הדפסה

נכסי כהנים בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח'

לפני :
כבוד השופט יהושע גייפמן

התובעת

נכסי כהנים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמירם גיצלטר ועו"ד תמר צחר

נגד

הנתבעות

1.עיריית תל-אביב
2. נתיבי איילון בע"מ
3.הועדה המקומית לתכנון ובניה בת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד זיו עירוני ועו"ד טטיאנה חיטריק

פסק דין

1. התובעת [להלן:"חב' נכסי כהנים"] הינה הבעלים של חלק ממקרקעין בתל אביב הידועים כגוש 7052 חלקה 15 [להלן : "המקרקעין "].

ב-10.11.83 פירסמה הנתבעת 3 [להלן: "הועדה המקומית"] הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות [ רכישה לצרכי ציבור ] 1943 בדבר הפקעת חלק מהמקרקעין לצורכי ציבור. השטח המופקע יועד לצורך הרחבת כביש.

ב-9.3.03 הנתבעת 2 [להלן: "נתיבי איילון"] תפסה חזקה בשטח המופקע, ובשטח נוסף של נכסי כהנים – שלא כדין. עפ"י עדות מר פריאל מנתיבי איילון נתיבי איילון הוסמכו ע"י העירייה לטפל בפרויקט ובפינוי [ ראו עמ' 136 שורה 13].

עיקרה של התביעה – פיצויי הפקעה , ודמי שימוש ב גין השטח שנתפס שלא כדין.
2. התביעה הוגשה ב-06', נדונה בפני מותבים אחרים, והועברה לשמיעה בפני בדצ' 10'.

נטען ע"י הנתבעות שמסמך העקרונות לפינוי שנחתם ב-19.4.04 ע"י עו"ד הרטבי מטעם חב' נכסי כהנים , וע"י השמאי יוסי ברק מטעם נתיבי איילון הינו הסכם מחייב. נשמעו עדויות, ובפסק הדין החלקי שניתן ב-12.12.11 נקבע , שמסמך העקרונות לא השתכלל לכדי הסכם מחייב.

בהמשך ההליך הוגשו ראיות הצדדים לעניין פיצויי הפקעה, דמי שימוש בגין השטח שנתפס שלא כדין , ועתירות נוספות . בית המשפט מינה מודד ושמאי מטעמו, והצדדים גם הופנו להליך גישור.

נשמעו עדויות הצדדים, ובסיום שמיעת העדויות הגיעו הצדדים בסיוע ביהמ"ש להסכמות כדלקמן [ ראו עמ' 141 -145 ] :

[א] השטח המופקע – 317.18 מ"ר . המועד הקובע לעניין פיצויי הפקעה – 9.3.03 .

[ב] השטח שנתפס שלא כדין – 260 מ"ר. תקופת התפיסה של השטח שלא כדין היתה מ-9.3.03 ועד 30.1.06.

[ג] סכום פיצויי הפקעה עבור בעלות מלאה ללא דייר מוגן ב שטח שהופקע – 1,332,156 ₪ נכון ל-9.3.03 . בשטח שהופקע החזיק דייר מוגן שניהל נגרייה במקרקעין [להלן:" הדייר המוגן"].

[ד] חב' נכסי כהנים זכאית לקבל מנתיבי איילון דמי שימוש בגין שטח בהיקף 260 מ"ר שנתפס שלא כדין ביחס לתקופה מ-9.3.03 ועד 30.1.06 - לפי הערכים שקבע שמאי ביהמ"ש בעמ' 19 לחוות דעתו סעיף 12.2.1. לכל סכום בכל תקופה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק ממועד מחצית התקופה ועד התשלום בפועל. לסכום החיוב הכולל יתווסף מע"מ.

השמאי מטעם ביהמ"ש חילק את התקופה מ-9.3.03 ועד 30.1.06 ל-4 תקופות, ובגין כל תקופה קבע דמי שימוש שנתיים בנפרד לפי החלוקה כדלקמן :

9.3.03 - 31.12.03 - 72,800 ₪
1.1.04 - 31.12.04 – 87,360 ₪
1.1.05 - 31.12.05 – 87,360 ₪
1.1.06 - 31.1.06 – 7,800 ₪

להסכמה בעניין תשלום דמי שימוש בגין השטח שנתפס שלא כדין – ניתן תוקף פסק דין חלקי בעמ' 143 לפרוטוקול. הובא לידיעת ביהמ"ש שלאחר פסק הדין החלקי שילמה נתיבי איילון לחב' נכסי כהנים את החיוב הכספי שנקבע.

[ה] נתיבי איילון יבצעו עבודות התאמה והשבה של השטח שנתפס שלא כדין כמפורט בהסדר שנקבע בעמ' 144 לפרוטוקול. גם להסכמה זו ניתן תוקף פסק דין חלקי. עוד נקבע שעתירות נוספות בתובענה לא ידונו במסגרת הליך זה.

[ו] בעמ' 145 לפרוטוקול נקבעה המחלוקת שנותרה בין הצדדים: " נותרה במחלוקת אך ורק סוגית הקיזוז של דייר מוגן ללא תקרה או עם תקרה מסכום פיצויי ההפקעה שהוסכם , ומסכום דמי השכירות בגין השטח שנתפס שלא כדין . מוסכם עלינו שהחיוב יוטל על נתיבי איילון בע"מ ולא על הנתבעות האחרות. ביחס לקיזוז מהשטח שנתפס שלא כדין – הקיזוז יעשה מהסכום הכולל שיפסק בתביעה, אם יקבע שיש לקזז".
השטח המופקע, והשטח שנתפס שלא כדין ע"י נתיבי איילון - הוחזק ו ע"י דייר מוגן שניהל נגרייה במקרקעין. ב-24.10.02 הגיעה חב' נתיבי איילון להסדר כספי עם הדייר המוגן, ללא מעורבות בעלת המקרקעין חב' נכסי כהנים וללא ידיעתה. הדייר המוגן פינה את השטח המופקע ו את השטח שנתפס שלא כדין, וב-9.3.03 תפסה חב' נתיבי איילון חזקה בשטחים אלה.

[ז] השמאי מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו :

[1] שווי קיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח המופקע [ 317.18 מ"ר] - 266,431 ₪ .

[2] שווי קיזוז זכויות דייר מוגן עם תקרת דמי שכירות בשטח המופקע [ 317.18 מ"ר] - 865,901 ₪ .

[3] שווי קיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח שנתפס שלא כדין [ 260 מ"ר] - 218,400 ₪.

הצדדים הסכימו בעמ' 143 בעניין הנתון שקבע השמאי מטעם ביהמ"ש לעניין שווי הקיזוז בשטח שנתפס שלא כדין, אולם בעניין זה טענה חב' נכסי כהנים בעמ' 143 , שאין זכאות לקיזוז: " השטח נתפס שלא כדין ... אין לקזז ממנו סכום זה, ולא היו צריכים לשלם שום סכום [לדייר המוגן – י.ג.] ". כנגד השיבה נתיבי איילון: " שילמנו את זה לדייר המוגן והוא יצא . הם לא יצטרכו לשלם את זה שוב ".

בעניין הקיזוז מפיצויי ההפקעה, עיקרה של המחלוקת האם יש לקזז שווי זכויות דייר מוגן עם תקרת דמי שכירות או ללא תקרת דמי שכירות [ ראו סעיף 2(ו) לפסק ] . בתקנות הגנת הדייר [דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות] ( תיקון) התש"ס- 2000 , נקבע , שדמי שכירות עם תקרה לא יחולו על בית עסק שלא שולמו בעבורו דמי מפתח. תחילתן של תקנות אלו ב-15.3.02. הדייר המוגן, שהפעיל נגרייה במקרקעין, לא שילם דמי מפתח לחב' נכסי כהנים והיה לדייר מוגן מכוח הוראת החוק. עפ"י התקנות החל מ-15.3.02 חל על ה דייר המוגן חובת תשלום דמי שכירות ללא תקרה. להשלמת התמונה נציין, שניתן פסק דין ב-31.3.03 ע"י בית הדין לשכירות בתל אביב, בהסכמת חב' נכסי כהנים והדייר המוגן, ועל פיו נקבע, ש הדייר המוגן ישלם דמי שכירות ללא תקרה בשיעור שקבעה השמאית שמונתה ע"י ביהמ"ש החל מ-15.3.02 [תיק שכירות 220/02].

3. הקיזוז מפיצויי הפקעה [מפיצויים עבור בעלות מלאה ללא דייר מוגן] בגין השטח המופקע [ 317.18 מ"ר] צריך להיעשות לפי שווי קיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בסך 266,431 ₪, כפי שקבע שמאי ביהמ"ש . הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, עפ"י הסכמת הצדדים המועד הקובע לעניין פיצויי הפקעה -9.3.03. תיקון לתקנות הגנת הדייר [דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המירביים וההפחתות]תש"ס-2000 נכנס לתוקף ב-15.3.02, עוד לפני המועד הקובע לפיצויי הפקעה -9.3.03. החל מ-15.3.02 ה דייר המוגן היה ללא תקרת דמי שכירות , ו על כן יש להפחית מפיצויי ההפקעה שווי זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות.

הדייר המוגן וחב' נכסי כהנים היו חלוקים ביחס לגובה דמי השכירות ללא תקרה, הוגשה תביעה לבית הדין לשכירות, מונתה שמאית, ופסק הדין שניתן ב-31.3.03 קבע בהסכמה את גובה תשלום דמי שכירות ללא תקרה החל מ-15.3.02.

המועד הקובע לעניין הקיזוז הוא מועד תחולת התיקון לתקנות הגנת הדייר - 15.3.02 , ולא מועד מתן פסק הדין שניתן ב-31.3.03. עפ"י סעיף 49 לתצהירו של אלון פריאל מנתיבי איילון, הסכם הפיצויים בין נתיבי איילון לבין הדייר המוגן נחתם ב-24.10.02 - לאחר מועד תחו לת התיקון לתקנות הגנת הדייר.

שנית, לא הוכח כדבעי סכום הפיצויים ששילמה נתיבי איילון לדייר המוגן בגין הפינוי מהשטח המופקע. הסכום ששילמה נתיבי איילון לא רלוונטי לענייננו, באשר נתיבי איילון שילמ ה סכום מופרז, לא עירבה בעניין את חב' נכסי כהנים – הבעלים של המקרקעין, המו"מ בין נתיבי איילון לבין הדייר המוגן ו הסכם הפינוי נערכו ללא ידיעתה של חב' נכסי כהנים. מר פריאל אלון, האחראי על ההפקעות בנתיבי איילון, הודה בעדותו בעמ' 151 שורות 3-18 :" ש. אתם מנהלים מו"מ עם ז'ילז'ני ק [הדייר המוגן – י.ג.] לפנות אותו מהשטח? ת. מהשטח המופקע... ש. לא כתבת למר כהני [ הבעלים והמנהל של חב' נכסי כהנים – י.ג.]? ת. לא. לא כתבתי. ש. ולא דיברת עם מר כהני? ת. לא . ש. ולא סיפרת למר כהני ? ת. לא ". מר יצחק כהני העיד בעמ' 186 שורה 2 , ועדותו לא נסתרה : " פינית [ את הדייר המוגן – י.ג.] בלי לשתף אותי".

חב' נתיבי איילון שילמה לדייר המוגן פיצויים גבוהים, העולים על הנדרש, בגין הפינוי משטח ההפקעה, ולא לפי זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות. מר פריאל אלון מנתיבי איילון העיד בעמ' 212 שורות 27-29: "ש. אם הייתם יודעים שזה ללא תקרה, בכל מקרה הייתם משלמים לו [לדייר המוגן – י.ג] פיצוי ? ת. פיצוי היה מגיע לו , אבל אולי פחות" [נתיבי איילון שילמה ל דייר המוגן פיצויים עפ"י זכויות דייר מוגן עם תקרת דמי שכירות].

יש להניח, שאם נתיבי איילון היו מביאים לידיעת חב' נכסי כהנים את המו"מ עם ה דייר המוגן בעניין הפינוי מהשטח המופקע, חב' נכסי כהנים היתה מביאה לידיעתם שהמדובר בבית עסק של דייר מוגן, שלא שולמו בעדו דמי מפתח, וממילא חזקה על נתיבי איילון שהיתה מיישמת את תיקון תקנות הגנת הדייר [ דמי שכירות בבתי עסק ] , שהיה בידיעת יועציה המשפטיים.

הוצג בפני ביהמ"ש גם מכתב בו דרשה נכסי כהנים מהדייר המוגן עוד ב-9.9.02, לפני שנחתם הסכם הפיצוי בין נתיבי איילון לבין הדייר המוגן, לשלם לה דמי שכירות ללא תקרה החל מ-15.3.02 [ נספח יב' לתצהיר יצחק כהני ].

שלישית, נתיבי איילון הציגה עמדה שגם אם חלה טעות בסכום הפיצוי ששולם לדייר המוגן, בגין הפינוי מהשטח המופקע –הדבר לא יפגע בסכום הפיצוי ש זכאית לקבל חב' נכסי כהנים עפ"י דין.

מר פריאל אלון מנתיבי איילון העיד בעמ' 121 שורות 21-22 : " אמרנו שנשלם לכהני [חב' כהנים בע"מ – י.ג.] את מה שמגיע לה עפ"י דין . מה זה משנה מה שילמנו להם [ל דייר המוגן – י.ג.] אם שילמנו להם [ל דייר המוגן– י.ג.] יותר , זה לא בעיה של כהני, הוא לא יפגע מזה".

רביעית, הדייר שהחזיק במקרקעין וניהל את הנגרייה היה דייר מוגן מכוח החוק . מר יצחק כהני העיד בעמ' 184, שורות 15-17: " ז'ילז'ניק נכנס ב-62' בלי דמי מפתח. הוא שילם שכר דירה רגיל. כתוצאה בשנת 68', שהחוק שונה ואני לא הייתי פה... הוא נהפך בלי לשלם דמי מפתח... לדייר מוגן".

חוקי הגנת הדייר מטילים מגבלות על בעל הבית הן באשר לזכותו לפנות את השוכר, והן באשר לגובה שכר הדירה שהוא יכול לגבות מהשוכר.

תקנות הגנת הדייר [ דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המירביים וההפחתות ] ( תיקון ) הת ש"ס -2000 לא ביטלו את המעמד של הדייר המוגן אלא ביטלו את תקרת המקסימום של דמי שכירות שעל הדייר המוגן לשלם. תיקון התקנות אינו מאפשר לבעלים לפנות את הדייר המוגן, ואינו מאפשר לבעלים לקבוע את דמי השכירות כרצונו.

בבג"צ 667/78 ארגוני סוחרי ירושלים נ' ממשלת ישראל פ"ד לג(1) 831 , 838, אמר כב' השופט בכור:

" הסרת התקרה של דמי שכירות מקסימליים אינה חושפת את בעלי העסקים לחסדם או לשרירות ליבם של בעלי הבתים, כי בהעדר הסכם בין השניים פתוחה לפני הדייר הדרך של פנייה לבית הדין לשכירות, שיקבע את גובה שכר הדירה".

ראו גם : רע"א 7836/06 אסתר חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה, תקדין- עליון 2007(1) 1198 , פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין.

חמישית, בהתחשב במחלוקת בין הצדדים שהוגדרה בעמ' 145 לפרוטוקול [ ראו סעיף 2ו' לפסק] ניתן לאשר שמפיצויי הפקעה עבור בעלות מלאה יקוזזו שווי זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות, וסכום זה ישולם לחב' נכסי כהנים. הדייר המוגן פוצה בנפרד ע"י נתיבי איילון.

בע"א 977/91 הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' נוסייבה, פ"ד מו(5) 758 , 764 אמר כב' השופט שמגר :

" מקום שהבעלים מסר את הזכות להחזיק בקרקע לאחר, יתחלקו הפיצויים בין הבעלים לבין השוכר, כך שכל אחד יקבל כפי שוויה של זכותו... בעל המקרקעין יקבל פיצויים בגין קרקע תפוסה, ואילו הדייר המוגן יקבל פיצויים בגובה שווי של האינטרס שלו בקרקע ... מי שחלקו נגרע עקב הימצאותם של בעלי זכויות נוספים בשטח הוא בעל הקרקע אשר מקבל פיצוי מופחת ".

בע"א 9396/07 כסלו נ' חב' רכבת ישראל בע"מ תקדין- עליון 2010 (4) ,992
הדגישה כב' השופטת נאור בסעיף 26 לפסק הדין :
" מטרתם העיקרית של פיצויי הפקעה היא להעמיד את בעל הזכויות במקרקעין המופקעים באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה. לכן הפיצויים אינם יכולים להרע או להיטיב עם בעל הזכויות בהשוואה למצב בו היה ערב ההפקעה " .

4. יש לקזז מסכום הפיצוי בגין השימוש בשטח שנתפס שלא כדין [260 מ"ר] שווי זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בסך 218,400 ₪ . הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, נתיבי איילון שילמו לדייר המוגן פיצויים בגין זכותו כדייר מוגן בשטח שנתפס שלא כדין ע"י נתיבי איילון, בנוסף לזכותו כדייר מוגן בשטח שהופקע .

הנגרייה השתרעה הן על השטח שהופקע והן על השטח שנתפס שלא כדין [ראו סעיף 26 לסיכומי התובעים] .

הצדדים הודיעו בעמ' 143 שורות 14-23: " סכום שווי הקיזוז מפיצויי הפקעה לדייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח שנתפס שלא כדין נכון ל-9.3.03, שקבע שמאי בית המשפט, בסך 218,400 ₪ - מוסכם. יש מחלוקת לעניין הזכאות. ב"כ התובעת: השטח שנתפס שלא כדין הוא לא שטח שהופקע ולכן אין לקזז ממנו סכום זה, ולא היו צריכים לשלם שום סכום. ב"כ הנתבעת: שילמנו את זה לדייר המוגן והוא יצא. הן לא יצטרכו לשלם את זה שוב".

שנית, הסכם הפיצוי, שהסדיר את פינוי הנגרייה, נחתם ב-24.10.02 עם הדייר המוגן. בטעות ובתום לב נקבע ע"י נתיבי איילון בהסדר הפיצוי לדייר המוגן, שניהל במקרקעין נגרייה, פיצוי גם עבור הנגרייה בשטח המופקע [317.18 מ"ר] , וגם עבור הנגרייה בשטח שלא הופקע [260 מ"ר] – השטח שנתפס לאחר מכן שלא כדין. לאחר שהפיצוי לדייר המוגן הוסדר, השטח פונה ע"י הדייר המוגן, ו נתפס ב-9.3.03 ע"י נתיבי איילון .

לאחר התפיסה ב-9.3.03 התברר שנפלה טעות, ונתפס שטח של 260 מ"ר שלא כדין, בנוסף לשטח ההפקעה בהיקף 317.18 מ"ר. מר אלון פריאל מנתיבי איילון העיד בעמ' 195 שורות 19-20: "הטעות התגלתה לא לפני חתימת ההסכם עם ז'לז'ני [עם הדייר המוגן – י.ג.] אלא אחרי שתפסו את השטח שהוא פינה".

עוד העיד מר פריאל בעמ' 177 שורות 26-29: " התקשרה אליי [ השמאית פריאל מטעם חב' נכסי כהנים – י.ג.] אחרי התפיסה , אמרה טעיתם, תפסתם יותר מדי שטח ... שלחתי את המודד שלי ... לך תבדוק את הטענות שלה, הוא בדק, התקשר אליי, הוא חזר אלי, אמר לי היא צודקת ".

התשלום ששולם לדייר המוגן עבור פינוי הנגרייה מהשטח שלא הופקע [260 מ"ר] בנוסף לתשלום עבור פינוי הנגרייה מהשטח שהופקע [317.18 מ"ר] נעשה בטעות ובתום לב עפ"י הסכם הפינוי שנחתם, ובטרם בוצעה תפיסת השטח ע"י נתיבי איילון.

שלישית, עפ"י הוראת סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט , תשל"ט -1979 : " מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת [להלן – הזוכה] שבאו לו מאדם אחר [להלן – המזכה], חייב להשיב למזכה את הזכיה...".

הזכיה היא החסכון לשלם פיצוי לדייר המוגן כדי לפנות את הנגרייה מהשטח שנתפס שלא כדין. לאחר הפינוי של הנגרייה כנגד תשלום פיצוי ע"י נתיבי איילון, גם השטח שנתפס שלא כדין אינו מוחזק עוד ע"י דייר מוגן, והמקרקעין דינם כפנו יים.

פרופ' דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט בעמ' 823 מדגיש :

" תשלום על יסוד טעות בעובדה ניתן להשבה, אף אם המשלם לא נהג בזהירות ראויה".

ובעמ' 822 לספרו מוסיף פרופ' פרידמן :

" העובדה שהמשלם התרשל בבירור הנתונים... אין בה כשלעצמה כדי לשלול את זכותו להשבה" .

הפינוי של הדייר המוגן מהשטח שנתפס שלא כדין העלה את ערכו של הנכס, הביא לחב' נכסי כהנים טובת הנאה, וחב' נתיבי איילון ששילמה בטעות ובתום לב כספים לדייר המוגן עבור פינויו מהשטח שלא הופקע – זכאי ת להשבה.

רביעית, חב' נכסי כהנים טענה, שעקב ביטול תקרת דמי השכירות, היה הדייר המוגן מפנה מרצונו את המקרקעין, ולפיכך תשלום פיצוי לדייר המוגן ופינויו מהמקרקעין לא מהווה טובת הנאה לבעלים.

טענה זו הינה בגדר ספקולציה והיא לא הוכחה . חב' נכסי כהנים לא טרחה להעיד בעניין זה את הדייר המוגן או להביא ראיות מהימנות אחרות.

זאת ועוד, המדובר בדייר מוגן שהחזיק במקרקעין משנת 62' [ ראו עדות מר יצחק כהני בעמ' 184 שורות 15-17] עד למועד חתימת הסכם פינויו ב-24.10.02 - במשך 40 שנה, וניהל במקרקעין נגרייה. לא ניתן לקבוע, שהדייר המוגן במשך 40 שנה היה מפנה את הנגרייה שהחזיק במקרקעין לאחר שנקבע בתקנות הגנת הדייר, שאין עוד תקרה לדמי השכירות של העסק.

5. על נתיבי איילון לשלם לחב' נכסי כהנים בגין ההפקעה - 1,332,156₪ נכון ל-9.3.03. מסכום זה יש להפחית 266,431 ₪ - קיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח המופקע. מסכום זה יש גם להפחית 218,400 ₪ - קיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח שנתפס שלא כדין.
התוצאה היא שעל נתיבי איילון לשלם לחב' נכסי כהנים 847,325 ₪ נכון ל-9.3.03 , בנוסף לחיוב שנקבע בפסק הדין החלקי בעניין דמי שימוש בשטח שנתפס שלא כדין לתקופה מ-9.3.03 ועד 30.1.06 .

6. הפרשי הצמדה וריבית - לסכום שנפסק יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י סעיף 8[א] לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד – 1964 , ולא עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה.

בע"א 4737/06 חסונה נ' רשות הפיתוח תקדין-עליון 2012 (4) 11586 הדגיש כב' השופט גרוניס בסעיף 26 לפסק הדין :

" על הקביעה כי ההסדר הקבוע בסעיף 8[א] לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור גובר על ההסדר הכללי שבחוק פסיקת ריבית והצמדה חזר בית המשפט העליון פעמים רבות... מקביעה זו אין מקום לסטות".

בע"א 3781/07 אליהו נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת תקדין- עליון 2009 (2) 2939 הוסיף כב' השופט דנציגר בסעיף 40 לפסק הדין :

" אין מקום לסטות מהלכה ברורה ומפורשת זו... גם אם המצב החקיקתי הקיים אינו משביע רצון, הרי זהו עניין למחוקק לדון בו".

עפ"י סעיף 8[א] לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד -1964, והתיקונים שהוספו אליו: תיקון מס' 8 תשנ"ה -1995 , ותיקון מס' 10 תש"ע -2010: הפיצויים צמודים למדד המחירים לצרכן, ובנוסף בגין התקופה מ-9.3.03 ועד 14.2.10 יישאו הפיצויים ריבית צמודה בשיעור של 1.5% , ו מ-15.2.10 ועד לתשלום בפועל יישאו ריבית צמודה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

בע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' הרב הורביץ פ"ד נא(5) 23, 44 הסביר כב' השופט חשין :

" פיצויי הפקעה [ פיצויי הקרן ] המוצמדים למדד אמורים לפצות את הבעלים על שוויה של הקרקע בחישוב ריאלי ליום התשלום. בכך זוכה הבעלים לפיצוי הולם בשל ירידת ערך הכסף ככל שהמדובר בשוויה של הקרקע . ואילו הריבית והריבית צמודת המדד אמורות לפצות את הבעלים [למצער באופן חלקי] על הפסדי הפירות בשל עיכוב הכספים בידי הרשות [פיצויי פירות]".

להשלמת התמונה נציין, שנתיבי איילון טענה שבחלק מהתקופה העיכוב של התשלום נבע מכך שחב' נכסי כהנים חזרה בה מסיכום שנערך בעניין עקרונות הפיצוי, ומכך שניהלה מו"מ לקבלת קרקע חלופית.

7. הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד והחזר הוצאות מומחים

חב' נכסי כהנים תבעה פיצויים בגין ההפקעה בסך 1,590,000 דולר בערכים של יולי 06' [ ראו חוו"ד השמאי נתן רגב שצורפה לתביעה] ו-2,838,000 ₪ בגין דמי שימוש בשטח שנתפס שלא כדין בערכים של ספט' 06' .

נתיבי איילון טענו בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה.

הסכום שנפסק לחב' נכסי כהנים בפסק הדין בגין פיצויי ההפקעה [ בקיזוז זכויות דייר מוגן ללא תקרת דמי שכירות בשטח המופקע ובשטח שנתפס שלא כדין ] – 847,325 ₪ נכון ל-9.3.03 . כן נפסקו בפסק הדין החלקי דמי ש ימוש בשטח שנתפס שלא כדין: 72,800 ₪ נכון ל-9.8.03 , 87,360 ₪ נכון ל-1.7.04 , 87,360 ₪ נכון ל- 1.7.05 , 7,800 ₪ נכון ל-31.1.06 .
הצדדים הגיעו להסכמות בחלק מהנושאים רק לאחר סיום שמיעת מרבית העדים והגשת חוות דעת של שמאי ומודד מטעם ביהמ"ש.

בהתחשב בכך, שחלק משמעותי מהתביעה לא נעתר, ובהתחשב בהיקף העדויות והדיונים שהתקיימו בתביעה, הנני מורה כדלקמן :

הנתבעת 2 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 110,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת החזר תשלום ששילמה למומחה מטעם ביהמ"ש ולמודד מטעם ביהמ"ש בצירוף הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.

לאור הפערים הגדולים בין השמאות של התובעת לבין השמאות של השמאי מטעם ביהמ"ש שאושרה – אין מקום לפסוק החזר הוצאות של השמאים מטעם התובעת.

לעניין היקף שכר הטרחה הנפסק בתביעות בעניין פיצויי הפקעה ראו סעיף 26 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס בע"א 4737/06 חסונה נ' רשות הפיתוח תקדין-עליון 2012 (4) 11586, וסעיף 26 לפסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 3471/11 דוויק נ' מע"צ , דינים עליון 2014(7) 1277 .

8. סוף דבר

[א] הנתבעת 2 תשלם לתובעת 847,325 ₪ בגין פיצויי ההפקעה, בנוסף לחיוב שנקבע בפסק הדין החלקי בעניין דמי שימוש בשטח שנתפס שלא כדין .

[ב] לסכום שנפסק יתווספו מ-9.3.03 ועד התשלום בפועל הפרשי הצמדה וריבית עפ"י סעיף 8[א] לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד -1964 ומע"מ כחוק.

[ג] הנתבעת 2 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בירור תביעת פיצויי ההפקעה, ודמי השימוש ביחס ל שטח שנתפס שלא כדין - בסך כולל של 110,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת החזר תשלום ששילמה למומחה מטעם ביהמ"ש ולמודד מטעם ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ו, 25 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.