הדפסה

ס"ע 10596-11-08 סטאטוס סקול בע"מ ואח' נ' תיב"מ פלוס בע"מ ואח'

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

21 במרץ 2012
ס"ע 10596-11-08 + עב 2295/08

לפני
כב' השופטת דלית גילה
נציג ציבור - מר חיים גולדנברג
נציג ציבור - מר עמי ברטל

התובעות

  1. סטאטוס סקול בע"מ, ח.פ. 513595561 [הנתבעת בתיק עב 2295/08]
  2. פרפקט פלוס בע"מ, ח.פ. 512667015

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד אלי א. עבוד (רו"ח)

-

הנתבעים

  1. תיב"מ פלוס בע"מ, ח.פ. 514022581
  2. ולדימיר גלפנד, ת.ז. XXXXXX747
  3. פיוטר שיינקמן, ת.ז. XXXXXX975
  4. אירינה סלדקוב, ת.ז. XXXXXX375
  5. אירינה קונסטנטינוב, ת.ז. XXXXXX530 [התובעת בתיק עב 2295/08]
  6. מינה מבל, ת.ז. XXXXXX012

כולם ע"י ב"כ עו"ד חסאן בסטוני

פסק - דין
רקע
לפנינו תביעתן של החברות סטאטוס סקול בע"מ (להלן: סטאטוס), ופרפקט פלוס בע"מ (להלן: פרפקט; שתיהן יחד, להלן: התובעות), בעניין גניבת "סוד מסחרי" מהן, לטענתן בוצע כלפיהן, הפרת חוזה, הפרת חובת הנאמנות של עובד למעבידו, חוסר תם לב בקיום חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, והפרת חובה חקוקה, ודרישתן לפיצוי עקב כך, השבת השכר ששולם לתובעים, קבלת חשבונות, וצווים שונים, כפי שיפורט בהמשך [ס"ע 10596-11-08; (להלן: התביעה העיקרית או התביעה)]. הדיון בתביעה העיקרית אוחד עם הדיון בתביעה שהגישה נתבעת 4 - גב' אירינה סלדקוב (להלן: סלדקוב), נגד סטאטוס, לתשלום זכויות שונות, מכח יחסי העבודה שהתקיימו ביניהן, והן - פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בשל עוגמת נפש ופיצויים עונשיים [עב 2295/08 (להלן: התביעה של סלדקוב)]. סטאטוס הגישה תביעה שכנגד, בה תבעה פיצוי בשל גזל סוד מסחרי, בדומה לטענתה בתביעה העיקרית, וכן תשלום חלף הודעה מוקדמת, שלטענתה, היה על סלדקוב ליתן לה, טרם התפטרותה (להלן: התביעה שכנגד).

התובעות הינן שתי חברות בבעלותו של מר חיים (יפים) פלדמן (להלן: פלדמן) ובניהולו, הממוקמות באותו מבנה ועובדות בשיתוף פעולה.
סטאטוס עוסקת בהכשרות מקצועיות, בתחום עיבוד שבבי, מפעיל וכוון CNC, תכנות CNC, תיב"מ (תכנות בעזרת מחשב), סימטרון וסולידוורק, בקרת איכות, תכנות XYZ, תפ"י (תכנון פיקוח על יצור) ועוד, ופרפקט עוסקת במתן שירותי כח אדם והשמת עובדים - בעיקר של בוגרי הקורסים של סטאטוס. נציין, כי חלק מהקורסים הינם קורסים מתקדמים, הנלמדים כקורסי המשך לקורסים ראשוניים, למשל - קורס XYZ, שהוא שלב שני של קורס ביקורת.
תחילה היתה סטאטוס מחלקה בפרפקט, ועם העלייה בהיקף פעילותה, בשנת 2004, הוחלט על הפיכתה לחברה נפרדת.
לתובעות מספר סניפים ברחבי הארץ, כאשר בצפון ישנו סניף בחיפה, שהוא הסניף הראשי והגדול, ויש סניף נוסף בכרמיאל [עדות פלדמן - עמ' 20, ש' 32-29, עמ' 28, ש' 8-7, עמ' 32, ש' 22-19, עמ' 34, ש' 9].

נתבעים 6-2 (להלן, יחד: הנתבעים) עבדו אצל התובעות:
נתבע 2 - מר ולדימיר גלפנד (להלן: גלפנד), מהנדס במקצועו, החל ללמד בשנת 1995 במקביל לעבודתו כמהנדס מכונות שכיר במפעלים שונים, והחל משנת 2004 עבד בסטאטוס כפרילנסר, בתמורה לחשבוניות, כמרצה לקורס סימטרון [עדות גלפנד - עמ' 80, ש' 9-8]. נעיר, כי במהלך ניהול התביעות שלפנינו, הועלתה טענת היעדר יריבות בין התובעות לבין תיב"מ וגלפנד, והיעדר סמכות עניינית לבית-הדין, בנוגע אליהם, אולם, הטענה נדחתה, בהחלטה מיום 12.1.09 [עמ' 16-15], וכך גם בקשת רשות ערעור על החלטה זו [בר"ע (ארצי) 122/09].
נתבע 3 - מר פיוטר שיינקמן (להלן: שיינקמן), מהנדס מכונות במקצועו, בתחום CNC, עבד עבור התובעות החל משנת 2004 או 2005, כמרצה לקורס מפעיל כוון CNC וקורס תכנות CNC [עדות שיינקמן - עמ' 113, ש' 22-20].
נתבעת 4 - סלדקוב, החלה לעבוד אצל התובעות ביום 27.7.04 כרכזת קורסים בסניף חיפה, ובתקופה הרלבנטית לתביעה שימשה כרכזת הקורסים הראשית [עדות פלדמן - עמ' 38, ש' 13; עדות סלדקוב - עמ' 108, ש' 31, עמ' 109, ש' 4-1]. במסגרת עבודתה, סלדקוב טיפלה בפניות שהגיעו ממעוניינים בלימודים וביצעה אחריהן מעקב, עדכנה את מאגר התלמידים הפוטנציאליים וריכזה את רשימות התלמידים בקורסים. חלק גדול מהמאגר שהיא הכינה היה על גבי פתקיות, שהכילו תרשומות אודות המעקב והטיפול בפניות, כיוון שהעדיפה לעבוד בצורה ידנית (להלן: פתקיות מעקב וטיפול בפניות או הפתקיות).
נתבעת 5 - גב' אירינה קונסטנטינוב (להלן: קונסטנטינוב) החלה לעבוד אצל התובעות ביום 1.6.05, כרכזת כח אדם, ועבדה בהשמת עובדים במפעלים ששילמו על כך עמלה לפרפקט.
נתבעת 6 - גב' מינה מבל (להלן: מבל) החלה לעבוד בפרפקט ביום 15.1.07, בהשמת כח אדם בסניף כרמיאל, והיתה העובדת היחידה בסניף זה [עדות מבל - עמ' 97, ש' 19-18].

נתבעת 1 - תיב"מ פלוס בע"מ (להלן: תיב"מ או הנתבעת), הינה חברה מתחרה לתובעות, שהוקמה ביום 27.8.07 על ידי גלפנד ושיינקמן, ומיקומה בעכו.
על פי דו"ח רשם החברות, גלפנד ושיינקמן הם בעלי המניות בתיב"מ- יחד עם שותף נוסף, זוטר, בשם גרגורי רודין - ומשמשים מנהליה [דו"ח רשם החברות צורף לתצהירו של פלדמן - ת/1, נספח א'; תעודת התאגדות צורפה לתצהירו של גלפנד - נ/6, נספח י"א]. סלדקוב וקונסטנטינוב החלו לעבוד בתיב"מ מיד לאחר סיום עבודתן אצל התובעות.

לטענת התובעות, הנתבעים היו עובדים וותיקים אצלן, שעזבו בזה אחר זה במהלך תקופה לא ארוכה - מחודש 7/07 עד חודש 9/08 - לטובת תיב"מ, שמתחרה בהן, אותה הקימו חלק מהנתבעים במהלך עבודתם אצל התובעות, על חשבון עבודתם אצלן ותוך ניצול משאביהן. התובעות טוענות, כי הנתבעים מעלו באמונן ולשם קידום ענייניה של תיב"מ ושיווקה עשו שימוש בסודות מסחריים של התובעות - רשימות של תלמידים, בעבר ובהווה, לרבות של תלמידים שהביעו עניין בקורסי המשך, ושל לקוחות פוטנציאליים, שפנו אל התובעות בנוגע ללימוד קורסים או להשמה בעבודה, מהמגזר הרוסי, שהוא קהל היעד המוגדר של התובעות - רשימות אשר נאספו על ידי התובעות במהלך שנות פעילותן בהשקעה כספית גבוהה ביותר; וכן רשימות של מפעלים, עמם התקשרו התובעות, להתמחות מקצועית של תלמידיהם והשמת כח אדם. עוד נטען, שהנתבעים אף לקחו לידיהם קורות חיים שנאספו אצל התובעות.

לטענת התובעות, סלדקוב, קונסטנטינוב ומבל העבירו לגלפנד, שיינקמן ותיב"מ פרטי תלמידים, או לקוחות פוטנציאליים שהתעניינו בלימוד קורסים או עבודה במפעלים, וכן העבירו מידע אודות מפעלים שהתענינו במציאת עובדים. הנתבעים התקשרו לתלמידים, שלמדו קורס אחד אצל התובעות, כדי לשכנעם ללמוד קורס המשך בתיב"מ, ובחלק מהמקרים אף שכנעו תלמידים לבטל את לימודיהם בסטאטוס ולעבור ללמוד בנתבעת. כמו כן, הנתבעים פנו אל מפעלים שקיבלו כח אדם, דרך התובעות, לצורך השמת כח אדם אצלם.

בנוסף לכך, התובעות טענו, שהנתבעים העתיקו סילבוסים ותכנים של הקורסים, שהן מעבירות - אשר תואמו על ידי התובעות עם מפעלים ולקוחות, שלהן, במשך שנים; העתיקו תעודות, שהן מעניקות לבוגרי הקורסים, והשתמשו בהן במסגרת הקורסים של תיב"מ.

התובעות טענו, שהנתבעים עשו את המיוחס להם שעה שחלקם היו עדיין עובדי התובעות, תוך הסתרת הזהות האמיתית של תיב"מ, ויצירת הרושם שמדובר בפעילות מטעם התובעות. לטענתן, הנתבעים נמנעו משימוש בשמה של תיב"מ בפניותיהם ללקוחות וספקים, והוא לא הופיע בנייר הפירמה, בתעודה או בפרסום שלה, ובמקום זאת השתמשו רק בשם הקורס - CNC - בכדי להטעות את התלמידים והספקים, אשר הכירו את הנתבעים כעובדי התובעות.

לטענת התובעות, מעשי הנתבעים והנתבעת מהווים גזל סוד מסחרי, הפרת החוזים של הנתבעים עם התובעות, הפרת חובת האמונים של עובד למעבידו, חוסר תום לב בקיום חוזה, עשית עושר ולא במשפט, והפרת חובה חקוקה, וכתוצאה מכך - חלה ירידה משמעותית בהיקף מכירת הקורסים, של התובעות, ובהיקף השמת כח אדם במפעלים, על ידן.

בתביעתן, תבעו התובעות פיצוי בסך 1,000,000 ₪, בגין הנזק הישיר של הירידה במחזור העסקי שלהן, או פיצויים סטטוטוריים, בסכום זה, בגין גזל סוד מסחרי, וכן את השכר ששולם לנתבעים, החל מיום 1.8.07 - בסך 192,242 ₪.
כמו כן, תבעו התובעות סעד של מתן חשבונות, לפיו - הנתבעים יחויבו למסור פירוט אודות הקורסים שפתחו, מחודש 9/07; התלמידים שלמדו קורסי המשך אצלם; תדפיס שיחות הטלפון של תיב"מ, שהותקן בביתה של קונסטנטינוב; מערכת הנהלת חשבונות, לרבות הסכמים, הוצאות פרסום, הכנסות ורווחים של הנתבעים; מסמך, מידע או רשימה, שמקורם בתובעות, והנתבעים מסרו לתיב"מ; רשימת הלקוחות, הספקים ואנשי הקשר, שהנתבעים לקחו מהתובעות; השמות כח אדם של לקוחות התובעות, שעשו הנתבעים.
בנוסף, נתבעו צווי מניעה וצווי עשה: לאסור על הנתבעים לעסוק בשיווק קורסים, שמעבירה סטאטוס, למשך 9 חודשים; לחייב את הנתבעים למסור לתובעות כל מסמך, קובץ, מדיה מגנטית או אמצעי אחסון אחר של מידע הקשור אליהן, לרבות הרשימות שניטלו מהתובעות; לאסור על הנתבעים לפנות לתלמידים או לקוחות של התובעות, בכל דרך, ולהציע להם קורסים או השמה במקומות עבודה; לאסור על הנתבעים להתקשר עם תלמידים, או לקוחות, הרשומים במאגרי המידע של התובעות.
נעיר, כי בתצהירו של פלדמן, נטען, כי לצורך קידום תיב"מ הנתבעים עשו שימוש בפרסום בו השקיעו התובעות סך של 420,000 ₪, ועל כן, עליהן להשיב לתובעות סכום זה [ת/3, ס' 88]; אולם, משסעד זה לא נתבע בתביעה - לא נדון בו.

יחד עם התביעה העיקרית, הגישו התובעות בקשה לסעד זמני, במעמד צד אחד (להלן: הבקשה לסעד זמני), כדי שיוכלו לשים ידן על החומר הסודי, שלטענתן נלקח מהן, ולמנוע או לפחות להגביל את המשך הפצתו ואת הנזקים שנגרמים להן בשל כך, כדלקמן:
בקשה למינוי כונס נכסים, לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, על מנת שיכנס לעסק הנתבעים ולבתיהן של סלדקוב וקונסטנטינוב, לצלם ולהעתיק רשימות עובדים, תלמידים, מקבלי שכר וכל חומר רלבנטי להוכחת התביעה דנן.
בקשה להורות לנתבעים להשתמש בשמה המפורש של תיב"מ בכל נייר פירמה, תעודה או מסמך שלה ובכל פרסום מטעמה, כדי למנוע הטעית לקוחות וספקים וזיהוי של הנתבעים - בטעות - עם התובעות.
נדגיש כבר עתה, כי בפרסומים מטעם תיב"מ, אכן, לא צוין שמה המפורש, כי אם רק שמה של "מכללת CNCE", כאשר האותיות CNCE נכתבו באופן המדגיש במיוחד את האותיות CNC - כשמו של קורס עיקרי בתחום העיבוד השבבי.
בקשה לאסור על הנתבעים להתקשר עם תלמידי התובעות, או העובדים שעבדו דרכן, במשך 24 חודשים ממתן הצו.
בקשה לאסור על הנתבעים שימוש ברשימת הלקוחות וברשימת הספקים של התובעות ולא לפנות אל לקוחות או תלמידים, במשך 12 חודשים ממתן הצו.
בנוסף לסעדים אלה - חזרו התובעות בבקשת הביניים לסעד זמני על תביעותיהן בתביעה העיקרית, למתן חשבונות, צווי מניעה וצווי עשה, כמפורט לעיל.
לבקשה לסעד זמני צורפו תצהיריהם של פלדמן [ת/1], ושל גב' דניאל שמלב (להלן: שמלב) - סמנכ"לית בסטאטוס [ת/2].

בהחלטה מיום 24.11.08, ניתן צו, במעמד צד אחד, הממנה את עו"ד איגור גלידר ככונס נכסים, לפי חוק עוולות מסחריות (להלן: הכונס), לשם תפיסת ראיות, המצביעות על ביצוע עוולה של גזל סוד מסחרי או של גניבת עין, כמפורט בצו, בכפוף להפקדת ערבות עצמית של התובעות, ללא הגבלת סכום, וערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, ללא הגבלת זמן, וכן בכפוף לערבות עצמית של הכונס, על סך 15,000 ₪. כן נקבע, כי יתר הסעדים הזמניים המבוקשים ידונו במעמד שני הצדדים, ביום 3.12.08.

ביום 2.12.08 מסר הכונס דו"ח ביחס לחומר שנתפס (להלן: דו"ח הכונס), לפיו - נעשה חיפוש במקום עסקה של תיב"מ ובביתה של קונסטנטינוב, אך, לא בביתה של סלדקוב, שהעתיקה את מקום מגוריה. בעקבות מחלוקת בין הצדדים, באשר לרלבנטיות של החומר שנתפס על ידי הכונס, או חלקו, ובהתאם להחלטה מיום 5.1.09 - מסר הכונס, ביום 11.1.09, דו"ח נוסף, מפורט, ביחס לחומר שנתפס ואיננו במובהק רשימת לקוחות. בין היתר, נתפסו על ידי הכונס המסמכים הבאים:
קלסר שכותרתו "Tachlit", ובו רשימות אנשים, עם ציון המקצוע שלהם, מקום עבודתם ופרטי ההתקשרות עמם;
תדפיס תכתובת דוא"ל, בין סלדקוב לבין קונסטנטינוב, עם שם של לקוח של פרפקט ושם של לקוח של סטאטוס, שנושאו "השמה מקצועית";
התכתבות דוא"ל ענפה בין שתי הנתבעות הנ"ל לגבי, פניות למפעלים ופניות לאנשים;
רשימת טלמרקטינג של תיב"מ;
בניילונית נפרדת - רשימת שמות עם מספרי טלפונים ניידים, שצורפה כנספח ה' לבקשה לסעד זמני (להלן: רשימת השמות או הרשימה), ולטענת התובעות - זו רשימת לקוחות שלהן ,שסלדקוב העבירה בדוא"ל לקונסטנטינוב, וכן שתי רשימות נוספות בכתב יד, ברוסית.
פתקיות רבות בכתב יד, שהיו על שולחנה של סלדקוב, של פניות ללקוחות עם אזכורים שחלקם למדו בסטאטוס.
קופסה שנמצאה על שולחנה של סלדקוב, בתיב"מ, עם כרטסת לקוחות ובה פתקיות עם פרטי מעקב שיחות עמם, שחלקן החלו עוד בשנת 2006 ונמשכו עד סוף שנת 2008, המחולקת לפי כותרות - "לקוחות שאינם מעוניינים", "משרד הקליטה", "יחזור לבד" או "קורס הבא", וכן קופסה עם כרטסת לקוחות מפעלים.
דפדפת שנמצאה על שולחנה של סלדקוב, בתיב"מ, עם רישומים לגבי שיחות שניהלה.
רשימת השמות - עם רישום בכתב יד אודות תגובה לפניה של כל אדם שנזכר בעמודים הראשונים לרשימה.
במחשבי תיב"מ ובמחשב של קונסטנטינוב נמצא קובץ המכיל את רשימת השמות.
בביתה של קונסטנטינוב נמצאו מסמכים המעידים, כי בין 4/08 ל-9/08 קיבלה דמי אבטלה; יומנים לשנת 2007 ו-2008, שתיעדו מדי יום שיחות שערכה עם לקוחות, דוא"ל ששלחה וכמות שעות עבודה, שהן - לכאורה - שעות עבודה שלה בתקופה בה היתה מובטלת; רישום שיחות עם תלמידים במפעלים; תלושי שכר מסטאטוס ומפרפקט.
תיקיה עם רשימה ברוסית, שכותרתה "סיימו בשנת 2006", המכילה שמות, מספרי ת.ז., טלפונים, ושמות בני זוג.
קלסרים עם רשימות תלמידים בקורסי ייצור תבניות, תכנות CNC, עיבוד שבבי, כוון CNC - לרבות קורס שהחל ביום 15.1.08, תכנת Solidcam CNC, בקרת איכות, משרד הביטחון, מפעיל כוון CNC, תכנות.
קלסר שכותרתו "קורסים נוכחים", בנוגע לקורס מפעיל כוון, קורס Solidcam, קורסי תכנת CNC וקורסי מפעיל CNC, עם הסכמי הרשמה שכללו התייחסות לסטאטוס.
קלסר שכותרתו "קו"ח השמה", ובו קורות-חיים והערות, בפתקים מוצמדים, בין היתר עם אזכורים של סטאטוס.
קלסר שכותרתו "חוזים", ובו טפסי הרשמה עם פתקים בכתב יד, בין היתר, עם אזכור שמדובר בתלמידים של סטאטוס; למשל: מר יארוסלב ספקטור, לגביו טענו התובעות שלמד אצלן, ובעקבות פנייה מהנתבעים עשה את קורס ההמשך בתיב"מ [ת/3, ס' 105ו; ת/3, נספח כ"ו].
קלסר עם רשימת מפעלים ואנשי קשר במפעלים, וכן הדפסות דוא"ל, של סלדקוב ושל קונסטנטינוב, ביחס להתקשרויותיהן למפעלים ותיעוד שיחות.
קלסר עם תוכניות לקורסים שונים ומזכרים בכתב יד, של פניות ללקוחות - הן מפעלים והן אנשים פרטיים.
דף עם רישום בכתב יד "4 אנשים (פיוטר, השמה ליוצאי סטאטוס, יום שישי מ 14:00 עד 18:00 2,500 ₪)".
חומר קורס תכנות CNC, חומר קורסי מפעיל CNC.

מתוך החומר שנתפס על ידי הכונס, הושארו בתיק בית-הדין שתי דוגמאות לשימוש, לכאורה, בסוד מסחרי: טבלאות מודפסות, ממולאות בפרטים בכתב יד, מהשנים 2005-2004 [8 עמודים שסומנו יחד בי"ד1]; וכרטיסיות הכוללות רישומים בכתב יד, שהחלו בשנת 2006, עם המשכים מהשנים 2007 ו-2008 [12 צילומים מדגמיים, שסומנו יחד בי"ד2].

הנתבעים הגישו תצהירי תשובה מטעמם - של גלפנד [נ/5], שיינקמן [נ/3], סלדקוב [נ/1], קונסטנטינוב [נ/2] ומבל [נ/4].

ביום 5.1.09, ניתנה החלטה של מותב זה, לפיה - בהסכמת ב"כ הנתבעים, ממועד ההחלטה ואילך הנתבעים מחויבים לעשות שימוש בשמה של תיב"מ - "תיב"מ פלוס בע"מ", בכל פניה שלהם אל גורם חיצוני, בעל-פה או בכתב, לרבות בפרסום מטעמה [עמ' 14, ש' 3-1]. זאת, לאחר שגלפנד הודה, בדיון שהתקיים באותו מועד, כי בפרסומיה של תיב"מ, או מרביתם, מצוינת "מכללת CNCE" כמי שמעבירה את הקורסים, של הנתבעת, מאז שנת 1992 - בבחינת לוגו של הנתבעת וללא ציון שם הנתבעת, על אף ש"מכללת CNCE" איננה גוף שהוא אישיות משפטית והחברה המקיימת את הקורסים היא תיב"מ [עמ' 11, ש' 28-21].

לאחר דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המצהירים, קצרות, החלטנו, ביום 5.3.09, בין היתר, כי כאשר לא מופיע בפרסום מטעם הנתבעת מיהי החברה נותנת השירות, מתוך בחירה שלה, יש בכך לתמוך בטענת התובעות, שהנתבעים ביקשו להטעות לקוחות וספקים, לחשוב שהם פונים לתובעות, שכן תלמידי קורסים כמו CNC הכירו את הנתבעים כמי שעובדים אצלן.
קבענו, כי - לכאורה - התנהגות זו אינה תמת לב ויש בה סוג של "גניבת עין", ועל כן - טוב עשו הנתבעים, שהסכימו להתחייב, כי בכל פניה שלהם לגורם חיצוני יציגו עצמם כמי שפועלים מטעם תיב"מ. הובהר, כי הדבר מתבקש לא רק מהסכמתם לעשות כן, אלא, גם מהחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. כמו כן, על אף שנדחתה הבקשה הגורפת, לצו למתן חשבונות, כסעד זמני, הנתבעים חויבו לפרט את שמות התלמידים אליהם פנו ואשר התקבלו אצלם לקורסי המשך, על יסוד רשימות, שהושגו מהתובעות, וכן את הרווחים בגין כל תלמיד כזה. בנוסף לכך, ובעיקרם של דברים, נקבע, כי - הנתבעים השתמשו לכאורה בסוד מסחרי של התובעות, וניצלו אותו לטובת תיב"מ, שלא כדין; על כן - ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים ותיב"מ לעשות שימוש בנתונים מתוך רשימות התלמידים של התובעות.

בעקבות ההחלטה הנ"ל, הוגש תצהיר משלים של גלפנד, מיום 23.3.09 [לא סומן], לפיו - הוא אינו יכול לזהות את שמות התלמידים, כאמור בהחלטה, או חלק מהם, כיוון שברשימת השמות לא מצוינים שמות משפחה.

ביום 19.5.09 הגישו התובעות בקשה לשחרור הערובות הבנקאית, או הקטנתה, וכן בקשה לחיוב הנתבעים בהוצאותיהן, בגין צו כינוס הנכסים (להלן: הבקשה מיום 19.5.09), ובהחלטה מיום 3.6.09 הובהר, כי לעניין הוצאות שכר הכונס על הכונס עצמו להגיש בקשה מתאימה, והחלטה לגופו של עניין תינתן עם ההכרעה בתביעת העיקרית (להלן: ההחלטה מיום 3.6.09). ביום 10.6.09 הוגשה בקשה מטעם הכונס, לתשלום שכרו, בה פירט הכונס את שעות העבודה והתעריף לשעה, והבהיר, כי כבר קיבל את התשלום מאת התובעות (להלן: הבקשה מיום 10.6.09). בהחלטה, מיום 21.8.09, נקבע כי התעריף שקבע הכונס כשכר טרחתו וכן היקף המטלות המתוארות על ידו, הינם סבירים ומידתיים, בנסיבות העניין, ומאחר שהתובעות נשאו בתשלום, יוכרע בהתאם לתוצאות ההליך - האם יש לחייב את הנתבעים בהחזר הוצאה זו (להלן: ההחלטה מיום 21.8.09).

ביום 30.6.09 הגישו התובעות בקשה לצו לפי פקודת ביזיון בית-משפט, לאחר שלטענתן הנתבעים הפרו את ההחלטה לפיה - יצוין שמה של תיב"מ בכל פניה מטעמה אל גורם חיצוני, כלשהו. בהחלטה בבקשה זו, ביום 13.8.09, נקבע, כי לגבי פרסום על גבי מוניות הנתבעים - הציגו פרסום הכולל את שמה של תיב"מ ואין ראיה שהפרו את הצו, ואילו לגבי אתר האינטרנט של תיב"מ - ההפרה תוקנה, לאחר הגשת הבקשה, והוסף שמה של תיב"מ. על כן, הוחלט, כי ככל שיתקלו התובעות, בעתיד, בפרסום שלכאורה נוגד את ההחלטה, יפנו אל הנתבעים, כדי לאפשר להם לתקנו, אולם, בשל העובדה, שחלק מהמצב התקין הוסדר רק לאחר הגשת הבקשה לביזיון בית-משפט, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות לתובעות.

ביום 15.6.09 ניתנה החלטה על הגשת תצהירים, הן בנוגע לתביעה העיקרית והן בנוגע לתביעתה של סלדקוב. מטעם התובעות הוגשו תצהירים של פלדמן [ת/3 ו-ת/4], וכן חוו"ד של רו"ח, מר וליד סייד [ת/5; (להלן: חוו"ד רוה"ח)]; ומטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של גלפנד [נ/6; נ/7] ושל סלדקוב [נספח כ"ו ל-נ/6], ובראשית דיון ההוכחות הסכימו הצדדים, כי כל חומר הראיות מההליך הזמני יהא חלק מהתיק העיקרי [עמ' 11, ש' 11].

בטרם נפנה לדון ולהכריע במחלוקות השונות, נפרט את העובדות הרלבנטיות, הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. נקדים ונאמר כבר עתה, כי - ככלל - גרסת התובעות עדיפה בעיננו על פני גרסת הנתבעים, מלבד גרסתה של מבל, המקובלת עלינו. עדויותיהם של הנתבעים, למעט מבל, התאפיינו בחוסר קוהרנטיות ובסתירות רבות, במקרים רבים כלל לא התמודדו עם טענות, מגובות בראיות נוקבות, שהציגו התובעות, ודבריהם נמצאו כלא אמינים, בלשון המעטה.

העובדות ותמצית טענות הצדדים
הסוד המסחרי הנטען
התובעות משקיעות מדי שנה סכומי כסף גבוהים בפרסום ישיר ועקיף, באמצעים שונים, לשם קידום עסקיהן [אישור הנהלת חשבונות - ת/1, נספח ט' (בטעות סומן י'); ת/5, נספח ב']. בעקבות הפרסום, מתקבלות פניות מאנשים, שמתקשרים בשיחות חינם, ובנוסף לכך מגיעים מתעניינים רבים, בעקבות המלצות של תלמידים לבני משפחה ומכרים. הפניות מועברות לרכזי הקורסים, ומורכבות רשימות של לקוחות פוטנציאליים, שמעוניינים ללמוד קורסים שונים או שמחפשים עבודה, אשר כוללות פרטים, כגון: מספרי טלפון נייד, תחומי התעניינות, שנת עליה, קורסים שלמדו בעבר או לומדים בסטאטוס. בהתבסס על אותן רשימות, התובעות מציעות לתלמידים הפוטנציאליים קורסים, או קורסי המשך, ובוגרי הקורסים משובצים במפעלים, שמשלמים על כך עמלה. כמו כן, נאספים אצל התובעות פרטי קורות חיים, לצורך השמה בעבודה במפעלים. לטענת התובעות, רשימות אלה הן הנכס החשוב ביותר שלהן ומהוות סוד מסחרי, כמו גם הסילבוסים ותכני הקורסים.

סיום עבודתו של גלפנד
במהלך שנת 2007 גלפנד סיים את עבודתו כמרצה בסטאטוס, אך, הצדדים חלוקים בשאלה - מתי אירע הדבר. על פי גרסת התובעות, גלפנד עזב את עבודתו רק בחודש 7/08 [ת/3, ס' 35]. נטען, כי גלפנד הוציא עבור התובעות חשבוניות, עד לחודש 7/07, וכי הקורס האחרון שגלפנד העביר היה קורס סימטרון, שהחל ביום 2.3.07 והסתיים ביום 7.9.07 [ת/4, ס' 1; חשבונית מיום 27.7.07 - ת/4, נספח א'; (להלן: החשבונית); דף הנוכחות של הקורס, בו נרשם שמו של גלפנד כמרצה הקורס - ת/4, נספח ב'; (להלן: דף הנוכחות)].
אלא, שלטענת פלדמן, גלפנד לימד את הקורס עד סופו, והוא הכחיש, כי גלפנד הוחלף במרצה אחר, במהלך הקורס, שכן, לפי גרסתו, על פי נהלי החברה - במקרה של החלפת מרצה, סלדקוב היתה פותחת דף נוכחות חדש, עם שם המרצה המחליף, וכזאת לא נעשה לגבי הקורס האמור [ת/4, ס' 1]. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טענתו, כי גלפנד עזב בחודש 7/07, שכן, הקורס הסתיים רק ב-9/07.

יחד עם זאת, אף את גרסתו של גלפנד, בנקודה זו, לא ניתן לקבל. גלפנד, בתצהיריו בהליך העיקרי, טען, כי עזב כבר בחודש 1/07, הביא מרצה חדש בשם אלכסנדר אובצ'יניקוב שיחליף אותו (להלן: אובצ'יניקוב), וכיוון שלאובצ'יניקוב לא היו חשבוניות, גלפנד הסכים לבקשתו, להוציא חשבוניות במקומו. לטענתו, הרישום ברוסית מתחת לשורה של "חתימת המרצה" בדף הנוכחות - "החלפה סשה", תומך בגרסתו [נ/6, ס' 7, 81; נ/7, ס' 5, 10; מכתב של אובצ'יניקוב, שכביכול מאשר את גרסתו - נ/6, נספח כ"ה; עדות גלפנד - עמ' 89, ש' 11-10, עמ' 90, ש' 4-1]. אולם, הדברים עומדים בניגוד לגרסה לה טען בתצהיר אחר, במסגרת הסעד הזמני, לפיה - סיום עבודתו היה במהלך החודשים 4/07 או 5/07 [נ/5, ס' 7], ובנוסף לכך, הכיתוב הנטען, בדבר ההחלפה, נרשם תחת התאריכים 30.3.07 ו-6.4.07, ועל כן, מעיד, כי לכל המוקדם סיים גלפנד להרצות בסטאטוס בחודש 3/07, ולא בחודש 1/07, כנטען על ידו.

על פי הפירוט בחשבונית, היא ניתנה עבור 4 מפגשים של הקורס, ואף שהכיתוב בדבר החודש בו נערכו המפגשים איננו ברור דיו, ניתן לראות, כי מדובר בחודש מרץ. הדבר מתיישב עם הכיתוב על גבי דף הנוכחות, בדבר החלפת המרצה, תחת מועד המפגש החמישי של הקורס, כאשר ארבעת המפגשים הראשונים נערכו בחודש 3/07. לפיכך - והגם שאותו כיתוב, אין בו, כשלעצמו, כדי להעיד על החלפתו של גלפנד עד לסיום הקורס (להבדיל מהחלפה חד פעמית) - אנו סבורים, כי סיום עבודתו של גלפנד כמרצה בסטאטוס היה בסוף חודש 3/07, לערך.

ייסוד תיב"מ
בסוף חודש 8/07 גלפנד ושיינקמן ייסדו, כאמור, יחד עם שותף נוסף, את תיב"מ, העוסקת אף היא, כמו התובעות, בתחום העיבוד השבבי. אין מחלוקת, כי בתחום זה קיימים גופים רבים, והשוק הוא תחרותי, אולם, התובעות, וכן תיב"מ, התמקדו בעיקר בפנייה למגזר הרוסי [עדות פלדמן - עמ' 23, ש' 14-12, עמ' 68, ש' 30-28].

לגרסת הנתבעים, גלפנד ושיינקמן עזבו את התובעות, בעיקר, משום שסברו שהקורסים שמועברים בסטאטוס הינם תיאורטיים מדי ולא מקנים לתלמידים כלים להשתלב בשוק העבודה, ולכן - פוגעים בשמם הטוב כמרצים; זאת, לאחר שפניותיהם אל פלדמן, בנושא זה, לא נענו.
לטענתם, הייחוד של תיב"מ והיתרון שלה, הם בכך שהלימודים אצלה הרבה יותר מעשיים ופחות תיאורטיים, דבר שאינו קיים במקומות אחרים, כמו התובעות, וכן מגוון הקורסים שהיא מעבירה והאישורים שקיבלה מרשויות כמו משרד התמ"ת.
איננו מקבלים טענה זו, ונעיר, כי אף שספק אם יש בה כדי להשפיע על הכרעה בשאלה - האם הנתבעים עוולו כלפי התובעים, באופן זה או אחר, יתכן שיש בה כדי להשליך על גובה הפיצוי שייפסק לתובעים, במידה והתשובה לכך חיובית, והצדדים עצמם עסקו בכך באופן נרחב. נימוקינו יובאו מיד.

ראשית - הסברם של גלפנד ושיינקמן, באשר לסיבת עזיבתם את התובעות, איננו אמין בעיננו, ולדעתנו הם עזבו על מנת לפתוח עסק משלהם, ותו לא, הגם שבעובדה זו, כשלעצמה, אין פסול, ואף התובעות אינן טוענות לכך.

שנית - אנו סבורים, כי לא הוכח שוני מהותי בין תיב"מ לנתבעות, כאילו אצלה, להבדיל מאצל התובעות, יש דגש על לימודים מעשיים, גם אם הלימודים המעשיים הועברו במתכונת שונה בתיב"מ לעומת האופן בו נלמדו אצל התובעות [עדות פלדמן - עמ' 21, ש' 29-27, עמ' 22, ש' 5-1, עמ' 26, ש' 11-10, 20-15]. נעיר, כי הצדדים הרחיבו באשר לאישורי מוסדות שונים, שניתנו או לא ניתנו לקורסים שהעבירו, אך, איננו רואים בכך רלבנטיות למחלוקות בענייננו.

שלישית - מתוך כלל המסמכים והעדויות בתיק, עולה בבירור, כי הן התובעות והן תיב"מ העבירו קורסים רבים, שמרביתם, אם לא כולם, בנושאים זהים.

עוד נוסיף, כי על אף שהנתבעים הכחישו שתיב"מ עוסקת בהשמת כח-אדם [נ/6, ס' 61; עדות שיינקמן - עמ' 117, ש' 22], מהמסמכים שמצוינים בדו"ח הכונס - כמו קלסר השמה, המכיל קורות-חיים, רשימות של מפעלים ואנשי קשר ותכתובות עם מפעלים ביחס להתקשרות עמם, וכן מאמירתו של גלפנד, כי תיב"מ איננה עוסקת רק בלימוד קורסים [עמ' 82, ש' 3-1], עולה במפורש, שתיב"מ עסקה גם בהשמת כח-אדם.

