הדפסה

מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' שחאדה ואח'

בפני
שופטת ברכה בר-זיו
בפני כב' השופטת ברכה בר-זיו
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

  1. פאדי שחאדה
  2. מוחמד בדארנה
  3. ראמי גנאיים

הכרעת דין

1. נגד שלושת הנאשמים הוגש כתב אישום בו כולם  נאשמים בעבירות של הריגה, עבירה לפי סעיף 298+ 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332+ 29 לחוק העונשין ונהיגה מופרזת, עבירה לפי תקנה 52+ 51(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1977 (להלן: "תקנות התעבורה") + 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (לפקודת התעבורה").

הנאשם 1 הואשם גם בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה.         
הנאשם 2 הואשם גם בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.

הנאשם 3 הואשם גם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא תעודת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי"), הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

2. עובדות כתב האישום הן כדלקמן:

א. בתאריך 12/12/05 שעה מדויקת אינה ידועה למאשימה, החליטו הנאשמים 1 ו-3 לערוך ביניהם תחרות מכוניות כדי לבחון מכוניתו של מי מהם מהירה יותר (להלן: "התחרות").
ב. באותו היום, בשעה 23:00 או סמוך לכך, שעה מדויקת אינה ידועה למאשימה, נהג הנאשם 2 ברכבו מסוג מיצובישי מ.ר 84-640-02 (להלן: "המיצובישי") בכביש ראשי בסחנין שהינו כביש עירוני לכיוון כללי עראבה (להלן: "הכביש הראשי") כשאיתו ברכב נוסעים מוחמד גנאיים, מרעי שחאדה ואמיר גנאיים.
ג. בהגיע הנאשם 2 לקרבת המסעדה של סמיר בכביש הראשי, פגש את הנאשם 1 נוהג ברכב מסוג אלפא מ.ר 23-476-05 (להלן: "האלפא") כשבמושב שלידו נוסע אחמד גנאיים (להלן: "המנוח"), הנאשם 2 הזמין את הנאשם 1 לערוך תחרות מכוניות עד לכפר עראבה. הנאשם 1 נענה להזמנה ושניהם ערכו תחרות מכוניות כששניהם נוסעים במהירות מופרזת ו"משחקים" אחד עם השני.
ד. בסיום התחרות כאמור בס' 3 לעיל, הגיעו נאשמים 1 ו-2 לצומת חמרה כשבדרך הצטרף אליהם נאשם 3 כשהוא נוהג ברכב מסוג פיאט מ.ר 33-667-05 (להלן: "הפיאט") ועצרו בכביש 805 (להלן: "הכביש") כשפניהם לכיוון דיר חנא, הכל בכוונה לקיים תחרות.
ה. הכביש במקום הינו דרך שאינה עירונית, הכביש הוא כביש מפותל עם שילוט אזהרה בשני הכיוונים על היותו כביש מפותל. הכביש הוא בן 3 נתיבים כאשר בכיוון נסיעת הנאשמים קיימים שני נתיבים ובכיוון הנגדי נתיב אחד. המהירות המותרת 80 קמ"ש.
ו. זמן מה לאחר השעה 23:35 ובהיותם מוכנים לתחרות, פרצו שלושת הרכבים בנסיעה מהירה מאוד לכיוון דיר חנא.
ז. בהגיע נאשם 1 לעקומה שמאלה בכביש, בסמוך לק"מ 21.4, הוא איבד את השליטה על רכבו, הרכב סטה לימין, ירד לשוליים ופגע בסלעים שבצד הכביש. הרכב התהפך וכתוצאה מכך נפגע הנאשם 1 בעצמו והמנוח הועף מהרכב ונחת על הכביש בין שני הנתיבים בכיוון נסיעת הנאשמים (להלן: "התאונה").
ח. משהגיע הנאשם 2 במהלך התחרות לנקודת התאונה הבחין ברכב האלפא ההפוך וממנו עולה עשן ואבק, הבחין בסימנים שניתנו לו ע"י אחרים לעצור ומתוך כוונה להמשיך אף על פי כן בנסיעתו, הוא כיבה את אורות רכבו, האיץ את מהירות נסיעתו עד כדי 120 קמ"ש בערך והמשיך בנסיעה מהירה מהמקום.
ט. תוך כדי הנסיעה חלף נאשם 2 עם רכבו מעל פני המנוח, כשמנוח נמצא בין גלגליו הימיניים והשמאליים של הרכב ובמהלך זה פגע במנוח בחלקי גופו השונים.
י. נאשם 2 לא נענה להפצרות של הנוסעים איתו לעצור את הרכב והמשיך בנסיעתו. נאשם 2 המשיך בנסיעתו  כשהוא יודע וכשהיה עליו לדעת כי בנסיבות המקרה היה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי.
יא. כתוצאה מכל האמור נפגע המנוח קשה בראשו ובשאר חלקי גופו, פונה לבי"ח פורייה ושם נקבע מותו.
יב. נאשם 3 נהג ברכבו כשאין ברשותו רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף.
יג. בעקבות התאונה, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, פנה הנאשם 3 לעבד בשיר (להלן: "עבד") שידע אודות המקרה ודרש ממנו לא להגיד לאף אחד שעשו תחרות בטענה שאין לו רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף.

3. בישיבת יום 29/01/08 כפרו שלושת הנאשמים בעובדות כתב האישום ובהמשך נשמעו הראיות והוגשו הסיכומים. גם בסיכומים כפרו שלושת הנאשמים בעובדות כתב האישום , ובמיוחד כפרו בטענה לפיה נטלו חלק בתחרות. הנאשם מס' 1 טען כי המנוח לא הועף מרכבו בעקבות ההתהפכות, אלא יצא מהרכב בכוחות עצמו, עמד על רגליו ואז נפגע. הנאשם מס' 2 טען כי לא פגע במנוח. הנאשמים טענו  כי רכב נוסף מסוג אופל היה מעורב בתאונה ויש לתהות מדוע בחרה המאשימה לא להגיש נגד נהג האופל, עבד בשיר, כתב אישום ולהעידו כעד תביעה מטעמה.

מפאת העובדה ששם המשפחה של באי כוח הנאשמים 1 ו- 3 זהה, יקרא להלן ב"כ הנאשם מס' 1, עו"ד חאזם חלאילה - "עו"ד חאזם", וב"כ הנאשם מס' 3 , עו"ד איאד חלאילה – "עו"ד איאד".

4. בהכרעת הדין אדון בשלב ראשון בפן העובדתי, תוך סקירת הראיות וסיכומי הצדדים . לאחר קביעת המתווה העובדתי, אדון בפן המשפטי.

אציין כי לאחר שב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם ניתן פסק הדין בע"פ 9647/10+335/11 פלוני נ. מדינת ישראל (פסק דין מיום 03.01.13) והתרתי לב"כ להגיש תוספת לסיכומיהם. תוספת הוגשה על ידי ב"כ הנאשם מס' 2 וב"כ המאשימה בלבד. לבקשת ב"כ הנאשם מס' 1 ניתנה לו אורכה להגשת השלמת טיעונים – אך אלה לא הוגשו.

הפן העובדתי –

5. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כי שלושת הנאשמים נסעו בסמיכות זמנים ומקום במועד התאונה, מצומת חמרה לכיוון דיר חנא.

עוד מוסכם כי:

הנאשם מס' 1, פאדי שחאדה (להלן: "נאשם מס' 1" ו/או "פאדי") נהג ברכב מסוג אלפא מ.ר. 23-476-05 (להלן: "האלפא"), כשבמושב לצידו ישב המנוח, אחמד גנאיים ז"ל (להלן: "המנוח").

הנאשם מס' 2, מוחמד בדארנה (להלן: "הנאשם מס' 2" ו/או "בדארנה") נהג ברכב מסוג מיצובישי מ.ר. 86-640-02 (להלן: "המיצובישי") כשאיתו ברכב נוסעים מוחמד גנאיים, מרעי שחאדה ואמיר גנאיים (אחיו של המנוח) .

הנאשם מס' 3, ראמי גנאיים (להלן: "הנאשם מס' 3" ו/או "ראמי") נהג ברכב מסוג פיאט מ.ר. 33-667-05 (להלן: "הפיאט").

גם מצב הכבישים – מסחנין לעראבה ומצומת חמרה לכיוון דיר חנא אינו שנוי במחלוקת והעובדה שהכביש מסחנין לעארבה מלא מהמורות ועליות  והכביש מצומת חמרה לדיר חנא הינו  כביש מפותל עם סיבובים ועיקולים מסוכנים (ורצוף תמרורי אזהרה) אינה שנויה במחלוקת. לבטח שאין מחלוקת כי כבישים אלה אינם מותאמים לקיום תחרות בין מכוניות  (אפילו אם תחרות שכזאת היתה מותרת) .למען הסר ספק אציין כי מהראיות, כפי שיסקרו להלן, עולה במפורש מצבם של כבישים אלה.

6. מפאת חשיבות העובדות להכרעה, ומאחר וגם ב"כ הצדדים ערכו הפרדה בין שלבי האירועים, אנסה לסקור את הראיות, ככל האפשר,  תוך הפרדה לשלבי האירועים השונים.

אציין כי העדים  המרכזיים  מטעם המאשימה (שאינם עדי ראיה) היו רפ"ק עופר בראל, ראש מחלק תאונות דרכים, שהיה הממונה על חקירת התאונה,  ובוחן התנועה, רס"מ חנא חורי (להלן: "הבוחן").

רפ"ק בראל הגיש  מזכר (ת/26), לוח צילומים (ת/27), עניין שרשרת מוצג (ת/28),  דוח קצין ממונה מיום 14/12/05 (ת/31), טופס נלווה למעבדה הביולוגית מיום 14/12/05 (ת/32), הודעות שגבה מנאשם מס' 1 ביום 20/12/05 (ת/29) ומהנאשם מס' 2 ביום 14/12/05 (ת/30).

לבקשת ב"כ הנאשמים הוגשו גם מסמכים נוספים שנערכו על ידי רפ"ק בראל: מכתב מיום 13/12/05 למכון המשפטי אבו כביר (נ/8), טופס העברת גופה (נ/9), מזכר מיום 14/12/05 (נ/10) מייל פנימי של המשטרה (נ/11), אסמכתא לשחרור  מיום 15/12/05 (נ/12), ויומן חקירה (נ/13).

בוחן התנועה, רס"מ חנא חורי (להלן "הבוחן"), אשר הגיש דו"ח נזק  (ת/3), סקיצה של מקום התאונה (ת/4), דו"ח ביצוע צילום וידאו (ת/5) והקלטת (ת/6), דו"ח בוחן שנערך על סמך הממצאים שנאספו בשטח (ת/7) וסקיצה על סמך הדו"ח (ת/8), תמונות ממקום האירוע (ת/9). בנוסף גבה הודעות מהנאשמים כדלקמן:

הודעות של  הנאשם 1, מיום 15/12/05 שעה 14:25 (ת/10), ומיום 14/05/06 שעה 13:00(ת/11).

הודעות של  הנאשם 2 מיום 15/12/05 שעה 18:10 (ת/12), מיום 20/12/05 שעה 11:22 (ת/13), ומיום 19/05/06 שעה 13:35 (ת/14).

הודעות של  הנאשם 3 מיום 15/12/05 שעה 9:30 (ת/15),  מיום 20/12/05 שעה 10:30 (ת/16) ומיום 14/05/06 שעה 12:15 (ת/17).

 תכנון התחרות -

7.         העד, עבד בן עלי בשיר מסחנין (להלן: "עבד בשיר" ו/או "בשיר")  העיד כדלקמן:

"יש לי קיוסק והנאשמים באים לאכול אצלי... בשעה 19:30 או 20:00 בערב הגיע אלי לקיוסק לאכול הנאשם 1 (פאדי) התחיל לספר לאנשים בחוץ שהוא הולך לעשות תחרות עם הנאשם 3 (ראמי). הנאשם 3 לא היה אז בקיוסק אלא רק פאדי סיפר לאנשים בחוץ, ולא לי, שהוא הולך לעשות תחרות עם ראמי אחרי שראמי ייקח את הארוסה שלו לדיר חנא. באיזה שעה, אני לא יודע. .... התחרות היתה על כסף 50 ₪. אני סגרתי את הקיוסק בשעה 23:00 לא היה לי קשר עם הנאשמים ולא אמרתי שאני אבוא לראות את התחרות. כל מי שהיה בקיוסק שמע אותו דבר מה שאני שמעתי.
דיברתי עם פאדי שלא יעשו את זה. שיעזוב אותו מהשטויות האלה אבל הוא לא הקשיב לי".
עבד בשיר המשיך ואמר כי לאחר שסגר את הקיוסק, התחיל לנסוע ישר, ואחריו נסעו הנאשם מס' 3 (ראמי) והנאשם מס' 1 (פאדי) כל אחד ברכב שלו. הוא פגש אותם בכיכר ושם גם בא אחריהם הנאשם מס' 2 (באדרנה) והוא ראה את פאדי מדבר איתו.

8. עד התביעה  באסל טרבייה, העיד כי הוא הלך לאכול המבורגר:

"והיו אנשים מדברים שם, לא יודע, רוצים לעשות מרוצים. לא יודע. זה מה שיש לי והלכתי הביתה".

הוא לא זכר את דבריו במשטרה ובהסכמת ב"כ הנאשמים כעד עויין והמאשימה הגישה את הודעתו במשטרה (ת/33) לפי  סעיף 10א לפקודת הראיות. בהודעה מיום 20.5.06 העיד כי:

"בתאריך 12.12.05  בשעות הערב בסביבות השעה  1800-1900 בהיותי יושב בקיוסק של עבד בשיר בסכנין שם אכלתי אצלו וכאשר הייתי שם הגיע לשם  פאדי שחאדה בעל האלפא התיישב במקום ואז התחיל לספר על התחרויות שהוא עושה ברכב מסוג אלפא  ואז הציע לי שאעשה איתו תחרות תמורת 50 ₪ ואז אני אמרתי לו שאני לא מוכן למות בשביל 50 ₪ ואמרתי לו שאני לא מעוניין להשתתף בדבר כזה וגם בעל הקיוסק עבד ששמע את דבריו של פאדי אמר לו אל תעשה את זה אתם עלולים למות. פאדי סיפר שהוא הולך לעשות מירוץ עם ראמי בעל הפיאט באיזור צומת חמרה וסיפר שהם עושים תחרות על 50 ₪ וכל הזמן עבד בשיר אמר לפאדי אל תעשו את זה. אני לאחר מכן עזבתי את הקיוסק  ונסעתי הביתה ורק למחרת שמעתי על התאונה....
ש. האם נכח בקיוסק בדארנה ומוחמד או ראמי בעת שפאדי דיבר על התחרות.
ת. לא. לא היו. רק שמעתי את פאדי אומר שהוא הולך לעשות מירוץ עם ראמי אך לא שמעתי אותו מזכיר את שמו של בדארנה.
ש. האם יש בינם לבין פאדי או ראמי סכסוך כל שהוא.
ת. לא. אין ביני לבינם כלום ואני גם לא רוצה בעיות. אני פשוט מעיד על מה ששמעתי וזה הכל".

הוא אישר בחקירתו  לב"כ המאשימה כי בהודעתו במשטרה אמר אמת.

בחקירתו הנגדית לעו"ד חאזם אישר כי היה יחד עם עבד כאשר מסר את העדות ובחקירתו לעו"ד איאד השיב כי מסר את העדות  לבקשת עבד בשיר , שסיפר לו "שאני אוכל לעזור לו עם זה שהוא לא היה בתאונה... הוא אמר לי "בוא תעיד איתי שלא הייתי איתם במירוץ". בחקירה חוזרת הוא אמר כי הוא מסר את העדות לשוטר ברכב בצומת צלמון ועבד בשיר היה באותו זמן מחוץ לרכב.

9. בהודעה שמסר  אמיר גנאים, אחיו של המנוח ביום 14.12.05  (ת/34) הוא העיד כי:

"בתאריך 12.12.05  בסמוך לשעה 18:00 אני הייתי בבית שלי בסכנין ואליי הביתה הגיע בחור בשם מוחמד עדנאן בדארנה (הנאשם 2). באותו זמן היו אצלי  כבר בבית חברים שלי, קוראים להם מוחמד מחמוד גנאיים....ומרעי חוסיני. בדארנה הוא חבר של אח שלי בשם סלימן...אנחנו שיחקנו קלפים על השעה 19:00 ואז בדארנה הציע שנלך לשחק סנוקר באזור תעשייה סחנין. אנחנו נסענו לסנוקר מהבית שלי ברכב של בדארנה מוחמד עדנאן מסוג מיצובישי לבן גלאנט, כמו שאמרתי הגענו לסנוקר ושיחקנו סנוקר עד שעה 21:00 בערך ומשעה 21:00 בערך עישנו נרגילה באותו מקום איפה ששיחקנו בסנוקר עד השעה 23:00 ואז בשעה זו בערך אני אמרתי לבדארנה יאלה בוא נלך אליי הביתה ואז יצאנו מהסנוקר כל הארבעה שהיינו ועלינו על הרכב של בדארנה וביקשתי מנהג שייקח אותי הביתה. הנהג בדארנה המשיך לכביש הראשי בסחנין בדרך הביתה פגשתי את פאדי מוחמד שחאדה  ואת אח שלי אחמד מוחמד גנאיים על הכביש ליד המסעדה של סמיר בתוך רכב מסוג אלפא בצבע לבן. פאדי היה הנהג של האלפא ולידו ישב אחמד אח שלי. עמדנו מקביל לאוטו של פאדי כשכולנו יושבים במכונית ולא יצאנו  מהרכבים. פאדי הנהג של האלפא אמר לבדארנה שניסע לצומת חמרה ונעשה תחרות עם המכוניות מצומת חמרה לדיר חנא ומי שיפסיד ישלם 50 ₪. פאדי ואח שלי עם האלפא נסעו ראשונים כיוון כללי צומת חמרה ואנחנו נסענו ברכב של המיצובישי בו נהג בדארנה נסענו אחריהם. אנחנו נסענו בנסיעה רגילה ולא במהירות מופרזת. אנחנו הגענו לצומת חמרה למטה ושם פגשנו בעבד עלי בשיר שהיה ברכב מסוג אופל קדט בצבע לבן שהיה לבדו, ופגשנו ברמי חוסיין גנאיים  שהיה באוטו פיאט אונו לבדו. בדיעבד נודע לי מראמי שפאדי התקשר אל בית ארוסתו כשהיינו בדרך לצומת חמרה ואמר לו להפגש בצומת חמרה. ושמה היה דיבור שנתערב על 50 ₪ שהנהג שיגיע אחרון לדיר חנא ישלם לרכב הראשון 50 ₪ ".

לאחר שהוגשו הודעות שמסר במשטרה (ת/34 מיום 14.12.05, ת/35 מיום 9.1.06 ת/36 מיום 14.5.06 ושרטוט שערך ת/37) הוא השיב לב"כ המאשימה כי בתחרות השתתפו שלוש מכוניות כאשר באחת נהג ראמי גנאים, בשניה פאדי ובשלישית מוחמד בדארנה. הוא נסע ברכב המיצובישי של בדארנה. לדבריו מוחמד בדארנה ידע שיש תחרות.

לבקשת עו"ד חאזם הוא שב ותיאר את ההתרחשות לפני התאונה:

"היינו בסחנין, היינו משחקים סנוקר, הלכנו לכיכר. מצאנו שם את האלפא עומדת שם. מוחמד עצר מולה. פאדי אמר לו שאנחנו הולכים לעשות תחרות "בוא".
ש. למי הוא אמר
ת. לנהג, למוחמד, והלכנו לתחרות"

10. בהודעה במשטרה (ת/10) מיום 15.12.05 מסר הנאשם מס' 1 כי תכנן את התחרות עם הנאשם מס' 3, אשר הציע לעשות אותה. לדבריו, תכנון התחרות היה ספונטני, בצחוק, לאחר שהנאשם מס' 3 אמר שהרכב שלו יותר חזק. עוד הוסיף כי לפני שהגיע לצומת חמרה פגש את עבד בשיר, הוא אמר לו שיבוא לצומת חמרה ובשיר הבין שיש תחרות. לאחר מכן פגש גם את בדארנה וגם הוא הבין.

גם בבית המשפט העיד כי בצומת חמרה,לשם הגיעו ארבעת כלי הרכב , הנאשם מס' 3 "סתם בצחוק" שאל אותו אם הוא רוצה שיתחרו על 50 ₪ , אבל אף אחד לא נתן לשני כסף.

בחקירתו הנגדית השיב הנאשם מס' 1 כי כאשר היה בקיוסק של עבד בשיר בסחנין , הוא סיפר לעבד בשיר כי הנאשם מס' 3 רוצה שהוא יבוא אחריו לדיר חנא, לראות של מי הרכב היותר חזק. כמו כן אמר כי הוא סיפר לעבד על התחרות ולא הנאשם מס' 3 . לדבריו, הם לא התכוונו לעשות תחרות ודיברו על תחרות עבור 50 ₪  אצל עבד בצחוק ועבד לא ניסה להניע אותם מקיום התחרות, אלא אמר ש ילכו לעשות תחרות , והוא בא אחריהם . לדברי הנאשם מס' 1, עבד בשיר היה חלק מהתחרות (למרות שבמשטרה ציין כי עבד לא היה בתחרות אלא רק נסע אחריהם). לדבריו, הנאשם מס' 2 לא התבקש לשים 50 ₪.

לדברי הנאשם מס' 1, לאחר התחרות הראשונה עם הנאשם מס' 2 , הנאשם מס' 2 הציע לו לעשות עוד תחרות והוא השיב "אני נוסע בוא אחריי". לשאלה האם הוא והנאשם מס' 3 סגרו על 50 ₪ עוד בקיוסק של עבד בשיר, השיב הנאשם מס' 1 "יכול להיות" והוסיף כי עבד אמר במפורש כי הוא לא רוצה להתחרות.

לעו"ד שפיגל השיב הנאשם מס' 1 כי כשהיה בקיוסק של עבד בשיר, הוא לא סיפר לבשיר שהנאשם מס' 3 רוצה לעשות איתו תחרות. הנאשם מס' 3 נעצר מולו , כשברכב שלו היו האחיות שלו, ואמר לו לבוא אחריו . בשיר שאל אותו מה יש ל נאשם מס' 3 והוא אמר לו שהנאשם מס' 3 אמר לו לבוא אחריו לדיר חנא לראות של מי הרכב יותר חזק. לדבריו הם לא דיברו על כסף , אלא רק כשהיו למטה, בצומת חמרה, אבל זה היה בצחוק ואף אחד לא שילם כסף. הוא הוסיף כי בשיר עצמו לא שמע את מה שהנאשם מס' 3 אמר לו.

לאחר שעו"ד שפיגל הקריא לנאשם מס' 1 את עדותו של עבד בשיר, השיב הנאשם מס' 1 כי הוא לא אמר לו שהם יעשו תחרות ולא דיבר איתו על כסף אלא רק אמר לו שהנאשם מס' 3 אמר לו שיראו של מי הרכב יותר חזק ו"חברים מדברים ככה כ ל הזמן". לדברי הנאשם מס' 1, בשיר לא אמר להם לא לעשות תחרות אלא אמר שהם "ילכו" והוא "ילך" אחריהם. כאשר נשאל האם עבד אמר "יענו תעשו תחרות אני אלך אחריכם" השיב:" ככה הוא חושב אבל אנחנו לא עשינו".

לדברי הנאשם מס' 1, עבד בשיר לקח חלק בתחרות ואם הוא אומר שלא השתתף, זה כדי לצאת מהענין. בהמשך הוא אמר כי בשיר לא אמר שהוא משתתף , אבל הוא היה איתם כל הזמן. לשאלת עו"ד שפיגל האם גם הנאשם מס' 2 לא היה חלק מהתחרות ונסע אחריהם כמו בשיר , השיב הנאשם מס' 1 כי בסחנין הוא רצה להתחרות איתו עד עראבה. לשאלת עו"ד שפיגל האם הנאשם מס' 2 דיבר איתו ועם הנאשם מס' 3 על התחרות ותכנן איתם הוא השיב:" אם הוא לא אמר את זה הוא לא רוצה להתחרות?" לדבריו, בצומת חמרה הנאשם מס' 2 לא דיבר איתו על תחרות אבל למעלה בסחנין ועראבה הוא כן שאל אותו אם הוא רוצה להתחרות והוא כל הזמן היה מאיץ בו עוקף אותו. לדבריו , גם קודם הוא עצמו לא רצה להתחרות.

הנאשם מס' 1 לא ידע להשיב האם הנאשם מס' 2 שמע את השיחה בינו לבין הנאשם מס' 3 של בשיר. הוא אישר שוב כי לא דיבר עם עבד בשיר וגם לא עם הנאשם מס' 2 על 50 ₪ כחלק מתחרות.

לעו"ד איאד השיב הנאשם מס' 1 כי הוא עמד בצומת חמרה עם הנאשם מס' 3 ו עם עבד בשיר . הם דיברו והתחיל ויכוח איזה רכב יותר חזק. עוד אמר כי דיבר קודם על הנאשם מס' 3 ברכב , ליד הקיוסק של עבד בשיר. לדבריו, הנאשם מס' 3 דיבר איתו מבלי שירד מרכבו והוא הבין שיהיה בדיר חנא בשעה עשר. עוד אמר כי עבד בשיר שמע את השיחה בינהם. הוא לא זכר מי עוד היה במקום, אך לדבריו באסל טרביה לא היה במקום כאשר הוא דיבר עם הנאשם מס' 3.

הנאשם מס' 1 השיב לעו"ד איאד כי בשיר לא הציע להם 50 ₪ על מנת שלא יעשו תחרות , כי אף אחד לא הוציא שם כסף, ואף אחד גם לא דיבר על כסף בכלל, וגם בטלפון הוא לא דיבר עם הנאשם מס' 2 על כסף , והם דיברו רק על זה שיפגשו בדיר חנא. בהמשך אישר את דבריו בחקירתו (ת/10) , לפיהם כולם נפגשו והחליטו בו זמנית , כי ראמי טען כל הזמן שרכבו חזק יותר, אך לא היתה שיחה ספציפית ואף אחד לא יזם את ענין התחרות והציע שיעשו תחרות.

לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 1 כי הוא דיבר עם הנאשם מס' 3 בצחוק עוד בעבודה בבוקר של מי הרכב חזק יותר. הם לא דיברו על זה שיבדקו אלא רק בלילה, כאשר הוא ישב אצל עבד בשיר והנאשם מס' 3 אמר לו לבוא אחריו. עבד בשיר שאל אותו מה יש ל נאשם מס' 3 וה וא השיב לו שהוא אומר שהרכב שלו יותר חזק ואמר לו לבוא אחריו לדיר חנא. לדבריו, כך עבד ידע שיש איזה ענין של לעשות תחרות. לשאלה כיצד עבד ידע על ה-50 ₪ והאם הם תאמו גם את זה בבוקר השיב הנאשם מס' 1 "יכול להיות, לא". הוא אישר כי עבד אמר להם במפורש שהוא לא רוצה להשתתף בתחרות, אך לדבריו, הוא לא אמר להם לא לעשות תחרות. לדבריו, עבד היה איתם כל הזמן.

11. בהודעה שמסר הנאשם מס' 2, מוחמד בדארנה, ביום 14.5.06 (ת/14) הוא אמר כי ערך עם הנאשם מס' 1 תחרות ראשונה עד עראבה. לאחר מכן הנאשם מס' 1 המשיך בנסיעה לכיוון דיר חנא. הוא עצמו הסתובב לכיוון סחנין. פגש בדרך את עבד בשיר שאמר לו לבוא אחריו והמשיך לכיוון דיר חנא. הוא נסע לעילבון לתדלק וכאשר הגיעצ לצומת חמרה ראה את שלושת כלי הרכב (האלפא, הפיאט והאופל). הוא הוסיף ואמר :

"אני השתתפתי בתחרות ומי שהתערב זה האלפא והפיאט שהתערבו על 50 ₪ ואת זה אני שמעתי רק אחרי התאונה".

בחקירתו הראשית התבקש הנאשם מס' 2 להתייחס לדברים אלה ואמר כי הוא לא השתתף בתחרות הזאת, אלא בתור "קהל צופה" כמו עבד בשיר, שגם הוא לא השתתף בתחרות.

12. בהודעה שמסר הנאשם מס' 3, ראמי גנאיים, ביום 14.5.06 (ת/17) אמר הנאשם מס' 2 כי לא עשה כל תחרות. לדבריו, הנאשם מס' 1 הציע לו לעשות תחרות, אך הוא לא הסכים כי לא היה לו כסף. גם בהודעה נוספת מיום 15.12.05 (ת/15) חזר הנאשם מס' 3 על גרסתו זו, לפיה הנאשם מס' 1 התקשר אליו ואמר לו לבוא לצומת חמרה והוא הגיע לשם בעקבות דברי הנאשם מס' 1 אך לא לשם עריכת תחרות.

בחקירתו הראשית פרט הנאשם מס' 3 את האירועים ביום התאונה. לדבריו, הוא היה אצל ארוסתו והנאשם מס' 1 התקשר אליו שלוש פעמים. הנאשם מס' 1 אמר לו לבוא לצומת חמרה. הוא חשב שיש משהו חשוב ונסע לשם. כשהגיע ראה את הנאשם מס' 1 עומד עם עבד. עבד שתה בירה. הנאשם מס' 1 אמר לו שהם סתם מבלים. הוא אמר לנאשם מס' 1 שהוא רוצה לחזור לארוסתו ועלה למכונית ואז עבד שאל אותו  אם הוא  מוכן שיעשו  תחרות על 50 ₪. הוא אמר שאין לו כסף והמכונית שלו חלשה. כאשר הוא דיבר איתם הגיע בדארנה מוחמד "ואני הייתי הראשון שעליתי לאוטו ופאדי נסע אחריי".

הנאשם מס' 3 חזר ואמר כי עבד הציע לעשות תחרות אבל הוא לא הסכים כי לא היה לו כסף והמכונית שלו היתה חלשה ואם היה מסכים היה מפסיד את הכסף. הוא שב ואמר כי באותו רגע הגיע הנאשם מס' 3 והוא נסע והנאשם מס' 1 נסע אחריו. הנאשם מס' 3 טען כי לא דיבר עם הנאשם  מס' 1 בדרכו לדיר חנא וגם טען כי לא דיבר עם פאדי ליד הקיוסק של בשיר. הוא אישר כי עבר שם אך לדבריו רק בירך אותם לשלם בתנועת יד.

13. גב' אסמאר גנאים, אשתו של הנאשם מס' 3 , אשר במועד התאונה היתה ארוסתו העידה כי בשעה 2200 בערב בערך היא חזרה עם הנאשם מס' 3 לביתה בדיר חנא. הפלאפון של הנאשם 3 צלצל שלוש פעמים והוא לא ענה ובסוף ענה ולאחר מכן אמר לה שזה חבר שלו . הוא אמר לה להכין קפה ושהוא יוצא לחמש דקות. אחרי 10 או 15 דקות הנאשם 3 חזר ואמר לה שהוא רוצה להתקשר לאמבולנס כי היתה תאונה. היא זכרה שהשיבו לו שכבר התקשרו והם שלחו אמבולנס למקום. לאחר מכן הנאשם מס' 3 חזר למקום התאונה.

לדבריה, כאשר היתה עם הנאשם מס' 3 בדרך מסחנין לדיר חנא הנאשם מס' 3 לא נפגש עם אף אחד מהחברים שלו בדרך ולא דיבר עם אף אחד, גם לא בטלפון. לב"כ המאשימה השיבה כי לא היו שיחות יוצאות מהפלאפון של הנאשם מס' 3 כי אזל לו כרטיס הטוקמן.

14. מטעם הנאשם מס' 2 העיד מרעי שחאדה , שהיה נוסע במיצובישי. על פי עדותו, הוא היה בבית המנוח , ביחד עם הנאשם מס' 2, אמיר גנאים ומוחמד גנאים. הם שיחקו קלפים ולאחר מכן נסעו לשחק סנוקר באזור התעשיה . אחרי שסיימו לשחק עשו סיבוב בסחנין עם המיצובישי של הנאשם מס' 2 . הנהג היה הנאשם מס' 2 והוא ישב לידו במושב הקדמי. במושב האחורי ישבו מוחמד גנאים ואמיר גנאים. משם המשיכו לעראבה, שם פגשו את הנאשם מס' 1 שישב באלפא, והוא אמר להם לבוא לצומת חמרה.

לעו"ד חאזם השיב העד כי הם נסעו במיצובישי ללא מטרה ולא עשו כל תחרות. תשובה דומה השיב גם לעו"ד איאד. לדבריו, הם פגשו את הנאשם מס' 1 מול מגרש הכדורגל ברכבו, שהיה בכיוון דיר חנא. הם היו בכיוון סחנין. השיחה בין הנהגים היתה ליד מגרש הכדורגל. הוא לא זכר שדיברו בצעקות ולא זכר מה היה מצב הכביש ומה היה המרחק בין כלי הרכב. הוא זכר שאמרו "בוא לצומת חמרה" ולא זכר שדיברו דברים נוספים. לדבריו, הם עשו פרסה ונסעו ועד צומת חמרה לא היה להם קשר עין עם האלפא של הנאשם מס' 1.

בחקירה חוזרת השיב העד לעו"ד שפיגל כי כאשר מסר את הודעתו במשטרה זכר יותר טוב וזכר הכל.

בהודעה שמסר במשטרה ביום 14.5.06 (ת/45) אמר העד כי הנאשם מס' 2 לא השתתף בכל תחרות.

15. ב"כ המאשימה טען בסיכומים כי התחרות מצומת חמרה (שנקראה שם , לכל אורך הסיכומים "התחרות השניה") היתה מתוכננת ,  בהבדל מהתחרות הקודמת (אליה אתייחס בהמשך), שהיתה "ספונטנית" (ושנקראה שם "התחרות הראשונה") וכי לתכנון התחרות השניה הנ"ל היו שותפים בתחילה הנאשם מס' 1 והנאשם מס ' 3, ובהמשך הצטרף אליהם הנאשם מס' 2.
 
16. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי "היה דיבור כזה או אחר" לגבי תחרות, אך הדבר לא יצא אל הפועל.

17. ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי הנאשם מס' 1 הציע לנאשם מס' 2 להשתתף בתחרות, כאשר הוא הגיע לצומת חמרה, אך הנאשם מס' 2 סירב.  גם ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי בפועל לא התקיימה כל תחרות.

ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי אין חשיבות לשאלה אם הנאשם מס' 2 ידע או לא ידע על קיום התחרות, והשאלה היא אם רק אם השתתף בפועל בתחרות שכזאת.

18. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי הנאשם מס' 1 הוא זה שיזם את המפגש בצומת חמרה . הנאשם מס' 3 לא יזם כל תחרות וגם לא נטל חלק בכל תחרות.

דיון:

19. די לי בבחינת עדותם של הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3  כדי לקבוע כי התחרות השניה, מצומת חמרה לדיר חנא , תוכננה בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 ואין זה כלל רלבנטי מי היה היוזם (הנאשם מס' 1 (לפי טענת הנאשם מס' 3) או הנאשם מס' 3 (לפי טענת הנאשם מס' 1).
 
20. כבר בהודעתו הראשונה של הנאשם מס' 1 במשטרה (ת/11) הוא סיפר על התחרות ובהודעה השניה מיום 15.12.05 (ת/1 0) הוא פרט ואמר כי הנאשם מס' 3 הציע לו לעשות תחרות וכי תכנן איתו את התחרות. הנאשם מס' 1 מסר שם גם כי מאוחר יותר פגש את עבד בשיר , אמר לו שיבוא לצומת חמרה והוא הבין שיש תחרות ועוד פגש בנאשם מס' 2, שגם הוא הבין.

בחקירתו הראשית בבית המשפט העיד הנאשם מס' 1 כי בצומת חמרה הנאשם מס' 3 הציע לו "סתם בצחוק" לעשות תחרות, אבל אף אחד לא נתן לשני כסף. בחקירתו הנגדית , הן לעו"ד שפיגל והן לעו"ד איאד, הוא אישר כי בצומת חמרה הנאשם מס' 3 אמר לו לבוא מצומת חמרה לדיר חנא, כדי לראות של מי הרכב יותר חזק (אם כי הוא הוסיף שוב כי זה היה בצחוק ולא שילמו כסף) . לב"כ המאשימה אישר הנאשם מס' 1 כי כבר בבוקר אותו יום הוא דיבר עם הנאשם מס' 3 "בצחוק" של מי הרכב חזק יותר.

21. הנאשם מס' 3 מסר בהודעתו במשטרה ת/15  כי הגיע לצומת חמרה , כי הנאשם מס' 1 אמר לו לבוא לשם, וכי לא עשה תחרות ולא שילם כסף.

בהודעתו השלישית במשטרה מיום 14.5.06 (ת/17) הוא אישר כי הנאשם מס' 1 הציע לו לעשות תחרות , אבל, לדבריו, זה היה דבר רגיל ולא היה לו כסף.
 
בבית המשפט העיד הנאשם מס' 3  כי הנאשם מס' 1 התקשר אליו מספר פעמים, כאשר היה אצל ארוסתו,  ואמר לו לבוא לצומת חמרה. לדבריו, הנאשם מס' 1 אמר לו שהם סתם מבלים ועבד בשיר שאל אותו אם הוא מוכן לעשות תחרות , אך הוא סרב.

הנאשם מס' 3 אישר בחקירתו לב"כ המאשימה את דבריו בהודעה לפיהם הוא והנאשם מס' 1 דיברו על תחרות והנאשם מס' 1 הציע לו להתערב על 50 ₪. הוא אמר כי הנאשם מס' 1 אמר לו את הדברים רק כשהיגע למקום , ולא קודם לכן בטלפון, כפי שאמר בהודעתו במשטרה.

הנאשם מס' 3 אמר שגירסתו של עבד לפיה הוא פגש אותו בקיוסק והם דיברו שם על התחרות – אינה נכונה.

22. עדי התביעה, עבד בשיר ובאסל טרביה העידו כי הנאשם מס' 1 סיפר בהיותו בקיוסק של עבד בשיר, כי הוא הולך לעשות תחרות על 50 ₪  עם הנאשם מס' 3, אחרי שהאחרון יחזור מארוסתו. הנאשם מס' 1 אישר בחקירתו הנגדית כי אכן סיפר בקיוסק כי הנאשם מס' 3 רוצה שהוא יבוא אחריו לדיר חנא לראות של מי הרכב חזק יותר .  גם אחיו של המנוח, אמיר גנאים , אישר שהנאשם מס' 1 הציע לנאשם מס' 3 לעשות תחרות מצומת חמרה לדיר חנא ומי שיפסיד ישלם 50 ₪.

23. בהקשר לעדויות העדים, אומר כבר עתה, כי חרף טענות ב"כ הנאשמים האחרים לפיהן אין לתת אמון לעדותו של עבד בשיר, שהיתה מגמתית (כאשר הם אף טענו לאכיפה בררנית לאור העובדה שבשיר לא הועמד לדין, כפי שיפורט בהמשך), מצאתי כי דוקא עדותו של בשיר היתה מהימנה, קוהרנטית, והתיישבה עם כל מארג הראיות בתיק.

24. הוא הדין בעדותו של אמיר גנאיים, אחיו של המנוח, שגם עדותו עשתה עלי רושם מהימן ומצאתי לקבל את מרבית דבריו. אמנם, בעניינו של עד זה הוא הוסיף בעדותו בבית המשפט פרטים מהותיים שלא נזכרו בהודעותיו (כמו למשל תאורו את המנוח על הכביש לפני הפגיעה) ואולם לא מצאתי מגמתיות בעדותו, כפי שטען ב"כ הנאשם מס' 2 , ויש לזכור כי עדותו נמסרה זמן קצר לאחר שאיבד את אחיו המנוח בתאונה הטרגית ומן הסתם השלכותיה של התאונה השפיעו על דבריו.

25. בכל מקרה , ההלכה היא כי אין מניעה ליתן אמון בחלק מהעובדות שתוארו על ידי עד ו:

"מן המפורסמות, כי יש ודבריהם של נאשמים או של עדים בחקירותיהם ובעדותם, אינם עשויים מקשה אחת. במקרים אלה שומה על בית המשפט לבחון את הדברים בזהירות מרבית, ורשאי הוא לפלג את האמירות – 'פלגינן דיבורא' בניסוח שהשתרש בפסיקה הישראלית – ולקבל כעדות אמת את אשר נראה נאמן בעיניו, תוך שהוא דוחה כעדות שקר את אשר נראה בלתי מהימן... יכול אדם לכזב בעניינים רבים מתוך אינטרס כזה או אחר, ולהותיר גרעין אמת בעניינים אחרים...". (ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.7.2001); ראו גם: ע"פ 5008/10 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 14.3.2011)).

ובאשר לעדותו של אמיר גנאיים – מצאתי לקבל את עיקרי עדותו.

26.       באשר לנאשם מס' 2 , הרי שמיוחסת לו השתתפות בתחרות , ולא השתתפות בתכנונה, ובענין זה אדון בהמשך. יחד עם זאת כבר מעדותו של אמיר גנאים עולה כי הוא ידע על התחרות בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 (הם דיברו בינהם בכביש ) וגם הנאשם מס' 2 הודה בעדותו, כפי שיפורט בהמשך, כי בצומת חמרה, כאשר הוא התחיל בנסיעה לכיוון דיר חנא, הוא ידע כי מתקיימת תחרות בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3.

27.       יצויין כי כבר בהודעתו הראשונה במשטרה של הנאשם מס' 2 ,מיום  15.12.05 (ת/12) , הוא הודה שהבין על קיום התחרות.

המסקנה -

28.       אשר על כן אני קובעת כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 תכננו בינהם תחרות מצומת חמרה לדיר חנא, כדי לראות של מי הרכב יותר חזק וכי הנאשם מס' 2 ידע כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 עורכים תחרות, כאשר יצא אחריהם בנסיעה מצומת חמרה לכיוון דיר חנא.

מהראיות גם עולה בברור  כי גם עבד בשיר ידע על קיום התחרות וכי גם הוא יצא בנסיעה מצומת חמרה לכיוון דיר חנא אחרי הנאשמים מס' 1 ו מס' 3 , כאשר הנאשם מס' 2 יוצא אחריו. יחד עם זאת, גם עולה מהראיות כי עבד בשיר התנגד לקיום התחרות ואף הציע לשלם לנאשם מס' 1 סכום  של  50 ₪, כדי שלא יבצע את התחרות.

התחרות הראשונה - הנסיעה מסחנין לצומת ח'מרה

29.       אמיר גנאים (אחיו של המנוח) העיד כי לאחר שהיו בסחנין , בכיכר , מצאו שם את האלפא . הנאשם מס' 2 עצר מולה ו הנאשם מס' 1 אמר לו שהם הולכים לעשות תחרות עד לעראבה , כאשר קודם עלתה האלפא ולאחריה המיצובישי. מעראבה הם המשיכו לצומת ח'מרה.

30.       בחקירתו הנגדית של הנאשם מס' 1 לעו"ד שפיגל, הוא השיב  כי בנסיעה מסחנין לעראבה נסעו הוא והמיצובישי אחד ליד השני, כאשר הנאשם מס' 2 (שנהג במיצובישי) הציע לו לעשות תחרות עד עראבה. לדבריו, הנאשם מס' 2 עקף אותו בדרך והגיע לעראבה אולם הוא נסע רגיל ולא עשה תחרות.

לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 1 כי קודם כל הוא נסע עם הנאשם מס' 2 מסחנין לעראבה, ובנסיעה הם היו אחד ליד השני. לשאלת ב"כ המאשימה של מי היה הרעיון לנסוע ככה עד עראבה השיב הנאשם מס' 1 כי זה היה רעיון של הנאשם מס' 2, שנהג במיצובישי , ואמר לו , בוא נעשה תחרות. לשאלה מי ניצח בתחרות השיב הנאשם מס' 1 "אני לא, לא עשיתי תחרות, הוא עקף אותי והגיע לעראבה". לאחר מכן הם נפגשו בכיכר בעראבה , הנאשם מס' 2 הציע לו שוב לעשות תחרות והוא סירב ואמר לו שהוא נוסע לדיר חנא להיפגש עם הנאשם מס' 3 ושיסע אחריו. הוא אישר כי כדי להגיע לדיר חנא עוברים בצומת חמרה.

31. בהודעתו במשטרה מיום 14.5.06 (ת/14) סיפר הנאשם מס' 2 כי פגש בנאשם מס' 1 כאשר היה בסחנין והנאשם מס' 1 הציע לו לעשות תחרות עד עראבה. לדבריו, הוא הסכים ועשה איתו תחרות והגיע לפני הנאשם מס' 1 לעראבה.

גם בהודעה מיום 15.12.05 (ת/1) תאר הנאשם מס' 2 את התחרות הראשונה . לדבריו, לאחר שסיימו לשחק סנוקר, הם נסעו ברכבו לכיכר בסחנין ושם פגשו בנאשם מס' 1 . הם עמדו במקביל ואז הנאשם מס' 1 התחיל לנסוע במהירות וגם הוא נסע ועקף אותו לכיוון עראבה.

בחקירתו לעו"ד חאזם, השיב הנאשם מס' 2 כי הוא פגש בנאשם מס' 1 בכיכר בסחנין, ליד המסעדה. הנאשם מס' 1 היה ברכב על המנוח ואיתו במיצובישי היו עוד 3 נוסעים. הוא הציע לנאשם מס' 1 תחרות עד לעראבה וניצח אותו בתחרות זאת. לדבריו, הכביש מסחנין לעראבה הוא שני קילומטר, יש בו הרבה מהמורות והוא נסע רגיל. בצומת עראבה הוא עשה סיבוב ורצה לחזור .
הנאשם מס' 2 נשאל במפורש אם היתה תחרות בינו לבין הנאשם מס' 1 בקטע זה של הדרך והשיב בחיוב.

בחקירתו לעו"ד איאד, אישר הנאשם מס' 2 כי היתה תחרות בינו לבין הנאשם מס' 1 מסחנין לעראבה.

גם לב"כ המאשימה אישר הנאשם מס' 2 את דבריו במשטרה לפיהם הוא נפגש עם הנאשם מס' 1 ואמר לו שיעשו תחרות עד עראבה והוא ניצח . כשנשאל במפורש השיב כי אינו זוכר שהוא יזם את התחרות. הוא שלל את דברי ב"כ המאשימה לפיהם סיפר בהודעתו במשטרה על "תחרות ראשונה" כי ידע שהשתתף גם בתחרות השניה וטען כי ידע על התחרות הראשונה.

32. מרעי שחאדה השיב לב"כ המאשימה כי הנאשם מס' 2 לא עשה כל תחרות עם הנאשם מס' 1, גם לא מסחנין לעראבה וכי לא ניתן לעשות שם תחרות. הוא אמר כי הם פגשו את הנאשם מס' 1 ליד מגרש הכדורגל והוא לא שמע ממש את השיחה בינהם, אלא רק שיסעו לצומת חמרה.

בחקירה חוזרת לעו"ד שפיגל השיב העד כי לא ניתן לעשות שם תחרות כי זה כביש גרוע ואי אפשר לנסוע מהר.

33.       ב"כ המאשימה טען בסיכומים כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 2 מודים בקיום תחרות בינהם מסחנין לעראבה.

34.       ב"כ הנאשם מס' 1 לא התייחס בסיכומיו לתחרות הראשונה והוא הדין בסיכומי ב"כ הנאשם מס' 3 (שלגביו  לא נטען כי לקח חלק בתחרות הראשונה).

35.       ב"כ הנאשם מס' 2 הפנה לעדותו של הנאשם מס' 2 שהודה כי יזם עריכת תחרות בינו לבין הנאשם מס' 1 (התחרות הראשונה) אך טען כי הדבר אינו רלבנטי, מאחר והנאשם מס' 1 לא הביע "הסכמה" לתחרות ולא "השתתף" בתחרות כזאת בפועל.

דיון:

36. מהראיות עולה כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 2 ערכו בינהם את ה"תחרות הראשונה" מסחנין לעראבה, וכפי שפורט לעיל הנאשם מס' 2 הודה במפורש בקיומה של תחרות שכזאת (ואפילו הוסיף כי הוא ניצח בתחרות זאת) וגם מדברי הנאשם מס' 1 משתמע, כי לקח חלק בתחרות שכזאת (אם כי כשנשאל במישרין אם השתתף בתחרות הכחיש זאת).

כאמור, ב"כ הנאשם מס' 1 לא התייחס לשאלת השתתפות הנאשם מס' 1 בתחרות הראשונה, חרף טענת ב"כ המאשימה בסיכומיו לפיה הנאשם מס' 1 הודה בהשתתפותו בתחרות ראשונה זאת.
 
37. גם אחיו של המנוח, אמיר גנאים, אישר בחקירתו את קיום התחרות הראשונה בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 2 .

גרסת עד ההגנה, מרעי שחאדה, לפיה לא נערכה תחרות בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 2 נדחית על ידי, הן לאור העובדה שהיא סותרת את גרסת הנאשם מס' 2 עצמו והן לאור גרסתו לפיה תחרות זו לא התקיימה מאחר ולא ניתן לעשות שם תחרות כי זה כביש גרוע ואי אפשר לנסוע שם מהר. המדובר בגרסה חדשה ומפתיעה, שלא נ זכרה בהודעותיו במשטרה (ת/44 ות/45) והיא לא נטענה, אפילו על ידי מי שהנאשמים עצמם (אלא רק אומצה על ידי ב"כ הנאשם מס' 2 בסיכומיו) .

המסקנה

38. אשר על כן אני קובעת כי בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 2 נערכה ה"תחרות הראשונה" מסחנין לעראבה.

התחרות השניה - הנסיעה מצומת חמרה לכיוון דיר חנא

39.       עבד בשיר העיד כי לאחר שסגר את הקיוסק בשעה 23:00 הוא נסע מסחנין לכיוון עראבה. לדבריו:

"התחלתי לנסוע ישר ובאו מאחורי פאדי וראמי, כל אחד במכונית אחרת. ראמי היה עם פיאט אונו ופאדי באלפא רומאו. התחלתי לנסוע ופגשתי אותם בכיכר. אמרתי להם שלא יעשו את זה. בא מאחוריהם הנאשם 2 (בדארנה ( אני לא יודע, אבל ראיתי את פאדי מדבר איתו והוא נסע. ... הוא היה עם רכב מיצובישי. הוא נסע אחריהם ואני הסתובבתי וגם אני נסעתי לכיוון דיר חנא. עד שהגעתי לחמרה היה פאדי עומד באוטו. היו שם שני מסלולים ופאדי היה במסלול אחד וראמי היה במסלול לידו. פאדי היה, אני חושב, בצד שמאל וראמי בצד ימין כשאני הגעתי לשם. הסתובבתי וחזרתי. אמרתי להם "אל תעשו את זה". הם לא שמעו לי. ירדתי מהאוטו בשביל להגיד להם שוב לא לעשות את זה והם לא שמעו לי ואמרו לי שהם עושים תחרות על 50 ₪. הם נסעו ב"שוונג " ישר בעלייה למעלה. הכוונה לפאדי וראמי.
מוחמד בדארנה ואני היינו עומדים ליד הכביש בצד ימין והם נסעו ואני נסעתי אחריהם ומוחמד נסע אחריי".

עבד בשיר ערך ביום 14.5.06 שרטוט (ת/25) ובו נראה מצב כלי הרכב בצומת חמרה: האלפא והפיאט עמדו זו לצד זו , כאשר האלפא במסלול הימני. מאחורי האלפא עומד האופל ואחרון המיצובושי.

בחקירה נגדית הוא אישר כי הוא יצא מצומת חמרה אחרי האלפא והפיאט. בתשובה לעו"ד שפיגל השיב בשיר כי כאשר הוא הגיע לצומת חמרה הוא ראה את האלפא של פאדי והפיאט של ראמי עומדים במקביל אחד ליד השני, מוכנים לתחרות, וזמן קצר לאחר מכן שניהם פתחו בנסיעה "מטורפת". הוא אמר כי הוא עמד בשול , בצד הכביש ואחריו, בשול עמדה המיצובישי . בשיר נשאל האם הוא והנאשם מס' 2 (באדרנה) השתתפו בתחרות והוא השיב בשלילה. לדבריו, הוא נסע אחריהם במהירות רגילה, בין 60 עד 70 קמ"ש וגם המיצובישי שנסעה אחריו, לא עקפה אותו עד לרגע בו עצר, ונסעה במהירות רגילה. בשיר לא זכר אם ראה את המיצובישי במראה, נוסעת אחריו , ואמר כי היה רחוק ממנו. לדבריו, כאשר המיצובישי נסעה אחריו הוא לא ראה את האורות. לדבריו, המיצובישי עברה אותו רק לאחר שהוא כבר יצא מרכבו (האופל)".

40. אמיר גנאים מסר בהודעתו מיום 14.12.05  (ת/24)  כי:

"לפני שהתחלנו את המירוץ. עצר הרכב של פאדי עם האלפא באמצע הכביש בצומת חמרה כדי להתכונן למירוץ. והפיאט אונו שבו נהג ראמי נתנו לו פור יענו קדימה בגלל שזה רכב איטי והוא התחיל לנסוע ראשון לכיוון כללי דיר חנא. אחרי 5 דקות הרכב של פאדי עם האלפא ולידו ישב אח שלי אחמד התחילו לנסוע ויצאנו במהירות והיו חריקה של הצמיגים עד כדי מצב שלאלפא יצא עשן מהגלגלים הקדמיים. אחר שהאלפא שבו נהג פאדי, יצא עבד בשיר עם האופל הלבנה והוא  היה לבד. מיד אחרי שעבד יצא אנחנו האחרונים יצאנו עם המיצובישי. אני רוצה לציין כי ברכב המיצובישי אני ישבתי מאחורה בצד ימין אחרי הנוסע הקדמי לידי בצד שמאל ישב אבו עומוש ומקדימה ישב ליד הנהג מרעי חוסני שחאדה והנהג  מוחמד עדנאן בדארנה. בזמן הזה לא היו עוד רכבים נוספים על הכביש. בדרך לכוון דיר חנא היה לי קשר עין עם האלפא ועם האופל ואת הפיאט בו נהג ראמי לא ראיתי....כולם נוסעים עם אורות".

בחקירתו במשטרה מיום 14.5.06 ערך העד סקיצה של מצב הרכבים בצומת ולפיה האלפא והפיאט עמדו זו לצד זו בצומת  (כאשר האלפא מצד ימין עם החזית לכיוון דיר חנא) . האופל עמד מאחורי האלפא והמיצובישי אחרי האופל.

בחקירה נגדית לעו"ד חאזם  השיב אמיר גנאים באשר לסדר הרכבים:

"היתה מכוונת לכיוון העליה, מצאנו את האלפא והפיאט והאופל ואנחנו באנו אליהם.
ש. ובצומת חמרה , מה היה סדר הרכבים
ת. אנחנו השלישיים, הפיאט היה ראשון, האלפא אחריה והמיצובישי אחריה
ש. והאופל
ת. אחרינו
ש. אתה בטוח
ת. כן".

בחקירתו לעו"ד איאד אמר אמיר גנאים כי מצומת חמרה יצאה ראשונה הפיאט, אחריה האלפא, אחריה המיצובישי ואחר כך האופל וכי האופל עקף אותם כבר כשהתחילו לנסוע. לדבריו, כשהגיעו לצומת חמרה , כבר עמדו שם שלושת כלי הרכב (הפיאט, האלפא והאופל) כאשר פניהם כלפי דיר חנא. מקדימה עמדו הפיאט והאלפא. האופל עמדה מאחורי הפיאט מצד ימין. הוא הוסיף ואמר כי הפיאט יצאה ראשונה ונתנו לו "פור" .

בהודעתו במשטרה מיום 14/05/06 (ת/36) מסר אמיר גנאים כי מוחמד בדארנה לא השתתף בתחרות. בחקירה נגדית השיב אמיר גנאים לעו"ד שפיגל:

"בסחנין אמרו לו, אנחנו הולכים על תחרות על 50 ₪, בסיבוב שם, בצומת, והוא הלך. הוא ירד, סיכם איתם, ירדנו לצומת חמרה, מצאנו שם את הפיאט ואת האלפא ואת האופל ואנחנו באנו אחר כך ואמרו לנו "תסתובבו", אז הסתובבנו וחזרנו, באנו ועמדנו או עצרנו אחרי האלפא והפיאט. הפיאט יצאה, האלפא יצאה אחריה ואנחנו יצאנו אחריהם....
...אמרת במשטרה שבדארנה לא השתתף בתחרות. האם שיקרת במשטרה
ת. לא. הוא השתתף".

לדבריו, כאשר מסר את הודעתו במשטרה הוא לא היה במלוא המודעות.

41.       הנאשם מס' 1 העיד באשר למצב הרכבים בצומת:

"ראמי היה בצד שמאל, אני בצד ימין עבד אחריי..והרכב הרביעי ...בדארנה".

ועל הנסיעה:

"ראמי יצא לפניי, אני יצאתי אחריו. ענין של 100-200 מטר היה הרכב שלי התחיל לעשות קצת בעיות, מגמגם קצת, נחנק וראמי המשיך, אני המשכתי אחריו...עבד היה כל הזמן אחריי....אני לא עקפתי, לא התחריתי, אני נסעתי רגיל" .

בחקירתו אמר כי בנסיעתו הוא ראה את הרכב של עבד כ-30 מטר מאחוריו ואת רכב המיצובישי הוא לא ראה. כמו כן, העד העיד כי כאשר התחיל בנסיעה המיצובישי היתה בסיבוב עדיין. כי הוא לא עקף שום רכב והוא לא יודע של מי הרכב הלבן שהיה מאחורי וניסה לעקוף אותו.

הנאשם מס' 1 השיב לב"כ המאשימה כי מבחינתו הנאשם מס' 2 השתתף בתחרות. לדבריו, "הוא היה מולנו ושמע שאנחנו עומדים לצרת בשביל להתחרות, והוא בא אחרינו, הוא עמד ואחר כך עלינו הוא עלה אחרינו". בהמשך , חזר ואמר כי הנאשם מס' 2 לא שמע אותם מדברים על תחרות, אבל לדבריו הוא "הבין" שיש תחרות.

לעו"ד שפיגל השיב הנאשם מס' 1  כי כאשר הרכב שלו החל לגמגם ונחנק עקב תקלה , הוא ראה את  האופל של בשיר מאחוריו בערך במרחק של 30 מטר, וכי האופ ל לא עקף אותו. לדבריו, את המיצובישי הוא לא ראה כלל והוא כלל לא ראה אותו . הוא גם לא ראה את המיצובישי עוקף את האופל. בהמשך, כשנשאל האם כלל לא ראה את המיצובישי השיב כי בהתחלה, בדיר חנא, הוא ראה אותו. הם חיכו לו עד שהוא הסתובב ורק לאחר שהסתובב, אך בטרם השלים את הסיבוב,  הם יצאו לדרך. לאחר כ- 200 מטר הוא לא ראה אותו. בהמשך הוא השיב כי הם עמדו בצומת חמרה ודיברו ו הנאשם מס' 2 היה אז בצד השני ולא שמע את מה שדיברו.

לעו"ד איאד השיב הנאשם מס' 1 כי רכב לבן סגר עליו בחלק האחורי וכי הוא לא זיהה איזה רכב זה היה ומי נהג בו . הוא לא ידע לזהות אם ברכב הלבן  היה גבר או אשה. לדבריו, הוא ראה את הרכב הלבן במראה. הוא אישר כי הנאשם מס' 3 יצא מצומת חמרה ראשון . הם יצאו יחד אבל הנאשם מס' 3 היה יותר מהיר. עוד אישר כי הפיאט יצא ראשון, הוא יצא שני והאופל אחריו, וכי כולם נסעו במהירות רגילה. לדבריו, הבחירה בדיר חנא היתה אקראית והמקום בו נסעו לא היה מקום בו עושים תחרויות.

לב"כ המאשימה חזר הנאשם מס' 1 ואמר כי במהלך הנסיעה מצומת חמרה אף אחד לא עקף אותו אבל היה רכב לבן מצד שמאל שבא מאחור מצד שמאל לכיוון שלו, אך לא הגיע עד אליו והוא ברח ימינה. לדבריו, הוא ראה את הרכב הלבן במראה השמאלית. בהמשך אמר:

"בראי האמצעי אני ראיתי אותו, עבד היה אחרי, וכשעלינו למעלה בסיבוב לא הייתי מסתכל בראי, אחרי שעליתי בסיבוב ראיתי רכב לבן שרוצה פעם אחת לחתוך אותי, ברחתי ימינה וקרה פגעתי בסלע".

42. הנאשם מס' 2 העיד כי כאשר הגיע לצומת חמרה הוא עצר מימין, האופל היתה מאחוריו והאלפא והפיאט מקדימה. הוא ראה את האלפא והפיאט יוצאות במהירות ולאחר מכן גם האופל. לדברי הנאשם מס' 2 ,הוא הגיע לדיר חנא לתדלק אולם התחנה היתה סגורה.
הנאשם מס' 2 הוסיף ואמר בעדותו כי הבין שעומדת להיות תחרות לפי איך שיצאו שתי המכוניות (האלפא והפיאט) "במהירות עצומה". לדבריו, הוא עצמו לא השתתף בתחרות. גם לעו"ד איאד אישר הנאשם מס' 2 בחקירתו כי הפיאט והאלפא יצאו במהירות והאופל אחריהם ולדבריו, גם האופל נסעה מהר.

לעו"ד איאד השיב הנאשם מס' 2 כי בצומת חמרה הרכבים עמדו כפי שתאר בשרטוט שערך במצורף להודעתו במשטרה ת/14 . לדבריו, כלי הרכב החלו בנסיעה כשהוא היה "על הסיבוב". הם התחילו לנסוע במהירות והוא נסע במהירות אחריהם, במהירות של 90 קמ"ש, 100 קמ"ש. הוא אישר כי הכביש שם מסוכן. לדבריו, הוא לא יכול היה להשיג את כלי הרכב האחרים כי הם היו רחוקים ממנו. הוא נסע 100 קמ"ש והם היו רחוקים שבקושי ראה אותם.

לדבריו, הוא ידע שעבד לא נטל חלק בתחרות מאחר ובצומת חמרה הוא היה מאחוריהם.
 
לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 2 כי כאשר אמר בהודעתו במשטרה כי "השתתף בתחרות" הוא לא ידע לבטא עצמו טוב בעברית ובעצם אמר "שכאילו השתתפתי".

43.       הנאשם מס' 3 העיד כי כאשר דיבר עם הנאשם מס' 1 ועם עבד , בצומת חמרה, הגיע למקום הנאשם מס' 2. באשר ליציאת כלי הרכב מצומת חמרה העיד :

"אני נסעתי  ובאותו רגע הוא (פאדי-הערה שלי) נסע אחריי ולא היו רכבים. בשלב יותר מאוחר הרגשתי שפאדי האט את מהירותו ואני המשכתי. 100 מטר לאחר המסעדה שמעתי קול של בלמים. ראיתי את האלפא מסתובבת ומתהפכת. עצרתי מצד ימין וירדתי ואז עבד בשיר נסע במהירות ולא רצה לעצור וגם מוחמד בדארנה נסע אחריו בלי אורות. ביקשתי ממנו לעצור והוא לא הסכים ויכול היה לדרוס אותי. איך שהם הגיעו למקום התאונה , המכונית של בדארנה רעדה ימינה ושמאלה ואז הוא המשיך ולא הסכים לעצור. נכנסתי למסעדה ורציתי להתקשר להזמין אמבולנס. היתה שם צעירה אבל לא היה טלפון להתקשר. הלכתי והתקשרתי מדיר חנא והזמנתי אמבולנס. תוך כדי כך ראיתי את אמיר גנאים ומוחמד גנאים שעברו ברגל. אלו נסעו קודם עם בדארנה במכונית שלו. זה מה שהיה" .

הנאשם מס' 3 נשאל על ידי סנגורו מי עקף אותו בדרך מחמרה לכיוון דיר חנא והשיב כי בעליה הוא עקף סובארו וכי הוא היה המכונית הראשונה כי עלה ראשון.

בחקירתו לעו"ד חאזם אמר הנאשם מס' 3 כי הפיאט שלו היתה המכונית החלשה ביותר ואם משווים בין המכוניות ידוע שהאלפא היא אחת המכוניות החזקות וגם האופל והמיצובישי יותר חזקות.  לדבריו, בפועל הוא נסע ראשון מצומת חמרה ואף רכב לא עקף אותו. לדבריו, האלפא כל הזמן היה מאחוריו, שנים או שלושה מטר ואחר כך 50 מטר. כשהוא התהפך המרחק שלו היה למעלה מ- 100 מטר ממנו, 100- 150 מטר. לדבריו, הכביש שם היה עם סיבובים ולא ניתן היה לעשות שם תחרות.

בחקירתו לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 3 כי התחיל לנסוע מצומת חמרה ראשון במהירות כי רצה לחזור לבית של ארוסתו.

44.       מרעי שחאדה העיד כי כאשר הגיעו (ברכבו של הנאשם מס' 2) לצומת חמרה , היו שם כל הרכבים שעמדו אחד אחרי השני – הראשון היה הפיאט, אחריה האלפא ואחריה האופל) הוא אישר כי ערך במשטרה סקיצה שתארה את מצב כלי הרכב (נ/22). לדבריו, כשהגיעו לצומת והוא ראה את שלושת כלי הרכב, הרכב שלהם הסתובב לכיוון דיר חנא ושלושת כלי הרכב כבר נסעו (הם לא הספיקו לעמוד אחריהם) . הוא ראה את כלי הרכב עד הסיבוב הראשון. לאחר שנעלמו מעיניו הוא לא ראה אותם. עוד הוסיף כי כשהגיעו לסוף העליה היה שם הרבה עשן והוא לא ידע שהיתה תאונה. הוא לא ראה אוטו הפוך או מישהו או משהו על הכביש .

גם לעו"ד איאד השיב שחאדה כי הרכבים בצומת חמרה עמדו אחד אחרי השני וכאשר נאמר לו כי יש שאומרים שעמדו אחד לצד השני השיב שהוא ראה שהם עמדו אחד אחרי השני והוא בטוח בזה.

45.       ב"כ המאשימה טען כי הוכח גם דבר קיומה של התחרות השניה מצומת עראבה, בה נטלו חלק כל שלושת הנאשמים (למרות שהתכנון הראשוני היה בין הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 בלבד). לטענת ב"כ המאשימה ניתן להסיק על השתתפות הנאשם מס' 2 בתחרות מהמהירות בה נסע.

46.       ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי גם אם הוא דיבר על תחרות – בפועל הוא לא השתתף בתחרות וזו לא יצאה אל הפועל מאחר ורכבו נחנק ונשנק והוא פרש מן המירוץ והמשיך בנסיעה כרגיל. ב"כ הנאשם מס' 1 ביקש ללמוד מהעובדה שמכונית הפיאט היתה איטית ונשארה ראשונה , כי לא היתה תחרות ובנוסף טען כי הכביש היה מפותל ולא ניתן היה לעשות שם תחרות.

47.       ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי הנאשם מס' 2 לא ידע על קיום התחרות עד שהנאשם מס'  1 והנאשם מס' 3 החלו בנסיעה מצומת חמרה וכי בשלב זה הנאשם מס' 2 לא יכול להחשב כמי שהשתתף בתחרות, שיצאה לפועל לבדו.

48.       ב"כ הנאשם מס' 3 חזר על גרסתו, לפיה הנאשם מס' 3 לא לקח חלק בתחרות וטען כי הנאשם מס' 3 יצא מצומת חמרה במהירות כדי לחזור אל ארוסתו.

דיון:

49.       מהראיות עולה כי הנאשם מס' 3 והנאשם מס' 1 יצאו מצומת חמרה במהירות וב"חריקת בלמים" מתוך מטרה להתחרות זה בזה. דבר זה עולה במפורש מעדות הנאשמים עצמם , מעדותו של עבד בשיר, מעדותו של אמיר גנאים ואף מעדותה של עדת ההגנה, הגב' שלעטה, שהעידה (כפי שיפורט בהמשך) כי ראתה בהתחלה את הרכבים בצד וחשבה שיש תקלה אבל הבינה שהם עשו תחרות מהעובדה ששלושה רכבים עברו על פניה והיא שמעה את המנוע שלהם.

50.       גרסת הנאשם מס' 1 לפיה לא השתתף בתחרות מאחר והמכונית שלו נחנקה ונשנקה נדחית על ידי. הגב' שלעטה העידה כי כל שלושת כלי הרכב חלפו על פניה במהירות, עבד בשיר העיד כי האלפא (של נאשם מס' 1) והפיאט (של נאשם מס' 3) יצאו במהירות מטורפת והנאשם מס' 2 העיד כי נסעו במהירות של 90 עד 100 קמ"ש . לעו"ד איאד השיב הנאשם מס' 2 כי הוא נסע במהירות של 100 קמ"ש אבל הם נסעו לפניו, היו רחוקים ממנו והוא בקושי ראה אותם (דבר הסותר גרסת הנאשם מס' 1 לפיה נהג במהירות רגילה).

51.       יוער כי הנאשם מס' 1 בחקירתו הראשית העיד כי מהירותו לפני העיקול היתה בין 70 עד 80 קמ"ש – מהירות שאין בה כדי להעיד על כך שהרכב נחנק (יוער בהקשר זה כי כפי שמובא בהמשך, בדוח הבוחן נקבע כי האלפא נבדקה ולא נמצא בה כל פגם מכני).

52.       גם גרסת הנאשם מס' 3 לפיה לא נטל חלק בתחרות ונסע מצומת חמרה לכיוון דיר חנא כדי לחזור לבית ארוסתו -  נדחית על ידי. אופן זינוק הפיאט והעובדה שנסע במהירות גבוהה מאד, ביחד עם העובדה שהיה שותף לתכנון התחרות (כפי שקבעתי לעיל) די בהם כדי לקבוע כי השתתף בתחרות.

53.       יוער עוד כי לא הובאה כל ראיה לפיה רכב הפיאט היה "חלש" ו/או לא יכול היה לנסוע במהירות גבוהה, ולהיפך, מהראיות עולה כי נסע במהירות של 100 קמ"ש לפחות. הדבר מזים את טענת ב"כ הנאשם מס' 1 כי יש להסיק מכך שרכב הפיאט היה חלש (כך סתם ולא פירש) על כך שהנאשם מס' 1 לא השתתף בתחרות ו/או כי מהירותו היתה איטית.

54.       הוא הדין בטענת ב"כ הנאשם מס' 1 לפיה תנאי הכביש לא איפשרו קיום תחרות – כאשר קיומה של התחרות עולה מכל הראיות כאמור.

55.       באשר לנאשם מס' 2 – אני מקבלת את גרסתו לפיה לא ביציאה מצומת חמרה הוא לא השתתף בתחרות, וכי מצבו העובדתי בפועל, בנסיעה מצומת חמרה , אחרי הנאשמים מס' 1 ומס' 3, הוא כמו זה של עבד בשיר. אין מחלוקת כי עבד בשיר יצא בנסיעה ברכבו אחרי האלפא והפיאט והנאשם מס' 2 נסע אחרי האופל של עבד בשיר.

56.       ב"כ הנאשמים ביקשו ללמוד מהשוני בגרסאות העדים לגבי מיקום הרכבים בצומת חמרה באשר למהימנות העדים, אך טענתם זו נדחית על ידי. בין אם האלפא והפיאט עמדו בתחילה זו בצד זו או זו אחר זו, אין מחלוקת כי מיד ביציאה מצומת חמרה  הפיאט נסעה במסלול השמאלי.

המסקנה –

57.       אשר על כן אני קובעת כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 ערכו בינהם תחרות מצומת חמרה לכיוון דיר חנא וכי מבחינה עובדתית הנאשם מס' 2 לא השתתף בתחרות ביציאה מצומת חמרה , אם כי היה מודע לקיומה (כפי שכבר  קבעתי לעיל) ונסע אחרי האלפא והפיאט שהתחרו בינהם, אחרי האופל של בשיר.
 
התהפכות האלפא

58. בהודעה במשטרה (ת/10) אמר הנאשם מס' 1 כי כאשר הוא הגיע בסיבוב שמאלה הוא זוכר
כי משהו סגר עליו, רכב לבן. הוא ברח ימינה וניסה חזור לכביש ואז הרכב נזרק ימינה בכיוון השעון , הוא ראה שהוא מתקרב לאבנים ואז התנגש באבנים ויותר הוא לא זוכר.
בחקירתו הראשית העיד הנאשם מס' 1 על נסיבות התאונה:

"אני לא עקפתי, לא התחריתי, אני נסעתי רגיל. הגענו למעלה איפה שהפנייה, אחרי הפנייה או העיקול, אחרי שיצאתי מהעיקול הזה עבד היה כל הזמן מאחורי, אחרי שיצאתי מהעיקול הזה חמש מטר כזה משהו כזה, רכב לבן ממש הציק לי. ברחתי ממנו ימינה...... אני רוצה להשתלט על האוטו, לא יכולתי, התחיל האוטו שמאלה ימינה. אני הלכתי לצד ימין החזית של הזה היה לכיוון מטה.. בסלע, היא התהפכה ואחמד המנוח.... הראש שלו דפק בראש שלי. אחרי זה אני לא זוכר....".

בהמשך הסביר ואמר שאחרי שיצא מהעיקול, הרכב הלבן שהפריע לו ניסה לעקוף אותו משמאל ואז הוא לא יכול היה להשתלט על הרכב , הרכב פגע בסלע והתהפך ואז המנוח פגע בו עם הראש . לדבריו, כשהרכב התהפך, הפנים שלו היו בצד שמאל. הוא היה  יותר קרוב לסלע והמנוח היה לכיוון הכביש. לאחר מכן, הרכב המשיך להתהפך ונשאר על הגג. הרכב התהפך ליד ימין, כאשר מקום ההתהפכות היה כ- 50 מטר בין הכביש לבין הסלע.

הנאשם מס' 1 השיב בתחילה לבא כוחו כי  בזמן שהרכב התהפך, הנאשם מס' 3, ראמי, כבר היה למעלה, על יד המסעדה . בהמשך השיב כי לפני שהוא התהפך הוא לא ראה את הרכב של הנאשם מס' 3

הנאשם מס' 1 אמר כי לפני הכניסה לעיקול המהירות שלו היתה 70 עד 80 קמ"ש. אחרי שיצא מהעיקול ועד שהרכב סטה ימינה , המהירות פחתה והרכב החל להתחלק והתהפך.

בחקירתו לעו"ד שפיגל לא ידע הנאשם מס' 1 להשיב של מי היה הרכב הלבן שהפריע לו בנסיעה אך אמר שזה לא היה הרכב של הנאשם מס' 3, אותו הוא מכיר, וגם לא הרכב של בשיר שהיה מאחוריו. הוא לא ידע להשיב האם זה היה רכב מסוג סובארו ,אלא רק שזה היה רכב לבן. לדבריו, הרכב הלבן היה אחריו ורצה לעקוף אותו משמאל. כשנשאל מהיכן הגיע רכב זה השיב הנאשם מס' 1 כי אינו יודע וכל מה שהוא זוכר זה שבשיר היה אחריו. לדבריו, הוא בדרך לא עקף שום רכב. באשר לפיאט, הוא היה בטוח שהיה לפניו.

לעו"ד איאד שב הנאשם מס' 1 ואישר כי כשקרתה התאונה – הפיאט של הנאשם מס' 3 כל הזמן הי תה לפניו. לדבריו, הוא לא יכול היה לראות אותו כיוון שהיה במרחק גדול ממנו.

הנאשם מס' 1 השיב לעו"ד איאד כי לא זכר מה אירע לאחר שהרכב התהפך ולדבריו הוא התעורר רק בבית החולים.

בחקירתו לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 1 כי  הוא ראה שהוא הולך לפגוע בסלע. כאשר הרכב פגע בסלע , הראש שלו פגע בראש של המנוח והוא התעלף . בהמשך הופנה הנאשם מס' 1 להודעתו ת/10 בה נאמר כי המנוח שישב לידו התנגש עם גופו בגוף שלו, הוא שמע אותו צועק והוא לא זוכר מה קרה עד שהוציאו אותו מהרכב והוא השיב כי כשחילצו אותו הוא שמע שאומרים "אל תפחד ראינו הכל וזהו".

59.       כאמור, עבד בשיר העיד כי הנאשם 1 והנאשם 3 יצאו "בשוונג" בעליה. הוא נסע אחריהם והנאשם מס' 2 אחריו.הוא העיד כי:

" כשאני הגעתי למעלה, ראיתי את האוטו של פאדי מתהפך, וירדתי מהאוטו וראיתי את מוחמד בא מאחוריי.
ש. איך ראית את האוטו מתהפך
ת. לא מתהפך אלא הפוך. כשאני ראיתי, הוא כבר היה הפוך והיו אנשים.
ש. כשאתה הגעת, באיזה מצב ראית את הרכב
ת. ראיתי את האלפא של פאדי, בצד ימין, רחוק מהכביש, הפוך. אני לא ראיתי בעיניים שלי את הרכב מתהפך. אני לא מדבר כל כך טוב עברית על מנת לדייק".

בחקירה נגדית לעו"ד חאזם אישר עבד בשיר כי הוא יצא מצומת חמרה אחרי שהאלפא והפיאט יצאו והוא היה אחריהם. לדבריו, אחרי שתיים שלוש דקות הוא הגיע למעלה לעיקול והאלפא כבר היתה הפוכה:

"היא היתה כבר הפוכה והיו כמה אנשים שם בכביש. גם יש לי את השמות שלהם של האנשים האלה שהיו- באלח מעראבה. אני לא יודע את השם משפחתו והיה עוד אחד מוואיד סלאמה. הוא היה בא אלי לאכול. הוא עובד בתפן אצלנו למעלה, קרוב לסחנין
                        ש. אז הם היו לפניך הבחורים האלה?
ת. הם היו במסעדה. התאונה היתה שלוש או ארבע מטר מהמסעדה והם ירדו למקום מהמסעדה.
                        ש. אמרת שעצרת את הרכב שלך לפני האלפא
                        ת. נכון
                        ש. ואמרת שזה היה במרחק של 15 עד 20 מטר
                        ת. נכון
                        ש. במשטרה העדת שבשלב מסוים נעלמה לך האלפא והפיאט
                        ת. לא האלפא. האלפא עשתה תאונה.
                        ש. לפני שהתהפכה
                        ת. כן . הם עלו במהירות.
                        ש. כל הזמן היית בקשר עין
                        ת.לא.
                        ש. ובשלב מסוים הם נעלמו לך
ת. כן. כשהייתי למטה הם עלו למעלה והיה שלב שלא ראיתי אותם, הכל שם עיגולים וסיבובים".

בחקירה נגדית לעו"ד שפיגל אישר בשיר את דבריו בהודעה שמסר במשטרה מיום 20.12.05 ( נ/6), לפיהם כאשר הגיע לפני המסעדה הבחין ברכב האלפא הפוך בצד ימין והוא עצר לצד הכביש לפני האלפא (לפני מקום ההתהפכות). בשיר הופנה להודעות של הנאשם מס' 3 ושל אחיו של המנוח, אמיר גנאים, לפיהם הוא עצר את האופל אחרי מקום התאונה והשיב כי בהתחלה עצר לפני האלפא ולאחר מכן, לאחר שכבר עזר להוציא את הנאשם מס' 1 מהרכב ההפוך, והתקשר לאביו של המנוח, הוא התקדם למעלה ועצר ליד הפיאט וגם חזר עם אמיר למקום התאונה. לדבריו, לאחר שעצר את האופל בפעם הראשונה ויצא ממנו והתחיל להתקרב למקום התאונה, חלף על פניו המיצובישי. הוא היה במרחק קצר מהמנוח אך לא שמע רעש של פגיעה או של מכה.

לדברי בשיר כאשר הוא ירד מרכבו הוא לא ראה את המנוח , אלא רק לאחר שהמיצובישי חלפה הוא התקדם וראה את המנוח שוכב על הכביש. הוא העריך כי עמד במרחק של כ- 15 עד 20 מטר ממקום התאונה.

בשיר אישר לעו"ד שפיגל כי הסובארו עבר לפניהם לפני שהתחרות התחילה. הוא לא ידע אם האלפא או הפיאט חלפו על פני הסובארו אך כשהגיע למקום התאונה הסובארו עמדה בצד שמאל עם החזית לדיר חנא , מספר מטרים לאחר המנוח לכיוון דיר חנא.

60. הנאשם מס' 3 מסר בהודעתו במשטרה (ת/15) כי :

"....בשלב מסוים אני עברתי אותה (את האלפא) והוא היה מאחורי בנתיב הימני ואחרי שעברתי את הסיבוב בעלייה ובעת שהייתי לערך ליד המסעדה שמעתי רעש וחריקה של רכב האלפא הסתכלתי במראה וראיתי שהרכב מסתובב עם התחת שלו שמאלה ופוגע באבנים מימין וראיתי את אחמד גנאיים המנוח עף מתוך הרכב לכביש כל זה ראיתי במראה ואז נעצרתי בצד הכביש וירדתי מרכבי ואיך שירדתי מרכבי ראיתי את האופל מאחורי ונהג האופל עבאד נעצר לידי אני התחלתי לרוץ ברגל לכיוון האלפא ובזמן הזה ראיתי שמלמטה מגיע המיצובישי ונוסע ללא אורות אני סימנתי לו לעצור אך הוא חלף על פני והמשיך מבלי לעצור בינתיים הגעתי ליד האלפא וראיתי את בן דוד שלי, המנוח שוכב בכביש לרוחב הכביש כאשר ראשו כמעט לכיוון מערב והיה פצוע ואז אני מיד רצתי לכיוון המסעדה להזמין אמבולנס....אני שמעתי בבית החולים מאחיו של המנוח בשם עלי שהיה נוסע במיצובישי וסיפר שסובארו בצבע לבן פגע באחיו אבל בזמן הלוויה סיפר שמי שפגע באחיו זה נהג המצובישי בכך שמוחמד (בדארנה) פגע במנוח עם רכבו".

בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם מס' 3  כי בשלב מסויים לאחר שהחלו בנסיעה הוא הרגיש שהנאשם מס' 1 האט את מהירותו והוא המשיך בנסיעה , וכעבור כ- 100 מ' לאחר המסעדה:  " שמעתי קול של בלמים. ראיתי את האלפא מסתובבת ומתהפכת". עוד המשיך ואמר:

"עצרתי מצד ימין וירדתי ואז עבד בשיר נסע במהירות ולא רצה לעצור וגם מוחמד בדארנה נסע אחריו בלי אורות. ביקשתי ממנו לעצור והוא לא הסכים ויכול היה לדרוס אותי. איך שהם הגיעו למקום התאונה, המכונית של בדארנה רעדה ימינה ושמאלה ואז הוא המשיך ולא הסכים לעצור. נכנסתי למסעדה ורציתי להתקשר להזמין אמבולנס. היתה שם צעירה אבל לא היה טלפון להתקשר. הלכתי להתקשר מדיר חנא והזמנתי אמבולנס ותוך כדי כך ראיתי את אמיר גנאיים ומוחמד גנאיים שעברו ברגל......... עקפתי רק סובארו בעלייה. אני הייתי המכונית הראשונה כי אני עליתי ראשון. נסעתי במהירות בקושי 70 קמ"ש או 80 קמ"ש בגלל המכונית שיש לי....ההתהפכות התחילה לפני המסעדה, אבל הרכב פגע במסעדה, בגדר של ה מסעדה. היו שם אבנים ליד המסעדה".

בחקירתו לעו"ד חאזם שרטט הנאשם מס' 3 את מצב הכביש, הרכב והמסעדה (נ/16) . עו"ד חאזם טען בפני הנאשם מס' 3 כי מהמקום שסימן בשרטוט אין סיכוי שיכול היה לראות את  המנוח עף מהרכב. לדבריו, בזמן החקירה כאב לו שהמנוח, בן דודו, נפטר והסגנון של החוקר ששאל אותו אם ראה משהו מתעופף מהרכב , והוא השיב שראה חלקים מהמכונית ואז החוקר שאל אותו אם יכול להיות שזה המנוח והוא השיב שיכול להיות. הנאשם מס' 3 חזר ונשאל האם ראה את המנוח עף מהאלפא וחזר והשיב שראה משהו עף " ואז החוקר שאל אותי אם יכול להיות שזה המנוח והחוקר איים עלי ואמר לי שאם לא אומר שהמנוח עף מהמכונית, הוא יכניס אותי לכלא".

לדבריו, הוא עצר את הרכב שלו מיד ורץ לכיוון האלפא. תוך כדי ריצה הוא ראה את המנוח על הכביש , על הנתיב בימני ואז המנוח לא היה חי. לדבריו, כשיצא מהרכב שלו הוא לא יכול היה לראות את מקום התאונה בגלל הסיבוב ולאחר הסיבוב הוא ראה את המנוח על הכביש, ורכב המיצובישי כבר עבר. הוא הוסיף כי:

"כשיצאתי מהרכב לא יכולתי לראות את מקום התאונה ואז עבד עלה עם רכב האופל. ביקשתי ממנו לעצור אבל הוא לא הסכים. הוא המשיך לנסוע. לאחר שעברתי את הסיבוב יכולתי לראות את מקום התאונה. היה אבק וראיתי את בדארנה עולה עם המיצובישי שלו בלי אורות. ביקשתי שיעצור והוא לא הסכים".

לדבריו, הוא ביקש ממנו לעצור כדי להזעיק אמבולנס. לשאלה למה להזעיק אמבולנס השיב:

"בגלל התאונה אבל הוא לא הסכים. ואז, כשראיתי את בדארנה ראיתי את אחמד על הכביש".

עוד אמר כי כשביקש מבדארנה לעצור לא ראה את המנוח . כשנשאל אם ראה את בדארנה עולה על המנוח השיב:

"הוא היה בלי אורות. במקום התאונה היה אור של המסעדה. על יד מקום התאונה ראיתי את הרכב שלו שרעד ימינה ושמאלה, אבל היה חושך ואבק ולא יכולתי לראות היטב. אילו חשבתי נכון, הייתי חוסם את הכביש, אבל לא חשבתי אז. הייתי חוסם את הכביש שאיש לא יעלה עליו כשהוא על הכביש אבל לא ראיתי אותו".

יוער כי סנגורו של הנאשם מס' 3 הודיע במפורש במהלך החקירה כי אין לנאשם טענת זוטא.

לעו"ד שפיגל השיב הנאשם מס' 3 כי בזמן שנחקר במשטרה היה בהלם ולא אמר אמת. לדבריו, כל ההודעות היו באותו שבוע ובהמשך כאשר עו"ד שפיגל הפנה אותו לתאריך בו מסר את הודעותיו, אמר "באותו חודש ". לדבריו, החוקר לא אמר לו שאם לא יגיד שראה את המנוח עף מהרכב הוא יכניס אותו לכלא, אלא שהחוקר אמר לו שאם לא יגיד את האמת הוא יכנס לכלא "כאילו שהוא מאיים עליי". כשנשאל אם ראה את המנוח עף מהרכב אמר שלא. הוא ראה משהו עף. בישיבה נוספת, כאשר נשאל שוב על ידי עו"ד שפיגל האם שיקר לחוקר או אמר אמת השיב:

"זה מה שאמרתי לו, זה מה שיצא לי. מרוב לחץ עליי, רציתי להפטר מזה וזה מה שיצא לי".

כשנשאל שוב האם זו אמת או לא אמת השיב שלא. כשנשאל מה האמת בגרסתו , השיב כי
אינו זוכר מאחר וזה היה לפני חמש שנים והוא אינו זוכר היום מה אמת ומה לא.

בחקירתו לב"כ המאשימה , בהמשך לחקירתו על ידי עו"ד שפיגל, השיב הנאשם מס' 3 כי דבריו במשטרה היו אמת. הוא הוסיף כי כשנחקר למחרת הארוע לא היה במלוא הכרתו ויש דברים שסיפר ששמע מאחרים, למשל "אנשים אמרו שמשהו עף מהרכב, אז אני ראיתי שמשהו עף מהרכב, אבל האם מדובר בהוא או לא בהוא, אני לא יודע בודאות". בהמשך השיב לב"כ המאשימה כי מה שראה עף מהרכב היה משהו גדול.
 
הנאשם מס' 3 אישר את דבריו לפיהם ראה את המיצבושי מיטלטלת ימינה ושמאלה.

לב"כ המאשימה השיב הנאשם מס' 3 כי לאחר התאונה עבד לא עצר לידו והוא לא ראה אותו לאחר שירד מרכבו.

61. אמיר גנאיים מסר בהודעתו (ת/34) כי:

"תוך כדי שאנחנו נוסעים למעלה בעיקולים איבדנו קשר עם האלפא. ברגע שהגענו לעקומה האחרונה שמאלה לפני התאונה של האלפא כשיצאנו מהעקומה אני ראיתי עשן על צד ימין שיוצא מהאלפא שהייתה הפוכה על הגג במרחק של 5 מ' בערך מהכביש בצד ימין על שטח עפר" .

אמיר גנאים השיב לעו"ד חאזם כי לאחר הסיבוב הוא ראה את האלפא כשהיא כבר הפוכה. הוא לא ראה מי היה על הכביש כי היה עשן שחור ובהמשך הם לא ראו כי לא היה אור. כאשר המיצובישי היה בעיקול , לפני מקום התאונה, נהג המיצובישי כיבה את האורות של הרכב. לדבריו המיצובישי היה מהיר.

אמיר גנאים השיב לעו"ד איאד כי ראה את הנאשם מס' 3 אחרי מקום התאונה, למעלה, ביחד עם עבד וכי הנאשם מס' 3 הרים את היד ונופף לעצור. לדבריו, האופל עמדה מול המסעדה, קדימה מהמסעדה, ליד האופל.

62. בדו"ח הבוחן, רס"מ חנא חורי ( ת/ 7 ) נאמר :

"א. על פי הממצאים במקום התאונה אני מגיע למסקנה שרכב האלפא נסע על כביש 805 מכיוון מזרח למערב ואחרי עקומה שמאלה סטה ימינה לתוך שטח אדמה, התנגש באבנים והתהפך על הגג.
ב. רכב האלפא וכן רכב המיצובישי נבדקו ולא נמצא כל ליקוי מכני בהם שיכל לגרום לתאונה, מכאן עולה המסקנה לאיבוד שליטה של האלפא נוצר ממהירות מופרזת לתנאי הדרך".

בחקירתו הופנה הבוחן לסעיף 10 לדו"ח בו נאמר כי נמצאו 3 סימני דחיפה שנגרמו כתוצאה מכך שהרכב נדחף הצידה. לבקשת עו"ד חאזם הסביר:

"הסימנים נוצרו כתוצאה מאיבוד שליטה של רכב האלפא....הרכב מאבד שליטה ומסתובב נגד כיוון השעון, וזו הצורה שהוא נדחף לכיוון האבנים (העד מדגים שאם קודם הרכב נסע בכיוון מימין לשמאל באופן ישר, לאחר שהוא נדחף חזיתו פונה באלכסון לכיוון למטה, לכיוון השעון)... לכיוון דרום.. במצב הזה הרכב נדחף הצידה... תוך כדי כך שהצמיגים עדיין מתגלגלים, הוא נדחף הצידה ומתנגש".

עוד הסביר כי נמצאו רק 3 סימנים מ- 3 צמיגים בלבד , מאחר וצמיג רביעי נוטה בד"כ במצב כזה למעלה ולא משתתף.

הבוחן נשאל על ידי עו"ד איאד לגבי מהירות הנסיעה של האלפא והשיב כי הוא קבע נקודה מינימלית של 55 קמ"ש ואינו יכול לקבוע אם המהירות היתה מעבר לזה ובאיזה שעור. לדברי הבוחן הוא  לא בדק את המרחק ממנו יצאו כלי הרכב (צומת חמרה) עד מקום התאונה. הוא אישר כי מדובר בכביש מפותל עם עליה של 4 מעלות. לפני המסעדה יש עיקול שמאלה ולפניו יש עיקול ימינה. עוד העיד כי לאחר צומת חמרה יש תמרורים לפיהם מדובר בכביש מפותל. המהירות המותרת בכביש זה היא 80 קמ"ש.

הבוחן אישר כי לפי העדויות רכב הפיאט של הנאשם מס' 3 נסע ראשון , ולא היה מעורב בתאונה ולכן גם לא נבדק. לדבריו, נודע למשטרה על מעורבות המיצובישי בתאונה יום או יומיים לאחר מכן, ממידע מודיעיני וכאשר ערכו את הבדיקות הראשונות בליל התאונה ולמחרת עוד לא ידעו על מעורבותו של רכב זה.

