הדפסה

ס"ע 1523-10 פפובה שלי נ' הוניגמן בע"מ

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

ס"ע 1523-10 פפובה שלי נ' הוניגמן בע"מ

בפני
כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור מעבידים מר פנחס הומינר
נציג ציבור עובדים מר ממליה נוריאל

תובעת

פפובה שלי
ע"י ב"כ עו"ד אשר אביטן

נגד

נתבעת

הוניגמן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכל פריבר

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת , הפרשי תשלום נסיעות, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, שלילת דמי אבטלה ופיצוי בגין עוגמת נפש וכן הפרשי שכר שלא שולמו וניכויים שבוצעו שלא כדין.
הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה ולא פוטרה ומשום כך אינה זכאית לכל הרכיבים שהם פועל יוצא של פיטורים. בנוסף טענה כי אינה זכאית להפרשי שכר, כי הניכויים בוצעו כדין, וכי גם תשלומי הנסיעות שולמו כראוי בהיותה תושבת ירושלים חלק מהתקופה.

העובדות
1.        התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 9.10.2006.
2. התובעת נסעה לחו"ל ביום 30.9.2009 ושבה ביום 13.10.2009.
3.        שלושה שבועות לפני יציאתה לחו"ל הודיעה התובעת לקורין מנהלת החנות.במועד כלשהו טרם הנסיעה התובעת פנתה בכתב להנה"ח של הוניגמן והודיעה על חופשה מ 30.9.09 עד 13.10.09 עקב טיסה דחופה לחו"ל (נ/1).
4.        התובעת קיבלה תלושי שכר המשקפים את התשלומים ששולמו לה בפועל.
5.        התובעת נפגשה עם קב"ט הנתבעת ביום 9.11.2009 במשרדי הנתבעת.

המחלוקת
1.        מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת. האם פוטרה או התפטרה. האם התובעת קיבלה אישור לצאת לחופשה, או שמא יצאה לחופשה על דעתה ובניגוד להוראות הנתבעת.
2.        כפועל יוצא, האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת, או שמא נותרה התובעת חייבת לנתבעת כספים בגין אי מתן הודעה מוקדמת. ככל שכן באיזה שיעור.
3.        נוכח נסיבות סיום יחסי העבודה, האם הופרה זכותה לשימוע והאם נגרמה לה עוגמת נפש. ככל שכן האם היא זכאית לפיצוי בגין רכיבים אלה.
4.        האם נכונה טענת התובעת כי היתה זכאית לקבל מכתב פיטורים ומאחר שלא קיבלה נשללה ממנה זכות לקבל דמי אבטלה. ככל שכן האם היא זכאית לפיצוי בשל כך ובאיזה שיעור.
5.         האם התובעת זכאית לשכר בגין חודש אוקטובר 2009 ולהחזר ניכויים שנוכו משכרה. ככל שכן באיזה שיעור.
6.        האם התובעת זכאית להפרשי דמי נסיעות. ככל שכן באיזה שיעור.
7.        ככל שייפסק כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, האם קמה לה זכות לפיצויי הלנה בגינם, או שמא לנתבעת טענת הגנה טובה.