הסברם של הנתבעים, כי כחלק מהשירות, שתיב"מ נותנת לבוגרים ולמפעלים, עמם היא עובדת, היא מעבירה למפעלים קורות חיים של תלמידים, כדי שבמידת הצורך יפנו אליהם, ואינה דורשת תשלום על כך [נ/6, ס' 11, 69], אינו משכנע, בעיננו, ובכל מקרה - ככל שמדובר בקורות חיים שנלקחו מהתובעות, אסור היה לנתבעים לעשות בהם שימוש, גם אם הם עצמם לא גבו על כך תשלום; זאת, במיוחד, שעה שהתובעות קיבלו עמלה על השמת עובדים במפעלים והנתבעים ידעו זאת.

סיום עבודתו של שיינקמן
מחלוקת נוספת עלתה אודות סיום עבודתו של שיינקמן. לטענת התובעות, בסוף חודש 10/07, או סמוך לכך, נודע לפלדמן מתלמידים שלמדו אצל שיינקמן, כי בזמן השיעורים הוא מנסה לשכנעם ללמוד את קורס ההמשך בתיב"מ, באומרו ששם רמת הלימודים טובה יותר. בעקבות זאת, פלדמן זימן את שיינקמן לשיחה, בה שיינקמן לא הכחיש את הדברים והודה שפתח יחד עם גלפנד חברה מתחרה; על כן, שיינקמן פוטר מיידית [ת/1, ס' 36; עדות פלדמן - עמ' 34, ש' 27-22]. פלדמן נשאל בחקירתו כיצד לא רשם את שמות התלמידים שסיפרו לו על כך, והשיב, כי לא היתה לו בעיה עם כך ששיינקמן פתח בית-ספר מתחרה, ולאחר שהורה לו לא לבוא יותר ללמד אצלו הוא חשב שבזה נגמר העניין ולא העלה על דעתו שהוצא מהתובעות כל כך הרבה חומר מסווג [עמ' 35, ש' 12-6].

על פי גרסתו של שיינקמן, למרות הקמת תיב"מ הוא הרגיש מחויבות לסיים את הקורס שלימד אותה עת בסטאטוס, ופלדמן אישר לו זאת, ובזמן עבודתו אצל התובעות מעולם לא שידל תלמידים לעבור לתיב"מ. לטענתו, בחודש 10/07 קיבל "פתאום" שיחה מפלדמן, בה פלדמן ביקש ממנו לעזוב את העבודה "כפי שהוסכם בינינו מקודם, זה היה אחרי שסיימתי את לימודי הקורס"; פלדמן ידע, בחודש 10/07, שגלפנד ושיינקמן הקימו את תיב"מ ולא היו לו שום טענות, כנגד כך, והוא אף איחל להם בהצלחה [נ/3, ס' 9-8, 16].

אנו מעדיפים את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעים. מהנטען בתצהירו של שיינקמן עולה סתירה, שכן, אם היה סיכום מוקדם, על עזיבתו עם סיום הקורס, הודעתו של פלדמן לא היתה אמורה להיות "מפתיעה" עבור שיינקמן. כמו כן, שיינקמן הודה בחקירתו, כי לא הוא זה שסיפר לפלדמן על הקמת תיב"מ, ולדבריו נודע לפלדמן על כך מפיה של סלדקוב [עמ' 113, ש' 28-25]; ואילו סלדקוב העידה, כי ראתה על כך פרסומת בעיתון, היו שמועות ששיינקמן פתח בית-ספר והיא התקשרה אליו לברר את אמיתות הדברים וסיפרה על כך לפלדמן [עמ' 110, ש' 3-1]. אבל, בעוד ששיינקמן העיד, כי פלדמן דיבר איתו ושאל אם פתח עסק, הוא ענה שכן ושניהם הסכימו שלא ניתן להמשיך כך, ואז ביקש מפלדמן לסיים את הקורס והמשיך לעבוד עוד חודשיים [עמ' 114, ש' 6-1], סלדקוב ציינה, שנודע לה על פתיחת תיב"מ בסתיו [עמ' 110, ש' 1, 7].

לאור האמור, אנו סבורים, כי - בעת ששיינקמן הקים את תיב"מ, הוא עדיין עבד אצל התובעות ולא יידע את פלדמן, שהקים חברה מתחרה. רק לאחר שהדבר נודע לפלדמן הוא ערך בירור עם שיינקמן והוסכם על סיום העסקתו, מיד בסמוך לכך. זאת, אף שלא הוכחה הטענה, כי בעת ששיינקמן עבד בסטאטוס הוא ניסה להעביר תלמידים לתיב"מ.

תחילת פעילותה של תיב"מ והפרסום אודותיה
ביום 15.1.08 החל הקורס הראשון בתיב"מ, שהיה קורס מפעיל כוון CNC אותו העביר שיינקמן. בקורס השתתפו 7 תלמידים, שפרטיהם צוינו ברשימה בכתב ידה של סלדקוב [רשימת הקורס - ת/3, נספח ג' (להלן: רשימת תלמידי הקורס הראשון); נ/6, ס' 50; וכן עדות גלפנד - עמ' 82, ש' 20-19; עדות שיינקמן - עמ' 34, ש' 9-8, עמ' 114, ש' 25-24; עדות סלדקוב - עמ' 111, ש' 8-6].

לטענת התובעות, רשימת תלמידי הקורס הראשון נלקחה כולה מהמאגר שלהן. הנתבעים הכחישו זאת וטענו, כי ממועד הקמת תיב"מ נעשו השקעות של כסף וזמן בבניית תדמית החברה, ובין היתר בפרסום, וקבוצת הלימוד נוצרה דרך מכרים אישיים של גלפנד ושיינקמן ודרך מאגרים באינטרנט [נ/6, ס' 21; עדות שיינקמן - עמ' 34, ש' 17-10]. נציין, כי בעוד שבתצהירו הראשון גלפנד טען, כי פרסום שיטתי של תיב"מ במדיות שונות, כגון: עיתונות, מוניות ואינטרנט, החל בחודש 1/08 [נ/5, ס' 11], בתצהיריו המאוחרים יותר טען, כי כבר בחודש 10/07 החלו בפעילות שיווקית, שכללה חלוקת פליירים, פרסום בעיתונות, טלמרקטינג, וכן גם ביקור במפעלים [נ/6, ס' 18, 50]. אף על פי כן, ובניגוד לטענתו בחקירתו [עמ' 82, 11-8] - הקבלה הראשונה, אודות פרסום כלשהו של תיב"מ, שצורפה על ידו, היא מיום 31.1.08 [נספח לא מסומן, שצורף ל-נ/5; ת/3, ס' 132; ת/3, נספח מ'].

רכישת מאגרי שמות על ידי תיב"מ
תיב"מ ביצעה שתי רכישות של מאגרי שמות לצורך טלמרקטינג, מחברות שעוסקות בכך. הרכישה הראשונה היתה מחברת תכלית, ומתיאור המוצר בחשבונית "פוטנציאלים 02/08", והעובדה שהוצאה רק ביום 29.2.08 - עולה כי הרכישה נעשתה רק במהלך חודש זה [החשבונית - נספח לא מסומן ל-נ/5; ת/3, נספח מ"ג].

הרכישה השניה היתה מחברת דאטה מדיה, ונעשתה במהלך חודש 4/08 [החשבונית מיום 17.4.09 - נ/6, נספח י"ז]. לפי טופס מחירון ופרופיל החברה, שנשלח מדאטה מדיה לתיב"מ, "פילוח סטטיסטי מגדיר השתייכות לעשירון, מגזר (ערבי, רוסי, חרדי) וכדומה, בהתאם לאזור גיאוגרפי מבוקש או ע"פ היקשים שאינם ממידע פרטני. מובהר, כי אין ברשותנו מידע כלשהו על הכנסתו האישית או השכלתו של אדם" [ההדגשות הוספו].
בהתאם לכך, גם בהזמנה שביצעה תיב"מ, כלל לא ביקשו מאפיין של השכלה או של מקצוע, אלא, בעיקר חתך של גיל (45-25), מגזר (רוסי) ואיזור גיאוגרפי (ערים ורחובות כמפורט בהזמנה) [המסמכים צורפו לתצהיר נ/5 ולא סומנו].

כלל הרשימות, שהציגו הנתבעים כרשימות שנרכשו על ידם, הן רשימות בעברית, שכוללות שם משפחה, שם פרטי, כתובת, ומספר טלפון בבית [צורפו ל-נ/5 ולא סומנו].

הודעת דוא"ל מסלדקוב לשיינקמן, ביום 21.1.08
ביום 21.1.08, סלדקוב העבירה דוא"ל אל שיינקמן, עם שמות וטלפונים של 5 תלמידים, שסיימו קורסים של סטאטוס מספר חודשים קודם לכן [הדוא"ל ותרגומו - ת/1, נספח ב', (להלן: הדוא"ל מיום 21.1.08); פירוט הקורסים שלמדו ובאילו תאריכים - ת/1, נספח ב1]:
אלכסיי משייב - סיים קורס CNC ב-2.11.07.
ויקטור אלומז'ויב - סיים קורס CNC ב-20.7.07.
לאוניד מולצ'נוב - סיים קורס CNC וסימטרון ב-20.7.07.
ויקטור דל - סיים קורס CNC וסימטרון ב-20.7.07.
אדוארד קרטני - סיים קורס CNC ב-31.8.07.

לטענת התובעות, הדבר התגלה להן רק בדיעבד, במסגרת בדיקה שערכו, כאשר מחזור התלמידים שלהן החל להצטמצם באופן משמעותי.

שיינקמן טען, כי מדובר בהתכתבות בנוגע לעובדים ממגדל העמק והאזור, כדי לשלבם בעבודה במפעל, לפי בקשת אותו מפעל, ללא תמורה ומתוך רצון לעזור [נ/3, ס' 18]. שיינקמן חזר בחקירתו על כך שבאחד המפעלים נשאל האם הוא מכיר מחפשי עבודה, מאזור עפולה ומגדל העמק, שסיימו את הקורס בסטאטוס, וכיוון שרצה לעזור והוא איננו מאזור זה, הוא התקשר לסלדקוב, שבאותו זמן עבדה עדיין אצל התובעות. שיינקמן לא הכחיש, כי ידע שפרפקט מקבלת תשלום על פעולה זו, של השמת הבוגרים לעבודה במפעלים [עדות שיינקמן - עמ' 34, ש' 25-18, עמ' 112, ש' 31-29, עמ' 113, ש' 17-1].

סלדקוב, לעומת זאת, כלל לא התייחסה בתצהירה להודעת דוא"ל זו. בחקירתה, היא חזרה על הנטען על ידי שיינקמן, טענה, כי באותו זמן ששיינקמן התקשר ואמר שבמפעל במגדל העמק מחפשים בוגרי קורסים לעבודה היו לה אנשים שגרים במגדל העמק וחיפשו עבודה ובאותו אזור קשה למצוא עבודה. אף היא לא הכחישה שידעה, כי פרפקט מקבלת על כך עמלה, ולא זו בלבד - אלא שעל פי עדותה, במסגרת עבודתה אצל התובעות היא עצמה קיבלה מהמרצה מידע אודות התלמידים בסיום הקורס, והעבירה זאת לכח אדם לשם השמתם.
סלדקוב נשאלה, מדוע העבירה את פרטי התלמידים אל שיינקמן, תחת להעבירם לכח-אדם בפרפקט, והשיבה שכנראה כח-אדם התעסק בעניינם הרבה זמן ולא הצליח לשבצם, ואת המפעל הזה לא יכלה לתת, כי שיינקמן ביקש זאת באופן אישי מתוך היכרות שלו.
איננו מקבלים הסבר זה, שהועלה לראשונה בחקירה הנגדית, נטען בעלמה ואינו נתמך בראיה כלשהי, במיוחד, לאור העובדה שבאותה עת סלדקוב ידעה שלשיינקמן יש חברה מתחרה [עדות סלדקוב - עמ' 107, ש' 30-27; עמ' 108, ש' 2-1; עמ' 109, ש' 25-19, 30-28; עמ' 110, ש' 3-1].

סיום עבודתה של סלדקוב
לטענת התובעות, מחודש 4/07 היתה ירידה בתפוקת עבודתה של סלקוב, ככל הנראה, לאור בעיות אישיות שלה, ומסיבה זו היא אף לא פוטרה. לטענתן, בחודש 12/07 סלדקוב פנתה למנהלת כח-אדם - גב' אולגה זוסב, ולרכזת כח-אדם בתחום עיבוד שבבי - גב' אלינה סביסטיאנוב, וביקשה רשימות של מפעלים ואנשי קשר בהם, וכן נשארה במשרד עד שעות מאוחרות. הדבר היה משונה, אבל, התובעות סברו שהיא מגלה מוטיבציה, לאחר שהשתקמה מבעיותיה האישיות, ורק בדיעבד גילו, כי העבירה לתיב"מ סודות מסחריים שלהן.

סלדקוב, מצידה, לא הכחישה את עצם הפניה המתוארת, אבל, טענה בתצהירה, כי הפניה האמורה היתה פניה שגרתית, במסגרת עבודתה ולצורכי עבודתה, כחלק מהחלפת מידע בין המחלקות השונות [נ/1, ס' 6]. כמו כן, סלדקוב הסבירה, כי ביום 1.11.07 פלדמן לקח ממנה את הרכב, שניתן לה לצורך הסעת העובדים ולצורך נסיעות לסניף התובעות ברמת-גן, ולכן נאלצה להישאר במקום העבודה עד שעות מאוחרות [נ/1, ס' 4, 7].
הסבר זה אינו מהימן בעיננו, לאור הסתירות שעלו במהלך חקירתה של סלקוב, בה היא טענה, כי כשלא היה לה רכב היא השתדלה לסיים מוקדם יותר את העבודה, וכאשר עומתה עם האמור בתצהירה, טענה שבתצהיר "זה סתם טעות טכנית" [עדות סלדקוב - עמ' 105, ש' 26-23].
לטעמנו, מדובר בסתירה מהותית - שעה שנטען כלפי סלדקוב שנשארה עד מאוחר כדי להוציא חומר ששייך לתובעות, ובתגובה היא כלל לא הכחישה שנשארה במשרד עד מאוחר ורק ניסתה לתרץ את הימצאותה שם, בשעות כאלה, בכך שלא היה לה רכב; איננו מקבלים, כי מדובר ב"טעות" ותו לא, במיוחד, כאשר לא התבקש כל תיקון של תצהיר סלדקוב לאחר ששמה לב לכך, כטענתה [עמ' 106, ש' 1].

בסוף חודש 1/08 סלדקוב מסרה לפלדמן מכתב התפטרות, עליו צוין התאריך 30.1.08, ובו הודיעה לו על התפטרותה, עקב "סיבות אישיות: ירידה בסטטוס, בשכר ובתנאים", והוסיפה וביקשה - "לשמור על זכותי המגיעות לי בגין התפטרותי. כגון ביטוח מנהלים, פיצוים וחופשות" [ת/1, נספח ג'].

לטענת סלדקוב, היא התפטרה עקב הרעה ממשית בתנאי עבודתה [נ/1, ס' 8]. על פי הנטען בכתב התביעה - בתביעתה נגד סטאטוס - בתחילת שנת 2007, חל קיצוץ משמעותי בסמכויותיה, לרבות הפיקוח על סניף רמת-גן וניהולו, לטובת פקידה חדשה, שהתקבלה לעבודה וכעבור זמן מה מונתה לסמנכ"לית, ואף היה קיצוץ בעמלות ששולמו לה [ס' 8-7, שם]. לטענתה, היא התבקשה להמשיך בעבודתה שבועיים נוספים, לצורך חפיפת מחליפה, אך, כאשר הגיעה למחרת למשרד של פלדמן הוא הורה לה לעזוב [נ/1, ס' 11-10].

לטענת התובעות - לעומת זאת - לא היתה כל הרעה בתנאי עבודתה של סלדקוב, סמכויותיה לא קוצצו והן תאמו את כישוריה ואת המוטיבציה שלה. נטען, כי בטרם מסרה את מכתב ההתפטרות, סלדקוב מעולם לא התריעה על הרעת תנאים, כביכול, וזאת למרות שחלפו חודשים רבים מאז ההרעה הנטענת ועד להתפטרות, וכשנשאלה מהן הפגיעות בתנאי עבודתה לא ידעה להשיב. התובעות מכחישות, כי סלדקוב התבקשה להישאר בעבודה ולאחר מכן סולקה על ידי פלדמן, ולטענתן - היא התפטרה, ללא הודעה מוקדמת, ועזבה באותו יום.

סלדקוב החלה לעבוד בתיב"מ, כרכזת הקורסים, חודש לאחר סיום עבודתה אצל התובעות [עדות סלדקוב - עמ' 110, ש' 18; נ/6, ס' 90; עדות שיינקמן - עמ' 111, ש' 30-27]. לטענת התובעות - סלדקוב לקחה מהן רשימות של לקוחות פוטנציאליים, יחד עם פתקיות מעקב וטיפול בפניות, שהיו ברשותה, והיא השתמשה בחומר במסגרת עבודתה בתיב"מ, לצורך קידומה של תיב"מ.

המשך פעילותה של תיב"מ
הקורס השני של תיב"מ נפתח בחודש 3/08 וכלל 8 תלמידים [נ/6, ס' 50]. בהמשך אותה שנה הועברו על ידי תיב"מ קורסים נוספים, כפי שעולה מדו"ח הכונס.

סיום עבודתה של קונסטנטינוב
בסוף שנת 2007 היתה ירידה בתפוקת עבודתה של קונסטנטינוב, על כן, היא פוטרה ביום 3.3.08. התובעות טענו, כי גילו, בדיעבד, שבזמן שקונסטנטינוב עבדה אצלן היא העבירה את תפוקת העבודה לנתבעת, ואילו לטענת קונסטנטינוב - פיטוריה נבעו מצמצום היקף העבודה של התובעות, בשל המיתון במשק, ולא עקב בעיה בעבודתה.