הבוחן ערך מזכר (נ/2) על שיחה עם בחור שהתקשר למשטרה ביום 13.12.06 . לדבריו הוא התקשר לבעל הטלפון, אך האחרון לא ידע להשיב מי התקשר מהטלפון שלו , כאשר לדבריו הוא לא ראה את התאונה.

הבוחן שלל את האפשרות שרכב הסובארו היה מעורב בתאונה לאור העובדה שלא נמצאו עליו כל ממצאים. לדבריו, לאחר שהתקבל מידע על הסובארו, הרכב נגרר ונבדק ולא נמצאו בו סימנים , בניגוד למיצובישי. הוא לא יכול היה לשלול אפשרות שהרכב נוקה וציין כי הוא יכול לקבוע ממצאים רק על סמך מה שעומד בפניו.

לדברי הבוחן לא נערכה בדיקת שכרות לאף אחד מהמעורבים. ביום התאונה המשטרה טיפלה בתאונה כתאונה עצמית – היה להם רכב אלפא , נהג אחד והרוג. המידע על התחרות התקבל רק כעבור יומיים ואז כבר לא ניתן לבדוק את מצב הנהגים במועד התאונה.

63.       ב"כ המאשימה טען כי יש לאמץ את מסקנות הבוחן ולקבוע כי האלפא התהפכה עקב המהירות המופרז בה נסעה  וטען כי גרסתו של הבוחן לא נסתרה. כן טען כי הנאשם מס' 1 לא הראה שרכב אחר גרם להתהפכות האלפא.

64.       ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי הנאשם מס' 1 נסע במהירות המותרת (55 קמ"ש) , רכב  אחר הפריע לו בנסיעה וסטה לכיוונו ועקב כך סטה הנאשם מס' 1 לשוליים , נפגע מהסלעים והתהפך.

דיון:

65.       אני דוחה את גרסת הנאשם מס'1 לפיה נסע במהירות "רגילה". כבר בחקירתו הראשית העיד הנאשם מס' 1 כי לפני הכניסה לעיקול המהירות שלו היתה 70 עד 80 קמ"ש וגם אם מהירות זו היא בגדר המהירות המותרת במקום זה, היא לא התאימה לתנאי השטח, גרמה לנאשם מס' 1 לאבד שליטה על הרכב, לסטות לימין הדרך, להתקל בסלעים ולהתהפך.

            יצויין בהקשר זה כי הנאשמים העידו כי הכירו את תנאי הכביש במקום.

66.       אני דוחה גם את גרסת הנאשם מס' 1 לפיה רכב אחר הפריע לו במהלך נסיעתו . פרט לגרסת הנאשם 1 עצמו, לא הובאה כל ראיה לפיה רכב נוסף על ארבעת כלי הרכב המעורבים, (האלפא, הפיאט, המיצובישי והאופל) היה בזירה לפני התהפכות האלפא.

אכן הגב' שלעאטה שנהגה ברכב סובארו ועברה בצומת חמרה לפני שכלי הרכב יצאו מהצומת, העידה כי הבחינה בכלי רכב (שלושה בלבד) בצומת חמרה ולאחר מכן כלי רכב אלה  חלפו על פניה בזמן שנסעה מכיוון צומת חמרה לכיוון דיר חנא (כאשר רכב רביעי עקף אותה בהמשך "כמו טיל"), וכי היא עצרה בצד הדרך לאחר שהרגישה שעלתה על משהו ושמעה רעש גרירה (בהמשך ראתה כי היא גוררת טמבון של רכב). ואולם, דוקא מעדותה זו עולה כי  אין כל אפשרות שרכב הסובארו הפריע לנאשם מס' 1 בנסיעתו ולא הובאה כל ראיה על קיומו של רכב נוסף אחר בזירת התאונה. אף אחד מהמעורבים גם לא נחקר באשר לאפשרות שהנאשם מס' 1 הופרע בנסיעתו עקב רכב אחר שעבר במקום.

הנאשם מס' 1 עצמו השיב בחקירתו הנגדית כי ראה את אורות הרכב הלבן דרך המראה השמאלית , אך רכב זה כלל לא הגיע  אליו.

67. בכל מקרה , גם אם רכב אחר ניסה לעקוף את רכבו של הנאשם מס' 1 מצד שמאל – לא הוכח כי היה הגורם להתהפכות ואני מעדיפה את גרסת הבוחן, כאמור, כי מהירות הנסיעה לא התאימה לתנאי הדרך והיא שגרמה לאיבוד השליטה.

המסקנה -

68. לאור האמור אני קובעת כי רכב האלפא, בו נהג הנאשם מס' 1, התהפך לאחר שהנאשם מס' 1 נהג במהירות, בניגוד לתנאי הדרך, איבד את השליטה על הרכב, סטה לימין, התנגש בסלעים והתהפך.

הדרך בה המנוח "יצא" מהאלפא

69.       בהודעתו במשטרה של הנאשם מס' 3  (ת/15) נאמר:

"....בשלב מסוים אני עברתי אותה (את האלפא) והוא היה מאחורי בנתיב הימני ואחרי שעברתי את הסיבוב בעלייה ובעת שהייתי לערך ליד המסעדה שמעתי רעש וחריקה של רכב האלפא הסתכלתי במראה וראיתי שהרכב מסתובב עם התחת שלו שמאלה ופוגע באבנים מימין וראיתי את אחמד גנאיים המנוח עף מתוך הרכב לכביש כל זה ראיתי במראה ואז נעצרתי בצד הכביש וירדתי מרכבי ואיך שירדתי מרכבי ראיתי את האופל מאחורי ונהג האופל עבאד נעצר לידי אני התחלתי לרוץ ברגל לכיוון האלפא ובזמן הזה ראיתי שמלמטה מגיע המיצובישי ונוסע ללא אורות אני סימנתי לו לעצור אך הוא חלף על פני והמשיך מבלי לעצור בינתיים הגעתי ליד האלפא וראיתי את בן דוד שלי, המנוח שוכב בכביש לרוחב הכביש כאשר ראשו כמעט לכיוון מערב והיה פצוע ואז אני מיד רצתי לכיוון המסעדה להזמין אמבולנס....אני שמעתי בבית החולים מאחיו של המנוח בשם עלי שהיה נוסע במיצובישי וסיפר שסובארו בצבע לבן פגע באחיו אבל בזמן הלוויה סיפר שמי שפגע באחיו זה נהג המצובישי בכך שמוחמד (בדארנה) פגע במנוח עם רכבו".

70. עבד בשיר העיד, כאמור, כי לא ראה כיצד המנוח הועף מהאלפא , אלא רק ראה אותו שוכב על הכביש.

71. בדו"ח הבוחן ת/7 נאמר :

"כתמי הדם שנמצאו על הכביש מלמדים על כך שהנוסע שישב באלפא הועף מחוץ לרכב לכביש".

בחקירתו של הבוחן על ידי עו"ד חאזם  (ב"כ הנאשם מס' 1) הוא נשאל האם הוא יכול להעריך באיזה שלב נזרק המנוח מהאלפא (משלב הפגיעה בסלעים ועד ההתהפכות) והוא השיב כי אינו יכול להעריך זאת במדוייק אך הוא מניח שהוא נזרק ברגע שהרכב התנגש בסלעים והחל להתהפך. עוד השיב כי הוא בטוח שעד נקודת הפגיעה בסלעים אין שום סיכוי שהמנוח הועף מהרכב. בהמשך חקירתו השיב הבוחן כי הוא בטוח שהמנוח הועף מרכב האלפא וכי הדבר עולה גם מהראיות.

עו"ד חאזם טען בפני הבוחן כי נהג הפיאט (הנאשם מס' 3) לא יכול היה לראות במראה האמצעית שהמנוח הועף מהאלפא מאחר ושדה הראיה שם חסום  והוא השיב כי שדה הראיה אינו חסום וכי ניתן לראות זאת במראה. לדבריו, הוא לא בחן את ייתכנות עדותו של הנאשם מס'3 בהודעתו במשטרה.

הבוחן הופנה לשני סימני הדם שנמצאו על הכביש והשיב כי אלה מלמדים כי המנוח הועף מחוץ לרכב לכביש. לשאלה מדוע יש שני סימנים השיב כי הנקודה השניה נגרמה כתוצאה ממריחה של המנוח לאחר שהמיצובישי פגעה בו.

הבוחן השיב לעו"ד חאזם כי לא יתכן כי המנוח יצא מהאלפא בכוחות עצמו וכי כתם הדם הראשון הוא הוכחה שהמנוח הועף מהאלפא.
הבוחן הופנה לעובדה שרק השמשה האחורית של האלפא התנפצה וכי הדלת ליד מושב הנוסע באלפא (שם ישב המנוח) היתה סגורה. הבוחן הוסיף כי כל הרכב נמעך כליל , לרבות הדלתות, אבל הדלתות היו סגורות.

לעו"ד דיאב (שגם הוא ייצג את הנאשם מס' 1) השיב הבוחן כי לא נמצאו סימני דם ברכב האלפא. לדבריו, הוא בדק סימני דם לא רק על הכביש אלא גם בשולי הכביש (העפר) ולא מצא שם כל סימנים.

לעו"ד שפיגל השיב הבוחן כי לא יתכן שהמנוח עף מהאלפא בשלבים הראשונים של ההתהפכות ועד שהאלפא נעצרה על גבה, היא פגעה במנוח . לדבריו, האלפא נעצרה בצד הכביש ואילו המנוח היה בנתיב השמאלי.

עוד השיב הבוחן לעו"ד שפיגל כי המנוח נמצא במקום המסומן באות ג' בתרשים (ת/8), שם מסומן כי נמצאו שערות המנוח. לדבריו, הוא לא ערך רישום כאשר היה בזירת האירוע איפה היה מונח המנוח, אך לדבריו הוא תיעד את הממצאים .לדבריו את המנוח עצמו לא ראה בזירה מאחר ופונה לפני שהגיע למקום. בהמשך תיקן הבוחן ואמר כי המנוח היה במקום המסומן בתרשים ב'2  (כאשר ג' נמצא בתווך ומהוה אכן את מקום השערות) ולפי התרשים הדבר היה במרחק של 4 מטר מהאלפא, לצד ולא מקדימה. הבוחן שב ואמר כי אינו יודע בודאות באיזה שלב הועף המנוח מהר כב אך הוא בטוח שנמצא 4 מטר מהמקום הסופי בו נמצאה האלפא.

הבוחן השיב , כאמור, כי לא יתכן שהאלפא פגעה במנוח במהלך ההתהפכות וכן השיב כי בדק את הזירה ולא נמצאו כל סימני דם בין המקום בו החלה הדחיפה (ההסתחררות) של האלפא עד ההתהפכות. לדבריו נמצאו בזירה רק שני מוקדי דם, בנקודות המצויינות בתרשים ב'1 וב'2. לדברי הבוחן הוא אינו יודע באיזו תנוחה שכב המנוח על הכביש ועוד הוסיף כי באותו לילה לא נגבו הודעות בזירה.

עו"ד שפיגל טען בפני הבוחן כי על פי עדויות שנגבו המנוח שכב במרכז הכביש על הפס הלבן הרצוף. לדברי הבוחן נקודה ב'2 בתרשים היא במרחק של מטר מהקו הלבן. בהמשך הפנה עו"ד שפיגל את הבוחן לדו"ח הפתולוגי לפיו לא נמצאו על המנוח סימני דריסה אך הבוחן השיב כי הדבר אינו משנה את מסקנותיו. לדבריו המנוח נפגע מגחון המיצובישי ולאחר בדיקת המיצובישי נמצאו עליו סימני דם ושערות ואף בוצעה בדיקת די.נ.אי שאישרה שמדובר בדמו של המנוח וכנ"ל הדם שנמצא על הכביש. הבוחן אישר כי  לא בוצעה בדיקה של השערות. הבוחן חזר ואישר לעו"ד שפיגל כי המנוח נגרר על ידי גחון המיצובישי וחזר והשיב כי גם אם לא נמצאו על הגופה סימני גרירה, הדבר אינו משנה את מסקנתו. לדבריו:

"התיאוריה שלי אומרת שב-ב'2 הוא נמצא בזמן שהוא עף מהאלפא. אחרי שהוא נפגע על ידי גחון המיצובישי..נגרר ונמרח על הכביש עד לב'1".

עו"ד שפיגל חזר וטען בפני העד כי לפי העדויות המנוח לא נמצא בנקודה ב'1 בתרשים והשיב:

"אני מוצא שמה סימנים, ריחות שם דם וסימנים של דם...".

הבוחן לא יכול היה להסביר מדוע אין סימנים של מריחת דם בין שתי הנקודות ב'1 ו-ב'2 וטען כי יש סימן שחור ושערות. הבוחן נשאל גם אם באופן תיאורטי יכול להיות שיש סימני מריחת דם כתוצאה מכך שצמיגי רכב עלו על כתם הדם והתיזו דם למקומות שונים על הרכב. הבוחן השיב שתיאורטית הכל קיים.
הבוחן גם לא יכול היה להשיב מדוע אין ממצאים פיזיים על הגופה, לאחר שנגררה למרחק של 15 מטר (בין נקודות ב'1 ו-ב'2).

הבוחן השיב לעו"ד שפיגל כי שני כתמי הדם שנמצאו בזירה הם האינדיקציה שלו לגבי אופן הפגיעה וכי השטח נבדק ויזואלית בלבד בעין בלתי מזויינת וצולם בוידאו, גם בלילה וגם ביום.

עו"ד שפיגל הפנה את הבוחן גם לעובדה שלפי הדוח הפתולוגי המנוח נפטר, בין היתר, כתוצאה מאיבוד דם. לדבריו, מאחר ובגוף האדם יש בין 5 ל-6 ליטר דם , לפחות מחצית הכמות היתה צריכה להיות בזירה . הבוחן השיב כי אכן הדם שנמצא בזירה לא היה בכמות שכזאת, אלא רק בין 1 ליטר ל- 2 ליטר,  אך יתכן והמנוח איבד דם בדרכו לבית החולים.

הבוחן השיב לעו"ד שפיגל כי מנסיונו הסימן השחור שנמצא על הכביש יכול להגרם כתוצאה מגרירת גוף אדם על הכביש. לדבריו , הוא לא בדק אם הסימן מכיל פירורי גומי או חומר שנזל מהרכב או סיבים. לדבריו, הגוף התגלגל מתחת לגחון הרכב ויצר את הסימן.

עו"ד שפיגל הפנה את הבוחן גם לעדותה של הגב' קלאודיה לפיה היא גררה חלקי פלסטיק והשיב כי צמיגי רכבה לא נבדקו. הבוחן הופנה גם לעדותה לפיה היא לא הבחינה ברכב ההפוך עד שנעצרה , בניגוד לקביעתו בדוח כי היה שדה ראיה כאשר נהג הרכב ונהגת הסוברו הבחינו ברכב והוא השיב כי נהגת הסובארו יכולה היתה להבחין הרכב ההפוך , במיוחד כאשר התהפך על הכביש ויצא ממנו עשן.

72.       בתחקיר ראשוני של התאונה שערך רפ"ק בראל (ואשר פירוט שלו יובא בהמשך) נאמר כי:

"הרכב התהפך ונוסע שהיה ברכב  הועף למרכז הכביש מאחר ולא היה חגור בחגורת בטיחות".

עוד נאמר שם כי:

"עלי מוחמד גנאים נשמע מתבטא כי אחמד גנאים שישב לידו  יצא מהרכב להגיד שהתהפכו ואז מחמד עדנאן בדארנה פגע בו עם המיצובישי והרגו".

רפ"ק בראל אישר בחקירתו לעו"ד חאזם כי דלתות האלפא היו נעולות (כפי שנרשם בנ/8). לשאלתו, מדוע במכתבים ששלח למכון לרפואה משפטית (נ/8,נ/9 ) נאמר כי המנוח הועף הוא השיב כי ציין במפורש במכתב (נ/8) כי "מקורות" מסרו "כי דלתו של המנוח נפתחה ומשם הועף המנוח" ולאחר מכן הוא הוסיף כי בבדיקה של האלפא לאחר התאונה נמצא כי הדלתות נעולות ולא ניתן היה לפותחן. הוא הסכים עם דברי עו"ד חאזם לפיהם במידה והדלתות אכן היו נעולות, המנוח לא יכול היה לעוף מהדלת ואז סביר להניח שהוא עף דרך החלון.

73.       בסיכומי ב"כ המאשימה אין התייחסות לדרך בה "יצא" המנוח מרכב האלפא.

74.       ב"כ הנאשם מס' 1 טען בסיכומים כי אין כל אפשרות שהמנוח עף מהאלפא. לטענתו, לאחר התהפכות האלפא יצא המנוח מהרכב , היה בחיים ונפגע על ידי הנאשם מס' 2 (המיצובישי).

75.       ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי כתוצאה מהתהפכות האלפא עף המנוח מהאלפא לכביש וסימני המריחה על הכביש אף מעידים כי התגלגל על הכביש.

76. גם בסיכומי ב"כ הנאשם מס' 3 אין התייחסות לסוגיה זו.

דיון:

77.       מהראיות לעיל עולה כי המנוח עף מהרכב לאחר ההתהפכות, ולא מצאתי כל בסיס לטענת ב"כ הנאשם מס' 1 לפיה הנאשם מס' 1 יצא מהאלפא לאחר ההתהפכות , בכוחות עצמו.

הגרסה לפיה המנוח "עף" מהאלפא עולה מהודעת הנאשם מס' 3 במשטרה , לפיה הוא ראה במראה את המנוח עף מהאלפא. עדותו מקבלת חיזוק בקביעת הבוחן לפי כתם הדם הראשון שנמצא בזירה מוכיח כי המנוח הועף מחוץ לרכב לכביש.

78.       אין כל חשיבות לשאלה כיצד "יצא" המנוח מהאלפא לאור העובדה שרק השימשה האחורית היתה מנופצת והדלת ליד הנהג היתה סגורה. כפי שהשיב הבוחן בחקירתו, כל הרכב נמעך כליל לרבות הדלתות, שהיו סגורות ולא ניתן לדעת מה היה המצב קודם שהרכב התייצב סופית על גגו לאחר ההתהפכות.

79.       אין גם חשיבות לעובדה שהבוחן לא יכול היה לקבוע בוודאות באיזו נקודה הועף המנוח מהאלפא (כטענת ב"כ הנאשם מס' 1) וככל שהנאשם מס' 1 ביקש להוכיח השפעת הכוח הצנטריפוגלי על כיוון "מעוף" המנוח (כטענתו), היה עליו להביא ראיות בענין .

80.       גם הטענה לפיה הנאשם מס' 3 לא יכול היה להבחין במנוח עף מהאלפא מאחר והיה אחרי הסיבוב נדחית על ידי. הנאשם מס' 3 העיד כי הבחין במנוח עף מהרכב במראה הצדדית לפני שעבר את העקומה שלאחר המסעדה (שם עצר את האופל) ורק עצר את רכבו לאחר העקומה, מקום בו הנאשם מס' 1 טוען כי לא יכול היה להבחין בנעשה מאחוריו.

81.       יתירה מזאת, הנאשם מס' 1 עצמו בהודעתו (ת/10) מסר כי ראה את רכבו של הנאשם מס' 3 כאשר עבר את הסיבוב.  כשם שהנאשם מס' 1 יכול היה לראות את הנאשם מס' 3, יכול היה גם הנאשם מס' 3 לראות את הנאשם מס' 1.

82. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי גרסת הנאשם מס' 3 נמסרה לאור גישת האיומים של החוקר אליו ("סיבה רביעית"). ב"כ הנאשם מס' 1 מפנה לדברי הנאשם מס' 3 בהודעתו וטוען כי הנאשם מס' 3 לא הזכיר כי ראה את המנוח עף מהאלפא ואולם דוקא שם, בדברים שב"כ הנאשם מס' 1 מבקש לאמץ, נאמר כי "ראיתי את האלפא מסתובבת ומתהפכת" – דבר הדוחה בעליל את הטענה לפיה הנאשם מס' 3 לא יכול היה לראות את ההתהפכות אלא רק שמע את הרעש.

אציין בהקשר זה כי איני מקבלת את הטענה של עו"ד שפיגל לפיה גרסת הנאשם מס' 3 נמסרה באיומים וב"כ הנאשם מס' 3 השיב במפורש לשאלת בית המשפט כי אין לנאשם מס' 3 טענת זוטא.

83.       יתרה מזאת, הנאשם מס' 3 העיד כי הוא ראה את הרכב מתהפך ומשהו עף ממנו ותשובתו לפיה הופעל עליו לחץ על ידי החוקר נאמרה בהקשר למה בדיוק ראה עף מהרכב ולא בהקשר לשאלה מה ראה עף מהרכב (ובשלב זה גם הודיע ב"כ הנאשם מס' 3 במפורש כי אין לנאשם מס' 3 טענת זוטא).
 
84. הבוחן נשאל על ידי עו"ד שפיגל לגבי השלב בו "הועף" המנוח מהאלפא – אך אני סבורה כי גם לשאלה זו אין חשיבות בשלב זה כאשר הסוגיה העומדת להכרעה היא אופן יציאת המנוח מהאלפא. יחד עם זאת, ברור מהראיות, כי המנוח היה באלפא כאשר החלה להתהפך (על פי עדות הנאשם מס' 1 המנוח פגע בו בזמן ההתהפכות) ולא היה באלפא בסופה של ההתהפכות (כאשר האלפא עמדה על הגג) .

85. ב"כ הנאשם מס' 1 הפנה גם לדו"ח הפתולוגי ולעדותו של ד"ר עזאם שטיפל במנוח בעת שהגיע לחדר מיון, וטען כי " אילו המנוח הועף מרכב האלפא, הוא לא יכול להיפגע בצורה בה נפגע וכי רק עליית הרכב עליו, מריחתו וגלגולו מתחתיה יכולה לגרום לאותן חבלות מעיכה ושברים בכל הגוף" . על כך יש להשיב כי ד"ר זייצב , מהמכון לרפואה משפטית , שבסיכום חוות דעתו קבע את סיבת המוות, לא נחקר על חוות דעתו באשר לגורם לפגיעות על גופת המנוח וגם ד"ר נאסרה ניזאם שטיפל במנוח כאשר הגיע לאחר התאונה לחדר המיון בבי"ח פוריה, העיד כי המנוח הגיע כשהוא פצוע אנוש, עם חבלת ראש קשה, חבלת צוואר, חבלת בטן , חבלת חזה וגפיים וכי סימני הפגיעות התיישבו עם הדיווח שהוא נדרס. הוא לא זכר אם היו על המנוח סימני שפשופים ו/או סימני קריעת בגדים ולעו"ד שפיגל הוא השיב כי לא התעניין כלל באשר לאופן הפגיעה. בנסיבות אלה – לא ניתן לאמר אילו סימנים היו צריכים להיות על המנוח בעקבות זה שעף מהרכב ו/או כיצד היו צריכים להראות סימני פגיעה במקרה שכזה. למותר לציין כי לא הובאה מטעם הנאשם עצמו כל ראיה בענין זה.
 
86. גם בהודעה של נהג האמבולנס (נ/20) נאמר כי שאל את האנשים שהיו במקום התאונה האם המנוח היה הולך רגל וקיבל תשובה ש"הוא עף מהרכב ההפוך במקום".

המסקנה

87. אשר על כן אני קובעת כי המנוח "עף" מרכב האלפא במהלך ההתהפכות וכי לא יתכן כי יצא מהאלפא בכוחות עצמו לאחר ההתהפכות.

הפגיעה במנוח וגורם המוות

88. בפרק זה אביא תחילה בתמצית את טענות ב"כ הצדדים בסיכומים, ולאחר מכן את סקירת הראיות הרלבנטיות ולבסוף אכריע בסוגיות שבמחלוקת.           
 
89. ב"כ המאשימה טען כי מכלל הראיות עולה כי לאחר התהפכות האלפא נמצא המנוח שוכב במרכז הכביש. באותו שלב הגיע הנאשם מס' 2 ועלה עם רכבו על המנוח, למרות שהעד בשיר סימן לו לעצור, ולאחר מכן המשיך בנסיעה וברח מהמקום.

פרט לעדויות עדי הראיה הפנה ב"כ המאשימה לממצאים על רכבו של הנאשם מס' 2 (דמו של המנוח וקצוות שיער) , לעדותו של רפ"ק ינאי (כאשר מטעם הנאשמים לא הובאה כל חוות דעת לסתור את ממצאיה), לחוות דעתו של ד"ר זייצב שניתח את גופת המנוח (שהוגשה ללא חקירת עורכה) וחוות הדעת של ד"ר גסט באשר למקור הדם על גחון המיצובישי.

90. ב"כ הנאשם מס' 1 חזר וטען כי המנוח יצא בעצמו מהאלפא (גרסה שנדחתה על ידי). בהמשך הוא טען כי הראיות תומכות בגרסה לפיה המיצובישי עלה על המנוח בעודו בחיים והרגו. ב"כ הנאשם מס' 1 הפנה גם הוא לעדויות, לחוות דעת המומחים ולידיעה המודיעינית לפיה המנוח היה עדיין בחיים לפני שנפגע על ידי המיצובישי.

91. ב"כ הנאשם מס' 2 ביקש לדחות את גרסת העדים לתאונה ואת ממצאי המומחים תוך חלוקת ציונים בוטה לעדותם (עדות רדודה ושטחית, עדות כבושה , עדות שקרית , עדות ש"נוסקת לגבהים ומחוזות הזויים ודימיוניים" וכיו"ב). גם באשר לעדים המומחים לא חסך ב"כ הנאשם מס' 2 שבטו, וטען לחוסר הבנה ו/או חוסר שליטה בחומר וקביעת ממצאים ש" כל דרדק היה משכיל להבין" ואפילו טען באחד ההקשרים כי "כב' השופטת נער הייתי גם בגרתי ואוטוטו זקנתי לפי עדויות שמעתי ובהם גם עיינתי ואולם באיוולת שכזאת טרם נתקלתי". ב"כ הנאשם מס' 2 טען גם  לקונספרציה מצד הנאשמים האחרים וחלק מהעדים, וכן טען למחדלי חקירה רבים.

92. ב"כ הנאשם מס' 2 גם טען לגירסה לפיה המנוח הועף מהאלפא בעוצמה על כביש האספלט בנקודה מסויימת, ממנה המשיך מכוח האינרציה ועוצמת החבטה להתגלגל עד נקודה אחרת, שם נמצאו סימני שיער וכתם דם מדם שזלג מפצעו הפעור של המנוח בראש , וכאשר סימני המריחה שנמצאו לכאורה (בהנחה שאכן מדובר בסימני מריחה) הינם תולדה של התגלגלות המנוח מכוח האינרציה של המעוף והחבטה בכביש האספלט, בדיוק כשם שבאותו מסלול נמצאו סימני פלסטיק ושברי זכוכית.

93. בהקשר לגירסה זו אקדים ואומר , קודם שאדון בראיות ואקבע ממצאים, כי הנאשם מס' 2 לא הביא כל ראיות להיתכנות (ואפילו ספק היתכנות) לגירסה זו . בדיון בפני אדון בשאלה האם יש בראיות כדי לבסס את גירסת המאשימה ולא אבחן היתכנות של תיאוריות ספקולטיביות.

94. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי הנאשם מס' 3 לא שלט בהתרחשות שגרמה למותו של המנוח וכי התאונה ארעה מסיבות הקשורות במכונית האלפא בה נהג הנאשם מס' 1 , או בנאשם מס 1 או בתנאי הדרך ולחילופין, כי התערבותו של גורם זר – הרכב שבפועל דרס את המנוח – מנתקת את הקשר הסיבתי. כן טען כי הנאשם מס' 3 לא היה צריך לצפות את התנהגות הגורם הזר המתערב ("כדוגמת הנאשם מס' 2").

95. מעדויות הנוכחים בזירת התאונה עולה במפורש כי המיצובישי, בו נהג הנאשם מס' 2 , נסע במהירות גבוהה ביותר, עלה על המנוח ששכב על הכביש וגרם למותו . עדויות העדים הטכניים מצביעות כי על רכב המיצובישי נמצאו ממצאים התומכים בעדויות וגם חוות הדעת הפתולוגית מצביעה על כך שמותו של המנוח נגרם מפגיעת רכב.

מאחר וב"כ הנאשם מס' 2 סקר את הראיות באריכות, וניסה להפריכן (כאמור, תוך "הערכת" העדויות וחלוקת ציונים לעדים) אלך במתווה זה בפירוט (כאשר יש בחלק מהדברים גם חזרה על חלק מהראיות שכבר נסקרו לעיל)

מיקום כלי הרכב לאחר התאונה

96. עבד בשיר העיד כי ראה את האלפא הפוך הצידה, כאשר החלק הקדמי לכיוון מטה, מול היער. האורות היו מקדימה. לדבריו, שדה הראיה שם לא היה ברור והוא ראה את האלפא מאחור רק כאשר התקרב.

לדבריו, בהתחלה עצר את האופל לפני מקום התאונה ולאחר מכן הזיז אותה ליד רכב הפיאט.

בשיר העיד כי כאשר הגיע למקום התאונה לא היה שם אף אחד (לא הנאשם מס' 3 ולא הנאשם מס' 2 ) ורק אנשים ירדו מהמסעדה. בהמשך , לאחר שהוצגה בפניו סקיצה שערך ביום 20.12.05 (ת/24) אישר כי כאשר הגיע רכב סובארו כבר היה במקום.

בשיר מסר עוד כי כאשר התקרב לאלפא ההפוכה, הפיאט לא היתה בזירה , אלא בעליה למעלה , במרחק של כ- 50 מטר . הוא הוסיף כי לא ניתן היה לראות את הפיאט ממקום התאונה.

97. אמיר גנאים מסר בהודעתו (ת/34) כי אחרי האלפא הוא ראה את הנאשם מס' 3 מנופף בידו לעצור וראה את רכב הפיאט חונה בצד. בהמשך אמר כי לאחר ש הנאשם מס' 2 חזר למקום התאונה הוא ראה את המנוח ואת הרכב של בשיר שחנה אחרי הפיאט .

אמיר גנאים השיב בחקירתו לעו"ד חאזם כי אחרי שיצאו מהסיבוב ראה את האלפא הפוך. לדבריו, האופל היה בעצירה לפני המקום בו היה האלפא הפוך.

בחקירתו לעו"ד שפיגל חזר ואישר את האמור בהודעתו (ת/35) , כי ראה את האופל רק לאחר שחזרו מדיר חנא והאופל עמדה ליד המסעדה. כן אישר כי בזמן שראה את האלפא הפוך לא ראה את האופל.

לשאלת עו"ד שפיגל כיצד יתכן שאף נהג אחר מלבדו לא ראה את האלפא כשיצא מהסיבוב בגלל המרחק, העשן והעובדה שלא היה אור השיב כי הוא והנאשם מס' 2 ראו את האלפא ו הנאשם מס' 2 גם אמר לו את זה.

98. הנאשם מס' 2 העיד כי כאשר הגיע למקום התאונה , האלפא כבר היתה הפוכה. לעו"ד חאזם השיב כי הוא פחד לאחר שראה את העשן והאבק ובזווית העין ראה את האלפא הפוכה.

