הדפסה

סאיג נ' ל א פירזול בע"מ ואח'

15 ספטמבר 2014

לפני:

כב' הרשמת כרמית פלד

התובעת
1. עליזה סאיג בוטביקה ת.ז. XXXXXX605

-
הנתבעים

  1. ל א פירזול בע"מ ח.פ. 514726348
  2. בר רוני
  3. בר לימור ת.ז. XXXXXX249

פסק דין

פתח דבר

לפני תביעת התובעת להפרשי שכר עבודה, דמי מחלה, פדיון ימי חופשה ופיצויי הלנת שכר.
התובעת הועסקה כמנהלת חשבונות בנתבעת 1 ( להלן: "החברה"), אשר הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי המניות בחברה ומנהליה וזאת מיום 14/1/13 ועד יום 29/4/13. לאחר מכן חזרה התובעת לעבוד בחברה במשך מספר ימים בחודש מאי 2013. טענות התובעת מתייחסות לתקופת העסקה מחודש ינואר 2013 ועד חודש אפריל 2013.
ביום 26/5/14 התקיים דיון הוכחות. התובעת העידה מטעמה ואילו מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע"), הנתבעת 3 ( להלן: "הנתבעת") ומר יוסי סנאט ממשרד רו"ח פולינגר ( להלן: "מר סנאט").
דיון והכרעה

אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר ששקלתי את הדברים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין ושמעתי את עדויות הצדדים אשר הופיעו בפני בדיון ההוכחות ביום 26/5/14, מצאתי לקבל את תביעת התובעת בחלקה ולדחות את עיקרה. להלן אפרט נימוקיי ואדון בטענות הצדדים כסדרן.
א. התביעה להפרשי שכר חודש ינואר 2013