בחודשים 6/08, 7/08 ו-9/08 הועברו הודעות דוא"ל רבות בין סלדקוב וקונסטנטינוב [ת/3, נספח י"א]. התכתובות הן ברוסית ולא צורף תרגום שלהן, מלבד בשתי הודעות דוא"ל מחודש 6/08, והודעת דוא"ל אחת מחודש 7/08, בהן הופיע תרגום של המשפט: "תתקשרי בבקשה לאנשים אלו".

ביום 1.10.08 קונסטנטינוב העבירה דוא"ל אל סלדקוב, בו פירטה משרות דרושים, שיש לאייש, וצירפה אליו קובץ שעות עבודה, לחודש 9/08 [ת/1, נספח ד', (להלן: הדוא"ל מיום 1.10.08)].

ביום 13.10.08 סלדקוב העבירה דוא"ל אל קונסטנטינוב, אליו צורפה רשימת השמות, שכללה שמות פרטיים, הכתובים ברוסית, של 189 אנשים הקשורים "לחיים קודמים", שלהן, ומספרי הטלפון הנייד שלהם. סלדקוב ציינה, כי את שמות המשפחה תעביר מאוחר יותר, וכי - "אין לנו זכות להגיד בקול רם את שם של אותו בית הספר"; בנוסף לכך, ביקשה סלדקוב שקונסטנטינוב תעבור קודם כל על רשימת הבנות, שכן, היא צריכה זאת לקורס XYZ [ת/1, נספח ה', (להלן: הדוא"ל מיום 13.10.08)].

לטענת התובעות, הרשימה שהועברה היא רשימת אנשים שלמדו או לומדים בסטאטוס, או פנו אליה לשם לימודים, המהווה סוד מסחרי שלהן, והנתבעים עשו בה שימוש לצורך קידום תיב"מ. לטענתן, קורס XYZ - לגביו ביקשה סלדקוב מקונסטנטינוב בדוא"ל מיום 13.10.08 למצוא תלמידות - הינו קורס המשך של קורס ביקורת, והסבירות למצוא דרך פרסום רשימת אנשים שסיימו קורס ביקורת היא נמוכה. עוד נטען על ידן, כי תיב"מ התקינה על חשבונה טלפון בביתה של קונסטנטינוב, באמצעותו קונסטנטינוב עבדה אצלה בהשמת עובדים, וכיוון שבאותה עת היא קיבלה דמי אבטלה, שכרה נרשם בתלוש על שם בעלה.

סלדקוב, מצידה, טענה, כי הודעות הדוא"ל הנ"ל פורשו על ידי התובעות בצורה לא נכונה, היא וקונסטנטינוב לא הזכירו את התובעות, בהודעות הדוא"ל שהועברו ביניהן, אלא, הן דיברו על עבודתן החדשה בתיב"מ ועל רשימות אנשים שהצליחו להשיג, באופן עצמאי בשקידה רבה [נ/1, ס' 14].

קונסטנטינוב, לעומת זאת, טענה, כי לאחר שפוטרה עברו חודשיים בהם לא עשתה כלום, ואז פנו אליה מספר אנשים, באופן אישי, וביקשו את עזרתה בהפניה למקומות עבודה על בסיס ניסיונה בכך. לטענתה, היא החלה לחפש עבודה ובתוך כך פנתה גם לסלדקוב, אשר השיבה שבעתיד ימצאו לה עבודה. על כן, מתוך תקווה להשתלב בתיב"מ, היא עזרה לנתבעים בהפניית עובדים על בסיס הניסיון שרכשה בהשמת כח אדם, והתנדבה בחינם לעשות עבורם טלמרקטינג, אך, רק באמצע חודש 11/08 החלה לעבוד בתיב"מ [נ/2, ס' 2, 4, 9]. לטענתה, בעלה הוא שעבד אותה עת בתיב"מ, בעבודות חיפוש באינטרנט, אותן עשה מהבית - כעבודה שניה לעבודתו כשכיר - והטלפון שהותקן בביתם, על חשבון תיב"מ, היה עבורו [נ/2, ס' 10-8].

גלפנד העיד גם הוא, כי בעלה של סלדקוב עבד בתיב"מ, החל מחודש 4/08, בחיפוש באינטרנט של חומר שיווקי ותוכנות עזר לשימוש תיב"מ [נ/6, ס' 94].

עוד טענה קונסטנטינוב, כי היא אינה יודעת להפעיל מחשב ודוא"ל, ואף בעבודתה אצל התובעות לא היה לה מחשב, ומי שכתב את הודעות הדוא"ל ושלח אותן זה בעלה, שעבד בתיב"מ. לטענתה של קונסטנטינוב - חלק מההתכתבות בין בעלה לבין סלדקוב היה בשל רצונה שלה, של קונסטנטינוב, לפתוח עסק עצמאי של השמת כח אדם, תחום בו עבדה עוד קודם לעבודתה אצל התובעות [נ/2, ס' 5, 8].

איננו מקבלים את גרסת של קונסטנטינוב, שבחלקה אינה מתיישבת עם השכל הישר, ושוכנענו, כי כעבור זמן קצר, בלבד, מסיום עבודתה אצל התובעות, וקודם לחודש 11/08, כבר החלה קונסטנטינוב לעבוד עבור תיב"מ ופעלה לקידומה, אף אם לא היה זה באופן פורמאלי ולא שולם לה על כך במישרין, ואף אם תחילה שקלה לפעול כעצמאית.

ראשית – אמנם, על פי טופסי 101, של קונסטנטינוב ושל בעלה, הוא החל לעבוד בתיב"מ ביום 22.4.08 והיא החלה לעבוד שם ביום 16.11.08 [ת/3, נספחים ו' ו-ו1], אבל, התובעות הציגו רישומים בכתב יד, של שעות עבודה בחודש 4/08 ובחודש 9/08 - כביכול של הבעל, אשר קונסטנטינוב הודתה, כי נכתבו על ידה, וכן על גבי רישום השעות לחודש 4/08 היא כתבה בתחתית העמוד, במהופך - "להתקשר לסטניסלב, מעוניין בקורס ביקורת" [עמ' 77, ש' 16-9]. כמו כן, התובעות הציגו רישום בדפוס, של שעות עבודה לחודשים 5-7/08 ו-9/08, של בעלה של קונסטנטינוב, כביכול, כאשר על הדף של חודש 9/08 יש תוספת בכתב יד: "+500 שי לחג ניתן כשיק", מתחת יש קו ואז נרשם: "סלדקוב אירינה, רגיל + 500 ₪ שי לחג ניתן כשיק" [ת/3, נספחים ו' ו-ו1].

שנית - לא ברור כלל, מדוע נדרשה התקנת טלפון לצורך עבודה שהנתבעים טענו, כי בעלה של קונסטנטינוב ביצע עבור תיב"מ - חיפושים שונים באינטרנט, ואיננו מקבלים את הטענה כאילו גלפנד התקין עבורו את הטלפון כדי שיוכל להיות עמו בקשר כל אימת שיחפוץ, גם אם בפועל לא ניצל זאת [עדות גלפנד - עמ' 93, ש' 8-4]. הדעת נותנת, כי הטלפון שהותקן בביתה של קונסטנטינוב על ידי תיב"מ, ואשר קונסטנטינוב הודתה, כי נרשם על שמה [עמ' 77, ש' 8-7], הותקן לצורך עבודת הטלמרקטינג שהיא ביצעה עבור תיב"מ.
נעיר, כי בעלה של קונסטנטינוב לא הובא למתן עדות, מטעם הנתבעים או הנתבעת, למרות שמדובר בעד שנמצא "בשליטתם".

שלישית - כתובת הדוא"ל, אליה נשלחה הודעת הדוא"ל מיום 13.10.08, היא על שמה של סלדקוב, ולא על שם בעלה.
כמו כן, גם על פי גרסתה של סלדקוב, ביחס לאותו דוא"ל - ובניגוד לגרסת קונסטנטינוב - באותה עת קונסטנטינוב כבר עבדה בתיב"מ וההתכתבות עמה עסקה בעבודתן שם, וסלדקוב לא הזכירה כלל התכתבות שניהלה, כביכול, עם בעלה של קונסטנטינוב.

קונסטנטינוב עצמה אף הודתה, בחקירתה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, כי הפניה "אירוצ'קה", בתחילת הדוא"ל הנ"ל, כוונה אליה, וכי הרשימה שצורפה אליו היתה לשימושה [עמ' 32, ש' 17, 21-18].
איננו מקבלים את טענתה של קונסטנטינוב, כי השימוש ברשימת השמות היה במסגרת רצונה לפתוח עסק עצמאי משלה, של כח-אדם, שכן, גם לדבריה של קונסטנטינוב היה עליה להתקשר לאנשים, מתוך הרשימה, כדי לברר אם הם מחפשים עבודה, ובעשותה כן - היא הציגה עצמה כגורם מטעם תיב"מ ואמרה שהיא "מתקשרת ממרכז קורסים בשם CNC" [עמ' 32, ש' 29-23, עמ' 33, ש' 1]; ובחקירתה בהליך הראשי, הודתה קונסטנטינוב, שהעבודה על הרשימה הזו היתה כשעבדה בתיב"מ [עמ' 75, ש' 25].

נוסיף, כי למרות שקונסטנטינוב טענה, כי לא עבדה בתיב"מ במכירת קורסים, אלא, עבדה בטלמרקטינג וביררה האם אנשים מחפשים עבודה, ואם נשאלה לגבי קורסים, אזי, העבירה את הפרטים לסלדקוב [עמ' 75, ש' 26, עמ' 76, ש' 2-1, 7-5, 16-14], התובעות הציגו דף עם רישום בכתב יד, שנטען להיות של קונסטנטינוב, עם ניסוח פניה לתלמידים פוטנציאליים - בה היא מציגה עצמה כאירינה ממרכז CNC ומבקשת להציע קורסים מקצועיים [ת/3, נספח ו']. קונסטנטינוב לא סתרה זאת ואף אישרה, שהיא ערכה תרשומות על גבי רשימת השמות, בדבר שיחות שניהלה עם אנשים ברשימה, וכשנשאלה לגבי שתיים מהן - היא הודתה שבאחת רשמה, כי האדם מעוניין בקורס [ת/3, נספח י'; עמ' 74, ש' 9-4].

רביעית - גלפנד נשאל אודות תכתובות הדוא"ל הרבות, בין סלדקוב לבין קונסטנטינוב, בנוגע לשיבוץ אנשים ללימודים ולעבודה, והשיב, כי בחודש 3/08 או 4/08 סלדקוב שאלה אם היא יכלה לתת לקונסטנטינוב את הרשימות, שתיב"מ רכשה, כיוון שקונסטנטינוב רוצה להקים עסק משלה, של השמת כח-אדם, והוא אישר זאת וביקש שאם קונסטנטינוב תקבל מידע על מישהו, שמעוניין בקורסים, היא תשלח לתיב"מ את הפרטים שלו. לדבריו, הוא ידע שקונסטנטינוב מחפשת עבודה ואולי מעוניינת לעבוד בתיב"מ, לכן, ביקש ממנה בשלב כלשהו, כניסיון, לראות מה היא מסוגלת. זה היה בהתנדבות, כי גלפנד אמר לה, מראש, שלא ישלם לה על כך, ובמשך חצי שנה היא קיבלה מתיב"מ רשימות ושלחה חזרה את מי שרצה ללמוד בקורסים ולא ביקשה על כך תמורה [עמ' 93, ש' 26-14, עמ' 94, ש' 7-1].

חמישית - על פי דו"ח הכונס, נמצאו בביתה של קונסטנטינוב מסמכים המעידים, כי בחודשים 4/08 עד 9/08 היא קיבלה דמי אבטלה, וכן נמצאו יומנים לשנת 2007 ו-2008, שתיעדו מדי יום שיחות שערכה עם לקוחות, דוא"ל ששלחה וכמות שעות עבודה שהן, על פניהן, שעות עבודה שלה בתקופה בה היתה מובטלת. אמנם, ב"כ התובעות ויתר על הצגת היומן של קונסטנטינוב, אשר לא צורף לתצהירים מטעם התובעות [עמ' 71, ש' 30-16], אבל, עוד קודם לכן קונסטנטינוב הודתה, כי יש לה יומנים בהם היא רושמת למי התקשרה ושיחות שהיו לה עם תלמידים, וכן הודעות דוא"ל ששלח בעלה [עמ' 33, ש' 25-20]. על כן, אף שהיומן לא הוצג, ובהתבסס על התיאור בדו"ח הכונס והודאתה של קונסטנטינוב, הדבר מחזק את מסקנתנו, כי קונסטנטינוב החלה לעבוד בתיב"מ בסמוך לעזיבתה את התובעות.

לאור האמור - הוכח מעל לכל ספק, כי לפחות מחודש 4/08 קונסטנטינוב פעלה במסגרת תיב"מ. כן הוכח, ועוד יפורט להלן, כי היא עשתה שימוש ברשימת השמות של התובעות, שהועברה אליה על ידי סלדקוב, לצורך קידום תיב"מ.

סיום עבודתה של מבל
בסוף 9/08 או תחילת 10/08 מבל פוטרה לאלתר על ידי פלדמן. התובעות טוענות, כי בחודש 2/08 החלה ירידה משמעותית בתפקודה, ונודע להן מאחד התלמידים, שהוא פנה לסניף כרמיאל ומבל המליצה לו על תיב"מ והפנתה אותו ללמוד שם. כמו כן, לטענתן, התברר שעברו פקסים רבים מסניף כרמיאל של התובעות, אל תיב"מ, ובימים 2.6.08 ו-10.6.08 מבל העבירה לסלדקוב שתי הודעות דוא"ל, אליהן צירפה קורות חיים [ת/1, נספח י'; ת/3, נספח כ']. עוד נטען על ידן, כי התוצאות העסקיות של הסניף בכרמיאל, שהיו טובות, ירדו כשהחלה העברת המידע ממבל לנתבעים, ולאחר פיטוריה של מבל הסניף חזר להביא תוצאות.

מבל, לעומת זאת, טוענת, כי בזמן שעבדה, בשנת 2008, התפוקה שלה היתה טובה והיתה עליה במכירות קורסים, ואם היתה ירידה בהמשך היה זה בגלל המיתון במשק. לטענתה, היא מעולם לא שידלה תלמידים לעבור אל הנתבעים, והפקסים נשלחו עבור לקוחות כחלק מהשירותים בסניף כרמיאל, תמורת תשלום של חצי שקל לפקס. מבל שמה את הכסף שהתקבל ממשלוח הפקסים בקופה קטנה, ממנה רכשה ציוד משרדי לסניף, והעבירה לתובעות קבלות על הרכישות שביצעה. בנוסף לכך, מבל הודתה, כי העבירה את שתי הודעות הדוא"ל האמורות, עם קורות-החיים, אלא, שלטענתה - עשתה כן מתוך רצונה לעזור לשני אנשים שחיפשו עבודה, לאחר שנוכחה לדעת, כי אין עבורם תפקיד דרך התובעות, ולגבי אחד מהם היא אף הונחתה לא לבצע השמה, לכן, העבירה את קורות החיים שלהם לסלדקוב - עמה התיידדה במסגרת עבודתה. כן טענה, כי כלל לא ניסתה להסתיר פעולותיה אלה.
עוד טענה מבל, כי בעת שפוטרה על ידי פלדמן, הוא אמר שהוא מצטער וישלם את המגיע לה, ולא העלה טענה כלשהי בדבר קשר שיש לה, כביכול, עם תיב"מ, או ירידה בהכנסות בסניף כרמיאל. בחודש 11/08 התקבלה מבל לעבודה בחברה פרטית, שעוסקת בנדל"ן, כסוכנת קניות ומכירות, ולא היה לה קשר עם הנתבעים [נ/4, ס' 4-3, 6, 15-11; עמ' 101, ש' 28-26].

בהקשר זה, אנו מעדיפים את גרסתה של מבל על פני גרסת התובעות. שוכנענו, שמבל לא היתה קשורה בפעילות יתר הנתבעים בתיב"מ, ופעולותיה אינן ככרוכות בפעילות האמורה.

טענת התובעות, כי שמעו מפי של אחד התלמידים, כי מבל המליצה בפניו על לימודים בתיב"מ, נטענה בעלמה, לא הובאה כל ראיה להוכחתה, ואף לא צוין כלל שמו של התלמיד ממנו נשמעו הדברים. לפיכך - לא קיבלנו טענה זו.

גרסתה של מבל באשר למשלוח הפקסים היתה קוהרנטית. היא חזרה עליה בחקירתה ואנו מאמינים לה, שקיבלה אישור למשלוח פקסים בתשלום ולביצוע רכישות שונות לסניף כרמיאל, באמצעות התקבולים מכך, ומסרה למשרד הראשי של התובעות דיווח על משלוח הפקסים והעבירה להנהלת חשבונות קבלות על הרכישות שביצעה בסופר - כפי שהונחתה. כמו כן, אנו מאמינים לדבריה, כי כלל לא ידעה מהו יעדם של הפקסים, ששלחה עבור הלקוחות, ובפרט לא ידעה, כי נשלחו לתיב"מ, אשר מספר הפקס שלה אינו מוכר למבל, אלא, היא ביצעה את משלוח הפקסים לאן שהלקוחות ביקשו ממנה לשלוח אותם [עמ' 35, ש' 30-14, עמ' 98, ש' 31-30, עמ' 99, ש' 12-1, עמ' 103, ש' 13-10].

גם בנוגע לשתי הודעות הדוא"ל, ששלחה לסלדקוב, גרסתה של מבל היתה עקבית, ושוכנענו במהימנותה. אמנם, התובעות טענו, כי אף אם לא מצאו עבודה לאדם כלשהו במועד מסוים, פרטיו נשמרים ויתכן שתמצא לו עבודה בהמשך, אבל, מבל הסבירה בחקירתה - ודבריה מקובלים עלינו - כי אחד מהאנשים שאת קורות החיים שלהם העבירה, היה אדם שפנה לפרפקט, אך, היא הונחתה לא להתעסק עימו, בשל גילו; מדובר באדם שמבל הכירה מכרמיאל וסברה שהוא אדם טוב, עם מקצוע טוב, שלא צודק לא להעסיקו, בשל גילו, לכן - ביקשה לסייע לו ופנתה לסלדקוב [עמ' 99, ש' 22-16]. עוד מקובל עלינו הסברה, לגבי האדם השני, שפרטיו הועברו על ידה לסלדקוב, כי מדובר באדם שלמד בסטאטוס, ולמרות שהובטח לו שתימצא לו עבודה הורו לה לא התעסק עם השמתו, אך, כאב לה עליו, כיוון שנפגע ממלחמה ועל כן פנתה לסלדקוב, במחשבה שאולי היא תוכל לעזור בעניינו [עמ' 99, ש' 28-23, עמ' 100, ש' 6-3]. נוסיף, כי על פי עדותה של מבל, בסופו של דבר היא לא הצליחה לעזור לאותם שני אנשים, והם השיגו עבודה בכוחות עצמם, אבל, היו אסירי תודה כלפיה על שניסתה לסייע להם, ובזמן שהיא עבדה בכח-אדם, עבור פרפקט, הם שלחו אליה מכרים וקרובים כדי ללמוד ולעבוד [עמ' 100, ש' 10-7].

