הדפסה

נציגות הבית המשותף ואח' נ' אילנות הקריה }ישראל{ בע"מ

בפני
כב' השופט ארז יקואל – סגן הנשיאה

התובעים

  1. נציגות הבית המשותף
  2. אוריאל אברמוב
  3. שולמית אברמוב
  4. אורה זימר
  5. פיאר רבוא
  6. אסתר רבוא
  7. מרבי קריכלי
  8. לאה קריכלי
  9. יעקב קוליואב
  10. זיוה קוליואב
  11. אילן מחבר
  12. בועז שמריהו
  13. אורנית שמריהו
  14. רפאל דוד מרקוביץ
  15. דורית דוד מרקוביץ
  16. רונן ברנוי טנא
  17. ליהיא ברנוי טנא
  18. יוסף יעקובי
  19. דניאל טאטי
  20. שושנה טאטי
  21. ליאור ברנד
  22. בועז שטרית
  23. ריקה שטרית
  24. אברהם פיטשון
  25. דינה פיטשון
  26. אמנון שוריאן
  27. שושנה שוריאן
  28. סוזי אנגל
  29. אילן יערי
  30. אורלי יערי
  31. סילוון בן חיים
  32. עדנה בן חיים
  33. הרצל פורת
  34. אילנה פורת
  35. נתן סלע
  36. חיה סלע
  37. אליהו כורשידי
  38. מהין כורשידי
  39. דוד נפתלי
  40. אורנה נפתלי
  41. שמעון חסון קאופמן
  42. ציפורה חסון קאופמן
  43. תירצה זרגרוב
  44. גיא זרחיה
  45. לימור זרחיה
  46. יוסף מורסיאנו
  47. אוה מורסיאנו
  48. מיכאל לובין
  49. רחל לובין
  50. שלמה זרחיה
  51. עידית זרחיה
  52. רות ויילנד
  53. אשר בעדאש
  54. רמי זרחי
  55. נגה זרחי
  56. עומר פורת
  57. שלומית פורת
  58. נזר מסלוי
  59. נמיר מסלוי
  60. שרה מסלוי
  61. ניסים פרחי
  62. ירדנה פרחי
  63. שמחה גידניאן
  64. עוזי ספיר
  65. שולמית ספיר

על-ידי ב"כ עוה"ד פרייס וזרחיה

נגד

הנתבעת
אילנות הקריה {ישראל} בע"מ

על-ידי ב"כ עוה"ד י' היכל וג ' היכל

פסק דין חלקי

  1. הדיון מתמקד בליקויי בנייה נטענים ברכוש המשותף של שני בניינים - 12 ו- 14 ברחוב ישראל גלילי בעיר חולון ( להלן: "הבניינים"). התובעים 1-2 משמשים כנציגויות דיירי הבניינים ו יתרת התובעים הנה עשרים-ושניים דיירים בבניין 12 ושישה-עשר דיירים בבניין 14.
  2. הנתבעת הנה חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת ביזמות בתחום המקרקעין ובבנייה. הנתבעת בנתה את הבניינים במסגרת עסקת קומבינציה, בין בעצמה ובין באמצעות קבלני משנה. במהלך שנת 2004 אוכלסו הדירות בבניינים.
  3. התובעים הגישו את תביעתם כנגד הנתבעת, בגין ליקויים נטענים שנתגלו בחניון המשותף ובחצר המשותפת בין הבניינים והמסתכמים, לגרסתם, לסכום של 1,889,320 ₪. משיקולי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סכום של 1,000,000 ₪ ותמכו אותה בחוות דעת שבמומחיות.

בגין ליקויים בבניין 12 , נטען לסכום של 391,440 ₪; בגין ליקויים בבניין 14, נטען לסכום של 328,860 ₪; בגין ליקויים בשטח החניון התת קרקעי והחצרות המשותפות נטען לסכום של 693,420 ₪; בגין ירידת ערך דירות בבניין 1 2 נטען לסכום של 285,600 ₪ ובגין עגמת נפש נטען לסכום של 5,000 ₪ לכל משפחה וסך הכל - 190,000 ₪.
רקע דיוני וטענות הצדדים
4. התובעים טוענים כי בשנים שלאחר אכלוס הבניינים, נוכחו לגלות כי הדירות והרכוש המשותף רווים בליקויי בניה, פגמים ואי התאמות. הודגש כי מדובר בליקויים ובפגמים המצויים באחריות הנתבעת, אשר מקור חלקם בביצוע רשלני של הבנייה ובאי עמידה בתקנים, במפרטים ובחיובים מוסכמים.
5. ליקוי עיקרי אליו מפנים התובעים, קשור באיטום תקרת החניון התת-קרקעי שבבניינים ( להלן: "החניון") ובניקוז ממנו , באופן המאפשר חדירה בלתי פוסקת של מי גשמים והשקיה אליו.
התובעים מדגישים את הצורך שנוצר לדיירי הבניינים להקים סככות בתוך החניון, על מנת שיגנו על רכביהם מפני רטיבות מעל. עוד נטען כי רטיבות זו פוגעת אף במחסני הדירות הממוקמים בחניון ( להלן: "המחסנים") וגורמת לריחות צחנה ולטחב, באופן שאינו מאפשר שימוש ראוי בהם. לגרסת התובעים, קירות המחסנים רווים מים, עובש וטחב, נודף מהם ריח חריף, כל המצוי בהם מתקלקל וקיימת סכנת קצר חשמלי, כפי שאכן נגרם באחד המחסנים.
התובעים מוסיפים ומפנים לקשיי שיפועים וניקוז בחניון, באופן הגורם להיקוות מים ברצפתו. בתקופת הגשמים, כך מתואר, נוצרות שלוליות ברצפת החניון, עולים ריחות קשים ונמנע שימוש סביר וראוי בו. לגישת התובעים, הרטיבות המחלחלת לתוך החניון גורמת לחלודה בברזל הזיון שבבניינים, מחלישה אותו ועלולה לגרום לסדקים ולשקיעת יסודות הבניינים.
6. עוד מתוארים ליקויי איטום ברחבת כיבוי אש ובחומת האבן המפרידה בינה לבין הגינה שבין שני הבניינים, כך שפרצי מים היוצאים מתוך החומה אל רחבת כיבוי האש יוצרים בה רטיבות. התובעים טוענים כי ליקויים קשים אלו מחייבים הסרת הגינה הקיימת מעל החניון, לרבות פינוי האדמה והצמחייה שבה, לשם ביצוע זיפות ואיטום מחודשים בכל שטח תקרת החניון.
7. נטען כי פניות אינספור שביצעו התובעים לנתבעת לשם תיקון הליקויים, הושבו ריקם.
בין הצדדים התנהלה תכתובת, לפיה הנתבעת התבקשה להודיע על נכונותה לפעול לתיקון הליקויים לאלתר. הנתבעת, בין היתר, הביעה נכונותה לתקן ליקויים בבניינים, בכפוף לחוות דעת הנדסית ( ר' נספחים 6 ו-7 לתצהיר התובעים – מכתבים מהימים 21.1.07 ו-12.2.07).
לבסוף, פנתה הנתבעת אל המהנדס מר ג' קיינר, שסייר במתחם הבניינים והגיש את חוות דעתו ביום 11.3.07 ( ר' נספח 9 לתצהיר התובעים). מר קיינר הסיק, בין היתר, כי: "אובחנו מספר ליקויים... ולהערכתי ניתן לבצע את התיקונים ע"י הקבלן במשך כ- 10 ימי עבודה" (ר' עמ' 8 לחוות הדעת). לא נאמדה עלות תיקון הליקויים.
ביום 21.3.07 שלחה הנתבעת מכתב לתובעים ( ר' נספח 9 לתצהיר התובעים), אליו צירפה את חוות דעתו של מר קיינר, ובו הודיעה להם כי העבודות בבנ יינים תבוצענה לאחר חג הפסח.
לגרסת התובעים, חוות דעתו של מר קיינר תומכת בעיקר הליקויים כפי שנטענו על ידם, בדמות בעיית הרטיבות ופריצת מים בחניון ובמחסנים, אך חסרה בעצם הצעתו לבצע תיקוני איטום מקומיים חלף אלו הכלליים הנדרשים. למכתב הנתבעת לעיל, השיב ב"כ התובעים ביום 22.4.07 כי מרשיו מסכימים לאפשר לנתבעת לבצע את הליקויים, אך בכפוף להגשת לוח זמנים מפורט, תיקון הליקויים בחסות אישור התובעים ופיקוח מומחה מטעמם ( ר' נספח 10 לתצהיר התובעים).
התובעים טוענים כי מכתבם זה לא נענה והנתבעת אך הסתפקה בשליחת עובד אחד מטעמה לשם תיקון הליקויים הנטענים. מהתנהלותה זו של הנתבעת, מבקשים התובעים ללמוד כי היא אינה מתייחסת ברצינות הראויה לליקויים הקיימים בבניינים.
לאחר שסיים העובד מטעם הנתבעת את עבודתו, פנו התובעים אל המהנדס מר א' פורת על מנת שיעריך את הנזקים הנטענים שנגרמו לרכוש המשותף בבניינים ויאמוד את עלותם. גם מר פורת סייר במתחם הבניינים והגיש ארבע חוות דעת מטעמו. לדידו, הנזקים שנגרמו לתובעים, לאחר סיום עבודות מטעם הנתבעת, נאמדים בסכום של 1,889,320 ש"ח.
התובעים בעמדה, כי הנתבעת קיבלה הזדמנות ראויה לתקן את הליקויים בבניינים אך הוכיחה שאינה מתכוונת להידרש לכך באופן הגון וראוי וכל שעשתה התמצה בהסוואת הליקויים הקיימים.
בנסיבות אלו, הוגשה התביעה.
8. ארחיב בסוגית המומחים השונים שמונו על ידי בית המשפט לאורך השנים, נוכח הקשרם ההדוק לממצאים אליהם אני נדרש.
9. התובעים צרפו מטעמם את חוות הדעת של מר פורת.
בחוות דעתו מיום 1.11.07 פירט מר פורת ליקויים בבניין מס' 12 בגג המשותף, בחדר המדרגות, בלובי ובקירות חוץ והעריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 93,200 דולר ( מבוסס על שער של 4.2 ₪). בחוות דעתו מיום 6.11.07 פירט ליקויים בבניין מס' 14 בגג המשותף, בחדר המדרגות, בלובי ובקירות חוץ והעריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 78,300 דולר. בחוות דעת נוספת מאותו יום, פירט ממצאי ביקורת שערך בחניון וציין חדירת רטיבות רבה ונזילה דרך גג החניון של מי גשם ומי השקיית הגינון. מר פורת המליץ על פינוי הגינה שמעל החניון לשם חשיפת גג החניון וביצוע זיפות והגנה על כל שטחו. עלות התיקונים נאמדה בסכום של 165,100 דולר. בחוות דעתו מיום 30.11.07, העריך מר פורת ירידת ערך של הדירות – בבניין מספר 12 בסכום של 3,000 דולר לדירה רגילה ובסכום של 4,000 דולר לדירה מסוג " פנטהאוז" או " דופלקס".
10. הנתבעת הגישה מטעמה שתי חוות מטעם מר קיינר. זו הראשונה מיום 11.3.07 שכבר הוזכרה והשנייה מיום 11.11.08 שהנה תולדה של סיור שערך מר קיינר בבניינים בימים 16.10.08, 26.10.08 ו-6.11.08 בלוויית גורמים נוספים בנתבעת. נבדקו התיקונים שנעשו בבניינים על ידי הנתבעת כפי שהועלו בחוות דעת חברת מיל"ב – מכון ישראלי לביקורת בנייה ( שלא הוגשה לבית המשפט) וחוות דעתו הרביעית של מר פורת. מר קיינר הסיק כי כל הליקויים תוקנו – הן אלו כהפניית מכון מיל"ב והן אלו שהתגלו על ידי מר פורת.
11. לאור מכלול הנסיבות וחוות דעת נוגדות של הצדדים, מונה ביום 8.3.09 המהנדס והשמאי מר אייל שנהב, כמומחה מטעם בית המשפט. מר שנהב ביקר במתחם הבניינים ביום 4.6.09 והגיש חוות דעתו ביום 15.11.09, שנערכה במתכונת חוות דעת מר פורת, תוך התייחסות לאותם חלקים משותפים באתר הבניינים - הגג המשותף, המערכת הסולארית, חדר המדרגות, הלובי וקירות החוץ. מר שנהב אמד את עלות תיקון הליקויים הנטענים בבניינים בסכום של 78,350 ₪, בתוספת עלות צביעת החניון והתייחסות לרצפתו בסכום של 6,800 ₪ ובתוספת פיקוח הנדסי בשיעור10% ובסך הכל - סכום של 93,665 ₪.
לעניין החניון, התייחס מר שנהב לרטיבות, לרצפת הבטון ולצביעה. לעניין הרטיבות, הסיק כי: "המדובר בבעיה נרחבת הדורשת התייחסות של יועץ איטום". מר שנהב הוסיף כי אין בליקויים כהפנייתו משום ירידת ערך " משתיירת" לאחר ביצוע התיקונים והעריך את משכם ב- 20 ימים.
12. בהמשך להמלצת מר שנהב, מינה בית המשפט את המהנדס מר ג' פולג, כמומחה מטעמו בתחום האיטום. מר פולג סייר במתחם הבניינים ולאחר שהנתבעת חשפה לבקשתו שלושה פתחים לבדיקת שיטת האיטום ואיכות יריעות האיטום.
מר פולג הסיק כי בפתח שליד קיר אחד הבניינים נתגלתה חדירה לא אטומה כהלכה של צינור מים וכי שפת החיבור העליונה של היריעה לקיר הייתה מנותקת בחלקה. עוד נמצאו בפתח שליד פינת גג החניון יריעות לא מולחמות כהלכה ואף מקטע של יריעה חדשה שהולחמה. עובד הנתבעת טען כי אלו תוצאה של פגיעה ביריעות בעת חשיפת הפתחים לשם בדיקת מר פולג. בפתח שבגג החניון לא ניתן היה לראות את היריעות, היות ול"בור" התנקזו מים מהסביבה. ניסיון של עובד הנתבעת לנקז את המים לא צלח. באף אחד מהבורות לא נחשפה יריעת ניקוז מסוג GEODRAIN כפי שנדרש בשרטוטי תכנית הניקוזים שהוכנה.
מר פולג הפנה לדליפות רבות שנתגלו בשתי גזרות של החניון ולגזרות אחרות, בהן לא נתגלו נזילות כלל. לגישתו, איכות עבודת האיטום, באזורים שנחשפו על פי בקשתו, אינה מספקת וניתן לראות את מקור הדליפות. עוד נתגלו ארבע אדניות צמחיה, שכלל לא נאטמו, כמקור אפשרי לנזילות באותה גזרה. בצמוד לקיר אחורי, התגלה קטע שלם ונרחב בו היריעות נמוכות מגובה פני הקרקע. שיפוע הניקוז של המים מגג החניון נמצא אף הוא לקוי.
לדעתו של מר פולג: "מלוא האחריות לפגמים ולתיקונים מוטלת על שכמי הנתבעת... אלא, שנציגי הנתבעת מקבלים את האחריות המלאה על עצמם ומבקשים מבית המשפט רשות לבוא ולתקן את המעוות".
מר פולג המליץ, גם לצרכי בניית אמון בין הצדדים, לקבל את הצעת הנתבעת ולבצע את העבודות באופן מדורג בגזרות העבודה השונות, כך שרק שתירשם הצלחה בראשונה ( חניות מספר 3-7 ו- 55-58 ), ניתן יהיה לעבור לבאה. עוד הומלץ כי העבודה תתבצע בפיקוח בית המשפט וגורם מקצועי שילווה את התהליך, ינחה אותו ויאשר את שלבי העבודה השונים.
ביום 25.10.10, הגיב מר פולג לפניית ב"כ התובעים והבהיר כי ככל שלא תצלח העבודה בגזרה הראשונה, תעמודנה בפני הצדדים האפשרות לשוב ולבצע את העבודה הכוללת או לפצות את התובעים. במעמד זה, ביקש להבהיר כי יש לבצע תיקונים באותה גזרה ראשונה שיהיו " מקומיים" להבדיל מ"נקודתיים" ושיכללו איטום מבפנים החניון, בעזרת חומר צמנטי.
חוות דעתו של מר פולג והמלצותיו בדבר אופן ביצוע תיקוני האיטום בבניינים, התוותה את הדרך שלאורה בקשה הנתבעת לבצע , בהסכמת הצדדים, את תיקון הליקויים בבניינים. כך אף לאחר שהסתיים מינויו של מר פולג כמומחה מטעם בית המשפט.
ביום 9.1.12 הגיש מר פולג את חוות דעתו לאחר שסייר במתחם הבניינים בעקבות ממטרי גשם בלוויית נציג וועד הבית – מר ש' זרחיה ומר מ' אלקובי - מומחה נוסף בתחום איטום מבנים תת קרקעיים. הממצאים אליהם הפנה, דומים בעיקרם לאלו שדווחו בחוות דעתו מיום 5.8.10.
בהמשך להודעת המומחה על הסיור שערך בבניינים, הגישה הנתבעת ביום 17.1.12 בקשה דחופה להחלפתו ( ר' בקשה 18), בטענה כי בסיור זה השתתף מר זרחיה שהנו אחד התובעים וגם עו"ד מייצג וללא שמר פולג הזמין מבעוד מועד את נציג הנתבעת או את בא כוחה. הנתבעת הוסיפה, כי אין לקבל את מינויו של מר אלקובי "דה פקטו" כמומחה לאיטום.
ביום 8.2.12 התקבלה הבקשה מהטעם שמר פולג ערך סיור בבניינים בנוכחות נציג התובעים בלבד. בית המשפט ( כב' השופטת ד"ר א. סורוקר) קבע, כי: "... ראוי להקפיד בכגון דא. בין הצדדים נטוש סכסוך. כל מפגש של מומחה הפועל מטעם בית המשפט חייב לעשות במעמד שני הצדדים".
13. בדיון מיום 15.2.12 הוחלט על מינוי מומחה איטום חלופי, תוך שעבודות האיטום תבוצענה על ידי הנתבעת. מונה מר ש' וסלי לצורך זה ומסיבות טכניות בעיקרן, לא היה מנוס מביטול מינויו.
14. ביום 17.12.12 מונה מר מ' מרטון כמומחה בתחום האיטום מטעם בית המשפט אף על דעת הצדדים. ברם, בהמשך, גילתה הנתבעת כי מומחה זה שימש יועץ בעת בניית הבניינים וביקשה לפסול את מינויו. התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי לא קיים ניגוד עניינים שיש להעדיפו. לגישתם, הנתבעת מבקשת להסתיר את שברור לכל, כי לא נעשתה תכנית איטום לבניינים וכי לא הועסק יועץ איטום בבנייתם.
15. ביום 17.6.13, שוחרר מר מרטון מתפקידו, תוך שמונה מר ע' בוך כמומחה בתחום האיטום מטעם בית המשפט ( להלן: "המומחה").
ביום 25.8.13 ביקר המומחה במתחם הבניינים יחד עם נציגי הצדדים. השתתף בביקור זה מר מוטי פימה, מטעם חברת מגא איטום ושיקום פ.מ. בע"מ.
ביום 8.9.13 שלח המומחה מכתב לב"כ התובעים שם הבהיר כי העבודה תתחיל בחזית בניין 12 על פי תכנית מר פולג. המומחה פרט במכתבו את מפרט העבודה, סילוק האדמה ואחסונה ואת עקרונות ביצוע עבודות האיטום. כן דרש המומחה לקבל את אישורו לקבלן המבצע.
ביום 28.11.13 סייר המומחה באתר בהשתתפות ב"כ הנתבעת, נציג הנתבעת, נציג דיירי המבנים ומר פימה ( ר' דו"ח ביקור נ/3). במהלך סיור זה, נדונו קשיים בדמות מיקום אכסון אדמה שתוצא מאדניות, החורף הקרב שיקשה על ביצוע העבודות ופירוק מתחייב של משטח גרנוליט המצפה שטח מחדיר מים בסמוך לכניסת בניין מס' 12. פתרונות רלוונטיים מצא המומחה במקומות אחסון לאדמה שתוצא האדניות; בביצוע העבודות כל עוד ומזג האוויר מאפשר כשמועד תחילתן לאלתר ובביצוע איטום מלמטה ( מתוך המרתף) בשטחי גרנוליט, באמצעות מומחה שיאטום בבטון גבישי מסוג " זייפקס" (להלן: "זייפקס").
ביום 19.6.14 ביקר המומחה באתר הבניינים בהשתתפות נציגי הצדדים, נציג הדיירים והקבלן מר פימה וביום 24.6.14 שלח לצדדים דוח ביקור, בו הוראות לביצוע וביקש לשוב לביקור לאחר שהמקום שתוקן יוצף במשך 3 ימים ( ר' בקשה 36). ביום 30.6.14, האריך המומחה את משך העבודה ב- 3 חודשים, כשהות מספקת לדעתו. ביום 7.8.14 שב וביקר באתר וביום 10.8.14, שלח לב"כ הצדדים דוח ביקור ( ר' ת/3).
בעיקר, עלתה התייחסות לעניינים הקשורים בצנרת, בחומר דרכו תעבור, בצינור גומי באדנית שיש לבטלו, בעבודת הכנה נדרשת לאיטום, ביציקת בטון מחודשת באחת השוחות וב איטום עצמו, שמוצע " איטום מבפנים" שאינו מזיק לקונסטרוקציה וניתנת אחריות מלאה להצלחה. המומחה הפנה בהקשר זה לחברת זייפקס ישראל פי.בי.סי בע"מ, על ידי מנהלה - מר דן ארד. עוד ציין המומחה כי בפינת החצר קיימת אדמה שקועה, מקום בו מצטברים מים במהלך החורף והמליץ על מילוי השטח באדמה מהודקת. כן הפנה לצורך להיווכח שכל שטח החצר מנוקז באופן שלא יחדרו מים אל הבניינים.
ביום 29.8.14 שלח המומחה מכתב לב"כ הצדדים, אשר להסכמתו להצעת הקבלן מר פימה לפיה יש לאטום את החצר האחורית של הבניינים בחורף, כשהיקוות המים תצביע על מקום הנזילה. התבקשה מעורבותו של קבלן זייפקס – מר דן ארד, שייטול על עצמו כבר כעת את ביצוע העבודות. במקרה חלופי, הוצע לעשות שימוש ביריעות "ביטומניות".
בהתאם להמלצת הגורמים המקצועיים, נקבע כי המשך תיקוני האיטום ידחה למהלך החורף. כן הובהר על ידי ב"כ הנתבעת, כי מר ארד ביקר באתר הבניינים ובעצה אחת הומלץ שהאיטום בזייפקס ייעשה במהלך החורף ( ר' סעיף 4 להודעה מיום 28.9.14 - בקשה 37).
ביום 9.11.14 שלח המומחה מכתב לב"כ הצדדים לפיו הגשם הנוכחי אינו נחשב לממשי ויש להמתין, למעשה, לסדרה של גשמים.
עד ליום ה- 9.11.14 לא נשמע דבר וביום 14.6.15 ניתנה החלטה, לפיה: "לאור גילו של התיק ובהינתן מכלול נסיבות עניין, נקבע מועד להשמעת סיכומים בעל פה ליום 15.7.15... מומחה בית המשפט - מר בוך יגיש חוות דעת עדכנית מטעמו עד 7 ימים טרם המועד הקבוע". אציין כי המומחה התבקש להגיש חוות דעת משלימה עם סיום עונת החורף וביצוע התיקונים הנדרשים, עוד קודם לדיון שנקבע לשמיעת הסיכומים ( ר' בקשה 45).
ביום 7.7.15 דיווח המומחה לבית המשפט כי ביקר יום קודם לכן באתר הבניינים, בהשתתפות ב"כ הצדדים, הקבלן והדיירים. המומחה למד שהקבלן ניסה לתקן את מרבית הנזילות, אך נוכח כי הן נמשכות. המומחה ביקש מהדיירים לפתוח את המים מבעוד מועד על מנת שיוכל לבחון את הדברים וכן ה זכיר שהציע לבצע איטום עם הקבלן מר ארד, אך לא נענה. המומחה מסכם, בזו הלשון: "נראה לי, שאין אפשרות להגיע להסכמה בין הצדדים איך לתקן. אני סבור, שצריך להגדיר סכום מסוים של כסף אשר ישולם לתובעים והם יתקנו לשביעות רצונם. בנוסף לשטח דרכו חודרים מים, יש עדין מקומות בחזית שכבר נאטמו, הממשיכים להחדיר מים ומקום מתחת לרמפה המשופעת המשמשת כניסה לחניון, וכן דרך החלק העליון של שני הקירות. במצב הנוכחי, אפשר להסתפק בתיקון הבא האוטם את השטחים: ליד פתח בתקרה וסביבותיו-70,000₪ במרכז המבנה -80,000 ₪ - קירות חוץ - 10,000₪ - מתחת לרמפה המשופעת - 15,000 ₪ - שני מקומות בחזית הבניין -2,000 ₪. בסך הכל 177,000 ₪".
16. ביום 13.7.15 הגישה הנתבעת בקשה לביטול מינויו של המומחה ולפסילת חוות דעתו ולחילופין, להורות על חקירתו הנגדית. בקשה זו הוגשה על רקע שיחה שניהל המומחה עם ב"כ התובעים ביום 6.7.15, עת נפגשו הצדדים באתר הבניינים וטרם הגעת ב"כ הנתבעים. לטענת הנתבעת, מדובר במקרה דומה לזה שהתרחש בעניינו של מר פולג ובגדר " סיבוב שני", בו נפגש ב"כ התובעים ביחידות עם המומחה. לגישתה, כפי שמצא בית המשפט לנכון לבטל את מינויו של מר פולג, כך יש לנהוג בעניינו של המומחה, מחמת החשש שהתובעים, בהתנהגותם, ניסו ואף הצליחו להשפיע עליו ולשבש את עבודתו התקינה.
17. התובעים טוענים כי יש לקבל את התביעה כמסקנות מר פורת מטעמם ולמצער, כמסקנות המומחים שמונו מטעם בית המשפט, תוך התנגדות לפסילת חוות דעתו של המומחה. התובעים מוסיפים ומתנגדים להמשך מעורבות הנתבעת בביצוע התיקונים הנדרשים בבניינים, תוך הדגשה כי הנתבעת קיבלה אין ספור הזדמנויות לפעול לתיקון הנדרש, אותן לא ניצלה.
18. מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה, בין היתר, מטעמים של העדר יריבות ועילה. נטען, כי התובעים מושתקים מלטעון לפגמים בבניית הבניינים, לאחר שנקטו בשיהוי על פני השנים. הנתבעת מציינת העדר יריבות בינה לבין חלק מהתובעים ו מפנה לסיווג מתבקש של הדיירים בבניינים, בין היתר על פי מי שמכר את דירתו ומי שלא רכש דירה מידיה. עוד נטען כי חלק מדיירי הבניינים הגיש תביעה נפרדת כנגד הנתבעת על פי החוזים שבין הצדדים ולכן, יש לדחות את התביעה הנוספת דנא כפי שהוגשה .
הנתבעת מוסיפה כי נוצרה ערבוביה בין הטענות הנוגעות לרכוש משותף בבניינים לבין הטענות הנוגעות לרכוש הפרטי של הדיירים. שימת הלב מופנית לחניון, שלא כולו מהווה רכוש משותף, לחניות שבו ולמחסנים, המוצמדים לדירות הבניינים בגדר רכוש פרטי של כל דייר בהתאמה.
הנתבעת מפנה לעובדת עריכת חוות דעת מומחה התובעים – מר פורת, לאחר שהתובעים פנו לראשונה " למיל"ב - מכון ישראלי לביקורת בנייה", כשעל בסיס ממצאיו, נשלח מכתבם ביום 21.1.07 , לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים בבניינים. מובהר כי עצם ביצוע התיקונים נלמד מההבדל שבין חוות הדעת של הנתבעת וכי התובעים פנו למר פורת, שלא ביקר באתר הבניינים טרם ביצוע התיקונים, על מנת " לנפח" את התביעה בליקויים מופרכים, ללא יכולת להתייחס לתיקונים שבוצעו.
לטענת הנתבעת, היא נדרשת לכל קושי המועלה מצד בעלי הדירות בבניינים, אך התובעים הם שפועלים בניסיון למנוע את ביצוע התיקונים הנדרשים. כך, לאור דרישות ותנאים שהציבו לנתבעת, כי מומחה מטעמם יפקח על עבודותיה ובמבוקשם להתערב בשיקולים הנדסיים ולהכתיב לוחות זמנים. הכל, כך נטען, באופן המעיד על רצון התובעים להכשיל את הנתבעת מלבצע את התיקונים הנדרשים בבניינים .
כדוגמה, מפנה הנתבעת לקבלן לביצוע עבודות איטום מטעמה, שתיקן את הנדרש בחצר פרטית של אחת הדירות, באופן שפתר את הבעיה. נטען כי על אף שנתון זה מצוי בידיעת התובעים, הם בכל זאת עמדו על מינוי מומחה לאיטום מטעם בית המשפט.
דיון והכרעה
19. מלבד חוות דעת שבמומחיות, מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של שני דיירים - מר נתן סלע ומר אשר בדש. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהלה - מר אופיר כהן. בנוסף, הגישה הנתבעת את תצהירו של מר ניסים דאי, שלא התייצב לעדות ולא יינתן משקל לאמור בתצהירו. עוד נחקר המומחה לפרוטוקול הדיון.
20. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מהראיות שהוצגו, ממסקנות שבמומחיות וממכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי זו.
21. טרם אתייחס לגופה של מחלוקת, יש לסלק מעל הדרך שתי מהמורות - סכום התביעה הנטען והיריבות בין הצדדים.
22. אשר לסכום כתב התביעה, טענה הנתבעת בסיכומיה כי לאור הפחתתו מטעמי אגרה ונוכח שהתובעים לא התאימו את סכומי ראשי הנזק שנתבעו על ידם, יש לצמצמם לכדי מחצית. הנתבעת ביקשה להסתמך על ת"א ( חי') 7017-08 צייד נ' ליפמן ואח' (19.7.10).
אכן, כעובדות האסמכתא שהציגה הנתבעת, התובעת לא הגישה כתב תביעה מתוקן ובו התאמה בין סכומי התביעה המצטברים בכל רכיב לבין סכום התביעה הכולל. אולם, תובע רשאי לציין בכתב תביעתו את מלוא נזקיו הנטענים ולהגביל את סכום התביעה מטעמי אגרה ו ידוע ש: "אין בסכום האגרה ששילם התובע בעת הגשת התביעה כדי להגבילו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו..." (ר' רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.7.12)).
מכאן, שאין לתובעים מניעה ממשית מלעתור לפסיקת סכום נמוך מכפי שציינו בכתב תביעתם ובלבד שהיקף הנזק הקשור בו הוכח בפני בית המשפט כדבעי .
23. אשר להעדר יריבות, טוענת הנתבעת בשניים – שינויים במערך הבעלויות בדירות שבבניינים והעדר סמכות התובעים 1 ו- 2, כנציגויות דיירי הבניינים, להגיש את התביעה.
לגישת הנתבעת, נמכרו דירות בבניינים על ידי הקונים המקוריים שרכשו אותן ממנה והיא מלינה על התעלמות התובעים מחובתם ליידע את כל הנוגעים בדבר בנושא. עוד סוברת הנתבעת כי התובעים התעלמו מהחלטה מיום 8.3.09, לפיה בכל עת שייערך שינוי בבעלות על הדירות בבניינים, יש לעדכן את רשימת התובעים.
התביעות שהוגשו נגד הנתבעת עלי ידי דיירים באופן פרטני, לא כללו התייחסות לנזקים ברכוש המשותף שבבניינים ולא ראיתי לנכון להחיל עליהם את כלל השתק העילה בהקשר זה. כך, ביחס ל שישה תובעים , הוצ גו הליכים משפטיים שהסתיימו בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין או בפסק בורר, אך אלו מתייחסים לרכושם הפרטי של אותם דיירים ( ר' נספחים ז-יא לתצהיר הנתבעת ביחס לתובעים 20-21, 49-50 ו – 65-66) .
יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה, בזו הלשון:
"...יישום מבחן הזכות לעניין זהות העילה, מוביל למסקנה כי במקרה הנדון מסכת העובדות מתארת פגיעה בזכות אחת של התובעים - היא הפגיעה בקניינם - בין הפרטי ובין המשותף, ועל כן עילת התביעה אחת היא...המסקנה המתבקשת הינה כי התובעים 13 מיצו את זכות התביעה שקמה להם בעקבות ליקויי הבניה ואין מקום להזקק לתביעה נוספת מצידם בענין זה. אולם, אינני שלמה עם תוצאה זו. לביהמ"ש שיקול דעת לסטות מכלל מעשה בי"ד כאשר הצדק מחייב זאת. בנסיבות המקרה לא סביר לצפות מבעל דירה בבניין בן 20 דירות כי ייתבע לבדו את חלקו ברכוש המשותף, דבר שיצריך ממנו להוכיח את הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף בכללותם, שכן חלקו ברכוש המשותף הוא כאמור בלתי מסוים. שנית, ובעיקר, לא מושגות במקרה דנן מטרותיו הקלאסיות של הכלל, המרכיבות את הרציונאל העומד מאחוריו, והוא מיצוי כל המחלוקות הנובעות מאותו אירוע או מאותה עסקה תחת קורת גג דיונית אחת והימנעות מהטרדה חוזרת של הנתבע ושל ביהמ"ש. תביעת התובעים במסגרת התביעה שבפני לא מהווה נטל נוסף כלשהו, שכן בירור התביעה לגבי הרכוש המשותף נעשה באופן כולל וחד פעמי ולא ביחס לכל זוג תובעים. נימוק נוסף שניתן להעלות כנגד ההצדקה להחיל את כלל השתק העילה במקרה זה הוא שלא מוטל ספק בקיומה של הזכות לה טוענים התובעים 13, לאור נזקים שהוכחו בגין הליקויים ברכוש המשותף. לפיכך אני דוחה את טענות הנתבעת בעניין תביעות קודמות של התובעים 1 ו13-" (ר' ת"א ( מח - חי') 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (29.10.00) ).
דיירים שמכרו דירתם לאחר הגשת התביעה, ללא שהקונים ביקשו אף הם פיצוי בגין עוגמת נפש, אין נפגמת זכותם לקבלת פיצוי. ודברים בלשון אומרם:"... מכירת הדירה שבעטיה נתבעים הפיצויים אינה שוללת את זכאותו של בעלים לשעבר לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עת היתה הדירה בבעלותו, שהרי עצם מכירת הדירה אינה מאיינת את עגמת נפש שנגרמה לו בתקופה שהיתה הדירה בבעלותו" (ר' ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05)).
למעט משפחות ויילנד וזרחי, שהראשונה רכשה את דירתה לאחר הגשת כתב התביעה והשניה מכרה את דירתה במועד כלשהו למשפחת כהן, כמופיע בנספח ו' לתצהיר מר אופיר כהן - כל יתר הדיירים בבניינים התגוררו בבניינים בעת הגשת כתב התביעה ועודם מתגוררים בהם.
עיון במוצגים מב/1 ו- מב/2 – רשימת דיירים בבניינים , מלמד כי בבניין 12 לא הייתה תחלופת דיירים. כך אומתה רשימת הדיירים למול נסחי טאבו שצירפה הנתבעת לתצהיר מר אופיר כהן מיום 26.4.11 ( ר' נספח ו לתצהירו).
בבניין 14 נמכרה דירה אחת לאחר הגשת כתב התביעה - דירה מס' 8 שהייתה בבעלות הגב' רות בן שאול. דירה זו נמכרה לידי משפחת ויילנד ביום 26.6.08. נוסף למכירה זו, בוצעו עוד שלוש עסקאות מכירה קודם להגשת התביעה. מר זרחיה – רוכש דירה 4, עשה זאת ביום 15.11.07. דירה מס' 5 נמכרה על ידי אחד מהבעלים ביום 14.7.04 למר מורסיאנו. דירה מס' 6 שייכת לאחד מהבעלים - מר לובין. דירה מס' 7 נמכרה על ידי אחד מהבעלים לידי מר זרחיה ביום 3.1.05. אימות רשימת הדיירים למול נספח ו' לתצהיר מר כהן, מלמד כי הבעלים של דירה 10 בבניין 14 בנסח הטאבו, משפחת כהן, אינו תואם את שם הדייר בנספח מב/2, משפחת זרחי. אין לדעת מתי התחלפו הבעלים.
כל עוד לא נתבע כפל סעדים בגין אותה דירה, אין לייחס חשיבות של ממש לשאלה אם התובעים הנם במעמד של קונה " מקורי" או " קונה משנה. כבר נקבע כי: "... אחריות המוכר כלפי הקונה לפי סעיף 4 לחוק המכר ( דירות), תחול – בשינויים המחויבים – גם כלפי " קונה משנה", שהוא " מי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה ... המתווה שבו נעשה שימוש הוא של המחאת זכויות הקונה, במפורש או במשתמע, להגיש תביעה נגד המוכר ... בנסיבות העניין, שבהן לא הוגשה תביעה מטעם הקונים המקוריים ואין חשש לכפל פיצוי, נדמה כי אין חשש להחיל את המתווה... ולפיו – כאמור – עילת התביעה של הקונה הראשון הוקנתה לקונה המשנה, ועומדת לו מול המוכר המקורי" (ר' ע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח' (16.4.12); ת"א ( מרכז) 30119-11-12 אליהו חיים חורי ו-111 אח' נ' אאורה השקעות בע"מ (16.1.15)).
בהתאמת דברים אלו לעניין שמלפניי, לא הוכח כפל פיצוי שנתבע מטעם המשפחות שהגישו את התביעה ביחס לרכוש המשותף בבניינים , או מחסום דיוני אחר החל עליהן ולא מצאתי ממש בטענה שנקשרה בדיירים שמכרו דירתם או כאלו שרכשו דירה שלא באמצעות הנתבעת.
דחיתי גם את הטענה כי נפל פסול בעצם הגשת התביעה על ידי נציגויות הבית המשותף של הבניינים. אף שטענה זו נזנחה בתצהיר מר כהן ובסיכומי הנתבעת, מעבר לנדרש אציין בקצרה כי נציגות בית משותף כשירה להיות צד לפעולות משפטיות ובהקשרים של " החזקתו התקינה" של הבית המשותף, כאלו מושא הדיון שלפניי ( ר' סעיף 69 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 וע"א 98/80 קדמת לוד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד פ"ד לו(2)21); ע"א 98/80 קדמת לוד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד, פ"ד לו(2) 021, 24, 1981); ת"א 2132/07 נציגות הבית ברח' הסתיו 7 בהוד השרון ואח נ' י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ(11.10.10). התייחסות לליקויים נטענים שהתגלו ברכוש המשותף של הבניינים, הקשורה ל החזקתם התקינה, מצויה בתחום סמכותם של התובעים 1 ו- 2 כנציגויות דיירי הבניינים.
24. כעת, נותרו לדיון השאלות הקשורות בנזקיהם הנטענים של התובעים.
הנזקים בתחום האיטום
25. עיקר הליקויים בבניינים קשור בנושא האיטום, עליו שח המומחה .
26. דחיתי את הבקשה לפסילת המומחה , תוך שאימצתי את מסקנותיו. הנתבעת טוענת לפסול מהותי ותוכני שנפל בהתנהלות המומחה. הראשון, בהקשר לשיח הישיר שניהל עם ב"כ התובעים ללא נוכחות ב"כ הנתבעת והשני, בהקשר לתצורת המסמך האחרון שהגיש, שאינו יכול להיחשב כחוות דעת, מאחר שלא ערוך בהתאם להוראות הדין ואינו כולל פרטים מוגדרים כנדרש.
27 . בהיבט המהותי של הבקשה, אכן אישר המומחה שיח מסוים עם ב"כ התובעים בסיור האחרון שנערך באתר הבניינים, בטרם הגעת ב"כ הנתבעת למקום. המומחה אישר, בתשובה לשאלות הבהרה ולפרוטוקול הדיון, כי לא שוחח עם ב"כ הצד שכנגד על עניין חשוב שלא דובר בו לאחר מכן במעמד הצדדים כולם. מכאן, מבקשת הנתבעת לגזור כי מדובר בשיח רלוונטי למחלוקת שנערך מחוץ לידיעתה, באופן המצדיק פסילת מינוי המומחה וחוות דעתו, גם בהתחשב בנוסח החלטת כב' השופטת ד"ר סרוקר כפי שהתקבלה ביחס למר פולג.
אין יכול להיות חולק של ממש אשר להקפדה הנדרשת בכגון דא ואשר לחוסר הנוחות שמעורר שיח חד-צדדי כלשהו שנערך בין מומחה הממונה מטעם בית המשפט לבין צד לדיון. עם זאת, לא ראיתי לנכון להתעלם ממכלול הנתונים שמלפניי, בבואי להכריע בנפקות מהלך קצר של שיחה שנערכה בין המומחה לבין ב"כ התובעים, בהמתינם לבואו של ב"כ הנתבעת.
כידוע:
"לא כל פגם בהתנהלות הצד שכנגד והמומחה, יש בהם כדי לבטל מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי נדרשת לצורך כך פגיעה ממשית היורדת לשורשה של חווה"ד או התנהלות המומחה בנסיבות והופכת אותה/אותו ללא רלוונטיות להליך...ככלל הנטייה לפסול חוות דעת של מומחה, לאחר שהיא ניתנה, קטנה יותר"( ר' ת"א ( ת"א) 1959/08 אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים [ ישראל 1992] בע"מ נ' אלי בלום (9.2.12)).
וכן:
" ככלל, אין מקום לפסילת מומחה מטעם בית המשפט, אלא אם נתגלו פגמים חמורים אשר יש בהם כדי לגרום לעיוות הדין. ההחלטה האם לפסול את המומחה " אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר, בשאלה אם פעל בתום לב, ובשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון..." (רעא 1770/12 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום ,18.3.12).
התרשמתי כי אין מדובר בהתנהלות המגעת לשורש חוות דעת המומחה והגורמת לעיוות הדין. לא נסתר תום לבו של המומחה וגם הנתבעת עצמה אפשרה בעבר קשר חד - צדדי בינה לבין המומחה כשיחות וסיורים, מבלי שקטעה אותו, אף אם נוצר שלא ביוזמתה. הנתבעת אכן עדכנה את כל הנוגעים בדבר במהלכים אלו, אך אין בעצם העדכון מטעמה כדי להכשיר התנהלות שכזו , עליה היא קובלת כעת ( ר' פרו' עמ' 72 שו' 31-32 , עמ' 73 , שו 1-4 בקשה 35 סעיף 1 בקשה 36 סעיף 1 בקשה 38 סעיף 3).
המומחה הבהיר כי לא העלים פרט כלשהו שעלה מאותה שיחה מהמשך ההידברות בין הצדדים כולם ולא נודע צורך בעדכון יזום של ב"כ התובעים את שהתרחש, נוכח שב"כ הנתבעת הבחין בכך ממילא.
טענת הנתבעת כי בשיח קצר זה, כפי שנערך, יש כדי להשפיע על דעת המומחה, אינה מתיישבת עם השוואת ליבת מסקנותיו בחוות דעתו השונות ועם היכרותו את הבניינים ואת הליקויים הקיימים בהם. המומחה ביקר באתר הבניינים בימים 25.8.13 , 28.11.13, 25.12.13 , 19.6.14 , 7.8.14 ו- 6.7.15, באופן שאינו מותיר ספק ממשי כי הוא אינו נזקק לשכנוע מטעם צד כלשהו, מבלי שיקבע שהיה כזה, לשם מתן חוות דעתו. במספר סיורים באתר לא השתתף כלל ב"כ התובעים ( בימים 25.11.13 ו- 25.12.13) ו לא נשמע כי עצם הנוכחות החד-צדדית היוותה איום על טוהר שיקול דעתו של המומחה.
שוכנעתי כי המומחה פעל בתום לב וכי לתובעים, או לאדם אחר , לא נודעה השפעה על התרשמותו המקצועית ממצב הבניינים.
התרשמתי כי המומחה לא ייחס לאותה שיחה חשיבות, היא לא גרמה עיוות דין לנתבעת ולא ירדה לשורשם של דברים, שבעטיים יש לפסול את מסקנותיו. אם נותר ספק בנושא, חקירת המומחה לפרוטוקול הדיון הדגישה את המהימנות שיש לייחס למסקנותיו. לבד מנתונים מקצועיים אותם הבהיר כפי התייחסותי להלן, הוא שב והדגיש כי לא הייתה לשיחה הקצרה שקיים עם ב"כ התובעים כל חשיבות לגיבוש מסקנותיו וכדבריו: "... זו לא היתה שיחה לעניין, היתה שיחה כללית, לא היה מאחוריה שום דבר, אם היה משהו אז די מהר שוחחנו על זה מחדש יחד איתך". השיחה נמשכה דקות בודדות והמומחה לא זכר את נושאה, בהבהירו כי : "...זה לא היה חשוב"
(ר' פרו' עמ' 82, שו' 6-23).
ככל שסברה הנתבעת כי לא ניתן לעבור לסדר היום לאור שיח חד - צדדי שכזה, תוך שהחלטת בית המשפט לעניין מר פולג ידועה לה, לא ברור מדוע לא פנתה על אתר לבית המשפט בבקשה לפסילת המומחה ובטרם שיגר את חוות דעתו הסופית. המתנת הנתבעת לקבלת מסקנות המומחה, בטרם הגשת הבקשה לפסילתו, אינה פועלת לזכותה.
28. בהיבט הטכני של הבקשה , המומחה השלים את הצהרתו הנדרשת לפרוטוקול על פי דין, כהפניית בית המשפט ובכך נרפא הפגם הקשור בדרך עריכת חוות דעתו ( ר' פרו' עמ' 85 ש' 24-26). הנתבעת טוענת לחוסרים בחוות דעת המומחה ומפנה למקומות הליקויים, לקירות חיצוניים ו למושג " מרכז החניון", שאינם מוגדרים וכן להיעדר כתב כמויות, דרך עבודה, תכנית או שרטוט. עוד לגישת הנתבעת, המחירים הנקובים על ידי המומחה סתמיים ואינם מתייחסים לכימות עבודה וחומרים.
טענות הנתבעת כנגד מסקנות המומחה אינן מגובות בחוות דעת מומחה מטעמה. מר קיינר אינו מתייחס לבעיית האיטום בבניינים ולא בכדי הנתבעת עצמה ביקשה לתקן ליקויי רטיבות בהתאם למתווה של מר פולג. גישתה של הנתבעת, הנסמכת על מסקנות מר קיינר לפיהם כל הליקויים בבניינים תוקנו, אינה יכולה להתקבל, שעה שנותרו ליקויי רטיבות בבניינים כמסקנותיו העדכניות והמועדפות של המומחה.
לא די בהעלאת טענות כנגד מחירים " סתמיים" כפי שננקבו וחוסרים נוספים בחוות דעתו של המומחה, שעה שאין כל עמדה אחרת שבמומחיות מטעם הנתבעת או עדות מטעם קבלן האיטום מר פימה. הנתבעת אף לא העידה איש מטעמה המכיר לעומק את נושא הליקויים באתר הבניינים.
"תכנית הדליפות" אותה ערך מר פולג והמצורפת לחוות דעתו, אינה מסובכת להבנה. שני מוקדים מרכזים מסומנים בצבע צהוב, בהם ריכוז של נזילות לתוך החניון. כן קיים סימון בצבע אדום המתייחס למיקום השלב הראשון בביצוע התיקונים, באזור החצר הקדמית שבבניינים.
קבלן האיטום - מר פימה, פגש באתר את מר ארד הקשור בזייפקס וסוכם היכן יתבצע האיטום בתוך החניון עצמו. כבר מכאן, אין לקבל את הטענה כי הנתבעת לא הבינה היכן אמורה הייתה לתקן. טענה זו אף אינה תואמת את הפעולות שהתבצעו בשטח הבניינים לאחר ביקור המומחה בקיץ 2014 ואת הסיכום בין הצדדים להעדיף לבצע את פעולות האיטום במהלך החורף. ההסכמות בין קבלן האיטום לבין המומחה נבעו מהבנות על מהלך האיטום ודרך ביצועו.
המומחה נענה לבקשת מר פימה לדחות את מהלך התיקון לחורף. מאז קיץ 2014, הנתבעת לא זימנה אותו לאתר הבניינים אף לא פעם אחת, בין לפני ובין אחרי ביצוע עבודות האיטום על ידי מר ביטון. לפיכך, נוצר הצורך בפניית בית המשפט אל המומחה בחודש אפריל 2015.
29. לא שוכנעתי מקיומה של סיבה ראויה מכוחה יש לדחות את מסקנותיו המקצועיות של המומחה.
ידוע כי:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת ... לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן ... " (ר' ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.90)
וכן:
"חוות דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטיות ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה" (ר' ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569 (1998); ע"א 5509/09 מסארווה נ' עיזבון המנוח מסארווה (23.2.14 )
30. בסיכומיהם, עותרים התובעים לפצותם בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם. לחילופין, נכונים התובעים להתכנס סביב מסקנות המומחים ה"ה שנהב ובוך, שאמדו את נזקיהם בסכום של 93,665 ₪ ( הראשון) ובסכום של 177,000 ₪ ( השני). הפיצוי החלופי אליו עותרים התובעים בסיכומיהם, עומד על סכום של 450,665 ₪, כולל זה בגין עגמת נפש.
31. אשר לליקויי הרטיבות בחניון, אלו תוקנו בחלקם, כעולה מחוות דעתו האחרונה של המומחה וכפי המתווה שקבע מר פולג בהסכמת הצדדים, שלאורו פעל קבלן האיטום. החל מחודש אוגוסט 2013 פיקח המומחה על ביצוע תיקוני האיטום וביקר באתר מספר פעמים עם ב"כ הצדדים, נציגים מטעם הצדדים וקבלן האיטום. בחקירתו לפרוטוקול הדיון, אישר המומחה כי הנזילות מהחצר הקדמית בבניינים פסקו, לאחר תיקון שנבדק על ידו בחסות הצפה לפני כשנה (ר' פרו' עמ' 82, שו' 31-32, עמ' 83 , שו' 1-6). חרף התיקון שנעשה כראוי, ציין המומחה היתכנותה של נזילה מחודשת, אך לא באופן פסול במקרה בו עסקינן, לנוכח הצורה הגאומטרית המסובכת של " הרצפה" והבהיר כי תופעה של נזילות לאחר השבת אדמה למקומה אינה חריגה. המומחה הוסיף ואישר את מקצועיות הגורם שביצע את ההצפה ( ר' פרו' עמ' 83, שו' 7-22).
32. לאחר תיקון ליקויי הרטיבות בחצר הקדמית, כל שנותר לתקן הם ליקויי הרטיבות בחצר האחורית. בחוות הדעת שהגיש המומחה מיום 10.8.14, לאחר שביקר באתר ביום 7.8.14 , הסביר מדוע לשיטתו יש לאטום " מבפנים" ולא " מעל" לחניון, באמצעות זייפקס ( ר' סע' 5א לחוות דעתו).

33. אף שתחילה נראה היה כי הנתבעת מאמצת את המלצת המומחה לשכור את שירותי מר דן ארד ולאטום את הנדרש באמצעות זייפקס, לבסוף, מסיבות לא ברורות, הוחלט להטיל את מלאכת האיטום על קבלן ה איטום אליו פנתה הנתבעת – מר ביטון. המומחה לא היה שותף להחלטה זו, סבר כי תתבצע פנייה למר ארד, הוא אינו מכיר את מר ביטון ולא נכח באתר בעת ביצוע התיקונים ( ר' פרו' עמ' 86, שו' 15-18).

לאחר ביקור שערך המומחה באתר הבניינים ביום 6.7.15 , ציין בחוות דעתו האחרונה, כך: " ראיתי שהקבלן ניסה לתקן את מרבית הנזילות, אבל הן ממשיכות לנזול. ביקשתי מהדיירים לפתוח את המים יום קודם, כדי שאוכל לראות. הצעתי לאטום את המבנה עם קבלן שיודע את העבודה ונותן עליה אחריות, אבל לא נענינו...בנוסף לשטח דרכו חודרים המים, יש עדיין שני מקומות בחזית שכבר נאטמו, הממשיכים להחדיר מים ומקום מתחת לרמפה המשופעת המשמשת כניסה לחניון, וכן דרך החלק העליון של שני הקירות".
המומחה סיכם נושא זה בחקירתו, כך: "רק מה שבחזית נאטם, כל היתר לא נעשה"(ר' פרו' עמ' 87, שו' 11).
מאחר ולהבנת המומחה אין אפשרות להגיע להסכמה בין הצדדים כיצד לבצע את התיקון החסר, סבר ואני שותף לסברתו, כי יש להגדיר סכום כסף שישולם לתובעים על מנת שהם יבצעו תיקון לשביעות רצונם.
34. בחוות דעתו ציין המומחה כי תיקון זה ייעשה הפעם " מלמעלה", קרי מצד החצר, באופן השונה מתיקון " מלמטה" באמצעות זייפקס, כך שתסולק האדמה מסביב לאותו מקטע והאיטום יעשה בהתאם להנחיותיו כפי שפורטו. במהלך חקירתו הנגדית, אישר כי הערכת עלות תיקון ליקוי הנזילות בסכום של 177,000 ₪ מיועדת לביצוע איטום מלמעלה ולא באמצעות זייפקס, מהלך שהנו זול במחצית.
כך, הובהר כי ככל שהנתבעת היתה נשמעת להמלצות המומחה לשכור את שירותי מר ארד לביצוע האיטום עם זייפקס, העלות היתה זולה יותר: "כי הוא אפשר לא לסלק את האדמה מלמעלה ולהחזיר אותה חזרה כדי לאטום את כל הגג ולעשות כל מיני דברים" אולם, לאחר שהנתבעת פעלה אחרת, המליץ המומחה לבצע האיטום מלמעלה, וכדבריו: "בגלל שגמרנו עם הפעולות האלה שכל רגע משנים. לא רוצים לעשות, יעשו איטום מלמעלה. אני לא יכול להילחם את המלחמה של הדיירים לעשות זייפקס...הם יעשו מה שהם ירצו בכסף הזה, אני מאשר להם כסף בשביל אטום מלמעלה" ( ר' פרו' עמ' 83, שו' 27-28; עמ' 87, שו' 30-32; עמ' 88, שו' 4).
35. לאור אמרות המומחה, אני בדעה כי יש לפסוק לזכות התובעים פיצוי שיאפשר להם לבצע איטום בדרך הזולה יותר שעודנה אפשרית – באמצעות זייפקס, קרי - מחצית מסכום של 70,000 ₪ - כהערכת המומחה את עלות התיקון ליד פתח בתקרה וסביבותיו וכן ומחצית מסכום של 80,000 ₪ - כהערכת המומחה את עלות התיקון במרכז המבנה. שני רכיבים אלו קשורים בזייפקס. הערכת עלות התיקונים בקירות חוץ בסכום של 10,000 ₪, מתחת לרמפה המשופעת בסכום של 15,000 ₪ ובשני מקומות בחזית הבניין בסכום של 2,000 ₪ - תיוותר כפי מסקנת המומחה. לעניין קירות חוץ קבע המומחה כי אותם יש לאטום בזייפקס בכל מקרה ( ר' חוות דעת מיום 10.8. 14). לעניין התיקון מתחת לרמפה המשופעת קבע המומחה בחוות דעתו מיום 6.7.15 כי יש לבצע איטום בזייפקס. ה תיקון בחזית הבניין, לא נקשר לזייפקס.
36. מכל אלו, קבעתי כי הנתבעת תשלם לתובעים בראש פרק זה סכום כולל ומשוערך של 102,000 ₪ (35,000 ₪ בגין מחצית התיקון ליד פתח בתקרה; 40,000 ₪ בגין מחצית התיקון במרכז המבנה; 15,000 ₪ בגין הרמפה; 10,000 ₪ בגין קירות חוץ ו-2,000 ₪ בגין חזית הבניין).
הליקויים הכלליים ברכוש המשותף בבניינים – חוות דעתו של מומחה בית המשפט מר שנהב
37. אזכיר כי מר שנהב העריך עלות תיקון הליקויים הנותרים, לבד מאיטום וכולל פיקוח הנדסי בסכום של 93,665 ₪. דחיתי את טענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעים "ויתרו על התיקונים ועל הפיצוי בגינם" וכי כיום הם מושתקים מלטעון בנושא. לגישתה, ה וסכם על מתווה תיקונים המתייחס אך ורק לנזילות שב חניון וככל שיבוצע, ראש הנזק היחיד ש יוותר לדיון הוא עוגמת נפש.
38. שוכנעתי כי התובעים לא וויתרו על ביצוע התיקונים הכלליים ברכוש המשותף אותם אמד מר שנהב. אכן, במהלך השנים התמקדו הצדדים בביצוע תיקוני הנזילות, שאין חולק כי היוו את עיקר הליקויים בבניינים . אולם, אין בכך כדי להוות ויתור על ביצוע יתרת התיקונים , או על פיצוי בגינם ככל שלא בוצעו, נוכח שנכללו במתווה המוסכם על הצדדים.
39. אפנה להחלטות שניתנו במועדים שונים, חלקן כמתן תוקף להסכמות הצדדים, לפיהן תיקון כלל הליקויים בבניינים יעשה על ידי הנתבעת, ב פיקוח ו במקביל להימשכות ההליכים. החלטות אלו יצרו מתווה ברור שאינו מאפשר מסקנה כי התובעים זנחו טענתם זו (ר' החלטה מיום 7.11.10; החלטה מיום 15.2.12; פרו' עמ' 14, שו' 30-32, עמ' 15, שו' 1-3; החלטה מיום 17.12.12; החלטה מיום 17.6.13; פרו' עמ' 25).
כך, החלטה מיום 7.11.10 קבעה, בין היתר, כי: " הנתבעת תבצע את התיקונים שלפי חווד של אינג' ג. פולג, לפי הנחיותיו ובפיקוחו...יגיש דוח לצדדים ולבית המשפט".
החלטה מיום 15.2.12 קבעה כי: "ביהמ"ש רשם לפניו את נכונות התובעים כי תיקוני האיטום והתיקונים בכלל יבוצעו על ידי הנתבעת, בפיקוח מומחה ביהמ"ש (המהנדס שנהב בתחום הכללי והמומחה שימונה בתחום האיטום). מומחה ביהמ"ש ידרשו ליתן דוח אודות איכות התיקונים. ביהמ"ש רשם בפניו כי הנתבעת תבצע את תיקוני האיטום באמצעות מר ניסים דאי, שהוצג כקבלן רשום לאיטום..." (ר' פרו' עמ' 14, שו' 30-32, עמ' 15, שו' 1-3). מכאן עולה התייחסות מפורשת לתיקון הליקויים כהפניית מר שנהב ולא רק אלו הקשורים באיטום.
החלטה מיום 17.6.13 קבעה, בין היתר, כי: "...המתווה הדיוני עליו הסכימו הצדדים מהווה הסכמה דיונית תקפה שרירה וקיימת ועל הצדדים לפעול מכוחו...". יוצא כי גם בשלב זה, המתווה שנקבע לא ייתר את ההתייחסות לחוות דעתו של מר שנהב.
40. ביום 11.11.14, בתגובתם לבקשה לדחיית מועד דיון, מפנים התובעים כי יש לזכור ש: "לאחר השלמת התיקונים ובסוף הדרך", נותר עוד הצורך להכריע בסוגיית הנזק הלא ממוני (ר' בקשה 38). סברתי כי גם מהתבטאות זו של התובעים, אין לגזור וית ור ברור על תיקוני הליקויים בבניינים כהפניית מר שנהב.
בשום שלב התובעים לא מצהירים במפורש כי ויתרו על ביצוע התיקונים שבאחריות שנהב, שאת עלותם אמד בסכום משמעותי. לא נשללה במפורש חובת הנתבעת לתקן גם את הליקויים כחוות דעתו של מר שנהב ו לא ראיתי לנכון לפרש את המלל בו נעשה שימוש , דווקא כמתייחס לכך שכל התיקונים הושלמו. במיוחד כך, שעה שהתבטאות זו אינה תואמת את העובדה, כפי שהתבררה, שאף תיקונים באחריות המומחה מר בוך לא הושלמו.
41. התובעים לא זנחו טענתם זו בסיכומיהם העיקריים. אמנם, בסיכומי תשובתם נמנעו התובעים מלהשיב לטענות הנתבעת בנושא ו לא ייחסתי כל משקל לאמור בתגובתם בהקשר זה כפי שהוגשה ביום 1/9/15 נוכח שלא התבקשה השלמת טיעון בנושא. אולם, לא ראיתי לנכון להחשיב גם חסר זה בסיכומי התשובה כזניחת טענ ת התובעים.
42. בהקשר אחר נקבע, כי: " קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו...טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה" (ר' ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד נז(5) 433, 446 ,(2003)). אמנם , שם עסק הדיון בטענת שיהוי, אך הדברים אינם זרים לראש נזק לא זניח על פי חוות דעת מר שנהב.
43. מבוקשה של הנתבעת בסיכומיה לשוב לתוואי חוות דעת המומחה מטעמה, אינו מתיישב עם המתווה הדיוני החל, לפיו חוות דעתו של מר שנהב היא שתחייב אותה.
מעבר לנדרש, מר קיינר, בחוות דעתו השנייה מחודש נובמבר 2008, מצא כי הנתבעת ביצעה את כל התיקונים וכך אף טענה הנתבעת בסיכומיה, למעט ליקוי "קטן של סידור המעקות". ליקויים שנמצאו בבניינים לאחר הגשת חוות דעתו זו על ידי המומחים מר שנהב ומר בוך, אינם מאפשרים קביעת ממצא כמבוקש, לפיו הכל בוצע כראוי וכנדרש. ככל שסברה הנתבעת כי תיקנה את כל הליקויים ברכוש המשותף בבניינים, לא ברור מדוע נאותה לפעול, מיום 15.2.12, כפי מסקנות מר שנהב.
מאותם טעמים, התובעת אינה יכולה לעתור להעדפת מסקנות המומחה מטעמה.
אין לייחס משקל ממשי אף לטענת הנתבעת בסיכומיה, אשר להעדר התייצבות מר פורת לעדות. הנתבעת ביקשה להסיק כי בית המשפט נותר אך עם חוות דעת מטעמה, אותה יש להעדיף. אולם, אין לכחד מקומן, הנכבד והעדיף עליי , של מסקנות ה"ה בוך ושנהב.
44. דומה כי במהלך כל השנים התמקדו התובעים בתיקון ליקויי הרטיבות בחניון , ללא ש עתרו כי במקביל לתיקוני האיטום , ת ידרש הנתבעת לתיקון הליקויים שנמצאו על ידי מר שנהב , תחת פיקוחו. מנגד, לא ראיתי מדוע התנהגות זו צריך שתייצר מחסום דיוני לתובעים כדי שמיטת תביעתם בנושא . אין לזקוף לחובתם את תחושתם כי הנתבעת אינה פועלת כנדרש בעניינם, כפי שהתבררה כמוצדקת בעניין האיטום שלא תוקן במלואו וכראוי. גם לא חלה עליהם חובה לדחוק בנתבעת לפעול כפי נכונותה המשתקפת מהחלטות שיפוטית מחייב ות.
העובדה כי התובעים חדלו מלעקוב אחר תיקון כל היקף הליקויים בבניינים, אינה מונעת אותם מלעתור לפיצוי כספי בנושא, ככל שהליקויים הנדרשים לתיקון לא תוקנו על ידי הנתבעת בחלוף הזמן הרב.
עם זאת, היעדר הדחק לתובעים בנושא, משפיע על עתירתם לעגמת נפש ו מטעם זה, לא יפסק לזכותם פיצוי בלתי ממוני בפרק הרלוונטי בהקשר לממצאי מר שנהב.
45. נוצר מצב לפיו התובעת טוענת בסיכומיה לפיצוי גם בגין חוות דעתו של מר שנהב ואילו הנתבעת טוענת אך לוויתור על טענה זו של התובעים.
בבואי להשלים את פסק הדין, לא ראיתי לנכון לגזור משתיקת הנתבעת בהקשר לתיקון הליקויים לגופם, מסקנה לזכות התובעים משמע הליקויים לא תוקנו ויש לחייב בפיצוי בגינם. לפיכך, בקשתי מהצדדים בהחלטה מיום 27/8/15 את עמדתם בנושא. התובעים טענו כי הליקויים לא תוקנו . הנתבעת טענה כי הליקויים תוקנו, כי יש להסתייע בחוות דעת מאת המומחה מטעמה, לדחות את תצהיר התובעים שהוגש בנושא וכן הוסיפה טענות אשר לשיקול דעתו של בית המשפט, שאינן תואמות את שלבו של ההליך.
46. כפי שקבעתי, יש לחייב את הנתבעת, כ הסכמתה, כי תיקון הליקויים בבניינים יעשה בהתאם לחוות דעת שני המומחים שמונו. האחד בתחום הליקויים הכלליים והשני בתחום האיטום. כך הסכימה כי יש לבצע את התיקונים עליהם עמד מר שנהב . ככל שלא עשתה כן בחלוף השנים, יש לחייבה בתשלום הסכום שננקב על ידו , גם אם התובעים לא דחקו בה בהקשרים אלו. לנוכח הזמן הרב שחלף ולאור עמדותיה של הנתבעת ביחס לביצוע התיקונים כהנחיות ה"ה בוך ושנהב, לא ראיתי לנכון לאפשר לה המשך מעורבות ביצועית בתיקון הליקויים, ככל ש אכן נותרו.
בהיעדר הסכמה עובדתית לשאלה שבמומחיות אם בוצעו תיקונים אלו אם לאו, התשובה עליה תינתן על ידי מר שנהב, כפי החלטה קודמת שהתקבלה היום. בהתאם, תוך שימור זכות הצדדים למשלוח שאלות הבהרה, חקירה וסיכומים , יושלם פסק הדין. התצהיר שהגישו התובעים בנושא יוצא מהתיק ויושב לבא-כוחם.
עוגמת נפש
47. התובעים עותרים לפיצוי ב ראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪ לכל דייר.
הנתבעת מפנה, בין היתר, לשני תובעים בלבד שהעידו על עוגמת נפש נטענת שנגרמה להם. לטענתה המחסנים והחניות שבבניינים אינם בגדר רכוש משותף, אלא רכוש פרטי ו על דייר הטוען לנזילה במחסנו או בחנייתו להגיש תביעה עצמאית ודייר חסר טענות אינו יכול להגיש תביעה כלל. הנתבעת מבארת כי אין אפשרות ל"תביעה קיבוצית", כלשונה, ביחס לרכוש פרטי כפי שהוגשה על ידי התובעים, נוכח שלכל דייר טענות משלו שיש להוכיחן באמצעות תביעה אישית, תצהיר וחקירה נגדית.
עוד נטען כי אם יחולק סכום הפיצוי העיקרי כפי שנתבע למספר הדירות, הוא בגובה של אלפי שקלים בודדים, נזק מינורי שאינו מקים זכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש , שאינו כלי עונשי על פי דיני החוזים.
48. הוראת סעיף 77א לחוק המקרקעין התשכ"ט -1969 כוללת הגדרה למונח "רכוש משותף". מצוינים חלקי מבנה מסוימים, ביניהם גגות וחדרי מדרגות, שיחשבו כרכוש משותף ונכללת הגדרה שיורית, לפיה "כל חלקי הבית חוץ מהדירות ... המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת" מהווים רכוש משותף.

כבר נקבע , כי :
"שטחי בית משותף נופלים לאחת משתי קטגוריות – דירות ורכוש משותף ...; זאת בגין ההגדרה השיוריות המצויה בסעיף 77א לחוק המקרקעין ... כאשר שטח מוצא מן הרכוש המשותף, הוא נרשם במרשם המקרקעין כמוצמד לדירה ספציפית בבית, וזכות הקניין בו עוברת מכלל הדיירים לדייר ספציפי" (ר' ע"א 1781/13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' כהן ו-246 אח'( 15.7.15))
גם מכוח ההסדר הקבוע בסעיף 6 לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 על מוכר דירה, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק זה, המבקש להוציא חלקים מן הרכוש המשותף, ליתן לכך ביטוי מפורש וברור במפרט המצורף להסכם המכר או במסמך הנלווה לו (ר' ע"א 213/80 שמעונוף נ' ברוכים, פ"ד לז(3) 808, 815; ע"א 374/08 קטן נ' הורנשטיין (25.12.12)).
לתצהירה צרפה הנתבעת , כנספח ו' , נסח רישום מקרקעין מיום 26.4.11 לפיו לכל דירה בבניינים הוצמדה לפחות חניה אחת אם לא שתיים וכן מחסן, בציון צבע הסימון בתשריט. התובעים לא סתרו מצב דברים זה.
תימוכין בטענת הנתבעת כי המחסנים והחניות הוצמדו לדירות בבניינים, מצאתי באמירות ברורות של שני העדים מטעם התובעים, אשר ידעו לציין את מספר החניות הצמודות לדירתם וכן להצביע על המחסנים השייכים להם. העד, מר בדש, השיב בחקירתו כי יש לו שתי חניות ממוספרות (ר' פרו' עמ' 33, שו' 10-12). לעניין מחסנים השיב כי יש לו מחסן החף מנזילות (ר' פרו' עמ' 34, שו' 25-28). גם מר סלע, אישר כי יש לו חנייה אחת ומחסן (ר' פרו' עמ' 47, שו' 22-27). למעט שני דיירים אלו, אף תובע אחר לא הגיש תצהיר מטעמו.
49. לפיכך, קיבלתי את טענת הנתבעת, כי החניות והמחסנים שבניינים הוצאו מהרכוש המשותף והוצמדו לדירות התובעים. היה על התובעים, למצער, להגיש תצהיר מטעמם בתימוכין בפסיקת פיצויים מתבקשת בגין נזקים נטענים לרכושם הפרטי. אין לנציגויות דיירי הבניינים הרשאה לייצג את הדיירים כל הקשור לרכושם הפרטי, שכן נזקים בהקשר זה אינם מצויים בהיקף סמכותן מכוח הוראת סעיף 69 לחוק המקרקעין (ר' בשא (חי') 15332/04 מרומי שכונת דניה שותפות רשומה נ' נציגות הבית המשותף (28.2.06)).
50. אף שדחיתי את עתירת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש מחמת ליקויים ברכוש ם הפרטי - חניות ומחסנים, לא ראיתי לנכון לדחות התייחסות מתבקשת לפסיקת פיצוים מתונה בגין עוגמת נפש נחלת חלקם שלא נסתרה, שנגרמה להם מחמת ליקויי האיטום המתמשכים ברכוש המשותף בבניינים, שגרמו לרטיבות, לטחב ולריחות רעים.
51. סעד למתן פיצוי בגין עוגמת נפש מסור לשיקול דעתו של בית המשפט. יש לשקול את נסיבות המקרה והאם הוכח קיומו של הנזק הנטען (ר' ע"א 6884/09, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני (17.8.10); ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר פ"ד נד(1) 817, בעמ' 835) .
52. גישות שונות עולות מהתייחסות בתי המשפט לסמכות נציגות הבית המשותף לתבוע בגין עוגמת נפש שנגרמה לדיירים בהקשר לרכוש המשותף. האחת, לפיה לא מוסמכת הנציגות לתבוע נזק שאינו ממוני כלל, אף אם עוגמת הנפש הנטענת הנה פועל יוצא של תביעה הקשורה בליקויי בניה ברכוש המשותף, אותה נמצא כי הנציגות מוסמכת להגיש (ר' ת"א (ת"א) 10221/08 קליין ישראל נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ ( 7.5.13)).
השנייה, אותה העדפתי, לפיה מוסמכת הנציגות לתבוע כך ובלבד שהסכום שייפסק יימסר לידי הדיירים (ר' (ת"א (ת"א) 42774/05 נציגות הבית רחוב לובטקין 40 ת"א ו-36 אח' נ' ליהקום בע"מ ( 28.6.09); ת"א (חי') 23311-07-10 נציגות הבית המשותף - ועד הבית של רח' יקינטון 3, 3א', 3ב' רח' לילך 2 ורח' לוטם 1 קריית ביאליק ואח' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (3.5.14); ת"א (חי') 19563/03 אמויאל חיים נ' שיכון בע"מ (27.6.06); ת"א (י-ם) 990/91 טרבלסי נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועיריות בע"מ ( 4.8.96)).
53. נציגויות דיירי הבניינים וודאי שאינן זכאי ות לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אך בנסיבותיו הייחודיות של העניין שמלפניי, שעיקרן חלוף הזמן והיקף הליקויים בבניינים, ראיתי לנכון לאפשר להן עתירה לפיצויים ולפסוק במתינות לזכות הדיירים בראש נזק זה בגין סבלם מליקויי הרטיבות המתמשכים ברכוש המשותף.
54. אני נכון להכיר בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לדיירי הבניינים, אך לא בהיקף הנתבע לכל דייר. ידוע ש:"אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט" ( ר' ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' ( 17.4.94)) , "הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות" (ר' ע"א 5602/03 הנ"ל).
55. הבאתי בחשבון שיקוליי אל כל אלו –
תכנית הדליפות שערך מר פולג, שעיון בה מלמד כי שטחים רבים בחניון לא נרטבו ומים לא נזלו בכל שטחו , כך שאין יכול להיות חולק כי חלק מהחניון לא היה רטוב.

