הדפסה

מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' ברגמן(אסיר)

בפני כב' הנשיא יוסף אלון – אב" ד
כב' השופט יורם צלקובניק
כב' השופטת יעל רז-לוי
המערערת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
קלמן ברגמן (אסיר)

נוכחים:
ב"כ המערערת עו"ד עינת אפרתי נהון
המשיב וב"כ עו"ד אילן כץ
<#1#>
פרוטוקול

ב"כ המערערת:
חוזרת על נימוקי הערעור שבכתב, לטענתו ביהמ"ש הפריז לקולא בגזר הדין.
למעשה הטיעון הוא גם עצם קביעת העונש המתאים שזה עונש שעומד על שנים עשר חודשי מאסר בפועל וקביעת המתחם שהרף התחתון הועמד על שבעה חודשי מאסר בלבד, לדעתנו הרף הנמוך צריך להיות גבוה משמעותית וצריך לעמוד על שלוש שנים. אני טענו לרף בין 3 שנים ל 6 שנים שמדובר על שני האירועים.
לשאלת בית המשפט, אכן מרבית אם לא כל הקרן נשוא האישום הראשון, הוחזרה בסופו של דבר למתלוננת אולם, זאת לאחר הליכי הוצאה לפועל שהמתלוננת יזמה ולאחר תקופה ממושכת.
למעשה, מצוות סעיף יג' לחוק העונשין שנכנס לחוק במסגרת תיקון 113, הינה, לבסס מתווה תלת שלבי של גזירת העונש במקרה של ריבוי אירועים.
תיקון 113 נועד לתת לבית המשפט כלים אחידים לשמור על עקרון השויון.
לאחר שהתיקון לא יושם התוצאה שהושגה היא מאוד מקלה שאינה מתאימה אפילו לעונש שיש להשית בגין אישום אחד. במה דברים אמורים? בימ"ש היה אמור לגזור מתחם עונש הולם לאישום הראשון, לאחר מכן לאישום השלישי, באישום השני המשיב זוכה. בשלב השני הוא אמור היה לקבוע מתחם כולל לשני האישומים או עונש מתאים לכל אחד מהם, אז להחליט על חפיפה או הצטברות.
למעשה, לרף התחתון שקבע בימ"ש אין אח ורע, אפילו בפסיקה המקלה של ביהמ"ש העליון.
בעניינו של עו"ד ברוך צברי, גניבה של 15000 ₪ הושתה שנת מאסר, בעניין עו"ד ריטה דורון נגנבו 6,000 ₪ בלבד, שם לא דובר על גניבה שיטתית, שם דובר על סכומים קטנים יותר, שם הושתו 9 חודשים. ביהמ"ש מגנה את העבירה, עומד על חומרתה, מצטט מפסיקת בימ"ש עליון בפועל הענישה אינה עולה בקנה אחד.
לו היינו ממלאים את סעיף 40 יג' ככתבה וכלשונה, אזי בכל אישום היינו צריכים לטעון לכל מתחם. המשיב במקרה זה בשני האישומים, הוסיף חטא על פשע, במועדים אחרים, לאותם מועדים שביצע את הגניבות כאשר במקרה זה מדובר בכספי ירושה ובמקרה השני מדובר בכספי העמותה למען הקשיש. לכל אירוע כזה של גניבה, למרות שנמשך לאורך זמן, יש לגזור מתחם.
בנוסף לו, על מעשה עזות המצח והוספת חטא על פשע באופן שהמשיב לאחר שאותם מתלוננים פונים אליו פעם אחר פעם ומבקשים כספם, נותן שני שיקים ללא כיסוי כשהוא יודע שהם ללא כיסוי ומוליך את המתלוננים שולל וגורם להם עוגמת נפש.
המתלוננת אישה ערירית ומבוגרת ובמקרה אחר נציג העמותה למען הקשיש. מדובר בסכומים גבוהים של 700,000 ₪.
לגבי חומרת המעשים, מפנה לעניין פנחס נרקיס, שם נאמר לגבי מי שמעל בכספי עזבון של מנוחה, בימ"ש העליון התנסח באופן הבא, מעילה בכספי עזבון מהווה פגיעה בערך המשפטי. מעבר לדברים האלה שיפים לענייננו, שכן גם במקרה זה מדובר בכספי מעילה של כספי ירושה. מדובר פסה"ד על הערך המוגן העובדה שבעניינו של עו"ד שחב חובות אתיקה מקצועית, עבירות אלה פוגעות בכללי הגינות ויושר. פוגעות בציבור עורכי הדין, פוגעים באמון וביושרה.
דברים דומים נאמרו בעניין אמנון פרידמן שם נאמרו מילים קשות על מעילה באמון של עו"ד שמכתימות לא רק את שמו, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם שעושה מלאכתו נאמנה.
כל אלה היו אמירות לגבי החומרה, לגבי רמת הענישה, רמת העונש ההולם הינה רמת הענישה הנוהגת. במקרה הנוכחי מדובר, במאסרים ממושכים בפועל שהושתו במקרים דומים. כך למשל, 5 שנות מאסר בפועל נגד עו"ד ירון אייל, 45 חודשי מאסר בפועל, פסיקת בימ"ש המחוזי.
לגבי הטענה שגיל מבוגר ומצב רפואי אינם מהווים שיקול שבגינו לא ישלח למאסר, היתה כאן התחשבות לעמדתנו יתר על המידה.
עם כל הכבוד המחוקק אמר אמירה ברורה. מצב רפואי זה בתוך המתחם.

