הדפסה

ניב ואח' נ' קופת חולים הכללית ואח'

ניתן ביום 24 אוגוסט 2015

איתנה ניב ו-48 אח'

שירותי בריאות כללית

רות פרל

המערערות בע"ע 6979-10-12

המערערת בע"ע 36657-02-13

המערערת בע"ע 49788-09-12

-
שירותי בריאות כללית

רות פרל

שרה יצהר
רות קלמן

המשיבה בע"ע 49788-09-12
וע"ע 6979-10-12

המשיבה בע"ע 6979-10-12

המשיבות בע"ע 36657-02-13

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן איטח, השופטת אביטל רימון-קפלן

נציג ציבור (עובדים) מר מנחם שוורץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר משה אורן

בשם המערערת רות פרל - עו"ד אליהו בן טובים.

בשם המערערות איתנה ניב ואח' ובשם שרה יצהר ורות קלמן - עו"ד אשר סלע, עו"ד דפנה אזולאי-רגב.

בשם שירותי בריאות כללית - עו"ד תמר גולן, עו"ד גלית גולן.

פסק דין

השופטת אביטל רימון קפלן
לפנינו ערעוריהן של המערערות בתיקים ע"ע 49788-09-12 ו-ע"ע 6979-10-12 שבכותרת, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (סגנית הנשיאה הדס יהלום בדן יחיד; תיק עב 300164/99) מיום 23/7/12, וכן ערעורה של שירותי בריאות כללית בתיק ע"ע 36657-02-13 על פסק הדין המשלים של בית הדין האזורי מיום 8/1/13 באותו הליך.

רקע כללי והשתלשלות ההליכים
1. המערערות בע"ע 6979-10-12 והמערערת בע"ע 49788-09-12 (להלן ביחד - המערערות) הועסקו על ידי המשיבה, שירותי בריאות כללית (להלן – כללית), כאחיות במשך שנים עד פרישתן לפנסיה מוקדמת מכוח תוכנית פרישה שהונהגה בכללית, כפי שיפורט להלן.

2. בין השנים 1993-99 הנהיגה כללית תוכנית פרישה מרצון בתנאים מועדפים, אשר נועדה להביא לצמצום משמעותי במצבת העובדים (להלן - תוכנית הפרישה). תכנית הפרישה כללה בחובה גם מסלול "פנסיה מוקדמת", שיועד ככלל לעובדים שגילם 57 ומעלה, ובמסגרתו התחייבה כללית לשלם לעובדים אלה פנסיה על חשבונה לרבות הפרשות לקרן הפנסיה קג"מ, בה היו עובדיה מבוטחים (להלן- קג"מ), ולקרן השתלמות, בתקופה שהחל מיום סיום עבודתם של העובדים בכללית ועד ליום שבו יגיעו לגיל הפרישה המזכה לפי תקנון קג"מ.
בהינתן כי תקנון קג"מ נכון לאותו מועד, אפשר לנשים המעוניינות בכך לפרוש החל מגיל 60, נקבע בתוכנית הפרישה שתנאיה יחולו גם על עובדות, "בתנאי שהחל מגיל 60 תחלנה לקבל את הגמלה מקג"מ". כפועל יוצא מכך, עובד שפרש על פי התוכנית, קיבל פנסיה מוקדמת עד גיל 65, לרבות ההטבות הכרוכות בכך ובכלל זה המשך ההפרשות לקג"מ לצורך צבירת זכויות פנסיה נוספות, בעוד שעובדת שפרשה במסגרת תוכנית הפרישה – קיבלה את הפנסיה המוקדמת רק עד גיל 60 באופן שהפסידה חמש שנות פנסיה תקציבית (שהיא פנסיה גבוהה מן הפנסיה שקיבלה מקג"מ); הפסידה חמש שנים בצבירת זכויות לפנסיה; והפסידה את ההפרשות הנלוות לפנסיה המוקדמת.

3. בשנת 1999 הוגשה לבית הדין האזורי בתל אביב תביעתן של המערערות 1-2 שבכותרת כנגד כללית בתיק עב' 300164/99 מושא הערעור, בה נטען כי ההבחנה שנעשתה במסגרת תוכנית הפרישה, בין גברים לנשים – מהווה הפליה אסורה.
בית הדין האזורי ובית הדין הארצי (בדעת רוב) אישרו כי מדובר בהפליה, אך קבעו כי בהסכמי הפרישה האישיים שחתמו העובדות יש כדי לרפאה.
המערערות 1 ו-2 עתרו על קביעה זו לבית המשפט העליון, וביום 9/10/02 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון [בג"צ 6845/00 איתנה ניב ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6) 663] (להלן – בג"צ ניב), אשר אימץ את דעת המיעוט בבית הדין הארצי וקבע כי הסעיף בהסכמי הפרישה מכוחם פרשו המערערות (בו נקבע שפרישתן לפנסיה באמצעות קרן הפנסיה תתבצע בהגיען לגיל 60), בטל מחמת היותו מפלה לעומת עובדים גברים שפרשו במסגרת תוכנית הפרישה, תוך שהחזיר את התיק לבית הדין האזורי לבחינת הפיצוי הראוי לו זכאיות המערערות ושאלות נוספות הכרוכות בכך.

4. בין לבין הוגשו לבית הדין האזורי תביעות של פורשות נוספות מכללית, שטענו להפליה בהסכמי הפרישה שעליהם חתמו. התביעות כולן אוחדו והתבררו בפני בית הדין ביחד עם תביעתן של המערערות 1 ו-2.
יצוין כי במקביל הוגשו גם תביעות נוספות, אשר נדונו בנפרד, שלא במסגרת ההליך מושא דיוננו.

5. לאחר הליכים מקדמיים ממושכים בתובענות המאוחדות שבנדון, הגיעו הצדדים בבית הדין האזורי להסכמה דיונית בדבר פיצול הדיון, כך שבשלב ראשון ינתנו החלטה/פסק דין חלקי שיקבעו את הקריטריונים לביצוע חישוב הפיצוי המגיע לכל אחת מהתובעות, ככל שמגיע, וכי לאחר מכן ימנה בית הדין אקטואר מטעמו אשר יקבע את ההיבטים הכספיים של ההחלטה בהתייחס לכל אחת מהמערערות.

6. בהמשך לכך, לאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומי הצדדים בסוגיות כאמור לעיל, ניתן ביום 2/8/09 פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי.

בפסק הדין החלקי נקבע, תוך יישום פסיקת בג"צ ניב, כי ההסדר הראוי שיש לנקוט בו, בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק החוזים, הוא הסדר שלפיו: "יש להביא את התובעות למצב שבו היו לולא הסעיף המפלה, דהיינו – יש לקבוע שהתובעות זכאיות לפיצוי בגין חיובן לפרוש בגיל 60, בגובה הזכויות שהיו מקבלות לו היו פורשות בגיל 65"
כפעל יוצא מקביעה זו, נקבע בפסק הדין החלקי, כי המערערות זכאיות בעיקרם של דברים:
לפיצוי בגין אבדן ה"פנסיה התקציבית" מהכללית, ממועד הגיע כל אחת מהן לגיל 60 ועד גיל 65, בגובה ההפרש בין הסכומים שקיבלה מקג"מ לבין הסכום שהיתה מקבלת מהכללית, לו הסכם הפרישה היה מזכה אותה בפנסיה עד הגיעה לגיל 65.
לפיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות, בגובה ההפרש שבין הפנסיה שכל אחת מהן מקבלת בפועל מקג"מ מגיל 60 ואילך, לבין הפנסיה שהיתה מקבלת אילו תכנית הפרישה היתה מאפשרת לה לפרוש מקג"מ בגיל 65.
לשווי הפרשות המעביד לקרן השתלמות (7.5%), החל ממועד הגיע כל אחת מהן לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65.
למענק שנים עודפות, למי מהמערערות הזכאיות לכך, הושאר להכרעה סופית בפסק הדין הסופי, והאקטואר נדרש להתייחס גם לנושא זה.

כך גם נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין החלקי טענות נוספות של הצדדים, ובין היתר טענת ההתיישנות שהעלתה הכללית.
לעניין טענת ההתיישנות, קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות על הסף מחמת התיישנות את תביעותיהן של 23 מבין התובעות (חלק מהמערערות שלפנינו), אשר לימים כונו: "קבוצת עפרה אילן", ואשר הגישו את תביעתן לאחר חלוף שבע שנים ויותר ממועד חתימת הסכם הפרישה. עוד נקבע בפסק הדין החלקי, ביחס לשתי תובעות נוספות (נעמי לסטר ונחמה פייגין), כי בחרו לממש את זכותן לפי חוק ולפרוש לפנסיה בגיל 60 ללא קשר לתוכנית הפרישה, ועל כן אין להן עילת תביעה בגין הפליה ותביעתן נדחתה.
אשר לשאר 33 התובעות, אשר כונו בהמשך ההליכים: "קבוצת איתנה ניב" ואשר לגביהן נקבע בפסק הדין החלקי המתווה לחישוב הפיצוי, מונה האקטואר מר אייל בוכבינדר כאקטואר מטעם בית הדין לצורך ביצוע החישוב (להלן - האקטואר).

7. על פסק הדין החלקי הגישו המערערות מ"קבוצת עפרה אילן" והמערערות נעמי לסטר ונחמה פייגין, ערעור לבית דין זה [ע"ע 533/09 עפרה אילן ואח' - שירותי בריאות כללית (מיום 15/6/11) ], אשר קיבל את ערעורן של המערערות מקבוצת "קבוצת עפרה אילן" בסוגית ההתיישנות והורה על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך המשך דיון בתביעותיהן של מערערות אלו. לעומת זאת, ערעורן של המערערות נעמי לסטר ונחמה פייגין, נדחה.

8. בעקבות פסק דינו של בית דין זה בע"ע 533/09 לעיל, נדון עניינן של המערערות מקבוצת "קבוצת עפרה אילן" ביחד עם שאר 33 התובעות.
בהמשך לכך, ולאחר שהתאפשר לצדדים לשטוח את טענותיהם בכתב ובעל פה בהרחבה, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור שלפנינו, במסגרתו נדונו והוכרעו סוגיות שונות לגביהן נחלקו הצדדים, בעניין חישוב הזכויות המגיעות למערערות. בפסק הדין אימץ בית הדין האזורי במלואה את חוות דעתו של האקטואר ופסק למערערות את הסכומים שקבע האקטואר (ראה טבלה מפורטת של הסכומים, בסעיף 57 לפסק הדין).

9. זאת ועוד, לאחר מתן פסק הדין, הגיש האקטואר ביום 13/9/12 תיקון לחוות דעתו בהתייחס לשתיים מהמערערות: יצהר שרה וקלמן רות (המשיבות בע"ע 36657-02-13 שהגישה הכללית) בנוגע לתשלומי ה"פתק הצהוב".

כך גם בעקבות פסק הדין הגישו המערערות בקשה "להבהרת פסק הדין", בה ביקשו לקבוע שהסכומים שנפסקו כפיצוי בגין קרן השתלמות, יינקבו בערכי "נטו".

10. לאחר קבלת תגובות הצדדים ותשובותיהם לתגובות ניתנה ביום 8/1/13 החלטת בית הדין האזורי בשתי הסוגיות כאמור ונקבע כי דינה של ההחלטה לעניין ערעור, כדין פסק דין משלים (להלן- פסק הדין המשלים).

11. בטרם נפנה לפסק הדין מושא הערעור, מן הראוי להקדים מספר מילים בסוגיה לגביה נחלקו הצדדים בבית הדין האזורי ובפנינו, היא סוגית הפיצוי ששולם לגמלאים בחלק מקרנות הפנסיה הוותיקות, ואשר כונה בפי כל, פיצוי ה"פתק הצהוב".
בקצירת האומר יאמר בשלב זה, כי עניינו של פיצוי זה הוא בהסכם שנחתם עוד במהלך שנת 96' בין שר האוצר לבין יו"ר ההסתדרות דאז במסגרתו נקבע פיצוי לפורש מקרן פנסיה, דוגמת קרן הפנסיה קג"מ נשוא דיוננו, ששכרו הקובע לפנסיה מחושב לפי "שיטת הממוצעים", וזאת במובחן משיטת "שלוש השנים האחרונות" הנוהגת בקרנות אחרות. בהמשך לכך נחתמו הסכמים נוספים והתקבלו החלטות ממשלה כפי שיפורט להלן בהמשך, כאשר בין לבין שולמו מקדמות על חשבון הפיצוי האמור, לחלק מהפורשים.
בסופו של יום, בעקבות סיכום דברים נוסף מחודש ינואר 2004 בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות, הוסדר תשלום הפיצוי לכלל הגמלאים שפרשו לפנסיה עד יום 1/10/03, מקרנות הפנסיה הוותיקות בהן נהגה "שיטת הממוצעים" והוחל בתשלום החל מחודש אפריל 2004 ואילך.
יצוין, כי במסגרת חוות דעתו, הפחית האקטואר את סכומי פיצוי ה"פתק הצהוב" אותם מקבלות המערערות, מסכומי הפיצוי המגיעים למערערות, ומכאן אחת המחלוקות המרכזיות שבין הצדדים.

פסק דינו של בית הדין האזורי
12. בפסק דינו, דן בית הדין האזורי בטענות הצדדים בקשר עם אותן סוגיות שנותרו במחלוקת לגבי חישובי האקטואר וקבע בעיקרם של דברים:
א. אשר לתשלומי הפיצוי מכח "הפתק הצהוב" - נקבע כי יש לאמץ את חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר לפיה יש להתחשב בתשלומי ה"פתק הצהוב" ולהפחיתם מהפיצוי המגיע לכל אחת מהמערערות, כפי שנעשה בפועל בחוות הדעת של האקטואר.
בהקשר לכך נקבע כי יש להבחין בין פיצוי מכח ה"פתק הצהוב" לבין תשלומי ביטוח לאומי (שאין להתחשב בהם), שכן הרציונל הוא שאין להתחשב בתשלומי בטוח לאומי שקיבלה כל אחת מהמערערות מן הטעם שתשלומים אלה משולמים מגורם נפרד, בלתי תלוי, הוא המוסד לביטוח לאומי. לא כך לעניין פיצוי ה"פתק הצהוב", המשולם במסגרת תשלומי הפנסיה וכחלק בלתי נפרד מהם; כי תשלומים אלה משולמים לנשים ולגברים כאחד, ומשולמים בפועל על ידי המדינה אשר מממנת בפועל הן את תשלומי הפנסיה בקרנות הוותיקות (וביניהם קג"מ) והן את פיצוי "הפתק הצהוב"; כי בניגוד לתשלומים המשולמים מגורם חיצוני כגון המוסד לביטוח לאומי, הרי שבכל הנוגע לתשלומים המשולמים כחלק מהפנסיה בתלוש השכר מקרן הפנסיה, לא ניתן להתעלם מהם בחישוב הגמלה.
עוד ובהתייחס לטענת המערערות, לפיה הפיצוי קם בפועל בשנת 2004, לאחר שחתמו על הסכמי הפרישה ולאחר שחלקן כבר החלו לקבל תשלומים מקג"מ, נקבע כי מחד - חישוב הפיצוי לתובעות בגין אפלייתן נעשה בפועל, באופן רטרואקטיבי וכך נכון היה בנסיבות המקרה, ומאידך - תיקון כתב התביעה על ידי התובעות נעשה בחודש דצמבר 2004, לאחר תיקון חוק הפיקוח לעניין הפיצוי לפי "ה"פתק הצהוב"" ובכל זאת, בחוות הדעת של התובעות אין כל התייחסות לנושא זה.

ב. אשר לפיצוי בגין הפסד פנסיית שאירים - נקבע כי הפיצוי למערערות כולן, יכלול גם מרכיב בגין הפסד פנסיית שאירים, זאת הגם שלגבי חלק מהמערערות לא נתבע רכיב זה בכתב התביעה, ולגבי שאר המערערות לא נכלל התחשיב בגין רכיב זה בחוות הדעת האקטוארית שהגישו (אך נכלל בכתב התביעה). בהקשר לכך נקבע כי לאור הרציונל שבבסיס ההליך ופסיקת בג"צ ניב, יש להעמיד את המערערות במצב בו היו אלמלא האפליה, ועל כן ברי כי במסגרת הפיצוי יש לכלול גם חישוב אקטוארי של ההפסד בגין פנסיית שאירים; אשר למערערות שכללו רכיב זה בכתב התביעה, נקבע כי משנכלל הסעד בכתב התביעה אין מניעה להעניקו לאותן מערערות; אשר לאותן מערערות שלא תבעו רכיב זה נקבע כי מכיוון שהתיקים כולם נוהלו כמקשה אחת, לא יהיה זה נכון למנוע מקבוצת המערערות הללו רכיב פיצוי שנקבע כי כלל המערערות זכאיות לו במסגרת השוואת תנאים. כך גם נדחתה בהקשר לרכיב זה טענת הכללית לפיה החישוב לא נערך לכל מערערת על פי נתוניה האישיים אלא על יסוד טבלאות סטטיסטיות. בהקשר לכך נפסק כי אין הגיון לעכב ההליך לפרק זמן נוסף על מנת לקבץ ראיות מכל מערערת באשר לנתוניה האישיים; כי המדובר בתחשיב כולל על סמך נתונים סטטיסטיים; וכי מדובר בסכומים זניחים, כך שגם מטעם זה אין הצדקה לעכב ההליך עד לבירור פרטני לגבי כל מערערת.

