הדפסה

סבאח ואח' נ' מוסך שירותי סיכה ואח'

19 מרץ 2014

לפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר
נציג עובדים - רבקה שלומי
נציג מעסיקים - דוד גבאי

התובע
טארק סבאח - ת.ז. XXXXXX519
ע"י ב"כ עו"ד סאמר אבו יונס
-
הנתבע
רוני גרינברג (ת.ז. XXXXXX909) מוסך שירותי סיכה
ע"י ב"כ עו"ד ליזה דמרי בן שחר

פסק דין

1. התובע עבד במוסך שבבעלות הנתבע במשך כ-11.5 שנים, מתאריך 1.7.99 ועד 31.12.10.
התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה שנעשו בחסר.

לטענת התובע, בשל מצבו הבריאותי ולאור המלצת הרופא התעסוקתי, הגיעו יחסי העבודה בינו לבין הנתבע לידי סיום, כמתועד במכתב הפיטורים עליו חתום הנתבע.
בנסיבות אלה, טוען התובע, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

2. לטענת הנתבע, התובע פנה אליו בבקשה כי יפטר אותו מהעבודה בשל מצבו הרפואי, וזאת לאחר שהתובע הציג לפני הנתבע טופס של תביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ומכתב של הרופא המטפל.
הנתבע טען, כי התובע גרם לו לחשוב שהוא מחויב לתת לו מכתב פיטורים, בשל מסמכים אלה.
לטענת הנתבע, לאחר שהתובע עזב את העבודה אצלו, תוך טענה שאינו מסוגל לעבוד במוסך, הוא המשיך לעבוד במוסך אחר, בו תנאי העבודה וסוג העבודה דומים לאלה שהיו אצל הנתבע.

הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד בה טען, כי התובע שידל לקוחות של הנתבע לקבל ממנו תיקוני רכב וכתוצאה מכך נגרמו לנתבע נזקים כלכליים.
הנתבע טען, כי התובע הפר את חובת תום הלב וחובת הנאמנות.
בנוסף טען הנתבע, כי התובע קיבל ממנו מקדמות או הלוואות בסכום של 70,854 ₪, ומקדמות או הלוואות אלה לא הוחזרו על-ידי התובע.
עוד טוען הנתבע, כי יש לחייב את התובע להשיב לו את הסכום שקיבל בגין הודעה מוקדמת.

3. במהלך הדיונים, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמות כדלקמן:

א. תקופת עבודתו של התובע הינה מתאריך 1.7.1999 ועד ל תאריך 31.12.2010;
ב. שכרו של התובע עמד על סך של 10,141 ₪;
ג. ככל שייקבע שהתובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, התשלום יעמוד על סך של 97,041 ₪;
ד. התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך של 21,080 ₪;
ה. התובע זכאי לתשלום פדיון דמי הבראה בסך של 910 ₪;
ו. התובע זכאי לפיצוי בסך של 24,750, ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.1.06 , בגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה;

4. השאלה אשר נותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים, הינה זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תוך שטענות הנתבע, בנוגע למתן הלוואות או מקדמות שלא הוחזרו, לא הוכחו, במיוחד לאור העובדה שהנתבע לא התייצב לחקירה נגדית משלימה, שכל מטרתה היתה בירור טענות הנתבע באשר לעניין ההלוואות והמקדמות (עיין החלטה מ-16.9.13 וכן עמ' 29, ש' 10-12 לפרוטוקול הדיון מ-28.11.13).

נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים

5. גרסתו של התובע באשר לנסיבות סיום העבודה היתה, כי הוא פוטר על ידי הנתבע, בשל מצבו הבריאותי.
מעיון בכתב התביעה ובתצהירו של התובע עולה, כי הנתבע מסר ל תובע מכתב פיטורים בהסתמך על המסמכים הרפואיים שהתובע הציג ל פניו, כמו גם בהסתמך על טופס התביעה בגין פגיעה בעבודה, שהנתבע כמעסיק היה אמור לחתום עליו.
בכתב התביעה טען התובע, כי הוא "נאלץ לקבל מכתב פיטורים מהנתבע לאלתר בעקבות מצב בריאותו הלקוי, ובהמלצת הרופא התעסוקתי שציין שהתובע מוגבל בכל עבודה שחושפת אותו לאבק במקום סגור עקב מחלה אסתמטית" (עיין ס' 7 לכתב התביעה).
התובע הוסיף וטען, כי לאור החלטת הרופא התעסוקתי , הוא פנה לנתבע שצייד אותו, בתאריך 31.12.10 , במכתב סיום עבודה ובמכתב המלצה.

בתצהירו הרחיב התובע והעיד, כי הוא סובל ממחלת אסטמה מאז ומ עולם. גרסת התובע הינה, כי במשך השנים, המוסך היה ממוקם במקום פתוח, דבר שאיפשר לו לעבוד למרות מחלתו בדרכי הנשימה.
לטענת התובע, בחודש 5/2010, העביר הנתבע את המוסך למקום חדש.
לטענת התובע, הכניסה למוסך החדש היתה צרה, העבודה התבצעה בחלל סגור, ובאותו חלל התבצעו גם עבודות מסגרות הכוללות השחזות ברזל, שימוש במכונת "ארקר" המיועדת לחיתוך ברזל עבה, אשר בעת הפעלתה גורמת לשריפת חמצן.
לטענת התובע, שינוי זה במיקום המוסך ותנאי העובדה במקום החדש, הביאו להחמרה במצבו הבריאותי.

התובע טוען, כי החמרה זו מתועדת בבדיקות רפואיות ובקביעת הרופאים, כי ראוי ורצוי שיפסיק לעבוד באותה עבודה בה עבד בתקופה הרלוונטית מאז חודש 5/2010.
לטענת התובע, הנתבע היה מודע לבעיות הנשימה מהן הוא סובל, ולו הנתבע לא היה מעביר את המוסך למיקום החדש והסגור, בו בוצעו עבודות מסגרות, מצבו הרפואי לא היה מחמיר, והוא היה יכול להמשיך לעבוד אצל הנתבע.
6. הנתבע אישר, כי מסר לתובע מכתב פיטורים ומכתב המלצה, אלא, שלטענתו , מכתבים אלה הוצאו ממנו על יסוד מצג שווא ותרמית של התובע.

בכתב ההגנה וכן בדיון המוקדם טען הנתבע, כי הוא הסכים למסור לידי התובע את מכתב הפיטורים לאחר שהתובע ביקש ממנו לחתום על טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. ואולם, משהתברר לו , שכיום הוא עובד במוסך, בסוג עבודה ותנאי עבודה דומים, הרי שהוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
בתצהירו הבהיר הנתבע, כי התובע לא הציג לפניו , בזמן אמת , הפנייה ו/או המלצה מרופא תעסוקתי , לפיה הוא אינו כשיר לעבוד בעבודתו במוסך. הנתבע טען שהתובע הציג לפניו , רק מכתב מרופא המשפחה ואת טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. הנתבע הוסיף והבהיר , כי הוא מסר לידי התובע מכתב המלצה , בתום לב, על מנת להיטיב עמו, לאור המצג בדבר מצבו הבריאותי שהתברר כמצ ג שווא.
לטענת הנתבע, לו היה יודע ש המכתב ישמש את התובע להגשת תביעה כנגדו, לא היה נותן לו מכתב זה.
עוד הוסיף הנתבע וטען, כי , בפועל , התובע אינו מוגבל מבחינה רפואית והוא ממשיך לעסוק באותו סוג עיסוק ובאותם תנאי עבודה כפי שעבד בהם אצל ו ובנסיבות אלה , אין הצדקה לשלם לו פיצויים בשל סיום העסקה מטעמי בריאות.

7. ראשית נציין, כי כאשר מעסיק נותן לעובד מכתב פיטורים, אשר לטענת המעסיק אינו משקף באופן נכון ואמיתי את התרחשות הדברים, והוא ניתן רק לצרכי קבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, מוטל הנטל על המעסיק להוכיח כי מכתב הפיטורים שנתן אינו משקף את המציאות.
לענין זה עיין בע"ע 1354/01 גלית כהן נ. טרייד אין א.ר. בע"מ (21/8/03); ע"ע 65/99 אליאנס חב' לצמיגים בע"מ נ' תורג'מן (22/10/00).