הכרעת הדין
נסיבות יציאה לחופשה
התובעת טענה כי פנתה מספר שבועות טרם יציאתה לחו"ל בבקשת חופשה שאושרה ע"י קורין מנהלת הסניף ואף שלחה הודעה להנהלת חשבונות עם התאריכים מבעוד מועד. יום לפני הנסיעה, בו לא היתה משובצת במשמרת, הודיעו לה שיש מכתב עבורה בסניף.
תצהירה של התובעת לא נסתר בתצהירי הנתבעת וגם לא הופרך בעדותה בפנינו, ההיפך, גרסתה כי פנתה מס' שבועות לפני החופשה לבקש חופשה מהממונה עליה וכי זו אישרה לה את החופשה ולאחר מכן אף הודיעה התובעת להנה"ח. (סעיף 3 לתצהירה), חוזקה ע"י הנתבעת.
עניין זה בא לידי ביטוי בנ/1 שהוגש על ידי הנתבעת ונוסחו כלהלן: "להנהלת חשבונות של הוניגמן, אני שלי פפובה ת.ז... לוקחת חופש בתאריכים : 30/9/09 – 13/10/09, עקב טיסה דחופה לחו"ל. הודעתי על כך למנהלת החנות שלשה שבועות מראש". (דגש שלי ש.ש.) על מכתב זה נכתב למטה "המכתב ששלחתי לחברה בערך בתאריכים (המילה תאריכים מחוקה), שבוע וחצי/ שבועיים לפני הטיסה".
בפרוטוקול הדיון אישרה התובעת כי כתבה מכתב זה. ממנו עולה בפירוש כי המנהלת ידעה זאת מראש. כדי להבין את לוח הזמנים פתחנו את יומן השנה. התובעת טוענת כי הודיעה כשלושה שבועות לפני החופשה. התובעת נטלה חופשה מ 30/9/09 כאמור בנ/1 ובעדותה. 19/9/09 מועד ראש השנה ביום שבת. יום כיפור חל ב 28/9/09 ביום שני, וסוכות החל ב 2/10/09 ביום ששי, ה- 3/10, היה שבת, וב-6/10/09 חול המועד יום ג' כבר הסכימה הנתבעת כי התובעת יכולה לצאת לחופשה (מכתב הנתבעת שהועבר לסניף ב-29/9 -נספח ב' לכתב התביעה). על פי מכתב זה הסכימה הנתבעת במכתבו של מר יוסי מלכה מנהל קמעונאות כי התובעת תוכל לצאת לחופשה מ- 6/10/09. עולה אפוא עובדתית כי התובעת עבדה בתקופת החגים עד יומיים אחרי יום כיפור ונעדרה ששה ימים בסה"כ מתוך הימים שהנתבעת חשבה שהיא לא רשאית להיות בחופשה. שכן כבר מה- 6/10/09 גם לגרסת הנתבעת כבר יכלה התובעת להיות בחופש.
בכך גם חוזקה גרסת התובעת כי האיסור לצאת לחופש הוא באוגוסט עד ראש השנה.
ההודעה על אי אישור חופשה שהגיע במכתב לחנות ביום 29/9/09 יום לפני נסיעתה, מצביעה כי גרסתה שלפני כן לא נאמר לה כי החופשה אינה מאושרת נכונה. מכתב זה הוא ההתייחסות הראשונה והיחידה שהוכחה ע"י הנתבעת בפנינו כפי שנפרט מטה.
מנ/1 עולה כי העובדה שמדובר בטיסה לחו"ל הובאה לידיעת הנתבעת מבעוד מועד על ידי התובעת. הן בעל פה למנהלת החנות שלושה שבועות לפני והן בכתב, כשבועיים לפני הנסיעה, משכך, מתן מענה על ידי הנתבעת יום לפני הטיסה כשהתובעת כבר אינה בחנות, איננה תגובה בלוח זמנים סביר, ראוי או בתום לב. ברי כי ביטול טיסה במועד זה משמעותו תשלום הכרטיס וזוהי דרישה בלתי סבירה מצד מעביד. לצורך העניין לא נכנס לסוגיה אם התובעת נדרשה לנסוע לפגוש את אביה ברוסיה לאחר שמונה שנים בהם לא נפגשו במועד שנכפה על אביה המשרת בצבא הרוסי אם לאו, אף שמאמינים אנו לתובעת. עצם הטיסה לחו"ל כרוכה בהתחייבות ובפעולות שאינן הפיכות ממועד מסוים ואילך ולכן לוח הזמנים של תגובת הנתבעת לא מתקבל על הדעת ואינו מנהל תקין אף בסקטור הפרטי.
