הדפסה

נאטור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה ואח'

בפני
כב' השופטת ישראלה קראי-גירון

החייב

וואפי נאטור

נגד

המשיבים

  1. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
  2. עו"ד סאמר עבד (מנהל מיוחד)

פסק דין

א. מבוא
1. החייב יליד 1978, הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל ביום 12/10/2010.
ביום 26/1/2011 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב. ב"כ הכונס הרשמי מינה את עו"ד סאמר עבד, כמנהל מיוחד בתיק זה.
על החייב הושת צו תשלומים חודשי על סך 500 ₪, החל מיום 1/3/2011.

2. על פי התצהיר שצורף לבקשת החייב, לחייב חובות מוצהרים על סך של 436,840 ₪ ומספר נושיו הידוע במועד הגשת הבקשה 12.

עד מועד הגשת דו"חות בעלי התפקיד בעניינו, הראשון בהם ביום 7/5/2012 הוגשו נגד החייב 9 תביעות חוב בסכום כולל של 505,535 ₪, מתוכם סך של 34,705 בדין קדימה על ידי מס הכנסה וסך של 1,831 על ידי המוסד לביטוח לאומי.

3. החייב טען בבקשה, כי הסתבכותו הכלכלית נבעה ממילוי חובתו לסייע בכלכלת משפחתו המורחבת. נטען, כי אחיו של החייב, אצלו החייב עבד כשכיר, סבך את כל אחיו בחובות וכשעסקו נקלע לקשיים כלכלים , הוא הכריח את אחיו, החייב דנן, לפתוח על שמו עוסק מורשה, כדי לאפשר לאחיו להמשיך ולנהל באמצעות זה עסקם שקודם לכן נוהלו ע"ש האח שכשל.

החייב טען, כי בשנים 2004-2005 נוהלה על שמו חברה בשם ליג'ארדו בע"מ שלחובותיה ערב באופן אישי, כאשר בפועל נוהלו ענייני החברה על ידי אחיו הגדול שסיבכו בחובות, תוך ניצול גילו הצעיר של החייב.

החייב טען, כי עשה כך, קרי נכנע לדרישות אחיו הגדול, בעודו צעיר תמים, המתגורר בחיק משפחתו, וסר למרות אביו ואחיו ונוהג בהתאם לנהוג במגזר אליו השתייכה משפחת החייב ואינו יכול להתנגד לדרישותיו.

החייב טען בחקירתו, כי סילק חלק מחובותיו ואף ניסה להגיע להסדר פירעון חובותיו בדין קדימה. החייב טען עוד, כי מאז שנת 2005 הוא עובד בחברה בשם בוני ברנד בע"מ, כאשר בעלי החברה הם חלק מאחיו. החייב מוסר כי אחיו הבוגר אשר סבכו בחובות, נהג לרשום בכל פעם חברה ע"ש אחד מאחיו, שטרם נקלעו לחובות, ולהמשיך ולפעול באמצעותה לניהול עסקיו. החייב לא סתר את הטענה כי כיום הוא עובד בחברה כזו.
החייב טען עוד, כי אין לו היום כל קשר לניהול החברות שקרסו ובעטיין נוצרו חובותיו וכי אחיו זייף חתימתו על שיקים שמשך.

4. ב"כ הכונ"ר והמנהל המיוחד מתנגדים למתן הכרזה, בעיקר בשל נסיבות יצירת החובות והתנהלות החייב, עת הסכים, ללא היסוס, לכל דרישות אחיו והסכים להיכנס למחויבויות כספיות בעבור אחיו לנהל בעבור אחיו עסק על שמו ולחתום על ערבויות ועל שיקים בעבורו . נטען כי החייב ע צם עיניו מלראות את התנהלותו הבעייתית של אחיו.

בעלי התפקיד טענו שהחייב לא המציא מסמכים נדרשים להוכחת טענותיו לעניין היווצרות חובותיו וכי הסכים להקים שתי חברות על שמו לצורך ניהול עסקי אחיו, למרות שהקמת החברה הראשונה כבר סיבכה אותו בחובות.

5. גם בתגובות מאוחרות, לאחר שהחייב המציא מסמכים נוספים טענו בעלי התפקיד כי החייב לא המציא דו"חות רווח והפסד של החברות הרלוונטיות, לרבות החברה בה עובד החייב כעת וחברת ליג'ארדו בע"מ אשר הוא רשום כבעליה.

