הדפסה

נחשון ואח' נ' אורן ואח'

בפני
כב' השופט אחסאן כנעאן

התובעת
מירב נחשון ת.ז. XXXXX558

ע"י עוה"ד תמיר מדר

נגד

הנתבע
שלום אורן ת.ז. XXXXXX984

ע"י עוה"ד עופר בן ארי

פסק דין

רקע כללי והתביעה שלפניי

לפני תביעה נזיקית חוזית לתשלום נזקים שנגרמו לתובעת (להלן: "מירב") הסבה סביב התקשרות במיזם לתפעול מסעדה כפי שיפורט להלן.

התביעה הוגשה במקור הוגשה כנגד הנתבע (להלן: "שלום") ואחרים בגין הנזקים שנגרמו למירב בעקבות התקשרותה עם שלום בהסכם לניהול חברת צל אלונים מסעדות בע"מ (להל ן: "צל אלונים" או "המסעדה ").

שלום הי ה במועדים הרלוונטיים בעל מניות בחברת "עתודות אורן" שהייתה בעלת מניות בחברת עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ (להל ן "חברת העמק").

בחודש 5/05 הפעילה חברת העמק את המסעדה, בהתאם להסכם עם קיבוץ אלונים (להלן: "הקיבוץ") מיום 26.04.05.

השטח שבו הופעלה המסעדה הושכר על ידי קיבוץ אלונים לחברת העמק מיום 01.05.05 ועד ליום 30.10.08.

בהתאם למוסכם בין חברת העמק והקיבוץ, תקופת השכירות מוגבלת ולא ניתנת להארכה נוכח התקשרות הקיבוץ עם יזם נדל"ן לפיתוח המתחם שבו ממוקם המושכר.

ביום 3.10.06 ניתן צו מטעם בית המשפט המורה על הפסקת הפעילות במסעדה החל מתאריך 01.07.07.

לטענת מירב, שלום הפציר בנתבע 3 מארק פרץ (להלן: "פרץ") לנסות ולשדל את מירב שתיטול ח לק בניהול המסעדה תמורת גיוס כ-15,000 ₪ אשר ישולמו בחלקים שווים מפרץ ומירב. יצוין, כי פרץ שמש כשף המסעדה במועד הרלוונטי להצעה ואילו מירב הייתה עובדת במסעדה .

עוד נטען בכתב התביעה, כי שלום שקד על הכנת תכנית עסקית וחלוקת עבודה. בשלב טרומי זה, פרץ הודיע שהוא מתכוון לפרוש מאחר ובכוונתו להגר לקנדה. כך ניהול המסעדה נותר בידיה של מירב ובייעוץ עסקי שקיבלה משלום.

מירב טוענת כי לא ידעה אודות צו הסגירה שניתן כנגד המסעדה , שכן מידע זה לא הובא לידיעתה, מה גם שלא הודע לה אודות ההגבלה הנקובה בחוזה השכירות בין העמק לקיבוץ אלונים. לטעמה, שלום הסתיר מידע זה ממנה במכוון.

השכירות במקום בו התנהלה המסעדה עברה למירב בשכירות משנה כאשר הוסכם כי דמי השכירות ישולמו ישירות לקיבוץ.

מירב טוענת עוד , כי מאז ש המסעדה נכנסה לשגרת העסקים נתקלה בקשיים שהערים שלום בהתנהלותו אשר לא הותירו בידי מירב כל סיכוי לניהול סביר של המסעדה. לטעמה, שלום עשה כן במתכוון ובזדון לפי תכנית טרומית שהוכנה מראש על ידו. לטע נתה, שלום נהג בכספי המסעדה כבשלו , מה גם שההכנסות של המסעדה הוזרמו לכיסוי חובותיה של חברת העמק כלפי צדדי ג'. עוד נטען , כי הקשיים שהערים היו בדמות נטילת כספים לטובת חובות העמק ושימוש בפנקסי השיקים והחשבוניות של המסעדה לשימוש פרטי והזדכות עבור הכנסותיהם. כתוצאה מכך, נחסמה הדרך בפני המסעדה להזדכות על ההוצאות בניכויי המס , שכן מי שהרוויח מהחזרי המס וההטבות הייתה חברת העמק.

משכך הגישה מירב את תביעתה כנגד שלום ואשתו, פרץ וכן כנגד משרד רואי חשבון שטיפל בעניינה של צל אלונים, בגין הנזקים שנגרמו לה מההתקשרות עם שלום לניהול המסעדה.