הממונה של התובעת, מנהלת החנות, גב' קורין, לא התייצבה למתן עדות והנתבעת לא הביאה אותה מטעמה. חזקה היא כי אי הבאת עד מטעם צד תפעל לרעתו. (ע"ע 300151/98 שפירו נ. נציבות מס הכנסה ניתן 13.7.03) .כמו כן לא הובאה גם מנהלת האזור אשר שמה מופיע כמכותבת במכתב מר יוסי מלכה מנהל הקמעונאות. והיא מוזכרת ברישא המכתב כזו אשר שלא נתנה אישור לחופשה.
חלף זאת הוגש תצהיר הגב' איילת דגן שגיא, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת. זו לא היתה נוכחת בעת פניית התובעת אל קורין מנהלת החנות ואחר כך לאביבה מנהלת האזור, אולם היא מאשרת פניות אלה בסעיף 4.1 לתצהירה. על כן תצהיר הנתבעת תומך בגרסת התובעת כי בקשה רשות לצאת לחופשה ולא רק "הודיעה". בתצהיר הגב' שגיא נאמר מפורשות כי התובעת פנתה "וביקשה כי תאושר לה חופשה החל מיום 30/9/09 ועד ליום 13/10/09". משכך, ומשהיא עצמה לא נכחה ולא שמעה מה נאמר לתובעת הרי שגרסת התובעת לא רק שלא הופרכה אלא קיבלה אישור בגרסת הנתבעת.
הנתבעת ניסתה לטעון לנוהל בדבר יציאה לחופשות בתקופת החגים. הנתבעת ניסתה להציג את הנוהל (ראה החלטתי מיום 11/12/11 עמ' 12 עד 14). גם אם היה מוגש הנוהל, והיה מוכח שכתוב בו שאין חופשות במהלך החגים, גם אז התנהלות התובעת היתה תקינה כפי שנפרט בהמשך.
הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה כי קיים נוהל כזה שנתלה במקום גלוי או בסניף בו עבדה התובעת או הובא בכתב לידיעת התובעת. סעיף 3.2 לכתב ההגנה מדבר על כך שלא מאושר בחגים חופש .לא מאוזכרת המילה נוהל ולא מצורף נוהל כתוב לכתב התביעה גם לא מצוין שנוהל כזה נתלה בחנות או הובא לידיעתם בצורה מסודרת ובכתב. בית הדין סבור כי לא רק שמדובר בהרחבת חזית אסורה מאחר והעניין לא בא לידי ביטוי במוס' ובפלוג' מיום 6/1/11 אלא שנוהל כזה גם לא הוזכר בסעיף 4.4. לתצהיר גב' שגיא , המאוחר למוסכמות והפלוגתאות, ולא צורף אליו.
זאת ועוד, עובדה היא כי גם לגרסת הנתבעת לפנים משורת הדין, על פי מכתבה (נספח ב') ניתן היה לאשר יציאה לחופשה מיום –6/10/09. דהיינו העובדה שהתובעת הגישה בקשה היתה סבירה מאחר ויש על פי נוסח המכתב "לפנים משורת הדין". זאת ועוד, התובעת העידה "לא היה שום נוהל לגבי יציאה לחופשה, מתי שביקשנו היה צוות גדול, ולא היתה בעיה, היינו אומרים תאריכים, כך וכך כמה שיותר זמן מוקדם מראש, לא זכור לי שלש שנים שמישהו ביקש במיוחד טיסה לחו"ל שלא אשרו לו, בתקופת החגים, אסור היה לצאת לחופשה, מתחילת אוג' עד ראש השנה. אני בקשתי חופש אחרי ראש השנה...". (דגש שלי ש.ש.) גרסה זו כאמור לא נסתרה. התובעת מאשרת שהיתה תקופה של חופש שאסור היה לצאת אולם היא מתייחסת לתקופה של אוג' עד ראש השנה, ומכל מקום בעניינה מדובר כאמור בימים ספורים של סוכות כפי שהראינו בלוח הזמנים לעיל.
על כן מצאנו כי התובעת ביקשה כראוי ובזמן בעל פה ובכתב לצאת לחופשה ואישור קורין לתובעת לא נסתר. מנגד טענת הנתבעת כי המכתב היה אמור למנוע ממנה לצאת לחו"ל, מכתב שנמסר לסניף ב- 29/9 יום בו לא היתה משובצת ויום טרם צאתה לחו"ל והיה בו כדי לחייבה להישאר – נדחית. על כן אין בנסיבות יציאתה לחופשה לפגוע בהעסקתה.