אין מחלוקת, שהתובע קיבל מהנתבע מכתב פיטורים.
המחלוקת בין הצדדים, הינה האם מכתב זה שיקף את המצב לאשורו במועד סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, או האם הוא ניתן לתובע על בסיס מצג שווא ותרמית שביצע התובע כלפי הנתבע.
8. וזה נוסח מכתבו של הנתבע מתאריך 31.12.10:
"לכבוד: טארק סאבח
ת.ז. XXXXX751/9
הנדון: הפסקת עבודה
לאור המצב הבריאותי הנשימתי המחמיר אשר
לא יכול להמצא במקום עם אבק ובמקום סגור,
אנו נאלצים בצער לסיים את עבודתך במוסכנו.
מר טארק סאבח עבד במוסכנו עד 31.12.10
אנו מאחלים למר סאבח טארק הצלחה בכל אשר יפנה.
בכבוד רב
רוני גרונברג
מוסך שרותי סיכה"

9. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי כתב מכתב זה בהתבסס על מכתב רופא המשפחה של התובע ואישורים רפואיים, ומשסבר כי הוא מחויב למסור לידי התובע מכתב סיום עבודה לצורך הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.

10. עיון במסמכים הרפואיים שהציג התובע, מעלה כי הוא אובחן כסובל מקשיי נשימה, שאובחנו בעקבות בדיקות רפואיות, כאסתמה.

11. ברישום מתאריך 7.11.10, שנערך ע"י ד"ר בריק, נכתבו תלונות התובע באשר לקוצר נשימה.
ברישום מתאריך1 9.10.10, ציין ד"ר בריק את ממצאי בדיקת תגר ואבחן כי התובע סובל מאסתמה.
ברישום רפואי מתאריך 4.1.11, מהמרפאה התעסוקתית, רשם ד"ר שימחוביץ כי התובע אינו יכול להמשיך לעבוד אצל הנתבע.
כשבועיים לאחר מכן בתאריך 17.1.11, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תעודת רפואית לנפגע בעבודה המצביעה על כך, כי הוא סובל מאסתמה ואינו מסוגל לבצע עבודתו ואף לא עבודה מתאימה אחרת בתקופה מ- 4.1.11 ועד 4.4.11.

12. הנתבע לא הוכיח, כי המסמכים והתעודות הרפו איות שהציג התובע, אינם מהימנים ו/או אינם משקפים את המציאות ו/או כי הם זוייפו. הנתבע לא ביקש לזמן לעדות את הרופאים החתומים על התעודות הרפואיות השונות ולא הצליח לערער את מהימנותם.
הדברים אמורים במיוחד נוכח ההלכה שנפסקה בדב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל', 364 לפיה, שעה שמדובר בתעודות רפואיות של קופת חולים, יש משקל למהימנותם וזאת בהיקש מתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) תשל"ז-1976 .
עיין גם לאחרונה בע"ע 17706-07-11 ג'אלב אבו גוש נ' הריפובליקה האיטלקית - הקונסוליה האיטלקית בירושלים (20.2.14).
מפסקי הדין אף עולה כי קיימת חשיבות לכך שתהא תעודה רפואית המאשרת קיומו של מצב רפואי המצדיק את ההתפטרות במועד ההתפטרות, כאשר עיתוי הוצאת האישור הרפואי, חשוב פחות.

