הדפסה

נמדר נ' שמעוני

בפני
כב' הרשם בכיר אמיר צ'כנוביץ

תובע

ביג'ין נמדר ת.ז. XXXXXX641

נגד

נתבעת

ליאורה שמעוני ת.ז. XXXXXX750

ב"כ התובע : עו"ד לורן אקוקה
ב"כ הנתבעת: עו"ד אפרים גנץ

פסק דין

1.התובע הינו בעלים של דירה בקומה ב' של הבנין ש ברח' גליפולי 42 בתל אביב (להלן:"הבנין") , ואילו דירת הנתבעת מצויה בקומה ג', מעל דירת התובע.

2.ע"פ כתב התביעה המתוקן, במהלך שנת 2010 ביצעה הנתבעת הרחבה של דירתה, תוך שימוש בביסוס ובשלד הקיים של הבניין, הכולל יסודות, ששה עמודים ותקרת בטון בשטח של 35.7 מ"ר, אשר נבנו מכספים שהוציאו התובע יחד עם בעלי הדירה בקומה א' של הבנין .

3.בכתב התביעה המתוקן עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים:
א. עלות החלק היחסי בגין היסודות ,שלד והטיח בסך 19,167 ₪, בצירוף הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת.
ב. החלק היחסי בבניית חדר האשפה בסך של 1,000 ₪.
ג. שכ"ט חוו"ד השמאי בסך 1,392 ₪.

טענות התובע

4.1.לפני כ- 20 שנה, פעל התובע יחד עם השכן שהתגורר בדירה בקומה א' בבנין, להרחבת הדירות לאחר קבלת היתר בניה כחוק. שטח תוספת הבניה היה 35.7 מ"ר לכל קומה. בעלות בניי ת היסודות והשלד שנדרשו לביצוע ההרחבה נשאו התובע ובעלי הדירה בקומה א' בלבד.
השלד ששימש לבניית תוספות הבניה , היה שלד ויסודות עבור בניית 3 קומות בנויות מעל קומת העמודים ולא רק בעבור 2 קומות מעל קומת העמודים.
4.2 הבעלים הקודמים של דירת הנתבעת, מר בוריס אהרון (להלן:"בוריס") , לא מימש האפשרות להרחיב את דירתו ולא השתתף בעלות בנית היסודות והשלד.
4.3 בין התובע לבין בוריס, הבעלים הקודם של דירת הנתבעת, נחתם הסכם מיום 20.5.90 , פיו התחייב בוריס כי בעת מימוש הרחבת דירתו יפוצה ה תובע בחלק היחסי המגיע מבעלי הדירה בקומה ג' בעלות ההשקעה. הנתבעת ידעה על הסכם זה טרם רכישת הדירה וקיבלה על עצמה במילים ובהתנהגות לשלם לתובע חלקו היחסי בהשקעה.
4.4 הנתבעת רכשה את הדירה בקומה ג' לאחר בניית היסודות והשלד ששימש להרחבה. בסמוך לאחר הרכישה פנתה הנתבעת לתובע לבחון אפשרות להרחיב את דירתה ובחינת עלות החלק היחסי שעליה לשלם לתובע בגין הוצאות בניית השלד.
4.5 בעקבות פניית הנתבע ת לתובע, נוהל מו"מ, ונשלח מכתב מטעם ב"כ הנתבעת עו"ד דוד ארבל מיום 23.4.95, ממנו עולה כי ידוע לנ תבעת על ההסכם שנערך בין התובע לבין בוריס, ולענין ההוראה שנקבעה באותו הסכם לפיה בוריס וכל מי שיבוא במקומו יהיו רשאים לבצע תוספת בנייה, ומחויבים לשלם חלק יחסי מהוצאות הקמת תוספת הבניה שביצע התובע בסכום שיקבע ע"י שמאי שימונה. באותו מכתב ביקש ב"כ הנתבעת רשימת 5 שמאים המוסכמים על התובע.
ביום 12.5.95 נשלח מכתב מטעם ב"כ התובע עו"ד שלקוביץ, על פיו התובע לא הביע התנגדות למימוש הבניה בכפוף לתשלום חלק יחסי בהוצאות בניית השלד.
4.6 לפני כשלוש שנים ביקשה הנתבעת לממש זכותה לבניית תוספת לדירתה ופנתה לתובע, התובע הסביר כי צריך למנות שמאי שייקבע השווי של החלק היחסי והנתבעת סירבה בטענה כי היא מבקשת לחסוך א ת עלות השמאי.
4.7. הנתבעת הרחיבה דירתה תוך שימוש בשלד הבניין, מבלי ששילמה לתובע חלקו היחסי בהוצאות שהוציא בגין בנית היסודות והשלד.
4.8על הנתבעת לשאת בשליש מעלות העמודים והיסודות ורצפת הרחבת הדירה, הן מכוח התחייבותה החוזית והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבעת

5.1.הנתבעת לא התחייבה לשלם לתובע כל סכום שהוא בגין השימוש שעשתה בשלד הנדון. ההסכם ש נערך בין התובע לבין הבעלים הקודם בוריס, חל ביניהם בלבד והנתבעת אינה צד להסכם זה .
5.2המגעים בין הנתבעת לתובע התנהלו רק לצורך קבלת הסכמת התובע שהיתה הכרחית להרחבת דירת הנתבעת והם הופסקו כשנודע לנתבעת שניתן לבצע את ההרחבה גם ללא קבלת הסכמת התובע.
5.3כל עוד נדרשה, לידיעת הנתבעת , הסכמת התובע, נכונה היתה הנתבעת מחוסר ברירה לשלם לתובע סכום הנראה לה סביר אולם המו"מ כשל, נוכח דרישות התובע לקבלת סכומים שנראו לנתבעת בלתי סבירים, כתנאי למתן הסכמתו.
5.4הנתבעת לא ידעה על קיום ההסכם שנערך בין התובע לבין בוריס, עד שנתגלה הדבר ע"י בא כוחה בתיק הבנין בעת שמונה לקדם הסכמת התובע. בא כוח הנתבעת עשה שימוש בהסכם במכתבו בהיותו מחייב את התובע, אולם שימוש זה אינו מעיד כי הנתבעת אימצה או נטלה על עצמה את חיוביו האישיים של בוריס אהרון כלפי התובע .
5.5 כשנודע לנתבעת שאין צורך בקבלת הסכמת התובע לביצוע הרחבת דירתה, היא הרחיבה את הדירה בלא התדיינות נוספת עם התובע, וחדלה מקיום מו"מ עמו.
5.6הנתבעת לא "נהנה" בדיני עשיית עושר ולא במשפט, באשר נתנה תמורה מלאה עבור ההנאה.
הנתבעת רכשה את דירתה לאחר שהורחבה דירת התובע, והתמורה ששילמה לבעלים הקודם ,אהרון בוריס, הינה עבור הדירה ועבור כל זכויות המוכר בה וברכוש המשותף, ובכלל זה, הזכות להרחיב את הדירה.
5.7היסודות והשלד הוקמו לצורך הרחבת הדירות שבקומה הראשונה והשניה ולא עבור הרחבת הדירה שבקומה השלישית, כך שמדובר בקידום אינטרס עצמי שאינה מזכה בהשבה מאנשים אשר הפיקו תועלת מהפעולה.
5.8התביעה בגין חדר האשפה התיישנה ומבלי שהראה התובע קשר סיבתי בין ההרחבה של דירת אשפה.
5.9 לצורך הוכחת עלות בניית היסודות והשלד, על התובע לעשות שימוש בראיה הטובה ביותר, הוא חוזה הבניה עם קבלן השלד, דבר שלא נעשה ע"י התובע והשמאי מטעם התובע בחוות דעתו.
5.10 בחישוב העלויות כלל השמאי סך 15,000 ₪ בגין טיח ותאורה בקומת העמודים, אשר לא נבדק ולא הוכח הקשר הסבתי בין בניית השלד ובין הטיח והתאורה.
5.11 שיטת החישוב שנקט השמאי לוקה בחסר ומקפחת.
5.12.התובע התרשל בביצוע בניית הרחבת דירתו דבר שגרם לנתבעת עלויות נוספות בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגינם נטענת טענת קיזוז.

