הדפסה

נחמיאס ואח' נ' הנדסה ושירותים

בפני
כב' השופט דאוד מאזן

תובעים

1.דוב נחמיאס
2.שגית נחמיאס

נגד

נתבעת

חברת מי-טל הנדסה ושירותים

פסק דין

בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 133,569 ₪.

העובדות וטענות הצדדים:

התובעים רכשו דירה מהנתבעת ביום 19.1.2005 ע"פ חוזה התקשרות – נספח ב'- וקיבלו חזקה בדירה ביום 8.9.2005.

התובעים טוענים כי מיד עם קבלת הדירה גילו בעין ליקויים אשר נרשמו על ידי נציג מטעם הנתבעת אולם לא היתה כל התייחסות מטעם הנתבעת. התובעים טוענים כי הם פנו לנתבעת לשם הגעה וביצוע תיקונים אולם הנתבעת לא נענתה לדרישותיהם. דרישה ראשונה בכתב נשלחה ביום 23.10.05 – נספח ג' לכתב התביעה.

התובעים טוענים כי עוד בגשם הראשון הוצף ביתם במים, כולל הופעת רטיבות בחדר המקלחת של הילדים ובחדר המקלחת הגדול ובחדר ההורים, הם פנו לנתבעת אולם לא קיבלו מענה ענייני אשר פתר את הבעיה.

התובעים טוענים כי גילו ליקויים נוספים בדירה כגון ריצוף לקוי, ליקוי בטיח פנים, ליקוי בחלונות ליקויים בדלתות פנים, בחשמל ובאינסטלציה. התובעים תמכו את טענותיהם בחוות דעת של מומחה מטעמם אשר פירט את הנזקים והעריך את תיקונם בעלות של 51,773 ₪. חוות הדעת נערכה ביום 24.9.09 (הביקור בדירה היה ב- 13.9.09).

מכתבים נוספים נשלחו לנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים במשך שנת 2006- העתקם צורף לכתב התביעה, הנתבעת ביצעה תיקונים בבית התובעים כולל תיקונים לגג אולם לטענתם, התיקון היה לקוי וחלק רב מהליקויים לא תוקן. סדרת מכתבים נוספת נשלחה בשנת 2010, אך התובעים טוענים כי מלבד הבטחות סרק, הנתבעת לא עשתה כלום.

התובעים דורשים תשלום סכום התביעה המורכב מ-

א. עלות התיקונים לפי חוות עדת המומחה הסכום של 51,773 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה בסכום של 68,904 ₪.
ב. תשלום למומחה מטעם התובע בסכום של 1,165 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה).
ג. תיקון צבע מתקלף בדירה בממצע סך של 5,500 ₪ לשנה כולל פינוי רהיטים וכיו"ב בסכום כולל של 38,500 ₪.
ד. עוגמת נפש בסכום של 25,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מטעמי שיהוי , ולחילופין יש לדחות כל טענה של התובעים אשר לא עלתה בפני הנתבעת במועדים הקבועים בחוזה ו/או בהתאם לדין ו/או לאחר שחלפה תקופת הבדק והאחריות הקבועה בחוק המכר.

הנתבעת טוענת כי היא נענתה לדרישות התובעים ותיקנה את כל אשר היה דרוש תיקון ככל שהתובעים אפשרו לה והתובעים אישרו ביצוע כל התיקונים לשביעת רצונם. הכל כפי שמופיע בפרוטוקול המסירה נספח א' לכתב ההגנה.

הנתבעת טוענת כי תיקנה את תיקוני שנת הבדק והתובעים אישרו כי היא פעלה ותיקנה לשביעת רצונם המלאה את כל התיקונים הנדרשים לפי האמור בנספח ב' לכתב ההגנה פרוטוקול שנת בדק מיום 2.9.07 .