אשר על כן, אנו קובעים כבר עתה, כי - דין התביעה נגד מבל להידחות, ובהמשך פסק-הדין, ככל שתהא התייחסות לנתבעים, הכוונה היא לנתבעים 5-2 והנתבעת, בלבד.

דיון והכרעה
כפי שכבר ציינו, אנו מעדיפים, ככלל - אף אם לא בכל נקודה ונקודה - את גרסת התובעות על פני זו של הנתבעים, הגם שאין היא מקנה להן, בהכרח, את מלוא הסעדים שביקשו בתביעתם. לפיכך - קיבלנו את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, באשר לזכאותן לפיצוי בשל גזל סוד מסחרי, הפרת חובת הנאמנות של עובד למעבידו, וחוסר תום לב בקיום חוזה. יתר רכיבי התביעות, כמו גם תביעתה של סלדקוב - נדחו. להלן יפורטו נימוקינו.

א. התביעה העיקרית
גזל סוד מסחרי
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, מגדיר "סוד מסחרי" או "סוד", כ-"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". הגדרה זו היא כללית, סוגי מידע שונים עשויים לבוא בגדרה, ונפסק:
"קשה, ואולי בלתי-אפשרי, להגדיר סוד מקצועי. ניסיון להגדרה נעשה בארה"ב בסעיף 757 של restatement of torts, שם נאמר:
'סוד מקצועי כולל כל נוסחה, תכנית, אמצאה או צרוף של מידע אשר אדם עושה בהם שימוש בעסקו והנותנים לו את ההזדמנות להשיג עדיפות על-פני מתחריו החסרים אותו סוד. סוד זה יכול להיות נוסחה לתרכובת כימית, תהליך ייצור, סוד הטיפול או השימור של מוצרים, תרשים או תכנית של מכונה או כל אמצאה אחרת או אפילו רשימת לקוחות'.
אין צורך שהמידע הזה יהווה חידוש (כפי שנדרש, למשל, בפטנט). הדרישה החשובה ביותר והמובנת מאליה בעניין זה היא, שסוד מקצועי צריך בפועל להיות סודי: אם יסוד זה אינו קיים, כל יתר הדרישות אינן רלוואנטיות. על-כך נאמר ב-restatement:
'נשוא 'הסוד המקצועי' חייב אכן להיות סודי. עניינים שהם בידיעת הציבור או בגדר ידע כללי בתעשיה, אינם יכולים להיקבע על-ידי אדם כלשהו כסודות שלו'.
אין צורך שהידע יהיה סודי לחלוטין. הסוד יכול להיות גלוי או ידוע לעובדים המתעסקים בו, ולהישאר סודי כלפי זרים, שאינם יכולים להשיגו אלא בקשיים מסוימים.
בדרך כלל, קשורים סודות מקצועיים לייצור מוצרים כגון: מידע בקשר למכונות ייצור, אך סוד מקצועי יכול לכלול גם מידע על עניינים אחרים של העסק, כגון: מחירים, רשימות לקוחות, מחקרים כלכליים וכד'."

[תא (מחוזי ת"א) 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ, פ"מ תשנ"ה(1) 313, 318 (1994); וראו גם: ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, ס' 24 לפסה"ד של כב' השופט צור (במאגר משפטי, 7.10.10)].

זה מכבר נקבע על ידי בית-הדין הארצי, כי כדי שמידע יוגדר כ-"סוד מסחרי", על הטוען להוכיח הן את מהותו של המידע, כהגדרתו בחוק, והן את העובדה שבעליו נקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו; וכך נפסק:
" 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד' ... אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
[ע"ע 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294, 320 (1999); (להלן: עניין צ'ק פוינט)].

הלכה היא, כי רשימת לקוחות עשויה להיחשב, במקרים מסוימים, סוד מסחרי - "כאשר היא מחזיקה 'ערך מוסף' מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" [ראו: ע"ע 62/08 לבל - חברת הדקה ה-90 בע"מ, ס' 8 לפסה"ד (במאגר ממוחשב, 27.12.09); ע"ע 2912-11-10 מן - ספיר ספרינט בע"מ, ס' 26 לפסה"ד (במאגר ממוחשב, 14.11.11)]. בענייננו, אנו סבורים, כי רשימת הלקוחות הפוטנציאליים של התובעות, ופתקיות המעקב והטיפול בפניות, מהוות סוד מסחרי שלהן, וכך גם רשימת המפעלים ואנשי הקשר, וקורות החיים שהיו בידי התובעות.

הרשימות של התובעות, אודות לקוחות פוטנציאליים, ופתקיות המעקב והטיפול בפניות, נאספו לאורך שנים, על בסיס פניות אליהן - הן עקב פרסום מטעמן, בו השקיעו התובעות סכומי כסף ניכרים, והן עקב המלצות תלמידיהן, למכרים ובני משפחה. הייחודיות של רשימות אלה והפתקיות, הוא בכך שמדובר בפרטי אנשים מהמגזר הרוסי, אשר הביעו התעניינות בתחום העיבוד השבבי ורצון בלימוד קורסים או השמה בעבודה. מאגרים אלה היוו את הבסיס לפתיחת קורסים על ידי סטאטוס, ולפעילות השמת כח-אדם במפעלים, על ידי פרפקט, כאשר במקרים רבים אדם שהתעניין ונרשם לקורס ראשוני, למד בסטאטוס גם את קורס ההמשך, ורבים מבוגרי הקורסים השונים הושמו לעבודה באמצעות פרפקט [עדות פלדמן - עמ' 25, ש' 30-29, עמ' 26, ש' 2-1; עדות סלדקוב - עמ' 107, ש' 23-21].

אמנם, הנתבעים רכשו רשימות שמות, אבל, רשימות אלה אינן דומות כלל לרשימות שנלקחו מהתובעות, שכן, הן רשימות כלליות, של אוכלוסיה על פי חתך גיל, מגזר ומקום מגורים, וברי, כי אין בהן היתרון העסקי של רשימה שהוכנה לאחר שאנשים שפנו מיוזמתם והביעו התעניינות בתחום הספציפי של עיבוד שבבי, ורצון ללמוד קורסים מסויימים וקבלת עזרה בהשמה בעבודה, בתחום זה [עדות פלדמן - עמ' 23, ש' 26-18, עמ' 25, ש' 15-10, עמ' 68, ש' 19-3]. כפי שכבר צוין, במסמכים שהעבירה לנתבעים חברת דאטה מדיה, אחת החברות ממנה רכשו מאגר שמות, הובהר במפורש, כי אין היא יכולה לספק מידע אודות השכלתו של אדם או הכנסתו. נוסיף, כי הרשימות שנרכשו על ידי תיב"מ הינן רשימות בעברית, הכוללות מספרי טלפון בבית, ואילו רשימת השמות של התובעות היא ברוסית ומכילה מספרי טלפון ניידים - דבר המקל על יצירת הקשר עם הלקוחות הפוטנציאליים.

יתרה מכך, פתקיות המעקב כוללות פרטים נוספים וחשובים, שעלו משיחות קונקרטיות, שנוהלו עם המתעניינים - כגון: העדפת המתעניין ללמוד ביום מסוים, או בקשתו, כי יחזרו אליו כעבור תקופה כלשהי - נתונים אשר ודאי אינם ניתנים לרכישה, במסגרת קנית מאגר מידע, אלא, נאספים "בעבודת נמלים", לאורך זמן, במהלכה של עבודה שוטפת.

בענייננו, אנו סבורים, כי אף רשימת המפעלים ואנשי הקשר, עם פרטי ההתקשרות לאותם מפעלים, שנאספו גם הן במהלך שנות פעילותן של התובעות, היוו סוד מסחרי. גלפנד ושיינקמן עצמם טענו, כי ערכו סיור מפעלים, ואין ספק, כי לקיחת רשימות המפעלים על ידי הנתבעים, לשימוש במסגרת תיב"מ, אפשרה להם חיסכון במשאבים וכניסת מהירה יותר לפעילות בשוק. הדברים נכונים אף לגבי מסמכי קורות-חיים, שנאספו אצל התובעות, והיו, כמובן, נדבך עיקרי, בלתו אין, בפעילות השמת כח האדם [עדות מבל - עמ' 98, ש' 18-16].

באשר לסילבוסים ותכני הקורסים - לא הוכח, כי מדובר בסוד מסחרי של התובעות.
אמנם איננו מקבלים את טענת הנתבעים, כי גלפנד ושיינקמן - שהיו המרצים הראשונים בסטאטוס, כל אחד בתחומו - פיתחו בעצמם את תוכניות הקורס שהעבירו ולא עבדו לפי תוכניות לימוד קיימות, ברם, גם לפי עדותו של פלדמן, לא התובעות קבעו זאת, אלא, לגבי קורס סימטרון, למשל: הקורס נלמד לפי ספרים של חברת סימטרון, בהם נקבעה תוכנית הלימוד [עדות פלדמן - עמ' 21, ש' 20-14, עמ' 31, ש' 6-4].
נוסיף, כי טענת התובעות, שהנתבעים העתיקו מהן את סילבוסים ותכני הקורסים, לא הוכחה על ידן, ואף לגבי תעודות סיום הקורסים, שהוציאה תיב"מ, איננו סבורים שהוכחה העתקה מהתעודות של סטאטוס, על אף הדמיון בין התעודות.

אמנם, הנתבעים לא הוחתמו על ידי התובעות על הסכם סודיות, וטענתו של פלדמן, בחקירתו, כי הובהר בעל פה פעמים רבות שפעילות התובעות היא סודית, בגלל שהשוק קשה, וכל דליפת מידע יכולה לסייע למתחרים - לא נתמכה בראיה חיצונית [עדות פלדמן - עמ' 24, ש' 19-18, עמ' 31, ש' 21-18, עמ' 67, ש' 18-17]. אף על פי כן, שוכנענו, כי סודיות המידע אודות הלקוחות הפוטנציאליים, ההתקשרויות עם המפעלים וקורות-החיים, שנאספו אצל התובעות, כמו גם החשיבות באי העברתו לכל דיכפין - ובמיוחד למתחרים - מתבקשת מאליה ממהות פעילותן של התובעות ומתכונת עבודתן של סלדקוב וקונסטנטינוב, והיתה ברורה לכל הנתבעים. גם אם השתיים, סלדקוב וקונסטנטינוב, עבדו מביתן ולצורך כך הוציאו מהמשרדים חומר של התובעות, כטענתן, אין פירושו של דבר שהחומר שהוצא היה גלוי לכל, וברי, כי ניתן בהן האמון שישמרו עליו כראוי, ולא יעבירוהו לאחרים, מיוזמתן.

הוכח, בענייננו - כי רשימות הלקוחות הפוטנציאליים, פתקיות המעקב והטיפול בפניות, רשימות המפעלים ואנשי הקשר וכן קורות החיים נמצאו רק בידי עובדי התובעות, שנדרשו להם לצורך ביצוע עבודתם, ולא הועברו לעובדים אחרים, ללא סיבה, וכמובן, לא נמסרו לגורמים מחוץ לתובעות. זאת, אף שלא הוכחה טענת התובעות, כי הם נשמרו במגירות סגורות, בחדרים שהכניסה אליהם דורשת קוד, ואף שעולה מהעדויות ששמענו, כי הפתקיות היו מונחות על שולחנה של סלדקוב או בתוך קופסה שהיתה על מונחת עליו - שכן, גם אם כך היה, אין משמעות הדבר שגלפנד, שיינקמן או כל עובד אחר אצל מי מהתובעות, היה יכול להיחשף אל המידע שהיה שם, לקחת אותו או לצלמו.

ראיה לכך, היא פניתה של סלדקוב, אל מחלקת כח-אדם, טרם סיום עבודתה, לשם קבלת רשימת המפעלים ואנשי הקשר; שהרי, לו יכלה להגיע למידע זה ולקחתו באופן עצמאי - לא היתה מבצעת את הפניה. נעיר, בהקשר זה, כי הסבר התובעות למתן החומר האמור לסלדקוב, למרות שבאותה עת לא עסקה בכח-אדם - לפיו, ראו בכך גילוי מוטיבציה מצידה לאחר תקופה בה לא היתה במיטבה - מקובל עלינו, במיוחד, כאשר בראשית תקופת עבודתה סלדקוב היתה קשורה גם לעבודה בכח-אדם, במסגרת הסעות עובדים לעבודה במפעלים, שהיא ביצעה [עדות סלדקוב - עמ' 105, ש' 3-1].

שיינמן אף העיד, שבמסגרת עבודתו לא נחשף לרשימות תלמידים או מפעלים של התובעות [נ/3, ס' 12]. אמנם, רשימת שמות התלמידים בכל קורס היתה ידועה למרצה וליתר התלמידים, באותו קורס, והיתה מונחת על השולחן בכיתת הלימוד, לצורך רישום הנוכחות [נ/6, ס' 40; עדות שיינקמן - עמ' 119, ש' 23-22], אבל, זאת - רק לגבי הקורסים שאותו מרצה העביר, ולא לגבי קורסים אחרים [עדות שיינקמן - עמ' 119, ש' 13, 21-16]; מה גם, שלא היו בה פרטים נוספים מלבד השמות, לרבות טלפונים של התלמידים בקורס, ובפרט - לא היה בה מידע נוסף אודות אותם תלמידים, כמו התעניינות בקורסים נוספים או בהשמה בעבודה.
נוסיף עוד, כי שיינקמן טען בחקירתו שנהג לתת לכיתת הקורס דף לרישום השמות והטלפונים, כדי שיוכל להודיע לתלמידי הקורס על ביטול שיעור, למשל [עדות שיינקמן - עמ' 112, ש' 17-16, 23-22, עמ' 119, ש' 26-23], אולם, גם על פי גרסתו וההסבר שנתן לדוא"ל מיום 21.1.08, שסלדקוב שלחה אליו, לא היו לו פרטים שונים, להם נזקק, אשר היו בידיה של סלדקוב, כמו מקום מגוריהם של התלמידים.

סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות קובע, כי - "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר", ובס"ק (ב) לחוק מוגדרים המקרים שהם בגדר גזל סוד מסחרי:
"(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו."
"שימוש" מוגדר בסעיף 5 לחוק הנ"ל - "לרבות על ידי העברה לאחר".

ההגנה המוענקת למעסיק, בעליו של סוד מסחרי, נובעת לא רק מהאיסור הקבוע בחוק עוולות מסחריות, כי אם, גם מחובת האמונים שחב עובד למעסיקו, המשתרעת אף לאחר סיום יחסי העבודה; כפי שנאמר בעניין דאטה פול [לעיל, ס' 25-24 לפס"ד כב' השופט צור]:
"המקור לאיסור החל על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי של המעסיק הוא לא רק בעצם קיומו של 'סוד מסחרי' והגנת החוק הפרושה עליו, אלא גם - ואולי בעיקר - ביחסי האמון שבין עובד למעסיקו העומדים ביסוד כל יחסי עבודה. יחסי אמון אלה כוללים את החובה החוקית לנהוג בדרך מקובלת, בהגינות ובתום לב. יחסי אמון - אף אם אינם נזכרים בחוזה העבודה - יכולים להיחשב כתנאי מכללא מובנה בכל חוזה עבודה באשר הוא. ...
האיסור על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי בלא רשות המעסיק, חל הן בתקופת העבודה והן מעבר לה. בתקופת העבודה, רשאי עובד לעשות שימוש בסוד מסחרי ברשות המעסיק ולצורכי העבודה בלבד. כך, עובד אינו רשאי לעשות שימוש בסוד מסחרי בתקופת עבודתו לצרכיו שלו או להעמידם לרשות אחר. הגבלות אלה, מעצם טיבן, חלות גם לאחר סיום תקופת העבודה של העובד אצל מעסיקו. כך, אין עובד רשאי לעשות שימוש בסוד מסחרי לאחר שסיים את תקופת עבודתו, אף אם היה חשוף לסוד המסחרי בתקופת עבודתו ועשה בו שימוש לצרכי עבודתו. סוד מסחרי אינו אלא 'מכשיר' או 'כלי עבודה' השייך למעסיק, בין אם רכש אותו ככזה ובין אם פיתח אותו בעצמו, ואין העובד רשאי לעשות בו שימוש שלא למטרות של המעסיק להן נועד."

בענייננו - הוכח, כי המידע אודות הלקוחות הפוטנציאליים של התובעות, בכלל, ורשימת השמות והפתקיות, בפרט, וכן רשימת המפעלים ואנשי הקשר וקורות החיים, שנאספו אצל התובעות, הינו מידע ייחודי, פרי השקעתן הרבה של התובעות, שהקנה להן יתרון משמעותי על פני חברות אחרות, ובא בגדר "סוד מסחרי". כמו כן, הוכח, כפי שיפורט להלן, כי במסגרת פעילותה של תיב"מ, ולצורך קידומה, הנתבעים עשו שימוש בסודותיהן המסחריים של התובעות.

הקורס הראשון של תיב"מ - טענת התובעות, כי התלמידים בקורס הראשון שפתחה תיב"מ נלקחו מרשימותיהן לא נסתרה, והיא מקובלת עלינו. הקורס הראשון בתיב"מ נפתח, כאמור, ביום 15.1.08, ואילו ההוכחה הראשונה שהציגו הנתבעים לגבי פרסום של תיב"מ, היא ממועד מאוחר למועד זה. לגבי אחד התלמידים ברשימת תלמידי קורס הראשון - אובצ'ינקוב - הסביר פלדמן, כי הוא פנה לסטאטוס, כדי להירשם לקורס CNC אצל התובעות, בעקבות אחיו שלמד זאת אצלן בעבר, אך, לאחר פנייה מטעם תיב"מ עבר ללמוד אצלה, בקורס הראשון שהעבירה [ת/3, ס' 105טז; מסמך המעיד על לימודי האח בסטאטוס - ת/3, נספח ל"ו], והדברים, כאמור, לא נסתרו על ידי הנתבעים.

אין מחלוקת, שהרשימה של משתתפי הקורס היא בכתב ידה של סלדקוב, שבאותה עת עדיין עבדה אצל התובעות, אך, למרות שהדברים נטענו בתצהירו של פלדמן, ובניגוד לטענת גלפנד בחקירתו [עמ' 83, ש' 12-1, 15, 22-18], הנתבעים לא התייחסו לכך כלל בתצהיריהם, והסבר כלשהו מצידם הועלה, לראשונה, רק בחקירתם הנגדית.
כך, גלפנד, שהודה שרשימת התלמידים בקורס הראשון היא בכתב ידה של סלדקוב ועומת עם כך שבמועד זה, בו הכינה לתיב"מ את הקורס, היא עדיין עבדה בסטאטוס, טען בחקירתו, כי באותה עת סלדקוב לא עבדה בתיב"מ ולא היה לה קשר לקורס ומי שעבדה אז כמנהלת אדמינסטרטיבית של תיב"מ הכינה את הקורס הראשון במחשב - צורת עבודה שלא היתה נוחה לסלדקוב, ולכן, הוא מניח שסלדקוב העתיקה זאת [עדות גלפנד - עמ' 82, ש' 16-14, 26-21]. הסבר זה אינו אמין, לדעתנו, בעיקר כאשר רק שבוע לאחר מכן, ביום 21.1.08, סלדקוב העבירה דוא"ל לשיינקמן עם שמות תלמידים של סטאטוס; ובנוסף - גלפנד טען שהתלמידים בקורס הראשון הושגו גם באמצעות רשימות מהאינטרנט, בעוד שהרשימות נקנו רק לאחר תחילת הקורס הראשון ואף גלפנד הודה בכך [עדות גלפנד - עמ' 89, ש' 3-1].

הדוא"ל מיום 21.1.08 - בדוא"ל מיום 21.1.08 סלדקוב העבירה לשיינקמן מספר שמות של תלמידים של סטאטוס, וגרסת הנתבעים, כאילו עשו זאת מתוך רצון לעזור לאנשים למצוא עבודה, לאחר שהתובעות כשלו בכך, אינה מהימנה בעיננו.

לעומת זאת, על פי עדותה של שמלב, היא התקשרה אל אחד האנשים, שפרטיהם הופיעו באותו דוא"ל - ויקטור דל - אשר סיפר, כי התקשרה אליו אישה מעכו והציעה לו קורסי המשך לקורסים שלמד בסטאטוס, למרות שהוא לא התעניין בקורסים אחרים ולא מסר פרטיו לאף אחד, כלומר, לא יזם את הפניה [ת/2, ס' 4]. כפי שיפורט בהמשך, שמלב התקשרה באופן אקראי גם לאנשים מתוך רשימת השמות, ותשובותיהם היו דומות. הנתבעים כלל לא התייחסו לכך, ולא השיבו לטענה זו של התובעת, שלא נסתרה, ומשקלה משמעותי, לדעתנו.

זה המקום להעיר, כי לגבי בוגר אחר של סטאטוס, שפרטיו הועברו בדוא"ל האמור - אדוארד קרטני - צורף לתצהירו של גלפנד מסמך, שנחזה להיות מכתב שהודפס על ידי קרטני (אין מדובר בתצהיר), לפיו - לאחר שהוא סיים קורס ראשון בסטאטוס, סלדקוב סידרה לו מקום התמחות במפעל כלשהו, אחר כך התקשרו אליו מספר פעמים מסטאטוס, לעניינו בקורסים, ולא התקשרו אליו ממקום אחר, ובחודש 3/08 או 4/08 פגש את סלדקוב ושמע ממנה, כי היא כבר לא עובדת בסטאטוס, אלא במכללה בעכו [נ/6, נספח ל"א]. מסמך זה אינו משכנע אותנו, במיוחד שעה שהחתום עליו לא הובא לעדות על ידי הנתבעים. בכל מקרה - המסמך אינו סותר כלל את העובדה, שקרטני הוא בוגר קורס של סטאטוס ופרטיו הועברו על ידי סלדקוב לתיב"מ, במסגרת הדוא"ל מיום 21.1.08.

עוד נציין, כי אף אילו קיבלנו את גרסת הנתבעים, באשר למטרת העברת שמות בוגרי סטאטוס באותו דוא"ל – וכאמור, אין זה כך - בכל מקרה, שעה שידעו שפרפקט עוסקת בהשמת בוגרי סטאטוס במקומות עבודה, תמורת תשלום מהמפעלים, אסור היה להם לעשות שימוש במידע האמור, אף אם הם עצמם לא קיבלו על כך תשלום.

פתקיות מעקב אחר לקוחות פוטנציאליים של התובעות - בידי הנתבעים נמצאו פתקיות רבות, בכתב יד של סלקוב, עם פרטי לקוחות ומעקב השיחות עמם בניסיון למכור להם קורסים. חלק מתרשומות אלה הן על גבי נייר פירמה של התובעות, על חלק מופיעה חותמתה של פרפקט ורבות מהן מתעדות התקשרות, שהחלה תקופה ארוכה טרם התפטרותה של סלדקוב, ונמשכה לאחר מכן, במהלך עבודתה בתיב"מ [בי"ד2; ת/3, נספחים ט"ו ו-ט"ו1].
איננו מקבלים את טענתו של גלפנד, כי החומר של התובעות, שנמצא ברשות הנתבעים, הוא חומר שנשאר בחזקתם לאחר שפוטרו מעבודתם, אך, הם לא השתמשו בו לצרכיהם האישיים, ולאחר סיום עבודתה בתובעות סלדקוב ביקשה להחזיר את מה שנמצא אצלה, אבל, פלדמן גירש אותה, והסיבה לכך שהחומר שהיה אצלה נתפס במשרדי תיב"מ היא שסלדקוב עברה דירה ובדירה החדשה לא היה מקום לאחסנו, ולכן ביקשה לאחסן אותו במשרדי תיב"מ [נ/6, ס' 34, ס' 46].
טענה זו, שהועלתה לראשונה בתצהירו המשלים של גלפנד וכלל לא אוזכרה על ידי סלדקוב, איננה משכנעת לחלוטין, ולא זו בלבד, אלא, שסלדקוב אף הודתה, במפורש, בחקירתה במסגרת הדיון בבבקשה לסעד זמני, כי בשיטת עבודתה בסטאטוס, היא רשמה על פתקיות פרטי אנשים שהתעניינו בקורסים ושמרה זאת בקופסה וחלק מהפתקיות, שהיו לה במסגרת עבודתה בסטאטוס, היא לקחה לתיב"מ. כן הודתה סלדקוב, כי היו בביתה רשימות של אנשים, שסיימו ללמוד בסטאטוס והיא רצתה לחזור אליהם, כדי להציע להם קורסי המשך [עמ' 31, ש' 29-20].

פלדמן צירף לתצהירו פתקיות בכתב ידה של סלדקוב עם טלפונים ניידים, בלבד, שלטענתו היא לקחה מהתובעות ונמצאו בתיב"מ, והאדם אליו פנו מתיב"מ נרשם שם [ת/3, ס' 136]: דמנטייב ארטיוב - נרשם לקורס תיב"מ ביום 11.2.08 [ת/3, נספח מ"ד]; ולדימיר פסקה - השיחות של תיב"מ איתו החלו ב-5.2.08 והוא נרשם לקורס בתיב"מ ביום 19.2.08 [ת/3, נספח נ"ה]; מרינה איזראילן - למדה בסטאטוס קורס בקרת איכות, והמשיכה בתיב"מ קורס XYZ [ת/3, נספח נ"ד]. הדברים הללו לא נסתרו על ידי התובעים, ולא זו אף זו - סלדקוב עצמה כלל לא התייחסה לכך בתצהיר שהוגש מטעמה, במסגרת ההליך העיקרי.

הדוא"ל מיום 1.10.08 - כאמור, באותה הודעת דוא"ל, שקונסטנטינוב שלחה אל סלדקוב, היא פירטה משרות פנויות שנדרשו לאיוש. קונסטנטינוב לא התייחסה להודעת דוא"ל זו בתצהירה, ובחקירתה טענה, כי אינה זוכרת את הודעות הדוא"ל ממנה לסלדקוב, שצוינו בתצהיר של פלדמן [עמ' 76, ש' 19-17]. משכך - לא ניתן, למעשה, כל הסבר לדוא"ל האמור.

הדוא"ל מיום 13.10.08 - בדוא"ל זה, העבירה סלדקוב לקונסטנטינוב את רשימת השמות, בציינה שמדובר באנשים הקשורים ל"חיים קודמים" שלהן ועל כן היא מעבירה רק שמות פרטיים ואת שמות המשפחה תעביר מאוחר יותר, וכי אין לומר בקול רם "את שם של אותו בית ספר". כמו כן, ביקשה סלדקוב שקונסטנטינוב תחפש תחילה תלמידות לקורס XYZ. מקובלת עלינו טענתו של פלדמן, כי באמירה "חיים קודמים שלנו" סלדקוב התכוונה לעבודה שלה ושל קונסטנטינוב אצל התובעות ומנוסחו של הדוא"ל עולה - בבירור - שהרשימה שצורפה אליו היא רשימת לקוחות פוטנציאליים של התובעות, שנלקחה מהן, וקונסטנטינוב ידעה זאת [עדות פלדמן - עמ' 41, ש' 31-21; עמ' 60, ש' 30-16].

היתממותה של סלדקוב בתצהירה, כאילו לא דובר על עבודתן אצל התובעות, אלא, על עבודתן בתיב"מ ורשימות שהצליחו להשיג באופן עצמאי, איננה משכנעת בעליל. בחקירתה, סלדקוב נשאלה למה התכוונה, כאשר כתבה לקונסטנטינוב שלא להזכיר את שם בית הספר, והשיבה - ששלחה את הרשימה כדי שקונסטנטינוב תתקשר לאנשים ולא רצתה שהיא תדע מאיפה הרשימה [עדות סלדקוב - עמ' 31, ש' 11-7].
תשובה זו איננה עניינית, וכלל לא מסבירה מדוע הורתה סלדקוב לקונסטנטינוב לא להזכיר את שם בית הספר - שהרי, אם הורתה לה כך, משמע, שקונסטנטינוב ידעה לאיזה בית ספר התכוונה סלדקוב.
כמו כן, אם כטענתה בתצהיר, מדובר ברשימה של אנשים שהשיגו "בשקידה ובעמל רב, באופן עצמאי וללא עזרת מאן דהו" [נ/1, ס' 14], אזי, אין כל סיבה להסתיר מקונסטנטינוב את המקור שלה, ותשובתה של סלדקוב בחקירה, כי לא רצתה שקונסטנטנוב תדע מהיכן הרשימה הגיעה, מעידה - כאלף עדים - שסלדקוב ידעה שזה מידע של התובעות, שאסור להעביר.

זאת ועוד, במהלך חקירתה בתביעה העיקרית סלדקוב טענה, שלאחר פיטוריה קונסטנטינוב רצתה לפתוח חברת כח אדם משלה, ולכן העבירה לה את הרשימות שתיב"מ רכשה מדאטה מדיה, באישורו של גלפנד, ובתמורה קונסטנטינוב הפנתה אל סלדוקב אנשים שהתעניינו בלימוד קורסים [עמ' 108, ש' 16-5], אך זאת - לאחר שבחקירתה במסגרת הדיון בסעד הזמני הודתה סלדקוב במפורש, שהרשימה שהעבירה אל קונסטנטינוב, בדוא"ל מיום 13.10.08, היא רשימה של התובעות, שהיתה בביתה, ומדובר ברשימת תלמידים שסיימו ללמוד בסטאטוס [עמ' 31, ש' 19-12].

איננו מקבלים את טענתו של גלפנד, כי רשימת השמות, אשר נתפסה על ידי הכונס - הן במחשבי תיב"מ והן במחשב בביתה של קונסטנטינוב - היא רכושה של תיב"מ [נ/6, ס' 20]; ונזכיר - כי הרשימות שהציגו הנתבעים, כרשימות שנרכשו על ידם, הן רשימות בעברית, שכוללות שם משפחה, שם פרטי, כתובת, ומספר טלפון בבית [צורפו ל-נ/5 ולא סומנו], ואילו הרשימה שהועברה בדוא"ל מיום 13.10.08 היא רשימה של שמות פרטיים ברוסית ומספרי טלפון ניידים. הנתבעים לא הציגו כל הסבר לשוני בין הרשימות, וכאשר גלפנד עומת בחקירתו עם העובדה שברשימות שנרכשו אין מספרי טלפון נייד, אלא, רק מספרי טלפון בבית, ואילו החומר שנלקח מהתובעות כלל פרטי מספרי טלפון נייד, הוא טען, שכאשר הם החלו לעבוד על הרשימות שנרכשו, שאלו אנשים אם הם מעוניינים ללמוד ואם הם מכירים אחרים שמעוניינים בכך, ובצורה זו נאספו אצלם הרבה מספרי טלפון נייד [עמ' 88, ש' 21-13]. הסבר זה איננו סביר בעיננו, ובכל מקרה - הדעת נותנת שאף אילו היו הדברים כמתואר על ידי גלפנד, היה נדרש פרק זמן לא מבוטל לשם איסוף מספרי הטלפון הניידים, ואילו בענייננו הוכח - כפי שיפורט בהמשך - כי פניות מצד הנתבעים, שנעשו אל טלפונים ניידים, נעשו כבר בסמוך למועד רכישת הרשימות על ידי תיב"מ, אם לא קודם לכן.

לאור כל האמור - הוכח למעלה מכל ספק, כי הרשימה שצורפה לדוא"ל מיום 13.10.08 הינה רשימת לקוחות פוטנציאליים של התובעות, שנגזלה מהן.

יתרה מכך - הוכח, כי הנתבעים עשו שימוש ברשימת השמות לטובת תיב"מ. קונסטנטינוב, כאמור, הודתה שקיבלה את רשימה השמות, שצורפה לאותו דוא"ל, והיתה אמורה להתקשר ולהציג עצמה כמי שמתקשרת מטעם תיב"מ, ורשימת השמות, עם תרשומות בכתב ידה לגבי שיחות שערכה עם אנשים המופיעים ברשימה [ת/3, נספח י'], נמצאה במשרדי תיב"מ - כפי שצוין בדו"ח הכונס. בחקירתה, קונסטנטינוב נשאלה לגבי שתיים מהתרשומות. לגבי אחת מהן היא הודתה שכתבה - "לא סיים קורס של סטאטוס, רוצה ללמוד בימי שישי, עובד במשמרות" וליד שמו של האדם בעמודה הראשונה ציינה את השם של סטאטוס, ולגבי השניה היא הודתה שכתבה - "סיים קורס קונבנציונאלי וביקורת XYZ, עובד במקצוע" וגם לגביו ציינה את שמה של סטאטוס בסמוך לשמו של אותו אדם [עמ' 74, ש' 24-6].
נעיר, בהקשר זה, כי עדותה של קונסטנטינוב מאיינת את טענתו של גלפנד, בתצהירו מיום 23.3.09, שהוגש בהתאם להחלטה בבקשה לסעד זמני, כי כיוון שברשימת השמות צוינו רק שמות פרטיים הוא אינו יכול לפרט את שמות התלמידים אליהם פנו הנתבעים, על יסוד רשימות שהושגו מהתובעות, ואשר התקבלו לקורסי המשך בתיב"מ.

כמו כן, שמלב העידה, כי התקשרה לאנשים מתוך רשימת השמות, באופן אקראי, ומשיחותיה עמם עולה, כי פנו אליהם מטעם תיב"מ כדי להציע להם ללמוד קורסים אצלה, על אף שהם עצמם לא יזמו כל פניה, כאמור, ולא מסרו פרטיהם לגורם כלשהו [ת/2, ס' 6-5]:
אדם בשם אלכסנדר (הטלפון שלו, שצוין בתצהירה של שמלב, מופיע ב-ת/1, נספח ה', עמ' 3, מס' 3), שלמד בסטאטוס קורס ועבד זמן מה כמפעיל כוון CNC, סיפר שהתקשרה אליו אשה מעכו והציעה לו קורסים.
אשה בשם אינסה (הטלפון שלה, שצוין בתצהירה של שמלב, מופיע ב-ת/1, נספח ה', עמ' 1, מס' 20), שלמדה בסטאטוס ועובדת בתחום, סיפרה שהתקשרו אליה מעכו והציעו לה קורסים.
אשה בשם סבטלנה (הטלפון שלה, שצוין בתצהירה של שמלב, מופיע ב-ת/1, נספח ה', עמ' 2, מס' 23), סיפרה שהציעו לה קורס המשך לקורס ביקורת - XYZ.
אשה בשם יוליה, שלמדה בסטאטוס, סיפרה שהתקשרה אליה מישהי והציעה לה קורס, אך היא אמרה שהיא כבר לומדת ולא רצתה להמשיך בשיחה.
אשה בשם טטיאנה, שלמדה בסטאטוס, סיפרה שהתקשרו אליה והציעו קורס המשך.
בחקירתה, שמלב הסבירה, כי בשיחות שערכה היו אנשים שזכרו את השם אירינה כמי שהתקשרה אליהם מעכו, והיו כאלה שהכירו אותה באופן אישי וזיהו אותה לפי הקול [עמ' 15, ש' 24-20]. הנתבעים כלל לא התמודדו עם הטענות הנ"ל, גרסתה של שמלב לא נסתרה והיא מהימנה בעיננו, לחלוטין.

פניות נוספות של הנתבעים אל לקוחות של התובעות - פלדמן פירט בתצהירו מקרים נוספים, של פניות מצד הנתבעים אל לקוחות פוטנציאליים או לקוחות בפועל, של התובעות, על בסיס פתקיות בכתב ידה של סלדקוב, עם טלפונים ניידים, בלבד, שהיא לקחה מהתובעות ונמצאו בתיב"מ, כאשר בחלק גדול מהמקרים - נעשה ניסיון לשכנעם לעבור מסטאטוס לתיב"מ [ת/3, ס' 136]:
ברוק סבטה - התקשרו אליה מתיב"מ, בימים 23.3.08 ו-5.8.08, כשלמדה בסטאטוס, והציעו לה קורס המשך; בפתקית מצוין שמה של סטאטוס ונרשם שכבר התחילה קורס המשך [ת/3, נספח מ"ה].
תלמיד של סטאטוס, שעל פי הפתקית התקשרו אליו מתיב"מ, ביום 17.3.08, אך, הוא לא נמצא; התקשרו שוב, ביום 29.4.08, אך, התחיל ללמוד בסטאטוס ונעשה ניסיון לשכנעו לעבור לתיב"מ [ת/3, נספח מ"ו].
פתקית עם שמות שני תלמידים של סטאטוס - מקסים ודניס - שסלדקוב התקשרה לשכנעם ללמוד בתיב"מ ורשמה: "אידיוטים התחילו ללמוד בסטטוס" [ת/3, נספח מ"ח; ת/3].
פתקית עם שם תלמיד של סטאטוס, שסלדקוב התקשרה לשכנעו ללמוד בתיב"מ ורשמה: "לא רוצה לעזוב את סטטוס" [ת/3, נספח מ"ט].