דיון

6. הצדדים אינם חלוקים כי לפני כ- 20 שנה, פעל התובע יחד עם השכן שהתגורר בדירה שבקומה א' בבנין, להרחבת הדירות. תוספת הבניה הינה של 35.7 מ"ר לכל קומה, כאשר לצורך הרחבה זו נבנה שלד הכולל יסודות, עמודים ותקרת קומת עמודים . אין חולק, כי מי שהיה באותה עת בעלי הדירה שבקומה השלישית, הנמצאת מעל דירת התובע, מר אהרון בוריס, לא מימש האפשרות להרחבת דירתו.

7. בשנת 2010 הר חיבה הנתבעת את דירתה המצויה מעל דירתו של התובע, תוך שהינה משתמשת בתשתית השלד והיסודות הקיימים בבנין.

8.התובע הגיש תביעה לחיוב הנתבעת לשלם לו החלק היחסי של עלות בניית היסודות, שלד ו טיח מכוח עילה חוזית ולחילופין, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בהתאם לחוות דעת השמאי אלי סידאוי, וכן, בתשלום חלק יחסי בעלות בניית חדר אשפה, ושכ"ט שמאי.
העילה החוזית

9.הוכח כי בין התובע לבין הבעלים הקודם של דירת הנתבעת, מר אהרון בוריס , נחתם הסכם מיום 20.5.90, אשר הוגש כראי ה וסומן מש/2, לפיו התחייב מר בוריס כי הוא או כי מי שיבוא במקומו, עם מימוש הזכות להרחיב את הדירה שבקומה השלישית, ישלם לתובע החלק היחסי בהשקעה של התובע בבניית השלד והיסודות.

10.אין חולק כי הנתבעת ובעלה רכשו את הדירה שבקומה השלישית ממר אהרון בוריס לאחר ביצוע עבודות ההרחבה של הדירות שבקומה א' ו-ב' בבנין.

11.הנתבעת אינה חתומה על ההסכם (מש/2) ולא היתה צד להסכם זה.

12. ב"כ התובע בסיכומיה טוענת כי תוכן ההסכם מש/2 היה ידוע לנתבעת ובעלה עוד טרם שרכשה את דירתה, וכי קיבלו על עצמם את ההסכם עם רכישת הדירה, וכן, בהסכמה בעל פה ובהתנהגות .

טענת התובע כי הנתבעת ידעה על קיומו של הסכם מש/2 טרם שרכשה את דירתה לא הוכחה לבית המשפט. התובע לא הביא כל ראיה בענין זה. ב"כ התובע מפנה בענין זה למכתב ב"כ הנתבעת עו"ד
ד.ארבל מיום 23.4.95. מעיון במכתב עולה כי נכתב לאחר רכישת הדירה ע"י הנתבעת, ובניגוד לטענת ב"כ התובע, לא קיים במכתב ה כל אמירה ממנה משתמע כי הנתבעת ידעה על ההסכם טרם שר כשה את הדירה או הסכימה לאמץ את התחייבויות האישיות של מר בוריס ע"פ ההסכם .

13.ע"פ עדותה של הנתבעת אשר לא נסתרה המו"מ שהתנהל בין הנתבעת לתובע בסמוך לרכישת הדירה על ידה, נעשה רק לצורך קבלת הסכמתו של התובע אשר היתה הכרחית להרחבת דירת הנתבעת, ומגעים אלה פסקו לאחר שנודע לנתבעת שניתן לבצע הרחבת דירתה גם ללא קבלת הסכמת התובע.

14.מהראיות שהובאו עולה כי הנתבעת ובעלה באמצעות בא כוחם דאז עו"ד ארבל פנו לתובע בניסיון לקבל הסכמתו לביצוע הרחבת דירת הנתבעת, ובמסגרת מכתב בא כוחה, הביעה נכונות ,לצורך קבלת הסכמת התובע, לשלם לתובע סכום חלק יחסי של ההוצאות.

15.מהעדויות שהובאו לפני בימ"ש עולה כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה לגבי מינוי שמאי, לא הסכימו על הסכום שישולם לתובע כתנאי לקבלת הסכמתו לביצוע הבניה, ולא מונה מטעם הצדדים שמאי, כאשר מאז 1995 ועד בסמוך לביצוע עבודת הרחבת הדירה בשנת 2010, לא התנהל מו"מ בין הצדדים.