הנאשם מס' 2  העיד כי לא ראה את הפיאט במקום התאונה אלא רק למטה, בצומת חמרה כאשר התחיל בתחרות עם נאשם מס' 1.

גם לעו"ד איאד השיב הנאשם מס' 2  כי כאשר נסע לדיר חנא הבחין שיש תאונה בזוית העין. לדבריו, אחרי מקום התאונה היה הרכב הלבן של עבד בשיר ובשיר עמד לידו. את הפיאט של הנאשם מס' 3,  הוא לא ראה בכלל.

לב"כ המאשימה אישר הנאשם מס' 2  כי כבר שראה את הרכב ההפוך ידע שזו האלפא. הוא לא ידע להסביר מדוע אמר בהודעתו במשטרה כי לא ידע באיזה רכב מדובר.

99. הנאשם מס' 3 העיד , כאמור, כי לאחר ששמע קול של בלמים ראה את האלפא מסתובבת ומתהפכת. לדבריו הוא עצר בצד ימין וירד ואז :

"עבד בשיר נסע במהירות ולא רצה לעצור. גם מוחמד בדארנה נסע אחריו בלי אורות. ביקשתי ממנו לעצור והוא לא הסכים ויכול היה לדרוס אותי. איך שהם הגיעו למקום התאונה , המכונית של בדארנה רעדה ימינה ושמאל ואז הוא המשיך ולא הסכים לעצור..".

100.       עד ההגנה, מוחמד גנאים, אמר לעו"ד שפיגל כי הוא ראה את האופל של עבד בשיר במקום התאונה כשהם חזרו לשם. האופל עמד מעל המסעדה, מאחורי המנוח.

101.       מרעי שחאדה אמר בעדותו כי אחרי הסיבוב ראו את העשן אבל הוא לא חשב שהיתה תאונה ולא סיקרן אותו לראות מה מקור העשן. לדבריו, העשן היה בסיבוב לפני המסעדה והוא הסתכל רק קדימה ולא ראה אף אחד לפנים. העד הופנה לעדותו של הנאשם מס' 2 בעצמו, שם אמר כי לאחר העשן הוא ראה את האלפא ההפוך והשיב כי הוא לא ראה את זה וגם הם לא דיברו על זה.

102. כבר בהקשר זה אקדים ואעיר כי איני נותנת כל אמון בעדותו של מרעי שחאדה, עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 2. לדבריו , הוא לא ראה שיש תאונה, לא התעניין בתאונה, ולא דובר ברכב שיש תאונה והם חזרו מדיר חנא עד המסעדה כי מישהו סימן להם קודם לעצור. ואולם עו"ד שפיגל עצמו, כאשר ביקש לאמץ את גרסתו של עד זה , שלטענתו הינו עד נטראלי ועדותו עקבית ותואמת את האמור בהודעותיו, הפנה לדברי העד בהודעתו (בקטע שסומן על ידי עו"ד שפיגל בסיכומיו) כי כשהם חזרו ועצרו ליד המסעדה "אני פחדתי להתקרב לתאונה". לאור עדותו , תמוה ביותר כיצד ידע שהיתה תאונה?

מהירות הנסיעה של המיצובישי

103. מהודעתו של עבד בשיר מיום 15.12.05 (ת/24) עולה כי המיצובישי נסעה אחרי הסיבוב שמאלה במהירות של 120 קמ"ש ("כמו טיל") . בחקירתו בבית המשפט השיב כי מהירות הנסיעה של המיצובישי היתה 100 ל- 110 קמ"ש.

104.     אמיר גנאים העיד כי המיצובישי נסע במהירות של 100 קמ"ש בערך. בתשובה לעו"ד חאזם השיב כי לאחר שראה את האלפא הפוך אמר ל נאשם מס' 2 להאט אבל הוא המשיך  באותה מהירות.

105. הנאשם מס' 2 השיב בחקירתו  לעו"ד חאזם  כי נסע בסיבוב במהירות של 50-60 קמ"ש וכי לאחר הסיבוב הוא לא האיץ את מהירות הנסיעה. בהמשך השיב כי נסע מהעיקול במהירות של 60 עד 70 קמ"ש והכחיש שנסע במהירות 100 קמ"ש.

הנאשם מס' 2 הופנה ל הודעתו חקירתו במשטרה (ת/12) , שם מסר כי הפיאט והאלפא נסעו במהירות והוא נסע אחריהם במהירות של 100 קמ"ש והשיב כי זו היתה המהירות למטה. הוא נסע אחרון ובמידה והיה נוסע במהירות של 100 קמ"ש הם היו צריכים לנסוע במהירות של 150 קמ"ש.

106. עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 1, מוחמד גנאים, שנסע ברכב המיצובישי , העיד כי כאשר הנאשם מס' 2 לא עצר את הרכב הוא היה במהירות של 120 קמ"ש. הוא ראה את זה בשעון הרכב.

107. עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 2, מרעי שחאדה, השיב לעו"ד חאזם כי הם נסעו בסיבוב במהירות של 70, 80, 90 קמ"ש.

מסקנת ביניים באשר למהירות הנסיעה של המיצובישי

108. מהאמור לעיל, ביחד עם האמור בהמשך, באשר לאורות במיצובישי – אני קובעת כי המיצובישי נסעה לאחר הסיבוב במהירות העולה על 100 קמ"ש.

האורות במיצובישי

109.     בהודעתו במשטרה מיום 15.12.05 (נ/5)  מסר עבד בשיר כי המיצובישי נסע ללא אורות.

110.     אמיר גנאיים, אחיו של המנוח, מסר בהודעתו מיום 14.12.05 ( ת/34) כי אחרי שיצאו מהעקומה ראה עשן ושם לב ש הנאשם מס' 2 כיבה את אורות הרכב. לדבריו, הוא גם שאל אותו מד וע כיבה את האורות והנאשם מס' 2 השיב לו לא להתערב.

111. הנאשם מס' 2,  אמר בחקירתו כי נסע עם האורות דולקים ולא כיבה אותם.

112. הנאשם מס' 3 העיד כי אחרי מקום התאונה, הוא סימן למיצובישי לעצור, אך הנאשם מס' 2 לא עצר והמשיך בנסיעה ללא אורות.
113. בתשובה לעו"ד שפיגל השיב עד ההגנה, מוחמד גנאים, כי בהתחלה האורות במיצובישי דלקו וכאשר הגיעו ליד המנוח, הנאשם מס' 2 כיבה את האורות. לדבריו, מהאורות הוא ראה את המנוח על הכביש ורק לאחר מכן הנאשם מס' 2 כיבה את האורות. הוא לא זכר מה היה המרחק מהמנוח כאשר כיבה את האורות.

בתשובה לב"כ המאשימה השיב מוחמד גנאים כי הנאשם מס' 2 כיבה את האורות ברכב לפני שהם הרגישו שעלו על משהו. הוא לא זכר אם זה היה לפני שראו את האלפא הפוכה. הוא אמר גם כי ראה שהנאשם מס' 2 נסע במהירות של 120 קמ"ש כי הוא הסתכל על מד המהירות. לדבריו, הוא הסתכל על מד המהירות כי הוא פחד והרגיש שמשהו עומד לקרות לנהג. לדבריו , הוא לא אמר ל נאשם מס' 2 דבר על מהירות הנסיעה שלו.

הוא הוסיף ואמר כי כשהסתכל על מד המהירות היה אור בשעונים.

114.     עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 3, מרעי שחאדה , העיד כי במהלך כל הנסיעה האורות במיצובישי דלקו. לדבריו היה חושך ואי אפשר היה לנסוע ללא אורות. הוא הוסיף כי לא היה קטע בנסיעה בו לא היו אורות או שהוא לא ראה את הכביש.

115. הגב' שלעאטה , שעברה במקום התאונה עם רכב סובארו, העידה כי עצרה לאחר המקום בו התהפכה האלפא וכי המיצובישי עבר במקום "כמו טיל".

בהקשר למהירות אעיר כי אני מקבלת את עדותה של הגב' שלעאטה, כפי שתפורט בהמשך, לפיה רכב המיצובישי חלף על פניה  "כמו טיל". טענת עו"ד שפיגל בסיכומים לפיה אין להאמין לגרסתה והיא הפכה עורה על מנת לרצות את מזמינת העדות, נדחית על ידי. כבר בהודעתה במשטרה (נ/21) מיום 20.12.05 מסרה עדה זו כי :"רכב בצבע לבן שהגיע מלמטה וגם היה עם ארבע מהבהבים עבר כמו טיל לידי והמשיך לנסוע לכיוון דיר חנא". העובדה שבהודעתה זו במשטרה היא אמרה שעקפו אותה "שני רכבים או יותר אולי שלוש רכבים" ובחקירתה בבית המשפט , כעבור מספר שנים אמרה "עברו כמה מכוניות" אינה מלמדת על חוסר מהימנות והוא הדין בעובדה שבעדותה אמרה שרכב המיצובישי לא עצר ו"הוא ברח" בעוד שבהודעתה במשטרה אמרה רק שלא עצר. איני מוצאת כי המדובר בתוספת "דרמטית" כטענת עו"ד שפיגל בסיכומיו, והתרשמתי כי עדה זו היתה מהימנה ותארה בהודעתה את שהתרחש .

מסקנת ביניים באשר לאורות במיצובישי

116. מהאמור אני קובעת כי לאחר הסיבוב ואילך, המיצובישי נסעה ללא אורות.

מצב המנוח על הכביש.

117.  בחקירתו במשטרה ביום 20.12.05 (ת/24) ערך עבד בשיר סקיצה. בצד ימין של הכביש (מכיוון צומת חמרה לדיר חנא) נראית האלפא ההפוכה. במרכז הכביש שוכב המנוח ובמרחק של כ- 10 מטר מהמנוח עמד סובארו.

בחקירתו הנגדית השיב כי המנוח היה באמצע הכביש וכי המיצובישי עברה בצד שמאל .

118. אמיר גנאים מסר בהודעתו כי לאחר שהנאשם מס' 2  חזר למקום התאונה הוא ראה את המנוח מוטל באמצע הכביש ויורד לו דם מהראש והוא לא דיבר.

לעו"ד חאזם השיב כי לפני שעלו על משהו הוא ראה עשן ובהמשך ראה משהו על הכביש "היה מישהו על הכביש שהרים את ידו".

לעו"ד שפיגל השיב אמיר גנאים כי הנאשם מס' 2  הסתכל על הכביש לאחר שהסתכל על האלפא ההפוך . לדבריו , כאשר היו קרוב לאלפא הוא ראה מישהו שוכב על הכביש, באמצע הכביש , ומרים יד. הוא הוסיף כי לאחר התאונה מוחמד אבו מוש סיפר לו שגם הוא ראה משהו על הכביש.

119.     הנאשם מס' 2 אמר  בחקירתו כי כאשר הגיע למקום התאונה הוא לא ראה את המנוח ולא ראה כלום על הכביש במקום התאונה.

בחקירתו לב"כ המאשימה הוא אישר כי כאשר הגיע לאזור האלפא לא היתה שם מגבלת ראיה . הוא לא זכר באיזה נתיב נסע. לדבריו, הוא לא ראה את המנוח שוכב על הכביש אך כשחזר למקום התאונה ראה אותו שוכב על הכביש. הוא לא ידע לתאר כיצד.

120.     הנאשם מס' 3 השיב לב"כ המאשימה כי לאחר שעצר את רכבו הוא חזר למקום התאונה וראה את המנוח שוכב על הכביש, באותו מקום שהוא עף מהרכב.

121.     עד ההגנה, מוחמד גנאים, העיד כי ראמי סימן להם לעצור את הרכב  :

  "כי היה איש שיושב בתנוחת התקפלות על הכביש".

גם לעו"ד שפיגל השיב כי ראה אדם יושב על הכביש בתנוחת התקפלות. לדבריו הוא ראה גם את האלפא הפוכה ועולה עשן. הוא לא ראה חלקי רכב על הכביש.

עו"ד שפיגל הפנה את מוחמד גנאים להודעתו במשטרה שם אמר כי ראה את המנוח על הכביש ואחר כך הגיע אמבולנס , שמו עליו סדין וכיסו אותו. הוא לא זכר שאמר דברים אלה . לדבריו, הוא ראה את המנוח מת אבל לא ראה ששמו עליו סדין.

122. עו"ד שפיגל טען בסיכומיו כי אין לתת אמון בעדויותיהם של אמיר גנאים ומוחמד גנאים לאור התאור שמסרו בדבר תנוחת המנוח על הכביש (כאשר לתאור זה אין זכר בהודעותיהם במשטרה).

123. כבר קבעתי לעיל כי המנוח "עף" מהמיצובישי ושכב על הכביש כפי שתאר הנאשם מס' 3 ונאשם זה מסר כבר בהודעתו הראשונה (ת/15) מיום 15.12.05 כי ראה את המנוח שוכב על הכביש לפני שנפגע.

מעדויותיהם של בשיר ושל הגב' שלעאטה עולה כי הראיה לא היתה ברורה כאשר הם עברו במקום , בגלל העשן והאבק. מאידך, הנאשם מס' 2 עצמו אישר כי כשעברו הוא כבר הבחין ברכב ההפוך.

בנסיבות אלה, איני מייחסת משקל לאי הדיוק בתאור, ואני דוחה את טענת עו"ד שפיגל לפיה אין לתת אמון בגרסתם (וראה בהקשר זה הערתי לעיל באשר לעדותו של אמיר גנאיים).

מסקנת ביניים באשר ל"יציאת" המנוח מהאלפא

124. מהאמור עולה כי לאחר שהמנוח "עף" מהאלפא, הוא שכב במרכז הכביש, ושם נפגע על ידי המיצובישי.

הסימון לעצור

125.     בהודעתו של עבד בשיר הוא מסר כי לאחר שיצא מרכבו החל לרוץ לכיוון האלפא. לדבריו, הוא נופף בידיו וסימן לנאשם מס' 2  לעצור, אך הנאשם מס' 2  לא עצר והמשיך בנסיעה.
            לדבריו, אחרי האבק הוא גם ראה את הנאשם מס' 3 מנופף בידו ל נאשם מס' 2 לעצור.

126.     הנאשם מס' 2  אישר בחקירתו כי ראה את עבד בשיר, שעמד בצד ימין לאחר מקום התאונה ועשה לו סימן לעצור. לדבריו, הוא לא ראה את הנאשם מס' 3, עומד ומנופף בידיו, וכלל לא ראה אותו במקום.

לב"כ  המאשימה חזר הנאשם מס' 2  ואמר כי כאשר הוא ראה את בשיר מסמן לו לעצור, הוא ראה בזוית העין שהאלפא התהפך.

127.     הנאשם מס' 3 השיב לב"כ המאשימה כי אחרי התאונה הוא ראה את המיצובישי וסימן לו בידיים לעצור.

128.     עד ההגנה מוחמד גנאים, שנסע במיצובישי, העיד גם הוא כי ליד המסעדה הם ראו קצת עשן והנאשם מס' 3  סימן להם לעצור אבל הנאשם מס' 2 לא עצר.

בחקירתו לעו"ד איאד חזר והשיב כי הוא משוכנע שמי שנופף להם לעצור היה הנאשם מס' 3, שעמד אחרי מקום התאונה. לדבריו, כשהם עברו במקום הוא לא ראה את עבד בשיר עומד ליד הכביש.

129.     עד ההגנה מרעי שחאדה השיב לעו"ד שפיגל בחקירה ראשית כי רק בדיר חנא מישהו סימן להם לחזור. בחקירתו הנגדית לעו"ד חאזם השיב כי זה היה לפני הצומת והוסיף כי כולם אמרו לנאשם מס' 2 לחזור כי סימנו להם לחזור.
 
מסקנת ביניים באשר לסימון למיצובישי לעצור

130. מהאמור עולה כי עבד בשיר סימן לנאשם מס' 2 לעצור את הרכב קודם למקום התהפכות האלפא והנאשם מס' 3 סימן אף הוא לעצור לאחר מקום התאונה.

הפגיעה במנוח

131. עבד בשיר העיד כי לא ראה את המיצובישי פוגעת במנוח. היא המשיכה בדרכה ולאחר מכן חזרה והורידה במקום את אמיר גנאים. לדבריו, הוא לא שמע רעש כאשר המיצובישי עברה והוא גם לא ראה את המיצובישי מתרוממת.

132. אמיר גנאים מסר בהודעתו ת/34 כי הוא ראה והרגיש שהרכב (המיצובישי ) פוגע במשהו גדול לפי עוצמת הרעש והרגיש שהאוטו עולה מהצד של הנהג מעל הכביש. לדבריו , הוא אמר לנאשם מס' 2  שהם עלו על משהו אבל הנאשם מס' 2  אמר שלא, והמשיך לנסוע במהירות.

אמיר גנאים הוסיף בחקירתו לעו"ד חאזם כי שחאדה שישב ליד הנהג "כמעט התעלף" מאחר וראה מה יש על הכביש.

בתשובה לעו"ד שפיגל השיב גנאים כי הוא ישב בצד ימין מאחור במיצובישי והרגיש שהם עלו על משהו מאחור מהכיוון של הנהג (הגלגלים של צד שמאל). הוא שלל את האפשרות שעלו על חלקי רכב שהיו מפוזרים על הכביש.

133. הנאשם מס' 2  השיב בחקירתו לעו"ד חאזם כי לא ראה שום דבר על הכביש. לדבריו, גם לשחאד ה, שישב על ידו , לא קרה כלום והוא לא התעלף.  הוא  הכחיש את גרסתו של אמיר גנאים לפיה כאשר הגיעו למקום בו היתה האלפא הפוכה , הוא ראה מישהו על הכביש שנופף בידו. הוא היקשה ושאל כיצד יכול היה מי שישב מאחור לראות את הכביש.
 
134. עד ההגנה מוחמד גנאים העיד כי לאחר שראו את הנאשם מס' 3 מנופף להם לעצור הם עלו על המנוח עם המיצובישי, בו הוא נסע.

לב"כ המאשימה הוא אישר את דבריו במשטרה , לפיהם במהלך הנסיעה הוא הרגיש שהם עלו על משהו. לדבריו, לא היה רעש והוא ידע שעלו על משהו כי האוטו קפץ. עוד הוסיף ואמר כי :

"...רמי סימן בידיים כי היה איש שיושב בתנוחת התקפלות בכביש...המנוח נפנף לנו ביד...זה היה המנוח ואנחנו עלינו עליו עם הרכב".

135. עד ההגנה , מרעי שחאדה, שנסע גם הוא  במיצובישי , השיב לעו"ד שפיגל כי הוא לא הרגיש שהם פגעו במשהו.  עוד אמר כי הוא לא הרגיש שעלו על משהו והא גם לא התעלף ברכב, כפי שאמר אמיר גנאים.

מסקנת ביניים באשר לפגיעה במנוח

136. כאמור, אני מקבלת את גרסת אמיר גנאים ומחמד גנאים , שישבו במיצובישי והרגישו כי הרכב פגע במשהו. דבריהם מקבלים חיזוק בעדותה של הגב' שלעאטה לפיה שמעה לאחר שהמיצובישי עבר את זירת התאונה , כי פגע במנוח, בעדותו של הנאשם מס' 3 שראה תא המיצובישי "רועדת" וכן בממצאים אובייקטיביים מזירת התאונה , כפי שיפורט בהמשך.

המשך הנסיעה של המיצובישי ממקום התאונה

137. אמיר גאנים מסר בהודעתו כי לאחר שהרגיש שעלו על משהו הוא אמר לנאשם מס' 2 לעצור. לדבריו, מרעי שישב ליד הנאשם מס' 2  התעלף ואבו עומוש לא דיבר כלום . הוא אמר לנאשם מס' 2  לחזור בחזרה והוא סרב והמשיך. לדבריו, הוא איים על הנאשם מס' 2  שירים את בלם היד . כ- 150 מטר לאחר מקום התאונה, ליד תחנת הדלק, חזר הנאשם מס' 2 למקום התאונה.

138. הנאשם מס' 2  העיד כי אכן ראה את בשיר מסמן לו לעצור, אך לדבריו הוא לא עצר מאחר והיה בלחץ ובפחד ולא רצה להסתבך . עוד "מלמטה, מלמטה" הוא ידע שיש תחרות ולא רצה להסתבך. הוא הוסיף כי חשב מהלב ולא חשב מהשכל.

הנאשם מס' 2  הכחיש את דבריו של אמיר גנאים לפיהם הוא אמר לו לעצור . הוא גם לא זכר שמישהו מהנוסעים האחרים ברכב אמר לו לעצור. בהמשך חקירתו לעו"ד חאזם השיב כי העשן לא הפריע לו בנסיעה. הוא ראה את האלפא וראה גם את עבד מסמן לו לעצור אבל הוא המשיך בנסיעה כי פחד. הוסיף כי הנוסעים שהיו איתו ברכב ביקשו ממנו לחזור למקום התאונה.

139. עד ההגנה מוחמד גנאים העיד כי לאחר שהם פגעו במנוח הוא לא אמר כלום כי אחיו של המנוח, אמיר גנאים, אמר שיש מישהו על הכביש והם חזרו. לדבריו, הם אמרו לנאשם מס' 2  שהוא פגע בו אך הנאשם מס' 2  לא עצר. לאחר מכן הנאשם מס' 2  החזיר אותם למקום התאונה וברח מהמקום.
לב"כ המאשימה השיב מוחמד גנאים כי לאחר שהרגישו שעלו על משהו, אמיר גנאים אמר לנאשם מס' 2 לעצור והוא לא הקשיב לו. לדבריו, הוא אמר את זה מספר פעמים וגם רצה להרביץ לו. לדבריו, לאחר שהנאשם מס' 2  החזיר אותם למקום התאונה, הוא לא נשאר שם.

140. עד ההגנה, מרעי שחאדה הופנה על ידי עו"ד שפיגל להודעתו במשטרה, שם מסר כי אחרי התאונה הנאשם מס' 2 המשיך בנסיעה ומשהו איים עליו שימשוך את בלם היד. הוא השיב כי הוא זוכר את התשובה שלו אבל לא היה דבר כזה.

מסקנת ביניים באשר להמשך נסיעת המיצובישי מזירת התאונה

141. מעדויות כל העדים, לרבות זן של הנאשם מס' 2 , עולה בברור כי המיצובישי המשיכה בנסיעה מהירה מזירת התאונה ועד דיר חנא, ורק שם עשה הנאשם מס' 2 סיבוב וחזר סמוך למקום התאונה, הוריד מהמיצובישי את אמיר גנאים ואת מוחמד גנאים ועזב את המקום.

מעורבות האופל בתאונה

142. הנאשמים טענו כי ככל שיקבע כי נערכה תחרות בין כלי הרכב המעורבים, השתתפה בתחרות גם האופל , בה נהג עבד בשיר, וכי עומדת להם הגנה מן הצדק עקב "אכיפה בררנית" מצד המאשימה.

143. כפי שכבר קבעתי  לעיל, מהראיות עולה כי התחרות נערכה בין האלפא והפיאט בלבד, וכי האופל והמיצובשי נסעו אחרי שתי מכוניות אלה, כשהם מודעים לקיומה של התחרות.

144. מאידך, עולה מהראיות באופן שאינו משתמע לשתי פנים,  כי עבד בשיר סרב במפורש לקחת חלק בתחרות, ואף ניסה למנוע אותה, ואין לייחס את נוכחותו בזירה כמי שהיה מעורב בתאונה ו/או כי יצר בנהיגתו סיכון כלשהו. יתירה מזאת, ברגע שבשיר היה ער לעובדות חריגות או מחשידות בשטח, כמו ענני עשן ואבק, הוא עצר את רכבו בצד הדרך ואף אותת לרכב שבא אחריו לעצור.

145. שונה בתכלית השינוי מעורבותו של הנאשם מס' 2 , שברגע שראה אותן עובדות מחשידות – אבק, עשן והבחין באלפא ההפוכה מזווית עינו , ואף סימנו לא לעצור, לא רק שהוא לא עצר בצד הדרך, אלא שהוא כיבה את אורות הרכב, האיץ את מהירות נסיעתו ונמלט מהמקום (כאשר לא רק שהוא מתעלם מאנשים שעמדו מחוץ לרכב וסימנו לו לעצור , אלא גם מנוסעי הרכב שלו, שאמרו לו לעצור).

מסקנת ביניים באשר למעורבות האופל בתאונה

146. כאמור, קבעתי כי האופל לא השתתף בתחרות ובעניינו , אף לא נטען כי היה מעורב בתאונה וכך אני קובעת.

מעורבות הסובארו בתאונה

147. בשונה הטענות באשר למעורבות האופל בתאונה, טענו ב"כ הנאשמים בסיכומיהם (ובמיוחד עו"ד שפיגל) כי הסובארו היה מעורב בתאונה וכי לא מן הנמנע שהרכב שפגע במנוח היה הסובארו.

148. גם טענה זו דינה להדחות ואקדים ואומר כי  אין מחלוקת כי הסובארו לא לקח חלק בתחרות (ואף אחד מהנאשמים לא טען כי הסובארו השתתפה בתחרות) .

149. בהודעתו במשטרה (ת/12), כאשר הנאשם מס' 2  הופנה לכך ששניים מנוסעי הרכב אמרו שהוא עלה על משהו עם הרכב הוא השיב "זה שקר. כולם שקרנים. אני לא הרגשתי שעליתי על משהו". בהמשך הוסיף כי כאשר היה בבית של המנוח אחרי התאונה, עלי אמיר גנאים, אחיו של המנוח, אמר לסולימאן שרכב סובארו עלה על המנוח.

לעומת זאת, בחקירתו בבית המשפט אמר בדארנה כי שמע מאחיו של המנוח, אמיר, שאמר לאחיו שהיה עוד סובארו במקום התאונה (לא אמר שפגע במנוח ).

150. גם הנאשם מס' 3 מסר בהודעתו במשטרה (ת/15) כי שמע בבית החולים מאחיו של המנוח בשם עלי, שנסע במיצובישי, שסובארו לבן פגע במנוח , אך למחרת בהלוויה, סיפר שמי שפגע במנוח היה במיצובישי.

151. ממכלול הראיות אני סבורה כי ניתן לקבל את גרסת הנאשם מס' 2 בבית המשפט לפיה "היה עוד סובארו במקום התאונה" ולדחות את הגרסה כאילו הסובארו פגע במנוח. עלה מהראיות כי הסובארו עברה בסמוך למקום התאונה לפני שהמיצובישי עברה את הסיבוב , ואף לא אחד מנוסעי המיצובישי, לרבות הנאשם מס' 2 , לא אמרו כי ראו את הסובארו לפניהם בכביש (למרות שראו את האופל ואת הפיאט). במצב דברים זה, ברור כי אף אחד מנוסעי המיצובישי לא יכול היה לראות כי הסובארו פגע במנוח.

152. יתרה מזאת, אחיו של המנוח,  אמיר גנאים , כלל לא נחקר על ידי עו"ד שפיגל בנקודה זו וגם אותו אח של המנוח, שכביכול אמיר גנאים אמר לו דברים אלה – לא זומן כעד הגנה מטעם הנאשם מס' 2, על מנת לאשש גרסה זו. גם הנאשם מס' 3 כלל לא נחקר בנקודה זאת.

153. יוער עוד בהקשר זה, כי עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 1, מוחמד גנאים, מסר בהודעתו נ/18, שהוגשה כראיה  על ידי עו"ד שפיגל, כי לאחר התאונה הם לקחו את אמיר גנאים לביתו ברכב של הנאשם מס' 2 וכי הם סיפרו להורים של המנוח מה קרה וכי "אמיר סיפר לאבא שלו כי אחמד מת בתאונה". עו"ד שפיגל לא שאל את העד שום שאלה בקשר לדברי אמיר גנאים ולא עשה דבר כדי לתמוך בגרסתו (גם מקבל ההודעה, כטענת הנאשם מס' 2 לא זומן לחקירה).

154. אכן, הלכה היא, הן במשפט הפלילי, הן במשפט האזרחי, שהימנעות בעל דין מהצגת ראייה רלוונטית המצויה בהישג ידו, ללא שניתן לכך הסבר סביר, מובילה למסקנה כי אילו הובאה על-ידו הראיה, הייתה זו פועלת כנגדו. יחד עם זאת, ככל שנאשם סבור כי יש בעדות כלשהי כדי לתמוך בגרסתו, יש לזקוף לחובתו את אי הבאת העד הרלבנטי (ע"פ 4844/09 חאתם מסעאד נ. מדינת ישראל – פסק דין מיום 31.5.10).

155. העדה קלאודיה שלעאטה, העידה גם היא כעדת הגנה מטעם הנאשם מס' 1.היא תארה את אשר התרחש כדלקמן:

"הייתי בכפר מראר,הייתי אני וחמתי והבן שלי הקטן, נסענו מכיוון מראר לדיר חנא, ממשיכה לסחנין. זה היה בערך בשעה 23:30 אולי קצת יותר. בסביבות השעה הזו. מלמטה, איפה שהצומת ראיתי שלוש מכוניות, כמה מכוניות עוצרות בצד הכביש, עם איתות. חשבתי שיש תקלה באחד מהרכבים ואני המשכתי בנסיעה אז כשעליתי עברו כמה מכוניות ואני פתאום, איפה שיש מסעדה בעלייה, שמעתי שיש רעש לאוטו שלי. עצרתי בצד, אז ראיתי שיש חתיכת פלסטיק שאני סחבתי אותה בצד הכביש. זה היה חתיכה גדולה, הטמבון של האוטו, השחור הגדול. זה לא היה הטמבון של האוטו שלי אלא סחבתי איתי טמבון של רכב אחר. עצרתי לראות מה זה, אז פתאום עבר לידי רכב כמו טיל, והוא היה על כל האורות מהבהבים ופתאום שמעתי צעקות מאחורה. היה חושך ואני זוכרת שזה היה בצבע לבן ופתאום שמעתי קולות שאנשים צועקים עליו ואומרים לו "עצור, עצור". התחילו לצעוק לו "דרסת אותו" אבל הוא לא עצר והמשיך בנסיעה. באותו זמן אני הייתי בצד הכביש, ליד המסעדה בעצירה מוחלטת. הוא לא עצר כשצעקו לו לעצור. הוא ברח. באו אנשים ואמרו לי לא ללכת מהמקום ושאני אשאר פה. ביקשו שאני אעשה פרסה ואסע לאט לכיוון של האנשים. שאלתי למה ואמרו לי שיש פה תאונה, יש מישהו שקיבל מכה. אני אמרתי שלא  עשיתי כלום, אני פחדתי. הוא אמר לי שהוא יודע שלא עשיתי כלום, אך בגלל שהייתי הראשונה שראתה את התאונה הזו" .

            העדה נשאלה  מה ראתה כאשר אמרו לה להסתובב והשיבה:

"ראיתי בן אדם שוכב על הכביש, באמצע הכביש, ויורד לו דם מהראש ופתאום שמעתי אנשים צועקים "יש עוד אחד, יש עוד אחד" והלכו לתת לו עזרה".

לדבריה, האחר היה באוטו והיא לא יודעת מה עשו לו. לשאלה מתי ראתה את האדם שהיה על הכביש השיבה שוב:

"אני הייתי בצד ימין, ואז ראיתי את הרכב שעבר עליי כמו טיל, ואז שמעתי צעקות שיעצור והתחילו אנשים לצאת מהמסעדה, אפילו מהחלונות, והייתי מופתעת כי לא ידעתי מה יש מאחוריי, אז כששמעתי שאומרים לו לעצור, שדרס אותו, התחלתי לעכל מה קרה".

לדבריה חלפה כדקה מאז שנעצרה ועד שעבר הרכב "כמו טיל". היא הוסיפה כי משהו שעמד שם אמר לה בהתחלה להסתובב ולאחר מכן לקח לה את המפתחות . לשאלתה , השיב כי הוא יודע שלא עשתה כלום אבל היא עדה ושתשאר שם. לאחר כמה זמן החזיר לה את המפתחות ואמר לה ללכת הביתה. היא לא ידעה מה שמו של אדם זה ואמרה שלא היה שוטר. למחרת הגיע אליה הביתה משהו מעראבה , אמר לה שהוא זה שלקח לה את המפתחות יום קודם ואמר לה לקחת את האוטו שלה ולהוציא אותו מהכפר או שתרחץ אותו בקיטור . לשאלה מדוע השיב לה כי יכול להיות שיש על האוטו שערות או דם. היא לא הסכימה לעשות את זה.

לשאלת בית המשפט השיבה כי אחר כך היא ידעה מי האדם וכי זה היה מישהו מעראבה ששמו באלח אייאדה.

העדה המשיכה ואמרה כי היא נסעה במסלול הימני . לאחר שהסתובבה היא ראתה את המנוח כאשר רוב הגוף שלו היה מצד שמאל , יותר באמצע הכביש. היא לא ידעה את זהות הרכב שעבר כמו טיל ולא ידעה מי נהג בו.
 
הגב' שלעאטה אישרה בחקירתה לעו"ד שפיגל כי מסרה הודעה במשטרה ביום 20.12.05 (נ/21). היא לא הגיעה קודם למשטרה כי אף אחד לא הזמין אותה . היא אישרה כי כאשר מסרה עדות נלקח הרכב שלה לבדיקה על ידי המשטרה.

בהודעתה במשטרה נאמר כי בצומת חמרה ראתה שלוש מכוניות ולא ארבע ולדבריה כעת היא לא זוכרת כמה מכוניות היו שם וכאשר מסרה את ההודעה זכרה יותר טוב. היא אישרה גם כי עקפו אותה שניים או שלושה רכבים שנסעו במהירות מופרזת והיא שמעה את המנוע שלהם והבינה שהם עושים תחרות. לדבריה, היא המשיכה בנסיעה בעליה במהירות של 60 קמ"ש, עברה את הסיבוב והרגישה שפגעה במשהו ועצרה. לדבריה היא אמרה במשטרה כי ירדה מהרכב שלה וראתה שהיתה חתיכת פלסטיק ולא אמרה שזה היה טמבון של רכב. היא אישרה כי במקום שבו עלתה על הפגוש של הרכב היה עשן ואבק. היא ראתה את העשן והאבק רק כאשר עצרה את הרכב. את הטמבון היא לא ראתה על הכביש כי היה חושך. היא נסעה עם אורות אבל היה כמו ערפל. היא לא זכרה כמה רכבים עמדו כשהיא עצרה בצד ימין ליד המסעדה, אך אמרה כי רק כאשר עצרה מול המסעדה חלף הרכב הנוסף (הרביעי). היא לא זכרה אם שמעה רעש או חבטה כאשר הרכב הרביעי חלף על פניה.

העדה חזרה והשיבה לעו"ד שפיגל כי שמעה צעקות כלפי הרכב שחלף במהירות מופרזת "תעצור, דרסת אותו". לדבריה היא אמרה את זה גם במשטרה. כאשר עו"ד שפיגל אמר לעדה כי במשטרה לא הזכירה דבר זה השיבה שיתכן והיתה בהלם למראה התאונה והתרגשה ולא אמרה את הכל. היא הוסיפה כי עד היום היא בהלם מהתאונה שראתה ולדבריה לאחר שקראה את ההודעה התחילה לשחזר מה היה.

לדברי העדה היא עצרה בפעם הראשונה ליד המסעדה, היכן שהחניון של המסעדה והיה אדם קרוב למרכז הכביש אחריה, יותר למטה, איפוא שהיה הרכב ההפוך. לדבריה, הוא שכב שם על הכביש.

לדברי העדה לאחר שעלתה על הטמבון היא המשיכה לנסוע עוד כמה מטרים ואז נעצרה. לדבריה, היא לא ראתה דברים על הכביש. לשאלה האם כשהיא אומרת שעלתה על משהו הכוונה שהגלגלים עלו וירדו או ששמעה רעש של גרירה השיבה כי שמעה רעש של גרירה, שהיא סוחבת משהו.

העדה לא זכרה אם סיפרה למשטרה על האדם שאמר לה לרחוץ את הרכב. לדבריה, הוא גם אמר לה לא לספר לאף אחד שעברה במקום וגם אמר לה שהוא לא סיפר עליה לאף אחד. לדבריה, אותו אדם הגיע אליה לאחר ששמע את שם בעלה.

העדה אישרה כי לאחר שירדה מהרכב אחרי שהבחור לקח לה את מפתחות הרכב, היא ראתה אדם שוכב על הכביש מלא דם שיורד לו מהראש. לדבריה , היא עמדה כשני מטר ממנו. לדבריה, כאשר עצרה לאחר שהרגישה שעלתה על משהו, היא לא ראתה מישהו שוכב על הכביש והיא עצרה לאחר שעברה את המקום בו שכב.

עו"ד שפיגל הפנה את תשומת לב העדה לעובדה שבמזכר נ/11 נזכרו פרטיה (שם פרטי ומשפחה, מספר ת.ז., מספר רכב וסוג הרכב). לדבריה, היא לא מסרה את פרטיה לאף אחד.

לב"כ המאשימה חזרה העדה ואמרה כי בהתחלה היא ראתה את הרכבים בצד וחשבה שיש תקלה אבל לאחר שעברו אותה במהירות היא הבינה שזו תחרות. לבקשת ב"כ המאשימה ערכה העדה שרטוט (ת/43) , בו סימנה את מקום המסעדה, מקום החניה של המסעדה והמקום בו שכב האדם על הכביש.

לדברי העדה , הרכב שעבר על פניה במהירות היה עם אורות מהבהבים והיא ראתה את זה בודאות. יחד עם זאת ציינה כי לא ראתה את החלק הקדמי של הרכב .
 
156.     במזכר שנערך על ידי רפ"ק בראל נאמר:

"בעקבות מידע אנונימי שהתקבל היום בקשר לתאונה הקטלנית שארעה בדיר חנא בה נהרג אחמד גנאים אבקש לגשת לביתה של קלאודיה שלעאטה ת.ז. XXXXXX606 ולעכבה במיידי לתחנת משגב. כמו כן יש לאתר את הרכב ששייך לבעלה מועתז שלעאטה מס' 5066503 בצבע לבן.
באשר לרכב יש לעוכבו לתחנת משגב או לחילופין לגרור באמצעות גרר ראמה לחצר מטה גליל.
הרכב חשוד והנהגת, חשודים כי בליל התאונה נהגת זו פגעה במנוח שהיה שרוע על הכביש ונמלטה מזירת האירוע".

157.     בסיכומים הרבה עו"ד שפיגל לטעון נגד עדותה של עדה זו, כאשר גם ביחס אליה הוא טען כי גרסתה כבושה, מגמתית ושקרית. עוד הוא הוסיף כי עולה חשד כי לגב' שלעאטה היתה מעורבות בפגיעה במנוח.

158.     לא מצאתי כל תמיכה בטענה זו וכל שהוכח, כאמור, הוא כי עברה בסמוך לאלפא ההפוכה, היא הרגישה שהיא גוררת חפץ כלשהו ועצרה בצד. עדותה נראתה לי מהימנה ולא מצאתי כי עדותה היתה מגמתית .עדותה גם תואמת את הממצאים בזירה – למשל העובדה שעלתה על חלקי פלסטיק לפני המסעדה.  

159.     עו"ד שפיגל חקר באריכות את  פקד בראל ואת הטכנאי ניב מאיר באשר לממצאים על הסובארו ועוד הוסיף כי לא נערכה לסובארו בדיקה קפדנית, באמצעים טכניים, ואולם בדיקת הסובארו מתועדת, כפי שתועדה בדיקת המיצובישי, ובעוד שעל המיצובישי נראים בבירור בתמונות כתמים הנחזים להיות כתמי דם , לא נראים כתמים כאלה על הסובארו. התיאוריה שהעלה עו"ד שפיגל , לפיה יתכן והרכב נשטף, אינה יכולה להועיל ו/או כדי לייחס פגיעה של הסובארו במנוח – מה עוד שכפי שיפורט להלן , הגב' שלעאטה העידה במפורש כי הרגישה שעלתה על משהו כאשר עברה סמוך למקום ההתהפכות של האלפא, היא מיד  עצרה בצד והתברר כי מדובר בחלק של רכב בלבד.

160.     גם האמור במזכר שערך פקד עופר בראל ביום  20.12.05  (ת/26) ו/או במברק (נ/11) – אין  כדי לתמוך בגרסת הנאשם מס' 2 . עסקינן במידע אנונימי שאיני מוצאת לייחס לו משקל – הן לאור העובדה שלא ניתן לחקור את מוסר המידע על האמור בו והן לאור העובדה שנאמר שם כי הנהגת (שפרטיה נרשמו שם) – פגעה במנוח ו"נמלטה" מזירת התאונה – כאשר עולה במפורש מהראיות כי הסובארו עמדה בצד הדרך ולא נמלטה מהזירה (העדה נכחה במקום לדבריה כרבע שעה או יותר).

161.     ככל שעסקינן במידע מודיעי אעיר כי רפ"ק בראל ערך לאחר התאונה תחקיר ראשוני(נ/13) מיום 26.12.05, ובו נאמר כי :

"הרכב התהפך ונוסע שהיה ברכב  הועף למרכז הכביש מאחר ולא היה חגור בחגורת בטיחות. במקביל רכב אחר מיצובישי שהיה שותף לאותה חבורה פגע במנוח שהיה שרוע על הכביש , לאחר הפגיעה המשיך בנסיעה ולאחר לחץ שהופעל על ידי נוסע מיושבי הרכב שהוא אחיו  של המנוח התרצה וחזר למקום, אך לא דיווח על חלקו בתאונה. הרכב נתפס נדגמו ראיות הקושרות גם את המיצובישי לפגיעה במנוח. נהג האלפא נפצע באורח בינוני".

יוער כי מסמך זה (נ/13)הוגש לבקשת עו"ד חאזם (ב"כ הנאשם מס' 1) ובהתנגדות עו"ד שפיגל (ב"כ הנאשם מס' 2), שטען כי המסמך מלא התרשמויות וכיווני חקירה מומלצים ולא ראיות. בהחלטתי נקבע כי הצדדים יהיו רשאים לטעון בסיכומיהם לגבי משקל הראיה ו/או קבילותה וכי החלטה בקשר לכך תינתן, ככל שידרש, בפסק הדין.

רפ"ק בראל אישר כי ציין כי המנוח נפגע בעודו שרוע על הכביש , על סמך ידיעה מודיעינית (נ/14). בידיעה זו נרשם תוכן ההודעה כדלקמן:

"לפני שלושה ימים אירעה תאונת דרכים עם הרוג מסחנין בשם אחמד מוחמד גנאים, בן 21, זאת לאחר שמס' מכוניות ערכו תחרות מכיוון צומת טמרה לסחנין , הראשון שיגיע אמרו לקבל 50 שקל.
                        השתתפו בתחרות:
              1.       רכב אלפא רומיאו בצבע לבן נהג פאדי מוחמד שחאדה, לדיו (כך במקור!)
 ישב המנוח אחמד מוחמד גנאים.
2.       רכב מסוג מיצובישי גאלנט בצבע לבן, נהג מוחמד עדנאן בדארנה בן 20, לידו ישבו אח של המנוח, עלי מוחמד גנאים, מאעי חוסני אשחאדי ומחמד מוחמד גנאים, המכונה "אבו עומש".
3.       רכב מסוג אופל קאדט לבנה, נהג עבד עלי בשיר.
4.       רכב מסוג פיאט אונו לבנה, נהג רמי חוסין גנאים, בלי טסט ובלי ביטוח.
בעליות מצומת טמרה לכיוון דיר חנא פאדי מחמד שחאדה התהפך בצד הכביש וקיבל מכה בפנים, כיום מאושפז בפוריה.
עלי מוחמד גנאים נשמע מתבטא כי אחמד גנאים שישב לידו  יצא מהרכב להגיד שהתהפכו ואז מחמד עדנאן בדארנה פגע בו עם המיצובישי והרגו".

162. ספק אם ניתן לתת משקל גם להודעה זו. אכן פרטי כלי הרכב והנהגים מדוייקים  וכן מדוייק סכום ההתערבות (50 ₪) , כפי שעלה מכל הראיות. בנוסף, מצויינת בידיעה העובדה שהנאשם מס' 1 קיבל מכה בפנים.  ואולם הסיפא של ההודעה אינו ברור ואינו יכול לתת אינדיקציה למה שאירע. כיצד יכול היה מי שישב במיצובישי לדעת לשם מה יצא המנוח מהאלפא?

מסקנת ביניים באשר למעורבות הסובארו בתאונה

163. מכל האמור- אני קובעת כי הסובארו לא היתה מעורבת בתאונה.

כתמי הדם על המיצובישי –

164. כפי שאפרט בהמשך, על המיצובישי נמצאו כתמי דם רבים . הנאשם מס' 2 לא ידע להשיב בחקירתו כיצד הגיעו למכוניתו כתמי דם. לב"כ המאשימה השיב כי "אולי זה דמו של חתול או של דבר מה שעף לו מהמקום". הוא גם לא ידע להסביר מאיפה היה דם על הכביש.

הממצאים בזירת התאונה

165. רס"ר בריק הישאם, סייר, הגיש דו"ח פעולה מיום 13/12/05 (ת/18) והעיד כי כשהגיע למקום התאונה ראה רק את רכב האלפא הפוך בצד שמאל של הכביש ליד מעקה הבטיחות וכי אנשי מד"א טיפלו בשני פצועים. בחקירה נגדית לעו"ד איאד השיב כי לא ראה רכבים נוספים במקום, ואם היה רואה, היה מציין זאת. לדבריו מד"א היה במקום לפניו.

רס"מ בריק השיב לעו"ד שפיגל בחקירתו כי המודיע על התאונה היה אלמוני. הוא אישר כי היה בפניו מספר הטלפון ממנו צלצל, אך הוא לא ניסה ליצור עימו קשר. לדבריו , הוא אינו זוכר היכן שכב המנוח וכי ברגע שהוא רואה שיש נפגע המטופל על ידי מד"א הוא דואג לשמור על הזירה ולכוון את התנועה בלבד ולא התעניין בנפגע. לדבריו, הוא לא ראה במי טיפלו אנשי מד"א אלא שכאשר הוא הגיע למקום נאמר לו שיש שני פצועים ומטפלים בהם וזהו. עוד השיב כי כאשר הגיע כבר חילצו את האדם שהיה ברכב. עד שהגיע הבוחן לשטח הוא לא ערך כל בדיקה או חקירה של הנוכחים בזירה. העד גם לא זכר מתי הגיע הבוחן לזירה .
 
166. רס"מ מאיר קריכלי, בוחן תאונות דרכים, הציג דו"ח ביצוע צילום וידאו בו תיעד תוואי דרך של אזור התאונה (ת/19) וקלטת הוידאו (ת/20). כמו כן ערך דו"ח מעצר לנאשם מס' 2. מעבר לפעולות אלה לא היה הבוחן בתיק ולא ביצע פעולות נוספות.
העד השיב לעו"ד שפיגל כי תאריך צילום הוידאו שנרשם על הקלטת  – 30.11.06 כנראה שגוי וכי זכור לו שערך את הצילום סמוך לזמן התאונה.

167. הבוחן, רס"מ חנא חורי, בוחן התאונה (להלן "הבוחן") הגיש מסמכים שערך:  
דו"ח נזק (ת/3)
סקיצה של מקום התאונה שנערכה על ידו ביום התאונה (ת/4)
דו"ח ביצוע צילום וידאו שצולם על ידו (ת/5) וקלטת הצילום (ת/6)  
דו"ח בוחן (ת/7)
תרשים של מקום התאונה על סמך הסקיצה (ת/8)
 20 תמונות שצולמו בזירת התאונה (ת/9).

בנוסף, גבה הבוחן  הודעות מהנאשם מס' 1 (ת/10,ת11), הודעות מהנאשם מס' 2 (ת/12,ת/13, ת/14) והודעות הנאשם מס' 3 (ת/15, ת/16, ת/17).

בדוח הבוחן ( ת/ 7 ) נאמר:

"במקום מדובר בכביש אסבסט יבש ותקין.
לעניין שדה הראייה של נהג המיצובישי ניתן להסיק שנהג זה בנסיבות שהיו יכול היה להבחין באלפא שהתהפך, כאשר נהג האופל וכן נהגת הסוברו הבחינו בכך".

בחקירתו הראשית הסביר בענין שדה הראיה כי מאחר ועלתה טענה לפיה רכב המיצובישי כיבה את האורות ונסע ללא אורות, נערך גם ניסוי במקום בנסיעה ללא אורות, על מנת לבדוק כמה נהג יכול לראות בהתאם לתנאי הכביש, שמדובר במקום חשוך ונמצא שניתן לראות עד 5 מטר ללא אורות קדימה.

בזירת התאונה נמצאו שני כתמי דם על הכביש, במרחק של 15.20 מטר בינהם.

בחקירתו הנגדית לעו"ד חאזם השיב הבוחן כי הרכב לא התהפך על הכביש, אלא התהפך לאחר שסטה , נדחף ימינה והתנגש באבן (סלע) שנמצאה בקירבת הכביש. הבוחן סימן על גבי התרשים את מקום ההתהפכות וחזר והשיב כי בצד הכביש היתה ערימת אבנים שהרכב התנגש בה והתהפך.

בחקירה נגדית של הבוחן הוא חזר ואמר כי במקום התאונה יש אור חלש מהמסעדה לכיוון הכביש, וכי רכב האלפא נמעך אולם כל הדלתות היו סגורות ושמשה האחורית התנפצה. כמו כן העד ציין  כי לא בדק את מסלול הנסיעה של רכב הסובארו ומקום עצירתו כמו גם שלא זימן לעדות המשטרה את מר סלאח עיי דה שהיה עד לתאונה.

הבוחן הוסיף כי בדק את הטענה כי נהג המיצובישי כיבה את אורות הרכב. הטענה נשמעת לו הזוייה. הוא בדק אותה וקבע כי שדה הראייה במצב כזה הנו 5 מ' במהירות 80- 100 קמ"ש. כמו כן, כשנשאל אם גרירת גופת אדם למרחק של 15 מטר לא צריכה להותיר איזה שהם ממצאים פיזיים על בגדי המנוח ופתולוגיים על גופו של המנוח וכי אין להם זכר בחומר החקירה , ענה כי אין לו הסבר לכך.

באשר לסימנים על הכביש השיב הבוחן בחקירתו כי :

"הסימנים שנמצאו הם סימני דחיפה שנמצאו מרכב האלפא, סימני דחיפה שנוצרים כתוצאה מאיבוד שליטה של הרכב כאשר הוא נדחף הצידה תוך גלגול כאשר הצמיגים עדיין מתגלגלים גברתי ולא בלימה הסימנים האלה מזוהים בפסים אלכסונים שניתן לזהות אותם בשטח על סמך הסימנים האלה ניתן גם לחשב מהירות שהיא מהירות מינימאלית אני חישבתי מהירות של 55.5 קמ"ש, שהיא מהירות מינימלית כאשר המהירות הייתה בהחלט מעבר לזה מאחר והרכב התנגש באבנים ושם בעצם נבלם סופית" .

עוד הפנה הבוחן בחקירתו לסימן מריחה באספלט באורך 4 מטר ורוחב 10 ס"מ, שמופיע בתרשים (ת/8) והסביר כי זה נגרם כתוצאה מעליית רכב המיצובישי על המנוח ומריחת הגופה בכביש. הבוחן הסביר בחקירתו הנגדית לעו"ד חאזם כי סימן המריחה נוצר ממריחת הגופה בכביש על ידי גחון המיצובישי וכי בבדיקה שנערכה למיצובישי נמצאים סימני דם שמעידים כי הגופה התגלגלה מתחת לרכב.

בנוסף לסימני הדם נמצאו בזירה גם שערות. לא נערכה בדיקה האם מדובר בשערות של המנוח.

ליד כתמי הדם נמצאו שברי פלסטיק ולדברי  הבוחן אלה שייכים לרכב האלפא. לשאלת עו"ד חאזם השיב הבוחן כי אמנם לא רשם שבדק לאיזה רכב שייכים חלקים אלה אך הוא ערך בדיקה כזאת בזירה ורשם את הממצאים לאור הבדיקה שערך. עוד השיב כי שברי הפלסטיק לא שייכים למיצובישי , שנבדק מאוחר יותר ולא נמצא כי חסרים בו חלקים.

בחקירה חוזרת השיב הבוחן כי על כתמי הדם לא נמצאו סימני צמיגים המעידים על מעבר צמיגים עליהם. עוד השיב כי אפשרי לנסוע במקום ללא אורות אבל אז שדה הראיה הוא רק 5 מטר.

מצב כלי הרכב

168.     העד ניר מאיר, טכנאי מז"פ, בדק את רכב הסובארו וערך מזכר מיום 20.12.05  (ת/21) הנשוא כותרת "בדיקת רכב מ.ר 5066503" . במזכר נאמר כי לא נמצא שרידי דם, סיבים ושערות בתחתית הרכב (בגחון) ולא נבדקו צמיגי הרכב.

העד השיב בחקירתו הנגדית  כי לא נערך דיגום מכתמים שהיו ברכב כי הללו לא נחשדו כדם ולא נערכה כל בדיקה מיוחדת לגילוי כתמי דם סמויים או סיבים.
לדבריו,  בדיקת  הסובארו נעשתה כ-8 ימים לאחר האירוע ואם הרכב נשטף במהלך תקופה זו הסיכויים למצוא שרידים קלושים. עוד השיב כי הבדיקה לא תועדה בצילום וידאו.

העד הופנה  על ידי עו"ד שפיגל  לתמונות  של  הסובארו ואישר כי על הקורה הקדמית של הרכב נראים בתמונה  מספר רב של כתמים וחריצי קילוף צבע בצבע לבן וכי גם שטח הפנים של אגן השמן מכוסה בכתמים. לדבריו, לא נלקחו כל  דגימות מהרכב מאחר ולא נראה שום דבר החשוד כדם. העד נשאל כיצד הוא יכול לדעת אם הכתמים הנראים בתמונות אינם כתמי דם אם לא נערכה בדיקה בחומרים כימיים והשיב כי הוא רואה לפי הצבע וכי לא ראה לנכון לעשות בדיקה מיוחדת.

169. רס"ב חזי מסורי, סגן ראש מדור תאונות דרכים בעכו העיד כי לא היה הבוחן של התאונה ורק בדק את רכב האופל. על פי מזכר שערך העד (ת/23), בבדיקת  האופל לא נמצא כל סימן של דם או סיבים או שיער דבוקים לרכב.

בחקירתו הנגדית לעו"ד שפיגל העד לא זכר דבר נוסף מעבר לאמור במזכר .לדבריו, הוא אינו  איש מז"פ אולם יש לו ידע בתחום בשל היותו בוחן. הבדיקה נעשתה חזותית בעין בלבד ולא נלקחה דגימה כי לא היו סימנים. הבדיקה שערך לא תועדה בוידאו.

170. רפ"ק עופר בראל השיב בחקירתו לעו"ד שפיגל  כי רכב הסובארו נבדק לאחר שהתקבל במשטרה מידע אנונימי לפיו היה מעורב בתאונה (כפי שנרשם בתוכן ההודעה על מידע אנונימי שערך נ/11).  הוא אישר כי בבדיקה התמקדו בחיפוש אחר כתמי דם , שיער או סיבים בגחון הרכב או בחזיתו וכי צמיגי הסובארו נבחנו חזותית. בבדיקות לא נמצאו כל ממצאים. לשאלת עו"ד שפיגל מדוע הצמיגים לא נבדקו עם מכשירי עזר , שהיו יכולים לסייע באיתור כתמי דם סמויים, השיב כי הסובארו נבדק לאחר שכבר נבדק המיצובישי , וממנו נלקחו דגימות דם ושיער חשודים שלמים ובבדיקת הדי.אנ.אי נמצאה התאמה בין המנוח ובין הכתמים שנמצאו בגחון המיצובישי. לדבריו, הממצאים שהיו במיצובישי נראו גם בעין בלתי מזויינת, ואז עברו בדיקה מעבדתית. הוא אישר כי במידה והיו נמצאים ממצאים כאלה גם בסובארו היה מקום לערוך בדיקה נוספת, פרט לבדיקה החזותית, גם לגביהם.

רפ"ק בראל לא יכול היה להשיב לשאלה האם יתכן שכתמי הדם על צמיגי המיצובישי נגרמו עקב עליית הרכב על שלולית דם שהיתה על הכביש והתזתו לעבר הצמיגים (זאת לאחר שעל הגופה לא נמצאו סימני דריסה).

171. רפ"ק ינאי עוזיאל,  הגיש דו"ח בדיקה של המיצובישי (ת/41) וחוות דעת מומחה (ת/40). לחוות הדעת צורף לוח תצלומים המתעד את ממצאיו.  בחוות הדעת  הוא מפרט את ממצאיו כדלקמן:

"א. חזית הרכב:

  1. פגוש קדמי ימני בין אורות איתות לאורות ערפל סימן פגיעה וקילופי צבע
  2. בחלק התחתון של פגוש קדמי בצידו הימני סימני שפשוף והתזות דם לכיוון הגחון. בבדיקת  קאסל מאייר והקסגון קיבלתי תגובה חיובית.
  3. במרכז פגוש קדמי בחלקו התחתון שערה וקילופי צבע.

ב. גחון הרכב:

  1. בגשר אמצעי קדמי המחזיק את המתלים קרוב לגלגל שמאל קצוות שיער
  2. בסמוך לקצוות השיער התזת דם.
  3. על צינור עמעם קדמי קצוות שיער.
  4. על דוד עמעם אמצעי התזות ומריחות דם.
  5. באזור שמתחת למושב נוסע אחורי שמאלי ודלת נהג התזות דם מכיוון הגחון כלפי מעלה.
  6. במיכל הדלק מריחות דם ושפשופים".

ומסקנתו, לאור הממצאים, היא  כי:

"לאור ממצאי הבדיקה ולאור התזות הדם, קצוות השיער והשפשופים אפשרי בהחלט שהרכב פגע באדם באזור פגוש קדמי דרך גחון הרכב ועד לחלקו האחורי של הרכב".

בחקירתו  הסביר כיצד  הגיע למסקנה לגבי המסלול שעבר המנוח :

"לכל אורך תחתית הרכב, מהפגוש הקדמי, עובר לתחתית הרכב הגחון ועד לאיזור מיכל הדלק בחלקו האחורי, אנו רואים את התצורות שונות, אנו רואים ממצאים שונים בהם קבוצות שיער, התזות דם, מריחות דם. כל אלה מלמדים על תנועה מקדימה אחורה".

רפ"ק עוזיאל לא יכול היה להשיב כיצד הגיעה לרכב קבוצת השיער והוסיף "השיער שם הוא לא שיער שנדבק שם, אלא שיער שאיכשהוא נכנס בשריטות שמתחת לרכב". לדבריו, הדבר נראה בבירור בתמונות שצילם. הוא הוסיף ואמר כי  הוא לא היה בזירת האירוע וקיבל מידע שהמנוח היה על הכביש ונדרס על ידי רכב אחר שחלף שם מפקד בראל. הוא בדק רק את המיצובישי ולא את הפיאט. הוא ידע שהיו עוד כלי רכב מעורבים, אך לא ידע איזה.

רפ"ק עוזיאל נשאל על ידי עו"ד שפיגל איזה בדיקות ערך לצמיגי המיצובישי והשיב כי הדבר מופיע בדוח בדיקת הרכב ת/41 :

"בסעיף ב' שנעשו בדיקות קאסל מאייר וכן בדיקות הקסגון וקיבלתי תגובה חיובית. שתי הבדיקות הללו הן בדיקות חשובות מאד לגילוי חומר החשוד כדם, וגילוי חומר החשוד כדם אדם. ברור הוא, שאם אני כותב את הדברים האלה, אז אני עושה את הפעולות האלה בכלי הרכב. אני גם מפנה לצילומים שאפשר לראות בתצלום 1 , שאני מחזיק ממש דף ונייר, בתצלום 2 אני דוגם , רואים פעולות של עשייה. בתצלום 1ו בתצלום 2 גם רואים את הרכב נמצא במקום גבוה שאני יכול לסרוק את כל תחתית הרכב, כולל הצמיגים ולא רק את הצמיגים אלא גם את הג'אנטים הפנימיים, כך שכל הרכב נסרק, גם בתאורה וגם בעזרת הערכות".

לדבריו, בדיקות הקסגון שנתנו תשובה חיובית היו בגחון ובפגוש של הרכב, ומקומות בהם לא ניתנה תגובה – לא נרשמו בדוח שערך. הוא נשאל גם לגבי אפשרות התזת דם על ידי הצמיגים, במעבר על מוקדי היקוות דם על הכביש והשיב כי במצב תיאורטי אפשרי שתהיה התזת דם אבל במקרה זה התיאוריה לא המתקיימת מאחר ולא נמצאו בבדיקת הרכב כתמי חומר החשוד כדם על הצמיגים , דבר שמהוה תנאי לקיום התיאוריה הנ"ל.

עו"ד שפיגל טען בפני רפ"ק עוזיאל כי בכל המסמכים ותיק העבודה שלו אין כל התייחסות לבדיקת צמיגי הרכב , בהם הוא שולל קיומם של כתמי דם על הצמיגים והשיב:

"אני חושב שמנסים להטעות  את בית המשפט. נכון שהדברים אינם כתובים אך הם מצולמים היטב. אני מפנה לתצלום מס' 19, שם רואים את הצמיג שנמצא היטב בתצלום. אם רוצים לרדת לפרטי פרטים, אפשר להגיל את הצילומים האלה שהם באיכות טובה ואפשר לראות את הצמיגים שאני בודק אותם פרטנית".

העד הופנה על ידי עו"ד שפיגל לעובדה שאין על המנוח סימני דריסה וטען בפניו כי במצב שכזה המנוח נפגע מחלק כלשהו של הרכב או נגרר ומה בפועל קרה שם והשיב:

"לבוא ולהסביר בצורה של שחזור האירוע, אני לא יכול. זה גם לא יהיה נכון לעשות את הדבר הזה. אני מסביר את הדברים במסקנותיי שאני אומר שעל פי הממצאים שמצאתי – התזות הדם, קבוצות השיער, השפשופים, אפשרי בהחלט שהרכב פגע באדם באיזור הפגוש הקדמי, המשיך דרך הגחון של הרכב עד חלקו האחורי של הרכב".