נטען, כי החייב לא המציא מסמכים שיראו כי אחיו ולא הוא ניהלו החברה שהיתה רשומה על שמו. עוד נטען, כי לא הומצאו מסמכים שהחייב פעל לפרוע חובותיו בדין קדימה והמסמכים שהומצאו לעניין זה לא רלוונטיים. נטען עוד, שלא הומצאו מסמכים התומכים בטענת החייב כי יפרע חלק מחובותיו בהוצאה לפועל.

6. אשר להתנהלות החייב בהליך, טוענים ב"כ הכונ"ר והמנהל המיוחד, כי התנהלות החייב בהליך בעייתית. לחייב היו פיגורים בתשלומים וחלקם עדיין נותרו עד כתיבת פסק דין זה.

החייב אינו מגיש דו"חות מפורטים כנדרש בצירוף אסמכתאות במועד והגיש באופן חד פעמי דו"חות באיחור לכל שנת 2012 באופן תמוה.

עוד טענה ב"כ הכונ"ר בתגובתה האחרונה מיום 3/1/2013, כי גם כיום לחייב שלושה פיגורים בתשלומים לקופת הכינוס.

נטען עוד, כי החייב ואשתו אינם ממצים פוטנציאל השתכרותם.

7. מעיון בכל המסמכים הרלוונטיים עולה כי שוב נדרש בימ"ש זה לחוות דעתו בעיקר בסוגית הסתבכות בחובות של חייב עקב מחויבות משפחתית והכל בשל הצורך לנהוג כמנהג משפחתו של החייב והמגזר אליו משתייך ולהסכים עם דרישת אחי המשפחה להפקיד בידיו שיקים חתומים, ערבויות חתומות ולהסכים לחיובים כספיים ולרשום חברה על שמו, כדי לאפשר לאח לנהוג בחברה ובכספי בני משפחתו כרצונו, מבלי לבדוק התנהלות זו.

כן מתבקש ביהמ"ש לומר דברו לעניין ההתנהלות הנדרשת מחייב בהליכי פש"ר בכל הנוגע לדו"חות מוגשים ולהוצאות שראוי שיוציא חייב בהליכים המנוהלים לבקשתו כדי לשמור על רמת חיים סבירה אך רמת החיים התואמת מעמדו כחייב הנוקט בהליכי פש"ר. בית המשפט נדרש גם לאמר דברו בנוגע למאמצים שראוי שיעשו החייב ובני משפחתו למיצוי פוטנציאל השתכרותם.

ב. דיון
(1) דיון משפטי
1. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע:
"בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו:...".

2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטרייה של הפקודה.
ראה לעניין זה:
שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל" מהודרה שלישית, בעמ' 173;
ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1) עמ' 479 בעמ' 576;
ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק'-על 2009(3) 1913 (2009)).

שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשניה, במהלך התנהלות החייב בהליך. בשני המקרים נטל הוכחת תום הלב, היא על החייב.

3. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.
ראה לעניין זה:
ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206;
ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 166, 164;
ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55;

4. על רקע התכלית השנייה שתוארה לעיל לפיה יש לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון התנהלות החייב עובר להליך דנן ובמהלכו והאם כל אלו מצדיקים מתן הגנת הפקודה לו ומתן הכרזה על פשיטת רגל, או לא.

רק חייב אשר נמצא מתאים בהתנהלותו להליך ויצר חובותיו בתום לב או חוסר תום ליבו ביצירת חוב הנו במדרג נמוך וחלף זמן ממועד יצירת החובות ועד ניהול ההליך, ימצא מתאים להליך ובקשתו תעתר .
ראה לעניין זה:
ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסק דין מיום 3/5/05).

5. אכן נכון, כי בעקבות תיקון מספר 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: " פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה החייב.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.
ואולם כאמור, גישה זו נועדה אך ורק לחייבים אשר נמצאו ראויים לחסות בצל ההגנה המוענקת בהליכי הפש"ר.

6. על רקע האמור לעיל יש לבחון את התנהלות החייב דנן עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם ולקבוע האם מוצדק בנסיבות העניין להעניק לחייב את הגנת הפקודה ולהכריז עליו פושט רגל, אם לאו. האם מוצדק לקבוע כי מדובר בחייב אשר עתיד ויכול לנצל הליכים אלו כדי ללמוד התנהגות נכונה, להשתקם, לסלק חובותיו ולצאת לדרך חדשה.

7. באשר לשלב יצירת החובות, בית המשפט העליון קבע, לדוגמא, כי קיים חוסר תום לב במצב שבו חובות החייב נוצרו תוך זלזול בנושים או אדישות למצבם. בית המשפט בודק האם נוצרו חובות בדרכי רמיה והאם נהג החייב מתוך כוונה להתחמק מנושיו תוך הסתרת נכסיו.
ראה לעניין זה:
ע"א 143/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה(3) 261;
פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק' מח 2004(3) 2871).
זלזול ואדישות ביצירת חובות יכול להלמד מהסכמת חייב, פעם אחר פעם , לפתוח עסק ולמסור ניהולו לאחיו למרות שזה כבר כשל בעסקיו וסבך בעבר את אחיו בחובות
ראה לעניין זה:
פש"ר 10814-07-07 אל חדד נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 5.12.2010.

8. באשר לסוגיית תום הלב של החייב ממועד צו הכינוס, יבחן בית המשפט את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס, את מיצוי כושר השתכרותו של החייב והעדר יצירת חובות חדשים. כן יבחן בית המשפט את שיתוף הפעולה הכללי של החייב עם הכונ"ר, התייצבותו לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני הכונ"ר, ויתר הפעולות הנדרשות ממנו, לרבות הצגת מסמכים המבססים את גרסתו לבקשה והצגה מהימנה של מצבת נכסיו ובחינה של אופן התנהלותו בחיי היומיום. כן בודק בית המשפט האם חי החייב ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו. כך בודק בית המשפט האם עומד החייב בפרעון חובותיו לקופת הכינוס במועד ואין לו חובות בגין זה והאם מוגשים דו"חות חודשיים במועד וכראוי.

ג. המקרה הספציפי

1. במקרה דנן שוכנעתי כי צודקים בעלי התפקיד בעמדתם וכי החייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. גם התנהלות החייב בהליך אינה התנהלות המחייבת המסקנה כי בפנינו חייב המתאים להליך. די אם אפנה תשומת הלב לעובדה כי במועד כתיבת פסק דין זה נותרו לחייב חובות בגין אי תשלום לקופת הכינוס בשלושה חודשים אחרונים.

2. החייב כשל מלהפיג התמיהות שהוצגו על ידי המנהל המיוחד באשר לאופן היווצרות חובותיו בין השנים 2004-2005.

3. החייב לא המציא דו"חות עסקים של החברה שהוקמה לטענתו לבקשת אחיו ונוהלה רק על ידי אחיו.
החייב גם לא המציא דו"חות של החברה בה הוא עובד כיום המנוהלת גם היא על ידי אחיו.
לעניין זה לא נסתרו טענות המנהל בכל דוחותיו ובמיוחד האמור בהודעה מיום 2/1/2013.

כמו כן תמוה כי החייב נמנע מלהמציא דו"חות ומסמכים שיאמתו טענותיו ויוכיחו מעורבות אחיו ולאי מעורבותו ביצירת החובות.

4. החייב במקרה דנן לא הוכיח כי היה נתון ללחץ מתמשך או איומים אשר חייבו אותו לנהוג כפי שנהג. בוודאי לא הבהיר החייב מדוע הסכים פעם אחר פעם להיעתר לדרישות אחיו למרות שזה סבכו בעבר בחובות. החייב גם לא הסביר מדוע הוא נכון עד היום לעבוד בחברה שמנהל אחיו ולגור בסמוך לו למרו ת ידיעתו כי בגין קרבת משפחתו זו נוצרו חובותיו.

5. החייב גם לא המציא מסמכים מהימנים המוכיחים טענותיו כי פרע חלק מחובותיו בהוצאה לפועל או כי הסדיר חובותיו בדין קדימה.

משלוח מכתב אחד, אשר ספק אם התקבל ב רשות המיסים, כ דברי המנהל המיוחד, אינם מוכיחים כי רצונו כן ואמיתי לפרוע חובות בדין קדימה.

6. אשר להתנהלות החייב בהליך, לחייב פיגורים בתשלומים לקופת הכינוס. החייב גם אינו מגיש דו"חות דו חודשיים באופן סדיר ובמועד, וה גיש בבת אחת דו"חות לחודשים ינואר, אוקטובר 2012 ואף זאת באיחור וללא אסמכתא נדרשת.

7. החייב לא פרע חובותיו בדין קדימה וגם לא הוכיח כי עשה מאמצים רציניים בכוונה זו. כמו כן החייב ואשתו לא ממצים פוטנציאל השתכרותם. החייב בחר לעבוד בשכר נמוך בחברה המנוהלת על ידי אחד מאחיו ובפועל מנוהלת כנראה על ידי האח אשר סיבך החייב בחובות.

לחייב כוונות כנראה להשתלב במעגל העבודה עפ"י האמור בתשובות ב "כ החייב לעמדת בעלי התפקיד בעניין, ואולם בפועל כוונות אלו לא הניבו דבר.

8. בנוסף, זהו המקרה בו אין להקל ראש בהתנהלות החייב ולהסכים עם הטענה כי החייב נאלץ להרכין ראש בפני הנוהגים השוררים במשפחתו ובקהילה בה הוא חי ולהתיר לאחיו לנהוג בכספו כרצונו, לסבכו בחובות מבלי לבקר את התנהגות אחיו ולמעשה זאת גם לאחר שבגר החייב והקים משפחה בעצמו.
התרת טיעונים מסוג זה בכל מקרה ומקרה לא תאפשר הפסקת המנהג הקלוקל המסבך משפחות שלמות בחובות ומותיר נושים על לא עוול בכפם בפני שוקת שבורה.
אם סביר הוא כי חייב בגיר ובעל משפחה יתיר לאחיו לסבכו בחובות ולנהוג כראות רצונו בכספו מבלי לשים לעניין סוף מדוע לא ינהג אותו חייב אח"כ בבניו שלו באותה דרך?

כיבוד בני משפחה אינה כוללת הסכמה בשתיקה לכל מעשי האח הבכור ואי השמעת בי קורת. לא הוכח בפניי כי במקרה דנן היה החייב נתון למסכת לחצים משפחתית, להפחדות, לאיומים וכיוצא באלה, אשר מנעו ממנו באופן סביר להשמיע קולו ולהתנגד למעשי אחיו.

בודאי נכון הדבר כאשר החייב ממשיך באורח חייו כמקודם. עובד בחברה של אחיו בשכר נמוך, מתגורר בסמוך לבני משפחתו והיה נכון, פעם אחר פעם, לחתום עבור אחיו על התחייבות.

9. במקרה דנן עסקינן בחייב אשר נתן במודע לאחיו לנהל את כספיו והוסיף ותמך בפעולותיו ומסר לידיו שיקים חתומים, ערב להתחייבות חברה שנוהלה לטענתו על ידי אחיו והסכים להקים לפחות שתי חברות על שמו שנוהלו ע"י ידי אחיו, גם כשידע כי א חיו מפזר שיקים וממלאם מבלי שיהיה כיסוי לשיקים אלו.

מדובר בחייב שבחר לנהוג בפזיזות בכספיו, תוך עצי מת עיניים למעשי אחיו אשר סיבך לטענתו בחובות מספר אחים ותוך אדישות לפגיעה בנושים עקב מעשים אלו. מדובר בהתנהות שלא ניתן לראותה כתמימת לב אפילו המניע לכך הינו הרצון לכבד הוראת אח . ראה לעניין זה:
פש"ר (חי') 226/00 גנאים ואיל נ' הכנ"ר פס"ד מיום 17.3.2002;
פש"ר 2339-05-09 סמירה אבו רביע נ' הכנ"ר מחוז חיפה, פס"ד מיום 24.3.2011) .

ד. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום הלב ביצירת החובות וכן התנהלותו של החייב בהליך, אני מורה על דחיית הבקשה.

בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל תוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה.

בנוסף, אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב.

הכונ"ר ישלם שכר המנהל המיוחד ויגבה שכר השגחתו לפי התקנות, מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים אם זו תעלה על סך של 2,500 ש"ח תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים.

באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום הוצאות ההליך כאשר שכר השגחת כונס יעמוד על סך של 20% מהכספים והיתרה תשולם למנהל המיוחד.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.