16.מכתבו של עו" ד ארבל מיום 23.495, אינו כולל התחייבות אישית ללא תנאי של הנתבעת לשלם לתובע חלקו היחסי בהוצאות בניית השלד והיסודות.
התובע לא הביא ראיות להוכחת הטענה כי הנתבעת ובעלה נתנו הסכמתם לשלם לו חלקו היחסי בבניה, ומהעדויות והראיות שהובאו, עולה כי הנכונות של הנתבעת לשלם סכום שיוסכם עליו, בשנת 1995 היתה בלית בריירה על מנת לקבל את הסכמת התובע שהיוותה תנאי לקבלת היתר בניה לביצוע הרחבת דירתה. וכאמור לא התגבש הדבר לכלל הסכמה מחייבת.

17.משלא סוכמו בין הצדדים זהות השמאי או הסכום שיש לשלם לתובע לצורך קבלת הסכמתו, ומשהסכמה כזו לא ניתנה בפועל, לא הוכח לבימ"ש כי התובע קיבל הסכמה או התחייבות של הנתבעת לשלם לו עבור חלקו היחסי בהוצאות בניית השלד והיסודות.

18. הוא הדין, לגבי המו"מ הנוסף שהתנהל בין התובע לנתבעת שנים מאוחר יותר, בניסיון לבחון הסכומים אשר מבקש התובע לקבל לצורך קבלת הסכמתו.
מעדויות הצדדים עולה כי הנתבעת פנתה בשנית לתובע, לפני כשלוש שנים, נוהל מו"מ אשר כשל, בהעדר הסכמה לגבי הסכומים המבוקש ים ע"י התובע.

19. ע"פ עדותה של הנתבעת אשר לא נסתרה, משנודע לנתבעת כי אין צורך עוד ע"פ דרישות החוק באותה עת בקבלת הסכמת התובע לביצוע הרחבת דירתה, ביצעה את הרחבת הדירה בלא התדיינות נוספת עם התובע .

לאור כל המפורט לעיל, לא הוכיח התובע קיומה של עילה חוזית לחיובה של הנתבעת, שכן לא הוכח כי הנתבעת התחייבה כלפיו בעל פה, בכתב או בהתנהגות לשלם לו חלקו היחסי בהוצאות שהוציא לבניית השלד והיסודות.

עשיית עושר ולא במשפט

פעולה לקידום אינטרס עצמי

20. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי לא קמה לתובע הזכות לתבוע מהנתבעת השבה שכן בעלי הדירות שבקומה הראשונה והשניה, בנו את השלד והיסודות, על מנת לקדם אינטרס עצמי ועל כן, אינם זכאיים להשבה מאנשים אחרים אשר הפיקו תועלת מפעולתם.

המלומד פרופ' דניאל פרידמן, בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א' מהדורה שניה, בעמ' 188-189, מתייחס לסוגיה הנדונה וקובע כדלקמן:

"7.1 העיקרון הכללי הוא שמי שפעל לקידום אינטרס עצמי איננו זכאי להשבה מאנשים אחרים אשר הפיקו תועלת מפעולתו.
...טעמו של הדין ברור. מבצע הפעולה צופה לרווח או הנאה שיפיק מן הפעולה. זה צריך להיות שכרו, ואין הוא זכאי לשכר נוסף. דברים אלה כוחם יפה, אף אם הפעולה לא עלתה יפה...יתרה מזאת, אין כמעט פעילות שאיננה משפיעה לחיוב או לשלילה, על הזולת. ...אין זה מתקבל על הדעת שכל פעילות כזו תגרור מערכת התחשבנות עם כל אלה שנהנו (ואולי ניזוקו) מן הפעולה. אלה הן טובות הנאה, המכונות לעיתים "אינצידנטליות", אשר אינן ניתנות להשבה."

21. פרופ' פרידמן מבחין איפוא בין פעולה שביצע אדם לקידום אינטרס עצמי אשר גרמה טובת הנאה אינצידנטלית, אשר אינה ניתנת להשבה, לבין מקרים בהם אין המדובר בהנאה אגבית של האחר.