גם שמלב העידה, כי התקשרה לאנשים נוספים, שלמדו בסטאטוס, אשר סיפרו לה שפנו אליהם מתיב"מ, כדי לשכנעם ללמוד בתיב"מ - במקום ללמוד בסטאטוס; זאת, למרות שהם עצמם לא יזמו כל פניה כזו [ת/1, ס' 6]:
אשה בשם ילנה אדמצ'יק, שלמדה ביקורת איכות בסטאטוס ונרשמה לקורס XYZ בסטאטוס, סיפרה שאירינה, אותה היא זכרה כעובדת של התובעות, התקשרה אליה ואמרה שאצלם הקורס יותר טוב.
אשה בשם קסניה איוונוב, שבמועד תצהירה של שמלב למדה בסטאטוס קורס המשך XYZ, סיפרה שהתקשרה אליה אשה מעכו וניסתה לשכנע אותה שעדיף לה ללמוד אצלם, כי בסטאטוס לא תקבל ידע כמו שתקבל אצלם.

עוד פורטו על ידי פלדמן מקרים אחרים, בהם פנו הנתבעים אל תלמידים של התובעות, בעבר או בהווה, כדי למכור להם קורסים של תיב"מ, ואף הצליחו בכך [ת/3, ס' 105]:
אלכסנדר אברבנאל - נרשם ביום 8.9.06 לקורס סימטרון אצל התובעות אך לא הגיע ללימודים, במסגרת תפקידה בתובעות סלדקוב היתה אמורה לנסות להחזירו אך לא השיגה תוצאות, ומאוחר יותר הוא החל ללמוד בתיב"מ [ת/3, נספח כ"ג]. סלדקוב הודתה בחקירתה כי כתב היד על גבי חוזה שנחתם בינו לבין תיב"מ, זהו כתב ידה [עמ' 111, ש' 12-9].
מרינה איזראילן - נרשמה לקורס ביקורת אצל התובעות והחלה ללמוד ב-21.10.07; גלפמנד ושיינקמן לא היו מרצים לקורס זה בתובעות, לכן, לא יכלו להכיר אותה משם. בהמשך הביעה התעניינות בקורס XYZ אך ביקשה שיחזרו אליה מאוחר יותר ב-2008. ב-2008 פנו אליה מתיב"מ והיא החלה ללמוד שם את הקורס הזה [ת/3, נספח כ"ד].
יארוסלב ספקטור - החל ללמוד קורס ביקורת אצל התובעות ב-15.5.08, תוך כדי לימודיו פנו אליו מתיב"מ והציעו לו קורס המשך, והוא החל ללמוד בתיב"מ קורס XYZ, שזה קורס ההמשך לקורס ביקורת [ת/3, נספח כ"ו]. נזכיר, כי בדו"ח הכונס צוין, כי נתפס אצל תיב"מ קלסר שכותרתו "חוזים", ובו טפסי הרשמה עם פתקים בכתב יד, בין היתר, עם אזכור שמדובר בתלמידים של סטאטוס - כמו יארוסלב ספקטור.
טטיאנה קושניצקי - החלה ללמוד קורס ביקורת אצל התובעות ב-18.1.08, תוך כדי לימודיה פנו אליה מתיב"מ והציעו לה קורס המשך, והיא החלה ללמוד בתיב"מ קורס XYZ [ת/3, נספח כ"ז].
מיכאל זלוילוב - החל ללמוד קורס XYZ אצל התובעות, ביום 27.2.06, הביע התעניינות בלימודים נוספים, והחל ללמוד בתיב"מ בעקבות פנייה מתיב"מ [ת/3, נספח כ"ח].
אלכסנדר טפליצקי - החל ללמוד קורס מפעיל CNC אצל התובעות, ביום 17.11.06, הביע התעניינות בלימודי המשך, והחל ללמוד בתיב"מ בעקבות פנייה מתיב"מ [ת/3, נספח כ"ט].
יעקב טנקילביץ - החל ללמוד קורס CNC וסימטרון אצל התובעות, ביום 5.1.06, התעניין בלימודי שלב 3 של קורסים אלה, והחל ללמוד בתיב"מ בעקבות פנייה מתיב"מ [ת/3, נספח ל'].
פבל קון - החל ללמוד קורס CNCאצל התובעות ביום 21.11.06, התעניין בלימודי המשך, והחל ללמוד בתיב"מ בעקבות פנייתה [ת/3, נספח ל"ב].
לובוב ברונשטיין - החלה ללמוד קורס ביקורת אצל התובעות ב-30.10.05, וב-29.10.08 החלה ללמוד קורס המשך XYZ בתיב"מ בעקבות פנייה מתיב"מ [ת/3, נספח ל"ד].
צבי וינברנד - למד קורס CNC וסימטרון אצל התובעות, התעניין בלימודי המשך, והחל ללמוד בתיב"מ בעקבות פנייה מתיב"מ [ת/3, נספח ל"ה].

לא זו בלבד, אלא, שהוכח, כי היו מקרים בהם ניסיונות השכנוע של הנתבעים, שכדאי ללמוד בתיב"מ ולא בסטאטוס, נשאו פרי, ואנשים שנרשמו ללימודים אצל התובעות ביטלו את הרישום ועברו לעבוד בתיב"מ. פלדמן פירט בתצהירו גם מקרים כאלה [ת/3, ס' 105]:
ניקולאי מלופיי ולב פרומיסלובסקי (להלן: מלופיי ופרומיסלובסקי, בהתאמה) - מלופיי נרשם ביום 1.8.08 לקורס מפעיל CNC אצל התובעות ופרומיסלובסקי נרשם לכך ביום 15.8.08, שניהם ביטלו את ההרשמה כעבור מספר ימים;
ביום 31.8.08 החלו השניים, מלופיי ופרומיסלובסקי, ללמוד בתיב"מ, לאחר שהנתבעים פנו אליהם ושכנעו אותם לעבור לתיב"מ, ואף הנחו כיצד לבטל את ההסכם עם התובעות [ת/3, נספחים כ"א ו-כ"ב].
לתצהירו של גלפנד צורף מכתב של אדם, שטען, כי הוא קרוב משפחה של מלופיי ושל פרומיסלובסקי, מכיר את גלפנד ואת תיב"מ, והוא שלקח את מלופיי ופרומיסלובסקי ללמוד בתיב"מ ולא ידע שכבר נרשמו בסטאטוס [נ/6, נספח ל"א]; אותו אדם לא העיד ולא העמיד עצמו לחקירה נגדית, משכך - אין לקבל טיעון זה .
יפים רוטברג - נרשם ביום 20.3.08 לקורס XYZ אצל התובעות, אבל, בעקבות פנייה מטעם תיב"מ ביטל את ההסכם עם סטאטוס ועבר לתיב"מ [ת/3, נספח ל"ג].
מלבד זאת, היה מקרה נוסף בו התלמיד איגור זוייב (להלן: זובייב) החליט בסופו של דבר לוותר על מעבר לתיב"מ וללמוד בסטאטוס; זובייב היה במאגר של סטאטוס, משנת 2007, במקביל לרישום לקורס בסטאטוס נרשם לתיב"מ וניסה לעבור אליה, ולבסוף בחר שלא להפר את החוזה עם סטאטוס [ת/3, נספח ל"א].

עדויותיהם של פלדמן ושמלב אמינות בעיננו גם משום שלא נסתרו על ידי הנתבעים, שכולם שולטים בשה הרוסית, בה כתוב חלק ניכר מהנספחים. למעשה, מלבד הכחשה גורפת וסתמית לא התייחסו הנתבעים, בשמם או בשם הנתבעת, אל הדברים לגופם, למעט לעניין מלופיי ופרומיסלובסקי, לגביהם דחינו, כאמור לעיל, את טענת הנתבעים.

נבהיר, כי - כפי שטענו הנתבעים - ניוד תלמידים בין עסקים שונים, שמעבירים קורסים בתחום העיבוד השבבי, כשלעצמו, איננו אסור ואף להיפך - מבורך, מבחינת קידום התחרות בשוק. אלא, שבענייננו טענה זו, עליה שמו הנתבעים את יהבם, איננה רלבנטית, שכן, התובעות עצמן חזרו והבהירו, כי הבעיה במקרה דנן איננה בניוד התלמידים, כי אם, בגזילת סוד מסחרי שלהן, ואף בגזילת תלמידים ממש; עם עובדות אלה - הנתבעים לא השכילו להתמודד. הנתבעים לא עשו הבחנה בין תחרות, שהיא כשלעצמה לגיטימית, גם אם זו תחרות של עובד לשעבר במקום עבודתו הקודם, לבין תחרות, כאמור, תוך עשיית שימוש בחומר סודי ומידע פנימי, שנלקחו מהמעביד הקודם, שלא כדין. מובן, כי אין דומה מקרה של בוגר סטאטוס, שפונה מיוזמתו הוא אל תיב"מ, ונרשם אצלה לקורס המשך, למקרה של פניה מצד תיב"מ אל בוגר סטאטוס, כדי לעניין אותו בקורס המשך בתיב"מ כאשר פרטיו של אותו אדם - ובמיוחד העובדה שסיים קורס שלב א' בסטאטוס - נלקחו מאת התובעות. קל וחומר, כאשר הפניה אליו מלווה בניסיון לשכנעו לבטל את התקשרותו עם סטאטוס ולעבור לתיב"מ. כך ככלל, ופרט כאשר בענייננו, בתחילה, היה בפרסום של תיב"מ בכדי להטעות את הפונים לחשוב, שמדובר בפעילות של התובעות [עדות פלדמן - עמ' 39, ש' 31-17, עמ' 40, ש' 12-10; נ/3, ס' 5; עדות גלפנד - עמ' 80, ש' 25-23, עמ' 81, ש' 24-6].

במשרדי תיב"מ נמצאו רשימות של בוגרי סטאטוס, משנת 2006 ו-2007 - הרשימות, שנתפסו על ידי הכונס, צורפו לתצהיר פלדמן [ת/3, נספח ט"ז1]. לפי תצהיר משלים של פלדמן, בשחזור קבצים שנמחקו מהמחשב של סלדקוב אצל התובעות, נמצאו רשימות בוגרי קורסים של התובעות, ורשימות אלה - שצורפו על ידו - בחלקן זהות ובחלקן דומות ביותר לרשימות שנתפסו בתיב"מ [ת/4, ס' 11-9; ת/4, נספחים ט"ו, ט"ז ו-י"ז]. פלדמן חזר על הדברים בחקירתו, ומקובלת עלינו טענתו, בהקשר זה, שהדבר מעיד על חומרת מעשי הנתבעים, אשר לא רק לקחו את המסמכים מהתובעות, אלא, אף מחקו זאת ממחשביהן, כך שהתובעות לא יוכלו להשתמש בהם. לא מדובר בהרחבת חזית כשלנתבעים היתה הזדמנות להגיב לגופם של דברים ופלדמן אף נשאל על כך בחקירתו הנגדית [עמ' 70, ש' 27-20].

במשרדי תיב"מ נמצאו רשימות פרטי מפעלים ואנשי קשר של התובעות - הרשימות, שנתפסו על ידי הכונס, צורפו בחלקן לתיק ביה"ד [בי"ד1], ובחלקן לתצהירו של פלדמן [ת/3, נספח ט"ז1 וכן עמוד בכתב יד בנספח ט"ו]. לטענת התובעות, אצל הנתבעים נמצאו רשימות של מפעלים ואנשי הקשר, שהם לקוחות של התובעות ומקבלים מהן שירותי השמת כח-אדם, המתעדות פניות של הנתבעים אליהם, במהלך החודשים 2-4/08, לשם השמת כח-אדם אצלם [ת/3, נספח י"ח ו-ל"ט]; טענה זו לא נסתרה.

ראשית - סלדקוב לא הכחישה שסמוך לסיום עבודתה ביקשה וקיבלה לידיה רשימות של מפעלים ואנשי קשר. לא שוכנענו, שהדבר נדרש במסגרת עבודתה השוטפת, וסלדקוב הודתה, שבשנה האחרונה לעבודתה לא עבדה בכח-אדם, והעידה שאת המידע אודות הבוגרים היא העבירה למחלקת כח-אדם, אשר היתה הגורם שטיפל בהשמתם בעבודה במפעלים [עדות סלדקוב - עמ' 105, ש' 8-7, עמ' 107, ש' 30-27, עמ' 108, ש' 2-1]. מאידך, כאמור, מקובלת עלינו גרסת התובעות, כי פעולה זו של סלדקוב נתפשה על ידן, בשעתה, כהגדלת ראש וגילוי מוטיבציה, לאחר תקופה בה תפקודה של סלדקוב היה בעייתי, ורק בדיעבד התברר להן, כי המידע נלקח לצורך פעילות תיב"מ. תומכת במסקנה זו גם הסתירה בעדות סלדקוב, באשר לסיבת השארותה עד מאוחר במשרד - עובדה אותה לא הכחישה.

שנית - שיינקמן העיד, שבמסגרת עבודתו בתובעות לא נחשף לרשימות מפעלים [נ/3, ס' 12], ולגבי גלפנד מקובלת עלינו עדות פלדמן, שבמסגרת עבודתו בתובעות, לא היה לו קשר עם המפעלים ופעילותו התמצתה בהרצאות בכיתות לימוד [עמ' 36, ש' 23-19]. אמנם, הנתבעים טענו שגלפנד ושיינקמן עשו סיור מפעלים, אך, הטענה לא פורטה ולא הובאה לה ראיה, והיא הועלתה בהקשר של גיוס תלמידים לקורסים בתיב"מ ולא בנוגע למציאת משרות דרושים. בנוסף, הדעת נותנת שהכנת רשימות לוקחת זמן, ופניות הנתבעים למפעלים היו ב-2/08.

במשרדי תיב"מ נמצאו קורות חיים של התובעות - על פי דו"ח הכונס, במשרדי תיב"מ נמצא קלסר שכותרתו "קו"ח השמה", ובו קורות-חיים והערות בפתקים מוצמדים, בין היתר, עם אזכורים של סטאטוס. קורות חיים רבים של בוגרי סטאטוס, שנמצאו בתיב"מ, צורפו לתצהירו של פלדמן [ת/3; נספח ה'], וכן מסמכים המעידים על כך שהנתבעים עסקו בהשמת כח-אדם, בניגוד לטענתם, כי לא עשו כן [ת/3, נספח י"ז].

נציין, כי לפי סעיף 7(1) לחוק עוולות מסחריות - אדם לא יהיה אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכללים"; ואכן, בעניין צ'ק פוינט נפסק, כי - "הידע והניסיון שצובר עובד במהלך עבודתו אצל מעסיקו הקודם, לרבות שימוש בתוכנות, שיטות עבודה, נוסחאות, ציוד וכדומה, הופכים לימים, לחלק מכישוריו. כישוריו של אדם הינם קניינו וככלל אין להגביל אותו מלעשות בהם שימוש כרצונו" [שם, בעמ' 312]. אלא, שבמקרה דנן, הנתבעים השתמשו בידע מסחרי של התובעות, שהעניק להם יתרון כלכלי, שלא היה בידיהם אילו השתמשו רק בידע והניסיון שצברו בעבודתם אצל התובעות, ותו לא - למשל, אם סלדקוב היתה משתמשת בדרך הפעולה שסיגלה לעצמה, בעת עבודתה בתובעות, לשם יצירת מאגר חדש של מעקב וטיפול בלקוחות פוטנציאליים, על בסיס הרשימות שנרכשו על ידי תיב"מ (להבדיל מהמשך מעקב שהחלה במסגרת עבודתה בתובעות, על בסיס הרשימות והפתקיות שלקחה מהן) [ראו: עניין דאטה פול, ס' 34 לפס"ד כב' השופט צור]. נבהיר, כי גם אם הנתבעים היו שותפים לאיסוף המידע של התובעות, הוא אינו קניינם, ולא בגדר ידע וניסיון שרכשו תוך עבודתם, אלא, תוצר עבודתם עבור התובעות ושולמה להם תמורה עבורה.

מכל האמור עד כה עולה, באופן חד משמעי, כי במסגרת פעילותה של תיב"מ, הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בסודותיהן המסחריים של התובעות.

הפרת חוזה העבודה, הפרת חובת הנאמנות של עובד למעבידו, וחוסר תום לב בקיום חוזה
בענייננו, לא הוכחה התחייבות מפורשת לשמירת סודיות, מצד הנתבעים, לכן - במעשיהם לא הפרו את חוזה העבודה, כפשוטו. אף על פי כן, אין לנו ספק, כי פעולותיהם, המתוארות לעיל - עזיבת העבודה אצל התובעות, בזה אחר זה, הקמת תיב"מ, שמתחרה בתובעות, או ביצוע פעילות לטובתה, ומעבר לעבודה בשרותה - אשר בחלקן נעשו במקביל לעבודה אצל התובעות, והכל תוך ניצול מידע וידע פנימי וייחודי, שהגיע לנתבעים במסגרת עבודתם אצל התובעות ואגב גזילת סודותיהן המסחריים, ותוך פרסום, שיש בו הטעית לקוחות, שהנתבעים עדיין פועלים מטעם התובעות - מהוות פעילות מתחרה הפוגעת במעביד, העולה כדי הפרה של חובת האמונים, שחב עובד למעבידו, והפרה של החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה.

למעלה מן הצורך, נאמר, כי גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך, מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק - עשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב. על כן, אף אילו מסקנתנו היתה, כי לא הוכח במקרה שלפנינו קיומו של סוד מסחרי של התובעות - וכאמור, אין זה כך - היה במעשי הנתבעים כדי לחייבם כלפי התובעות.

הפיצוי המגיע לתובעות
בתביעתן, תבעו התובעות פיצויים בסך 1,000,000 ₪, בגין הירידה במחזור שלהן, או פיצויים סטטוטוריים בסכום זה, לפי סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, בטענה, שהנתבעים ביצעו כלפיהן עשרות מעשי עוולה, לפי חוק זה, שכל אחד מהם מהווה פרשיה נפרדת.

כפי שקבענו, הוכח, כי הנתבעים ביצעו כלפי התובעות גזל סוד מסחרי ומעשיהם אף הגיעו כדי גזל לקוחות, בפועל, ואין ספק, כי בשל כך נגרם לתובעות נזק כבד. למרות זאת, ישנו קושי לקבל את חוו"ד רוה"ח מטעמן, ומכאן שיש קושי לכמת, במדויק, את היקף הנזק לתובעות.

על פי חוו"ד רוה"ח - בחודשים 1-10/08, לעומת החודשים 1-10/08, היתה ירידה במספר התלמידים, שנרשמו לקורסים בסניף חיפה, מ-409 נרשמים ל-297, שהביאה לירידה במחזור העסקי של מכירות הקורסים של התובעות, בסך 896,000 ₪, כולל מע"מ, ובהפחתת עלות הקורסים אילו היו מתקיימים, מתקבל הפסד רווח, נטו, לתובעות - בסך 660,000 ₪, ללא מע"מ [ת/5, ס' 4].
אולם, בהכנת חווה"ד הסתמך רוה"ח על הדו"חות הכספיים של התובעות, ואמנם, מקובל עלינו, שלא היה חייב לצרפם לחווה"ד, אבל, רוה"ח העיד, ואף צוין בחווה"ד, כי למד על הכנסות התובעות, בשנים 2007-2001, מהמאזנים המבוקרים שלהן, ולגבי שנת 2008 השתמש במאזן בוחן, שאיננו סופי לביקורת; זאת, על אף שלדבריו, בדרך כלל, יש סטייה בין מאזן בוחן, לא מבוקר, לבין דו"ח מבוקר [עמ' 50, ש' 17-8, 25-20, 29-28, עמ' 51, ש' 30-27].
כמו כן, רוה"ח העיד, כי עד שנת 2008 לא ניהלו עבור כל סניף הנהלת חשבונות נפרדת, בגין הכנסות, וכי כדי לבצע את החישוב לגבי הירידה במספר הנרשמים הוא בדק את הפירוט שנמצא אצל התובעות לגבי כל התלמידים, וכלל ציון של שם הסניף, שם התלמיד, שם הקורס ותאריך החוזה, והשווה זאת מול החוזים שנחתמו [עמ' 51, ש' 3-1, עמ' 54, ש' 27-23]; ברם, מדברים אלה, כמו גם מחוה"ד עצמה, לא ברור - האם תחשיב המחיר הממוצע, ששילם כל תלמיד, ולפיו חושב אובדן ההכנסה לתובעות, נעשה לגבי סניף חיפה, דווקא, או נלמד מתוך הנתונים על כלל הסניפים של התובעות.

בנוסף לכך - ואולי החשוב מכל - לא הוכח, כי כל הירידה בהכנסות, שנקבעה בחווה"ד, היא תוצאה של מעשי הנתבעים.
בהכנת חווה"ד הסתמך רוה"ח על הנחות, המצוינות בסעיף 1 לחווה"ד, כאשר הנחות שהן מחוץ למערכת החשבונאית אלה הנחיות שקיבל מפלדמן ועובדי התובעות [עדות רוה"ח - עמ' 49, ש' 25-21, עמ' 53, ש' 10]. אחת ההנחות היא, כי אובדן ההכנסות, בעקבות הירידה במכירות הקורסים, נבע מהעברת לקוחות אל הנתבעים, אבל, הנחה זו - לפחות, ככל שהיא מייחסת את מלוא הירידה במכירות למעשי הנתבעים - איננה דבר שבידיעתו של רוה"ח, והוא עצמו הודה בחקירתו, כי 112 החוזים, שהתובעות הפסידו, לא בהכרח עברו לנתבעים, אלא, מדובר בהשערה שלו, בלבד, שהדבר נבע ממעשי הנתבעים [עמ' 55, ש' 12-6].

סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות, קובע, כי בית המשפט רשאי לפסוק, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. הבסיס לפסיקת פיצויים כאלה הוא אי יכולת להוכיח את גובה הנזק המדויק, שנגרם בעקבות ביצוע העוולה, והרצון להרתיע מביצוע פעולות כאלה, כאשר על בית-הדין להביא בחשבון מכלול של שיקולים, כגון: עוצמת העוולה והתנהגות המעוול [עניין דאטה פול, ס' 41 לפסה"ד של כב' השופט צור]. סעיף 13 (ב) לחוק קובע, כי לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת. אמנם, בענייננו, מדובר במסכת אירועים אחת, אולם, כל אחד מהנתבעים, למעט הנתבעת 6 - מבל, ביצע עוולה נפרדת, בפני עצמו.

כמו כן, כפי שקבענו - הוכח בענייננו, כי פעילותם של הנתבעים, במסגרת תיב"מ, היוותה הפרת החובה לנהוג בתום לב וכן הפרת חובת האמונים שחב עובד כלפי מעסיקו, ולפיכך - התובעות זכאיות לפיצוי, עקב כך.

על כן, במקרה שלפנינו - לאור חומרת מעשיהם של הנתבעים 5-2 והנתבעת, אנו קובעים, כי על כל אחד מהם לשלם לתובעות 80,000 ₪, הן בגין גזל סוד מסחרי והן בגין הפרת חובת אמונים וחוסר תום לב בקיום חוזה.
נבהיר, שחייבנו בסכום זהה כל אחד הנתבעים, למעט מבל, וגם את הנתבעת, על אף השוני ביניהם, מאחר שתיב"מ היא הנהנית העיקרית ממעשי האחרים, וכן גלפנד ושיינקמן, בעליה; מה גם, שלגבי גלפנד הוכח שהיה גורם מוביל בהקמתה של תיב"מ ובפעילותה, ולגבי שיינקמן הוכח שהקים אותה ופעל בה, תוך כדי עבודתו בתובעות; ואילו לגבי סלדקוב וקונסטנטינוב - הוכח שהיו הגורם העיקרי בגזילת סודות מסחריים מהתובעות והעברתם לתיב"מ, והן שהשתמשו בהם בפועל. לדידנו, הפיצוי שנפסק עונה על כלל הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לתובעות, עקב פעילות נתבעים 5-2 ותיב"מ; לכן - איננו נדרשים לשאלה, האם יש במעשיהם של מי הנתבעים גם משום עשיית עושר ולא במשפט או הפרת חובה חקוקה.

החזר שכר שהנתבעים קיבלו
התובעות טענו, כי במשך חודשים הן שילמו לנתבעים שכר, שעה שעבדו עבור תיב"מ, על כן - הן זכאיות להשבת השכר ששולם לנתבעים, החל מיום 1.8.07, לרבות כלל העלויות הנלוות, בסך 192,242 ₪.
דינה של טענה זו להידחות, שכן, אף שהוכח, כי חלק מהנתבעים פעלו לטובת תיב"מ עוד טרם ניתוק יחסי העבודה, בינם לבין התובעות, עיקר מעשיהם נעשו לאחר סיום עבודתם אצל התובעות. כך או אחרת, התובעות לא הוכיחו את סדר הגודל של זמן העבודה אצלן, אשר הוקדש על-ידי הנתבעים לקידום ענייניה של תיב"מ. יש לזכור, כי הפיצויים שנפסקו לזכות התובעות, בראשי הנזק בהם דנו לעיל, הביאו בחשבון גם את העובדה, שחלק מהנתבעים עסקו בפעילות לטובת תיב"מ בעת עבודתם בתובעות, והסכומים שפסקנו מפצים גם על כך.
לפיכך - אין להוסיף ולפסוק החזר שכר עבודה, ששולם לנתבעים, ורכיב זה בתביעה העיקרית - נדחה.

החזר הוצאות במסגרת הסעד הזמני
בהחלטות מיום 3.6.09 ו-21.8.09, נקבע, כאמור, כי הכרעה בעניין שחרור ערבויות והחזר הוצאות התובעות, בגין ביצוע צו כינוס נכסים, תינתן בהתאם להכרעה בתביעה העיקרית. לפיכך, ונוכח התוצאה אליה הגענו - כי נתבעים 5-1 ביצעו כלפי התובעות עוולה של גזל סוד מסחרי, ונתבעים 5-2 אף הפרו את חובת האמונים כלפיהן והחובה לנהוג בתום לב, ביחסי עבודה, ולכן עליהם לפצותן בסכומים שנקבעו לעיל - ישאו נתבעים 5-1, יחד ולחוד, בהוצאות התובעות, לפי הפירוט בבקשה מיום 19.5.08 והמסמכים שצורפו אליה, בתוספת הסכום הנוסף, שצוין בבקשת הכונס מיום 10.6.09, בסכום כולל של 20,502 ₪, כדלקמן:
הוצאות ששולמו למשטרת עכו - 800 ₪;
הוצאות ששולמו לאנשי מחשוב - 3,811 ₪;
הוצאות ששולמו לכונס הנכסים - 14,823 ₪;
הוצאות ששולמו עבור צילום מסמכים - 845 ₪;
הוצאות ששולמו לרשם החברות - 223 ₪.

בנוסף - אנו מורים על שחרור הערבויות, שניתנו בהתאם לצו בו מונה הכונס.

הערה לגבי פגיעה בפרטיות, לעניין הודעות הדוא"ל של הנתבעים
סלדקוב וקונסטנטינוב טענו, כי הודעות הדוא"ל ששלחו, וצורפו לתצהיריו של פלדמן, הן פרטיות, והכניסה אליהן נעשתה ללא הסכמה ומהווה פגיעה בפרטיותן.
מנגד, טען פלדמן, כי מדובר בכתובות דוא"ל של העבודה, ולא בכתובות דוא"ל פרטיות. לטענתו, כל הסיסמאות של הדוא"ל של העובדים, במסגרת העבודה, נמצאות אצלו, וכאשר התעוררו החשדות לגבי מעשי הנתבעים הוא החל לבדוק את הודעות הדוא"ל.

על פי גרסת הנתבעים, לא ברור אם טענתם היא, כי כתובות הדוא"ל מהן נשלחו ההודעות האמורות, גם הן פרטיות, או שכוונתם, כי ההודעות עצמן הן הודעות פרטיות, הגם שנשלחו מכתובות דוא"ל שנפתחה לצורכי העבודה אצל התובעות. אכן, על פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, בעניין ע"ע 8/90 איסקוב ענבר - מדינת ישראל-הממונה על חוק עבודת נשים (במאגר ממוחשב, מיום 8.2.11) - המעסיק רשאי להעמיד לשימוש העובד תיבת דוא"ל מקצועית, המיועדת לצרכי עבודה, בלבד, ולאסור עליו עשיית שימוש פרטי בה, ובמקרה כזה יהא רשאי לקיים מעקב וחדירה לנתוני תוכן בתיבת הדוא"ל - בתנאי שהבהיר לעובד, מבעוד מועד, את מדיניות העבודה, בהקשר זה, אבל, גם אם העובד השתמש בתיבתה המקצועית לשם תכתובת אישית, בניגוד למדיניות מקום העבודה, המעסיק אינו רשאי להיכנס אליה, אלא, אם קיבל לכך מהעובד הסכמה ספציפית, מפורשת, מדעת ומרצון, וזאת לאחר שמוצו אמצעים חלופיים, פוגעניים פחות, מאשר חדירה לתוכן התכתובת האישית [שם, ס' 39-37]. אך, יש לזכור שמדובר בפסיקה שניתנה לאחרונה, המעגנת כללים שלא היו ברורים דיים, קודם לכן, לרבות במועד האירועים שלפנינו, ועלינו לבחון את הדברים בהתאם.

כך או כך, סלדקוב וקונסטנטינוב לא ביקשו כל סעד, בגין הפגיעה בפרטיות, הנטענת על ידן - הן בתצהיריהן, במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, הן בכתב-ההגנה, והן במסגרת תצהירה של סלדקוב, בהליך העיקרי; רק בתצהירו של גלפנד, במסגרת ההליך הראשי, נטען, לראשונה, כי אין לעשות שימוש בהודעות הדוא"ל כראיות, כיוון שהושגו בדרך פסולה תוך פגיעה בפרטיות. על כן - דינה של הטענה להידחות.

נציין, כי אף אם היה על התובעות לקבל אישור מבית-הדין לתפיסת הודעות הדוא"ל הנ"ל, הרי, במקרה זה ניתן לטובתן צו תפיסת נכסים בתיב"מ ובבתיהן של סלדקוב וקונסטנטינוב, לרבות המחשבים שלהן, ובמסגרת זו נתפסו הודעות הדוא"ל האמורות, או חלקן. עוד נוסיף, כי גם אילו נפסלו הודעות הדוא"ל מלשמש כראיה, עדיין, ישנן ראיות מספיקות המוכיחות גזל סוד מסחרי מצידם של הנתבעים, והפרת חובת האמונים ותום הלב, כמתואר לעיל.

ב. התביעה של סלדקוב והתביעה שכנגד
סלדקוב טוענת, כאמור, כי התפטרה בשל הרעה בתנאי עבודתה ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים, ובנוסף היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת, משום שסולקה מהעבודה על ידי פלדמן, ומגיעים לה פיצויים, בשל עוגמת נפש, ופיצויים עונשיים. בתביעה שכנגד, נטען שסלדקוב היא שחייבת לתובעות תשלום חלף הודעה מוקדמת ופיצוי על גזל סוד מסחרי.

פיצויי פיטורים
על פי גרסתה של סלקוב עצמה, היא התפטרה ולא פוטרה [עדות סלדקוב - עמ' 110, ש' 11-10, 18], אבל, למרות שטענה, כי פוטרה בשל "הרעת תנאים", היא כלל לא הסבירה בתצהיריה מה היתה אותה הרעה, בגללה התפטרה, לא התייחסה לטענות שהעלו התובעות, בעניין זה, ולא הביאה כל ראיה שתוכיח הרעת תנאים, כלשהי. נוסיף, כי אף התיאור בכתב התביעה, במסגרת תביעתה של סלדקוב, אינו מקים זכאות לפיצויי פיטורים, עקב הרעת תנאים, שכן, על פי הנטען שם - הקיצוץ, כביכול, בסמכויותיה ובעמלותיה של סלדקוב, נעשה כשנה טרם התפטרותה. סלדקוב בחרה להמשיך לעבוד בתנאים החדשים, ולא טענה כלל שפנתה אל מי מהתובעות, לשם תיקון הרעת התנאים הנטענת; על כן, אף אילו הוכח, כי היתה הרעה - וכאמור, אין זה כך - לא קמה לסלדקוב זכאות לפיצויי פיטורים.

הודעה מוקדמת
אנו סבורים, כי צודקות התובעות בטענתן, שסלדקוב לא נתנה להן הודעה מוקדמת, כדין, טרם התפטרותה. הדברים עולים גם מתוכן מכתב ההתפטרות, שמסרה סלדקוב, אשר שותק לעניין תקופת הודעה מוקדמת וכל שיש בו הוא הודעה על סיום עבודתה. כך עולה גם מגרסתה של סלדקוב, לפיה - היא התבקשה על ידי סטאטוס לעבוד שבועיים נוספים, לצורך חפיפת מחליפה, ומכאן, שככל שהיתה יוזמה להמשך עבודתה, לאחר מסירת מכתב ההתפטרות, מדובר ביוזמה מצד סטאטוס. נעיר, כי תקופת ההודעה המוקדמת שהיה על סלדקוב ליתן לסטאטוס, בהתחשב בתקופת עבודתה אצלה, עולה על שבועיים והינה של חודש ימים. נוסיף עוד, כי אין מחלוקת, שבסיום עבודתה של סלדקוב נענה פלדמן לבקשתה, כי יושאר בידיה מכשיר הטלפון הנייד, ואף עובדה זו תומכת במסקנה, כי לא סולקה על ידו מהעבודה, כפי שטענה. לפיכך - סלדקוב איננה זכאית לתשלום תמורת הודעה מוקדמת.

יחד עם זאת, שוכנענו, כי סיום יחסי העבודה בין סלדקוב לבין סטאטוס, במועד בו הסתיימו בפועל, היה מוסכם על הצדדים, וסטאטוס ויתרה על שירותיה של סלדקוב בתקופת "ההודעה המוקדמת". גם מסקנה זו נתמכת בעובדה, שפלדמן השאיר בידיה את הטלפון הנייד, שכן, לו היו לתובעות טענות כלפי סלדקוב, במועד סיום עבודתה, מובן, כי פלדמן לא היה נעתר לבקשתה זו. על כן, בנסיבות מקרה זה - אף סטאטוס איננה זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת, מאת סלדקוב.

פיצויים בשל עוגמת ופיצויים עונשיים
מכל האמור עד כה, ברור מאליו, כי סלדקוב איננה זכאית לפיצויים, כלשהם, מסטאטוס; לא בגין "עוגמת נפש" ולא "פיצויים עונשיים".

סיכום
התביעה העיקרית נגד הנתבעים 5-2 ותיב"מ והתביעה שכנגד, התקבלו - אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע. על כל אחד מהנתבעים 5-1 לשלם לתובעות פיצוי בסך 80,000 ₪, בגין גזל סוד מסחרי, הפרת חובת הנאמנות של עובד למעבידו וחוסר תום לב בקיום חוזה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה העיקרית - 19.11.08 - ועד ליום התשלום המלא בפועל. יתר רכיבי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד - נדחו.

התביעה נגד הנתבעת 6 - נדחתה.

התביעה של סלדקוב - נדחתה במלואה.

נוכח התוצאה, ובשים לב לסכומי התביעות, ובהתחשב בכך שמרבית טענותיהן העובדתיות של התובעות התקבלו, ולעומת זאת, הנתבעים 5-1 נמצאו כמי שפעלו בחוסר הגינות ובחוסר תום לב - ישלמו הנתבעים 5-1 לתובעות, יחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך, ישאו הנתבעים 5-1, יחד ולחוד, בתשלום ההוצאות בגין סעד הביניים - בסכום מצטבר של 20,502 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, ממועד הבקשה - 10.6.09 - ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, 21 במרץ 2012 (כ"ז באדר תשע"ב), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.

מר חיים גולדנברג
נציג עובדים

מר עמי ברטל
נציג מעבידים

דלית גילה, שופטת
אב"ד

42 מתוך 42