13. עוד ובנוסף נציין, כי מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה שהוא היה מודע לכך שהתובע לא חש בטוב, ואף ידע שהתובע עבר בדיקות רפואיות בקופת חולים ובבית חולים (עיין עדותו בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 10-14). הנתבע התחמק מלהשיב לשאלה, האם הוא היה מודע להחרפת מצבו הרפואי של התובע עקב העברתו של המוסך למקום סגור והסתפק בטענה שהוא אינו רופא. לדעתנו, יש בכך כדי לחזק את גרסת התובע (עיין עמ' 23 לפרוטוקול ש' 28-29).
כאשר נשאל הנתבע מתי נודע לו שהתובע "רימה" אותו לשיטתו, הוא השיב: "קצת לפני שהוא עזב, כמה חודשים לפני כן" (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 30-31).
הנתבע גם לא נתן הסבר כלשהו מניח את הדעת לשאלה, מדוע הוא לא הודיע לתובע על ביטול מכתב הפיטורים, אם אכן סבר , כע זה נמסר לידי התובע בהתבסס על נתונים שאינם נכונים , מיד כאשר התברר לו מהם הנתונים הנכונים (עיין עמ' 21 לפרוטוקול ש' 26-29).
עדות הנתבע אינה תומכת בגרסתו לפיה הוא מסר את מכתב הפיטורים לתובע על בסיס מצג שווא, שהרי לו הנתבע היה סבור שהתובע ביקש להטעותו, הוא לא היה מוסר לידיו מכתב פיטורים, במיוחד כאשר לגרסתו שלו הוא ידע על כוונותיו של התובע מספר חודשים לפני סיום יחסי העבודה.

מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה, כי מכתב הפיטורים נכתב על ידי הנתבע, על סמך המסמכים הרפואיים שהתובע הציג בפניו, וכן שהנתבע היה מודע לכך שמסירת מכתב פיטורים לתובע, מקימה לו זכות לפיצויי פיטורים.

"ש. אם אתה היית משוכנע שהטופס לא אמיתי, מדוע לא ביקשת שהוא יתפטר?
ת. ברגע שאדם מגיש מכתב שהוא מתפטר הוא לא זכאי לפיצויים, והתובע רצה את הפיצויים".

עיין עמ' 22 לפרוטוקול ש' 4-6 וכן עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 4-11.

14. לאור קיומם של מסמכים רפואיים המתעדים בזמן אמת בעיות של התובע הקשורות בקשיי נשימה ובאסתמה, ולאור עדות הנתבע עצמו, הננו קובעים , כי הנתבע לא הוכיח שמסר לתבוע את מכתב הפיטרוים על בסיס מצג שווא ותרמית.
נדגיש, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר במחלת האסתמה ממנה סובל התבוע כ"פגיעה בעבודה" (עיין מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 30.11.12).

15. למען הסר ספק נציין, כי לא נעלמה מעינ ינו העובדה שמכתב הרופא התעסוקתי שנמסר לתובע, נושא תאריך 4.1.11 בעוד מכתב הפיטורים הוצא מספר ימים לפני כן, בתאריך 31.12.10. ואולם, שעה שהנתבע בעצמו אישר כי הוא כתב את מכתב הפיטורים על בסיס האישורים הרפואיים שהתובע הציג לפניו (אישורים שמבחינת מועדם קדמו למכתב הפיטורים), ושעה שהוא לא ערער את מהימנותם, אין בכך כדי לסייע לו.
אין לנו אלא להפנות פעם נוספת לפסיקה שהזכרנו לעיל ועל פיה החשיבות הינה לתוכן התעודה הרפואית המאשרת קיום מצב רפואי בעת סיום העבודה, ולא לשאלה, האם המדובר בתעודה רפואית שניתנה לפני מועד סיום העבודה.

16. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי כיום עובד התובע במוסך שהוא ואחיו מפעילים. ואולם, כשם שהנתבע לא סתר את גרסתו של התובע ולפיה מצב בריאותו שהיווה את הסיבה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים נבעה מהמעבר למוסך שמוקם במקום סגור בו בוצעו גם עבודות מסגרות, הוא גם לא סתר את גרסתו של התובע לפיה המוסך בו הוא עובד כיום נמצא בחלל פתוח, בדומה למוסך בו הוא עבד אצלו טרם המעבר למוסך בחלל סגור בו הופעלה גם מסגריה.

הנתבע לא רק שלא הכחיש את דבר המעבר של המוסך אותו הוא הפעיל למקום סגור בו פעלה גם מסגריה, אלא שגם לא הציג ראיות כלשהן, דוגמת צילומים או עדויות שיש בהם לסתור את גרסת התובע באשר להבדלים בין המוסך שבבעלות הנתבע שהיה בשטח סגור עובר לסיום העסקת התובע, לבין המוסך שבו עובד התובע עם אחיו, המצויי בשטח פתוח.

בנסיבות אלה, אין בעובדה שהתובע עובד כיום במוסך, כדי לסתור את הטענה שסיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה בשל מצבו הרפואי של התובע.
עיין לענין זה דב"ע לג'/3-8 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות, פד"ע ד', 321. פסק דין זה אמנם עוסק בהתפטרות לרגל מצב בריאות, אך הקביעה לפיה על מנת שיקויים בהתפטרות, התנאי שהיא באה לרגל מצב בריאותו של העובד, אין כל הכרח בכך שמצב הבריאות ימנע בעד העובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל, יפה גם לענייננו.

17. יתר על הצריך לענייננו, נציין כי על סמך הנתונים העובדתיים שהובאו לפני בית הדין , הרי לו התובע היה מתפטר בשל מצבו הרפואי, היה מקום לקבוע, כי חלות הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, באשר לזכאותו לפיצויי פיטורים, וזאת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, והננו מפנים, פעם נוספת, לפסק הדין בעניין ג'אלב אבו גוש.

בענייננו, אין המדובר בהתפטרות, אלא בתובע שהנתבע מסר לו מכתב פיטורים בהתסמך על מצב בריאות, ובסיטואציה עובדתית זו, מוטל הנטל על הנתבע להוכיח, כי הפיטורים לא נבעו ממצב בריאות, או קיימות נסיבות אחרות של הטעיה המצדיקות אי תשלום פיצויי פיטורים, ונטל זה לא הורם ע"י הנתבע.

18. סיכומו של דבר, ניתוח הראיות מעלה כי סיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה בהסכמה, לאור מצבו הרפואי של התובע. הנתבע שהיה ער למצבו הבריאותי של התובע, הסכים למסור לידיו מכתב פיטורים לאחר שהתובע הציג לפניו מסמכים רפואיים מהם עלה , כי הוא סובל מאסתמה ומקשיי נשימה.
הנתבע רצה לסייע לתובע, שעבד אצלו תקופה של למעלה מ- 11 שנה ולכן , חתם על טופס התביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי וכן מסר ל ו מכתב המלצה. כאשר התברר לנתבע שהתובע ואחיו פתחו מוסך אותו הם מפעילים וכי התובע ממשיך לעבוד בעבודה דומה, הוא סירב לשלם לתובע פיצויי פיטורים (עיין גם בדבריו של הנתבע בדיון המוקדם שהתקיים ביום 13.2.12). ואולם, משהמסמכים הרפואיים של התובע, אשר לא נסתרו, מלמדים, כי סיום יחסי העבודה אכן נעשה בשל מצבו הרפואי של התובע, ומשהנתבע פיטר את התובע על בסיס מסמכים אלה, בהסכמה והנתבע לא הוכיח כי תנאי העבודה במוסך שלו, שעבר למקום סגור, זהים מבחינת תנאי הנשימה לתנאי העבודה במוסך בו עובדים התובע ואחיו לאחר סיום יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע, זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע פיצויי פיטורים בסך 97,041 ₪ (עיין עמ' 3, ש ' 1 לפרוטוקול מ-13.2.12) ; וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.1.11, ועד התשלום המלא בפועל.
מסכום פיצויי הפיטורים ינוכה הסכום שהצטבר לזכות התובע במרכיב הפיצויים במסגרת הביטוח בו בוטח בתקופת עבודתו אצל הנתבע .

תביעתו הנגדית של הנתבע

19. באות כח הצדדים הסכימו בסיום הדיון שהתקיים בתאריך 28.11.13, להגיש את סיכומיהן בכתב בהתייחס לזכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים בלבד . בנסיבות אלה, לא היה מקום שהנתבע יתייחס לתביעה הנגדית.
למעלה מהצריך ולמען הסר ספק, נציין כי בחינת הראיות בתיק, מעלה, כפי שהובהר במעמד הדיון מ-28.11.13, שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו ל הוכיח את התביעה שכנגד.

20. תביעתו הנגדית של הנתבע מושתת על 3 עילות:
הנתבע טען, כי על התובע לשלם לידיו סך של 70,854 ₪, בגין מקדמות ו/או הלוואות שה תובע לא השיב לו.
כמו כן, טען הנתבע , כי על התובע להשיב ל ו סך 8,500 ש"ח, סכום אשר שולם לו כתשלום בגין הודעה מוקדמת, זאת מאחר ובדיעבד הסתבר לו כי סיום יחסי העבודה התבסס על מצג שווא בגין מצב בריאותי.
עוד ובנוסף טען הנתבע כי על התובע לשלם לו סך של 200,000 ₪, בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות , מאחר והוא עשה שימוש ברשימת לקוחותיו וביצע עבורם תיקוני רכב מבלי ליידעם שהוא כבר אינו עובד אצלו - התנהלות שגרמה לו לנזקים כלכליים. בסיכומיו טען הנתבע , כי מדובר בגניבת סוד מסחרי.

21. במסגרת הודעת הצדדים כמתועד בפרוטוקול הדיון מתאריך 28.11.13, הוסכם כי מתן ההלוואות להן טוען הנתבע, לא הוכח.
הסכמה זו מהווה הודאת בעל דין לכך שעילת התביעה בגין החזר הלוואות ומקדמות לא הוכחה, ומשכך אין לנו אלא לדחותה.
נציין, כי הנתבע כלל לא התייצב לחקירה נגדית משלימה לדיון שנקבע במיוחד לצורך הו כחת טענותיו בדבר תשלום מקדמות והלוואות, שלא הוכחו.

22. הנתבע גם לא הוכיח, כי שילם לתובע סך של 8,500 ₪, כתמורת הודעה מוקדמת .
הנתבע העיד בתצהירו, כי בתאריך 9.2.11 נמסרה לתובע המחאה בסך של 8,500 ₪, בגין הודעה מוקדמת והיא תוצג בהמשך ההליכים, לכשתאותר על ידו.
למרות זאת, הנתבע לא הציג כל ראייה בדבר מסירת המחאה על סכום זה לתובע, ומשכך לא הוכיח טענתו בהתייחס לזכאות להחזר תמורת הודעה מוקדמת.
במאמר מוסגר נציין, כי משהוסכם בין הצדדים ש שכרו הקובע של התובע הינו בסך של 10,141 ש"ח, הרי שגם אם הנתבע סבר שהיה עליו לשלם תמורת הודעה מוקדמת לתובע, סכומה היה אמור לעמוד על סך של 10,141 ש"ח.
לכן, כלל לא ברור לבית הדין, מדוע הנתבע טען שהוא שילם לתובע סך של 8,500 ₪, ברכיב זה , ומה עמד בבסיס החישוב.
תביעתו של הנתבע להחזר תשלום הודעה מוקדמת - נדחית.

23. טענת הנתבע לפיה התובע השתמש ברשימת לקוחותיו, שהושגה בעמל רב לאורך השנים, תוך שנגרמו לו נזקים כלכליים כבדים, נוסחה באופן כוללני ולא נתמכה בראיות, ואין בידנו לקבלה.

גרסת הנתבע בכתבי הטענות, הינה כי התובע ניצל את העובדה שקוחותיו פנו אליו לתיקון תקלות כאשר הוא לא יידע אותם, שהוא כבר אינו עובד אצלו. הנתבע הוסיף וטען, ש התובע ביצע את עבודות התיקון ללקוחותיו ללא ההסמכה הנדרשת מאיגוד המוסכים ותוך שימוש במוניטין שהוא (הנתבע) צבר במשך שנים ובעבודה קשה. הנתבע טען, כי התנהלותו של התובע, אשר שידל את לקוחותיו, הביאה לביטול הזמנות עבודה וכפועל יוצא מכך לאובדן הכנסותיו, ואף לסגירת המוסך שהפעיל.

24. התובע דחה טענותיו של הנתבע וטען, כי הוא מעולם לא גזל מהנתבע רשימת לקוחות ולא שידל את לקוחותיו.
התובע טען, כי כאשר הוא ואחיו עבדו אצל הנתבע הם הציעו לנתבע להפעיל "ניידת לשירותי דרך" ללקוחות המוסך, שמטרתה לספק להם שירות בשעות לא שגרתיות ובשבתות. לטענתו, הנתבע ס ירב בתחילה להצעה זו ורק בתחילת שנת 2010 (שנת עבודתו האחרונה במוסך) הוא הסכים להקמת והפעלת ניידת כאמור ובלבד שהיא תופעל על ידי התובע.
בחקירתו הנגדית עמד התובע על גרסתו והבהיר, כי כבר כאשר הוא עבד אצל הנתבע הוא הפעיל את ניידת שירותי הדרך באמצעות "עוסק זעיר", ונתן שירותי דרך גם ללקוחות הנתבע בד"כ בשעות הלילה, שעות בהן הנתבע לא עבד. התובע הוסיף והבהיר כי כאשר הוא עבד אצל הנתבע, לקוחות הנתבע להם הוא העניק שירותי הדרך, שילמו עבור התיקונים לנתבע. התובע הבהיר כי ניידת שירותי הדרך שהוא הפעיל סייעה לעסק שהפעיל הנתבע מאחר שלקוחות להם העניק שירות בלילה, היו פונים לטיפולים שוטפים או אחרים במוסך הנתבע במהלך היום.
התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי בשנת 2011 , הוא פתח מוסך מורשה , אך יחד עם זאת , הבהיר כי רק בשנת 2012, לאחר שהנתבע כבר סגר את המוסך שהפעיל, הוא ביצע עבור לקוחות הנתבע עבוד ות מכונאות אצלו במוסך (עיין עדותו של התובע בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 10-31 ובעמ' 18 לפרוטוקול ש' 1-5).

עדותו של התובע מהימנה עלינו ונתמכה אף בעדות הנתבע בחקירתו הנגדית , ממנה עולה, כי במהלך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, העניק התובע ללקוחות הנתבע שירותי דרך (עיין עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול ש' 12-16).

הנתבע לא הציג כל ראייה בתמיכה לטענתו, לפיה התובע ביצע עבודות תיקון ללקוחותיו ללא ההסמכה הנדרשת מאיגוד המוסכים; ו/או לטענה כי לקוחותיו ביטלו הזמנות עבודה בגין שידולם על ידי התובע; ו/או לטענה כי התנהלותו של התובע גרמה לאובדן הכנסותיו, ואף לסגירת המוסך שהפעיל. הנתבע לא הציג חשבוניות בתמיכה לגרסה זו, ונמנע להעיד עובדים ו/או לקוחות שיוכלו לתמוך בה. גרסת הנתבע לא בוססה ולא הוכחה. הנתבע גם לא סתר את טענת התובע לפיה רק בשנת 2012, לאחר שהנתבע כבר סגר את המוסך, ה תובע ביצע עבודות גם עבור מי שהיו לקוחות הנתבע .
לכן העובדה, שהתובע נקב בשמות של מספר לקוחות שעבדו עם הנתבע, וכיום הוא זה שמעניק להם שירותי מוסך, אין בה , כשלעצמה , כדי לסייע לנתבע.

על כל האמור לעיל נוסיף, כי הנתבע לא הוכיח קיומו של סוד מסחרי כלשהו.
תביעת הנתבע לתשלום פיצוי בסכום של 200,000 ₪ , בגין גניבת סוד מסחרי: שימוש ברשימת לקוחות ושידולם, והפרת חובת תום הלב והנאמנות - נדחית.

סוף דבר

25. לאור האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובע את הסכומים הבאים:
א. פדיון חופשה בסך 21,080 ₪;

ב. פדיון דמי הבראה בסך 910 ₪;

ג. פיצויי פיטורים בסך 97,041 ₪ (בהפחתת הסכום בקרנות כמפורט בסעיף 18 לעיל);
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1.1.11, ועד התשלום המלא בפועל.

ד. פיצוי בסך 24,750, ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.1.06 , בגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה;

לאור המחלוקת בין הצדדים , לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. יתר המרכיבים שנפסקו לזכות התובע, אינם נושאים פיצויי הלנה.

26. התביעה שכנגד - נדחית.

27. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ש"ח; בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הסכום הנ"ל, הינו בנוסף לסכום שנפסק במסגרת ההחלטה מ-16.9.13.

28. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, יז'י"ז אדר ב תשע"ד, (19 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רבקה שלומי
נציג עובדים

עפרה ורבנר - שופטת

דוד גבאי
נציג מעסיקים