במקרה הנדון כאן, בעלי הדירות בקומה הראשונה והשניה פעלו לבנית היסודות והשלד גם לקידום אינטרס אישי שלהם, לצורך הרחבת דירתם, אולם פעולתם זו כרוכה באופן שאינו ניתן להפרדה, בבניית יסודות הנדרשים גם להרחבה עתידית של דירת הנתבעת שבקומה השלישית.

22.בנית היסודות והשלד, מלכתחילה נעשתה על מנת לאפשר תוספת הרחבת בניה עבור כל שלושת הקומות שבבנין, ועל כן, לא מדובר בהנאה אגבית שנצמחה לדירה שבקומה השלישית בשל פעולה לקידום אינטרס עצמי של בעלי הדירות שבקומה הראשונה והשניה. (ראה: ת"א(ת"א) 42173/05 צ'קרוב רפאל נ' קומפורט אידה ואח', עמ' 15 [אתר נבו]).

היסודות והשלד – רכוש משותף

23. ב"כ הנתבעת בכתב ההגנה טוען כי הרחבת דירת הנתבעת נעשתה ע"פ היתר בניה כדין תוך שימוש בשלד הקיים של הבנין שהינו רכוש משותף. בהיותו השלד חלק מהרכוש המשותף, לא עשתה לטענתו הנתבעת שימוש בדירת התובע או ברכוש השייך לו.

אין בידי לקבל טענה זו. הטעם לכך, הוא כי הוראות חוק המקרקעין אשר מגדירות מהו רכוש משותף, נועדו להסדיר את שאלת הקנין בלבד, ולא את שאלת ההתעשרות.

"מבחינת דיני קנין זוהי שאלה של נוחות ואין בכך כוונה לעודד פעילות מסויימת, ולהקנות למאן דהוא את הרווח הנובע ממנה. כך הדבר גם לגבי בניה במקרקעי הזולת. בעל המקרקעין רוכש מכוח דיני הקנין את הבעלות במבנה שחובר לאדמתו. אך מטרת ההוראה בענין זה(ס'12 לחוק המקרקעין)מוגבלת להסדר בהיבט הקנייני. הכוונה איננה "להעשיר" את בעל הקרקע על חשבון מי שבנה עליה, והדברים נאמרו במפורש." (ראה: ספרו של ד.פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', עמ' 83).

24.ב"כ התובע בסיכומיה עותרת לחיוב הנתבעת לפצות את התובע בגין עלות הוצאות בניית השלד, העמודים והיסודות והרצפה, שכן קיימת לנתבעת הנאה בגין השימוש ברכיבים אלה, מבלי ש הנתבעת שילמה חלקה עבור בנייתם, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ע"פ חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

25. סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט,התשל"ט-1979 (להלן:"החוק") קובע כדלקמן:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה."

26.הוראה כללית זו מעמידה שלושה תנאים לתחולתה: התנאי הראשון הוא קבלת נכס, שירות או טובת הנאה (ההתעשרות); התנאי השני הוא שההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; התנאי השלישי הוא שההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה "שלא על פי זכות שבדין" (ראה רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 321; ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה(5) 297, 319; ע"א 126/89 מ
פרק קופל טורס בע"מ נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו (3) 441, 454).

התנאי הראשון – "התעשרות"

27. מהראיות שנשמעו, עולה כי בשנת 1990 ביצעו מי שהיו באותה עת בעלי הדירות שבקומה הראשונה והשניה שבבנין, הרחבה של דירתם, בשטח של כ- 35.7 מ"ר לכל קומה .

28.כמו כן, הוכח כי התובע (בעלי דירה בקומה ב' ) וכן השכן בעלי הדירה בקומה הראשונה, נשאו בעלויות בניית היסודות והשלד של תוספת הבניה, כאשר מר בוריס, הבעלים דאז של הדירה בקומה השלישית, לא הרחיב את דירתו ולא נשא בעלויות אלה.

29.מהראיות שנשמעו עולה כי הנתבעת הרחיבה בשנת 2010 את דירתה שבקומה השלישית, המצויה מעל דירת התובע, תוך ש הינה עושה בפועל שימוש בביסוס, העמודים ושלד הבניין אשר נבנו ע"י בעלי הדירות של הקומה הראשונה והשניה שבבנין .

30.השימוש שעשתה הנתבעת במסגרת הרחבת דירתה ביסודות והשלד הקיים, הצמיח לנתבעת טובת הנאה המתבטא בחסכון כספי, שכן נחסך מהנתבעת השתתפות בתשלום עבור חלקה היחסי בעלות בניית השלד : יסודות שבקרקע, עמודים ותקרת קומת העמודים, רכיבים המצויים מתחת לקומת העמודים, הנדרשים לבניית תוספת הרחבת הבניה שביצעו בעלי הדירות של הקומה הראשונה , השניה והשלישית של הבניין. לפיכך, מתקיים התנאי הראשון של קבלת טובת הנאה ("התעשרות").

תנאי השני – ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה

31. ע"פ לשונו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, נדרש כי הזכיה "תבוא" לזוכה מן המזכה. יסוד זה הוא המקביל לביטוי השגור כי הזכיה צריכה להיות "על חשבון" הזולת. חוק עשיית עושר ולא במשפט דחה בצורה ברורה את הרעיון, שלפיו הפסד של התובע הינו תנאי להשבה, שכן דרישה זו אינה מופיעה בסעיף 1 לחוק.

"במקרים רבים ניתן ללמוד זאת מן העובדה שהתובע סבל נזק, כגון, במקרה של תשלום מחמת טעות, שבו הפסיד המשלם וזכה המקבל. אולם פעמים יהא הרווח על חשבון התובע, אף אם הלה לא ניזוק, למשל, כאשר הרווח הופק מרכושו. במקרה זה קניינו של התובע הוא מקור הרווח. מקור זה ניתן לאיתור ואין צורך להיזקק למבחן ההפסד.
ביחס ליסוד זה (שהזכיה "באה" מן התובע) לא נדרש כי תהיה לתובע זכות שבדין לאותה זכיה. כל שנאמר הוא כי עליה לבוא ממנו." (ד.פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', עמ' 88).

32. ע"פ עדותו של התובע אשר לא נסתרה, התובע נשא במחצית מהעלויות של בניית השלד והיסודות ששימושו לביצוע ההרחבה, כאשר הנתבעת עשתה לצורך הרחבת דירתה שימוש בשלד וביסודות אלה, מבלי ששילמה עבורם.
לפיכך, הוכח לבימ"ש כי נתקיים התנאי לפיו, הזכיה נצמחה ובאה ל נתבעת מהתובע.

תנאי שלישי- שלא על פי זכות שבדין

33. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי מאחר והנתבעת רכשה את הדירה לאחר שהושלמה ההרחבה, ושילמה מחיר מלא המשכלל גם את האפשרות להרחיב את דירתה לא ניתנה לה הנאה "ללא זכות" אלא "הנאה זו" התקבלה אצלה ע"פ זכות שבדין, כנגד תשלום תמורה מלאה עבור הדירה.

34.התשלום ששילמה הנתבעת הינו עבור רכישת דירה שטרם הורחבה, ואשר ע"פ הראיות והעדויות שהובאו, הבעלים הקודם, מר בוריס, לא השתתף בהוצאות עלות בניית היסודות והשלד.

נכון למועד רכישת הדירה ע"י הנתבעת, טרם התגבשה עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כך שהתמורה ששולמה ע"י הנתבעת לא יכלה לשכלל ולהביא בחשבון תשלום עבור זכויות שטרם התגבשו או מומשו. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לפיה זכאית היא ע"פ הדין לעשות שימוש בשלד לצורך הרחבת דירתה בלא לשלם בגין כך.
מכאן, שהוכח לבימ"ש כי התקיים גם היסוד השלישי לצורך העמדת עילת תביעה כנגד הנתבעת מכוח הוראת חוק עשיית עושר ולא במשפט.

טיח, גופי תאורה וחדר האשפה

35. בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם התובע, כלל השמאי במסגרת חישוב העלויות, סך 15,000 ₪ בגין תוספת טיח ותאורה בקומת העמודים, וכן סך נוסף של 1,000 ₪ בגין בניית חדר האשפה.
מחקירתו הנגדית של השמאי עולה כי לא ספר את כמות גופי התאורה ולא מדד את שטח בו בוצע הטיח בקומת העמודים, ולא טרח לצרף תצלומים לאימות טענתו.
התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי לצורך קבלת היתר הבניה לבניית השלד והיסודות נדרש לבצע טיח ותאורה בקומת העמודים ו/או לבנות חדר אשפה . התובע לא הביא במסגרת ראיותיו את היתר הבניה והתנאים שנדרשו לצורך קבלת היתר הבניה לביצוע ההרחבה, אף שמסמכים אלא מצויים בשליטתו. על כן, לא הוכח הקשר הסיבתי בין בניית השלד לבין ביצוע הטיח והתאורה בקומת העמודים או בניית חדר האשפ ה.

36. משלא הוכח כי עבודת הטיח והתקנת גופי התאורה ובניית חדר האשפה נדרשו לצורך קבלת היתר לבניית השלד הרי שבגין רכיבים אלה מדובר בתביעה להחזר הוצאות שהוציא התובע לפני כ- 20 שנה, ועל כן, התביעה בגין רכיבים אלה התיישנה, ועל כן, נדחית.

37. אני סבור כי יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת לפיה שומה על התובע מכוח כלל הראיה הטובה ביותר, להוכיח עלות בניית השלד באמצעות חוזה שנעשה עם קבלן השלד.
טענת ב"כ הנתבעת בענין זה היתה נכונה אילו עילת התביעה היתה תביעת החזר הוצאות שהוציא התובע לפני 20 שנה בעת ביצוע עבודות בניית השלד. אולם מאחר ועילת ה תביעה הינה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, לפיהם עילת התביעה התגבשה בשנת 2010 בעת שביצעה הנתבעת הרחבה של דירתה, העלויות הרלוונטיות, הינן, שווי העבודות במחירים נכון למועד התגבשות עילת התביעה ולא העלות ההיסטורית.

38.הנתבעת טוענת כי התובע הרחיב את דירתו ללא התחשבות בדירת הנתבעת. הרחבת דירת התובע נבנתה גבוה מידי מעל גובה רצפת דירת הנתבעת, דבר שאילץ את הנתבעת להגביה את כל רצפת דירתה ב 9-10 ס"מ ולהגביה שטח דירתה בכ- 3.40 ס"מ וליצור מדרגה בגובה 6 ס"מ בחדר האמבטיה. הנתבעת טוענת בתצהירה כי עלות השינויים בדירה הינו בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעת עותרת לקיזוז סכום זה מסכו ם התביעה.

39.הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע להוכחת טענה בדבר חריגת התובע בבניית הרחבת דירתו.
הנתבעת לא צרפה חוות דעת מומחה, מודד מוסמך או שמאי לצורך הוכחת ענין שבמומחיות.
הנתבעת לא הביאה במסגרת ראיותיה את היתר הבניה שניתן לתובע, ולא הראתה כי הבניה נעשתה תוך חריגה מהיתר זה, לא צרפה מפת מדידה של מודד מוסמך לאימות טענתה. הנתבעת טוענת בתצהירה וכן, בתצהיר קבלן השיפוץ, מר אודי מורג, כי ההוצאות הנוספות שנגרמו כתוצאה מהאמור עמדו על סך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ . הנתבעת לא פרטה בתצהירים שהוגשו תחשיב המפרט כיצד חושב הסכום האמור, ואף לא צורפה קבלה/חשבונית המלמד כי שולם סכום כאמור.
לפיכך, טענת הקיזוז נדחית.

עלות בניית השלד- יסודות , עמודים ורצפת קומה

40. לצורך הוכחת סכום עלות בניית השלד שנבנה לצורך הרחבת דירת התובע שבקומה השניה והשכן, בעלי הדירה שבקומה הראשונה שבבנין, הוגשה מטעם התובע חוות דעת השמאי מר אלי סידאוי.

41. ע"פ סעיף 6 לחוות דעת השמאי, עלות ביצוע השלד(הכולל עלות ביצוע מדידות, בדיקות קרקע לצורך ביסוס, תוכניות ובדיקות בטונים)הינה בגבולות של 35% משווי מ"ר בגמר מלא (גמר מלא -4,000 ₪), היינו, ע"פ חוו"ד עלות בניית השלד הינה 1,400 ₪ למטר.
(1,400 ₪/מטר = 35% X 4,000 ₪/ מ"ר).

ע"פ חוו"ד השמאי שטח תוספת הבניה שביצעו התובע והשכן הינו 35.7 מ"ר בכל קומה וסה"כ 71.4 מ"ר.

42.הנתועת לא הביאה מטעמה חוות דעת מומחה נגדית, ובחקירתו הנגדית של השמאי לא עלה בידי בא כוחה, לסתור את עדותו של המומחה, לענין מחיר מטר בניה גמר או כי עלות בניית שלד הינה נגזרת בשיעור כ- 35% מעלות מטר גמר בניה.

43.ע"פ חוות דעת השמאי , השמאי מחשב את עלות ביצוע השלד בסך 100,000 ₪ (71.4 מ"ר כפול 1,400 ש") (בצירוף 15,000 ₪ בגין הטיח) ומציין בחוו"ד כי שיעור השתתפותה של הנתבעת כבעלי הדירה בקומה השלישית הינו שליש מהעלויות, בסך 38,334 ₪, כאשר מחצית מעלות בסך 19,167 ₪ זכאי התובע לנוכח השתתפותו במחצית מעלות בניית השלד הקיים.

44. אני סבור כי אופן ביצוע התחשיב כפי שהוצג בחוות דעת השמאי ונזכר בס' 43 לעיל, הינו שגוי, שכן ע"פ חוו"ד השמאי, הנתבעת צריכה לשאת בהוצאות שכניה מהקומה הראשונה והשניה, אולם שכניה אינם נדרשים להשתתף בהוצאותיה.

45. כפי העולה מחוות הדעת הרחבת הבניה בכל אחת משלוש הדירות כללה הרחבת בשטח של 35.7 מ"ר. בניית השלד עבור 3 הדירות, כולל 4 רכיבים זהים של בניה: תקרת קומה השלישית ועמודים הנושאים תקרה זו, תקרת הקומה השניה והעמודים שבקומה זו , תקרת הקומה הראשונה והעמודים שבקומה זו , וכן תקרת קומת העמודים והעמודים שבקומת העמודים.

על כל אחד מהדיירים לשאת בעלות בניית התקרה של דירתו ועמודי השלד העוברים מתקרת דירתו ועד לרצפת דירתו, כאשר על שלושת הדיירים לשאת בשליש מעלות תקרת קומת העמודים (הרצפה של קומה הראשונה), בעלות העמודים שבקומת העמודים וביסודות שנבנו בקרקע.

46. ע"פ חוו"ד דעת השמאי עלות בניי ת שלד הינה 35% מעלות מטר גמר (4,000ש"ח למ"ר) , דהיינו 1,400 ₪ למטר.
לצורך בניית שלד ויסודות לכלל 3 הקומות נדרש לבצע הרחבת בניה בשטח של 107.1 מ"ר
(107.1 מ"ר =35.7 מ"ר X 3). בעלות של 149,940 ₪.

47. התחשיב הנכון, הינו חלוקת עלות בניית השלד ל- 4, כמספר הרכיבים הזהים של הבניה, על מנת לחשב עלות בניית תקרת קומת העמודים והעמודים שבקומת העמודים, בסך 37,485 ₪.
כאשר מתוך סכום זה על הנתבעת לשלם לפי חלקה היחסי, קרי, שליש מהעלות בסך, 12,495 ₪, כאשר התובע זכאי לקבל מחצית מהעלות בגין חלקו היחסי , בסך 6,247.5 ₪.

48. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין חלקו היחסי בעלות בניית שלד שנבנה לביצוע ההרחבה סך של 6,247.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מיום 29.10 .2010 (מועד חוות דעת השמאי) ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע החזר עלות השמאות בסך 1,392 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 21.10.10 (מועד התשלום ע"פ החשבונית שצורפה) ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר העד השמאי א.סידאוי בסך 700 ₪ וכן, אגרת בית משפט בסך 700 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. ימי פגרת בית המשפט יבואו במניין התקופה.
בהעדר תשלום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה