הדפסה

מ. י. מאכלי הצפון בע"מ נ' רוימי ואח'

בפני
כב' השופטת בטינה טאובר

מבקש
עמרם רוימי

נגד

משיבים

  1. מ. י. מאכלי הצפון בע"מ
  2. סנטו פרסנטו שרותי קפה בע"מ (החברה)
  3. כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה
  4. עו"ד ענבל בית הלחמי (המפרקת הזמנית)

החלטה

1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר עמרם רוימי (להלן: "המבקש") להתיר למבקש, מכוח סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), להמשיך בניהול התביעות שהוגשו על ידו כנגד סנטו פרסנטו שרותי קפה בע"מ (להלן: "החברה"), נגד מ. י. מאכלי הצפון בע"מ (להלן: "המשיבה") וכנגד בעלי מניותיה, המתבררות בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סע"ש 43003-09-13) ובבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 42567-09-13).

2. מעיון בכתבי הטענות שצורפו על ידי הצדדים עולה, כי התביעה המתנהלת על ידי המבקש בבית הדין האזורי לעבודה נוגעת לזכויות להן טוען המבקש, בהיותו עובד שכיר של המשיבה, השותפות ומאוחר יותר החברה . המבקש טוען במסגרת תביעתו לזכויות בסיום העסקתו, שכר חודשי שלא שולם בתוספת פיצויי הלנת שכר, הפרשות לפנסיה שלא בוצעו וכיוצ"ב, זאת על רקע טענה לקיומם של יחסי עבודה בינו ובין השותפות ולאחר מכן בינו לבין החברה.

המשיבה טוענת, כי על רקע העובדה, כי בכל הנוגע לתביעת המבקש בבית הדין האזורי לעבודה, ניתנה על ידי בית הדין ביום 18/08/14 החלטה המורה על מחיקת תביעת המבקש בהיעדר סמכות עניינית, על יסוד ההכרעה לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ולפיכך, מתייתר הצורך לדון בסוגיה זו. לעמדה זו הצטרפה אף עו"ד גב' ענבל בית הלחמי (להלן: "המפרקת הזמנית"), אשר ציינה בתגובתה, כי אין עוד צורך במתן החלטה בסוגיה, לצד העמדה, כי אין כל מניעה מלדון בתביעה זו של המבקש במסגרת תביעת חוב שתוגש על ידו כנגד החברה, שעה שמטבע הדברים נוהגים בעלי תפקיד ליתן הכרעותיהם בתביעות מעין אלה כדבר שבשגרה.

בתשובה שהגיש המבקש לאחר שהוגשה עמדת המפרקת הזמנית טען המבקש, כי בדעתו להגיש ערעור על קביעת בית הדין האזורי לעבודה ועל כן, על בית משפט זה להתיר למבקש להגיש את הערעור, שאם לא כן תסוקל זכות תביעתו ושעה שהמומחיות לדון בטענות בדבר יחסי עבודה מסורה לבית הדין לעבודה.

3. בהליך שנפתח על ידי המבקש בבית המשפט המחוזי נתבע על ידי המבקש סך של 1,491,372 ₪, בגין כספים המגיעים למבקש, לטענתו, כרווחים שנבעו מהפעילות המשותפת ואשר לא שולמו לו, לטענתו, הן במסגרת השותפות והן במסגרת החברה.

המבקש העלה בתביעתו טענות כנגד המשיבה ובמישרין כנגד בעלי מניותיה, באמצעות טענה להרמת מסך, טענות קשות לגבי העלמת כספים שהגיעו לפעילות המשותפת וריקון החברה מכספים, השפעה על עריכת הדו"חות הכספיים, תוך מידורו של המבקש מהמידע החשבוני המצוי ברשות החברה, מימון דק, שמירה על רמת אשראי נמוכה ועוד.

עוד טען המבקש במסגרת תביעתו, כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם הייסוד של החברה מחודש פברואר 2012 (להלן: "הסכם המייסדים"), על פיו התחייבה להעביר את המכונות והציוד שנרכשו עבור פעילות השותפות לחברה ולא עשתה כן.

במסגרת התביעה עתר המבקש לקבלת 4 סעדים שונים; תחילה עתר המבקש לסעד של מתן חשבונות בשותפות ובחברה, שיאפשר לו להוכיח מבחינה חשבונאית את טענותיו. כן התבקש בית המשפט המחוזי לבטל את הסכם המייסדים ולהשיב למבקש את כל המגיע לו בגין הפעילות המשותפת, החל ממועד הקמת השותפות בשנת 2006 ועד למועד עזיבתו את החברה בשנת 2013. עוד עתר המבקש להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב בעלי המניות של המשיבה באופן אישי, על רקע טענותיו לקיפוח המיעוט ולמימון דק. לבסוף עתר המבקש למתן פסק דין הצהרתי, המורה כי המבקש זכאי למחצית הכספים , שייפסקו או ישולמו במסגרת התביעה שהגישה המשיבה בת"א 46481-12-11 בבית משפט השלום כנגד מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ וכנגד מורג הצפון בע"מ, וכן למחצית מכספי הביטוח , ששולמו למשיבה כשיפוי בגין אירוע גניבה של מכונות וציוד קפה ממחסני החברה.

4. בתמצית טען המבקש, כי מדובר בהליך מורכב מבחינה עובדתית, אשר יצריך שמיעת עדים רבים ומומחים, וכי הליך בירור תביעת חוב בתיק פירוק אינו מתאים ומיועד להתמודד עם מורכבות זו.

עוד טען המבקש, כי החברה שבפירוק זמני הינה בעל דין נדרש, אשר בהיעדרה לא ניתן לברר את טענות המבקש לעניין הפרת הסכם המייסדים על ידי המשיבה, באופן שמאיין גם את תביעתו כנגד השותפות.

כן טען המבקש, כי טעמי יעילות דיונית מחייבים את מתן ההיתר, שכן עיכוב ההליכים יגרום להתארכותם. זאת ועוד, לעמדת המבקש, תוכל המפרקת הזמנית אף להיעזר בממצאים ובחוות דעת חשבוניות שבדעת המבקש להגיש.

לסיום טען המבקש, כי מאחר ובשלב הנוכחי עליו לעבור את המשוכה של הוכחת זכותו לבטל את הסכם המייסדים, לא צריכה, על כל פנים, להיות מניעה מלאפשר את המשך הבירור וההכרעה בסוגיה זו.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה. לעמדתה, אין מניעה כי המבקש ימשיך בתביעתו המתנהלת בבית המשפט המחוזי כנגד המשיבה, בלא שהחברה תהייה צד להליך, ובפרט לנוכח טענתה, כי חלקה של החברה בסכסוך שבין הצדדים הינו מינורי וממילא עיקר תביעותיו הכספיות של המבקש נוגעות לתקופה שבה ניהלו הצדדים את פעילותם העסקית במסגרת השותפות, מה גם שבשלב הנוכחי נדרש המבקש להוכיח, כי המשיבה היא שהפרה את הסכם המייסדים ולא החברה, שכלל אינה צד לו.

עוד נטען על ידי המשיבה, כי תביעת המבקש הינה תביעה לסכום קצוב, ניתן להגישה במסגרת תביעת חוב, אין בה מורכבות כלשהי ואינה מצריכה שמיעת עדים או מומחים ובכל מקרה, מתייחסת לתקופת פעילות קצרה של כשנה. לסיכום, טוענת המשיבה, כי אין כל מניעה להכריע בתביעה זו בגדר תיק הפירוק.

6. בתשובה שהגיש המבקש לתגובת המשיבה נטען, כי המשיבה מנצלת את מעמדה כבעלת מניות הרוב בחברה כדי לרוקנה מנכסיה, תוך יצירת חובות פיקטיביים, בהציגה עצמה כנושה של החברה, וכל זאת על מנת למנוע את בירור התובענה.

עוד נטען על ידי המבקש, כי בנסיבות המקרה, הדרך הראויה לניהול התביעה הינה בבית המשפט המחוזי, אשר יכריע, הן בעתירה למתן חשבונות וכן בטענתו בדבר זכותו לביטול הסכם המייסדים.

המבקש טען בתשובתו בפירוט, כי ממקצת המסמכים שנמסרו לו עולה, כי המשיבה הפרה את ההסכם והתנהלה שלא כדין, תוך יצירת חובות פיקטיביים לטובתה מחד ומנגד עיכוב כספים המגיעים לחברה.

