הדפסה

ס"ע 3391-08-09 ברנס נ' המרכז האקדי כרמל ואח'

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

ס"ע 15129-05-09 ברנס - ד"ר נ' כרמל ואח'

ס"ע 3391-08-09 ברנס נ' המרכז האקדי כרמל ואח'

בפני
כב' השופטת עדנה קוטן
נציג מעבידים: אלכס רייכנשטיין
נציג עובדים: דב כספי

תובע

ד"ר עמוס ברנס
ע"י עוה"ד ליאור דגן ואח'

נגד

נתבעים

1.המרכז האקדמי כרמל
2.ש.א. רשת מכללות ח.פ 512387358
3.יחזקאל טלר
כולם ע"י עוה"ד ד"ר רענן הר זהב ואח'

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של ד"ר עמוס ברנס (להלן- "התובע") כנגד מעסיקו לשעבר, המרכז האקדמי כרמל (להלן- "המרכז" ו/או "המכללה"), ש.א.א רשת מכללות (הנתבעת מס' 2) ונשיא המכללה פרופ' יחזקאל טלר (הנתבע מס' 3) למתן צו קבוע שיאסור על הנתבעים לפטרו ושיורה על השבתו לעבודה; לתשלום פיצוי בסך 200,000 ₪ מכוח הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן- "חוק הגנה על עובדים") וכן לחיוב הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם להעסקתו על פי התנאים אשר סוכמו, לטענתו, בינו למרכז, בהסכם מחודש 8/07.

2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני, לפיו יורה ביה"ד על ביטול הפיטורין ועל החזרתו לעבודה במרכז, תוך חיוב הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם להעסקתו על פי התנאים אשר סוכמו, לטענתו, בינו למרכז, בהסכם מחודש 8/07.
בהחלטתנו מיום 14.1.10 דחינו את הבקשה לסעד הזמני, תוך שקבענו, ברמה הלכאורית, כי התובע אינו חוסה תחת הגנתו של חוק הגנה על עובדים וכי לא נפל פגם בהליך פיטוריו.
בר"ע שהוגשה לביה"ד הארצי על ההחלטה הנ"ל – נדחתה.

3. מטעם התובע העידו בפנינו התובע ומר עבד מועתצם - סטודנט שהיה מועמד ללימודים בהתמחות לחשבונאות במרכז לקראת שנת הלימודים תשס"ט (להלן- "מר מועתצם").
מטעם הנתבעים העידו פרופ' טלר, נשיא המכללה (להלן- "פרופ' טלר"), מר גיל ביתן (מנכ"ל הנתבעת 2, להלן- "מר ביתן"), מר עדי אורן (מנהל השיווק של המכללה, להלן-"מר אורן") ומר גיל רשף - יזם אשר נמנה על מייסדי המכללה להלן- "מר רשף").

4. רקע עובדתי כללי והשתלשלות העניינים, בתמצית:
א. התובע הינו ד"ר לכלכלה ורו"ח מוסמך.
ב. הנתבע מס' 1- המרכז, הינו מוסד אקדמי, אשר קיבל, במהלך חודש 7/08, היתר מאת המועצה להשכלה גבוהה (להלן- "המל"ג") לפתוח מוסד להשכלה גבוהה, לנהלו ולקיים בו תכנית ללימודי משפטים ומינהל עסקים.
הנתבעת מס' 2- הינה חברה אשר הפעילה את שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל ולימים "התגיירה" למוסד ישראלי- המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. הנתבעת 2 היא היזם העומד מאחורי הקמת המכללה.
הנתבע מס' 3- פרופ' טלר, מכהן, כאמור, כנשיא המכללה ועומד בראשה, בכל המועדים הרלבנטים להליך זה.
ג. בשנים 2005 – 2008 הועסק התובע על ידי הנתבעת 2 כמרצה בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל.
ד. בשלב בו הייתה המכללה עדיין בשלבי הקמה הוצע לתובע, על ידי מר גיל רשף, מבעלי השליטה בנתבעת 2, לשמש כמרצה במכללה, לכשתוקם, בתחומי מחשבים, חשבונאות, כלכלה ומימון. כן דנו השניים באפשרות כי ייפתח במכללה חוג לחשבונאות, בניהולו של התובע ובראשותו.
התובע נענה להצעה והצדדים החליפו ביניהם טיוטת הסכם להעסקתו, בכותרתה צוין במפורש: "מחייב רק לאחר חתימה על החוזה".
אין מחלוקת, כי הטיוטה לא נחתמה על ידי הצדדים.
ה. אין גם מחלוקת, כי לחוג לחשבונאות אשר עתיד היה להיפתח בשנה"ל תשס"ט נרשמו סה"כ 18 מועמדים, מהם - 13 בלבד עמדו בתנאי הקבלה.
מתוך 13 המועמדים אשר עמדו כאמור בתנאי הקבלה, 10 היו ממוצא ערבי.
ו. ביום 22.10.08, כשבוע וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, התקיימה ישיבת סגל מרצים של החוג למנהל עסקים, במהלכה הודיע פרופ' טלר, כי למרות שנרשמו רק 13 סטודנטים להתמחות בחשבונאות, ההתמחות תיפתח כמתוכנן.
ז. ביום 24.10.08, יומיים בלבד לאחר ישיבת סגל המרצים, הודע לתובע על ידי עו"ד נפתלי ויטמן, סגן נשיא המכללה (להלן- "עו"ד ויטמן"), כי הוחלט שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות, מאחר והסתבר כי תלמיד אחד או שניים בלבד מתוך 13 התלמידים הללו (שעמדו בתנאי הקבלה) הסדירו את תשלום שכר הלימוד.
ח. משהודע, כי ההתמחות בחשבונאות לא תיפתח, עברו 7 מועמדים, מהם - 5 ערבים, ללימודי משפטים ומנהל עסקים במכללה.
ט. ביום 4.11.08 פגש התובע את פרופ' טלר והביע בפניו את אכזבתו מכך שההתמחות בחשבונאות לא נפתחה. לטענת התובע, השיב לו פרופ' טלר, כי הסיבה האמיתית לאי פתיחת החוג נעוצה במספרם הרב של הנרשמים הערבים.
מיד לאחר השיחה, נסע התובע מחיפה לביתו אשר בנתניה על מנת להביא מכשיר הקלטה וחזר למכללה, כשהוא מצויד במכשיר.
עם שובו למכללה, פרופ' טלר לא היה עוד במקום.
התובע ניהל שיחה עם האחראי על שיווק במכללה, מר עדי אורן. השיחה הוקלטה על ידו ותמלילה צורף לכתב התביעה.
שבוע לאחר מכן, ביום 10.11.08, הקליט התובע שיחה נוספת שקיים, הפעם עם מר רשף (להלן- "תמליל רשף")
למחרת, ביום 11.11.08, הקליט התובע שיחה שקיים עם פרופ' טלר (להלן- "תמליל פרופ' טלר - הראשון"), בה "דובב" את פרופ' טלר לגבי ההחלטה בדבר אי פתיחת ההתמחות בשנה"ל תשס"ט.
י. ביום 3.2.09, פנה התובע אל פרופ' טלר ואל מר רשף במכתב, בו הביע מחאתו והסתייגותו מ"התנהלותו הגזענית והחשוכה של המוסד".
יצוין, כי את נושא המכתב הגדיר התובע דלקמן:
"הנדון: הצעתכם- משרת מרצה בכיר וראש התמחות לחשבונאות שבדעתכם לייסד במסגרת ביה"ס למנהל עסקים ולפתוח ללימודים בשנה"ל 2008- 2009".
(להלן- "המכתב").
יא. ביום 8.2.09 הגיבו פרופ' טלר וגיל רשף במכתבים נפרדים, בהם הכחישו את הטענות.
יב. בשלב זה פנה התובע (באמצעות הדואר האלקטרוני) אל מר יובל לידור, הממונה על תחום דוברות והסברה במל"ג, בתלונה על התנהלות המכללה.
בנוסף פנה התובע אל חה"כ אחמד טיבי.
יג. ביום 24.2.09 פנה פרופ' טלר במכתב תשובה לח"כ טיבי, במסגרתו חזר ודחה את טענות התובע מכל וכל.
יד. ביום 8.3.09 השיב מר לידור לתובע, כי המל"ג לא רואה מקום להמשיך ולדון בנושא, מכיוון שהתברר, מעל כל ספק, כי המכללה לא פתחה את התכנית משיקולים כלכלים גרידא.
טו. ביום 22.4.09 התקיימה פגישה בין התובע לפרופ' טלר, בה הודיעו האחרון, בין היתר, כי בכוונת המכללה לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים הבאה (תש"ע).
גם שיחה זו הוקלטה על ידי התובע (להלן: "תמליל פרופ' טלר - השני").
עיון בתמליל מעלה, כי פרופ' טלר הודיע לתובע כי בכוונת המכללה לשבצו כמרצה במשרה מלאה. עוד עולה מן התמליל, כי בשיחה הודיע פרופ' טלר לתובע, כי "לא בטוח" שהלה ישמש כראש ההתמחות וכי בשלב מסוים במהלך שיחתם אמר פרופ' טלר לתובע, כי הוא אינו רוצה שהתובע יהיה חלק מן המועצה העליונה של המכללה.
טז. ביום 26.4.09, ארבעה ימים לאחר שיחתו של התובע עם פרופ' טלר, פנה התובע בכתב, באמצעות בא-כוחו, אל פרופ' טלר ואל מר רשף ודרש מהם להשיב לו את החברות במועצה האקדמית במכללה וכן לעמוד בהתחייבויותיהם בדבר העסקתו כראש החוג לחשבונאות. התובע חזר גם במכתבו זה על טענתו, לפיה ההחלטה בדבר אי פתיחת ההתמחות התקבלה משיקולים גזעניים.
במכתב זה (נספח כ' לתצהיר התובע) חשף ב"כ התובע, לראשונה, כי בידיו "קלטות ותמלילי שיחות" ודרש, כי המכללה תעמוד בהתחייבויות כלפיו, לרבות ההתחייבות לתשלום תוספת שכר בגין היותו ראש ההתמחות בחשבונאות. במכתבו בחר התובע לנקוט בנוסח ממנו משתמע "איום" , בזו הלשון:
"על מנת להימנע מפגיעה קשה במוסד (ברור כי חשיפת המניעים הפסולים העומדים בבסיס ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנה"ל הנוכחית, במסגרת הליכים משפטיים שיינקטו ע"י מרשי, עשויה להביא לפתיחתם של הליכים אזרחיים, משמעתיים ואולי אף פליליים ובוודאי למבוכה ציבורית רבה) ביקש מרשי לסיים המחלוקות והפרשה , בלא צורך להיזקק להליכים משפטיים...ועמד על כך שהמוסד יעמוד בהתחייבויותיו כלפיו, לרבות ההתחייבות לתשלום תוספת שכר בגין היותו ראש ההתמחות בחשבונאות".

יז. במכתב מיום 14.5.09 הודיע פרופ' טלר לתובע על הכוונה לזמנו לשימוע לפני פיטורים.
יח. ביום 2.6.09 דנה ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בתלונת התובע (התלונה אשר הופנתה לח"כ מר טיבי).
הוועדה קבעה, בין היתר, כי הטענה לפיה חוג החשבונאות נסגר בשל ריבוי נרשמים ערבים היא "עלילת זדון על המרכז האקדמי כרמל" וכי "החלטות המכרז היו ראויות וללא רבב."
יט. עם קבלת הזימון לשימוע פנה התובע לביה"ד בבקשה לאסור על המכללה לקיים את השימוע. במהלך הדיון בביה"ד הגיעו הצדדים להסכמה כי השימוע יתקיים, אף הסכימו על הרכבה של וועדת השימוע כמו גם על חילופי מסמכים ביניהם לקראת הישיבה. לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים - נמחקה הבקשה, לבקשת ב"כ התובע.
כ. בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בביה"ד שוגר לתובע מכתב עדכני לשימוע לקראת פיטורין, בו פורטו הנימוקים דלקמן:
א. פנייה לגורמים חיצוניים למרכז, תוך מסירת מידע חלקי ומגמתי, טרם עריכת בירור פנימי מסודר במוסדות המוסמכים לכך במרכז, תוך הכפשת המוסד והעומדים בראשו, ללא כל בסיס, כפי שנקבע הן ע"י המל"ג והן ע"י וועדת החינוך של הכנסת שעמדו שניהם על כך כי מדובר בתלונות שווא.
ב. הקלטות בעלי תפקידים במוסד ללא קבלת הרשאתם, התנהלות שאינה הולמת תפקידו של מרצה במרכז ועולה לכדי הפרת חובת האמון בה חב המבקש כלפי המרכז ובעלי התפקידים בו, על העומדים בראשו.
ג. חשד להטרדה מינית, בתקופת עבודתו של המבקש אצל המשיבה 2, בהתאם למידע שהגיע למרכז לא מכבר.
ד. רמת הוראה ירודה כעולה, לטענת המכללה, ממשוב אשר נערך לסטודנטים בסוף חודש 5/09.
(ההדגשות – לא במקור, ע.ק).
התובע הגיש תגובה מפורטת בכתב, באמצעות בא כוחו.
כא. לשימוע, שנערך ביום 1.7.09, התייצב התובע כשהוא מלווה בבא כוחו. השימוע התקיים בפני הוועדה בהרכב עליו הסכימו הצדדים בביה"ד (ר' לעיל).
במהלך הישיבה ניתנה לתובע זכות טיעון בע"פ בפני חברי הוועדה, בנוסף ומעבר לטענותיו כפי שפורטו בתגובה אשר הוגשה מטעמו בכתב לקראת ישיבת השימוע.
הישיבה הוקלטה.
כב. ביום 7.7.09 התקבלה החלטתה של ועדת השימוע, לפיה עבודתו של המבקש במכללה תופסק מיידית.
בפרק הסיכום קבעה הוועדה:
"אנו מוצאים חומרה רבה במעשים אשר פורטו לעיל וסבורים כי לא קיבלנו תשובות מניחות את הדעת שיש בהן כדי להפריך את הטענות שהועלו נגדך. אנו סבורים, כי פרט לטענה הנוגעת לרמת הוראה ירודה , כל אחת ואחת מן הטענות הללו מצדיקה את פיטוריך, קל וחומר כי משקלן המצטבר של הטענות מצדיק את הפסקת העסקתך במוסד.
מעשיך כאמור לעיל מהווים התנהגות שאינה הולמת מרצה במרכז האקדמי כרמל ויש בהם משום הפרת חובות אמון בסיסיות שלך כלפי המוסד האקדמי בו אתה מלמד. כולנו בדעה, פה אחד, כי לא תוכל עוד להמשיך וללמד במרכז."

עד כאן תמצית השתלשלות העניינים העובדתית .

5. שתיים הן הסוגיות העיקריות העומדות להכרעה במסגרת התביעה דנן:
א. האם התקיימו בתובע התנאים להחלת ההגנה על פי חוק הגנה על עובדים, על כל המשתמע מכך, בין היתר – לעניין הסעדים הנתבעים מכח החוק (השבה לעבודה במכללה ופיצוי כספי).
ב. האם זכאי התובע לתשלום סכומים כלשהם מכח התחייבות הנתבעים להעסקתו על פי התנאים עליהם סוכם, לטענתו, בינו למרכז, בהסכם מחודש 8/07.

נדון, אפוא, להלן בסוגיות הללו, כאשר במסגרת הדיון תפורטנה טענות הצדדים בהתייחס לכל סוגיה.

האם חוסה התובע תחת הגנת חוק הגנה על עובדים?
6. תמצית טענות התובע:
א. פרופ' טלר הדיח את התובע מהמועצה האקדמית העליונה אך ורק בשל כך שהעז לפנות בתלונה אל המל"ג ואל חה"כ טיבי.
ב. אין חולק, כי עילת הפיטורין המרכזית המקורית שהופנתה כלפי התובע הייתה בגין עצם הפנייה אל המל"ג.
ג. ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות הייתה נגועה (לכל הפחות) גם בשיקולים גזעניים.
ד. טענת המרכז, כי ההתמחות לא נפתחה בשל מיעוט נרשמים הוכחה ככוזבת ומניפולטיבית.
ה. אין ליתן משקל למסקנות המל"ג וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת.
ו. החלטת המרכז שלא לפתוח את ההתמחות מנוגדת לחוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007; כללי המועצה להשכלה גבוהה (הכרה במוסדות), תשכ"ד- 1964; חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א- 2000.
ז. עילות הפיטורין הומצאו "יש מאין" לצרכי הליך זה.

ח. גיל רשף הינו נציג מוסמך של המרכז.

7. תמצית טענות הנתבעים:
א. ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות הייתה כלכלית גרידא.
ב. אין קשר סיבתי ואין זיקה ממשית בין הגשת התלונות לפיטורין.
ג. התובע לא פעל בתום לב.
ד. בכל מקרה, חוק ההגנה על עובדים אינו חל על הדחת התובע מחברותו במועצה האקדמית.
ה. החלטת ועדת השימוע מבוססת על שיקולים ענייניים ולגיטימיים.
ו. גיל רשף אינו נושא משרה במרכז.
ז. גם אם תלונת התובע היתה מוצדקת - אין להעניק בנסיבות העניין סעד של אכיפה.

דיון והכרעה
8. חוק הגנה על עובדים אוסר על מעביד לפטר עובד או לפגוע בתנאי עבודתו, אך בשל כך שהעובד הגיש תלונה בקשר להפרת חיקוק במקום העבודה, ואם המדובר בגוף ציבורי- אף בקשר לשחיתות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין.
מטרתו ותכליתו של חוק הגנה על עובדים נקבעה בסעיף 2 לחוק:
"2. הגנה על מתלונן
(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.
(ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור."

באשר לסמכויות ביה"ד ליתן סעדים, קובע סעיף 3 לחוק כדלקמן:
"3 .סמכות שיפוט ותרופות
(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין, וכן רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה בסכום שלא יעלה על 500,000 שקלים חדשים, בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת;

(2) ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין או צו המורה על העברת העובד למשרה מתאימה אחרת, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.
(א1) בפסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א)(1) רשאי בית הדין להתחשב ....
...
(ב) הוראות סעיף קטן (א)(2) יחולו על כל מעביד שהוא גוף ציבורי וכן על כל מעביד שאינו גוף ציבורי המעסיק יותר מ- 25 עובדים.
(ג) מצא בית הדין האזורי לעבודה, כי תלונת התובע או כי התלונה שסייע בהגשתה היתה תלונת שווא, בנסיבות שהתובע ידע על כך או שהיה עליו לדעת על כך, לא יתן בית הדין סעד לפי חוק זה; ואם מצא כי התלונה או כי הסיוע בהגשתה היו גם שלא בתום לב, רשאי בית הדין לחייב את התובע, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו לענין זה, בתשלום פיצויים למעביד או לעובד אחר שנגדו הוגשה התלונה. "

באשר לנטל ההוכחה ולהיקף ההגנה הניתנת לעובד, נקבע בסעיפים 3א' ו-4 לחוק כדלקמן:
"3א. נטל ההוכחה
בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;
(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.

4. היקף ההגנה
הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:
(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;
(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;
(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה."

(כל ההדגשות- אינן במקור, ע.ק).

ביה"ד הארצי לעבודה עמד , בשורה של פס"ד, על תכליתו החקיקתית של החוק ועל מטרתו. ראו לעניין זה, פסק דינה של כב' השופטת ארד (כתוארה אז) בפסה"ד המנחה אשר ניתן לעניין זה בעניין ד"ר אבין (ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין נ' מכבי שירותי בריאות):
"הוראות החוק בכללותן מורות על תכליתו החקיקתית ועל מטרתו: ביצור שלטון החוק תוך קביעת נורמות המגלמות את האינטרס הציבורי של שמירה על טוהר המידות ב"גוף ציבורי"; ביסודו של אינטרס זה הגנה על זכותו הבסיסית של אדם לעבוד במקום עבודה נקי משחיתות; על מילוי חובתו כאדם, כעובד וכאזרח בדיווח לממונים עליו על מעשה שחיתות במקום העבודה; ובהימנעותו מלקחת חלק פעיל או סביל במעשי שחיתות במקום העבודה.
ביעור השחיתות ממקום העבודה הוא אינטרס משותף לעובד, לחבריו לעבודה ולמעסיקיהם כאחד. התנהגותם של העובד ושל המעביד מקרינה על סביבת העבודה בכללותה ונושאת מסר ברור אותו נועד החוק להגשים, והוא מימוש זכויותיהם הבסיסיות של העובדים שלא ללקות בזיהום סביבתי הנובע ממעשי שחיתות, למשוך ידם מהם ולתרום לסילוקם.
ודוק. אין המדובר בחוק דקלרטיבי או בנורמות הצהרתיות בלבד. כדי שלא להותיר את החוק בבחינת אות מתה ומתוך החשיבות הציבורית והערכית הגלומות בו, העניק המחוקק לעובד ולחברו המסייע בידו את הזכות להגיש תלונה נגד המעביד. זכות זו כרוכה בחובתו של המעביד שלא לפגוע בהעסקתו של העובד ושלא להטיל מורא עליו ועל חבריו במפעל, בבחינת "יראו וייראו".
מכאן רוחב היקפן של ההגנות ושל התרופות מרחיקות הלכת שהקים המחוקק לעובד המתלונן, בהן פסיקת פיצויים בעלי אופי עונשי, צווים למניעת הפיטורים לביטולם ואף לאכיפתם, למרות הוראותיו של סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).נ"

יחד עם זאת, חזר ביה"ד הארצי והדגיש בפסיקתו כי כלל הוא, כי טענה בדבר חשיפת שחיתות אינה בגדר "חליפת מגן" מפני בחינת תפקודו של העובד. עמדה על כך סגנית הנשיא (כתוארה אז), כב' השופטת ארד בפס"ד נוסף אשר ניתן על ידה בסוגיה, בתיק ע"ע 259/06 רפי רותם נגד מדינת ישראל , בזו הלשון:
"כלל הוא כי יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה.
כך, בפסק הדין בעניין פלצמן עמד בית המשפט העליון על כך שיש להימנע '... ממתן "חסינות" מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם' ".

כך נקבע גם בע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל, (פסק דינו של כב' הנשיא, מיום 25.7.06):
"הגדרת חושף מעשים בלתי תקינים והמגבלות על "חשיפת שחיתויות" – סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים מגדיר מיהו העובד הזכאי להגנה מכוח החוק, כך: "...עובד... שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". הגנת החוק ניתנת רק לעובד המגיש את התלונה בתום לב. סעיף 3(ג) לחוק קובע, כי עובד המגיש "תלונת שווא" אינו זכאי להגנה. מדובר ב"תלונת שווא, בנסיבות שהתובע ידע על כך או שהיה עליו לדעת על כך...".סעיף 3(ב) לחוק מתייחס במפורש לחובת תום הלב של חושף המעשים: "... ואם מצא כי התלונה או כי הסיוע בהגשתה היו גם שלא בתום לב, רשאי בית הדין לחייב את התובע... בתשלום פיצויים למעביד או לעובד אחר שנגדו הוגשה התלונה". ממשיך החוק ובסעיף 4 קובע כי ההגנה שנקבעה בו תינתן רק בהתמלא כל התנאים הבאים: [א] העובד הגיש את התלונה בתום לב; [ב] אם "התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין"; [ג] "התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסכמת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה".
הינה כי כן, בצד ההגנה שמעניק החוק לחושף השחיתות, מוטלות עליו אף חובות כדי שיחסה בצל הגנה זו. כך וככל שהדבר אפשרי, עליו להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים. עליו לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים. ההגנה הניתנת לעובד החושף התנהגות בלתי חוקית או בלתי תקינה מותנית בכנות התלונות, קרי בכך שאין המדובר בתלונת שווא כמשמעה בחוק, ובכך שפועלו מונע ממניעים כשרים.
כמו כן, יש להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב ועל סמך דיווח אמת לבין עובד הטוען למעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם או אינו מרוצה ממצבו בארגון מסיבה אחרת.
...
הטעם להגבלות על ההגנה הניתנת לחושפי שחיתויות – לאור החשיבות של גילוי שחיתויות וההגנה על חושפי מעשים בלתי חוקיים, ישאל השואל מה טעם מצא המחוקק בקביעת ההגבלות שסעיף 3 לחוק על ההגנה הניתנת לאנשים אלה ?
טעם זה מצינו בכך, שעל העובדים והמנהלים בארגון לעבוד יחדיו, שכם אחד, תוך שיתוף פעולה ואמון הדדי. יחסי עבודה תקינים הם רכיב חשוב ביותר בפעילות הארגון ובהצלחתו. עובד המאשים ממונה או עובד אחר במעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים מערער את יחסי העבודה וגורם לחוסר יציבות במקום העבודה. מנהל יתקשה להחליט החלטות נועזות וליזום מדיניות חדשה בארגון אם הוא מרגיש שעובדיו עומדים לתקוף אותו על כל חריגה ממדיניות העסקים הרגילה. עובד המקליט כל שיחה עם חבריו ועם הממונים עליו מקשה על קיום הידברות בארגון. הארגון הפרטי והציבורי סומכים על המנהלים, המנגנונים הפנימיים והמנגנונים החיצונים כדי לגלות מעשים בלתי חוקיים ובלתי תקינים במפעלם. על כן גילה המחוקק דעתו במפורש, כי הוא מעוניין ליחד את הגנת החוק למקרים בם העובד מגלה אי-סדרים ופועל בתוך הארגון לתקנם, ורק לאחר שהארגון לא נקט כל צעד לתיקון המצב, הוא פונה לדווח על אי-הסדרים אף מחוץ לארגון.
יש חשיבות במניעת מעשים בלתי חוקיים ובלתי תקינים בארגון, אך בדרך שלא תפגע בתפקוד הארגון. על כן, תכלית החוק היא להעניק הגנה לעובדים כאלה, תוך תחימת גבולות ההגנה, כדי למנוע שימוש לא צודק בה."
(כל ההדגשות- אינן במקור, ע.ק).

בפסה"ד בעניין רותם עמדה סגנית הנשיא (כתוארה אז), כב' השופטת ארד על הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין הגשת התלונה לפיטורין, בזו הלשון:
"עיקר מהות התנאים המוקדמים והמצטברים של ההוכחה הלכאורית הנדרשת מן העובד לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו, באלה:
א. דרישת סמיכות זמנים עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת (כאמור בסעיף 4(3) לחוק) לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד, עקב אותה תלונה...
ב. הוכחה של פגיעה לכאורית ברורה ונראית לעין, בתנאי העבודה של העובד, לרבות פיטורים...
ג. הוכחה לכאורה של הטענה, לפיה תפקודו של העובד לא הצדיק פגיעה בתנאי עבודתו. בנדון זה, אין העובד צריך להוכיח אלא כי המשיך כרגיל בעבודתו כך שלא היתה סיבה לפטרו. משהעובד עמד בנטל ההוכחה הלכאורי, עוברת לשכמי המעביד החובה להוכיח את סיבת הפיטורים בבחינת "מה יום מיומיים".
ד. עמד העובד בתנאים הנדרשים בסעיף 3א לחוק, והגיש את התלונה בתוך המועד הקבוע בסעיף 5 לחוק, עליו לעמוד גם בדרישות התנאים הנוספים, שעיקרם בהגשת התלונה בתום לב לרשות המוסמכת. תנאים נוספים אלה מנויים בסעיף 4 לחוק שכותרתו "היקף ההגנה" וכך נאמר בו:
"הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:
(1) התלונה הוגשה בידי התובע בתום לב או שהתובע סייע בהגשת התלונה בתום לב;
(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;
(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".
מילא העובד אחר התנאים המצטברים והנוספים, כמבואר לעיל, נוצר "ספק ממשי" מהותי בדבר כשרות שיקולי המעביד בקבלת ההחלטה הפוגעת בעובד. הספק הממשי מקים את ההוכחה הלכאורית, בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשת התלונה לפגיעה בעובד. או אז, יעבור נטל ההוכחה אל שכמי המעביד, לפי הוראות החוק וההגנות המוקנות לעובד מכוחו..."
(כל ההדגשות- אינן במקור, ע.ק).
מן הכלל אל הפרט.

9. נקדים ונאמר כבר עתה, כי בבחינת מכלול נסיבות העניין ובבואנו ליישם את הוראת החוק וההלכה הפסוקה הגענו למסקנה, כי התובע אינו חוסה תחת הגנתו של חוק הגנה על עובדים וכי אין הוא זכאי לסעדים הנתבעים מכוחו.
להלן נימוקינו.

א. האם פוטר התובע "בשל שהגיש תלונה"?
10. על מנת להשיב על השאלה האם חוסה התובע תחת הגנת החוק, עלינו להשיב, תחילה, לשאלה, האם היו אלו פניותיו לגורמים החיצוניים (קרי- המל"ג וח"כ אחמד טיבי), לכשעצמן, אשר הובילו לנקיטת הליכי הפיטורין כנגדו.

11. למקרא הנימוקים בגינם זומן התובע לשימוע כמפורט במכתב העדכני מיום 22.6.09 עולה, כי לא היו אלו פניותיו אל המל"ג ואל חה"כ טיבי, לכשעצמן, אשר הובילו את המכללה לנקיטת הליכי הפיטורין נגדו. כזכור, הנימוקים לזימונו לישיבת השימוע, אשר פורטו במכתב היו, כי התובע לא ערך בירור פנימי, כן ואמיתי, בתוך המכללה טרם פניותיו אל הגורמים החיצוניים, כי בפנייתו לגורמים הללו - לא הציג בפניהם את הנתונים המלאים והנכונים, כי הכפיש – ללא כל בסיס - את המרכז והעומד בראשו בפני ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת וכי ביצע הקלטות סתר של בעלי תפקידים במרכז ללא קבלת רשותם, זאת, בנוסף לטענות שהועלו כלפיו בנוגע לחשד להטרדה מינית בתקופת עבודתו בנתבעת 2 ורמת הוראה ירודה.
כך הם פני הדברים אף מעיון בהחלטת ועדת השימוע מיום 7.7.09, אשר מעלה, כי לא היו אלו הפניות לגורמים החיצוניים, קרי – עצם הגשת התלונות - לכשעצמן, אשר
הובילו להחלטה בדבר פיטורי התובע, אלא - ביצוע הקלטות הסתר, אי עריכת
בירור כן ואמיתי "פנימה" בתוך המכללה בכל הנוגע לאמיתות הטענות בדבר התנהלות
"גזענית", אי הצגת התמונה המלאה לגורמים חיצוניים אליהם פנה התובע, הכפשת
המכללה והעומד בראשה בדיון בועדת הכנסת, הפנייה (כך עפ"י החשד) לכלי תקשורת
ולאתרי אינטרנט, ייזום כתבות שפגעו בשמו הטוב של המרכז כשהמשמעות של כל אלה
- הפרת חובות האמון המוטלות על התובע כמרצה במכללה ואובדן יכולת העבודה
המשותפת (זאת בנוסף לטענה בדבר החשד להטרדה מינית בתקופת עבודתו בנתבעת 2).
מפאת חשובות הדברים, נצטט להלן קטעים רלוונטיים מהחלטת הוועדה:

"א. פנייה לגורמים חיצוניים למרכז, תוך מסירת מידע חלקי ומגמתי, טרם עריכת ברור פנימי במוסדות המוסמכים לכך במרכז
עיון בפניה מגלה כי לא הצגת את כל הנתונים שנמסרו לך על ידי אנשי המרכז השונים (וביניהם נשיא המרכז וסגנו) אודות מספר הנרשמים המועט, ולא מסרת נתונים נוספים שהיו בידיעתך, הנוגעים להאשמה בגזענות, כגון, מספר הסטודנטים והמרצים הערבים במוסד והעובדה שמספר לא מבוטל מהנרשמים הערבים להתמחות בחשבונאות נותרו במוסד בהתמחויות אחרות.
...
בעקבות פנייתך לח"כ אחמד טיבי נערך, ביום 2.6.09, דיון בפני ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. בישיבה זו הכפשת את המוסד ואת העומד בראשו, ואף כינית אותו "שקרן"...אנו סבורים כי חובתו של איש סגל אקדמי לכבד את המוסד בו הוא מלמד, ובפרט מול גופים חיצוניים יש לנהוג ביחס של כבוד הדדי והגינות, גם אם קיימות טענות ומחלוקות כאלה או אחרות.
...
האשמותיך והכפשותיך את המוסד הועברו לכלי התקשורת ולאתרי אינטרנט שונים, הסבו למוסד נזק תדמיתי וגרמו לפגיעה בשמו הטוב של המוסד. בהזמנה לשימוע צוין כי קיים חשד כי אתה עומד מאחורי הפניות לכלי התקשורת. בתשובתך לא מצאת לנכון להפריך חשד זה.
אנו סבורים כי פניותיך לגורמי חוץ נעשו מבלי שקודם לכן ניסית, באופן כן ואמיתי, לברר את הנושא לעומקו בפני המוסדות המוסמכים של המרכז ובכללם נשיא המרכז, המועצה האקדמית והדירקטוריון על מנת שטענותיך ילובנו תחילה במסגרת המרכז.
...
אנו סבורים, כי בהתנהלות האמורה הפרת באופן חמור את חובות האמון המוטלות עליך והתנהגת באופן שאינו הולם את תפקידך במוסד. עולה החשד כי התלונות הוגשו בחוסר תום לב וממניעים אישיים- כלכליים שעניינם רצון לכפות על המוסד לפתוח את ההתמחות בראשותך.
...
ב. הקלטות של בעלי תפקידים במרכז ללא הרשאה
...לטעמנו ביצוע הקלטות בסתר בין עובדי המרכז פוגע באופן קשה ביחסי עבודה וביחסי צוות תקינים. הידיעה כי קיים עובד המקליט בסתר שיחות עם עובדים אחרים יוצרת סביבת עבודה עכורה ומעוררת תחושה של חשדנות הדדית וחוסר אמון. אין לדבר כל מקום במסגרת יחסי עבודה תקינים במוסד.
...
ג. הטענה בדבר חשד להטרדה מינית במהלך העבודה ב- ש.א.א. רשת מכללות בע"מ למרכז הגיע לאחרונה מידע לפיו במהלך התקופה בה היית מועסק ב- ש.א.א. רשת מכללות בע"מ הוזמנת לשימוע לשקילת פיטוריך עקב תלונה של סטודנטית על הטרדה מינית.
ערב השימוע בעניין ההטרדה המינית, בחודש ספטמבר 2008, התפטרת.
לטענה זו השבת, בין היתר, כי אינך חב דין וחשבון על התנהגותך במוסד לימודי אחר.
אין בידינו לקבל טענה זו. זכותו של מעסיק לדעת פרטים רלבנטיים הנוגעים לעברו של העובד, ולכל הפחות לברר עם העובד פרטים אלו.
...
עוד טענת כי בחודש דצמבר 2008 פוטרת מעבודתך ב- ש.א.א. רשת מכללות בע"מ על רקע סגירת פעילות השלוחה.
ערכנו בדיקה של טענה זו ואנו חוששים כי מדובר בטענה בלתי נכונה הנגועה בחוסר תום לב. ראשית- טענה זו נסתרת על ידי מכתב בא כוחך עו"ד מרוז מחודש ספטמבר 2008 בו הודיע על דבר התפטרותך מעבודה ב- ש.א.א. רשת מכללות בע"מ.
יתירה מזאת, מפניה שערכנו ל- ש.א.א. התברר כי מקורו של מכתב מר וידל אליך מחודש דצמבר 2008 בטעות אנוש. ניסיונך להיבנות מטעות אנוש זו הוא בלתי ראוי. טענתך כי לא בא זכרה של טענה זו בדבר חשד להטרדה מינית קודם לכן עומדת בסתירה לתוכן המכתב שנשלח לבא כוחך ביום 14 במאי 2009.
אי התייחסות רצינית מצידך לגוף הדברים ולנושא כה מהותי וחשוב איננה הולמת מעמדו ותפקידו של מרצה במוסד אקדמי."

עינינו הרואות, כי הנימוקים בגינם זומן התובע לשימוע, כמו גם אלה שעמדו בבסיס החלטת ועדת השימוע בדבר פיטורי התובע , מצביעים בבירור על כך, שלא הייתה זו פנייתו של התובע אל הגורמים החיצוניים ועצם הגשת התלונה, לכשעצמן, אשר הובילה לנקיטת הליכי הפיטורין נגדו, אלא – התנהלות התובע ומעשיו כלפי המכללה בטרם הגשת התלונה ולאחריה, התנהלות ומעשים שאינם מתיישבים עם המצופה ממי שמועסק במכללה ונמנה על סגל המרצים בה.

מסקנה הנ"ל עולה גם בבחינת מכלול נסיבות העניין, כפי שיובהר להלן.

12. כזכור, ביום 22.4.09, קרי למעלה מחודשיים וחצי לאחר שנשלח מכתבו של התובע אל פרופ' טלר ומר רשף וכחודש וחצי לאחר שהתקבלה תשובת המל"ג בהתייחס לתלונת התובע, התקיימה פגישה בין התובע לפרופ' טלר במשרדו של זה האחרון. כעולה מתמליל השיחה (תמליל פרופ' טלר - השני), כמו גם מתוכן מכתבו של פרופ' טלר אל חבר הכנסת טיבי מיום 24.2.09 , במועד הפגישה הנ"ל פרופ' טלר היה כבר מודע לתלונות אשר הוגשו ע"י התובע למל"ג ולחבר הכנסת טיבי.
והנה, על אף שידע כי התובע הגיש תלונות כאמור, הודיע פרופ' טלר לתובע ב הפגישתם זאת,כי בכוונת המכללה לשבצו כמרצה במשרה מלאה לקראת שנת הלימודים הקרובה (תש"ע) וחלקה הארי של השיחה נסב סביב תנאי העסקתו של התובע .
נצטט להלן חלקים רלוונטיים מן התמליל:

"יחזקאל: רציתי לדבר איתך בקשר לשנה הבאה.
עמוס: מעולה.
יחזקאל: נראה שיהיה לנו חשבונאות בשנה הבאה.
עמוס: יפה מאוד.
...
יחזקאל: ...עכשיו, אתה מיועד ללמד אצלנו במשרה מלאה.
עמוס: נכון.
יחזקאל: ואנחנו רוצים לשבץ אותך ורציתי לדעת אם יש לך תוכניות...
עמוס: כעיקרון.
יחזקאל: להיות חלק מהמוסד הזה או לא להיות חלק מהמוסד הזה.
...
יחזקאל: טוב. אז אנחנו, אני אדבר עם ענת, נשבץ אותך (לא נשמע) ואנחנו מקווים שכבר בשנה הבאה תהיה במשרה מלאה. "

הנה כי כן, חרף העובדה כי פרופ' טלר היה מודע לפניית התובע בתלונה למל"ג ולח"כ טיבי, הביע פרופ' טלר את רצונו המפורש בשיבוצו של התובע כמרצה במשרה מלאה בשנה"ל הבאה ואף דן עמו, קונקרטית, בתנאי העסקתו.
ברי, אם כך, כי לא הייתה זו עצם הפנייה אל הגורמים החיצוניים, לכשעצמה, אשר הובילה את המכללה לנקיטת הליכי הפיטורין כנגד התובע.

13. למען הסר ספק יובהר, כי עפ"י העולה ממכלול הראיות, ההחלטה בדבר זימונו של התובע לשימוע לפני פיטורין (הזימון הראשון מיום 14.5.09) התקבלה, למעשה, אף היא, רק לאחר שנודע למכללה כי התובע הקליט בסתר את שיחותיו עם אנשי המכללה, עת חשף לראשונה, באמצעות בא כוחו (במכתבו מיום 26.4.09) דבר קיומן של הקלטות ונקט לשון מאיימת במכתבו לפרסום הדברים ברבים וגרימת מבוכה – בלשון המעטה – למכללה, ככל שלא תיענינה דרישותיו (ר' לעיל בפרק העובדתי).

14. בנסיבות אלו, מקובלת עלינו, אפוא, עדותו של פרופ' טלר, אשר הדגיש בתצהירו (נ/2) כי זימונו של התובע נבע, בין היתר, משום הפרת חובת תום הלב מצד התובע, שלא היסס להקליט את מעבידו בסתר ולאיים בעשיית שימוש בהקלטות, ככל שלא תיענינה דרישותיו , מבלי שניסה תחילה לברר , בירור כן ואמיתי, את הנושא "בבית פנימה" וכי בתלונותיו אשר הופנו לגורמים החיצוניים - לא טרח להציג במלואה את התמונה העובדתית האמיתית משלא עמד על התנהלות המכללה, בפועל, בכל הקשור לדו הקיום המתנהל בין כתליה, בין יהודים לערבים , סטודנטים וסגל הוראה – כאחד.

15. אף בחינת עילות הפיטורין לגופן, בנסיבות העניין, לא מותירה ספק באשר לסיבה בגינה ננקטו הליכי הפיטורין .
באשר לביצוע הקלטות הסתר נציין, כי מקובלת עלינו לחלוטין טענת המכללה (כמו גם קביעת וועדת השימוע), כי בעצם ביצוען של הקלטות הסתר, בנסיבות המפורטות לעיל, יש משום פגיעה קשה ביחסי העבודה התקינים בין התובע לממונים עליו במכללה, עד כדי יצירת סביבת עבודה עכורה, שניטלו הימנה – משלב זה ואילך , האמון ההדדי ואפשרות לשיתוף פעולה כלשהו. אין לנו אלא לחזור, לעניין זה, על דברי כב' הנשיא אדלר בפסה"ד בעניין גרטי הנ"ל (ראה לעיל).
בכל הנוגע לנימוק בדבר אי עריכת בירור הנושא מצדו של התובע במוסדות המוסמכים לכך במכללה טרם פנייתו לגורמים החיצוניים, אין לנו אלא לחזור על קביעותינו בהחלטה למתן הסעד הזמני, דלקמן:
"לא שוכנענו, אף לא ברמה הלכאורית כנדרש בשלב זה, כי לפניותיו של המבקש אל המל"ג ואל חה"כ אחמד טיבי, קדם ניסיון כן ואמיתי מצידו לברר את הנושא לעומק בפני המוסדות המוסמכים לכך במכללה עצמה.
ודוק, לא נעלם מעינינו מכתבו של המבקש אל פרופ' טלר ואל מר רשף (מיום 3.2.09), בו הביע בפניהם את מחאתו והסתייגותו מן "ההתנהלות הגזענית של המוסד" (כך לטענתו), אולם מקובלת עלינו לעניין זה מסקנתה של וועדת השימוע , כי אין במכתב זה כדי להוות ניסיון , כן ואמיתי, לערוך בירור פנימי, בתוך הארגון פנימה, בדבר הנסיבות לאי פתיחת ההתמחות בחשבונאות ו/או לתיקון המעוות (לו טוען המבקש) ,בטרם פנייה לגורמים חיצוניים.
עיון במכתב מעלה, כי אין בו אלא הטחת האשמות והטפת מוסר מצידו של המבקש כלפי פרופ' טלר ומר רשף, כשמהמבקש מטיח האשמותיו בהתבסס על נתונים "נעולים" מבחינתו, בדבר קבלת ההחלטה על רקע "גזעני" ומטעם זה בלבד.
במכתב לא ייחס המבקש כל ביטוי לעובדה, שהיתה בידיעתו, כי במכללה מרצים וסטודנטים ממוצא ערבי; אף לא ניתן ביטוי לנפקותה של העובדה עליה חזרו כל בני שיחו ואותה הדגישו (בשיחות המתועדות), כי עובר לפתיחת שנה"ל, סה"כ מועמד אחד או שניים, לכל היותר, הסדירו בפועל את תשלום שכה"ל (ודוק, מדובר בנושא הסדרת תשלום שכה"ל למי שהתקבלו ללימודים , להבדיל מתשלום דמי הרשמה למי שנרשמו כמועמדים ללימודים במרכז ולהבדיל מ"התחייבות" הסטודנט לכבד את תקנון המרכז ולנהוג לפיו, אליה הפנה ב"כ המבקש כ"מענה" להסדרת התשלום) על כובד משקלה של עובדה זאת, בשים לב לכך כי מדובר במוסד שאינו מתוקצב, החייב להחזיק עצמו ולהצדיק, כלכלית, את קיומו ( עובר למועדים הרלבנטיים היה המרכז בגירעון תקציבי, כעולה במפורש מתמליל רשף) וכי עובר לקבלת ההחלטה נשקלו, אכן, השיקולים הכלכליים. "
הוא הדין אף באשר לנימוק בדבר אי הצגת המידע המלא לגורמים החיצוניים אליהם פנה משעולה, למקרא מכתב התלונה שהגיש התובע למל"ג, אליו צירף את מכתבו מיום 3.2.09, כי לא הציג בפני המל"ג את מלוא התמונה העובדתית הרלבנטית, זאת משכלל לא טרח לעמוד על התנהלותה של המכללה, בפועל, בכל הקשור לדו הקיום המתנהל בין כתליה.

16. בטרם סיום נוסיף ונעיר, כי טענת התובע, שטען בסיכומיו כי עילות הפיטורין שפורטו נגדו כאמור הומצאו, בדיעבד, "יש מאין" לצרכי הליך זה, זאת מתוך "נקמנות גרידא" וכאקט של ענישה על כך ש"העז לפנות אל המל"ג ואל חה"כ טיבי" - אינה מקבלת עלינו ודינה להידחות. כאמור, נסיבות העניין מצביעות על כך כי זימונו של התובע לשימוע (הזימון ה"עדכני"), על הנימוקים שפורטו בו, לא נבע מעצם פנייתו של התובע אל הגורמים החיצוניים, אלא, מהקלטות הסתר של בעלי התפקידים במכללה ללא הרשאה, ממסירת מידע מגמתי וחלקי לגורמים החיצוניים, ללא עריכת בירור פנימי, כן ואמיתי במוסדות המוסמכים לכך במכללה, מהכפשת המכללה והעומד בראשה, כמו גם מהחשד להטרדה מינית במהלך עבודתו בנתבעת 2 (נימוק אשר הוזכר ע"י פרופ' טלר כבר במכתבו מיום 14.5.09, עוד קודם להגשת הבקשה הראשונה של התובע לביה"ד למתן סעד זמני) - אשר כולם נימוקים ענייניים ולגיטימיים בכל הנוגע לפיטוריו של התובע, המצדיקים את הפסקת עבודתו במכללה, אינם נוגעים לעצם פנייתו של התובע אל הגורמים החיצוניים, לכשעצמה, ובוודאי שאין לראותם בגדר נימוקים ש"הומצאו יש מאין".

17. הנה כי כן, שוכנענו כי לא עצם הגשת התלונה לגורמים החיצוניים היא שהובילה, את המכללה לנקיטת הליך הפיטורין כנגד התובע, אלא מעשיו והתנהלותו, על דרך הפרת האמון שניתן בו ותום הלב המצופה הימנו ובהם הוא חב במסגרת יחסי העבודה וכי הם אלה שהובילו לנקיטת הליכי הפיטורין כנגדו ולקבלת ההחלטה בדבר פיטוריו (זאת, בנוסף לנימוק, הלגיטימי לכשעצמו, בדבר החשד להטרדה מינית בתקופת עבודתו בנתבעת 2).

18. ודוק. לא נעלמה מאיתנו טענת התובע, לפיה חוסה הוא תחת הגנת החוק, נוכח הדחתו על ידי פרופ' טלר מחברותו מהמועצה האקדמית העליונה (במהלך שיחתם מיום 22.4.09), רק בשל פנייתו אל הגורמים החיצוניים.
דא עקא, שמקובלת עלינו לעניין זה עמדת הנתבעים כי יש לראות בחברות במועצה האקדמית העליונה ככהונה אליה נבחר איש אקדמיה בהתאם לשיקול דעת ראש המוסד האקדמי ומשכך, אין היא עונה על הגדרת "ענייני עבודה" שבסעיף 1 לחוק (המגדיר "ענייני עבודה" כ"כל אחד מאלה: תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורים או פיצויי פיטורים; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה").
מכאן, שאין לראות בהפסקת כהונה ו/או חברות במועצה האקדמית העליונה כפגיעה בענייני עבודה כהגדרתם בסעיף 1 לחוק ועל כן אין החוק חל על הדחתו של התובע מן המועצה האקדמית העליונה.
מכל מקום, כל שנאמר לעיל לעניין היעדר תום לב מצד התובע והגשת תלונה בלתי מבוססת, חל גם לעניין זה, כך שממילא אין התובע זכאי להגנת החוק ולסעדים הנתבעים על יסודו, אף לו התקבלה טענתו לעניין זה.

19. הנה כי כן, הגענו לכלל מסקנה, כי לא היו אלו פניותיו של התובע אל הגורמים החיצוניים, לכשעצמן, שגרמו למכללה לנקוט בהליכי הפיטורין נגדו, אלא התנהגותו ומעשיו בכל התקופה החל מן המועד בו נודע לו כי ההתמחות בחשבונאות לא תיפתח, כמפורט לעיל, באופן שבו לא הוכיח התובע, ולו לכאורה, כי "לא הייתה סיבה לפטרו".

ב. המניע האמיתי שעמד מאחורי הגשת התלונות
20. כאמור, בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים, ההגנות והתרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהוגשה, בין היתר, בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב.
ממכלול נסיבות העניין עולה, חד משמעית, כי אכזבתו מאי פתיחת ההתמחות בחשבונאות, בראשה אמור היה לעמוד, על כל המשמעויות הכלכליות והמקצועיות הנלוות לכך, היא זו שעמדה מאחורי פעולותיו של התובע, לרבות פניותיו אל הגורמים החיצוניים והניעה אותו.
אשר להתנהלות התובע באותה תקופה, תום ליבו והמניע האמיתי שעמד מאחורי פניותיו אל הגורמים החיצוניים, אין לנו אלא לחזור על קביעותינו במסגרת ההחלטה לסעד הזמני, דלקמן:

"... יתירה מכך. די לעיין ב"נדון" במכתב כפי שהוגדר ע"י המבקש עצמו, על מנת לעמוד על כך, כי המכתב לא נועד אלא "לבוא חשבון" עם המרכז והעומדים בראשו על "הפרת התחייבותם" להעסיקו במשרה מלאה ו/או כראש החוג לחשבונאות, על הגדלת המשכורת הכרוכה בכך, כפועל יוצא מן ההחלטה בדבר אי פתיחת החוג.
כך עולה גם מהתנהלות המבקש, כאשר מיד עם תום שיחתו הראשונה עם פרופ' טלר הזדרז ונסע כל הדרך מחיפה לביתו בנתניה וחזרה על מנת להצטייד במכשיר הקלטה ולתעד שיחותיו. להזכיר, המבקש עצמו אישר, לעניין זה, בחקירתו בביה"ד:
"היה ברור לחלוטין כי על מנת שאוכל לפנות בתלונה מתאימה בעניין זה אל הגורם המוסמך (המל"ג), עלי להצטייד בראיות ברורות...".
סבורים אנו, כי הדברים מדברים בעד עצמם. הנה כי כן, כבר בנסיעתו הבהולה לביתו, בהזדמנות הראשונה, עת שמע לדבריו אמירות בעלות נופך גזעני לטענתו, כל שעמד, מסתמא, בראש מעיניו – הכנת תשתית ראייתית להגשת תלונה למל"ג, קרי - גורם חיצוני , כך - כ"טיפול ראשוני" ללא פנייה קודמת , בניסיון כן ואמיתי, לבירור הנושא וליבונו , "בבית פנימה".
...
יתרה מכך. כאמור, הלכה היא, כי יש להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב ועל סמך דיווח אמת לבין עובד הטוען למעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם או אינו מרוצה ממצבו בארגון מסיבה אחרת (ר' פסה"ד בעניין גרטי דלעיל).
עפ"י התרשמותנו הלכאורית בשלב זה, אכזבתו של המבקש מאי פתיחת ההתמחות בחשבונאות בראשה אמור היה לעמוד , על המשמעות הכלכלית הנלווית לכך, מבחינתו האישית, היא זו שעמדה מאחורי פעולותיו כמפורט לעיל והניעה אותו. למבקש היה אינטרס אישי מובהק, כלכלי ומקצועי, בפתיחת החוג והתרשמנו, כי לכאורה אלה היו מניעיו, להבדיל – מתיקון התנהלות בלתי תקינה (לטענתו) במכללה.
על כך יעיד גם נוסח מכתבו לפרופ' טלר (מכתב באי כוחו, ליתר דיוק), בו חשף דבר המצאות הקלטות בידיו ובנשימה אחת "איים" להשתמש בהן ולגרום לפגיעה במרכז ובעומדים בראשו , ככל שתביעותיו להעסקתו במשרה מלאה וכראש חוג – לא תיעננה. "

הגם שהדברים נאמרו בשים לב לשלב הלכאורי לגביו נאמרו, שוכנענו כי נכונים הם גם בשלב זה, לאחר הדיון בתביעה לגופה ולאחר שהובאו בפנינו מכלול ראיות הצדדים ועדויותיהם.

21. די בכל האמור לעיל לקביעה, כי לא מתקיימים בעניינו של התובע התנאים להחלת הגנה עפ"י חוק הגנה על עובדים, אף לא התנאים להיפוך נטל ההוכחה הקבועים בסעיף 3א לחוק, משלא נמצא ולו ספק ממשי ביחס ל"כשרות" שיקולי המכללה ומשלא הוכיח התובע כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפטרו, מה גם בשים לב למניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פעולותיו של התובע, הכל כמפורט לעיל.
נוסיף, כי אף לו התקבלה טענת התובע לפיה ננקט נגדו הליך הפיטורין וכי פוטר בשל עצם הגשת התלונה (וכאמור – לא כך עפ"י קביעותינו), הרי בהתאם להוראות החוק, לא זכאי היה התובע לסעדים הנתבעים על ידו מכוח החוק, משהוגשה התלונה בחוסר תום לב, מבלי שהוצגו בה נתוני אמת בבחינת הצגת התמונה במלואה (לעניין אחרון זה - ר' להלן).

יחד עם זאת, מצאנו לנכון להתייחס לטענות התובע לגופן, בהתייחס להתנהלותה "הגזענית" (כך לטענתו) של המכללה ולבחון, האם היה ממש בתלונתו של התובע כלפי הגורמים החיצוניים בדבר התנהלותה של המכללה כאמור.

ג. האם אי פתיחת ההתמחות אכן נבעה, כטענת התובע, (לכל הפחות) גם משיקולים "גזעניים"?
22. כאמור, טוען התובע כי השיקול האמיתי שעמד מאחורי החלטת המכללה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט היה ריבוי הנרשמים מן המוצא הערבי.
מנגד, טוענת המכללה כי ההתמחות לא נפתחה משיקולים כלכליים גרידא.

23. אין מחלוקת, כי נכון ליום 22.10.08, כשבוע וחצי לפני מועד פתיחת שנת הלימודים תשס"ט, נרשמו רק 13 סטודנטים להתמחות בחשבונאות, מתוכם 10 ערבים.
בנוסף אין מחלוקת, כי ביום 24.10.08 הודע לתובע, בשיחה עם עו"ד ויטמן (סגן נשיא המכללה) כי הוחלט שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות, מפאת מיעוט נרשמים שהסדירו את תשלום שכר הלימוד.
בתצהירו (נ/2) הבהיר פרופ' טלר כי במועד קבלת ההחלטה רק סטודנטית אחת (שאינה ערבייה) הסדירה את נושא תשלום שכר הלימוד.
בחקירתו הנגדית חזר על הדברים כדלקמן:

"ש. ב- 22.10.08 פחות משבועיים לפני תחילת הלימודים היתה ישיבת סגל והתקבלה החלטה לפתוח את החוג לחשבונאות נכון?
ת. לא התקבלה החלטה, אלא נאמר על ידי, שאם זה יהיה המספר, נפתח את ההתמחות בחשבונאות.
ש. יומיים לאחר מכן החלטתם לא לפתוח את ההתמחות?
ת. סמוך לפתיחת שנת הלימודים, כאשר בדקנו מי הסדיר את התשלום וראינו שרק סטודנטית אחת הסדירה, החלטנו שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות.
ש. מתי התקבלה ההחלטה הזו?
ת. ימים ספורים לפני תחילת הלימודים. אני קיבלתי את ההחלטה יחד עם המשנה לנשיא עו"ד נפתלי ויטמן.
...
ש. אתה אומר שעשיתם בדיקה לקראת שנת הלימודים ורק סטודנטית אחת הסדירה את התשלום, וזו היתה הסיבה?
ת. כן.
ש. מי עשה את הבדיקה?
ת. פניתי למחלקת ההרשמה והגזברות והם עשו את הבדיקה, זה היה עדי נירה קדם, היא הגזברית. "

עדותו הנ"ל של פרופ' טלר נתמכה במוצגים ת/4-ת/10 (טופסי ההרשמה, בהם מפורטים מועדי תשלום שכר הלימוד של 7 הסטודנטים שבחרו בסופו של דבר להמשיך ללמוד במכללה על אף אי פתיחת ההתמחות בחשבונאות), מהם עולה כי אכן, נכון ליום 24.10.08 (הוא המועד, כאמור, בו נודע לתובע כי ההתמחות לא תיפתח) רק סטודנטית אחת,ששמה רעות, הסדירה את תשלום שכר הלימוד.

הנה כי כן, העובדה כי סטודנטית אחת בלבד עמדה בחובה לשלם את שכר הלימוד במועד בו התקבלה ההחלטה על אי פתיחת ההתמחות, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, בשים לב לכך שמדובר היה בשנת הלימודים הראשונה בה פתחה המכללה את שעריה, על כל המשתמע מכך, מלמדת יותר מכל כי מה שעמד מאחורי אי פתיחת ההתמחות היה השיקול הכלכלי.
יודגש לעניין זה, כי סעיף 2 (ד) לתקנון שכר הלימוד (ת/3 ) קובע כי "על הסטודנט להסדיר את תשלומי שכר הלימוד עבור כל תקופת הלימודים, עד חודש לפני פתיחת הלימודים. "

ודוק. לא נעלמה מאיתנו טענת התובע, לפיה שאר הסטודנטים שעברו להתמחויות אחרות הסדירו בסופו של דבר את תשלום שכר הלימוד במועד מאוחר יותר ומשכך, טענת המכללה כאילו רק סטודנטית אחת שילמה הינה טענה "מניפולטיבית ומטעה".
דא עקא שלעניין זה מקובלת עלינו לחלוטין עדותו של פרופ' טלר, שהבהיר בחקירתו הנגדית, כי נכון למועד בו התקבלה ההחלטה (24.10.08), לא יכולה הייתה המכללה לקחת את הסיכון הכלכלי שבפתיחת התמחות ללא הסדרת תשלום שכר הלימוד על ידי מרבית הסטודנטים הרשומים. פרופ' טלר הבהיר בעדותו לעניין זה:

"אנחנו יודעים שיש 20% מהאנשים שנרשמים ומשלמים דמי רישום ולא מממשים את הלימודים ובמקרה של חשבונאות לא היינו מוכנים לקחת סיכון
כלכלי ולהמר על כך שחלק ישלמו מאוחר יותר לכן, קיבלנו החלטה שלא לפתוח את ההתמחות."

להזכיר, הייתה זו שנת הלימודים הראשונה של המכללה, אשר פתחה לראשונה את שעיה באותה שנה, על כל המשתמע מכך.
נוסיף, כי טענת התובע, לפיה גרסת המכללה, כי סטודנטית אחת בלבד שילמה את שכה"ל הינה טענה "כוזבת" ו"בלתי נכונה", זאת מאחר ובמועד פתיחת שנת הלימודי(2.11.08) מעל 4 סטודנטים הסדירו את תשלום שכר הלימוד- אף היא אינה מקובלת עלינו ודינה להידחות. המועד הרלבנטי לבחינת מספר הסטודנטים שהסדירו את תשלום שכר הלימוד הינו 24.10.08 , הוא המועד בו נודע לתובע לראשונה כי ההתמחות לא תיפתח. על כן, העובדה כי 4 סטודנטים נוספים (מלבד רעות) הסדירו את תשלום שכר הלימוד עד למועד פתיחת שנת הלימודים -2.11.08, (כפי שאכן עולה מטופסי ההרשמה ת/4-ת/10) אינה מעלה או מורידה עת עומד למבחן השיקול שעמד בזמן אמת מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות.
למען תנוח דעתו של התובע נציין, כי אף לו קיבלנו טענתו זאת, הרי שמקובלים עלינו לחלוטין דבריו של פרופ' טלר בחקירתו הנגדית, עת העיד כי היה מקבל את ההחלטה (שלא לפתוח את ההתמחות) מאותם שיקולים כלכליים גם אם במועד הרלבנטי היו 4 סטודנטים שהסדירו את תשלום שכר הלימוד:
"ש. ...אני הראיתי לך, שבניגוד למה שאמרת קודם, לא רק אחת הסדירה את התשלום, אלא 4 הסדירו כבר את תשלום שכר הלימוד לפני פתיחת שנת הלימודים, נכון?
ת. 3 האחרים הסדירו לאחר שקיבלנו את ההחלטה לא לפתוח את ההתמחות. גם אם היו 4 משלמים, לא היינו פותחים ובמקרה זה היינו מקבלים את ההחלטה אחר כך. "
כאמור, עדותו זו של פרופ' טלר מקובלת עלינו, מה גם – להזכיר שוב - בשים לב לעובדה, כי המכללה פתחה את שעריה לראשונה באותה שנה וברי, כי לא יכולה הייתה ליטול סיכונים כלכליים בלתי סבירים, בשים לב למועד בו התקבלה ההחלטה (כשבוע וחצי בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים).

הוא הדין אף באשר לטענת התובע כי ממילא כל 8 המועמדים מתוך ה- 13 שהיו רשומים ושהמשיכו ללמוד במכללה, הסדירו בסופו של דבר את תשלום שכר הלימוד במועד זה או אחר וכי 5 הנותרים היו מסדירים תשלום זה אלמלא היו מודיעים להם על אי פתיחת ההתמחות, שכן, כאמור, המועד הרלבנטי לבחינת החלטת המכללה שלא לפתוח את ההתמחות הוא יום 24.10.08, המועד בו התקבלה ההחלטה בדבר אי פתיחת ההתמחות ו/או נודע עליה לתובע לראשונה. במועד זה, כאמור, רק סטודנטית אחת הסדירה את תשלום שכר הלימוד ומועד זה לכשעצמו כבר היה בגדר "הדקה ה – 100" לקבלת החלטה בנושא.
24. הנה כי כן, העובדה כי רק סטודנטית אחת מתוך 13 המועמדים שילמה את שכר הלימוד עד ליום 24.10.08 (המועד בו נודע לתובע כי ההתמחות בחשבונאות לא תיפתח, כשבוע וחצי לפני מועד תחילת שנת הלימודים), בשים לב לכך שמדובר היה בשנה הראשונה בה פתחה המכללה את שעריה, על כל המשתמע מכך, תומכת במסקנה כי היה זה אכן השיקול הכלכלי שעמד מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות.
טענותיו דלעיל של התובע לעניין זה מנגד, הן בבחינת "חכמה שלאחר מעשה" משמבוססות הן על נתונים שאינם מזמן אמת וממילא לא היו אל מול עיניהם של מקבלי ההחלטות במכללה עובר למועדים הרלבנטיים בהם היה עליהם לקבל את ההחלטות, בתוקף אחריותם המקצועית כעומדים בראש המכללה ומנהליה.

25. זאת ועוד. כאמור, אין מחלוקת כי שני הגופים החיצוניים אליהם פנה התובע בתלונות על חשיפת ההתנהלות ה"גזענית" במכללה, קרי- המל"ג וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, אשר בדקו את התלונות לגופן, דחו אותן משהגיעו , כל אחד בנפרד, למסקנה חד משמעית, כי לא היו שיקולים זרים כלשהם בהחלטת המכללה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות, כי אין כל בסיס לתלונה וכי לא נפל כל רבב בהתנהלות המכללה.

באשר למסקנת המל"ג- במכתבו מיום 8.3.09 השיב מר לידור, הממונה על תחום דוברות והסברה במל"ג, אל התובע, בזו הלשון:
"לאחר שקיבלתי לידיי את פנייתך קיימה המזכירות האקדמית של המועצה בדיקה מקיפה ומעמיקה של הנושא מול הנהלת מכללת כרמל.
לאחר שיחות טלפוניות שנעשו בנדון הועבר לידנו מכתב שנשלח גם לחבר הכנסת אחמד טיבי בנושא זה. (מכתב שכתב פרופ' טלר לח"כ טיבי ביום 24.2.09- ע.ק).
תוכנו של המכתב משקף את התנהלות המוסד בעניין זה ועמדת המכללה ביחס לטענות שהעלית מקובלת על המועצה.
לכן, המל"ג לא רואה מקום להמשיך ולדון בנושא מכיוון שהובהר לנו מעל לכל ספק כי המכללה לא פתחה את התוכנית עקב שיקוליה הכלכליים וברור שהחלטה שכזו יכולה להתקבל ע"י מוסד פרטי שקיבל את ההכרה מהמועצה".
(ההדגשות- אינן במקור- ע.ק).

הנה כי כן, הבהיר מר לידור במכתבו הנ"ל כי בדיקה מקיפה ומעמיקה ששערכה המזכירות האקדמית במל"ג העלתה, מעל לכל ספק, כי המכללה לא פתחה את ההתמחות בחשבונאות עקב שיקולים כלכליים וכי מדובר בעלילת שווא.

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת קבעה (ככל הצריך לענייננו), דלקמן:
"להלן מסקנות הועדה:
הוועדה קובעת כי הטענה לפיה חוג החשבונאות נסגר בשל ריבוי נרשמים ערבים היא עלילת זדון על המרכז האקדמי כרמל.
הוועדה שמעה את הנוגעים בדבר...ושוכנעה כי מסלול ההתמחות לחשבונאות במסגרת החוג למינהל עסקים נסגר בגלל מיעוט נרשמים- 13 בלבד שרק אחד מהם שילם את שכר הלימוד.
הוועדה קובעת כי החלטות המרכז היו ראויות וללא רבב. הוועדה דוחה כל ניסיון להטיח אשמה של שיקולים זרים במרכז וקוראת לניסיון זה עלילת זדון ושווא.
...".(ההדגשות – אינן במקור, ע.ק).

עינינו הרואות, כי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דחתה אף היא את התלונה מכל וכל לאחר דיון, במהלכו העידו בפניה , בין היתר, מרצה ערבי המועסק במכללה ושתי סטודנטיות ערביות הנמנות על תלמידיה וקבעה, כי הטענה לפיה ההתמחות בחשבונאות לא נפתחה בשל ריבוי נרשמים ערבים היא "עלילת זדון" וכי החלטות המכללה היו ראויות וללא רבב. סבורים אנו, כי הדברים מדברים בעד עצמם.

ודוק. לא נעלמו מאיתנו טענות התובע בסיכומיו, בהתייחס לבדיקות שערכו שני הגופים הנ"ל משטען, כי בדיקת המל"ג לא היתה מקיפה ו/או מעמיקה וכי בוועדת החינוך,התרבות והספורט של הכנסת נוהל "הליך בזק" באופן שיש בו משום "פגיעה בעקרון ההליך ההוגן
ובדמוקרטיה" וכן, כי העובדה שועדת החינוך דנה בעניינים שהיו תלויים ועומדים בפני בית הדין במקביל- הופכת כל מסקנה שלה לבטלה מעיקרא.
הטענה אינה מקובלת עלינו וגם לעניין זה, אין לנו אלא לחזור לעניין טענותיו אלה על קביעותינו בהחלטה למתן הסעד הזמני, דלקמן:

"...יש לזכור, כי אלה הם הגורמים אליהם פנה המבקש ומסתמא הוא עצמו ראה בהם גופים מוסמכים, ראויים ומקצועיים בידם יש להפקיד את הטיפול בתלונתו. העובדה, כי טענותיו דלעיל כלפי הגופים הללו, הועלתה רק לאחר שנודעו למבקש מסקנות שני הגורמים הללו וממצאי בדיקותיהם ומשהתחוור לו, כי אין הם תואמים את ציפיותיו, מדברת בעד עצמה, מה גם משלא הובאו בפנינו תימוכין כלשהם (אף לא ברמה הלכאורית) לטענתו דלעיל של המבקש, על ההאשמה החמורה הטמונה בחובה, כנגד שני הגופים, שניהם גופים ממלכתיים ורמי דרג.
...
הוא הדין בטרונייתו של המבקש כלפי משך הזמן אשר הוקדש בוועדת הכנסת לדיון בתלונתו או למספרם של חברי הכנסת אשר נכחו בדיון ונטלו בו חלק. ברי, כי אלה אין בהם כדי להעיד על מלאכה "לא יסודית".
בשים לב לכובד משקלה של הטענה מצופה היה כי יובאו לה תימוכין של ממש, כבדי משקל אף הם. באין תימוכין כאמור ובשים לב למיהותם של שני הגורמים בהם מדובר, חזקה כי עשו מלאכתם נאמנה ומכל מקום, בשלב זה, זו לא נסתרה.
בטרם סיום נוסיף ונתייחס לטענת המבקש (בסיכומיו), כי מן הראוי היה לוועדת הכנסת שלא להידרש לנושא בשים לב לכך כי מדובר בהליך משפטי מתנהל. תשומת לב המבקש מופנית לכך, כי עיון בפרוטוקול הדיון בוועדה מעלה, כי חבריה הדגישו חזור והדגש, כי אין הם נדרשים לנושא יחסי העבודה בין המבקש למרכז ו/או לתוצאות פנייתו בתלונה לח"כ מר טיבי במישור יחסי העבודה וכי נושא הדיון בפניהם מתמצה , אך ורק, בתלונה בדבר התנהלות גזענית לכאורה של המרכז.
לא למותר יהא להוסיף , כי המבקש עצמו לא ביקש כלל לעכב את הדיון בתלונתו בפני הוועדה."
הגם שהדברים נאמרו בשים לב לשלב הלכאורי במסגרת ההליך הזמני, שוכנענו - כי נכונים הם גם בשלב זה, לאחר הדיון בתביעה לגופה, בבחינת מכלול נסיבות העניין, על ראיות הצדדים ועדויותיהם כפי שהובאו בפנינו בהליך העיקרי.

אף לא נעלם מאיתנו ניסיון התובע להיתלות בעדותו של פרופ' טלר בחקירתו הנגדית, אשר נשאל אם הוא יודע כיצד בדקו במל"ג את תלונתו של התובע מול הנהלת המכללה והשיב:
"איך הם בדקו, אין לי מושג ואיני מכיר את הדובר שחתם על המכתב של המל"ג...הוא חדש במערכת...
איתי לא דיברו, אבל ייתכן מאוד שפנו או לנפתלי, או לאחראית על נושא הסטודנטים וביקשו את התגובה, לא ניהלו שיחות בעל פה וגם כתוב שביקשו תגובה."
לא מצאנו שיש בעדות זו של פרופ' טלר כדי להצביע על אי תקינות כלשהי בהליך הבדיקה אשר בוצע במל"ג. השאלה מלכתחילה אמורה היתה להיות מופנית אל אנשי המל"ג ולא אל פרופ' טלר, שלא זו בלבד שאינו נמנה על צוות הבדיקה של המל"ג ואינו אחראי, אפוא, לבדיקה שבוצעה שם, מתכונתה אף אינה בידיעתו, אלא – יוזכר – כי הוא העומד בראש המוסד אשר שימש מושא הבדיקה. תמוהה, אפוא, עצם הפניית השאלה אל פרופ' טלר. מנגד, מטעמים השמורים עם התובע, אנשי המל"ג – הנוגעים בדבר -לא זומנו למתן עדות וגרסתם לא נשמעה אפוא.

בטרם סיום נוסיף ונעיר, כי טענתו הנוספת של התובע כי אין ביה"ד כפוף ל"בדיקות" ול"מסקנות" של המל"ג וועדות החינוך, התרבות והספורט של הכנסת וכי אין הוא יכול לסמוך את החלטותיו בהתבסס על ממצאי גופים אלו - אף זו אינה מקובלת עלינו ודינה להידחות משהחלטתנו בדבר השיקול שעמד מאחורי אי פתיחת ההתמחות אינה מתבססת על החלטות שני הגופים החיצוניים הנ"ל בלבד. יחד עם זאת, סבורים אנו כי יש להחלטות הללו משקל, בבחינת מכלול נסיבות העניין וכאחת הראיות שהובאו בפני ביה"ד.
נחזור ונזכיר, כי היה זה התובע אשר פנה לשני גורמים חיצוניים אלו וכי כל טענותיו דלעיל כלפי הגופים הללו ומסקנותיהם - הועלו על ידו רק לאחר שהתחוור לו כי ממצאי בדיקותיהם אינם תואמים, מסתמא, את ציפיותיו.

26. זאת ועוד. מכלול הראיות שבפנינו מצביע בבירור על מדיניותה השוויונית של המכללה ועל דו קיום המתנהל בין כתליה.
לעניין זה מקובלת עלינו לחלוטין עדותו של פרופ' טלר, שהעיד בתצהירו (נ/2) כי "אין במוסד מקרה אחד של אדם העומד בתנאי הקבלה שלא לומד במוסד, יהיה מוצאו אשר יהיה. המרכז מקבל ללימודים כל מועמד העומד בתנאי הקבלה ללא הבדל דת גזע ומין. מעבר לכך, המרכז מקל ומסייע למועמדים ערבים לעבור את המבחן בעברית המיועד למי שלא למד בתיכון ששפת האם היא עברית וזאת כדי לאפשר להם ללמוד במרכז," וכן "במרכז למעלה מ- 30% מן הסטודנטים הם ערבים ואף עובדים בה מרצים ערבים אשר נבחרו בשל כישוריהם ללא אפליה של גזע ומין."
עדות זו של פרופ' טלר לא נסתרה בחקירה הנגדית ונמצאו לה תימוכין אוביקטיביים במסמכים אשר צורפו לתצהירו המשלים (נספחים ב1-ב4 ונספח ג' ל- נ/7), בהם מפורטים נתוני התפלגות הסטודנטים לפי מוצאם בהתמחויות השונות לשנת הלימודים2008 כדלקמן:
            "מנע"ס בוקר"- 13 סטודנטים ממוצא ערבי מתוך 53 סטודנטים בסה"כ (25%).
            "מנע"ס ערב"- 18 מתוך 88 (20%).
            "משפטים בוקר"- 51 מתוך 118 (43%).
            "משפטים ערב"- 27 מתוך 105 (25%).
            "מנע"ס בוקר" לשנת 2009- 26 מתוך 74 (35%).
            אין ספק, כי הנתונים הללו מדברים בעד עצמם.
זאת ועוד. עדותו של פרופ' טלר בכל הנוגע ליחסה של המכללה כלפי סטודנטים ומרצים ממוצא ערבי אף מתיישבת עם הדברים שמסר המרצה הערבי המלמד במכללה (ד"ר מוסה אבו רמאדן) בפני וועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, עת דחה, מכל וכל, קיומה של גזענות כלשהי במכללה, כמו גם עם עדויות הסטודנטים הערבים בפני אותה וועדה, שהעידו כי הם זוכים להקלות וסיוע מהמכללה, ככל הנדרש.
נוסיף, כי עצם העובדה כי לאחר שהוחלט על אי פתיחת ההתמחות בחשבונאות,    אפשרה המכללה לסטודנטים ה ערבים , שחפצו בכך, לעבור ללימודים בחוגים אחרים במכללה, אף עודדה אותם לעשות כן (ר' עדות פרופ' טלר בתצהירו נ/2 וכן עדות המועמד מר עבד מועתצם בחקירתו הנגדית, עת הודה כי המכללה הציעה לו לעבור להתמחות אחרת- עמ' 72 לפרוטוקול, שורות 29-30), מדברות אף הן בעד עצמן.
כן נציין, כי כפי העולה מנספח א' לתצהירו המשלים של פרופ' טלר (נ/7), מעסיקה  המכללה שלושה מרצים ערבים.  
הנה כי כן, אין ספק כי העובדות בשטח מצביעות על מדיניות שוויונית ועל דו קיום  המתנהל בין כתלי המכללה .

27. באשר לתמלילי השיחות. כאמור, את עיקר טענותיו לעניין השיקול שעמד מאחורי אי פתיחת ההתמחות מבסס התובע על תמלילי השיחות שניהל עם פרופ' טלר וגיל רשף מיד בסמוך למועד בו גילה כי ההתמחות לא תיפתח.
           נבחן להלן את הדברים שנאמרו על ידי השניים, כפי העולה מן התמלילים.

28. תמליל פרופ' טלר הראשון (השיחה מיום 11.11.08):
          להלן הקטעים הרלוונטיים מתמליל זה (ככל הצריך לעניינינו):
" יחזקאל: אם נרשמו ... סליחה, שלום...אבל המציאות היא ששילמו שניים .
...
עמוס: למה זה עושה זה?
יחזקאל: זו הבעיה, זו הבעיה, הם לא שילמ ו. נו, מה, אתה לא יכול להסתכן בדבר כזה...
...
עמוס:...האמת, אתמול הייתה לי שיחה עם גיל, גיל גם העלה את הנושא שאתה דיברת עליו , הנושא היהודי – ערבי שלא נהיה majority של ערבים, יהודים....
 יחזקאל: גם פה הייתה בעיה .
 עמוס: איך? איך?
יחזקאל: גם פה הייתה בעיה. מתוך אלה שנרשמו.
עמוס: כן.
יחזקאל: היו שלושה יהודים וכל השאר...
עמוס: כמה היו ביניהם?
יחזקאל: שלושה" .
(ההדגשות - לא במקור. ע.ק)

עיון מדוקדק בתמליל מעלה, כי אליבא פרופ' טלר היה זה אכן השיקול הכלכלי אשר   הביא להחלטה שלא לפתוח את ההתמחות.
כך הבהיר פרופ' טלר לתובע, חד משמעית, בשיחתו הנ"ל: " זו הבעיה, זו הבעיה, הם לא שילמו. נו, מה, אתה לא יכול להסתכן בדבר כזה... " בהדגישו, כי הבעיה האמיתית על יסודה התקבלה ההחלטה, הייתה נעוצה בעובדה כי חלקם הארי של המועמדים המעטים אשר נרשמו, לא הסדירו את תשלום שכר הלימוד.
אמת, עפ"י המתועד בתמליל, אמר פרופ' טלר, בהמשך: "גם פה היתה בעייה", אולם מקובלת עלינו לעניין זה עדותו של פרופ' טלר במהלך חקירתו הנגדית, דלקמן:" התובע ניסה בכוח להכניס לי מילים לפה וגם בדברים אחרים שהוא העלה, ונכון שהרוב היו ערבים, אך זאת לא נאמר בשום מקום שזאת היתה הסיבה לאי פתיחת החוג לחשבונאות."

ואכן, מעיון בתמליל באופן מדוקדק עולה בבירור, כי מדובר באמירה שנאמרה בתגובה לשאלה  "מדריכה" ומכוונת של התובע, בהקשר אחר ולא ניתן ללמוד ממנה דבר לעניין הסיבה שעמדה מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט.
נוסיף ונציין, כי אף המבנה התחבירי של הדברים כמתועד בתמליל, משנאמר: " גם פה  היתה... (בעיה)", מעיד על כך, כי מדובר בשני נושאים שהדובר עצמו מצא לנכון להפריד ביניהם וכי אין דבר וחצי דבר בין הנימוק העומד ביסוד ההחלטה ובין מיהותם של הנרשמים לחוג, זהותם או מוצאם.

ודוק, לא נעלמה מאיתנו עדותו של פרופ' טלר במהלך חקירתו הנגדית, עת נשאל מהי אותה "בעיה"  והשיב:
" אם אני מתבקש להסביר מהי "הבעיה" אני משיב, שכאשר עלה הנושא של הרוב הערבי, יכולה להיות כאן בעיה חברתית, אבל זה לא היה שום נושא שקשור היה בהחלטה.
אם אני מתבקש שוב להסביר איזו בעיה חברתית יכולה להיות עם הרוב הערבי, אני משיב שזה יכול ליצור אווירה מסוימת,אני חושב שהאמירה לא היתה צריכה להיאמר ולכן אני לא חושב שאני צריך להסביר את כל העניין הזה, כי אין לנו בעיה, יש לנו אחוז גבוה של ערבים, מרצים ערבים, סטודנטים ערבים, אנחנו מקבלים סטודנטים על פי תנאי קבלה ולא על פי מוצא. שוב, זו מין אמירה מוטעית ואני חושב שהתובע גרר אותי אליה. אני חושב שזה היה לצרכי סחטנות ולא לצרכי צדק חברתי, אני חושב שלא הייתי צריך לומר אותה ."
הנה כי כן, הגם שפרופ' טלר מודה כי מדובר היה באמירה "מוטעית", ממשיך ומדגיש הוא כי  מדובר היה באמירה שנאמרה בתגובה לשאלה מדריכה ומכוונת של התובע, ש"משך" אותו בלשונו ושאין ללמוד ממנה דבר לעניין הסיבה שעמדה מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות. ברי, כי אין בכוחה של אמירה כזו או אחרת, תהא "אומללה" ככל שתהא, כדי לקעקע המציאות, על העובדות בשטח, שהן חזקות ממלל ומצביעות בברור, כאמור, על כך שהיה זה השיקול ה כלכלי שעמד מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות.

29. תמליל רשף (השיחה מיום 10.11.08):
            להלן הקטעים הרלוונטיים מתמליל זה (ככל הצריך לעניינינו):
" ...תשמע, מצבנו הוא כלהלן: אנחנו לא הצלחנו לגייס סטודנטים השנה הזאת. 11 סטודנטים זה לא דבר שמאפשר , זה לא 11 גם, הם לא שילמו , כאילו פשוט, זאת אומרת היו 11 רשומים או מועמדים שלא שילמו את שכה"ל . יש שתי אפשרויות במצב כזה, או שאתה בא ואומר: 'אני סוגר לגמרי, כי אין לזה היתכנות' או שאתה בא ואומר 'אני נותן לזה צ'אנס עוד שנה ונותן שנה הבאה יותר טוב'.
.....
אנחנו רוצים למצוא את הדרך שנישאר בקשר ולא נתנתק, אבל אנחנו לא יכולים ואני אומר לך את זה באופן שלם, לשלם משכורת מלאה על משהו שלא קיים. לא יכולים. אין בזה היגיון ולא נפתחה בעצם תכנית החוג, לא קיימת, היא איננה. אין סטודנטים, יש רבע מהסטודנטים שתכננו שיהיה ואם אנחנו נצטרך כרגע לשלם משכורות לכל האנשים , מלאות, על תקופת המתנה שיכול להיות שבסופו של דבר היא לא תתקיים. יכול להיות שבסוף לא נפתח בעוד שנה, אז יכול להיות שנצטרך לקבל החלטה שאנחנו בכלל לא ממשיכים כרגע ולא הולכים לשנה הבאה. ..... צריך לדעת את זה. יש לנו כרגע, כרגע, בלי החוג לחשבונאות – גירעון...זאת תמונת המצב .....
אני מציע ....שכרגע אנחנו משאירים לכם חמישים...למרות שיש לכם מעט מאד הוראה....אנחנו משלמים 50% מהעבודה כרגע מהכסף, כדי להחזיק עוד שנה מעמד מתוך רצון וכוונה לנסות לפתוח את זה בשנה"ל הבאה ואנחנו נעשה כל מאמץ, נעשה מאמץ שיווקי ......
.........
משולמים ליום הפתיחה אולי היה שניים, אולי שניים, אולי .....
....
מי ששילמו עד יום הפתיחה במנהל עסקים, אה, בחשבונאות, זה היה שניים שבאו להסדיר...עד יום הפתיחה – שניים ......

........
ואם זה הרוב ערבים, אז חלילה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו . כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מוסד שיהיה מתויג כערבי. לא יכולים. אוניברסיטת חיפה יש לה את הדימוי והיא בבעיה קשה מאוד בגלל שהיא נתפסת כאוניברסיטה של ערבים. וזה בעיה ו אנחנו מוסד לא מתוקצב ואם נתייחס למוסד של ערבים, אז הלך עלינו, פשוט לא יבואו. אנחנו משתדלים לשמור על מצב שבו היחס בין ערבים ליהודים בכיתות הוא כמו היחס באוכלוסייה במדינת ישראל של 20%-30% , תלוי, משהו כזה .
 .....
אם היה 11, 13 היינו פותחים אולי, אבל לא היה אפילו 11, 13 .
 .....
אין סטודנטים, וזו עובדה. היו 11 פוטנציאל, לא שילמו.
 ......
תקשיב, מי ששילמו עד יום הפתיחה במנהל עסקים, אה, בחשבונאות, זה היה שניים שבאו להסדיר . עכשיו יכול להיות שאחרי שהודיעו להם "רבותי, סגרנו" וכדומה, אז הם רצו (לא נשמע) העיקר שיהיה להם משהו ללמוד. אבל עד יום הפתיחה, שניים ".
(כל ההדגשות –אינן במקור – ע.ק.)

עינינו הרואות, כי בדומה לפרופ' טלר, הבהיר מר רשף אף הוא לתובע, חד משמעית, עפ"י המתועד בתמליל, כי מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות עומד שיקול כלכלי : " אם היה 11, 13 היינו פותחים אולי, אבל לא היה אפילו 11, 13. ... אין סטודנטים וזו עובדה. היו 11 פוטנציאל , לא שילמו" . (ראה פירוט לעיל).

אמת, בהמשך דבריו מציין, כאמור, רשף: "ואם זה הרוב ערבים, אז חלילה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מוסד שיהיה מתויג כערבי."
דא עקא, שבדומה לאמירותיו דלעיל של פרופ' טלר, סבורים אנו כי אף באמירות אלו של מר רשף, אומללות כל שתהנה, אין כדי "לגבור" על המציאות ועל העובדות בשטח, המצביעות, כאמור, חד משמעית, על כך שהיה זה השיקול ה כלכלי , ורק הוא, אשר עמד מאחורי ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט.
הוא הדין באשר לאמירתו הנוספת של רשף, בדבר "השתדלותה", כביכול, של המכללה לשמור על "על מצב שבו היחס בין ערבים ליהודים בכיתות הוא כמו היחס באוכלוסייה במדינת ישראל של 20%-30% , תלוי, משהו כזה " – משזו נסתרה על ידי נתוני התפלגות הסטודנטים הלומדים במכללה (נספחים ב1-ב4 ו- ג' לתצהירו המשלים של פרופ' טלר- נ/7), כמפורט לעיל (כך, למשל, היוו הסטודנטים הערבים 43% מכלל הסטודנטים שלמדו במסלול הבוקר של החוג למשפטים בשנת 2008 ו- 35% מכלל הסטודנטים שלמדו במסלול הבוקר של החוג למנהל עסקים בשנת 2009).
לכך נוסיף, כי מקובלים עלינו דבריו של פרופ' טלר בחקירתו הנגדית, ששלל מכל וכל מדיניות כזו של המכללה, עת העיד דלקמן:
"זו אמירה שלא מקובלת עלי, אין לנו קווטה, מכסה למשרות לשום סוג של אוכלוסיה, ואנחנו לא מתעניינים מי האוכלוסיה מבחינת המוצא , הגזע והמין, כל זמן שהם עומדים בתנאי הקבלה."
עדותו זאת, לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא שנתמכה, כאמור, בנתוני התפלגות הסטודנטים דלעיל.