ג. אשר לרכיב "החזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות" – נקבע כי הגם שחלק מהתובעות, הסירו בשלב מסוים של ההליך את תביעתן ברכיב זה עקב הקושי לכמתו במדויק, הן יהיו זכאיות להחזר דמי גמולים/מענק שנים עודפות לפי העניין בהתאם לסכומים שנקבעו בחוות הדעת של האקטואר, כמו שאר המערערות שתבעו וכימתו רכיב זה.

ד. אשר למערערת 3 - מרים דרויאן – המדובר במערערת שלאחר פרישתה מהכללית, חזרה לעבוד בכללית, תחילה דרך חברת כוח אדם ולאחר מכן כעובדת הכללית, למשך מספר שנים כאשר במקביל קיבלה תשלומי פנסיה תקציבית מהכללית. בית הדין האזורי לא קבע מסמרות לגביה בפסק הדין החלקי והותיר את ההכרעה בעניינה לפסק הדין הסופי, תוך שהורה לאקטואר לערוך תחשיב של הפיצוי המגיע למערערת זו על פי העקרונות שהוחלו על כלל המערערות, ובמקביל לערוך תחשיב של השכר ששולם לה על ידי הכללית, לאחר פרישתה.
האקטואר הבהיר כי התשלומים ששולמו למערערת זו לאחר פרישתה מהכללית ומקג"מ, עלו באופן משמעותי על התשלומים שהיו משולמים לה, לו היתה היא זכאית לתשלומי פנסיה מוקדמת בלבד. בהתאם, ובהתחשב בעובדה שמערערת זו צברה 70% פנסיה בקג"מ עוד טרם פרישתה, הרי שהחישוב האקטוארי מלמד כי מערערת זו אינה זכאית לפיצוי נוסף כלשהו מכללית.
הצדדים נחלקו בשאלה האם המערערת 3 זכאית לפיצוי מהכללית, לאחר שהובהר שהמשיכה לעבוד בכללית לאחר פרישתה על פי הסכם הפרישה ולהשתכר סכומי כסף גבוהים בהרבה מסכום הפיצוי שלו תהיה זכאית לו תביעתה תתקבל.
בית הדין קבע, לאחר ששקל את טענות הצדדים לעניין זה, כי באיזון האינטרסים, יש לזכות את המערערת 3 במחצית מסכום הפיצוי לו היא זכאית על פי חישוב האקטואר בהתאם לעקרונות שנקבעו לכלל התובעות. בהקשר לכך נקבע כי טענות הכללית ביחס למערערות בכלל לפיהן יש להפחית מסכומי הפיצוי סכומים שהשתכרו המערערות במקומות עבודה שונים לאחר פרישתן, וסכומים שקיבלו בפנסיית זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי – נדחו, ועל כן ועל פי אותו רציונל, לכאורה אין להתחשב בסכומים שהשתכרה מערערת 3 לאחר פרישתה, זאת בין אם השתכרה אותם מגורם חיצוני כלשהו או מהכללית. מנגד, יש להתחשב בעקרונות אחרים מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח דיני הקטנת נזק שבמשפט הכללי, כך שאף אם לא ניתן ליישם את הוראות חוק עשיית עושר על המקרה הנדון, לא ניתן להשתחרר מהרושם שלפיו מתן פיצוי מלא למערערת 3, יביא למצב שבו הכללית משלמת פעמיים בגין אותה תקופת זמן. פעם אחת – שכר עבודה עבור עבודה בפועל ופעם שניה – פיצוי על תנאי הפרישה. הואיל ובמסגרת שיקול הדעת של בית הדין, מסור לו שיקול דעת לקבוע את גובה הפיצוי ולהפחיתו בהתאם לנסיבות, קבע בית הדין האזורי כי במסגרת שיקול דעת זה, תשלום מחצית מסכום הפיצוי, יהווה איזון סביר בין טענות שני הצדדים. עוד ובהקשר לעניין זה, דחה בית הדין האזורי את טענת המערערות כי הכללית לא העלתה טענת קיזוז בעניין מערערת זו ועל כן לא ניתן להפחית ממנה את גובה הפיצוי, בקובעו כי אין המדובר בטענת קיזוז אלא בטענה לאי זכאות לפיצוי.

ה. אשר לשאלת שיעור ריבית ההיוון לצורך חישוב הזכויות – אישר בית הדין האזורי את קביעת האקטואר ולפיה: "הריבית שנלקחה בחשבון הינה 2.07% ריבית לשנה – שהינה ריבית צמודה חסרת סיכון המתאימה למח"מ ההתחייבות הממוצע של כלל התובעות".

ו. אשר להגבלת סכומי הפיצוי לסכומים הנקובים בכתב התביעה – מתוך חוות הדעת של האקטואר התברר כי לגבי חלק מהמערערות, סכומי הפיצוי שקבע האקטואר עולים בהרבה על אלה שתבעו ואילו לגבי חלקן האחר, הסכומים שקבע נמוכים משמעותית מאלה שתבעו.
בית הדין האזורי דחה את טענת הכללית ולפיה לא ניתן לפסוק לטובת המערערות סכומים העולים על אלה שתבעו בכתב התביעה המכומת.
בהקשר לכך הפנה בית הדין להלכה הפסוקה ולפיה, במקרים מסוימים ניתן לחרוג מן הכלל לפיו אין לפסוק סעד העולה על זה שאותו ביקש התובע בכתב התביעה, וזאת בהתקיימם של שלושה תנאים מצטברים: התנאי האחד הוא כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד. השני הוא כי מדובר בסעד הנובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש. התנאי השלישי הוא כי נתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה בסעד הנדון. כך שאין צורך בקיומה של התדיינות נוספת [ע"א 8570/09 סמירה חוגלי ואח' נ' עיריית ראשון לציון (פסק הדין מיום 15/3/11) ]. בית הדין קבע כי בענייננו התקיימו כל שלושת התנאים וכי יישום פסיקת בג"צ ניב במקרה הנדון, מצדיקה חריגה מהכלל ומתן סעד שלגבי חלק מהמערערות, עולה על הסכומים שתבעו.

13. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, קבע בית הדין האזורי כי הסכומים שישולמו למערערות הם אלה המפורטים בחוות דעת האקטואר, וכפי שפורטו בטבלה שבסעיף 57 לפסק הדין, ובסך הכל חייב בית הדין את הכללית לשלם למערערות סכום כולל של כ-27 מיליון ש"ח.
עוד נקבע כי סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/11 ועד לתשלום בפועל, וכי יופחתו מהם סכומים ששולמו על ידי הכללית לחלק מהמערערות במהלך שנת 2011 ועוד קודם למתן פסק הדין.
אשר להוצאות ההליך - בית הדין פירט את נימוקיו באריכות לעניין זה, ובשים לב, בין היתר, לסכומי ההוצאות בהם חויבה הכללית בפסק הדין החלקי, חייב את הכללית לשלם בנוסף להוצאות שנפסקו בפסק הדין החלקי, לחלק מהמערערות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח ולחלקן האחר הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.
סך הכל פסק בית הדין האזורי לכלל התובעות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של כ-380,000 ₪, זאת כאמור בנוסף לסכומים שנפסקו במסגרת פסק הדין החלקי.
פסק הדין המשלים
14. כאמור, בפסק הדין המשלים מיום 8/1/13, נדונו שתי סוגיות: האחת - תיקון חוות דעתו של האקטואר בהתייחס לשתיים מהמערערות, והשניה - בקשת ההבהרה שהגישו המערערות.

אשר לבקשת ההבהרה - נקבע כי אמנם המערערות ביקשו לפני מתן פסק הדין, כי סכום קרן ההשתלמות שיקבע בפסק הדין, ישולם בערכי נטו, ועקב השמטה מקרית לא נכללה התייחסות לכך בפסק הדין. לגופם של דברים נפסק כי הואיל והשאלה האם כל המערערות היו זכאיות לפטור ממס מחייבת בדיקה פרטנית ולא ניתן ליתן פסק דין גורף לפיו לכל המערערות ישולם הפיצוי בגין קרן השתלמות, בערכי נטו, לא יתוקן פסק הדין בעניין זה וזאת מבלי לגרוע מזכותה של כל אחת מהתובעות לפנות לרשויות המס ולבצע תאום מס.

אשר לחוות הדעת המתוקנת - ציין בית הדין האזורי כי לא ברור אם התיקון בוצע לבקשת מי מהצדדים או ביוזמת האקטואר עצמו, אך לגופם של דברים נקבע כי בית הדין סיים את מלאכתו בעת מתן פסק הדין ולא ניתן לתקן לאחר מעשה את הסכומים שנקבעו בפסק הדין, וכי אין בחוות הדעת המתוקנת כדי לשנות את סכומים שנקבעו בפסק הדין שניתן בתיק.

ערעורי הצדדים
15. במסגרת הערעור בע"ע 6979-10-12 השיגו המערערות שבכותרת על פסק הדין בארבעה עניינים כדלקמן:
א. קביעתו של בית הדין האזורי, אשר אימץ את הנחת האקטואר, לפיה בעת חישוב זכויות המערערות יש להתחשב בתשלומי פיצוי ה"פתק הצהוב" שקיבלו המערערות, באופן המביא להפחתה של סכומי הפיצוי שנקבעו למערערות.
ב. קביעתו של בית הדין האזורי לפיה יש לפסוק למערערת 3 מרים דרויאן מחצית בלבד מסכום הפיצוי שנקבע ע"י האקטואר.
ג. שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק למערערות.
ד. קביעת הסכומים שמגיעים למערערות כפיצוי בגין אבדן הפרשות לקרן השתלמות בערכי ברוטו (ולא בערכי נטו כמבוקש), תוך שצוין כי נכון למועד הגשת הערעור, הוגשה בקשת הבהרה בעניין זה, שטרם הוכרעה.
עוד יצוין כי המערערות בתיק זה הגישו בקשה לצירוף ראיה בערעור - סיכום הדברים מיום 5/1/2004 שבין ממשלת ישראל (שר האוצר) לבין ההסתדרות הכללית, וכן בקשה לזימון האקטואר לדיון שנקבע בערעור.
בהמשך, חזרו בהן המערערות מהבקשה לצירוף ראיה, לאחר שהתברר כי סיכום זה הוגש במסגרת ההליך בבית הדין האזורי ואף סומן כמוצג נת/9 במסגרת אותו הליך. אשר לבקשה לזימון האקטואר לדיון, הבקשה נדחתה.

16. במסגרת ערעורה בע"ע 49788-09-12 טענה המערערת רות פרל כמו המערערות לעיל, כי טעה בית הדין האזורי בקובעו שיש להתחשב בתשלומי ה"פתק הצהוב", והוסיפה על כך כי בעניינה שלה טעה בית הדין בכך שאימץ את חוות דעתו של האקטואר מבלי שבדק את חישוביו לגופם וכפועל יוצא מכך פסק לה פיצוי בסכום בלתי סביר בסך 9,821 ₪, בלבד, שאינו עולה בקנה אחד עם הסכומים שנפסקו למערערות בעלות נתונים דומים.
כך גם ובדומה למערערות בע"ע 6979-10-12 לעיל, טענה הגב' פרל, כי טעה בית הדין האזורי, כאשר פסק לה פיצוי בגין אבדן הפרשות לקרן השתלמות בערכי ברוטו.
כמו כן, הגישה המערערת במסגרת הערעור שבנדון, בקשה למתן צו המחייב את האקטואר למסור פרטים מלאים ואת כל החישובים שניתנו לגבי חוות הדעת שנתן לבית הדין האזורי בעניינה של המערערת, ובקשה לכך שהכרעה בבקשה תינתן על ידי המותב עוד לפני הדיון בערעור. בהקשר לכך נקבע כי הבקשה תידון על ידי המותב במסגרת הדיון בערעור.

17. במסגרת ערעורה בתיק ע"ע 36657-02-13 השיגה הכללית על קביעתו של בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים, לפיה נדחה תיקון פסק הדין בהתאם לחוות דעתו המתוקנת של האקטואר מיום 13/9/12.

18. בטרם נפנה לדון בכל אחת מהסוגיות הטעונות הכרעה בערעורים המאוחדים שבנדון, מן הראוי להקדים ולומר כי בדיון שהתקיים לפנינו, הצהירה ב"כ הכללית כי עובדים ועובדות שפרשו לפנסיה מוקדמת במהלך השנים 94-99 ושולמו בגינם תשלומים לקרן השתלמות, חויבו במס בגין תשלומים אלו וכללית לא נהגה לגלם את חיוביה. לנוכח הצהרת ב"כ הכללית, הודיעו ב"כ המערערות בע"ע 6979-10-12 וב"כ הגב' פרל המערערת בע"ע 49788-09-12, כי המערערות כולן מסירות את הערעור בעניין סכומי הפיצוי בגין ההפרשות לקרן השתלמות.

דיון והכרעה
19. משאלו הם פני הדברים, נפנה להלן לדון בסוגיות שנותרו במחלוקת בערעורים שבכותרת, ותחילה לערעור המערערות בתיק ע"ע 6979-10-12 .

הערעור בתיק ע"ע 6979-10-12 .
20. כאמור, בערעור בתיק ע"ע 6979-10-12, נותרו על כנן שלוש סוגיות, ונדון בהן להלן כסדרן.

תשלומי הפיצוי מכח "הפתק הצהוב"
21. עמדת המערערות, היא שאין ולא היה מקום להתחשב בתשלומי ה"פתק הצהוב" שמקבלות המערערות בפנסיה המשולמת להם מקג"מ, במסגרת חישוב הפיצוי המגיע להן עקב אפלייתן לרעה ואין להפחית תשלומים אלה מן הפיצויים שנפסק למערערות.
את עמדתן זו מבססות המערערות על מספר אדנים:
תשלומי הפתק הצהוב אינם קשורים כלל לאפליה ולתוצאותיה כלפי המערערות, אלא הם תולדה של תופעה אחרת לגמרי שאין לה קשר לתביעה זו ונולדו על מנת ליתן פיצוי (חלקי) לכלל ציבור המבוטחים בקרנות הפנסיה הותיקות שעברו משיטת "שלוש שנים אחרונות" לשיטת "ממוצעים"; כל המבוטחים של הקרנות הוותיקות האמורות - זכאים לקבלת פיצוי מכח הפתק הצהוב, ובלבד שפרישתם לפנסיה נעשתה לפני מועד תחולת התקנון האחיד - אוקטובר 2003; התשלום על פי ה"פתק הצהוב", איננו ומעולם לא היה חלק מן הפנסיה עצמה, הוא מופיע בשורה נפרדת בתלושי הפנסיה של הפנסיונרים ואינו חלק מהפנסיה המגיעה לפנסיונר; התשלום לא מוזכר בתקנוני קרנות הפנסיה והוא אינו חלק מן הזכויות שמקנה התקנון למבוטח בגין הצבירה שצבר במהלך השנים; מדובר בתשלום שמועבר דרך משרד האוצר, באמצעות קרנות הפנסיה לידי אותם מבוטחים הזכאים לו; ובעיקר אין כל קשר בין סכום זה לבין הסכומים להם זכאיות המערערות עקב אפלייתן לרעה, מה גם שבעת פרישתן של המערערות לפנסיה מוקדמת בשנות ה-90' המוקדמות, מועד שבו התגבשו נסיבות אפלייתן, תשלום הפתק הצהוב לא היה קיים, וממילא גובהו לא היה ידוע.

אין כל הצדקה לתת לכללית ליהנות מסכומי הפתק הצהוב, ע"י הפחתתם מסכום הפיצוי המגיע למערערות בשל אפלייתן לרעה; אותם הנימוקים שהביאו לדחיית טענת קיזוז של הכללית לעניין קיזוז קצבת הזקנה מביטוח לאומי יפים ונכונים גם לעניין תשלומי הפתק הצהוב; נתבע אינו יכול לעתור לקיזוז של סכום שאין לו זכות לתבוע אותו, באותו האופן שלא הייתה לכללית "זכות" לגבי קצבת הביטוח הלאומי של המערערות; כמו בעניין קצבת הביטוח הלאומי אף בעניין זה, הכללית מנסה ל"נכס" לעצמה נכס שאינו שייך לה במסגרת עריכת השוויון והפיצוי בגין האפליה, אלא שלא מדובר ב"נכס" של הכללית כי אם של המערערות והתקבל בלא קשר לכללית; הכללית לא התחשבה כלל בתשלומי הפתק הצהוב, שלא היו קיימים בעת ביצוע האפליה ואין הצדקה לתת לה ליהנות מהפחתתם. כך גם הכללית עצמה מעולם לא טענה להפחתת תשלומי הפתק הצהוב ולא הזכירה מונח זה בכתבי טענותיה עד שהאקטואר העלה את הנושא מיוזמתו; ככל שכללית רשאית להעלות את טענת הפחתת הפתק הצהוב, הרי שמדובר בטענת קיזוז, שיש להעלותה בכתב ההגנה, לכמתה ולפרטה כדבעי, והכללית לא עשתה כן.

עוד נטען כי אמנם אין בידי המערערות נתונים מדויקים לגבי השפעת הפחתת הסכומים בכל מקרה ומקרה, אך כפי שניתן להיווכח מחוות הדעת המתוקנת של האקטואר בעניינן של המערערות יצהר שרה וקלמן רות, המדובר בסכומים לא מבוטלים (188,000 ₪ ו-203,000 ₪).

22. לחילופין מוסיפות המערערות וטוענות כי המערערות בענייננו נחלקות לשתי קבוצות: הקבוצה האחת – מערערות שהיו מגיעות לגיל 65 לאחר ה-1/10/03, והקבוצה השניה – מערערות שהיו מגיעות לגיל 65 לפני ה-1/10/03. בכל הנוגע לקבוצה השניה, הרי שאם אותן מערערות היו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 כמו גברים, הן ממילא היו זכאיות לקבל את תשלומי הפתק הצהוב, כך שלמצער ובכל הנוגע לקבוצה זו לא היה כל מקום להפחית את תשלומי ה"פתק הצהוב" שקיבלו מסכום הפיצוי שנפסק להן; כעולה מעדות האקטואר נראה שגם האקטואר עצמו סבר כך, אך הוא פעל בהתאם להנחיה שניתנה לו על ידי בית הדין האזורי.

23. לחילופי חילופין טוענות המערערות כי המועד שבו החל בפועל להשתלם הפיצוי בגין הפתק הצהוב, הינו במחצית שנת 2004 הואיל וחלפו שנים רבות עד שנוסחת הפיצוי גובשה בהסכמים בין משרד האוצר להסתדרות הכללית, כך שגם אם ייקבע כי יש להתחשב בתשלומי הפתק הצהוב בניגוד לעמדתן, הרי שטעה בית הדין האזורי עת אימץ את קביעת האקטואר לפיה תשלומי הפתק הצהוב נעשו משנת 1996 עד שנת 2003, קביעה שאין לה כל הוכחה בתלושי הפנסיה של המערערות שהועברו לאקטואר, ועל כן בכל מקרה לא ניתן לערוך חישוב המפחית את תשלומי הפתק הצהוב לגבי שנים אלו.

24. כמו כן, במסגרת טענותיהן בדיון לפנינו הדגישו המערערות, כי בשל העובדה שמפאת חלוף העיתים, לא ניתן היה להשוות בעין את מעמדן של המערערות למעמדם של גברים פורשים, נמצאו המערערות נפגעות "פעמיים" במובן זה שתשלומי הפתק הצהוב הופחתו מהן, גם לעניין אבדן הפנסיה התקציבית וגם לעניין אבדן צבירת זכויות פנסיוניות.

25. מנגד, לטענת הכללית, תשלומי הפתק הצהוב, הם חלק בלתי נפרד מתשלומי קג"מ המשולמים לגמלאי קרנות הפנסיה הוותיקות שפרשו לפנסיה קודם ליום 1/10/03, והם נובעים מהסכמים המתייחסים לשיטת חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה; התשלומים משולמים לגמלאים הזכאים באותו תלוש פנסיה, זאת מכוח חוק הפיקוח לפיו נקבעות כל זכויותיהם וחובותיהם של המבוטחים והגמלאים בקרנות הפנסיה שבהסדר; בהתאמה לכך, טפסי 106 של המערערות ותלושי הפנסיה, אשר הוגשו לתיק ואשר על בסיסם נערכו חוות הדעת האקטואריות, כללו את התשלומים בגין הסכם הפתק הצהוב.
כך גם, אין יסוד לטענת המערערות לפיה המימון של תשלומי "הפתק הצהוב" אינו נובע מכספי הקרנות, אלא ממימון המדינה; בפועל קרנות הפנסיה הוותיקות מנוהלות על-ידי המדינה, שהשקיעה בקרנות כ-80 מיליארד ₪, כך שכל תשלומי הפנסיה היום משולמים למעשה על-ידי המדינה ולא ניתן להפריד ולקבוע אילו מן התשלומים משולמים מכספיהן של הקרנות עצמן ואילו מכספי הסיוע האדירים שהשקיעה המדינה בקרנות.

אי לכך לטענת הכללית, אין יסוד לניסיונן של המערערות להשוות ביו תשלומי הפתק הצהוב לבין תשלומי הביטוח הלאומי; בפסק הדין החלקי נקבע כי אין מקום להורות על קיזוז תשלומי הביטוח הלאומי מן הטעם שהמדובר בשני הסדרים נורמטיביים שונים, המתבססים על מקורות שונים, כאשר חוק הביטוח הלאומי יוצר העדפה מתקנת ברורה לנשים; כך גם נפסק על ידי בית דין זה בעניין פס ושטרן כי הזכות לקצבת זקנה לנשים היא חיצונית להסדר הפרישה ואינה רלוונטית למערך היחסים שבין העובדות לכללית. לא כך הוא בכל הנוגע לתשלומי הפתק הצהוב המהווים חלק בלתי נפרד מתשלומי קג"מ, משולמים במישרין על-ידי הקרנות ונכללים בטפסי 106 של הקרנות; המדובר בתשלומים שאושרו במסגרת חוק הפיקוח, ומכאן שמדובר בהסדרה נורמטיבית זהה לחלוטין.
יתרה מכך, אין יסוד לטענת המערערות כי תשלומי הפתק הצהוב אינם קשורים למערכת היחסים בין המערערות לכללית ולשאלת ההפליה. בית הדין האזורי קבע בפסק הדין החלקי, כי הפיצוי בו תחויב כללית נובע מן ההפרש בין התשלומים להם היו המערערות זכאיות לו היו הן מקבלות פנסיה מוקדמת עד לגיל 65 לתשלומים אשר שולמו ומשולמים להן בפועל מקג"מ ותשלומי הפתק הצהוב הינם חלק בלתי נפרד מהתשלומים המשולמים למערערות באמצעות קג"מ באותו תלוש פנסיה; כך גם נקבע בבג"צ ניב כי יש להפחית את תשלומי קג"מ לצורך השוואת זכויותיהן של המערערות עם עובדים גברים אשר פרשו לפנסיה מוקדמת; המערערות מקבלות את תשלומי הפתק הצהוב מן הטעם שעבדו בכללית ובהתאמה בוטחו בקג"מ שנכללה במסגרת הסכם הפתק הצהוב; לא מדובר בזכות של המערערות כאזרחיות במדינה אלא בזכות שהתגבשה נוכח היותן עובדות של הכללית ועקב התשלומים הפנסיוניים שביצעה בגינן הכללית לקג"מ.

מכל מקום, נטען כי התעלמות מתשלומי הפתק הצהוב כמוצע על ידי המערערות, תיצור למעשה הסדר מפלה בין המערערות לעובדים גברים בכללית ולמעשה אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר הראוי שקבע בית הדין בפסק הדין החלקי, ועומדת בסתירה ל"שוויון המהותי" והכולל בין תנאי הפרישה של המערערות לתנאי פרישה של גבר במעמדן.

26. מוסיפה כללית וטוענת שהמערערות מנועות מלטעון בשלב זה, כי יש להתעלם מכספים אלו, שכן אף בכתב התביעה המתוקן שהגישו בחודש 12/04 , קרי לאחר התיקון לחוק בעניין הפתק הצהוב, לא התייחסו לתשלומים המשולמים להן בגין הסכם הפתק הצהוב, לא העלו כל טענה בהקשר זה גם במהלך ההליך הממושך שהתקיים בפני בית הדין האזורי, והגישו לתיק טפסי 106 ותלושי פנסיה הכוללים תשלומים אלו; בהתאמה לכך אף נפסק בפסק הדין החלקי כי הפיצוי למערערות ייקבע תוך התחשבות בתשלומים שקיבלה כל אחת מהן בפועל מקג"מ, הן בהתייחס לפיצוי בגין תקופת הפנסיה המוקדמת והן בהתייחס לפיצוי שנקבע בגין פנסיית הזקנה.

אשר לטענת המערערות, כי לא היה מקום לקבל את חוות דעתו של האקטואר המוסכם בעניין הפתק הצהוב מן הטעם שהכללית לא העלתה טענה בעניין זה נטען כי במסגרת חקירתו הנגדית של האקטואר מטעם 6 תובעות בהליך זה העלתה הכללית טענות בדבר הצורך להפחית את תשלומי הפתק הצהוב מסכום הפיצוי שייקבע ואותו אקטואר אף נתן את הסכמתו לדברים; בהמשך אף הוסכם בין הצדדים, כי השאלות הנוגעות לחישוב הפיצוי ייקבעו על-ידי האקטואר המוסכם; מעבר לכך בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם כללית בוצעה הפחתה מלאה של הסכומים אשר שולמו למערערות מקג"מ, וסכומים אלו כללו את התשלומים בגין הפתק הצהוב, כך שהכללית הפחיתה תשלומים אלו גם במסגרת חוות הדעת האקטוארית מטעמה.

מוסיפה הכללית וטוענת כי אין לקבל את טענת המערערות לפיה בית הדין האזורי לא היה מוסמך לבצע את הפחתת התשלומים בגין הפתק הצהוב, שכן גם אלמלא האמור לעיל, הרי שבפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי יש לאמץ את חוות דעת האקטואר במספר נושאים וסעדים, שלא עלו ולא נתבעו על ידי המערערות, וזאת כדי להבטיח שהפיצוי שייקבע למערערות יעמיד אותן במצב בו היו לו המשיכה כללית לשלם להן פנסיה מוקדמת עד לגיל 65; בהתאמה, גם בעניין הפתק הצהוב אימוץ חוות דעתו של האקטואר המוסכם משמעותה, בחינה מהותית של עקרון השוויון והעמדת המערערות במצב בו היו לו המשיכה כללית לשלם להן פנסיה מוקדמת עד לגיל 65

אשר לטענת המערערות כי הסכם הפתק הצהוב לא שולם לגמלאים עד לשנת 2004, נטען כי מדובר בטענה בלתי נכונה וחסרת בסיס שהמערערות לא הביאו ראשית ראיה לתמוך בה; בחינה מעמיקה של הדברים מלמדת ללא צל של ספק, כי המדינה התחילה לשלם את הסכומים בגין הסכם הפתק הצהוב לכל המאוחר בשנת 2001, כך עולה במפורש מפסיקה שדנה בסוגיה, כך גם עולה מדוחות קג"מ אשר הוגשו לבית הדין האזורי בעניינן של שתי תובעות לפיהם החל מחודש 2/2001 שולמו לאותן תובעות הפרשים בגין הפתק הצהוב וכך גם אישר המומחה מטעם התובעות; אף בחינת טפסי 106 שהועברו בין הצדדים והוגשו לאקטואר מטעם בית הדין מלמדת כי המערערות התחילו לקבל תשלומים בגין הסכם הפתק הצהוב החל משנת 2001 , כאשר ממועד זה חלה עליה משמעותית של סך תשלומי הפנסיה של המערערות.

27. לאחר עיון בטענות הצדדים זה בכה וזה בכה, ובכלל החומר שהונח לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בסוגיה זו להתקבל באופן חלקי כך שסכומים בגין הסכם "הפתק הצהוב" אשר הופחתו מהפיצוי המגיע לאותן מערערות שהגיעו לגיל 65, לפני ה-1/10/03, יושבו להן, ולהלן נבאר טעמינו.

28. על הרקע הרלוונטי לחתימת הסכם "הפתק הצהוב" ויישומו, ניתן ללמוד מהחלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב בבש"א (ת"א) 4989/03 ההסתדרות הכללית החדשה-הסתדרות הגמלאים ואח' - מדינת ישראל-משרד האוצר ואח ' (מיום 2/11/03) (ראה: מוצג 18 למוצגי הכללית).
באותו מקרה פנו ההסתדרות הכללית החדשה, ארגון גמלאי קג"מ, ארגון גמלאי קרן מקפת ושני גמלאים מכל אחת מהקרנות, לבית הדין בבקשה למתן סעד זמני כנגד משרד האוצר, המפקח על שוק ההון, קג"מ ומקפת, אשר יורה למשיבים להמשיך ולשלם לכל גימלאי קג"מ ומקפת, המקבלים מקדמה חודשית לקצבת הפנסיה המשולמת להם מזה מספר שנים, על חשבון התוספת שניתנה להם בהתאם להסכם הפתק הצהוב ולהסכמים שנחתמו בעקבותיו.
במסגרת הדיון בבקשה סקר בית הדין האזורי את הרקע העובדתי שהובא בפניו על ידי שני הצדדים ולגביו לא היה חולק, בסוגיה זו, ועיקריו יפורטו להלן:
א. בשל שינויים בפרופיל השכר הממוצע במשק במהלך אמצע שנות ה - 80 עד אמצע שנות ה- 90, ולאור חתימתם של הסכמי שכר, במהלך השנים 94'-96 אשר הפכו מבחינת הגמלאים, את שיטת שלוש השנים לאטרקטיבית יותר, הועלתה על ידי ההסתדרות הדרישה למתן פיצוי לפורשים בשיטת ממוצעי השכר, בגין הפער בין הפנסיה בפועל בשיטת הממוצעים לבין פנסיה על פי שיטת שלוש השנים האחרונות.
ב. ביום 10/5/96 נחתם בין שר האוצר ויו"ר ההסתדרות, סיכום, המכונה "הפתק הצהוב". בהתאם להסכם זה נקבע כי כל מי שפרש ויפרוש לפנסיה החל מיום 20/3/96 ובמשך חמש שנים לאחר מכן, יקבל תוספת לפנסיה בשיעור של 60% מההפרש שבין הפנסיה לה הוא זכאי לפי שיטת הממוצעים לבין הפנסיה שהיה זכאי לה אילו חושבה הפנסיה לפי שיטת שלוש השנים האחרונות.
ג. בחודש דצמבר 1997, לאחר מאבק שבמסגרתו נקטה ההסתדרות בין היתר בשביתה כללית במשק, נחתם בין ההסתדרות והאוצר סיכום דברים חדש (להלן - סיכום 97) (ראה גם: מוצג 21 לסיכומי הכללית), הקובע עקרונות ליישום הסכמות "הפתק הצהוב". בסיכום זה נקבע כי התוספת לפנסיה לא תעלה על סך של 650 ₪ לחודש, לכל מבוטח ושיעור זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. כן נקבע כי התוספת תשולם לכל המבוטחים בקרנות הפנסיה שעליהן חלה שיטת הממוצעים, אשר פרשו ויפרשו לפנסיה החל מיום 20/3/96 (ללא הגבלה לפורשים ב - 5 השנים כאמור בסיכום 96'), כאשר התשלום ישולם החל מיום 1/1/98.
בסעיף 7 לסיכום 97 הותנה ביצוע האמור, בחתימה על הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.
סיכום 97 אושר בהחלטת ממשלה, מספר 4845, מיום 7/2/99, אשר קבעה בין היתר כי ביצוע הסיכום האמור יתוקצב מתקציב המדינה, בכפוף לאישור ועדת הכספים.
ד. הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת נחתם ביום 3/3/99 אלא שאז התברר כי לא ניתן ליישם את הסכם 97' עקב מחסור בנתונים אשר מנע חישוב הלכה למעשה של הפנסיה הרעיונית על פי שיטת שלוש השנים האחרונות.
ה. ביום 31/1/01 נחתם סיכום דברים בין ההסתדרות לשר האוצר שמטרתו מתן מענה לבעיית העדר הנתונים (ראה גם: מוצג 22 לסיכומי הכללית). הסיכום הגדיר שלוש קבוצות פורשים: "קבוצת הפנסיונרים" (אלו שפרשו לגמלאות החל מיום 20/3/96 ועד ליום 31/12/00); "קבוצת הביניים" (אלו שפרשו לגמלאות החל מיום 1/1/01 ועד ליום 30/6/01); ו"קבוצת הפעילים" (אלו שאמורים לפרוש לגמלאות החל מיום 1/7/01 ואילך).
כמו כן נקבעה נוסחה לפיה לאחר בדיקה אישית מפורטת עבור כל גמלאי, ישולמו מספר תשלומים חודשיים על חשבון התוספת, וזאת ל"קבוצת הפנסיונרים" בלבד, כאשר התשלומים לשאר הקבוצות הותנו בהתקיימו של מנגנון שבסופו של יום לא יצא אל הפעל.
עוד נקבע בסיכום זה מנגנון אשר בכפוף להתקיימותו תשולם התוספת עצמה לכל מבוטח בקבוצת הפנסיונרים שלגביו קיימים נתונים מלאים בהתאם לנוסחה הכללית לחישוב התוספת.
ו. ביום 25/12/01 הודיעה הממונה על שוק ההון דאז כי ממצאי הבדיקה שנערכה לאור סיכום 2001, אינם עומדים בתנאי המנגנון שנקבעו בסיכום זה וכי בהתאם לסיכום 2001 אין מקום לתשלום נוסף, והציעה כי ייפתח משא ומתן לשם קביעת נוסחה מוסכמת לתשלום התוספת לכלל המבוטחים כאמור בסעיף 6 לסיכום 2001.
ז. על אף שלא נוהל כל משא ומתן בעניין, אישר שר האוצר מדי חודש בחודשו תשלומי מקדמות נוספות לקבוצת הפנסיונרים, וזאת על פי הנוסחה מס' 1 אשר שימשה בסיס לתשלום התשלומים החודשיים על פי סיכום 2001.
ח. ביום 25/3/03 התקבלה החלטת הממשלה מס' 72 אשר קבעה בין היתר כי מאחר ולא התקיימו התנאים שנקבעו בסיכום 2001, לא ישולם עוד כל תשלום כתוספת לפנסיה כפי ששולם עד למועד ההחלטה. החלטה זו עוגנה במסגרת חוק התוכנית להבראה כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו - 2004), תשס"ג – 2003, שנחקק בסוף חודש מאי 2003 וקבע בין היתר את שיטת הממוצעים כשיטה בלעדית לקביעת המשכורת הקובעת לפנסיה.
בהתאם לכך בחודש אוקטובר 2003 הודע על הכוונה להפסיק את תשלום המקדמות אשר שולמו ל"קבוצת הפנסיונרים" עד לאותו מועד, על חשבון התוספת כאמור.
יצוין כי לגופם של דברים, באותו מקרה דחה בית הדין האזורי את הבקשה לסעדים זמניים, כך שהמשמעות האופרטיבית של הדברים היא שתשלומי המקדמות אשר שולמו לפנסיונרים או חלק מהם, הופסקו במועד תשלום הפנסיה לחודש 10/2003.