פיטורים או התפטרות
הלכה היא כי כדי לקבוע האם היו פיטורים או התפטרות יש לזהות אקט שנעשה על ידי מי מהצדדים עובד או מעביד על מנת שניתן יהיה לקבוע זאת .(ע"ב 2652/02 מזרחי נ. מ.ד.ר. (נבו)). התובעת הודיעה מראש על כוונתה לצאת לחופשה בעל פה ובכתב. הנתבעת מסרה לחנות שבה עבדה התובעת יום לפני יציאתה לחו"ל מכתב. התובעת שבה לעבודה ביום 14/10/09 והחלה בעבודתה בפועל ועל כך אין מחלוקת. התובעת התייצבה בחנות על מנת לעבוד, (אושר בסעיף 8 לתצהיר הנתבעת). התובעת גם עבדה עד לשעה 11:00 בה הגיעה לחנות קורין. בכך באה לביטוי באופן מובהק וברור הכוונה של התובעת לשוב לעבודה במועד כפי שהודיעה מראש וביצעה בפועל ואין לזקוף לה כוונת התפטרות כלל וכלל.
מנגד, על פי תצהיר הנתבעת משהגיעה קורין לחנות בשעה 11:00 עת התובעת כבר עובדת, הודיעה לתובעת שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד ועל כן התובעת עזבה את החנות. ככל שהיה תלוי בתובעת היא היתה ממשיכה לעבוד, קורין היא זו שאמרה לה לעזוב את העבודה באותו יום לאחר שובה מחו"ל.
התנהגות זו של הנתבעת מהווה את האקט הנדרש של פיטורים משעל סמך דברי קורין נאלצה לעזוב את החנות. כפי שציינו לעיל קורין לא הובאה לעדות ועל כן גרסתה של התובעת בתצהירה: "לאחר שחזרתי ביום 14/10/09 נאמר לי שאינני רצויה בעבודתי ושאני מתבקשת לא להגיע עד לאחר שיערכו לי שיחה עם מנהלת האזור" מתקבלת כגרסה מהימנה.
זאת ועוד, גם אם קורין לא היתה מוסמכת לפטר אותה וגם אם רק נשלחה עד לשיחה עם מנהלת האזור, אין מחלוקת כי עד ליום הדיון לא נתקיימה כל שיחה עם מנהלת האזור. התובעת מעולם לא הוזמנה לשיחה כזו. גם בכך יש להצביע על פיטורים בפועל ע"י הנתבעת.
מסכת העובדות מצביעה על כך שאת המכתב מיום 29/9/09 כתב בכלל מר יוסי מלכה מנהל קמעונאות, לא קורין ולא אביבה מנהלת האזור. כך שלא ברור מי היה מוסמך לאשר חופשה או לא לאשרה. למכתב מכותבים מנהלת משאבי אנוש ומנהלת האזור. היותה של מנהלת האזור מכותבת לנספח ב' מצביעה על כך שיש בסיס לגרסת התובעת בדבר האמירה שנאמרה לה על ידי קורין בעת שחזרה לעבודה שתמתין לשיחה עם מנהלת האזור. גם גרסה זו לא נסתרה שכן כאמור תצהירה של הגב' דגן מהווה עדות שמיעה, במקרה הטוב, ויש להדגיש כי התצהיר של הגב' דגן מאשר את גרסת התובעת שהגב' קורין הודיעה לתובעת שאינה יכולה לחזור לחנות.דהיינו יש אישור לאקט הפיטורים. גב' דגן אשרה בעדותה כי לא היתה נוכחת באירוע ולכן טיב הנאמר שם אינו בידיעתה.
עוד לשאלה "אתם יודעים שהיא יצאה"(לחו"ל ש.ש.) עונה גב' הדגן "ת. אני לא עשיתי כלום, החופשה הטרידה אותי. אך הוצאנו לה התראות מרגע שהיא בקשה את החופשה הבהרנו לה שהחופשה לא מאושרת. אני לא עושה כלום, אני לא מנהלת את העובדים בפועל, מי שמנהל את העובדים זה המנהלים שלהם" (ע' 7 ש' 29 -32)(דגש שלי ש.ש.). דהיינו כל עדותה עדות שמיעה בלבד לא הובא אף מנהל ש"נתן התראות" והמכתב היחיד הוא מ29/9. כל אמירתה אמירה בעלמא. יש לציין כי במרבית עדותה לא ידעה מה אירע , ולא היא טיפלה אלא אחרים. (ש' 29,30 , ע' 7 ש' 1,2,4 ,ש' 25,27 עמ' 8 ש' 1 ש' , 10, 18, עמ' 9 ש' 11).
התנהלותה של הנתבעת של יצירת חוסר ודאות לתובעת גרמה לכך שהתובעת המתינה בבית לזימון לשיחה עם מנהלת האזור. זמן שהותה בבית 23 ימים, (סעיף 9 לתצהירה). בגין הזמן שהמתינה עד לזימון ראוי שתינתן תמורה שכן התובעת סברה שהיא עדיין מועסקת ולא פעלה להתייצבות בשירות התעסוקה או למציאת עבודה חילופית. הנתבעת תבעה בגין זמן המתנה זה, משכורת אוקטובר בסך 500 ₪ אותם תשלם הנתבעת.התובעת ידעה שהיא שבה לעבודה ומבחינתה היא עובדת לכל דבר.גרסתה זו לא נסתרה.
ביום 9/11/09 הוזמנה התובעת לשיחה אולם הופתעה לגלות כי נקבעה לה פגישה עם קב"ט החברה. פגישה זו היתה ללא כל קשר לעובדה שהיא יצאה לחופשה. זאת עולה מעדותו של מר מזרחי אלדד (עמ' 11 שו' 10-14). מר אלדד הסביר כי נוכח אי סדרים בסניף הוחלט על צילום ומעקב בסניף. תחילת הצילום היה ב 16/9/09 אך הפענוח היה ב 15/10/09. יום לאחר שובה של התובעת מחו"ל עת כבר התייצבה לעבודה. משכך, הגב' קורין לא ידעה ולא יכלה לדעת דבר וחצי דבר על ממצאי החקירה כששילחה את התובעת מהחנות. על כן פגישה זו אינה חלף הפגישה עם מנהלת האזור לה המתינה.
חמור בעינינו כי התובעת כן הוזמנה לקב"ט ולעניין זה אישרה גב' דגן כי ידעה על הפגישה עם הקב"ט יום או יומיים לפני (עמ' 8 שו' 13, שו' 20-21), אולם לא הוזמנה לשיחה עם מנהלת האזור כפי שנאמר לה ב- 14/10/09. במועד זה גם לא נערך לה גמר חשבון. עולה בבהירות מהאמור כי היה בסיס למחשבה של התובעת שהזימון הוא למנהלת האזור ושהיא עדיין עובדת משלא נעשה לה גמר חשבון. התובעת לא יכלה לחשוד או לחשוב שמדובר בזימון לקב"ט, גם בעניין זה גרסת התובעת קוהרנטית ומדויקת ועולה בקנה אחד עם עדויות ההגנה.
רק לאחר הישיבה עם הקב"ט השתמשה הנתבעת בתירוץ ממצאיה ושלחה גמר חשבון. דהיינו גם הנתבעת לא ראתה אותה מתפטרת או מפוטרת עד לאחר השיחה עם הקב"ט.
כאן המקום לציין כי הלשון הבוטה בה השתמשו נגד התובעת לא הוכחה אף בראשית ראיה. הנתבעת טענה כי התובעת הודתה בגניבה וסמכה על נספח א' לכתב ההגנה אולם לא כך הוא. בחקירתה הנגדית הסבירה התובעת את הנהוג והמקובל. (עמ' 6 ש' 4-13) עוד הסבירה כי אויימה ולכן כתבה את נספח א' (ע' 6 ש' 16-17). מכל מקום הוגשה תלונה למשטרה ע"י הנתבעת שנסתיימה בלא כלום על פי עדות אלדד מזרחי הקב"ט. (עמ' 11 ש' 5). על כן גם הטענה הרפה בדבר הפרת משמעת של התובעת נדחית משלא הוכחה ומשמצאנו את הסברי התובעת מספקים בנסיבות העניין בפרט שלא הובא איש מהחנות לסתרם. אזי גם הטענה בדבר הפרת משמעת נדחית.
יתר על כן גם הפרת משמעת אין בה כדי לשלול פיצויי פיטורים בוודאי משהתלונה במשטרה נסגרה בלא כלום.
נוכח כל האמור לעיל שוכנענו שהתובעת פוטרה ולא התפטרה וכי לעניין אי הסדרים בחנות לא הוכח הנטען לחובתה בכלל וגם לא באופן השולל פיצויים כולם או חלקם.
השכר הקובע לחישוב ע"פ ממוצע 12 חודשים אחרונים שונה מגרסת הנתבעת וגם מגרסת התובעת והוא בשיעור 2285.5 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 6856.5 ₪. כמו כן על הנתבעת לשלם דמי הודעה מוקדמת בסך 2285.5 ₪. זאת בנוסף ל-500 ₪ כאמור בסעיף 19 לעיל בגין ימי ההמתנה לפגישה עם מנהלת האזור שכן בהם חשבה שהיא במעמד עובדת ,ולא חיפשה עבודה שהיא תכלית ההודעה המוקדמת. תביעת הנתבעת להודעה מוקדמת מהתובעת נדחית.

שימוע
התובעת פוטרה עקב יציאתה לחו"ל לכאורה בניגוד לאמור במכתב המעביד נספח ב'. התובעת עבדה שלוש שנים הנתבעת ועד ל9/11/09 ולכל המוקדם 15/10/09 לא היתה נגדה כל תלונה. על כן אך טבעי היה כי התובעת תזומן לבירור בעניין נטילת החופשה,טרם פיטורים ולטעמנו בנסיבות אלה קמה חובה לקיום שימוע לתובעת. גרסת הנתבעת כי התובעת התפטרה אינה מבוססת נוכח התייצבותה לעבודה עם שובה ונוכח נ/1 שהיה בידי הנתבעת ממנו עולה שבכוונתה לשוב וכי הודיעה מבעוד מועד.
גם בפיטורים בגין עניין משמעתי יש מקום לשימוע. אולם יש לדחות גם את הגרסה על רקע משמעתי שכן עדת ההגנה אומרת:" ש. עובד שמפר נהלי משמעת איך אתם מתנהלים איתו
ת. יש מגוון של אפשרויות, תלוי איזה נוהל הוא הפר. עובד גנב- הוא מוזמן לשיחה עם הקב"ט, ברגע שיש ממצאים או זמן מה לאחר מכן. כל מקרה לגופו, לפי תוצאת השיחה מחליטים איך להמשיך עם העובד. עובד שאומר גנבתי- או שהוא נדרש להחזיר את הסכום שהוא גנב, לא תמיד אנו מסיימים את יחסי העבודה, אם כן אני עושה שיחת שימוע יש מכתב פיטורין קוראים לו לשיחת שימוע בודקים עם העובד ואחר כך מוציאים לו מכתב סיום העסקה." (ע' 7 ש' 19-23)(דגש שלי ש.ש.).דבר מכל אלה לא נעשה עם התובעת. חלף זאת הגישה הנתבעת הדמיה של סיום חשבון בניכוי הודעה מוקדמת (נספח ב' לתצהיר דגן). ברי אפוא כי גם בהיבט המשמעתי לא פעלה הנתבעת עם התובעת על פי נוהליה עצמה. כאמור דוחים אנו את טענת הנתבעת כי בעת השיחה עם הקב"ט כבר היתה אחרי התפטרות.
גם בעניין גמר חשבון שלא נעשה לפני השיחה עם הקב"ט נשאלה גב' דגן ועונה
"כן. אני לא יכולה להראות כרגע. אני צריכה לבדוק."(ע' 8 ש' 10) על כן גם לו התפטרה לא בצעה הנתבעת את הנדרש.
על כן העדר שימוע בראשונה עקב ההיעדרות בחופשה ואף בגין כך בלבד, מצדיק מתן פיצוי. יחד עם זאת מצאנו כי נוכח גובה שכרה ותקופת עבודתה יש להעמיד פיצוי זה בגובה 2285 ₪ בלבד.תביעה זו מתקבלת בחלקה.

שלילת זכות לאבטלה
משלא קיבלה מכתב פיטורים התובעת תבעה בגין שלילת זכאות לדמי אבטלה, סך 8,300 ₪. אולם התובעת לא הוכיחה כי התייצבה בשירות התעסוקה ולא הוכיחה כי הגישה תביעה לדמי אבטלה ונדחתה. בהעדר קיום תנאים בסיסיים אלו נדחית תביעתה זו.

ניכויים שלא כדין
התובעת תבעה בגין ניכויים שלא כדין משכרה. לתצהיר גב' דגן לא צורפה ההודעה לתובעת על תנאי עבודתה, ככל שניתנה לה כזו שכן זה הוכחש ע"י התובעת (עמ' 7 ש' 15). כמו כן אישרה גב' דגן כי התובעת אינה חתומה על מסמך כלשהו בדבר ניכויים (עמ' 8 ש' 32 עמ' 9 ש' 1-3). עולה מעדותה כי היא אחראית על מחלקת שכר שתחת ניהולה וכי אין מסמך בחתימת התובעת המתיר או מסכים לניכויים שבוצעו משכרה. לא למותר לציין כי בעניין הניכוי פרט להכחשה בכתב ההגנה, אף אין לכך התייחסות בתצהיר הנתבעת או בגרסתה. עדת ההגנה גם לא ידעה להסביר ספציפית את הסכומים שנוכו–"...כל מיני דברים..." (ע' 8 ש' 26-31).
ניכוי זה מהווה אפוא ניכוי בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (ראה דב"ע לג/63-6 אקשטיין נ.קוריאל פד"ה 286). משכך מתקבלת תביעת התובעת בדבר החזר ניכויים שלא כדין בסך 780 ₪. הנתבעת תחזיר סכום זה.