הנתבעת טוענת כי התובעים הערימו קשיים בפניה וסירבו לבצע פעולות שונות שהיה בהן כדי להביא לפתרון הליקויים ולכן הנזקים הנטענים הינם באחריות התובעים וכי ככל שיש ליקויים הרי הם באחריות התובעים והם בגין תחזוקה לקויה ורשלנית של הדירה.

הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת נגדית מיום 8.1.12 אשר שוללת קביעות המומחה מטעם התובעים.

דיון:

ביהמ"ש מינה את המומחה רונן שטרנברג כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת טענות הצדדים ומתן חוות דעת, המומחה ביקר בנכס ביום 11.12.13 ונתן חוות דעתו ביום 5.1.14.

לאחר הגשת חוות הדעת הצדדים הסכימו כי יינתן פס"ד מנומק על סמך החומר המצוי בתיק ללא חקירת המומחה ו/או הצדדים, הוגשו סיכומים ופסק דין זה ניתן לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחומר המצוי בתיק.

מעמד חוות דעת המומחה:

על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו בהסכמה. על מנת שביהמ"ש ידחה את חוות דעתו של מומחה מוסכם, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת. וראה ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985) וכן ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990).

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

חוות דעת המומחה בענייננו מקיפה את כל השאלות שבמחלוקת. היא יסודית, מפורטת, ומשכנעת. לא הובאה בפניי ראיה המצדיקה לסטות ממנה. אני מאמץ את חוות הדעת במלואה ביחס לליקויים הקיימים בדירה ו ביחס לפיצוי המגיע לתובעים בגינם, למעט בנקודות מסוימות כפי שינומק להלן;

הכרעה:

א. על תקופת הבדק , האחריות והדין הכללי;

התובעים השתיתו את תביעתם בעילות שונות ביניהם: לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, בעילה נזיקית או מכוח חוק המכר. התביעה ,כפי שנוסחה, מתייחסת לעילות שונות מכוח הדין הכללי ולא צומצמה לעילה לפי חוק המכר (דירות).
יש לבחון את תביעת התובעים, לא רק לפי חוק המכר (דירות), אלא גם בעילה נזיקית, כאשר עילה אחת אינה מוציאה את רעותה. ויפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי (להלן: "עניין זכאי") שם נאמר:

"בסעיף 7 לחוק המכר דירות הבהיר המחוקק באופן מפורש כי אין החוק שולל עילות תביעה נוספות העומדות לזכות רוכש הדירה לפי כל דין. לשונו של סעיף 7 לחוק קובעת באותיות קידוש לבנה כי: "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה או קונה המשנה הניתנות לו לפי כל דין."

בהמשך קבע בית המשפט בפרשת זכאי כי המחוקק עצמו קבע, בסעיף 7 לחוק המכר דירות, כי אין מניעה כי ליקויי בנייה כגון "אי-התאמה" ידונו בהתאם לדין הנזיקין הכללי ושלא על פי חוק המכר דירות. בכך קבע המחוקק עצמו את היחס שבין חוק המכר דירות לבין דינים אחרים. משכך, כלל אין צורך להיזקק לפרשנות כלשהי בדבר היחס שבין חוק המכר דירות לבין פקודת הנזיקין.

אין הכרח, להיכנס, לנפתלי המחלוקת של כל ליקוי וליקוי ביחס לתקופת הבדק, תקופת האחריות או הדין הכללי.

מכאן נובע כי אם התביעה כלל אינה נסמכת על הוראות חוק המכר דירות, אזי לא חלות המגבלות השונות הקבועות בחוק, לרבות לעניין סוגיית ההתיישנות. יתר על כן, באשר ליחס שבין דין ההתיישנות הכללי לבין תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק ציין בית משפט העליון כי מדובר "בשתי 'מלכויות' שהאחת אינה נוגעת בחברתה" [ראו והשוו: פסק דינה של השופטת א' חיות ברע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד ( 2.4.2008), סעיף 7].

לכל עילה בצידה קיימים יתרונות וחסרונות ביחס להוכחת הליקוי וסיבותיו, ובכך אדון בנפרד, ככל שיהיה הדבר דרוש.

ב. דיון בקביעת המומחה;

1. ריצוף קרמי:

המומחה קבע כי הליקויים הם בחדר השירותים בקומה התחתונה חיתוך לקוי, ושבר באריח סמוך למקרר, עלות שיפור הגימור או הרכבת מכסה גדול יותר בחדר השירותים והחלפת האריח השבור הינה של 200 ₪.

אני מקבל את מסקנת המומחה מטעם ביהמ"ש לעניין העלות ברכיב זה לאור בדיקתו האובייקטיבית ואי סתירת מסקנתו. נהיר הוא כי עבודות הריצוף בוצעו ע"י הנתבעת ולכן היא האחראית בגין הליקוי.

2. חיפו קרמי:

המומחה קבע כי האיטום התקלף סביב האמבט ויש לבצע איטום מסביב לאמבט, העלות 100 ₪.
הנתבעים טוענים כי מקור הליקוי הינו בלאי סביר וזה עניין שבתחזוקה ולכן אין מקום להטיל אחריות על הנתבעים.

בדיקתו של מומחה ביהמ"ש התבצעה ב- 2013 כ- 8 שנים לאחר קבלת הדירה. קילוף האיטום יכול ומקורו בשימוש בחומרי ניקוי חזקים ו/או כל סיבה אחרת, המומחה לא קבע סיבת הקילוף, גם לא מומחה התובעים. לפיכך, לא הוכח כי מקור הליקוי בעבודה רשלנית של הנתבעת. רכיב זה נדחה.

3. עבודת טיח פנים:

המומחה בדק את הקירות ומצא כי הטיח גלי בחדר ה מדרגות ובחדר השינה של ההורים והוא משופע בחלקו בין חדר השינה לפרוזדור. עלות תיקון טיח פנים 8,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי המומחה בחן חדרים שכלל לא אוזכרו בחוות דעת מומחה התובעים ולא בחן חדר ילדים אשר הוזכר בחוות דעת מומחה התובעים, התובעים לא תיקנו כתב תביעה ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

הנתבעת טוענת כי שיטת המדידה של הנחת סרגל לשם מדידת שיפוע הקיר- כפי שביצע מומחה ביהמ"ש- מנוגדת לתקן 1920 אשר מחייב הנחת אנך ולכן יש לפסול מסקנת המומחה. המומחה מודה בתשובות לשאלות ההבהרה ועונה כי : " בעת הביקור הבהרתי לנוכחים כי הבדיקות, על פי דרישות התקן ניתנות לביצוע רק על ידי מעבדה מורשית, אשר מביאה סרגלים ומכשירי מדידה".

מהאמור, הנתבעת מבקשת כי קביעה זו של המומחה תידחה לאור אי עמידה בדרישות התקן. כמו כן מבקשת כי דרישת התובעים תידחה בהעדר הוכחה לנזק ולמצב הטיח.

יש לדחות את טענת הרחבת חזית, מומחה התובעים קבע כי קיים ליקוי בטיח בכל חדרי הבית ובמיוחד במדרגות הפנים ובחדר ילדים מערבי ומכאן שמומחה ביהמ"ש לא קבע ממצא חדש שלא בא זכרו בכתב הטענות של התובעים ובחוות הדעת מטעמם.

אכן שיטת המדידה של מומחה ביהמ"ש יכולה להעלות סטיות אשר בפועל הן קטנות בהרבה שכן בצורת מדידה שכזו עלולים להתייחס גם לגליות בטיח כסטייה מאנכיות, מכאן איני יכול לקבל את קביעת המומחה בנוגע לעצם הוכחת הסטייה. אולם, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה והבהרתו לצדדים בנוגע למכשירי המדידה מצביעה על העובדה כי הינו מודע היטב לדרישות התקן ולשיטות המדידה האפשריות ולטיב ודיוק שיטת המדידה בה נקט ולחסרונותיה, מכאן שחזקה עליו כמומחה מקצועי כי שקל עני ין זה בעת קביעת מסקנותיו וכי נזהר במדידותיו וביצע אותן עם מינימום סטיות.

לאור הנ"ל, אינני שולל את מסקנתו של מומחה ביהמ"ש, מאחר ומדובר במומחה מקצועי וניטרלי, ומודעותו למצב ושיטות המדידה מקטינה את אי הדיוק העלול לנבוע משיטת מדידתו. אמנם, איני יכול לקבל את מסקנתו כמוכיחה בפני עצמה את עצם הליקוי והסטייה מהוראות התקן, אך מסקנתו תומכת במסקנת מומחה התובעים ומח זקת אותה לעניין עצם קיום הליקוי כפי שינומק להלן.

עיון בחוות הדעת מטעם מומחה התובעים מעלה כי המומחה פעל לפי דרישות התקן 1920 בעת המדידה (ראה סעיף 10 לחוות דעתו), המומחה לא נחקר והרשום בחוות הדעת בנוגע לעמידה בתקן לא נסתר. בפרק הליקויים בעבודות טיח הפנים צוטטו דרישות התקן ונקבע כי קיימת סטייה מדרישות התקן, גם מומחה הנתבעים הצהיר כי פעל לפי דרישות התקן והשתמש במכשירי מדידה נכונים העונים על דרישת התקן, והגיע למסקנה כי אין ליקוי בטיח הפנים.

בפנינו עדות מקצועית מול עדות מקצועית אחרת, שניהם לא נחקרו. במצב דברים זה, לאור הנימוקים לעיל, אני רואה בקביעת מומחה ביהמ"ש כחיזוק למסקנת המומחה מטעם התובעים ובכך אני מבכר את גרסת התובעים בנקודה זו לעניין קיום הליקוי בטיח הפנים.

אין חולק כי עבודות הטיח והקירות בוצעה ע"י הנתבעת ולכן הליקוי הינו באחריות הנתבעת.

לעניין עלות התיקונים אני מאמץ את קביעת מומחה התובעים אשר בדק בצורה מדויקת יותר מאשר מומחה ביהמ"ש, ומשקבעתי כי אני מעדיף את גרסת התובעים, העדפה זו מתייחסת אך ורק לעצם הליקוי, שנקבע גם בידי מומחה בית המשפט. בכל הקשור לעלות התיקון, מקובלת עלי מסקנת מומחה בית המשפט, בסך 8,000 ₪.

4. חלונות ועבודות אלומיניום:

מומחה ביהמ"ש קבע כי בין הפרופיל לתריס קיים מרווח בשיעור של כ- 3.5 ס"מ. דרוש הרכבת זווית אלומיניום בעלות של 300 ₪. הנתבעת טוענ ת כי הדבר קשור לתחזוקה נכונה ומ קורו בבלאי סביר ואין להטיל עליה אחריות בגינו.

אני מאמץ את קביעת מומחה ביהמ"ש בנוגע לרכיב זה, מסקנתו מוכיחה גם כי המרווח מקורו בליקוי בבנייה ולא מצאתי לקבל גרסת הנתבעת כי מקור הליקוי הינו בבלאי ותחזוקה לא נכונה.

5. דלתות פנים:

המומחה בדק ומצא כי בחדר רחצה כללי ובחדר רחצה הורים קיימת התפוררות של תחתית כנף הדלת ויתר המקומות תקינים. המומחה קבע כי דרוש החלפת שני כנפיים והלבשה בעלות של 1500 ₪.

התובעים טוענים כי הערכת המומחה שגויה מאחר והחלפת דלת אחת עולה 2500 ₪.

הנתבעת טוענ ת כי מקור הליקוי תחזוקה לקויה והינו באחריות התובעים. כמו כן הפגמים מצוינים בפרוטוקול המסירה ולכן אינם באחריות הנתבעת, כפי שמומחה ביהמ"ש ציין בסעיף 10 לשאלות ההבהרה.

אני מקבל את מסקנת מומחה ביהמ"ש לגבי העובדה כי הליקוי הינו רק בחדר הרחצה הורים ובחדר רחצה כללי, אך מסקנת מומחה ביהמ"ש אין בה כדי להוכיח כי האחריות בשל התפוררות תחתית הדלתות מקורה בליקוי בדלת, כאמור, מצב הדלת הינו 8 שנים לאחר קבלת הדירה, ואין לדעת מה גרם לדלתות להיראות כך, האם קיימת תחזוקה לקויה או האם היה שימוש בלתי סביר במים וכיו"ב. מכאן איני יכול להטיל אחריות בגין ליקוי זה על הנתבעת.

6. חשמל:

המומחה קבע כי לא בוצע סימון ונותרו פתחים בארון חשמל ודרוש סימון וסגירת הפתחים בעלות של 250 ₪. מי שאמור לבצע סימונים הינו הנתבעת ולכן האחריות בגין הליקוי מוטלת עליה.

אני מקבל את קביעת מומחה ביהמ"ש בנקודה זו ומוסיף עלות ביקור של חשמלאי מוסמך בשיעור של 300 ₪. סך הכל אני מאשר עלות של 550 ₪.

7. אינסטלציה: אי מסירת תכניות ומסמכים המתעדים את מערכת האינסטלציה כפי שבוצע ה בפועל, תיקון יחייב ביצוע מיפוי תרמי של הקווים בעלות של 2500 ₪.

המומחה לא קבע פיצוי ברכיב זה וקבע כי הקבלן אינו מחויב להגיש לדייר תוכנית אינסטלציה. אני מאמץ את מסקנת המומחה ברכיב זה.

8. רטיבות, איטום וניקוז:

המומחה קבע כי ראה חדירת מים בתקרת חדר רחצה כללי וכי על מנת לתקנו דרוש איטום גג בעלות 1200 ₪;

המומחה קבע כי בחדר רחצה הורים נצפתה רטיבות בתקרה וכי לא בוצעו סרגלי חיזוק לאורך קו התפר בין היריעות הביטומניות לבין המעקה והקירות, דרוש הוספת סרגלים בעלות של 600 ₪.

כמו כן אותרו ע"י המומחה סימני רטיבות מתחת ללבני הזכוכית ונדרש ביצוע איטום תיקוני שפכטל וצבע בעלות של 450 ₪.

סך הכל: 2,250 ₪.

התובעים טוענים כי לצורך איטום הגג דרוש יותר מיום עבודה אחד מאחר ומקור הנזילה הינו הגג ומאחר שלא ידוע היכן יש איטום לקוי יש לבצע איטום כללי לכל הגג.

הנתבעת טוענת כי רכיב האיטום נקבע בחוק המכר, ותקופת הבדק שנקבעה לו בחוק הינה 4 שנים, אילו קביעת המומחה נעשתה 8 שנים לאחר מסירת הדירה, מכאן שאחריות הנתבעת, ככ ל שהיא קיימת, פגה.

מעבר לכך, הנתבעת טוענ ת כי במשך הזמן התובעים התקינו צלחת לוו יין ומזגנים, דבר אשר פגע בעבודות האיטום, והאחריות בעניין זה מוטלת עליהם. בנוסף התובעים קדחו על סף המעקה והחדירו ברגים דבר אשר פגע באיטום. המומחה לא התייחס לפגיעה באיטום כתוצאה מהתקנת המתקנים, ולא בירר מתי הותקנו המתקנים, אלא רק קבע כי קיים ליקוי באיטום, בעניין זה המומחה נדרש להשיב על שאלות הבהרה שהנתבעת שלחה לו אולם לא ענה.

מהאמור, הנתבעת טוענת כי ככל שקיים כשל באיטום הרי מקורו ברשלנות התובעים בשל עבודות ההתקנה שבוצעו. בנוסף, הנתבעת טוענת כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה לפיו הליקוי באיטום נובע מעבודות רשלניות של הנתבעת.

אין חולק כי תקופת הבדק חלפה. ועל התובעים להוכיח כי מקור הליקוי הנטען הינו ברשלנות בעבודת הנתבעת.

המומחה לא קבע מהו המקור לליקוי באיטום הגג, האם הוא נובע מאי תחזוקה נכונה, או האם הוא נובע מהתקנות שונות אותם ביצעו התובעים לאחר קבלת הדירה ואשר פגעו בעבודות האיטום או האם העבודה הראשונית של האיטום היתה לקויה. גם לא הוכח היכן קיים ליקוי באיטום. התובעים כשלו בהוכחת מקור הליקוי באיטום כנובע ברשלנות הנתבעת. על כן איני מאשר פריט זה.

יחד עם זאת אני מקבל את קביעת המומחה לפיה לא בוצעו סרגלי חיזוק ואי ביצועם מהווה מחדל מטעם הנתבעת. איני מקבל את נימוקי המומחה מטעם הנתבעת ומאשר תיקון בעלות של 600 ₪.

לעניין הליקוי של סימני הרטיבות מתחת ללבני הזכוכית, הנני מקבל עמדת מומחה ביחס לקיומו של הליקוי וביחס לעלותו. אי לכך יש לחייב את הנתבעת בסכום של 450 ₪.

9. כתמי צמנט על חיפוי האבן:

המומחה קבע כי קיימים כתמי צמנט על חיפוי האבן ונדרש ניקוי בעזרת מברשת פלדה בעלות של 600 ₪.

התובעים טוענים כי ביצוע עבודות החיפוי מצריך הרכבת פיגום כי אף בעל מקצוע לא יסכים לבצע עבודה ללא פיגום, עלות השכרת פיגום ליום אחד הינה 500 ₪.

אני מאשר את קביעת המומחה. קיום הליקוי מצביע על ליקוי בעבודת הנתבעת ומכאן יש לתקן כנדרש, אני מאשר בנוסף, עלות פיגום ליום אחד בעלות של 500 ₪. ובסך הכל 1,100 ₪.

10. צביעת הדירה פעם בשנה:

התובעים טענו כי הם נדרשו לצבוע את הדירה כל שנה דבר אשר עלה להן בהוצאות שנתיות בסכום של 5,500 ₪.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הטענה בהעדר מסמכים ו/או קבלות המראות כי אכן התובעים ביצעו צביעה מדי שנה, ומה הסכום ששילמו. בנוסף, יש לדחות את הטענה מאחר ומומחה ביהמ"ש לא ראה מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה ולא ציין כי נדרש צבע מדי שנה.

אינני מקבל את טענת התובעים ברכיב זה. הדבר לא הוכח, ומומחה ביהמ"ש לא קבע דבר בנקודה זו.

11. עוגמת נפש:

התובעים טוענים כי נגרמה להם עוגמת נפש גדולה כתוצאה מהליקויים שהתגלו בשיעור של
25,000 ₪, אין הצדקה לדרישה מנופחת זו, נוכח טיב הליקויים שהוכח קיומם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ברכיב זה אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1 1,200 ₪ וכן פיקוח בסך 1,120 ₪ ובסה"כ 12,320 ₪ . לסכום זה יש להוסיף מע"מ כדין בשיעור של 18%.

כמו כן על הנתבעת לשאת בסכום של 2000 ₪ עוגמת נפש.

נוכח היקף הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ביחס לליקויים על פי חוות דעת מומחה התובעת שהתאפיינו בהפרזה ובהגזמה לא מצאתי כי הנתבעים ישיבו לתובעים הוצאות מומחה מטעם בית המשפט או המומחה מטעמם.

על הנתבעים לשלם בנוסף לתובעים אגרת ביהמ"ש בשיעור של 1670 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪ כולל מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום ויישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, 23 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.