הדפסה

נחום ואח' נ' חגלי ואח'

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקש

עימאד חגלי

נגד

משיבים

1.יהונתן רבני
2.אליהו נחום

החלטה
רקע
1. בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות, במסגרת תביעה כספית בסך 855,000 ₪, שהוגשה נגד המבקש ונגד בנו, איימן. פסק הדין ניתן נגד המבקש ונגד איימן, אולם רק המבקש עתר לביטולו.

2. בקליפת אגוז, כתב התביעה מגולל סיפור של הזמנת שירותי קבלנות פאושלית מאיימן, אשר הסתבכה, ועל החתמת המבקש כערב לקיום התחייבויות בנו – אלא שסמוך לאחר מכן נטש איימן את אתר הבניה ולא השלים את המלאכה. המשיבים טוענים לנזקים והוצאות בסכום התביעה.

3. פסק-הדין ניתן ביום 22.7.2013, בהסתמך על תצהירו של השליח, לפיו – לאחר שבית המשפט לא אישר מסירה שבוצעה בהדבקה לאחר 3 נסיונות מסירה בימים עוקבים – הגיע בפעם הרביעית לבית המבקש, ומסר לו שני עותקים של כתב התביעה, עבור עצמו ועבור איימן. המבקש חתם על אישור המסירה.

כתבי הטענות
4. הבקשה הוגשה ביום 30.10.2013, ונטען בה בהרחבה נגד התביעה, ובעיקר כי הערבות בוטלה סמוך לאחר שנחתמה, וממילא אינה מתייחסת לנזקי עבר אלא רק לעתיד לבוא (ומכאן נובע, לכאורה, כי לא ניתן לתבוע על פיה יותר מאשר 150,000 ₪, על פי הנתונים שבכתב התביעה), וכן כי המבקש זכאי להגנות שונות של חוק הערבות. לעניין המסירה נטען בה, כי רק מעטפה אחת נמסרה למבקש, שנשאה את שם בנו, והוא העבירה לאיימן בלא לפותחה, ובלא לדעת כי הוגשה תביעה גם נגדו. הבקשה נתמכה בתצהיר לאקוני ביותר של המבקש, בו פורטה רק הטענה אודות המעטפה, בעוד נכתב בה כי יש למבקש הגנה טובה, כמפורט בבקשה (אולם בלא כל פירוט בתצהיר עצמו).

5. המשיבים הגיבו וטענו, בראש ובראשונה, כי הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה באיחור, בלא הסבר ובלא בקשה להארכת מועד, שכן פסק-הדין הומצא למבקש ביום 23.7.2013 (לידי אשתו), וכן טענו, כי המסירה בוצעה כמפורט על ידי השליח, ועוד, כי טענות ההגנה שבפי המבקש לא נתמכו בתצהיר וממילא אין בהם דבר. תגובה זו נתמכה בתצהירו של המשיב 2, וצורפו לה גם אסמכתאות שונות, לרבות תצהירו של השליח (שגם צורף, כמובן, לבקשות למתן פסק-הדין), ואישורי מסירה חתומים בדבר מסירת פסק-הדין.

6. על תגובה זו הגיב המבקש, וחזר על טענותיו. בתצהירו הפעם פרט מעט את טענות ההגנה שלו, וחזר על טענתו כי המסירה של כתב התביעה היתה בתוך מעטפה יחידה, שעליה היה אמנם כתוב "חגלה איימן ועימאד", אולם הוא קרא זאת בטעות "חגלה איימן עימאד", ופירש זאת כמעטפה הממוענת אל בנו (כמקובל במגזר הערבי, תוך ציון שם האב לאחר שם הנמען עצמו). הוא גם טען שבנו לא אמר לו שכתב התביעה מיועד גם עבורו, ולפיכך לא ידע על כך. בתגובה לא באה התייחסות מפורשת לטענה שפסק-הדין הומצא כבר ביום 23.7.2013, אולם כן נכתב בה כי "ישנה מחלוקת עובדתית האם אכן היה ידוע למבקש אודות ההליכים הללו, ולכן לא עבר כלל המועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד".

דיון והכרעה
7. מעיקר הדין, דין הבקשה להימחק. אף על פי כן, אני סבור שבנסיבות תיק זה, מן הראוי לאפשר ביטול פסק-הדין כפוף להפקדת ערבון של ממש, כפי שיפורט.

8. דין הבקשה להימחק, מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, נוכח אי-הכחשת הטענה, כי פסק-הדין הומצא למבקש ביום 23.7.2013. למעשה, ממילא היה על המבקש עצמו, בעת הגשת בקשתו – 3 חודשים לאחר מתן פסק-הדין – להודיע מתי נודע לו על פסק הדין, וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון אם חלף המועד (רע"א 1273/15 מאירפלד נ. סטרפלאסט, בפיסקה 18 של פסה"ד, המצטט בהסכמה את רע"א 8810/11 מקופאל נ. אחים רזקאללה; כל פסקי הדין המצוטטים בהחלטה זו פורסמו באתרים שונים באינטרנט).

9. בהעדר הכחשה למועד המסירה – חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק-דין בחלוף 30 יום מתום פגרת בית המשפט, דהיינו: בראשית חודש אוקטובר. הבקשה לא הוגשה אלא ביום 30.10.2013, ולפיכך הוגשה באיחור.

10. שעה שמוגשת בקשה באיחור, הרי שבהעדר בקשה להארכת מועד, שוב לא ניתן – מעיקר הדין – להידרש לה.

11. אף על פי כן, נוכח סכום התביעה, ונוכח הקשיים הנובעים, אכן, מאופן ניסוח כתב הערבות, אשר יש יסוד לטענה כי הוא צופה פני עתיד בלבד, ואינו צופה פני עבר, וכי לכן יכול ולא ניתן להשתית עליו תביעה נגד המבקש על סכום שיעלה על 150,000 ₪, הרי שהתוצאה האמורה אינה מידתית, ומותירה תחושה שייעשה עיוות דין כלפי המבקש אם זו תהיה מסקנת החלטה זו (ראה בהקשר זה רע"א 4538/11 צמח נ. גבאי, בפיסקה 26 של פסה"ד).

12. ניתן להיאחז, לעניין המועד, בטענה שצוטטה למעלה מתוך תגובת המבקש על תגובת המשיבים, ולראות בה מעין בקשה להארכת מועד (באופן דומה לאשר נעשה בעניין צמח נ. גבאי הנ"ל), וזאת על מנת לבחון את הבקשה לביטול פסק-הדין עצמה.

13. בקשה זו, יסוד לה בדין. הטענה, כי המבקש התבלבל לסבור ש"חגלה איימן ועימאד" הוא בעצם בנו, תוך שימוש בשמו ובשם אביו, אינה מופרכת. המבקש גם לא נחקר עליה. השליח – שהצהיר כי מסר שני עותקים של כתב התביעה – לא הצהיר כי מסרם בשתי מעטפות נפרדות, ולפיכך גם מטעם זה לא הופרכה גרסת המבקש (יוער בהקשר זה, כי במחלוקת שבין הצדדים באשר להזמנת השליח, צדקו המשיבים, כי לא היתה עליהם חובה לדאוג להתייצבות השליח, שאינו בעל דין, להיחקר על תצהירו במסגרת הליך ביניים (ראה תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)).

14. הצירוף של ליקוי – ולו ליקוי נחזה – במסירה, עם טענות הגנה הראויות להתברר, ועם סכום תביעה גבוה ביחס, מוליד למסקנה שיש מקום לבטל את פסק-הדין.

15. אמת, מסקנה זו אינה מובהקת ואינה חזקה, הן משום שמדובר בליקוי נחזה, כאמור, ולא בליקוי אמיתי, ועל כן אין מדובר בביטול מחמת הצדק, והן משום שטענות ההגנה לא פורטו כדבעי בתצהיר הראשון, התומך בבקשה, אלא רק בתצהיר התומך בתגובה (וגם זאת, רק לאחר שהנושא הועלה בתגובת המשיבים, ואף כאן – לא ברמת פירוט שהיה ניתן לצפות למצוא).

16. הוסף לכך את הקושי האמיתי בבחינת המועד (ולא תהא זו גוזמה להעיר, כי בעניין המועד עושה בית המשפט חסד מסוים עם המבקש – אפילו יש יסודות לחסד זה בפסיקת בית המשפט העליון) – ונמצאת אוחז בבקשה לביטול פסק-דין שניתן לקבלה רק בכפוף לתנאים משמעותיים.

17. תנאים אלה, בשים לב לנסיבות העניין, צריכים להיות תשלום הוצאות בסכום ניכר עבור הבקשה לביטול פסק-הדין, וכן הפקדת ערבון להבטחת חלק מסכום התביעה.

18. לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה לביטול פסק-דין, אולם רק בכפוף לעמידת המבקש בשני תנאים אלה, תוך 45 יום מקבלת ההחלטה (וימי הפגרה יבואו במניין): (1) תשלום הוצאות הבקשה בסך 7,200 ₪, שישולמו בפועל תוך המועד האמור; ו-(2) הפקדת ערבון בסך 75,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן, ערוכה לטובת המשיבים.

19. עמד המבקש בתנאים האמורים – יבוטל פסק הדין, וכתב הגנה יוגש תוך 30 יום נוספים. לא עמד בתנאים – יעמוד פסק-הדין על מכונו, והמבקש ישא בהוצאות המשיבים כאמור לעיל.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.