נסיעות
התובעת תבעה נסיעות ונתבקשה בהחלטת כב' הרשמת מיום 6/1/11 סע' 1ד. להשלים את חישוביה. בתאריך 1/2/11 הוגשה עמדת התובעת לעניין נסיעות ובסמוך לאחריה הוגשה עמדת הנתבעת המתנגדת לה מהטעם שמדובר בתיקון כתב תביעה נוכח השינוי בסכומים. בכתב התביעה נתבע הסך של 1,850 ₪ ואילו בהודעה נתבע הסך של 10,138 ₪. כב' הרשמת לא מצאה לנכון להתייחס לטענת הנתבעת בדבר בקשה לשינוי כתב התביעה ואף אני לא מוצאת להידרש לה משבפרו' מיום 6/1/11 נקבעה במפורש פלוגתא "האם התובעת זכאית לדמי נסיעות ובאיזה שיעור." כך שההחלטה אחרי הפלוגתאות נוכח אי הבהירות בסכומים אפשרה לתובעת לבדוק שנית את חישוביה ולהגיש פרטים נוספים לרבות שינוי הסכום.
זאת ועוד בתצהירי הנתבעת אין היא חוזרת על טענה זו ואינה מציגה כלל גרסה נגדית בדבר גובה דמי הנסיעות המגיעים לתובעת. וכן לא נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית על מגוריה או בסיס חישוביה. על כן יש לראות את הנתבעת כמי שזנחה את הטענה בדבר תיקון התביעה.
עוד, באותה עת חלה ההלכה, טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר , לפיה נטל ההוכחה לעניין הוצאות הנסיעה מוטל על העובד נבדוק אם נטל זה הורם ע"י התובעת. (ראה דב"ע נו /64-3 צדוק ויולט נ. גאולה בלדב (נבו).
כן נקבע כי די באמירה כללית של העובד שלא קיבל נסיעות עת ברור שנזקק להם להגיע לעבודתו (דב"ע נא/60-3 עטעלה בלוט נ. עזרא לוי ובניו בע"מ פדע כג 409).
התובעת פירטה בהודעה בסעיף 4 את בסיס חישוב תביעתה נוכח העובדה שהתגוררה במעלה אדומים. עיון בתלושי השכר מצביע כי החלה לקבל שכר כאשר כתובתה במעלה אדומים ופרט לזמן קצר באמצע ההעסקה בה מופיעה כתובת בירושלים, מרבית התקופה בתחילה ובסוף ההעסקה התגוררה על פי הכתובת במעלה אדומים. על כן גרסתה כי זה מקום מגוריה ועל פיו היה על הנתבעת לשלם לה לא נסתרה. הנתבעת לא חקרה את התובעת בחקירתה הנגדית על כך ולכן נותרה גרסתה מבוססת. התובעת הרימה את הנטל כנדרש בפסיקה אף לעניין זה.
מחיר נסיעה ממעלה אדומים לירושלים הנו מידע הגלוי לכל . הסכום של 8.8ש"ח עולה בקנה אחד עם מחיר הכרטיס. מכל מקום הנתבעת לא הפריכה סכום זה. כמו כן בדק בית הדין את ממוצע ימי העבודה של התובעת ומצא כי 16 ימים שציינה התובעת עולים בקנה אחד עם ימי הנוכחות בתלושי השכר. על כן החישוב שנעשה על ידי התובעת נבדק ע"י בית הדין ונמצא נכון. הנתבעת תשלם לתובעת הפרש בגין דמי נסיעות בסך של 10,138 ₪.
עוגמת נפש
התובעת טענה כי התנהגות הנתבעת הסבה לה עוגמת נפש מרובה הן במכתב יום לפני בנסיעה , הן בשילוחה מהחנות לאחר שובה והן בהמתנה שנדרשה להמתין בלא וודאות והן בהתנהלות הנתבעת בעניין התלונה שנסתיימה בלא כלום והן האיחור בגמר החשבון. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וכלל הנסיבות בהליך,בכלל הנושאים שהוצפו בו, מצאתי כי התובעת קיבלה פיצוי בגין זמן ההמתנה ובגין העדר השימוע ודי בכך ואין לפצותה גם בגין עוגמת נפש.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים – בסך 6,856.5 ₪. לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה נוכח מחלוקת משפטית בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה.
דמי הודעה מוקדמת –בסך 2,285.5. תביעת הנתבעת להודעה מוקדמת מהתובעת נדחית.
תשלום בגין ימי המתנה לפגישה עם מנהלת האזור – 500 ₪.
הפרשי תשלום נסיעות- 10,138 ₪.
פיצוי בגין העדר שימוע – 2,285 ₪.
בגין שלילת דמי אבטלה –התביעה נדחית.
הפרשי שכר שלא שולמו וניכויים שבוצעו שלא כדין - 780 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש – התביעה נדחית.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/10/09 , מועד סיום ההעסקה ועד ליום התשלום בפועל.
49. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובעת בסך 4,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם
לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום
בפועל.
ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב,19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור עובדים
ממליה נוריאל

נציג ציבור מעבידים
פנחס הומינר

שרה שדיאור, שופטת

9 מתוך 10