התובעת החלה עבודתה בחברה ביום 14/1/13. בין הצדדים הוסכם על משכורת חודשית בסך 4,500 ₪ נטו.
נתבעו הפרשי שכר בסכום של 493 ₪ בגין חודש ינואר 2013. בנוסף נתבע סכום בסך 136 ₪ כפיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה.
לטענת התובעת, בחודש ינואר 2013 לא עבדה במשך יומיים, שכן פוטרה ע"י הנתבע עם הגיעה למשרד בתחילת יום העבודה ונשלחה לביתה לאחר הודעת הפיטורים. התובעת טוענת כי ביום הפיטורים נמסר לה טלפונית ע"י הנתבעת כי פיטוריה בטלים אולם היא נדרשה להישאר בביתה גם ביום שלאחר מכן. ההחלטה אודות פיטוריה בוטלה בסופו של דבר, אך לטענת התובעת בגין שני ימי היעדרותה אלה לא שולם שכרה והיא זכאית לקבלו.
התובעת מוסיפה וטוענת כי חלק מהפרש השכר הנתבע נובע מחישוב שגוי של שכר העבודה היומי שערכה הנתבעת. משהתובעת החלה עבודתה ביום 14/1/13 היה צורך לחשב את שכרה היומי ולשלם לה בגין עבודתה בחלק מחודש ינואר 2014.
לטענת התובעת לצורך חישוב השכר היומי יש לחלק את שכר העבודה החודשי ל 22 ימי עבודה, שהם מספר ימי העבודה הממוצע בחודש.
הנתבעת לעומתה טוענת כי לצורך חישוב השכר היומי ניתן לבצע חלוקה של המשכורת במספר הספציפי של ימי העבודה שהיו בחודש נתון. לטענת הנתבעת ( אשר לא נסתרה), בחודש ינואר 2013 היו 23 ימי עבודה בפועל ולכן בוצע חישוב השכר היומי כחלק ה-23 של השכר החודשי.
הנתבעת העידה [ עמ' 4 שורות 25-31] כי הפרשי השכר נובעים הן מאופן חישוב השכר היומי השונה, כאמור לעיל, והן ממחלוקת בגין יום עבודה אחד בלבד – יום בו פוטרה התובעת ע"י הנתבע - פיטורים, שבסופו של יום לא נכנסו לתוקפם. מאחר והתובעת לא עבדה ביום זה, נמנעה החברה מלשלם את שכרה בגין אותו יום.
עוד נטען ע"י הנתבעת כי התובעת לא עבדה בחודש ינואר 14 ימים, כי אם 12 ימים בלבד.
מר סנאט העיד כי בהתאם להנחיית משרד רו"ח שאמון על הכנת המשכורות של עובדי החברה, מכיון שלא משלמים לעובד עבור ימי המחלה הראשונים שכר מלא, בפועל מבצעים קיזוז ממכסת ימי החופשה של העובד כנגד ימי היעדרות ראשונים אלה, וזאת על מנת שלא לפגוע בשכרו [ עמ' 5 ש' 23-24]. מר סנאט העיד כי התובעת נעדרה מפאת מחלה בחודשים ינואר ופברואר וכנגד ימי מחלה אלה שולמה לה משכורת מלאה וקיזזו יום וחצי ממכסת ימי החופשה, על מנת שלא לפגוע בשכרה.
מר סנאט לא פרט את הימים הספציפיים בהם נעדרה התובעת, כביכול, בחודש ינואר ואף לא את מספר הימים הכולל שנעדרה בחודש זה. עדותו בענין זה היתה לקונית ובלתי מפורטת. אין מחלוקת כי תלוש שכר בגין חודש ינואר לא הונפק לתובעת ובתלוש שכר לחודש פברואר לא צויין כל ניצול ימי חופשה.
סעיף 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח 1958 קובע את חובת המעסיק לנהל פנקס שכר ולהנפיק תלוש שכר. על פנקס השכר ותלוש השכר לכלול, בין היתר, פירוט אודות מספר ימי העבודה ומספר שעות העבודה שבהם עבד העובד בפועל.
סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951 קובע את חובת המעסיק לנהל פנקס שעות עבודה.
לבית הדין לא הוצג דו"ח שעות עבודה או רישום ימי עבודה לחודש ינואר. כאמור, הנטל לנהל פנקס שכר המפרט את ימי העבודה ופנקס שעות עבודה מוטל על המעסיק. בדומה מוטל על המעסיק הנטל להנפיק תלוש שכר הכולל נתונים אלה.
משלא הוצגו דוחות כאמור מצאתי כי לא עלה בידי הנתבעים להפריך את טענת התובעת לפיה עבדה 14 ימי עבודה בחודש ינואר.
ביחס לאופן חישוב השכר היומי יובהר כי אכן, בחוק שכר מינימום התשמ"ז 1987 נקבע ביחס לעובד המועסק חמישה ימים בשבוע כי שכר המינימום היומי הינו החלק ה 21 2/3 של שכר המינימום. יחד עם זאת, בנסיבות הענין ומשהתובעת לא השתכרה שכר מינימום אין מניעה לחשב שכר יומי בחודש ספציפי ע"י חלוקה של המשכורת למספר ימי העבודה בפועל. חלוקה כזו מעלה כי שווי שכר עבודה יומי של התובעת לחודש ינואר 2013 היה בסכום של 195.65 ₪ (=4,500:23).
אציין כי משהגיעה התובעת לעבודה ביום מסויים אך פוטרה על אתר ונשלחה לביתה, יש מקום לשלם לה בגין יום העבודה האמור. החובה לשלם שכר עבודה בגין יום זה מקבלת משנה תוקף בהתחשב בכך שנמסר לתובעת, בו ביום, כי פיטוריה בטלים ולמרות זאת נדרשה שלא להגיע למחרת לעבודה ולהמתין יום בביתה. בנסיבות כאלה, עת לא סופקה לתובעת עבודה והיא נדרשה לישיבה כפויה בביתה קמה חובה לחברה לשלם לתובעת בגין יום היעדרותה זה.
כעולה מתלוש השכר בגין חודש ינואר 2013 שולמה לתובעת משכורת בסך 2,243 ₪.
בהתחשב בשכר העבודה היומי, כמפורט לעיל, ועל בסיס 14 ימי עבודה, כאמור, הרי שהתובעת היתה זכאית למשכורת חודש ינואר בסך 2,739 ₪ (195.65 X 14 ימים).
על כן, התובעת זכאי להפרשי שכר בגין חודש ינואר בסכום של 496 ₪.
ב. התביעה ליום חופשה בגין חודש מרץ 2013