מנגד, חוות דעת המומחה ממנה עולה כי בחניון היתה בעיית רטיבות נרחבת , שלא נפתרה עד תום. ברכוש המשותף תועדו ליקויים אשר תוקנו בחלקם בלבד לאחר מספר שנים ורק בעקבות מעורבות בית המשפט.

מכלול הראיות המלמד כי חלק מרצפת החניון רטוב, שלוליות נקוות, מהתקרה קיימת נזילת מים והכל באופן הפוגע בהנאת הדיירים, בפרט ב עונות החורף. הנאת הדיירים מהחצר בחזית הבניינים נפגמה אף היא, בגין הצורך להוציא טוף מהאדניות , להותירן ריקות למשך תקופה ואת שקי הטוף לאחסן בדרכי המעבר של הדיירים (ר' עמ' 2 לתצהיר מר סלע ופרו' עמ' 48, שו 9-11, 15-16 – חקירתו וכן פרו' עמ' 34 שו' 11-15, 18-20,30-32; עמ' 43, שו' 3-5 ; עמ' 45 שו' 3-4- חקירת מר בדש). אשוב ואציין כי אף אחד מהדיירים האחרים לא מצא לנכון להעיד בתיק זה לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לו כנטען.

הסכמת הנתבעת לתקן את הליקויים בשלב מוקדם יחסית של בירור התובענה.

היות הליקויים ברכוש המשותף ולא בדירות עצמן או ברכושם הפרטי של הדיירים.

הותרת התובעים חשופים למטרדים מסוימים בשל הצורך להשלים את עבודת תיקון הליקויים שנותרו בעינם, כפי חוות דעת המומחה מר בוך .

56. לאור כל אלו, אני פוסק לזכות התובעים , למעט נציגויות דיירי הבניינים , סכום כולל של 15,000 ₪.
סיכום
57. אשר לירידת ערך נטענת בבניין 12, מצא מר שנהב כי הסטייה הזניחה לא גרמה לירידת ערך כלשהי לדירות הבניין והתביעה בנושא זה נדחית.
58. ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש. הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 ימים, סכום כולל ומשוערך נכון להיום של 102,000 ₪ בגין ליקויי הרטיבות בבניינים, כחוות דעת המומחה מר בוך.
הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש , שישולם אף הוא בתוך 30 ימים. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. סכום הפיצוי בראש נזק זה יחולק לתובעים על פי שיעור חלק ם היחסי ברכוש המשותף, למעט אם יסכימו ביניהם על חלוקה אחרת, או על השקעה לטובת פיתוח ותחזוקת השטחים המשותפים, הכל בהתאם לשיקול דעתם.
התייחסות להוצאות תובא בפסק הדין המשלים.
תזכורת פנימית ליום 13/9/15 לקבלת חוות דעתו המשלימה של מר שנהב.
לידיעת הצדדים.
ניתן היום, י"ט אלול תשע"ה, 03 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה