הדפסה

נעים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

מבקש

עלי נעים

נגד

משיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט שלום בקריות (כבוד השופט ערן נוה) אשר ניתן ביום 17.07.12 בתיק 4025-11-12 במסגרתו נקבע כי על המבקשת ונתבע 2 לפצות את התובעת בסך של 14,806 ₪ ונדחתה התביעה כנגד המשיבה.

המבקש טוען ש הוא לא הגיש ערעור במועד, בשל מצבו הכלכלי אשר הקשה עליו לגייס סכום האגרה הנדרשת וסכום העירבון. לדבריו, הוא הצליוח לגייס את הסכומים הנדרשים 20 ימים לפני תום תקופת הערעור, אולם אז סבו חלה ו התאשפז בבית חולים וכתוצאה מזה נשכח ממנו לחלוטין עניין הגשת הערעור.

המבקש אינו מפרט בבקשתו את טענות הערעור, אולם הוגש כתב ערעור בו הן מפורטות.

המשיבה טוענת בתגובתה, שטענות המבקש אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור וכי ממילא אין לערעור נגדה כל סיכוי.

דיון :

בהליך האזרחי נקבעו מועדים קצובים להגשת ערעור, בין היתר, על מנת שבעל הדין שכנגד יידע, כי בחלוף המועד שנקבע להגשת הערעור - ומשלא הוגש ערעור –הוא לא יוטרד עוד באותו עניין (ראו: בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 1).

תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"המועד להגשת ערעור בזכות - המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור."

ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר זו לשונה:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור. מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
(ראו: בשא 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פורסם בנבו).

בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי שביעית 890 (1995); ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) ואח' (פורסם בנבו); בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209).

במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.

יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של כב' השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח' פ"ד לה(1) 376, 377).

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ולצד מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, יש לתת הדעת למכלול שיקולים, ובהם:

האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך;
מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור;
מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור;
סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו ולהיפך .

שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין. (ראו: בשא 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פורסם בנבו); בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו)).

ומן הכלל אל הפרט :

לאחר ששקלתי את הבקשה וכן את נימוקי הערעור, לא מצאתי עילה למתן ארכה.

בצדק אמרה המשיבה, שלרשות המבקש עמדה תקופה ארוכה להגשת הערעור עקב תחולת פגרת קיץ ופגרת סוכות באותה תקופה. גם אם נכונה טענת המבקש, לפיה הוא התקשה לגייס את הכספים הנדרשים להגשת ערעור, הרי לפי דבריו הוא, עלה בידו לגייסם 20 ימים עובר לתום המועד להגשתו.

אינני מוצאת באשפוז סבו של המבקש משום "טעם מיוחד ", המצדיק מתן ארכה . מדובר בטעם חיצוני, התלוי במבקש עצמו ולא בנסיבות שלמבקש לא היתה שליטה עליהן.

בנוסף, מעיון בפסק הדין נראה, כי מדובר בערעור חסר סיכויי וזאת, מבלי להידרש לגופם של הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא באשר לזהות הרכב שהיה מעורב בתאונה , ולו בשל העובדה שהמבקש לא היה בעל הפוליסה, אלא תבע את המשיבה, כנהג ברכב.

בנסיבות אלה לא מצאתי כל פגם בקביעת בימ"ש קמא, לפיה אין יריבות בין המבקש לבין המשיבה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ההחלטה ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.