ביסוד התביעה ע ומדות טענות קשות כנגד שלום כגון תרמית וגניבה.

לטענת מירב התנהלותו של שלום גרמה לה להוציא כספים כדלקמן:

א. 15,000 ₪ שגייסה בתחילת הדרך למען ניהול המסעדה . מע בר לסכום זה הוסיפה כ- 240,000 ₪.

ב. סך של 10,000 ₪ שנטלה מירב כהלוואה על מנת לשלם הפרשי שכר בגין הלנת שכר.

ג. סך של 50,000 ₪ הפסדים עבור הבטלה בגין החודשים שבהם נוסדה והתהוותה המסעדה.

ד. סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש שגרם שלום למירב בעקבות ההתקשרות.

מירב טוענת כי אי גילוי העובדה שניתן צו סגירה כנגד המסעדה והסתרת מידע זה הינה למעשה תרמית בהתאם לפקודת הנזיקין וכן מקימה את יסודות עבירת המרמה בהתאם לחוק העונשין. התנהגות זו מזכה את מירב בפיצויים. בנוסף טוענת מירב כי מתקיימות בעניינו עוולות הפרת חובה חקוקה, גזל ורשלנות וגם בגין כך היא זכאית לפיצויים משלום.

עוד טוענת מירב כי שלום נהג לרשום חשבוניות של צל אלונים ללקוחותיו כדי להעלים הכנסות. כתוצאה מכך המיסים ושאר תשלומי החובה המוטלים על בעלי ההכנסות, לרבות מע"מ ומס הכנסה, נרשמו על שם צל אלונים. עוד טוענת כי היו פעמים ששלום אפילו זייף את חתימתה על החשבוניות שהוצאו. שלום אף נהג להשתמש במשאבים של צל אלונים לשימושו הפרטי ובכלל זה רכבים, שירותי משרד, טלפונים סלולריים וכן הלאה.

עוד נטען כי צל אלונים קמה ושלום היה המנהל המוביל שלה בזכות הניסיון שלו ובזכות מלומדותו בתחום ניהול עסקים. למעשה הוא היה המנהל היחיד, שכן למירב לא היה מושג בניהול עסקי והיא סמכה במאת האחוזים על החלטותיו העסקיות. בדיעבד הסתבר כי זו הייתה טעות הרת גורל והרסנית מבחינתה.

עוד נטען כי העסקתו של שלום בצל אלונים הייתה בהסתמך על נאמנותו המוחלטת למסעדה ולאינטרסים שלה. בדיעבד התברר שכניסתו לצל אלונים נועדה מלכתחילה כדי להשתמש במשאביה לתשלום חובותיו האישיים וחובותיה של חברת העמק ולכן הוא הטעה אותה כמשמעות מונח זה בחוק החוזים. הטענה שמדובר בהטעיה מלכתחילה מבוססת על ידיעתו של שלום כי למסעדה אין תוחלת חיים ארוכה בגין צו הסגירה שניתן.

מירב מוסיפה כי בתוקף תפקידו בצל אלונים שלום היה שליח שלה כמשמעות מונח זה בחוק השליחות. לכן שלום מחויב בנאמנות לשולח ומחויב שלא לנהוג בניגוד אינטרסים. שלום פעל בצל אלונים למען עצמו ולמען אשתו ולמען חברת העמק. לפיכך כל טובת הנאה שהפיק שלא כדין הינם נכסי נאמנות ושלום חייב להשיב את ערך טובות ההנאה למירב ולצל אלונים.

שלום משך כספים ללא היתר, עשה העברות בנקאיות ללא תיאום והעביר כספים לעצמו, לאשתו ולנושיו ולכן עבר את עבירת הגניבה ועיוול כלפי מירב וצל אלונים.

עד כאן סקרנו את הנטען בכתב התביעה ולהלן נביא את טענותיו של שלום בכתב הגנתו.

בטרם נעשה כן אציין רק כי צל אלונים ויתר הנתבעים למעט שלום נמחקו מכתב התביעה.

עוד אציין כי בין הצדדים התנהל מספר רב של הליכים קודמים כאשר קבעתי בהחלטת ביניים כי חלק מאותם הליכים הקימו השתקי פלוגתא כפי שאפרט בהרחבה בהמשך.