29. על האמור לעיל נוסיף, כי בהתאמה לאמור אף סעיף 78יד(ד) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981 (להלן- חוק הפיקוח), קבע באופן גורף כי לא תשולם תוספת לקצבה, בשל הפרש אם קיים בין חישוב המשכורת לפי שיטת הממוצעים לבין חישובה לפי שיטת שלוש השנים האחרונות, ואולם בחודש ינואר 2004 נחתם סיכום דברים נוסף בין ההסתדרות לשר האוצר, אשר עיגן בין היתר את זכאותם של כלל הפורשים שפרשו עד ליום 1/10/03 (מועד תחילת תוקפו של התקנון האחיד שעוגן בחוק הפיקוח), לקבלת תוספת "הפתק הצהוב", וכפועל יוצא מכך, תוקן סעיף 78יד(ד) לחוק הפיקוח, פעם נוספת כך שסייג את האיסור הגורף כאמור לעיל, רק עד למועד תחולתו של התקנון האחיד, באופן שהבטיח כי גמלאים שפרשו עד ליום 1/10/03 יהיו זכאים לתשלום התוספת.
בעקבות כך משולמת התוספת עצמה החל מחודש אפריל 2004 לכל הגמלאים שפרשו מהקרנות הותיקות עד ליום 1/10/03 וענו על תנאי הזכאות לתוספת.

30. עד כאן בנוגע לרקע שקדם לתשלומו של הפיצוי האמור. אחר הבהרות אלו נפנה להלן לדון בהסדר שראוי ונכון להחילו בסוגיה זו.
לעניין זה נבהיר כי אין בידינו לקבל את טענות המערערות לפיהן סכומים ששולמו בגין הסכם "הפתק הצהוב" (להלן ייקראו מטעמי נוחות – "תשלומי הפתק הצהוב") אינם רלוונטיים לשאלת הפיצוי המגיע למערערות, או כי יש ללמוד גזירה בין תשלומים אלו לבין תשלומי קצבת הזקנה שמקבלות המערערות מהמוסד לביטוח לאומי או כשכר עבודה ממקומות עבודה בהם עבדו לאחר פרישתן.

בפסק הדין החלקי נקבע לאור פסיקת בג"צ ניב, לגבי ההסדר הראוי שיש להחיל, כדלקמן:
לאחר ששקלנו את כל האמור לעיל, אנו סבורים שההסדר הראוי שיש לנקוט בו, בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק החוזים, הוא הסדר שלפיו יש להביא את התובעות למצב שבו היו לולא הסעיף המפלה, דהיינו – יש לקבוע שהתובעות זכאיות לפיצוי בגין חיובן לפרוש בגיל 60, בגובה הזכויות שהיו מקבלות לו היו פורשות בגיל 65" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

כפעל יוצא מקביעה זו, נקבע בפסק הדין החלקי לגבי עקרונות הפיצוי, עליהם אין חולק גם לשיטת המערערות, כי:
בכל הנוגע לפיצוי בגין אבדן ה"פנסיה התקציבית" מהכללית - "כל אחת מהתובעות זכאית לתשלום פיצוי, ממועד הגיעה לגיל 60 ועד גיל 65, בגובה ההפרש בין הסכומים שקיבלה מקג"מ לבין הסכום שהיתה מקבלת מהכללית, לו הסכם הפרישה היה מזכה אותה בפנסיה עד גיל 65".
בכל הנוגע לפיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות – "כל אחת מהתובעות זכאית לתשלום ההפרש בין הפנסיה שכל אחת מהן מקבלת בפועל מקג"מ, מגיל 60 ואילך, לבין הפנסיה שהיתה מתקבלת לו הסכם הפרישה היה מקנה לה זכות לפנסיה תקציבית עד גיל 65".

31. לא בכדי ביסס בית הדין האזורי את עקרונות החישוב על ההפרש בזכויות הפנסיה שמקבלות המערערות מקג"מ , שכן לית מאן דפליג כי עם הגיען לגיל 60 קיבלו המערערות בפועל פנסיה מקג"מ, ותכלית הבדיקה נועדה לבחון אלו זכויות נמנעו מהן עקב התנאי המפלה לפיו חויבו לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 60 תחת לפרוש בגיל 65.

הנה כי כן, סכומי הפנסיה שקיבלו ומקבלות המערערות בפועל מקג"מ, הם נתון רלוונטי ומהותי לצורך בחינת תוצאות האפליה כלפיהן בתכנית הפרישה ולחישוב הפיצוי המגיע להן בשל אפליה זו.

32. אי לכך, אין בידינו לקבל את הנחת המוצא של המערערות ולפיה בדוננו בסכומי הפנסיה שמקבלות המערערות מקג"מ, יש להפריד בין סכומי הפנסיה המשולמים להם ואשר נובעים במישרין מהוראות תקנון קרן הפנסיה, לבין סכומי הפנסיה אשר מקורם בהסדרים חיצוניים לתקנון קרן הפנסיה, דוגמת "תשלומי הפתק הצהוב" בענייננו, אשר הוחלו, כך אף לשיטת המערערות עצמן, על כלל הפנסיונרים שפרשו לפנסיה מהקרנות הוותיקות (בהן חלה שיטת הממוצעים) לפני ה-1/10/03.
מבחינת מהותו הסדר "הפתק הצהוב" עוסק בגובה הפנסיה המגיעה לפורש כאמור מקרן הפנסיה, עקב חברותו בקרן פנסיה ותיקה, עקב ההפרשות שבוצעו עבורו לקרן ועקב הזכויות שנצברו בשל כך. האבחנה אם תשלום זה נובע מהסכמים קיבוציים חיצוניים לתקנון הקרן או ממומן מתקציב נפרד, או מופיע כשורה נפרדת בתלוש השכר של הפנסיונר, אינן אבחנות רלוונטיות בבואנו לבחון מהו ההפרש בזכויות הפנסיה שמקבלות המערערות מקג"מ ואין בה כדי לשנות ממהותו האמיתית של התשלום כחלק בלתי נפרד מהפנסיה שמקבלות המערערות כמו גם כל פנסיונר אחר, שעמדו בתנאי הזכאות לתשלום האמור.
מכאן, שבמובחן מתשלומים שונים מבחינה מהותית המשתלמים לעובדים ממקורות נורמטיביים נפרדים (כגון כקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי או שכר עבודה ממקום עבודה נוסף), ההטבות נשוא "תשלומי הפתק הצהוב" מקורן באותו הסדר מבחינה נורמטיבית, הוא ההסדר שמכוחו מקבלות המערערות פנסיה מקג"מ, שהיא כאמור הנתון הרלוונטי לבחינת הפליתן של המערערות על פי תכנית הפרישה וקביעת הפיצוי המגיע להן.
בשולי הדברים נוסיף כי ממילא חלק נכבד מתשלומי הפנסיה המשולמים לגמלאי הקרנות הוותיקות, ממומן מתקציב המדינה, כך שעצם העובדה שהקרנות הוותיקות מתוקצבות על ידי אוצר המדינה בגין רכיב זה, אין בה כדי לשנות ממהותו האמיתית, כחלק מסכום הפנסיה המשולמת לכל גמלאי באשר הוא, ובכלל זה למערערות שבפנינו, בתנאי שעמדו בתנאי הזכאות.
כך גם לא נעלמה מעינינו הפנית התובעות לציון בסעיף 1.5 להסכם מחודש ינואר 2004, ולפיו התוספת "אינה מהווה חלק מהקצבה", אלא שגם בציון זה, אין כדי לשנות מהעיקר והוא שכאמור המדובר בתשלום המשולם למערערות במסגרת הפנסיה המגיעה להן מקג"מ.

33. אשר על כן אנו קובעים כי "תשלומי הפתק הצהוב" מהווים חלק בלתי נפרד מהפנסיה לה זכאיות המערערות מקג"מ, ובהתאמה לכך יש להתחשב בתשלומים אלו בחישוב הפיצוי המגיע להן, עקב הפלייתן לרעה בתכנית הפרישה.

34. אחר דברינו אלו, נפנה להלן לבחון את נפקותם של "תשלומי הפתק הצהוב", על עקרונות הפיצוי שיש להחיל.
לעניין זה, וכפי שאף צוין על ידי המערערות בסיכומיהן ובצדק, יש להבחין בין שתי קבוצות מבין המערערות:
הקבוצה האחת - מערערות שאלמלא חויבו לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 60, היו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 לפני ה-1/10/03, באופן שבמסגרת הפנסיה שהיתה משולמת להן מקג"מ בגיל 65 ואילך היו זכאיות לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב".
ב. הקבוצה השניה - מערערות שאלמלא חויבו לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 60, היו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 לאחר ה-1/10/03, באופן שבמסגרת הפנסיה שהיתה משולמת להן מקג"מ בגיל 65 ואילך, הן לא היו זכאיות לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב".
כמו כן בדוננו בעקרונות החישוב הראוי, יש ליתן את הדעת, הן לרכיב הפיצוי בשל אבדן ה"פנסיה התקציבית" מהכללית, היינו להפרש בין הסכומים שקיבלה כל מערערת מקג"מ ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, לבין סכומי הפנסיה התקציבית שהיתה יכולה לקבל מהכללית, מגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, והן לרכיב הפיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות, היינו להפרש בין שווי הפנסיה שמקבלת כל מערערת מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60, לבין שווי הפנסיה שהיתה יכולה לקבל מקג"מ אילו פרשה מקג"מ בגיל 65.

המערערות בקבוצה הראשונה
35. אשר למערערות בקבוצה זו, אין חולק כי פרשו לפנסיה מקג"מ בגיל 60 לפני ה-1/10/03, ועל כן הן זכאיות במסגרת הפנסיה המשולמת להן מקג"מ ל"תשלומי הפתק הצהוב". כך גם, אילו היו מערערות אלו פורשות לפנסיה מקג"מ בגיל 65, אף אז הן היו זכאיות לכך שבמסגרת הפנסיה המשולמת להן מקג"מ, יכללו "תשלומי הפתק הצהוב".

אשר לקביעת הפיצוי המגיע למערערות אלו בשל אבדן ה"פנסיה התקציבית" מהכללית – הרי שכאמור יש לבדוק מהו ההפרש בין הסכומים שקיבלה כל מערערת כאמור מקג"מ בגין פנסית זקנה לתקופה שהחל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, לבין הסכומים שהיתה יכולה לקבל מהכללית בגין פנסיה תקציבית ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, אילו התאפשר לה לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65.
משקבענו כאמור כי "תשלומי הפתק הצהוב" מהווים חלק בלתי נפרד מפנסית הזקנה המשולמת לכלל המערערות מקג"מ, הרי שלצורך קביעת ההפרש כאמור לעיל, יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו למערערות אלו מקג"מ (כולל "תשלומי הפתק הצהוב") בתקופה שממועד הגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65, ולהפחיתם מן הסכומים שהיתה יכולה לקבל כל מערערת כאמור מהכללית בגין פנסיה תקציבית החל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, זאת כפי שנעשה לגבי שאר סכומי הפנסיה ששולמו למערערות מקג"מ החל ממועד הגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65.

אשר לקביעת הפיצוי המגיע למערערות אלו בשל אבדן זכויות פנסיוניות – הרי שכאמור יש לבדוק מהו ההפרש בין שווי הפנסיה שמקבלת כל אחת ממערערות אלו מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60, לבין שווי הפנסיה שיכלה לקבל מקג"מ לו תכנית הפרישה היתה מקנה לה זכות לפנסיה תקציבית עד גיל 65 ומאפשרת לה לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65.

אשר לשווי הפנסיה שמקבלת כל אחת ממערערות אלו מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60, הואיל ו"תשלומי הפתק הצהוב" מהווים כאמור חלק בלתי נפרד מפנסית הזקנה המשולמת לכלל המערערות מקג"מ, יש לקחתם בחשבון במסגרת חישוב שווי הפנסיה שמקבלת בפועל כל אחת ממערערות אלו מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60.

אשר לשווי הפנסיה שיכלה לקבל כל מערערת כאמור מקג"מ, לו התאפשר לה על פי תכנית הפרישה, לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, הרי שכמבואר לעיל, אילו היו מערערות אלו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, הן היו זכאיות גם במקרה זה לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב" במסגרת הפנסיה שהיתה משולמת להן על ידי קג"מ, ומכאן שבבחינת ההפרש כאמור, יש לקחת בחשבון לעניין שווי פנסית הזקנה שיכלו לקבל מקג"מ אילו היה מתאפשר להן לפרוש מקג"מ בגיל 65, גם את "תשלומי הפתק הצהוב" בהיותם חלק בלתי נפרד מפנסית הזקנה מקג"מ, לה היו זכאיות מערערות אלו לקבל מקג"מ אילו פרשו לפנסית זקנה בגיל 65.
בנספח לחוות הדעת מיום 6/10/11, היא תשובת האקטואר להחלטת בית הדין מיום 21/9/11 בה התבקשו הבהרות בעניין הפתק הצהוב, מסר האקטואר הסבר קצר לגבי מהות הפתק הצהוב, ובאשר לחישוב שיישם בעניין זה, ציין:
"בחישובי ההפרש בין הפנסיות בחוות הדעת כאשר התייחסתי לפנסיות ששולמו ע"י קג"מ לקחתי בחשבון את הפנסיה ע"פ התלוש שכללה את הפיצוי בגין "הפתק הצהוב".
כאשר חישבתי את הפנסיה הצפויה בגיל 65, לא לקחתי בחשבון את הפיצוי בגין ה"פתק הצהוב" שהיה אמור להיות משולם לפורשות שהיו מגיעות לגיל 65 לפני 10/2003" זאת הגם שציין כי על פי הנתונים הידועים לו ישנן 29 תובעות שהיו זכאיות לקבל את הפיצוי בגין הפתק הצהוב גם אם היו פורשות בגיל 65. בנספח לחוות הדעת מיום 20/4/12, שבו השיב האקטואר לשאלות נוספות שהופנו אליו בעניין זה כאמור בהחלטת בית הדין מיום 18/3/12, מסר האקטואר:
"… בחישוב שערכתי נלקח בחשבון ההפסד בגין ההפרש בין הפנסיה שהיתה צריכה להיות משולמת אילו היו פורשות לקג"מ בגיל 65 לבין הפנסיה שמשולמת בפועל מקג"מ. לצורך חישוב ההפסד התייחסתי ל:
2.1 הפנסיה המשולמת בפועל מקג"מ, כוללת מרכיב "הפתק הצהוב" למי שהיתה זכאית לכך בעת פרישתה בגיל 60 (48 תובעות).
2.2 הפנסיה שהיתה אמורה להיות משולמת אילו המשיכו להפריש לקג"מ עד גיל 65, לא כוללת את מרכיב "הפתק הצהוב" (ישנן כ 28 תובעות שהיו מגיעות לגיל 65 לפני 10/2003 כך שאילו קבלת הגמלה מקג"מ היתה נדחית לגיל 65 היו עדיין זכאיות לקבל את מרכיב "הפתק הצהוב") בחישובי לא הוספתי מרכיב זה.
2.3 מצורף נספח א (רשימת התובעות שהיו מגיעות לגיל 65 לפני 10/2003)".
לציין, כי על הסברים אלו, חזר האקטואר גם בישיבת התזכורת בבית הדין האזורי מיום 24/6/12.

הנה כי כן, כעולה מהסברי האקטואר, כאשר הוא חישב את גובה הפנסיה שמקבלת כל אחת ממערערות אלו מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60 הוא לקח בחשבון את "תשלומי הפתק הצהוב".
לעומת זאת, כאשר חישב את גובה הפנסיה שהיו יכולות מערערות אלו לקבל בגיל 65, הוא לא לקח בחשבון את "תשלומי הפתק הצהוב".
במילים אחרות, מגובה ההפרש – הפיצוי המגיע למערערות אלו, הפחית האקטואר את שווי "תשלומי הפתק הצהוב".

לאור הבהרותינו לעיל, הרי שלא היה מקום להפחית מסכומי הפיצוי שנקבעו למערערות אלו את הסכומים שהיו יכולות מערערות אלו לקבל מקג"מ בגין "תשלומי הפתק הצהוב", כפי שנעשה הדבר על ידי האקטואר.

המערערות בקבוצה השנייה
36. אשר למערערות בקבוצה זו, הרי שלמעט 4 מערערות (שלומית לרנר – ילידת 22/4/45; בן ארי בלה – ילידת 22/4/45; בתיה בלאס – ילידת 17/5/46; אגנטה הרשלר – ילידת 21/8/44) שפרשו לפנסיה מקג"מ בגיל 60 לאחר ה-1/10/03, כל שאר המערערות בקבוצה זו פרשו לפנסיה מקג"מ בגיל 60 לפני ה-1/10/03, ועל כן הן זכאיות במסגרת הפנסיה המשולמת להן מקג"מ ל"תשלומי הפתק הצהוב". עם זאת, ובמובחן מהמערערות בקבוצה הראשונה, אילו היו מערערות אלו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, הן לא היו זכאיות לכך שבמסגרת הפנסיה המשולמת להן מקג"מ יכללו "תשלומי הפתק הצהוב".
אשר לקביעת הפיצוי המגיע למערערות אלו בשל אבדן ה"פנסיה התקציבית" מהכללית – הרי שכמו בעניינן של המערערות מהקבוצה הראשונה, נדרש לבדוק מהו ההפרש בין הסכומים שקיבלה כל מערערת בקבוצה זו מקג"מ בגין פנסית זקנה לתקופה שהחל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, לבין הסכומים שהיתה יכולה לקבל מהכללית בגין פנסיה תקציבית בתקופה שהחל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65.
משקבענו כאמור כי "תשלומי הפתק הצהוב" מהווים חלק בלתי נפרד מפנסית הזקנה המשולמת לכלל המערערות מקג"מ, הרי שלצורך קביעת ההפרש כאמור לעיל, יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו למערערות שבנדון מקג"מ (כולל "תשלומי הפתק הצהוב") בתקופה שממועד הגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65, ולהפחיתם מן הסכומים שהיתה יכולה לקבל כל מערערת כאמור מהכללית בגין פנסיה תקציבית החל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, כפי שנעשה לגבי שאר סכומי הפנסיה ששולמו למערערות מקג"מ החל ממועד הגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65.

לגבי 4 המערערות שכאמור פרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 60 לאחר ה-1/10/03, הרי שמערערות אלו לא היו זכאיות לקבל ולא קיבלו כלל את "תשלומי הפתק הצהוב", כך שהמחלוקת בעניין "תשלומי הפתק הצהוב" כלל לא מתעוררת בעניינן.

אשר לקביעת הפיצוי המגיע למערערות אלו בשל אבדן זכויות פנסיוניות – הרי שכאמור יש לבדוק מהו ההפרש בין שווי הפנסיה שמקבלת כל אחת מהמערערות בקבוצה זו מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60, לבין שווי הפנסיה שיכלה לקבל מקג"מ לו תכנית הפרישה היתה מאפשרת לה לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65.
כמבואר לעיל, אילו היו מערערות אלו פורשות לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, הן לא היו זכאיות לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב" במסגרת הפנסיה המשולמת להן על ידי קג"מ, ומכאן שבבחינת ההפרש כאמור לעניין שווי פנסית הזקנה שיכלו מערערות אלו לקבל מקג"מ אילו היה מתאפשר להן לפרוש מקג"מ בגיל 65, אין לקחת בחשבון את "תשלומי הפתק הצהוב", שכן אילו פרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, הן לא היו זכאיות לקבל תשלומים אלו במסגרת הפנסיה המשולמת להם מקג"מ, ועל כן בהקשר זה צדק האקטואר וצדק בית הדין האזורי באמצו את קביעת האקטואר ולפיה יש להפחית מסכומי הפיצוי שנקבעו למערערות אלו, את "תשלומי הפתק הצהוב".

אף לעניין זה, הסוגיה אינה רלוונטית כלל לאותן 4 מערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 60 לאחר ה-1/10/03, כך שלא היו זכאיות לקבל ולא קיבלו כלל את "תשלומי הפתק הצהוב".

37. בשולי הדברים נדגיש, כי איננו מקבלים את טענות המערערות בדיון לפנינו, לפיהן המערערות נפגעו "פעמיים" כביכול, עקב עריכת התחשיב הכספי, במובחן מהשוואת מעמדן בעין.
המדובר בשני תחשיבים נפרדים, האחד עוסק בחישוב אבדן הפנסיה התקציבית שהיתה יכולה להתקבל מהכללית עד גיל 65, והשני באובדן הזכויות שיכלו המערערות לקבל מקג"מ אילו פרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65. בשני התחשיבים נקודת המוצא היא הזכויות שיכלו לצבור המערערות אילו פרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, כמו עמיתיהן הגברים, כל אחת לפי נתוניה הרלוונטים. כל שנעשה במסגרת חישוב הפיצוי הוא הפחתת אותם סכומים שקיבלה כל מערערת בפועל מקג"מ ביחידת הזמן הרלוונטית לכל תחשיב, וזאת בהתייחס לאותם רכיבים שכאמור קבענו כי הם חלק בלתי נפרד לעניין הנדון, מהפנסיה שהתקבלה בפועל.
מכאן שלא מדובר בחיוב כפול, אלא בתיקון האפליה והעמדת המערערות בדיוק מצב שיכלו להיות אילו התאפשר להן לפרוש לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, כמו עמיתיהן הגברים.

38. סיכומם של דברים לעניין עקרונות הפיצוי שיש להחיל בסוגית "תשלומי הפתק הצהוב".
לצורך חישוב הפיצוי המגיע לכלל המערערות עקב אבדן הפנסיה התקציבית מהכללית – יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו לכל אחת מהמערערות מקג"מ כולל "תשלומי הפתק הצהוב", בתקופה שממועד הגיע כל אחת מהן לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, ולהפחיתם מן הסכומים שהיתה יכולה לקבל כל מערערת מהכללית בגין פנסיה תקציבית החל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65.

לצורך חישוב הפיצוי המגיע למערערות עקב אבדן זכויות פנסיוניות – יש להבחין בין מערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03 לבין המערערות שהגיעו לגיל 65 לאחר ה-1/10/03, כדלקמן:

מערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03 – לגבי שווי הפנסיה שקיבלה ומקבלת בפועל כל מערערת כאמור מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60 – יש לקחת בחשבון את שווי הפנסיה כולל "תשלומי הפתק הצהוב".
לגבי שווי הפנסיה שיכלה לקבל כל מערערת כאמור אילו פרשה לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 – הרי שגם במקרה זה יש לקחת בחשבון את שווי הפנסיה כולל "תשלומי הפתק הצהוב", ולא היה מקום להפחית סכומים אלו מן התחשיב, כפי שנעשה.

מערערות שהגיעו לגיל 65 לאחר ה-1/10/03 – אף לגביהן, לעניין שווי הפנסיה שקיבלה ומקבלת בפועל כל מערערת כאמור מקג"מ עקב פרישתה בגיל 60– יש לקחת בחשבון את שווי הפנסיה כולל "תשלומי הפתק הצהוב".
לעומת זאת, אשר לשווי הפנסיה שיכלה לקבל כל מערערת כאמור אילו פרשה לפנסיית זקנה מקג"מ בגיל 65 – הרי שבעניינן של מערערות אלו אין לקחת בחשבון במסגרת שווי הפנסיה שיכלו לקבל מקג"מ אילו פרשו לפנסית זקנה בגיל 65, את "תשלומי הפתק הצהוב", ועל כן בעניינן צדק האקטואר כשהפחית סכומים אלו מן הפיצוי.

כאמור, כל האמור לעיל, אינו רלוונטי לגבי ארבע המערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ לאחר ה-1/10/03, וכלל לא קיבלו את "תשלומי הפתק הצהוב".

39. עד כאן קביעותינו באשר לעקרונות החישוב שראוי ונכון להחיל בעניינן של המערערות שלפנינו.
מששוכנענו שאלו הם עקרונות החישוב הראויים, המביאים לידי ביטוי בצורה הנכונה והמדויקת ביותר, את תיקון העוול שנגרם למערערות עקב הפליתן לרעה בתכנית הפרישה, אין בידינו לשעות לטענות המניעות שהעלה כל צד כלפי משנהו, ואנו דוחים טענות אלו של שני הצדדים.

40. אשר ליישום העקרונות שקבענו על החישובים שיש לערוך, בעניין זה נחלקו הצדדים ביניהם בשאלה, מתי בדיוק החלו קרנות הפנסיה לשלם את "תשלומי הפתק הצהוב", עת לשיטת המערערות, התשלומים בוצעו רק החל משנת 2004 ואילו לשיטת הכללית, התשלומים החלו כבר בשנת 2001.

אכן לא נקבעו ממצאים מפורשים על ידי בית הדין האזורי באשר למועד שהחל ממנו שולמו "תשלומי הפתק הצהוב", אך לאור המבואר לעיל, באשר לגלגוליו של הסכם ה"פתק הצהוב" ואופן יישומו, ניתן לקבוע, כדלקמן:
כל המערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ עד 31/12/00 (מערערות שנולדו לפני 1/1/40), ענו כולן על הגדרת "קבוצת הפנסיונרים" (להלן ייקראו מערערות אלו – "קבוצת הפנסיונריות"), והן היו זכאיות למקדמות על חשבון "הפתק הצהוב", החל מחודש 2/2001.
זאת ועוד, כמבואר לעיל, המקדמות על חשבון "הפתק הצהוב", שולמו בפועל לקבוצת הפנסיונרים, עד למשכורת חודש 10/2003, שאז הופסק תשלומן, כאשר החל מחודש 4/2004 ואילך הוחל בתשלום תוספת "הפתק הצהוב" עצמה לכלל הגמלאים הזכאים, שאז החלו מערערות אלו לקבל את התוספת עצמה במסגרת תלוש הפנסיה, ואף תשלומים רטרואקטיביים בגין התקופה שהחל מ-1/10/03 ועד 31/3/04.

41. על כך שאלו אמנם היו פני הדברים בפועל, ניתן ללמוד גם מטפסי 106 וריכוזי תשלומי פנסיות של המערערות שהוגשו לבית הדין האזורי , ודוגמאות מהם אף צורפו על ידי הכללית לערעור (מוצגים 11 ו-12 לסיכומי הכללית).

כך, מעיון בריכוז תשלומי הפנסיה של המערערות פרידמן שרה ואיזיקוביץ אסתר (מוצג 11 לסיכומי הכללית), ניתן לראות כי החל מהפנסיה לחודש 2/01
נוסף לסכום הפנסיה החודשי רכיב שכונה "הפרשים", אשר המשיך להשתלם באופן קבוע עד לחודש 9/03 ועד בכלל. רכיב זה הפסיק להופיע בריכוזי הפנסיות בחודש 10/03 וחזר להופיע החל מחודש 4/04 ואילך, כאשר ניתן להבחין שבחודש 4/04 שולם רכיב זה בהיקף גבוה וחריג (ככל הנראה הפרשים).

42. אשר למערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ לאחר ה- 31/12/00, כך שלא נמנו על "קבוצת הפנסיונרים" שהחלו לקבל מקדמות בשנת 2001, הרי שאלו נחלקות לשתי קבוצות:
הקבוצה האחת – מערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ לאחר ה- 31/12/00,
אך לפני ה-1/10/03 כך שאמנם לא נמנו על "קבוצת הפנסיונרים" שהחלו לקבל מקדמות בשנת 2001, אך החלו לקבל את תוספת ה"פתק הצהוב" עצמה לפי סיכום הדברים משנת 2004, החל משנת 2004 ואילך. יצוין, כי על קבוצה זו נמנות המערערות: חנה אנט דדיה - ילידת 6/11/41; יפה גרנות – ילידת 11/7/41; נחמה זיו – ילידת 3/42; תמר ליטני ילידת 6/41; דורית סמלסון ילידת 15/7/41; מטי נווה - ילידת 13/7/43; בראגין חנה – ילידת 17/1/42 (להלן ייקראו – "קבוצת הפעילות").

הקבוצה השניה – מערערות שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ לא רק לאחר ה- 31/12/00 אלא אף לאחר ה-1/10/03 כך שלא היו זכאיות למקדמות ולא היו זכאיות לתשלומי "הפתק הצהוב" כלל. על קבוצה זו נמנות כאמור ארבע המערערות: שלומית לרנר, בן ארי בלה, בתיה בלאס, ואגנטה הרשלר (להלן ייקראו – "קבוצת הלא זכאיות").

43. אשר לחישוב הפיצוי המגיע לכלל המערערות עקב אבדן הפנסיה התקציבית מהכללית – כפי שקבענו לעיל, לצורך חישוב זה יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו לכל אחת מהמערערות מקג"מ כולל "תשלומי הפתק הצהוב" בתקופה שממועד הגיע כל אחת מהמערערות לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, ולהפחיתם מן הסכומים שהיתה מקבלת כל מערערת מהכללית בגין פנסיה תקציבית החל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65.
משכך, הרי שלצורך חישוב זה, יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו בפועל לכל אחת מהמערערות מקג"מ ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, ובכלל זה גם את המקדמות ששולמו על חשבון "תשלומי הפתק הצהוב", למי ששולמו.
האקטואר הבהיר בבית הדין האזורי כי לצורך חישוב רכיב פיצוי זה, הוא לקח בחשבון את מלוא התשלומים שקיבלו המערערות מקג"מ על פי טפסי 106 שלהן, ועל פי תלושי השכר שלהן (ראה דבריו: בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 24/6/12). על כן, ובכל הנוגע ל"קבוצת הפנסיונריות", בדין נלקחו בחשבון מלוא התשלומים ששולמו להן מקג"מ ובכלל זה המקדמות על חשבון "תשלומי הפתק הצהוב" שקיבלו בין השנים 2001 עד 2003, ואין מקום לשנות מחישובי האקטואר בעניין זה. הוא הדין גם לגבי תשלום תוספת "הפתק הצהוב" עצמה, החל מחודש 4/04 ועד הגיע כל אחת מהמערערות הנ"ל לגיל 65, אין מקום לשנות מחישובי האקטואר שהתחשב בתשלומים אלו.

בכל הנוגע ל"קבוצת הפעילות", הרי שאלו לא קיבלו מקדמות על חשבון תשלומי הפתק הצהוב, בין השנים 2001 עד 2003, ומכאן שמקדמות אלו לא יכלו להילקח בחשבון סכומי הפנסיה ששולמו בפועל לכל אחת ממערערות אלו מקג"מ, וגם לא נלקחו בחשבון כאמור. אשר לתשלום תוספת "הפתק הצהוב" עצמה, החל מחודש 4/04 ועד הגיע כל אחת מהמערערות הנ"ל לגיל 65, הרי שכאמור האקטואר לקח בחשבון את מלוא התשלומים שקיבלו המערערות מקג"מ על פי טפסי 106 שלהן ובכלל זה את תוספת "הפתק הצהוב" עצמה, וכאמור בדין נעשה כך ואין מקום לשנות מחישובי האקטואר בעניין זה.

אשר ל"קבוצת הלא זכאיות", הרי שמערערות אלו לא קיבלו מקדמות על חשבון תשלומי הפתק הצהוב ואף לא קיבלו את תוספת ה"פתק הצהוב" עצמה, כך שהמקדמות ותשלומי הפתק הצהוב לא יכלו להילקח בחשבון סכומי הפנסיה ששולמו בפועל לכל אחת מהן מקג"מ, וגם לא היה מקום לקחתן בחשבון, כך שאף בעניין זה אין מקום לשנות מחישובי האקטואר.

44. לצורך חישוב הפיצוי המגיע למערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03 עקב אבדן זכויות פנסיוניות – אשר לשווי הפנסיה שקיבלה ומקבלת כל מערערת כאמור בפעל עקב פרישתה בגיל 60, כפי שקבענו יש לקחת בחשבון את שווי הפנסיה כולל "תשלומי הפתק הצהוב", בין אם המדובר במקדמות ובין אם המדובר בתשלום התוספת עצמה.

אשר לשווי הפנסיה שיכלה לקבל כל מערערת כאמור אילו פרשה לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 – הרי שגם במקרה זה יש לקחת בחשבון את שווי הפנסיה כולל "תשלומי הפתק הצהוב", זאת בין אם המדובר במקדמות ובין אם המדובר בתשלום התוספת עצמה החל משנת 2004 ואילך, וכפי שקבענו לא היה מקום להפחית את שווי "תשלומי הפתק הצהוב", מסכום הפיצוי שנקבע להן.
מטבע הדברים שכל המערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03, היינו ילידות 30/9/38 וקודם לכן, הן גם אלו שפרשו לפנסית זקנה מקג"מ עד 31/12/00 ונכללו ב"קבוצת הפנסיונריות" לעיל, שקיבלו מקדמות, ומכאן שלגבי מערערות אלו, יש להוסיף לפיצוי המגיע להן את כל "תשלומי הפתק הצהוב" מכל סוג שהוא (לרבות מקדמות), שהופחתו מהן על פי חישובי האקטואר, כפי שאומצו על ידי בית הדין האזורי.

לצורך חישוב הפיצוי המגיע למערערות שהגיעו לגיל 65 לאחר ה-1/10/03 עקב אבדן זכויות פנסיוניות – הרי כפי שקבענו לעיל, מערערות אלו לא היו זכאיות לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב", אילו היו פורשות לפנסיית זקנה מקג"מ בגיל 65, ועל כן לא היה מקום לקחת בחשבון במסגרת שווי הפנסיה שיכלו לקבל מקג"מ אילו פרשו בגיל 65, את "תשלומי הפתק הצהוב". בקבוצה זו נכללות מטבע הדברים, גם מערערות שנמנות על "קבוצת הפנסיונריות" וגם מערערות שנמנות על "קבוצת הפעילות". על כן בעניינן של מערערות אלו צדק האקטואר כשהפחית מגובה הפיצוי המגיע להן ברכיב זה את "תשלומי הפתק הצהוב", בין אם המדובר במקדמות שהחלו לקבל מגיל 60 או לאחריו ובין אם המדובר בתשלומי התוספת עצמה שהחלו לקבל החל משנת 2004 ואילך, ולעניין מערערות אלו אין מקום לשנות מחוות דעתו של האקטואר כפי שאומצה על ידי בית הדין האזורי.

45. סיכומם של דברים.
אחר הבהרותינו כאמור לעיל, עולה כי למעט הוספת "תשלומי הפתק הצהוב" שהופחתו מהמערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03, אין מקום לשנות משאר קביעותיו של האקטואר, כפי שאומצו על ידי בית הדין האזורי.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, ערעור המערערות בסוגיה זו של "תשלומי הפתק הצהוב" מתקבל באופן חלקי ואנו מורים כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי ולאקטואר מר בוכבינדר, על מנת שיוסיף לסכום הפיצוי המגיע לכל אחת מהמערערות שהגיעה לגיל 65 לפני ה-1/10/03, את מלוא "תשלומי הפתק הצהוב" שהפחית מהפיצוי המגיע לה, זאת בין אם המדובר במקדמות על חשבון הפתק הצהוב ובין אם המדובר בתשלומי תוספת "הפתק הצהוב עצמה".

פסיקת מחצית הפיצוי למערערת 3 - מרים דרויאן
46. לטענת המערערות לא היתה כל הצדקה ל"קביעה השרירותית" לפיה על סמך "תחושת בטן" הורה בית הדין האזורי כי יש להפחית מהפיצוי המגיע למערערת 3 (להלן-המערערת), מחצית מסכום הפיצוי.
לטענת המערערות, אין כל רלוונטיות לשאלה היכן עבדה המערערת ובמה עבדה לאחר פרישתה המוקדמת מהכללית במסגרת הדיון באפלייתה לרעה לעומת גברים שפרשו לפנסיה מוקדמת מהכללית; העובדה שמערערת זו המשיכה להיות מוצבת בכללית (תחילה באמצעות חברת כ"א) היא אינצידנטלית לחלוטין ואינה נוגעת לכך שהופלתה לרעה כאמור; כאשר נקלטה המערערת מחדש לעבודה בכללית היא לא זכתה לאותם תנאי העסקה כפי שהיו לה קודם לכן וכללית לא ביטלה את הסכם הפרישה עם המערערת לאחר שחזרה לעבודה אצלה; קביעתו של בית הדין מנוגדת להחלטות קודמות של בית הדין, ובכלל זה לאמור בפסק הדין החלקי בו נדחתה טענת הכללית לפיה מערערות שעבדו במקומות עבודה אחרים אינן זכאיות לפיצוי ולאמור בפסק הדין מושא הערעור; בניגוד לקביעת בית הדין לא מדובר במצב שהכללית משלמת "פעמיים" בגין שכר עבודה ובגין פיצוי על האפליה; טענת קיזוז, במהותה היא טענה לקיומו של חוב שעל הצד השני להשיבו, אך בענייננו המערערת עבדה תמורת השכר שקיבלה בתקופת העסקתה המאוחרת, ולפיכך היא איננה חבה לכללית דבר שיהא מוצדק להפחיתו מסכום הפיצוי; לא כל שכן שלא היה מקום לדבר על קיזוז סכומים שעה שהכללית כלל לא העלתה טענת קיזוז בעניין הפיצוי שיש לפסוק למערערת זו; הפלוגתא בין הצדדים במסגרת כתבי הטענות, נסבה על השאלה האם המערערת הופלתה לרעה בתנאי פרישתה כמו שאר המערערות, או שמא כלל לא פרשה לפנסיה מוקדמת (כטענת הכללית); בפסק הדין החלקי קיבל בית הדין את טענת המערערות כי יש לראות במערערת זו חלק מקבוצת הנשים שפרשו לפנסיה מוקדמת והופלו לרעה בתנאי פרישתן, ועל כן אין רלוונטיות לשאלה כמה הרוויחה המערערת לאחר פרישתה המוקדמת או האם היו גברים כמוה שלאחר פרישתם שבו לעבוד בכללית, מה גם שהמערערות עתרו לקבלת נתונים לגבי השאלה האם ישנם גברים שפרשו בפרישה המוקדמת והמשיכו בפועל להיות קשורים לכללית ולקבל ממנה כספים והאם התחשבו בסכומים אלה ו/או הפחיתו אותם מתוך הסכומים המגיעים להם עקב הפרישה המוקדמת, אך בקשתן נדחתה ועל כן היה על בית הדין לקבוע שחזקה היא שאילו הובאו ראיות אלו על ידי הכללית בעניין זה הן היו פועלות לרעתה, ולפסוק בהתאם.
מכל מקום ומבלי לגרוע מטענותיהן כאמור, מוסיפות המערערות וטוענות, כי לא ברור כלל על יסוד מה נערך אותו "איזון" אליו הפנה בית הדין האזורי, ומדוע התוצאה של פסיקת מחצית הפיצוי מאזנת בין שני הצדדים שאין כל שוויון ביניהם.

47. מנגד, לטענת הכללית, מדובר במי שביקשה לפרוש לפנסיה מוקדמת מטעמים כלכליים, ועל אף שהכללית בשום אופן לא היתה מעוניינת בפרישתה, אושרה בקשתה לפרוש לפנסיה מוקדמת, זאת נוכח נסיבותיה האישיות הייחודיות; מיד לאחר פרישתה לפנסיה מוקדמת נקלטה המערערת לעבודה כאחות בכללית, תחילה הועסקה באמצעות חברת כוח אדם, ולאחר מכן במשך שנתיים במסגרת חוזה אישי, עד הגיעה לגיל 65; מכאן שהמערערת כלל לא פרשה לפנסיה מוקדמת מעבודתה בכללית, אלא המשיכה לעבוד אצל הכללית עד הגיעה לגיל 65; כפועל יוצא מכך נהנתה המערערת "מכל העולמות", קיבלה מהכללית מענקי פרישה מיטיבים, תשלומי פנסיה מוקדמת חודשיים ובנוסף משכורות חודשיות; מכאן, שתביעתה להמשיך ולקבל תשלומי פנסיה מוקדמת גם לתקופה שממועד פרישתה לפנסיית זקנה מועלית בחוסר תום לב מוחלט; לאחר הפחתת המשכורות ששולמו למערערת במהלך תקופת הפנסיה המוקדמת מהפיצוי עולה כי למערערת חוב כלפי הכללית בסך 300,00 ₪; הוכח בבית הדין כי נוכח פרישתה של המערערת לפנסית זקנה במקביל להמשך עבודתה בכללית, עלתה השתכרותה הכוללת פי 2 מן התשלומים אשר שולמו לה כפנסיה מוקדמת מכללית, משכך ומשלא נגרם למערערת נזק בהשתכרותה, הרי שהיא אינה זכאית לפיצוי כלשהו מכללית והיה מקום לדחות את תביעתה; בניגוד לנטען על ידי המערערות, בית הדין לא קבע בפסק הדין החלקי כי המערערת זכאית לפיצוי ככל שאר המערערות, אלא להיפך, קבע כי "ספק אם זכאית לפיצוי, נוכח העובדה שהמשיכה לעבוד באותו מקום עבודה", והותיר את ההחלטה בעניינה לפסק הדין הסופי; חרף העובדה שהיה מקום לדחות את תביעתה של מערערת זו לחלוטין, לאחר עריכת איזונים קבע בית הדין כי היא זכאית למחצית הפיצוי אשר חושב על ידי האקטואר בהתעלם מהתשלומים ששולמו לה לאחר פרישתה לפנסיה מוקדמת באופן שהיטיב עם המערערת באופן משמעותי; בניגוד לטענת המערערות לבית הדין סמכות לקבוע פיצוי חלקי מטעמים של איזון אינטרסים ומטעמים של הפעלת שיקול דעת; בית הדין הפעיל סמכות זו בהתאם למסגרת המשפטית שהותוותה בבג"צ ניב ובמתחם שיקול הדעת המוקנה לו; עניינה של המערערת שונה מעניינן של מערערות אחרות שהחלו לעבוד במקום עבודה אחר, שכן בפועל היא לא פרשה לפנסיה מוקדמת; אין יסוד לטענות המערערות בדבר בקשותיהן לגילוי מסמכים וצדק בית הדין האזורי כאשר דחה בקשות אלו; המערערות למעשה ויתרו לחלוטין על טענתן כיום כי גם לעובדים ולעובדות אחרים בכללית ניתנה האפשרות להמשיך ולעבוד בה חרף פרישתם לפנסיה מוקדמת, טענה המוכחשת מכל וכל.

48. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר שהונח לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בסוגיה זו להתקבל, ונבאר טעמינו להלן.

49. במסגרת פסק הדין החלקי של בית הדין האזורי, נדונו והוכרעו שאלות עקרוניות בנוגע לזכאותן והיקף זכאותן של המערערות לפיצוי. בכלל זה נקבע כי השאלה האם הפרישה באה ביוזמת העובדת או ביוזמת הכללית, אינה מעלה ואינה מורידה, וכי קביעת בג"צ ניב מתייחסת לעצם האפליה בתכנית הפרישה ללא קשר לשאלה ביוזמת מי פרשה העובדת (ראה: סעיף 132 לפסק הדין החלקי). בהמשך לכך, במסגרת סעיף 134 לפסק הדין החלקי, מנה בית הדין האזורי את העובדות הזכאיות לפיצוי, תוך ציון נתוניהן האישיים.
המערערת דרויאן נכללה ברשימה זו, והוספו לגביה פרטים נוספים כדלקמן:
"ד. גב' האס ששימשה כמנהלת הסיעוד של בית חולים מאיר בכפר סבא, העידה שפרישתה של גב' דרויון היתה בניגוד לאינטרס בית החולים, אך נוכח נסיבותיה האישיות, אושרה בקשתה לפרוש.
לדברי התובעת "קראו לי במיוחד יום אחרי הפרישה".
ה. העדה אישרה שלאחר פרישתה, עבדה בכללית בתחילה דרך חברת כוח אדם ולאחר מכן באמצעות חוזה עבודה אישי מול הכללית.
הכללית טוענת שלאור העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד בכללית לאחר החתימה על הסכם הפרישה, הרי שלמעשה לא פרשה לפנסיה.
ו. ...".

ובהמשך לכך נקבע בהדגשה:
"ז. לגבי תובעת זו, ספק אם זכאית לפיצוי, נוכח העובדה שהמשיכה לעבוד באותו מקום עבודה.
ח. בשלב זה אנו קובעים שהתובעת תכלל במנין התובעות.
במסגרת החישוב שיערך לגבי תובעת זו, יובא פירוט של הסכומים שהשתכרה מעבודתה בכללית, בין כעובדת של הכללית ובין כעובדת של חברת כח אדם.
בעת מתן פסק הדין הסופי, נקבע את סכום הפיצוי המגיע לעובדת זו, אם בכלל ואת הקריטריונים לקביעתו".

50. ראשית ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, יוער כי בניגוד לסברת המערערות, בית הדין האזורי לא קבע בפסק הדין החלקי כי מערערת זו, זכאית לפיצוי. הגם שהכליל את המערערת ברשימת העובדות הזכאיות לפיצוי כאמור בסעיף 134 לפסק הדין החלקי, הדגיש בית הדין כי בעניינה של מערערת זו: "ספק אם זכאית לפיצוי", נוכח העובדה שהמשיכה לעבוד באותו מקום עבודה.

51. מנגד, אין בידינו לקבל את סברת הכללית ולפיה מערערת זו כלל לא פרשה לפנסיה מוקדמת. נזכיר, כי לא היה חולק בעניינה של המערערת שהסכם הפרישה עימה לא בוטל; כך גם הבהירה הכללית בדיון לפנינו כי המערערת אכן התחילה לעבוד בכללית כעובדת חדשה בתנאי השתכרות שונים, וקיבלה ביטוח מנהלים ואת כל שאר הזכויות על פי דין, ואף אישרה כי נושא קליטתה לעבודה מחדש נולד לאחר הפרישה.
הנה כי כן, לא מדובר ברצף התקשרות באותו מקום עבודה, כי אם בסיום התקשרות אחת (בדרך של פרישה לפנסיה מוקדמת), והתקשרות חדשה שנולדה לאחריה להעסקה של המערערת בכללית.
אי לכך, אנו דוחים את טענת הכללית כאילו מדובר במי שכלל לא פרשה לפנסיה מוקדמת, ונוסיף כי אף בית הדין האזורי לא קיבל טענה זו.

52. משזו קביעתנו נפנה לבחון האם העובדה שהמערערת המסוימת שבנדון, התחילה לעבוד בכללית דווקא לאחר פרישתה, משפיעה על הפיצוי המגיע לה.
כפי שציין בית הדין האזורי בפסק דינו, עוד בראשית ההליכים, העלתה הכללית טענה כלפי כלל המערערות, כי בפועל, לאחר פרישתן, עבדו במקומות עבודה אחרים והשתכרו סכומי כסף ולפיכך אין הן זכאיות לפיצוי מהכללית, אך טענה זו נדחתה בפסק הדין החלקי, כשם שנדחתה הטענה לפיה יש להפחית מסכומי הפיצוי המגיע למערערות, סכומים שקיבלו במסגרת פנסיית זקנה מהמוסד לביטוח לאומי.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי על פי אותו רציונל, גם לגבי המערערת שבנדון, אין להתחשב בסכומים שהשתכרה לאחר פרישתה (בין אם השתכרה אותם מגורם חיצוני כלשהו או מהכללית), אך למרות האמור מצא לנכון להפחית ממנה מחצית מן הפיצוי, זאת מן הטעם שעקרונות אחרים, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח דיני הקטנת נזק שבמשפט הכללי מחייבים לעשות כן, זאת אף אם לא ניתן ליישם בהכרח את הוראות חוק עשיית עושר על המקרה הנדון.
הנימוק עליו הסתמך בית הדין היה שמתן פיצוי מלא למערערת שבנדון, יביא למצב שבו הכללית "משלמת פעמיים בגין אותה תקופת זמן", פעם אחת – שכר עבודה עבור עבודה בפועל ופעם שניה – פיצוי על תנאי הפרישה.

53. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי במסגרת שיקול הדעת של בית הדין, מסור לו שיקול דעת לקבוע את גובה הפיצוי ולהפחיתו בהתאם לנסיבות, ואולם, איננו מקבלים את קביעתו כי העובדה שהמערערת המשיכה לעבוד בכללית דווקא, מצדיקה את הפחתת הפיצוי המגיע לה.
לא מדובר בענייננו בנסיבות שבהן הכללית משלמת "פעמיים " בגין אותה תקופת זמן. הפנסיה המוקדמת, כמו גם הפיצוי שנקבע כי מגיע למערערת זו, משולמים לה בשל פרישתה לפנסיה מוקדמת ובשל אפלייתה לרעה בהסכם הפרישה. לעומת זאת, שכר העבודה המשולם למערערת זו, משולם לה כנגד עבודה בפועל שביצעה.
המדובר אפוא בשני מקורות נורמטיביים שונים בתכלית, המקימים למערערת זכאות לתשלומים מצטברים ולא חופפים, וזאת בין אם המדובר באותה תקופת זמן, ובין אם לאו.
כפעל יוצא מהאמור, כשם שקבע בית הדין האזורי, ובדין קבע ביחס לכלל המערערות, שאין להתחשב בקביעת הפיצוי המגיע להן, בסכומים שהשתכרו מעבודתן במקומות עבודה אחרים לאחר הפרישה – כך גם ראוי ונכון היה לקבוע לגבי המערערת שבנדון.
העובדה שבמקרה זה, הגורם ששילם למערערת את שכר העבודה בגין עבודתה לאחר הפרישה, היא הכללית עצמה, אינה נסיבה רלוונטית לצורך קביעת הפיצוי המגיע למערערת בשל אפלייתה לרעה בתכנית הפרישה, ולא היה מקום להתחשב בה.
המבחן הרלוונטי לבחינת הפיצוי המגיע למערערת, הוא ההפרש בין הזכויות שקיבלה המערערת עקב פרישתה בגיל 60 על פי תכנית הפרישה, לבין הזכויות שהיתה מקבלת אילו היתה פורשת על פי תכנית הפרישה בגיל 65, ולא מכלול הסכומים ששילמה הכללית בפועל למערערת לאחר הפרישה, ממקורות נורמטיביים שונים והתקשרויות אחרות שבין הצדדים. בעניין זה אין שונה מצבה של גב' דרויאן ממצבה של כל תובעת אחרת שפרשה בתנאים המפלים, גם אם פרישתה היתה פרי בקשה שלה.
שונים היו פני הדברים לו מצאנו כי הסכומים ששילמה הכללית למערערת לאחר פרישתה נובעים מהסכם הפרישה, שאו אז היה מקום לקחתם בחשבון במסגרת חישוב הפיצוי המגיע למערערת, אך משקבענו כי מדובר בשני מקורות נורמטיביים שונים בתכלית, אין זאת אלא שלא היה מקום להבחין בין המערערת לבין עובדות אחרות שעבדו במקומות עבודה אחרים לאחר פרישתן, ולא היה מקום להתחשב בסכומים שהשתכרה מעבודתה בכללית לאחר הפרישה.

54. אי לכך, אנו קובעים כי הערעור מתקבל בסוגיה זו, והמערערת מרים דרויאן זכאית למלוא סכום הפיצוי שקבע האקטואר בחוות דעתו, כפי שצוין בסעיף 57 לפסק הדין, היינו לסך הכולל של 253,772 ₪, כך שעל הכללית לשלם למערערת זו בנוסף לסכום שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי את הסך של 126,866 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק למערערות.
55. לטענת המערערות, סכום ההוצאות שפסק להן בית הדין חסר כל פרופורציה להשקעה ולהוצאות שנגרמו להן. בהקשר לכך נטען כי בית הדין לא לקח בחשבון את מסע הייסורים, את השנים הארוכות, ואת ההליכים המורכבים והמרובים, שנאלצו המערערות לנהל, כמו גם את ההוצאות שנאלצו להוציא מכיסן, עד לקבלת פס"ד סופי וקבלת סעד, כמפורט בהודעת הערעור, בסיכומיהן בבית הדין האזורי ובסיכומיהן לפני פסק הדין החלקי.
לטענת המערערות, על אף קביעתו הברורה של בג"צ ניב ועל אף שלאחריה התוצאה היתה מתבקשת לכאורה, עשתה הכללית כל שביכולתה לנצל את מצוקת המערערות ואת גילן המבוגר, על מנת למשוך את ההליכים (על פני כ-14 שנים) ועל מנת לדחות את הקץ, לייאש ולהתיש את המערערות, תוך שהיא מעלה טענות סרק שונות, ומגישה בקשות מבקשות שונות, והכול על מנת לעכב, להאריך, לסבך ולהימנע מלשלם למערערות את המגיע להן בגין הפלייתן לרעה, תוך שהיא גוזלת מהן זמן יקר ומשאבים.
לאור האמור, מן הראוי היה לפסוק הוצאות גבוהות וכבדות בתביעה מיוחדת, חריגה ובלתי שגרתית זו, שיבטאו מורת רוח מהתנהלות הכללית, יתחשבו בהיקף האדיר של העבודה המשפטית שנדרשה בתיק זה, בהליכי ביניים רבים (שפסיקת ההוצאות בהם נדחתה לסוף הליך), באפליה החמורה שנעשתה, ואשר יעניקו למערערות פיצוי על התמשכות ההליכים ועל המאמץ האדיר שנאלצו להשקיע על מנת לזכות בתביעתן.

56. מנגד, לטענת הכללית, במקרה זה היא שילמה למערערות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכומים גבוהים ביותר הכוללים: 400,000 ₪ במסגרת פסק הדין הסופי; 133,000 ₪ בפסק הדין החלקי; ו-23,000 ₪ ששולמו למערערות במסגרת הערעור בתיק ע"ע 533/09 בעניין עופרה אילן לעיל, ובסה"כ שילמה כ-556,000 ₪, סכום עצום שאינו מקובל כלל בבית הדין. בנוסף ועל פי קביעת בית הדין, נשאה הכללית במלוא עלויות עריכת חוות הדעת של האקטואר שהגיעו אף הן לסכום של מעל 200,000 ₪, כך שבסה"כ נשאה הכללית בכ-750,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עו"ד בהליך זה.
עוד טוענת הכללית כי ההוצאות שנפסקו לחובתה נפסקו הגם שבהתאם להמלצת בית הדין, היא שילמה לאותן מערערות שתביעתן לא נדחתה בפסק הדין החלקי מחמת התיישנות, מחצית מסכום התביעה עוד בטרם הכרעה בתובענה, וזאת בהתחשב בשיקולי הוצאות המשפט בתיק.
לטענת הכללית, הלכה ידועה ומושרשת היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד, זאת לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה, ולא זה המקרה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי .

57. לאחר עיון בטענות הצדדים זה בכה וזה בכה, ובכלל החומר שהונח לפנינו בסוגיה זו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בסוגיה זו להדחות, ונבאר טעמינו להלן.

58. הלכה פסוקה היא ש: "ככלל לא יתערב בית דין שלערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, כערכאה הדיונית, בקביעת שיעור הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת של בית הדין האזורי וכי שיעור ההוצאות שפסק, חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל" [ראו: ע"ע 48431-02-11 משה חננאל - אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיט ואח' (פסק הדין מיום 15/9/14), וראו גם: דב"ע נא/6-9 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ"ג 430; ע"ע 164/06 חברת יהודה ובני שירותי ביובית בע"מ – אליעזר שפר (פסק הדין מיום 30/10/06)].
הטעם לכך הובהר בין היתר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (16.6.2005), כדלקמן:
"..לערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב ואף רחב מאד בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו .. העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על שכר טרחה והוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו".

59. ומן הכלל לענייננו. במסגרת פסק הדין הסופי חייב כאמור בית הדין האזורי את הכללית לשלם למערערות סכום כולל של כ- 27 מיליון ₪.
כמו כן בפסק הדין הסופי פסק בית הדין למערערות סכום כולל של כ-380,000 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין, זאת בנוסף לסכום כולל של 132,000 ₪ שנפסק לטובת חלק מהמערערות בפסק הדין החלקי בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד, והסך הכולל של 25,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות לטובת חלקן האחר של המערערות שתביעתן נדחתה בפסק הדין החלקי.
יוער כי לא נעלמו מעינינו ההוצאות שנפסקו לטובת חלק מהמערערות ("קבוצת עפרה אילן") בתיק ע"ע 533/09 עפרה אילן ואח' בפני בית דין זה, אך הן אינן רלוונטיות לחישוב ההוצאות בבית הדין האזורי.

60. עיון בפסק הדין, מעלה כי במסגרת שיקוליו בפסיקת ההוצאות נתן בית הדין האזורי את הדעת לכך "שמדובר בהתנהלות חריגה ביותר של הנתבעת, חסרת תקדים מבחינת הימשכות ההליכים" כלשונו של בית הדין; לכך שחלק נכבד מהעיכוב בבירור זכאותן של המערערות נבע מהתנהלותה של הכללית, "שיכולה היתה להביא לקיצור ההליכים במידה ניכרת" כלשונו; להוצאות שהוצאו על ידי המערערות במסגרת ההליכים בתיק ובכלל זה הצגת תלושי השכר, דו"חות קג"מ וביטוח לאומי שנדרשו מהן, לצורך עריכת חוות הדעת ולשם כימות התביעה; לעבודה הרבה ויוצאת הדופן שהושקעה בתיק על ידי באי כוחן של המערערות .

כך גם עמד בית הדין האזורי (סעיפים 58-62 לפסק הדין) על הנסיבות המייחדות את המקרה שבנדון, ובכלל זה העובדה שמאז הגשת התביעה המקורית ועד למתן פסק הדין "התנהלו הליכים רבים מספור, בקשות, תגובות, תגובות לתגובות" אשר גרמו לעיכוב ניכר בבירור זכויותיהן של התובעות שפרשו לפנסיה במהלך שנות התשעים וחלק נמצאות היום בגיל מבוגר ביותר; כי במסגרת פסק הדין החלקי מיום 2/8/09, חויבה הכללית בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובעות שתביעתן התקבלה ונקבע שם כי מדובר בסכום חלקי וכי הסכום הסופי יקבע בפסק הדין הסופי; בכך שהוצע לכללית על רקע גילן של התובעות והתמשכות ההליכים לשלם לכל אחת מהתובעות בקבוצת "איתנה ניב" לפחות מחצית מהסכומים הנקובים בחוות הדעת שהוגשה על ידיה, וזאת קודם למתן פסק הדין וכי נקבע שככל שייעשה כן, יתחשב בית הדין בעניין זה בפסיקת ההוצאות; כי למרבית התובעות שולם מחצית מהפיצוי כמוצע, אך מנגד, לתובעות בקבוצת "עפרה אילן", התנגדה הכללית להקדים תשלומים כאמור.

בשים לב למכלול הנסיבות והשיקולים כאמור, פסק בית הדין לכל אחת מהמערערות שלא הוקדמו לה תשלומים על חשבון פסק הדין, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ ולכל אחת מהמערערות שהוקדמו לה תשלומים על חשבון פסק הדין, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

61. הנה כי כן, בעת שומת ההוצאות, בית הדין האזורי הביא בחשבון ושקלל את מכלול השיקולים והנתונים הרלוונטיים לקביעה זו, ולא ניתן להצביע על טעות משפטית או פגם בשיקול הדעת של בית הדין האזורי שיצדיק התערבות בקביעת שיעור הוצאות המשפט.

62. אשר לשאלה האם שיעור ההוצאות שנפסק, חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל, הרי שמלכתחילה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו בו נדונו במאוחד תביעותיהן של 56 תובעות, קיים קושי מובנה לבחון את סבירות סכומי ההוצאות שנפסקו ביחס לסכומים שנפסקים בהליכים אחרים, בהם מתדיינים שני צדדים או צדדים ספורים בלבד בפני בית הדין. מטבע הדברים, שבתביעה של מעל 50 תובעים, סכום פסק הדין הכולל יהיה גבוה וכך גם ההליכים עצמם יהיו ממושכים יותר ובהתאמה לכך, ההוצאות בהן יתחייבו הצדדים והטרחה שיידרשו לה. עם זאת, היקף ההליכים, ההוצאות והטרחה שיידרשו לה הצדדים, אינו עומד ביחס ישיר למכפלת מספר התובעים, בהינתן שחלק מהעניינים נדונים במאוחד בקשר עם כלל התובעים, וכפעל יוצא מכך גם ההוצאות והטרחה הנדרשת אינם שקולים לאלו שהיו נדרשים לבירור כל תביעה בנפרד, במכפלת מספר התובעים.
בענייננו כאמור נפסק לתובעות בבית הדין האזורי, סכום הוצאות כולל של מעל 500,000 ₪, בתובענה מאוחדת של 56 תובעות שבה נפסק להן סכום כולל של כ-27 מיליון ₪.

63. בנסיבות בירורן של 56 התובענות המאוחדות שבנדון, אין בידינו לקבוע כי מדובר בסכום הוצאות החורג במידה ניכרת מהסביר, באופן שיצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שבפניה נשמע ההליך.
על כך נוסיף, שאף לו סברנו שמדובר בסכום החורג במידה ניכרת מהסביר (ולא כך קבענו), הרי שבכך בלבד לא סגי, כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בהקשר לכך נפנה לע"ע 48431-02-11 משה חננאל שנזכר לעיל, שם נפסק בהקשר לחיובו של תובע שתביעתו כנגד מעבידיו הנטענים נדחתה, בהוצאות בסכום גבוה ביותר, כי:
"בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנדון, העובדה שנפסק שיעור הוצאות חריג אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בנסיבות בהן הערכאה הדיונית הביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, וחננאל לא השכיל להצביע על פגם באופן הפעלת שיקול הדעת" (ההדגשה במקור – א.ר.ק.).

מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, מקום ששוכנענו שבית הדין האזורי הביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולא נמצא פגם באופן הפעלת שיקול דעתו.

64. אי לכך, ערעור המערערות בסוגיה זו, נדחה.

הערעור בתיק ע"ע 36657-02-13

65. במסגרת טענותיה בערעורה שבכותרת, חזרה הכללית על עמדתה בכל הנוגע לסוגית "תשלומי הפתק הצהוב", עמדה שלדבריה אומצה על ידי בית הדין האזורי בפסיקתו, עת אישר לעניין זה את חישוביו וקביעותיו של האקטואר.
לטענתה, בהמשך לפסק הדין של בית הידן האזורי, ולאחר שהסתבר לאקטואר כי נפלה טעות בקשר לחישוב שנערך לגבי שתיים מהתובעות יצהר שרה וקלמן רות (המשיבות בערעור שבכותרת) בעניין "תשלומי הפתק הצהוב", הוא הגיש ביום 13.9.12 תיקון של חוות דעתו בהתייחס לשתי תובעות אלו.
לטענת הכללית, טעה בית הדין האזורי שדחה את התיקון המבוקש כאמור בפסק הדין המשלים, שכן המדובר בתיקון התואם את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין "תשלומי הפתק הצהוב"; המדובר בתיקון טכני (תיקון טעות חישוב) ולא בתיקון מהותי; התיקון נעשה מיוזמתו של האקטואר עצמו, ובשום אופן לא הוזמן על ידי הכללית; הותרת הטעות על כנה משמעותה חריגה מקביעותיו העקרוניות של פסק הדין; עסקינן בתיקון טעות כהגדרת מונח זה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט אותה מוסמך היה בית הדין לתקן; בהתחשב בפגרת בתי המשפט, הודעת האקטואר הוגשה בתוך 21 יום ממועד מתן פסק הדין; אין מניעה על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט לתקן טעות כאמור, גם אם הבקשה לא באה מצד אחד הצדדים להליך.

66. מנגד, במסגרת תשובתן לערעור שבכותרת, חזרו גם המשיבות על עמדתן בכל הנוגע לסוגית "תשלומי הפתק הצהוב", ואשר על פיה ממילא לא היה מקום לתיקון שביקש האקטואר לערוך בעניינן של שתי המשיבות.
לטענת המשיבות, בתיקון כאמור ביקש האקטואר להתאים את חישוביו בעניין שתי המשיבות לחישוביו ביחס לשאר המערערות ולאור עמדתן של המערערות בסוגית "תשלומי הפתק הצהוב" לא היה מקום מלכתחילה לעשות כן, בפרט ובמיוחד כך שעה ששתי המשיבות שבכותרת הגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03.

67. לאור קביעותינו לעיל בעניין "תשלומי הפתק הצהוב", דין ערעורה של הכללית בנדון, להדחות.
שתי המשיבות לערעור זה, הן עובדות שאף לו פרשו לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65 היו עושות כן לפני ה-1/10/03.
כך הגב' רות קלמן היא ילידת חודש דצמבר 1934, ומכאן שאילו היו משווים את תנאי פרישתה לתנאי פרישתו של גבר לפי תכנית הפרישה ומאפשרים לה לפרוש בגיל 65 לפנסית זקנה מקג"מ, היא היתה עושה כן בחודש דצמבר 1999, ומכאן שבכל מקרה היתה זכאית ל"תשלומי הפתק הצהוב".
הוא הדין לגבי הגב' שרה יצהר, ילידת חודש אוגוסט 1937, אשר היתה פורשת לפנסית זקנה מקג"מ בגיל 65, כבר בחודש אוגוסט 2002.

68. כמבואר לעיל קבענו שאין להפחית מהפיצוי המגיע לעובדות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03, את "תשלומי הפתק הצהוב".
כעולה מטיעוני שני הצדדים בפנינו, תיקון חוות הדעת של האקטואר נבע מכך, שבמובחן מהמערערות האחרות, בעניינן של שתי המשיבות שבנדון, האקטואר אכן לא הפחית בחוות הדעת המקורית (כפי שאומצה בפסק דינו של בית הדין האזורי) את "תשלומי הפתק הצהוב", ומכאן שהסכום שנפסק לשתי המשיבות הללו בפסק הדין הוא הסכום הנכון המגיע להן ואף לגופם של דברים, לא היה מקום להתחשב בחוות הדעת המתוקנת שהגיש האקטואר לאחר מתן פסק הדין.

69. משאלו הם פני הדברים, הרי שאף מבלי להידרש לשאלה, האם ניתן היה או האם ראוי היה להתיר את תיקון פסק הדין בהתאם לחוות הדעת המתוקנת וגם אם לא בהכרח מטעמיו של בית הדין האזורי - ערעורה של הכללית על פסק הדין המשלים נדחה ואנו קובעים כי המערערות רות קלמן ושרה יצהר זכאיות לסכומי הפיצוי כפי שנפסקו לצד שמותיהן בסעיף 57 לפסק דינו של בית הדין האזורי.

הערעור בתיק ע"ע 49788-09-12

70. המערערת בערעור זה הגב' רות פרל ילידת חודש דצמבר 1938, החלה לעבוד בכללית בחודש אוקטובר 1958 ופרשה ביום 1.5.1997, בגיל 58 ו- 5 חודשים.
בפסק הדין שאימץ את חוות דעת האקטואר נפסק למערערת זו הסך הכולל של 9,821 ₪, שהוא סכום נמוך ביחס לסכומים שנפסקו לשאר המערערות.

71. לטענת המערערת בערעורה שבנדון, לא היה מקום להתחשב בתשלומי הפתק הצהוב, במקרה זה ובעניינה בפרט. בהקשר לכך, הועלו על ידי המערערת טענות דומות בעיקרן לטענות שהועלו על ידי המערערות בע"ע 6979-10-12, כפי שנדונו לעיל.

72. מוסיפה המערערת לחלופין ומטעמי זהירות, בנוגע לעניינה שלה כי בית הדין האזורי לא בדק את נתוני האקטואר לאשורם ואימץ באופן גורף את קביעותיו, טעות שבאה לידי ביטוי באופן מובהק בעניינה של המערערת לה נפסק הסך של 9,821 ₪ בלבד, סכום נמוך בהרבה מהסכומים שנפסקו למערערות האחרות, ובפרט למערערות בנותנים דומים לשלה (יהודית טל, רות נבו, תמר ליטני).
עוד טוענת המערערת כי בית הדין קבע שמי שהגיע לגיל 65 בין ה-30/9/03 ל-1/1/04 חל עליו דין שונה (סעיפים 12-13 לפסק הדין), ולטענתה טעה בית הדין בקביעתו זו ובעיקר התעלם מכך שהמערערת היא היחידה שנפלה "בתפר" כביכול שבין התקופות בהיותה מי שמלאו לה 65 ב-14/12/03; טעה בית הדין האזורי כשאימץ את קביעת האקטואר לפיה אין להחיל על המערערת את "תשלומי הפתק הצהוב" בהינתן כי הזכאות לתשלומים אלו "נחסמה" ביום 1/10/03 ואילו המערערת פרשה לפנסיה עוד קודם לכן.

מוסיפה המערערת כי היא אף הופלתה ביחס לשאר חברותיה המערערות, שכן משקבע בית הדין שיש להתחשב ב"תשלומי הפתק הצהוב", היה עליו לבחון מדוע הכללים אינם חלים על המערערת כפי שמצא לנכון להחילם על חברותיה; בית הדין התעלם מחוות דעת המומחית מטעם המערערת; כך גם טעה בית הדין וחרג מסמכותו עת לא בחן את נתוני האקטואר לגופם והסתפק באימוץ הסכומים הסופיים שנקב בהם האקטואר, זאת למרות בקשות לגילוי הפרטים שהוגשו; כך גם הפנתה המערערת לבקשות והחלטות בעניין זה שניתנו בבית דין זה.
עוד טוענת המערערת כי טעה בית הדין האזורי עת התעלם מחוות הדעת של האקטוארית מטעם המערערת שקבעה שהפיצוי המגיע לה עומד על 385,000 ₪ ואף מחוות הדעת של האקטואר מטעם הכללית שקבע שהפיצוי המגיע לה עומד על 220,000 ₪ ואימץ את התוצאה שקבע האקטואר בסכום כה מזערי, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.

73. הכללית מנגד, הפנתה בסוגית "תשלומי הפתק הצהוב" לטענותיה בע"ע 6079-10-12 לעיל והוסיפה בעניינה של המערערת שבנדון כי צדק בית הדין כשהפחית את "תשלומי הפתק הצהוב" מכלל המערערות, ומקל וחומר מהמערערת שבנדון, שאילו פרשה לפנסיית זקנה לא היתה זכאית ל"תשלומי הפתק הצהוב" כלל ועיקר; בהתאם, דרישתה של המערערת לחשב את הפיצוי בגינה בהתעלם מ"תשלומי הפתק הצהוב" משמעותה ניסיון להיטיב את מצבה בהתייחס לעובד גבר או לזכויות שהיתה מקבלת לו היתה ממשיכה לקבל פנסיה מוקדמת עד לגיל 65, זאת הן לגבי התקופה שקדמה להגיעה לגיל 65 והן לגבי התקופה שלאחר מכן ועל כן קבלת הודעת הערעור מטעמה של המערערת שבנדון, משמעותה יצירת מצב בלתי שוויוני ומיטיב למערערת, שאינו הולם את ההסדר הראוי שקבע בית הדין.

מוסיפה הכללית וטוענת בעניין חוות הדעת האקטואריות, כי אין יסוד לטענות המערערת כאילו בית הדין התעלם מחוות הדעת אשר הוגשו במסגרת ההליך על-ידי הצדדים. בהקשר לכך נטען כי על פי הסכמת הצדדים הוחלט שחוות הדעת האקטואריות יישארו בתיק רק לשם פירוט הנתונים הבסיסיים של כל אחת מן המערערות מבלי שהצדדים יהיו רשאים להתייחס לעמדות האקטואריות המפורטות בחוות הדעת מטעמם; משכך, ומשמונה האקטואר לא היה כל מקום לבחון ולהתייחס לחוות הדעת האקטואריות שהגישו הצדדים בתיק ובית הדין כלל לא היה מוסמך לעשות כן; בכל מקרה, ונוכח ההבדלים בין הרכיבים עליהם נסמכו האקטוארים מטעם הצדדים בחלק מהמקרים פסק האקטואר למערערות סכומים גבוהים מאלו להן עתרו בחוות הדעת של האקטוארית מטעמן.

עוד טוענת הכללית כי טענת המערערת לפיה בית הדין לא בדק את חישוביו של האקטואר המוסכם היא טענה תמוהה שדינה להידחות. בהקשר לכך נטען כי חוות דעתו של האקטואר נבחנה על-ידי בית הדין והצדדים באופן מלא; כי לצדדים ניתנו מספר הזדמנויות להתייחס לחוות הדעת ולהעלות טענות בעניין; האקטואר המוסכם נדרש ליתן הסברים לבית הדין בקשר לחוות דעתו, וביום 24.6.12 אף התקיים דיון תזכורת בנוכחות הצדדים והאקטואר, במהלכו נדרש האקטואר ליתן הבהרות והסברים נוספים; רק לאחר כל ההבהרות וההליכים כאמור ורק לאחר שהנתונים הנדרשים עמדו בפני בית הדין והצדדים, ניתן פסק דינו הסופי של בית הדין; מעבר לכך גם על פי התקנות וההלכה הפסוקה, בית הדין יתערב בחוות דעתו של האקטואר רק מטעמים של טעות מהותית בעקרונות על בסיסם ערך האקטואר את חוות דעתו בלבד ובשום אופן לא ישים עצמו בנעליו של האקטואר המוסכם ויבדוק את נכונות חישוביו.

74. בתשובתה לסיכומי הכללית חזרה המערערת בעיקרם של דברים על טענותיה כאמור לעיל והוסיפה לעניין סיכומי הכללית כי שני הקטבים ביניהם היה על בית הדין לפסוק הם בין הסך של 385,000 ₪ לפי האקטוארית מטעם המערערת לבין הסך של 220,000 ₪ לפי האקטואר מטעם הכללית; החלטת בית הדין לפיה הצדדים לא יהיו רשאים להתייחס לעמדות האקטואריות המפורטות בחוות הדעת מטעמם, היא החלטה שגויה מיסודה; אין זה נכון שבית הדין יפסוק על פי האקטואר מטעמו כאשר זה פוסק סכום נמוך אף מהסכום אותו קבע האקטואר מטעם הכללית; האקטואר לא נתן כל תחשיב או הסבר לתוצאה המופרכת בעניינה של המערערת וגם הכללית אינה יודעת ליתן הסבר כיצד קבע סכום שהוא כה רחוק מהסכום שקבע האקטואר מטעמה; העובדה שחלק מהמערערות קיבלו סכומים גבוהים מאלו שחישבה האקטוארית מטעמן אינה מצדיקה את הפגיעה במערערת שבנדון; על פי הפסיקה על בית הדין לבחון לעומק את חוות דעת המומחה מטעמו וזאת לא נעשה; אין זה ראוי במקרה זה לצמצם את האפשרות להשיג על קביעותיו של המומחה המוסכם ואין להסתמך על עמדתו באופן עיוור כפי שנעשה.

75. לאחר עיון בנימוקי הצדדים זה בכה וזה בכה, שוכנענו כי דין הערעור בעניינה של המערערת שבנדון להתקבל באופן חלקי גם אם לא בהכרח מנימוקי ערעורה של המערערת, ונבאר.

76. קביעותינו העקרוניות לעיל בכל הנוגע ל"תשלומי הפתק הצהוב", יפות הן ונכוחות גם לעניינה של מערערת זו. בהקשר לכך נפנה לקביעתנו לעיל ולפיה "תשלומי הפתק הצהוב", בין אם המקדמות שהתקבלו על חשבון אותם תשלומים בשנים 2001-2003 ובין אם התשלומים עצמם שהחלו להתקבל בשנת 2004, מהווים חלק בלתי נפרד מהפנסיה לה זכאיות המערערות מקג"מ.
המערערת רות פרל היא ילידת חודש דצמבר 1938, כך שפרשה לפנסית זיקנה מקג"מ (בגיל 60) בחודש דצמבר 1998 והיא נמנית על "קבוצת הפנסיונריות" שהיו זכאיות למקדמות על חשבון "הפתק הצהוב", החל מחודש 2/2001 עד חודש 10/2003 והחל מחודש 4/2004 ואילך היתה זכאית ל"תשלומי הפתק הצהוב" עצמם.
כפי שקבענו לעיל, לצורך חישוב הפיצוי המגיע לכלל המערערות (ובכלל זה המערערת שבנדון) עקב אבדן הפנסיה התקציבית מהכללית, יש לקחת בחשבון את מלוא סכומי הפנסיה ששולמו לכל אחת מהמערערות מקג"מ כולל "תשלומי הפתק הצהוב", בתקופה שממועד הגיע כל אחת מהן לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65, ולהפחיתם מן הסכומים שהיתה מקבלת כל מערערת כאמור מהכללית בגין פנסיה תקציבית החל ממועד הגיעה לגיל 60 ועד הגיעה לגיל 65. עוד וכפי שקבענו לעיל כך נעשה בפועל ואין מקום לשנות מקביעה זו ביחס לכלל המערערות לרבות המערערת שבנדון.

אשר לחישוב הפיצוי המגיע למערערות עקב אבדן זכויות פנסיוניות – קבענו כאמור, כי לא היה מקום להפחית את שווי "תשלומי הפתק הצהוב" למערערות שהגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03 מסכום הפיצוי שנקבע להן והורינו על הוספת כל "תשלומי הפתק הצהוב" לרבות המקדמות שהופחתו מהן על פי חישובי האקטואר כפי שאומצו על ידי בית הדין האזורי.
לעומת זאת בכל הנוגע בכל הנוגע למערערות שהגיעו לגיל 65 לאחר ה-1/10/03, קבענו כי הן לא היו זכאיות לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב", אילו היו פורשות לפנסיית זקנה מקג"מ בגיל 65, ועל כן בצדק הופחתו מהם תשלומים אלו, בין אם מקדמות ובין אם תשלומי הפתק הצהוב עצמם.

הואיל והמערערת רות פרל היא ילידת חודש דצמבר 1938, הרי שהיא היתה מגיעה לגיל 65 לאחר ה-1/10/03 באופן שאילו היתה פורשת לפנסיית זקנה מקג"מ במועד הגיעה לגיל 65, היא לא היתה זכאית לקבל את "תשלומי הפתק הצהוב". אי לכך, לכאורה, מוצדק היה להפחית ממנה את "תשלומי הפתק הצהוב" כפי שנעשה בפועל לגבי כלל המערערות. "לכאורה" נאמר, שכן לאור דבריו של האקטואר בפרוטוקול הדיון מיום 24/6/12 (ראה: בעמ' 12) לפיהם לא בדק אחת לאחת את חמשת המערערות עליהן הצביע ב"כ המערערות באותו דיון (ביניהן נכללה המערערת פרל שבנדון), עולה חשש, כי מהפיצוי המגיע לכלל המערערות הופחתו באופן גורף "תשלומי הפתק הצהוב". דא עקא, שהגב' פרל חרף גילה הצעיר יחסית, הועסקה בכללית החל משנת 1958, כך שבעת פרישתה לפנסיה כבר צברה 70% פנסיה, ומכאן שכלל לא היה צורך לחשב לגביה את הפיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות והיא לא זוכתה בפיצוי בגין רכיב זה. אם אמנם הופחתו מהגב' פרל באופן גורף "תשלומי הפתק הצהוב", הרי שלא היה מקום לעשות כן, ויש בכך כדי להסביר את התוצאה החריגה שהתקבלה בעניינה. נוכח הספק כאמור, מצדיק הדבר החזרת עניינה של הגב' פרל לאקטואר על מנת שיבדוק מחדש את החישובים בעניינה.

77. מעבר לקביעתנו לעיל, אנו דוחים את שאר טענותיה של המערערת הגב' פרל.
כך, אין בידינו לקבל את סברת המערערת כאילו "נפלה בתפר" כלשהו. אם וככל שמכוונת המערערת לכך שהיא הגיעה לגיל 65 לאחר ה-1/10/03 אך לפני שנת 2004 מועד בו הוחל בתשלומי ה"פתק הצהוב" עצמם לזכאים ובכלל זה למערערת, הרי שכמבואר לעיל, אין לתקופה זו כל זה נפקות לעניין הזכאות ל"תשלומי הפתק הצהוב", שכן כל מי שפרש לפנסיה לאחר ה-1/10/03 לא זכאי ל"תשלומי הפתק הצהוב". כך גם לא נעלמו מעינינו טענותיה של המערערת כי היא הגיעה לגיל 65 בסמוך מאוד לאחר ה-1/10/03, אלא שבכך אין כדי לסייע, מה גם שכפי שבואר לעיל, הואיל והגב' פרל פרשה לפנסיית זקנה מקג"מ בגיל 60 עם 70% פנסיה, הרי שממילא היא אינה זכאית לפיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות וסוגיית "תשלומי הפתק הצהוב" לגביה בהקשר זה היא תיאורטית בלבד.

עוד נוסיף כי איננו מקבלים את טענת המערערת ולפיה היה על בית הדין לפסוק בין "שני הקטבים" כפי שהוצגו בחוות הדעת של האקטוארים מאת שני הצדדים. מעת שהוסכם בין הצדדים באותו הליך לזנוח את מסקנות חוות הדעת של שני המומחים מטעמם ולהסתמך על חוות הדעת של האקטואר מטעם בית הדין, אין המערערת יכולה לחזור בה מהסכמה זו, אך מן הטעם שהחישוב של האקטואר מטעם בית הדין אינה מיטיב עימה, דבר שעלול היה לפתוח פתח הדדי, גם לצד שכנגד לחזור בו מאותה הסכמה או אפילו למערערות אחרות לבקש לחזור בהן מאותה הסכמה, באופן שהיה מרוקן את כל ההליך הממושך שננקט בבית הדין האזורי, מתוכן.
כך גם לא שוכנענו כי היה על בית הדין האזורי לבדוק את גופם של חישובי האקטואר ולכך אף לא עתרו המערערות בערעור ע"ע 6979-10-12 לעיל, שאף לגבי חלקן נפסקו סכומי פיצוי נמוכים ביחס לאחרות.
יחד עם זאת, מבלי לגרוע מקביעתנו לעיל, והואיל וממילא ולנוכח הספק שנותר, יש צורך להחזיר את עניינה של הגב' פרל לאקטואר כדי לבדוק את עניינה כמתחייב מקביעתנו לעיל, איננו רואים מניעה להורות כי במסגרת הבחינה כאמור, יפרט האקטואר כיצד הגיע לכל רכיב פיצוי המגיע אם מגיע למערערת זו. הכרעתנו זו ממצה את בקשתה של המערערת לחייב את האקטואר למסור במסגרת הערעור, פרטים מלאים אודות החישובים שנערכו לגבי המערערת שבנדון.

78. סיכומם של דברים.
אשר על כן ולאור המבואר לעיל, ערעורה של הגב' פרל מתקבל באופן חלקי ואנו מורים כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי ולאקטואר מר בוכבינדר, על מנת שיבדוק מחדש את החישובים בעניינה של הגב' פרל וככל שיתברר שהופחתו מהפיצוי הכולל המגיע לה "תשלומי הפתק הצהוב" יוסיף את אותם סכומים לפיצוי המגיע לגב' פרל. כמו כן במסגרת הבחינה כאמור, יפרט האקטואר כיצד הגיע לכל רכיב פיצוי המגיע אם מגיע למערערת זו.

סוף דבר –
79. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל התוצאה היא שערעור המערערות בע"ע 6979-10-12 מתקבל בחלקו, כדלקמן:
הערעור בסוגיית "תשלומי הפתק הצהוב" מתקבל בחלקו כמפורט בסעיף 45 לפסק הדין לעיל.
הערעור בעניינה של המערערת 3 מרים דרויאן, מתקבל כאמור בסעיף 54 לפסק הדין לעיל.
הערעור בסוגיית שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק למערערות, נדחה. הערעור בסוגיית אופן תשלום הפיצוי בגין אבדן הפרשות לקרן השתלמות, נדחה בהסכמת הצדדים.

ערעור הכללית בע"ע 36657-02-13, נדחה.

ערעור הגב' רות פרל בע"ע 49788-09-12 לעניין גובה הפיצוי שנקבע לה מתקבל באופן חלקי כמפורט בסעיף 78 לעיל.
ערעור הגב' פרל בסוגיית אופן תשלום הפיצוי בגין אבדן הפרשות לקרן השתלמות, נדחה בהסכמת הצדדים.

לאור התוצאה אליה הגענו בכלל הערעורים שבכותרת, אנו מחייבים את הכללית לשלם לכלל המערערות שיגיעו לגיל 65 לפני ה-1/10/03 הוצאות הערעורים בסכום כולל של 1,500 ₪ לכל אחת ולגב' מרים דרויאן הוצאות הערעורים בסכום כולל של 3,000 ₪. אין צו להוצאות ביחס לשאר המערערות בע"ע 6979-10-12.
אשר למערערת הגב' פרל, איננו עושים צו להוצאות בשלב זה ומורים כי בכפוף לתוצאת בדיקת עניינה על ידי האקטואר, יחליט בית הדין האזורי בעניין ההוצאות בעניינה, תוך התחשבות בהליך הערעור.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה (24 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

רונית רוזנפלד,
שופטת [אב"ד]

אילן איטח, שופט

אביטל רימון קפלן, שופטת

מר מנחם שוורץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר משה אורן,
נציג ציבור (מעסיקים)