הדפסה

נסיב ואח' נ' כוריה חראסת אלאראדי אלמוקדסה

בפני:
כב' השופטת דורית פיינשטיין

התובעים:

  1. ויקטור נסיב
  2. טוני נסיב

ע"י ב"כ עו"ד אטראש עבד אלראוף

נגד

הנתבעת:
כוריה חראסת אלאראדי אלמוקדסה

ע"י ב"כ עו"ד פריד ג'ובראן

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת היות בית משפט זה פורום בלתי נאות, העדר עילה ואי מילוי אחר תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

העובדות הרלבנטיות:
הנתבעת היא הקסטודיה די טרה סנטה (להלן: "הנתבעת או המבקשת"). הנתבעת היא הגוף האחראי והשומר על נכסים השייכים למסדר הפרנסיסקני במזרח התיכון ובמיוחד בישראל. לנתבעת משרד בירושלים.

בין הנכסים שהנתבעת אחראית ושומרת עליהם נמצא בית הקברות אלתין אלסגירה בעיר בית לחם (להלן: "בית הקברות").

התובעים הנם אב ובן (להלן: "התובעים או המשיבים"). בבית הקברות קבורים שלושה מבני משפחתם של התובעים.

כתב התביעה:
בתאריך 24.7.12 הגיעו התובעים לבית הקברות על מנת לבקר את קברי בני משפחתם. משהגיעו לבית הקברות, הזדעזעו לגלות כי הנתבעת הרסה את הקברים והחלה בעבודות חפירה ועבודות עפר.
לתובעים נגרמה עוגמת נפש כאשר ראו כיצד קברי בני משפחתם נהרסו וכבוד המתים והחיים נפגע.

התובעים סבורים כי הנתבעת מנסה לבנות תאים לקבורה מודרנית, והקברים של בני משפחת התובעים מונעים מהנתבעת לבצע את התוכניות. על כן הנתבעת מנסה להעלים את קבריהם של בני משפחת התובעים.

התובעים דורשים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם פיצויים בסך של 15,000 ₪ לכל אחד. בנוסף, בדקו התובעים ומצאו כי החזרת הקברים למצבם הקודם תעלה כ- 36,000 ₪ ועל כן סך הסכום המבוקש בתביעה עומד על 66,000 ₪.

כתב ההגנה:
הנתבעת רכשה לפני מאות שנים חלקות אדמה שישמשו כבתי קברות, לצרכי הקהילה הנוצרית- קתולית בבית לחם, ובהן גם בית הקברות הישן שבשטחו התרחשה עילת התביעה הנטענת.

כאשר בית הקברות התמלא, השקיעה הנתבעת משאבים להוספת מקומות קבורה ולשיפוץ בית הקברות. הנתבעת אינה חייבת באישורם או הסכמתם של התובעים לביצוע עבודות במתחם שבבעלותה.

במהלך העבודות לשיפור מצבו של בית הקברות, נפל חלק מעץ על הקברים ובשל כך נשבר כיסוי השיש העליון של הקברים. בו במקום , הורתה הנתבעת לקבלן המבצע לתקן את הקברים על חשבונה, וכך נעשה. הקברים כיום באותו מצב שבו היו טרם ביצוע העבודות במתחם פרט לחריטת השמות אותה הנתבעת מתחייבת לבצע מיד עם סיום העבודות בפרויקט.

הנתבעת אכן מעוניינת לבנות תאי קבורה חדשים לסיפוק צרכי הקהילה הנוצרית – קתולית בבית לחם. הנתבעת לא ניסתה להעלים את הקברים האמורים. הפרויקט מתקיים בשני שלבים, הקברים של בני משפחת התובעים מצויים באזור בו יתנהל החלק השני של הפרויקט בעוד מספר שנים, והפרויקט הנוכחי לא קשור אליהם.

הבקשה לסילוק על הסף:
הבקשה לסילוק בשל היעדר עילה ובשל קיומו של פורום טבעי יותר לדיון בתובענה נובעת מכוח תקנות 100 ו101 לתקנות סדר הדין האזרחי.

פורום לא נאות:
לטענת הנתבעת דין התביעה להיות מסולקת על הסף בשל היותו של ביהמ"ש פורום לא נאות שכן קיים פורום נאות יותר והוא ביהמ"ש המוסמך ברשות הפלסטינית.

בהתאם לפסיקה, על מנת לפסוק בשאלת נאותות הפורום על ביהמ"ש הדן בטענה להחיל מבחנים שונים: (1) מהו הפורום שלו מירב הזיקות לדיון (2) מה היו ציפיותיהם הסבירות של הצדדים (3) מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה.(ברעא 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda. נז (5) 414).

לטענת הנתבעת על פי מבחנים אלו, ביהמ"ש המוסמך בשטחי הרשות הפלסטינית הוא פורום נאות יותר מביהמ"ש זה, וזאת ממגוון שיקולים: הוראות הסכם הביניים הישראלי – פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה ע"פ ס' 3(1) לנספח 4 להסכם ("הפרוטוקול בנושא עניינים משפטיים") "לבתי המשפט הפלסטינים סמכות שיפוט בכל העניינים האזרחיים". נושא התביעה הוא עניין אזרחי ומכאן שקיימת לגבי תביעה זו סמכות שיפוט לבתי המשפט הפלסטיניים. מקום התרחשות האירוע – האירוע הנטען התקיים בבית לחם בשטחים שהוכרזו ע"פ הסכמי אוסלו כשטחי A, כלומר בשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של הרשות הפלסטינית. בשטחי הרשות פועלת מערכת משפטית. זמינות העדים - לעדים יהיה קשה להגיע לביהמ"ש במדינת ישראל בשל קושי בהשגת היתרי כניסה לישראל וכדומה. מקום מגורי הצדדים - התובעים אומנם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות אך הם מתגוררים דרך קבע בעיירה בית ג'אלה שברשות הפלסטינית . אמנם משרדה הראשי של הנתבעת ממוקם בירושלים, אך פעולותיה בשטחי הרשות הפלסטינית נפרדות לחלוטין. הנתבעת מקפידה לפעול ברשות על פי חוקי הרשות הפלסטינית ומתקשרת בהסכמים על פי אותם חוקים ולכן לא תהיה כל בעיה להתדיין מולה בשטחי הרשות. נוחות הדיון – יהיה יותר נוח ויעיל לנהל את הדיון בפני ביהמ"ש המוסמך ברשות הפלסטינית. ייתכן כי לצורך המחשת טענותיה הנתבעת תבקש שביהמ"ש יערוך ביקור במקום כדי להיווכח בפועל בנעשה בשטח, ביקור שלא יוכל להיערך ע"י בית משפט זה. ציפיית הנתבעת – הנתבעת ציפתה כי היא תיתבע בפורומים המתאימים והרלבנטיים
מכאן שמבחן מירב הזיקות מוביל לתוצאה שלביהמ"ש הפלסטיני מירב הזיקות לתובענה ולעילתה ככל שזו קיימת.

העדר עילה:

הנתבעת טוענת שהתובעים לא ביססו כל עילה או הביאו כל ראיה להוכחת עוגמת הנפש הנטענת על ידם וטענתם אינה אלא טענה בעלמא. הסכומים האמורים מופרזים ומנותקים מהמציאות.

אי עמידה בתקנות:

התובענה הוגשה בסדר דין מהיר. תקנה 214ג' לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי על התובע בסדר דין מהיר לצרף לתביעתו תצהיר מטעמו ועליו לפרט אסמכתאות משפטיות ככל שהן קיימות לביסוס עילות תביעתו אולם התובע 2 לא הגיש כלל תצהיר מטעמו ועל כן על ביהמ"ש להורות על סילוק תביעתו של התובע מס' 2 על הסף.

התגובה לבקשה לסילוק על הסף:
התובעים ציינו כי הסעד של סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, ומחיקה על הסף בשלב זה של הדיון מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד חוקתית.

לטענת התובעים, בית משפט זה הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה. כתובת הצדדים: התובעים מתגוררים בירושלים בבית חנינא החדשה ולא בבית ג'אלה כפי שטוענת הנתבעת. אין מחלוקת כי משרדי הנתבעת וכתובתה הרשמית נמצאים בירושלים ולא בבית לחם. עילת התביעה: התביעה היא לא במקרקעין אלא תביעה נזיקית, ועל כן אין כל ספק כי לביהמ"ש זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה. מקום התרחשות האירוע - אינו אחד מהמבחנים, ופרט לכך הוא אינו רלבנטי כלל לצורך קביעת הפורום הנאות. זמינות העדים – אין כל מניעה להזמין עד המתגורר בבית לחם בהתאם לחוק והמרחק בין בית לחם לירושלים הוא פחות מחצי שעה וניתן להוציא הזמנה כדין ואישור כניסה לתחום מדינת ישראל לעד שיוזמן ע"י המבקשת. בנוסף, התביעה ברורה ועל כן אין צורך להזמין מהנדסים ועובדים האחראים על הפרויקט בבית הקברות נשוא התביעה. סיכוי למשפט הוגן - סיכויי התובעים לזכות במשפט הוגן בביהמ"ש ברשות הפלסטינית הינם אפסיים, לביהמ"ש ברשות הפלסטינית חוקים משלו ומנגנון והיגיון שונים, מומחיות מוטלת בספק ומבחינת התובעים מדובר על גוף זר ולא מוכר שמעולם לא הופיעו בפניו, אין להם היכרות עם החוק של הרשות או עו"ד ברשות.

משתפס ביהמ"ש המקומי סמכות לא בנקל ישחררה ויש לשכנעו כי לא רק שיש פורום אחר המתאים גם הוא לדיון בתובענה, אלא שאותו פורום מתאים וטבעי בהרבה יותר מאותו ביהמ"ש אליו הפנו את הבקשה (רעא 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. , נב (1) 109 ).

העדר עילה:
קיימת עילה אמיתית ברורה ומוצדקת לתביעה: הנזק שנגרם לקברים עקב ביצוע עבודות בבית הקברות ע"י הנתבעת ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים.

אי עמידה בתקנות:
התובעים הסבירו כי התכוונו להגיש את התביעה בסדר דין רגיל אבל במזכירות ביהמ"ש סירבו לכך בשל סכום התביעה. התובעים מסכימים לכך שביהמ"ש יפעיל את סמכותו ויעביר את התביעה לסדר דין רגיל ואף ביקשו זאת.

תשובת הנתבעת:

לא מדובר בסכסוך כספי פשוט, שכן התובעים העלו בתביעתם בקשות למתן צו עשה כלפי המבקש כגון השבת מצב הקברים לקדמותו, וקבלת רשות המשיבים לכל שינוי שאותו המבקשת תהיה מעוניינת לבצע. משמעות הבקשות אלו היא הארכת זרועו של ביהמ"ש בשטחים שמעבר לתחולתו של הדין הישראלי.

אין מטרת בקשת הסילוק על הסף למנוע מהמשיבים את יומם בביהמ"ש, המבקשת איננה כופרת בסמכותו של ביהמ"ש לדון בתובענה אלא שעל ביהמ"ש להפעיל את סמכותו ולהימנע מבירור התובענה בפניו נוכח קיומו של פורום אחר נוח וטבעי יותר.

טענותיהם של התובעים באשר לאי היכרותם עם תושבי בית לחם ועם מערכת המשפט שלה אינן מתאימות. משהם באים לביקורים בבית הקברות בבית לחם, מכך שהרחיקו ממקום מגוריהם בירושלים עד לעפולה (מקום מושבו של בא כוחם) כדי למצוא עו"ד וזאת על אף שקיימים עו"ד רבים ירושלמים המחזיקים הן ברישיון עריכת דין פלסטיני והן ישראלי.
היה ראוי כי טענת התובעים בדבר קשרי הנתבעת לרשות ובדבר שחיתות רבה בבתי המשפט ברשות לא תועלה, והיא לא הוכחה.

דיון והכרעה :
לנתבעת שלוש טענות שונות שמכוחן היא דורשת את סילוק התביעה על הסף. אדון בטענות אלו אחת לאחת.

העדר עילה:
המסגרת הדיונית החלה על בקשה למחיקת התביעה על הסף, הינה תקנה 100(1) ו- (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת:
100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;"

ביהמ"ש אינו נדרש לבירור עובדתי ולהכרעה במחלקות עובדתיות שבין הצדדים, אלא עליו לשאול עצמו, האם בהנחה שיוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, יהא הנתבע זכאי לסעד המתבקש על ידו. אם התשובה לכך חיובית – אין למחוק תביעה על הסף. (ראו לדוגמא סיכום ההלכה בעא  7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ [פורסם בנבו, 13/07/11]).

במקרה זה לא ניתן לקבוע כי אין עילת תביעה, שכן אם יוכח שהנתבעת אכן הזיקה לקברים או ברשלנות הפרה את חובתה ולא שמרה עליהם, ולא תיקנה את הנזקים לאחר מעשיה או מחדליה, הרי שיהא עליה לפצות את התובעים בגין נזקיהם. בהקשר זה יוער כי, טענת התובעים לכך שנגרמה להם עוגמת נפש אינה דורשת חוות דעת רפואית, וגם הטענה לפיה הם מתקשים לישון בלילה, היא לא טענה שברפואה דווקא.

על כן במקרה זה בוודאי ובוודאי שיש עילה תביעה.

אי עמידה בתקנות סדר הדין האזרחי:
טענה זו אינה מהווה לדעתי טעם לסילוק התביעה על הסף שכן בית המשפט יכול להורות על צירוף תצהיר ותיקון הפגם הדיוני במידת הצורך או על העברת ההליך לסדר דין רגיל. ומכאן שגם טענה זו נדחית.

פורום לא נאות:
לטענת המבקשת, בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים לבירור התובענה. על כך עמדה כב' השופטת שטרסברג כהן בפס"ד החברה הערבית נ' זריקאת בעמ' 269:
"נקודת המוצא היא כי לבית המשפט כאן יש סמכות לדון בתביעה, ושאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול-דעת בית המשפט, והוא מפעיל אותו על-פי קריטריונים מקובלים".

ישנם שלושה מבחנים לבחינת נאותות הפורום - הראשון, מבחן מירב הזיקות לפורום (רעא 6325/04 ד"ר משה וינברג נ' שולה נבון [פורסם בנבו, 11/07/04] ) השני, מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים והשלישי, שיקולים ציבוריים.

במסגרת מבחן מירב הזיקות בודקים בין היתר את הדין החל על הסכסוך, נגישות הצדדים לראיות, יעילות ההליך, הנושאים המשפטיים והמעשיים המעורבים, שיקולי צדק, למשל סכנה כי תביעת התובע הישראלי תידחה על ידי הפורום הזר ועוד. הציפיות הסבירות של הצדדים נבחנות ביחס לפורום ההתדיינות. כך נבחנות ציפיות התובע הישראלי אך בעיקר, ציפיות המתדיין הזר להתדיין בישראל. במסגרת שיקולים ציבוריים בוחנים את מידת הפגיעה בנימוס הבינלאומי ובריבונות הנתונה לפורום הזר ובעיקר את זהות הפורום שהינו בעל העניין האמיתי לדון בסכסוך (תא (ת"א) 36985-05 MARIS SELECT ROBINSON נ' עמיאל תעופה ותיירות בע"מ [פורסם בנבו, 1.5.13] (.

נטל ההוכחה, כי קיים פורום זר, מוסמך, שהינו בעל מרב הזיקות הרלוונטיות לסכסוך, מוטל על כתפיו של המבקש להעביר את הדיון לפורום אחר. על הטוען לפורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. "פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי." [(ראו: ע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר ואח' (26.4.2009)]. כמו כן , בפסק-דינו של כבוד השופט מ' חשין ב ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה , פ"ד מח(2) 77, בעמ' 83-82 .

בעניינינו, מדובר על אירוע נזיקי שאירע בתחומי בית לחם. בית לחם כידוע נמצאת בשטחי A של המועצה הפלסטינית. ס' 2ב לחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשס"ז-2007 קובע את סמכויותיו של ביהמ"ש הישראלי לדון בעניינים אזרחיים בשטחי המועצה הפלסטינית:
"2ב. (א) בית משפט או בית דין לא יימנע מלדון בתובענה של ישראלי שהוא מוסמך לדון בה על פי דין, שעילתה מעשה או מחדל או פעולה אחרת שאירעו בשטחי המועצה הפלסטינית, אך מהטעם כי תושב שטחי המועצה הפלסטינית הוא נתבע או צד לה.
(ב) הוראות תקנת משנה (א) אינן פוגעות בסמכות בית משפט או בית דין להימנע מלדון בתובענה במקרים הבאים:
(1) נושא התובענה הוא עסק מתמשך של ישראלי המתנהל בשטחי המועצה הפלסטינית.
(2) נושא התובענה הוא מקרקעין המצויים בשטחי המועצה הפלסטינית.
(3) נושא התובענה הוא חוזה שבו תניית שיפוט מפורשת הקובעת כי מקום השיפוט יהיה מחוץ לישראל.
(4) קיים הליך תלוי ועומד באותו ענין בין הצדדים".

מכאן עולה שהחוק מטיל על ביהמ"ש זה להחליט האם לדון בתיק ספציפי ואם לאו.

מקום המעשה (קרי הריסת המצבות) הינו ברשות הפלסטינית, ומכאן שביהמ"ש לא יוכל להגיע למקום, הן מטעמים ביטחוניים והן מטעמים נוספים, על מנת לראות במו עיניו את היקף הנזק או היקף התיקון, היה ובית המשפט יורה על מתן צו עשה.

כך גם קיים קושי מעשי לעדי הנתבעת להגיע לבית המשפט. אף כי ניתן לזמנם הרי שלא בטוח שכולם יוכלו להגיע ולהעיד. אין בידי לקבל את טענת התובעים, ולפיה הנתבעת לא צריכה להזמין מהנדסים מטעמה, שכן הנתבעת רשאית להזמין את העדים שהיא חפצה בכך. שעה שהנתבעת טוענת שרק המצבות ניזוקו, וגובה הקברים לא שונה, הרי שעדותם של מהנדסים עשויה גם להיות רלבנטית. אוסיף ואציין כי אם בית המשפט יסבור שקיימת מחלוקת מקצועית בתיק זה הרי שגם מינוי המומחה מטעמו יתקל בקשיים, וזאת נוכח מיקומם של הקברים.

מאידך, לבית המשפט ברשות הפלסטינית יש יכולת גישה למקום המעשה, לעדי הנתבעת היכולת להגיע למקום , ומכתבי טענות התובעים הרי שהם מגיעים למקום מפעם לפעם לביקור בקברים ולכן גם להם קיימת יכולת הגעה לבית משפט ברשות .

הזיקה היחידה של הליך זה לבית המשפט בישראל היא העובדה שהתובעים הם תושבי ישראל והנתבעת רשומה בישראל, ויש להניח כי גם במקומות נוספים נוכח אופיה הבינלאומי. על אף זיקה זו, נראה בעיני כי הציפייה הסבירה של אדם שקבר של קרוב משפחתו ניזוק הינה כי ההליך יתברר בבית המשפט במקום שבו מצוי הקבר, ולא במקום שבו מתגורר קרוב המשפחה. כך גם אם הקברים היו ברומא או בכל עיר אחרת שקדושה לנצרות או שמתגוררים בה נוצרים.

אוסיף בעניין זה כי בשלב זה לא ברור מהו הדין החל בענייננו וככל שתידרש הוכחה של הדין הזר, הרי שגם זיקה זו מטה את הכף לטובת קיום הדיון בבית משפט של הרשות הפלשתינאית. הוכחת הדין הזר הינה שאלה שבמומחיות, והיא תדרוש העדת עדים, דבר שיש בו כדי להכביד על בירור ההליכים בבית משפט זה, וזאת לעומת בית משפט פלשתינאי שאמון על הדין החל בתחום שיפוטו.

מכאן שעל רקע בחינת הזיקות השונות ומבחן הציפיות הרי שאני קובעת כי דין הבקשה להתקבל שכן בית משפט זה אינו הפורום הטבעי לדון בתביעה זו וקיים פורום נאות יותר ברשות הפלסטינית.

התובעים טענו כי בתי המשפט ברשות הפלשתינאית לא יעשו עימם צדק. לא הובאה לטענה זו ולו ראשית ראיה ולא נותר אלא להצטער על העלאת טענה זו ללא כל סימוכין. ברשות הפלשתינאית קיימת מערכת משפט אשר הוכרה על ידי מדינת ישראל, ולא ניתן למחקה בהבל פה.

לעניין השיקולים הציבוריים הרי שניתן לתהות, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אם ראוי שמערכת המשפט הישראלית תישא בעומס של התדיינות זו.. (ראו גם ע"א 2705/91 רג'אח סאלם אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ , מח (1) 554).

מכלול השיקולים מטה איפוא את הכף להכרעה שהפורום הנאות לדיון בתובענה זו הוא בית המשפט ברשות הפלשתינאית ולא פורום זה ומשכך התביעה נמחקת והתובעים רשאים להגישה ברשות הפלשתינאית אם יחפצו בכך.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.