הדפסה

נסיר זהדה נ' מריאש

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע (משיב)
אליהו נסיר זהדה

נגד

נתבע (מבקש)

ריקרדו מריאש

פסק דין

1. בפני התנגדות לביצוע 2 שיקים ע"ס 10,500 ₪ כל אחד, ערוכים לזמן-פרעון 18.1.2013 ו-18.2.2013, וכן בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. המשיב הגיב על הבקשה להארכת מועד, והמבקש לא ניצל את ההזדמנות להגיב על תגובת המשיב.

2. בקצרה, טענת המבקש היא, כי שכר מהמשיב חנות, עפ"י חוזה שכירות המתייחס לשנה הקלנדרית 2010 במלואה, תקופה שהוארכה בהסכמה לשנת 2011. אלא, שבסוף שנה זו, ולמרות ההוראות שבהסכם הנוגעות לאופן חידוש השכירות, נהג המשיב כלפיו "באסרטיביות" ולמעשה אילץ אותו להישאר במושכר עוד לתקופה נוספת, עד שעזב את המושכר ביום 1.3.2013. השיקים שהוגשו לביצוע הם שיקים לביטחון, שנמסרו על תנאי, והתנאי לא התקיים.

3. לעניין המועד, טענת המבקש היא כי העברית אינה שגורה על פיו, בהיותו עולה מארגנטינה, ולא היה מודע לסד הזמנים בו הוא נתון. יוער, כי אין מחלוקת (ומכל מקום, המבקש לא טען אחרת), כי האזהרה נמסרה לו ביום 8.4.2013, ואילו ההתנגדות הוגשה ביום 1.7.2013.

4. בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו. לעניין המועד טען, כי אינו יודע מדוע אחר את המועד, שכן העביר את החומר כולו לעורך-דינו. לגוף העניין חזר על טענותיו העקרוניות, אישר כי היה במושכר עד סוף פברואר 2013, והכחיש כי השיקים היו מיועדים לתשלום דמי השכירות לחודשיים הראשונים של 2013. עם זאת, לא היה בידיו להראות אסמכתא כלשהי לכך ששילם את דמי השכירות עבור חודשיים אלה. בנוסף, אישר את חתימתו על שני מסמכים שהוגשו לתיק, האחד (מש/1 – שאינו בכתב ידו, למעט החתימה), מדצמבר 2012, בו הוא מבקש להאריך את תקופת השכירות בחודש אחד, עד 31.1.2013, ובהמשך להאריך בחודשיים נוספים, עד 31.3.2013; והאחר (מש/2 – בכתב ידו), מאמצע פברואר 2013, בו הוא מודיע כי הוא מתעתד להחזיר את החזקה ביום 28.2.2013, ומבקש לקבל בחזרה את השיק הערוך ליום 18.3.2013 (שאינו אחד מהשיקים שהוגשו לביצוע).

5. ברי, כי אין מקום להכביר במלים, ודין הבקשות להידחות.
6. לעניין המועד, עסקינן במועד שנקבע בחיקוק, והוא 30 יום מקבלת האזהרה (סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967), ועל כן, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש טעם מיוחד להאריכו. אמנם, טיבו של טעם מיוחד זה משתנה ממקרה למקרה, אולם הנימוק שהובא בעניינו הוא חלש במיוחד, בהעדר פירוט, ומשהתברר, בדיון עצמו, שהמבקש קורא וכותב עברית (גם אם לאט), ומדבר עברית סבירה בהחלט.

7. אף על פי כן, אילו היו בפי המבקש טענות הגנה משובחות, ואילו היה סכום התביעה גבוה במיוחד, יכול והיה מקום ליתר גמישות בעניין המועד; אלא, שכפי שעולה כבר מהדברים שהובאו למעלה, אין בפי המבקש טענת הגנה של ממש, כלל.

8. טענתו, כי השיקים היו לביטחון, לשם כיסוי הוצאות וכיו"ב, אינה מתיישבת על השכל הישר, ולא עמדה במבחן חקירה נגדית קלה ביותר. בצדק טען המשיב בסיכום טענותיו, כי בתגובתו על הבקשה להארכת מועד התייחס גם לגוף העניין, וטען כי השיקים מיועדים לתשלום דמי השכירות; משכך, שומה היה על המבקש לבסס באיזה אופן שהוא את תשלום דמי השכירות בדרך אחרת. המבקש לא עשה כן, לא על דרך תגובה לתגובה, ולא היום, בחקירתו. יתר על כן, עיון בשיקים מלמד, כי הם לא הוצאו ברצף מפנקס אחד, וביניהם מפרידים כ-20 שיקים. אין מדובר, כך מסתבר, בשיקים שניתנו במעמד אחד, והדבר עולה בקנה אחד עם האמור במסמך מש/1, על פיו הוארכה תקופת השכירות, בתחילה, לחודש ינואר 2013 בלבד, ולאחר מכן גם לחודש פברואר (ומרץ). זאת ועוד, עצם המסמכים שהוגשו בחתימת יד המבקש, על פיהם הוא מבקש להאריך את השכירות כאמור לעיל, מפריכים מיניה וביה את גרסתו המקורית, בדבר הארכת השכירות על אפו ועל חמתו (וזאת מבלי להידרש כלל למופרכות גרסה זו מלכתחילה), והופכים את הגנתו כולה לקש רצוץ, שלא ניתן עוד להישען עליו.

9. בהקשר זה, נזכיר רק את ההלכה הידועה, מפי בית המשפט העליון, אשר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, כדלקמן:

"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן..."
10. לאמור: אפילו היתה מוגשת במועד, ספק רב מאד אם היה בהתנגדות די כדי להקנות למבקש רשות להתגונן מפני התביעה השטרית, חרף ההלכות המקלות עד מאד בעניין זה; משהוגשה באיחור, לבטח שאין זה המקרה בו יש לנהוג גמישות מיוחדת בסדרי הדין, כפי שצוין למעלה.

11. בשולי הדברים אעיר שני אלה:
ראשית, המבקש העלה בהתנגדות אף טענות נגד אופן מילוי הבקשה לביצוע השיקים, כפי שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, ובטענות יש ממש. פרק ו' לבקשה לביצוע, האמור להכיל את העובדות המקימות את עילת התביעה, אכן לא מולא כהלכה, ואם היתה ניתנת רשות להתגונן, היה דין התביעה להימחק, אלא אם תתוקן. דא עקא, שהמבקש אינו מתקרב, כאמור לעיל, לשלב בו נכון לבחון נקודות אלה, באשר אינו צולח את הסף הראשוני של הכניסה אל כותלי בית המשפט, בהיכשלו כבר בשאלת המועד.
ושנית, בצדק טען המשיב נגד האופן בו ערך ב"כ המבקש את תצהירי המבקש, בלא לציין את תאריך החתימה על התצהיר, בניגוד להוראות התוספת השניה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. מחמת תוצאת הבקשה, איני נדרש להשלכות המחדל, וממילא אין זה מובן מאליו בעיני כי היה די במחדל זה כדי לפסול מיניה וביה את התצהיר, אולם ברור שמדובר בליקוי אשר מוטב אם לא יישנה.

12. כעולה מכל האמור – אני דוחה את הבקשה להארכת מועד, ובהתאם, מוחק את ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל לא עוכבו, ככל הידוע, מחמת שהמבקש לא הפקיד את הערבון שנקבע, אולם ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 3,600 ₪.

ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.