העד הסביר כי מסקנתו "אפשרי בהחלט" היא בהתאם לסקלה לפיה "סבירות גבוהה ביותר" היא הקרובה למה שיכול היה להיות בזירה, לאחר מכן "סבירות גבוהה" ויורד ממנה "אפשרי בהחלט" אחר כך "אפשרי" ובסוף "ייתכן". הוא הוסיף כי הגיע למ סקנה על סמך כלל הממצאים ולא על סמך ממצא בודד.

העד הוסיף כי גם אם לא מדובר בשיער אדם מסקנתו לא תשתנה. כשנשאל אם העדר סימני מריחה במקום (כפי שנראה בתמונות 5,6) נותן אינדיקציה שלא היה שם מגע עם הגוף שנפגע, השיב שאי מציאת ממצאים איננה מעידה שלא היה מגע. העד הבהיר שההתזות שנמצאו בגחון הרכב היו לכיוון הגחון.

העד נשאל לגבי החריצים שנראים על הפגוש וענה כי הללו יכולים להיות תוצאה ממגע עם גוף אדם כמו גם כתוצאה מאבן או חפץ קהה אחר על הכביש.

העד נשאל אם בדק המצאות כתמי דם ברכב במכשירים מיוחדים והשיב כי היו שתי בדיקות הקסגון שנתנו תגובה חיובית - בגחון ובפגוש אולם בשאר המקומות, לא ניתנה תגובה. הוא הוסיף כי בדק את כל חלקי הרכב, כולל צמיגי הרכב וכי על צמיגי הרכב לא היתה כל תגובה של הקסגון ולפיכך הדבר לא נרשם בדו"ח שהגיש.
העד הוסיף כי לא בדק בזירת התאונה סימני צמיגים שמוטבעים בדם על הכביש מאחר והדבר אינו רלבנטי.

בסיכום החקירה , לאחר שהוצגו בפני העד אפשרויות שונות לגבי צורות התזת הדם, השיער וכל הנתונים ששימשו בסיס לקביעתו, הוא נשאל על ידי עו"ד שפיגל האם יש בדברים אלה כדי לשנות את רמת הודאות שבחוות דעתו מ"אפשרי בהחלט" ל"אפשרי" והוא השיב כי מסקנתו לא תשתנה.

לעו"ד איאד שב רפ"ק עוזיאל והשיב כי לא יתכן שהמיצובישי עלה על שלולית דם וכי אם הרכב היה עולה על שלולית דם, היו מוצאים התזות דם בתצורות שונות.

172.     הנאשם מס' 2 העיד כי לא שטף את המיצובישי לאחר התאונה.

ממצאי הבוחן באשר לפגיעה במנוח

173.     בדוח הבוחן ת/7 נאמר:

"א. המריחות של הדם והסימן השחור וסימני הדם שנמצאו בגחון המיצובישי (ראה חוות דעת מעבדה ביולוגית) מביאים אותי למסקנה שהמיצובישי פגע בנוסע שעף לפני כן מרכב האלפא.
ב. רכב האופל וכן רכב הסוברו נבדקו ובהעדר סימנים מביאים למסקנה שלא היה כל מגע ביניהם לבין המנוח או ביניהם לבין האלפא. רכב הפיאט עפ"י כל העדויות נסע ראשון ולא היה מצב שיפגע במנוח".

בחקירתו הנגדית נשאל על שני כתמי הדם שנמצאו הזירה על הכביש, במרחק 15.20 מטר ו השיב כי כתמי הדם נבדקו ונמצא כי הם  שייכים למנוח. לשאלה מה הוא מסיק מכתמי דם אלה השיב כי על פי הראיות שהיו בתיק ועל פי העדויות, כתם הדם הראשון נוצר מכך שהמנוח עף מהרכב וכתם הדם השני נוצר לאחר שהמיצובישי עלה על המנוח ונמרח יחד איתו, דהיינו משך אותו קדימה.

כשנשאל הבוחן  על סימן מריחה באסבסט בצבע שחור השיב כי הסימן נוצר כתוצאה מעליית רכב המיצובישי על המנוח ומריחת הגופה, מהגחון של רכב המיצובישי נמצאו ממצאים כמו סימני דם המעידים שהגופה התגלגלה מתחת לרכב. לדבריו, הוא לא בדק אם הסימן השחור מכיל פירורי גומי ו הוא לא לקח דגימה לבדיקת סיבים.

הבוחן השיב עוד כי תאורטית יתכן כי צמיגי הרכב באו במגע עם כתם הדם ומהצמיג הותז דם למקומות אחרים ברכב. מעשית, לא נמצאו כתמי דם המעידים על מעבר בתוך שלולית דם לגחון הרכב.
הבוחן בחקירתו לא יכול היה להסביר מדוע אין סימני מריחת דם בין המקומות המסומנים ב2 לב1 אולם אישר כי בין ב1 לב2 ישנם שברי פלסטיק.

בחקירתו חזר הבוחן והשיב  כי לא יתכן שנהג האלפא פגע במנוח כיוון שלא נמצאו סימני דם באלפא.

העד נשאל לגבי שדה הראייה ממקום התהפכות הרכב לעיקול והציג את תמונה 15 לת/9 המראה כי ישנו שדה ראייה. לדבריו, הוא לא בדק את גובה הגחון של רכב המיצובישי ובחן את כתמי הדם על הכביש בעין בלתי מזוינת ללא ציוד כלשהו.

במהלך עדותו הוצגו לעד מספר תרחישים אפשריים הנובעים ממשמעות ממצאים שמצא ו/או מהעדר ממצאים אותם לא בדק, אולם שכנשאל אם יש בהם כדי לשנות את מסקנתו, השיב בשלילה. כמו כן, הסביר כי תיאורטית הכל יכול להיות אולם על פי כלל הממצאים, מסקנתו היא המסקנה המתבקשת.

מצב גופת המנוח וסיבת המוות

174. ד"ר נאסרה ניזאם, כירורג בבית חולים פוריה, הגיש תעודת חדר מיון (ת/1) ותעודת פטירה (ת/2) שערך. בעדותו אמר כי המנוח הגיע לבי"ח במצב אנוש וכי היתה לו חבלת ראש קשה, חבלת צוואר, חבלת בטן, חבלת חזה וגפיים. בחקירתו השיב כי המנוח היה פצוע אנוש ולא היה לו שום סיכוי לצאת בחיים מחדר ההלם. ד"ר ניזאם התבקש לתאר את החבלות ועוצמתן והשיב כי כבר היה לו נזק מוחי, סימני חבלה בחזה שהעידו על קשיי נשימה , בטן תפוחה שמשמעה דימום בבטן , גפיים מעוותות עם שברים.    
ד"ר ניזאם נשאל מה הסיבה לחבלות לאור מהותן ומיקומן והשיב :

"שמע, דיווחו לנו שהוא בחור שנדרס. זה מאד מתאים. מהירות גבוהה כזאת, הוא יכול להיות שהוא נדרס".

            ד"ר ניזאם לא זכר אם היו למנוח סימני שפשופים ו/או קריעת בגדים.

לעו"ד שפיגל השיב ד"ר ניזאם כי קיבל דיווח ממד"א כי מדובר בבחור שנדרס והוא לא ידע כי הועף מרכב שהתהפך , נחת ונחבל בכביש. לדבריו, הוא גם לא התעניין באשר לאופן הפגיעה.

ד"ר ניזאם הסביר גם כי בתעודת הפטירה מופיע מידע נוסף על זה שבתעודת חדר המיון, שהתקבל לאחר שנערכה למנוח בדיקת C.T . כך, נרשם בתעודת הפטירה לאור ממצאי בדיקה זו כי היה למנוח עמוד שידרה שבור של הצוואר ושבר באגן.

ד"ר ניזאם הופנה לממצאי המכון לרפואה משפטית שקבע לאחר נתיחת הגופה כי סיבת המוות היא קרעים בכבד והשיב כי אינו מסכים לכך וכי הסיבה היא הפגיעה בריאות שלא איפשרה נתיב אויר. בהמשך השיב כי אפשרי גם שסיבת המוות היתה נזק קשה לכבד ביחד עם קרעים בריאה ואיבוד דם.

            ד"ר ניזאם נשאל האם ראה סימני דריסה על המנוח והשיב:

"...למה שאני מתכוון בדריסה, זה לא רק שהרכב עלה עליו. זה מישהו שדרס אותו, פגע בו כאילו, הוא עף, נפל, פגע בו, נכנס מתחת לרכב – אני לא יודע איך קרה הדבר.....את העניין של הדריסה, זה לא אומר שהרכב עלה עליו וזה, זה יכול להיות שהוא פגע בו קשה".

ד"ר ניזאם נשאל האם יכול להיות שהחבלות נגרמו למנוח עקב כך שעף מהרכב ונחבט ונחבל בכביש והשיב כי הדינמיקה שתוארה בפניו נשמעת לו מוזרה. בהמשך השיב כי אינו מבין בזה ואינו יכול לאמר בדיוק מה קרה שם.

עו"ד שפיגל הציג בפני ד"ר ניזאם את המסמכים שנערכו על ידי מד"א (נ/1) ואישר כי ראה אותם כאשר המנוח התקבל . הוא אישר כי ראה את פציעת הראש של המנוח שיכולה היתה לגרום לאיבוד דם רב ואישר כי גם מחבלה כזאת, אם גרמה לאיבוד דם רב, אפשר למות.

175.     בהתאם לחוות דעתה של הגב' ענת גסט מהמכון הלאומי לרפואה משפטית (ת/39) (אשר הוגשה בהסכמה),  מקור הדם בדגימה מגחון הרכב, מוצג 3, יכול להיות במנוח גנאיים אחמד, או כל גבר אחר בעל פרופיל גנטי זהה. נאמר עוד בחוות הדעת כי למעבדה הביולוגית נשלחו 11 מוצגים שנאספו מרכב המיצובישי ומכתמי דם מזירת האירוע. מתוצאות הבדיקה אנו למדים כי רק דגימה אחת – שנלקחה מתחת לדלת הנהג  - מקורה מהמנוח.

176.     גם חוות דעתו של ד"ר קונסטנטין זייצב, מהמכון הלאומי לרפואה משפטית (ת/42) הוגשה בהסכמה. בחוות הדעת קבע ד"ר זייצב כי:

"על סמך הנתיחה שבצעתי בגופתו של מר אחמד גנאיים בן 21 שנים, הנני מחווה דעתי כי מותו נגרם מנזקים חמורים לכבד ולריאה הימנית, עם איבוד דם ועם שברים בצלעות, בעצם השכם המינית, ובעצם הבריח השמאלית, בעקבות חבלה קהה בגוו. בנוסף נמצאו שברים בזיזים האחוריים של חוליות צוואריות 6 ו-7, ופצע קרע בסחוס בין חוליות גביות 1 ו-2 עם דימום מעל הקרום הקשה של עמוד השדרה. בנוסף נמצאו שברים בעצם הבושת הימנית ופצעי קרע בגידים הקדמיים בחיבור בין עצם העצה לבין עצם הכסל משמאל, שבר ריסוק בעצם הירך השמאלית ו"כיס דם" ברקמות רכות של הירך הימנית. עפ"י הנסיבות, המנוח נפגע בתאונת דרכים, וממצאי הנתיחה מתיישבים עם הנסיבות, ולא ניתן לקבוע בוודאות הדרושה שנדרס ע"י גלגלי רכב. עובר מותו, המנוח היה תחת השפעת אלכוהול בכמות מזערית".

דיון:

177.     אקדים ואומר כי כפי שקבעתי לעיל, הוכח כי המנוח הועף לכביש מהאלפא במהלך ההתהפכות ואולם מהראיות עולה כי המנוח היה בחיים לפני שנפגע על ידי המיצובישי. ד"ר ניזאם , אמנם השיב כי אינו מומחה לקביעת סיבת מוות, אך סימני הפגיעה על המנוח אינם מתיישבים עם חבטה בכביש לאחר "מעוף" מהרכב אלא על פגיעה רחבה ומסיבית שנגרמה עקב פגיעה וגרירה של הגוף, כפי שיפורט בהמשך.

178. מהראיות עולה כי אין עדות ראיה ישירה לפיה המיצובישי פגע במנוח. יחד עם זאת, ממכלול הראיות (הנסיבתיות בעיקרן) , אני סבורה כי הוכח מעבר לספק סביר , כי מותו של המנוח נגרם עקב פגיעת המיצובשי. להלן אפרט נימוקי (כאשר בחלקם יש חזרה על מסקנות הביניים שקבעתי לעיל) .

179. הן אחיו של המנוח, אמיר גנאים, והן עד ההגנה מוחמד גנאים, שנסעו במיצובישי, העידו כי הרגישו שהמיצובישי עלתה על "משהו גדול" וכי המיצובישי היטלטלה מצד לצד. דבריהם מקבלים חיזוק בעדותו של הנאשם מס' 3 , לפיה הוא  ראה את המיצובישי "רועדת ימינה ושמאלה".

180. אמיר גנאים העיד גם כי הרגיש שהרכב עלה על משהו מכיוון הנהג והגלגלים של צד שמאל. הדבר תואם את הממצאים על המיצובישי – כתמי הדם הרבים בתחתית המיצובישי באזור שמתחת לדלת הנהג.

181. על פי חוות דעתה של הגב' גסט – כתם דם שנלקח מתחת לדלת הנהג- מקורו במנוח.

182. אני מקבלת את עדותם של עבד בשיר, אמיר גנאים ומוחמד גנאים כי המיצובישי נסעה לאחר הסיבוב במהירות גבוהה מאד (למעלה מ- 100 קמ"ש), ודבריהם מקבלים חיזוק גם בעדותה של הגב' שלעאטה , לפיה המיצובישי חלף על פניה "כמו טיל".  גם מממצאי הבוחן עולה כי המיצובישי נסעה במהירות גבוהה.

183. אני מקבלת גם את עדותם לפיה הנאשם מס' 2 לא עצר את הרכב , למרות שסימנו לו לעצור, והנאשם מס' 2 עצמו העיד כי ראה שמסמנים לו לעצור , אך הוא לא עצר כי פחד כי ידע שהיתה שם תחרות.

184. מעדותם של אמיר גנאים ומוחמד גנאים עולה שלא רק שהנאשם מס' 2 לא עצר את הרכב למרות שסימנו לו לעשות כן, אלא שלא עצר גם לאחר שנאמר לו כי עלו על משהו וכאשר אמיר גנאים גם אמר לו שירים את בלם היד. חיזוק לדבריהם יש גם בעדותו של עד ההגנה מטעם הנאשם מס' 2 , שאישר כי נאמר לנאשם מס' 2 לחזור וגם הנאשם מס' 2 עצמו אישר עובדה זו שכולם אמרו לו לחזור.

185. כאמור, הבוחן ציין בדו"ח שערך ( ת/7) כי בזירה נמצאו שני כתמי דם, כאשר אחד נגרם מהעפת המנוח מהאלפא והשני מפגיעת המיצובישי במנוח. אני מסכימה עם קביעתו כי העובדה שעל המנוח אין סימני דריסה אינה משנה את מסקנתו – מאחר וקביעתו היא כי המנוח נגרר בגחון רכב המיצובישי ולא נדרס. כאמור, על גחון המיצובישי אכן נמצאו סימני דם.

רפ"ק עוזיאל גם העיד כי לא יתכן שכתמי הדם שנמצאו על המיצובישי נגרמו על ידי התזת דם מהכביש , מאחר ועל צמיגי הרכב לא נמצאו סימני דם.

אציין כי בדיקת המיצובישי מתועדת בצילומים ונראה בברור כי אין כתמים על הצמיגים, בהבדל מגחון המיצובישי והמקומות שתוארו – בהם נראים בברור כתמי הדם.

186. לא מצאתי כל תימוכין לטענת  עו"ד שפיגל בסיכומים, "לפיה חבלה קהה בגו מתיישבת אך ורק ממעוף גופו למרחק של מטרים רבים וחבטה קשה בכביש האספלט". הפתולוג קבע, כאמור, כי מותו של המנוח נגרם "מנזקים חמורים לכבד ולריאה הימנית עם איבוד דם ועם שברים בצלעות בעצם השכם הימנית ועצם הבריח השמאלי בעקבות חבלה קהה בגוו". אין באמור כדי לקבוע כי הפגיעה בכלל האברים נגרמה עקב הפגיעה בגוו אלא רק כי השברים בצלעות ובעצמות השכם והבריח נגרמו כתוצאה מפגיעה בגוו (דבר שיתכן והיה יכול לתמוך בגרסת עו"ד שפיגל) ואולם יתר האיברים שנפגעו וגרמו למוות – לרבות הנזקים החמורים לכבד ולריאה עם איבוד הדם – אין מקורם בחבלה בגוו.

יתכן וניתן להניח כי למנוח נגרמו כתוצאה ממעוף הגוף והחבטה בקרקע שברים, אך באופן ודאי עולה מעדות המומחים כי  מותו של המנוח נגרם משילוב הגורמים ואפילו לא נטען כי הפגיעות בכבד והריאה יכלו להגרם ממעוף הגוף.

המומחה, ד"ר זייצב , לא נחקר על חוות דעתו, והפרשנות שמנסה עוד שפיגל לתת אינה מתיישבת עם האמור. מאידך, לא הובאה מטעם הנאשם מס' 2 כל חוות דעת הנוגדת את ממצאי ד"ר זייצב או את אלה של ד"ר ניזאם.

187. אציין כי עו"ד שפיגל מבקש לבסס ממצאים על העובדה שלא נמצאו סימני דריסה על בגדי המנוח אך חוות הדעת שותקת בנושא זה וד"ר זייצב כלל לא נחקר על חוות דעתו (וגם ד"ר ניזאם לא זכר זאת).

עו"ד שפיגל טען כי הבוחן היה שבוי בקונספרציה שגויה ואין לקבל את ממצאיו . לא מצאתי בסיס לטענה זו. הבוחן אישר במפורש כי לא היה נוכח בזירת התאונה בזמן מציאת הגופה ולפיכך הוא אינו יכול לקבוע חד משמעית את המיקום בו שכב המנוח והזוית המדוייקת בה שכב

אני מסכימה עם קביעת הבוחן לפיה מיקום כתמי הדם מצביע בבירור על מיקום המצאות הגופה, והדבר גם תואם את עדויות כל עדי הראיה.

188. כאמור, בחוות דעת הפתולוג מתוארות פגיעות רבות בכל גופו של המנוח, וסימני פגיעות אלה מתיישבים יותר עם המסקנה כי נגרמו עקב חבטה וגרירה של הגוף, מאשר עם חבלה חד פעמית בגוף , לאחר מעופו , כגרסת עו"ד שפיגל. סימני הפגיעה שנמצאו הם כדלקמן:
חבלות בקרקפת -אזור רקתי מימין, אזור מצחי קודקודי שמאלי, מצח מימין, מצח ועפעפיים משמאל, לחי ימנית, אזור מצחי-קודקודי- עורפי רקתי משמאל, אזור רקתי שמאלי, אזור העול השמאלי , גב האף, כנף שמאלי של האף, שפה עליונה מימין, שפה עליונה משמאל, שפה תחתונה וסנטר קדמי ותחתון, אפרכסת ימנית, אפרכסת שמאלית.
בצוואר בצד שמאל
בכתף הימנית בצד העליון ובצד האחורי
בבית החזה מימין, בבית החזה משמאל
בבטן ימין, בבטן התחתונה משמאל
במותן שמאל
במפשעה השמאלית
בגב מימין, בגב משמאל
בגב כף היד הימנית כולל האצבעות
בכתף השמאלית ובזרוע
בשקע המרפק השמאלי
באמה הימנית
בגב כף היד השמאלית
באצבעות כף יד ימין
בירך הימנית
בירך השמאלית
בברך השמאלית- בצד הפנימי ובצד החיצוני
בשוק השמאלית
בקרסול הימני
בצלעות ובסחוס בין חוליות.
כמו כן נמצאו פצע קרע בריאה וחמישה פצעי קרע בכבד ונמצאו שברי ריסוק בעצם הבריח השמאלית, בעצם השכם הימנית, בעצם הבושת הימנית בענף העליון, ובצלעות.

גם העובדה שמדובר בפצעי שפשוף ופצעי קרע רבים  באזורים הנ"ל תומכת במסקנה זו.

189.     יוער, כי בניגוד לממצאים הרבים על המיצובישי , לא נמצאו סימני דם על הסובארו (לוח תצלומים שלה אף צורף – ת/27)  והוא הדין באופל ובפיאט שנבדקו (ממצאי הבדיקה פורטו בת/23 ות/21)  ולא נמצאו כל סימני דם, שערות או סיבים בגחון ובכל הרכבים הנ"ל.

מסקנה בדבר הגורם למותו של המנוח

190. מכל האמור אני קובעת כי מותו של המנוח נגרם עקב פגיעת המיצובישי.

פניית הנאשם מס' 3 לעבד בשיר לאחר התאונה

191.     עבד בשיר העיד בענין זה כי:

"כמה ימים לאחר התאונה בא אלי ראמי לקחת כסאות מהשכן שלנו, הוא נותן כסאות לחתונות והוא ראה אותי ואמר לי "אל תדברו שעשינו תחרות"... שמעתי מאנשים שאין לו ביטוח, לא ממנו אישית. אני לא זוכר הכל...".

בתשובה לב"כ המאשימה אישר עבד בשיר כי בהודעה שמסר במשטרה הוא אמר כי הנאשם מס' 3 הגיע אליו ביום שני בבוקר ואמר לו שהוא לא רוצה שידעו שהוא עשה תחרות כי אין לו ביטוח וטסט לאוטו.
בתשובה לעו"ד איאד השיב בשיר כי הנאשם מס' 3 דיבר איתו ביום שני, אחרי התאונה. הוא הגיע לבית של סאלח, שמרוחק מהקיוסק שלו כ- 40 מטר, כדי להעמיס כיסאות. הנאשם מס' 3 ראה אותו עומד ליד הבית שלו (בית ליד הקיוסק) ואז דיבר איתו ואמר לו : "אל תספר. אין לי ביטוח וטסט".
הוא הוסיף כי שמע שאין לנאשם מס' 3 ביטוח וטסט גם מהנאשם מס' 3 עצמו וגם מאנשים בסחנין שדיברו על כך.

בשיר אישר כי שמע מהחוקר שהנאשם מס' 3 אמר כי הוא השתתף בתחרות, אך לדבריו זה לא הכעיס אותו כי הוא ידע מה עשה. הוא הוסיף כי הנאשם מס' 3 לא ברח מהמקום והוא עמד בערך 50 מטר אחרי האלפא.

192. כאמור, הנאשם מס' 3 אישר לב"כ המאשימה כי נסע ללא טסט. הוא לא זכר אם היה לו ביטוח. כשנשאל על ידי ב"כ המאשימה האם זו הסיבה שאמר לבשיר לאחר מכן שלא יגיד שהוא היה חלק מהחבר'ה שם הוא השיב שהוא בכלל לא פגש אותו לאחר התאונה ולא אמר לו דבר כזה. כשנשאל האם יש סיבה שבשיר יאמר עליו כזה דבר השיב כי כל אחד מהם שייך למשפחה גדולה ושתי המשפחות התחרו בינהן בבחירות שהיו באותה תקופה.

193. הנאשם מס' 3 מודה בעובדה שלא היה לו טסט או ביטוח לרכב ואני מקבלת את עדותו של בשיר לפיה הנאשם מס' 3 פנה אליו וביקש שימנע מעדות על נוכחותו ב"ארוע" מאחר ואין לו ביטוח או טסט  (אחרת כיצד יכול היה לדעת כי לנאשם מס' 3 לא היה ביטוח או טסט).

מחדלי חקירה

194. עו"ד שפיגל טען למחדלי חקירה רבים, שיש בהם, לטענתו , להביא לזיכוי הנאשם מס' 2. בין היתר טען כי המאשימה לא זימנה לעדות את אותו אדם שלטענת הגב' שלעאטה לקח לה את מפתחות הסובארו סמוך לאחר התאונה ולאחר מכן הגיע לביתה ואמר לה לרחוץ את הסובארו. כן טען כי הסובארו נבדקה רק 8 ימים לאחר התאונה וכי היה לה מספיק זמן לרחוץ אותה . עוד טען , כפי שכבר נאמר, כי הסובארו לא נבדקה ביסודיות, באמצעי עזר פרט לבדיקה חזותית.
 
עו"ד שפיגל גם טען נגד ממצאי הבוחן , כאשר לטענתו  לא נבדק אותו "סימן שחור" שנמצא על הכביש בזירת התאונה (לא נלקחו מהסימן דגימת סיבים או פירורי גומי).

195. איני סבורה כי יש להרחיב בנושא זה . ההלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו [ראו למשל: ע"פ 7164/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו], 11.8.2008) ולאחרונה  פסק דינו של השופט נ' סולברג ב ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו], 24.9.2012).

196.   בענייננו , אני סבורה, כאמור, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת די ועיקר להוכחת הפן העובדתי שבעבירות שיוחסו לנאשם מס' 2 ולא מצאתי כי בדיקות שלא נערכו, ככל שהיה בהן צורך, קיפחו את הגנתו של נאשם זה (וראה פסק דינו של כבוד השופט א. רובינשטיין בע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 2372 , בעמ' 2378 (מיום 18/5/2006).

197.     יתירה מזאת, ההלכה היא כי :
"כבר נקבע בעבר שאין המשיבה מחוייבת להשיג את כל הראיות, ואף לא את הראיות הטובות ביותר. הבחינה מתרכזת בבדיקת החומר שהוגש ואם די בו כדי לבסס את ההרשעה במידה הנדרשת בפלילים" (כב' השופט א. לוי כתב בע"פ 8670/07 ניסים דהן נ' מדינת ישראל (מיום 2/9/2008) .
ובענייננו, חומר הראיות העובדתי  – כפי שפורט לעיל – מבסס את אשמתו של הנאשם מס' 2  מעבר לספק סביר.
198.     זאת ועוד. בע"פ 5041/04 אמונה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], נאמר מפי השופט ג'ובראן כי:
"'לשם יצירת ספק סביר, על המערער להציג מסקנה חלופית סבירה למסכת הראיות, אשר הסתברותה "סובסטאנטיבית ולא אפסית'... ואשר מערערת את מסכת הראיות בצורה כזו, שלא תוכל לעמוד על רגליה מסקנה חד-משמעית בדבר אשמתו של המערער".
            בענייננו – לא הוצגה מסקנה חילופית סבירה כלשהי.
סיכום הפן העובדתי:
199. לסיכום הפן העובדתי – אני קובעת כי הוכחו עובדות כתב האישום ביחס לשלושת הנאשמים מעבר לספק סביר כדלקמן:
הנאשמים מס' 1 ומס'  2 ערכו בינהם תחרות מסחנין לעראבה, כשהם נוסעים במהירות ובניהוג לתנאי השטח.
הנאשמים מס' 1 ומס' 3 החליטו לבצע תחרות מצומת חמרה לדיר חנא בכביש מפותל עם שלטי אזהרה לכל אורכו.  הנאשמים מס' 1 ומס' 3 יצאו מצומת חמרה במטרה לעשות תחרות במהירות גבוהה, כאשר אחריהם נוסע הנאשם מס' 3 (לאחר רכב נוסף – האופל).
בהגיע הנאשם מס' 1 לעקומה שמאלה בכביש , הוא איבד את השליטה על רכבו, הרכב סטה לימין, ירד לשוליים ופגע בסלעים שבצד הכביש. הרכב התהפך וכתוצאה מכך נפגע הנאשם 1 בעצמו והמנוח הועף מהרכב ונחת על הכביש בין שני הנתיבים בכיוון נסיעת הנאשמים .
הנאשם מס' 3 עבר את מקום התאונה לפני שהנאשם מס' 1 הגיע למקום.  
הנאשם מס' 2 הגיע למקום התאונה במהירות, לאחר ארוע התאונה, הבחין במקום באבק ועשן בכביש ובצד הדרך  ברכב האלפא ההפוך וכן הבחין בסימנים שניתנו לו ע"י אחרים לעצור. הנאשם מס' 2 לא עצר את הרכב, אלא שהמשיך בנסיעה , תוך שהוא מכבה את אורות רכבו, האיץ את מהירות נסיעתו, והמשיך בנסיעה מהירה מהמקום. תוך כדי הנסיעה חלף נאשם 2 עם רכבו מעל פני המנוח ופגע בו בחלקי גופו השונים.
הנאשם מס' 2 לא נענה להפצרות של הנוסעים איתו לעצור את הרכב והמשיך בנסיעתו, כאשר הוא יודע או היה עליו לדעת כי  היה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם.

כתוצאה מכל האמור נפגע המנוח קשה בראשו ובשאר חלקי גופו, פונה לבי"ח פורייה ושם נקבע מותו.

נאשם מס'  3 נהג ברכבו כשאין ברשותו רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף.

לאחר התאונה פנה הנאשם מס'  3 לעבד בשיר , שידע על התאונה ועל המעורבים בה, ואמר לו  לא להגיד לאף אחד שעשו תחרות בטענה שאין לו רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף.

הפן המשפטי

מעמדו של הנאשם מס' 2:

200. כפי שקבעתי לעיל, הנאשם מס' 2 לא נטל חלק בתחרות בין הנאשם מס' 1 לנאשם מס' 3. יחד עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני יש לראותו "שותף" לתחרות, ולהחיל עליו דין זהה לזה של הנאשם מס' 1 ונאשם מס' 3, ככל שעסקינן בתחרות השניה.

201. כפי שכבר ציינתי, מבחינה עובדתית יש לערוך אבחנה בין הנאשם מס' 2 לעבד בשיר. בזמן היציאה מצומת חמרה שניהם אכן שניהם היו בגדר " צופים משתתפים" שמעורבותם קטנה מזו של הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 , ואולם לנאשם מס' 2 מיוחדת התנהגות מחמירה מיד כאשר הבחין בעשן והאבק ובאדם שסימן לו לעצור. במקום לעצור ו/או לנסוע בזהירות מירבית תוך בחינת תנאי הכביש והמשתמשים בו, בחר הנאשם מס' 2 לכבות את האורות ברכבו, ולהאיץ את מהירות הנסיעה למהירות שעולה על המהירות המותרת ואשר אינה מתאימה לתנאי הדרך . ואם לא די בכך – לאחר שנאמר לנאשם מס' 2 לעצור את רכבו הוא סרב לעשות כן וברח מהמקום – ורק בשלב מאוחר יותר חזר למקום התאונה, הוריד חלק מנוסעי המיצובישי והסתלק מהמקום.

202. במצב דברים זה – אין לאמר כי נוכחותו שלך הנאשם מס' 2 היתה סתמית או מקרית ויש לראותו , ביחד עם הנאשמים מס' 1 ומס' 2 כמבצעים בצוותא של התחרות (וראה ע"פ 319/88 אלמליח נ. מדינת ישראל , פ"ד מג(1) 693).