התובעת טוענת כי בחודש מרץ 2013 נרשם ניצול יום חופשה, על אף שבפועל לא ניצלה יום חופשה בחודש זה. התובעת הגישה לתיק בית הדין דו"ח שעות עבודה בכתב ידה, ממנו עולה כי לא נעדרה בחודש מרץ, למעט בגין ימי חג וערבי חג. בהסכם העבודה אשר הוצג לתיק בית הדין צויין במפורש כי הנתבעת תהא זכאית לשכר מלא בגין ימי חגים.
הנתבעים לא סתרו את טענת התובעת בקשר עם יום החופשה האמור והלכה למעשה לא טענו לגביו דבר. על כן, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת ברכיב זה.
בהתאם, אני קובעת כי התובעת זכאית לצבירת יום חופשה בגין חודש מרץ 2013. נפקותו של יום החופשה האמור תבחן להלן, בעת בחינת משכורת חודש אפריל 2014, אשר במסגרתה בוצע לתובעת גמר חשבון.
ג. התביעה להפרשי שכר עבודה בגין חודש אפריל 2013

התובעת טוענת כי היא זכאית להפרשי שכר בסך של 1,209 ₪ בגין חודש אפריל 2013. לטענת התובעת מקורם של הפרשי שכר אלה באי תשלום ימי מחלה, אי תשלום פדיון חופשה וכן אי תשלום ימי היעדרות אשר בעבורם, כך לפי הטענה, היתה אמורה לקבל שכר מלא, נוכח קיזוז ההיעדרויות כנגד שעות עודפות שבוצעו בחודש מרץ 2013 ובהתאם לסיכום עם הנתבע. עוד טוענת התובעת כי שווי שכר יומי חושב בחסר וכי היתה זכאית גם לתמורת הודעה מוקדמת.
הנתבעים טוענים מנגד כי התובעת קיבלה שכר מלא בגין חודש אפריל 2013. לטענתם התובעת היתה זכאית לימי מחלה חלקיים בלבד, נוכח היעדר צבירה מלאה, התובעת קיבלה פדיון חופשה מלא, תמורת הודעה מוקדמת מלאה ואף שולם לה בגין ימי היעדרותה כנגד שעות עודפות שבוצעו בחודש מרץ 2013, על אף שלא סוכם הדבר בין הצדדים וחרף מחאתם בענין זה. עוד נטען כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 29/4/13 ומטעם זה לא היתה התובעת זכאית לשכר בגין היום האחרון לחודש אפריל 2013.
אדון בטענות הצדדים כסדרן.
דמי מחלה בגין חודש אפריל 2013

בנוגע לימי המחלה טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום בגין ימי מחלה בחודש אפריל וזאת נוכח היעדרותה בחודש זה בגין מחלת ביתה במהלך 4 ימי מחלה. לטענתה מכיון שמכסת ימי המחלה שעמדה לזכותה הינה 4 ימי מחלה, בגין היום הראשון אין זכאות לתשלום, בגין הימים השני והשלישי זכאית ל 50% ובגין היום הרביעי לתשלום מלא, הרי שזכאית בסך הכל לדמי מחלה בגובה שני ימי עבודה ובסכום של 408 ₪.
ביחס לדמי המחלה טוענים הנתבעים מספר טענות, כדלקמן.
ראשית, נטען כי התובעת לא היתה זכאית למכסה בלתי מוגבלת של ימי מחלה ולתשלום אוטומטי בגין כל ימי היעדרות מפאת מחלה, אלא שהיתה זכאית לדמי מחלה בהתאם למכסה החוקית הקבועה בחוק דמי מחלה תשל"ו 1976 ( להלן: "החוק").
בכתב ההגנה נטען כי בחודש אפריל 2013 עמדו לזכות התובעת 2.25 ימי מחלה. נוכח הוראות החוק ביחס לאופן התשלום נטען כי בסך הכל היתה התובעת זכאית ל 75% מיום עבודה שסכומו עומד על 145.5 ₪. בנוסף, מפאת טעות בתום לב של משרד רואה החשבון קוזז ממשכורת חודש אפריל סכום בסך 121.25 ₪, אשר אמור היה להיות משולם בגין מחלה. בהתחשב באלה טוענים הנתבעים כי בגין דמי מחלה זכאית התובעת לסכום בסך 266.75 ₪. במהלך הדיון טענה הנתבעת כי נוכח ניצול קודם של ימי מחלה, עמדה זכאותה של התובעת בחודש אפריל 2013 על 1.25 ימי מחלה [ עמ' 5 ש' 7].
אכן הצדק עם הנתבעים בטענתם כי זכאות לדמי מחלה מותנית במכסה העומדת לזכות העובד ואין זכאות אוטומטית לתשלום בגין כל יום מחלה הנתמך באישור מחלה כדין.
יחד עם זאת, עיון בתלושי השכר מעלה כי צבירת ימי המחלה נעשתה בחסר וכי בגין כל חודש עבודה נצברו לזכות התובעת רק 0.75 ימי מחלה ולא 1.5 בהתאם למכסה הקבועה בחוק. יצויין בהקשר זה כי הנתבעת עצמה במהלך עדותה העידה כי התובעת היתה זכאית לצבירה של 1.5 ימי מחלה בחודש [ עמ' 5 שורה 7].
מעדויות הצדדים עולה כי התובעת אכן ניצלה במהלך תקופת עבודתה הקצרה טרם חודש אפריל ימי מחלה, באופן שזכאותה בחודש זה עמדה על מכסה חלקית.
בהתאם לצבירה החסרה בתלושי השכר עולה כי באפריל 2013 היתה התובעת זכאית, כביכול, ל 1.25 ימי מחלה. משמצאתי כי ימי המחלה נצברו בחסר כך שנצברה 50% ממלוא הזכאות, הרי שהתובעת היתה זכאית בחודש אפריל 2013 ל- 2.25 ימי מחלה. נתון זה אף מתיישב עם טענת הנתבעים בכתב ההגנה.
משזכאית התובעת למכסת ימי מחלה של 2.25 ובהתחשב בהוראות החוק ביחס לשיעורי התשלום בגין כל יום מחלה, הרי שהתובעת היתה זכאית לתשלום בגין- 0.75 יום ובסך של 153 ( על בסיס 204.5 ₪ ליום). בצירוף הסכום בסך 121 ₪ אשר מפאת טעות קוזז ממשכורתה של התובעת זכאית התובעת לדמי מחלה בסך של 274.

פדיון חופשה בגין חודש אפריל

התובעת טוענת כי היא זכאית לפדיון חופשה בגין 3.5 ימים. עוד נטען ע"י התובעת כי מעקב היעדרויות בגין חופשה כפי שמופיע בתלושי השכר אינו משקף את הניצול בפועל, שכן לטענתה במשך כל תקופת העבודה לא ניצלה ימי חופשה.
הנתבעים אינם מכחישים את הזכאות העקרונית ל 3.5 ימי חופשה לתקופת העבודה, אך טוענים כי בפועל ניצלה ימי חופשה, כמפורט בתלושי השכר.
בנוסף, נטען כי התובעת עבדה בחודש אפריל רק עד יום 29/4/13. מכיון שאת יום העבודה האחרון בחודש זה (30/4/13) לא עבדה אין לתובעת זכאות לשכר בגין יום זה וזה שולם לה ביתר.
כאמור בסעיף 25 לעיל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת ביחס לעובדה שלא ניצלה ימי חופשה בחודש מרץ. בתלוש חודש פברואר ( במסגרתו שולמה גם משכורת חודש ינואר) אין רישום של ניצול ימי חופשה.
על כן, יש לראות את התובעת כמי שהיתה זכאית בחודש אפריל לפדיון חופשה בגין 3.5 ימים. יחד עם זאת, משאין מחלוקת כי התובעת לא עבדה ביום האחרון של חודש אפריל, הרי שניתן להפחית יום זה ממכסת ימי החופשה של התובעת, כך שתיזקף לזכותה מכסת ימי חופשה בגין 2.5 ימים ובסך של 511 ₪.

התביעה לשכר עבודה בגין ימי היעדרות בחודש אפריל וקיזוזם כנגד שעות עודפות בחודש מרץ

התובעת טוענת כי עבודתה היתה רבה וחייבה אותה לעבודה שעות החורגות ממכסת השעות הרגילה שלה. משפנתה בענין זה לנתבע השיב לה הנתבע כי אינו מעוניין לשלם בגין שעות עבודה החורגות ממכסת השעות הרגילה. לטענת התובעת, סוכם בינה לבין הנתבע כי תעבוד בחודש מרץ 2013 שעות החורגות ממשרה הרגילה ושעות עודפות אלה יקוזזו כנגד ימי היעדרות שלה בחודש אפריל 2013 – ימים שבמהלכם נעדרה מפאת שיפוץ שערכה בביתה. התובעת הציגה דו"ח שעות לחודש מרץ 2013, הכתוב בכתב ידה [ נספח 4 לכתב התביעה], ממנו עולה, לטענתה, כי עבדה בחודש מרץ 14 שעות עודפות, החורגות ממכסת השעות הרגילה שלה.
לתמיכה בטענתה בדבר קיזוז שעות עודפות כנגד ימי היעדרות טענה התובעת כי בחודש פברואר שולמו לה 3 ימי היעדרות מפאת מחלה כנגד שעות עודפות שביצעה.
הנתבעים טוענים ראשית כי עבודת התובעת לא חייבה ביצוע שעות עודפות כלל וכי גם במסגרת השעות שהוגדרו לה הרבתה התובעת לעסוק בעניינה הפרטיים. העובדה שהמשרה לא דורשת כל חריגה משעות העבודה מלמדת לטענתם כי אין הגיון בסיכום לו טוענת התובעת לפיו שעות עודפות בחודש מרץ יקוזז, כביכול, כנגד ימי היעדרות בחודש אפריל. בחקירתה העידה התובעת כי יתכן שמשרה חלקית בהיקף של 4 שעות אכן מספיקה לביצוע העבודה [ עמ' 7 ש' 16-17].
שנית, נטען כי מעולם לא סוכם בין הצדדים סיכום גורף ביחס לקיזוז ימי היעדרות כנגד ביצוע שעות עודפות. הנתבעים טענו שסוכם עם התובעת כי אם ביום מסויים תעבוד שעות המוגדרות שעות נוספות, יוכלו שעות אלה להתקזז כנגד שעות מופחתות ביום אחר, אך זאת רק בכפוף לסיכום נקודתי מראש [ עמ' 5 ש' 11-20; עמ' 8 ש' 23-24; עמ' 9 ש' 6-8, ש' 27-28]. בתמיכה לטענתם הנתבעים הציגו הסכם עבודה חתום ע"י הצדדים, מיום 4/3/13, אשר בו צויין בכתב יד "אין תוספת שעות נוספות". בנוסף, נמחקה השורה שבה צויין "4 שעות עבודה גמישות" ונכתב לידה "מ121/2 עד 16 1/2".
עדי הנתבעים טענו, ועדותם מהימנה עלי, כי הסיכום הנטען ע"י התובעת לא נערך בין הצדדים ביחס לחודש אפריל ולכן לא היתה התובעת זכאית לשכר מלא בגין חודש אפריל, במהלכו עבדה רק 11 ימים בפועל. לטענת הנתבעים, בסופו של יום חרף הסתייגותם שילמו לתובעת בגין ימי היעדרותה האמורים בחודש אפריל.
לאחר ששמעתי את עדויות כל העדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי להעדיף את גרסת עדי הנתבעים בסוגיה זו על פני עדות התובעת.
הסכם העבודה אשר הוגש לתיק בית הדין תומך גם הוא בגרסת הנתבעים בהקשר זה. התובעת העידה כי הנתבע מחק את המילים " שעות גמישות" וכתב בהסכם העבודה שעות קבועות [ עמ' 6 ש' 27]. מעדותה זו ניתן להסיק, בין היתר, כי הנתבעים לא היו נכונים לאפשר לתובעת גמישות ושיקול דעת ביחס למועדי ביצוע העבודה. מהסכם העבודה עולה כי נושא שעות העבודה היה בנפשם של הנתבעים וכי לא היו מעוניינים שהתובעת תעבוד באופן שגרתי שעות החורגות מהיקף משרתה. הסכם העבודה מחזק את עדותם הנחרצת של הנתבעים לפיה ניאותו לחרוג מהשעות הקבועות, רק בכפוף לסיכום נקודתי מראש ולא באופן גורף.
לא התרשמתי כי ניתנה לתובעת הסכמה גורפת לכך כי יקוזזו שעות עודפות כנגד היעדרויות בימים אחרים. על בסיס העדויות שנשמעו בפני העדפתי לקבל את גרסת הנתבעים לפיה לא סוכם על תשלום בגין ימי היעדרות בחודש אפריל כנגד קיזוז שעות עודפות בחודש מרץ.

סיכום בענין משכורת חודש אפריל

שכר העבודה החודשי בגין חודש אפריל הינו בסך של 4,500 ₪. שכר עבודה יומי בחודש אפריל הינו בסך של 204.5 ₪ (4,500 ₪ חלקי 22 ימים).
לשכר זה יש להוסיף 3.5 ימי הודעה מוקדמת בסך של 715 ₪; פדיון חופשה בגין 2.5 ימים ובסך של 511 ₪ וימי מחלה בסך 274 ₪ ( בגין 0.75 יום ובתוספת הסכום שקוזז מפאת טעות בגין מחלה).
מהמשכורת הכוללת יש להפחית סכום בסך 613 ₪ בגין 3 ימי היעדרות שמצאתי כי ניתן לקזז כנגד שעות עודפות בחודש מרץ וסכום בסך 818 ₪ בגין 4 ימי מחלה ובסך הכל יש להפחית 1,431 ₪.
מתחשיב זה עולה כי התובעת היתה זכאית לקבל משכורת חודש אפריל בסך של 4,568 ₪. בפועל קיבלה התובעת 4,313 ₪, כך שנותרה זכאית לסכום בסך 255 ₪.
ד. התביעה לפיצויי הלנת שכר

נתבעים פיצוי הלנת שכר הן בגין סכומי התביעה והן בגין איחורים של מספר ימים בתשלום המשכורת.
ביחס למשכורות טוענים הנתבעים כי אלה שולמו במועד.
ביחס לדמי המחלה העידו הנתבעים כי בוצעה טעות בתום לב בתלוש השכר, אשר בגינה במקום לשלם לתובעת בגין 1.25 יום מחלה קוזז ממנה סכום זה. לטענת הנתבעים הטעויות בנוגע לדמי המחלה פעלו הן לחובת התובעת ( בחודש אפריל 2013) והן לזכותה ( בחודש פברואר 2013), באופן המלמד כי מדובר בטעויות שנעשו בתום לב מוחלט.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי ככל ששולמו סכומים מסויימים באיחור קל, הרי שאיחור זה נבע מטעות בתום לב של הנתבעים. בנוגע לרכיבי השכר הנתבעים, הרי שאלה לא שולמו לתובעת מפאת מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס לזכאות.
בהתחשב בכלל נסיבות הענין סבורה אני שאין כל מקום לפסיקת פיצויי הלנת שכר נוכח המחלוקת הכנה שנטושה בין הצדדים ביחס לרכיבי התביעה ובהתחשב בכך שמצאתי כי עיכובים ו/או טעויות קלות שנגרמו נעוצות בטעויות אנוש שנעשו בתום לב.
ה. סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובעת סכום בסך 751 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/5/13 ועד מועד התשלום בפועל.
משמרבית תביעתה של התובעת נדחתה, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ' אלול תשע"ד, (15 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .