הדפסה

ס"ע 48862-11-10 ג'ואמיס נ' אסייג

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ס"ע 48862-11-10 ג'ואמיס נ' אסייג

בפני השופט חיים ארמון

בענין:
כאמל ג'ואמיס

ע"י עו"ד פיראס סעדי
התובע

מיכה אסייג

ע"י עו"ד מאיר בן חיים
הנתבע

<#2#>
נוכחים:
עו"ד סעדי מטעם התובע
עו"ד בן חיים מטעם הנתבע

פרוטוקול

מוסכמות ופלוגתאות

תקופת העבודה
מוסכם מיום 1/10/03 עד יום 15/6/10.

מהות העבודה ועסקו של הנתבע
מוסכם שהתובע הפעיל מיני-באגר, בובקט וטרקטורים חקלאיים לגרסת התובע מדובר בעיקר בהפעלת מיני-באגר ובובקט.
לגרסת התובע - עסקו של הנתבע היה בהנחת קווי תשתיות מים וביוב, בניית מסלעות, קירות, ואולי במשך חודש (מצטבר) בשנה גם עבודות חקלאיות כגון חציר, זריעה וחריש. הנתבע עסק גם ביישור דרכים חקלאיות. כל השנה נעשתה עבודה במיני-מחפרון ובובקט והיתה עבודה באחזקת קווי מים של ישובים שונים, כמו תמרת. על סמך אלה טוען התובע כי חל צו ההרחבה בענף הבניה, ולחלופין בענף החקלאות.
לגרסת הנתבע - הנתבע אינו יודע מה זה יישור דרכים חקלאיות. העבודה היא גם בחקלאות והיא מתפרסת על פני כל השנה. בנוסף לכך, הנתבע עוסק בכריית קברים לפי הצורך, וכן בתיקוני פיצוצי מים בצנרת. לטענת הנתבע, לא חלים עליו צווי ההרחבה לא בענף הבניה ולא בענף החקלאות. הנתבע טוען כי טענתו החלופית של התובע בענין ענף החקלאות היא בגדר הרחבת חזית.
השכר הקובע
לטענת התובע - סך של 5,450 ₪, המשקף סך נטו של 5,000 ₪. התובע קיבל באופן קבוע 5,000 ₪ נטו לחודש בחודשים האחרונים. הסיכום הראשוני, בשנת 2003, היה על סך 4,500 ₪ נטו, ובמהלך השנים השכר עלה ל-5,000 ₪ נטו.
לטענת הנתבע - הסכום ששולם לתובע אכן היה בסך נטו של 4,500 ₪ בהתחלה, ולאחר מכן עלה ל-5,000 ₪. הרו"ח של הנתבע סיכם עם התובע מלכתחילה שהוא יקבל מדי חודש גם דמי הבראה וגם נסיעות, בסכומים שהועלו בכתב ההגנה. ב"כ הנתבע אינו יודע כעת לציין מה השכר הקובע.
בענין הנסיעות גורס התובע - שהנתבע תמיד הסיע אותו מביתו לאתרי העבודה ובחזרה. והנתבע טוען - שהיו מקרים שבהם התובע היה מגיע ברכב שלו, אך הרבה פעמים הנתבע, כטובה לתובע, הסיע אותו, אף ששילם לו נסיעות.

נסיבות הפסקת העבודה
לגרסת התובע - הוא פוטר על ידי הנתבע בעקבות דרישתו לקבל תלושי משכורת וזכויות סוציאליות כמו הבראה ופנסיה, הדרישה גררה ויכוח סוער במכונית של הנתבע. למחרת, הנתבע לקח את התובע לעבודה, התובע עבד יום מלא, ובסופו הנתבע אמר לתובע שאם הוא עומד על דרישותיו - אז הוא מפוטר. הדברים נאמרו בלשון זו: "אין לך עבודה אצלי אתה חופשי.". לאחר מכן הנתבע החזיר את התובע הביתה, ויותר התובע לא עבד.
לגרסת הנתבע - בסוף חודש מאי 2010, התובע הזמין את הנתבע לשבת אצלו בבית כדי לדבר על העלאת שכר. הנתבע אמר שאין מה להעלות את השכר, שכן גם ככה היומן ריק ואין עבודה. התובע שאל כמה זמן הנתבע נותן לו, הנתבע השיב שהתובע עוזב והוא אמור לקבוע, והתובע השיב שהוא יעבוד עד ה-15 ביוני. התובע אכן המשיך לעבוד. ב-15 בחודש התובע הגיע ברכב שלו, עבד יום עבודה מלא וזהו. התובע הגיע לאחר מכן לרו"ח כדי לקבל תלושים וכדי לברר אם ניתן להעלות את שכרו, והרו"ח ניסח את המכתב מיום 23/6/10 שהנתבע חתם עליו.

ביטוח פנסיוני
מוסכם שהתובע לא בוטח בביטוח פנסיוני.
ההכרעה בפלוגתא תלויה בשאלה לגבי חלות צו ההרחבה.

קרן השתלמות
מוסכם שלא הופרשו סכומים לקרן השתלמות כלשהי.
ההכרעה בפלוגתא תלויה בשאלת חלות צו ההרחבה בענף הבניה. ב"כ התובע אינו יודע לטעון כעת אם אכן במשך כל תקופת העבודה היתה זכאות לקרן השתלמות על פי צו ההרחבה האמור.

פדיון חופשה
לגרסת התובע - הוא עבד 6 ימים בשבוע. הוא יצא מדי פעם לחופשים לסידורים. התובע מעריך שמדובר ב-10 ימים בשנה.
לגרסת הנתבע - התובע עבד בד"כ 5 ימים בשבוע. העבודה בימי שישי היתה רק במקרים נדירים. התובע קיבל חופשה לאחר לידות של הילדים שלו וכן שהה בכלא, והכל מפורט בחוות הדעת שתומכת בכתב ההגנה.

התובע:
הייתי במעצר מיום שישי בערב עד מוצאי שבת. זה לא היה ביום עבודה.

דמי הבראה
לטענת התובע - על כל אחת משתי שנות העבודה האחרונות, הוא זכאי ל-9 ימי הבראה בשנה על פי צו ההרחבה בענף הבניה. התובע מסכים לקזז סך נטו של 1,390 ₪ מדמי ההבראה מאחר שהוא קיבל את הצ'ק שצורף למכתב הנתבע מיום 23/6/10, אך לטענתו - הוא זכאי לדמי הבראה לפי 18 ימים כפול 351 ₪, בניכוי סכום זה.
לטענת הנתבע - התובע קיבל דמי הבראה ביתר, מאשר שהם שולמו לו מדי חודש.

ב"כ הצדדים:
מוסכם עלינו שב"כ הנתבע יעביר תלושי משכורת של שנת 2007, וכן העתקים של הדפים ביומנו של הנתבע שבהם מפורטים ימי חופשתו הנטענת של התובע ב-3 שנות העבודה האחרונות, וזאת - עד יום 31/7/11.

<#3#>
החלטה

1. לצערי, לא הצלחתי להביא את הצדדים להסכמה על פשרה כלשהי וגם לא להסמכה לפסיקה לפשרה.

2. הצדדים יגישו את העדויות הראשיות מטעמם בתצהירים. כל צד יצרף לתצהיריו את כל המסמכים שברצונו להסתמך עליהם. אולם, אם המסמך כבר מצוי בתיק בית הדין, אין צורך בצרופו של המסמך לתצהיר, אלא די באיזכורו. כל מסמך שיצורף לתצהיר מן התצהירים או שיאוזכר בו והוא מצוי בתיק בית הדין, ייחשב כראיה שהוגשה כדין לתיק, אלא אם הצד שכנגד יביע במפורש את התנגדותו לכך, בטרם סיום שלב הראיות.

3. העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד שכנגד, והדבר יצויין במפורש על גבי התצהירים המוגשים או במסמך נלווה.

4. התובע מתבקש להגיש את תצהיריו עד יום 14/9/11 והנתבע מתבקש להגיש את תצהיריו תוך 45 ימים מיום שתצהירי התובע יומצאו לו.

5. צד שיגיש תצהיר או תצהירים לבית הדין מתבקש לדאוג לכך שכל המצהירים מטעמו יהיו נוכחים בישיבת ההוכחות. הוראה זו לא תחול לגבי מצהיר שהצד שכנגד הודיע כי הוא מוותר על חקירתו.

7. צד שמעוניין להעיד עד שלא באמצעות תצהיר יגיש בקשה להזמנת אותו עד. הבקשה תפרט את הסיבות לאי הגשת תצהיר של העד המבוקש ואת הנושא שלגביו הוא אמור להעיד ותוגש בתוך המועד להגשת התצהירים. העתק הבקשה יועבר ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשתה.

8. מועד להוכחות ייקבע לאחר הגשת תצהירי התובע.

<#4#>

ניתנה היום, ח' בתמוז תשע"א, 10/07/2011, במעמד הנוכחים.

חיים ארמון, שופט

1

4