הדפסה

מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' גביש

בקשה מס' 67
לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה
מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה

נגד
הנאשם
מיכאל גביש

ב"כ המאשימה: עוה"ד בכר וברדיצ'בסקי

ב"כ הנאשם: עוה"ד אפיק וויסמן

החלטה

1. לפני בקשת הנאשם להוספת ראיה.

2. אנו מצויים בשלב שלאחר הגשת סיכומי התביעה. הנאשם היה צריך להגיש סיכומיו ביום 7.12.13, אלא שנעתרתי לבקשתו לקבל ארכה וכעת אמור הוא להגישם ביום 1.1.14

3. הראיה בה עסקינן היא מסמך, הכולל שאלות אותן הכין לעצמו חוקר ברשות ניירות ערך לקראת חקירתו של משה פת. מדובר במסמך פנימי, שהגיע עקב טעות לידי הנאשם כבר לפני זמן מה, אלא שהנאשם "גילה" אותו אגב הכנת סיכומיו.

4. לטענת הנאשם , מסמך זה מחזק את טענתו כי נערכה בתיק חקירה מגמתית, שנועדה להביא להעמדת הנאשם לדין והרשעתו, תוך התעלמות ברורה מחשודים אחרים אשר יכול וביצעו את העבירות המיוחסות לנאשם. עוד טוען הנאשם כי ראיה זו מלמדת שקיים חומר חקירה רב נוסף שלא הועבר אליו במועד, והכוונה למידע על אודות 5,000 "ביטולי בנק", שאף עשירית מהם לא הועברו לנאשם.

5. המאשימה מתנגדת לבקשה הן מאחר שהנאשם התנהג (כפי שכבר עשה בעבר) בצורה לא ראויה כאשר הקדים והגיש את הראיה המבוקשת ביחד עם הבקשה, עוד טרם קבלת רשות; הן מאחר שהמסמך המדובר הוא תרשומת פנימית של חוקר ואינו חלק מחומר החקירה; הן בשל עיתוי הבקשה - שלב סיכומי ההגנה, כאשר המסמך בידי הנאשם מזה זמן; הן מאחר שהמסמך אינו מעיד על מה שהנאשם מנסה לטעון שהוא מעיד; הן מאחר שהתרשומת אינה יכולה לעמוד לבדה ויש לחקור את מי שערך אותה כדי להבין מדוע מר פת לא נשאל חלק מהשאלות שנכללו במסמך.

6. עיינתי בכל נימוקי הצדדים ודין הבקשה להדחות. הנאשם לא השכיל להסביר כיצד המסמך המדובר יכול להועיל לו. העובדה ששאלות מסוימות לא נשאלו במסגרת חקירתו של העד פת אינה מצביעה, כשלעצמה, על מגמתיות. ללא חקירת החוקר לא ניתן לדעת מדוע ויתר על שאלות מסוימות.

מעבר לכך, הנאשם ניסה לאורך כל המשפט לטעון כי בוצעה בענינו חקירה מגמתית, ובהכרעת הדין אצטרך, מן הסתם, לדון בענין, אך כבר עכשיו אוכל לציין שחלק גדול מהתהיות שהועלו בקול גדול במהלך המשפט מצד ההגנה, לא גובו בראיות. גם בבקשה שלפני (ובתשובה לתגובה), נשאלות שאלות בדבר אותם "ביטולי בנק" שהחוקר מזכיר בטיוטת השאלות, אך לא ירדתי לסוף דעתו של הנאשם בדבר המשמעות הרבה שיש לאלה , וכיצד הטענה , ש בשלב כלשהו חשב החוקר שיש כאלה, יכול ה לקדם את ענינו של הנאשם. בסופו של יום, יוכרע התיק על יסוד ה"יש", ואילו היה הנאשם סבר שיש ראיות מזכות נוספות, מן הסתם היה מביא אותן.

7. ברור, כי אילו סברתי שמדובר בראיה שיכולה להועיל לנאשם בצורה ממשית, הייתי מתירה לנאשם להוסיף את הראיה, אף בשלב מאוחר זה. ואולם, דומני שהנאשם מבקש להגיש את המסמך אך לצורך העלאת תהיות נוספות, שוליות ולאו דווקא מבוססות, שתיוותרנה ללא מענה, ולכן אני סבורה שאין במסמך תועלת ממשית עבורו. כאשר זהו המצב, גם השלב המאוחר שבו מוגשת הבקשה פועל לחובתו . על אלה יש להוסיף כי הראיה מצויה בידי הנאשם מזה זמן, וניתן היה לבקש להגישה עוד קודם לכן . אין להתעלם גם מכך שהנאשם - לא בפעם הראשונה, ולמרות שכבר הערתי לו על כך בהחלטתי מיום 25.6.13 - מצרף ראיה טרם קבלת רשות, וזוהי התנהגות שאינה ראויה.

לאור כל האמור - הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.