טענות שלום בכתב ההגנה

בכתב ההגנה מעלה שלום שלל טענות. אפרט בתמצית את הטענות החזובות לענייננו כדלקמן:

א. דין התביעה כנגד שלום להידחות שכן כל המסכת העובדתית מקימה עילת תביעה ויריבות מול חברת עמק אשר בבעלותו ולא כנגדו באופן אישי. מירב בתביעתה מנסה להרים את מסך ההתאגדות בין שלום לבין העמק ללא כל נימוק.

ב. היריבות הישירה בין שלום לתובעים נוגעת להתנהלותם מולו עת עבד כשכיר בצל אלונים מחודש ינואר 2007 ועד לחודש ספטמבר 2008.

ג. שלום מודה כי ניהל את המסעדה באמצעות חברת העמק וטוען כי השקיעה 812,000 ₪ במסעדה. לאחר מלחמת לבנון השניה נקלעה המסעדה לקשיים ומירב שעבדה במסעדה כמעצבת אירועים הציעה כי תפעיל את המסעדה באמצעות חברה אחרת שתוקם. עוד הוסכם כי שלום ימשיך לעבוד במסעדה כשכיר, חברת צל אלונים תישא בכל הוצאות המסעדה כאשר תמורת הציוד ישולמו דמי שימוש ראויים וצל אלונים תישא בכל חובות העבר של חברת העמ ק. הבסיס להסכמה זו הינה העובדה כי מירב ופרץ לא יכלו לשלם בעבור הציוד וההשקעה של חברת העמק מראש.

ד. למרות שהוצאו תלושים לשלום צל אלונים בפועל לא שילמה את שכרו.

ה. המסעדה נסגרה לבסוף בשל טעמים כלכליים ולא בשל צו הסגירה שניתן כאשר מבחינת הקיבוץ למרות הבעיה התכנונית לא הייתה בעיה להמשיך ולהפעיל את המסעדה.

ו. הבסיס להחלטה למתן צו סגירה התברר כלא נכון כאשר לאחריו עלה כי הקרקע עליה הוקמה המסעדה לא הייתה חקלאית ולכן אין צורך ל מתן היתר לשימוש חורג כפי שעולה מהחלטה מאוחרת של הועדה לתכנון ובניה. בשל כך, אושרה בקשת הקיבוץ לשימוש חורג בתנאים. לאור זאת הסכים הקיבוץ להמשך הפעלת המסעדה עד שנסגרה מסיבות כלכליות.

ז. מירב הייתה מודעת לכל ההליכים התכנוניים עוד מהתקופה בה הייתה מועסקת כשכירה בחברת העמק. לאחר הקמת צל אלונים השתתפה מירב בעשרו ת פגישות עם נציגי קיבוץ אלונים והייתה מודעת למצב התכנוני של המסעדה.

ח. שלום מכחיש כי היה שותף עם מירב בחברת צל אלונים.

ט. מירב הינה בחורה ערמומית אשר אינה בוחלת באמצעים להוציא כספים משלום. כך לאחר סגירת המסעדה ניסתה להשתלט על הציוד של המסעדה ולהוציא משם במרמה ניסיון שלא צלח.

י. הטענות של מירב כי אורן הכשיל את ניהול המסעדה מוכחשת ואינה הגיונית. האינטרס של שלום שצל אלונים תמשיך לפעול על מנת שזו תמשיך לכסות את חובות העמק ותשלם דמי שימוש ראויים.

יא. שלום ניסה לסייע למירב בהרמת המסעדה כאשר הוא השקיע מספר רב של שעות עבודה במסעדה.

יב. ההלוואות שנטלה מירב היו לפי שיקול דעתה בהיותה בעלת עסק והיא מעולם לא נשלחה ע ידי שלום ליטול הלוואות.

יג. העסקתו של שלום בצל אלונים לא נועדה על מנת לכסות את חובותיו אלא נוצרה כחלק מן ההסכמות שהוסכמו בין הצדדים כאשר מירב ביקשה משלום להישאר מעורב בענייני המסעדה ולעזור לה בניהולה.

יד. שלום מודה כי צל אלונים הוציאה מספר חשבוניות בעבור הכנסות השייכות לרעייתו מעבודתה בקליעת סלים. אולם הדבר נעשה כעזרה לשלום מאחר ובפועל הוא לא קיבל שכר. מה עוד רעייתו הוציאה חשבונית נגדית לצל אלונים ולכן לא נגרם נזק לצל אלונים.

הליכים קודמים והליכי ביניים

בין הצדדים התקיימו מספר הליכים קודמים ואלו עיקרם:

א. תביעת לשון הרע שהגיש שלום נגד מירב ובא כוחה.

ב. תביעה שהגיש שלום לבית הדין לעבודה בנצרת כנגד מירב וצל אלונים בטענה לאי תשלום שכר עבודתו בצל אלונים.

ג. תביעת שלום נגד מירב לקבלת הציוד שנותר במסעדה. במסגרת תביעה זו נדון סעד זמני הנוגע לציוד ובסמוך לאחר מכן התביעה תוקנה באופן שהסעד שנתבע בה הפך להיות הצהרתי בנוגע לציוד ורכבים.

ד. תביעת הקיבוץ כנגד שלום, חברת העמק, מירב וצל אלונים בגין אי תשלום דמי שכירות. במסגרת תביעה זו שוגרה הודעה לצד ג' על ידי שלום וחברת העמק כנגד מירב וצל אלונים. התביעה כנגד שלום, חברת העמק וצל אלונים התקבלה. ההודעה לצד ג' כנגד צל אלונים אף היא התקבלה ואילו התביעה וההודעה לצד ג' כנגד מירב נדחו. פסק דין זה הפך לפסק דין חלוט ובהחלטת ביניים שניתנה על ידי קבעתי כי במסגרת פסק הדין הוכרעו פלוגתאות אשר הקימו השתקי פלוגתא.

ה. תביעת מוסך כנגד מירב, צל אלונים, שלום וחברת העמק בגין אי תשלום עלות תיקונים שבוצעו ברכבים בתקופה בה שימשו בצל אלונים. תביעה זו הסתיימה בפשרה כך שמירב וצל אלונים חויבו בתשלום התיקונים ואילו התביעה כנגד שלום וחברת העמק נדחתה.

אציין עוד כי בקשה להפקדת ערובה שהגיש שלום כנגד מירב וצל אלונים נדחתה על ידי כב' השופטת טאובר.

השתקי פלוגתא שנקבעו בהליכים קודמים

כאמור לעיל, קבעתי בהחלטה שניתנה על ידי ביום 23.1.14 כי קביעות בית המשפט שניתנו במסגרת ת"א (שלום נצרת) 1707-09-08 מקימות השתקי פלוגתא בעניינים כדלקמן:

א. במסגרת ההתקשרות התחייבה צל אלונים להשיב את מלוא ההשקעה שהשקיע שלום במסעדה וזאת עד לסכום של 500,000 ₪.

ב. נדחתה טענת צל אלונים לפיה היה שלום שותף בחברת צל אלונים ולא רק עובד שכיר.

ג. הצדדים שלום ומירב פעלו מתוך הנחה שניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את המסעדה כאשר סגירת המסעדה על ידי מירב נבעה משיקולים כלכליים ללא קשר לצו הסגירה.

ד. ההודעה לצד ג' כנגד מירב נדחתה ונקבע כי אין לחייבה באופן אישי מאחר וההתקשרות נעשתה רק עם חברת צל אלונים.

עוד קבעתי כי התיק שהתנהל בבית משפט השלום בחיפה במסגרת ת"א 6294-04-09 מקים השתק פלוגתא לגבי הסכומים שהעבירה צל אלונים לכיסוי חובות העמק וכן לגבי הסכומים שהשקיעה מירב בצל אלונים.

השתקי הפלוגתא כפי שפורטו לעיל מייתרות ומכריעות חלק ניכר מהמחלוקות בתיק הנמצא לפניי.

הנימוק המרכזי עליו הסתמכתי בהחלטתי, בה קיבלתי את הטענה לקיומם של השתקי פלוגתא, נשען על העובדה כי מירב נטלה חלק בהליכים, היא טענה את טענותיה והיה לה את יומה בבית המשפט .

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בהחלטה זו עולה כי טענה מסוימת של מירב, אשר הועלתה במסגרת תגובתה לבקשה לקביעת השתקי פלוגתא, לא זכתה להתייחסותי ולכן ברצוני להכריע בה במסגרת פסק דין זה.

מירב טענה כי פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת הוד בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת למעשה דחה את התביעה נגדה. לכן מוספיה היא כי במקרה כזה ממצאים שנקבעו לחובתה במסגרת אותו הליך אינם יכולים לשמש השתק פלוגתא כנגדה מאחר ובשל דחיית התביעה נמנעה ממנה האפשרות לערער על תוצאות פסק הדין ועל אותם ממצאים שניתנו לחובתה. ניצנים לצדקתה אף עולים לטענתה מהערות בית משפט המחוזי, שהועלו בדיון שהתקיים במסגרת הערעור שהוגש על ידה על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה , על ידי כבוד השופטת עדי חן-ברק. כבוד השופטת חן-ברק אף היא קבעה כי הקביעות של בית משפט בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת מהווים השתקי פלוגתא. על כך , הוגש ערעור לבית משפט המחוזי. בית משפט המחוזי הכריע בערעור ללא צורך שיכריע בשאלה האם מתקיימים השתקי פלוגתא.

ברובד העקרוני מירב צודקת כי על פי הלכת בית משפט העליון מקום שנדחתה תביעה תוך קביעת ממצאים לחובת הנתבע הרי ממצאים אלו לא יכולים לשמש כהשתק פלוגתא. בע"א 6238/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ. אברהמי, פ"ד נ(1) 441 (להלן: "הלכת אברהמי") נפסק בעמ' 447:

"...כלל ידוע הוא שמי שזכה בדין וקיבל מבית המשפט ת מלוא הסעד שביקש ושהיה זכאי לקבל, אינו רשאי לערער על ממצאי פסק הדין ועל נימוקיו. על פי אותו כלל, המימצאים שנפסקו לחובתו של בעל דין שזכה אשר לא ניתן לו לערער עליהם, לא יהיו בבחינת מעשה בית דין נגדו בכל הליך עתידי."

יחד עם זאת, הלכת אברהמי אינה יכולה להושיע את מירב כפי שאבאר להלן. בהליך שהתקיים בבית משפט בנצרת אכן התביעה וההודעה לצד ג' כנגד מירב נדחו תוך שנקבעו השתקי פלוגתא לחובתה. על פסק דין זה מירב אמנם לא יכלה להגיש ערעור ולכן אילו מירב הייתה בעלת הדין היחידה שנתבעה על ידי שלום וחברת העמק הייתי מקבל את טענתה.

אך לא כך הם פני הדברים. התמונה בענייננו מורכבות יותר. לצד מירב נתבעה בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת צל אלונים. צל אלוני חויבה במסגרת הליך זה הן בתביעה העיקרית והן בחזית שנפתחה בינה לבין שלום והעמק בהודעה לצד ג'. צל אלונים לא ערערה על פסק הדין ועל הממצאים שנקבעו לחובתה ולחובת מירב למרות שהייתה לה הזכות לעשות כן, ולכן פסק הדין כנגדה הפך להיות חלוט. כפועל יוצא מכך, פסק הדין שניתן כנגד צל אלונים מקים השתקי פלוגתא כנגד מירב מאחר וקיימת קירבה משפטית ( privity) בין מירב לבין צל אלונים כפי שנבהיר להלן. לכן גם אם מירב לא הייתה נתבעת בצורה פורמאלית , יחסי הקירבה בינה לבין צל אלונים מקימים השתקי פלוגתא כלפיה. מקל וחומר במקרה בו מירב נתבעה כנתבעת פ ורמאלית לצד צל אלונים , השתתפה בהליך, נטלה בו חלק, העלתה טענות וטענותיה נדחו.

בע"א 718/75 עמרם נ. סקורניק, פ"ד לא(1) 29, 33 (להלן: "ענין עמרם") נפסק:

"אכן בדרך-כלל זהות הצדדים בשני הליכים היא תנאי להשתק, כי מי שלא היה צד לדיון הקודם, ממילא לא היתה לו, בדרך כלל, שעת הכושר הדרושה...בעל דין זהה לענין זה הוא גם מי שעומד ביחסי קרבה משפטית (privity) עם בעל דין, אם כחליפו בזכות או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת."

ונשאלת השאלה מה היא אותה קירבה משפטית אשר עשויה לחייב זר להליך שלא נתבע כצד בו?

אחד המקרים בהם הוכרו יחסי קירבה הוא במקרה בו הזר שולט בניהולה של התובענה . זר לתובענה המשתתף באופן אקטיבי בניהולה מן הראוי שיהיה כבול בתוצאות ההתדיינות ואין זה ראוי שמעמדו יהיה שונה ממעמד בעל הדין אשר נתבע. זר כזה הייתה לו ההזדמנות להגן על עניינו בבית המשפט על ידי השתתפות אקטיבית ופעילה בניהול הליטיגציה. עמדה על כך נ. זלצמן בספרה "מעשה בית דין" בעמ' 387 באומרה:

"היצמדות להבחנה פרומלית-טכנית בין מי שמשתתף במעמד במעמד של בעל-דין לבין מי שאינו מופיע ככזה פוגמת בבסיסן של הרעיון העומד מאחורי כלל מעשה-בית-דין ופותחת פתח לעקיפת מחסום המניעות על-ידי מניפולציות בכללי סדר-הדין."

עוד מדגישה פרופ' זלצמן בספרה כי קיים קושי להחיל השתק עילה על זר להליך במקרה כזה אך אין מניעה להחיל השתקי פלוגתא (שם עמ' 388) .

בעניין עמרם הכירה הפסיקה בקרבה משפטית מקום בו זר להליך מתערב ושולט בניהול ההליך. באותו עניו נפסק כי זר להליך שאינו בעל דין, אך הוא שולט בניהול התביעה, קשור בפלוגתות שנפסקו שם כאילו היה בעל דין וזאת אם יש לו ענין כספי או רכושי בהכרעת שאלה של עובדה או של חוק ביחס לאותו נושא או לאותה עסקה (ראה שם עמ' 33).

בבואי להחיל את הכלל הנ"ל על ענייננו עולה כי מירב שלטה שליטה מוחלטת בניהול ההגנה שלה ושל צל אלונים במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת. הייצוג של צל אלונים ושלה היה ייצוג משותף. כעולה מפסק הדין שם מירב וצל אלונים טענו את טענותיהם במשותף ולא בנפרד. צל-אלונים הינה אישיות משפטית ערטילאית הנשלטת באופן בלעדי על ידי מירב בהיותה מנהלת ובעלת המניות בצל אלונים (ראה בעניין הבעלו ת על צל אלונים סעיפים 6 – 8 לפסק הדין של כבוד השופט חן-ברק בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה). למירב היה אינטרס כספי ורכושי באותו הליך. לאור העובדה כי מירב שלטה באופן בלעדי בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת הרי גם אם לא הייתה בעל דין הקביעות שם מחייבות אותה וקיימת קירבה משפטית בינה לבין צל אלונים בשל אותה שליטה בלעדית שהייתה לה. מקל וחומר מקום בו הייתה בעל ת דין וטענה את טענותיה. לכן עצם העו בדה כי ההודעה לצד שלישי נדחתה לבסוף נגדה אינה מעלה ואינה מורידה.

היבט נוסף ליחסי הקירבה המשפטית בין מירב לצל אלונים הוא היות מירב בעלת השליטה בה ומנהלת יחידה. נקבע כי במקרה כזה פסק דין שניתן כנגד חברה מחייב את בעלי מניותיה או את מנהליה בשל יחסי הקירבה ביניהם. בע"א 344/83 רויטמן נ. פרס, פ"ד פ"ד לט(4) 29 נאמר באמרת אגב בעמ' 39 - 40 :

"...מקום שהמנהל ובעל השליטה היה בעל דין בהליך הקודם, מושתק התאגיד שבו הוא שולט ושבו הוא מנהל מכוח מעשה בית דין...
מה יכול להיות, אם כן, מקרה מובהק יותר של קרבה משפטית מאשר המקרה שלפנינו, שבו השתתפה החברה בעצמה בבוררות ויו צגה כראוי על ידי מנהלה, הן לצורך תביעת זכויותיה והן לצורך הגנה מפני תביעותיו של המערער, וכל זאת בבוררות שבה נכללו נושאים אלה בשטר הבוררין, ואשר בו היה צד פורמאלי ואשר בו היה צד פורמאלי גם המנהל של החברה ובעל השליטה בה?
זה המקרה הקלאסי של יחסי קרבה משפטית עם בעל דין 'כמי שבא מכחו בדרך אחרת'..."

בת.א. (מחוזי תל-אביב) 2853/84 Monsanto Co. נ. חברת תעשיות ומעבדות גשורי בע"מ, פ"מ תשמ"ו (1) 441 פסק בית משפט בהקשר זה:

"ידי המשיבה 1 כבולות והיא לא יכולה לטעון כנגד תוקפו לכו היא בקשה לשלוח את המשיבה מס' 2 לטעון טענה זו. ברם, בין שתי המשיבות קיימת זהות כמעט מוחלטת. כך יוצא שהמשיבה מס' 1 מעניקה לעצמה מה שאין לה. זוהי קונסטרוקציה שהדעת אינה סובלתה, שכן, בכל מקרה שבעל דין מושתק הוא יקים חברה שהיא למעשה הוא עצמו, יעניק לה מה שאין לו ובכך יתגבר על המחסום שהדין שם לפניו. זוהי תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת על פניה ובית המשפט לא יתן לה יד."

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות שהובאו לפני ובחנתי את השתקי הפלוגתא הנני סבור כי דין תביעתה של מירב להידחות.

לאחר שקבעתי מה הם השתקי הפלוגתא שנקבעו בתיקים האחרים אדון כעת בהשפעת אותן קביעות על ענייננו.

מאחר ונקבע כי סגירת מסעדת צל אלונים הייתה ללא קשר לצו הסגירה שניתן ברי כי נופלת טענת מירב לפיה היא זכאית לפיצוי בשל אי גילוי עובדת מתן צו הסגירה בפניה. שכן גם אם אורן לא גילה עובדה זו לפניה לא נגרם לה נזק כתוצאה ממתן הצו שכן המסעדה נסגרה ללא קשר למתן הצו. כאמור בפסק הדין שניתן בהליך שנוהל בבית משפט השלום בנצרת סגירת המסעדה הייתה משיקולים כלכליים ולא תיכנוניים.

על פי קביעות בית המשפט בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת, שלום היה שכיר בחברת צל אלונים ולא היה שותף של מירב. לאור זאת מירב מו שתקת כעת מלטעון כי שלום היה שותף בצל אלונים ולא שכיר.

לגישתה של מירב מאחר ושלום ליווה את צל אלונים לאחר שהחלה לפעול אזי העסק נטול סיכונים (עמ' 21 ש' 29). ברי כי גישה זו הינה גישה מתממת. כידוע כל עסק חשוף לסיכונים גם אם הוא מלווה ביעוץ מקצועי. צודק שלום בטענתו כי טענת מירב אף אינה הגיונית במובן זה ששלום העביר לה את השרביט בניהול המסעדה מאחר והוא כשל כלכלית בניהול המסעדה. אין גם הגיון בטענה ששלום התכוון להכשיל את המסעדה. על פי ההסכם בין הצדדים צל אלונים אמורה להשיב את השקעות העמק במסעדה עד לסך של 500,000 ₪.

באשר לטענה כי שלום נהג במרמה והברחת נכסים טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת תביעת לשון הרע שהגיש שלום כנגד מירב ובא כוחה בגין מכתבים שניסח הלה לגורמים אחרים וטען אותם טענות. אמנם התביעה נדחתה כלפי מירב מאחר ובא כחה נטל על עצמו באופן בלעדי את האמור באותם מכתבים. בית משפט קבע כי המכתבים מהווים לשון הרע ונדחתה טענת מירב ובא כחה להגנת אמת בפרסום. בית משפט העליון במסגרת רע"א 453/14 עו"ד תמיר מדר נ. שלום ואח' [פורסם בנבו] אישר את החלטות הערכאות הקודמות וקבע:

"צוין, כי באותם מכתבים הואשם המשיב במרמה, בהתחמקות משתלום חובות והברחת נכסים – וזאת על אף על פי שלא היה כל ביסוס לאמירות אלו וחלקן אף סתרו קביעות שניתנו על ידי בתי המשפט בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים. בתוך כך, דחה בית משפט השלום את טענות המבקש לפיהן עומדות לו הגנות שונות ביחס לאמור במכתבים השונים בכללן 'הגנת אמת בפרסום'."

בית משפט העליון לא התערב בממצאיו של בית משפט השלום והעיר לבסוף:

"בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי מקום להידרש לטענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין. עיון בפסקי הדין אינו מגלה כל פגם, לא כל שכן פגם העולה כדי " עיוות דין", מה גם שטענה זו נטענה באופן כללי וסתמי. מכל מקום, ככל שהמבקש נפגע מממצאי פסק הדין, אין לו להלין אלא על עצמו. יש להצר על כך שהמבקש נכשל, בפועלו כפרקליט, בהוצאת דיבתו של אחר ולדאבון הלב נמצא כי לא חדל מדרכו זו גם בגדרו של ההליך המשפטי עצמו, עד שבית משפט השלום מצא לנכון לעמוד על כך בפסק דינו."

פסק הדין אף מחייב את מירב, למרות שהתביעה נגדה נדחתה. בינה לבין עו"ד מדר קיימת קירבה משפטית בהיותם שולח ושלוח. היא קיבלה את יומה בבית המשפט בעת שניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה ולכן יש לשים סוף פסוק לאותו מחלוקות. בכל הקשור להגנת אמת בפרסום האינטרס לבין מירב לבין בא כחה זה וגם מטעם זה יש לקבוע כי היא מושתקת.

בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת טענה מירב כי אורן ניצל את צל אלונים כאילו מדובר בעסק שלו לצרכיו הפרטיים כפי שמפורט בסעיף 99 לפסק הדין. אולם בסעיף 100 לפסק הדין נקבע כי "לא עלה בידי צל אלונים ונחשון להוכיח טענתן באשר להתנהלותו הנטענת של אורן".

מירב טוענת במסגרת תביעתה כי שלום זייף שיקים או עשה העברות בנקאיות מצל אלונים לשימושו האישי. אולם מירב בחרה שלא לצרף ולו אסמכתה אחת המגבה את טענותיה. כשנשאלה האם לו נראה שהיא אמורה לצרף אסמכתאות על כך השיבה: "זה שיקולים שאני ובא כוחי הפעלנו" (עמ' 19 ש' 14). מירב אף לא טרחה לזמן עדים שאוזכרו בתצהירה על מנת לאשש ולתמוך את טענותיה והדבר עומד לה לרועץ. לאור זאת מירב לו הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה לזיוף ולהעברות שלא כדין מחשבון הבנק.

מירב טענה בתצהירה בסעיף 23 והביאה רשימה ארוכה של הלוואות שנתנה צל אלונים ולאן יועדו הכספים. אולם היא לא גיבתה רשימה זו באסמכתאות כלשהן. יתרה מכך, לגבי כספים אלו נראה כי מדובר בעילת תביעה שיש לצל אלונים כלפי שלום ולא בתביעה אישית של מירב.

מירב טענה במסגרת תצהירה לאירועים שהתקיימו בצל אלונים כאשר לטענתה התקבולים שולשלו לכיסו של שלום. בתצהירה טענה כי היא טוענת טענות אלו ללא כל אסמכתאות אך במידה ושלום יכחיש היא תביא עדויות הזמה (סעיף 25 לתצהירה). עם כל הכבוד על התובעת היה להתכבד ולהביא את מלוא האסמכתאות מראש במיוחד כאשר מדובר בתביעה שהינה חלק מסדרת תביעות בין הצדדים והגיעה העת שהתובעת תוכיח את טענתה. אם לא די בכך, מירב נשאלה בחקירתה הנגדית האם הסכומים המפורטים באותו סעיף הן בנוסף לסך של 211,000 ₪ להן היא טוענת ועל כך השיבה: " לא יודעת. אני לא מרוכזת. נוסף או לא נוסף מה זה משנה" (עמ' 19 ש' 28). לא הובאו אסמכתאות המתעדות רישום אותם תקבולים בספרי צל אלונים למרות שהיא מודה כי הם צריכים להיות מתועדים (עמ' 20).

להזכיר , עדותה של מירב הינה עדות יחידה ועל בית המשפט להזהיר את עצמו ולנמק מדוע הוא מחליט להשתית את פסק דינו (במידה והוא מקבלה) על עדות יחידה. תשובתה כפי שתוארה לעיל בסעיף 55 לפסק הדין והעדר אסמכתאות וראיות המגבות את טענותיה של מירב אינם מאפשרים לי לקבל את טענתה על סמך עדותה היחידה.

בסעיף 35 לתצהירה מפרטת מירב את החובות שהותירה צל אלונים ומירב טוענת כי כיסתה. אולם גם חובות אלו הם חובות של צל אלונים אין כל יריבות לגביהם מול שלום.

מירב מנסה לערער בתצהירה על השווי המוערך של חברת העמק כפי שנעשה על ידי שלום. אולם השגה זו אינה רלוונטית משקיים השתק פלוגתא לפיו ההסכם היה שצל אלונים תכסה את השקעות העמק עד לסך של 500,000 ₪.

בשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי דין תביעתה של מירב להידחות הן מהטעם שחלק מהטענות היא מושתקת בהיותן סותרות קביעות אחרות שהיו בהליכים קודמים וחלק אחר היא לא עמדה בנטל ההוכחה על ידי הבאת מסמכים והוכחות.

התוצאה

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית תביעתה של מירב.

מירב תישא בהוצאותיו של אורן בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.