבין בו 1.4 מיליון בלי לקבל פתק שהעברת את הכסף?
ת. אני חמור" (פרוטוקול מיום 1.12.14).
38. ניתן לראות כי התובע, אשר מלין כעת על כי הנתבעים לא בדקו את מקור הכספים שנכנסו לחשבונם, לא בדק את מקור הכספים שהופקדו בחשבונו שלו:
"ש. אתה ידעת כשנכנס לך כסף לחשבון?
ת. בהתחלה לא.
...
ש. האם נכנס לך כסף לחשבון מתוך הוראותיו של איתמר?
ת. כן, בערך 58,000 ₪.
ש. ידעת שהכסף הזה נכנס?
ת. כן, הוא אמר לי שזה ריבית.
ש. האם ידעת מאיזה חשבון זה בא?
ת. בהתחלה לא, לפי הניירות שהוא הביא לי ראיתי שזה גולדשטיין דויד, והוא אמר שזה מאבא שלו ואני התחלתי לחשוד.
ש. צלצלת לאבא לשאול מה פתאום הוא מעביר לך כסף?
ת. לא
ש. אז למה אתה חושב שעו"ד שוב היה צריך לצלצל אליך לשאול מדוע אתה מעביר לו כסף?
ת. הוא לא היה צריך להתקשר אלי אלא לבנק, הוא לא מכיר אותי
ש. האם אתה צלצלת לבנק לשאול מה פתאום אתה מקבל כסף מהחשבון של דוד גולדשטיין?
ת. לא
ש. אז למה עו"ד שוב צריך היה לצלצל לבנק?
ת. אני חשבתי שכולם עובדים על נושא ההשקעות
ש. אולי גם הוא חשב כך?
ת. אולי" ( עמודים 32, 33 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.14).
כך, אף לא מצא התובע לנכון לקזז את סכום הרווחים אשר בקבלתם מודה הוא-
"ש. הגשת תביעה ע"ס 1.6 מיליון ₪ ואתה מודה בקבלת רווחים. האם קיזזת את הרווחים מסכום התביעה??
ת. מה יש פה לקזז. מה שבית המשפט יחליט." ( עמוד 39 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.14).
בנסיבות המקרה דנן, השונות מנסיבות פס"ד בייזמן, וזהות לאלו של פס"ד קבילי, הנני פוטרת את הנתבעים 6-12 מהשבה והתביעה נגדם נדחית.
39. דיון משפטי -הנתבע 3-
הנתבע 3 הוא עו"ד שוב, אשר אף לחשבונו הועברו כספים מחשבון התובע, כפי שנעשה בנוגע לנתבעים 6-12, וכעת נתבעת השבתם של 394,000 ₪.
באשר לעילת ההשבה המתייחסת לפסק דין בייזמן ולדיני עשיית עושר, הדברים שנקבעו ביחס לנתבעים 6-12 יפים אף לעניינו של נתבע זה. אף בעניינו מצאתי כי מתקיימים יסודות התמורה ותום הלב וכי אין להטיל עליו את חובת ההשבה מקום בו עצם התובע עיניו והורה על העברת הכספים מבלי שיבחן מעשיו היטב.
הגם שהעברות הכספים בין הנתבע 3 לנתבע 2 נעשו באמצעים שונים מאלה אשר נעשו על ידי הנתבעים 6-12- במזומן ובחשבון השקעות בחברת הביטוח הראל, וכללו השקעות חוזרות של כספים שנתקבלו כרווחים, אין בכך כדי להוכיח כי הנתבע 3 פעל בחוסר תום לב או לקבוע כי עניינו שונה מעניינם של הנתבעים האחרים.
לפיכך, התביעה נגדו בעילות אלה נדחית.
40. התובע העלה כנגד נתבע זה טענות נוספות לאלה שהועלו כנגד הנתבעים 6-12 . כזכור טען לשיתוף פעולה בינו לבין איתמר, ולהיותו "מכבסת כספים" לחברו, שלא יכול היה לפעול בחשבונו עקב היותו מוגבל. עוד טען לרשלנותו המקצועית, בכל הנוגע לשטרי המשכון.
מטעם הנתבע 3, העידו בפני הוא עצמו ועו"ד בן אריה- עובדת משרדו. כן, העיד התובע , אשר נחקר ביחס למעשים אותם הוא מייחס לנתבע 3.
העיד התובע:
"ש. ב- 08.07 ביצעת העברה ראשונה לנתבע מס' 3 ואתה מאשר שחתמת עליה?
ת. נכון
ש. נכון שאתה לא יודע אם עו"ד שוב שותף של איתמר או לא?
ת. לא הכרתי אותו
ש. אתה לא יודע אם עו"ד השקיע או לקוח?
ת. לא באותו הרגע.
ש אז ממתי אתה יודע?
ת. בשלב מאוחר יותר איתמר אמר לי שהוא מנהל הקרנות והכניס אותי אליו למשרדו לערוך הסכם
ש. התקשרת לעו"ד שוב ושאלת אם הוא מנהל הקרנות?
ת. לא, ולא ידעתי שאני צריך לעשות זאת
ש. ונכון כשהגעת למשרדו לא ראית את עו"ד שוב?
ת. נכון. נכנסנו ובפינה ישב עו"ד, שאני לא יודע אם הוא עו"ד שוב או לא, הוא ואיתמר הנהנו לשלום, וכשיצאנו הוא אמר לו שלום ויצאנו. הוא אמר לי שזה עו"ד שוב...
ש. האם באופן אישי פגשת את עו"ד שוב?
ת. לא
ש. נכון שאתה גם לא יודע אם היה קשר של קנוניה בין עו"ד שוב לאיתמר?
ת. נכון, אלה השערות
ש. כל מה שאתה מאשים בו את עו"ד שוב, הכל השערות?
ת. אני יודע שהוא חבר טוב של איתמר, וזה נותן לי להרגיש שהם משהו ביחד...." (עמוד 32 לפרוטוקול).
ובהמשך-
"ש. כאשר היית ביחד עם איתמר אצל עו"ד שוב, למה לא ניגשת אליו ואמרת לו שהעברת אליו כבר כ- 300,000 ₪, ומה קורה עם הכסף הזה?
ת. אני לא אחד כזה שעושה דברים כאלה, אין לי אומץ. הפסדתי הרבה כספים בחיים.
ש. אני טוען שבאת למשרד של עו"ד שוב על מנת לבצע את המשכון. ביקשת את המשכון?
ת. לא אני ביקשתי, איתמר הציע.
ש. הוא הציע כי אתה התחלת לחשוד וביקשת ערבויות?
ת. נכון
ש. זה אומר שכשכהגעת למשרד של שוב כבר היית באווירה של חשש?
ת. יכול להיות
ש. אם כבר חששת, למה אתה לא שואל את מי שהוצג לפניך כמנהל בית השקעות מה קורה עם הכסף שהועבר אליו?
ת. כי אין לי אומץ ואין לי שכל". ( עמוד 34 לפרוטוקול).
41. מנגד, העיד בפני עו"ד שוב כי הנתבע 2 היה חברו למילואים וכי שכנע גם אותו להשקיע כספים להפקת תשואה גבוהה.
כן, ציין כי בזמן שהגיע הנתבע 2 עם התובע למשרדו, כלל לא שהה במקום ונתן את אישורו להנפקת טפסים ולסיוע במילוים, כפי שהיה עושה במקרים דומים, וזאת מבלי להיכנס לעובי הקורה ולמערכת היחסים שבין התובע לנתבע 2.
"ש. התובע סיפר שהוא היה במשרדך ואיתמר אמר " שלום" והוא חשב שזו ברכה המופנית אליך. היית שם באותו זמן?
ת. אני לא זוכר את הדבר הזה. לא ישבתי איתם. נכנסים עשרות אנשים מדי יום ומברכים אותי לשלום. איתמר היה מדי פעם במשרד. הוא לא היה לקוח שלי. באותו זמן הוא היה מסתובב באזור הבורסה וכך גם פגשתי אותו באקראי. לא ישבתי איתם כשמלאו את המשכון, ולא הייתי במשרד משום שיפעת צלצלה אלי.
ש. איך אתה זוכר שיפעת צלצלה אליך?
ת. אני זוכר שהיא צלצלה אלי. אינני זוכר מילה במילה את השיחה. במשרד שלנו לא ישבו בלי אישורי.
ש. האם יתכן שהמסמך מולא ללא אישורך?
ת. הפעולה שהתבצעה לא היתה מילוי מסמך אלא סיוע טכני. היא עזרה להם ככל הנראה להבין מיהו ומה זה ממשכן ונושה. כל אדם שהיה נכנס אלי למשרד כדי לקבל טופס הערת אזהרה למשל, הייתי נותן לו. ואם היה שואל איפה ממלאים ואיפה רושמים, היו יכולים להראות לו. איתמר הוא חבר ואיננו אדם זר. אם היה בא אלי חבר ומבקש טופס, הייתי נותן לו. לא לקחתי על זה כסף, לא מהתובע ולא ממנו. זו היתה עזרה טכנית." (עמוד 100 לפרוטוקול מיום 16.12.14).
43. כך, העידה בפני אף עו"ד בן אריה-
"ש. הוא הגיע עם התובע למשרד והם נכנסים אליך. התובע אמר שכאשר הם הגיעו, הם אמרו שלום למישהו, ולדעתו של התובע היה זה הנתבע 3, מהי תגובתך?
ת. כאשר הם הגיעו למשרד, הנתבע מספר 3 לא היה במשרד. כשאיתמר הגיע וביקש את עזרתי, הייתי צריכה לבקש את אישורו של הנתבע 3 וצילצלתי אליו לשם כך." ( עמוד 91 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.14).
44. בפסיקה, נקבעה ההלכה כי הוכחת טענת מרמה דורשת ראיות מעבר לאלה הנדרשות במשפט האזרחי. אין די בהעלאת הטענה בעלמא-
"וכבר נאמר בע"א 292/64 [1], בעמ' 416, כי:
"טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור...
את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין ולגבי כל סכום וסכום."...
עוד נאמר בע"א 260/82 [2], בעמ' 257, כי " אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליל אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה..." ( ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה שטנה קריגר, פ"ד מב(4), 500, 504).
45. בענייננו, מודה התובע בחקירתו, כי הטענה בדבר שיתוף פעולה של הנתבע 3 מבוססת בעיקר על השערות ותחושותיו. יתכן כי במהלך שיחותיו של איתמר עם התובע ציין הנתבע 2 כי נתבע 3 שותפו לפעילות ההשקעות, ואף עשה שימוש בהגעתו למשרדו לצורך מילוי מסמכי המשכון על מנת להעניק למעשיו כסות מכובדת ולהשרות בטחון על התובע, אולם בכך אין די כדי לבסס את טענותיו כנגד נתבע זה, אשר נפל אף הוא קרבן למעללי הנתבע 2, וודאי שאין הדבר מהווה הוכחה ראויה לקיומן של מרמה והטעיה.
הריני קובעת כי אף דינה של טענה זו להידחות.
46. אשר לטענה בדבר מילוי טופס המשכון טען התובע, בנוסף, כי הנתבע 3 התרשל במקצועו. בס' 239 לסיכומיו טען לעניין הנזק שנגרם בגין ההתרשלות:
"239. הנה כי כן בהפרת חובת הזהירות החלה עליו גרם הנתבע 3 לנזק בדמות העדר בטוחה להבטחת כל סכום ההשקעה."
ספק בעיני אם יש להרחיב את חובת הזהירות של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו בעת בה פעולתו של עורך הדין מסתכמת בסיוע למילוי טופס שאינו נדרש מילוי או אימות של עורך דין. כך גם באשר לקבלת ייפוי כוח לצורך שינויו, אם יימצא כי נפלה בו טעות . עם זאת, שעה שהתובע כלל לא הוכיח או ניסה להוכיח את הנזק שנגרם לו ואת הקשר הסיבתי בין הנזק למעשיו של הנתבע 3, אינני נדרשת לשאלה זו כלל ועיקר.
אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.
47. דיון משפטי-נתבעים 4-5
סבורתני כי דין התביעה כנגד הנתבעים 4-5 להתקבל באופן חלקי.
הנתבעים אינם חולקים על קבלת הכספים ועיקר טענותיהם כי לא ידעו את זהות מעביר הכספים, כי העבירו כספים אלה לידי צדדים שלישיים, וכי פעלו בהתאם להוראותיו של בנם, הוא הנתבע 2, במטרה לסייע בידו.
כבר בשלב זה ייאמר כי בהעדר הוכחה- אינני מקבלת טענות התובע הנוגעות למרמה. אף אינני סבורה כי בין הצדדים נכרת כל חוזה כזה או אחר, בין במפורש, ובין מכוח מערכת היחסים שבין התובע לנתבע 2.
48. לפיכך, לטעמי, המסגרת המשפטית הראויה הינה במסגרת דיני עשיית העושר- האם מתקיימים יסודות ס' 1,2 לחוק.
התעשרות- הנתבעים קבלו לחשבונם כסף מחשבונו של התובע, לפיכך מתקיים התנאי של התעשרות על חשבון המזכה. הנתבעים 4-5 אף לא הצביעו על כל מקור בדין לפיו היו זכאים להעברת הכספים. הנני קובעת כי התקיימו יסודותיו של סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
49. האם נסיבות העניין מצדיקות פטור מהשבה? לטעמי בנסיבות עניינם של הורי איתמר- יש להשיב על כך בשלילה.
בענייננו, אין באפשרותי לקבוע כי הנתבעים 4-5 פעלו בחוסר תום לב, כפי שמנסה לטעון התובע, אולם אינני נדרשת לכך, שכן מצאתי כי לא נתנו תמורה בגין הכספים שקיבלו.