לנוכח האמור, טען המבקש, כי לא ניתן להגדיר את תביעתו כתביעה לסכום קצוב ואין מקום להפחית מחלקה של החברה, ושעה שלעמדת המבקש יוכח, כי דווקא המשיבה ובעלי מניותיה הם אלה החבים בחוב כלפי החברה ומעכבים כספים אלה שלא כדין.

7. המפרקת הזמנית הגישה עמדתה ביום 31/08/14, עובר, כאמור, להגשת תשובת המבקש.

באשר לבקשת המבקש להמשיך בניהול התביעה האזרחית, ציינה המפרקת הזמנית, כי ראוי לאפשר למבקש להמשיך ולנהל את התביעה בבית המשפט המחוזי ,כאשר החברה תצור ף כמשיב פורמאלי, בכפוף לכך שאין מת בקשים סעדים אופרטיביים כנגדה, אלא מעורבותה נדרשת לצורך הבירור העובדתית ותוך שיצוין, כי הליכי הבירור שיערוך בית המשפט המחוזי וכן הכרעתו ייוחדו למערכת היחסים שבין המבקש למשיבה ולשותפות בלבד ותישמר למבקש האפשרות להעלות תביעות עתידיות, ככל שתהיינה לו, בכפוף לממצאי הבירור בתביעה כלפי החברה, בתביעת חוב שאותה יוכל להגיש במסגרת הליך זה.

דיון

8. הוראת סעיף 267 לפקודת החברות קובעת:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

ככלל, הדרך לבירור תביעות נושה כנגד גוף חדל פירעון הינה באמצעות הגשת תביעת חוב לבעל התפקיד וכקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

ביסוד כלל זה עומדת השאיפה לרכז את כל התביעות שכנגד אותו גוף לפני בעל תפקיד. ובלשונו של כב' הנשיא גרוניס ברע"א 8327/07, משה שוב נ' רו"ח שמואל רוזנבלום (פרסום נבו), 23/12/07:

"ביסוד ההוראה שבסעיף ניצבת התפיסה לפיה מעת שהחל תהליך הפירוק יש לרכז את התביעות נגד החברה להליך קולקטיבי אחד המתנהל בפני המפרק, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים".

9. עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים, בהם מתיר בית משפט של פירוק הגשת תביעה עצמאית, מכוח סמכותו לפי סעיף 267 לפקודת החברות.

כב' השופט אורנשטיין בפרק (תל אביב) 40721-09-12, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' ד"ר אורלי אינס-קינג (פרסום נבו), 07/05/14, מנה את השיקולים להם נדרש בית משפט של פירוק בעת הכרעתו, אם ראוי בנסיבות המקרה להתיר הגשת תביעה. בין השיקולים שמנה כב' השופט אורנשטיין נכללים השיקולים הבאים:

"האם מדובר בתביעה סבוכה ומורכבת שבירורה באמצעות הליך של תביעת חוב לפני בעל תפקיד אינו הליך שניתן יהיה לברר בו כדבעי את טענות הצדדים ומן הראוי להגיש בגינו תביעה עצמאית; יוער כי בפסק דין בעניין רע"א 8327/07 ה נ"ל ציין בית המשפט שגם אם מדובר בהליך עובדתי מורכב אין בהכרח לבררו במסגרת של תביעה עצמאית, שתארך שנים רבות, דבר שיימנע את הבאת הליך הפירוק לידי סיום תוך זמן סביר. שיקול נוסף הינו האם יהיה בבירור ההליך באופן עצמאי הכבדה ניכרת על קופת החברה שבחדלות פירעון בהבדל מבירור בדרך הפשוטה יחסית של תביעת חוב. עוד שיקול הינו האם פרט לחברה קיימים נתבעים נוספים בתביעה שלגביה מתבקש ההיתר, כאלה שכנגדם ונגד החברה קיימת עילה משותפת והכרוכה בבירור אותה מסכת עובדתית כך שממילא הדברים ילובנו לפני בית המשפט הדן בתביעה עצמאית ויוכרעו על ידו. לא כל שכן מתן היתר להגשת תביעה, יימנע חשש למתן הכרעות סותרות בין זו של בית המשפט הדן בתביעה לבין הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב וייתכן שבערעור עליה, ככל שיוגש לבית המשפט של חדלות הפירעון".

פרופ' ציפורה כהן בספרה, פירוק חברות, תש"ס-2000 (עמוד 375), מנתה אף היא את השיקולים שלעמדתה שוקל בית משפט של פירוק. לעמדתה, בין השיקולים הדרושים להכרעה נכללים השיקולים, האם יש יתרון לבירור התביעה באופן עצמאי, האם מדובר בסוג הליך מיוחד המחייב מומחיות שאינה מצויה כרגיל אצל מפרק, האם קיים ניגוד עניינים אצל מפרק המונע ממנו לדון בתביעות החוב, האם בירור התביעה בפני המפרק יהיה כרוך בעלויות גבוהות מאלו אשר במסגרת תביעה נפרדת ועוד.

מעבר לכך, לא ניתן להתעלם גם ממהות ההליך ומאופי הטענות המועלות כלפי החברה שבפירוק. באשר לעילת תביעה חוזית, נראה כי ככלל, אין מניעה להגישה לבעל תפקיד במסגרת הוכחת חוב, אך ספק אם הדבר כך, ככל שהמדובר בעילה נזיקית.

10. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, בתשובת המבקש ובעמדת המפרקת הזמנית, סבורני, כי בנסיבות המקרה, ראוי להחיל את החריג, המתיר את המשך ניהול התביעות שהגיש המבקש בפני בית המשפט האזרחי, וכן ראוי לאפשר למבקש להגיש ערעור על החלטת בית הדין לעבודה, אשר קיבל את טענות המשיבים למחיקת התביעה על הסף, בהיעדר יחסי עובד ומעביד, ככל שיימצא המבקש לנכון, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

11. באשר לתביעת המבקש, אשר הוגשה בבית המשפט המחוזי, ראוי לציין, כי התביעה הוגשה כנגד החברה, המשיבה ובעלי מניותיה, על דרך הרמת מסך, ונסובה על כספים המגיעים למבקש , לטענתו, כרווחים שנבעו מפעילות השותפות והחברה, בגין ריקון שתי אלה מכספים, השפעה על עריכת הדו"חות הכספיים, תוך מידורו של המבקש מהמידע החשבוני ומחדלים בניהול החברה, לרבות מימון דק, שמירה על רמת אשראי נמוכה וקיפוח המיעוט. כן עתר המבקש לזכות במחצית הכספים שישולמו במסגרת תביעה שהגישה המשיבה בת"א 464681-12-12 כנגד מידף קייטרינג ואירוח בע"מ וביחס לכספי ביטוח ששולמו למשיבה כשיפוי בגין אירוע גניבה של מכונות קפה ממחסני החברה.

ערה אני לעובדה, אשר המבקש אף הוא אינו חולק עליה, כי מהוראות הסכם המייסדים מיום 02/02/12, אשר צורף על ידי המשיבה לתגובתה, נובע, כי בטרם יוכל המבקש לבסס את תביעתו הכספית כנגד השותפות, עליו להוכיח את הפרתו של הסכם המייסדים שנקשר בין הצדדים. במילים אחרות, בטרם יתגבר המבקש על מסוכה זו, לא יהיה המבקש זכאי, לנוכח הוראות הסכם המייסדים, להעלות טענות בדבר כספים המגיעים לו מפעילותם המשותפת של הצ דדים במסגרת השותפות ותיוותר לו עילת תביעה רק כלפי החברה.

12. עם זאת, עולה מעיון בכתב התביעה, כי למעשה, תביעתו של המבקש אינה מבחינה בין התנהלות המשיבה במסגרת השותפות לבין התנהלות המשיבה במסגרת החברה. עיון בכתב תביעתו של המבקש מעלה, כי טענות המבקש ביחס להעלמת הנכסים ו/או ריקון הנכסים על ידי המשיבה וכן ניפוח ההוצאות והימנעות מהעברת כספים השייכים לפעילות מכונות הקפה לטובת פעילות זו, נטענים על ידי המבקש, הן במסגרת השותפות והן במסגרת החברה.

13. בכל הקשור לניהול התביעה בבית המשפט המחוזי, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 20/07/14 ומשתביעת המבקש כלפי החברה לא כללה סעד כספי , כי בשלב זה של הדיון עותר המבקש לקבלת סעד של מתן חשבונות, הן לתקופה שבה נוהלה פעילותם המשותפת של הצדדים במסגרת השותפות והן במסגרת קיומה של החברה, ואולם, לא נדרשים סעדים אופרטיביים כלשהם מצד המבקש כנגד החברה עצמה.

יצוין, כי בהקשר דומה ציין בית המשפט העליון ברע"א 5306/04, אוסאמה ביאעה נ' אחים בולוס חברה לבנין ושיכון 1978 בע"מ (פרסום נבו), 17/03/05, כדלקמן:

"כאמור, במסגרת התובענה אשר הגישו המבקשים נגד המשיבה לא נכללה עתירה לסעד כספי. תחת זאת, ביקשו הם כי יינתן סעד הצהרתי לפיו ההסכם בוטל כדין, וכי רשם המקרקעין יצווה למחוק את הערות האזהרה אשר נרשמו מכוחו של ההסכם. משתביעותיהם של המבקשים אינן כספיות במהותן, הרי שאין מקום לבררן במסגרת תביעת חוב בפני המפרק (ראו, ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 743-739; Re Coregrange Ltd. [1984] BCLC 453; E. Bailey, H. Groves & C. Smith, Corporate Insolvency – Law and Practice (Butterworths, 2001), 359; אולם השוו, ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2) 866). הדרך הראויה לברר עניינים שלא ניתן להביאם בגדר תביעת חוב הינה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט שעל הפירוק, או לחלופין במסגרת הליך בפני בית המשפט האזרחי נגד החברה שבפירוק, לאחר קבלת רשות לכך (סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות))".

14. זאת ועוד, מתגובת המפרקת הזמנית עולה, כי לצורך הוכחת טענתו המקדמית של המבקש, בדבר הפרת הסכם המייסדים על ידי החברה, נדרשת נוכחותה של החברה, הן לצורך קבלת גרסתה והן על מנת שתהייה למבקש גישה למסמכים החשבונאיים. כך למשל, במסגרת הסכם המייסדים נכתב, כי המבקש יהיה זכאי לסכום של 200,000 ₪ מהחברה, ככל שתהייה אפשרות (תזרימית) לבצע תשלום זה, וזאת בקדימות לחלוקת רווחים בחברה. המבקש טען בכתב התביעה, כי המשיבה, ששלטה על ניהולה החשבונאי של החברה ועל חלק ניכר מהתקבולים שהגיעו לה מאת הלקוח-משרד הביטחון, לא העבירה לחברה את מלוא הכספים המגיעים לה ומאידך, "ניפחה" את הוצאות החברה ובכך וידאה שלא יהיו כספים בחברה לטובת קיזוז התחייבויותיה כלפי המבקש. מבלי להביע דעה בדבר נכונות טענות המבקש, ואולם, משכך טוען המבקש, הרי בירור טענות אלה מחייב את קבלת גרסת החברה, כמו גם נגישות למידע החשבונאי של החברה, בכל הנוגע לפעילותה, התקבולים שהייתה זכאית להם ולהוצאות תפעולה.

15. בשים לב לעובדה, שהמדובר בפעילות משותפת שהחלה במסגרת שותפות בשנת 2006 ואשר בשנת 2012 התאגדה לחברה בע"מ ומשלא חל שינוי מהותי במתכונת הפעילות, עולה, כי היעילות הדיונית מחייבת כי בירור טענות הצדדים לגבי ניהול השותפות והחברה ייעשה כמקשה אחת. ניתן אף להניח, כי הצדדים יתמכו את עמדותיהם בחוות דעת חשבונאיות וראוי כי אלה תתייחסנה לגבי מכלול הפעילות בין השנים 2006-2013, שאם לא כן, ייווצר מצב בלתי רצוי, שבו תידרשנה שתי חוות דעת מומחה שונות לגבי פעילות השותפות ולגבי פעילות החברה.

16. זאת ועוד, גם אם לא יינתן למבקש ההיתר המבוקש, יידרש בית המשפט המחוזי, שלפניו מתבררת התביעה האזרחית, להידרש למרבית המסכת העובדתית, כמו גם למרבית טענות הצדדים, שכן בית המשפט יידרש לדון בתביעת המבקש באשר לפעילות הצדדים במסגרת השותפות, פעילות שנמשכה בין השנים 2006 ועד 2012, תוך שמיעת ראיות וקביעת ממצאים. פועל יוצא מן האמור, כי אין בדחיית הבקשה והפניית המבקש להגשת תביעת חוב כנגד החברה כדי לחסוך קיומו של הליך משפטי או לחסוך באופן משמעותי מהיקף הבירור שיידרש.

17. בנוסף, בהיעדר מתן היתר לניהול התביעה כנגד החברה בכללותה בבית המשפט המחוזי, לא ניתן אף לשלול מראש מצב שהכרעת בית המשפט המחוזי, הגם שעשויה להתמקד בפעילות הצדדים במסגרת השותפות, עלולה לעמוד בסוגיות מסוימות בניגוד להכרעת המפרקת הזמנית בתביעת החוב, אם תוגש , וקיים, אפוא, חשש בלתי נמנע להכרעות סותרות באותו עניין ושמן ראוי למנועו מבעוד מועד.

18. בנסיבות אלה, בהן לב ליבה של המחלוקת הטעונה בירור נעוץ בסכסוך בין בעלי המניות והטענות של הצדדים זה כלפי זה, כאשר תוצאותיו של הבירור ישליכו על החברה במוכן שיבהירו בירור עתידי של השאלה, אם החברה חייבת כספים לבעלי מניותיה בגין רווחים שלא חולקו או מכל טעם אחר, ואולם, לא נתבקשו סעדים אופרטיביים כנגד החברה ולאור שיקולים כבדי משקל, בדבר יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי, חשש מפני הכרעות סותרות ושעה שהחברה אינה אלא אחד מבין בעלי דין בתובענה, נראה, כי אכן מוצדק להיעתר לבקשה ולהתיר המשך בירור ההליך בבית המשפט המחוזי כסדרו, באופן שיבוררו ענייניהם של כל המעורבים בהליך במאוחד בפני אותו טריבונל שיפוטי.

19. למען הסר ספק מובהר בזאת, כי לנוכח מהותו של הליך הפירוק וככל שהמבקש יבקש להעלות תביעות עתידיות כנגד החברה בעקבות בירור התביעה בבית המשפט המחוזי, יבוררו אלה במסגרת תביעת חוב שיגיש המבקש במסגרת הליכי הפירוק.

20. באשר להליך המתברר בבית הדין לעבודה, עולה מתשובת המבקש, כי לאחר שתביעתו נמחקה על הסף בפסק דינו של בית הדין לעבודה מיום 18/08/14 ולאחר הגשת בקשתו, עותר המבקש למתן היתר להגשת ערעור לבין הדין לעבודה בקשר לקביעת בית הדין האזורי, לפיה דין תביעתו להימחק בהיעדר עילה, בשל היעדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

מכאן, שלא מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש להתיר לו להמשיך בניהול ההליך במסגרת בית הדין לעבודה.

על רקע העובדה, כי ככל שתיוותר על כנה קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה, לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין החברה, לא יוכל המבקש להגיש תביעת חוב בפני המפרקת הזמנית, סבורני, כי יש להתיר למבקש להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, על מנת שיוכרע מעמדו של המבקש בחברה.

ככל שבית הדין הארצי לעבודה יכיר במעמדו של המבקש כעובד בחברה, תבורר תביעתו של המבקש במסגרת תביעת חוב שתוגש על ידי המבקש למפרקת הזמנית במסגרת הליכי הפירוק, ככל תביעת חוב אחרת המוגשת על ידי עובד החברה, בין היותו שכיר ובין היותו בעל שליטה בחברה.

סוף דבר

21. לאור כל האמור לעיל, הנני נעתרת לבקשת המבקש להמשיך בניהול התביעה כנגד החברה בת"א 42657-09-13, המתברר בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כן הנני מתירה למבקש להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בסע"ש 43003-09013.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

22. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ד, 08 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.