וראה בענין זה ע"פ 9647/10 , שם פיסקה 22:

"22. הסוגיה שבפנינו מתחדדת כאשר מדובר באירוע הנבחן כאירוע של ביצוע בצוותא, במקרה בו לא חלים המבחנים של גורם מתערב זר. אם נאמר כי במסגרת היסוד הנפשי די לנו אם נבחן האם כל אחד מהחבורה צפה בפועל את התוצאה, ואין צורך במבחן הקשר הסיבתי המשפטי, נאמר למעשה כי לא תיערך בחינה נורמטיבית שעניינה בשאלה האם היה צריך לצפות את התוצאה. לשם הדוגמא נניח מקרה של חבורה גדולה של צעירים שמחליטה לערוך מרוץ מכוניות ומחלקת תפקידים לכל אחד מהחברים: חלק מתחרים בפועל, חלק צופים בתחרות ועתידים להתחרות במנצח לפי הסדר, ישנו מזניק, ישנו מתצפת שמוודא שהמשטרה לא מגיעה, וכדומה. באחת מהתחרויות שנערכות נהרג אחד המשתתפים בהתהפכות מכוניתו. מוכח כי כל המעורבים צפו את אפשרות מותו של אחד המעורבים אך היו קלי דעת כלפי תוצאה זו. לכאורה על פי דיני השותפות, ובהנחה שמבחני הקשר הסיבתי המשפטי מתמצים בצפיה בפועל של הנאשם, יש להרשיע את כל חברי החבורה בעבירה של הריגה. לעומת זאת, אם נחיל גם מבחן נורמטיבי של קיומה של חובה לצפות יוכל בית המשפט לעשות הבחנות בין משתתפים כאלו או אחרים ולזכות את חלקם מעבירת ההריגה מהטעם שלא היתה עליהם החובה לצפות את אפשרות מותו של אחד המשתתפים (ראו והשוו ת"פ (שלום י-ם) 3020/95 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.5.97)) .

אעיר כי אפשר לטעון שניתן להכניס שיקולי מדיניות המבטאים את המבחן הנורמטיבי לשאלה מי מבני החבורה יחשב למבצע בצוותא ומי לא, אך איני בטוחה כי מבחנים אלו חופפים הם בהכרח או כי ראוי שיחפפו. כך למשל ניתן לטעון כי יש להבחין בין מקרה בו אדם מהחבורה, שחלקו בחבורה היה מינורי, מואשם בהריגה כאשר נהרג אחד מבני החבורה, לבין מקרה בו אותו אדם מואשם בהריגה כאשר נהרג הולך רגל תמים כתוצאה מהמרוץ. לשם יצירת הבחנה זו יש להכיר בכך שאותו נאשם שייך לחבורה העבריינית ונחשב למבצע בצוותא, אך בעוד תהיה הנטייה לזכותו במקרה הראשון בהתאם למבחן הנורמטיבי, הרי שבמקרה השני הנטייה תהיה לעבר הרשעתו בהתאם לאותו מבחן.

עמדת המדינה בסוגיה שבפנינו יש בה היגיון רב. אכן ישנה אמירה ערכית בקביעה לפיה כל תוצאה שאדם גרם באופן עובדתי וצפה את אפשרות גרימתה (מתוך יחס חפצי של לפחות פזיזות) יהיה הוא נושא בגינה באחריות פלילית. בפרט נכון הדבר כאשר מדובר בעבירת ההריגה, וזאת בשל ערך קדושת חיי אדם העומד בבסיסה. אדם אשר צופה שמעשיו עלולים לגרום למותו של אדם אחר עליו להימנע מעשיית המעשה על מנת שלא יקופחו חיי אדם. עם זאת, לטעמי אין לקבל עמדה זו, ויש להותיר פתח, אם כי צר למדי, למקרים בהם יסבור בית המשפט כי אין להטיל אחריות פלילית על הנאשם מהטעם שלא היה צריך לצפות את אפשרות גרימת התוצאה...."
דהיינו, במצב דברים זה – גם אם מעמדו של הנאשם מס' 2 היה כשל צופה – מתקיים בעניינו בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני- היסוד הנפשי ביחד עם זה העובדתי.
כמובן שהמקרה שבפני לא מהווה את אותו מקרה חריג (פתח צר) בו אין להטיל על הנאשם מס' 2 אחריות למות המנוח.

203. גם אין לאמר במצב דברים כי זה הנאשם מס' 2 היווה "גורם זר מתערב". כפי שציטט ב"כ הנאשם מס' 3 בסיכומיו מע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס נ. מדינת ישראל, פ"ד ל(2) , 575:

"כדי שגורם זר מתערב ינתק את הקשר הסיבתי צריך שהגורם הזר יהיה ארוע שמחוץ לציפיות הסבירה. אם הגורם הזר ניתן לצפייה סבירה, הרי לא ינותק הקשר הסיבתי".

בענייננו – אין לראות בנאשם מס' 2 "גורם זר מתערב" והוא ניתן היה לצפייה סבירה (כאשר הנאשמים מס' 1 ומס' 2 עצמם "הזמינו" את עבד בשיר ואת הנאשם מס' 2 לנסוע אחריהם (וראה בהרחבה בענין זה בע"פ 9647/10 סעיף 18 לפסק הדין).

העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה:

204. ב"כ המאשימה טען כי השתתפות הנאשמים בתחרויות נהיגה שיזמו מהווה עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, כאשר מחומר הראיות עולה כי הנאשמים 1 ו- 2 השתתפו באותו לילה בשתי תחרויות ואילו הנאשם מס' 3 השתתף בתחרות השניה בלבד.

205. ב"כ המאשימה הפנה להוראות בסעיף 332 לחוק העונשין וטען כי אין מחלוקת שנסיעה במהירות גבוהה , ובמיוחד כאשר מדובר בנסיעה תחרותית, מהווה טיפול בכלי תחבורה בדרך, שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח בנתיב התחבורה או כדי לסכן את השימוש והבטיחות בו.

206. ב"כ המאשימה טען כי מתקיימים בנסיבות ביצוע העבירה על ידי הנאשמים , הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי.

207. ב"כ המאשימה טען כי עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה מהווה עבירת התנהגות ולא עבירת תוצאה , כאשר מבחינת היסוד הנפשי חל כלל הציפיות הדורש דרגה גבוהה למדי של צפיות כי חייהם של חפים מפשע יסוכנו בכביש.

208. ב"כ המאשימה טען בעניינו של הנאשם מס' 2 כי נוכחותו בתחרות השניה לא היתה מקרית וסתמית וכי יש לראותו כשותף לביצוע עבירת התחרות , גם מהאופן בו התנהג בהמשך, כאשר ברח מזירת התאונה.

209. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי היסוד העובדתי של העבירה לא הוכח, מאחר והנאשם מס' 1 לא השתתף באף תחרות ולא נסע במהירות מופרזת.

210. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי בכל מקרה אין להחיל באשר לנאשם מס' 1 את כלל הציפיות . לטענתו, המדובר בעבירה התנהגותית ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בעניינו של הנאשם מס' 1 – הוא לא התכוון לפגוע או לסכן את המשתמשים בדרך וסטה מהדרך עקב נוכחות רכב זר שהפריע לו.

211. ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי הנאשם מס' 2 לא לקח חלק בתחרות הראשונה וכי בפועל לא התקיימה תחרות שכזאת, לאור סרובו של הנאשם מס' 1 להשתתף בתחרות הראשונה. עוד טען כי המדובר בכביש משובש שלא ניתן לקיים בו תחרות נהיגה.

212. באשר לתחרות השניה טען ב"כ הנאשם מס' 2 כי הוא לא נטל חלק בתחרות זאת, וכי מעמדו היה של צופה תמים, כפי שהיה מעמדו של עבד בשיר, נגדו לא הוגש כתב אישום.

213. ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי הנאשם מס' 2 נסע במהירות רגילה ולא במהירות מופרזת וכי אין ללמוד מהסתלקותו מהמקום כי היה שותף לעבירה אלא להיפך, יש לקבל את הסברו של הנאשם מס' 2 כי פחד ולא חשב .

214. ב"כ הנאשם מס' 2 טען גם כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הנאשם מס' 2 למות המנוח.

215. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי גם אם לקח חלק בתחרות – אין בכך כדי ליצור קשר סיבתי בין התחרות לבין מותו של המנוח וכי לא הוכח ואף לא נטען כי הנאשם מס' 3 נהג באופן מסוכן ו/או ביצע כל עבירה אחרת הקשורה בנהיגתו. לחילופין טען ב"כ הנאשם מס' 3 כי התערבותו של גורם זר – הרכב שדרס בפועל את המנוח, מנתקת את הקשר הסיבתי וכי הנאשם מס' 3 לא היה צריך לצפות כי גורם זר מתערב ינהג בדרך בה נהג הנאשם מס' 2 .

216. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי גם לא התקיים היסוד הנפשי בעבירה.

דיון:

217. סעיף 332(2) לחוק העונשין קובע כי:

"העושה אחד מאלה , בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו , דינו מאסר 20 שנה.
(1)....
(2) מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או בכל דבר שעליהם או בקרבתם בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים".

218. העבירה עוסקת במצבים בהם יוצר אדם סיכון לאחר המשתמש בנתיב התחבורה , ולא נדרש כי הסיכון יתממש (ע"פ 1184/00 מחמיד ג'מאל נ. מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 159). מטרת הסעיף, כאמור שם, היא להגן על המשתמשים בנתיב התחבורה או בכלי התחבורה ולהבטיח את התנועה בדרך.

219. השתתפות בתחרות נהיגה , כלשעצמה, די בה כדי לקיים את יסודות עבירה זו , הן ברכיב העובדתי והן ברכיב הנפשי (וראה ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ. מדינת ישראל).

220. ב"כ הנאשם מס' 1 אמנם ביקש בסיכומיו לעשות אבחנה בין ע"פ 217/04 לעניינו של הנאשם מס' 1, וטען כי לא היתה קיימת מצידו של הנאשם מס' 1 שאיפה כי תתממש פגיעה במנוח או תסוכן בטיחותו. לטענתו – הנאשם מס' 1 (גם אם השתתף בתחרות) לא שאף לפגוע במנוח ואף לא ניתן היה לצפות ברמה קרובה לודאות לאפשרות הפגיעה במנוח. לטענתו, הנאשם מס' 1 לא ידע את הסכנות הכרוכות במעשה, ונהיגתו היתה נהיגה רגילה.

221. טענה זו של הנאשם מס' 1 דינה להידחות – כפי שכבר קבעתי בפרק הדן ביסוד העובדתי – הנאשם מס' 1 נהג בצורה מסוכנת שאינה מתאימה לתנאי הדרך ועקב כך ארעה התאונה והמנוח עף אל הכביש. טענתו של הנאשם מס' 1 כי רכבו נשנק וכי בנסיבות אלה לא השתתף בפועל בתחרות כבר נדחתה על ידי לעיל.

222. הוא הדין בנאשם מס' 2 שכאמור, הוכח לגביו הפן העובדתי והנפשי כאחד – כאשר בנסיבות המיוחדות שלו- היה עליו לצפות ברמת וודאות בשים לב למתרחש בדרך, ולעובדה שכבר ראה רכב הפוך בשולי הדרך ואף סומן לו לעצור – אפשרות של פגיעה המנוח.

223. בעניינו של הנאשם מס' 2 – גם אם הייתי קובעת כי אין לראותו שותף בתחרות השניה – הרי שאין ספק כי היה בהתנהגותו ובאופן נהיגתו כדי לקיים הן את היסוד העובדתי והן את היסוד הנפשי של העבירה לפי סעיף 33 לחוק העונשין.

224. בעניינו של הנאשם מס' 3 – אכן לא הוכח כי נסע באופן מסוכן , ואולם אין ספק כי היה מעורב בתחרות עם הנאשם מס' 1 ויצא בנהיגה מהירה (וכפי שהוגדר על ידי המעורבים "בנסיעה מטורפת" עד כדי כך שגם לצופה מהצד היה ברור כי מדובר בתחרות) ובלעדיו- אין ספק כי לא היתה מתקיימת התחרות.

225. גם הטענה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי בין התחרות לבין מותו של המנוח דינה להידחות, כפי שכבר קבעתי לעיל.

226. כאמור- קבעתי כי הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 ערכו את התחרות הראשונה – ואני מרשיעה אותם בעבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין- ככל שעסקינן בתחרות הראשונה.

227. גם בתחרות השניה – אני מרשיעה את שלושת הנאשמים בעבירה זו.

עבירת ההריגה

228. ב"כ המאשימה טען כי אין מחלוקת כי קיים קשר סיבתי בין תחרות הנהיגה, בה נטלו חלק הנאשמים, לבין מותו של המנוח. ב"כ המאשימה חזר על המסכת העובדתית וטען כי במהלך התהפכות האלפא עף המנוח מהאלפא ובעודו על הכביש , עלה עליו הנאשם מס' 2 עם המיצובישי .
229. ב"כ המאשימה טען כי אין חשיבות לשאלה האם מותו של המנוח נגרם עקב ההתהפכות או עקב התחרות וכי בהשתתפותם של שלושת הנאשמים בתחרות, הם סיכנו חיי אנשים בצוותא חדא, וגרמו למותו של המנוח. לטענתו, כל אחד מהנאשמים היווה חוליה בשרשרת הסיבתי שגרמה למותו של המנוח.

230. לענין היסוד הנפשי טען ב"כ המאשימה כי אין חולק כי הנאשמים לא התכוונו לגרום למותו של המנוח, אך יש לייחס להם מצב נפשי של פזיזות , הדרוש להתהוות עבירת ההריגה. לטענתו, ניתן לראות בהשתתפות הנאשמים בתחרותה נהיגה "התרשלות רבתי" (סטיה גסה, רבה וחמורה מנורמת התנהגות סבירה). בענין הנאשם מס' 2 הוסיף ב"כ המאשימה , כי גם אופי נהיגתו במיצובישי, כשאורותיה כבויים, למרות שידע שהנאשמים מס' 1 ומס' 3 עורכים תחרות , ולמרות שידע שמדובר בכביש מסוכן, והמשיך לנסוע כך גם לאחר שסימנו לו לעתור – מהווה כשלעצמה "התרשלות רבתי" (ע"פ 8827/01).

231. ב"כ הנאשם מס' 1 חזר וטען שוב כי לא הוכח שהנאשם מס' 1 השתתף בתחרות, וגם אם זו החלה, הוא פרש ממנה לאחר שרכבו נשנק.

232. ב"כ הנאשם מס'1 טען , כי בניגוד לגרסת המאשימה, יש מחלוקת בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונות לבין מותו של המנוח וכי גרסת הנאשם מס' 1 הינה כי נותק הקשר הסיבתי בין התהפכות האלפא ומות המנוח. לטענתו, המנוח היה בחיים לאחר שיצא מהאלפא בכוחות עצמו, והנאשם מס' 2 עבר במקום לאחר שחלף זמן מה די מספיק, עלה על המנוח והרגו. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי יש להרשיע בעבירת ההריגה את הנאשם מס' 2 ואין להרשיע בה את הנאשם מס' 1, אלא לכל היותר ניתן להרשיעו בגרימת חבלות ו/או חבלות של ממש למנוח.

233. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי מותו של המנוח נגרם בשל כיבוי האורות על ידי הנאשם מס' 2 ועליית המיצובישי על המנוח במהירות מופרזת. לטענתו, לא רק שהנאשם מס' 2 נסע במהירות מופרזת וללא אורות, אלא שהוא גם לא עצר לפני המקום בו היה המנוח על הכביש.

234. ב"כ הנאשם מס' 1 טען כי לא יתכן שכל החבלות שעל המנוח נגרמו כאשר הועף מהאלפא, ואין ספק כי היה בחיים לאחר שלב זה וכי מותו נגרם מפגיעת המיצובישי. לחילופין טען כי לא הוכחה סיבת המוות ומי הגורם לה.
235. לחלופין טען ב"כ הנאשם מס' 1 כי הנאשם מס' 1 לא נהג בפזיזות , ההתהפכות נגרמה בשל הפרעת רכב שגרמה לסטייתו מהכביש לשוליים והוא בודאי שלא היה מודע לתוצאה הקטלנית ו/או לפגיעה ממשית במנוח וכי נהיגתו היתה רגילה כמו כל נהיגה אחרת הטומנת בחובה סיכון לתאונה.

236. ב"כ הנאשם מס' 2 חזר וטען כי הנאשם מס' 2 לא השתתף בתחרות. גם באשר ל"רשלנות הרבתית" טען ב"כ הנאשם מס' 2 כי זו לא הוכחה . עוד טען כי לא הוכח שנהג ללא אורות וכי סביר שהעדים התקשו לראות את אלומת האור מהמיצובישי לאור האבק וענן העשן במקום.

237. ב"כ הנאשם מס' 2 הוסיף וטען כי הנאשם מס' 2 לא היה מעורב בתאונה ולא עלה על המנוח.

238. ב"כ הנאשם מס' 3 כרך טיעוניו באשר לעבירת ההריגה באלו שמתייחסים לעבירת סיכון חיי אדם.

239. כאמור, לאחר הגשת הסיכומים ביקשתי את התייחסות ב"כ הצדדים לפסק הדין בע"פ 9647/10 + 335/11. תוספת לסיכומים בהתאם הוגשה על ידי ב"כ הנאשם מס' 2 וב"כ המאשימה הגיש תגובה לתוספת זאת.

240. ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי הנאשם מס' 2 לא השתתף בתחרות ומעמדו היה של צופה, כמו עבד בשיר וכי בנסיבות אלה אין לראות בו "מבצע בצוותא". ב"כ הנאשם מס' 2 הפנה לפסק דינה של כבוד השופטת ע. ארבל , בו הוגבל הדיון בשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי במרוצי מכוניות "למשתתפים פעילים במרוץ דהיינו אלו הנוהגים במכונית" , כאשר לטענתו הדבר אינו רלבנטי לנאשם מס' 2 שלא השתתף באופן פעיל במרוץ.

241. ב"כ המאשימה טען בתגובה כי ההלכה שנקבעה בפסק דין זה היה כי ככלל מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השתתפותו של נהג במירוץ מכוניות לבין מותו של כל אחד מהמשתתפים האחרים או של משתמשי דרך תמימים, וכי הנאשם מס' 2 השתתף בתחרות הראשונה וגם נטל חלק בתחרות השניה , כפי שכבר פורט בסיכומיו.

דיון:

242. לאור קביעותי העובדתיות לעיל, ועל סמך הקביעות בע"פ 9647/10+ע"פ 335/11 – מתקיימים בעניינם של שלושת הנאשמים היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הנדרשים לצורך הרשעה בעבירה זו.

243. כאמור- קבעתי כי שלושת הנאשמים לקחו חלק בתחרות (ובנסיבות אלה ממילא יש לדחות את טענת ב"כ הנאשם מס' 2 באשר לאבחנה שיש לעשות בין ההלכה בפסק דין הנ"ל ובין הנאשם מס' 2 ) ולפיכך מתקיים בעניינם היסוד העובדתי.

244. הוא הדין ליסוד הנפשי, כאשר לפי קביעת כבוד השופטת ע. ארבל בע"פ 9647/10+335/11 :

"אחד מסיכוניו הישירים והברורים של מרוץ מכוניות הוא איבוד שליטה של אחד המשתתפים על מכוניתו בשל המהירות הגבוהה, אשר עלול לגרום למותו של המשתתף. יצויין כי אין נדרש שהנאשם יהיה מודע לדרך המדוייקת של השתלשלות העניינים".

245. לא זו אף זו – אין מחלוקת כי עבד בשיר הזהיר את הנאשמים מס' 1 ומס' 3 לבל יבצעו את התחרות ובדבר הסכנות הכרוכות בתחרות. גם הנוסעים במיצובישי העידו כי היו ערים לסכנות שבתחרות במקום והנאשם מס' 2 אף הגדיל ואמר כי לא עצר (למרות שגם סימנו לא עצר) מאחר ופחד, דהיינו היה מודע למצב המסוכן אליו נקלע. באשר לנאשם מס' 3 – יש להוסיף ולאמר כי נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח – דבר שכשלעצמו יש בו כדי לענות על יסודות עבירת ההריגה ואף העבירה של סיכון חיי אדם במזיד. בנתיב תחבורה. בנסיבות אלה – למותר לאמר כי כל הנאשמים היו ערים לסכנה.

246. בפרק העובדתי קבעתי קיומו של קשר סיבתי בין התחרות ונהיגת הנאשם מס' 2 לבין מותו של המנוח. בשים לב לאמור שע"פ 335/11+96476/10 = אין גם ספק באשר להתקיימות הקשר הסיבתי בין התחרות לבין מותו של המנוח.

247. אשוב ואציין – כי גם אם הייתי קובעת כי הנאשם מס' 2 לא היה שותף לתחרות- עובדתית ומשפטית – עדיין יש מקום להרשיעו בעבירת ההריגה. כפי שקבעתי – התקיים בעניינו של הנאשם מס' 2 היסוד העובדתי – "מעשיו נמצאים בשרשרת הסיבות והמוסבבים שהביאו למותו של המנוח". באשר ליסוד הנפשי הרי שבשים לב לאופן הנהיגה שלו – במהירות מופרזת , ללא אורות ברכב, וכאשר ראה מכונית הפוכה בצד הדרך ולא שעה לסימון לעצור מצד מי שעמד לצידי הדרך -יש לראות בנאשם מס' 2 כמי שהתקיימה בעניינו מודעות לטיב המעשה, מודעות לנסיבות, מודעות לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, ולא רק מודעות לאפשרות הפגיעה, וכן יחס חפצי של כוונה או פזיזות, כאשר הפזיזות כוללת אדישות או קלות דעת לאפשרות התקיימות התוצאה (וראה ע"פ 9647/10, שם בסעיפים 14 ו- 15 לפסק הדין).

יתרה מזאת, כפי שנאמר על ידי כבוד השופט רובינשטיין בפסק דין זה:

"קשה, ודומה כי היא מנוגדת לכל הגיון בריא, המחשבה כי נפטור אדם מאחריות פלילית כאשר צפה שמעשהו עלול לגרום למותו של אחר, וחרף זאת לא נמנע מן המעשה, והתוצאה היתה קטלנית. ככלל, לטעמי, מי שצפה בפועל את התרחשותה של תוצאה, אחראי למעשיו שבעקבותיהם אירעה, תהא הכרעתינו כאשר תהא בשאלה העיונית של חובתו לצפות".

ובהמשך הוא עוד הוסיף כי:

"ספציפית, במקרה דנן אין ספק כי התקיים הקשר הסיבתי עובדתי. באשר לקשר הסיבתי המשפטי, סבורני, גם אם אין הדברים מובנים מאליהם, כי קשר משפטי זה קיים, ולוא בהתבטאו בסיכון מוות לאחרים מעבר למשתתפים. מודעות המשיב לכך שאין בלתה, היא רכיב חשוב בהרשעה. אוסיף בהקשר זה, כי הכרעתה של חברתי הוגבלה למשתתפים פעילים במירוצי מכוניות. אציין כי אינני שולל החלת מבחן דומה גם ביחס לבעלי תפקידים נוספים במרוצים כגון דא – ואולם דיה לצרה בשעתה".

בענייננו – כפי שכבר ציינתי לעיל – ניתן לראות בנאשם מס' 2 גם "בעל תפקיד אחר במירוץ" שיש להחיל עליו את אותם כללים והלכות החלים באשר למשתתפים "מלכתחילה" במרוץ.

כבוד השופט רובינשטיין דחה בפסק דינו את טענת הנאשמים לפטור מאחריות בשים לב לאוטונומיה של הנפגע והסכמתו להשתתף במרוץ. בענייננו – גם אם יש לראות בהתנהגות הנאשם מס' 2 "גורם זר מתערב" – אין בכך כדי לפטור את הנאשמים האחרים מאחריות .
לפיכך – אני מרשיעה את שלושת הנאשמים בעבירת ההריגה.

הגנה מן הצדק

248. כאמור, ב"כ הנאשמים (ובמיוחד ב"כ הנאשם מס' 2 ) טענו כי יש לזכות את הנאשמים לאור העובדה שלא הוגש כתב אישום נגד עבד בשיר, שמעמדו היה כשל הנאשם מס' 2.

249. ההלכה היא כי "דוקטרינת ההגנה מן הצדק חלה במקרים בהם התנהלות רשויות התביעה הינה בניגוד גמור לתפסית הצדק וההגינות. נפסק כי יש להדרש לדוקטרינה זו רק במקרים חריגים ביותר בהם "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו " (ע"פ 2910/94 יפת נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2),221).

250. בענייננו, כפי שכבר ציינתי לעיל, עניינם של הנאשמים, לרבות זה של הנאשם מס' 2 , אינו דומה כלל ועיקר לזה של עבד בשיר- הן בשל כך שלא עצר את רכבו כאשר הבחין בתאונה של האלפא, הן בשל העובדה שכיבה את אורות רכבו , הן בשל העובדה שהאיץ את מהירות הנסיעה והן בשל כך שהמשיך בנסיעה גם לאחר שסומן לו ונאמר לו לעצור.

251. בנסיבות אלה – אין לאמר כי מדובר ב"אכיפה בררנית" ואני דוחה את הטענה בנוגע להגנה מן הצדק.

הפקרה לאחר פגיעה

252. ב"כ המאשימה טען כי יש להרשיע את הנאשם מס' 2 בעבירה זו, לפי סעיף 64א. לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן "פקודת התעבורה") , לאחר שהוכח כי הנאשם מס' 2 פגע במנוח ובהמשך המשיך בנסיעה למרות שנאמר לו לחזור למקום התאונה. ב"כ המאשימה טען כי אין ספק כי הנאשם מס' 2 ידע או היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע המנוח, אך הוא נמלט מזירת התאונה.

253. ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי המאשימה כשלה בהוכחת היסוד העובדתי של העבירה מאחר ולא היה מעורב בתאונה , לא היה מעורב בתחרות ולא ידע כי בתאונה נפגע אדם והוא לא הגיש לו עזרה. ב"כ הנאשם מס' 2 הוסיף וטען כי הנאשם מס' 2 חזר למקום התאונה ובכל מקרה הוא לא יכול היה להושיט עזרה למנוח (עזרה שגם כל הנוכחים האחרים בזירת התאונה לא הגישו למנוח אלא המתינו לבואו של האמבולנס.

דיון:

254. כבר דנתי לעיל בכל האספקטים של נוכחות הנאשם מס' 2 בזירת התאונה וכי באלה כדי לקבוע כי הנאשם מס' 2 היה מעורב בתאונה.

255. איני מקבלת את טענת הנאשם מס' 2 כי לא הרגיש שפגע "במשהו" (לאחר ששני נוסעים ברכב – אמיר גנאים ומוחמד גנאים הרגישו כי הרכב פגע במשהו והיטלטל מצד לצד וגם עד ראיה ראה את הרכב מיטלטל). כפי שציינתי לעיל איני נותנת אמון או כל משקל לעדותו של העד מטעם הנאשם מס' 2 ,מרעי שחאדה, שעדותו סותרת את גרסת כל העדים האחרים, לרבות הנאשם מס' 2 , מטעמו העיד.

256. גם אם הייתי מקבלת את טענת הנאשם מס' 2 לפיה לא הרגיש שפגע במשהו, לא היה בכך כדי להועיל לנאשם מס' 2 , ש הרי שמיד לאחר הפגיעה נאמר לנאשם מס' 2 לעצור את רכבו והוא סרב לעשות זאת והמשיך לנסוע במהירות ורק בהמשך חזר לזירת התאונה. הסברו בדבר הפחד נדחה על ידי, לאחר שכבר מלכתחילה, כאשר הבחין בהתהפכות הרכב – נהג במהירות מופרזת, ללא אורות.

257. גם אם בפועל המנוח נהרג לאחר שנפגע על ידי המיצובישי , ואי אפשר היה להושיט לו עזרה – אין בכך כדי לגרוע מהתקיימות יסודות עבירה זו.

258. לפיכך – אני מרשיעה את הנאשם מס' 2 בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה.

נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ללא תעודת ביטוח בתוקף

259. הנאשם מס' 3 הודה לאורך כל ההליך בעבירות אלה ובא כוחו חזר ואישר זאת בסיכומים. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם מס' 3 בעבירות אלה.

הטרדת עד או הדחה בחקירה

260. ב"כ המאשימה טען כי הוכח כי הנאשם מס' 3 פגש את עבד בשיר וביקש ממנו לא לספר על השתתפותו בתחרות מכיוון שנהג ללא רישיון ותעודת ביטוח בתוקף.

261. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי אין להאמין לעדותו של עבד בשיר בענין זה וכי בכל מקרה לא נאמר על ידי בשיר כי הנאשם מס' 3 אמר לו דברים אלה על מנת לגרום לו למסור הודעת שקר בחקירה. לטענתו, המדובר במפגש אקראי בין הנאשם מס' 3 ובשיר וכי מעדותו של בשיר לא עלה כי הנאשם מס' 3 הטריד אותו או השמיע כלפיו כל איום.

262. ב"כ הנאשם מס' 3 טען כי עבד בשיר המציא את סיפור ההדחה מאחר והוא נוטר לנאשם מס' 3 טינה וניסה להלביש עליו תיק לאחר שנודע לו כי הנאשם מס' 3 סיפר בכפר כי בשיר לקח חלק בתחרות.

דיון:

263. כפי שכבר קבעתי – אני מעדיפה את גרסתו של עבד בשיר וממילא בנסיות אלה התקיימו יסודות העבירות המיוחסות לו, כאמור.

מהירות מופרזת

264. ב"כ המאשימה טען כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירה של מהירות מופרזת , לאחר שהנאשמים מס' 2 ומס' 3 הודו בעצמם כי נסעו במהירות העולה על המהירות המותרת על פי החוק ובאשר לנאשם מס' 1 הוכח מדברי בוחן התנועה כי הנאשם מס' 1 איבד את השליטה באלפא עקב "מהירות מופרזת לתנאי בדרך".

265. אין התייחסות פרטנית לנקודה זו בסיכומי ב"כ הנאשמים, כאשר בפרק הדן בפן העובדתי צויינה התייחסותם למהירות כלי הרכב.

דיון:

266. גם באשר למהירות כבר קבעתי קביעות עובדתיות שדי בהן כדי להרשיע את שלושת הנאשמים בעבירה זו.

סיכום:

מכל האמור, אני מרשיעה את שלושת הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, דהיינו:

לשלושת הנאשמים:
הריגה, עבירה לפי סעיף 298+ 29 לחוק העונשין.
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332+ 29 לחוק העונשין
נהיגה מופרזת, עבירה לפי תקנה 52+ 51(4) לתקנות התעבורה + 62(2) לפקודת התעבורה.

לנאשם מס' 1 בלבד:
סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה.         

לנאשם מס' 2 בלבד:
הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.

לנאשם מס' 3 בלבד:
נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה
נהיגה ללא תעודת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי
הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין
הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ג , 2 יוני 2013, במעמד הנוכחים.

ברכה בר-זיו, שופטת