הנתבעים 4-5 אינם טוענים כי קבלו את הכספים מכוח זכאות כזו או אחרת או כי קיבלום על חשבון חוב או הלוואה. עיקר טענתם הינה כי בקשו לסייע לבנם וכי קבלו כספים אלה על מנת להעבירם לאחר מכן ללקוחותיו של בנם במטרה לסייע בידו. עוד טוענים הנתבעים כי אף הם, כיתר הנתבעים, ניזוקו ממעשיו של בנם, הפסידו כספים רבים ובין היתר כספי קופות גמל ופנסיה, אולם בניגוד לנתבעים האחרים אשר הפקידו בידיו את כספם כהשקעה, הנתבעים 4-5 עשו זאת על מנת לסייע לבנם, ללא כל תמורה.
אמנם, ייתכן כי הנתבעים 4-5 האמינו כי מסייעים הם בידי עסקיו של בנם באמצעות גלגול הכספים, אולם משהוכח כי לא כך היה- עליהם להשיב את הכספים שנתקבלו שלא כדין.
50. בעדותו העיד התובע כי קיבל סכום של 58,000 ש"ח מהנתבעים 4-5-
"ש. האם נכנס לך כסף לחשבון מתוך הוראותיו של איתמר?
ת. כן, בערך 58,000 ₪
ש. ידעת שהכסף הזה נכנס?
ת. כן, הוא אמר לי שזה ריבית
ש. האם ידעת מאיזה חשבון זה בא?
ת. בהתחלה לא, לפי הניירות שהוא הביא לי ראיתי שזה גולדשטיין דויד, והוא אמר שזה מאבא שלו ואני התחלתי לחשוד". (עמודים 32,33 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.14).
ומכאן כי יש לקזז סכום זה מסכום התביעה כנגדם.
סוף דבר, הריני מורה לנתבעים 4-5 לשלם לתובע סכום של 257,200 ₪.
בשים לב לכך שהתובע תבע מנתבעים אלה את מלוא הסכום שהעביר אליהם מבלי לציין כי אף הוא קיבל מהם כספים ובשים לב לנסיבותיהם האישיות, איני קובעת צו להוצאות.
51. אשר לנתבע 2- ביום 19.9.12 נתנה החלטתו של כב' הרשם הבכיר אבי כהן, הקובעת כהאי לישנא-
"לגבי הנתבע 2: הוא לא הגיש עד היום כתב הגנה. (במסגרת בקשה מס' 9) הוא טוען כי הוא נמצא בפשיטת רגל ( גם בכותרת כתב התביעה נרשם שהנתבע 2 מצוי בפשיטת רגל) והפנה לעו"ד אופק פיק אשר מונה ככונס נכסים. יצוין כי בבדיקתי מהיום באתר האינטרנט של כונס הנכסים הרשמי עולה, כי עוד ביום 15.12.10 ניתן כנגד הנתבע 2 צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 25157-03-10 ( מחוזי מחוז מרכז), כך שספק אם, בנסיבות אלה, התובע היה רשאי להגיש התביעה כנגד הנתבע 2".
לפיכך אין מקום למתן פסק דין כנגדו.
52. אשר לעדות הנתבע 2- כאמור, במהלך הדיונים העיד בפני, בנוסף ליתר העדים, גם הנתבע 2 . מצאתי כי די היה בתשתית הראייתית שהונחה בפני על ידי התובע ויתר העדים כדי לבסס את מסקנותיי ולפיכך, לא מצאתי ליתן משקל לעדותו, כמי שנטל חלק מרכזי בפרשה.
למעלה מן הצורך אציין כי בעדותו של הנתבע 2 לא היה כדי להועיל לתובע או להוכיח את טענותיו וכי בעיקר התרשמתי כי עדותו תואמת את טענות ההגנה השונות, בין אם ביחס להיעדר ידיעתם של הנתבעים השונים כי מתבצעים מעשי מרמה, בין אם ביחס לחלקו של עו"ד שוב או מי ממשרדו ביחס למשכון ובין אם באשר לטענות הנתבע 1 כי ההעברות נחתמו על ידי התובע ואושרו על ידו טלפונית.
כן, לא היה בעדותו של הנתבע 2 כדי להועיל אף לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 4-5, שכן אמנם העיד בפני כי אלה מלאו אחר הוראותיו ולא היו שותפים למעשי המרמה, אולם שעה שפסק הדין כנגדם איננו מבוסס על טענת מרמה, כי אם השבה כספית בגין עילת עשיית עושר והעדר תמורה - לא מצאתי כי היה בעדותו זו כדי לשנות את מסקנתי .
53. סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעים 1, 3 ו- 6-12 נדחית.
התביעה כנגד הנתבעים 4-5 מתקבלת ועליהם לשלם לתובע סכום של 257,200 ₪.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים 1,3,6-12 בסכום של 10,000 ₪ לכל אחד מהם.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.