בטרם סיום נעיר, כי בכל הנוגע לסוגיית מעמדו של גיל רשף במכללה, הגם שמוכנים אנו לקבל, לעניין זה, את עמדת התובע כי במועד בו התקיימה השיחה דלעיל בינו לרשף, שימש האחרון כנציגה המוסמך של המכללה, לא מצאנו כי יש בעובדה זאת כדי לשנות, מששוכנענו, כאמור, כי אין בכוחן של אמירותיו של רשף כדי לקעקע את המציאות, על העובדות בשטח , שהן, כאמור, חזקות ממלל, מדברות בעד עצמן ומצביעות בברור, על השיקול הכלכלי כשיקול היחידי שעמד ביסוד ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות.

30. כאמור, עפ"י הוראות סעיף 3(ג) לחוק הגנה על עובדים, לא ייתן ביה"ד סעד לפי החוק, מקום בו נמצא כי תלונת העובד היא תלונת שווא, בנסיבות שהעובד ידע על כך או שהיה עליו לדעת.
בענייננו, בשים לב לקביעותינו בפרק זה עולה, כי מדובר בתלונת שווא וכי התובע, בהכירו את העובדות "בשטח " היה מודע לכך ולמצער- אמור היה לדעת על כך ומשכך, אף מנימוקים אלה אין התובע חוסה תחת הגנת החוק וכאמור, אף לו התקבלה טענתו בדבר פיטוריו על רקע עצם הגשת תלונותיו (וזו אינה מקובלת עלינו) ממילא לא זכאי היה לסעדים מכח החוק.

31. הנה כי כן, העדר קשר סיבתי בין הגשת התלונה על ידי התובע, לכשעצמה, לנקיטת הליך הפיטורין שננקט כנגדו; מניעיו האמיתיים של התובע בהגשת התלונה; כמו גם היות התלונה "תלונת שווא", בנסיבות בהן ידע התובע על כך או שהיה עליו לדעת על כך- על נפקות הדברים לעניין היעדר תום לב מצד התובע, כל אלה במצטבר מובילים למסקנה כי התובע אינו חוסה תחת הגנת חוק הגנה על עובדים וכך אנו קובעים.
לאור קביעתנו זאת ממילא נדחות התביעות ככל שהן מתייחסות לסעדים הנתבעים להשבה לעבודה במכללה ו/או לתשלום פיצוי כספי מכח הוראות חוק ההגנה על עובדים.

התביעה הכספית מכוח ההסכם מחודש 8/07
32. תמצית טענות התובע :
א. ההסכם מחודש 8/07 הינו הסכם המחייב את הצדדים ומשכך,ככל שייקבע כי אי פתיחת ההתמחות ו/או פיטוריו של התובע היו שלא כדין, הרי שעל הנתבעים למלא אחר הוראות ההסכם ולשלם לו את מלוא השכר והתנאים הקבועים בהסכם עבור תקופה בת 3 שנים (בהתאם לסעיף22.2להסכם), בניכוי הכנסות התובע בממוצע משנים 2008 – 2009 וכן ההכנסות שקיבל עד חודש יוני 2010.
באשר לשיעור השכר החודשי טוען התובע כי לפי תנאי ההסכם, סוכם על שכר בסיס חודשי של 14,000 ₪ ברוטו בתוספת 6,000 ₪ במידה ויאושר מינויו כראש התוכנית לחשבונאות. הואיל והאישור ניתן ע"י המרכז , הרי שמדובר – לשיטתו - בשכר חודשי של 20,000 ₪ ברוטו ולאחר הכללת רכיבים נוספים, כגון הפרשות לקרן השתלמות (7.5% משכרו) ולביטוח מנהלים (18%), טוען התובע לעלות מעביד חודשית בסך של 25,000 ₪.
            כמו כן טוען התובע כי סוכם שיקבל 15,000 ₪ לשנה עבור קרן מחקר.
לסיכום, לשיטתו של התובע, סה"כ השתכרותו אילו המשיך לעבוד במרכז, בניכוי הסכומים שקיבל בפועל מסתכם, לטענתו, ב- 700,000 ₪ לפחות.
משיקולי אגרה העמיד התובע תביעתו זו על סכום של 300,000 ₪.
ב. לחלופין טען התובע (בסיכומיו), כי גם אם ייקבע כי "סוכם" על שכרחודשי בסך 8,000 ₪ ברוטו, הרי שגיל רשף אישר כי זכאי הוא גם כל התנאים הנלווים לכך (הפרשות שונות, קרן השתלמות וכיו"ב).

33. תמצית טענות הנתבעים:
א. טיוטת ההסכם מחודש 8/07 מעולם לא נחתמה והיא לא מחייבת. ממילא התובע לא עמד בתנאי ההסכם.
ב. לצדדים היה ברור כי טיוטת ההסכם אינה רלוונטית עוד והם ניהלו מו"מ על חתימת הסכם חדש, שלא הבשיל לכדי חוזה מחייב.
ג. גם אם מדובר היה בהסכם מחייב, הרי שבהתאם לסעיף 22.4 להסכם, רשאית המכללה להביא את ההסכם לידי סיום לאלתר אם הפר העובד את חובת האמון כלפי המכללה.

הכרעה
34. כאמור, כפי שהבהיר התובע בסיכומיו, "ככל שבית הדין יקבע כי אי פתיחת ההתמחות ו/או פיטוריו של ד"ר ברנס היו בלתי חוקיים" , הרי שיש לשלם לו, לטענתו, את מלוא השכר והתנאים הקבועים בטיוטת ההסכם מחודש 8/07.
מכאן, לאור קביעותינו דלעיל בדבר חוקיות החלטת הפיטורין, כמו גם חוקיות ההחלטה בדבר אי פתיחת ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט, הכל כמפורט לעיל בהרחבה, הרי שיש לדחות טענות התובע בדבר חובתה של המכללה למלא אחר הוראות ההסכם הנ"ל בהתייחס לשכרו ולתנאי העסקתו.

35. יחד עם זאת, למען תנוח דעתו של התובע ובבחינת למעלה מן הדרוש בלבד נציין, כי נחה דעתנו וכך אנו קובעים, כי אין מקום לראות בטיוטת ההסכם מחודש 8/07 משום חוזה עבודה המחייב את הצדדים, מן הנימוקים שלהלן:
א. אין מחלוקת כי טיוטת ההסכם מעולם לא נחתמה ע"י מי מהצדדים וכי ברישא הטיוטה צוין מפורשות, כי ההסכם " מחייב רק לאחר חתימה על החוזה ".
ב. כעולה מכלל הראיות, לאחר שהתקבלה ההחלטה בדבר אי פתיחת ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט, ניהלו הצדדים מו"מ בכל הנוגע לתנאי העסקתו של התובע בהתייחס לתקופה שעד פתיחת ההתמחות בשנת הלימודים הבאה.
כך עולה מתמליל שיחתם של התובע ומר רשף מיום 10.11.08 (תמליל רשף) עתדנו השניים, בין היתר, בתנאי העסקתו של התובע, בעקבות ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות.
כך אף עולה בברור ממכתבו של רשף מיום 12.11.08 (צורף לתצהירו של רשף-נ/11), יומיים לאחר שיחתם הנ"ל, בו הציע רשף לתובע: " בתקופה שעד פתיחת ההתמחות , בתקווה שזו תפתח, מוצע לך לשמש מרצה במרכז בהיקף שתואם איתך ולקבל 8,000 ₪ ברוטו לחודש ואת נלוות השכר המקובלות. עם פתיחת ההתמחות בשנה"ל תש"ע נממש את ההצעה במלוא היקפה", כשבתשובה לכך השיב התובע דלקמן: I hope to have an answer for you this week" (ר' מכתב התובע בדואר האלקטרוני מיום 1.12.08).
הנה כי כן, לא זו בלבד שמר רשף הציע לתובע במכתבו הנ"ל שכר חודשי בגובה 8000 ₪ ברוטו  (לצד "נלוות השכר המקובלות") בגין עבודתו בתקופה שעד פתיחת ההתמחות בחשבונאות ואף ציין מפורשות כי הצעת ההסכם מחודש8/07 תמומש במלואה רק עם פתיחת ההתמחות בשנת הלימודים תש"ע, אלא שסבורים אנו כי תשובתו של התובע להצעת רשף מדברת בעד עצמה וממנה עולה כי אף התובע, בדומה לרשף, לא ראה את טיוטת ההסכם הנ"ל כמחייבת את הצדדים, לכל הפחות, בכל הנוגע לתקופה שעד פתיחת ההתמחות.
לכך נוסיף את שיחתם של התובע ופרופ' טלר מיום 22.4.09 (ר' תמליל פרופ' טלר    השני), במהלכה, כזכור, דנו השניים בתנאי העסקתו של התובע לשנת הלימודים תש"ע, קרי - לכשתיפתח ההתמחות בחשבונאות (כמפורט לעיל).
מן המקובץ לעיל עולה, כי לכשנודע כי ההתמחות בחשבונאות לא תיפתח בשנת הלימודים תשס"ט, החלו הצדדים במסכת התכתבויות בכל הנוגע לתנאי העסקתו של התובע בתקופה ש עד פתיחת ההתמחות, כשהובהר לתובע כי טיוטת ההסכם מחודש 8/07 -אשר לא נחתמה על ידי הצדדים, תחייבם רק לכשתיפתח ההתמחות בשנת הלימודים הבאה, קרי- תש"ע.
נחזור ונזכיר, כי בסופו של דבר נפתחה ההתמחות רק בשנת הלימודים תש"ע, קרי- למעלה מ- 3 חודשים לאחר שהתובע פוטר.
ג. לכך נוסיף, כי בפועל הצדדים כלל לא נהגו על פי תנאי ההסכם ודי לעיין לעניין זה בתלושי השכר (נ/12), מהם עולה, כי המכללה שילמה לתובע במהלך התקופה החל מתחילת שנת הלימודים תשס"ט ועד למועד פיטוריו (חודשים 11/08- 7/09) שכר חודשי בסך 8,000 ₪ ברוטו, היינו- בהתאם להצעתו של מר רשף במכתבו מיום 12.11.08, כמפורט לעיל.

36. משכך, ולאור קביעותינו דלעיל בדבר חוקיותה של החלטת הפיטורין, כמו גם ההחלטה שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות בשנת הלימודים תשס"ט, הרי שדין תביעתו של התובע לתשלום שכר ותנאים נוספים בגין התקופה שהחל מחודש 11/08 ועד חודש 11/11, ככל שהיא מסתמכת על טיוטת ההסכם מחודש 8/07- להידחות.

37. באשר לטענתו החלופית של התובע, לפיה לאור הצעתו של מר רשף במכתבו מיום 12.11.08, על המכללה לשלם לו את כל "התנאים הנלווים" המגיעים לו בנוסף לשכר בסך 8,000 ₪ ברוטו לכל חודשי העסקתו בפועל- זו הועלתה על ידו לראשונה בסיכומיו ודי בכך לדחייתה, מה גם משהועלתה כללית וסתמית, ללא כל פירוט, הסבר או הבהרה בהתייחס למהות "התנאים הנלווים" בהם מדובר ושיעורם.

לסיכום
38.        על יסוד כל אמור לעיל במצטבר, משאין התובע חוסה תחת הגנתו של חוק הגנה על עובדים ומשאין לקבל טענות התובע בדבר תוקפה המחייב של טיוטת ההסכם מחודש 8/07, הגענו למסקנה, כי דין התביעה – להדחות.

התביעה, על כל רכיביה, נדחית, אפוא.

39 . התובע ישלם לנתבעים יחדיו הוצאות בסך כולל של 8,000 ₪.

40. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום, כ"ז באלול, תשע"א (26/09/11) , בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר עותק החלטה זאת לב"כ הצדדים.    

נציג עובדים
דב כספי

נציג מעבידים
אלכם רייכנשטיין

עדנה קוטן - שופטת

36 מתוך 36