ב"כ המשיב:
אני ממשיך את דברי בית המשפט שמלאכת גזירת העונש אינה רובוטית. תיקון 113 לא בא להחמיר את רמת הענישה. מה שהוא בא לעשות, זה לעלות על הכתב את הכללים שהיו נהוגים בפסיקת בתי המשפט ולעשות רשימה של שיקולים.

אני חושב שבמקרה האינדוודואלי, העונש אינו נוטה לקולא, הוא נוטה לקולא לגבי הפסיקה הקיימת. אומר כך, ראשית, הענישה היא לעולם אינדוודואלית.
אתייחס לנקודות העיקריות שחברתי כתבה בהודעת הערעור. לגבי הרתעת היחיד. מדובר באדם שהוא מתקרב לגיל 74, רישיון עריכת הדין נשלל לצמיתות זה לא כשאדם בן 40 שוללים לו את הרישיון ויש לו אפשרות לקבל את הרישיון בחזרה.
הדבר השני, העונש שהוטל עליו 9 שנים ויותר לאחר ביצוע העבירות הנטענות ו-4 שנים לאחר הגשת כתב האישום. בכל אותה תקופה לא עסק בעריכת הדין ולא התפרנס. העונש הוא מקדמה על העונש, שלילת רישיון וחוסר אפשרות להשתכר וההיבט הציבורי, לרבות הכתבות בתקשורת שעלה בפני ביהמ"ש קמא.
לגבי הרתעת הרבים שהפרקליטות מדברת עליה, אם לפרקליטות חשוב אלמנט ההרתעה שיגישו את כתבי האישום בזמן. החקירה החלה בשנת 2003 המשיכה בשנת 2007 כך לא חוקרים בתיק כשרוצים להרתיע רבים.
העדר עבר פלילי. אציג פס"ד אחד שם לעו"ד היה עבר פלילי.
הוא החל את מאסרו ב- 28.5.
הוא כן הביע חרטה. הוא אמנם דיבר על ענייניו האישיים, צריכה להיות מידתיות.
אני מבקש להגיש שני דברים, ראשית את חוו"ד לגבי מצבו הרפואי ואסופת פס"ד ובכוונה הכנסתי פס"ד של בתי משפט השלום שם הענישה הינה בסביבות השני. שם הנסיבות פחות קשות. יש פס"ד המדבר על אי התערבות ערכאת הערעור אלא במקרים יוצאי דופן.
מפנה לעניין עו"ד ידין מכנס, שם דובר על ענישה מחמירה, מדובר בעו"ד שגנב 4.5 מיליון דולר ועשק שני יתומים, בעצם הם התדרדרו לפת לחם. לא בגלל הסתבכות כלכלית כפי שקרה לנאשם פה ובימ"ש קבע 6 שנות מאסר ובערעור בימ"ש הפחית ל- 5.5. שנים.

המשיב עצמו :
אבקש שהמלים האחרונות יאמר על ידי, אני מבקש כי תהיו נתונים בדין וינקטו במידת הרחמים ואל תחמירו על גזר הדין. המאסר הוא קשה לי מאוד. אני גם מבקש מבית המשפט להתחשב בסעיפים 23,25,38,39,40 של גזר הדין קמא, קשה לי מאוד בגלל כל הנסיבות ואני מתמודד עם זה מאוד קשה לי, אני מבקש מכם לא להחמיר עמי ולאפשר לי להשלים את מחצית מאסרי.

<#2#>
החלטה
פסק הדין בערעור זה יינתן, לאחר עיון נוסף, סמוך לשעה 13:00 היום.
<#3#>
ניתן והודע היום י' כסלו תשע"ד, 13/11/2013 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא
יורם צלקובניק, שופט
יעל רז-לוי, שופטת

<#8#>
פסק דין
המשיב יליד 1940, הורשע בבית משפט השלום בעבירות של גניבה בידי מורשה ומשיכת שיקים ללא כיסוי וזאת ביחס לדברים שיוחסו לו באישום הראשון והשלישי שבכתב האישום. וזו תמצית הדברים.

המשיב עסק בשנים הרלוונטיות ושנים רבות מאוד קודם לכן, כעורך דין ומשרדו היה באשקלון. בהרשעתו ביחס לאישום הראשון, נקבע כי בשנת 2004 העביר שלא כדין סכום של כ-470,000 ₪ מכספי לקוחה שלו, גב' אמזלג, כספים שהגיעו לידו כנאמן בחשבון נאמנות שלה אשר מקורם בכספי ירושה שירשה ואשר הועברו לחשבון הנאמנות ע"י מנהל העיזבון. בשלב מסוים, משך המערער שיקים מחשבונו לפקודת לקוחתו הנ"ל, כהחזר כביכול של הכספים האמורים, אולם השיקים נמשכו על ידו בידיעה כי אין להם כיסוי וכי לא ייפרעו, וכך אכן קרה.
בהרשעתו ביחס לאישום השלישי, נקבע, כי הוא ייצג כעורך דין את העמותה למען הקשיש בקריית מלאכי, כנאמן העמותה הנ"ל קיבל מהעירייה סכום של 433,000 ₪ ומתוך סכום זה, העביר לעמותה 194,000 ₪ בלבד ואת היתרה בסכום של 239,000 ₪ העביר לחשבונו שלו. גם בעניין עמותה זו, הוא משך שיקים מחשבונו לפקודתה בסכום של 100,000 ₪ בידיעה כי אין להם כיסוי וכי הם לא יכובדו.

אשר למעשים ולעבירות שיוחסו לו באישום השני, בית המשפט קמא זיכה אותו מעבירות אלה.

בגזר הדין הטיל בית משפט השלום בבאר-שבע (ס.הנשיא ד.בית –אור), על המערער עונש של שנים עשר חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי והורה לו לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 3,000 ₪.

בפנינו ערעור המדינה על גזר הדין.
לטענת המדינה, המדובר בעורך דין שפעל כנאמן של לקוחותיו ועשק אותם בסכום מצטבר של כ-700,000 ₪. לקוח אחד, היתה יורשת של חלקה בעיזבון והלקוח השני עמותה המופקדת על צרכי ציבור וקשישים.

ב"כ המדינה, הפנתה בטיעוניה לפסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון ובערכאות נוספות ובהם נקבע, כי יש להחמיר עד למאוד בעונשם של עורכי דין העושקים את לקוחותיהם ומועלים בנאמנותם.

ב"כ המשיב מפנה לעומת זאת לפסיקה אחרת שלטענתו דווקא עולה בקנה אחד עם העונש שנגזר על המשיב. את עיקר דבריו, מייחד ב"כ המשיב לנסיבותיו האישיות המיוחדות ובראש ובראשונה לעובדה שהמדובר באדם בן 73, איננו בקו הבריאות, התנאים בכלא קשים עליו במיוחד ובעקבות חשיפת המעשים, חשך עליו עולמו והוא הגיע למצב של חוסר כל ואובדן כל שארית של מעמדו שהיה לו בעבר.

אכן, מסכימים אנו עם עמדת המדינה בערעורה זה, כי תקופת המאסר של 12 חודש, שנגזרה על המשיב, נוטה לקולא. יתכן מאוד ואילו אנו הערכאה הדיונית היינו מחמירים בעונשו מעבר לכך.

אולם, ענייננו עתה בערעור המדינה על עונש שנגזר ועל משיב בן 73, שאיננו בקו הבריאות והמרצה מזה 6 חודשים את עונש המאסר שלו.
השאלה העומדת בפנינו כערכאת ערעור, הינה, האם בנסיבות עניינו של מערער זה, שתמציתן הובאה לעיל, יש להסתכל במכלול הכולל אל גזר הדין קמא כאל גזר דין כזה המחייב התערבות ערעורית בערעור המדינה על קולת העונש.

לאחר התלבטות לא קלה, החלטנו בסופו של יום, שלא להתערב בגזר הדין.
החלטתנו זאת מתבססת בראש ובראשונה, על גילו המבוגר מאוד של המשיב ועל ההנמקות הנוספות שנילוו בעניינו לעונש המאסר כפי שנקבע.

במידת מה, שקלנו גם את העובדה כי בסופו של יום החזיר המשיב למתלוננת, בפרשה נשוא האישום הראשון, את הסכומים שבגניבתם ממנה הורשע, וגם בכך מצאנו שיקול מה המצטרף לשיקולינו האחרים שלא להתערב בגזר הדין.

אנו שבים ומציינים, כי עמדתנו האמורה, ניתנת בשבתנו כערכאת ערעור ובהתבסס על מידות הזהירות שערכאת הערעור מצווה עליהן בטרם תעתר לערעור המדינה לעניין עונשו של נאשם.

כאמור לעיל, אילו אנו הערכאה הדיונית מלכתחילה, יתכן מאוד והיינו מחמירים עם המערער מעבר למה שנקבע בעניינו בגזר הדין.

מהשיקולים המפורטים לעיל החלטנו כאמור בסופו של יום, לדחות את הערעור.

<#9#>
ניתן והודע היום י' כסלו תשע"ד, 13/11/2013 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא
יורם צלקובניק, שופט
יעל רז-לוי, שופטת

הוקלד על ידי אילנית רוימי